דיוגנס הקיני היה פילוסוף משונה, שהיה הראשון לטבוע את המונח "קוסמופוליטי". הוא גר בחבית, היה מספיק נועז כדי להתחצף לאלכסנדר מוקדון, ולא הייתה לו בעיה מיוחדת לעשות בפומבי, כמעט כל מה שאתם יכולים לחשוב עליו. הכל בשם החופש ממוסכמות מגבילות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/05/2020.
[מוזיקת פתיחה דרמטית]
ברוכים המאזינים להסכת "יחידים במינם". שמי ניב גולדשטיין, ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים, בנוף ההיסטוריה האנושית. מדי פרק, נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בָּעיקר, ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים, ופילוסופים יוצאי דופן. אתם מוזמנים להצטרף למסע, ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי: "יחידים במינם".
[מוזיקת רקע]
דיוגנס הקיני. האיש שהרגיש בבית, בכל מקום.
[מקריא]
"אפילו הארד מתכלה עם הזמן, אבל את תהילתך, דיוגנס, הנצח כולו לא ייקח ממך. כי אתה לבדך הורית לבני התמותה את השיעור בסיפוק צרכים עצמי, ואת הדרך לחיים הטובים והקלים ביותר."
ציטוט מתוך דברי ההספד שנחקקו על האנדרטה לזכרו של דיוגנס הקיני.
[המשך מוזיקה]
שמו של דיוגנס, הפך בתרבות המערב למשל ולסמל, לאדם חכם, שחי חיי פשטות והסתפקות במועט. אגדות רבות וסותרות נקשרו בדמותו, אך אין ספק, שהשפעתו על הפילוסופיה העתיקה הייתה משמעותית. לימים יהפוך דיוגנס, לאחד ממייסדי הזרם הציני או הקיני, שמשמעו ביוונית הוא "דמוי כלב".
מדוע, בשם אלי האולימפוס כולם, כונה "דיוגנס דמוי הכלב"? ייתכן שעל שם האזור באתונה שבו הוא פעל, ששמו מזכיר את המילה "כלב" ביוונית. סביר יותר להניח, שהיה זה בגלל סגנון החיים המוזר, והשנוי במחלוקת שלו, שתכף נתוודע אליו. מוכנים? בואו נצא לדרך.
[המשך מוזיקה]
דיוגנס הקיני נולד ב-404 לפני הספירה בסינופה, מושבה יוונית שנמצאת כיום בשטח טורקיה. את מרבית חייו חי דיוגנס באתונה, לאחר שגלה או ברח מסינופה, שם ניהל אביו מִטְבָּעָה.
מדוע אמרתי "גלה" או "ברח"? מפני שיום אחד התגלה שמטבעות רבים הושחתו, והאשם נפל, מדרך הטבע, על דיוגנס ואביו. דיוגנס נאלץ להימלט לאתונה. הוא הפך למהגר חסר אזרחות, וגרוע מכך, חסר פרוטה. למרבה הסמליות, גיבור הפרק שלנו הגיע לתחתית החבית.
[המשך מוזיקה]
גם על שלב זה בחייו של דיוגנס, קיים מעט מאוד מידע מהימן. ככל הנראה וכנהוג בעולם העתיק, הוא פנה לכוהנת האל אפולון בעיר דלפי, כדי שתספק לו מסר שמיימי, שיורה לו את הדרך. דיוגנס שאל את הכוהנת: "מה עליי לעשות כדי לשקם את שמי?" התשובה שקיבל מהכוהנת הייתה: "עליך להשחית את הכסף". בהתחשב בעובדה שדיוגנס ברח מסינופה בעקבות השחתת כסף, זו נבואה די משונה, אפילו בקנה מידה של שרלטנים בני ימינו. אז מה המשמעות שלה בעצם?
[מוזיקת רקע איטית]
דיוגנס חשב, התלבט, והתחבט. לבסוף, הוא החליט שכוונת הכוהנת הייתה שעליו להשחית נורמות, מוסכמות, וערכים מזויפים. וממש כמו שעושים לכסף שהושחת, דיוגנס קיווה שיוכל למצוא דרך להוציא משימוש את כל מה שרע וצבוע בחברה. הוא הפשיל את שרוולי גלימתו, וניגש למלאכה.
[מוזיקת רקע דרמטית]
כצעד ראשון וברוח המשנה הסטואית המופלאה, הוא החליט להשלים עם גורלו, ולהפיק ממנו את המיטב. דיוגנס הכריז שהוא מעתה "אזרח העולם", ביוונית "קוסמופוליטס". אגב, ייתכן שדיוגנס היה הראשון לטבוע את המונח המוכר הזה.
גיבור הפרק שלנו החליט גם לנוע ולנוד מאתר לאתר. כשהגיע לאתונה ומאוחר יותר לקורינתוס, הוא גילה שיוקר המחיה שלהם היה נמוך רק מזה של ישראל בת ימינו. אז דיוגנס עשה בדיוק את מה שכל אחד מאיתנו היה עושה, בעיר גדולה, שהשכירות בה יקרה מדי.
[המשך מוזיקה]
דיוגנס מצא חבית, או מעין גיגית, והחליט לגור בה. הפתרון הזה, אגב, גם צמצם באופן משמעותי את הוצאות הארנונה והוועד שלו.
[המשך מוזיקה]
לפי האגדה, דיוגנס חשב על הדיור בר ההשגה הזה, כשהביט בעכבר, שסעד את ליבו בפירורי לחם. דיוגנס הבין שעליו לחיות כמו המכרסם, שלא זקוק לדבר כמעט. הוא נוכח לדעת שניתן להיות מאושר ועצמאי, גם בתנאים לא פשוטים. כן, אלפיים שנה לפני המצאת הניו אייג' במשקל נוצה, דיוגנס היה הראשון לטעון ש"האושר נמצא בעצם בתוכנו".
[המשך מוזיקת רקע]
בד בבד, דיוגנס החל להטיף לחיים טבעיים ופשוטים, ולקבץ מזון ונדבות למחייתו. רכושו כלל תרמיל וגלימה, שבה גם התכסה. כן, אלפיים שנה לפני המצאת המינימליזם, ותיעודו הכפייתי ברשתות, דיוגנס היה גם אחד הראשונים לטעון ש"העושר נמצא בעצם בתוכנו".
[המשך מוזיקת רקע]
כדי לחשל את גופו, דיוגנס כיסה את גופו בחורף בשלג, ובקיץ, רבץ על החול החם. אחרי הכל, הגוף, כפי שהאמינו הפילוסופים הקדמוניים, הוא רק משרתו בר החלוף והתאוותני של השכל, גולת הכותרת של בן האנוש. לכן ביקש דיוגנס להכפיף את חייו לתבונה בלבד, ולבוז למוסכמות המגבילות. הוא קבע אז, כי מעשה שעשינו בחבית הפרטית שלנו ואיננו מביש בעינינו, לא יהיה מביש, גם כשנעשה אותו לעיני כל. נאמן להחלטתו, דיוגנס התחיל לחיות חיים שלא היה בהם גרם של בושה.
[מוזיקת רקע נפסקת]
כך, למשל, באותה התקופה, לא נהוג היה באתונה לאכול בפומבי ברחבת השוק. אבל זה בדיוק מה שעשה דיוגנס. כשנשאל מדוע הוא עושה זאת, השיב שבשוק, הוא מרגיש את הרעב. אם זה היה הביטוי היחיד של עקרון הפומביות של דיוגנס, כנראה שכולם היו מרימים גבה או שתיים, בהתאם לגנטיקה שלהם. אבל דיוגנס נהג גם, איך לומר זאת בעדינות, לעשות את צרכיו, ואף לענג את עצמו בפומבי. הוא אפילו הביע צער על כך שאינו יכול להשביע גם את רעבונו על ידי שפשוף קיבתו הריקה.
[מוזיקת רקע קלילה]
אם אספר לכם שמעשים אלו הקנו לדיוגנס מהר למדי תדמית של משוגע, כנראה שלא תיפלו מהחבית. אגב, תתחדשו. הוא מצידו, לא מאוד התרגש, וטען שהמוסכמות החברתיות והדתיות, הן חסרות ההיגיון. מי שאינו חי בהתאם לשכלו, רצונו, ולצורכי הטבע הבסיסיים שלו, קבע דיוגנס, אינו יכול להיות מאושר. לטענת גיבור הפרק שלנו, מעט מאוד אנשים חיים את חייהם באופן הזה, הראוי למין האנושי. ואכן, אחד הסיפורים המפורסמים ביותר על דיוגנס, מציג אותו כמי שהסתובב באמצע היום בכיכר העיר, כשהוא אוחז בידו עששית, וטוען להגנתו שהוא מחפש… "בני אדם".
[מוזיקת רקע ממשיכה]
לימים אף יטען דיוגנס, שמוסד המשפחה אינו טבעי. הוא קבע שיש להתיר את כלל הנשים והגברים אלו לאלו, ואילו הילדים, יטופלו על ידי כולם. זה בהחלט מזכיר את משנת המלך הפילוסוף של אפלטון, שמתעלמת, הן מן הטבע האנושי, והן מהעובדה הפשוטה, שמה ששייך לכולם, לא שייך לאף אחד. חישבו לרגע על תלאותיו של רכב חברה ממוצע, ותבינו לבד למה אני מתכוון.
[מוזיקה ממשיכה]
ואם כבר הזכרנו את אפלטון, אי אפשר שלא להזכיר את מורו הדגול, סוקרטס. שמתם לב לכמה קווי דמיון מעניינים, בין דיוגנס לסוקרטס? שניהם יצאו למסע חייהם בעקבות נבואה של כוהנת אפולון מדלפי, כלומר ראו בחייהם שליחות של האלים. שניהם לא הותירו אחריהם כתבים שהגיעו לידינו. שניהם האמינו, שרק חיים של תבונה הם חיים הראויים לשמם, וחיו חיים ססגוניים, ששימשו מודל לחיקוי. ושניהם הצליחו - עובדה שאנחנו עדיין מדברים עליהם היום, למעלה מאלפיים שנה לאחר שמתו, אך לא נשכחו.
נחזור ברשותכם לדיוגנס, ונספר על היום שבו נחטף על ידי שודדי ים והפך לעבד, כפי שקורה לכולנו מעת לעת.
[מוזיקת רקע מתחלפת - סקסופון נעצר, מתחילים כינורות מהירים]
אחד מעקרונות המפתח של הפילוסופיה העתיקה, הינו הציווי - "דע את עצמך". חשבו על זה לרגע, לפני כל היכרות חיצונית עם הזולת, עלינו להתבונן קודם כל פנימה, להבין מי אנו באמת. אחרי הכל, לא משנה היכן נהיה, אנחנו תמיד נלווה את עצמנו.
אני שמח להזמין אתכם לסדרת הרצאות חדשה, "מסע אל טבע האדם בראי הפילוסופיה". בשמונת המפגשים, נתלווה לכמה מהוגי הדעות המבריקים ביותר, ונתוודע לתובנותיהם הנצחיות באשר לאופי האנושי, לטוב ולרע. ההרצאות תתקיימנה במסגרת מיזם "זמן אשכול", פרטים נוספים באתר הפודקאסט, "יחידים במינם".
כתמיד תוכלו לתמוך בפודקאסט, אם תזמינו אותי להרצות בחברה, בארגון, במועדון, או במקלט הריחני שלכם.
ועכשיו, בחזרה לפרק.
[מוזיקת רקע איטית - ג'אז]
גם מידת מהימנותו של הסיפור הזה לא ברורה, אך נטען כי משנשאל דיוגנס על ידי שוביו מה הוא מסוגל לעשות, הוא השיב "לשלוט באנשים". וזה בדיוק מה שקרה אחרי שהוא נמכר לעבדות, ונשלח לעיר קורינתוס.
בשבתו כעבד, דיוגנס אמור היה לטפל בבניו של אדונו החדש, אך הללו, החלו דווקא לחקות את סגפנותו. מה קרה בסוף? לא ברור.
או שדיוגנס שוחרר מעבדותו לאלתר, מפני ששטף את מוחם של הילדים, במקום לשטוף את הכלים, או שהפך לבן משפחה אהוב, שמת לבסוף בחיק משפחתו המשעבדת לשעבר. אבל גם אם כל הסיפור הזה מצוץ מן האצבע, הוא יכול ללמד אותנו, שגם בתור עבד, דיוגנס היה חופשי.
[מוזיקת רקע נמשכת]
למיטב ידיעתנו, דיוגנס המשיך לחיות בקורינתוס בשנותיו האחרונות. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר שמזוהים איתו, הוא המפגש עם אלכסנדר מוקדון, לימים "אלכסנדר הגדול", בסביבות שנת 336 לפני הספירה.
המפגש ביניהם, שמתואר בכמה טקסטים מפורסמים של העולם העתיק, ובלא מעט יצירות אומנות, היה משונה מאוד. זו הייתה הצטלבות דרכים, של שני אישים שונים בתכלית. אלכסנדר, היה אז מלכה הצבאי של מוקדון, שאביו, המלך פיליפוס, נרצח רק כמה חודשים קודם לכן. אלכסנדר, שהיה בן 20 בלבד, סיים זה עתה לכבוש את יוון, ובגילו המופלג, כבר היה בדרכו לכיבוש חלק הארי של העולם. הוא היה לבוש כיאה למלך צעיר, וסביר להניח, שהתלוותה אליו פמליה מפוארת.
מנגד, דיוגנס היה כבר בשנות ה-70 לחייו, וכזכור, ראה בחבית את בית חלומותיו. ספק רב אם היה לבוש במיוחד באותו מעמד, או מסורק… או מגולח… או נקי…
[מוזיקת רקע נמשכת]
וכך מצא עצמו דיוגנס היווני, עטוי הבלויים, מול המלך המוקדוני שכבש את ארצו. כפי שנראה מיד, גם אם היו לדיוגנס כלים, וזה "אם" גדול, הוא לא יצא מהם מרוב התרגשות.
[מוזיקת רקע נמשכת]
לפי מקור אחד, דיוגנס הטיף לאלכסנדר מוסר, על כך שהימר על ממלכתו ועל חייו, בקרבות מיותרים. לפי מקור אחר, אלכסנדר מוקדון הכריז שהוא מלך, ודיוגנס, בתגובה בוגרת במיוחד, הכריז שהוא כלב. כששאל מוקדון מדוע זה הכינוי שדבק בדיוגנס, השיב הפילוסוף: "אני מכרכר סביב אלה שנותנים לי משהו, אני נובח על אלה שמסרבים, ואני נועץ את שיניי בבני הבליעל".
[מוזיקת רקע נמשכת]
כך או אחרת, הרגע המפורסם ביותר במפגש הפסגה הזה, אשר זכה לשלל פרשנויות אומנותיות, הגיע לאחר שמוקדון שאל בנדיבות את דיוגנס, אם יוכל לעשות דבר מה למענו. תשובת דיוגנס הייתה: "זוז הצידה ותפסיק לחסום את השמש!"
למרות שדיוגנס ישב כאן על חבית של חומר נפץ, אלכסנדר מוקדון הגיב ברוח טובה לחוסר הנימוס הידוע לשמצה שלו. כשעזב את המקום, הכריז מוקדון כי: "אם לא הייתי אלכסנדר, הייתי רוצה להיות דיוגנס".
[מוזיקת ג'אז מסתיימת]
[מוזיקת רקע איטית - כינורות]
בשנת 323 לפני הספירה מת דיוגנס, ככל הנראה בקורינתוס. ממש כמו קורות חייו הייחודיים, גם סיבת מותו, והגיל שבה החליט להעתיק את מגוריו לחבית הגדולה שבשמיים, לא ודאיים. ייתכן שמת בעקבות נשיכת כלב, כמה סמלי, אכילת תמנון נא, כמה מגעיל, או שעצר את נשימתו עד שמת, כמה לא סביר מבחינה מדעית. מקורות אחרים טוענים בתוקף, שדיוגנס מת בשיבה טובה, בגיל 90.
[מוזיקת רקע דרמטית]
לפי האגדה, דיוגנס ואלכסנדר מוקדון, שקנו לעצמם תהילת עולם מסיבות שונות לחלוטין, מתו באותו היום בדיוק. מוקדון כבש את העולם, ודיוגנס? הוא הוכיח לנו שתמיד קיים עוד עולם לחיות בו, ולימד אותנו שיעור חשוב, על אושר ושמחה בחלקנו. חייו, חביתו ומשנתו של דיוגנס היו, ועודם, "יחידים במינם".
[מוזיקת סיום]
זהו.
עד הפרק הבא, אפשר לבקר באתר הפודקאסט, www.niv-goldstein.com, או בקבוצת הפייסבוק.
[המשך מוזיקה]
"יחידים במינם" זמין להאזנה, בחינם, בכל יישומי ההסכתים. לחצו על כפתור מעקב, ותקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד.
[המשך מוזיקה]
אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה, ולספר לחברים, למכרים, ולחתולים שלכם, על הפודקאסט.
[המשך מוזיקה]
נשתמע בפרק הבא של: "יחידים במינם".
[סיום מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
תגובות