(חלק א') ארנסטו "צ'ה" גווארה היה רופא ומהפכן ארגנטינאי, שהתמסר למאבק באימפריאליזם העולמי. בשל מחלת האסטמה, אשר ממנה סבל עוד מילדות, גווארה זכה לחינוך ביתי, ובילה ימים רבים בקריאה. אולם כשהתקפי מחלתו שככו מעט, הוא התגלה כילד פרוע, חובב סיכונים ופורק-עול. רק כשהתבגר מעט, התגלה הצד הרציני יותר של גווארה, שהשלים לימודי רפואה, והתעניין בהגות המרקסיסטית. בד בבד, גווארה גילה את חדוות המסעות, ותר את אמריקה הדרומית, לאורכה ולרוחבה. המראות הקשים של עוני, בערות וניצול שבהם חזה אז, עוררו בגווארה תרעומת כלפי ארצות הברית, שעשתה באמריקה הלטינית כבשלה. אולם כדי להיהפך למהפכן מרקסיסטי, וללחום במשעבדים הקפיטליסטים, גווארה צריך היה לפגוש שתי דמויות בלתי נשכחות: היו אלו פידל וראול קסטרו, מנהיגי המרד הקובני, שתכננו לכבוש את האי ולשחררו מעול הרודנות. גווארה לא יכול היה לסרב להצעה, והחל להתכונן למערכה על קובה, בשם האידיאלים שבהם דגל.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/06/2021.
ברוכים הבאים לפודקאסט "יחידים במינם".
[מוזיקת פתיחה]
שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית. מדי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן. אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם אשר ראויים לכינוי "יחידים במינם".
צ'ה גווארה - האיש שחולל מהפכות, חלק א'
"אם אנחנו, נקודה קטנה במפת העולם, יכולים למלא את חובתנו ולהעמיד לרשות מאבק זה את המעט שיש לנו, את חיינו, את הקרבתנו ואם יבוא יום ויהיה עלינו לנשום את נשימתנו האחרונה על האדמה הרוויה בדמנו, ידע העולם שעשינו כל מה שיכולנו לעשות. כל מה שאנו עושים זו זעקת קרב נגד האימפריאליזם והמנון קרב של אחדות העמים נגד אויבות האנושות, ארצות הברית." - מתוך המנשר "מסר לשלוש יבשות" לצ'ה גווארה, 16 באפריל 1967.
[מוזיקת רקע]
ארנסטו גווארה דה לה סרנה, המוכר יותר בכינוי צ'ה גווארה, נולד ב-14 במאי או ביוני 1928 בעיר רוסאריו שבארגנטינה. מוצאה של משפחת גווארה היה ספרדי-אירי ולמרות שירדה מנכסיה, נמנתה להלכה על שורות החברה הגבוהה במדינה. ארנסטו היה הבכור בחמשת ילדיה של המשפחה האריסטוקרטית מן המעמד הבינוני.
[מוזיקת רקע]
זמן קצר לאחר שנולד ארנסטו, הוא חלה בדלקת ריאות. כשהיה כבן שנתיים, באחד מימי חודש מאי הקרים של שנת 1930, לקחה אותו אימו לשחייה בנהר. באותו הלילה נתקף ארנסטו בשיעול כבד וטורדני. עד מהרה התברר שארנסטיטו, כפי שכינו אותו בחיבה הוריו, לקה באסטמה כרונית שלא תנטוש אותו עד ליום מותו.
[מוזיקת רקע]
מפאת מחלתו, גווארה לא למד בבית הספר ברציפות עד שהיה כבן תשע. לעיתים קרובות נאסר עליו לעזוב את הבית והוא רותק למיטת חוליו. גווארה בילה אז שעות רבות בקריאת ספרים ובמשחק שחמט עם אביו. אימו, שאליה היה קשור בכל נימי נפשו לאורך כל חייו, העניקה לו שיעורים פרטיים. עד מהרה ניכר היה שגווארה ירש את אופייה המרדני והדעתני של אימו.
[מוזיקת רקע]
למרות מחלתו, גווארה גדל להיות ילד שובב, פרוע ועקשן שנהנה מילדות תוססת. כאשר התקפי האסטמה הרפו ממנו במקצת, הוא שיחק כדורגל, טניס שולחן וגולף. גווארה רכב אז על סוס, טייל בהרים, ירה במטווח המקומי ואפילו השתתף בקרבות אבנים מאורגנים עם חבריו הפרחחים.
במרץ 1937 החל גווארה ללמוד בכיתה ב', גדול בשנה מרוב בני כיתתו. גם שם הוא התגלה מהר מאוד כפורק כל עול ושלוח רסן. גווארה שתה דיו מבקבוק, ניפץ את פנסי הרחוב באמצעות רוגטקה ושוטט במנהרות של מכרה פחם נטוש. ציוניו היו בינוניים בדרך כלל, אבל חבריו לכיתה העידו על מהירות התפיסה המרשימה שלו.
[מוזיקת רקע]
בתיכון גווארה לא גילה עניין כלשהו בפוליטיקה והתמקד בחיזור אחרי בחורות ובקריאת שירה. בתור חובב סיכונים מושבע, הוא נהג לקפוץ מסלעים גבוהים אל הנהר, ללכת על צינורות שהיו פרושים מעל התהומות, להתבטא בגסות ואפילו להתפאר במספר הימים שחלפו מאז שהתקלח לאחרונה. כך שבגיל 17 זכה גווארה לכינוי נוסף - "אל לוקו", המטורף.
[מוזיקת רוק כבד]
אולם באותן השנים החל להופיע בהדרגה גם פן רציני ומעמיק יותר שלו. בשנת 1945 גווארה השתתף בקורס הראשון שלו בפילוסופיה. בד בבד, בשנים הבאות הוא המשיך לקרוא מכל הבא ליד. ביוגרפיות, שירה, ספרות יפה וספרי פילוסופיה. גווארה קרא אז גם את כתבי מרקס, אנגלס ולנין. אולם באותן השנים לא הבין אותם, כפי שהודה לימים.
שנה לאחר מכן, עם סיום לימודי התיכון, הוא החל לעבוד במשרד לעבודות ציבוריות. במרץ 1947 עברה המשפחה לבואנוס איירס, בירת ארגנטינה.
[מנגינה לטינית]
בסביבות יוני באותה שנה, הודיע גווארה להוריו, שבינתיים נפרדו, שהחליט ללמוד רפואה באוניברסיטת בואנוס איירס. לימים הסביר גווארה כי באותן השנים "חלמתי שאהיה חוקר מפורסם, אחד שעובד ללא לאות על גילוי משהו שיועמד לרשות האנושות", כלשונו. גווארה היה להוט אז למצוא מזור לאסטמה שלו, והתנדב כעוזר מחקר במרפאה לטיפול בסובלים מאלרגיות. עד מהרה הוא החליט להתמחות ברפואה אלרגית.
בשנת לימודיו הראשונה באוניברסיטה, קיבל גווארה צו גיוס לצבא ארגנטינה, אולם מפאת מחלתו הוא זכה לפטור בשל כושר גופני ירוד. גווארה דיווח אז לחבריו כי הוא "מודה לריאות המחורבנות שלי שעשו משהו מועיל לשם שינוי", כלשונו. ולמרות התעניינותו ההולכת וגוברת בסוציאליזם, גווארה לא השתתף באף פעילות פוליטית במהלך שנותיו באוניברסיטה.
[מנגינה לטינית]
בראשית שנות ה-20 לחייו, גווארה הסטודנט היה עוף מוזר בסביבתו ולא בפעם האחרונה. למרות מעמדו החברתי, הוא לבש בגדים מלוכלכים ונעל נעליים שנמכרו בחנויות עודפים. ברור היה שגווארה, שאהב למרוד במוסכמות, הפיק הנאה מן התגובות שעורר מראהו החיצוני. עד מהרה זכה גווארה, שלא היה נקי במיוחד ואהב לאכול הרבה, בכינוי חדש שבו התגאה - "אל צ'נצ'ו", החזיר. [נחירת חזיר]
[מוזיקת רקע]
בד בבד גווארה גילה את חדוות המסעות. בראשון בינואר 1950, בסוף שנת הלימודים השלישית, הוא יצא למסעו הגדול הראשון ברחבי ארגנטינה עם האופנוע שלו לבדו. לראשונה בחייו, גווארה נחשף למצבם הקשה של הילידים בלב הארץ. הוא חזה במו עיניו במי שחיו בעוני מרוד ובשולי החברה הרחק מהערים הגדולות. בששת השבועות של המסע הוא חלף על פני 12 מחוזות וגמע מרחק של למעלה מ-4,000 קילומטרים. גווארה החל אז גם לנהל יומן, שבו יכתוב עד ליומו האחרון.
[מוזיקת רקע]
בדצמבר 1951 לאחר שכבר מאס בבחינות ובלימודים, גווארה החליט שהגיע הזמן למסע נוסף וגדול יותר. הפעם התלווה אליו אחד מחבריו הטובים. השניים תכננו לבלות שנה תמימה בנסיעות לאורכה ולרוחבה של אמריקה הדרומית. הצמד יצא לדרך מארגנטינה ב-4 בינואר 1952 על גבי אופנוע ישן ששבק חיים כעבור זמן קצר. מסעם של שני הסטודנטים התפרנים עבר בצ'ילה, בפרו, בקולומביה ובוונצואלה, ופעמים רבות הם התחזו לרופאים מוסמכים כדי להתארח ולאכול בחינם.
[מוזיקת רקע]
גם במסע הזה גווארה נתקל במחזות שהעציבו והרתיחו אותו. בכל מדינה שבה ביקר הוא גילה מכרות שנוהלו ע"י מונופולים אמריקאים. בכל מחוז שבו דרך, סיפרו לו הפועלים העניים את אותו סיפור נוגה. האמריקאים גרפו הון עתק על חשבון הילידים, ניסו לפרק את האיגודים המקצועיים שלהם והתערבו בפוליטיקה המקומית ככל העולה על רוחם.
ואכן באותן השנים ארצות הברית תמכה באמצעות משלוחי נשק, ממון ומדריכים צבאיים בשורה של רודנים ימניים ברחבי אמריקה הלטינית, אשר שירתו את האינטרסים הכלכליים שלה. בלחץ הענק הקפיטליסטי, המפלגות הקומוניסטיות וכל שוחרי הרפורמות החברתיות, הוצאו אל מחוץ לחוק בדיקטטורות האכזריות הללו, שבהן רבים נכלאו, נרצחו או נעלמו ללא זכר.
[מוזיקת רקע]
כך קרה שבתחילת שנות ה-50 הלך גווארה ופיתח איבה עמוקה כלפי ארצות הברית והתנהלותה הדורסנית באמריקה הלטינית. בתום המסע, בדרכו חזרה לארגנטינה, גווארה הגיע לבדו למיאמי. היה זה ביקורו הראשון בארצות הברית, וביומניו כבר הדביק לאמריקאים את כינוי הגנאי "גרינגוס". הדוד סם מבחינת גווארה היה האשם העיקרי בקיפוח ילידי היבשת, שבהם הוא החל לראות פרולטריון מנוצל, אותו מונח שטבעו מרקס ואנגלס.
[מוזיקת רקע]
לאחר שובו לארגנטינה באמצע שנת 1952, גווארה החל לכתוב ספר בשם "רשימות מסע". בין דפיו הוא תיאר את השינוי העצום שחל בו בעקבות מה שראה וחווה. כך הוא התוודה: "האדם שכתב את הרשימות הללו מת כאשר שב ודרך על אדמת ארגנטינה. אני לא אותו אדם שהייתי לפני כן, השתניתי. הנדודים לאורכה ולרוחבה של אמריקה שינו אותי יותר מכפי שחשבתי שאשתנה."
[מוזיקת רקע]
ב-11 באפריל 1953 ניגש גווארה בן ה-25 למבחן הגמר שלו והוסמך לרפואה. ואיך הוא החליט לחגוג את קבלת התואר הנחשק? בדיוק. הרופא חסר המנוח החליט שהגיע הזמן למסע נוסף באמריקה הדרומית, ויצא אליו עם חברו ב-7 ביולי. גם הפעם לצד החוויות הרבות, גווארה שב וחזה במראות קורעי לב של עוני, אלימות וייאוש בקרב הפועלים קשי היום. בשלב הזה גווארה כבר גיבש דעה נחרצת באשר לבעיה ולפתרונה. הוא קבע אז כי כל עוד שולט הענק האמריקאי במכרות, בשדות ובממשלות אמריקה הלטינית, היא איננה עצמאית באמת.
משהו בישותו של גווארה החל לקרום עור וגידים, אך עדיין לא תפס צורה מוגדרת וייעוד ברור. לשם כך, הוא צריך היה לפגוש שני גולים כריזמטיים ולהישאב לתוך המהפכה שניסו לחולל נגד רודן אכזר. וזה הזמן להכיר כמה דמויות מפתח נוספות בסיפור שלנו.
[מוזיקת רקע]
הגנרל פולחנסיו בטיסטה נבחר לנשיאות קובה בשנות ה-40 של המאה ה-20 בבחירות הוגנות למדי. הוא אפילו הקים אז קואליציה עם המפלגה הקומוניסטית של קובה. אולם לאחר שהפסיד את השלטון באי, בטיסטה חולל ב-10 במאי 1952 הפיכה צבאית אלימה, שבמסגרתה חיסל באכזריות את יריביו. ולמקרה שתהיתם, מי שתמכה בשלטונו הרודני של בטיסטה הייתה לא אחרת מאשר ארצות הברית של אמריקה.
[מוזיקת רקע]
ב-26 ביולי 1953 קבוצת מורדים קובנים חמושים תקפה מחנה צבאי בעיר סנטיאגו דה קובה, במטרה להצית התקוממות לאומית נגד בטיסטה. המחנה אכן נכבש לזמן קצר, במחיר חייהם של שמונה מורדים ו-19 חיילים. 69 מן המורדים עונו והוצאו להורג. רק בהתערבות הכנסייה כמה מן המורדים שנעצרו זכו מחדש בחייהם. ביניהם היו למרבה האירוניה, הסטודנט למשפטים בן ה-26 פידל קסטרו ואחיו הצעיר ממנו בחמש שנים, ראול, שהיו מנהיגי המרד.
[מוזיקת רקע]
פידל אלחנדרו קסטרו רוס, להלן קסטרו, היה איש חם מזג שידו בכל ויד כל בו. עוד לפני ההתקפה על המחנה הצבאי הוא הספיק להשתתף בהפגנות אלימות בקולומביה, לירות על שוטר ולחמוק ממעצר בעור שיניו. עם חזרתו לקובה קסטרו החל לארגן את ההתקוממות החמושה נגד משטר בטיסטה, שבסופה מצא עצמו בכלא הקובני לצד אחיו ראול. קסטרו נשפט אז ל-15 שנות מאסר בצינוק.
[מוזיקת רקע]
בערך באותו הזמן, באמצע שנת 1953, הגיע גווארה לגואטמלה בעיתוי קריטי. ה-CIA האמריקני הצליח באותם החודשים להדיח את השליט המקומי שניסה לחולל מהפכה חברתית במדינה. גווארה השתכנע שארצות הברית תהיה תמיד מכשול על דרכן של מהפכות שמאלניות ברחבי אמריקה הלטינית. אז מה יהיה הפתרון שלו? לחשוב בגדול.
[מוזיקת רקע]
גווארה הגיע למסקנה שהמהפכה הסוציאליסטית נגד המנצלים הקפיטליסטים צריכה להיות כלל עולמית. ובעברית פשוטה, בגואטמלה הפך גווארה לראשונה בחייו למהפכן מרקסיסט הדוק. ב-10 בדצמבר 1954 כתב הרופא הצעיר לדודתו כך: "נשבעתי לפני תמונה של החבר סטלין המנוח שלא אנוח ולא אשקוט עד אשר אראה את הכחדתם של התמנונים הקפיטליסטים האלה. בגואטמלה אשכלל את עצמי ואשיג את מה שנחוץ לי כדי להיות מהפכן אמיתי." ולפתע, נדמה היה שקוביות הדומינו החלו ליפול בזו אחר זו. בגואטמלה נערך גם המפגש הגורלי בין גווארה לבין הגולים הקובנים שהשתתפו בהתקפה על המחנה הצבאי והצליחו להימלט מהאי בשלום. גווארה למד מהם בשקיקה על המאבק הקובני ועל מנהיג המרד, פידל קסטרו. הוא מצידו טען באוזניהם שהדרך היחידה לחירות היא מאבק אלים נגד האימפריאליזם האמריקאי.
[מוזיקת רקע]
אלא שבשלב הזה, גווארה היה אחרי הכל רופא ולא לוחם. אז הוא החליט שיהיה לרופא מהפכן. באותם הימים, גווארה החל לשקוד על כתיבת ספר בשם "תפקיד הרופא באמריקה הלטינית". הוא תכנן לפרוש את חזונו בדבר רפואה בשירות המהפכה בחזית, אך מעולם לא השלים את כתיבת הספר. באמצע ספטמבר 1954 עבר גווארה הנלהב למקסיקו, כשהוא תר בשקיקה אחר דרך להשתלב במהפכה העולמית שלה ייחל.
[מוזיקת רקע]
בינתיים בקובה, ב-15 במאי 1955, חנן הרודן בטיסטה את פידל וראול קסטרו בלחץ הציבור. עם שחרורו של קסטרו מהכלא, הבטיח להמשיך במאבק נגד בטיסטה. עד מהרה החלו התנגשויות אלימות בין ארגון המורדים של קסטרו, שכונה "תנועת ה-26 ביולי", לבין צבא קובה. בדרך-לא-דרך הצליחו האחים קסטרו להימלט מקובה למקסיקו. כך קרה שבשלהי יוני פגש ראול קסטרו את גווארה, וגילה בו בן ברית מרקסיסטי נאמן. ראול וגווארה הסכימו ביניהם שהדרך הנכונה לשלוט בקובה ובמרחב כולו היא לא באמצעות בחירות, אלא אך ורק במלחמה, בדרך למיגור האימפריאליזם.
[מוזיקת רקע]
ב-7 ביולי 1955, במקסיקו סיטי, פגש סוף סוף גווארה את פידל קסטרו, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים. אחרי המפגש גווארה כתב ביומנו על קסטרו כך: "הוא יחולל את המהפכה. קיימת בינינו הסכמה מלאה. רק אחרי אדם כמוהו אני יכול ללכת באש ובמים".
[מוזיקת רקע]
ואז הציע קסטרו לגווארה רעיון שנשמע לו מטורף, כלשונו. קסטרו רצה להנחית לוחמי גרילה על חופי קובה ולהשתלט עליה. גווארה לא יכול היה לסרב. גם לאחר שגילה שהילדה גדיאה, פעילה פוליטית גולה מפרו הרתה לו, הוא לא שינתה את תוכניותיו. כך הוא כתב ביומנו: "כל גבר אחר היה רואה בכך צעד משמעותי מאוד. מבחינתי זאת רק אפיזודה לא נוחה. בקרוב אהיה אבא ואשא לאישה את הילדה. לעניין הזה היו משמעויות דרמתיות מבחינתה. כבדות מבחינתי".
[מוזיקת רקע]
ב-18 באוגוסט 1955 נישאו בני הזוג. ב-15 בפברואר 1956 נולדה ביאטריס, בתו הראשונה של גווארה מבין חמשת ילדיו. בד בבד, ארנסטו גווארה, הרופא הצעיר והאב הטרי, החל להתאמן בירי ובלוחמת גרילה, כשהוא נחוש להצטרף למערכה הראשונה במאבק המהפכני נגד האימפריאליזם העולמי על אדמת האי הקובני.
[מוזיקת סיום]
זהו, עד הפרק הבא אפשר לבקר באתר הפודקאסט www.niv-goldstein.com או בקבוצת הפייסבוק. "יחידים במינם" זמין להאזנה בחינם בכל יישומי ההסכתים. לחצו על כפתור "מעקב" ותקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד.
אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה ולספר לחברים, למכרים ולחתולים שלכם על הפודקאסט.
נשתמע בפרק הבא של "יחידים במינם".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários