דעה לא פופולרית - פרק 14 - ראש יהודי בשישי ואחים לנשק בשבת? ״סיימתי להתנצל על זה שאני גשר״ | יהודה לפיאן

כשיהודה לפיאן חזר לראשונה מהמילואים בעזה הוא החליט שהוא רוצה להיות שגריר של מה שקורה שם, בחזית: אחדות מתוך כבוד הדדי, פלורליזם של ימנים ושמאלנים, מהשומרון ומהרצליה פיתוח, שיכולים להתווכח אבל הם בראש ובראשונה אחים זה של זה. אחים לנשק קוראים לו: ״אח שלנו״ בסרטונים מתוך הפגנות בהן דיבר על הבמה מול עשרות אלפי אנשים, וגם ״ראש יהודי״, הארגון ממנו הרבה תל אביבים סולדים, רואה בו אח. וכאן טמון סוד הקסם של המסע של יהודה. הוא אח של אחים לנשק, אח של ראש יהודי ובעיקר אח של כל שאר הישראלים שנמצאים דווקא במרכז, באמצע. עוד לפני המלחמה יהודה עבד ב-״מסע שחרור״, תוכנית ייחודית שמטרתה להעניק לקבוצות של לוחמים אפשרות לעבד, לפרוק ולדבר על החוויות שנצרבו מהשרות. והנה, עכשיו הוא במסע שחרור משל עצמו, שחרור מהספירלה שהובילה את החבר הישראלית להקצנה ופירוד. הוא מתראיין על זה, כותב על זה ומקדם את זה בכל במה ומקום שהוא יכול ולקראת השבעה באוקטובר חשבתי שיהיה חשוב וראוי לתת לו גם את הבמה של ״דעה לא פופולרית״. שאלתי אותו אם באמת המילואימניקים יוכלו לשאת בשורה שתיכנס לחברה הישראלית ותעזור לה להירפא, לצמוח מתוך השבר. ביקשתי ממנו עדות, איך זה נראה באמת במילואים. וגם דיברנו על דת ומדינה, על יהדות ועל העוגיות הכי טובות בניו יורק. אני אוהב את הפרק הזה במיוחד וחושב שהוא קול חשוב לקראת ציון השנה לשבעה באוקטובר.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/09/2024.

‏[מוזיקת רקע]

‏ברק: מגיע השבעה באוקטובר, אה… קודם כל איפה היית באותו בוקר?

‏יהודה: תרמתי דם בזמן שיואב ריינר ונטע קהתי, חבריי לנשק, חבריי לספסל הישיבה במעלה גלבוע ושניים מהאנשים שאני הכי מעריך בפער, אומרים לי 'יאללה לפיאן, תגיע'. אני אני עם אינפוזיה, ואני מוקף ב-400 אנשים שמחכים בתור ב… באיכילוב, מחכים בתור לתרום דם. ו… זה מדהים כמה היום הזה היה מלא ברגעים הכי שפלים ואיומים של המדינה, אל מול הרגעים הכי מרגשים ומוארים של המדינה. אה… רוב השבוע מתעסקים במשימות משותפות, וזה העיקר. ואז מגיע שישי בערב ושוב חוזרים לקסם. הלוואי שהייתי יכול להכניס לשם מצלמת וידאו. אם זה, אם זה לא פלורליזם, אם זה לא הרמוניה משותפת, שאחד בתפוח, אחד במעלה אדומים, אחד ב… בהרצליה פיתוח, אחד בתל אביב. אחים, אז למה זה עובד שמה?

‏ברק: זה משהו מיוחד שאתה אומר, שאני מאוד אהבתי, בין השורות. אם אנחנו רוצים להעתיק את מה שקורה במילואים שאנשים יכולים לחיות ביחד, לפעול ביחד, לאהוב ביחד, לשיר ביחד, לעשות שבת ביחד, כל אחד, אחד בטלפון אחרי זה ואחד לא בט… אז אולי הפתרון הוא להתעלם מהקצוות ולהתחיל לשים את האנרגיות, לחזק את האנרגיות ש… של… להפנות את המבט לתוך המרכז.

‏יהודה: סיימתי להתעסק בקצוות, בבורים, בגזענים, באנשי רעש. סיימתי להתנצל על זה שאני באמצע, סיימתי להתנצל על זה שאני מגשר.

‏ברק: את מי אתם שונאים יותר? מי יותר מסוכן למדינת ישראל? ארגון "ראש יהודי", הקיצוני, הפונדמנטליסטי, כמו שהוא נקרא, שארגן את תפילות יום כיפור רגע לפני המלחמה, תפילה שהתפוצצה בכיכר דיזינגוף, או את ארגון "אחים לנשק" שמיותר לציין את כל הביקורת הציבורית שיש כלפיהם בעיקר מימין. ומה אם אני אומר לכם שאפשר להיות גם אח של "אחים לנשק" ביום שבת וגם אח של "ראש יהודי" ביום שישי.

‏האורח שלי היום, יהודה לפיאן, הוא התפרסם בתחילת המלחמה שהעלו עליו פוסט "חייל מילואים מחפש שידוך". אגב, הוא עדיין מחפש שידוך, אבל חוץ מזה שהוא מחפש שידוך, ורוצה להקים משפחה בישראל, הוא מחפש לא פחות להביא את הרוח המיוחדת שהוא גילה בשדה הקרב, במילואים, לתוך החברה הישראלית. יהודה הוא דתי, סוג של, אבל עם הכיפה בכיס, תל אביבי, אבל עם חיבור לירושלים, עולה מארצות הברית, אבל הוא סופּר ישראלי, נטוע עמוק במסורת היהודית, אבל הוא בעד תחבורה ציבורית בשבת. ומאז שהוא חזר בפעם הראשונה מהמילואים, הוא מחפש כל במה כדי להשמיע את הקול שלו. מה-ניו יורק טיימס דרך טורי דעה בעברית ועד הפגנות בהן הוא ניסה לעשות את הבלתי אפשרי, הוא ניסה לא להיגרר לקצוות אלא לבטא דווקא את דרך האמצע.

‏בניגוד לפרקים כמו הפרקים שהיו עם דדי שמחי וטליה לנקרי ולירן לוי, שדיברנו על איך בונים מחדש את הביטחון הלאומי של ישראל, ותוכניות קונקרטיות, או הפרקים שהיו עם עידן ארץ ואביר קארה, שדיברנו על איך בונים את הכלכלה מחדש, את הממשל, הפרק הזה הוא לא פרק של מתכונים, הוא לא פרק של סימני קריאה. הוא פרק שכולו מגדלור. הוא מסמן את הדרך בשנה הקודרת והחשוכה שאנחנו חווים, לחוף מבטחים. לאיך יכולה וצריכה להיראות החברה הישראלית, הפוליטיקה הישראלית והשיח הישראלי. ויש ליהודה גם בכל זאת תובנה שאפשר לנסות לאמץ, להפסיק לעסוק בשוליים, בגורמים המקטבים והקיצוניים, ולהתחיל להפנות את המבט פנימה למְאַחד ולמֶרכז, להפנות את המשאבים לבנייה ולמכנה משותף, למקומות שבהם אפשר להתווכח ביחד ולשרת ולחיות ביחד. זה פרק מאוד מעניין ומרגש, אני מאוד אהבתי להקליט אותו עם עדויות מתוך המילואים, של אדם שעבד בפוליטיקה, הוא עובד בחברה האזרחית ועסוק היום בלהשמיע קול מיוחד.

‏הוא אמנם לא מממש בכלל את החזון של הפודקאסט הזה, לדבר על איך בונים מחדש עם תוכניות ורעיונות קונקרטים, אבל הוא מממש במדויק את החזון של הפודקאסט הזה, בכך שהוא מסמן את הדרך לפוליטיקה לא מחנאית, עניינית, של בנייה של ישראליות חדשה. אני רוצה לגזול כמה שניות מזמנכם אה… ולהגיד לכם שאם אתם אהבתם את הפרק הזה או כל פרק אחר ששמעתם זה הזמן לשלוח לחברים. בואו נגדיל את מעגל האנשים שחשופים לתדר המיוחד שלנו פה. מוזמנים גם, כמובן, לשתף בטוויטר, בפייסבוק, ואם לא עשיתם את זה עדיין אז לעשות subscribe, ממש לוקח חצי שנייה. תלחצו עכשיו על ה-subscribe. האזנה נעימה.

‏[מוזיקת רקע ורצף הקלטות]

‏נפתלי בנט: "ברק הרשקוביץ".

‏דני קושמרו: "ברק הרשקוביץ".

‏קרן אוזן: "ברק הרשקוביץ".

‏קריין: אתם מאזינים ל"דעה לא פופולרית".

‏ברק: שוב שלום לכל המאזינים והצופים של "דעה לא פופולרית". אני שמח שאתם איתנו כאן היום. [מוזיקת רקע מסתיימת] אגב, אני מזכיר אם אהבתם את הפרקים הקודמים שלנו ואם, אם לא הספקתם להאזין לפרקים הקודמים זאת ההזדמנות, יש פרקים מדהימים. וזה ההזדמנות גם לעשות subscribe.

‏יהודה הוא, אם אתם תעשו חיפוש, אם… אם מישהו עושה חיפוש עליך, אני עשיתי חיפוש למרות שאנחנו חברים, אנחנו מכירים, אבל עשיתי חיפוש רגע בגוגל מה קורה ו… אה… וקולטים שמה כמה דברים נורא מוזרים, שאני לא חושב שאף אחד, אי אפשר למצוא בשום מקום אחר. אוקיי? מצד אחד מפרסמים אותך "אחים לנשק", קוראים לך 'אח שלנו' ומתגאים בך, בהפגנות שהיית בהן ודיברת בהן, הפגנות שבין השאר גם הם היו… היו נוכחים בהן.

‏מצד שני אממ… אני לא יודע אם כל הצופים המאזינים זוכרים ומכירים, אבל אה… רגע לפני השבעה באוקטובר היה פה את הרגע הכי נמוך שלנו כחברה הישראלית, לדעתי, שזה התפילה שהתפוצצה בכיכר דיזנגוף, תפילת יום כיפור, שהתפילה, מי שארגן אותה היה ארגון "ראש יהודי". וחוץ מזה שרואים אותך בסרטונים של אה… "אחים לנשק", רואים אותך בסרטונים גם של "ראש יהודי", שאני, אגב, אה… צפיתי בהם, וצפיתי והאזנתי בסרטון הזה, ואתה אה… אחד משלהם, אתה אח שלהם, אתה אח של "ראש יהודי", אתה אח של "ראש יהודי" ואתה אח של "אחים לנשק". יהודה עוד מעט הוא יספר רגע על עצמו, אבל הוא נהיה סלב במהלך המלחמה. אה… אפשר לדבר על זה?

‏יהודה: אה… מה זה סלב? כן בטח.

‏ברק: סלב, סלב, הוא נהיה סלב במהלך המלחמה כשבעצם פרסמו פוסט על זה שהוא מחפש זוגיות.

‏יהודה: עומר ברק.

‏ברק: עומר ברק. כ… כבעצם מילואימניק, לוחם שנמצא בתוך עזה ב… בלב הקרבות, ומחפש זוגיות ו… אני חושב שזאת הזדמנות לחבר פה עכשיו את הכל. לחבר פה רגע את השיחה שלנו על מה קרה לנו כחברה, איך הגענו לשבעה באוקטובר, מה קרה לנו באותו רגע מהשבעה באוקטובר בזירה הצבאית והמלחמתית, ולאן אנחנו לוקחים את כל הסיפור הזה מכאן. ובגלל זה אני רוצה שנתחיל קודם כל, תספר על עצמך בכמה מילים. יהודה, יש לך איזה רקע יוצא דופן ומיוחד.

‏יהודה: אז קודם כל אה… מרגש להיות פה, לשמוע אותך. אני חושב שאיך שהתחלת בקשר לאח לנשק ואח ל"ראש יהודי" מסכם אולי סיפור חיי, את מה שההורים שלי ניסו להביא לארץ ואיך שהם חינכו אותנו, האמצע, נגיע לזה עוד מעט. קצת על עצמי. אז אני נולדתי במנהטן, בניו יורק. בגיל שנתיים ההורים שלי החליטו לעלות ארצה, מציונות גרידא, לא משום סיבה אחרת. סטטוס, יוקרה, משכורות טובות, קריירה מובטחת, קהילה, שפה. אה… ב-upper west side of New York. לאה…

‏ברק: אין יותר יהודי מזה, יהודי…

‏יהודה: לא, אתה גם במרכז העולם.

‏ברק: ואגב, מי שלא יודע, יש שמה את העוגיות הכי טעימות, Levain. מי שלא, מי שמזדמן חייב לאכול את העוגיות שוקולד צ'יפס שלהם.

‏יהודה: כן. יש אה… בקיצור, ב-1988 הם מחליטים אה… לעלות לארץ. אני בן שנתיים, והם רצו שנהיה ישראלים. הם רצו שנהיה ישראלים שמחוברים לישראליות. הם רצו שנגור בין דתיים וחילוניים. הם רצו שנגור עם ישראלים, אבל שיש להם גם עבר וזיקה לזהות האמריקאית, ושהם לא מתביישים בה. אה… סבתא שלי שרדה את השואה, וגם סבא שלי, והגיעו לארצות הברית וארצות הברית הייתה טובה אליהם. אמא שלי תמיד הייתה אומרת the US was good to us. אה… ואתה יודע, זה מצחיק. שנים התביישתי בזהות האמריקאית שלי. שנים הייתי משקר שכשהיו שואלים אותי איפה נולדתי הייתי אומר 'תל אביב'. רציתי להיות הכי ישראלי שיש, מוקף באנשים מהציונות הדתית בשכונת רמות, הרגשתי לא מספיק ישראלי. בחורף הייתי מגיע עם סנדלים ומכנס קצר. משחק כדורגל בחוץ עם סנדלים ומכנס קצר. ואמרתי 'אני אלמד את השפה העברית הכי טוב שיש, כדי שאני אוכל לתקן את החברים שלי', כי מה יותר ישראלי מלתקן מישהו.

‏ברק: בבית דיברו אנגלית?

‏יהודה: אז בבית, בשנים הראשונות באמת דיברו אנגלית, ועם השנים זה התערבב באנגלית-עברית. אמא שלי יכולה לדבר איתי באנגלית ואני אענה לה בעברית. לפעמים אני אענה לה באנגלית. עם אחות אחת אני אדבר לפעמים קצת יותר באנגלית. אבל השיחה בערב שבת היא ערבוב של אנגלית ועברית. אממ… אגב, קצת לחזור ל"מקף", אצלנו אחרי ארוחת שבת, על השולחן, קבוע, היינו יושבים וקוראים עיתון בסלון. אה… היה הארץ, מקור ראשון, ג'רוזלם פוסט, ידיעות, גם מגזינים של סתם, People, והיה הכל, ורבע שעה דממה. ואז שתי דקות אמא מדברת על טור שכתב יועז הנדל, או טור שכתב אה… אראל סגל, ואז אחותי הייתה מדברת על טור שכתב גדעון לוי, וכמה זה מטריף אותה. ואז חוזרים לקרוא. אממ… את כל… כל זה קרה בשכונת רמות בירושלים אה…

‏ברק: אז אתה גדלת ברקע דתי.

‏יהודה: רקע דתי לאומי, אה… בסביבה שלי דתי לאומי חזק.

‏ברק: היית עם כיפה סרוגה?

‏יהודה: כן, יש לי גם אחת בכיס תמיד. אה… שזה גם מעניין. אממ… אבל הסביבה האישית שלי, הבית שלי, הישיבה שלמדתי בה לפני הצבא, "מעלה גלבוע", שהרבה אנשים לא מכירים את הישיבה הזאת, הסביבה האישית שלי תמיד הייתה מוקפת באנשים שהם אה… מ-מיכה גודמן ו… יועז הנדל, שעבדתי אצלו קצת, ו… אנשים שלא שמים על כל דבר סימן קריאה וההפך, הם שמים על דברים סימן שאלה, ולחשוב, לא לשים מסקנות, ולעודד לשאול, ולעודד לחשוב וביקורת. אממ… אז המורים שלי בתיכון היו מאוד מאוד מֶרְכַּז [במלעיל], אם זה אומר לך משהו.

‏ברק: כן. אני לא יודע אם למאזינים…

‏יהודה: הקו, הקו, מאוד רציניים.

‏ברק: אבל המאזינים אולי לא תמיד מכירים כי הקו זה…

‏יהודה: נו זה "ראש יהודי" שגם אליהם נגיע עוד מעט.

‏ברק: נוקשה… נוקשה אידיאולוגית אפשר להגיד. נוקשה אידיאולוגית יהודי כזה משהו עם אה… נכון?

‏יהודה: כן, ואבא שלי למד ב…

‏ברק: הרבה פעמים הם גם עולים לכותרות בכל מיני הקשרים של אמירות הומופוביות, אמירות נגד חילונים, זה עלה בשנים האחרונות, כל מיני צילומים שעלו מתוך ישיבות, מה שנקרא "הקו".

‏יהודה: בדיוק. אה… דברים שאני, גם ההורים שלי לעולם לעולם לא הסכימו לקבל. תמיד תמיד היה, כשגדלנו, תמיד אה… בבית מין 'הגעתם למדינה שמי שבנה אותה, מי שנלחם בשבילה זה אנשים שנתנו פה את הכל. אנחנו לא מסכימים עם הרבה דברים בקו האידיאולוגי אצלם, אממ… אבל צריך לתת להם המון כבוד'. אממ… תמיד היה גם איזה live and let live ממש, שלא תעיז להגיד לבן אדם שאתה יותר ערכי ממנו או פחות ערכי. כאילו תמיד היה… אבא שלי היה אומר be a mensch.

‏ברק: אבל תגיד זה לא בעצם קצת מוכיח את הטענה של ישיבות הקו, שהרקע הזה, הרקע החינוכי והערכי הזה, בסוף אתה עם כיפה בכיס, אתה לא עם כיפה על הראש.

‏יהודה: נכון.

‏ברק: והטענה של… הרבה פעמים, של ישיבות הקו, זה הפיינשמקרים של ה… של הציונות הדתית ה… לא יודע איך לקרוא לזה לייט, ליברלים, whatever, בסוף הילדים שלהם יורדים לתל אביב ושמים את הכיפה בכיס, במקרה הטוב.

‏יהודה: תשמע, זה שאלה מעולה וקשה, ורק זה אני יכול עכשיו שלוש שעות, ויכולת התִמצות שלי זה לא הצד החזק. [ברק צוחק] אה… נגעת פה בנקודה מאוד חזקה ומאוד רגישה. אני אגיד, אני אנסה להגיד את זה ככה: סיימתי להתנצל על זה שאני באמצע, סיימתי להתנצל על זה שאני מגשר, סיימתי להתנצל על זה שאני יודע כמה שפות, סיימתי להתנצל עם זה שאני… החילוניות הישראלית היא מורכבת בעיניי וגם הציונות הדתית היא מורכבת בעיניי. יש דברים שאני קם בבוקר ואני קורא פוסטים של אנשי ימין ואני מזדהה איתם מאוד ויש דברים שאני קורא של אנשי שמאל ואני מזדהה איתם. שָׁנִים. הרגשתי שאני מקבל מכל הצדדים, אגב: 'אין לך עמוד שדרה אידיאולוגי. אתה תמיד, אתה, אתם המְרַצִים, אתם, אתם מרצים את השמאל, אתם מרצים את הימין, אתם חסרי עמוד שדרה'.

‏ברק: מה שאומרים היום "רקדני מה יפית".

‏יהודה: יפה. ואני סיימתי עם זה. גיליתי שמה שבמשך שנים היה המון אנשים… להמון אנשים לעג וזלזול, הבנתי שאנחנו היום זה צו השעה להשמיע את קולנו, וזה אחת הסיבות שאני יושב פה, חוץ מהעובדה שאני נהנה לדבר איתך. אבל סיימתי להתנצל על זה שהכיפה שלי היא בכיס, סיימתי להתנצל איך נראית השבת שלי, שאגב, בערב שבת, אני הולך כל ערב שבת לַבית כנסת ושומע קרליבך, ואז אחרי זה לפעמים, אני מנסה שלא, אבל לפעמים אני גם אראה נטפליקס, ומי שלא טוב לו יכול לקפוץ לי בזיגזג.

‏ברק: ליל גלנט. עד אותו ע… עד אותו ערב, עד אותו ליל גלנט אני חושב שהיו מי שהתנגדו למחאה, מי שתמכו במחאה, אבל זה היה איזה קלאש שחייב אנשים לקחת צד, שחייב אנשים לחוות דעה ושפתאום הגביר את הלהבות אה… באופן משמעותי תחת ה… השבר הזה שאנחנו חווינו פה, שהוא אמנם היה שבר סביב הרפורמה המשפטית, סלש המהפכה המשפטית, סלש whatever, איך אנשים יקראו לזה, אבל הוא היה גם קצת על הרבה דברים אחרים. אני רוצה לחזור איתך לימים האלה, איך אתה חווה את התקופה הזאתי בישראליות הישראלית? קודם כל מה עשית למחייתך, תספר מה אתה עושה למחייתך, אבל גם איפה היית ב… ברמה האישית?

‏יהודה: בשישי.

‏ברק: לא, קצת לפני, כל התקופה הזאתי, התקופה של ה… של המתחים והטרללת והרעש והקיטוב והמחאות והכל.

‏יהודה: אני, לפני השבעה באוקטובר, ולפני שהוקפצתי, לא הלכתי. הלכתי פעם פעמיים לרשום לעצמי הערות לשמוע מה צועקים.

‏ברק: למחאות לא הלכת, הכוונה.

‏יהודה: כן, כן. לא, לא הרגשתי שייך. יש הרבה פעמים שאני אגב לא מרגיש פה שייך. זה בא לידי ביטוי ב"פרלמנט קפה" ש… שלא הייתי חלק, לא הרגשתי שאני מזדהה עם רוב הדברים שנאמרים שם, וגם לא הרגשתי שזו הדרך. אה… אגב, מאז שחזרתי מהמילואים, אז אני כמעט כל מוצ"ש שם. את רוב הזמן אני עושה בכיכר של ה… חטופים, זה כל המוצ"ש שלי, וגם אני מקדיש כל כמה זמן, אני, ואז אני הולך לעמדה של "אחים לנשק".

‏ברק: אוקיי, אבל לפני המלחמה לא היית שם?

‏יהודה: לא, לפני המלחמה התעסקתי בלהתייצב מקצועית וכלכלית. היו לי תקופות לא פשוטות. קפצתי מלהיות היועץ של יועז הנדל ל… אה… ולפני כן הייתי סגן מנהל "הפועל ירושלים", ואז הייתי ב"רייזאפ", ומכולם פוטרתי. יש לי קטע ש… שאני, אה… יום יבוא נדבר על זה, אבל אני, אני פוטרתי הרבה. אה… והיום לשמחתי אני סוגר כמעט שנתיים בארגון קסום ומיוחד שאני קם כל בוקר אליו עם חיוך, למרות שזה קשה לי, וגם לזה נגיע.

‏ברק: תספר עליו, זה מעניין מאוד.

‏יהודה: אה… מסע שחרור peace of mind, הוא, הוא מוציא קבוצות של לוחמים שהיו באירועי קצה, לשבוע של טיפול וכיף בקהילות יהודיות בחו"ל, בעיקר בארצות הברית. אממ… זה אחד הדברים המרגשים והמיוחדים ש… זכיתי לעשות. מעבר לזה שזה הכניס לי יציבות ופרופורציה לחיים. מי היה מאמין שגם אני בעצמי יחווה 116 יום סבב א' ואז עוד 22 יום סבב ב'. וממש לפני כמה דקות קיבלנו את ההודעה שאני קופץ צפונה לסבב ג'…

‏ברק: אני אספר רגע ש…

‏יהודה: אבל… אבל הארגון, אני מנהל את הקשר עם הקהילות, אה… עם חלק מהתורמים, עם הפיתוח, ואני, אני כל כך נהנה. בוא, זה לא המשכורות הכי גדולות שיש, זה לא "רייזאפ", אבל זה משמעות, זה ערכי, אני אוהב את זה, וה… "לא עליך המלאכה לגמור". יש עוד המון המון עבודה לצערי בעשור הקרוב. כרגע אני שם, טוב לי, זכיתי.

‏ברק: אני אספר רגע שבאמת ממש ב… בשנייה שנכנסת פה לאולפן, סיפרת לי שממש הרגע קיבלת צו אה… לעלות צפונה, אה… אז אנחנו מקליטים ממש על סיפו של… על סיפה של הנסיעה שלך צפונה, בגדול, כן? צו שמונה כאילו, שזה ממש לעכשיו. אה… אוקיי, אז אתה התייצבת כלכלית, מקצועית, מצאת את מקומך ברמה המקצועית בארגון מדהים. אגב, הרבה מאוד ישראלים שמעו עליו, היה על זה הרבה כתבות, זה… עושים עבודת קודש מדהימה עם אה… עם חיילים שבאמת אה… צריכ… זקוקים לדבר הזה, אה… ולא, לא היית בהפגנות, אבל אני, אני… אבל היה לך איזה דעה על הקיטוב הזה או על המלחמה הזאתי או שמה…?

‏יהודה: בטח, בטח, בתוך עמי אני חי. אני, אני מזכיר לך, אני…

‏ברק: אבל היו אנשים שלא רצו, אמרו 'תשחרר אותי'.

‏יהודה: לא, אני אמרתי לך, התחלנו את השיחה הזאת עם השאלה הנהדרת שלך, אני, אני… שעד עכשיו אני מנסה עוד לענות עליה בזמן שאנחנו מדברים. אממ… אני מזכיר לך שביום שישי בערב אני רגע אחד אצל ישי עמנואל, ברחוב דוריאנוב [כך במקור], אוכל ארוחת שישי אצל "ראש יהודי", שהזוגות המקסימים האלה כל שישי מזמינים בין 20 ל-30 אה… חבר'ה מתל אביב לבוא לארוחת ערב.

‏ברק: אתה יודע כמה, אתה יודע כמה אנטגוניזם יש להרבה תל אביבים סביב אה… "ראש יהודי".

‏יהודה: כן, ברור לי.

‏ברק: ממש פחד.

‏יהודה: ברור לי וזה לא מעניין אותי. [ברק מהמהם] לא משנה כמה יעלילו עליהם וישקרו, ויש הרבה בעיות, כמו שיש בעיות עם הארגון המקביל שדיברנו עליו, אבל יש הרבה בעיות, אבל הקסם של ה… והמתיקות, וההכנסת אורחים של חלק מהצוותים, זה, זה, הלוואי שהייתי יכול להכניס לשם מצלמת וידאו, להראות לכם מה זה זוג שעד לפני כמה שנים גר באפרת והאשימו אותו בניתוק מארץ יש… מעם ישראל, במתנחלים, בחיים רק עם אנשים כמוהם. אנשים שבאים, מעתיקים את החיים שלהם. ארז, לוחם באגוז, שאם אתה רואה אותו ברחוב אתה אולי תיקח צעד אחורה, כי הוא, כי הוא לכאורה מפחיד. הוא ואשתו המקסימה מארחים כל שישי בין 20 ל-30 איש בבית. קידוש, צחוקים, ארוחה טובה, כלים מזכוכית, המון רווקים ורווקות ולא רק, יכולים לבוא ולטעום קצת מטעמה היפה של יהדות וזה, הם לא מחזירים בתשובה אף אחד. כן יש אנשים בתוך החבר'ה שהם בתהליך ומחפשים, אבל הרוב… אני יושב מול אנשים עם קעקועים ועגילים, עם הומואים.

‏ברק: זה לא סותר, אבל.

‏יהודה: רגע, ואז 24 שעות אחרי זה, אני בדוכן, אני, אני ב… אני, אני בשישי בערב אני מכין עם "ראש יהודי", ובמוצ"ש אני עם "אחים לנשק". ואני רואה את הטוב פה ואני רואה את הטוב פה, אני גם רואה את הבעייתי בשניהם.

‏ברק: "אחים לנשק" גם לפני המלחמה?

‏יהודה: לא, לא.

‏ברק: לא.

‏יהודה: ולכן אני… אני למען הסדר של השיחה.

‏ברק: כן.

‏יהודה: אני, אני…

‏ברק: אז אנחנו… אנחנו ביום כיפור.

‏יהודה: איפה, איפה "אחים לנשק" נכנסו לי ללב? בחודש הראשון של המלחמה היה להם חמ"ל מטורף, ברק, מטורף, שכל פעם שראשי לשכות של ח"כים, הכי ימין מלא מלא, לא ענו לי בכלל לוואטסאפים. ואני אומר להם 'תקשיבו, יש לי אה… קצין, או אני, או לא משנה, שעכשיו מחפש טרמפ, יש לו עכשיו אפטר קטן, אנחנו במושב מסלול', כפרה על ה… על האנשים של היישוב המקסים הזה. אין לנו איך, אין להם איך להגיע אפילו לאפטר לרמת הגולן, ואין תחבורה ציבורית בשבת, למה אין מערך טרמפים? ופתאום אתה שומע על החמ"ל האזרחי, ואנשים מ"אחים לנשק" שבאים ואוספים אותך פרייבט, ספיישל, מאיפה שאתה נמצא עד לבית, ו-24 שעות אחרי זה טרמפ חזור.

‏ברק: רגע, יום כיפור.

‏יהודה: יום כיפור.

‏ברק: יום כיפור שלפני המלחמה. אתה היית בכיכר.

‏יהודה: אני הייתי בכיכר לכמעט 20 דקות. הבאתי שני חברים לראות, שני חברים שפחות מתחברים לדברים האלה. אמרתי, 'יאללה, בואו איתי'. אנשים שבדרך כלל הכירו לי את תל אביב.

‏ברק: זאת אומרת, לראות מה זה תפילה של "ראש יהודי".

‏יהודה: זאת אומרת, חבר'ה שהם בזכותם התחלתי לעשות כושר, ולהשתמש פחות בפלסטיק, ולאכול קצת יותר בשר, וללכת לסדנאות יוגה והעצמה גברית, ודברים שקשורים לעולמות שלהם יותר. אה… פחות חד פעמי, ויום כיפור אמרתי להם 'בואו, תראו משהו מקסים', כי שנה לפני כן היה פה מקסים. ידעתי שהולך להיות מתוח, ידעתי שהולך להיות אולי אה… מתישהו, אולי בסוף איזה נס…

‏ברק: הפרעה.

‏יהודה: לא חשבתי ב-1,000 שנה שמה שאני הולך לראות זה אירוע שגובל באנטישמיות. קבוצה של אנשים מופרעים, מבוגרים, לא ילדים, שמעבר לזה שהם הרסו את התפילה, הדברים שהם נאמרו, שנאמרו שם, שחלקם אני עוד רואה אותם אגב לפעמים ברחובות, כי אני הולך הרבה. כמו לבוא לאמא שכולה ולהגיד לה 'תחזרי לקריית ארבע'. מה, באיזה קטע בן אדם מבוגר מרשה לעצמו לבוא למישהי כי… כי היא עם שביס על הראש? איך, איך, איך היא יכולה לדעת איפה היא גרה ולהגיד לה משפט כזה?

‏ברק: רגע, אבל יש לי שאלה.

‏יהודה: מה זה, מה זה המשפט הזה? 'תחזרי', ולצעוק על אה… על משפחות שאני מכיר שמה, אנשים טובים. נאמרו שמה דברים מזעזעים, ואני כל כך התביישתי, גם בשמה של תורה, גם בהתנהגות של האנשים האלה. זה פעם ראשונה שבתור… בתל אביב, התביישתי להיות ישראלי, התביישתי להיות תל אביבי, התביישתי ש… אממ… כמו שהתביישתי הרבה מאוד פעמים בציונות הדתית, ושבאירועים שונים בחיים היה לי שם בושה. בושה. הסתכלתי, אתה יודע, הסתכלתי למעלה ואמרתי 'מה קורה פה?'.

‏ברק: תגיד, אבל אתה גם, אתה הבנת את את הדבר, מאיפה זה בא, או ש…?

‏יהודה: קודם כל בוודאי. הבנתי את התסכול המטורף שיש להמון אנשים פה על כל מה שקורה עם דת ומדינה, על הממשלה, על התחושה שהערכים שלהם פה נרמסים שנה אחרי שנה, עשור אחרי עשור. זה בא לידי… זה בא לידי ביטוי בקיבוצניקים, מושבניקים, חילונים, הומואים, מלא אנשים שמרגישים שהממשלה, ככל שעוברת הזמן וכשהיא נבחרת, אז היא יוצאת לאיזה מסע נקמנות מטורף של 'אתם, אתם הקמתם, אתם שנים הייתם בהובלה, עכשיו תורנו. ולא רק שעכשיו תורנו, חכו!'.

‏ברק: אבל לא במקרה ערוץ 14, הסיסמה שלו זה "עכשיו 14".

‏יהודה: אוקיי, מעולה. ואתה רואה את זה מלא מלא פעמים, באיך שמר דודי אמסלם, חבר הכנסת דודי אמסלם מדבר. אתה רואה את זה מלא פעמים אה… באולפן 14, אתה רואה את ה… את הנקמנות, את ה… את ה… ואני אומר 'רגע, אם העגלה שלך כל כך מלאה, ככה אתה מתנהג? אם אתה כזה ערכי, ככה אתה מתנהג?'.

‏ברק: אתה מבין שמי ש… מי שמקשיב לנו בחצי שעה האחרונה בא ואומר, 'אני לא מצליח להבין את הסיטואציה הזאתי. כאילו אוקיי, הוא, הוא ממש ב… מדבר פה על הקסם שב"ראש יהודי"…'.

‏יהודה: כי יש את זה.

‏ברק: '…אבל הוא גם אה… הוא גם מוקסם מ"אחים לנשק". הוא נגד אה… זה שאין תחבורה ציבורית בשבת. אבל מה קורה פה בדבר הזה?' ישבה פה בשולחן הזה דוקטור גלי סמבירא, שיש לה איזשהיא תפיסה על ה… אגב מי שלא האזין זה הזמן, אממ… על זה שיש איזה צנטריפוגה שמושכת אותנו לקצוות ומפרידה ומפרקת את החברה הישראלית, והיא אמרה 'אתה טועה', היא אמרה לי, היא אמרה 'אתה טועה, רוב הציבור הישראלי הוא שם. רוב הציבור הישראלי הוא לא שונא את "ראש יהודי" ולא שונא את "אחים לנשק". הם אנשים שנמצאים באמצע ויכולים להנות גם מזה וגם מזה, ורוב הציבור הישראלי הוא גם וגם'.

‏יהודה: 100%.

‏ברק: לא יודע אם זה היא צודקת או לא.

‏יהודה: והיא צודקת ב-1,000%, כי רוב הציבור הישראלי, ברק, והייתי בלמעלה מ-100 חוגי בית, כשחילי ובני הקימו את המפלגה, והייתי סגן מנהל השטח או whatever, ב… לפני החיבור עם "יש עתיד", אז הייתי צריך לנסוע עם אבי ניסנקורן ועם גבי אשכנזי ועם יועז להמון המון חוגי בית בכל ישראל. עשירים, עניים, דימונה עם מאיר כהן, בצפון, סביון. ראיתי בחוג בית אחרי חוג בית, ורוב הישראלים שפגשתי, הרוב זה אנשים טובים שמתרגשים מהדגל, מתרגשים מ"התקווה", חייה ותן לחיות, הם אוהבים את המסורת, חלק יותר, חלק פחות. הם רוצים שהילדים יבואו לקידוש, ואם הם לא עושים קידוש הם רוצים שהם הילדים יבואו בשישי בערב. זה… מה שקורה פה זה טרלול של הקיצונים, זה אנשים מטורפים.

‏ברק: אתה, אתה אומר 'שימו לב! עם ישראל הוא לא בהכרח נמצא בקצוות, אלא רוב עם ישראל הוא אנשים שנמצאים הרבה, הם הרבה יותר מתונים'.

‏יהודה: הגדוד שלי.

‏ברק: עכשיו אוקיי, אז בוא, אז בוא נגיע לשם, מהשבעה באוקטובר.

‏יהודה: הגדוד שלי. ואני רק יגיד שבסוף אני לא יכול שלא לראות את הקסם, גם של "ראש יהודי" ואת האומץ של האנשים שמה וגם את הקסם של "אחים לנשק" ואת האומץ של אנשים שמה. אני מקבל משניהם המון.

‏ברק: אני רק עושה פה פאוזה…

‏יהודה: אני מסרב לנתק את עצמי מאחד מהם ובכלל, כי יש אנשים שאומרים לי 'אהה, אם אתה עם אחד מהם אז אתה X, Y, Z'.

‏ברק: אני עושה פה פאוזה כי אני רוצה להגיד, זאת הסיבה שלדעתי השיחה הזאתי מאוד מאוד חשובה, כי כשאני בא ואומר דעה לא פופולרית… קודם כל מה שאתה מביא לפה, במקומות מסוימים זה דעה מאוד לא פופולרית, כאילו, אנשים בטוחים שאנחנו על סף מלחמת אחים או שכבר הייתה מלחמת אחים, או ש… וכולי. ואתה בא ואומר 'לא, חבר'ה, המציאות היא… עזבו את הטוויטר, עזבו את מה שקורה בערוץ 12, 13, 14, whatever, כל הטרלול של הזה. בסוף האמת, האמת, הציבור לא שם ואפשר, אפשר לחיות אחרת, אפשר, אפשר להיות גם וגם. אפשר ליהנות מכל העולמות, אפשר להתרגש מכל הדברים, אפשר לקחת פנימה לחיים שלנו כל מיני רכיבים'. מגיע השבעה באוקטובר, אה… קודם כל איפה היית באותו בוקר? היית בתל אביב אני מניח.

‏יהודה: כן.

‏ברק: כן.

‏יהודה: תרמתי דם בזמן שיואב ריינר ונטע קהתי, חבריי לנשק, חבריי לספסל הישיבה במעלה גלבוע, ושניים מהאנשים שאני הכי מעריך בפער מכולם, אומרים לי 'יאללה לפיאן, תגיע'. אני, אני עם אינפוזיה ואני מוקף ב-400 אנשים שמחכים בתור ב… באיכילוב, אה… נו, בבית חולים ליד קפלן…

‏ברק: כן.

‏יהודה: …מחכים בתור לתרום דם, וזה מדהים כמה היום הזה היה מלא ברגעים הכי שפלים ואיומים של המדינה, אל מול הרגעים הכי מרגשים ומוארים של המדינה. יאיר אגמון, שגם חבר מהישיבה, אממ… כותב על זה ספר שלם ב"יום אחד באוקטובר", על הסיפורי גבורה הבלתי נתפסים של אנשים שהרגעים… וגם חילי דיבר איתנו על זה לפני כמה ימים, כמה אירועי גבורה וחסד ואומץ של אנשים שטסו לעוטף ברכב פח, עם נשקים שלופים, ונשים מבוגרות שיוצאות מהבית להביא מים ללוחמ… דברים, תקרא בספר. ואתה רואה עם… עם… בזמן שהלב שלך שבור ומדמם על, על 400 מ-N12 ואז 500 ואז 600 הרוגים. אה… איך אני הגעתי לעזריאלי? לא יצאתי מהבית עם המדים, עוצר לי ג'יפ ראשון, 'לאן אתה צריך?' אמרתי 'קודם עזריאלי'. לקח ממני את הטלפון, אמר לי 'מה שאתה צריך אני עוזר לך'. אחותי בסוף לקחה ממנו מפתח. איך הגעתי אחרי זה מעזריאלי לצומת גולני? איזה איגור אחד, מטר תשעים, איש הייטק, מחפש כבר שעות אנשים להסיע לאן שהם צריכים.

‏ברק: וואו!

‏יהודה: תקשיב, לא עבר שעתיים ושני אנשים מסיעים אותי לאן שאני צריך ב… בשמחה, באהבה, בלי כלום, עוצר איתי בקפ… עוצר איתי בתחנה, אומר לי 'יהודה תן לי לקנות לך קפה, אני לא יכול להיות, אני לא לוחם'. עכשיו גם אני כבר לא לוחם, אני בצוות ניוד, אני לוחם פשוט בגדוד של אנשים אמיצים, אבל, אבל אתה יודע, זה היה… ואתה קורא ואתה שומע ואתה מבין שביום הכי הכי נורא וקשה ועצוב זה, אני לא יכול להגיד משמח אה…

‏ברק: יש, יש בזה נחמה גדולה, אבל אין ספק…

‏יהודה: כן, ואני מתפלל, אני אומר, מנסה להגיד בבוקר 'מודה אני ושהחטופים יחזרו ושחלק מהממשלה הזאת גם תתחלף' אני, זה "מודה אני" קצת מוזר אבל, אבל אני… אני כל כך גאה, ואתה שואל אותי על על מה שמי שראיינת פה אמרה, זה קורה בגדוד!

‏ברק: כן. איך, איך זה מרגיש…?

‏יהודה: אני רואה את זה בגדוד. אז למה זה עובד בגדוד, כי שמנו מדים?

‏ברק: אתה יודע יש איזה, יש איזה שיח, אה… שבמיוחד בתחילת המלחמה היה, אבל גם עכשיו, שיחזרו המילואימניקים הביתה, ובמילואים מה שקורה זה שאנשים נלחמים שכם לשכם שמאלנים וימנים ודתיים וחילונים וכולם ביחד, מקריבים וכולי. אה… ויחזרו המילואימניקים הביתה ואולי יביאו פנימה לתוך החברה הישראלית את מה שקרה שם, את החוויה הזאתי, שהיא חוויה מאוד שונה ממה שחווינו פה ביום כיפור בכיכר דיזינגוף, ובליל גלנט, ובהפגנות, ובערוץ 14 ו-12 והכל ביחד. אה… אז א', השאלה שלי אליך זה מה קורה שמה במילואים בתחושה הזאת? מה אין שמה ריבים פוליטיים שמגיעים ל… למתחים ופיצוצים? מקטבים את הגדוד וזה? זה אחד, וב', האם, במידה ואתה חושב שיש שמה מודל אחר לישראליות, מודל שמאפשר את השיח, האם המילואימניקים הביאו אותו הביתה או שאנחנו כבר אה… נוכחים שאולי, אולי, אולי לא? אני לא יודע, אולי כן?

‏יהודה: אז קודם כל מותר אה… להביא כִּיף ב… [צליל של כִּיף] בפודקאסט? זה מותר?

‏ברק: מותר, מותר, מותר.

‏יהודה: זה…

‏ברק: למרות שבערך… אני רוצה לתת פה סטטיסטיקה שבערך 60% מאזינים, 40% צופים, אז 60% לא ראו, אבל בסדר.

‏יהודה: זה, תקשיב זה רצף שאלות שאני… קודם כל, אתה יודע שיחה טובה זה… תראה, אני עם חיוך, נכנסתי לפה עם, עם, אתה זוכר אותי.

‏ברק: יהודה נכנס לכאן מאוד מוטרד, בצדק, אגב.

‏יהודה: נסער!

‏ברק: נסער כי כי הוא נוסע, כי הוא קיבל צו ל… ללבנון. אנחנו נמצאים פה יומיים אחרי אה… יומיים אחרי הווקי טוקי המתפוצצים, אה… אבל אני רואה פה אותך מחייך עכשיו, אז…

‏יהודה: כן, זה, אז, אז קודם כל אשרֵיךָ.

‏ברק: [צוחק] אולי תצא עם חיוך.

‏יהודה: כן וכן. התשובה לשאלה שלך הם היא כן וכן.

‏ברק: למה?

‏יהודה: קודם כל אני לא נאיבי, ואני לא קם בבוקר ו… לא, לא.

‏ברק: לא, כי אתה אתה מבין שהשיח בשבועות האחרונים, לפעמים מרגיש כאילו, כאילו… לא, כאילו ה… כאילו מה שקרה במילואים לא מותיר חותם על השיח בחברה הישראלית.

‏יהודה: אני חושב שאחרי שבעזרת השם, אני אומר, חלק מאנשי הרעל בכנסת יעזבו, גם מימין וגם משמאל אגב, וחלק מהאלופים שהם ימין ושמאל אה… יש שם גם כמה בעיות על מתי מותר למישהו בצבא להתבטא ואיך, אה… למה כשלדוגמה מישהו ב… בעזה מעמיד דגל של מצעד הגאווה זה על הכיפאק וכל הציבור, סטטוסים מצייצים ו-N12 כולם זה, אבל יומיים אחרי זה, כשלוחם שמעלה תמונה של גוש קטיף, שהוא גר שם, זה 'פוליטיקה בצבא זה לא בסדר, למה הוא מכניס את זה?' אני אומר כש… כשהדור הצעיר יותר, גם מתחתי, אני בן 37 כבר, ובעזרת השם נקים משפחה בקרוב, על זה אני גם עובד, אבל… אבל כשהחבר'ה שאני פגשתי בגדוד ובגדודים אחרים והחבר'ה הבני 30 ומטה והדור הצעיר הטיק טוק שכל כך נהנינו לזלזל בו, בא ואמר 'הנני! אני פה!' באמת כולם שם, בנים ובנות, תצפיתניות, לוחמות, טנקיסטיות, דור מדהים שאוהב את המדינה שלו ומוכן להקריב הכל ברגע, בא ואומר 'אני פה!'.

‏ברק: אבל שם, אבל שמה, המתח הזה, המתח הזה.

‏יהודה: זה עובד, ברק, זה עובד, ושאלת אותי מה קורה שם.

‏ברק: כן, כן.

‏יהודה: אז קורה שמה המחקר בפלורליזם הכי גדול בעולם.

‏ברק: אני רוצה את העדות שלך מה קורה שם.

‏יהודה: אוקיי, אז העדות שלי זה שרגע אחד אתה רואה את, את אה… את לוי מהגדוד שלי, הרב, ואת… את… את איתן שגר בתפוח, ילד מתוק, נשוי טרי, שעוברים ליד צביקה, שיש לו בר במודיעין, ויש לו שני קעקועים והוא הסמפ"ם, הסמג"ד, אני כבר לא יודע, אני, אתה יודע, אה… זה עובד, הם ביחד, הכל טוב. מדי פעם יש צחוקים. גם הוויכוחים הפוליטיים זה על רמה. עמית, עמית ממודיעין, ממעלה אדומים, חבר שלי, אח שלי, שכשאני נכנסתי לעזה בפעמים הראשונות בפחד, בפחד, ברק, ברמות שאני לא יכול לתאר לך בכלל. עמית בהגה, נהג האמר, הוא גם נהג בזה… אחד האנשים הכי חכמים שפגשתי. אנשים מ"אחים לנשק" יראו אותו, אתה יודע, אין יותר ליכוד, ביביסט, שני עגילים, שרשרת. שמע, זה בן אדם, הוא לא רק עמוק וחכם ועם לב טוב ואמיץ. איזה איש אמיץ, אלוהים ישמור. והוא אומר לי דברים שאני, אני מסכים איתם, אני מזדהה, אבל מתווכחים, מתווכחים בטוב. ויושב איתו איגור ויושב איתו אממ… קוסטיה, ויושבים ומתווכחים, ואז מגיע אה… כל מיני אנשים שבאים, וכל אחד מביאה…

‏ברק: אגב, היו אנשים מכל החבורות האלה, כל החבורות של האנשים שפה ציינת ואחרים…

‏יהודה: נו?

‏ברק: …היו אנשים ש… שינו לך את הדעה לגבי משהו?

‏יהודה: בטח. אבל לפני זה אני אגיד אה… רוב השבוע מתעסקים במשימות משותפות, וזה העיקר. ואז מגיע שישי בערב ושוב חוזרים לקסם. כל השבוע זה קסם אבל שישי בערב, מי שרוצה הולך לבית כנסת, מי שלא, נשאר. אתה רואה את החבר'ה חוזרים מהבית כנסת ואז חבר'ה אחרים בפלאפון שלהם. זה לא שעכשיו הם שומעים עומר אדם או או טראנסים, זה הם באוזניות, או זה, ואף אחד לא מעיר לאף אחד. יש איזה, יש איזה הרמוניה שמכבדת כל… כולם מכבדים את כולם. ואז מגיע, מגיעים לארוחת שבת, ועושים קידוש ורוב הגדוד שם כיפה על הראש, ואם הוא לא שם כיפה אז הוא עושה ככה, והרב מדבר שתי דקות, לא שעה, ועושים קידוש ושרים "שלום עליכם" כי זה חלק…

‏ברק: כל… כל אחד מוצא את הדרך ללב של השני בצורה שהיא מכבדת את האחר ומוצאים את ה… מוצאים את הדרך לחיות ביחד.

‏יהודה: כן. וחצי מהאנשים שמה עם הפלאפון והם לא צריכים להחביא את זה, וזה, ואז הם יוצאים לסיגריה, והכל בסדר. וכשהוא, הם יוצאים לסיגריה הרב יוצא, והוא אומר לו 'הרב, שבת שלום' והוא נותן לו חיבוק. אני לא יודע אם… אם זה, אם זה לא פלורליזם, אם זה לא הרמוניה משותפת, אחד בתפוח, אחד במעלה אדומים, אחד ב… בהרצליה פיתוח, אחד בתל אביב, אחים! אז למה זה עובד שמה? כי זה עובד.

‏ברק: עכשיו, אז אני רוצה לשאול אותך, כי אתה חזרת משמה, אתה חזרת מהמילואים ו… ועשית משהו שלא הרבה מילואימניקים עושים, שזה התחלת גם להתבטא, לדבר.

‏יהודה: כן.

‏ברק: לדבר על פוליטיקה, לדבר על על דעות, לדבר על הציבוריות הישראלית. אה… אני אתן פה איזשהו פרט טריוויה מעניין, שנינו התראיינו לניו יורק טיימס, לי הייתה חוויה פחות טובה, לך הייתה חוויה יותר טובה. אה… אבל התראיינת לניו יורק טיימס, דיברת פה בכל מיני הפגנות. זאת אומרת בתחושה שלי, אולי ניסית קצת להביא אה… משהו משם לפה. יש לך דעות שהם דעות, אוקיי, אבל גם הצורה שבה התבטאת פה, ב… כתבת גם טורי דעה, ובאנגלית ובעברית.

‏יהודה: נכון.

‏ברק: הצורה שבה אתה מתבטא ברמה הציבורית, והולך להפגנות ומדבר לפעמים על הבמה, היא קצת ניסיון להעתיק את ה… את הצייטגייסט הזה, את הרוח הזאתי מהמילואים לתוך החברה הישראלית, ואני רוצה לשאול אותך א', אם אני צדק… צודק בזה?

‏יהודה: כן.

‏ברק: וב', איך אתה מרגיש שזה מתקבל, אם בכלל? איך את… איך החברה הישראלית תדע? איך אתה רואה אותה היום? אתה היית במילואים 140 יום, לא יודע כמה ימים היית, אתה חוזר למילואים הלילה או מחר, אוקיי, בין לבין אתה פה לפעמים על במות ולפעמים כותב. איך החברה הישראלית מול החוויה שהייתה לך, המדהימה, של הישראליות ההיא בתוך המילואים?

‏יהודה: אוקיי. קודם כל כשהייתי ילד, אז הייתי חוזר מהלימודים ואמא שלי הייתה שואלת אותי Did you ask good questions today? אז אתה asking good questions today.

‏ברק: אני אביא אותך כל הזמן. אני מקבל פה מחמאות.

‏יהודה: לא. אני… אני הרבה פעמים, איפה התסכול מגיע? למה, למה אני כל כך נהנה משיחה טובה? גם אם אנחנו לא מסכימים על הרבה דברים, אה… כשאני יושב בפרלמנט קפה, או בארוחת שבת בירושלים בלב קטמונים, או כשאני מגיע להפגנה ב"אחים לנשק", ושוב אני חוזר לפרלמנט קפה, כשאני יושב עם אנשים בורים וצבועים וגזענים, מכל מקום, והם חושבים שהם לא, אבל הם כל כך כן, ו… בכל מקום זה, זה מדהים לראות ואז אתה מגיע למקום ש… שמבין אותך, ומבין את מה שאתה מנסה לעשות. ובוא, אני בסוף נקרא לזה יהודי פשוט שעובד בעמותה שמנסָה לעשות קצת טוב בחברה הישראלית. יש לי משכורת צנועה, אני גר בדירה חמודה באזור מדהים. אתה יודע, לפגוש אנשים שמבינים את מה שאתה מנסה להגיד ומבינים את האמצע ולא מזלזלים בו, קודם כל זה מרענן. אז, אז לכן. לענות לשאלה שלך, אממ… אני ממש מנסה להביא את זה. אני מנסה להביא את זה מול הכתבים של הניו יורק טיימס. אממ… אני מנסה להביא את זה כשאני נואם מול 120,000 איש בירושלים, או מול 10,000 איש בכיכר הבימה.

‏ברק: סַפֵּר על החוויה הזאתי באמת על לנאום…

‏יהודה: נגיע, נגיע…

‏ברק: …מול… מול אנשים.

‏יהודה: נהדר. נגיע לזה עוד רגע, אבל, אבל מה שקרה זה קודם כל שאני בכמה קבוצות וואטסאפ כבר הוציאו אותי ממנו, בשני הצדדים.

‏ברק: אתה מבין ש…

‏יהודה: אני הוּפסקתי להזמין לחלק מהארוחות ערב.

‏ברק: אתה מבין ש… אתה מבין שאנשים האזינו לך פה, שמעו שפרגנת ל"ראש יהודי" במילים כל כך חמות והפסיקו להאזין, או שמעו שדי בתחילת הפודקאסט אתה פרגנת במילים מאוד מאוד חמות ל"אחים לנשק" וחלקם הפסיקו… אני, אני מניח שלא הרוב. רוב מאזיני הפודקאסט אני מניח שלא, אבל אני בטוח שיש אנשים שכן.

‏יהודה: אז ביי. ביי. סיימתי להתעסק בקצוות, בבורים, בגזענים, באנשי רעש. אה… אני פוגש אותם שנים כבר, עוד מהמורים שלי בתיכון, עוד בצבא, עוד ב… בירושלים וגם בתל אביב ובפרלמנט קפה ובאלף מקומות שאנשים… אה… אני, אני לא יכול לבזבז יותר את האנרגיה שלי על אנשים שהם באמת באמת מזיקים לחברה הישראלית, מזיקים בבורות שלהם, בגזענות האיומה שלהם, ב… בלקבוע מה הערכים של בן אדם כי הוא גר במקום מסוים, אם זה אפרת או נווה דניאל. או לקבוע מה הערכים של בן אדם כי הוא בוחר לחיות עם בן זוג, או לקבוע עם… אה… דברים איומים שאני שומע משני הצדדים כל החיים שלי. די.

‏ברק: אז בעצם אולי אתה, אולי אתה אומר…

‏יהודה: די. ואני אומר, ברגע שהתחילו להוציא אותי מקבוצות וואטסאפ ולהפסיק להזמין אותי לארוחות, [נקישה] סליחה, בשני הק… בשני הקצוות, אה… שתי הקצוות…

‏ברק: היה משהו שפגע בך מאוד, אישית?

‏יהודה: לא. קודם כל זה לא נעים. זה לא נעים לראות שחבר שלך מראה לך שיש חבר אחר ששולח קטעים שלך, מתראיין, כותב לקבוצות וואטסאפ ש… שא', לא ידעת על קיומם, אבל אה… ולראות אה…

‏ברק: אבל תראו לאן הוא הגיע, לאיזה מצב הוא הגיע.

‏יהודה: יהודה שמלקק ל"ראש יהודי" או יהודה ש… שהוא בעצם עדיין עמוק בפנים מתנחל ימין פשיסט גזען, ובאמצע ארוחת ערב שאני קם והולך, כי אני יושב ליד אדם ששני הבנים שלו משתמטים, והוא אומר לי דברים מזעזעים על מפוני גוש קטיף ועל הציבור הדתי-לאומי, וגם 'אז מה אם הם נלחמים, ואז מה אם יש שם שכול, הם… ואז מה על פוגל, מגיע להם', אומר לי את זה לפני השבעה באוקטובר, אני קם באמצע ארוחת ערב והולך, כי אני לא יכול להיות עם אנשים כאלה. הוא, תשאל אותו, הוא יגיד לך, הוא ליברל, הוא עמוק, אבל הוא לא לבד, יש הרבה כמוהו. מאידך, למה הגעתי לתל אביב, ברק? למה ניסיתי, למה כל כך היה לי בירושלים איזה מיצוי? חלק מזה כי הרגשתי… מבחינתי בגדו בי פעמיים, גם איפה שגדלתי, לא בבית שלי, בסביבה שלי, היה בורות וגזענות והכללות וטינופת על אנשים שבנו את הארץ, וטינופת על אנשים שלחמו על הארץ, וטינופת על אנשים שמעדיפים לבנות תא משפחתי ויש להם העדפות מיניות. כל מיני דברים שאני שמעתי ואמרתי, 'טוב, אני לא רוצה להיות חלק מזה, לא בא לי! לא בא לי להיות בשכ… באזור כזה. אז לאן אני אלך? אני זכיתי ש… שהרב יונתן זקס, כשהוא עוד היה חי, אמר לי 'יש עיר שהיא בשבילך'. אתה יודע מה הוא אמר לי? הוא אמר לי 'כשאתה נמצא עם אה… כשאתה נמצא, כשאתה באזור דתי ועם דתיים, אז הצד החילוני שלך צועק 'החוצה!' ואתה רק רואה את הצביעות ואת הריקבון של המוסדות הדתיים, ואתה… אתה מתמקד בזה. אבל כשאתה נמצא באזורים חילוניים וכשאתה מוקף בחילונים אז אוטומטית התחושה שלך של השורשים שלך, הבית שלך, להגן על המסורת, יוצאים החוצה'.

‏ברק: ואז זה הזדמנות לפיוס.

‏יהודה: כן. והוא אומר 'מה שיפה בך…' הוא אמר, והוא עודד אותי, גם כי הייתי בתקופה קשה כי בדיוק רייזאפ, שאגב למדתי מהם המון המון וקיבלתי המון, אבל הם פיטרו אותי פיטורים כואבים מאוד, והוא עודד אותי, ועל הדרך הוא אמר לי 'יום יבוא, ויש לך תפקיד'. באמת זכיתי שהוא אמר לי ש'יש לך תפקיד, יש לך יכולת להוריד את הלהבות, להנמיך את הלהבות, לבנות גשרים'. אז אתה יודע מה? יש אנשים ב"ראש יהודי" שאני לא בא אליהם בטוב, ויש אנשים ב"אחים לנשק", מסוימים, שאני לא בא אליהם בטוב, ויש לי חברים מהבית שאני לא בא אליהם בטוב. אז אוקיי, להתראות.

‏ברק: רגע, אתה בעצם יש פה איזה משהו מיוחד שאתה אומר, שאני מאוד אהבתי, בין השורות, שבעצם אם אנחנו רוצים לרפא את הדבר… אם אנחנו רוצים להעתיק את מה שקורה במילואים, שאנשים יכולים לחיות ביחד, לפעול ביחד, לאהוב ביחד, לשיר ביחד, לעשות שבת ביחד, כל אחד, אחד בטלפון אחרי זה, ואחד לא בט… אז אולי הפתרון הוא להתעלם מהקצוות, לא להילחם בקצוות, להתעלם מהם ולהתחיל לשים את האנרגיות, לחזק את האנרגיות של להפנות את המבט לתוך המרכז.

‏יהודה: בול. וזה בדיוק הסיבה שאני ממשיך. אה… יש אנשים שיגידו שאני ממשיך לעודד ולשתף פעולה מקצוניים. כי 'למה אתה הולך בשישי בערב לארוחה אצל "ראש יהודי"? למה אתה הולך לבר-כוכבא, למניין המקסים של קרליבך ששרים כי זה נוגע במאות אנשים שם? למה? למה אתה עדיין עושה את הדברים האלה?' או, עוד הודעות. 'למה אתה הולך במוצ"ש ואני רואה אותך בדוכן של "אחים לנשק"? ולמה אתה מדבר עם ה… עם רון ואייל?' ווא, אנשים טובים, 'וגל ואסתר?' אתה יודע אנשים טובים, מענטש, ערכיים, אוהבי הארץ, שאין להם שום דבר נגד המסורת והם לא הולכים לעשות פה מדינה חילונית, אבל חלאס, שיגעו להם את השכל. אני היום שש שנים בתל אביב ואני, יש דברים שאתה פשוט מבין שהם אי צדק, שזה, שסוגרים עליך. מצד שני יש גם הרבה צביעות.

‏ברק: תגיד, אבל אתה חושב שגם אני, ואני שם לב לזה הרבה, שאני אחרי, ממש בתחילת המלחמה יש לי חבר דתי ש… ימני, שכתב…

‏יהודה: או, אלה הכי גרועים.

‏ברק: …שכתב, הוא גם, אני מניח שהוא מאזין לנו, אה… שכתב כמה מילים מאוד מאוד יפות על "אחים לנשק" שזה היה כאילו בעיניי שוקינג לראות את הדבר הזה, זה היה מדהים בעיניי, כן, אבל שוקינג. אבל אחרי זה, "אחים לנשק", עם השני… עם החודשים שהתקדמו אה… הם מסרבים להודות בטעותם, שיש להם טעויות אני מניח, כאילו אני לא רוצה להגיד עבורם, כן? אבל אה…

‏יהודה: למי אין?

‏ברק: …אבל, אבל הם לדעתי, אני דעתי דעתי, זאת הדעה שלי רק, שהם טעו שגררו את הצבא כל כך מהר לתוך הסיפור הזה, והם מסרבים להודות בטעותם. אה… גם "ראש יהודי" מסרבים לפעמים להודות בטעותם, וזה סתם שתי דוגמאות לשני ארגונים שבחרנו, כי פשוט במקרה אתה… אתה… אתה אתה כשעושים עליך גוגל, אתה… אתה אתה מופיע בצמידות לשם שלהם. אבל הרבה ישראלים מסרבים לפעמים, כמובן הממשלה, אנחנו יודעים שאין להם שום טעויות. הם לא, הם עשו הכל טוב.

‏יהודה: אסור. שלא ידפקו לנו בדלת.

‏ברק: כן, אבל אממ… איך אנחנו יכולים להפנות מרכז, להפנות מבט למרכז, לשים דגש על המרכז, על החיבור, על הביחד, על הטוב, כשעדיין אנשים מתבצרים בזה שהם לא עשו טעות. האחר עשה טעויות. הם לא.

‏יהודה: אני לא יודע. קטונתי. מה שאני כן יודע זה שבתוך העולמות של הדת והפוליטיקה, גם שם יש אמצע, וגם האנשים האלה, אני מקווה שימשיכו ל… להחזיק מעמד, בין אם זה אנשים בעיניי, שאתה יודע זה, זה אממ… חילי טרופר ויועז הנדל ומירב בן ארי, להבד…

‏ברק: מירב חברה קרובה, אני מאוד אוהב אותה.

‏יהודה: אתה יודע, אנשים… אנשי אמצע שיודעים להעביר… תהלה פרידמן, עליזה לביא. אני הרשימה… אנשים יגידו, גם בליכוד של פעם, אני לא יודע מה קרה למפלגה הזאת היום, באמת, אני, אבל…

‏ברק: שים לב ששמת פה אנשים רק ממחנה שהוא נחשב היום מחנה שמאל.

‏יהודה: אז, אז אני יכול… יועז הנדל, ויועז הנדל זה ממחנה השמאל?

‏ברק: לא.

‏יהודה: אה… יש לי, אפשר, יש פה עוד דוגמאות, אבל חשוב לי גם לשים אור, וזה אחד הבעיות אפילו בשיחה פה…

‏ברק: כן.

‏יהודה: …כמה שאני נהנה ממנה. תראה כמה אנחנו מדברים על "ראש יהודי" ו"אחים לנשק" ולא על לדוגמה "בית פרת" של מיכה גודמן, תוכנית אלון, תוכנית אלול, שזה, אתה שואל אותי 'איפה העתיד? איפה הגשר? איפה האיחוי?' שם! מצטער. כרגע "אחים לנשק" וכרגע "ראש יהודי", ויכול להיות שאחרי זה יפסיקו להזמין אותי ל… לשום דבר ממה שהם עושים, אבל אני, אני, העתיד נמצא בעיניי ב… באמת באנשי האמצע, שמדברים הרבה שפות. ולדוגמה, כשאתה בא ביום כיפור לרחוב רוטשילד, בבית ספר מדעים ואומנויות, ונכנס לתפילה של אממ… של תוכנית אלול, זה לא, של "בית פרת", אממ… אתה רואה 500 או 600 איש, אה… המחיצה הראשונה היא קלאסית, אורתודוקסית, ומאחורה זה ישיבה מעורבת. יש רחוק חדר-אוכל קטן, עם קצת פרוסות ומים, למי שלא צם. עכשיו יבוא חבר שלי ממש דתי ויגיד 'יהודה, זה רפורמי'.

‏ברק: כן.

‏יהודה: ויבוא חבר ממש לא דתי שלי ויגיד לי 'תשמע יהודה, זה כבד, זה דתיים'. אבל מי שבסוף כן בא, יניב ריבלין, ידידי היקר, שנראה לי אתם מכירים.

‏ברק: ברור, מקסים.

‏יהודה: ואופיר. הם באו. אתה יודע איך זה שימח אותי לראות אותם. הם באו לערב כיפור הזה לשמוע תפילה, ולשמוע את מיכה מדבר, והם יושבים שמה אחרי זה בספות ובזוּלוֹת ושומעים ישראליות, יהדות, שיחה, מוּרכַּבוּת, ובסוף, לראות 500 ישראלים עומדים מחובקים לפני יום כיפור, לפני השבעה באוקטובר, ושרים 'תהא השעה הזאת שעת הרחמים' ואז "התקווה", וארז טל היה שם עם המשפחה שלו, ועוד מלא אנשים. אני לא יכולתי להיות יותר גאה בחיים שלי. אני זוכר שבאתי ל"בית פרת" ולמיכה, ויש לי את זה בהודעות פה. 'אתם חייבים להביא את התפילה שלכם לתל אביב'. נסעתי על קטנוע יומיים לחפש מקום, עד שמצאתי את האולם כדורסל הזה, ושלחתי תמונות למיכה ול… בזמנו זה היה קרן אפלבאום. אנשים אמרו לי 'מה? אף אחד לא יבוא. אף אחד לא יבוא'…

‏ברק: ובאו.

‏יהודה: …בלב, בלב רוטשילד. באו בשנה הראשונה למעלה מ-300 איש. אנשים צמאים לזה. הם רוצים את זה, ברק. הם רוצים את המסורת, אבל בגובה העיניים, ואל תתנשא עלינו, ואל תטיף לנו, ואל תחשוב שאתה יותר טוב מאיתנו.

‏ברק: בעצם, בעצם מה שאתה אומר זה אנשים מחפשים את ה… את הנורמלי, את השפוי באמצע.

‏יהודה: כן, וזה לא על הכביש וזה לא על הכיכר, ולכל דבר יש אמצע קצת כמו עם הורים וילדים, יש הרבה פעמים איזה באלאנס שאיבדנו, שנתנו לחבורה של אנשים להוביל פה. ואתה יודע מה? עזוב, זה לא משנה לעכשיו.

‏ברק: תמשיך, תמשיך, מה?

‏יהודה: מבחינה דתית זה העתיד. מבחינה פוליטית, אני, אני שוב חושב, חשוב לשמוע את הקצוות. אם אתה, איך אומרים? פלורליסט עד הסוף, אז גם לקצוות יש קול. אני לא יכול לתת להם לנהל פה את המדינה, להוביל פה את… את המה שקשור לדת ומדינה. הם, הם שורפים פה כל גשר.

‏ברק: יפה, אתה, בגלל זה אני רציתי להגיע ל… לרמה הפוליטית למרות שאין, אין סיבה שזה יהיה עיקר השיחה שלנו, כי אנחנו מדברים פה על דברים יותר עמוקים ויותר, יותר שקשורים לבני אדם אמיתיים, מחוץ לפוליטיקה, אבל אין מה לעשות, הפוליטיקה גם מושכת אותנו לכל מיני כיוונים, וגם אנחנו נותנים לה אולי למשוך אותנו לכל מיני כיוונים. אממ… איך אתה חושב שאנחנו יכולים לצאת מהסחרור הפוליטי הזה שמקטב אותנו ומוציא אותנו לצדדים? [שתיקה] אתה עשית גם איזשהו אה… תראה, אני לא יודע מה הצבעת כל חייך, אבל אני חושב שגם אתה עברת איזשהו תהליך אה… תפיסתי כלפי הפוליטיקה הימנית, ומענין אותי לשמוע מה אתה חושב על איך, איך, אה… איך בונים משהו מה… כי בסוף הפוליטיקה אמורה להיות אה… כלי שלנו להתווכח ביחד ולהחליט על דברים, נכון?

‏יהודה: אז אני היום אומר בגאווה, בזהות הפוליטית שלי, אז אני יכול להיות שזה גם יהיה, זה נראה לי שם חמוד לפודקאסט עתידי, אבל אני מרכז קיצון. שם אני נמצא, שם חונכתי, זה מה שאני יודע והתחלנו ב'סיימתי להתנצל על זה'. אני, אני מרכז קיצון. יש אנשים שיגלגלו עיניים ויגידו 'או, איזה איזה שטות זאת'. נו מה? או שאתה ימין או שאתה שמאל. אבל או שאתה שונא ערבים או שאתה אוהב ערבים, או שאתה שונא חרדים או שאתה אוהב חרדים, או שאתה נגד הדת או שאתה בעד הדת. וואי, תשמע, החיים הם כל כך מורכבים, הם כל כך מלאים באור וחושך, הם כל כך עצובים ושמחים. יש כל כך הרבה טוב ורע בעולם. למה בסוגיות במדינה הכי מורכבת שיש בעולם הכל חייב להיות כל כך נחרץ עם סימן קריאה? איפה המורכבות? אתה יודע…

‏ברק: מחר…

‏יהודה: אז אני, אז אתה שואל אותי איפה, חזרתי עכשיו משבוע עם ישראליז, אה… אתה יודע, לפני שנסעתי איתם, כל העולם נגדנו, כולם שונאים אותנו, מאות אלפים בהפגנות נגדנו. פתאום אתה מגיע לנאשוויל ואלבמה, ואתה רואה כמה אנשים אוהבים אותך וכמה הם בעדך, ואני מקווה שתגיע למקומות האלה ותשתתף את הדבר המדהים שעשית עם טיקטוק, אבל אני אומר, איך? לא יודע, צריך, צריך לתת ל"בית פרת" ולישראליז ולארגונים טובים ולמסע שחרור, לאנשים טובים ופשוטים שלא יודעים לצעוק, הם לא יודעים לריב, הם, הם יעשו את זה אם צריך, אבל הם אנשי האמצע, הם רוצים לעשות טוב בחברה הישראלית, הם רוצים להאיר, הם רוצים לשמוע, אה… להשמיע, הם לא באים עכשיו 'ויאללה, בוא מכות'.

‏ברק: תגיד, מחר יש… נגיד, נניח יש ממשלה חדשה, טאבולה ראסה, אוקיי? שאין, אין אף אחד כאילו מה… הכל חדש. אוקיי? אה… דף חלק. ומזמין אותך ראש הממשלה ואומר לך 'יהודה…'.

‏יהודה: וואי וואי.

‏ברק: '…בוא תן לי את השפיל שלך של שתי דקות, שלוש דקות, מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו? איך אנחנו נכנסים לתפקיד? מה, על מה לשים את הדגש? מה מאיפה להתחיל? מה חשוב?'.

‏יהודה: אני חושב שקודם כל, אני לא מדינאי ואני לא… משפטן.

‏ברק: אגב, אני רק אגיד אבל למאזינים, זה לא שזה גם מנותק מהֶקְשֵׁר, חוץ מזה שאתה מילואמניק ולוחם ואדם, ואדם מיוחד והכל, גם אתה צריך להכיר טיפה את הכנסת, את המערכת הפוליטית, את המערכת הציבורית וכולי. אתה לא מנותק מה… מההוויה ה… הארצית הזאתי.

‏יהודה: לא, הייתי בכנסת, זכיתי, יש לי ממש גם, לדעתי בכיתה ט' רשמתי שאחד החלומות שלי זה להגיע לכנסת. הייתי עובר פעם בכנסת, ליד המשכן, ה… אז, הייתי אומר, באמת, 'של נעליך, המקום הקדוש הזה', איפה שמנחם בגין, זכרונו לברכה, ויצחק רבין, זכרונו לברכה. [בהתפעלות] איזה אנשים! אתה יודע זה… איזה מנהיגים, וסליחה שאני נשמע כמו בומר שמתרפק על העבר, אבל יש את הטקס של חלופת משרדים שלהם, אם אתה זוכר, והם מפרגנים אחד לשני, ישראליות, שבזמן המלחמה הם גם עזרו אחד לשני. דברים מדהימים שהיום אני, אני לא יודע אם זה… אין, אין חפיפות ביטחוניות בכלל היום בין מישהו שהוא לא בעמדה שלך. לענייננו…

‏ברק: אתה יודע, אני חייב לספר לך משהו מדהים. מי שלא ראה, יש סדרה מדהימה בתאגיד שנקראת "שבויים". זה על כל ה… זה על כל השבויים, כל עסקאות השבויים, נעדרים, חטיפות וכאלה של ישראלים. יש שם קטע שראש הממשלה רבין הוציא תחתיו, היה אחראי על אה… על מבצע אנטבה, והוא לקח סיכון מאוד מאוד גדול. הוא גם משאיר מכתב התפטרות למקרה שה… שהמבצע ייכשל, והחטופים ייהרגו, או חיילים ייהרגו. וגם אה… וגם… אבל בסוף זה הצליח. הוא לקח סיכון מאוד מאוד גדול. עולה לדוכן מנחם בגין, האופוזיציה שלו, יו"ר האופוזיציה, לא, לא רק אופוזיציה, אופוזיציה בוא נגיד, היה שם הרבה דם, דם רע, בין האופוזיציה לקואליציה, ובא ומפרגן לממשלה ומפרגן לראש הממשלה יצחק רבין על ההחלטה הקשה שהוא לקח כדי לשלוח את המבצע הזה לאנטבה. וואו! וואו!

‏יהודה: אז, אז שני דברים, ברק, אחד, ראיתי בעצמי מה קורה בכנסת. מצד אחד הייתי צמוד ליועז כמה חודשים אממ… וראיתי בעיניים שלי את הדברים שמיד הבנתי שאני לא אוהב. אנשים שכבר 20 שנה, 25 שנה, 30 שנה, גם מאחמד טיבי וגפני ו… ואתה יודע, אנשים שכבר עשורים על גַבֵּי… הם כל החיים שלהם הם בכנסת. אני כאילו אומר מתי שהוא חלאס.

‏ברק: יש לנו ממשלה של דרעי, ביבי, אה… יש לנו את אה…

‏יהודה: זה מטורף.

‏ברק: ליברמן… אנחנו… אנחנו תקועים בניינטיז.

‏יהודה: וב… אתה יודע…

‏ברק: ולפּיד רק השתנה מהבן לאב.

‏יהודה: כן. [ברק צוחק] וגם אה… אתה רואה בעבודה ומרצ, אתה רואה אנשים שכאילו לא, לא משחררים מהכיסא. אני אומר אתה יודע, ראיתי בזמנו את שי פירון…

‏ברק: דווקא שי פירון היה מעט זמן, אבל היו שמה אנשים ש…

‏יהודה: אני אומר, עד, לכן אנשים… אומר 'לא הצלחתי' או 'נתתי מספיק'. נקסט! יש גם את הנאום המפורסם של, את השיחה המפורסמת של ביבי עם רפי רשף שהוא אומר 'ארבע שנים, גג, גג שמונה, תן לאחרים'. הוא אמר את זה בראיון איתו לדעתי ב-95' או 6', הוא אומר לו, זה ביוטיוב, אז אני לא מבין מה קרה לזה. היו לפניו ויהיו אחריו. אבל לענייננו, הבנתי תוך כמה חודשים בכנסת שרוח רעה השתלטה על המשכן. שהמשכן רקוב מהיסוד. ממש הרגשתי את זה. הרגשתי את זה באווירה, בשיחות קפה, בהפסקות סיגריה, ב… בווייב. את האיבה, את הצביעות, אצל כולם. לא בצד אחד. הרגשתי ש… מה זה המקום הדוחה הזה? זה מקום שאני חלמתי כל החיים שלי שיהיה לי את הזכות, ילד אמריקאי ששלושת האחיות שלו היו קצינות, להגיע למשכן הזה, ולראות את הגועל נפש במליאוֹת. אמרתי לעצמי 'מה? what the fuck am I doing here?'.

‏ברק: אז מחר יש ממשלה חדשה ואתה בא להגיד להם מה לעשות.

‏יהודה: אז אני מרגיש שב-37 שנים שלי, ובתוך עמי אני חי, ויש לי חברים חרדים, בני דודים חרדים, יש לי מתנחלים וחילונים, וכולם, אתה יודע, אני עם כולם סבבה רוב הזמן. אה… יש גם לא מעט אנשים שאני לא אוהב, אגב, אבל זה לפרק אחר, זה קודם כל מרגיש לי שהעניין עם שוויון הוגן בנטל, זה לא חייב להיות שכל אחד ישים מדים וישיר "התקווה" וירים נשק, אבל לא יכול להיות פה יותר שיש פה איפה ואיפה בין… גיל 18 בין גברים, ונשים, אגב, כי הוא מאמין בקדוש ברוך הוא, והוא אה… זה, זה פשוט תירוץ עלוב שחייב להיפסק, ואנשים שמה, הדור הצעיר של החברה החרדית חייבת חייבת למצוא בעצמם את היכולת להתנתק מהדור ההנהגה מעליהם, ולמצוא את הדרך. יש פה בתי חולים, משטרה, מד"א, זק"א, הצלה [במלעיל], שנכון שזה כבר קיים, אבל לבוא ולתת בין 12 ל-24 חודשים את העזרה לצמיחתה…

‏ברק: יש פה משטרה שחסר בה 20,000 חיילים.

‏יהודה: אני אפילו לא מדבר על הצבא, אלא יש כל כל כך הרבה דרכים לעזור לצמיחה, ולא רק לביטחון, אבל לצמיחה של המדינה הזאת, ולשיקום שלה. לא חייב להיות בעיניי עם מדים, אבל חייב להיות שכל גבר וכל אישה שהוא בריא בנפשו, כולל ערביי ישראל, אגב, כן? שמגיעים לוועדה ומחליטים במשך שנה או שנתיים, אני לא יודע כמה זה, שיקחו חלק בצמיחה של המדינה. ואם לא, אז אה… סנקציות קשות. די חלאס עם הקומביה, שם אני דווקא מאוד נחרץ, עם הרבה יותר סימני קריאה. שם אין לי כל כך אמצע, כי, כי אני כבר שומע 1,000 סיפורי לילה ולילה כבר שנים, ופעם 'זה לא הזמן'.

‏ברק: יש תהליכים.

‏יהודה: כן, 'זה לא הזמן', זה 'לא בזמן מלחמה', 'כרגע ביחד ננצח', 'אחדות מעל הכל', זה 'צריך בנועם'. פעם זה לפיד האבא, שהוא היה אה… כמעט גוי, ואז הגיע, אה… עכשיו זה, עכשיו זה ליברמן. כל פעם מישהו ניסה לדבר על גיוס, ואז זה הכי גרוע, בעצם זה לפיד הבן, ואז אחרי זה הכי הכי גרוע באמת זה בנט. כל פעם יש רשע אחר. פה כל פעם יש, וכאילו לא משנה מה אתה אומר, אם אתה מעיז לדבר על גיוס, אז כמוני, רגע אחד אתה גבור, שנייה אחרי זה אתה בוגד. זה לא יאומן. ואני לא בא ואני… אתה תסתכל ביוטיוב של הדברים שאני מדבר, בא מול 100,000 איש, אני אומר 'אחיי החרדים, בואו!' לא 'אל תבואו', ולא… ומה… מה אני אמור לעשות עם הדבר הזה להגיד תודה על זה שאתם לומדים? אני למדתי שנה וחצי, השנה הכי מדהימה בחיים שלי. אתם רוצים תלמדו, יש פה את את הסדר מרכז [במלעיל], יש את ישיבת ירוחם עם הרבה נופלים. זה בעיניי צדיקים בני צדיקים שמראים שאפשר ללמוד תורה, להקדיש את החיים שלך לזה, אבל כשמגיע שעת הצורך, אתה סוגר אותם ומתייצב. זה א'. כל העניין הזה של חלוקה הוגנת בנטל, בעיניי, עד שזה לא ייפתר, תמיד יהיה פה דם רע. גם כולל המשתמטים שאני פוגש בבית קפה מול הבית שלי, ובבית קפה אה… שזה אגב הווייקאפ, זה הבית קפה שאני הכי אוהב, אבל גם שם יושבים כל מיני אה… חבר'ה, וגם באחד העם וגם במונטי. כל כמה זמן אני פוגש עוד מישהו ש… או מישהי, שהם לא היו בצבא.

‏ברק: אוקיי ו-ב'.

‏יהודה: ב', העניין… דווקא בתור בן אדם ששומר מסורת ואוהב את המסורת, הפרדת דת ממדינה בדברים מסוימים. לא… חלאס, כאילו. לא יכול להיות שבן אדם, בטח אם אין לו את האמצעים, לא יכול לעלות פה על אוטובוס או על רכבת כמו שצריך, ולהיות עם המשפחה שלו בערב שבת. זה שאתה צריך לקחת מונית 120 שקל הלוך-חזור כדי לעשות קידוש בבת ים. במקרה יצאתי עם מישהי תקופה מבת ים ואין לה, והיא בחורה מקסימה והיא אומרת לי 'בוא'נה, זה 120 שקל כדי שאני ארד ואעשה קידוש עם ההורים שלי ויחזור'. זה מבאס, וגם אני וגם היא אוהבים את המסורת, אנחנו כבר לא, אנחנו כבר לא ביחד, אבל מלא דברים שהם כאילו, מוסד הנישואים פה, והדבר האחרון וזה אולי גם אתה לא יודע, היחס לאנשים פה, על פי להט"בים ומי שלא דתי ומי ש… החוסר כבוד והטירוף הזה, של אתה קובע לבן אדם מה הוא צריך או לא צריך לעשות, כי… כי אנחנו מדינה יהודית? אתה פשוט מגיע למצב שכבר מי רוצה את היהדות הזאת בכלל? עזוב את זה שזה לא היהדות שלי, אבל חלק מהדברים שנאמרים עליהם, ושעושים, זה יהדות רקובה, שחורה, רעה, מתנשאת, שכל מה שאתה… לא פלא שכשהם עוברים לך ברוטשילד ובשינקין אתה, אתה, אתה רוצה להתרחק מזה. זה שבמפא"י וכשהקימו את המדינה ושריחקו את עצמם מזה, וניסו לבנות פה איזה ישראלי, מי אמר? אבא אבן, 'רצינו דור של אה…' אתה, מה המשפט? אה… 'רציתי דור של אה… אפיקורסים…'.

‏ברק: רצינו דור של אפיקורסים ויצא לנו דור של עמי ארצות.

‏יהודה: הרבה פעמים אני מרגיש את זה אני חשבתי שאני אבוא פה לארוחות שישי, ברק, ויהיה פה שירי ארץ ישראל [ברק צוחק] ויעשו דברי, לא דברי תורה אבל ידברו על א' ד' גורדון, כצנלסון, דברי… אתה יודע, תורת מפא"י. וולט והאח הגדול, אוקיי I respect that. זה לא אני. אבל, אבל אפשר להשתגע פה, כי, כי באמת אני בתור… ואני כל כך אוהב ללכת בערב שבת לבית כנסת, ולא משנה מה אני עושה אחרי זה, זה לא עניינו של אף אחד.

‏ברק: יש פה תמה, שהתמה היא קצת נגזרת מהחוויה האישית שלך, של בן אדם ש… שלא… אתה, אתה אמרת פה 'אני לא מתנצל על זה שאני גם וגם, או מה שבא לי, ואיך שבא לי, באמצע ובמרכז, ולא נמשך לקצוות, אלא להפך, אני גאה בזה שאני מסוגל להיות אה… עם איזושהי מחשבה עצמית, ולהכיל הרבה מאוד דברים פנימה, כי כל הדברים שאני מכיל פנימה הם בעצם מה שבונה אותי', ואתה אומר, אתה בא ואומר 'הפוליטיקה הזאתי צריכה קודם כל לאפשר איזשהו קרקע יציבה של שוויון בחובות, וב… ובשאלת דת ומדינה, לאפשר לבן אדם להכיל פנימה מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה ואיך שהוא חי את חייו'.

‏יהודה: אני, כמו שאמרתי, קודם כל כן, וכמו שאמרתי סיימתי לנסות למצוא את הדרך שלי בעולמות ה-או-או, ולהבין איזה, לאיזה 'או' אני שייך, או דתי או חילוני, או ימין או שמאל. גיליתי את ה… את המסלול היפה, והוא אגב הרבה יותר קשה בעיניי, של האמצע, של הפשרה. זה הרבה יותר קשה. שנים זלזלו בזה, שנים הייתי צריך להגיד לאנשים 'אה, לא, אני, אני ימין חזק ודתי לייט או או…', די סיימתי עם זה.

‏ברק: טוב. אנחנו צריכים לסיים.

‏יהודה: אז… ולענות?

‏ברק: כן.

‏יהודה: על זה, שעוד שני דברים מאוד טכניים. אני מאמין שהכהונה פה חייבת להיות מוגבלת לשמונה שנים, ואני חושב שאסור, כמו שאמרתי, לשפוט בן אדם על פי ההעדפות המיניות שלו. אסור שאנשים שנותנים פה שנים לצבא, ולוחמים וקצינים, ירגישו שזה שהם גרים באפרת או בנווה אלעזר ירגישו שזה לא מספיק טוב, כי חלק מהציבור הישראלי קורא לזה איזשהו מילה שאני לא מזדהה איתה, 'אבל הכיבוש', כי בעיניי זה חרטא. אז אלה, היה חשוב לי לסיים גם עם זה, כי, כי חצי מהגדוד שלי הוא הוא…

‏ברק: מצד שני באמת היום, מצד שני היום הרבה מה… הרבה מהצבא, או באמת במיוחד בקרבי, יש הרבה מאוד מההתיישבות ביהודה ושומרון, ואז אה… זה כבר הפך להיות דבר… לא חושב שזה דבר שהוא אה… שאני טועה, יכול להיות, אבל לא מרגישים שזה דבר שהוא איזשהו כתם שמסתובבים איתו.

‏יהודה: לא. בכלל לא. אבל, אבל הרבה פעמים הם מרגישים שאנשים אה… הכתבה שנועם תיבון, שהוא באמת גיבור ישראל, אבל הדבר הראשון שהוא אומר ל-N12 בכתבה בעשירי לאוקטובר, זה, זה 'החיילים היו בשטחים או בחווארה'. אני שואל את עצמי 'למה הדבר הראשון שאתה צריך להגיד, בתור בן אדם באמת גיבור, אתה צריך להוציא מילה דיבה על המתנחלים?' ואני אגיד לך, יש הבדל מאוד גדול גם בין קריית ארבע וחברון, לאפרת ולנווה אלעזר, ואני אגיד לך עוד משהו אין הבדל בעיניי בכלל בין ה… כשאני בא לבקר חברים שלי באפרת, דין אפרת כדין שינקין, אין הבדל ביניהם.

‏ברק: אוקיי. לסיום, אני רוצה לשאול אותך שאלה. יש משהו שהחל מהשבעה באוקטובר, אתה חווית הרבה מאוד חוויות גם כחייל אה… גם כחייל מילואים.

‏יהודה: כן. וגם הבמה, לא דיברנו על הבמה.

‏ברק: אנחנו לא דיברנו, אנחנו נצטרך לעשות עוד פרק אולי.

‏יהודה: יכול להיות, אני אשמח.

‏ברק: אבל אני, אני רק אגיד, אני רק אגיד שבמילואים, אני חושב שבמילואים המלחמה הזאתי, זה לא כמו מילואים במלחמות או במבצעים קודמים. זה הרבה יותר אינטנסיבי, זה הרבה יותר זמן, המחירים שזה גובה בחיים האמיתיים הם הרבה יותר גדולים. זאת אומרת, זה משהו אחר.

‏יהודה: כן.

‏ברק: אה… יש משהו ב… מאז השבעה באוקטובר ששינית משמעותי את דעתך בו? שאולי היום אתה רואה אחרת ממה שראית לפני זה?

‏[שתיקה]

‏יהודה: וואו. כן, אם היו לי מחשבות לפני השבעה באוקטובר לשקול הצעות עבודה שקיבלתי בזמן שעבדתי ברייזאפ, בחו"ל, אז בסוף אני יכול להגיד שזו ארצי, זו מולדתי, פה אני צועד, פה אני רוצה שהילדים שלי יהיו, עם כל הכאב ועם כל הטירוף, מעבר לזה שאני מתפלל שהחטופים יחזרו, זה הבית שלי. אני, אני בוחר להקיף את עצמי היום באנשים, אנשי האמצע, אנשים טובים ש… שמסתכלים על האיך ועל הגם וגם, כי אני, אני בטוח, כמו שסבתא שלי יצאה מאושוויץ ושרה "לכה דודי" ואז "התקווה", והילדים שלה הם חלק מהמדינה. אני יודע שיהיו פה עוד ימים טובים. אני יודע שיהיה פה טוב, אממ… וזה השתנה. אני הייתי לפני השבעה באוקטובר, אה… בעיקר חשבתי על איך אני יכול לקדם את עצמי ואת היכולת שלי להתפרנס יותר טוב, והיום יש את זה עדיין, אבל אני בעיקר בעיקר רוצה אממ… שלציבור הישראלי יחזור קצת אחורה לימים שהוא למד לאהוב אחד את השני. לא צריך פה קומביה ואהבה באוויר וסבנטיז, אבל יש פה…

‏ברק: אבל אולי קצת משהו מהחוויה שהייתה לך במילואים.

‏יהודה: בדיוק. יש פה כל כך הרבה טוב, ויש פה כל כך הרבה אחד לשני, בין החבר'ה משדרות ובין, בין עמית בגדוד לקוסטיה, לריינר, ל… לסמג"ד שלנו גיא. כולם, גם, גם בתל אביב וגם באפרת יש מלא אנשים טובים, יש מלא אנשים ערכיים, ויש אנשים למעלה שמנסים זה, ואני, אני אה… לא יכולתי להיות גאה יותר אחרי השבעה באוקטובר להיות חייל במילואים. לא יכולתי גאה יותר להיות ישראלי, ומעל כל זה, הזהות היהודית שלי רק התאמצה, התחזקה, אה… ואני ימשיך במשימה שלי ללכת לפגוש נוצרים בחו"ל, ולדבר מול יהודים, לחזק אותם, כי לא דיברנו על זה אבל הם אחים שלנו גם, ולנסות לעשות טוב לביתי ולעצמי וגם קצת למדינה.

‏ברק: יפה. אני רוצה להגיד לסיום ש… אני, כמו שפתחתי, אה… יש לי פה בפודקאסט הזה ממש משימה, זה ממש mission שאני רואה לנגד עיניי, שזה לבוא ולדבר על איך אנחנו בונים, ואיך אנחנו מחזקים, ואיך אנחנו יוצאים מהשבר הזה, יוצאים מהטרלול ובונים את המדינה הזאתי בצורה יותר טובה. עד עכשיו כמעט כל הפרקים היו פרקים אה… מאוד קונקרטים. זאת אומרת היה פה, היה פה דדי שמחי, דיברנו על איך, איך מובילים אה… שינוי במערכת ציבורית, כנגד, היה לו ריבים עם הוועד בכבאות, כנגד הריבים ונגד הלחצים. היה פה, הייתה פה טליה לנקרי שהייתה במל"ל, דיברה פה על ביטחון לאומי, דיברנו פה על כלכלה, דיברנו פה על כל מיני דברים שהם היו מאוד קונקרטים. השיחה שלנו הייתה מאוד לא קונקרטית, במובן שהיא לא מתכון פשוט לכל מיני דברים שהם נושאים טכניים ו… וארציים, אבל אני חושב שהיא נוגעת ממש במהות של מה שאנחנו צריכים לעשות פה, ואני חושב שלקראת השבעה באוקטובר, או סביב השבעה באוקטובר, זאת הזדמנות של כולנו להסתכל רגע פנימה ולשמוע מה שאתה מספר פה על ה… על החוויה הזאת במילואים, של ה… של הכבוד ההדדי, של הבנייה ביחד, לא מתוך ביטול של מה האחר ומי הוא…

‏יהודה: בול.

‏ברק: אלא מתוך להיות זה לצד זה.

‏יהודה: כל מילה.

‏ברק: ואני חושב שאנחנו צריכים להרהר בדבר הזה ו… ולחשוב איך אנחנו מעתיקים את זה לחיים שלנו, כי זה, כי זה פשוט רכיב מאוד מאוד קריטי בצמיחה, שתהיה לנו פה, בצמיחה, בתיקון, בשינוי שאנחנו צריכים פה. יהודה, תודה.

‏יהודה: אה, אשריך אחי וזה תענוג גדול, ושימחת אותי. הנה אני יוצא מפה "כי תצא למלחמה" אני יוצא בראש מורם ובתחושה הרבה יותר טובה, ולא, לא זכיתי לדבר איתך על מה שעשית בטיק טוק, ואני חושב שהציבור הישראלי, כולם צריכים לדעת את זה, אבל תודה שהבאת אותי ותודה שנתת לי להשמיע ולהבין מה אני מנסה בדרכי הצנועה. [מוזיקה מתחילה להתנגן] ואני אממ… רוצה להגיד גם שבת שלום וגם סופ"ש נעים. [צוחקים]

‏ברק: יפה. אז שיהיה לנו אחלה, אחלה, שיהיה לנו ימים שקטים, ושל שקט ושלווה וביטחון ושנחזור ונראה את החטופים.

‏יהודה: אמן.

‏ברק: בהצלחה במילואים.

‏יהודה: תודה.

‏ברק: וטוב, אני אשלח לך את הפרק שהוא יעלה כשאתה תהיה שמה, אולי יצא לך להקשיב שמה.

‏יהודה: תודה. על הכיפאק.

‏ברק: ביי מלך.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה