בפרק הזה צופים יונתן ולילך ב"מציאות נושכת" - סרטו של בן סטילר מ-1994 שהגדיר את חיי הצעירים של דור ה-X. וינונה ריידר, איתן הוק, בן סטילר וג'נין גראפלו - נסיכי שנות ה-90 בקולנוע - מככבים בסרט הקטן בעל ההשפעה הגדולה, שיש בו משולש רומנטי, יאפים ודושים, התבגרות מאוחרת, חשש מאיידס והרבה מאוד שאלות שאין להן תשובה. "ענקי הווידאו" הוא פודקאסט בו לילך וולך ויונתן אנגלנדר, שגדלו בין מדפי הקלטות בספריות, חוזרים אל הסרטים הגדולים של דור הווידאו, ואל הצעירים שהם היו כשצפו בהם. כל פרק הוא מסע בין סיפורים אישיים, סצינות בלתי נשכחות, פנינים נשכחות ופינות חשוכות שמסתתרות בסרטים שעיצבו את התרבות שלנו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/02/2024.
פתיח: שומעים שזה "הארץ".
יונתן: שלום לילך.
לילך: שלום יונתן.
יונתן: אם היית צריכה לבחור בין אית'ן הוק לבן סטילר, במי היית בוחרת?
לילך: אני אצטרך לומר שלצערי… אית'ן הוק…
יונתן: טוב…
לילך: זה כי לא למדתי כלום מהחיים שלי.
יונתן: צפוי.
לילך: אם היית צריך לבחור בין וינונה ריידר ל…
יונתן: וינונה ריידר!
לילך: וינונה ריידר… אוקיי יונתן… פוינט טייקן.
יונתן: שלום לילך.
לילך: שלום יונתן.
יונתן: וברוכים הבאים לענקי הוידאו, פודקאסט של הארץ על סרטים ועל אנשים שרואים סרטים. והיום לילך, יש לנו תקדים היסטורי בהיסטוריה המסועפת שלנו והארוכה של ענקי הוידאו, סרט שאני לא ראיתי למעשה במלואו עד לפני כמה ימים, ואת מאוד אוהבת.
לילך: קשה לי להבהיר כמה הוא אינסטרומנטלי לזהות שלי, נגיד אם ריאליטי בייטס ואמפנדס היו מזדווגים, אני הייתי יוצאת. (צוחקת)
יונתן: אז את אמרת ריאליטי בייטס, אז נגיד רגע את השם בעברית "מציאות נושכת". עוד שנייה נדבר על התרגום המעניין של השם הזה מ-1994 של הבמאי, בן סטילר, שגם מופיע בסרט.
לילך: סרטו הראשון של בן סטילר.
יונתן: הראשון, הוא לא ביים הרבה סרטים, מאמין שנדבר על זה כשנגיע אליו. סרט די קטן, כאילו, גם בקופות, גם מבחינת בכמה הוא נעשה, הצלחה די קטנה. ההצלחה הגדולה שלו הגיעה מאוחר יותר, בדיעבד כשהתחילו להבין שהסרט לוכד משהו, איזה רגע מסוים, איזה דור מסוים.
לילך: לוכד ומגדיר, כן.
יונתן: יש סרטים כאלה, אני ניסיתי לחשוב בבית על עוד סרטים כאלה וכשאני מנסה לחשוב על תחילת שנות ה-2000 סוף שנות ה-90 עלה לי "מועדון קרב", שתפס משהו מאוד גברי אמנם, אבל תפס איזה משהו, איזה רגע…
לילך: כן ועוד מועדון, "מועדון ארוחת הבוקר".
יונתן: דוגמה מצוינת אולי, אבל את צריכה להסביר לנו מה החשיבות עבורך, עבור הדור שלך.
לילך: אני כאילו קצת לחוצה מזה כי אני מרגישה שאני הזמנתי אותך על ה-origin story.
יונתן: בצדק את לחוצה.
לילך: כן וזה קצת כמו להכיר מישהו להורים שלך, שבעוד שאת יכולה לנהל איתם מערכת יחסים, אולי לשנוא אותם מפעם לפעם, את נורא רוצה שהוא יאהב אותם. אני נורא רוצה שתאהב את ריאליטי בייטס, למרות שלי יש את כל ערימת טענות לסרט הזה. אז ריאליטי בייטס שיצא ב-94', אני צפיתי בו ככזה נערה די צעירה עם החברות שלי, וזה היה… זה גם קצת היה כמו לקרוא ביומן הסודי של אחותך הגדולה, וגם מדריך. זאת אומרת, יצאתי מהסרט ואמרתי, 'אוקיי אני מניחה שאלו הולכים להיות החיים שלי וזו הולכת להיות האישיות שלי', עכשיו כי זה תופס בדיוק את דור ה-X. נגיד דיברנו בשבוע שעבר על "ביג לבובסקי" שצפיתי בו ונהניתי ממנו, אבל הבנתי שזה לא סרט עליי ולא סרט בשבילי, וריאליטי בייטס הוא בתחושה שלי הייתה זה סרט עליי וזה סרט בשבילי, זה אמור להכין אותי לחיים כאישה צעירה, וזה מגדיר את המצוקות ואת האהבות ואת התשוקות, והרגשתי שרואים אותי שנותנים לי מילים שנותנים לי…
יונתן: ראית את עצמך על המסך.
לילך: ראיתי את עצמי על המסך, או חשבתי שאני רואה את עצמי על המסך, ובדיעבד אני אומרת, זה מבהיל אותי להבין עד כמה זה הטיל לי ביצים במוח והם בקעו במהלך החיים שלי.
יונתן: יופי, כן, (לילך מגחכת ברקע) הטלת ביצים במוח, מעולה. אז כאמור אני ראיתי את הסרט רק לפני כמה ימים.
לילך: כן.
יונתן: שמעתי עליו ותוך כדי הצפייה גם הבנתי שראיתי קטעים וסרטים, וזה משפט פה משפט שם, ואני מודה שזה לא מסוג הסרטים שהיום הייתי נלהב לראות.
לילך: כן.
יונתן: הטעם שלי השתנה מאז שהייתי בן 16, או 17, או 20. אבל גם הצפייה הזאת הוא נראה לי מאוד מעניין, אני מזהה את הדברים שאת אומרת, אבל אולי לי יש איזה מין פרספקטיבה ואיזה מין ריחוק…
לילך: יש לקוות…
יונתן: שדווקא יכול ליצור דיון פורה, יש לקוות, אחרת למה הבאנו את האנשים. (לילך מגחכת ברקע) אז ריאליטי בייטס, בוא נדבר שנייה על הפער הזה…
לילך: בשם.
יונתן: בשם. reality bites זה אכן מציאות נושכת, אבל גם זה מתייחס במילה בייטס bites לכמו בייט סייז מן…
לילך: נגיסי מציאות.
יונתן: פיסז, מן תמונות מחיי ה-X. ספציפית ה-X פה מתאים מאוד כי זה תמונות מחיי דור ה-X.
(צליל של קלטת וידאו נטענת)
יונתן: בוא נדבר על הסרט, הסרט נפתח במין הקלטה ביתית, וזה דבר שנמשך לכל אורך הסרט, אנחנו רואים שני דברים- אנחנו רואים סרט "רגיל" במרכאות, ואנחנו רואים סרט בתוך סרט, כלומר סרט שמצלם את אחת הדמויות, ספציפית וינונה ריידר, ואנחנו רואים את זה ואפשר להבחין, זה לא איזה מין קטע מתחכם שאי אפשר להבחין.
לילך: כן, זה נראה כמו וידאו.
יונתן: זה נראה כמו וידאו, והסרט נפתח עם קטע וידאו אנחנו רואים את אחת הדמויות שלנו, הגיבורה וינונה ריידר, ללינה, נואמת בתור מצטיינת המחזור באוניברסיטה שלה.
Laleina: And they wonder why those of us in our twenties refuse to work an 80-hour week, just so we can afford to buy their BMWs. Why aren't we interested in the counterculture that they invented, as if we did not see them disembowel their revolution for a pair of running shoes.
(הנאום ממשיך ברקע)
יונתן: היא מדברת על הקשיים במין נאום צפוי… והקשיים, ואנחנו יוצאים לעולם, וההורים שלנו הורישו לנו עולם שבור…
לילך: זה נאום צפוי בעיניך?
יונתן: חוץ מהסוף שלו.
לילך: אוקיי.
יונתן: כי תמיד מדברים על, אנחנו יוצאים ואנחנו צריכים להיות עצמאיים וזה, וכשמגיעים לנקודה בסוף- איך עושים את זה? והתשובה שלה היא-
Laleina: I don’t know. (sound of applause)
יונתן: ואולי אמרת שדור ה-X אולי דור ה-X זה הגדרה טובה שלו, דור ה"אנחנו לא יודעים".
לילך: זה כאילו, כשמדברים על דור ה-X מדברים על אמצע שנות ה-60 עד תחילת ה-80 כזה.
יונתן: זה משוגע, זה עצום.
לילך: זה משוגע זה מוגזם לחלוטין, אז נגיד אני הקצה קצה קצה של דור ה-X, היום גם מדברים על זה כעל אקזניאלס, אקס פוגש את המילניאלס, אז זה כאילו אמור להגדיר המון המון שנים באותם דימויים, זה לא מדויק הרי, זה לא יכול להיות. אבל לא משנה, לצורך העניין זה תופס את האנשים שב-94' הם כזה בני 20 וקצת, היא אמורה להיות בת 23, עכשיו, הנאום הזה הוא נורא נורא משמעותי בגלל שהוא בעצם קפסולה של כל הדבר הזה של דור ה-X. היא אומרת כזה דבר, אנחנו כבר לא מוכנים לעבוד 80 שעות בשבוע בשביל לקנות BMW, שזה לצורך העניין בארצות הברית- מכונית מיובאת, אנחנו לא קונים את ה- עאלק תרבות נגד שלכם, שמכרתם אותה ואת כל הערכים שלכם בשביל נעלי ספורט, אנחנו לא הולכים להיות כמוכם. עכשיו, ספציפית, את הנעלי ספורט הזה אני לא יכולה שלא לראות בזה איזושהי התנגחות עם "החברים של אלכס", שיצא 11 שנה לפני ריאליטי בייטס, וגם היה אמור לייצג את הדור הזה אבל בשנות ה-35-40 שלו, ששם הדמות הראשית הוא מתעשר מנעלי התעמלות, אז אני חושבת שזה מנהל איזה מין דיאלוג כזה- הם מכרו את הערכים שלהם בשביל חיים נוחים יותר, דור ה-X לכאורה לא מוכן לעשות את זה. אז זה המון המון זעם, המון שוליות במתכוון, זאת אומרת יש איזו התאהבות בשוליות, אנחנו לא רוצים להצליח להצליח זה למכור את עצמנו, כל הדבר הזה נמצא בתוך הנאום הזה והיא מסיימת בזה של איך אנחנו אמורים לעשות את זה? וואלה, אין לנו מושג. באמת באמת הדור האבוד, זאת אומרת דור שמוכן לשהות בשאלה.
יונתן: אני אמרתי שזה צפוי כי יש איזו מין תחושה שכל דור אומר את זה על הדור קודם. "מכרתם את הערכים, אנחנו נהיה אחרת". אני מילניאל כביכול, אבל כל מה שאני קורא על מילניאלס אני שונא, כי לא נראים לי אנשים נוראיים, אבל לעומת דור ה-X יש להם תשובות להכל- הם יודעים איך לתקן את המשטרה, הם יודעים איך לתקן את התחממות גלובלית, הם יודעים איך לתקן את השבר בארצות הברית, הכל יש להם תשובות אז הדור הזה, הדור "אני לא יודע" או "אנחנו לא יודעים" והם מוכנים, כמו שאת אומרת, לשהות בשאלה. אז בואי נכיר רגע את הדמויות שלנו.
לילך: כן.
יונתן: בסרט שלה, בסרט שוינונה ריידר מצלמת, אנחנו פוגשים את החברים שלה, והם טרוי- אית'ן הוק, שהוא חתיך מתחכם ציניקן נורא, חכם מאוד, 180 אייקיו אומרים לנו אחר כך. הוא החתיך החכם, לא יודע.
לילך: הוא עזב את הקולג' מבלי לסיים את התואר שלו בפילוסופיה, כמובן שפילוסופיה בלתי נסבלת במתכוון, כל הזמן נראה שהוא רגע לפני ההצלחה שלו- הוא מחבל בה. הוא רוצה להיות מוזיקאי, יש לו את הלהקה שלו.
יונתן: אני אגיד ששניהם, וינונה ריידר ואית'ן הוק, כבר היו די כוכבים בשלב הזה. וינונה הייתה אחרי ביטלג'וס והדרס ועידן התמימות של סקורסזה, והוק היה כבר אחרי ללכת שבי אחריו, שזה הפך, כי הוא סימן אותו ממש ככוכב עולה. עוד בקבוצה- ויקי, ג'נין גרפלו, שחקנית שאני מאוד אוהב.
לילך: אני גם!
יונתן: ואף פעם לא קיבלה את הרגע שלה.
לילך: אני חושבת שגם אפשר לדבר על זה כעל איזה התאהבות בשוליות, כאילו גם לסרט הזה קשה היה להעביר אותה טכנית, בן סטילר רצה לפטר אותה, כי לא היה לה מוסר עבודה והיא לא הייתה מגיעה לצילומים, ו-וינונה ריידר התעקשה עליה. היא אכן דור ה-X, גם וינונה ריידר כמובן.
יונתן: אז היא עובדת בגאפ, היא מצד שני היא סטלנית, היא הכי "היפית" במרכאות, בקבוצה.
לילך: כן, היא מין טיפוס, היא נראית בדיוק כמו ה-90's, (מגחכת) אבל היא גם טובת לב, והיא החברה שאתה יכול לסמוך עליה, אבל היא תמיד החברה של הגיבורה, היא אף פעם לא הגיבורה.
יונתן: נכון, ואחרון בקבוצה יש לנו את סמי, סטיב זן, שהוא בעיקר שם כדי לצאת מהארון.
לילך: כן, הוא מהארון.
יונתן: מהארון, אין לו שום מהות אחרת.
לילך: זה כל מה שהסרט אומר לנו עליו.
יונתן: אז בסרט הזה אנחנו רואים אותם מעשנים סמים.
לילך: הם כל כך הרבה מעשנים, זה מעשנים יותר ממערבון.
יונתן: ואין להם, לא יודעים מה הם רוצים לעשות עם עצמם, ואין להם כסף באמת, כל אחד עובד בעבודות כזה שלא מובילות לשום מקום. והעלילה באמת מתחילה בתאונת דרכים.
Michael: Jeesus!
(מכונית חורקת ואז קול חבטה)
Speaker (on car-phone): Michael, don’t laugh at me!
Michael: What? no! i’m in an accident, i got in an accident
יונתן: אז לייני וויקי נוסעות להן, ומתנגשות באוטו של בן סטילר, מייק.
לילך: עכשיו בן סטילר הוא סיפור אחר של דור ה-X.
יונתן: הוא קצת יותר מבוגר מהם.
לילך: הוא רוצה להיות משהו.
יונתן: הוא הקרייריסט.
לילך: הוא קרייריסט, הוא מסודר, הוא מפיק.
יונתן: מפיק במין MTV , הם בטח לא יכלו לקנות את הזכויות בשביל להגיד MTV, אז הם פשוט אמרו, איך זה נקרא, השטות שלו?
לילך: In Your Face.
יונתן: In your face, שזה תכלס תכני MTV שכאלה. גם סופר-90s.
לילך: כל הסרט משופע גם דימויים, MTV, וגם פרסומות ותרבות פופ, זה חלק גדול מהעניין של דור ה-X, אם יורשה לי, זה שאנחנו קצת נקניקיה של רפרנסים, כלומר כדי להסביר את עצמנו אנחנו פונים לרפרנסים, זה כמו ככה וככה, זה כמו התוכנית הזאת שראינו, זה כמו המוזיקה הזאת. משתמשים בהרבה מאוד תרבות פופ.
יונתן: אם תגידי פוסט מודרניזם אני קם ויוצא מהאולפן.
לילך: אבל אני לא אמרתי, אתה אמרת, אתה מבין מי צריכה לצאת מן האולפן?
יונתן: אזהרה להמשך. אז מייקל כמובן מתאהב מיד בוינונה.
לילך: אי אפשר שלא.
יונתן: מוותר לה על הכסף, אין לה כסף לשלם לשום דבר.
לילך: כן, מפגישים לדבר על כאילו סיפור רכב ביטוח וזה.
יונתן: הוא שואל אותה אם יש לה עורך דין, אז היא אומר אין לי רופא שיניים, שזה כאילו דבר מוזר להגיד בישראל, אבל הכוונה בארצות הברית זה- אין לי עבודה עם ביטוח רפואי ראוי.
לילך: אין לי ביטוח, אין לי מושג מהחיים שלי בוודאי, בוודאי זה מרגישה שזה דבר שאני יכולה לומר עד היום.
יונתן: אין לך רופא שיניים?
לילך: אין לי פנסיה, אני יודעת מה? אין לי דברים שיש לאנשים בעיקרון.
יונתן: יש לך פנסיה.
לילך: יש לי פנסיה.
יונתן: בענקי הווידאו אנחנו מעניקים פנסיות נדיבות לכל העובדים והעובדות.
לילך: תודה רבה.
יונתן: הרבים והרבות.
לילך: מי ידע…
יונתן: אז הוא הופך להיות ה-Love interest ברגע הראשון, מזמין אותה לדייט, נראה שזה הולך לקרות ובמקביל, טרוי עובר לגור ביחד עם הבנות.
Laleina: He will turn this place into a den of slack!
Troy: What the hell is your problem?!
Laleina: I have to work around here, and unfortunately Troy, you are master at the art of time suckage
Troy: Well I'm sorry miss poster girl for the workers party, but until I get that toehold in the burger industry I got a little time to suck. I'd rather check into a shelter than deal with her shit.
Vicky: It’s cool, Troy, you can stay!
לילך: טרוי, ויקי, סמי ולייני למדו ביחד בקולג', זה מה שאנחנו יודעים עליהם, הם מן חבורה כזאת.
יונתן: כן, אבל ויקי וליינה גרות ביחד, וטרוי מצטרף כי הוא, אין לו כסף וכי…
לילך: מה זה אין לו כסף- כי הוא גנב ממקום העבודה שלו (צוחקת) חטיף סניקרס! כי הוא עובד בדוכן עיתונים, כי הוא מרגיש שהעולם חייב לו.
יונתן: אוקיי, וזה כמובן מציב פה את התשתית למשולש רומנטי, כי וינונה ואית'ן הוק יש להם מתח מיני, זה ברור מהרגע הראשון.
לילך: הם היו זוג בזמן הסרט, אתה ידעת את זה? ועוד כמה שנים אחר כך.
יונתן: וגם הסרט אומר לנו את זה, ויקי אומרת כאילו,
Vicky: Ohhh would you two just do it and get it over with, I'm starving.
יונתן: כאילו, פשוט תשכבו כבר ונסיים עם זה, כאילו, באחד הרגעים. אז ברור שזו התשתית. אז טרוי עובר לגור איתם, הוא מפריע כביכול, הוא מייצג את ההפך המוחלט ממה שמייקל, בן סטילר, מייצג. כלומר, הוא לא מחפש עבודה, הוא נכנס ויוצא מחדרי שינה של נשים, ובעיקר מה שהכי בלט לי, זה שהוא ציניקן מוחלט, אין לו שום דבר שהוא מאמין בו, אין לו שום דבר שהוא רוצה או שואף אליו, הוא לגמרי יותר מכולם מוכן להיות ברגע הזה של סיימתי, אני לא יודע אם יש לי עתיד או אין לי עתיד, אני בכלל לא יודע, זו קריאה נכונה? את חושבת את זה גם?
לילך: אני חושבת שכן, הוא כמובן ציניקן והוא מייצג איזשהו רגע בהתבגרות מאוחרת, של כל זהות היא התפשרות. אם הוא הולך לעבוד במקום מסוים וזה הולך להיות הזהות שלו, אפילו הלהקה שלו, שזה אמור להיות הפאשן שלו, אפילו שם הוא לא מספיק מושקע, כי בעצם על כל דבר שתגיד "זה אני עכשיו" זה מביך, זה פתטי וזה התפשרות.
יונתן: "כל זהות היא התפשרות" זה נהדר.
לילך: תודה רבה. (צוחקת)
יונתן: כאילו זה הרגע יפה ואז אם את אומרת "תודה רבה". הרסת אותו, אבל בסדר.
לילך: (צוחקת) אני קצת חייבת, לפעמים.
יונתן: אני רוצה להתעכב על משפט אחד. יש טלפון בדירה והוא עונה.
Troy: Hello. You've reached the winter of our discontent.
יונתן: שזה ציטוט מתוך ריצ'רד השלישי של שייקספיר.
לילך: (מהמהמת לאות הסכמה)
יונתן: רמה גבוהה, אנחנו…
לילך: מאוד גבוהה, יונתן.
יונתן: זיהיתי…
לילך: כל הכבוד.
יונתן: יש פה איזו התחכמות כפולה או משולשת. אז כמובן שהם לא מרוצים- דיסקונטנט. הם דור לא מרוצה, אין לו מה לעשות עם זה. אבל ספציפית במונולוג הזה אצל שייקספיר אומרת אותו דמות מעוותת, גיבנת…
לילך: ריצ'רד.
יונתן: ריצ'רד השלישי… אבל גם ספציפית המונולוג הזה מדבר על חוסר היכולת שלו להיות עם נשים. יש עכשיו שלום, כל הג'נטלמנים נכנסים ויוצאים מחדרי שינה של נשים. אני לא מסוגל כי אני מעוות. ואני לא מסוגל לאהוב. שזה מאוד מתקשר לדמות שלו, כי אם את אומרת שכל זהות היא התפשרות, אז גם כל יחסים קבועים עם מישהי הם גם התפשרות.
לילך: כל סוג של יחסים הם כל הזמן טעונים גם בכישלון המובנה שבהם, גם באכזבה שכבר טמונה… תסכול מאוד מאוד גדול. בעצם ארבעה דמויות מדברות על זה שההורים שלהם איכזבו אותם, ספציפית ברמה האישית, המערכת יחסים עם ההורים היא לא טובה, והם כולם בצורה כזאת אחרת היו ילדים הוריים דווקא, שזה אפשר להבין לגבי ילדי ה-80's כזה, ילדי מפתח, ילדים מאוד אחראים, ילדים שדואגים לעצמם, מגדלים את עצמם. ואז הם מגיעים לגיל 20 וכמובן כבר לא חיים בבית כי זה לא מילניאז שגרים עם ההורים עד גיל 32. סליחה, לא התכוונתי להעליב אתכם. והם יוצאים החוצה והכל מחריד, בגלל ששוק הדיור הוא מחריד, ושוק העבודה הוא מחריד, והעולם קורס ויש איידס ויש, ובשביל מה טרחנו בשביל מה היינו הילדים הטובים האלו? וכאן מגיע המרד, זאת אומרת המרד הוא מרד מאוחר והוא הוא ספוג באכזבה וכעס.
יונתן: אני רוצה לשאול, אם היית ילדת מפתח. זה שאלת כן ולא.
לילך: אההה… חצי, אבל זה לא שאלת כן ולא, בגלל שהיה לי מפתח, אבל אמא שלי עבדה כגננת אז היא סיימה מוקדם יחסית. אבל האם הייתי נוסעת באוטובוס לבית הספר שלי לבד בכיתה א' ב'? כן.
יונתן: ושאלה שנייה- מתי יצאת מהבית?
לילך: 22 אני חושבת.
יונתן: קצת אחרי הצבא. בהנחה שעשית צבא.
לילך: הייתי קצינה, יונתן. היית מאמין?
יונתן: לא!
לילך: אף אחד מאיתנו לא מאמין עד היום
יונתן: אוקיי, התפזרנו. בוא נתמקד.
Troy: alderman Davis judges a… (sound of door opening) Oh, my god.
Michael: Hi
Troy: Are you a collection agent?
Vicky: Laleina!
Laleina: I’ll be right there!
יונתן: המשולש הרומנטי הזה מתגבש ומתחדד ברגע הראשון שמייקל, בן סטילר, פוגש את טרוי, אית'ן הוק.
לילך: כן.
יונתן: הוא בא לאסוף את לייני לדייט, ואז אית'ן הוק שונא את בן סטילר מהרגע הראשון.
Michael: What is your glitch, huh?
Troy: My "glitch"?
Michael: Do you have, like, a problem with me or something? Because if you do, let's just get this out, all right? Because, excuse me if somebody doesn't know the secret handshake with you.
Troy: There's no secret handshake. There's an I.Q. prerequisite, but there's no secret handshake.
יונתן: ובעצם יש לנו שני סוגי גבריות. בוא נבחר אחד ואחד… מי את רוצה לתאר?
לילך: שני הסוגי גבריות? תדבר על בן סטילר.
יונתן: אוקיי, יופי כי את מזהה אותי עם בן סטילר.
לילך: חד משמעית, כן.
יונתן: בצדק. בן סטילר הוא סוג של התבגר כבר מהמרד הזה, אם בכלל אי פעם היה לו את המרד הזה.
לילך: הוא קצת יותר מבוגר מהם.
יונתן: הוא טיפה יותר מבוגר, אבל בן אותו דור, לחלוטין.
לילך: כן.
יונתן: והוא הבין שהוא רוצה להיות מישהו. הוא רוצה פרנסה, הוא רוצה זוגיות, הוא רוצה משפחה, שאפשר לקרוא את זה כוויתור. וגם צריך לומר כלומר יש פה עניין של ליהוק- אית'ן הוק הרבה יותר חתיך מבן סטילר, אני לא יודע אם זה מודע או לא מודע, כלומר מבחינת בן סטילר הבמאי, למה הוא בחר ללהק את עצמו? אני כן רוצה להגיד שזה מאוד חכם שהם לא שמו קרייריסט דוחה כפי שיש בהרבה סרטים מהתקופה הזאת, שיער מוחלק אחורה, מעשן בשרשרת, מכרת בבורסה עכשיו כך וכך, הרסתי כך וכך משפחות, הוא נראה בחור די נחמד סך הכל.
לילך: כן אני אגיד, נאמר עליו, על ידי אית'ן הוק, קצת יותר מאוחר כשלייני חוזרת מהדייט, שהוא יאפי. אני חושבת שזה הייתה הפעם הראשונה שאני כשהלכתי לקולנוע, שמעתי את המושג יאפי, ולא עד הסוף הבנתי אותו אבל כן קישרתי אותו מיד עם הבחור הזה בחליפה עם הטלפון הנייד, הוא היחיד שיש לו סוג של טלפון נייד שם, ויאפי זה דוחה, זאת אומרת, יאפי זה הדבר לא לשכב איתו וגם לא להיות איתו בכלל. זה לגבי מייקל, הוא בן סטילר.
יונתן: אבל בואי, שנינו יאפים…
לילך: אני?
יונתן: אני יותר ממך.
לילך: באיזה אופן אני יאפי?
יונתן: כלומר אני איש משפחה, יש לי בת שנתיים, עוד אחד בדרך, יש לי פרנסה קבועה, אני קם בבוקר כל יום לא בחליפה, אתם לא רואים אותי פה, אני בחולצה.
לילך: מכופתרת.
יונתן: מכופתרת, ואלה החיים שלי. אני יוצא לטיול בפארק הירקון בסוף שבוע כמו כולם, וכלומר, חי את החיים שלי כאחד מיני אין ספור אנשי עבודה. אני קצת כותב, סבבה, אבל זה לא, אני לא אומן מיוסר באיזה עליית גג, בקושי מתפרנס.
לילך: אז מבין שתי הקלישאות האלו, שאני לא חושבת שאתה בדיוק יאפי גם, זה לא בדיוק הדור, אני… I went full in על האומן המיוסר, האומנית המיוסרת, הענייה, השולית, ה-לא בדיוק משתלבת במיינסטרים. חלק היה מבחירה וחלק כך קרה, כי התאהבתי בשוליות. בכל מקרה אית'ן הוק.
יונתן: אית'ן, כן.
לילך: הוא גבר לא באמת יציב, לא הולך עד הסוף עם האהבה שלו או החיבה שלו, הוא מאוד מאוד שיפוטי, הוא מתחכם מאוד, והוא קצת מין בית הספר לאומנות הפיתוי באדם, כי הוא עושה לה את המין nagging הזה… אגב, הרגעים שבהם בסרט הוא הכי מתעניין בלייני, הם הרגעים שבהם הוא מתחרה עם מייקל. הוא מגלה בה עניין כשהיא חוזרת נגיד מהדייט עם מייקל, או נלחם עליה, מצליח לגייס את היכולת להילחם רק כשמייקל אורב שם. עד שאין איזה סיכון או עד שאין איזה challenge שנקרא עליו הוא לא באמת שם, הוא כאילו מתייחס אליה די כמו זבל.
יונתן: כשהייתי בן 13 הוא המבוגר שהייתי רוצה להיות- חכם, חד, אמן… היום אני מסתכל עליו ואומר- איזה דוש, אלוהים ישמור. זו הייתה החוויה שלי עכשיו.
לילך: בצדק, וזה כי באמת אתה גבר טוב ומתוקן. אני כשצפיתי…
יונתן: (קוטע אותה) אני מצטט… אה רגע רגע…
לילך: כן, תיעצר על זה, בבקשה. תחגוג את זה.
יונתן: טוב, אמרת שאני טוב.
לילך: רגע, תחגוג את זה, רגע.
יונתן: לא לא, זהו, עצרנו.
לילך: אפשר להמשיך?
יונתן: בואו נפנים.
לילך: תודה רבה. אני כשצפיתי באית'ן הוק בהיותי בת 16, אמרתי או מיי גאד, הוא מושלם, כן ברור, בטח שהוא מושלם, לילך. למה? כי הוא, וכל בני דמותו שתבחרי בהמשך יגרמו לך להרגיש, אני רגע הופכת את זה לאישי אבל זה לא זה גם קורה בסרט, לרגע אחד הכי מדהימה, והכי הכי מעניינת ונחשקת… הוא היחיד שרואה אותך.
יונתן: הוא היחיד שמבין אותך.
לילך: הוא מבין אותך, וברגעים אחרים הוא האדם שאי אפשר לסמוך עליו, שלחלוטין יעלם שישאיר אותך לבד, ושאף פעם לא באמת יתחייב. אבל המתח הזה מקסים אותי, כי אני לא מתוקנת או בריאה.
יונתן: אז הדייט של סטילר ו-וינונה די טוב, נראה שהם מחבבים אחד את השני, הם כמובן הולכים למסעדה יקרה, הוא מזמין את הדברים הכי יקרים ולא מסיים אותם, והוא מתעניין בה, והוא אומר אני אקח את הסרט שלך ואציג אותו למפיקים.
לילך: היא מספרת לו בכלל, זה פעם ראשונה שהיא אומרת את הדבר הזה, שהיא רוצה להיות דוקומנטריסטית, והיא רוצה לעשות סרט על צעירים שאין להם role model, וזה דבר מאוד מאוד חשוב, כי באופן שבו היא מציגה את זה הם חבורה של.. זה קצת "אי הילדים", הם חבורה של ילדים אבודים.
יונתן: המילה ילדים היא מאוד מתאימה פה על אף שהם בני עשרים ומשהו. הילדות התארכה, או נדחתה.
לילך: כן, אני חושבת שזו אחת הפעמים הראשונות שיש ייצוג לזה שהתבגרות היא לא דבר שמסתיים בגיל 18 פונקט.
יונתן: כאילו, יש בישראל את הדבר הזה של ה-18 פונקט.
לילך: בגלל שיש צבא, ועדיין אנחנו יודעים להגיד עכשיו שזה שצעירים מסיימים צבא ולא יודעים, אובייסלי, מי הם ומה הם רוצים לעשות.
יונתן: מה תעשה אחרי הצבא…
לילך: זה דבר טבעי, זה דבר הגיוני, יש לזה הרבה הרבה יותר סבלנות היום, אבל פעם- מה הכוונה לא, זה אין צבא, אתה יוצא מהבית, אתה הולך ומחפש את אשתך, ואתם חיים לנצח ביחד, וכך זה הולך להיות.
(שיר מתנגן- Oh baby I love your way)
יונתן: אז הדייט מוצלח כל כך, והם שוכבים, באוטו של מייקל, מול הבית של לייני.
לילך: קלאסה.
יונתן: וטרוי רואה אותם. וברגע הבא, כשהיא נכנסת, הוא כמובן,
לילך: הוא מחכה לה, בסלון.
יונתן: הוא מחכה לה.
לילך: כמו קריפ.
יונתן: הוא מדליק את האור, כמו בסרטי מתח (לילך צוחקת) מדליק את האור כשהיא נכנסת.
Troy (singing): Ohh baby I love your way every day… I wanna be with you night and day.
Laleina: Shhhh!
Troy: So you’ve been up all night? ohh.. i’m picking up some very strange vibes in here.. they’re of the “I just got laid!” variety… I just would have liked to have been there… to watch how you rationalized sleeping with a yuppy-head cheeseball on the first date.
Laleina: He's not a yuppy.
Troy: He's the reason why Cliff Notes were invented.
יונתן: ויש להם ריב, ובריב הוא אומר לה דבר מאד מאד לא נעים. הוא מתקרב אליה ואומר
Troy: I’m really in love with you.
לילך: והוא מסתכל עליה ואומר…וכולנו בקהל מין כזה.. "כןןןןן!"
יונתן: סוף סוף!
לילך: הוא מאוהב בה וזה כל כך מקסים, ואז הוא אומר לה.
Troy: (laughing) Is that what you wanna hear? Is it? well... don’t flatter yourself.
לילך: אני רוצה להגיד עכשיו… פאק יו.
יונתן: סופר דוש.
לילך: פאק יו! אבל אני אגיד שזה עבד עליי מדהים אז.
יונתן: זה עובד גם על לייני, זה עובד על וינונה.
לילך: ברור שזה עובד עליה.
יונתן: כלומר, זה מין רומן שאנחנו יודעים שהוא יבשיל בהמשך הסרט ויקרה. כלומר, אי אפשר שלא.
לילך: אי אפשר שלא, אי אפשר שלא, וזה מחריד עד כמה המכניקה הזו פשוטה. (מגחכת)
יונתן: אז יש לנו סיקוונס עוד פעם מתוך הסרט של לייני. שוב ריאליטי בייטס, קטעי חיים. ויש בו שניים חשובים. אחד טרוי מתוודה שאבא שלו עזב את הבית כשהוא היה בן חמש ואז גם גילה שהוא גוסס מסרטן, ואז בעצם אנחנו מבינים שלכולם יש בעיות עם ההורים שלהם.
לילך: כן.
יונתן: וינונה יש לה הורים עשירים, גרושים. וכשהם מציעים לה אוטו. או מציעים לה כרטיס כזה של דלק בחינם, היא כאילו מהססת, אבל היא לוקחת את זה. זאת אומרת, הפשרה על הערכים שלה באה כאילו תוך רגע.
לילך: כן, אתה שופט אותה על זה? כאילו…
יונתן: לא, לא, אני גם הייתי לוקח אותו בחינם.
לילך: כן, זה מין BMW משומשת.
יונתן: אז זה אותו BMW שמדברת עליו בנאום שלה?
לילך: בטח.
יונתן: כלומר, לא סתם BMW.
לילך: כן, כן, כן. ה-BMW שמוכרים עצמנו עבור.
יונתן: אוקיי. ולוויקי יש הורים שמשתינים עם הדלת פתוחה.
לילך: אמא שלה, כן.
יונתן: כלומר, זה סוף התהליך של ההתברגנות של המין, בשביל מה, אין רומנטיקה, אין שום דבר. וסטיב, יש לו הורים שהם לא יודעים שהוא הומו.
לילך: כן.
יונתן: וכשהוא בסופו של דבר מגלה להם, האמא שלו לא מקבלת את זה טוב. והוא אומר, הייתי רוצה להיכנס חזרה הביתה. הוא יושב מחוץ לבית.
לילך: הוא יושב בחוץ, כן.
יונתן: הדבר השני זה שאנחנו הולכים עם ויקי לעשות בדיקת איידס.
Vicky: The free clinic AIDS test. The rite of passage for our generation. We're so lucky. Come on.
לילך: כאמור, השנה היא 94', אז אנחנו כבר יודעים, אנחנו כחברה, שאיידס זה כבר לא בעיה של אפריקה והומואים. אני, הדור שלי, אחזור לדבר על עצמי, אנחנו היינו בגיל כשצפינו בזה שכבר ידענו שיש סקס בעולם, ידענו שאנחנו הולכות לעשות סקס, ויחד עם זה מיד נכנסה כעסקת חבילה ה-AIDS. זאת אומרת, עם החרדה קודם לכן הייתה שתיכנסי להריון, עכשיו החרדה היא שתמותי.
יונתן: הרי, הקשר ל-AIDS זה סקס. כלומר, הדבר הזה שכביכול הוא אמור להיות הכי משחרר והכי חופשי כשאתה גבר או אישה צעירה, זה הופך להיות מין רולטה רוסית.
לילך: זה רולטה רוסית, וזה סינקדוכה לזה שהחיים הם רולטה רוסית. אי אפשר לסמוך על שום דבר. אי אפשר לסמוך על זה שתהיה לך עבודה כשתגדלי, אי אפשר לסמוך על זה שיהיה לך איפה לגור כשתגדלי. אי אפשר לסמוך יותר על שום דבר, ובמקביל יש את החרדה הזאת, להיות ההורים שלך, שזה אומר לעבוד באותו מקום 40 שנה, בשביל לקבל שעון זהב בסוף, ולהיות נשואה לאותו אדם. או להיחשב לשבורה בגלל שהתגרשת.
יונתן: כן, אין פתרונות.
Laleina: Ok guys, family meeting. Something's happened.
Troy: Oh no, They've discovered Nutrasweet causes you to grow a third eye.
Laleina: Would you shut up? I just got fired.
יונתן: אז מפטרים את לייני מהעבודה שלה, היא לא מצליחה למצוא עבודה, היא כמובן מבקשת כסף מההורים שלה, הנה עוד פשרה.
לילך: בדור הזה שבו... הפחד היה, אני חושבת, וגם הפחד של הדמויות, זה שאם תעבדי באיזושהי עבודה משמעותית, אבל שאת לא רוצה, זו עכשיו הולכת להיות הזהות שלך וזו עכשיו הולכת להיות העבודה שלך לתמיד. אז עדיף לקחת עבודה זמנית, טיפשית ומגעילה, שאת יודעת שאת לא יכולה לחיות בה.
יונתן: מצד שני, כשוויקי מציעה לה בואי תעבדי בגאפ, היא אומרת, כאילו… מגיבה במין גועל של כאילו "מה פתאום".
לילך: בדיוק בגלל זה.
יונתן: כי זה הסמל של...
לילך: בדיוק בגלל זה, בגלל שלעבוד בגאפ עכשיו, איפה שאפשר להתקדם, ואנחנו רואים שוויקי היא מתקדמת בעבודה שלה, היא כבר סגנית מנהל והיא אפילו מרוצה מזה. אם לייני נופלת לזה, היא לא יודעת איך היא מוציאה את עצמה.
יונתן: אני לא רואה את זה ככה.
לילך: אוקיי.
יונתן: אני רואה שלעבוד בגאפ זה לעבוד בדיוק במקום הזה שהוא הסמל של כל מה שהיא נגדו.
לילך: ברור! for the men.
יונתן: של הקפיטליזם, של השובע, כאילו, היא לא מסוגלת, שהזהות שלה תהיה "אני עובדת בגאפ".
לילך: אנחנו רואים את זה באותו אופן, זה בדיוק הדבר הזה.
יונתן: הרגע החשוב הבא, ואולי הסצינה הכי איקונית מהסרט, זה טרוי ולייני הולכים למין טיול רגלי, ביניהם.
לילך: אחרי שהיא מפוטרת.
יונתן: כן. יש להם כימיה נהדרת, והוא אומר, זה כל מה שאנחנו צריכים.
Troy: You see, Lainie, this is all we need. A couple of smokes, a cup of coffee, and a little bit of conversation. You and me and five bucks.
Laleina: You got it.
יונתן: ואז הם מתנשקים.
לילך: ואז הוא מנשק אותה. עכשיו אני אגיד…
יונתן: וואו. למה ההבחנה הזאת?
לילך: בגלל שהם לא מתנשקים, בגלל שהוא מנשק אותה והיא עוצרת את זה והיא לא רוצה לתת לחברות המדהימה שלהם להרס או לעבור לשלב הבא. אני אגיד שהוא מחבב אותה כאן, הוא מביע את החיבה שלו, כי היא פוטרה עכשיו, והיא, הוא מזהה ממש הוא מעצמו. והוא הכי אוהב אותה כשהיא שבורה.
יונתן: אני, אולי בשם הגברים כולם, אני רק רוצה להציע פה, גם אם אני לא, אני מסכים איתך באופן עקרוני, אבל אולי נציע את...
לילך: אבל אני מתווכח איתך בכל מקרה. (מגחכת)
יונתן: כן, בואי נציע את האפשרות השנייה.
לילך: כן.
יונתן: הוא מאוהב בה באמת.
לילך: הוא מאוהב בה באמת, אני מסכימה להגיד את זה.
יונתן: הוא פשוט לא יודע, הוא אח… בעיניי הוא בין כולם הכי פחות בוגר. הוא לא התבגר. הוא ממש ילד בתפיסת עולם שלו ובהבנתו את העולם. והוא לא יודע איך להיות מאהב. הוא לא יודע איך להתחייב. אז הוא פשוט מדי פעם מתפרץ ממנו.
לילך: נכון.
יונתן: וזה לא איזה עניין ציני של ניצול, איזה עניין של חוסר יכולת לדעת איך להביע אהבה.
לילך: אני לא חושבת שזה ציניות, אני חושבת שזה לא מודע, אני חושבת שהיא יותר נגישה לו כשהיא על הקרשים.
יונתן: אוקיי.
לילך: ולא שהוא לא אוהב אותה, אלא שוואלה, אהבה זה לא הדבר שמכסה הכל, צריך הרבה יותר דברים, as we know by now, אם החלמנו.
יונתן: ואז יש לנו עימות שני בין טרוי למייקל. זה שוב, הוא בא לאסוף אותה לדייט.
לילך: הם לא סתם יוצאים לדייט. הוא הודיע לה, מייקל, שהוא הראה את הסרט שלה, את ה… בלי רשותה, למשרד הפקה שהוא עובד בו והם הביאו עניין, והם עכשיו "הופ" הולכים להשקה של זה, כי ככה דברים עובדים, כמו שאנחנו יודעים יונתן, אתה מציע משהו והוא מיד יוצא לפועל.
יונתן: זה שזה היה בניגוד לרצונה, זה חשוב מאוד, או לא בניגוד לרצונה אלא בלי שהיא הביעה הסכמה. כלומר, ברגע שהוא אומר לה את זה, היא ממש בקטע.
לילך: היא ממש ממש בקטע.
יונתן: אבל היא אמרה לו, "עזוב" והוא עשה את זה בכל זאת.
לילך: כן, הוא הראה את החומרים המצולמים שלה, הם עכשיו הולכים להשקה של הסרט הזה שהיא עשתה, שנקרא, ריאליטי בייטס, ואיזה סרט, בתוך סרט, בתוך סרט. והיא יצאת לבושה חגיגי במין שמלת קרושה, ומייקל אומר לה, את נראית מדהים, וטרוי אומר לה, את נראית כמו…
יונתן: אבל זה שוב העניין הזה של המחמיא לעומת האמת, או לפחות מה שטרוי חושב שהיא האמת.
לילך: הוא לא מתפשר על האמת, והיא רוצה להלכת להחליף את הבגד, עד כדי כך, היא מתערערת.
יונתן: ואז טוי אומר למייקל…
Troy: You don't know what she needs.
יונתן: אתה לא יודע מה היא באמת צריכה. אז אני רוצה לשנייה להתעכב על ה'באמת'.
לילך: בבקשה.
יונתן: יש פה איזה מין דגש לכל אורך הסרט על 'מי אתה באמת'.
לילך: כן.
יונתן: והעולם האמיתי, ואני כאילו מסרב לקבל את ההבחנה הזאת, בין אמיתי ללא אמיתי. הם תופסים אמיתי בתור מה שאני רוצה. מה שאני רוצה בלי שום התחשבות בכל שאר המאפיינים, או בלי התחשבות במציאות.
לילך: בלי התחשבות באחר.
יונתן: כן, כלומר, אם זה מה שאני חושב, מרגיש, מאמין בו, זה אמיתי. זה נורא ילדותי.
לילך: כל הדימוי הזה של טרוי, הוא מין הולדן קולפילד כזה, שיוצא נגד הצביעות של המבוגרים, והעמדת הפנים, הוא כאילו לא מוכן לשחק את המשחק, ולכן הוא אמיתי יותר מכולם, טוב יותר מכולם, וסובל יותר מכולם, כי הוא בחיים לא ילבש חליפה כדימוי הזה של… משהו שאתה מלאכותי שאתה שם מעליך כדי להסתדר בעולם.
יונתן: ועכשיו אנחנו שני אנשים מבוגרים, את הרבה, הרבה יותר מבוגרת ממני.
לילך: חבל שאתה חוצפן כל כך.
יונתן: אנחנו יודעים שזכרת, כלומר אנחנו יודעים שלחיות בעולם האמיתי, זה להתחשב באחר ולעשות פשרות כל יום, כי אתה צריך להתפרנס, כי אתה צריך לרצות. כי אתה צריך לעשות אלף דברים שאתה לא בהכרח שלם איתם. אבל זה מה שנקרא החיים.
לילך: אני חושבת שאתה יודעת, זה טוב ממני. למרות… למרות… למה אתה צוחק?
יונתן: כי את בעצם אומרת, אתה הרבה יותר מתפשר ממני.
לילך: לא, לא. זה לא מה שאני אומרת. אני אומרת שכאמור נזרע בתוכי הזרע הזה של... הדימוי הזה של דור ה-X שבו אתה מוותר על עבודות כי הם לא תופסות את המהות שלך. או מתעקש על חוסר הצלחה או על שוליות, כי זה עלול למסמס אותך, זאת אומרת, זה דווקא התנהלות הרבה הרבה יותר בפחד, והרבה פחות בוגרת.
יונתן: זה שאני יותר בוגר ממך, אני מוכן לקבל.
לילך: אתה מושלם.
יונתן: ועם זה נעבור הלאה.
לילך: בלתי נסבל.
יונתן: אז בסצנת ההשקה אנחנו מגיעים, אנחנו מגיעים לרגע הזה שבו ריאליטי בייטס, הסרט שבתוך הסרט, הולך להיות מוצג בפני המפיקים, בפני לייני, שלא ידעה שערכו אותו קצת. כביכול.
לילך: קצת?!
יונתן: כביכול.
לילך: אנחנו יודעים שזה מגוחך, כן? היא העבירה את המן חומרים, ואז היא לא ראיתה אותם ומישהו "יד נעלמה" ערכה אותם לקליפ…
יונתן: בסדר, זה… אני מוכן לתת את הסרט. אני זורם עם הסרט. ואז אנחנו רואים את הסרט והוא שונה לחלוטין ממה שהיא דמיינה. וממה שהיא צילמה, ערכו את זה במין קטע מגניב, צעיר, MTV, הוסיפו לה קטעים, הוסיפו לה בדיחות.
לילך: הוסיפו לה פרסומות.
Laleina: The answer is simple
(Song: We’re on a road to nowhere…)
Laleina: The answer is… the answer is…
Title: Pizza.
Vicky: Pizza?
(song continues in background, sound of applause)
יונתן: זה מין מוצר שהוא מאוד מוצר.
לילך: הוא "הוזנה" ברמה כזו שהיא מזועזעת. זה לא רק הסרט, נמכר, הזהות שלה נמכרה.
יונתן: כן, והיא כמובן מאשימה את מייקל בצדק. מייקל מתנצל, נראה, שוב, באופן כן, שהוא לא ידע.
לילך: הוא לא ידע.
יונתן: הוא מתנצל, הוא מבקש סליחה, הוא רודף אחריה, אבל היא עוזבת.
לילך: היא נורא כועסת והיא עוזבת.
יונתן: ישר אל תוך זרועותיו של טרוי, שוב, שמחכה בבית, והוא רואה אותה ברגע הכי פגיע שלה,
לילך: שוב, אתה אומר, הוא רואה אותה ברגע הכי פגיע שלה, כמובן, שאז היא הכי אטרקטיבית.
יונתן: בדיוק. בגלל זה העברתי את רשות הדיבור אלייך.
לילך: והיא אומרת לו.
Laleina: I was really gonna be something by the age of twenty-three.
Troy: Honey, all you have to be by the age of twenty-three is yourself.
Laleina: I don't know who that is anymore.
Troy: Well, I do. And we all love her. I love her. She breaks my heart again and again… But I love her.
לילך: וזה כל מה שצריך בהקשר הזה, והם שוכבים וזה מדהים, זה הסקס הכי מדהים הקולנועי והכל נראה מושלם וסופר רומנטי.
יונתן: סופר רך.
לילך: לגמרי, אין בזה שום דבר שעשוי להקרינג' אותך כצופה.
יונתן: לעומת הסקס עם מייקל באוטו, שהיה בזה משהו מאוד זול ומקרינג'...
לילך: על הדרך ובלי הרבה רגשות.
יונתן: אז זה הסקס האמיתי, הסקס של אהבה.
לילך: כן. זה איזשהו שיא, הם קמים בבוקר, הוא מתחפף.
יונתן: זה השיטת פעולה שלו, זה מה שהוא יודע לעשות, זה מה שעושים לכל הבחורות.
לילך: זה מה שהוא יודע לעשות.
יונתן: הוא נעלם בבוקר.
לילך: כן.
יונתן: אני רוצה שניה, כשדיברנו אתמול, שלשום, על הסרט, ואני אמרתי לך, בסופו של דבר זו קומדיה רומנטית, את הגבת במין "מההה?!?" של עלבון...
לילך: זו קומדיה בעינייך?
יונתן: עלבון ותדהמה. אז עכשיו שאני, כשאנחנו מתקרבים לסוף, את לא רואה שזה המבנה המובהק של קומדיה רומנטית?
לילך: זה אולי המבנה, אבל… זה כמו שתגיד לי שאני קומדיה, כאילו... How dare you לצמצם את הסרט הזה? למין דבר הזה? האם אתה לא רואה שזה דרמטי וטרגי ופגיע ואמיתי? זאת אומרת, זה כאילו לא נופל לתוך נוסחה.
יונתן: אבל קומדיה רומנטית יכולה להיות טובה. יש סרטים נהדרים שהם קומדיה רומנטית. אם הבמה היא מוכשר מספיק, או את הסרטאי, או את התסריטאית במקרה הזה מוכשרים מספיק, אפשר להלביש על המבנה הזה המון דברים. והסרט עושה את זה. אבל בסופו של דבר, ועוד שניה נגיע לסיום, לא רק שזה המבנה של קומדיה רומנטית, זה גם הסיום הסופר-קלישאתי של קומדיה רומנטית.
לילך: אני חושבת שזה אפילו יוגדר בכל מיני מקומות כקומדיה רומנטית, ועדיין אני תופסת את זה כמעליב. וזה אני אגיד בגלל שאני קרובה מדי למטריה, לא בגלל שאני צודקת.
יונתן: לא, את לא צודקת.
לילך: תודה רבה.
יונתן: עימות סופי.
(גיטרות מתנגנות, טרוי שר)
יונתן: ומגיעים לעימות הסופי, טרוי ומייקל ולייני, כולם מתכנסים לעימות הסופי בבר, שבו הלהקה של טרוי מנגנת. מייקל מגיע עם שני כרטיסי טיסה.
לילך: כן, זה לא שהם ביחד, זאת אומרת, טרוי הולך, הוא נטש אותה, והוא הולך לנגן את השיר שלו על זה שהוא שום כלום, I'm nothing, ואנחנו רואים אותו פעם ראשונה פתאום מוזיקאי, הוא כאילו גם מוזיקאי טוב, הוא מוזיקאי טוב, לא?
יונתן: (ממלמל)
לילך: אני עדיין דלוקה עליו, כמו שאתה רואה. היא מגיעה לשם כדי לחפש אותו, מייקל מגיע לשם כדי לחפש אותה, והיא עומדת שוב בין שני הדימויים האלו של האנשים שהיא צריכה לבחור בהם.
יונתן: והנה אפשרויות כפי שהן מוצגות. מייקל מגיע עם שני כרטיסי טיסה, הוא אומר, אנחנו נתקן את הסרט שלך, אני מתנצל. הוא נחמד, הוא נחמדיש.
לילך: הוא לוקח אחריות.
יונתן: יש לו כסף, מגיע עם כרטיסת טיסה, וטרוי הוא בהכי דוש שלו.
לילך: וואו.
יונתן: הוא לא רק שהוא שר שיר כאילו שמעליב אותה. הוא תופס אותה אחרי זה לשיחה, והוא אומר לה, את לא יכולה לשלוט עליי. את שולטת על מייקל, אבל אני עשוי להעלם לך, ואני עשוי לפגוע בך.
לילך: (מהמהמת לאות הסכמה)
יונתן: וכאילו, 'זדייני, זה מה יש. את רוצה אותי, זה אני, ואני הדבר הכי, עוד פעם, אמיתי בחיים שלך.
לילך: בדיוק, זה לא 'זה אני', זה 'קבלי אותי כמו שאני', אני הולך לפגוע בך, אני הולך להעלם לך, אבל אני הדבר האמיתי היחיד בחיים שלך, ואני רוצה… לצטט כאן את מיה אנג'לו, באמת, ולהגיד, כשאנשים מראים לך מי הם, תאמיני להם בפעם הראשונה. והוא אומר לה, מראש, זה הולך להיות סיוט. ואני אוסיף על מיה אנג'לו, גם ללילך בת ה-16, וגם למי שתרצה לשמוע את זה, ואת לא תהיי זו שתשנה אותם.
יונתן: ובשביל לייני זה יותר מדי, והיא לא בוחרת לא בזה ולא בזה, ובורחת לה.
לילך: כן היא חותכת משם והם שוב מדברים על זה עם זה הגברים, שזה בסצנה מעניינת.
יונתן: כן, סצנה מעניינת, יש להם שיחה אחרונה שבה אנחנו מבינים שמייקל מבין היטב את רוי, כאילו, הוא אומר לו, אתה רואה את החיים, מבחוץ אתה ציניקן, אתה חושב שזה מגניב, אתה מסרב to engage עם החיים, הוא גם מנסה לצטט מתוך המלט. הוא אומר, אתה כמו ליצן החצר. וליצן החצר בהמלט מסיים כגולגולת.
לילך: על זה טרוי משיב לו, ואתה תמות לבד? כולם מתים לבד.
יונתן: כן. שניהם צודקים.
לילך: שניהם פאקינג צודקים וזה בלתי נסבל.
יונתן: ואז, אחרי העימות הזה, יש לנו מין מונטאז' סיום כמעט.
לילך: אני יוצא להגיד רגע.
יונתן: תודה בבקשה.
לילך: אם הייתה כותבת את התסריט מילניאלית… שם זה היה נגמר פחות או יותר. כלומר, לייני לא הייתה בוחרת באף אחד מן הגברים, כי היא לא הייתה צריכה לבחור באף אחד מן הגברים. היא הייתה בוחרת בעצמה, והשיא של הדבר היה זה דיון בין מודלים של גבריות. כלומר, היא הייתה משאירה אותם למין סיטואציה, fuck you, fuck you too, ופחות או יותר בזה זה היה נגמר, אבל כאמור, אנחנו דור אחד קודם.
(“All I want is you” by U2 playing in background)
יונתן: אז בדור אחד קודם יש לנו מונטאז' שבו טרוי נסע חזרה לשיקגו, עיר הולדתו, כי אבא שלו כנראה חולה, אנחנו רואים אותו בבית חולים.
לילך: היא לא יודעת, הוא נעלם לה.
יונתן: כן. בזמן הזה, איך שהוא, היא החליטה שהיא מאוהבת דווקא בטרוי. היא בחרה בטרוי.
לילך: דווקא, ברור.
יונתן: וטסה, רוצה לטוס לפגוש אותו, ואז כמו בקומדיות רומנטיות...
לילך: אל תעשה את זה.
יונתן: הם נפגשים בדלת. היא באה לצאת והוא בא אליה, והם מבינים שהם תמיד אהבו את זה. והסצינה, הדבר האחרון שאנחנו רואים, בעצם זה שהם עברו לגור ביחד.
לילך: כן.
יונתן: פתאום, טרוי ויתר על כל הערכים שלו, הסכים להיות בזוגיות, התבגר, ובזה זה נגמר.
לילך: כן, כמובן. אם אנחנו... היה לנו את ההמשך שלהם עוד חמש שנים מחר כך, הם כבר לא גרים ביחד, והוא לא למד שום דבר, כי הוא כנראה לא השתנה באמת.
יונתן: אז מה בסופו של דבר האמירה פה על דור X? אני חושב, אני נשאר עם מה שבהתחלה, כלומר, כמו שאת רגע ציטטת מיה אנג'לו ואמרת, אנשים אומרים לך מה הם, אז תקשיב להם. אז הסרט נפתח עם אני לא יודעת. אני לא יודעת איך לפתור את החיים שלי, אני לא יודעת איך לפתור את הבעיות שהורישו לי ההורים שלי, והסרט, לדעתי, נשאר עם זה. הסוף הזה אני כמעט רוצה להתעלם ממנו.
לילך: מזה שהם עוברים לגור ביחד?
יונתן: כי הוא מין מספק. הוא הסוף המחייב של קומדיה רומנטית.
לילך: הוא אגב, הוא הודבק אחרי קבוצות מיקוד, זה לא היה אמור להיות הסוף.
יונתן: אדרבה. אני הייתי נשאר עם… אני לא יודע. היא לא יודעת במי לבחור, טרוי לא יודע מה לעשות עם עצמו, מייקל, ישאר לא מרוצה כי אין לו את לייני, וזה הרבה יותר נכון לחיים, וזה הרבה יותר נכון לדור הזה שבסופו של דבר נשאר עם הלא יודע, והוריש אותו לדור הבא, למילניאלס, שאומרים, אנחנו דווקא כן יודעים.
לילך: לא רק אנחנו יודעים, אנחנו נגעלים ממי שאתם, ואנחנו הולכים לעשות את זה טוב יותר. ובמובנים הסיים מילניאלס, עשו את זה טוב יותר.
יונתן: הם אומרים, אני לא יודע, זה לא תשובה, אני לא יודע, זה כמו, אתה רואה שני אנשים רבים, ואתה לא מתערב. זה אני לא יודע.
לילך: אני לא מכריע לשום כיוון כי אם אני אכריע אז כאילו אני משהו. ומהבחינה הזאת, שוב, אנחנו הולכים על הגדרות מאוד גסות, אבל דור X, שהוא נקרא גם הדור האבוד, הוא אכן קצת צף בכל מיני מובנים. הוא אכן לא באמת קרייריסט, לא באמת איש משפחה, כמובן שיש גם וגם, אבל הוא לא באמת שום דבר.
יונתן: אז עם השום דבר הזה, אנחנו נשאר. ונצוף לנו בעצמנו לשבוע הבא.
לילך: בואו נצוף לשבוע הבא.
יונתן: בשבוע הבא.
לילך: כן.
יונתן: סרט שהוא אחד האהובים עליי.
לילך: וואו, אני כל כך אוהבת את זה.
יונתן: הוא בטופ טן שלי, אני חושב.
לילך: גם שלי.
יונתן: הנוסע השמיני. אז אתם מאוד מוזמנים לצפות מחדש. הנוסע השמיני זמין לצפייה בהוט, ו"מציאות נושכת" שעליו דיברנו היום, זמין באפל טיוי. ואז לחזור אלינו בשבוע הבא, בענקי הוידאו.
לילך: כנוסע השמיני שאתם (צוחקת) זה שם נורא גם לסרט. אז תודה רבה לך, יונתן אנגלנדר.
יונתן: תודה לך, לילך וולך.
לילך: תודה לדן ברומר העורך שלנו, תודה לאמיר פקטור המפיק, תודה לאסף פרידמן. וזהו.
יונתן: נתראה בשבוע הבא.
לילך: ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments