מכונת כתיבה - עם אורי נכטיילר - רענן כהן עשה אקזיט ואז כתב עליו רב מכר

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/01/2025.

‏אורי: אז התחלנו, התחלנו, פרק חדש של "מכונת כתיבה" עם רענן כהן. אני אורי נכטיילר. סתם אני אומר, לפני שנתחיל, כי באמת העניין הוא אתה לא אני, יש לי ניוזלטר יומי, שאני כותב לכמה מאות אנשים, ומי שרוצה להצטרף, יוכל להצטרף, אני אוסיף לינק, כמו שגם נוסיף את הלינק לספר של רענן.

‏רענן כהן, תודה שאתה משתתף ומתארח, והסכמת להיות חלק פה, מה… כל הפודקאסט הזה. יש לך את הספר "רק עוד קצת ודי". הוא גם מופיע מאחוריך, הוא גם, לא רואים אותו כאילו בזה, אבל הוא, ככה, ככה, ראית, אבל הוא מאחוריך, הוא יושב מאחוריך, אז מה אני יכול לה…

‏רענן: הוא מציץ.

‏אורי: כן, הוא מציץ מאחוריך, ונראה לי שקשה לפספס אותו, בטח מי שנכנס, לא יודע, לסטימצקי או לכל מקום אחר. אני אישית קניתי אותו, וקראתי אותו במילואים, בשקיקה. רצתי איתו מהחמ"ל לשירותים, מהשירותים לזה, רצתי וסיימתי אותו באמת בכיף, וגם אשתי, והוא ספר כיף ש…

‏רענן: ושילמתם פעמיים.

‏אורי: לא, שילמנו פעם אחת, וגם זה במבצע, [צוחקים קלות] אבל… אבל אני רוצה כאילו להתחיל, אמרתי לך שנתחיל כזה ב… את כל הסמול טוק, למרות שזה תמיד כיף. פעם הייתי מגיע לאורחים עם כל הציוד, ואז הייתי יושב אצלם בבית, ומדבר, וזה היה הסמול טוק הכי כיפי בעולם. והיום זה בזום, זה קצת פחות קורה, אבל כאילו בא לי להתחיל במשהו, שאני חושב שהוא מאוד… הוא גם מופיע קצת בספר, אבל אני הרגשתי אותו איתך, בצורה בלתי רגילה, הזמינות שלך. הזמינות שלך, היא מטורפת. זאת אומרת אתה אומר, "אני אשלח לך מייל, בסדר, הוא יענה לי, הוא לא יענה לי", אתה עונה תוך שלוש דקות. ואז אני אשלח וואטסאפ, אתה אומר "יענה לי…" לא, אתה פשוט עונה. ואני אומר את זה לחיוב, זאת אומרת, זה ממש לחיוב, כי א', בדרך כלל אתה אומר אנשים שאתה מחפש ואתה רוצה שהם יבואו אליך וזה, הם תמיד קצת קשים להשגה, והם קצת עסוקים וגם זה. וגם אני ששולחים לי הודעה, הדבר הראשון שאני אומר "זה, בסדר, אני אחכה רגע", כאילו, אפילו לא בקטע של פאסון, בקטע של "בסדר, אז הוא שלח לי הודעה, מה קרה?", אז… אבל אני יודע שזה קטע אצלך, נכון?

‏רענן: כן, האמת שזה ככה… ככה אני, אני, ככה אני, וזה טבעי לי, ואפילו היה פעם שהבנות אמרו לי: "אבא, אל תענה כל כך מהר, מה זה אתה…" אבל אין לי, אין לי את הקטע הזה. וזה גם האמת נובע קצת מעצלנות. אני יודע שמה שאני עושה, אני לא עושה מייד, יש סכנה שהוא ידחה, וזה… גם מקבלים איזה, אני חושב איזה פקטור, שעונים מהר, אתה לא צריך להשקיע יותר מדי בניסוח, ואתה פשוט עונה. וכן, אין לי את המשחקים האלה של לחכות, "פנה אליי, לא פנה". אני לא מכיר את הדברים האלה, אז אני לא… אני פשוט, אם אני לא באמצע איזה ריצה, או במשהו שאני לא יכול, וזה משהו קצר, אני עונה. יש לי גם, הייתה לי פעם מצגת על זה, על החוק לניהול מיילים, אז אני אגיד את זה במילה, זה כזה קצר, זה מבוסס על ארבע עקרונות.

‏אני מקבל מייל, שאיפה ראשונה, למחוק אותו. שאיפה שנייה, להפיל אותו על מישהו אחר. שאיפה שלישית, זה אם הוא פחות מחצי דקה, לענות עליו מיד, ואם הוא משהו יותר ארוך, אז אני אתזמן לי אותו. עכשיו, אצלי אני מגלה שהרוב הגדול של הדברים נופלים על ה… על הפרמטר השלישי, זה דברים שאפשר לענות במייד, אז אני אסמן על זה וי, מעיף את זה.

‏אורי: אם כבר כאילו נכנסת ללולאה הזאת, הרי בסוף כשאתה, כשאתה ישר עונה, אז החשש הוא שמישהו ישר יחזיר לך תשובה. כאילו זה יכול, זה מין פינג פונג שהוא יכול להיות אינסופי, כאילו יש פה איזה צד שגם… כאילו להחזיק את הבן אדם על hold טיפה.

‏רענן: אז מצד שני גם, אני לא מתייחס ל"וי" כחול, ואני גם לא נעלב אף פעם, כי אני מכיר את זה. בימים שהייתי מנכ"ל, רץ 24/7, ב-200 קמ"ש, אז אני יודע מה זה, שאתה יכול להיות פתאום באמצע איזה צ'אט עם מישהו, ואז נכנס לך משהו אחר, ונכנס עוד משהו, ובכלל שכחת אותו, כי היום שלך התגלגל אחרת, וזה לא שאתה מתעלם, וזה לא שאתה מנסה לשחק, פשוט… אז אני תמיד מפרש לזכות.

‏זאת אומרת, אם מישהו לא ענה לי, אז זה בגלל שקרה משהו עכשיו, או בגלל שיש לו משהו אחר, ואם אני צריך להקפיץ לו את ההודעה, אני אקפיץ לו את ההודעה. ואותו דבר, אני הפוך. אז אם מישהו נעלב ממני, אז אולי זו הזדמנות להגיד… [אורי צוחק קלות] זה לא… זה לא המשחק. פשוט קורים, קורים דברים.

‏אורי: אני חושב שאי אפשר להיעלב. אני, אני אומר לך, אמרתי לאשתי: "תקשיבי, הוא עונה בשנייה, אני מפחד לשלוח לו הודעה, [רענן צוחק קלות] כי הוא ישר יענה לי". וגם זה מופיע בספר, הרבה פעמים יש לך… לך, לרום כרמלי, נגיד, גיבור הספר, רום כרמלי, זה כמובן לא אתה, זה מישהו אחר…

‏רענן: כמובן.

‏אורי: זו דמות אחרת לגמרי, שהוא זמין לסמנכ"ל קוקה-קולה ולבחור הזה של כלמוביל, וגם לכל מיני מיליונרים ומיליארדרים, וכאילו, הוא גם מאוד זמין, וגם כאילו הם זמינים לו, יש איזה… כאילו, הרבה מדברים על תודעת שפע וזה, יש פה איזה צד, שכאילו פתאום העולם פתוח לגמרי, לכל מיני תפניות, בכל, בכל רגע נתון.

‏רענן: כן, אז האמת שאני למדתי את זה מכאלה שאני מעריץ. יש לי הרבה מנטורים, שהם אפילו לא יודעים שהם מנטורים. אני פשוט מעריץ אותם. ואז אני שואב מהם השראה, ואני רואה שהתותחי על, הם לא משחקים משחקים, והם עונים מהר. עכשיו, זה לא ש… אם יש לי יום של פגישות, אז הכל יחכה לערב, כי אני פגישה אחרי פגישה, אבל כשאפשר עונים מהר, הם לא משחקים את המשחק. וההמלצה שלי גם בכלל לסטארטאפיסטים, לצעירים, אני אוהב לדבר הרבה פעמים עם צעירים, וזה, אני משתף מניסיוני, אז אני אומר, יש דברים שלא קשורים לגנטיקה, לכסף, למזל או לכישרון. יש כמה דברים כאלה בסל הזה, אחד מ… עבודה קשה זה אחד מהם, לענות מהר זה עוד אחד. וזה, זה כמה שזה מפתיע, זה יחסית ייחודי.

‏אורי: כן.

‏רענן: אז תענו מהר. זה כיף. וגם היום, ביום יום שלי, היום, כשאני עובד עם סטארטאפיסטים, אני כבר לא יכול לשבת עם כל אחד וזה, אבל יש לי חדר מיון ליזמים. מה זה חדר מיון? יש שני קריטריונים, אני חושב שסיפרתי את זה גם בהרצאות. שני קריטריונים, שאם אחד מהם קורה, מתקשרים לרענן ואומרים לי: "אני צריך חדר מיון". אחד, זה מציעים לך למכור את החברה או למכור מניות, ואתה שוקל לא למכור. מיד תתקשר אליי. אני אעשה לך שיחה, אתה תמכור. ו… מקרה שני, פתאום אתה נכנס לבורד או שהמשקיעים שלך רוצים לזרוק אותך מהחברה, אתה אומר להם, "חכו שנייה", תתקשר לרענן.

‏אז, ויש לי כל שבוע טלפונים בסגנון הזה. זה חדר מיון, אני זמין תמיד. אבל, שלא יצטייר, אני לא כזה מלאך. פונים אליי כל הזמן, בוא קפה, בוא נעשה פגישה, בוא וזה, אז אני, אם זה לא משהו חירום, אז, אז צריך לראות איך זה נכנס, מתי זה נכנס, אם זה נכנס, זה בכל זאת…

‏אורי: כאילו, התיעדוף בימים אלה הוא… אתה אומר, הוא משמעותי, לא? בימים של רב מכר, נקרא לזה ככה.

‏רענן: כן, אני, חטפתי את זה בסוף שבוע הראשון, שהעליתי פוסט באחת הקבוצות, וכתבתי שבזמני החופשי אני עוזר ליזמים וכאלה שרוצים להיות יזמים, ומוזמנים לפנות. ופנו אליי באותו ערב 120 סטארט-אפים.

‏אורי: וואו.

‏רענן: וכן, זה היה באחת הקבוצות הגדולות של… של ההייטק בפייסבוק, ואני הבנתי שאני צריך לעבוד בשיטה אחרת, אז… אז התנדבתי להיות מנטור בפרויקט של "Startup for Startup", והם מסננים, ובוחרים עבורי, וכל מיני דברים כאלה.

‏אני גם משתדל, כן לשתף, גם בפודקאסטים, גם בהרצאות, וזה דברים שמוקלטים, אז אני מפנה לא מעט לשם. ואני, אני מגלגל בראש כל מיני רעיונות גם כן, איך ל… לנסות לעזור ב-scale יותר גדול, אה… כי חלק גדול מהבעיות והשאלות והתהיות חוזרות על עצמם, אז… האמת שגם הספר הזה, במהות שלו, הוא יצא משם. אני הרגשתי שאני רוצה להוציא סיפור. אני, דרך אגב, בהתחלה חשבתי שאני אחלק אותו חינם ל…

‏אורי: וואלה.

‏רענן: ליזמים, לחולמים, למי שירצה. סטימצקי שכנעו אותי שזו לא הדרך, אבל זה סיפור אחר. ואז… אז אני מחפש דרכים לעשות לזה scaling, ל… לחזור, למנטר, להחזיר לקהילה, איך שלא תקרא לזה…

‏אורי: דרך אגב, מה אתה… כאילו, היית מנכ"ל… אני, אני כאילו, בזמן אמת, אני אומר, אני לא הכרתי, למרות שאני מכיר את עולם הסטארט-אפים, אבל היית מנכ"ל של חברה גדולה, שהיה סביבה באז והכל, והתהודה מן הסתם של רב מכר, סתם, אפילו מדבר בעולם הסטארט-אפים וההייטק. כמה התהודה של רב מכר היא יותר גדולה או פחות גדולה, מלהיות בתוך התעשייה, כאילו, אדם מוכר. כאילו, זה פוצץ לך משהו אחר?

‏רענן: אז… אז להפתעתנו זה משהו אחר, כי אם בהתחלה חשבנו שזה ספר, אמנם זה רומן, וזה פרוזה על הייטק, אבל, אז חשבנו, הקהלים העיקריים יהיו באמת שוק ההון, הייטק, עורכי דין, אבל גיליתי הפתעה גדולה שזה, הרבה מעבר לזה, זה פרץ, ל… ל… זה בעצם נהיה, כזה, לכל קהל. אז… אם לפני זה, אז בקהילת הסטארט-אפים והטק, הייתי שם די מעורה, עכשיו זה באמת חשף אותי לאנשים אחרים לגמרי. זאת אומרת, זה כיף גדול, אני התעקשתי גם שיהיה לי את… המייל שלי יהיה בתוך הספר, כל יום, ברמה היומית.

‏אורי: זה מהמם!

‏רענן: ברמה יומית, כותבים לי, ואני מתכתב, וקוראים, קוראות, מכל מיני עולמות. מעיף אותי הקשר הזה, וגם פייסבוק, אינסטגרם, ופתאום, ממש כיף, אז… אבל אני יכול… אבל גם בהייטק, זה פתאום חשף אותי, ככה, אני חושב, בעוד, עוד סדר גודל. פתאום פונים אליי שמות, אני לא יודע אם להזכיר שמות, מאושיות ההייטק הישראלי, שהקימו את הזה, ש"שמע, בואו נעשה קפה רגע, אנחנו צריכים להחליף איתך כמה מילים על הספר", אז אז זה ככה, תופס, ו… זה כיף, בוא נראה, זה גם, עם כל זה, זה פחות מחמישה חודשים…

‏אורי: כן.

‏רענן: עם כל הרעש וכל הבאז, אז אני מרגיש שזה עדיין, תופס כל מיני כיוונים. גם האקדמיה, האוניברסיטאות מזמינים אותי לדבר עם סטודנטים. הזמינו אותי לפודקאסט של פסיכולוגים ומטפלים…

‏אורי: וואלה!

‏רענן: שאומר לי: "אוקיי, הבנו הייטק, אבל זה בכלל לא הייטק, יש פה רגשות, יש פה יצרים, יש פה חרטות, יש פה אגו, יש פה עולם ומלואו שאנחנו רוצים לדבר איתך עליו". אז זה מעניין, זה עוד ככה מתעצב לי מול העיניים כל החוויה.

‏אורי: מטורף לגמרי, אז לפני שאני אשאל עוד, כאילו, אני, מה שנקרא, אקפוץ לתוך הזה, יש עוד משהו שאני רוצה להגיד. ראיתי באיזה פודקאסט שהוכתרת כסופר הכי שזוף במדינה, ש… לא משהו שסופרים בדרך כלל, שיושבים על לפטופ. ראיתי שאתה כותב בים הרבה פעמים, נכון? זה כאילו, רוב האנשים הם… אני רגיל שיושבים בבתי קפה וכאילו, וכותבים. ואני רוצה לומר בהקשר הזה, שאחד הדברים, ש… אני ירושלמי, שאחד הדברים שהיו השראה מבחינתי, בספר, שתפסו אותי מאוד, זה ההליכות. הליכות או ריצות. וכאילו, אני יכול להגיד שמאז שהתחלתי לקרוא, כאילו, סיימתי לקרוא את הספר, אני הולך בירושלים, כמויות של, כאילו, אני הולך למקומות מטורפים, הולך למגדל דוד, חוזר, הולך, בגלל הדבר הזה, כי אמרתי, "כמה אפשר להספיק ביום אחד, לראות כל כך הרבה דברים?" כאילו, זה תמיד נראה שאתה מספיק בשעתיים לעבור את כל העיר.

‏רענן: כן, האמת שלא מעט כותבים לי ש"התחלנו לרוץ" אפילו. "חזרנו לרוץ", כל מיני כאלה. כן, אצלי זה חצי דת, העניין הזה של ספורט, והרוב מופנה לריצה, הליכה, אירובי, אופניים, ודברים כאלה. וזה כמו שמתואר, זה התחיל מזה ש… שנאלצתי להיפטר מאיזה רכב פתטי שהיה לי פעם, והייתי צריך להגיע למשרד, ואמרתי, בואו, עוד לא הסתדרתי, אני אנסה לרוץ, וזה… זה מסוג הדברים שבהתחלה זה היה אילוץ, ואז זה הפך להרגל, ואחרי זה זה הפך להתמכרות, והיום זה דרך חיים.

‏עכשיו, בזמן הזה שאני בתנועה, אז כבר שמעתי יותר מ-200 ספרים, אני פריק של "Audible" ועכשיו של "עברית", וזה ספרים, פודקאסטים, ושיחות. זמן מעולה. ו… אני מאוד אוהב outdoor, אז גם את הספר באמת כתבתי בין חוף הצוק לחוף גורדון, ליפו, לבאלי. אלה ה-locations. בוקר מוקדם, זה השעות שלי, שעוד השמש נמוכה, ואני יושב. והצבע, דרך אגב הוא, בים אני יושב בצל, הצבע הוא מהריצות.

‏אורי: [צוחק קלות] כן.

‏רענן: אני פשוט רץ ברמה יומיומית, בחוץ, והשמש. גם על זה יש לי תיאוריה, כמה היא עושה טוב.

‏אורי: השמש.

‏רענן: כן, לגמרי, אני לא מרחתי קרם הגנה, אני לא מורח, ואני… אני חושב שזה גם משתלב עם התזונה. לא הייתי חולה יום בחיים, הולך טוב בצד הזה, ואני חושב שחלק לא קטן מזה, זה השמש.

‏אורי: כי תמיד היית? זאת אומרת, כאילו, זה משהו שהוא…

‏רענן: זה, בוא נגיד, זה קרוב לעשרים שנה, מאז שנכנסתי לעולם הריצות האלה, אז זה נהיה ברמה יומיומית. עכשיו, אצלנו בארץ, הנה, עכשיו אנחנו באמצע ינואר, היום הייתי בחוץ בשמש, זה שמש.

‏אורי: לגמרי.

‏רענן: והסגולות האלה של השמש, גם נפשית וגם, גם לצבע, זה מגניב. [אורי צוחק קלות] אז זהו.

‏אורי: לגמרי. אז אני אתחיל מאיזה, מאיזה משהו ששמעתי ממך, שהמנכ"ל של סטימצקי אמר לך שהסיפור שלך הוא לא ייחודי. נכון, יש איזה משהו כזה.

‏רענן: כן, זה… בפגישה הראשונה שלנו, כן, זה מה שהוא אמר, הוא משקיע בסטארט-אפים, הוא מעורב בסטארט-אפים, ופה יש סיפור, סיפור על בחור שמסתבך עם המשקיעים, הנה, הם מנסים לזרוק אותו מהחברה, זה בכריכה האחורית, כן, אז זה לא ספוילר.

‏אורי: כן.

‏רענן: והוא ב… ויש, עכשיו, אני חושב שהוא מגזים, אני ידעתי על עוד מקרים כאלה, אבל מאז שיצא הספר, אז אני מקבל גם ברמה שבועית פניות מסטארטאפיסטים, מיזמים, שיש להם מקרה דומה, פחות או יותר, ימינה, שמאלה. ומה שהוא אמר לי אז, הוא אמר לי: "אתה לא כזה ייחודי, יש הרבה סיפורים כאלה, רק רובם נגמרים עם איזה NDA ויזם על הברכיים, שצריך לחזור לתעשייה, והם לא כותבים על זה ספר, אז אתה לא כזה מיוחד". לצערי, אני לא כזה מיוחד, יש הרבה סיפורים כאלה, זה באמת, תעשיית ההייטק יש לה הרבה דברים טובים, אבל יש הרבה דברים שלא יוצאים החוצה, ו… הבית מרקחת והיוגה וה-30 טעמי גלידות. מאחורי הקלעים יש הרבה דרמות, גם בכיוונים האלה וגם בצדדים של קשיים ורגשות, ו… עולם מאוד מורכב.

‏אורי: אז אני אשאל שאלה מהצד של הכתיבה, דווקא כי כן, הוא אמר, זה לא ייחודי, וזה וכן כתבת. כאילו, אני קראתי את הספר, ואני, אני מהעולם של השיווק הדיגיטלי וכל הדבר הזה, אבל, אבל בסופו של דבר, אני כן מכיר קצת את הסטארט-אפים, גם מקריאה, גם מפודקאסטים, כאילו, אני לא רוצה להגיד בדיוק מה, אבל ישר זיהיתי כמה דמויות, מתוך הספר, כאילו, רק מ… פודקאסטים, שהם התארחו בהם.

‏זאת אומרת, יש שם איזה עניין, אני לא יודע מה מותר להגיד, מה אסור להגיד, כאילו, אם אני יכול לדבר על דמויות…

‏רענן: לכאורה.

‏אורי: מה?

‏רענן: לכאורה.

‏אורי: הכל לכאורה. לא, על דמויות בספר, יש דמות בספר, שהיא מספרת בפודקאסטים על שיטת הניהול שלה, או על שיטת הסינון שלה. זה גם מופיע בספר, שאחרי רבע שעה אתה נזרק החוצה מהפגישה, וזה משהו שהוא מופיע. עכשיו, נראה לי ככותב, אני לא סופר, אבל ככותב, אחד הדברים שאולי הכי מלחיצים, כאילו, הכי יושבים לך בראש, זה איך אני לא מעליב אף אחד, איך אני לא פוגע במשפחה, בחברים. ופה, אני אומר את זה, אני אומר את זה לחיוב, אבל זה גם, זה מאוד מעניין אותי, כי דיברנו על רגשות וכל הדבר הזה. כאילו, כאילו איך… איך התמודדת עם זה?

‏זאת אומרת, יכול להיות שחשבת שזה לא יגיע לאף אחד הספר, לא יודע מה, ואז אתה אומר, בסדר, זה כתוב. אבל אני אומר לך, אני זיהיתי לבד את הבן אדם, ואני לא, לא עבדתי בחברת הייטק מעולם, כאילו.

‏רענן: אז זהו, אז קודם כל, באמת, הספר זה לא בשביל לפגוע ולא לנקום, ולא להחזיר וחס וחלילה שמישהו יפגע, או שהילדים שלו יקראו ויעלבו. ממש נזהרתי שלא יקרו דברים כאלה. קודם כל, ברמה האובייקטיבית, כל הדמויות שם, גם גיבורנו רום כרמלי, וגם האחרים, הוא לא… הוא לא טלית שכולה תכלת, והוא לא מתואר ככה, והוא עם… כמו כולנו, אנשים מורכבים, עם יתרונות וחסרונות, ומגרעות וחרטות. ו… אז, אז אף אחד שם הוא לא לגמרי צדיק. ויש, יש כאלה שמצטיירים שם פחות טוב. וכן, צריך לזכור, זה רומן, זה… זה מבוסס, מין הסתם, ויש השראה, ואני עברתי אירועים. ובמקומות שחששתי שבאמת אולי זה יקפוץ יותר מדי, אז טשטשתי, ניסיתי לטשטש כמה שיותר, ומי שיחפור עמוק ומכיר את התעשייה, אז הוא יכול לדמיין לעצמו. אבל גם פה אני יכול להגיד לך, שאנשים לפעמים מנסים, ככה למשוך אותי בלשון, ולהגיד לי, ולא מדייקים. אז…

‏אורי: לא, שזה מעורבב, כאילו ערבבת את זה טיפה.

‏רענן: כן, אז אני חושב, שזה השיג את המטרה שלי לפחות, של לא לפגוע. זאת אומרת, מישהו יכול לקרוא ולדמיין, ולהניח שהוא מזהה את עצמו שמה, אבל זה לא, לא יצביעו עליו ברחוב, בטח לא משפחה וכאלה, ו… אז, אז אני מרגיש בנוח עם זה.

‏אורי: יש כאילו נגיד דברים, שכאילו בראיה, כאילו אחורה, אתה אומר אולי פספסתי פה, אולי כתבתי יותר מדי, כאולי, או איזה, אתה יודע, משהו reject שקיבלת, שאתה כאילו, כי בסוף ספר זה קצת כמו סדרה אולי, אין, אתה לא יכול להחזיר את זה אחורה, וזה כתוב, וכאילו, זה לא קובץ google doc, שהעלמת אותו.

‏רענן: כן, אז בחודש הראשון היו קצת חששות, גם סטימצקי, גם אני. זה… הספר התעכב איזה שלושה חודשים, כי עורכי דין וכאלה, אבל עכשיו כבר עברו חמישה חודשים, הוא… הוא, הוא חצה מזמן את ה… אני לא זוכר את העדכון האחרון, את ה-5,000 קוראים, שזה כבר באזור הכפול, זאת אומרת, זה מספרים מאוד גדולים, וזה נראה שזה בסדר, ואין, זה בדיוק על… על הגבול של… עדיין, אני רוצה לכתוב משהו שהוא אותנטי, ומצד שני, לא צריך אצבע בעין.

‏אורי: כן. אז כאילו, אם כבר דיברנו על… סתם, אולי תספר כזה קצת איך, כאילו, נכנסת לסטימצקי, או איך הגעת דווקא לסטימצקי, כאילו, כי אני כן יודע שבהרבה פודקאסטים והרבה זה, הם מדברים איתך הרבה על העניין של הכסף, על העניין של הסטארט-אפ. ודווקא מעניין אותי, אני, כשקראתי, זה עניין אותי הנושא של הכתיבה.

‏רענן: כן.

‏אורי: כאילו, כי הסטארט-אפ, הוא, זה הנושא, זה נושא מעניין לאללה, ובטח שהוא תופס את האוזן ואת העין.

‏רענן: סוף סוף, אני מחכה שידברו איתי על הכתיבה.

‏אורי: ואני אומר, קודם כל, אתה יודע, הדבר הראשון שאמרתי, איך הוא זכר הכל, אבל נראה לי שאתה כזה מתועד במיילים, [רענן צוחק קלות] שאם היית צריך כאילו, לעשות את כל החיים שלך אחורה, אז אתה מסודר. אני צודק? כאילו, זה הטריד אותי, ואז פתאום זה נפל לי, שזה דווקא לא כזה קשה. לך.

‏רענן: מאוד מסודר, אבל זו לא התשובה.

‏אורי: באמת? [צוחק קלות]

‏רענן: מאוד מסודר ומאוד מתועד. אבל אצלי, אני פרשתי לפני כחמש שנים, היה לי את הסיפור בראש. ושלוש שנים לא עשיתי עם זה כלום. היה לי google doc פתוח, כותרת ספר, כלום לא עשיתי. מה זה לא עשיתי? בחודש הראשון ראיינתי סופרים, אז עוד הייתי במוד מנכ"ל. היום אני מוד זן, אז מוד מנכ"ל, עשיתי פרויקט, ראיינתי סופרים, למדתי שיטות, כלום לא עשיתי עם זה. עד שבמקרה, הייתי ב-mailing list של אילן הייטנר, הסופר אילן הייטנר, והגיע מייל שכתב: "אני הולך לעשות משהו שאני לא עושה בדרך כלל, אני מחפש אחד או שניים, שצריכים איזה בעיטה בתחת להתניע אותם. אם זה יכול להיות רלוונטי, תכתבו לי 300 מילים". אז עוד לא ידעתי שב-word יש פונקציה שסופרת מילים בכלל. שזה…

‏אורי: וואלה.

‏רענן: בקיצור, ישבתי, כתבתי בערך את הכריכה האחורית, את הסצנה של הבורד, ושלחתי לו, והוא התקשר: "נדלקתי, וזה". ישבנו. בקיצור, חודש, עשינו פרויקט כזה של חודש, שהוא התניע אותי, וכתבנו איזה פרק, שתיים, כתבתי. ואז אמרתי לו: "אוקיי אילן, מה עכשיו? בוא נעשה תוכנית, איך שנה מהיום יש לי ספר". זה זה זה, הוא אומר לי: "יואו, עצור רגע, זה לא עובד ככה. אם כותבים, זה יכול לקחת שנים, בוא נראה, אולי גם ימאס לך, אי אפשר". התפלספנו. בסוף הוא אמר לי: "אתה יודע מה? אתה, אני מרגיש שאתה אש. לך, תתחיל לכתוב, כשתתקע תחזור אליי, נטפל". בקיצור, הלכתי. אחרי תשעה חודשים התקשרתי אליו, ואמרתי לו: "שמע אילן, יש לי כבר איזה 500 עמודים, להמשיך?". [אורי צוחק] הוא אמר לי: "עצור, עצור רגע, עצור, בוא נחפש עורך".

‏אורי: וואו.

‏רענן: וכך היה, אני פשוט אמ… יצאתי, והשיטת כתיבה שלי הייתה… באמת זה, זה משהו שלמדתי מאילן. היו סופרים שאמרו לי: "אוקיי, בוא תכתוב קו עלילה, ראשי פרקים, כל פרק, איך הוא מתחיל, איך הוא מסתיים, תאפיין דמויות, תכתוב על הדמויות".

‏אורי: שזה קצת מתאים לך, לא? זה קצת מתאים לפרויקטיאלי, כאילו לעבודה הזאת.

‏רענן: לכאורה כן, אבל עבדתי בשיטה שלי, שהיא שיטה הפוכה. סיפרתי לאילן, אילן הוא כמו פסיכולוג, ראיין אותי, אמרתי לו: "אני רץ כל בוקר ויש לי מחשבות, פתאום אני נזכר בישיבת בורד, פתאום אני נזכר איך הכרתי את גדי, פתאום אני נזכר… העובד הראשון", הוא אומר לי: "מעולה, כל פעם שאתה נזכר, זה נקרא למרקר, תמרקר את הנקודה. תגמור את הריצה שלך, תתקלח, תהיה רגוע, אחרי זה תנפח אותה".

‏אז יש סצנה "הבורד", ואני כותב את הסצנה. גמרתי ל… זה, אני שם אותה בצד. למחרת אני נזכר באיך העסקה עם "וולמארט", אני כותב. מחרתיים, איך רבתי עם רוית בגלל הסטארט-אפ, כותב. וככה אוסף נקודות, ורק בהמשך מסדר אותם. ובעצם כל נקודה כזאת יצאה פרק, יש 80 פרקים, כל פרק זה שלושה-ארבע עמודים, זה מעין סצנות כזה, בעולם הטלוויזיוני, ובסוף ככה סידרתי את זה, וזה פשוט נשפך ממני. זה ממש, הייתי קם בבוקר, אש, חמש בבוקר, מחכה שתצא השמש כדי שאני ארד לצוק. יושב עם הלפטופ, יושב, יושב, כותב, שעתיים, שלוש, לפעמים אפילו ארבע. כותב ממש, אני מרגיש שאני מזיע כשאני כותב, בוער.

‏אורי: בלי כללים, כאילו? בלי איזו מגבלה של מילים, או מינימום מילים, או משהו ש…

‏רענן: עשיתי לעצמי חוק. זה גם, ראיינתי סופרים, כל מיני, מוזה, איך עובדים, וזה, הבנתי שאני לא… לא מתחבר לאף אחד. כמו שיש לי חוקים בריצות ובזה, אמרתי, כל יום אני יורד לחוף, לא חוזר עם פחות מ-1,000 מילים. גם אם זה garbage, אני מאוד מאמין בזה, כמו בריצות, שמתאמנים לריצות, גם אם יש יום שאני מרגיש לא משהו וזה, אני יוצא לרוץ, למה? כי עם הזמן הגוף לומד, שחבל לו להתנגד, זה יקרה בכל מקרה.

‏אז גם פה, המיינד לומד, אני יורד עם הלפטופ לים, שש בבוקר. הוא יודע שיהיו 1,000 מילים, אז חבל לו להתנגד. ניתן לו כבר מילים איכותיות. אז זה מחזיר את עצמו עם הזמן ההרגל הזה, אז כל יום. עכשיו, היו ימים שחזרתי עם 3,000, אבל אין פחות מ-1,000. גם אם זה ילך לפח, כל יום אני כותב, כדי שהמיינד ייכנס לסיסטם הזה, וזה עבד לי, וגם השארתי, נשארו לי 150 עמודים בחוץ, אחרי שהעורכים נבהלו מהכמות שכתבתי.

‏אורי: זהו, זה גם הרבה לשכתב, לא? זה גם עושה, קצת יוצר עומס אולי, לא?

‏רענן: כן, אה! אגב, לגבי הזיכרון, מה שקרה, בשבילי, זה היה ממש חוויה… טיפולית. תוך כדי הכתיבה צפו דברים, שחשבתי שכבר נמחקו מהזיכרון.

‏אורי: וואלה.

‏רענן: זה ממש, פרטים ופרטי פרטים פשוט צפו, ואז גם זה reflection, כי אני, אתה יודע, כשאתה כותב את זה…

‏אורי: זה הפעיל אותך כאילו, גם, לא?

‏רענן: אתה, במיוחד, אם כן, אם אתה כותב אותנטי, זה לא קל, אתה שם לעצמך מראה. וזה ממש, אני מרגיש שכל התהליך הזה היה, היה ריפוי. ואחרי שהגעתי לכמות המטורפת הזו, רק היה צריך לבחור עורך. כשלא היה לי מושג מה זה בכלל, אז אני עשיתי גוגל קצת, בדקתי וזה. עוד פעם, פניתי לכל מיני חברים סופרים, "תמליצו לי על עורך". הם המליצו לי על כל מיני, אחד מהם, סופר בשם דורון חכם, כתב מספר ספרים, שהוא… בכלל זה סיפור איך הכרתי אותו, איך הכרתי אותו? לפני איזה ארבע שנים, הוא הוציא ספר, שניסיתי להוריד, והייתה תקלה באתר, אז חיפשתי אותו בפייסבוק, כתבתי לו: "תשמע, אני מנסה להוריד את הספר שלך ויש תקלה באתר". הוא אומר לי: "עזוב שטויות, אני שולח לך את ה-PDF". שלח לי את ה-PDF. רוית ישבה מולי בסלון, אמרתי לה: "תשמעי, יש פה איזה ספר, את רוצה לקרוא?" שנינו קוראים ואנחנו צוחקים, אני מצלם אותה מחייכת. אני כותב לו: "תשמע, רומניה מחייכת תוך כדי קריאה, לא קורה הרבה, כנראה אחלה ספר". קיצר, עשינו ככה, נהיינו חברי פייסבוק, ולא דיברנו שנים, ועכשיו שהייתי צריך עורך, כתבתי לו: "תשמע, אני מחפש, אולי יש לך מישהו להמליץ וזה", הוא אמר לי: "תשמע, תתן לי כמה דפים, שאני אקרא, אני אבין את הז'אנר, אני אוכל להמליץ לך יותר".

‏במקביל, שלחו, נתנו לי עורכות של גרוסמן וכל מיני עורכי על. לא ידעתי מה לשאול אותם אפילו, אבל התחלתי לראיין, ואותו דורון חכם, אמר לי: "טוב, שלח לי כמה עמודים". לא ידעתי לחתוך, שלחתי לו את ה-PDF. הוא אמר לי: "טוב, אני בחופשת סקי, זה ייקח לי, עוד שבועיים אני אגיע לזה". ושלושה ימים הוא מתקשר אליי, אומר לי: "תקשיב, קראתי את זה במעלית של הסקי, באייפון. לא יכולתי לעזוב את זה, בשלושה ימים גמרתי את כל הספר, אנחנו חייבים להיפגש". נפגשנו, אמרתי לו: "מה זה בכלל עריכה?" אז הוא התחיל להסביר לי, ונתן לי תובנות ועצות, וראיתי שזה וואו. אמרתי לו: "טוב, תשמע, חייב אותך עורך". הוא צוחק, אומר לי: "אני לא עורך". בקיצור, התאהבנו אחד בשני, הוא היה העורך הראשון שלי. וככה עשינו שלושה סבבי עריכה. גם זה עבד טוב. אני אוהב בוקר, הוא אוהב לילה, הוא היה עד שלוש בלילה כותב, זה, אני קם בחמש, מחכה לי גרסה, ככה, כמו מכונות.

‏אורי: וואו.

‏רענן: והייתה חוויה מדהימה. זה אחרי שאני עשיתי ככה שלושה סיבובים שלי, בקיצור, אחרי שלושה סיבובים איתו, אמרתי: "הספר מושלם". ואז…

‏אורי: הכתיבה עצמה, סליחה שאני קוטע אותך, הכתיבה עצמה היא כאילו באה לך טבעי? זאת אומרת, כתבת פעם, כאילו…

‏רענן: לא כתבתי בפורמט כזה, בטח שלא. אבל אני הייתי כותב פוסטים, כותב זה, תשמע, בסוף, זה עכשיו יצא לי לדבר על זה, תסתכל על עולם של תסריטאות, אני לומד תסריטאות עכשיו, לא משנה, כל סטארטאפיסט, הוא סטוריטלר…

‏אורי: כן.

‏רענן: הוא סטוריטלר, שהחיים שלו תלויים ביכולות הסטוריטלינג שלו. הוא בהתחלה בונה איזה נרטיב בראש, אחרי זה הוא צריך בסטוריטלינג להעביר את זה למשקיעים ולעובדים, אחרי זה הוא צריך לעשות… בקיצור…

‏אורי: לגייס את העובד עם הסטוריטלר, כאילו…

‏רענן: עכשיו מצד שני, לכתוב, רק אחרי זה גיליתי, הספר כתוב בגוף ראשון, ובדרך כלל לא מומלץ ופחות מקובל בגוף ראשון, זה יותר קשה, לכתוב בגוף ראשון, אין לך את הזבוב על הקיר שרואה 360 ויכול לתאר את כולם. בגוף ראשון יותר קשה, אבל אני כתבתי בגוף ראשון, אני כתבתי כמו שאני מדבר עם חבר על הבר, יושבים, "שומע, שמע סיפור". גם קיבלתי שתי ביקורות כאלה, שמישהו כתב: "הסופר, הכותב אינו סופר, זה נראה כמו בלוג פה". [צוחק קלות] בסדר.

‏אז אני כתבתי את זה ככה. ו… לא יודע, זה, זה אני כותב כמו שאני מדבר וכמו שאני מספר, ואז שהיינו באיזה טיוטה, אותו דורון חכם, הדביל הזה, שלח טיוטה לא גמורה לסטימצקי, אמר: "תשמע, יש לי חבר שם, אני שולח. שלחתי". רציתי להרוג אותו. אחרי שבועיים הייתה לנו כבר טיוטה יציבה, אז התקשרנו להגיד שיתעלמו במה ששלחנו, אמר לי: "גם אף אחד לא יקרא את זה, הם מקבלים אלפים ביום, עזוב אותך". אמרנו להם: "תמחקו את מה ששלחנו, יש לנו משהו חדש, אם תרצו". אז הם אמרו ל… אומרים לי: "על מה אתה מדבר? כבר קראו את זה פה 12 איש, כולל הבני זוג שלהם, תגיע מהר לפגישה".

‏אורי: וואו!

‏רענן: אז הגעתי לפגישה.

‏אורי: סטימצקי כהוצאת ספרים? כאילו, בדרך כלל…

‏רענן: "תכלת".

‏אורי: "תכלת", זהו.

‏רענן: זה ההוצאה של סטימצקי, הם יושבים בסטימצקי, זו הוצאה בבעלות סטימצקי, "תכלת" זה הוצאה, גם אחת היוקרתיות. אני בא לפגישה, לא יודע מה לשאול בכלל, גם לא ידעתי שזאת תהיה הפגישה. הם מספרים לי על עולם ההוצאות לאור, שהם מממנים את כל תהליך ההוצאה. לא ידעתי בכלל שיש איזה דבר, מסתבר שזה חריג. כי רוב ההוצאות היום, הסופר משלם, או מממן חלק, או הם מממנים את הכל, והם בוחרים בפינצטה, בודדים בשנה כספרי מקור, ו… כל מיני כאלה, ונתנו לי איזו הרצאה, ושאלו אותי: "מה אתה רוצה? מה המטרה שלך?" ואני אומר: "שמעו, כתבתי סיפור, אני רוצה לחשוף אותו לכמה שיותר חולמים, אנשים, יזמים, יש לי מנטרה כזו, שאני אומר, כל אחד צריך לחיות כמו יזם, גם אם הוא… ואני רוצה לספר את הסיפור הזה, שיגיע לכמה שיותר אנשים, בגלל זה אני רוצה לחלק את זה חינם". אמרו לי: "תקשיב, תיכנס לאתר, אתה יודע, יש 1,000 ספרים בחינם, הורדת פעם ספר בחינם? תשים אותו בחינם, אף אחד לא יקרא, אתה צריך הפצה". קיצור, עשו לי את הפיצ' בדיוק על ה-key selling point שלי, והגעת למסלול VIP, לפוטנציאל ההפצה הגדול, ובמקום סגרנו.

‏אורי: כל זה עם דורון, כאילו?

‏רענן: כן, איתו, ואז הוצאת "תכלת", אמרתי להם: "סבבה, את העריכה חסכתי לכם, כי עשיתי שלושה סיבובי עריכה שלי, והייתי פה עם דורון חכם, עשינו זה, זה הספר מושלם". הם באלגנטיות, הם קלטו במי מדובר, אז לא רצו להתנגח, אמרו לי: "בסדר, אבל אנחנו נשים מישהו שיסתכל ככה, סתם, אתה יודע, שיסתכל, יציץ". והם הביאו את אסף שור. אסף שור הוא מגה סטאר, סלב. גם סופר, וערך. ואני זוכר שעשיתי גוגל, שמעתי פודקאסט איתו, אמרתי לדורון חכם: "טוב, תשמע, זה ייגמר במכות, אני איתו לא עובד. מה זה, הוא מדבר ספרות גבוהה וכל מיני, זה לא… לא רואה איך זה מתחבר".

‏אורי: כן.

‏רענן: ויאמר לזכות דורון, הוא אמר לי: "תשמע, אתה תבוא עם ראש פתוח, בוא נראה מה הוא יכתוב". בקיצור, קרא את הספר, כתב כל מיני רעיונות, כל מיני הערות, ישר שלחתי את זה לדורון, אמרתי לו: "תקשיב, כבר לא נראה לי, אני כבר לא אוהב אותו". הוא אומר לי: "תקשיב, קראתי את המסמך, כל הערה מעולה, אתה תבוא כמו ילד טוב". [אורי צוחק קלות]

‏בקיצור, הוא עשה לי טוויסט, הגעתי, ואז הכרתי את אסף, ועשינו שלושה סיבובי עריכה, ואסף הוא, וואו. אני פתאום גיליתי עולם, והוא לקח אותי ביד וליטש אותי. זה האמנות של עורך, זאת אומרת, הוא קלט אותי יותר טוב ממה שאני יכול להביע את עצמי, ועשה את הדיוקים האלה. ובהתחלה באתי ככה עם קסדה ואפוד קרמי, כזה במגננה, ולאט לאט שחררתי.

‏אורי: התחלת להנות מזה כאילו.

‏רענן: וואו, למדתי כל כך הרבה, וזה היה, היה מדהים. אז זה לא שלושה סיבובי עריכה מלאים כאלה, שלוקחים שנה. זה לקח לנו, אני לא זוכר, אולי חודשיים, שלושה, אבל זה שדרג, זה נתן עוד, עוד שכבת ליטוש מדהימה, וזה היה וואו. למדתי כל כך הרבה שם.

‏אורי: חודשיים-שלושה, כי, כי בספר רגיל זה היה לוקח לך יותר, כי פשוט באת ונתת להם הכל, כאילו?

‏רענן: כן, בספר רגיל, אם הכתב יד גולמי, אז הסיבובי עריכה בדרך כלל יותר ארוכים, ויותר אינטנסיביים. אבל גם פה עשינו שלושה סיבובים, זאת אומרת, זו הייתה עבודה.

‏אורי: היו כאילו רגעי שבירה כאלה ש… אפילו בכל התהליך, זאת אומרת, אתה אומר, כמה שנים אתה כבר מחוץ לסטארט-אפ?

‏רענן: חמש.

‏אורי: חמש. כאילו, היו לך, נגיד, בשנתיים… בשלוש שנים הראשונות, רצית לכתוב ספר, אבל עשית עוד דברים?

‏רענן: כן, אז זהו. אז הספר היה ברקע… אני כשפרשתי, אוקיי, אצלי הפרישה, בלי ספוילרים, היא הייתה מ-200 קמ"ש. אני 13 שנה רצוף, הקמתי וניהלתי סטארט-אפים. 8 שנים "מובייל מקס", 5 שנים "ברינג". זה חיים ב-200 קמ"ש, וברגע אחד זה נגמר. לא כמו אקזיט קלאסי, או סיום קלאסי, שבדרך כלל יש retention, מה שנקרא, אם יש חברה רוכשת, או יש הנפקה, או זה, היזם נשאר. אצלי זה ביום חמישי נגמר, ביום ראשון, מ-אי-מיילים בצורה 24/7 טרדמיל, לפתאום אין לי אי מיילים, יש לי מייל ממחנכת ז'2. זהו. כך. [צוחקים] אז גם את זה לקחתי כפרויקט, ודיברתי עם רוית, אשתי, אמרתי לה: "תשמעי, אני חייב לסדר את הראש פה, יש אחוזי גירושים גבוהים אחרי אקזיט, וזה. אני נוסע חודש לבאלי". נסעתי חודש, עשיתי שם מדיטציות, צום מיצים, גלישה, וואטאבר. עשיתי לי bucket list של מה אני רוצה לעשות בחיים, איך אני הולך לחיות את המחצית השנייה של חיי, ואחד הנושאים היה לכתוב ספר, אבל היו שם עוד דברים. וה… חלק גדול מזמני, גם היום, זה לעבוד עם יזמים בתחילת הדרך, או רוצים להיות יזמים. זאת אומרת, זה סוג של כזה, להחזיר לקהילה, וזה גם כיף.

‏אורי: כן.

‏רענן: גם השקעתי בחלק, שפשוט התאהבתי יותר מדי, אבל זו לא המטרה, אני לא מחזיק מעצמי משקיע מקצועי, זה לא משהו שאני מחפש. אבל כן, אני אוהב לעבוד עם יזמים צעירים, והפריבילגיה, ולשמחתי, אני יכול לעשות את זה בהתנדבות, בלי שכר. אני כל יום מסרב לייעוצים, מזמינים אותי, בוא תייעץ, תיקח, וזה, בורדים, זה לא מעניין אותי. אז אני, למי שאני מתחבר, או מי שאני חושב שאני… זה חיבור טוב, אני מתחבר. אז זה דברים שעשיתי, ומעבר לזה, חייתי את החלום, גם היום, חי את החלום. הרבה עם המשפחה, נסיעות, מסתובבים בעולם, מאוד כיף. היה לי עולם מלא, והכתיבה, מהרגע שזה נכנס, זה פתאום שאב אותי, כאילו, שאב את רוב האנרגיה לפחות שלי, ביום.

‏אורי: זה עוזר אבל שיש רוגע כלכלי? או שכאילו, נגיד כמנכ"ל, זה קצת דוחף אותך אולי הצורך להתפרנס, ולעשות אקזיט, וכל הספר יושב על הדבר הזה. אז הוא נותן דחיפה מאוד מאוד חזקה. כאילו, זה קצת הפוך. זאת אומרת, אתה פתאום יושב, אתה רגוע, אתה מסודר כאילו, הדחיפה היא קצת שונה, כאילו, זה נותן…

‏רענן: כן, נכון, אין לך את הגב לקיר. הגב לקיר, שזה מה שדחף אותי כל החיים, המשכנתא והחשבונות, והמה יהיה, והפחד, והדאגות, ו… חייב לקדם את עצמי, וחייב, זה, גב לקיר, זה מוטיבציה, זה אינסנטיב מאוד חזק.

‏אורי: אין כמוה, נראה לי, לא? כאילו, בסוף?

‏רענן: וזה… זה, זה יוצא לך מהסיסטם, כבר אין לך, אתה לא חייב כלום. ובאמת, יותר קל… אם יש משהו שאני, איזה פרויקט שאני מתחיל להתעסק איתו, והוא קצת מתחילה עליה, אני אומר, "אוקיי, בוא נעזוב, לא מעניין". כי אין לך את הדחף הזה. אז באמת, זה שאין את הדחף, עלול לפגוע בשריר הנחישות, מה שנקרא. מצד שני, זה מאפשר לעוף על התשוקות. זאת אומרת, אם לפני זה אני צריך לעשות חשבון, היום, אם אני, אוקיי, אני רוצה לפגוש איזה יזם בתחילת הדרך, שאני מרגיש שהוא, התחברתי אליו וזה, אני רוצה להקדיש לו זמן, היום אני יכול להרשות לעצמי לעשות את זה בלי תשלום, ומתי שאני רוצה, וזה משהו שאתה לא יכול לעשות כשיש חשבון.

‏אותו דבר עם ספר. אני לא מבין איך סופרים כותבים ספר, שהם צריכים 24/7 להתעסק עם דברי… אני הייתי מדבר על זה גם עם העורכים שלי. אז הם עושים עריכות, הם עושים סדנאות, הם עושים הרצאות. סופר בישראל, גם אם הוא אולטרה רב מכר, לא יכול, לא יכול לחיות מזה, בטח שלא להתעשר. אז זו פריבילגיה מאוד גדולה בעולם הספרים. עכשיו יש לי חברים סופרים וזה, אנחנו צוחקים על זה, שאומרים לי: "אתה עשית את זה נכון. עושים אקזיט ואז כותבים ספר…"

‏אורי: [צוחק קלות] כן.

‏רענן: "לא מתחילים עם ספר". אמ… אז זו פריבילגיה מאוד גדולה, כי גם הדחף, שוב, הדחף לכתוב ספר, אין בזה שום קשר לכסף. כסף אני לא עושה מזה, ואין בזה קשר, זה לא גם, זה לא שאני עכשיו איזה עורך דין, שרוצה שיהיה לו ספר בלינקדאין או מנכ"ל, זה לא משם. זה בא מתשוקה בוערת, שלא קשורה לכלום, אז דווקא זה שאין את המכשולים או את המגבלות הכלכליות, זו מתנה גדולה.

‏אורי: זה גם כאילו המיומנות של כותב, או הנפש של כותב, היא הפוכה מ… תקן אותי אם אני טועה, כאילו מיומנות של מנכ"ל. זאת אומרת, יש משהו בסופר שהוא סוגר את הדלת, ואומר, אני עכשיו… צריך לקדם, לקדם ספר, אבל אני… זה גם לחפור פנימה קצת, פחות החוצה, וגם זה לשבת ארבע שעות, ואתה בסוף יום לא עשית כלום, כאילו. באיזשהו אופן.

‏רענן: כן.

‏אורי: כאילו, יש לך טווח ארוך. ומנכ"ל, בטח מה שאתה מתאר בספר, שה… שוב, הכמות פגישות שתיארת בספר, שאתה יושב עם בן אדם, טס לניו יורק, חוזר, בא, יש בזה צד שהוא, גם כאילו מעורר קנאה, וגם צד שאתה אומר, איך הוא ישן בלילה? איך הוא… כאילו, המתח והסטרס, ואז זה… זה הפוך לגמרי קצת, לא?

‏רענן: הפוך לגמרי.

‏אורי: כאילו, זה אותו בן אדם, ואתה אותו בן אדם.

‏רענן: הפוך לגמרי, הרבה. אם אנחנו מדברים על הכתיבה ככתיבה, אוקיי, אחרי ההוצאת הספר, אולי אפשר לדבר על זה גם, אבל אחרי ההוצאת הספר זה, זה חיים outbound יותר, זה מאוד כיף. מזמינים אותך, מדברים איתך, אבל התהליך של הכתיבה, השנה, שנתיים, שלוש, כמה שזה לוקח, הוא באמת בודד, אישי ולבד. אין לך פידבק. אתה לא יודע, תסמונת המתחזה, פה גם קפצה. אני ישבתי, כתבתי, יצא לי פה איזה 500 עמודים, שאין לי מושג אם זה מעניין מישהו, אין לך מושג. ו… זה באמת יכולות אחרות ותכונות אחרות. אבל אני חמש שנים ב… עובד בזה בערך, בלקלף תכונות ויכולות, שכבר לא משרתות אותי, ואפילו מפריעות לי. ו…

‏אורי: מהעולם הקודם, כאילו…

‏רענן: איזה תהליך שעשיתי, זה למפות את זה. אז באותה נסיעה לבאלי, תראה, מנכ"ל, יזם, הוא צריך להיות מישהו שמאוד, מאוד מולטי-טאסקר, ואגרסיבי, ולא יודע לקבל לא, ודוחף, וכל הזמן חושב מה עוד, ותכונות מאוד של… של האדם בזירה, או של הלוחם. וה… ביום שאחרי, התכונות האלה זה מקלות בגלגלים. היום אני לא רוצה להיות מולטי-טאסקר, אני רוצה להיות נוכח, אני רוצה להנות. אני לא רוצה להיות אגרסיבי, אני לא רוצה… אז צריך לקלף את התכונות האלה, אז אתה יודע מה? לא חשבתי על זה אבל יכול להיות שבאמת אחת הסיבות שזה התעכב שלוש שנים, זה כי עוד לא הייתי שם. אבל לגמרי, זה הפוך לגמרי.

‏אורי: זה כאילו, אבל גדול ממך לפעמים, לא? זאת אומרת, או שמראש, כאילו, התכונות של המנכ"ל, גם לבשת אותן, כאילו, עשית עבודה גדולה, כדי ללבוש אותן. זאת אומרת, מי שהוא אדם שהוא כזה, נולד כזה, או חי ככה, אז הוא כזה. לא? זה כאילו, זה גדול ממך הדבר.

‏כאילו, נגיד, אחת השאלות הכי… הכי שעולות מהספר זה שכאילו, אוקיי, סיימת, עשית אקזיט והכל. איך אתה מסוגל לשבת עכשיו, כאילו, אחרי דבר כזה? הרי כל, אתה מכיר את המנכ"לים סביבך, הם כולם חוזרים, כאילו, לתעשייה. חלק אולי רוצים להיות רלוונטיים, חלק, כי זה מה שהם יודעים, זה החיים שלהם. הם לא יודעים לשבת בשקט, כאילו.

‏רענן: גם עליי היו התערבויות, אם אני אחזיק חודש או חודשיים או שלושה, כן, כולם הפסידו. שמע, יש לי כמה, חבורה כזו של חברים, שהם… אנחנו קוראים להם, שלא חזרו, אוקיי? אנחנו, אז אנחנו חופרים בנושא, כל מיני תובנות. אז… אז זה נכון מה שאתה אומר, אי אפשר, במיוחד זה אנשים מאוד הישגיים, יזמים זה אנשים הישגיים, שלא להגיד, לומר תחרותיים, אבל לפחות הישגיים. וזה אנשים שרגילים לעוף על התשוקה שלהם, ואני חושב, שאחד הדברים שצריך, זה יכולת, או… או אולי זה גם מזל, אולי גם וגם, למצוא תשוקות חדשות, ביום שאחרי.

‏לדוגמה, כתיבה, זה משהו שאם היית אומר לי את זה לפני חמש שנים, שזה יהיה מרכז עולמי, וזה יעיר אותי בחמש בבוקר, אני הייתי חושב שאתה על פטריות או משהו, שזה לא בכיוון. והנה, הגיע מ-out of the blue, זאת אומרת, ויש לי חברים שהם פתאום, התשוקה שלהם ביין ויקב, וכל אחד ומשהו הוא מוצא, אז אני חושב שזה נכון. אי אפשר, לפעמים מתבלבלים, שזה חייב להיות כרוך בעבודה. לא. אני חושב שאדם חייב לקום בבוקר עם תשוקה, עם משמעות, אבל זה לא חייב להיות עבודה שמתורגמת למשהו מסחרי. ולמצוא את זה, זה לא קל, אז אפרופו המועדון פוסט אקזיט, ש… אמרנו, אחת התכונות זה היכולת, בגיל מאוחר, לאמץ תחביבים חדשים, לאמץ תשוקות חדשות, זו יכולת לא קלה.

‏זה… זה… זה באמת, למי שרגיל 16 שעות ביום, להיות בפגישות, ואחרי זה זה, ולהיות איש חשוב, ולהיות, ופתאום זה לא. זה לא קל, ובאמת, הכי קל זה more of the same. אז… אני בעיניי, פשוט אתה יודע, החיים… אבל, לעשות more of the same.

‏אורי: כן.

‏רענן: במיוחד אחרי שזו תקופה, ובמיוחד אחרי שזה all in, זה דוגמה, הייתי… היו שנים שהייתי רץ ריצות אולטרה, אולטרה מרתון, ריצות של 100 קילומטר, 160 קילומטר, זה ענף ספורט מדהים, זה הצד האפל של אחרי קו המרתון, זה, זה ממש ספורט רוחני, מעבר לצד הפיזי. אבל יש איתו בעיה אחת, שמי שעוסק בו הוא all in, אתה לא יכול גם לעשות את זה, כי זה מאוד אינטנסיבי, עם קילומטראז' גבוה. אתה לא יכול גם זה, וגם לשחק כדורסל, וגם לגלוש, וגם יוגה, אתה לא יכול, אתה all in.

‏אז גם יזם של סטארט-אפ, הוא all in. זאת אומרת, גם, יש לך חברים, ויש לך חיים, ויש לך חופשות, אבל זה לא משנה. כי פה, מנטלית, גם כשאתה על חוף הים משחק עם הילד, המחשבה שלך היא במקום אחר, זה יזם של סטארט-אפ, לא יעזור. כל ה-Work-Life-Balance שאנשים מדברים, זה בולשיט. זה אתה יכול לעשות כאילו, אתה יכול לסגור את המשרד, וללכת הביתה, ולנתק את הטלפון, אבל זה לא משנה. המיינד של היזם נמצא שם, אין אחד שזה אחרת אצלו, ואחרי ששנים ככה, זה מאוד, מאוד קשה.

‏אורי: דרך אגב, מיינד של סופר, כאילו, בראש שלי, מיינד של סופר, זה גם שהראש לא מפסיק לעבוד. זאת אומרת, אתה גם כל הזמן אתה עסוק בלמצוא את הנקודה הזאת, ואת העלילה הזאת, ואת הפואנטה הזאת, ולחבר את זה ביניהם. זה גם, זה קצת דומה, לא?

‏רענן: תראה, אני לא בדיוק סופר.

‏אורי: כן, אתה…

‏רענן: אני, עדיין מביך אותי להגיד סופר, כי אני לא סופר, אני כתבתי ספר, וגם מבוסס על סיפור אמיתי, אז זה ככה יותר קל. אז אני לא יודע איך זה לאחרים. אני, בכל התקופת כתיבה הזו, באמת, הייתי אש על הכתיבה, וזה האנרגיה, וזה מה שהעסיק אותי כל היום. לשבת לגמרי, לכתוב, אני לא יכולתי יותר משעתיים שלוש. אני הרגשתי שזה כאילו שאני באימון אינטנסיבי. אז… אז, אז האקט עצמו היה שעות בודדות ביום, אבל בשאר הזמן זה העסיק אותי, זה כל הזמן העסיק אותי. אמ… אז אני יכול לראות איך זה באמת… דומה. במיוחד שבוער בך לכתוב את זה.

‏אורי: בא לך לעשות כזה מצעד דמויות חביבות?

‏רענן: יאללה.

‏אורי: יש לי שלוש דמויות, אם אתה רוצה כזה קצת, כאילו, אפילו לפתח אותן בקטע של כתיבה, או לספר קצת יותר, יש כמובן את ה… הדמות נראה לי הכי בולטת, כאילו, שוב, בחביבות, שזאת יהלי, נכון? היא כאילו הכי… נראה לי, מין הסתם קיבלת עליה מלא פידבקים.

‏רענן: יהלי, כן. אז רגע, אז ניתן סיפור מסגרת רגע, למי שלא מכיר, אז זה סיפור מסופר דרך בחור בשם רום כרמלי, שהוא בטעות מתגלגל להייטק, ככה, בגיל 30 במקרה, מתחיל כעובד, ומשם מתגלגל לעולם היזמות, וכל התלאות ומה ש… וזה דרך העיניים שלו.

‏ו… יהלי, היא אחת הדמויות שמבוססות על מישהי מדהימה, מדהימה, מדהימה, שהיא מהסופרסטאריות האלה, שרום כרמלי הכיר אותה במקרה, בחברה שהייתה משרד ליד, והוא שלף אותה בערך. והיא מה-all-around players, שיש בכל קבוצה מנצחת, שעושה הכל. ו… יעל, שבהשראתה הדמות, הייתה איתי, מהחברה הראשונה, אני הכרתי אותה, כשהיינו עשרה עובדים, היינו צריכים משרד בהרצליה. והמשרד שמצאתי, אני התנהלתי מול מישהי, פעם, משא ומתן, וסגרתי איתה את ההסכם. וההתנהלות איתה, היא כל כך הדהימה אותי, שזו הייתה יעל, שאמרתי לה: "אוקיי, עוד תנאי אחד, את עוזבת את החברה", שהיא עבדה באיזה חברה, משהו מכשור רפואי, זו הייתה החברה שהחזיקה את המשרד, אמרתי לה: "את עוזבת את החברה ואת מצטרפת אלינו". היא אומרת לי: "בחיים זה לא יקרה, אני לא יודעת מה זה ההרפתקה הזו שיש לך שמה, גם אין לך תפקיד בשבילי", אמרתי לה… קיצור, הסכימה.

‏הגיעה, לא היה תפקיד מוגדר, עשתה הכל, היה צריך ברושורים, עושה ברושורים, צריך להירשם לתערוכה, התגלגלה, נהייתה מנהלת לקוחות, נהייתה סמנכ"לית לקוחות, נהייתה אחראית על משקיעים. עברה איתי את כל השמונה שנים. כשהקמתי את החברה השנייה, ברגע שהגיע הלקוח הראשון, קיבלה צו שמונה, גם כן הצטרפה, הקימה מחלקה. בקיצור, סופרוומן, וכן, וואו, החזרת אותי [אורי צוחק קלות] ל… ימים מעניינים. אז יש אותה, יש, את רום כרמלי מלווה עורך דין, בשם יוחי.

‏אורי: זהו, אז העורך דין זה גם היה ברשימה שלי, שֶ… מי יוחאי, נכון?

‏רענן: יוחי, כן.

‏אורי: יוחי, שהוא גם, הוא מה, הוא חבר כזה?

‏רענן: יוחי, הוא הכיר את רום כרמלי, כשהוא היה סטאז'ר. ביום הראשון שלו בסטאז' הוא הכיר את רום כרמלי, והמזל של רום כרמלי שהוא… למרות שהם טיפוסים הפוכים, הוא בכלל בחור דתי, וזה, זה, והוא… רום כרמלי, כשהחברה הפכה לחברה ציבורית, היה צריך ללמוד את העסק הזה, איך מנהלים חברה ציבורית, כל המגבלות, והוא פנה לאותו יוחי, שהוא ילמד אותו, בלי אגו ובלי כלום, והם נהיו חברים טובים. ויוחי ליווה אותו לאורך כל הדרך, והפך להיות לדמות מרכזית בעלילה, כי הוא כאילו, מעין כזה דתי, יכולים להתבלבל, לחשוב שהוא חנון. מצד שני, זה הקסם שלו, שהוא לא מהעורכי הדין האגו, שצריכים להראות שהם הכי חכמים, אבל הוא לא יתקפל אם מישהו ינסה לעשות עבירה. וההיכרות הזו בעצם, אפשר להגיד, שינתה את חייו של רום כרמלי בהמשך.

‏אורי: כן. ויש דמות נוספת, כאילו, אצלי, שמתי לי שלושה דמויות, כאילו, שלוש דמויות מרכזיות. הדמות של לון המעצב, היא [רענן מצחקק] נראית לי כמו, אמרת, Work-Life Balance, נראה לי הבן אדם שכאילו, באמת, פיצח את השיטה.

‏רענן: כן, הוא חי את החלום. הוא… הוא יוצר, מעצב וממתג ארט, כמו ש… לא יודע, אולי צריך לדמיין, חי לו בלופט. הכל אצלו זה, ככה, מהבטן, ראש אומנותי מטורף, ההפך ממני, או מהייטקיסטים. וכשרום, בפעם השנייה, רוצה להקים חברה, רוצה להתחיל את זה עם מיתוג על, אז הוא מכיר את אותו מעצב, וזה, זה יוצר שמה אינטראקציות מעניינות.

‏אורי: כתבת שם שהוא נתן לו הצעת מחיר של 270,000 שקל לחודש עבודה. זה, זה מדליק, כאילו. יש משהו ב… כאילו, בזה שהוא לא פראייר כזה, והוא אתנחתא חמודה, כאילו, הוא אתנחתא מאוד, בסוף אין לו הרבה עבודה בספר…

‏רענן: כן.

‏אורי: אבל הוא נותן איזה טוויסט.

‏רענן: כן, כן, זה מסוג הדברים ש… דרך אגב, גם עם העורכים בהתחלה, הם אמרו: "טוב, זה לא קריטי בעלילה, אז כנראה זה ירד", אבל גם הם בסוף התאהבו בזה…

‏אורי: וואלה.

‏רענן: וזה נשאר. כן, הנקודה הספציפית הזו היא גם חצי פילוסופיה אצלי זאת אומרת, שאם יש משהו שאני מגדיר אותו כחשוב, אני הולך all in. ואז אותו רום כרמלי, לא היה לו גרוש על התחת באותה תקופה, אבל הוא החליט שהוא הולך להגיע כמו כוכב לגיוס כספים הבא, והוא אמר, "אוקיי, כמו כוכב, אז אני צריך למצוא את הכוכב שיעבוד איתי, וגם אם אני צריך את הקרן השתלמות האחרונה שנשארה לי לשים על זה, אז לשים על זה". ובדיעבד, כל העבודה הלכה לפח…

‏אורי: כן.

‏רענן: אבל זה עדיין היה שווה את זה, כי זה השיג את מה שהוא רצה.

‏אורי: כן, שזה דרך אגב, אתה אומר פילוסופיה, זה משהו שנגיד, כאילו, סתם, אני רואה נגיד הרבה זמרים שהם מתחילים כזה וזה, ואז יש להם את הפריצה, אז הם כאילו מזיזים את כולם ולוקחים את האנשי מקצוע הכי טובים. ויש את האלה שהם כאילו שומרים אמונים ל… זאת אומרת, יש אנשים שגדלים איתם. מבין מה אני אומר?

‏רענן: כן, אני חושב שהמיקס הוא צריך להיות גם וגם. זאת אומרת, היה לי גם יהלי, שהכרתי מאפס, וגדלה להיות סמנכ"לית ולהוביל פעילויות משמעותיות בחברה, והיה לי גם כוכבים שהבאנו מבחוץ. ואני חושב שחברה בריאה זה… זה… זה מיקס, מיקס של כאלה שבסוף אתה לא יכול לקנות ולייבא את ה-passion ואת ה-DNA ומי ש… זה מסוג הדברים שמאוד קשה להגדיר אותם, אבל קל לזהות. שמישהו כזה, אז אתה מזהה, ואם יש לך אחד כזה, אתה שומר עליו, ואף כוכב לא יחליף אותו.

‏מצד שני, יש מקצועות או תחומים… אם עכשיו אני רוצה לפתוח את ארצות הברית, להביא סמנכ"ל אמריקאי, שכבר שם ומכיר ויש לו את האופרציה, אז זה… זה… אז זה קיצור דרך וזה… זה עוד מדרגה. אז השילוב בין השניים… אני חושב, הטעויות הגדולות קורות שנצמדים רק לאסכולה אחת.

‏אורי: כן. אנחנו ממש לקראת סיום, כי אנחנו כבר 50 דקות על האוויר, מה שנקרא, באוויר, וכאילו, ניכר שבאמת, שינית… כאילו, שינית קריירה באיזשהו אופן, וגם קצת, גם בהודעות שהתכתבנו, גם בסמול טוק הקטן לפני, יש לך כאילו מלא תוכניות לעתיד. אז סתם, רק מה שאתה מוכן לחשוף, כאילו, מה… מה בהמשך?

‏רענן: קודם כל, היום אני כבר ספר פתוח. אנשים פוגשים אותי ואומרים לי: "טוב, בוא אני אספר לך על עצמי, כי אותך אני כבר מכיר". [צוחק קלות]

‏אורי: כן. שזה קשה? זה, זה מפריע לך כאילו?

‏רענן: זה סבבה. תראה, אני כשפרשתי, נכנסתי מתחת לרדאר, סירבתי לכל הצעה להתראיין, אמרתי: "אין לי, אין לי צורך, לא רוצה". עכשיו עם יציאת הספר, אז נחשפתי, שלא לומר שהפכתי לנערת פודקאסטים, ואני, איפה שאפשר לספר את הבשורה, אני מספר. אז אני סבבה עם זה, אני גם נהנה מזה, כי אני רואה את האפקט, אחרי זה גם כותבים לי, זה כיף לי. והיום העולם שלי, אז יש את ה-slice של הסטארט-אפים ויזמים, וזה slice של… שגם עושה לי כיף ונותן לי השראה, אבל זה סוג של החזרה לקהילה. זה מה שמדהים, דרך אגב, בעולם ההייטק, שמאוד מקובל, ואנשים רוצים את זה. עובדים עם יזמים, ויזמים צעירים יש להם המון מקורות, אז זה slice שלם שאני מתעסק איתו. ובמקביל יש המון דברים סביב הספר. זאת אומרת, אני לא יודע איך אנשים כותבים ספר וממשיכים לעבוד. אני כל היום סביב הספר. אז בין אם דברים כאלה, ולהתכתב עם קוראים וזה, ויש מלא אירועים שאני מוזמן, הרצאות ואוניברסיטאות. ועכשיו אני בפרויקט שאני מתרגם אותו לאנגלית.

‏אורי: וואו!

‏רענן: גם לקח לי יותר מדי זמן להתחיל את זה, יותר זמן ממה שחשבתי, עשיתי מזה גם ממש פרויקט של סינון ו… כי הגיעו ככה, התעניינות, גם ארצות הברית, גרמניה, "סטארט-אפ ניישן", אז אני מתרגם בצורה רומנטית. מי שמתרגמת את הספר איתי, היא מי שהייתה סמנכ"לית השיווק שלי ב"ברינג"…

‏אורי: וואלה.

‏רענן: שבמקרה הייתה בין עבודות וראתה איזה סטורי שלי, שאני עובד על תרגום וזה, היא אמרה: "בוא, אתה רוצה שאני אנסה?", היא מכירה אותי טוב, אז יצאנו לדרך, זה פרויקט של חודשים. אז יש את זה. ובמקביל, כן, פנו אליי לעשות מזה סדרה.

‏אורי: וואלה!

‏רענן: לא סיפרתי את זה יותר מדי, אז אני לא מדבר על זה. אז קודם כל, אני כבר סטודנט לתסריטאות כבר חודשיים. [אורי צוחק קלות]

‏אורי: אמיתי, כאילו? הלכת ללמוד במקום מסוים, או שמישהו חונך אותך כזה?

‏רענן: כן, הלכתי ללמוד. לא אוניברסיטה, אבל אצל גל זייד, ב"סדנאות הבמה", ו… אני לא מתיימר לכתוב בעצמי את התסריט, יהיה תסריטאי על, אבל אני… כן, להבין, להיות מעורב, אז… זה סטארט-אפ בפני עצמו, אז עכשיו אני גם לומד את העולם הזה, מה זה בכלל… עולמות מאוד דומים לעולם הסטארט-אפ, כמו שספרים, דרך אגב, אז גם טלוויזיה וקולנוע זה עולמות מאוד דומים. יש אלפי חולמים, יש מעט…

‏אורי: כן.

‏רענן: גופי הפקה, אז זה…

‏אורי: טיפה פחות כסף בסוף גם, אני חושב, זאת אומרת, אם אתה לא חגי לוי…

‏רענן: כן, גם ה-upside מוגבל, כן. אבל גם פה אני מכוון, אמרו לי זה: "הספר הוא, 'הזאב מוול סטריט' פוגש את 'היורשים'", ככה, זה בערך ה… [אורי צוחק קלות] אז יאללה, שמו את הסטנדרט, את הרף שאנחנו רוצים. אז יש גם התעסקות עם זה. וזהו, זה סך הכל, זה שואב לי בערך את כל הזמן שאפשר.

‏אורי: ושאלה נוספת, כאילו, מתי זה… אתה יודע, קצת כמו "Creep" של רדיוהד, מתי נגיד זה ימאס לך, כאילו, בסוף? כאילו, אתה מתעסק בעבר, זה גם קצת הרבה עתיד, אבל בסוף אתה גם כאילו, מתעסק בספר שכתב… כאילו, אתה אומר: "די, תשחררו אותי, אני חי את היום-יום".

‏רענן: כן, לא, אני לא רואה את זה כעבר, אני רואה את זה כ… נכנסתי לעולם הכתיבה והיצירה, ובינתיים, תשמע, אני אמרתי לרוית יום אחד, "מה יקרה שאני אקום בוקר אחד, ואני אראה שאף קורא לא כתב לי?" כותבים לי קוראים וקוראות. היא אומרת לי: "מה? אנשים מדברים כאילו ראו את האור". זה ממש מרגש, זה כאילו, נוגע בכל מיני נקודות של אנשים בכל מיני מקומות בחיים, וזה וואו.

‏אז הספר ככה, קיבל חיים משל עצמו. אתה יודע, לא יודע כמה זמן זה יימשך, אבל בינתיים אני עף על זה, אני רק חבל שאין לי יותר זמן, לפגוש את כולם או לעשות… אז זה ממש כיף. יש לי גם ספר המשך בראש.

‏אורי: כן?

‏רענן: הוא מתעכב בגלל התרגום והטלוויזיה וזה, אז הוא יחכה קצת, כי זה… זה פרויקט ארוך, אני צריך להתניע את שאר הדברים. אז… וזהו, וחוץ מזה צריך גם לרוץ, לעשות יוגה, להשתזף.

‏אורי: לחיות. כן, צריך לחיות גם.

‏רענן: אז מה שכיף שזה במקביל. אני באמצע הריצה עוצר, יש מחשבה, כותב, אחרי זה עובד עליה, אז הכל עובד ביחד.

‏אורי: כן. אז שתי שאלות אחרונות, יש כאילו, קודם כל אמרת שיש לך הרבה מנטורים, הרבה זה, אז כאילו, אם יש מישהו, שאתה יכול ככה לשתף את הקהל…

‏רענן: אז זהו, אז אני מאוד… זה גם אני מדבר על זה, כשאני מדבר עם צעירים. לבוא למישהו שיהיה מנטור שלך, זה אקט, זה קשה. עכשיו, אני מנטור בתוכנית של “Startup for Startup", ונבחר אחד הסטארט-אפים, ואני מנטור שלו, בצורה רשמית.

‏כשאני אומר, "יש לי הרבה מנטורים", הכוונה שלי, שאני מזהה מישהו, שאני אומר, "וואלה, יש בו משהו", זה נותן לי השראה, אני רוצה להיות כמוהו… זאת אומרת, זה גם, אתה יודע, הרבה פעמים האינסטינקט הראשון יכול להיות קנאה. קנאה זה האחות הרעה של השראה. אז אני מהר מעיף את הקנאה, אומר השראה.

‏אז מאותו רגע, אני קורא כל מה שהוא כתב, שומע כל מה שהוא זה, עוקב אחריו באובססיביות, ומנסה, אם יש משהו שאני אומר: "וואלה הוא עושה את זה, הלוואי ואני הייתי עושה את הדבר הזה כמו שהוא עושה" אז אני מנסה. אני חסיד גדול של להאמין, שכל דבר אפשר לשנות. אין דבר כזה אני ככה, אם יש משהו שאני לא אוהב, אני אשנה אותו ואני אעבוד על זה עד שזה ישתנה. אז אני מאמץ לי כל מיני, בכל מיני דברים.

‏אז סתם, אני לא יודע, ג'סי איצלר, אם מישהו מכיר, כתב את "Living with a SEAL", והוא דמות מאוד, מאוד מעניינת, והוא, הוא הקים חברות והוא רץ 100 מיילים, ויש הרבה דברים שדומה, אבל הוא ב-scale אחר, ואני מאוד אוהב את הוייב ואת הגישה שלו, אז אני עוקב אחריו ואני שומע אותו ואני קורא אותו. אז, אז ככה אני עושה עם כל מיני, אז גם בעולם הספרות פניתי. איכשהו הגיעה אליי, לימור נחמיאס, כתבה לי על הספר.

‏אורי: אה עכשיו קראתי, סיימתי את הספר שלה עכשיו, ממש עכשיו, של הרוצח.

‏רענן: אז היא… טוב אני לא יודע, אף פעם לא דיברתי על זה שאני אחשוף את זה, אבל היא יום אחד כתבה לי: "תשמע, אני מסיימת עוד מעט הספר שלך, ועשיתי גוגל, לראות מה עוד כתבת, כי אני רוצה להמשיך". אמרתי לה: "תשמעי, את עושה לי צמרמורת", אני לא מכיר אותה, כן? רק מכיר מהספרים. "אני מזמין את עצמי לקפה". הגעתי לקפה, ישבנו שלוש שעות.

‏אורי: וואו.

‏רענן: מנטורית בעולם הספרים. אז אני מאמץ. עכשיו, זה לא שאנחנו, יש לנו איזה לו"ז ויש איזו שיטה, אבל זה פשוט… אנשים. וזה גם המלצה שכללית שלי בכלל למישהו, אתה רואה מישהו שאתה אומר, "אוקיי, פה יש משהו, בואו נעקוב אחריו, בואו נתחיל לצרוך" וזה אפרופו גם הטיקטוק ועידן האינסטגרם וכל זה, אני חושב שזה עולם מופלא. והעניין הוא שצריך לצרוך את האוכל האורגני, לא רק את הג'אנק, אפשר שיהיה קצת ג'אנק, אבל צריך להסתכל שבפיד שלי יש גם את האורגני, וכשאני מזהה אורגני, ללכת דאבל דאון עליו. אז לאמץ מנטורים כאלה בצורה… מנטורים פסיביים אני קורא לזה, זה משהו שאני מאוד אוהב. ויש לי גם מנטור בן 14, ילד שהוא מומחה לדפי נחיתה, שפתאום איכשהו הגעתי אליו באינסטגרם…

‏אורי: וואלה.

‏רענן: אני מתייעץ איתו על זה. ויש לי בחור בן 19 שהוא מומחה סושיאל. זה כאלה שקראו את הספר והוא אמר לי: "תשמע, הסושיאל שלך פח, האינסטגרם שלך פח, אתה חייב לעשות ככה, אתה חייב לעשות". הוא מתחיל ללמד אותי. וזה אמר לי: "הדף נחיתה שלך…", ואין, אין אצלי עניין, זה לא משנה הגיל וזה לא משנה כלום, אני הפכתי אותו למנטור שלי, אז…

‏אורי: מדהים.

‏רענן: כן.

‏אורי: באמת שזה מדהים, וכאילו, אם, אם רוצים לחפש, מי שרוצה לחפש אותך, ולא קרא את הספר, לא הגיע למייל, בסוף, [רענן צוחק קלות] אז א', איך הוא מוצא אותך? ו-ב', האם אתה מתעסק רק, ז'תומרת, האם אתה כאילו רק בסטארט-אפים וכאלה, או שיכול לבוא בן אדם להגיד: "תשמע, יש לי איזה משהו, אבל אני רוצה את הראש של רענן, כאילו".

‏רענן: אז אני… כן, אני נגיש בכל הסושיאל - רענן כהן, אפשר גם raanancohen.com, אבל יש לינקדאין, אינסטגרם, פייסבוק וכאלה. פונים אליי הכל, פונה, פנתה אליי זמרת, שרוצה לשנות זה, פונים אליי כל מיני.

‏אורי: וואו.

‏רענן: עכשיו, שוב, אני… אם יש איזה טיפ מהיר שאני יכול להגיד, או איזה מילה, אני עושה את זה, אבל אני לא איזה מנטור, כן? אני לא קאוצ'ר, ואני לא מנטור, אבל אני משתדל לעזור כמה שאני יכול. ו… אבל שוב, אני לא לוקח ייעוץ, לא עושה את זה בתשלום, אז זה הכל ככה… מהבטן, ועד כמה שאני יכול.

‏אורי: מעולה, תודה רבה רבה, גם על הזמן, גם על השיחה, על ההזדמנות, וגם על הזמינות, כמו שאמרתי בתחילת השיחה, באמת זה לא מובן מאליו.

‏אני אורי נכטיילר, "מכונת כתיבה", וזה, אני כבר אומר לך עכשיו, זה יעלה מאוד מהר, הפרק, ליוטיוב ולאפליקציות אולי בהמשך. אז שוב, תודה רבה, ובשמחות בעזרת השם.

‏רענן: תודה אורי, היה לי כיף.

‏אורי: ביי ביי.

‏רענן: ביי.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה