ג'יין גודאול קיבלה שימפנזה במתנה עוד כפעוטה, ומאז הספיקה לגדל גן חיות שלם בבית.
החלום שלה היה להגיע לאפריקה, ולחקור את חיות הפרא בבתי הגידול הטבעיים שלהן.
היא כל כך הצליחה בכך, שאחרי התגליות שלה עולם השימפנזים נראה אחרת לגמרי.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/05/2020.
[מוזיקת פתיחה דרמטית]
ברוכים המאזינים להסכת - "יחידים במינם". שמי ניב גולדשטיין, ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת, וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית.
[המשך מוזיקה]
מדי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים, ופילוסופים יוצאי דופן.
[המשך מוזיקה]
אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי - "יחידים במינם".
[המשך מוזיקה]
ג'יין גודול - האישה שדיברה שימפנזית.
[מוזיקה מסתיימת]
"שימפנזים חיים במשך מאות אלפי שנים ביער שלהם. לעולם לא מתרבים יתר על המידה. לעולם לא הורסים את היער. הייתי אומרת שהם, במידת מה, מוצלחים יותר מאיתנו בכל הקשור להרמוניה עם הסביבה."
[מוזיקה דרמטית חוזרת]
ואלרי ג'יין מוריס גודול, הידועה כג'יין גודול, נולדה בלונדון, בשלושה באפריל 1934. בגיל שנה, העניק לה אביה בובת שימפנזה במתנה. למרות שחבריו הזהירו אותו, שיגרום לפעוטה לנדודי שינה, ג'יין הקטנה לא נפרדה מצעצועה האהוב ולו לרגע. כשבגרה מעט גודול, גדל אף העניין שלה בבעלי חיים. בזמנה הפנוי, היא נהגה לצפות בחיות שונות, לרשום לעצמה הערות, ולשרבט את צורתן.
וכך היא סיפרה לימים על ילדותה, "אחד מזכרונותיי המוקדמים ביותר, הוא היום שבו התחבאתי בלול קטן ומחניק, במטרה לראות כיצד תרנגולת דוגרת על ביצה. הגחתי משם אחרי כחמש שעות. התברר לי שכל בני הבית חיפשו אחריי במשך שעות, ושאמא, אפילו התקשרה למשטרה כדי לדווח על היעדרותי."
[המשך מוזיקה]
בילדותה גידלה ג'יין כלב, צב, וגם נחשים, זחלים, לטאה אחת, כמה חזירים, אוגר וקנרית. בגיל 12 הקימה גיבורת הפרק שלנו קבוצה יוקרתית של חובבות טבע צעירות, אשר זכתה לשם "מועדון התנין", וכללה את אחותה, ושתי חברות נוספות.
גם בשנים הבאות הרבתה גודול לקרוא ספרים שעסקו בבעלי חיים, כמו "ספר הג'ונגל" ו"דוקטור דוליטל". בדומה לגיבורי הספרים הללו, היא חלמה לטייל באפריקה, ולצפות בחיות אקזוטיות בבתי המחיה הטבעיים שלהן.
[המשך מוזיקה]
בגיל 18 סיימה גודול בהצטיינות את בית הספר, אך משפחתה לא יכלה להרשות לעצמה לממן את לימודיה באוניברסיטה. גודול מצאה אז עבודה כמזכירה באוניברסיטת אוקספורד, ובעוד משרות זמניות. ואז החלה שרשרת האירועים שעתידה לשנות את חייה.
[מוזיקה קצבית איטית]
בשנת 1956, הזמינה חברת ילדות את גודול לבקר בחוות משפחתה בקניה. גיבורת הפרק שלנו חסכה כסף, ושנה לאחר מכן טסה למדינה האפריקאית. עד מהרה היא הכירה בה אנתרופולוג מפורסם, לואיס ליקי שמו, שהאמין שלשימפנזים ולבני האדם יש אב קדמון משותף, כפי שאף טען צ'ארלס דארווין.
[המשך מוזיקה]
ליקי סבר שלימוד התנהגותם של השימפנזים, ישפוך אור על התנהגות אבותינו האנושיים. עד אז, מעט מאוד מחקרים על שימפנזים הוכתרו בהצלחה. נראה היה שגודלן של משלחות החוקרים, הפחיד את היונקים החכמים הללו, שהפגינו התנהגות בלתי טבעית או מאיימת.
[המשך מוזיקה]
לאחר שהתרשם מידיעותיה של גודול על אפריקה ועל חיי הבר שלה, הוא החליט להעסיקה, בתחילה כעוזרת. ליקי הזמין אותה אז להשתתף בחפירה אנתרופולוגית באתר בטנזניה, שהיה עשיר בשרידים פרה-היסטוריים. בטרם חלף זמן רב, השתכנע ליקי כי גודול הייתה בעלת כלל התכונות הנדרשות, כדי להתמודד עם בידוד ארוך-טווח בטבע, שיאפשר מחקר מתמשך וסבלני של השימפנזים. לשמחתו הרבה, למרות שלא היה לה כל ידע מדעי, או אקדמי רשמי בתחום, גודול הסכימה להשתתף במחקר שכזה.
[המשך מוזיקה]
גיבורת הפרק שלנו שבה ללונדון בשנת 1958, ונפגשה עם מומחים בתחומי האנטומיה והתנהגות הפרימטים. בינתיים, באפריקה, הצליח ליקי לגייס מספיק כספים לשם העסקתה כחוקרת בטנזניה. ביולי 1960, חזרה גודול ליבשת השחורה, והקימה מחנה בשמורת גומבה, כיום - פארק לאומי במערב המדינה.
אולם ניסיונה הראשון של גיבורת הפרק שלנו לתצפת על התנהגותם של השימפנזים באזור, נכשל כליל. בכל פעם שהתקרבה למרחק של כ-500 מטרים מהשימפנזים, הם פשוט ברחו. גודול נאלצה לסגל לעצמה דפוס תצפית אחר ובלתי מאיים.
[מוזיקת כינורות מהירים]
אחד מעקרונות המפתח של הפילוסופיה העתיקה, הינו הציווי - "דע את עצמך". חשבו על זה לרגע, לפני כל היכרות חיצונית עם הזולת, עלינו להתבונן קודם כל פנימה, להבין מי אנו באמת. אחרי הכל, לא משנה היכן נהיה, אנחנו - תמיד נלווה את עצמנו.
אני שמח להזמין אתכם לסדרת הרצאות חדשה, "מסע אל טבע האדם בראי הפילוסופיה". בשמונת המפגשים, נתלווה לכמה מהוגי הדעות המבריקים ביותר, ונתוודע לתובנותיהם הנצחיות באשר לאופי האנושי, לטוב ולרע. ההרצאות תתקיימנה במסגרת מיזם "זמן אשכול", פרטים נוספים באתר הפודקאסט, "יחידים במינם".
כתמיד, תוכלו לתמוך בפודקאסט, אם תזמינו אותי להרצות בחברה, בארגון, במועדון, או במקלט הריחני שלכם.
ועכשיו - בחזרה לפרק.
[קצב הקשה באצבע צרדה ומוזיקה מצטרפת]
היא הייתה מופיעה באותה שעה בדיוק בכל בוקר, ליד אזור האכילה של השימפנזים. עד מהרה, התרגלו השימפנזים לנוכחותה, אך רק בחלוף שנה, כן, שנה! הם הרשו לה סוף סוף להתקרב עד לטווח של עשרה מטרים מהם. כעבור כשנתיים, מהיום שהתחילו לראות אותה, הפסיקו השימפנזים לפחד ממנה, והחלו להגיע אליה, כדי לקבל מידיה בננות.
[המשך מוזיקה קצבית]
בזכות קבלתה ל"מועדון הבננה", כפי שכינתה את המעמד היומי, זכתה גודול באמון השימפנזים. כך היא גם רכשה הבנה מעמיקה יותר, של התנהגותם השגרתית. בשונה מכל החוקרים שקדמו לה, גודול הכירה אז את מרבית השימפנזים בשמורה, חיקתה את התנהגותם, בילתה זמן על העצים, ואף אכלה את מזונם.
[המשך מוזיקה קצבית]
כך קרה, שגודול זכתה להיות עדה להתנהגויות מרתקות, שטרם היו מוכרות, בקרבם של השימפנזים. היא גילתה למשל, שהם חיים במסגרת מערכת חברתית מורכבת, אשר כוללת התנהגויות טקסיות, לצד מערכת שפה פרימיטיבית, שכללה יותר מ-20 קולות, טובה אך במעט מן השפה המדוברת בכנסת.
[המשך מוזיקה]
תגלית נוספת ומשמעותית של גודול, מעולמם החברתי של השימפנזים, הצביעה על שיטת המעמדות שהייתה נהוגה בקרבם. על השימפנזים הדומיננטיים, כך גילתה גיבורת הפרק שלנו, הורעפו כיבודים והתרפסויות מרובים, מצד השימפנזים הזוטרים יותר, שביקשו לזכות באופן זה בחסדיהם, ולהימנע מפגיעתם. ואילו כשחקרה גודול את התא המשפחתי השימפנזי, היא נוכחה לדעת כי השימפנזה הזכר אינו משחק תפקיד פעיל בחיי המשפחה, אך נהנה אף הוא מזכויות יתר.
[המשך מוזיקה]
גודול הייתה אף הראשונה להעמיד על דיוקן מספר תפיסות שגויות בנוגע לשימפנזים. היא נוכחה לדעת, למשל, שהם אוכלי כל, ולא צמחוניים. במו עיניה, היא ראתה אותם עוקבים אחרי חרקים, ציפורים, תינוקות בבון, ואפילו אנטילופות קטנות, הורגים ואז אוכלים אותם.
[המשך מוזיקה]
זאת ועוד, עד לתצפיותיה החלוציות של גודול, נחשבה היכולת להכין כלים לאנושית בלבד, אלא שהיא צפתה לראשונה בשימפנזים מכינים מעין "כף" מעשב, כדי לשלוף באמצעותה טרמיטים עסיסיים מתילם.
[המשך מוזיקה]
גיבורת הפרק שלנו גם שמה לב לכך, שהשימפנזים זורקים אבנים בתור כלי נשק, ומפטרלים סביב הטריטוריה שלהם, במטרה להרחיק ואף להרוג, שימפנזים מקבוצות אחרות. למעשה, גודול אפילו הצליחה לתעד פעם אחת קניבליות שימפנזית.
[המשך מוזיקה]
אחד מגילוייה המרגשים ביותר של גודול, נקשר בזיקתם הברורה של השימפנזים לבני האדם. היא נוכחה לדעת, למשל, שמחוות הגוף שלהם דומות לאלו של בני מיננו, ובדומה לבני האדם, גם השימפנזים נוגעים ומחבקים כדי לנחם זה את זה, וגם כדי לבסס קשרי משפחה ארוכי טווח.
[מוזיקה איטית ושקטה]
בשנת 1964 התחתנה גודול עם מפיק וצלם הולנדי, שנשלח מטעם "National Geographic" בשנת 1962 לטנזניה, כדי לצלם את עבודתה. הוא הפך בהמשך לבעלה הראשון, ואב בנה. בשנת 1965 העניקה אוניברסיטת קיימברידג' לגודול תואר דוקטור לאתולוגיה, מדע העוסק בחקר התנהגות בעלי החיים בסביבת מחייתם הטבעית. בכך הפכה גיבורת הפרק שלנו, לאחת מתוך שמונה אנשים בלבד, בכל ההיסטוריה הארוכה של אוניברסיטת קיימברידג', אשר זכו לקבל תואר דוקטור, מבלי שהחזיקו קודם לכן בתואר ראשון. בשלהי אותה השנה, אף זכתה גודול לפרסום משמעותי, עם הקרנת הסרט "מיס גודול והשימפנזים הפראיים".
[המשך מוזיקה]
בשנת 1977, הייתה גודול שותפה להקמה של מוסד ללא מטרת רווח, הקרוי על שמה, אשר מתמחה בחקר חיי הבר וחינוך לשימורם, וחובק עשרות סניפים ברחבי העולם. אולם בשנת 1986, לאחר שגיבורת הפרק שלנו השתתפה בכנס בשיקגו, שבו התוודעה למימדי ההרס של בתי הגידול של השימפנזים, היא החליטה לעזוב את טנזניה.
[המשך מוזיקה]
היא מיקדה אז את מאמציה, בחשיפת הסכנות שמאיימות על עתיד השימפנזים בטבע, כמו גם בניסיון למצוא חלופות ראויות לניצולם, לשם מחקר מדעי. בד בבד, גודול החלה לעודד גם את אומות אפריקה לפתח תיירות ירוקה, במטרה להפוך את חיי הבר למקור רווח בעבורן, וכך לסייע לשימורם.
[המשך מוזיקה]
ברבות השנים, פרסמה גודול מאמרים וספרים למכביר, שכאן יוזכר רק חלקם. בספרה המצליח "בצל האדם", שהוא מחקר שדה של שימפנזים, אשר ראה אור בשנת 1971, היא חשפה את רגשותיהם, אישיותם, סודותיהם ורגעי העצב והשמחה שלהם.
[המשך מוזיקה]
ספרה החשוב הבא, "מבעד לחלון", פורסם בשנת 1990. גודול טענה בו, כי ככל שבני האדם למדים על חיות שמוחן מפותח, מחריפה השאלה המוסרית בנוגע לעצם ניצולן לצורכי בידור, רפואה ומזון.
[המשך מוזיקה]
ספר הילדים של גודול, שפורסם בשנת 1989, זכה לפרס "ספר השנה" של יוניצף. גודול השתמשה בכספי הפרס, כדי לתרגמו לשפות המקומיות בטנזניה, אוגנדה, ובורונדי.
[המשך מוזיקה]
בשנת 2002 זכתה גיבורת הפרק שלנו בתואר "שליחת השלום" של האו"ם. שנה לאחר מכן הוכתרה גודול בתואר "Dame", המקבילה הבריטית לתואר אבירות. בשנת 2017 יצא לאקרנים סרט דוקומנטרי נוסף על חייה ועבודתה, "ג'יין" שמו.
[המשך מוזיקה]
גם כיום, גודול עודנה מרצה מבוקשת לענייני שימור וסביבה. היא מקדישה למעלה מ-300 ימים בשנה, כדי להציג בפני קהלים שונים את מצבו האקולוגי הרעוע של כדור הארץ בכלל, ומצבם הקשה של השימפנזים, בפרט.
[המשך מוזיקה]
נסיים את הפרק בציטוט יפה מדברי גודול: "אם אנחנו היצור האינטליגנטי ביותר שאי פעם התהלך על הכוכב, מדוע אנחנו הורסים את הכוכב הזה?" מעורר מחשבה, לא?
חייה, מחקריה, תגליותיה החלוציות, ואהבת הטבע של ג'יין גודול, היו - ועודם - יחידים במינם.
[מוזיקה איטית מסתיימת]
[מוזיקת סיום]
זהו.
עד הפרק הבא, אפשר לבקר באתר הפודקאסט, www.niv-goldstein.com, או בקבוצת הפייסבוק.
[המשך מוזיקה]
"יחידים במינם" זמין להאזנה, בחינם, בכל יישומי ההסכתים. לחצו על כפתור "מעקב", ותקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד.
[המשך מוזיקה]
אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה, ולספר לחברים, למכרים, ולחתולים שלכם, על הפודקאסט.
[המשך מוזיקה]
נשתמע בפרק הבא של "יחידים במינם".
[סיום מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments