גיאורג אלזר היה נגר גרמני, שעוד בשנת 1938 הגיע למסקנה שעליו להתנקש בחייו של אדולף היטלר. הוא החליט שיעשה זאת לגמרי בעצמו, ללא כל עזרה של אדם או ארגון אחר. התכנון שלו היה מבריק והביצוע מושלם. כמעט.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/04/2020.
ברוכים המאזינים להסכת "יחידים במינם". שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים, בנוף ההיסטוריה האנושית.
[מוזיקה]
מדי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצא דופן.
[מוזיקה]
אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי "יחידים במינם".
[מוזיקה]
גאורג אלזר - האיש שהחליט להציל את העולם מהנאצים בכוחות עצמו בלבד.
יוהאן גאורג אלזר נולד בהרמרינגן, עיר קטנה בדרום גרמניה, ב-4 בינואר 1903. הוא היה נמוך קומה, וכיאה לנגר מוכשר היו לו ידי זהב. אלזר מעולם לא קרא ספרים וכמעט שלא עיין בעיתונים. התעניינותו בפוליטיקה הייתה מזערית.
[מוזיקה].
למרות זאת, כאשר החולצות החומות של היטלר החלו להשליט טרור בגרמניה, אלזר הצטרף לברית לוחמי החזית האדומה.
היה זה מעין איגוד של לוחמי רחוב קומוניסטים, שביקשו להוות משקל נגד לבריוניו של היטלר. בשנת 1933, שנת עלייתם של הנאצים לשלטון, אלזר הצביע בבחירות למפלגה הקומוניסטית, אבל לא מתוך הזדהות אידיאולוגית עמוקה במיוחד. הוא פשוט חשב שהמפלגה הקומוניסטית מייצגת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים של הפועלים, וזה הכל. למען האמת בשנת 1939, כשהתרחש האירוע שלשמו התכנסנו כאן, הארגון היחיד שאלזר היה חבר בו בכלל לא היה פוליטי. היה זה רק האיגוד המקצועי של הנגרים.
[מוזיקה]
ככל שהלך והתבסס שלטון הרודנות של היטלר ותומכיו בגרמניה, תיעובו של אלזר כלפיהם הלך וגבר. הוא התקומם על זכויות היתר שתבעו הנאצים לעצמם, וסבר שרמת החיים של הגרמני הממוצע הולכת וצונחת. פרט למניע הכלכלי שלו, אלזר החל להאמין בכל ליבו שהפיהרר ונאמניו דוחקים את גרמניה לעבר התהום. אלזר השתכנע שכל יום שחלף קירב את אירופה כולה למלחמת עולם נוספת. הוא החליט שלא לעמוד מנגד.
[מוזיקה]
בטרם חלף זמן רב, החל אלזר להפגין סימני מרי ברורים. הוא נמנע מהאזנה לנאומי היטלר ברדיו, ואפילו סירב להצדיע במועל יד, למרות הסכנה שבדבר. במחיצת חבריו, אלזר נהג להשמיע בדיחות גסות על חשבון המפלגה הנאצית, אבל איש ממקורביו של אלזר לא ידע על ההחלטה שגמלה בליבו בשנת 1938.
לימים הוא יסביר את מה שעשה במילים הבאות: "סברתי שהמצב בגרמניה יוכל להשתנות רק על ידי חיסולה של ההנהגה הנוכחית". הבנתם נכון, אלזר הנגר הגיע למסקנה, שעליו להתנקש בחייהם של היטלר ובכירי המפלגה הנאצית, ומה שמעניין במיוחד הוא, שגיבורנו לא חיפש בשום שלב עזרה מכל סוג שהוא מאף אדם או ארגון.
[מוזיקה]
כגרמני מבטן ומלידה, אלזר ידע, שב-8 בנובמבר חל יום השנה לניסיון ההפיכה הנאצי הכושל של שנת 1923. מדי שנה בתאריך הזה, היטלר נהג לשאת נאום ב"בית הבירה" במינכן, שבין כתליו החל ניסיון הפוץ'. אלזר סבר שיש לו קצה חוט ביד - אירוע חוזר ונשנה שבכירי המפלגה הנאצית, ובראשם היטלר, הקפידו לנכוח בו מדי שנה בשנה.
[מוזיקה]
בנובמבר 1938 נסע אלזר ברכבת למינכן כדי לבחון מקרוב את אולם "בית הבירה", שבו אמור היה להתקיים הנאום השנתי של היטלר.
הוא גילה שהאולם היה תת קרקעי ויכול היה להכיל כשלושת אלפים נוכחים, תומכיו הוותיקים והמסורים ביותר של הפיהרר. חשוב מכך, אלזר נוכח לדעת שהאולם לא היה מאובטח, ולא היה קשה במיוחד להיכנס אליו מבעוד מועד.
[תופים]
בתור בעל מקצוע מיומן אלזר הבחין בעמוד אבן, שניצב ממש מאחורי בימת הנואמים ותמך במרפסת שמעליו. לפי חישוביו של אלזר, פצצה גדולה שתוטמן בעמוד, תגרום לקריסת המרפסת על הפיהרר ותומכיו הנאמנים ביותר.
כך ששנה תמימה לפני נאומו של היטלר, אלזר החל לתכנן בצורה שיטתית את ניסיון ההתנקשות.
[מוזיקה]
בתחילה הוא מצא עבודה זמנית במפעל לייצור תחמושת. בכל הזדמנות אלזר הבריח מן המפעל חומרי נפץ, עד שהצטברו ברשותו כ-45 ק"ג. עבודה זמנית נוספת, הפעם במחצבה, סייעה לו להניח את ידיו על דינמיט וכמות של נפצים. כעת הכל היה מוכן לשלב הבא: הרכבת פצצת זמן גדולה.
[מוזיקה]
באפריל 1939, שבעה חודשים לפני הנאום, שב אלזר למינכן לטובת סיור מדוקדק ב"בית הבירה". הפעם הוא הכין רישומים של תקרת האולם ונטל מידות מדויקות יותר. משם הוא נסע לגבול עם שווייץ. אלזר חיפש ומצא רצועת גבול שלא נערכו בה סיורים, והחליט שדרכה יימלט מגרמניה מיד לאחר שיצליח להרוג את היטלר, ואם משחק לו מזלו במיוחד, גם כמה מבכירי המפלגה הנאצית.
[מוזיקה]
באוגוסט, שלושה חודשים לפני הנאום, העתיק אלזר את מגוריו למינכן. כעבור כחודשיים הוא החל לעבוד על שעון הנפץ. אלזר שיפר את המנגנון, כך שיכול היה להפעיל את הפצצה 144 שעות מראש, כלומר שישה ימים לפני מועד הפיצוץ. יסודי כהרגלו, אלזר הוסיף שעון עצר שני, שישמש לגיבוי במקרה שבראשון תחול תקלה כלשהי.
כדי למנוע חשיפה מוקדמת של הפצצה, הוא הניח אותה בתוך קופסה מעוצבת. את הקופסה אלזר תכנן לטמון בחלל שבעמוד, אשר ניצב ליד בימת הנואמים. אלא שבשלב הזה היה צריך איכשהו ליצור את החלל הזה, שכזכור היה בתוך אולם בית בירה פעיל. מה עושים? ובכן, לאלזר הייתה תוכנית גאונית ומסוכנת במיוחד, שהצריכה עצבים מברזל.
[מוזיקה]
גיבור הפרק שלנו החל לפקוד את "בית הבירה" במינכן מדי ערב. הוא נהג לאכול ולשתות במקום, ממש כמו כל לקוח קבוע אחר, ועד מהרה הפך לבן בית במקום. בתום הארוחה הדשנה, נהג אלזר לחמוק במעלה המדרגות ולהתחבא במחסן. רק כחצי שעה לפני חצות, כשכל העובדים כבר עזבו את "בית הבירה", הוא היה מגיח מן המחסן, בודק שאין איש בסביבה, ומתחיל לעבוד.
[מוזיקה]
מדי לילה, לאורו המרצד של פנס קטן ובאמצעות איזמל ופטיש בלבד, אלזר חצב גומחה בעמוד. העבודה הייתה איטית עד כאב גם מסיבה נוספת. מן הרחוב השקט ניתן היה לשמוע בקלות את כל עבודתו של אלזר. גם לבעיה הזאת הוא מצא פתרון מבריק: אלזר המתין בסבלנות, ורק מדי עשר דקות, כאשר הודחו באופן אוטומטי מיכלי המים שבשרותים, והבליעו את רעש מלאכתו, המשיך לחצוב במרץ.
[מוזיקה]
גם כך, גיבור הפרק שלנו היה נתון בסכנת חיים ממשית ביותר. אחרי הכל, מישהו בכל זאת יכול היה לשמוע אותו עובד באמצע הלילה, ב"בית הבירה" הנטוש. בנוסף לכך, די היה בגילוי שאריות סיד ונסורת, שהוסרו מחיפוי העמוד, כדי לחשוף את מזימתו. למרות זאת, אלזר התמיד במלאכתו מורטת העצבים במשך לא פחות משלושים וחמישה לילות ארוכים, ומעולם לא נתפס.
[מוזיקה]
כשהשלים סוף סוף את יצירת החלל בעמוד, אלזר חיפה אותו בשעם, כדי שיחניק את קולות תקתוק שעון העצר. אז הוא כיסה את הקופסה בפיסת פח, כדי שאף עובד ב"בית הבירה" לא יתקע בטעות מסמר לתוך מנגנון הפצצה העדין שבתוכו.
כשנראה היה שהכול מוכן, נותרו שלושה ימים בלבד עד לנאום של היטלר. אלזר הגיע פעם נוספת לאולם בית הבירה, כדי להטמין, בשעה טובה, את קופסת הפצצה, אך גילה לחרדתו, שאחרי הכול, המידות של הגומחה שחצב, לא היו מדויקות דיין.
[מוזיקה]
אלזר לא אמר נואש. הוא לא היה הטיפוס. הוא שב לביתו, צמצם שוב את ממדי הקופסה, ואז חזר לבית הבירה, וכיוון את שעון הפצצה. אלזר ידע היטב, שהיטלר נהג להתחיל את נאומו השנתי בסביבות השעה שמונה וחצי בערב, ואז לאבד את זה לגמרי במשך כשעה וחצי. לאחר מכן, נהג הפיהרר להתרועע עם קהל תומכיו. מן הטעמים הללו, אלזר החליט ששעת הפיצוץ תהיה 9:20, בדיוק באמצע נאומו של היטלר.
[מוזיקה]
יממה בלבד לפני הנאום הגורלי, אלזר ערך בדיקה אחרונה בהחלט. הוא הצמיד את אוזנו לעמוד, כדי לשמוע אם השעון מתקתק. הכל עבד כשורה. כל המבצע הבלתי נתפס הזה, שתוכנן בצורה מזהירה, ובוצע בצורה מרשימה, הסתיים באופן מושלם.
[מוזיקה]
בעצם, כמעט הכל. זוכרים שבתחילת הפרק סיפרתי לכם שאלזר לא נהג לקרוא עיתונים? לרוב, זה דווקא יתרון גדול, אבל במקרה שלנו זה היה חיסרון ענק. כי אם אלזר היה קורא את העיתונים באותו הזמן, הוא היה מגלה פריט מידע חשוב מאין כמוהו. אחרי הכל, באותה השנה פרצה מלחמת העולם השנייה, והיטלר היה עסוק למדי בהחרבת אירופה. כך קרה, שהפיהרר שקל ברצינות לוותר על הנאום המסורתי שלו במינכן. לבסוף החליט היטלר לנאום ב"בית הבירה" כמדי שנה, אך להקדים את נאומו לשעה שמונה בערב, ולקצרו, כך שיארך שעה אחת בלבד.
[מוזיקה מסתיימת]
[פרסומת]
ועכשיו, בחזרה לפרק.
[מוזיקה]
היום הגדול הגיע. ב-8 בנובמבר 1939, עלה היטלר לנאום ב"בית הבירה" האפלולי. כהרגלו, הוא החל לשלהב את קהל תומכיו האדוקים. זה לא היה קשה במיוחד. מלחמת העולם השנייה פרצה חודשיים ושבוע קודם לכן, וגרמניה הלכה מחיל אל חיל. היטלר טרם הורה על הפלישה לצרפת, ברית המועצות הגדולה עדיין הייתה בת בריתו של הרייך, וארצות הברית התבצרה בשתיקתה מעבר לים. כך קרה שגרמניה כבר כבשה, ללא מאמץ ניכר, את חבל הריין, אוסטריה, פולין וצ'כוסלובקיה.
[מוזיקה]
בנאומו המתגרה היטלר לעג לאויבי גרמניה, והתפאר בהצלחותיו של "הרייך בן אלף השנים", שעתיד היה בדיעבד להתקיים בקושי במשך תריסר שנים. הקהל הריע למנהיג הנאצי שנאם כאחוז טירוף, כפי שהיה באמת. נאמן להחלטתו, היטלר סיים את הנאום מוקדם מן הצפוי, בשעה 9 ו-7 דקות. למרות שרבים מחסידיו בקהל ביקשו ממנו להישאר למשקה, הוא סרב. היטלר עזב את "בית הבירה", אם כן, בשעת 9 ו-12 דקות. בשעת 9 ו-20 בדיוק התפוצצה הפצצה.
[מוזיקה]
שמונה מן הנוכחים באולם נהרגו, למעלה משישים אחרים נפצעו באורח קשה, ולאולם נגרם נזק כבד. על המקום שבו עמד היטלר אך לפני דקות ספורות, נמצאה אז התקרה, שקרסה מעוצמת הפיצוץ.
[מוזיקה]
באותו הבוקר נסע אלזר ברכבת לקונסטנץ, קרוב לגבול עם שוויץ, וחיכה לחשיכה. אלא שבאותו הערב שבו התפוצצה הפצצה, אלזר לא נהנה מהמזל שהאיר פניו דווקא לפיהרר. כשבדק אלזר באפריל את הגבול עם שוויץ, הוא גילה אזור שבו לא פיטרל הצבא השוויצרי, אבל זה היה לפני שפרצה המלחמה. כעת היו פני הדברים שונים לגמרי, ואלזר ביש המזל נעצר על ידי סיור שוויצרי, כשחיפש דרך לחדור בחשאי לשטח המדינה.
[מוזיקה]
אלזר התבקש לרוקן את תכולת כיסיו לשם בדיקה. אז גילו השוויצרים ברשותו, בין היתר, תרשים של הפצצה שהכין. ייתכן שאלזר, המחושב בדרך כלל, ביקש להוכיח באמצעות התרשים את התנגדותו למפלגה הנאצית. כך או אחרת, כל זה היה חשוד מאוד בעיני השוויצרים. כעבור כמה דקות, דיווחו החדשות על הפיצוץ במינכן, והשוויצרים הבינו בדיוק את מי העלו בחכתם.
[מוזיקה דרמטית]
אלזר הוסגר למינכן לשם חקירה, שהיטלר התעניין בה באופן אישי. הפיהרר סירב להאמין שאלזר פעל לבדו, כפי שעלה מתוצאות החקירה. הנאצים חשדו שאלזר היה סוכן של השירות החשאי הבריטי, אלא שגם אחרי שגיבור הפרק שלנו הוכה, הופנט ועונה, הוא דבק בעמדתו. אלזר שב וטען כי היה זאב בודד, שהגה וביצע את ניסיון ההתנקשות לגמרי לבדו.
[מוזיקה]
כהוכחה לטענתו, אלזר פרשׂ בפני החוקרים את התרשים, והסביר להם כיצד בנה את הפצצה. בשלב הזה הגיע למקום היינריך הימלר, מפקד ה-SS בעצמו, כדי לנכוח בחקירה החשובה. הימלר קילל את אלזר האזוק, בעט בו במגפיו, והורה לחוקריו להגביר את הלחץ על הנגר האמיץ. אלזר נגרר לשירותים, שם הוכה כנראה בשוט עד שיילל מכאב. אז הובא אלזר שוב להימלר, שפעם נוספת קילל ובעט בו. לשווא. אלזר לא שינה את הודאתו הראשונית. לדבריו, הוא ידע שהפצצה שלו תהרוג רבים, אך קיווה למנוע בעזרתה שפיכות דמים גדולה אף יותר.
[מוזיקה]
בתום החקירה, אלזר נשלח למחנה הריכוז זקסנהאוזן. שם, באופן מפתיע, הוא לא הוצא להורג, ואפילו לא עונה באופן חריג, אלא הוחזק בבידוד. כיום מקובל לטעון, שהיטלר לא הורה לחסל את אלזר, כדי שזה יעיד במשפט ראווה עתידי, כי פעל בשירות הבריטים לחיסול הפיהרר.
[מוזיקה]
אולם ב-9 באפריל 1945 שילם אלזר את המחיר המלא בעד אומץ ליבו. כחודש בלבד בטרם כניעת גרמניה הוא נרצח במחנה דכאו. בעיתונות הגרמנית דווח על מותו רק כעבור כשבוע, ונטען שנהרג כתוצאה מהפצצה אווירית של בעלות הברית.
זמן קצר לאחר ניסיון ההתנקשות נשלחו כמה מבני משפחתו של אלזר לחזית כעונש מרתיע. אבל גם כמה עשורים לאחר כניעתה של גרמניה הנאצית, עדיין הוחרמה משפחתו של אלזר בעיר הולדתו. למען האמת, רבים מבני משפחתו שלו מסרבים להכיר בגבורתו עד היום. מדוע? משום שאלזר הזכיר לכל מי שהעדיפו לשכוח, שאפשר היה גם אחרת. אם נגר אחד יכול היה לנסות בכוחות עצמו להתקומם נגד שלטון הרשע הנאצי, הרי שגם רבים אחרים, קל וחומר מי שנשאו במשרות רמות יותר, מסוגלים היו לכך.
עד למותו, ישרוד אדולף היטלר למעלה מ-40 ניסיונות התנקשות שונים.
[מוזיקה]
רק בשנת 2014, הכירה אנגלה מרקל, קאנצלרית גרמניה, בגיאורג אלזר, כגיבור של התקוממות אנטי-נאצית, ותיארה אותו כ"מי שנאבק בכוחות עצמו במטרה למנוע את המלחמה".
[מוזיקה]
"בית הבירה" ההוא במינכן כבר לא עומד על תילו, אך במיקום המדויק שבו הטמין אלזר את הפצצה, מתנוססת כיום לוחית זיכרון. היא מעלה על נס את גבורתו, ומזכירה לכולנו, שדקות ספורות בלבד הפרידו בין מעשיו של אדם רגיל לבין שינוי פני ההיסטוריה.
חייו, תושייתו ואומץ ליבו של גיאורג אלזר היו ועודם יחידים במינם.
[מוזיקה]
זהו, עד הפרק הבא אפשר לבקר באתר הפודקאסט www.niv-goldstein.com או בקבוצת הפייסבוק. "יחידים במינם" זמין להאזנה בחינם בכל יישומי ההסכתים. לחצו על כפתור מעקב ותקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד.
[מוזיקה]
אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה ולספר לחברים, למכרים ולחתולים שלכם על הפודקאסט.
[מוזיקה]
נשתמע בפרק הבא של "יחידים במינם".
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments