top of page

יחידים במינם - פרק 58: צ'ה גווארה - האיש שחולל מהפכות (חלק ב')

(חלק ב') זמן קצר לאחר פגישתו של צ'ה גווארה עם פידל קסטרו, הוא התמנה למפקד כוח גרילה. בתום מעצר משונה ושחרור תמוה, הפליג לדרכו מבצע ההשתלטות על קובה, ומיד עלה על שרטון. הפלישה התגלתה ככישלון חרוץ, ושארית כוח הגרילה, נמלטה אל רכס ההרים הגבוה באי. שם, בחסות השממה הנידחת, החלו גווארה, פידל וראול המוכים, לשקם את כוחם. בהדרגה הם אזרו אומץ לתקוף את חיילי בטיסטה, ואט ואט הצליחו לסלול את דרכם להוואנה. אולם באותן השנים, התגלה צד אכזרי וצמא-דם באופיו של גווארה, שהתנדב לקטול, בקור-רוח מצמרר, את כל מי שעמד בדרכו. גווארה היה גם מי שעתיד לפקח, באופן אישי, על ההוצאות להורג ההמוניות של "אויבי המהפכה". ה"קומנדנטה" נחוש היה ליצור "אדם סוציאליסטי חדש" בקובה, ולא בחל באמצעים לשם כך. בד בבד, יחסיהן של ארצות הברית וקובה הסלימו במהירות, לקורת-רוחה של ברית המועצות. הקובנים ניווטו את ארצם הישר אל המים העמוקים של "המלחמה הקרה", והתגובה לא איחרה להגיע. לכולם היה ברור, שמתקפה צבאית של ארצות הברית על קובה המהפכנית, הייתה רק עניין של זמן.

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/06/2021.

ברוכים הבאים לפודקאסט "יחידים במינם".

[מוזיקת פתיחה]

שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית. מדי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן. אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם אשר ראויים לכינוי "יחידים במינם".

צ'ה גווארה - האיש שחולל מהפכות, חלק ב'

פגישתו הראשונה של צ'ה גווארה עם פידל קסטרו נערכה באמצע יולי 1955 במקסיקו סיטי. זו הייתה תחילתה של ידידות מורכבת, בעלת חשיבות היסטורית לא מבוטלת. זמן קצר לאחר הפגישה, גווארה החל באימוניו הצבאיים לצד יתר חברי ארגונו של קסטרו, תנועת "ה-26 ביולי".

[מוזיקת רקע]

למרות התקפי האסטמה שלו, גווארה טיפס על הרים תלולים, ערך מסעות מפרכים, ואף התגלה כצלף מוכשר. לא חלף זמן רב בטרם זכה הרופא הארגנטינאי לאמונם המלא של המורדים הקובנים. תודות ליכולות המנהיגות שלו, גווארה החל לעשות אז את צעדיו הראשונים כמפקד כוח גרילה. אבל אז, נדמה היה לפתע, שהמהפכה הקובנית נגמרה עוד לפני שהחלה.

ב-20 ביוני 1956 עצרה המשטרה המקסיקנית את קסטרו ושניים מלוחמיו. ארבעה ימים לאחר מכן, מצא עצמו גם גווארה מאחורי סורג ובריח. בתחילה הוא טען שנפלה טעות והוא בסך הכול תייר תמים מארגנטינה. אבל אז גווארה פשוט הודה שהחליט להצטרף כרופא לשורות המהפכנים, שהיו בדרכם לקובה. נראה היה שכולם צפויים לעונשי מאסר לא קצרים.

ואז קרה דבר מוזר, אפילו בקנה המידה המאתגר של אמריקה הלטינית: למרות שקסטרו היה מוכר לשלטונות כעושה צרות מדופלם, וגווארה הצהיר בריש גלי שהתכוון להצטרף לגרילה הקובנית, שניהם, ובכן, שניהם פשוט שוחררו מהכלא. קסטרו יצא לחופשי כעבור כחודש, וגווארה, בתום חודשיים. ככל הנראה, ערימת פסוס שהעביר קסטרו למי שהעביר, סייעה בעניין.

ומה מקור הכספים, אתם שואלים? הו, אז לפי אחד המקורות, בשלב הזה גם ל-CIA כבר נמאס ממשטרו הרודני של בטיסטה, שליט קובה. כך קרה שהאמריקאים החלו להעביר כספים לקסטרו, ולממן, ולא בפעם הראשונה או האחרונה, את מי שיהיו אויביהם המרים בעתיד. וכך, חופשיים כמו שלוש טרנטולות שעירות, נפגשו גווארה, פידל וראול קסטרו, והחלו לטוות את קוריהם הדביקים מסביב לקובה. לבסוף, נראה היה שהכל מוכן. אחרי העיכובים, המעצרים וחוסר-הוודאות, מבצע ההשתלטות על קובה יצא סוף סוף לדרך.

[מוזיקת רקע]

ב-25 בנובמבר 1956 הפליגה הספינה "גראנמה" ממקסיקו לקובה. על סיפונה היו 82 לוחמי תנועת "ה-26 ביולי", בהם גם גווארה. כוח הגרילה תכנן לנחות על אחד מחופי דרום מזרח קובה, שם אמורה הייתה להמתין חוליית לוחמים נוספת. אבל מהר מאוד התקבל הרושם שכל מה שיכול היה להשתבש בפלישה, השתבש בצורה נוראית.

זה התחיל עם עלייתה של ספינת לוחמי הגרילה על שרטון. במקום חמישה ימי הפלגה, היא נמשכה שבוע. כתוצאה מכך, רבים מהלוחמים לקו במחלת ים. כשכבר הגיעו סוף סוף לחופי קובה, גילו שעגנו בקטע הלא נכון, וגם עשו זאת באיחור של יומיים. מכאן ואילך המצב רק הלך ונעשה גרוע יותר.

לוחמי הגרילה החלושים מיהרו לחוף, כדי לדרוך סוף סוף על קרקע מוצקה. הם הותירו על הספינה את כלי נשקם, מזונם ואת ציודם הרפואי, והחלו לחפש אחר חוליית הלוחמים המקומית שאמורה הייתה להמתין להם. אבל כאמור, זו המתינה להם במשך יומיים, ובחוף אחר בכלל, ולכן כבר לא הייתה שם. מי שכן היה שם היה הצבא הקובני, שארב ללוחמים בכוחות גדולים.

ב-5 בדצמבר חיילי הצבא הקובני פתחו באש מן היבשה על לוחמיו של קסטרו, ומטוסי חיל האוויר ריססו אותם מן השחקים. גווארה, פידל, ראול ויתר הלוחמים, שהחלו לנוס ולהתפצל, נפלו שוב ושוב למארבים שטמנו להם החיילים. באחד מהם, נאלץ גווארה לבחור, במהירות ותחת אש, מה לקחת עמו: את תרמיל החובש הקרבי או את תיבת התחמושת? הוא בחר באפשרות השנייה, ובאופן סמלי, היה זה הרגע שבו בחר הרופא הצעיר בדרך המוות במקום בדרך החיים, שאותם נשבע להציל.

בטרם הצליח להימלט מזרחה יחד עם שרידי כוח הגרילה, גווארה הספיק לאבד את הרובה שלו ולהיפגע בצווארו מנתז של קליע. רק ברכס הרי סיירה מאסטרה, רכס ההרים הגבוה בקובה, הצליחו הלוחמים להתאחד שוב ולעכל את תוצאות הפלישה הרות האסון. מתוך 82 לוחמי הגרילה שהגיעו לחופי קובה, 22 בלבד, בהם גווארה, פידל וראול, הצליחו להימלט אל ההרים. ברשותם היו תשעה כלי נשק אישיים בלבד.

[מוזיקת רקע]

במצב עגום זה החלו לוחמי הגרילה הנותרים להקים את מפקדת המרד שלהם. ההרים הגבוהים העניקו להם ביטחון יחסי, ובהדרגה הצטרפו אליהם מתנדבים, ומצבור הנשק הלך וגדל. בחודשים הבאים ייסדו לוחמי הגרילה ביטאון בשם "קובה החופשית", שבו גם כתב גווארה. הם בנו בהרים גם בית חולים בסיסי, לצד תחנת שידור מחתרתית, שזכתה לשם המקורי "רדיו המורדים". בהמשך, הוקמה אפילו תעשייה צבאית זעירה, שייצרה מוקשים ורימונים פרימיטיביים תוצרת בית.

עקב בצד אגודל, החלו לוחמי הגרילה לגלות תעוזה. ב-17 בינואר 1957 הם תקפו כוח של צבא קובה. בהדרגה הם החלו לפשוט על מחנות הצבא, כדי לשבות חיילים ולבזוז את נשקם. באחת הפשיטות הללו, שהתרחשה חמישה ימים לאחר מכן, ירה גווארה וקטל את האדם הראשון בחייו. היה זה חייל בצבא קובה.

[מוזיקת רקע]

ככל שנקף הזמן, גווארה החל להפגין שנאה עמוקה כלפי מתנדבים לכוח המורדים, שנראו לו פחדנים. כשנתפסו מרגלים של הצבא, הוא תבע בתוקף להוציאם להורג, ורק בהתערבות פידל חייהם ניצלו. אלא שב-17 בפברואר נתפס בוגד, ופידל הורה להוציאו להורג. איש מן המורדים לא היה מוכן לעשות זאת. רק אחד הסכים, ועשה זאת בקור רוח מטריד.

לפי חלק מן המקורות, גווארה היה היחיד שהתנדב, מרצונו החופשי, לירות בראשו של השבוי. התיאור הבא, שאותו הוא כתב ביומנו באותו היום, מצמרר. המינוח המקצועי שבו משתמש הרופא גווארה מרוחק וקר, והאדישות כלפי הוצאתו להורג של אדם, מחרידה:

"פתרתי את הבעיה, כשתקעתי בו כדור בקוטר 0.32 בצד הימני של מוחו, עם פצע יציאה ברקה השמאלית. הוא גנח מעט, ומת. כשרוקנו את כיסיו, לאחר שנעצר, לא הצלחתי להוריד את השעון הקשור בשרשרת לחגורתו, ואז הוא אמר לי בקול יציב, רחוק מפחד: 'תלוש אותו, חבר, מה זה כבר משנה?'. עשיתי כדבריו, ועכשיו רכושו הוא רכושי. בלילה ישנו רע, רטובים, ולי הייתה קצת אסטמה".

מאותו היום ואילך, יצאו לגווארה מוניטין של מי שמוכן לרצוח בדם קר את כל מי שיפגע בנורמות המהפכניות. ובצדק. ב-15 באפריל היה זה שוב גווארה שהוציא להורג בירייה מודיע של הצבא. בהזדמנות אחרת, הוא ירה בגור כלב שהלך בעקבות הטור ויילל ללא הפסקה. בהדרגה, קיבל גווארה עוד ועוד לוחמים תחת פיקודו. הם כיבדו אותו אך גם חששו ממנו, שכן העניש אותם בחומרה רבה, עד כדי איום בהוצאה להורג על הפרות משמעת.

[מוזיקת רקע]

בד בבד, גווארה גם טיפל בחולים מקרב האוכלוסייה המקומית, וכך, לצד ההוצאות להורג שביצע, הפך גם לרופא המהפכני שביקש להיות בעבר. הוא שימש גם כמעין קצין פוליטי של כוח המורדים, ונטע במוחותיהם רעיונות מרקסיסטיים. ומכיוון שגווארה המלומד חי ולחם לצד חייליו, שהיו ברובם המוחץ אנאלפביתים, נוצרה סביבו הילה שליוותה אותו עד יומו האחרון. כך שמי ששרד תחת פיקודו של גווארה הנוקשה, ראה בו מודל לחיקוי, והלך אחריו בעיניים עצומות. האגדה סביב גווארה, הרופא הלוחם חסר הפשרות, הלכה ונוצרה במהירות.

ב-22 ביוני 1957 עדכן פידל את גווארה שהחליט לקדם אותו. גווארה הועלה אז לדרגת מפקד הטור השני של צבא הגרילה, שהיה עדיין קטן למדי. דרגתו החדשה של גווארה הייתה "קומנדנטה", רב סרן, שנייה רק לדרגתו של פידל, המפקד העליון. הוא כונה מעתה בפי כול "קומנדנטה צ'ה גווארה", כמאמר השיר.

בדצמבר 1957 הורה פידל קסטרו להרחיב את היקף המאבק במשטרו של בטיסטה. לוחמי הגרילה החלו לרדת מן ההרים, ולפגוע במשאיות ובאוטובוסים בדרכים הראשיות. בד בבד, קסטרו השליט את מרותו על ארגוני הגרילה בקובה, והפך בכך למפקד העליון של הכוחות המהפכניים.

בשלב הזה לוחמי הגרילה כבר נהנו מאהדה גדולה בקרב הציבור הקובני. רבים החלו לראות אז ב"מזוקנים", כפי שכונו הלוחמים בחיבה, חלופה ראויה למשטרו השנוא של בטיסטה. הניסיון אחרון של צבא קובה להביס את כוחותיו של קסטרו, שנערך במהלך יוני ויולי 1958, הסתיים בנסיגה משפילה של החיילים. לכולם היה ברור אז שזמנו בשלטון של בטיסטה הלך ואזל במהירות.

ב-31 באוגוסט הוביל גווארה טור של לוחמים, שיעדו הסופי היה העיר סנטה קלרה. הקרב על העיר החשובה פרץ ב-28 בדצמבר, וב-1 בינואר 1959, היא נפלה לידי הלוחמים. באותו היום, נמלט גם הרודן בטיסטה מקובה בבושת פנים. שבוע לאחר מכן, נכנס קסטרו להוואנה, בירת קובה, בראש חייליו המנצחים, כשהוא עומד על טנק שנלקח שלל.

[מוזיקת רקע]

בשלב הזה הסירו גווארה, פידל וראול את הכפפות, וניגשו לבצע את העבודה המלוכלכת באמת. עד מהרה זרם הדם ברחובותיה של קובה, בעיקר תודות לגווארה.

אחרי שהתמנה לתפקיד התובע הראשי, גווארה פיקח על ההוצאות להורג של מי שזוהו כ"אויבי המהפכה". לפי חלק מן המקורות, מדובר היה במשפטי שדה, שבהם פעמים רבות אפילו שמותיהם של הנידונים למוות לא היו ידועים. באופן רשמי, כמה מאות בני אדם הועמדו באותם החודשים לפני כיתת יורים, אולם סביר להניח שזוהי הערכת חסר, שכן רבים נורו באופן שרירותי. לגווארה, בשבתו כתובע הראשי, ממש כמו ליתר השופטים בוועדות הטיהור הללו, כלל לא הייתה הכשרה משפטית כלשהי.

גם בזירה הדיפלומטית קובה המהפכנית חשפה שיניים חדות. מטבע הדברים, מצב יחסיהן של ארצות הברית וקובה לא היה מבטיח במיוחד כבר למן ההתחלה. למרות שארצות הברית מיהרה להכיר בממשלה המהפכנית, עוד לפני שברית המועצות עשתה זאת, היחסים ביניהן עלו על שרטון מהר מאוד.

ב-16 בפברואר 1959, מיד עם היבחרו לראשות הממשלה, קסטרו הזהיר את הגרינגוס בפומבי. אם תעזו לפלוש לקובה, המחיר יהיה "מאתיים אלף אמריקאים מתים", הוא הבטיח. מדי פעם בפעם קסטרו גם איים שילאים את המכרות והתאגידים הזרים בקובה. ומה שהטריד את האמריקאים לא פחות, היה מעמדו החדש של גווארה במדינה, שלצד ראול סימל את חוד החנית האידיאולוגי וחסר הפשרות של המהפכה הקובנית.

ב-9 בפברואר 1959 הפך גווארה לאזרח קובני מן המניין. ב-22 במאי הוא התגרש מאשתו הראשונה, וב-2 ביוני נשא לאשה את אליידה מארץ', לוחמת גרילה קובנית. עשרה ימים לאחר מכן, גווארה ביקר, כנציג קובה המהפכנית, ב-14 מדינות, במטרה לקשור עמן יחסים דיפלומטיים ומסחריים. באותם הימים גווארה הכריז ברבים על חזונו בדבר מהפכה כלל-עולמית, נגד האימפריאליזם. הנה דבריו:

"עתידנו קשור קשר הדוק לכל המדינות המתפתחות באמריקה הלטינית. המהפכה אינה מוגבלת לאומה הקובנית, שכן היא עוררה את מצפונה של אמריקה, והדאיגה ברצינות את אויבי העמים שלנו. המהפכה העמידה את השליטים העריצים באמריקה הלטינית בכוננות, משום שהמהפכנים הם אויבי המשטרים הרודניים כשם שהם אויבי החברות הזרות המונופוליסטיות".

זו הייתה לא פחות מאשר הכרזת המלחמה המהדהדת של גווארה על האינטרסים האמריקניים. לכולם היה ברור, שמשהו חייב להשתנות. הסוכר, אחרי הכול, היה מוצר היצוא הכמעט יחיד של קובה. וארצות הברית, שהלכה ונהפכה במהירות לאויבת, הייתה צרכנית הסוכר הגדולה ביותר בעולם. קסטרו חייב היה למצוא תחליף לשוק האמריקאי, וכך הוא נדחק ודחק את עצמו אט אט לזרועותיה של מעצמת העל השנייה, ברית המועצות. כך הפכה קובה בהדרגה לשחקן סובייטי על לוח השחמט של המלחמה הקרה.

[מוזיקת רקע]

ככל שנקף הזמן, התברר שקובה פסעה בשני נתיבים שהשלימו אך גם נגדו זה את זה. מבחינה חיצונית, קובה המהפכנית הפכה ליצואנית המהפכה בכל רחבי תבל. היא הייתה הכתובת שאליה פנו כל מי שביקשו סיוע בארגון צבא גרילה, בחימוש, ובאימון נגד אויב אימפריאליסטי כזה או אחר.

אולם מבחינה פנימית, קובה הלכה והסתגרה בתוך עצמה. לא חלף זמן רב בטרם הוציא קסטרו אל מחוץ לחוק את כל המפלגות במדינה. במקביל, הוקמה מיליציה ארצית של אזרחים במטרה לחזק את הצבא הקובני נגד פלישה אמריקאית אפשרית לאי.

ב-8 באוקטובר 1959 קיבל גווארה לידיו, לצד תפקידו הצבאי, גם את משרת ניהול מחלקת התיעוש החדשה במכון הלאומי לרפורמה אגררית. בנובמבר הפך גווארה גם לנגיד הבנק הלאומי הקובני. וכמו בכל דבר שנטל על עצמו, הוא היה מסור בקנאות לתפקידיו החדשים, שבהם ראה שליחות אידיאולוגית מרקסיסטית.

גווארה נחוש היה ליצור אדם סוציאליסטי חדש בקובה, שיעבוד בהתנדבות למען החברה, מבלי לצפות לתגמול כספי. כדי לשמש דוגמא אישית, הוא ויתר על חלק הארי של משכורתו, ועבד עד לשעות הלילה. בזמנו החופשי המועט, גווארה התנדב לעבודה בשדות הסוכר ולנשיאת לבנים באתרי בנייה. הוא האמין שרק כך ניתן יהיה לבנות מודעות קומוניסטית אמיתית בקובה.

למשפחתו כתב גווארה באותם הימים כך: "אני לוקח פסק זמן בשש וחצי בבוקר, לא בתחילתו של יום עבודה, כי אם בסופו. קובה עוברת רגע גורלי בתולדות אמריקה. היום מתגשם הכול, כאן ועכשיו, ויש לי אידיאל שאני נלחם למענו, ונושא באחריות לשמש מופת לאחרים. אנחנו לא בני אדם, כי אם מכונות הנלחמות נגד הזמן, בנסיבות קשות ומלהיבות. אנחנו עושים היסטוריה ברמה הגבוהה ביותר באמריקה. אנחנו העתיד, ואנחנו יודעים זאת".

אבל למרות תחושת השליחות המהפכנית, שבשלב ההוא עדיין פיעמה בקרב רבים בקובה, ענני מלחמה החלו להתחשר באופק. ארצות הברית בחנה ללא הרף ובעיניים חשדניות את המתרחש בקובה, שכנתה הקטנה שהלכה ונעשתה למעוז סובייטי מאיים. היה זה רק עניין של זמן בטרם ינחית הענק הקפיטליסטי את אגרוף המחץ שלו על האי הקובני, בניסיון לגדוע את המהפכה באיבה. גווארה, פידל וראול היו נחושים להשיב מלחמה. עד מהרה ימתינו לארצות הברית של אמריקה כמה הפתעות קטלניות על אדמת קובה.

[מוזיקת סיום]

זהו, עד הפרק הבא אפשר לבקר באתר הפודקאסט www.niv-goldstein.com או בקבוצת הפייסבוק. "יחידים במינם" זמין להאזנה בחינם בכל יישומי ההסכתים. לחצו על כפתור "מעקב" ותקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד.

אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה ולספר לחברים, למכרים ולחתולים שלכם על הפודקאסט.

נשתמע בפרק הבא של "יחידים במינם".

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

3 views0 comments

Comments


bottom of page