דעה לא פופולרית - פרק 12 - כשהגעתי לכבאות שמעתי: ״זרום איתנו, נעשה ממך מלך. תעשה טובה, אל תעשה גלים״ | תא״ל דדי שמחי
- הילית בירנבוים מדבדייב
- 12 hours ago
- 33 min read
לתא״ל דדי שמחי יש היסטוריה בטחונית עשירה ולאחר שירותו הצבאי התמנה כנציב כבאות והצלה. מאז השבעה באוקטובר הוא גם מוכר כאב שכול, לאחר שבנו, גיא שמחי, נהרג בקרב הירואי בלתי נתפס מול מחבלים בקיבוץ רעים, קרב בו הציל גיא שמחי ז״ל עשרות בני אדם. מאז השבעה, כך סיפר בפרק, החליט שהוא יפעל בזירה הציבורית מתוך שליחות אמיתית לוודא שמדינת ישראל תעבור תהליך של תיקון ובנייה. הוא אורח קבוע בערוצי החדשות ומוסיף זווית בטחונית וחברתית חשובה לשיח הציבורי בישראל.
הזמנתי את תא״ל שמחי לשיחה בתכנית דווקא בגלל הניסיון שלו בכבאות. שם הוביל את הארגון מהפכה מקצועית רחבת היקף, על עף לחצים, איומים וחוסר שיתוף פעולה של גורמים בעלי אינטרס רבים. ביקשתי לברר איתו איך מובילים שינויי עומק בשירות הציבורי. איך פועלים כנגד כל הלחצים ומטמיעים מהפכות ארגוניות חשובות.
התובנות שלו חשובות לבנייה האדירה שתצטרך לעבור המדינה בכל התחומים ובכל החזיתות. לשמחי יש אמונה מדבקת בבני אדם בכלל ובכוחות האדירים בטמונים בחברה הישראלית בפרט. הוא מאמין שצריך להתאמץ להציב את האנשים הטובים, המקצועיים, המסורים, האמיצים, במקומות הנכונים והם כבר יובילו את המדינה לשיקוף ולבנייה הנדרשים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/09/2024.
תא"ל שמחי: ואני אומר לך, שלא רצו אותי בתור נציב הכבאות, רצו מישהו אחר. כמו שביקשו ממני מהוועד: "תזרום איתנו, נעשה ממך מלך". כל תפקיד שאתה מגיע אומרים לך, בדרך כלל מה שאומרים לך, "תעשה לנו טובה, אל תעשה גלים. היו פה לפניך, יהיו פה אחריך, תהיה בתפקיד, תשקיע הרבה בתפילה שלא יקרה לך אסון גדול". דרך אגב, שימו לב למילה, למילים, "אסון גדול". אכן, זה מה שאמרתי, אני חושב ש-120 איש צריכים ללכת הביתה, או במילים אחרות להחזיר את המנדט לעם, והעם צריך לבחור מחדש, זו ועדת החקירה, ואנשי הצבא ואנשי הביטחון צריכים ללכת הביתה. יש אנשים נחושים, רציניים, איכותיים, ואנשים ישרים. תבחרו בהם. תבחרו בהם. והם יעשו קודם כל את הדברים שהם טובים למדינה, באוריינטציה לאותה קבוצה שבחרה בהם. והדבר הכי חשוב שאני אומר, זה בסוף הכל עניין של אנשים שמשפיעים על ההיסטוריה שלנו ועל ההיסטוריה של העולם, ועל ההיסטוריה של המדינה. והמשמעות שאנחנו צריכים לוודא שיש אנשים טובים במקומות הנכונים.
ברק: דדי שמחי פרץ לתודעה לאחר השבעה באוקטובר בנסיבות קשות. גיא, לוחם בצנחנים, הבן שלו, היה באותו בוקר במסיבת הנובה, וכשהתחיל הבלאגן הוא אסף את חבריו לקיבוץ רעים, שמה הוא ניהל בידיים חשופות, ללא נשק, קרב הירואי בלתי נתפס. הוא הציל כ-30 אנשים שחיים היום בזכות ההקרבה שלו, ולבסוף נפל בקרב. דדי, שהוא לא רק אבא, אלא גם תת-אלוף עם שנים של ניסיון צבאי, ירד בעצמו לעוטף, למרות שזה היה אזור מלחמה עדיין, כדי ללוות את בנו בדרכו האחרונה. כבר בשבעה דדי שמחי החליט, והוא יספר על זה כאן בפרק, שהוא הולך להיכנס לזירה של השיח הציבורי, שהוא לא הולך לתת למדינת ישראל להידרדר שוב למקום שהיא הייתה בו, והוא רוצה לתרום את החלק שלו לניצחון המלחמה ולשיקום המדינה.
הזמנתי את דדי לא בגלל הסיפור האישי שלו ושל נפילת בנו, אגב, יש על זה כתבות ענקיות בתקשורת, אתם יכולים לראות בערוץ 12. אנחנו בהחלט נדבר על זה בפרק, אבל זה לא עיקר הפרק. הזמנתי אותו דווקא בגלל חלק חשוב אחר בקריירה שלו, שלדעתי לא קיבל מספיק חשיפה עד כה, התקופה שבה הוא היה נציב הכבאות. שמחי הוביל מהפכה בלתי נתפסת בגוף שהיה קפוא בזמן. הוא הקים עליו התנגדות עזה של ועד הכבאים, אבל לא רק, והטמיע רפורמות מרחיקות לכת. חשבתי שזה יהיה מעניין לדבר איתו על איך מובילים שינוי עומק בגופים ציבוריים, נגד התנגדויות, נגד קבוצות לחץ, נגד לחצים פוליטיים ובעד הציבור.
כשהיו כאן טליה לנקרי, אביר קארה ואחרים, אתם יכולים להאזין לפרקים האלה, הם דיברו על רפורמות מבניות, על תמריצים, על ההנדסה האחרת של הגופים הציבוריים כדי להוביל לתוצאות טובות יותר. דדי שמחי דווקא שם דגש על האנשים. "אם תביא את האנשים הטובים", ככה הוא אומר, "הם כבר יובילו את התהליכים הנכונים". יש משהו באמונה של שמחי בבני אדם שהוא מדבק. אולי זה מסביר איך יצא לו בן כמו גיא זכרו לברכה, שכל… כל מי שאי פעם פגש אותו מספר שהוא היה מנהיג טבעי, אדם עם אנרגיות חיוביות שהדביקו את הסביבה וסחפו את כולם אחריו.
את הפרק הזה אני מקדיש לזכרו של גיא, גיבור ישראל, ואני מקווה שנראה אנשים טובים כמו דדי שמחי בכל המקומות שבהם אפשר לעשות שינוי עומק של הממשל והחברה הישראלית, כי אנחנו זקוקים למנהיגים האלה.
אני מזכיר לכם ש"דעה לא פופולרית" היא תוכנית רשת, תדר, שמנסה לעורר שיח על איך בונים מחדש את המדינה, בלי להיגרר למחנאות אוטומטית או לפוליטיקה קטנה וצהובה, אלא לדבר באופן רציני ומקצועי על השינוי, על התיקון של עתיד המדינה. אם אהבתם, זה בדיוק הזמן לשלוח לחברים את הפרק הזה או פרקים אחרים שאהבתם, לעשות subscribe אם עוד לא עשיתם את זה, ולדרג חמישה כוכבים באפליקציות הפודקאסטים, כי זה עוזר לנו להמשיך הלאה. האזנה נעימה.
[מוזיקת רקע ורצף הקלטות]
נפתלי בנט: "ברק הרשקוביץ".
דני קושמרו: "ברק הרשקוביץ".
קרן אוזן: "ברק הרשקוביץ".
קריין: אתם מאזינים ל"דעה לא פופולרית".
שלום לכל המאזינים, לכל הצופים, אנחנו בעוד פרק של "דעה לא פופולרית". אנחנו מתקרבים לקראת השנה ל… לשבעה באוקטובר ואנחנו, יש לנו הזדמנות לפרק שהוא קצת אחר, קצת בטונים אחרים אולי, באנרגיות אחרות. ובגלל זה הזמנתי לשיחה את תת-אלוף דדי שמחי. שאפשר לדבר, יש לך היסטוריה ארוכה במערכות הביטחון, אבל התחלת בגולני, נכון?
תא"ל שמחי: נכון.
ברק: וגיליתי אגב, כשהיית קצין אג"מ של אוגדת עזה, אז יהיה מעניין לשמוע על אוגדת עזה, איך הייתה אז ואיך הגענו למקום שאנחנו נמצאים בו היום. וראש מטה פיקוד העורף, שבעצם ראש מטה זה בעצם, זה הדמות העליונה של פיקוד העורף, לא?
תא"ל שמחי: לא, יש אלוף פיקוד העורף.
ברק: אה, נכון. יש אלוף.
תא"ל שמחי: האלוף הוא כמו ה… נקרא לזה יו"ר החברה וה… וראש המטה הוא כמו המנכ"ל.
ברק: כן. כי בתור יוצא פיקוד העורף, ראש מטה זה כאילו זה ה… זה מי ש… אתה יודע, שמנהל את העסק, כן.
תא"ל שמחי: אלוף הוא כמו נשיא.
ברק: כן, כן. ומשמה הגעת לתפקיד שאולי הכי שם אותך בעין הסערה הציבורית, שזה נציב כבאות והצלה.
תא"ל שמחי: נכון.
ברק: שאנחנו נרחיב על זה עוד מעט. אבל בשבעה באוקטובר דברים השתנו, ואני חושב שהפכת חוץ מדמות ציבורית וביטחונית, גם לדמות אישית שהרבה אנשים מכירים, עם הנפילה של… של גיא. שזה סיפור שכבר באמת היה בכל הטלוויזיה, זה כי יש… היה שמה גם הירואיות גדולה וגם כל כך הרבה רכיבים לסיפור הזה. אז אולי אין… כאילו לא חייבים לצלול אליו יותר מדי, אבל כן מעניין אותי לשמוע את השישה, את השישה באוקטובר אצלך. איך הגעת למלחמה הזאתי, מאיזה מקום? איך היית יום לפני? מה היו ה… איך נראו החיים שלך והצורה שבה הסתכלת על הציבוריות הישראלית וכל מה שקורה מסביבנו יום לפני המלחמה?
תא"ל שמחי: יום לפני המלחמה לדעתי הייתי כמו רוב האזרחים, הבנתי שיש קצת, לא קצת, אפילו הרבה, בעיות במדינה, בפוליטיקה, בכנסת, בכל מה שקורה בממשלה, אבל זה פחות עניין אותי. אני הייתי אחרי 38 שנים רצופות בשירות הציבורי, גם בצבא וגם בכבאות, ואני הייתי בתחילת דרכי למה שנקרא, לעשות לביתי. הקמתי חברה והתחלתי לבחון עוד אופציות נוספות לעשייה פרטית לחלוטין. לחלוטין. ואמרתי לעצמי "אולי בעוד חמש שש שנים, אחרי שאני אעשה מספיק לביתי, אני אחזור בחזרה לזירה הציבורית". זאת הייתה התוכנית הגדולה שלי בשישה באוקטובר.
ברק: אל משהו ציבורי ספציפי, או שזה היה אמורפי כזה?
תא"ל שמחי: לא, תראה, הציעו לי להתמודד, לפני השישה באוקטובר, להתמודד לרשות המקומית בגדרה, והציעו לי גם הצעות ממפלגות אחרות, ממפלגות ברשימות הארציות. אני לא רציתי, אמרתי "אני עושה לביתי", וככה הייתי, ככה הלכתי לישון בשש באוקטובר.
ברק: ואז בשבעה באוקטובר, אתה מתעורר ומיד מבין את הסיטואציה, או שלקח קצת זמן עד שאתה הבנת שגם יש לך, שהבן שלך נמצא בתוך ה… לב המלחמה, לקח זמן או שזה…
תא"ל שמחי: אני, כמו כל, כמו כל העם לקח לי זמן. אני ב… קמתי לאזעקות ב-6:30 ופשוט התחלנו להתארגן, לא יותר, אנחנו גרנו 10 שנים בעוטף, אנחנו די רגילים לאזעקות. ב-7:43 הבן שלי התקשר אליי, גיא, ואמר לי שהוא בקיבוץ, ויש פה מחבלים, יש להם נשק אחד. הוא היה מאוד קר רוח שהוא דיבר איתי. אני אמרתי לו "תיכנס לממ"ד, תסגור את הדלת, חמש דקות הצבא מגיע והורג את כולם". וזה היה לי ברור, בתור אקס קצין אג"מ אוגדת עזה, תת-אלוף, מכיר את כל הגזרה, מכיר את הכל. ואחרי שסיימתי לדבר איתו הלכתי למרכז ההפעלה בגדרה, לעזור לראש העיר שם, בהתמודדות עם הטילים בתוך העיר עצמה. לא הבנתי לרגע, לרגע, שהולך לקרות האסון והטבח הנורא הזה. אני חושב שהתחלתי להבין לקראת אחת עשרה, משהו כזה, אחת עשרה, שתים עשרה הבנתי, גם אז לא הבנתי את גודל האירוע, הבנתי שיש פה משהו מטורף, אבל לא ב… לא בקנה מידה היסטורי כמו שאני מבין את זה היום.
ברק: ובאיזה שלב החלטת לרדת לשם?
תא"ל שמחי: אה, כן, אני אה…
ברק: אגב, מה מדהים אותי? השבוע חשבתי על זה. אני לא יודע אם זה היה ב"אולפן שישי" שהיית, והיה ישראל זיו. זה היה ב"אולפן שישי"? אני לא בטוח.
תא"ל שמחי: כן, כן.
ברק: שגם ישראל זיו ירד לעוטף באותו, באותה שבת, ואתם שניכם, יש לכם דעות שונות על פוליטיקה ועל איך צריך להתמודד עם מלחמה ועם העסקה, יש לכם דעות שונות בהכל. אבל זה די מדהים שמדברים הרבה על הצעירים, שהדור הצעיר, שבעצם הוא לא דור הטיקטוק, אלא… כמו שחשבו שהוא, אלא דור שבעצם נלחם והיה גבורה מדהימה. אבל גם הדור של החטיירים, של המבוגרים יותר, בואנה, זה דבר מדהים. אנשים ירדו לעוטף, התגייסו למלחמה באותו בוקר, באותו יום. זה בכלל לא מובן מאליו, שאנשים שפשוט אין להם שום צורך להגיע למלחמה, לקו האש בעולם, אני לא חושב שבמדינות אחרות זה היה קורה כל כך בהיקף כזה גדול.
תא"ל שמחי: אין ספק שמדינת ישראל יש בה אנשים מדהימים מכל הכיוונים, מכל הצבעים, מכל הגבהים. אני חושב שראינו את זה גם בשבעה באוקטובר. ראינו איך תושבי יישובים ביהודה ושומרון לקחו נשק קצר, כלומר אקדחים, וירדו לעזור לקיבוצים שבכלל לא מכירים. וחלקם אף נפלו ונהרגו שם. קלמנזון, סלוטקי, ועוד. אני בסוף, אני הגעתי רק בלילה, בערך ב… יצאתי באחת עשרה בלילה, כי אני כבר הבנתי שהבן שלי כנראה נהרג, אבל אף אחד לא הביא אותו, אז אני אמרתי שאני… אני חייב להביא אותו. ואז נסעתי. נסעתי לבד לקיבוץ, ושם פגשתי את החבר שלו והלכנו להביא את גיא, ובסוף הבאתי אותו. ודרך אגב, אני מאוד שמח, שמח… אתה יודע, המילה אצלי, הפועל, למרות שאנחנו "שמחי", הפועל ש.מ.ח. מקבל פרופורציות, אבל אני מודה על הזכות שהייתה לי להיות איתו באותו לילה, ולהיות איתו איזה 40 דקות, זה… שעצוב לי, אז אני נזכר בזה. זה נותן לי, לא יודע, הוא כאילו נותן לי כוח. אני חושב שהיו הרבה אנשים במדינת ישראל שעשו את הדבר הזה. ואם יש משהו שנותן לי להיות אופטימי, זה זה. שיש פה אנשים טובים, צריך לעשות כמה כיוונונים במנוע הזה. קצת הרבה, אפילו טיפול ראש מנוע צריך לעשות כדי לסדר את זה.
ברק: אז אני גם הייתי אופטימי כשראיתי אותך ליד ישראל זיו. ושוב, דווקא בגלל זה שאתם כל כך שונים ב… בהכל בעצם, כמעט בכל כך הרבה דברים. ולהיזכר בזה שבשבעה באוקטובר אנשים פשוט לא שאלו שאלות ועשו את מה שהיה צריך לעשות. אתה אומר, היה לי, אני נסעתי גם כי הבנתי שהבן שלי שם ונהרג, אבל זה לא מובן מאליו לנסוע לתוך שדה קרב. וכן, זה פשוט היה… אני, זה היה תמונה מאוד מיוחדת בעיניי. ישבתם גם אחד ליד השני לדעתי או באותו צד של השולחן פחות או יותר.
תא"ל שמחי: תראה, ישראל… קודם כל אני וישראל זיו לא כל כך שונים. הוא… אני הייתי קצין אג"מ שלו…
ברק: [מצחקק] וואלה.
תא"ל שמחי: כשהוא היה מפקד אוגדת עזה. היינו ביחד בהרבה התקלויות, אני והוא עם מחבלים. הוא חושב אחרת, לגיטימי לחלוטין, אני חושב אחרת, אני חושב שזה גם לגיטימי. כל זמן שהשיח מתנהל בצורה מכובדת, וכל אחד מכבד את הדעות של השני, לא מקבל אותן, אבל מכבד, אני חושב שזה לגיטימי לחלוטין.
ברק: כן, ברור, ברור. אז… והסיפור של גיא, רק נסגור את הדבר הזה, כי זה לדעתי כן חשוב. למי שבמקרה נחת מהירח אתמול ולא שמע ולא ראה, סיפור של גבורה פשוט יוצאת מגדר הרגיל. גם הוא היה בלי נשק בעצמו, הגיע מהמסיבה, ממסיבת הנובה, ו… ובעצם הציל מלא אנשים שמה, לא מעט אנשים צעירים.
תא"ל שמחי: כן.
ברק: ופשוט סיפור, אחד מיני המון סיפורים של גבורה מדהימה, והוא היה גם, מהמעט שראיתי וגם קצת בסרטונים וכל מיני כאלה, הוא היה ילד מאוד מאוד מיוחד, מאוד מאוד אנרגטי, מאוד חיובי, מאוד… מין leader כזה, נכון? איזה מנהיג טבעי כזה.
תא"ל שמחי: הוא היה, תשמע. גיא היה באמת מנהיג אמיתי, כריזמטי, חסון, יפה תואר. היה לוחם בסיירת צנחנים. היה במסיבה, קפץ שם, הציל 30 אנשים, הכניס אותם לממ"דים, ובסוף נשאר מחוץ לחדר לשמור על הדלת, יחד עם חבר ילדות שלו, שלו היה נשק ולגיא לא היה. הגיעו חמישה מחבלים, גיא קפץ על הראשון בלי נשק, בידיים חשופות וחנק אותו, כנראה למוות. את השני הרג החבר עם הנשק. המחבל השלישי כבר הבין שאי אפשר להיכנס לחדר וזרק רימונים וגיא נפצע מהרימונים ואחרי זה חטף עוד כדור ונהרג. הוא הציל 30 אנשים. כל ה-30 היו אצלנו בשבעה. ואתה יודע, כמו בשיר, הייאוש יותר נוח, אם יש משהו שנותן לך קצת ניחומים, זה שאתה יודע שהוא היה במסיבה, הוא נהנה, הוא היה עם חברים, הוא הציל 30 אנשים, הוא נלחם, הוא נהרג במקום, הבאנו אותו הביתה מהר. לעומת חברה אחרים שהיו שם, משפחות שכולות שחיפשו את הבנים שלהם ואת הבנות חודש ורצחו ושרפו וערפו ראשים. אז אני אומר שמצבי הרבה הרבה יותר טוב.
ברק: תגיד, אתה בתור מפקד בצבא, בטח היה לך גם חיילים שנפצעו או נהרגו, אני מניח, או בהתקלויות וכל מיני דברים. יש משהו שבתור, שעכשיו בתור אב שכול אתה הופתעת? הופתעת לגלות משהו על הסטטוס הזה של להיות משפחה שכולה?
תא"ל שמחי: תראה, אני אספר לך סיפור. אנחנו כל שנה, יש לי הרבה חיילים ש… לא הרבה, אבל יש לי חיילים שנהרגו, יש לי, אני הייתי מג"ד "חרוב" וסמג"ד, ויש שישה חבר'ה מקבר… שנהרגו בקבר יוסף ב-1996, לפני 28 שנים, ואני מלווה את המשפחות כבר 28 שנים. הבנים שלי הולכים לכל יום זיכרון שלהם, והם היו אצלי בכל השמחות והאירועים של כל הילדים. ולדוגמה, כל יום זיכרון, ערב יום זיכרון אנחנו היינו הולכים למשפחה של אורן מסיקה במושב חגור. וביום הזיכרון האחרון הם שמו פתק על הדלת ואמרו "אנחנו עכשיו אצל דדי". וכל החבר'ה שבאים אליהם, שאני מכיר את כולם במשך שנים, באו אלינו. ואז הבנתי מה שהם אמרו לי כל השנים: שכולם מנחמים, ואני מאוד מעריך את זה ומכבד את זה ומוקירים ומשתתפים בצער, אבל אי אפשר להבין את זה. רק אב שכול יכול להבין אב שכול, ורק אם שכולה יכולה להבין אם שכולה ואח שכול אח שכול. זה… זה בלתי ניתן להסברה. זה משהו אחר, אני לא מאחל את זה לאף אחד. אבל צריך להתקדם, אין ברירה.
ברק: כן, טוב, אני… והלוואי שאנחנו, הלוואי שמעט מאוד אנשים יבינו…
תא"ל שמחי: אמן.
ברק: את הדבר הזה. במעבר יחסית [צוחק] מעבר חד, אנחנו נדבר רגע על דברים יותר ארציים, אם… ברשותך. אני עוסק פה, בתוכנית פה, בפודקאסט, הרבה על איך בונים את המדינה מחדש ואיך עושים דברים, אבל לך הייתה את ההזדמנות, והרבה על המגזר הציבורי ועל מה שקורה במערכות השלטון, מערכות המדינה, שאגב, אני חושב שאין בכלל ספק, שבשבעה באוקטובר, חוץ מהצבא, אנחנו ראינו שהרבה מערכות לא מתפקדות ויש צורך בשדרוג מערכות בהרבה דברים. אבל לך הייתה את ההזדמנות להגיע לכבאות ולא להיות סתם נציב… נציב מלח שעומד שמה ולא עושה כלום, אלא להיות דמות שנויה במחלוקת לכל הפחות, נכון? אני אגדיר את זה בעדינות. בוא תספר קודם כל, הגעת לכבאות, מה ראית שמה? מה היו הכשלים ו… או הדברים שראית שמה? איך גילית את הכבאות?
תא"ל שמחי: בוא נתחיל בזה…
ברק: שזה עוד אחרי תחילת הרפורמות של…
תא"ל שמחי: נכון. אני הגעתי לכבאות די במקרה, לא התכוונתי להגיע. חבר שלח לי גזיר עיתון על ועדת איתור לנציב הכבאות, מילאתי, ראיתי שבאמת, יש לי באמת קורות חיים יפים מאוד ושלחתי את זה ל-gov.il.
ברק: וואו, וואו.
תא"ל שמחי: ו… פשוט כך. [ברק צוחק] ועברתי את כל הוועדות והגעתי לגמר בלי שאף אחד עזר לי, בלי שאף אחד… פשוט כמו בסרטים. ואני אומר לך שלא רצו אותי בתור נציב הכבאות, רצו מישהו אחר, שהיה שנים רבות בכבאות, בוא, בשביל לא… נאמר איש מורכב, מחובר הרבה הרבה יותר ממני ורצו אותו, ובית המשפט פסל אותו, אחרת הוא היה מקבל את זה, ואז אני הגעתי לנציב הכבאות. והגעתי לכבאות וראיתי גוף עם אנשים טובים, אנשים אמיצים, אנשים פשוטים, שבאמת מחרפים את נפשם כדי להציל אנשים אחרים, אנשים שלא השקיעו בהם, וארגון שתקוע 30-40 שנה אחורה, עם תרבות ארגונית שערורייתית ועם נורמות על גבול התת העבריינות.
ברק: מה למשל?
תא"ל שמחי: אה, כמו למשל שמפקדים וכבאים עושים ערבי קריוקי עם וויסקי וסיגריות וכל מיני דברים כאלה. כמו למשל שכבאים שוטפים כל יום חמישי את הרכב של מפקד התחנה. עכשיו זה לא נאמר חיילים בסדיר שזה נגיד גם לא תקין, אבל בסדר, אבל זה כבאים בני 35, נשואים עם שני ילדים, כל יום חמישי היו שוטפים את האוטו של מפקד התחנה ועושים לו אבק והכל לקראת השישי שבת.
ברק: הזוי.
תא"ל שמחי: אה, וזה החלק, זה החלק הפשוט. היה… היה שנת צהריים, הכבאים היו הולכים לישון בצהריים בתחנות ה… בתחנות, ועוד ה… וזה הדברים הפשוטים. לא הייתה מחלקת מחקר ופיתוח, לא הייתה מחלקת רפואה, לא טופל באופן קבוע ולא היה ענף שטיפל בחוסן הנפשי של הכבאות. ואני, היו לי שתי אופציות. האופציה הראשונה זה היה לזרום, כמו שביקשו ממני מהוועד: "תזרום איתנו, נעשה ממך מלך". זה ציטוט מדויק. והאופציה השנייה זה לא, לנסות לתקן. עכשיו, היו ברורים לי המחירים בלבחור כל דבר. דרך אגב, זאת הבעיה של מדינת ישראל. כל תפקיד שאתה מגיע, אומרים לך, בדרך כלל מה שאומרים לך, "תעשה לנו טובה, אל תעשה גלים. היו פה לפניך, יהיו פה אחריך, תהיה בתפקיד, תשקיע הרבה בתפילה שלא יקרה לך אסון גדול". דרך אגב, שימו לב למילה, למילים "אסון גדול". כלומר, אסון עוד אפשר לקבל, אבל שלא יהיה לך אסון גדול. ו…
ברק: תראה, היה פה, היה פה אסון, היה פה אסון גדול של אה… של האסון שקרה במירון…
תא"ל שמחי: במירון.
ברק: שהייתה עליו ועדת חקירה ממשלתית, וגם עליו המדינה לא נרעשה, כן? בוא נגיד, אנחנו אולי כבר התרגלנו לאיזשהו סטנדרט, שגם אסון גדול כבר, אההה, בסדר מחליקים.
תא"ל שמחי: אני אגיד לך יותר מזה. אני אומר לך שלדעתי גם השבעה באוקטובר מתחיל לדהות בקרב הזיכרון הקולקטיבי, ותאמין או לא תאמין, אבל אחרי אסון קולוסאלי כזה בקנה מידה היסטורי, כל בעלי התפקידים עדיין בתפקידם. כאילו, הזוי.
ברק: כולם, כולם.
תא"ל שמחי: זה לא אסון מירון. זה פי… פי 200 מאסון מירון כל הדבר הזה. ותראה מה קורה פה. ולכן בגלל זה אני אומר אסון גדול. ואני החלטתי שצריך לתקן, קודם כל בשביל האנשים, יש פה, בכבאות יש אנשים טובים מאוד. והמדינה הזאת היא מדינה מתקדמת, וצריך להעביר חלק מהידע והשיטות והתרבות שיש בארגונים אחרים, להעביר את זה לכבאות, ועשינו שם מהפכה.
ברק: אגב, ה… אסון הכרמל היה ברקע? זאת אומרת, היו כבר, היו תוכניות עבודה שגובשו אחרי זה ולא יושמו? או…
תא"ל שמחי: אסון הכרמל… אסון הכרמל, אם אני עושה את זה, מנסה לפשט את זה, אסון הכרמל הקפיץ את הכבאות, נגיד, משנות ה-60 לשנות ה-80. מה שאני עשיתי, הקפיץ אותם משנות ה-80 לשנות ה-2000.
ברק: אבל רגע, אסון הכרמל, אני רגע מתעכב על הדבר הזה, גם בתור חיפאי, אסון הכרמל הקפיץ את הכבאות בגלל שפשוט שפכו עוד כסף על הכבאות, או שגם מארגונית היה שמה איזה שינוי?
ברק: השינוי ב… אחרי הכרמל היו שני שינויים מהותיים. אחד זה באמת תקציבים, אבל השינוי היותר גדול, שזה הפך את הכבאות מארגון לוקאלי מקומי לפי רשויות, לארגון ארצי. אם נציב הכבאות, עוד פעם, לפני אסון הכרמל, נציב הכבאות היה כמו נשיא, כלומר, לא היה לו שום סמכות חוקית להפעיל כוחות כיבוי, אחרי אסון הכרמל, הנציב הכבאות הפך להיות הרמטכ"ל, על פי ההגדרה בחוק, המפקד העליון של כל הכבאות, זה שינה את כל התפיסה. אז קפצנו משנות ה-60 לשנות ה-80. ואנחנו, בשנים שהייתי עשינו פה מהפכה תרבותית, גם בתרבות הארגונית וגם בתרבות המבצעית. אני חושב שקידמנו את הכבאות עשרות שנים קדימה.
ברק: אז בוא תספר לי, מגיע מנכ"ל חדש, כאילו נציב, אני… זה כמו מנכ"ל, נגיד, זה כמו מנהל גדול של איזה גוף, רואה את כל ה… מצד אחד כל המחדלים, בעיות, חוסרים וכולי, מצד שני יש לו לחצים, אגב, לא רק מה… אני מניח, לא רק מה מהוועד, אלא לחצים גם מלמעלה, לחצים אולי ממערכת פוליטית, לחצים מעובדים, כל מיני לחצים, ומחליט ל… לקפוץ ראש לתוך הביצה העכורה הזאתי. איך הוא… מאיפה מתחילים?
תא"ל שמחי: תראה, אני חושב שזה מתחיל מ… עם איזה מטען ערכי מקצועי אתה מגיע. אני באתי עם, באמת, עם 33 שנים ניסיון של פיקוד במערכות מבצעיות, וזה נראה לי באמת אך טבעי לקדם שם תרבות של מערכת מבצעית עם נורמות ועם ערכים שכאלה.
ברק: שאגב, בעולם המקצועי, פיקוד העורף, גם יש לו הרבה השקה עם כבאות.
תא"ל שמחי: נכון מאוד.
ברק: אז גם הבנת והכרת את העולם המקצועי בערך.
תא"ל שמחי: נכון מאוד. ובמיוחד כשאתה רואה שיש באמת אנשים טובים. יש פה אנשים טובים, יש פה רק איזה קומץ שסוחב את את כל הארגון הזה באמת למקומות בעייתיים.
ברק: אוקיי, אז איך מתחילים? לרתום את האנשים האחרים, או…
תא"ל שמחי: אני אתן לך דוגמה שיהיה פשוט.
ברק: כן.
תא"ל שמחי: אני מגיע לישיבת הספק הראשונה. נגיד, זה לפורום מטכ"ל של הכבאות. אז קודם כל אני רואה שאלוף אחד או טפסר, בכבאות זה טפסר, מגיע עם מדי א', השני מגיע עם מדי ב', נכנסים טלפונים, אין סדר מקומות ישיבה קבוע, מתפרצים אחד לשני וכולי. אז בישיבה הראשונה לא עשיתי כלום, בישיבה השנייה כבר אמרתי נא לבוא מסודר, שמתי שלטים בשולחן, הלשכה שלי התחילה להכין את מה צריך להיות, יש סיכומים, לא צועקים, ממש דברים בסיסיים. כולל הכנסנו את הנושא של דיווחים ותחקירים.
ברק: תחקירים על דברים שנעשו? ושיתפו פעולה?
תא"ל שמחי: כן, בהתחלה לא, אבל אחרי זה לא הייתה ברירה. כל שריפה עם הרוג הייתי עושה תחקיר שאצלי ובאים מגיעים כולל נזיפות פיקודיות, כולל הערות, כולל הרחקות, זה לא כזה פשוט. אה… ולאט לאט אני חושב שהמפקדים הבינו שזה רק עושה טוב, שזה רק עושה טוב למערכת וזה גם שומר עליהם. גם בכבאות, בכבאות אין קדנציות, לא היו קדנציות. יש 24 מפקדי תחנות, שזה נגיד, בהקבלה, זה כמו מח"טים, כמו מפקדי חטיבות, אלופי משנה, היו שם מפקדי תחנות שהם היו 23 שנים מפקדי תחנה. תחשוב שאני אומר לך שמח"ט גולני הוא 23 שנה מח"ט גולני. ה-by product הראשון של הדבר הזה, שלאט לאט אתה רואה איך שמות המשפחה מצטמצמים באותה תחנה וכולם מתחילים להיות אותו שם משפחה.
ברק: מדהים.
תא"ל שמחי: ואתה גם מבין למה.
ברק: לא, בארץ מקובל להישאר על הכיסאות לנצח במשך 30, 40 שנה רק במערכת הפוליטית, ושמה זה כבר סטנדרט, אז אנחנו לא צריכים את זה בעוד מקומות.
תא"ל שמחי: אבל מצד שני, צריך להיות גם הוגנים, כי ניסינו לעבוד על לשפר את התנאים של הכבאים, לדוגמה, שהם, גם הם יצאו לפנסיה מוקדמת בגיל 50, ובזה לא כל כך הצלחנו, אבל הצלחנו בשיטה אחרת על ידי תוכניות מיוחדות מהאוצר, כי קצת קשה להיות כבאי בגיל 57, או בגיל 60. יש הרבה עבודה, אבל סך הכל אני חושב שהווקטור הוא נכון, בעיקר כי יש שם אנשים טובים. את האנשים הפחות טובים לאט לאט הוצאנו החוצה, והיום אני חושב שיש לישראל מערכת כבאות באמת ראויה להערכה, ואנחנו גם רואים את זה בתקופה הזו.
ברק: מה הדבר שאתה הכי גאה מה… ההישג הכי מרשים שאתה חושב שה… עם נגד כל הסיכויים, עם כל המלחמות?
תא"ל שמחי: אני חושב שההישג הכי מרשים שלי זה שאני הצלחתי לשים, בתקופתי, להחליף מתוך 24 מפקדי תחנות, החלפתי כמעט 20. שמתי חבר'ה צעירים, אנרגטיים, אנשים ערכיים. ומפה אני גם… תראה, בסוף הכל זה אנשים. זה פשוט מדהים כמה אנשים משפיעים על גורלות של מאות מיליונים אחרים. ואם אתה שם את האיש הנכון במקום הנכון, הדברים משתנים והופכים להיות יותר טובים. וזה מה שאני, מה שלמדתי. ואני עסקתי המון בלשִׂים אנשים טובים, וזה מה שהמדינה צריכה לעשות.
ברק: תגיד, ואיך מנצחים, עכשיו בדיוק הכל, ההסתדרות עלתה עכשיו מאוד לכותרות בגלל השביתה הלא חוקית בסופו של דבר, שבית המשפט החליט שהיא לא חוקית נגד נגד הממשלה, איך מנצחים מלחמה מול ועדים? אין הרבה כאלה כבר. אתה יודע? אני שמתי לב למשהו מדהים. מדברים הרבה על רן ארז וארגוני המורים. אין שביתות. השנה הזאת שנה ראשונה מזה 20 ומשהו שנה שיש שביתה בראשון בספטמבר. אין שביתות בתיכונים כבר הרבה מאוד שנים, כי פשוט תמיד נותנים, ברגע האמת נותנים את מה ש… מה שמרגיע את השביתה, מרגיע את הוועד ומגלגלים את זה הלאה. איך מנצחים מלחמה מול ועד?
תא"ל שמחי: תראה, קודם כל, אצלי זה היה מלחמה, אבל זה לא אמור להיות מלחמה. בגדול, בטוח בשירות הציבורי, לוועד העובדים ולהנהלה יש את אותו אינטרס. הם רוצים שהארגון יהיה ארגון מצויין, שיהיו בו תנאים טובים, שהעובדים יהיו מרוצים ויתפתחו, וזה גם האינטרס הראשי של המנכ"ל. זה לא איזה חברה רווחית ש… הרי בשביל זה קמו ההסתדרויות והאיגודים למיניהם, כי היה פה איזה קפיטליסט שרצה להוריד את שכר העובדים כדי להגדיל את הרווח שלו. ואז היה פה איזה איגוד שדאג לעובדים החלשים והמוחלשים. פה, בטוח בארגונים, בוא נגיד, כמו כבאות, שזה בכלל תקלה שיש שם ועד, כי זה גוף…
ברק: ביטחוני.
תא"ל שמחי: ביטחוני-חירומי. הרי זה לא מוסד… זה שנגיד הכבאים יקבלו משכורת נמוכה, זה לא שאת הכסף שאני לא אשלם להם במשכורת, אני אוכל לקנות בזה כבאיות או להגדיל את משכורת המנהלים, או לחלק דיבידנד. לא. נהפוך… אם הכבאי שלי יהיה עצוב, פצוע וחולה, זה יפגע לי ברמת השירות שאני נותן.
ברק: נכון.
תא"ל שמחי: ולכן יש לנו את אותו אינטרס. ואני חושב שבכבאות הוועד קצת התבלבל ופשוט דאג למקורבים שלו ולא לשום דבר אחר. שום דבר אחר.
ברק: טוב, אבל זה קורה בהרבה מקומות.
תא"ל שמחי: נכון. ולכן דרך אגב, ב-95% מהדיונים שהייתי בבתי הדין לעבודה, אנחנו קיבלנו פסק דין לטובתנו, כי הם הבינו שבאמת אין… אנחנו לא רוצים לפגוע באנשים. אני חושב שכל נושא היחסים האלה, צריכים להיבחן מחדש, וכמו שאני אומר, שוב, יש אינטרס משותף, משותף. להילחם מול ההסתדרות, אירוע מאוד מאוד מורכב, לא קל, צריך הרבה אומץ והרבה חוסן אישי ומשפחתי, כי להסתדרות יש עוצמות גדולות מאוד. לי עשו ארבעה חודשים הפגנות מול הבית, תלו לי שלטים בכל גדרה ובחצי תל אביב, שמו פליירים בכל בתי הספר, בכל הבתים של תושבי גדרה כנגדי. אבל לשמחתי, תושבי גדרה מכירים אותי ויודעים שאני עושה את זה, אני לא עושה את זה לביתי, זה לא שאני מגדיל את המשכורת שלי. אני פשוט עושה דברים שהם טובים לעם ישראל.
ברק: היה רגע, אבל, שהיססת? שאמרת די, זה כבר too much, מה אני צריך את כל הבלאגן הזה? ויאללה, נסגור את העסק ולא נלחם איתם?
תא"ל שמחי: אתה לא תאמין, אבל לא. למרות שאנשים אמרו לי, "תקשיב, בואנה, אתה נציב הכבאות, אתה רב אלוף, יש לך תנאים טובים. וואלק, שב, אל תעשה הרבה גלים, חמש שנים, תעבור לתפקיד הבא". אבל אני חושב שבסוף בסוף אנחנו צריכים לעבוד בשביל… זה יוצא מדינת ישראל ועם ישראל, ובסוף זה המשפחה שלנו והילדים שלנו, וכולם צריכים לפעול בצורה הזאת. אני מאמין בזה בלב שלם, בטוח אחרי השבעה באוקטובר.
ברק: אז בוא ניקח את זה מפה רגע שלב אחד הלאה, כי גם אני רוצה שנדבר על איך אפשר להעתיק את הניסיון שלך ואת התפיסה הזאתי לדברים אחרים במדינת ישראל. אבל יש לי שאלה, מתי אחרי השבעה באוקטובר, אתה, כאב שכול, נכנסת לכותרות מאוד מאוד מהר, זה גם היה סיפור מאוד מרגש, מאוד מעניין. מתי אתה פתאום מבין שאתה עם שליחות, לא לעשות ל… אני לא רק אב שכול, אני לא רק עושה לביתי כאזרח, אלא די, הגיע הזמן להיכנס למגזר הציבורי, לשיח הציבורי. היום אתה מדבר הרבה בערוץ 12, בערוצים אחרים, זה… אתה מוביל פה איזשהו קו. מתי אתה… נפלה ההחלטה שאין לי מה לחכות, אני צריך לתרום את תרומתי ברמה הלאומית במקום הזה?
תא"ל שמחי: תראה, זה התחיל בשבעה של גיא, אני חושב ביום השלישי, שאני ואורית התראיינו לניב רסקין. אני ראיתי מה קורה במדינה, אני הייתי בשוק. אני מזכיר לך זה היה יומיים שלושה אחרי השבעה באוקטובר, כאוס אמיתי, ועוד פעם מתחילים שיסועים ופילוג. ואז אני… התראיינו ואמרנו, "חבר'ה, תפסיקו. תפסיקו. עכשיו צריך להיות ביחד". ונוצר לזה הד מדהים בכל הארץ, ופנו אלינו אלפי אנשים שהם רוצים שנמשיך וחיזקנו אותם. ואז התחלתי לעשות עוד כל מיני דברים בניסיון לייצר איזה מין… קראתי לזה "הצהרת אחדות לאומית", והמשכתי להתראיין ולהפיץ את הבשורה. התחברתי גם לידידי יחיאל לייטר, שאבד את הבן משה ידידיה, והתחלנו לעבור… בהתחלה היינו בשבעות של חבר'ה שנפלו, ואחרי זה בכל מיני כינוסים ודיברנו ונפגשנו וטלוויזיה וכתבנו מאמרים ומכתבים וכולי. והבנו, באמת, שיש רצון אמיתי להתחבר. להתחבר. והקצוות מטרללים אותנו, הקצוות משני הכיוונים, פשוט מטרללים את הרוב של של העם. ואם אני חוזר גם למה שדיברנו בתחילת השיחה, תראה, בסוף הכל זה עניין של אנשים. הכל זה עניין של… אם שמים את האנשים הנכונים במקומות הנכונים, הדברים נפתרים. הדברים נפתרים. ולצערי זה לא מה שקרה פה בשנים האחרונות. מינו אנשים, שמו אותם כל מיני מקומות, משיקולים שהם לאו דווקא התאמתם לתפקיד או היכולות שלהם או הרצון שלהם לסייע המדינה, אלא כי רצו לגנוב איתם סוסים. ואנחנו אמרנו "עד כאן". אני יש לי עוד שני בנים, תומר ואלון, יש פה עוד עם ישראל שלם. אי אפשר להמשיך ככה. אז אני איבדתי את גיא. אני לא מתכוון גם חס וחלילה, חס ושלום לאבד את אלון ואת תומר. ואי אפשר יותר לשבת על הגזוזטרה, כמו בחבובות, שני החבר'ה האלה החבובות, ורק לבכות…
ברק: זה רק מסגיר את הגיל שלך, אגב.
תא"ל שמחי: [צוחקים] כן, נכון. ורק לבכות - זה לא בסדר, זה לא בסדר, מה קורה פה, מה לא קורה פה. צריך לקום ולתקן.
ברק: אז זה מאוד מוקדם, כאילו ממש בשלב מאוד מוקדם ב…
תא"ל שמחי: מאוד, כן.
ברק: שבעה. עכשיו נניח מחר אנחנו… יש ממשלה חדשה, דף חדש, אין לנו את הריבים של פעם כביכול, נניח, ואנחנו מתחילים לבנות מחדש את המדינה. יש לך, אני מניח, לך יש ניסיון, זה די מעניין כי יש לך ניסיון גם בצד של הביטחון, אבל גם בצד של הביטחון פנים, כי כבאות והצלה, אומנם זה קצת אח חורג לביטחון פנים, זה לא ה…
תא"ל שמחי: לא, זה ביטחון פנים.
ברק: זה ביטחון פנים אבל קלאסי, אנשים לא מבינים אפילו עד כמה זה גם קשור בקשר עמוק לתפיסות ביטחון פנים של המדינה. בוא נתחיל לדבר על הביטחון. אתה אמרת לאחרונה שאחרי המלחמה הזאתי או אפילו עכשיו, כולם צריכים ללכת הביתה, ואז זרקת איזה מספר שאנשים קצת לא… קצת שאלו אותך שאלות עליו, אני לא זוכר מה היה המספר, אמרת…
תא"ל שמחי: 150.
ברק: 150, 100… אמרו, רגע, מה 150? מה, מאיפה הבאת את המספר הזה? ואז אמרת, כן, יש את ה-120, הם ברור שצריכים ללכת הביתה, אבל יש גם בממסד הביטחוני ובכלל בכל הממסדים האלה ששמרו על הקונספציות לאורך השנים, יש אנשים שצריכים ללכת הביתה וצריך לבוא דור חדש. נניח שכולם הולכים הביתה עכשיו ויש דור חדש. איך אנחנו בונים מחדש מערכת ביטחון שלא נופלת מחדש למקומות האלה, של קונספציה ושל ג'ובים ושל התלהבות מה… הרי יש איזה תחושה גם שהם נורא התלהבו מהקונספציה של עצמם כל הזמן, הגנרלים והמכוני מחקר ודיברו על ה… איך אנחנו בונים מחדש את המערכות האלה שלא ניפול לאותם בורות?
תא"ל שמחי: תראה, אני… אכן זה מה שאמרתי. אני חושב ש-120 איש צריכים ללכת הביתה, או במילים אחרות, להחזיר את המנדט לעם, והעם צריך לבחור מחדש. זאת ועדת החקירה, ואנשי הצבא ואנשי הביטחון צריכים ללכת הביתה. עכשיו, קודם כל, לא אלמן ישראל, יש לנו מספיק אנשים טובים להחליף אותם. עכשיו, מה שצריך להיות זה דבר כזה: ל… במדינת ישראל, לצבא ההגנה לישראל היה מעמד של כמעט אל, אל, בשולחן מקבלי ההחלטות. עכשיו, המעמד הזה נבנה, דרך אגב, מהקמת המדינה. כי באמת צה"ל הציל אותנו לאורך עשרות שנים, במלחמות, במבצעים וכולי. ולכן…
ברק: וגם בן גוריון לא היה ביטחוניסט וגם נתניהו לא גנרל…
תא"ל שמחי: אה, נכון.
ברק: אז הרבה פעמים היה להם קל לסמוך על עמדות.
תא"ל שמחי: אני טוען שיש שלושה ראשי ממשלה שהצליחו להחיל את מרותם, בגדול, על צבא הגנה לישראל: זה רבין, זה ברק וזה שרון. כל השאר, היה להם מאוד מאוד מורכב, כי ה… כי כולנו אנשי צבא, כולנו אנשי מילואים, כולנו גדלנו על היררכיה פיקודית וכדומה, ואז גם היום שמגיע אלוף לוועדת חוץ וביטחון, הוא מקבל ריספקט הרבה יותר מניצב במשטרת ישראל, או מטפסר בכבאות, או מגונדר בשב"ס.
ברק: למרות שאגב, לפעמים אזרח יכול להיות גם להבין יותר. אנחנו ראינו את אה…
תא"ל שמחי: ארנס.
ברק: מה ש… ארנס…
תא"ל שמחי: נכון, נכון, נכון.
ברק: ראינו את שטייניץ בתור הובלה.
תא"ל שמחי: אז קודם כל, אני מצדיע לכל חבריי במטה הכללי. אבל, אבל, אבל, אבל, כבר ועדת אגרנט, הבינה כבר אז, שאי אפשר שיהיה גוף אחד שיעשה את כל העבודת המחשב והאסטרטגיה, וכולם לובשים מדים, שכולם כפופים לרמטכ"ל, ואמרו צריך להקים בגלל זה את המועצה לביטחון לאומי, שהיא גוף אזרחי, עם מומחים אזרחיים, שהיא תהיה מן איזה קונטרה לחשיבה הצבאית.
ברק: כן, אבל הקימו.
תא"ל שמחי: רגע. כמו שקורה בכל העולם. ברור. בכל העולם, אף אחד לא מכיר מי זה הרמטכ"ל האמריקאי, אבל מכירים מי זה היועץ לביטחון לאומי, שהוא אזרח לחלוטין. דרך אגב, בארצות הברית, יש לך את מפקד ה-Navy, ויש גם את המזכיר ה-Navy שהוא אזרח, שר הימיה ושר האוויר, שהם אחראים. ופה אצלנו זה לא עובד. הקימו את זה אחרי ועדת אגרנט ביום כיפור, אבל המועצה הזאתי סורסה לאורך כל השנים. דרך אגב, לראייתי, חלק גדול ממי שהשקיע בלא לתת לה להתפתח למקום שהיא צריכה להתפתח, זה היה צבא ההגנה לישראל, כי לא היה לו אינטרס בפוליטיקה הפנים ארגונית בתוך כל מערכת השלטון. כי אז לוקחים ממנו את כל ה…
ברק: ברור.
תא"ל שמחי: את כל העוצמה. ואז כשאתה בא להגיד איזה משהו, אז אומרים "רגע, רגע, מי אתה שתגיד? אני אני אלוף. אני תת-אלוף". אז מה? אז מה? יש דברים ברמה האסטרטגית וברמת החשיבה, אני לא נכנס איתך עכשיו איך לטעון את הפגז של הטנק או מה לעשות פה ושם. אבל בדברים מהותיים, כמו שאמרת. מישה ארנס? אני מזכיר לך איך זלזלו וקילסו את עמיר פרץ שקיבל החלטה על כיפת ברזל.
ברק: שאתה חושב שהיא הייתה החלטה טובה? למרות שיש את הביקורת שזה…
תא"ל שמחי: אני חושב…
ברק: בעצם מה גרם לנו להתמכר לשקט?
תא"ל שמחי: אני חושב שזאת הייתה החלטה טובה, אבל לא מימשו אותה נכון. כי הכיפת ברזל הייתה צריכה לתת למנהיגים, גם הצבאיים וגם המנהיגים האזרחיים, טווח זמן שלא לקבל החלטות במהרה ותחת לחץ. אבל לקחו את זה לאקסטרים. לאקסטרים לקחו את זה.
ברק: התאהבנו בזה קצת.
תא"ל שמחי: התאהבו בזה לגמרי, אמרו, "תשמע, לא צריך לקבל החלטות בכלל".
ברק: אתה יודע, שטייניץ מספר שבוועדה שהוא… הוא היה יו"ר ועדת חוץ וביטחון, והוא חקר את הנושא של גרעין סורי, והוא התעקש עם מערכות הביטחון…
תא"ל שמחי: נכון.
ברק: לדבריו שהיה גרעין, שהיה תוכנית גרעין סורית, ואז באמת תקפו לרבות השנים. אבל הוא סיפר שכשהוא התעקש על זה, אז ה… מערכות הביטחון סירבו להגיע לוועדה שלו, שזה דבר מאוד חמור סך הכל, לא להגיע לוועדת חוץ וביטחון כשהיא קוראת לך להערכות מצב, לזה…
תא"ל שמחי: אני רוצה לראות. שטייניץ היה סמל בגולני, דרך אגב, רק שתהיה בעניינים. אני רוצה לראות בארצות הברית, שהקונגרס מזמין איזה גנרל לשימוע, או מישהו, והוא אומר שהוא לא מגיע. זאת עזות מצח. ודרך אגב, ובקונגרס שוחטים אותם שם, אם אתה רואה בשימועים מה עושים להם.
ברק: ובאופן פומבי.
תא"ל שמחי: באופן פומבי, מצולם בשידור ישיר. וכולם באים. ופה אצלנו לפעמים מתבלבלים. אני אומר לך, שכשאנחנו היינו מגיעים לועדת חוץ וביטחון, ותביא כל אלוף שיעמוד מולי ויגיד לי ש… ויגיד שמה שאני אומר לא נכון. אנחנו היינו באים, אנחנו לא… כיבדנו את הדרג המדיני, אבל הם לא לא…
ברק: אבל זה כי הם פחדו להתעמת או כי הצבא לא נתן, היה אגרסיבי מדי? כי הרי תראה, בסוף לצבא גם יש את החומ… את המידע, את הידע, נכון? הוא יכול להחליט מה הוא משחרר ומה הוא לא משחרר אם הוא מספיק אגרסיבי במלחמה הזאתי. זה כי הם אגרסיביים או כי הנבחרים חלשים מדי? או גם וגם או לא אף אחד מהם?
תא"ל שמחי: זה הא בהא תליא. אני רוצה לומר לך משהו חשוב, אני סיימתי תת-אלוף בצה"ל, השתדרגתי וקיבלתי דרגות רב-אלוף, והייתי נציב כבאות והצלה של ישראל. אני אומר לך שהתנאים שהיו לי בתור מח"ט, הם בערך פי 100 יותר טובים מהתנאים שהיו לי בתור נציב הכבאות של ישראל. בצבא… עוד פעם, עכשיו קצת קשה לדבר על צה"ל אחרי השבעה באוקטובר, אחרי המחדל הקולוסאלי, אבל יש שם אנשים, יש לך את האנשים הכי טובים, שבוחרים אותם בחירה ראשונית.
ברק: כי אתה אומר, קל למשוך את האנשים הכי טובים.
תא"ל שמחי: ברור. יש לך את האנשים הכי טובים, ויש לך את הקצינות והקצינים הכי טובים. ומה שאין לדוגמה ל… נגיד לחברי כנסת בוועדת חוץ וביטחון, יש להם מזכיר, מזכיר הוועדה שמנסה להכין להם את כל החומרים וכולי. דרך אגב, וב-98% מהדיונים, הוועדה מתבססת על מה? על חומרים שמי הביא להם?
ברק: צה"ל.
תא"ל שמחי: הצבא.
ברק: כן.
תא"ל שמחי: הצבא. וברצותך אתה נותן להם 20 שקופיות, וברצותך אתה נותן להם…
ברק: שתיים.
תא"ל שמחי: 12.
ברק: [מצחקק] כן.
תא"ל שמחי: משהו כזה. ולכן אני חושב שאפשר להקים פה, יש לנו קצינים טובים מאוד בצבא, יש תתי-אלופים מצוינים, יש גם אלופים בסדר גמור. אפשר להקים פה מטכ"ל חדש, הדרג המדיני חייב להגביר את הפיקוח על הדרג ה… על הדרג הצבאי.
ברק: אבל המפתח לדעתך הוא במל"ל חזק.
תא"ל שמחי: אני חושב במל"ל, במל"ל חזק, מקצועי, איכותי, שמייצר גם אתגרים לחשיבה הצבאית, צריך להמשיך לכבד את הצבא, יש שם אנשים טובים מאוד שעושים עבודה, עבודת קודש, אבל מצד שני לא צריך לקבל כל דבר ראה וקדש, וצריך לאתגר. ובסוף לשבת ולדון באופן מקצועי בכל הנושאים ובסוף מי שצריך להחליט, יקבל החלטות.
ברק: וביטחון פנים? אנחנו בבעית ביטחון פנים מאוד חמורה. ישבה פה גם אגב טליה לנקרי והיה פה "השומר החדש", ודיברנו הרבה על ביטחון פנים. אגב, היה פה גם פרק עם לירן לוי שהיה כתב ביטחו…
תא"ל שמחי: כן.
ברק: כתב משטרה ש… גם ב-Ynet, גם בערוץ 20, חשף את פרשת הסרסור בסוהרות, כל מיני דברים כאלה, והוא מספר על התחושה שלו בתור כתב שסיקר את התחום, שאין באמת ביטחון פנים במדינת ישראל, זה פיקציה. אין כמעט, אין משטרה, אין כמעט ניידות, באמת בפועל אין ניידות בשטח, המשטרה מסואבת בהרבה מאוד… מאוד מסואבת, לא מתפקדת. אני חושב ששמה הכישלון הוא… למרות שבשבעה באוקטובר המשטרה תפקדה מדהים, השוטרים עצמם, כן? תפקדו בצורה פנומנלית, אבל האמון הציבורי במשטרה הוא מאוד ירוד, במשטרה, במג"ב. איך אנחנו יכולים לשפר, להתחיל לבנות מחדש שמה?
תא"ל שמחי: תראה, לפני השבעה באוקטובר, אני כל הזמן אמרתי שמשטרת ישראל נמצאת בבעיה, כי היא היא מתחרה על הקשב של מקבלי החלטות אל מול צבא הגנה לישראל, ואין לה סיכוי בתחרות הזאת. ומדינת ישראל שגדלה כל הזמן על האתוס הצבאי והמלחמה הקיומית, צריכה להבין שביטחון הפנים הוא חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי. והמשמעות היא קודם כל להסיט תקציבים למשטרת ישראל, ולא פחות חשוב מתקציבים, גם מה שנקרא קשב מנהיגותי או קשב פיקודי.
ברק: טוב, יש לנו שר עכשיו שבא לפתור את המשילות, זאת הבעיה.
תא"ל שמחי: תראה, לגבי השר הנוכחי, תראה, הוא… הרי בעצם תפקיד השר זה בעצם שלושה דברים: אחד, זה להביא תקציבים. שתיים, לתת קשב, לתת גם קשב מנהיגותי ממשלתי לאירוע הזה, והתפקיד השלישי זה לפתור בעיות חוקיות על ידי הצעות חוק וכולי כדי לקדם את הארגון שלו. אז לדעתי הוא עשה את החלק הראשון, הביא את התקציבים, שני החלקים האחרים הם יותר בעייתיים. אבל הנקודה היא כזאת, עם ישראל… וכשאני אומר עם ישראל אני מתכוון גם לממשלת ישראל, כי בסוף בגדול, ממשלת ישראל היא בבואה של עם ישראל. שעם ישראל מבין שביטחון הפנים… הוא מבין את זה חזק מאוד אחרי "שומר החומות", ועכשיו גם הוא מבין את זה שבעתיים. הוא מבין שהביטחון הפנים זה חלק בלתי נפרד, ועכשיו צריך להשקיע משאבים במשטרת ישראל. עכשיו תראה, מה שמדינת ישראל משקיעה באלוף משנה בצה"ל, זה בערך פי 20 ממה שהיא משקיעה בניצב משנה במשטרה ישראל, ופי 40 מטפסר משנה או גונדר משנה.
ברק: זאת אומרת גם בהכשרה שלו…
תא"ל שמחי: בהכשרה, בלימודים, בכל הדברים. וזה הכל כסף של המדינה, צריך לתקן את זה. עכשיו, השוטרים עושים עבודה קשה מאוד. קשה מאוד. הם כל היום רצים אחרי גנבים, רוצחים וכולי, ובגדול בצה"ל, חוץ… עוד פעם, לפני השבעה באוקטובר, מח"טים היו נלחמים פעם באיקס זמן, ושאר הזמן הם לומדים, משתפרים, מכשירים את עצמם לקראת כל הדברים.
ברק: אבל בגלל שהשמיכה קצרה, עלו כל מיני פתרונות שאמרו, למשטרה אין סיכוי באמת לבנות פה עכשיו, לשלש את הכוח שלה, ובשביל לשלש את הכוח אתה צריך להביא משכורות מאוד גבוהות, כי גם היום קשה אגב לגייס שוטרים. הדרך שאנחנו יכולים לגשר על הפער זה להקים איזשהו משמר לאומי שהוא עושה גם ביטחון, גם בשגרה עושה מילואים, זה בעצם כוח מילואים שעושה גם מילואים בשגרה במשטרה או במג"ב, כביכול, ובשעת חירום אפשר גם לגייס אותו במהירות גדולה. גם זה, אגב, נסמך בסוף על צה"ל, כי צה"ל צריך לשחרר את האנשים האלה ממילואים…
תא"ל שמחי: נכון מאוד.
ברק: למילואים במשטרה. זה פתרון שאני שומע, סך הכל, מרוב האנשים שדיברתי איתם כפתרון שמבין שיהיה קשה מאוד לשקם את המשטרה, זה בעצם קצת לוותר על המשטרה באיזשהו מקום אולי, אני לא יודע. אבל מה אתה חושב על הכיוון הזה?
תא"ל שמחי: אני חושב, תראה, בשגרה לא צריכים… היום המשטרה היא בערך 30,000 איש, בשגרה לא צריכים 100,000 שוטרים, אבל גם לא צריכים 30,000, צריכים נאמר 50,000. בסדר? להוסיף עוד 20, אני סתם זורק מספרים, אבל להוסיף עוד 20,000 למשטרה.
ברק: כן.
תא"ל שמחי: אבל לא צריך להוסיף עוד 70,000, אבל אם יש "שומר חומות", תזכור שכל המשמר הלאומי בא בעקבות כל… ובעיקר בעיקר "שומר החומות", אז כן, צריך להכין כוח מילואים גם למשטרה. אבל בניית כוח מילואים למשטרה לא פותר אותנו מחיזוק, שיפור והגדלת המשטרה שלנו.
ברק: שזה קודם כל בהפניית משאבים, כדי שאפשר יהיה למשוך אנשים טובים.
תא"ל שמחי: זה גם משאבים, גם לבחור את האנשים, גם תדמית, גם הכשרות, גם משכורות, גם הכל.
ברק: תגיד, אבל איך כל השנים האלה, באמת, אני לא מצליח לפתור את הסוגיה הזאת, יש לי גם הרבה קרובי משפחה שהם קציני משטרה, היו שרים והיו מנכ"לים של משרדי… משרד ביטחון פנים, עם כוונות טובות וגם תמיד היו פתאום רפורמות שהביאו עוד תקציבים ועוד כסף, זה לא, זה היה על השולחן הרבה מאוד שנים הדבר הזה, עוד לפני, אגב, "שומר חומות", וגלעד ארדן ואחרים, וזה כל פעם לא מצליחים לפתור את הסוגיה הזאת. זה כאילו מרגיש כמו סוגיה שאי אפשר לפתור אותה.
תא"ל שמחי: תראה, אני חושב שזה פתיר. עוד פעם, קצת קשה לדבר אחרי השבעה באוקטובר והמחדל הצבאי, אבל אני תמיד טענתי שכדי לתקן את המשטרה צריכים להביא שחקני חיזוק מבחוץ, בדיוק כמו שב…
ברק: כמפכ"ל, הכוונה? כאילו מלמעלה?
תא"ל שמחי: גם כמפכ"ל, גם כאנשי מקצוע במקומות אחרים, כדי לשנות הרבה מן התרבות שקיימת שם. אני רוצה לומר לך עוד פעם, עכשיו זה, לומר את זה עכשיו זה תקלה אחרי מה שקרה בצה"ל בשבעה באוקטובר, אבל לפחות זה היה נכון בשישה. אני חושב שגם היום יש קצינים טובים מאוד גם במשטרה וגם בצה"ל, ובכלל, אני הייתי מאוד שמח אם היו עושים החלפות ומוביליות בין המשטרה לצבא ובין הצבא למשטרה. דרך אגב, לאו דווקא בתפקידים של מפקד אוגדה, כי מי שהוא מפקד אוגדה, הוא לא יכול להיות עכשיו מפקד מחוז, אבל כן בתפקידי מטה, בתפקידי שלישות, בתפקידי… כדי להעביר מן הידע ולשתף בכל המקומות. דרך אגב, בכל ה… בכל גופי הביטחון, צבא, משטרה. אני לדוגמה כשהייתי נציב הכבאות, שלחתי את הקצינים המקצועיים שלי לקורסים והכשרות במשטרת ישראל ובפו"ם צה"ל וגם בפו"ם משטרת ישראל, בפו"ם שב"ס.
ברק: איך קיבלו אותם?
תא"ל שמחי: יפה מאוד. והם חזרו עם המון המון תובנות ואחרי זה גם ששלחתי אותם לפו"ם צה"ל הם ביקשו שאני אשלח להם עוד כבאים, כי אז אתה מייצר באמת שיתופיות של הידע.
ברק: מדהים.
תא"ל שמחי: והם לומדים מאיתנו ואנחנו לומדים מהם. וזה חשוב. וזה צריך לעשות בכל הדברים, כולל גם בתפקידים. ועכשיו נגיד קצין לוגיסטיקה במשטרה, או קצין אג"ם במשטרה, הוא הולך להיות קצין אג"ם בבסיס הדרכה של צה"ל, עושה שם שנתיים תפקיד, חוזר בחזרה למשטרה. מביא ידע, מעביר ידע, וככה אנחנו משפרים אחד את השני. אני חושב שיש משטרה טובה, יש שמה אנשים טובים. אני חושב שלקרוא לה "משטרת בן גביר" זה להעליב את השוטרים, עם כל הזעם והביקורת שיש על בן גביר, אל תשמיצו משטרה שלמה שהוכיחה לכולם בשבעה באוקטובר שהם עם אקדח, לא F-35 וגם לא מרכבה סימן 4, עם אקדחים הם יצאו להילחם.
ברק: אגב, הרבה מהם, במיוחד השוטרים של תחנות הדרום, אתה יודע, זה היה בלתי נתפס באותו בוקר לראות את התחנה בשדרות, כי הבן אדם הממוצע אומר לעצמו, "איך זה יכול להיות שאנחנו כבר באחרי צהריים ועדיין, ויש טנק שהולך לראות על התחנה?" זה הרי בלתי נתפס. אבל הם עשו שמה קרב הרואי שהוא קרב הרואי כמו הקרבות הגדולים בהיסטוריה הצבאית בעולם, בעיניי. וזה באמת העלה את קרנם. אחד הדברים שראיתי זה שיש מדד, מדד אמון הציבור במוסדות של המדינה, של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהם עושים אותו פעם ב… אני, אם אני לא טועה פעם בחצי שנה, והאמון במשטרה תמיד מאוד מאוד נמוך, זאת אומרת, הוא ממש ברמת האמון שיש אולי בחברי כנסת. ואחרי השבעה באוקטובר זה הגוף היחיד שהאמון בו זינק בצורה משמעותית. אז וואלה, הלוואי. הלוואי שאפשר יהיה באמת… אוקיי, אז דיברנו קצת על ביטחון, ביטחון פנים, ומעל הכל יש לנו את המערכת הפוליטית. איך אנחנו יכולים… מה צריך לקרות במערכת הפוליטית כדי שהיא תתעסק בדברים החשובים האלה שאתה מספר עליהם ולא בזוטות שלפעמים אנחנו מרגישים שהיא נגררת אליהם.
תא"ל שמחי: תראה, אני…
ברק: תראה, אני אגיד לך, אני אמסגר לך את זה. ישב פה אביר קארה, ואמר: "אני חושב שצריך לשנות את השיטה בשני מובנים עיקריים". היה לו ארבע הצעות, אבל אחד, שלא יהיה כל שנה-שנתיים בחירות, שלא יהיה קל מאוד ללכת לבחירות, לתת להם יציבות, זמן, שהם לא ימהרו כל הזמן לעשות דברים פופוליסטיים. בחירות במועדן, פעם בארבע שנים, ומהצד השני, הגבלת קדנציות. זאת אומרת, שלא יהיה מצב שאנשים שורדים לנצח בכיסא שלהם, 30 שנה מכיסא לכיסא לכיסא ובסוף לא עושים שום דבר. אם אנחנו נעשה, בעיניו, אם נעשה שני הדברים האלה, נראה פה פוליטיקה אחרת. השאלה אם יש דברים אחרים או דברים שהם מבניים או משהו, איך אתה חושב שאפשר לשפר את ה…
תא"ל שמחי: אני… אני מסכים עם החלק השני, אני חושב שצריך להגביל פה קדנציות. דרך אגב, אני הייתי אומר דבר כזה: אפשר להיות שתי קדנציות, מלאות כלומר, להיות נגיד ראש ממשלה שתי קדנציות, הפסקה של קדנציה, ואחרי זה הוא יכול לרוץ עוד פעם. זה מה שצריך להיות, זה ימנע הרבה הרבה דברים. אני חושב שגם השיטה הקואליציונית של היום, שמאפשרת למפלגות קטנות להיות לשון המאזניים ואז הן הופכות להיות סחטניות בלתי נדלות, זה גם נושא מאוד מאוד בעייתי. אבל לפני הכל, אני חושב שאנחנו צריכים לשנות את התדמית שהיום אנשים טובים, מבלי לפגוע באף אחד, לא רוצים לבוא לפוליטיקה. זאת הבעיה הכי גדולה שלנו. מכל מיני סיבות, בוא נאמר ב-20, 30, 40, 50 שנים האחרונות. אנחנו רוצים שאנשים הכי טובים יבואו לפוליטיקה. אז קודם כל, זה אומר לעם להפסיק להתייחס לפוליטיקה כאיזה מילת גנאי, כי אז אנשים לא רוצים להתחבר למה שלא מצליח. עכשיו, זה תהליך, זה תהליך שיקח זמן. זה תהליך ששני הצדדים צריכים בעצם לטפל בו, גם הנבחרים וגם הבוחרים. אתה לא יכול לבחור בבן אדם ובעצם אתה אומר לו, "תשמע, אני שולח אותך לגלות, לאיזה מקום של בוץ ומדמנה ושאלוהים יהיה איתך".
ברק: וגם כל טעות שאתה עושה וכל אמירה הופכת להיות ישר… קוטלים אותך ורוצחים אותך.
תא"ל שמחי: נכון. אז גם הנבחרים צריכים להיות באמת, להבין שהם עכשיו הולכים לייצג את הבוחרים שלהם בנחישות, בעוצמה, אבל גם ביושרה, בהגינות ובמכובדות, וגם הבוחרים צריכים לבחור את האנשים הטובים. כי אם הבוחרים לא יבחרו את האנשים הטובים שצריך לבחור, זה יתפוצץ להם בפנים והם ישלמו על זה בדם בניהם ובנותיהם. זה הוכח לנו בשבעה באוקטובר. חד וחלק. אי אפשר לבחור רק את החבר מכאן ואת זה שאני יכול לגנוב איתו סוסים. כן, תגנוב פחות סוסים, תציל יותר בנים ובנות. זה מה צריך להיות, זה הרעיון שצריך להיות.
ברק: זאת אומרת, אתם אומרים לכולם, תרדו מהעצים של להיות צודקים. אגב, זה, ראינו את זה ברפורמה המשפטית, הפיכה משטרית, איך שאנשים יקראו לזה והפגנות, אנשים מאוד התבצרו בעמדות שלהם. אתה אומר, תתבצרו פחות, תהיו קצת פחות כמו קבוצת כדורגל שרוצה שהיא תנצח בכל מחיר, תבחרו אנשים שהם טיפה יותר… פשוט אנשים סבבה, אנשים בסדר, ולאט לאט זה יסדר את עצמו.
תא"ל שמחי: תראה, כשאתה אומר "אנשים סבבה", "אנשים בסדר", הקונוטציה הראשונה זה כאילו "תבחרו אנשים בינוניים". לא. לא, לא, לא. יש אנשים נחושים, רציניים, איכותיים ואנשים ישרים. תבחרו בהם. תבחרו בהם. והם יעשו קודם כל את הדברים שהם טובים למדינה, באוריינטציה לאותה קבוצה שבחרה בהם. אבל בסוף יש דברים שיותר גדולים ממפלגה א' או מפלגה ב' או מפלגה ג'. וזה מדינה, וזה מוסר, וזה חוקים. זה מה שצריך להיות. זה מה שצריך להיות. אני מאוד מאמין בזה. אני חושב שבשנים האחרונות יש אנשים טובים… תראה, גם בפוליטיקה וגם בשירות הציבורי, יש אנשים טובים. מה שקרה להם זה שני דברים: או שהם התיישרו והם שוחים עם הזרם כמו כולם, או שהם נוטשים אחרי כמה זמן. זה מה שקורה. ואנחנו צריכים שאנשים טובים יבואו ולא יתיישרו ולא יתייאשו ויפעלו כדי לשפר את המערכת, כל אחד בחלקת אלוהים הקטנה שלו, וכל אחד גם בכיוון שבוחריו בחרו אותו. זה מה שצריך להיות. עכשיו, 80% מהעם מסכים על 80% מהדברים, אני אומר לך. 80% מהעם, אני בשנה האחרונה פוגש מאות אנשים מכל הצבעים, מכל הכיוונים, מכל הקצוות, מאיפה שאתה רוצה, ואני אומר לך ש-80% מהעם מסכים על 80% מהדברים. על 20% מהדברים שאנחנו לא מסכימים, צריך להיות הוגנים, יש בהם נושאים בעלי משקל סגולי גדול מאוד. אבל גם על זה אפשר להתגבר אם אנחנו נפעל תחת שני עקרונות-על: העיקרון הראשון זה ביטחון העם היהודי בארצו לנצח, והעיקרון השני זה מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. ועכשיו בואו נשב ונדבר. בואו נשב ונדבר. וכולם ראויים וכולם שווים, אבל אנחנו כולנו יש לנו וקטור אחד, שזה עם ישראל וכל שותפיו דרך אגב, כדי להיות פוליטיקלי קורקט, הצ'רקסים והדרוזים, והמוסלמים שרוצים לחיות איתנו וכולם, זה עם ישראל פה בארץ ישראל, והדבר השני, מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית.
ברק: אגב, יצא לך לראות במשפחת השכול הרחבה שעכשיו אתה הולך ומנחם, אנשים גם מוסלמים או שלא יצא לך, שנפגעו, שנרצחו או שלא…
תא"ל שמחי: אההה, מוסלמים, אני לא זוכר, דרוזים בוודאי.
ברק: מאוד מסקרן אותי לדעת אם האימפקט הזה של השבעה באוקטובר עשה גם איזשהו אימפקט משמעותי גם בחברה הערבית וקשה לי לענות על השאלה הזאת.
תא"ל שמחי: אני חושב שכן. אני חושב שהאימפקט של השבעה באוקטובר, דרך אגב משני הכיוונים, תכף אני אסביר לך גם מה אני מתכוון, עשה פה אימפקט על כל המזרח התיכון. מצד אחד לנו, זה הוציא אותנו מהשלווה הסטואית שכאילו אפשר להרוג לנו פה אחד, שניים, שלושה, ארבעה, פיגוע פה באיו"ש, פיגוע שם, פיגועי סכינים ודקירות, שפתאום ראו שיש פה איזה אירוע של 1,200 הרוגים. אני חייב לומר לך משהו, ברק, תקשיב, אנשים פתאום, אתה יודע, אחרי שנה וכל הזמן אומרים 1,200 הרוגים, רק ביום הראשון, עכשיו זה כבר 1,600 וכולי. לאט לאט אתה אומר 1,200… המספר דוהה. אבל אם אתה רוצה להסביר את עוצמת האירוע, זה כמו שלאמריקאים ביום אחד, ביום אחד, ירצחו 37,000 אמריקאים ויחטפו 7,500 אמריקאים. תחשוב מה היה קורה בעולם. אם היו חוטפים 7,500 אמריקאים ביום אחד ומעבירים אותם, לא יודע לאן. תאר לך מה היה קורה. היה פה, הייתה פה לא מלחמת עולם שלישית, היה פה ארמגדון.
ברק: לגמרי.
תא"ל שמחי: עכשיו, מה קרה פה בשבעה באוקטובר? כולם הבינו שמשהו פה השתנה. מצד אחד, ה… אזרחי ישראל הבינו, בואנה, אפשר לעשות לנו את זה. אם עשו את זה מעזה, אפשר לעשות… היה "שומר החומות", האירוע הזה בעזה פתאום, יכול להיות שגם זה יבוא ממזרח וגם מלבנון. הופה, רגע, יש פה משהו אחר. מצד שני, רואים כל הערבים מסביב, מה עשינו בעזה? הם מבינים. תקשיבו, אם הישראלים עשו את זה בעזה, הם יכולים לעשות את אותו דבר גם בלבנון וגם ביהודה ושומרון. אפרו…
ברק: אבל מצד שני, השאלה אם לא, זה לא נותן להם קצת איזה תיאבון ל… במובן הזה, שהנה, אפשר, אפשר לעשות דברים גדולים, אפשר לפגוע בישראל בצורה שהיא רחבת היקף בצורה בלתי פרופורציונלית, ולצאת מזה גם בסוף איכשהו.
תא"ל שמחי: אה, לא לצאת מזה. תראה מה קורה בעזה, תראה מה קורה עכשיו בג'נין ובטול כרם, מה שאנחנו עושים במחנות האלה. אנחנו באים לפלסטינים אומרים להם, באיו"ש, "תקשיבו, רוצים לחיות בשלום? אהלן וסהלן. אתם רוצים להמשיך בדברים כאלה? יקרה לכם מה שקרה בעזה". אז זה יוצר מאזן אימה לשני הכיוונים. החוכמה היא לא להחזיק רק מקל ביד, או רק חרב ביד, להחזיר גם… אתה יודע מה? לא להחזיק עלה של זית, ענף של זית, להח… עלה, עלה. לקחת שולי ביטחון אדירים, אבל יש פה עוד אוכלוסייה שצריכה לחיות, והיא צריכה להבין שאנחנו הפסקנו להיות פה אסקופה נדרסת, ואנחנו נלחם על חיינו ונעשה גם מלחמות מנע, שלא יקרה עוד פעם מה שקרה כאן. ואנחנו גם מוכנים לשלם מה שצריך לשלם. אבל מצד שני, צריך גם לתת להם, גם להם, איזה כיוונים כללים לחיות בשלום, בשגשוג, ושירגישו טוב. אז זה מה שקרה ב… לדעתי בשבעה באוקטובר. זה משנה לכולם את התפיסה למה קורה כאן.
ברק: טוב, אולי עוד נבין את זה גם עוד שנים קדימה.
תא"ל שמחי: נכון.
ברק: שאלה לסיכום: הרבה אנשים בשבעה באוקטובר… אתה מדבר הרבה על זה שהיה איזה משהו, אירוע מאוד גדול בשבעה באוקטובר, אבל לאט לאט הוא גם דוהה ובאותם ימים, באותם שבועות, כולם אמרו "הכל יצטרך להיראות אחרת, הכל שונה". יש משהו שאתה שינית את דעתך בו מאז השבעה באוקטובר? משהו שהיום אתה רואה בצורה שונה? משהו ששינית את דעתך בו.
תא"ל שמחי: לא. תשמע, אני מרצה כבר כמעט שבע שנים. אני מרצה במוסד, בשב"כ, בבתי ספר למנהיגות, ואני מרצה גם עכשיו, וההרצאה שלי לא השתנתה, גם אחרי השבעה באוקטובר, נהפוך הוא. כל מה שהרציתי לפני, רק מקבלים משנה תוקף. והדבר הכי חשוב שאני אומר, זה בסוף, הכל עניין של אנשים שמשפיעים על ההיסטוריה שלנו ועל ההיסטוריה של העולם ועל ההיסטוריה של המדינה. והמשמעות, שאנחנו צריכים לוודא שיש אנשים טובים במקומות הנכונים. אנשים ראויים. כי בסוף תראה, אותה שיחה מפורסמת שהייתה באותו ליל שישה באוקטובר, בין השישה לשבעה באוקטובר, אם היו אנשים אחרים, כנראה שיכול להיות שהיו פה החלטות אחרות. ולכן אנחנו צריכים לבחור את האנשים הנכונים ולעקוב אחריהם ולראות אחרי שבחרנו את האיש הנכון, אנחנו צריכים לשמור ולראות שהוא כל הזמן נשאר נכון, ולא משתנה ומתעקם פתאום לכיוון כזה או אחר. וזה הדבר הכי חשוב. ומדינת ישראל ואזרחי ישראל… כי בסוף תשמע, מי שקובע מה קורה פה זה אזרחי ישראל. אומנם זה כל ארבע שנים, או אצלנו זה בתדירות של שנה וחצי, אבל הם קובעים. ולכן הם צריכים לבחור את האנשים הנכונים, את האנשים הנכונים. לא לוותר, לא לוותר. לבחור אנשים נכונים ואנשים מתאימים, והם אלה שבסוף יעטפו לנו את ההיסטוריה ואת החיים שנים קדימה.
ברק: ויש המון כאלה. בשבעה באוקטובר ראינו שיש המון המון אנשים, לא רק אגב בגבורה הצבאית, ראינו אנשים בגבורה האזרחית ואנשים שעשו דברים מופלאים. יש לנו פה עם מדהים.
תא"ל שמחי: לא לחינם נאמר ונכתב "לא אלמן ישראל". יש פה אנשים טובים, אנשים ונשים, טובים וטובות מאוד, וזה הזמן לקרוא להם לדגל.
ברק: דדי שמחי, תודה שבאת להתארח לשיחה. אני… אתה אומר, לא מעט פעמים אתה מדבר על ההון האנושי של ישראל ושהוא צריך… שזה מה שצריך להוביל אותנו קדימה, לבחור את האנשים הנכונים, לשים אותם במקום הנכון. אני חושב שזה באיזשהו מקום מגיע כי אתה גידלת, יש לך בן שהסיפור שלו הוא איזשהו זרקור כזה שמראה מה יכול להיות. איזה גבורה, איזה אומץ, איזה טוּב ואיזה מנהיגות יכולה להיות. ואני מאוד מקווה שאנחנו נגלה שכל המלחמה הזאת לא הייתה לחינם ושאנחנו צומחים ממנה חזקים יותר וטובים יותר ושאנחנו מפיצים אור ודברים טובים. תודה שבאת.
תא"ל שמחי: תודה.
ברק: ואני מקווה שאנחנו נשמע רק בשורות טובות.
תא"ל שמחי: אמן.