top of page

יחידים במינם - פרק 21: מוחמד עלי - האיש שהניף את הדגל השחור (חלק ב')

חלק ב': אחרי הקרב עם ליסטון, עלי הכריז כי קיבל עליו את עקרונות "אומת האסלאם", שחבריה מוכרים בתור "המוסלמים השחורים". אז גם מת שמו הישן, קסיוס קליי, ובמקומו נולד השם שבו הוא מוכר עד היום, מוחמד עלי. אולם הפצצה שהטיל עלי, כעבור שלוש שנים בלבד, כבר הכתה גלים בכל רחבי ארצות הברית: הוא סירב להתגייס לצבא וללחום בוייטנאם, כל עוד נמשכה אפליית השחורים במדינה. להחלטה האמיצה הזו, היו השלכות חריפות מאוד על עלי, שהיה בשיא הקריירה המקצועית שלו. רק בתחילת שנות השבעים שב עלי להתאגרף, ובמרוצת השנים, החזיק שלוש פעמים בתואר אלוף העולם. לאחר פרישתו, התברר כי שנותיו של עלי בפסגת עולם האגרוף, תבעו ממנו מחיר אישי כבד. למרות זאת, עלי הפך מאחד האנשים השנואים בארצות הברית, לגיבור תרבות בינלאומי. חשוב יותר, הוא הפך לאחד מן הבולטים שבקולות נגד המלחמה, ובעד שוויון זכויות לשחורים.

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/08/2020.

ברוכים הבאים לפודקאסט "יחידים במינם".

[מוזיקת פתיחה]

שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית. מדי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן. אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם אשר ראויים לכינוי "יחידים במינם".

מוחמד עלי - האיש שהניף את הדגל השחור - חלק ב'

את החלק הראשון סיימנו רגע לפני הקרב הגדול על תואר אלוף העולם במשקל כבד, בין סוני ליסטון, האלוף המפחיד המכהן, לבין מוחמד עלי, הטוען לכתר. בואו נצא לדרך!

[מוזיקת רקע]

בשעה עשר החל הקרב המדובר. ברגע שצלצל הפעמון והחל הסיבוב הראשון, עלי החל לרוץ מסביב לזירה. בהדרגה נוכח ליסטון הכבד לדעת שהוא פשוט לא מסוגל לפגוע במתאגרף המהיר ביותר שמולו התמודד אי פעם. עלי היה כל כך מהיר, עד שחלק מאגרופיו של ליסטון החטיאו אותו בחצי מטר! עד מהרה ליסטון הותש לגמרי. ככל שהמשיך להחטיא את עלי, הוא הלך והתייאש. וזה בדיוק מה שעלי תכנן מראש.

האסטרטגיה של עלי, שעבר בהדרגה להתקפה, עבדה כל כך טוב שהוא ניצח בסיבוב הראשון. עד סוף הסיבוב השני, גם גדולי הספקנים בקהל הבינו שעלי שולט בזירה. ואז, אחרי הסיבוב השלישי, כשהכל היה נראה מבטיח ביותר מבחינתו של עלי, משהו רע מאוד קרה לו.

כמו בכל ספורט אחר, גם בענף האגרוף ישנם ספורטאים ישרים יותר ופחות. לפי כמה מיתוסים, היו מתאגרפים מפורסמים שהוסיפו קצת מחץ לכפפות שלהם באמצעים לא חוקיים. היו שעטפו את ידיהם בתבנית של גבס לבן שהושרה מראש, ואז שברו באגרופיהם את עצמות הפנים של היריב. לפי השמועה, ליסטון והצוות שלו, שהבינו שהם קרובים מאוד לאובדן תואר האליפות, החליטו לעשות מעשה.

[מוזיקת רקע]

הם פיזרו בחשאי חומר צורב כלשהו על כפפות האגרוף של ליסטון, במטרה לעוור את עלי באופן זמני. כך יוכל ליסטון להנחית עליו כמה מכות כואבות, שמהן כבר לא יוכל יתאושש.

בסיבוב הרביעי חש עלי לפתע שעיניו צורבות עד כדי כך, שלא יכול היה לראות דבר. הוא נבהל מאוד וצרח לעוזריו שיורידו מהר את הכפפות מידיו. עוזר הזירה שלו הזרים כמויות גדולות של מים על עיניו של עלי, רגע לפני שהחל הסיבוב החמישי. עלי עלה לזירה כשעיניו ממצמצות ללא הרף. הוא ניסה לעטוף את ליסטון בזרועותיו, כדי למנוע ממנו להנחית עליו מהלומות. למזלו של עלי, למרות שסיכוייו של ליסטון לנצח השתפרו פלאים, הוא היה כבר מותש לגמרי. אפילו בתנאים הנוחים הללו הוא לא הצליח להנחית אגרוף ראוי לשמו על עלי. כחצי דקה לפני תום הסיבוב, עיניו של עלי התבהרו.

לסיבוב השישי עלי כבר עלה כמו חדש. לאורך כל הסיבוב הוא המשיך לרקד ולשגר מהלומות לעבר ליסטון, שכבר לא נראה היה מפחיד כל כך. ואז התרחש עוד רגע מכונן בהיסטוריה של האגרוף במשקל כבד. בתום הסיבוב השישי ליסטון פסע לעבר הפינה שלו. הוא התיישב ואמר לעוזר הזירה שלו שתי מילים: "זהו זה". העוזר התעלם וביקש להכניס את מגן השיניים לפה של ליסטון. ליסטון ירק אותו החוצה, וחזר על דבריו. לקח לכולם עוד רגע לעכל את מה שקרה הרגע בזירה: ליסטון החליט לוותר על תוארו במפתיע, באמצע התחרות, מבלי שהופל ולו פעם אחת על ידי עלי. הפעם האחרונה שאלוף ויתר כך על תוארו, התרחשה בשנת 1919.

כעת זה היה רשמי, מוחמד עלי הפך לאלוף העולם החדש במשקל כבד. עלי החל לרקוד סביב הזירה, ולצעוק שהוא מלך העולם ושהוא הגדול מכולם, בנוהל. עד מהרה יתברר שהכתרתו של עלי לאלוף סימנה שינוי במובן נוסף. עלי היה האלוף הראשון במשקל כבד מזה שנים רבות, שלא היה קשור במישרין או בעקיפין לפשע המאורגן. לעלי היה גוף אחר לגמרי שהעניק לו מסגרת ותמיכה. הגוף הזה היה כת בשם "אומת האסלאם", שחבריה נודעו בשם "המוסלמים השחורים".

[מוזיקת רקע]

יומיים אחרי הקרב עלי בישר שקיבל על עצמו את עקרונות אומת האסלאם. בשישה במרץ 1964 הוא שינה את שמו מקסיוס קליי למוחמד עלי. לטענתו, למרות שקסיוס קליי, שעל שמו נקרא, היה מתנגד עבדות לבן, הרי שעדיין מדובר היה בשם של עבדים, שמחק את מורשתו השחורה.

בין עקרונותיה המקודשים של כת אומת האסלאם, שנוסדה בשנת 1930, היו כמה משונים במיוחד. נתחיל במקובלים יותר. כמו בכל דת אחרת, אלוהים התאים את עצמו לדרישות המגזר. האלוהים של המוסלמים השחורים, היה כמובן שחור אף הוא. הפילוסוף היווני קסנופנס לא טעה כשאמר שאם לסוסים היו אלים, האלים הללו היו בדמות סוסים.

לפי חסידי אומת האסלאם, אם האל הוא שחור הרי שהשטן הגרוע ביותר חי דווקא עלי אדמות, והוא בעצם האדם הלבן. מטיפי אומת האסלאם קראו להתנגדות עיקשת ואלימה לשטנים הלבנים. הם ידעו גם לספר שהאדם השחור הוא האדם המקורי, שכונן תרבויות אדירות בזמן שהלבנים עדיין חיו במערות. מכאן זה רק הלך ונעשה מוזר יותר.

[מוזיקת רקע]

לטענת חברי הכת, לפני 6,000 שנים הסתובב בעולם ילד פלא שחור. הילד הזה יצר, מסיבה כלשהי, את גזע השטנים הלבנים, שמצדם, השתלטו על העולם. אבל הסירו דאגה מלבכם! בעתיד תגיע חללית שנקראת "מטוס האם", והיא תתקיף את כדור הארץ, עד שרק הצדיקים השחורים ישרדו. המשנה המורכבת הזו כוללת עוד כמה אלמנטים מסרט מדע בדיוני דרג ח', אבל המסר ברור: אין לסמוך על שום אדם לבן. לעולם.

[מוזיקת רקע]

במאי 1964 יצא עלי לטיול של חודש במצרים, ניגריה וגאנה עם חבריו מאומת האסלאם. הוא כינה את האפריקאים, שיצאו מגדרם כשפגשו אותו, "בני עמי האמיתיים". מוחמד עלי, אלוף העולם המכהן, הפך עתה לאחד האנשים המפורסמים ביותר בעולם. אבל רבים טענו עדיין שעלי ניצח במקרה בקרב הראשון נגד ליסטון. הקולות שתבעו קרב נוסף הלכו וגברו.

ב-25 במאי 1965 נערך הקרב השני בין עלי לבין ליסטון, שבפעם הראשונה שודרה גם באפריקה ובברית המועצות. די מהר התברר שגם על הקרב הזה ידברו עוד שנים.

דקה מתחילת הקרב שלח עלי מכה אימתנית לעבר הלחי של ליסטון [סאונד של אגרוף]. ליסטון, שלא ראה את האגרוף של עלי, ספג את המכה האדירה בהפתעה. הוא נפל והתגלגל על הגב. כולם חיכו כמובן שיקום, אבל ליסטון פשוט המשיך לשכב.

עלי לא האמין למראה עיניו. הוא התקדם לעבר ליסטון השכוב וצעק לעברו: "קום ותילחם, בטלן! אתה אמור להיות כל כך מרושע! אף אחד לא יאמין לזה". זה לא עזר לו. ליסטון לא קם ובתום מעט יותר מדקה, הגן עלי בהצלחה על תוארו. בשלוש השנים הבאות שלט עלי בעולם האגרוף ללא עוררין. אבל אז, בבת אחת, השתנה גורלו של עלי.

[מוזיקת רקע]

במהלך אפריל 1967, ימי שיאה של מלחמת וייטנאם, רעשה וגעשה ארצות הברית. המלחמה עדיין זכתה לתמיכה רחבה במדינה, ובדיוק אז עלי הטיל פצצה: ב-28 בחודש עלי הודיע כי יסרב להתגייס לצבא, בגין אמונותיו הדתיות. כעבור זמן מה, הפכו מילותיו הבאות למפורסמות מאוד: "בן אדם, אני אין לי שום ריב עם החבר'ה האלה וייטקונג".

עלי יכול היה להשיג פטור מגיוס על רקע דתי. אולם הוא הצהיר אז כי דווקא יהיה מוכן להתגייס, אך רק למלחמת קודש מוסלמית. בד בבד, עלי עבר מקמפוס אחד לשני, ונשא למעלה ממאתיים נאומים נגד מלחמת וייטנאם. הוא הצהיר אז שאיננו מוכן להרוג וייטנאמים בשמה של ממשלה שבקושי מכירה באנושיותם של השחורים שגרים בשטחה. הצבא הציע אז שעלי יתגייס רק כדי לערוך תצוגות אגרוף בעבור החיילים, אך הוא התמיד בסירובו.

בין לילה הפך עלי לאחד האנשים השנואים ביותר באמריקה. מכאן הלך כדור השלג והתגלגל במהירות הולכת וגוברת. מצבו של עלי הפך לחמור מאוד. הוא נושל מתוארו ורישיון האגרוף שלו נשלל ממנו. דרכונו של עלי הוחרם, ונאסר עליו להתאגרף בארצות הברית. אפילו ה-FBI ראה לנכון לעקוב אחר תנועותיו של עלי. אבל עלי עמד עתה בפני עונש חמור אף יותר.

[מוזיקת רקע]

יועציו המשפטיים של עלי הזהירו אותו שהוא צפוי כמעט בוודאות למאסר. הם התריעו בפניו שמנהיגי המדינה מבקשים למרר את חייו, למען יראו כולם וייראו. האזהרות הללו התגלו כנכונות. עד מהרה עמד עלי בפני כתב אישום חמור בעוון השתמטות מגיוס. הוא נידון לחמש שנות מאסר, וקנס של עשרת אלפים דולרים.

אולם עלי מעולם לא דרך בכלא, ונותר חופשי תודות לדמי ערבות שהפקיד. רק בתום ארבע שנים, ביוני 1971, ביטל בית המשפט העליון, פה אחד, את הרשעתו. אבל הנזק לעלי כבר נגרם. הוא הורחק מן הזירה במשך שלוש שנים וחצי, דווקא בתקופה שבה היה בשיאו.

[מוזיקת רקע]

באוקטובר 1970 עלי הורשה לשוב לזירה. הוא ניצח אמנם בשני קרבות החזרה שלו, אך הדברים לא היו כתמול שלשום ועלי כבר לא היה בלתי ניתן לעצירה. אם בעבר עלי יכול היה לרחף בזירה במשך 15 דקות, עתה החלו רגליו לבגוד בו. הרפלקסים שלו עדיין היו מצוינים, אך פחות מהירים מבעבר.

למרות זאת, בשמונה במרץ 1971 עלי קרא תגר על ג'ו פרייז'ר, שהפך לאלוף העולם בשנות היעדרו של עלי מן הזירה. הקרב בין עלי, אלוף העולם לשעבר שתוארו נשלל ממנו, לבין אלוף העולם המכהן, זכה לכינוי "קרב המאה". בתום 15 סיבובים מפרכים, עלי הפסיד לפי החלטת השופטים. היה זה הפסדו הראשון לאחר 31 ניצחונות. נראה היה שתואר אלוף העולם במשקל כבד התרחק ממנו.

אולם לאחר ההפסד, עלי ניצח בעשרה קרבות ברצף, שמונה מהם נגד יריבים ברמה עולמית. ודווקא אז קרה משהו בלתי צפוי: עלי התמודד נגד מתאגרף אלמוני למדי בשם קן נורטון. בניגוד לכל התחזיות, נורטון הצליח לשבור את לסתו של עלי בסיבוב השני, ולגבור עליו אחרי 12 סיבובים נוספים. רבים בעולם האגרוף החלו לתהות בקול רם אם לא הגיע זמנו של עלי לפרוש.

אבל עלי תפס את עצמו בידיים והצליח, למרות השפל הזה בקריירה המפוארת שלו, להוכיח עד כמה גדול היה באמת.

[מוזיקת רקע]

בעימות החוזר עם נורטון הצליח עלי להביס אותו. כעת ראה עצמו מוכן לקרב הרציני באמת, נגד ג'ו פרייז'ר, מי שהוכתר כאלוף העולם בהיעדרו של עלי, ובינתיים כבר הספיק לאבד את תואר האליפות. עלי ניצח גם את פרייז'ר לאחר 12 סיבובים. הקרב החוזר בין השניים נחשב מאז לאחת מן ההופעות הטובות ביותר של עלי מאז שב להתאגרף. עלי היה עתה מוכן לקרב הגדול באמת, במטרה להשיב לעצמו את תואר אלוף העולם במשקל כבד.

ב-30 באוקטובר 1974 קרא עלי תגר על ג'ורג' פורמן, שהיה אז אלוף העולם המכהן, ומי שהדיח את פרייז'ר שנה קודם לכן. הקרב המסקרן בין עלי לפורמן נערך בזאיר, כיום קונגו, וזכה לכינוי "הקרב בג'ונגל". עלי, שכזכור כבר זכה להערצה של ממש באפריקה, התקבל בה כגיבור.

[מוזיקת רקע]

בתום שמונה סיבובים מרתקים, שנכנסו מאז אף הם להיסטוריה של האגרוף, עלי הצליח לנצח בנוקאאוט את פורמן. הוא זכה להשיב לעצמו סוף סוף את תואר אלוף העולם, שנלקח ממנו כשסירב להתגייס.

באוקטובר 1975 נערך בפיליפינים הקרב השלישי בין עלי לפרייז'ר. לקראת הקרב עלי פיתח אסטרטגיה מעניינת כדי לגבור על יריבו הצעיר יותר. עלי הרבה להישען על החבלים במשך שבעה סיבובים והניח לפרייז'ר לתקוף אותו עד שהתעייף. בסיבוב השמיני היכה עלי את פרייז'ר והפיל אותו בנוקאאוט. הקרב נמשך אמנם עוד שישה סיבובים, אך בסופם עלי הוכתר כמנצח. הקרב הזה, שזכה לכינוי "המותחן במנילה", נחשב על ידי רבים לקרב האיגרוף הגדול בכל הזמנים.

למרות כל ההישגים המרשימים הללו, קשה היה שלא לראות ששיאו של עלי מאחוריו. במהלך שנת 1977 מצב כליותיו הלך והתדרדר, אך הוא המשיך להתאגרף בניגוד לעצתם של רבים ממכריו. חבל שעשה זאת. הופעותיו האחרונות של עלי בזירה היו עצובות לצפייה.

[מוזיקת רקע]

בשנת 1978 הפסיד עלי את תואר אלוף העולם ללאון ספינקס, שאמנם זכה במדליית זהב אולימפית, אך כמעט שלא התאגרף נגד מתאגרפים מקצועיים. עלי השיב לעצמו את התואר שבעה חודשים לאחר מכן, בתום 15 סיבובים נגד ספינקס. עלי הפך אז למתאגרף הראשון בהיסטוריה שזכה בתואר אלוף העולם במשקל כבד שלוש פעמים. ואז נראה היה שעלי החליט לפרוש מאגרוף.

אולם עלי לא עמד במילתו, ולמרבה הצער, שב לזירה. בשנת 1980 הקרב שלו הופסק, אחרי שאחד מיריביו היכה אותו נמרצות. וגם הוא נאלץ להכיר בעובדה שהגיע הזמן לתלות את הכפפות. הקרב האחרון באמת של עלי נערך בשנת 1981, כשהיה כבר בן 39, והוא הפסיד גם בו.

עם פרישתו מאגרוף מקצועני, עמד עלי בפני מאבק קשה ושונה מכל מה שהכיר. היה זה הקרב על בריאותו, שכן עלי החל לדעוך מבחינה פיזית. במהלך הקריירה המפוארת שלו, מוחו של עלי ספג אינספור חבטות מן החזקים שבמתאגרפי העולם. ככל שנקף הזמן עלי התקשה יותר ויותר לדבר ותנועותיו הפכו איטיות. למרות שהצליח לשמר את יכולותיו האינטלקטואליות, הוא אובחן כחולה במחלת הפרקינסון.

[מוזיקת רקע]

עלי המבוגר הפך למתון יותר גם באורחות חייו. בשלהי שנות השבעים הלך עלי ונטש את כת אומת האסלאם, על רעיונותיה הקיצוניים. הוא אימץ לעצמו את האמונה המסורתית יותר, והפך למוסלמי אדוק.

למרות שלא ידע לפרוש בשיא, עלי הרוויח ביושר את חלקו בהיסטוריה של האגרוף. בשנותיו היפות הוא שלט בזירה ללא עוררין. עלי הגן בהצלחה על תוארו 19 פעמים, וכאמור, היה הראשון לזכות בתואר אלוף העולם שלוש פעמים. המאזן הסופי שלו היה חמישה הפסדים בלבד, לעומת 56 נצחונות, מתוכם 37 בנוקאאוט. בשנת 1990 זכה עלי להיכנס להיכל התהילה של האגרוף הבינלאומי.

בשנת 1996 התרחש אירוע בלתי נשכח בהיסטוריה הארוכה של המשחקים האולימפיים. מוחמד עלי נבחר להדליק את הלפיד האולימפי עם פתיחת האולימפיאדה שנערכה באטלנטה. ידיו של עלי רעדו, אך הוא השלים את המשימה בחן רב. מי שהיה בעבר אחד האנשים השנואים באמריקה, נהנה אז מתשואות אדירות של הקהל.

עלי, שהיה אחד מגדולי הספורטאים בכל הזמנים, הטביע את חותמו כגיבור תרבות גם מחוץ לזירה. בשנת 1974, אחרי שעלי החזיר לעצמו את תואר האליפות, פרסמה חברת הקומיקס DC חוברת מיוחדת. מי שרכש את החוברת יכול היה לראות בה את עלי נלחם בסופרמן, גיבור על אחר, ומנצח אותו.

בשנת 1996 יצא לאקרנים סרט תיעודי, "כשהיינו מלכים" שמו, ששחזר את ניצחונו של עלי בזאיר. במאי הסרט זכה בפרס האוסקר. בשנת 2001 יצא לאקרנים הסרט "עלי", בכיכובו של וויל סמית'. שלוש שנים לאחר מכן זכה סיפור חייו של עלי גם לתיעוד גם בסרט דוקומנטרי נוסף. הסרט, "אני עלי" שמו, כלל ראיונות שנערכו איתו לאורך השנים.

מורשתו של עלי התבטאה גם מחוץ לזירה. במרוצת השנים הוא הפך למגדלור של התנגדות, כשרבים בחברה האמריקנית פעלו לאורו. עמדותיו נגד דיכוי השחורים עמדו בחוד החנית של התנועה לזכויות האזרח. עלי הפך גם לסמל של התנגדות לקטל בלתי מוצדק, וקבע כי "אם אין לך סיבה טובה מאוד להרוג, מלחמה היא דבר שגוי".

בשנת 1998 זכה עלי, שתרם מכספו לנזקקים במדינות שונות, להיבחר כשליח של שלום מטעם האו"ם. בשנת 2005 הוענקה לו מדלית החירות הנשיאותית. עלי יקים באריזונה לימים את מרכז מוחמד עלי למחקר וטיפול במחלת הפרקינסון.

בשנותיו האחרונות הספיק עלי לרוות נחת מתשעת ילדיו, ובייחוד מאחת מהם. לילה עלי הייתה מתאגרפת מקצועית ועטורת תארים. לילה לא הפסידה ולו בקרב אחד מכל עשרים וארבעת הקרבות שבהם השתתפה בין השנים 1999 ל-2007. בכל זאת, היא הייתה הבת של מוחמד עלי.

מוחמד עלי היה ספורטאי אדיר שלא היסס לשלם מחיר אישי כבד כדי לנסות ולתקן מעט מן המעוות בעולמנו. מוחמד עלי תלה את כפפותיו ומת בשלושה ביוני 2016 באריזונה. חייו ומורשתו היו ונותרו "יחידים במינם".

[מוזיקת סיום]

זהו, עד הפרק הבא אפשר לבקר באתר הפודקאסט www.niv-goldstein.com או בקבוצת הפייסבוק. "יחידים במינם" זמין להאזנה בחינם בכל יישומי ההסכתים. לחצו על כפתור "מעקב" ותקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד.

אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה ולספר לחברים, למכרים ולחתולים שלכם על הפודקאסט.

נשתמע בפרק הבא של "יחידים במינם".

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

1 view0 comments

Comments


bottom of page