"יחידים במינם" - פרק מספר 11: ג'ראלד בול – האיש שבנה תותחי-על, והפך לחלל

ג'ראלד בול הקנדי היה, לדעת רבים, מדען התותחנות המבריק ביותר במאה העשרים. הוא היה דוקטור כבר בגיל 23, והפך לפרופסור מן המניין בגיל 34. לבול היה חלום: לבנות תותח-על מפלצתי, ולשגר באמצעותו לווין לחלל. אבל אז הכל הפך לטרגדיה יוונית, ולבול המנודה נותר מעט מאוד מה להפסיד. אחרי שהקים תעשיית נשק פרטית, הוא החל לשתף פעולה עם כמה מן המשטרים הרצחניים ביותר בעולם. מישהו החליט שצריך לשים לזה סוף.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/06/2020.

‏[מוזיקת פתיחה ברקע]

‏היי, ברוכים הבאים לפודקאסט "יחידים במינם".

‏שמי ניב גולדשטיין, ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים, בנוף ההיסטוריה האנושית. מידי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן.

‏אתם מוזמנים להצטרף למסע, ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי "יחידים במינם".

‏[מוזיקת רקע מתחלפת]

‏ג'רלד בול. האיש שבנה תותחי על והפך לחלל.

‏ג'רלד וינסנט בול נולד ב-9 במרץ 1928 בנורת' ביי שבאונטריו, קנדה. הוא היה בנם התשיעי של אם, שממנה התייתם בגיל שלוש, ושל אב שהתנכר לו לאחר שנישא בשנית.

‏כבר מגיל צעיר אהב בול לקרוא את ספרי ז'ול ורן, ובייחוד את הספר "מהארץ לירח". לימים יטען בול כי המדע הבדיוני של ורן היווה אחת מן ההשראות הבולטות ביותר בנעוריו. כבר מגיל צעיר היה ברור שבול מחונן בכל הקשור לענייני מדע. בנעוריו רצה להיות רופא, אך מכיוון שמראה דם גרם לו לסחרחורת, חיפש לו מקצוע אחר.

‏[מוזיקת רקע מתחלפת]

‏הייתה זו השנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה, ובמהלכה הכשירה קנדה טייסים רבים מארצות חבר העמים. נוכח הביקוש הרב, פתחה אוניברסיטת טורונטו קורס חדש בהנדסת אווירונאוטיקה. עד מהרה משכה אליה האוניברסיטה מלומדים רבים מבריטניה וארצות הברית והפכה למוסד בינלאומי מוביל בתחום זה של פיתוח, תכנון ובקרה של מערכות מוטסות.

‏בול בחר בתחום הבוער הזה והיה טוב בו, ממש ממש טוב. עילוי של ממש. ב-31 במאי 1951, העניקה לו אוניברסיטת טורונטו תואר דוקטור בהנדסת אווירונאוטיקה. בול הפך להיות בעל הדוקטורט הצעיר ביותר בהיסטוריה של האוניברסיטה. הוא היה בן 23 והחלל היה הגבול.

‏במהלך העשור הבא בול עבד בשורותיה של רשות ממשלתית קנדית לענייני פיתוח, מחקר והגנה. תחום ההתמחות שלו היה פיתוח תותחי על, המסוגלים לשגר עצמים לרום האטמוספירה ומעבר לכך. היו אלו השנים הראשונות של טכנולוגיית החלל, ומדינות רבות שעדיין לא יכלו להרשות לעצמן לבנות טילים, שמו יהבן על פיתוח תותחים שכאלו.

‏במרוצת השנה הראשונה שלו בעבודה, זכה בול לקידום מטאורי והוא עלה בדרגה שלוש פעמים. בשנת 1953 כבר התמנה כפרופסור חבר באוניברסיטה בקוויבק.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏בשנה שלאחר מכן, התחתן וכלתו גילתה עד מהרה כי גם בזמנו הפנוי בול עמל על פיתוח טיל שתכנן בעצמו ואף שקד על ניסויים פרטיים בתותחים. הוא באמת אהב את מה שעשה.

‏[מנגינת רקע]

‏בד בבד החל בול, שלתחום התמחותו היו בהחלט גם יישומים צבאיים מאוד, לייעץ גם לאמריקנים, שלהם, בשונה מהקנדים, לא היו בעיות תקציב והיה גם מניע חזק מאוד. ב-4 באוקטובר 1957 שוגר לחלל ספוטניק, הלוויין הסובייטי. ברית המועצות פתחה את עידן החלל האנושי והוכיחה בהפגנתיות גם את יכולתה לשגר טילים בליסטיים בין יבשתיים. האמריקאים רצו להחזיר לעצמם את יוקרתם המדעית, אם אפשר, כבר שלשום. כספי מחקר אמריקנים החלו לזרום לבול, המדען הקנדי המבטיח ששמו יצא למרחוק.

‏בול תיעב בירוקרטיה, ופעמים רבות פנה לאמריקאים באופן ישיר מבלי שהתייעץ קודם לכן בגורמי אקדמיה, צבא ושלטון בקנדה. הוא הקים לו כך במולדתו שונאים רבים, שבהמשך דרכו יעשו כל מאמץ להתנכל לו וגם יצליחו בכך. כמה מהם טענו בתוקף שהאובססיה של בול לתותחי על מפלצתיים, היא בזבוז של כסף וזמן, ושהדבר הבא הוא בכלל רקטות וטילים.

‏בפברואר 1961 בול התפטר מן הרשות שבה עבד, לאחר שהממשלה הקנדית נזפה בו והבהירה לו שאין בכוונתה לשגר לווין באחד מתותחי העל שלו.

‏בחמישה ביוני 1961 התמנה בול לפרופסור למדעי ההנדסה במחלקה להנדסת מכונות של אוניברסיטת מקגיל שבמונטריאול. הוא היה בן 34, הפרופסור מן המניין הצעיר ביותר שמינתה אי פעם האוניברסיטה. שלוש שנים מאוחר יותר כבר יעמוד בול בראש המכון לחקר החלל, שזה עתה הוקם. כעת הוא המשיך לפעול במרץ לטובת קידום חלומו - להצליח לשגר לוויין מכדור הארץ לחלל באמצעות תותח על, עם או בלי הקנדים.

‏בזכות שיתוף פעולה בין האוניברסיטה שבה עבד לאמריקנים, הצליח בול לקבל תותחים, רדארים וציוד צבאי אחר ששימש את הצי האמריקני. אז הוא הרכיב תותח עצום ממדים, שקוטרו למעלה מ-400 מילימטרים, אורכו 21 מטרים ומשקלו 125 טונות, שהיה גדול מכל כלי הנשק הארטילריים המודרנים. מטרת הניסוי, שהביאה את האמריקאים לתמוך בו מלכתחילה, הייתה אפשרות שתותח העל ישמש גם כנשק הגנתי. במילים אחרות, האמריקאים ביקשו לברר מה תהיה השפעתם של רסיסים שישוגרו מתותח העל לעבר טילים בליסטיים, בייחוד כאלו עם מבטא רוסי כבד. אתר הניסוי נקבע על האי ברבדוס, ותותח העל כוון לאוקיינוס במטרה לצמצם את הסיכון לאוכלוסייה המקומית. פטריית העשן שיצר תותח העל נראתה למרחוק והרעש החריד את תושבי האי. אך הם היו מרוצים על שיש להם חלק בעידן החלל, כי כך לפחות הסווה הצבא את מטרתו האמיתית של הניסוי.

‏הניסויים הללו המשיכו באין מפריע, בעיקר תודות למימון האמריקני הנדיב. בנובמבר 1965 שבר תותח אחד את שיא העולם, כשהצליח לשגר פגז לגובה של כ-150 קילומטרים. זה היה גם התותח הגדול ביותר בעולם, ובטח כבר ניחשתם לבד מי בנה אותו. בין הצופים במאורע ההיסטורי, היו מומחי צבא מקנדה, מארצות הברית, מבריטניה וגם ממדינה אחת, די קטנה, במזרח התיכון. ב-18 בנובמבר 1966 שבר שוב בול את השיא העולמי שלו עצמו כשהצליח לשגר את אחד מן הקליעים שעיצב לגובה של 180 קילומטרים. השיא הזה יחזיק מעמד למשך 25 שנים. בול היה בעננים. נראה היה שיש סיכוי טוב להגשמת החלום הגדול שלו.

‏ואז התערבה אלת הגורל, שתמיד נמצאת שם כדי להרוס מסיבה טובה.

‏[מוזיקת רקע מתחלפת]

‏באמצע שנת 1967 הקנדים והאמריקנים החליטו להפסיק לממן את המיזם האנטי בליסטי. בול ההמום עמד בפני שוקת שבורה. לאן יפנה עתה? מה יעלה בגורל הקריירה האקדמית-צבאית שלו?

‏רבים בקנדה ראו אותו כשחצן ומרפקן, וכמי שכרוך אחרי כספם של האמריקנים, השכנים העשירים והרעשנים. בול מצידו, פיתח סלידה עזה כלפי הממסד הצבאי-מדעי, ובוז כלפי חוקרים שלא העזו לפנות למסלול עצמאי. אהבתו העצומה לתותחי על לא נתנה לו מנוח. הוא החל לראות ברעיון של שיגור לוויין באמצעות תותח שכזה, לא פחות מגולת הכותרת של חייו, ולא הייתה לו שום כוונה לתת לרעיון הזה לרדת לטמיון, יהיה המחיר אשר יהיה.

‏בול החליט לעבור למגזר הפרטי. בשנת 1969 הוא השתלט על התאגיד לחקר החלל. התאגיד הזה היה מעין יצור כלאיים מוזר שנחשב רשמית כנתון לפיקוח אמריקני והתפרס משני צידיו של הגבול בין המדינות. בבת אחת הפך בול, שהחזיק בשיא העולמי בתחום התותחים, למנהל של אחת המעבדות הבליסטיות המשוכללות ביותר בעולם, והפעם - כאדם פרטי. השם המקצועי שיצא לבול בעולם, הגיע לכל מי שהבין משהו בתחום. וזה היה בכלל לא רע לעסקים.

‏במהלך העשור הבא, יצר בול מעין שמורת טבע משלו בוורמונט הקנדית, אזור הנושק לגבול עם החוף המזרחי של ארצות הברית. המתחם הפרטי הזה של בול התפרס על פני כ-16,000 דונם, ובו התנהלה תעשיית הנשק הפרטית שלו, עם שומרים חמושים בכניסה, מחסני חומרי נפץ, מטווח ירי ותחנת מכ"ם. למעלה מ-300 אנשים הועסקו במתחם, שתודות למיקומו בשני צידי הגבול, נהנה מיתרון חשוב נוסף. מכיוון שחוקי ייצוא הנשק שונים בכל מדינה, יכלו מוצריו של בול להישלח מקנדה או מארצות הברית, בזכות הסידור הזה, בהתאם לצורך ולזהות הרוכש. ואם גם זה לא הספיק, שלוחת התאגיד של בול בבלגיה, שבה חוקי ייצוא הנשק היו גמישים יותר ממתעמלת קרקע סובייטית, איפשרו לו למכור נשק כמעט לכל מוקד עימות בעולם. בול והתאגיד שלו הפכו להיות המכה של עולם התותחנות, וארגוני מודיעין בעולם זיהו זה מכבר את בול, שמסוגל היה לעצב קליעי תותח משופרים ותותחי על כיעד ראוי ביותר למעקב צמוד.

‏למרות שעל הנייר, היו מעייניו של בול נתונים לחקר החלל, השכלולים והטכניקות שהמציא, הגדילו באופן ניכר את הטווח ואת הדיוק של תותחים רגילים. בהדרגה הפכה החברה המשגשגת שלו לשם דבר בתעשיית הנשק, על חשבון התרומה הצנועה שלה לחקר החלל. בול ידע לנצל את מיומנויותיו, כישוריו ויכולותיו, לשם שכלול ושיפור של כלי הרג, כתוצר לוואי של מחקריו.

‏התמשכותה של מלחמת וייטנאם עוררה שוב את התעניינות הפנטגון במוצריו של בול. עם החימוש פרי שכלולו, יכלו מפציצי חיל הים האמריקני להשמיד בקלות את הסוללות הסובייטיות שהוצבו על קו החוף הצפון וייטנאמי. ולא פחות חשוב, בזכותו הם יכלו לעשות זאת מרחוק וללא חשש, כיוון שלא נשקפה להם כל סכנה של יירוט. אולם בול לא היה אזרח אמריקני, והעובדה הזו הפריעה לסחר בנשק עמו, ולגישה שניתנה לו למחקרי נשק מסווגים. אבל כשאתה תותח-על אמיתי, תמיד יהיה מי שיפרוש עליך את חסותו.

‏הסנאטור האמריקני בארי גולדווטר משך בכמה חוטים, ובול הפך לאזרח אמריקני לפי החלטת הקונגרס.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏זה היה דבר כל כך נדיר, שמי שזכו לכבוד הזה לפני בול, היו המרקיז דה לה פאייט, שסייע למלחמת העצמאות האמריקנית, ו-ווינסטון צ'רצ'יל. למרות כל הקומבינות הללו, העסקה של בול עם הצי האמריקני לא עלתה יפה, ושנה לאחר מכן, ויתר הפנטגון כליל על רעיון תותח העל.

‏אבל גם בשלב הזה, לא נזקק בול להשלמת הכנסה. גורמים רבים בעולם לטשו עיניים לעבר החימוש המשופר של בול, ולתותח העל שהוא ביקש לתכנן. בין לקוחותיו הפוטנציאלים, יכולתם למצוא בזמן כזה או אחר, את נאט"ו, מצרים, סין, הולנד, איטליה, בריטניה, ונצואלה, צ'ילה, תאילנד, איראן, דרום אפריקה, אוסטריה, סומליה, אנגולה, קנדה, עיראק, וגם ישראל. הסובייטים, שאותם בול תיעב, היו פחות או יותר היחידים שלהם סירב למכור את מרכולתו.

‏אולם למרות שהיה אחד הדברים הלוהטים בשוק, בול היה סוחר גרוע במיוחד.

‏[מוזיקת רקע מתחדשת]

‏רבים תיארו את בול כפרופסור מפוזר של ממש, שאהב יותר לראות את המצאותיו קורמות, ואז קורעות, עור וגידים מאשר לקבל עליהם תשלום ראוי לשמו. הוא אפילו לא טרח לדרוש תמלוגים על המצאותיו ועל טכנולוגיות שפיתח. פעמים רבות עבד בול תמורת תשלום מזערי ונתן הרבה יותר ממה שקיבל. במקביל, הוצאות התחזוקה של המתחם הענק שברשותו, רק האמירו כל הזמן. בהדרגה, הלך בול ושקע בחובות, בשל התנהלותו העסקית הקלוקלת. אלא שעד מהרה הוא עתיד לגלות שיש לו בעיות חמורות הרבה הרבה יותר.

‏בשלהי שנת 1978 החלו להתפרסם בתקשורת דיווחים על מכירת נשק של בול לדרום אפריקה, שהייתה אז מדינה מבודדת בעולם מפאת משטר האפרטהייד הגזעני שלה. המשטרה הקנדית פשטה על משרדיו של בול, אך כל המסמכים הקשורים לפרשה הושמדו מבעוד מועד. אולם שמו של בול כבר הוכתם ברבים. הוא התפטר מתפקידו וטס לבלגיה כדי לנהל שם את השלוחה של ארגונו. בול גילה שאינו רצוי עוד בעולם האקדמי, ושאפסו סיכויו לזכות בחוזים ממשלתיים בקנדה או בארצות הברית. באותה השנה אף סירבו הקנדים לחדש את דרכונו של בול. ילד הפלא של המדע הקנדי איבד את אזרחותו והפך למנודה.

‏בד בבד ממשל קרטר האמריקני, שביקש לשים את הדגש על זכויות אדם, פתח בהליך משפטי נגד בול באשמת הפרת אמברגו הנשק של האו"ם שהושת על דרום אפריקה. בתמורה לעסקת טיעון, הודה בול ב-25 במרץ 1980 בייצוא מערכות נשק מתוחכמות לדרום אפריקה, תוך הפרת חוקי ארצות הברית והאמברגו של האו"ם. להגנתו הוא טען שכולם, בוודאי האמריקנים שהיו עד לא מזמן שותפיו ומממניו, ידעו על העסקאות הללו ואישרו אותן. זה לא עזר לו. הוא נידון לשנת מאסר ושישה חודשי מאסר על תנאי. התאגיד שבבעלותו, נקנס בסכום של 105 אלף דולר, ותשעה ימים אחרי מתן גזר הדין, נסגר.

‏מצבו הנפשי של בול היה בכי רע, והוא אף ביקר במוסד לטיפול פסיכיאטרי. מצבה הכלכלי של משפחתו היה גרוע. בול, פרופסור מכובד שעסקיו חובקי עולם ומאחוריו הישגים מדעיים חלוצים וגאוניים, מצא עצמו לפתע בכלא, וריצה כארבעה חודשים וחצי של מאסר. אפילו אז, לא נח מוחו הפעלתן של בול, ולצד קריאה בלתי פוסקת, הוא תכנן מחדש את מערכת החימום של הכלא.

‏כשנסגרו שערי הכלא מאחוריו והוא יצא לחופשי, היה לבול המרושש, השבור והדחוי, מעט מאוד מה להפסיד. הוא לא היה רצוי בשום אוניברסיטה, והחליט לפתוח דף חדש לגמרי באירופה. בול היה עדיין אזרח אמריקני, אבל פחות נלהב מבעבר, והוא החליט לנקום.

‏הסינים כבר הביעו עניין בארטילריה מפס הייצור שלו, ובול ראה בעסקה איתם גם מעין נקמה מתוקה באמריקאים. במקביל, בול קיבל גם פנייה מן העיראקים, שהיו עסוקים במלחמתם עם האיראנים, אך זו לא הפשירה לכדי עסקה. נראה היה שבול הפך לבררן פחות ופחות בנוגע לזהות שותפיו לעסקים. בבלגיה התקבל בול בזרועות פתוחות והקים מחדש ובקלות את עסק ייצוא הנשק שלו. בלגיה הייתה, עוד מימי הביניים, מרכז עולמי ליצרני וסוחרי נשק מכל סוג ומין. איש לא שאל יותר מדי שאלות או הערים קשיים מיותרים על מכירת חומרי לחימה. זה היה המקום המושלם בעבור בול ועסקיו.

‏מעט היסטוריה תותחית. כבר בשנת 1918, שלהי מלחמת העולם הראשונה, חזה העולם בתותח-על. הקייזר הגרמני, השליט הכל יכול, הורה להפציץ את פריז באמצעות התותח העצום הזה ממרחק של 120 קילומטרים. הנזק שנגרם לעיר האורות היה רב. עם סיום המלחמה, שבה הפסידו, הגרמנים פירקו את תותח-העל והסתירו תוכניותיו.

‏כמעט 70 שנה לאחר מכן, בשנת 1985 יצא בול למסע בגרמניה, במהלכו ביקר במוזיאונים ובבתי אבות במדינה, ראיין מהנדסים קשישים שפיתחו את התותח, ולבסוף, זכה גם בפרס הגדול. בול הצליח למצוא שרטוטים ותרשימים הנדסיים של תותח הקייזר, הצליח לשחזרו על הנייר ובאמצעות הדמיית מחשב עלה בידו גם לנתח את ביצועיו. בשנים הבאות ימשיך בול לחקור לעומק את ההיסטוריה של תותחי העל, ולימים יפרסם ספרים מקצועיים ומוערכים מאוד בנושא.

‏[מוזיקת רקע מתחלפת]

‏באמצע נובמבר 1987, צלצל הטלפון במשרדו של בול בבלגיה. המטלפן הציג את עצמו כבעל תפקיד בממשלת עיראק. הוא הציע לבול כרטיס טיסה לבגדאד וכיסוי כל ההוצאות. היה זה כשבע שנים תמימות אחרי שהמלחמה המיותרת לחלוטין בין העיראקים לבין האיראנים החלה, והכרעה לא נראתה באופק.

‏אגב, כשנשאל מנחם בגין מה דעתו על המלחמה, הוא השיב, "אני מאחל הצלחה לשני הצדדים". באותה המלחמה, עשה סדאם חוסיין שימוש נרחב בסקאדים הסובייטים, שרובנו זוכרים עוד מימי מלחמת המפרץ העליזים. הערים האיראניות טווחו במהלך המלחמה על ידי הטילים הללו, ולמרות שגרמו לנזקים ולבהלה, הם לא היו מספיק מדויקים לדעתו של הרודן העיראקי, שגם ייחל להגדלת טווח הפגיעה שלהם.

‏אחרי שהעיראקים קנו תותחים מתוצרת בול דרך הדרום אפריקנים והאוסטרים, הם החליטו לעשות עסקים עם המדען עצמו. הפגזים שפיתח בול בעבור העיראקים, היו בעלי רסס מרשים, והתגלו כקטלניים במיוחד בחזית המדברית השטוחה של איראן ועיראק. בזכות מגע הקסם של בול, הפכו התותחים העיראקים לגדולים יותר, מהירים יותר, מדויקים יותר, והרסניים הרבה יותר. לפי אחת ההערכות, משטרו של סדאם חוסיין רכש עד אז מערכות וכלי נשק בשווי של כ-80 מיליארד דולר. בול קיבל את הרושם שיש בכוונת העיראקים לממן את בניית תותח העל שלו, ואז לשגר באמצעותו לוויינים לחלל. בול היה שלהם.

‏בספטמבר 1988 שוגר לחלל הלוויין הישראלי הראשון, "אופק 1". זה היווה תמריץ גדול מאוד בעבור העיראקים. בול מצידו הבטיח לבנות להם מערכת שיגור שתוכל לשלח לחלל מספר רב של לוויינים. אלו אמנם יהיו לוויינים קטנים ובלתי מאוישים, הסביר בול, אך אין לזלזל ביכולת הריגול שלהם, ואין לשכוח את העובדה שעיראק תהיה המדינה הערבית הראשונה להצטרף למועדון החלל היוקרתי. סדאם, שהאמין שהגורל הועיד אותו למשול בעולם הערבי כולו, היה מעוניין מאוד בידע של בול. אם עיראק תגיע לחלל, מצרים תוריק מקנאה, ואיראן השנואה תחשוב פעמיים לפני שתתקוף שוב את שכנתה.

‏אם הכור העיראקי עלה בלהבות אחרי ההפצצה הישראלית בשבעה ביוני 1981, חשב סדאם, הגיע הזמן לתגובת הנגד שתשקם את יוקרתו. סדאם גם ידע שטילים בליסטיים בשירות עיראק יוכלו להפוך את המדינה המשופמת למעצמת-על ערבית, ויוכלו לשאת ראשי נפץ גרעיניים למרחקים גדולים. "הקצב מבגדאד", כפי שכונה, החל לדמיין את עצמו כיורש הציוויליזציה העיראקית המפוארת, וכמי שיאחד את שאר מדינות ערב תחת דגלו. זה היה מפגש קטלני בין אחד המוחות המבריקים ביותר בעולם לבין הכסף והטירוף של אחד המנהיגים המסוכנים ביותר בעולם. ושניהם חיפשו נקמה.

‏העיראקים העניקו שם הולם לפרויקט תותח החלל שלהם, "Babylon Project", "מיזם בבל". אורך הקנה של התותח המפלצתי אמור היה להיות 156 מטרים, כמו מגרש כדורגל וחצי. הקליעים יהיו בגודל של פחי אשפה תעשייתיים, חזקים דיים כדי להכניס למסלול לוויין שמשקלו 50 קילוגרמים. הנתונים הבלתי נתפסים הללו הבטיחו שכל ארגון מודיעין ראוי לשמו ידע על הפרויקט ועקב אחריו בדריכות.

‏ליתר ביטחון, התקשר בול בספטמבר 1988 לידידים בשגרירות ישראל בפריז, וסיפר להם על "פרויקט בבל". הוא טען שאין מדובר בנשק, אלא בשיגור לוויינים ותו לו. בול היה דמות מוכרת בישראל, הוא כבר יצר בעבר פגזים שצה"ל השתמש בהם, ולא פעם אף העניק ייעוץ מקצועי בחינם לישראלים. התחנות הבאות של בול היו נציגים אמריקנים ובריטים, שגם איתם נפגש וחזר על דברי ההרגעה שלו. נראה היה שבשלושת המקרים, התגובה לדבריו של בול הייתה מזערית.

‏כשנה מאוחר יותר, באוקטובר 1989, נערכה פגישה נוספת בבריסל בין גורמים ישראלים לבין בול. המסר הועבר עתה בצורה ברורה. בול הוזהר מההשלכות שתהיינה להמשך סיועו לסדאם.

‏ממש כמו העיראקים אם לא יותר, ידע בול היטב שלא נדרש הרבה כדי להפוך טכנולוגית טילים תמימה לכלי נשק קטלניים. במילים אחרות, המעבר מיישומי חלל אזרחיים לצבאיים הוא כבר לא סיפור גדול. טיל לשיגור לוויינים יכול לשמש בקלות לשיגור ראשי נפץ. ואם ניקח בחשבון שהעיראקים היו בין קנייני הנשק הגדולים ביותר בעולם, השתמשו בגז כדי לחסל את יריביהם הכורדים, והספיקו כבר לשגר טילים לליבן של ערים איראניות, אפשר היה להבין להיכן הדברים הולכים, גם ללא עזרת לוויין ריגול בפיג'מה אופנתית.

‏אבל אחרי שניסה למצוא מממן מאז שנת 1967, חיזר אחרי נאט"ו, הפנטגון, קנדה, סין, ואפילו ישראל, ותמיד נענה בשלילה, בול לא התכוון לוותר דווקא עכשיו על שיתוף הפעולה עם העיראקים הנדיבים. הוא זכר שגם את שמו שלו השחירו בקלות בתקשורת, והאמין, או שרצה להאמין, שהדיווחים על עינויים, הפרת זכויות אדם ורציחות על בסיס יומי, שנקשרו בשמו של סדאם, היו רק השמצות מרושעות של יריביו. אחרי הכל, אמר בול לעצמו, במלחמת איראן-עיראק תמכו האמריקאים בעיראקים בפומבי, ואף שלחו להם ציוד צבאי. אז מה השתנה פתאום והביא להטלת אמברגו מערבי על עיראק?

‏בול ביקש וקיבל כל מה שרצה מפטרוניו החדשים, והוא הרגיש קרוב יותר מאי פעם למימוש חזונו. כעבור זמן מה יעניקו לו העיראקים במתנה גם אקדח מזהב, לכל מקרה. מתחם ניסוי טילים הוקם למען בול בצפון עיראק, ובו מגדל עצום ממדים שאמור היה לתמוך בשיגור הטיל לחלל. חברה גרמנית הקימה בולמי זעזועים ענקיים במקום. חברות מערביות מוכרות מאוד סיפקו בשמחה את כל יתר הדרישות הטכניות. משגר הטילים הענק, קירב את עיראק מידי יום יותר ויותר למועדון החלל.

‏[מוזיקת רק מתחלפת]

‏באוגוסט 1989 היה אב הטיפוס של תותח העל מוכן לפעולה. תותחצ'יק העל הזה, כשליש ממידותיו של התותח האמיתי, שטרם נבנה, שקל רק כ-110 טונות, ואורך הקנה שלו היה 46 מטרים. הוא זכה לכינוי "Baby Baylon". הבייבי הוצב אחר כבוד באתר סודי במרכז עיראק. הוא לא יכול היה עדיין לשגר שום עצם לחלל, אבל יכול בהחלט היה לשגר טילים לטווח עצום, אולי אפילו בין יבשתי.

‏מכיוון שהבייבי התנשא לגובה של למעלה מ-150 מטרים, לא ניתן היה להסוות, או אפילו להזיז אותו.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אי לכך, לא סביר להניח שהוא היה שורד זמן רב בטרם היה מופצץ מהאוויר. אך גם שיגור אחד מוצלח של ראש נפץ בלתי קונבנציונלי יכול לשנות את פני המערכה, ואולי אפילו את ההיסטוריה כולה. אנשים רבים ברחבי העולם חיכו במתח ובחשש לתוצאת הניסוי.

‏[מוזיקת רקע מתחדשת]

‏יום ניסוי הכלים של ה-"Baby Baylon" הגיע בשעת טובה. סדאם ליטף את שפמו המפחיד בהנאה ותפס את התצפית הטובה ביותר. הניסוי החל, ונגמר. הבייבי בבילון התפוצץ. העיראקים ניסו אמנם להבריח שוב את כל החומרים שהיו נחוצים לשם בניית אב טיפוס חדש, אך כל הניסיונות הללו נכשלו.

‏כל מי שעקבו אחרי תנועותיו ומעשיו של בול, והיו רבים כאלה, ידעו לומר שהכישלון לא ריפה את ידיו. בול החל עתה לעבוד על תותח העל, בעל לוע של אלף מילימטרים. טווח הפגיעה של מפלץ שכזה היה כה גדול, עד שיכול היה לאפשר לעיראק לפגוע בישראל.

‏במהלך סתיו 1989 היה בול מעורב בשלל עסקאות ברחבי אירופה, שנועדו לספק לעיראק את רכיבי התותח. גורמים בבריטניה למשל, שלחו לעיראק רכיבים של צינור פלדה מוקשה במיוחד. וכל זה כמובן "למטרות שלום", שבהן היה ידוע במיוחד משטרו של סדאם. גורמים בעיראק טענו לימים שמדובר היה אך ורק בציוד להפקת נפט.

‏בול המשיך לשעוט קדימה כמו שור מועד. הוא חצה כל קו אדום אפשרי, גם אחרי שהוא הוזהר. בול שיחק באש ודברים משונים החלו להתרחש בקצב הולך וגובר.

‏בסוף שנת 1989, כשלושה חודשים לאחר פגישת האזהרה שלו עם הגורמים הישראלים, גילה בול לחרדתו כי ביתו בבריסל אינו בטוח עוד.

‏[מוזיקת רקע מתחלפת]

‏ערב אחד ישב בדירתו וצפה בסרט, כשהטלפון צלצל, והוא נאלץ לעצור את הסרט ולצאת לעבודה. כשחזר למחרת, גילה כי קלטת הסרט הוצאה ממכשיר הוידאו והונחה על שולחן צדדי. הוא זכר היטב שלא הוא עשה זאת. יום אחד גילה בול שערה לא מזוהה שנראה היה שהונחה במתכוון על כרו. בכסף שהניח על השולחן עם זאת, לא נגע איש. כעבור זמן מה, גילה כי רהיטים הוזזו ממקומם הקבוע, ואפילו מערכת כוסות השתייה שלו הוחלפה באחרת, והונחה בארונו. הוא ידע היטב כי מעולם לא קנה את הכוסות הללו.

‏בול הבין שמישהו ניסה להעביר לו מסר, ועצביו נמרטו. היה לו ברור גם שלא יוכל לפנות למשטרה הבלגית מבלי לפתוח תיבת פנדורה של שאלות שלא רצה להשיב עליהן וגם לא יכול היה. בול החל להשתמש בגלולות שינה וניסה לשהות בדירתו מעט ככל הניתן.

‏[מוזיקת רקע מתחלפת]

‏אלא שלמרות כל האזהרות הללו, הוא לא חדל ממגעיו עם העיראקים.

‏כעבור זמן מה, הגיע לאוזניו של בול, כנראה בכוונת מכוון, שמועה ולפיה מתוכננת התנקשות בחייו. בול הבין גם הבין שהאזהרות עלו מדרגה, אך כבר היה שקוע עד מעל לצוואר בעסקיו עם העיראקים, שרק תודות להם לא פשט את הרגל.

‏ב-22 במרץ 1990 פסע בול לעבר ביתו, בפרבריה הדרומיים של בריסל. הוא נכנס למעלית ולחץ על הכפתור של הקומה השישית, בדרכו לדירה מספר 20. הוא ניגש לדלת דירתו וגישש בכיסו אחר מפתחותיו. ממקום מחבואו החשוך הגיח אז מתנקש שחיכה בדממה, ובידו אקדח בעל משתיק קול. [חמש יריות] בול נורה חמש פעמים מטווח של מטר. 20,000 דולרים שהיו בכיסו, נותרו במקומם. היה ברור שלא היה זה שוד.

‏בתקשורת דווח כי שני מתנקשים נמלטו מן הזירה, אחרי שירו בבול. איש מן השכנים לא ראה דבר ולא שמע דבר. מטבע הדברים, ההשערה הבולטת ביותר באשר לזהותם של המחסלים, הייתה שהם סוכני מוסד.

‏לישראל, אבל לא רק לה, היה מניע ברור להיעלמותו של בול מן הזירה העיראקית. יש הטוענים שכיוון שבול היה אזרח אמריקני, המוסד וה-CIA פעלו בשיתוף פעולה כדי לחסלו.

‏ג'רלד בול, מי שנחשב על ידי רבים למדען התותחנות הגדול ביותר במאה ה-20, בחר, ואולי אף נדחק לבחור, בצד הלא נכון. פעם אחר פעם הוא גילה שהחברים של היום הם האויבים של מחר. חזון תותח העל של בול לא הוגשם, אך הפך אותו - לחלל.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏ועד כאן "יחידים במינם" להפעם. מקווה שנהניתם. אני שמח לבשר שהפודקאסט זמין להאזנה בספוטיפיי, iTunes וכל יישומי ההסכתים שם בחוץ, ויש גם קבוצת פייסבוק. אתם מוזמנים ליצור איתי קשר גם במייל כדי לספר לי מה חשבתם על הפרק, מה היה טוב ומעניין ובמה כדאי להשתפר.

‏המייל שלי הוא goldsteinniv@gmail.com.

‏g o l d s t e i n n i v @gmail.com. נשתמע על הפרק הבא.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה