יחידים במינם - פרק 6: קן קיזי – האיש שריחף מעל הקן
- נחמה אריאלי
- Jun 25
- 5 min read
קן קיזי החליט להשתתף בניסוי ממשלתי מיוחד ומאוד לא שגרתי, ששינה את חייו. ככל הנראה, הוא גם ניסה על גופו טיפול במכות חשמל. מיוזמתו. אחרי שהסתיים הניסוי, ישב קיזי וכתב את "קן הקוקיה". כעבור זמן לא רב, הפך לאחד ממנהיגי "תרבות הנגד" האמריקנית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/05/2020.
[מוזיקת רקע]
ברוכים המאזינים להסכת "יחידים במינם".
שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית.
מדי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן.
אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי - "יחידים במינם".
[מוזיקת רקע מתחלפת]
קן קיזי - האיש שריחף מעל הקן.
[מקריא]
"הרופא היה מפקיד אותי בחדר קטן במחלקה שלו, נותן לי כמה גלולות, או זריקה, או כוסית של מיץ מר ואז נועל את הדלת. הוא היה חוזר לבדוק כל 40 דקות אם עודני בחיים, מבצע כמה בדיקות, שואל אותי שאלות, שוב הולך. כעבור שישה חודשים בערך סיימתי את ניסוי הסמים וחיפשתי עבודה. התקבלתי כעוזר אחות באותה מחלקה עם אותו רופא."
קן אלטון קיזי, נולד ב-17 בספטמבר 1935 בקולורדו. כבר בתור נער התגלה קיזי כברוך כישרונות. הוא כתב מערכונים, זכה בפרס כשחקן תיאטרון וגם היה ספורטאי מצטיין ששיחק פוטבול והתאבק. הישגיו בתחום ההאבקות היו מרשימים דיים כדי שיזכו אותו במלגת לימודים באוניברסיטת אורגון. שם השלים תואר ראשון בבית הספר לעיתונאות.
בשנת 1956 התחתן קיזי עם חברתו מימי התיכון. בני הזוג עברו לקליפורניה, שם זכה קיזי במלגה שנייה שבעזרתה למד כתיבה באוניברסיטת סטנפורד. באותו הזמן הוא אמור היה להתגייס אך הצליח לפטור את עצמו מן השירות הצבאי תודות לפציעת כתף שנגרמה לו עוד כשנהג להתאבק.
במהלך לימודיו באוניברסיטה הלך קיזי והתוודע לניצניה של תרבות הנגד האמריקאית. הוא גידל זקן, עישן מריחואנה והרבה לקרוא את כתביהם של נציגי דור הביט שאפשר לראותם אולי כהוריהם לעתיד של ילדי הפרחים של שנות ה-60, או כמייסדיו לעתיד של יישום תשלומים פופולרי.
באותה התקופה, מכל מקום, היה השימוש ב-LSD עדיין חוקי לחלוטין והפסיכולוג המפורסם דוקטור טימותי לירי אף עשה לו נפשות ושיבח בפומבי את סגולותיו של הסם.
רוח התקופה, בצירוף העובדה שקיזי הלך וצלל לתוך עולמם של ההיפים, הביאו אותו להחלטה מעניינת במהלך לימודיו.
בשנת 1960 הסכים קיזי להצטרף כשפן ניסיונות בתשלום, לניסוי ממשלתי שנערך על ידי צבא ארצות הברית. ומה הייתה מטרת הניסוי? ובכן הצבא רצה לבדוק את השפעתם של סמי הזייה על גופו ותודעתו של קיזי. כן, שמעתם נכון. הצבא מימן לקיזי סמים וגם שילם לו על השימוש בהם.
אם זה היה קורה היום, הייתם רואים כמעט את כל תושבי תל אביב מסתובבים עם עיניים אדומות, על מדי א', בתוך עננת מריחואנה. ולמי שלא ביקר לאחרונה בתל אביב, אעדכן שהחידוש היחיד כאן לעומת מה שממילא קורה בעיר, הוא כמובן המדים.
[מוזיקת רקע מתחלפת]
החוויה הזאת שינתה את חייו של קיזי שראה כי טוב. גם לאחר סיומו הרשמי של הניסוי, הגדיל קיזי ראש ואישונים והמשיך להרחיב את תודעתו על ידי שימוש תכוף בסמים, בעיקר LSD. וכפי ששמענו בתחילת הפרק, לימים אף הפך גיבור הפרק שלנו לאח באותו בית חולים בקליפורניה שבו נערך הניסוי. ומכלל חוויותיו שם, הן כמסומם בשירות הממשלה והן כאח בשירות בית החולים, הוא רקח וטווה את עלילת ספרו המפורסם ביותר, "קן הקוקייה", שיצא לאור בשנת 1962. אגב, לפי אחד המקורות, קיזי ביקש לחוות על בשרו גם טיפול בחשמל, כדי שיוכל לתאר את התהליך באופן משכנע בספרו.
הגיבור הראשי ב"קן הקוקייה", רנדל מקמרפי שמו, הוא אינדיבידואליסט מרדן שמנסה להתחמק ממעצר על ידי התחזות לבלתי שפוי, ונוחת לבסוף במוסד לחולי נפש. מקמרפי מתעמת עם האחות הראשית במוסד ומגלה על בשרו כי כל האמצעים לשבירת רוחם של החולים בו, קשים ככל שיהיו, הם כשרים.
הסיפור כולו מוצג מנקודת מבטו של אינדיאני ענק המתחזה לחירש-אילם שבעצמו עושה רושם של שפוי לחלוטין. באופן הזה יצר קיזי בספרו את הרושם שדווקא מי שאמורים להיות משוגעים הם נורמלים לגמרי, ואילו מי שהמדינה מינתה כדי לפקח עליהם נגועים בסאדיזם ורחוקים מלהיות בריאים בנפשם.
הספר לא קל לעיכול אך הוא בהחלט ראוי לשמו כיצירת מופת מהפכת קרביים אשר בוחנת את המתח הקיים בין החירות האינדיבידואלית לבין העדריות הצייתנית. ואכן, "קן הקוקייה", אשר נכתב במשך עשרה חודשים, זכה להצלחה מיידית בקרב קהל הקוראים. כעבור זמן קצר הוא אף זכה לגרסה בברודווי שהוצגה לקהל בכיכובו של קירק דאגלס, האיש והגומה בסנטר.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
הסכמה בין המבקרים לבין הקהל היא לא תופעה נפוצה מדי, אבל במקרה של "קן הקוקייה", שניהם הללו אותו. הניו יורק טיימס הגדיר את הספר כאחד מספרי הפולחן של המאה העשרים. הטיימס מגזין היה נחרץ אף יותר וקבע שהוא זכאי להיכלל ברשימת מאה הספרים הטובים בכל הזמנים.
[מוזיקת רקע קצבית]
לאחר פרסום "קן הקוקייה" והצלחתו המטאורית, השתכנע קיזי כי המפתח לשחרור עצמי הוא השימוש בסמים פסיכדליים. הוא החל להטיף לכך תחת כל שיח ירוק, וכאמור נאה דרש ונאה קיים.
כך קרה שאת ספרו השני של קיזי, "Sometimes a Great Notion", שהתפרסם בשנת 1964, הוא כבר כתב פעמים רבות תחת השפעת LSD. כדי לפרסם את יציאת ספרו השני לאור ולהציג את רעיונות השחרור הבלתי שגרתיים שלו, קיבץ קיזי סביבו חבורה שכינתה עצמה "התעלולנים העליזים". באנגלית, ותחת השפעת סמים זה בהחלט נשמע הרבה יותר טוב.
קיזי רכש אז אוטובוס בית ספר ישן, התקין עליו רמקולים רבי עוצמה וצבע אותו בגוונים פסיכדלים. מממ… רכב עם רמקולים ואנשים שמחים באופן חריג שרוקדים סביבו באמצע הצומת… מה זה מזכיר? לא, לא הגיוני.
וכך בשנת 1964 יצאה חבורה עליזה למסע מתוקשר ואפוף עשן LSD, שעדיין היה חוקי ברחבי המדינה.
המסע, או שמא עדיף לומר הטריפ, של אוטובוס ההפתעות זיכה את ספרו השני של קיזי בפרסום רב ולא קשה להבין מדוע. לימים אף יעובד הספר לסרט בבימויו של פול ניומן, שאף שיחק בו. ולא פחות חשוב מכך, המסע הריחני הזה גם היווה ציון דרך היסטורי חשוב בכינונה של התרבות ההיפית בארצות הברית. במרוצת שנות ה-2000 הופק סרט דוקומנטרי שעסק במסע האוטובוס הצבעוני על נוסעיו הצבעוניים לא פחות.
אלא שלא כולם אהבו את מה שקיזי עשה. ב-23 באפריל 1965 המשטרה עצרה אותו באשמת, לא תאמינו, החזקת מריחואנה.
כאשר שב והואשם קיזי כעבור כשנה באותה העבירה בדיוק, הוא עשה את הדבר המתבקש ביותר שכל אחד ואחת מאיתנו היו עושים בלי לחשוב פעמיים. הוא זייף מכתב התאבדות, ואז ברח למקסיקו כדי להימנע ממאסר. אולם בתום כשנה, שב גיבור הפרק שלנו לארצות הברית, וריצה עונש מאסר של כחצי שנה.
לאחר שחרורו מן הכלא, השתקעו קיזי ומשפחתו בחוות הוריו באורגון. נראה היה שגם גיבור תנועת הנגד הזה שאף להוריד ראש. קיזי סגר באותן השנים שני מעגלים סמליים, כשבחר לעסוק בשני תחומים שעניינו אותו עוד מגיל צעיר. הוא החל ללמד כתיבה יוצרת באוניברסיטה שבה למד, ואף השתתף עם תלמידיו בכתיבת רומן מסתורין. בד בבד, הוא פנה לעיסוק באימון היאבקות ילדים בבתי ספר במדינה.
בשנת 1975 ביים מילוש פורמן את הסרט "קן הקוקייה", שהתבסס על הספר וכיכב בו ג'ק ניקולסון הנהדר. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר חשובים, אך קיזי, ששנא את האופן שבו הותאם ספרו למסך הגדול, סירב לצפות בו.
בשנים הבאות המשיך קיזי לפרסם סיפורים קצרים וספרי עיון, בהם תיאר את תהליך הפיכתו מסופר לאחד מגיבורי תרבות הנגד, ותנועת ההיפים של שנות ה-60. הוא כתב גם ספר ילדים, אך נמנע מלהזכיר בו סמים או אוטובוסים בצבעים פסיכדלים, מטעמים שיש לקוות שהם מובנים.
קן קיזי מת בעשרה בנובמבר 2001 באורגון, לאחר סיבוכים בעקבות ניתוח ריאותיו שסרטן התגלה בהם. הוא היה בן 66 במותו.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
חייו, כישרונותיו ומקוריותו של קן קיזי היו, ועודם, "יחידים במינם".
[מוזיקת רקע]
זהו. עד הפרק הבא, אפשר לבקר באתר הפודקאסט, www.niv-goldstein.com, או בקבוצת הפייסבוק. "יחידים במינם" זמין להאזנה, בחינם, בכל יישומי ההסכתים. לחצו על כפתור מעקב, ותקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד. אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה, ולספר לחברים, למכרים ולחתולים שלכם על הפודקאסט.
נשתמע בפרק הבא של "יחידים במינם".
[מוזיקת רקע]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments