ענקי הווידאו - פודקאסט חדש של הארץ: כשצורחים בחלל, אף אחד לא יכול לשמוע – כך נכתב בפוסטרים של "הנוסע השמיני" מ-1979. בפרק השבוע, לילך ויונתן צוללים אל לב המאפליה ומצטרפים לריפלי (סיגורני ויבר) במאבקה נגד האויב המפחיד ביותר שידע הקולנוע. האם הרגע האיקוני של הופעת החייזר הוא בעצם סצינת לידה? מה כל כך מבעית ביצור השחור שנועד לשרוד בכל מחיר? ואיך הפך סיפור מדע בדיוני מחגיגה של מתכת ולייזרים לסרט כל כך רירי ודביק?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/02/2024.
פתיח: שומעים שזה הארץ.
יונתן: לילך!
לילך: יונתן!
יונתן: את חושבת שצריך אזהרת טריגר לפרק של היום?
לילך: מה, בגלל שזה החייזר הכי מפחיד בעולם, שנכנס לתוך גוף של בן אדם, יוצא מתוכו כמו הריון הכי מעוות אי פעם ודם משפריץ מכל מקום?
יונתן: כן.
(מוסיקה מהסרט ברקע)
יונתן: שלום לילך.
לילך: שלום יונתן.
יונתן: וברוכים הבאים לענקי הוידאו, פודקאסט של הארץ על סרטים ועל אנשים שרואים סרטים. מה שלומך לילך?
לילך: בסדר גמור, מה שלומך יונתן?
יונתן: אני מצוין.
לילך: אני כל כך שמחה לשמוע.
יונתן: אני מתרגש קצת, כן, כפי שאת שומעת בקולי כי אני מאוד אוהב את הסרט של היום.
לילך: גם אני!
יונתן: אנחנו היום מדברים על הנוסע השמיני.
(מוסיקה מהסרט ברקע)
יונתן: 1979, סרט של רידלי סקוט שאנחנו נדבר עליו באריכות, אני מאמין, בפרק הזה. כרגע אני רק רוצה להגיד שהוא בן 41 או 42 כשהוא מביים את זה, וזה רק סרט שני שלו, הוא חדש לחלוטין בהוליוווד, הסרט הראשון שלו, "הדואליסטים", על בסיס סיפור של ג'וזף קונרד. בדרך כלל, אני מסביר עכשיו למה זה סרט חשוב, שזה דבר שקצת קשה להגיד לגבי הנוסע השמיני. הוא מגיע בשלב בהוליווד, שהוא שנתיים אחרי מלחמת הכוכבים. זאת אומרת, שכל האולפנים הגדולים מחפשים את להיט המדע בדיוני הבא. ובעצם, רק בגלל זה, הוא זוכה להזדמנות לקבל את הסרט הזה, ולעשות את הסרט הזה.
לילך: בצורה הזאת, עם הקאסט הזה?
יונתן: כן, התסריט הסתובב שנים ללא שום בית, ללא שום הצלחה, ואחרי ההצלחה של מלחמת הכוכבים, שהיא עוד תחזור…
לילך: (מהמהמת לאות התעניינות)
יונתן: אני אכתוב מלחמת הכוכבים… הוא מקבל את ההזדמנות. את זוכרת מתי ראית אותו בפעם הראשונה?
לילך: Do I, יונתן. אני בהחלט זוכרת מתי ראיתי אותו לראשונה. אני ראיתי אותו עם ההורים שלי ועם חברים שלהם, אחרי שיצא כבר הנוסע, שובו של הנוסע השמיני, בוידאו, הם לקחו מין double feature כזה, ואני לא הייתי אמורה לראות את זה, הייתי בת 10, לדעתי. סוף ה-80's, עם הורות של סוף ה-80's, והתעקשתי ממש לראות, ואני זוכרת, ישבתי על השטיח, אני זוכרת את הידיים שלי לחות על השטיח, פשוט מדי פעם מנגבת את הידיים מרוב חרדה, ולא מוציאה הגה, כי אני יודעת שאם אני אפחד בקול רם, אז יגידו לי, כאילו, טוב, די, זה מוגזם. ממש נאבקתי על הזכות לראות את הדבר המבעית הזה. שאני חושבת ששרט אותי לא תמיד. אתה?
יונתן: אני ראיתי את הסרטים, הרי, יש כמה סרטים.
לילך: כן.
יונתן: אני חושב שראיתי, אני לא יודע באיזה סדר ראיתי אותם, אני לא יודע זוכר אם ראיתי את כולם, אני לא זוכר מתי ראיתי את הראשון באופן ספציפי, אבל "הסצנה", שאת יודעת לאיזה סצנה אני מתכוון…
לילך: כן.
יונתן: היא נשארה איתי ואותה אני זוכר, ואני זוכר את התחושת כאילו אימה ופליאה, וחרדה שהיא עוררה בי.
לילך: כן.
יונתן: ודבר מעניין לגבי הסרט הזה, אגב, אמרת שובו של הנוסע השמיני, נגיד שקוראים לסרט Alien.
לילך: ולא, נגיד, "הנוסע השמיני, סיפורה של מונית שירות" (צוחקת) שזה שם מבאס.
יונתן: דבר מעניין לגביו, שכל מי שאתה מדבר איתו בטווח גילאים שלנו, כשאתה מדבר איתו על Alien, הוא אומר, וואי, הסרט הזה שרט אותי.
לילך: כן.
יונתן: והם כולם ראו הרבה סרטים. אבל משהו בסרט הזה נתקע עם אנשים לתמיד.
לילך: למה אתה חושב?
יונתן: אני חושב שהמשימה שלנו היום תהיה לנסות להבין את זה, אני חושב שהוא ייחודי. כלומר, רוצחים יש הרבה, וחלומות בלהה יש הרבה, ואקשן יש הרבה, אבל יצור, חייזר, כמו שיש בסרט הזה, אין בשום מקום אחר.
לילך: אין, אין.
יונתן: יש אחד כזה.
לילך: נכון, נכון.
יונתן: אז בואי נדבר קצת על הסרט.
לילך: בוא נדבר על הסרט.
(מוסיקת הפתיח של הסרט ברקע)
יונתן: הוא נפתח בסיקוונס ארוך של כלום. אנחנו רואים את החלל, אנחנו רואים את הכתוביות של הסרט עולות לאט לאט, זה סרט שיש לו זמן, הוא לא ממהר לשום מקום.
לילך: נכון.
יונתן: ומוזיקה מוזרה מבעיתה שעולה על איזה קרשנדו, ואז אנחנו רואים חללית. הנוסטרומו. אגב, גם. ג'וזף קונרד. כנראה שרידלי סקוט אוהב את ג'וזף קונרד.
לילך: (מהמהמת כאות הסכמה)
יונתן: וכתוב ככה, "צוות שבעה". מכאן הנוסע השמיני.
לילך: כן, זה ממש שם ספוילר. למה הם עשו את זה?
יונתן: היא מובילה 20 מיליון טון של עופרה מינרלית בדרך לכדור הארץ. כלומר, זה חללית...
לילך: תובלה?
יונתן: כן, זה... זה לא חללית של לוחמים, זה טכנאים ואנשי עבודה.
לילך: זה לא החללית הנוצצת המדהימה של סטאר טרק או סטאר וורס… אין
יונתן: אוקיי אז כמובן לקחתי וגנבת לי...
לילך: סליחה, סליחה, סליחה.
יונתן: אנחנו מתחילים עם סיור בנוסטרומו, וחייבים להשוות את זה להתחלה, שנתיים לפני, של מלחמת הכוכבים, שזה נפתח עם…
(הפתיח של מלחמת הכוכבים- מעין קולות ירי ממוחשב)
לילך: או, אני אוהבת את החיקוי הזה.
יונתן: קרב יריות וחללית לבנה מלאת אור.
לילך: נוצצת.
יונתן: וקרב יריות מסעיר, ודארת' ויידר, Where is the princess? אתה נכנס ישר, in medias res כזה, למין סיפור סופר מסעיר. והנוסטרומו נראה כמו חתיכת תחת.
לילך: ממש.
יונתן: נראה כמו קומה מינוס שבע באיזה מפעל, הכל מכונות, וצינורות ודברים והכל חשוך, אתה לא יודע מה קורה, אתה לא יודע מה זה המכונות האלה. והניגוד הזה, הוא משהו שהוא כמובן מכוון. סקוט בא לעשות סרט שהוא שונה מהמדע הבדיוני שהיה פופולרי באותו זמן.
לילך: כן, זה שום דבר elevated. זה למעשה נראה כמו בסיס צה"לי.
יונתן: כמו בסיס צה"לי אבל לא מהטובים.
לילך: לא, לא, לא.
יונתן: לא טייס.
לילך: לא, לא, באזור נשקייה. אתה יכול להריח כאילו ייאוש ושמן נשקים.
יונתן: בדיוק. ואז אנחנו חותכים למקום הראשון שהוא מואר, אנחנו רואים מין, אני אגיד, אינקובטורים?
לילך: זה ממש אינקובטורים, ממש.
יונתן: הצוות היה בתרדמת, כי כמו שאנחנו מכירים בסרטי מדע בדיוני כבר היום, אם אתה רוצה לעשות… נסיעות או טיסות חלל ארוכות, אתה חייב להרדים את הצוות, כי אחרת הוא כולו יזדקן וימות. הם קמים מתוך אינקובטורים כמו תינוקות?
לילך: כן.
יונתן: אז הצוות המקסים שלנו, יש לנו את קפטן דאלאס, שהוא הקפטן, כמו שמרמז שמו.
לילך: חתיך.
יונתן: חתיך?
לילך: כן, לא.
יונתן: לא חשבתי על זה, אני לא יודע.
לילך: נראה לי.
יונתן: אני סטרייט (מדגיש בקול עמוק) 'אני סטרייט, לא חשבתי על זה.'
לילך: כל כך סטרייט.
יונתן: השני בפיקוד הוא קיין. השחקן ג'ון הרט שהתפרסם בהמשך בתור איש הפיל.
לילך: וגם זה מסיפורי עמים.
יונתן: כן, רגע, אבל איש הפיל, זה גם יש לו מלא חרא על הראש כשיהיה לו בהמשך בסרט. יש לנו את ריפלי, השלישית בפיקוד, סיגורני וויבר. אש, איאן הולם, שחקן בריטי ענק, שלמרבה הצער, כולם מכירים אותו עכשיו בתור בילבו באגינס מ"שר הטבעות"...
לילך: כן.
יונתן: אבל הייתה לו קריירה עצומה וענקית, המון סרטי מדע בדיוני והוא שייקספירי.
לילך: ממש.
יונתן: ויש לנו עוד אישה, שלא רשמתי את השם של השחקנית.
לילך: ורוניקה משהו, אבל לא רוצה להגיד סתם.
יונתן: ושני טכנאים. התחתית של התחתית.
לילך: אתה אומר התחתית של התחתית, אבל זה יפת קוטו, שהוא אחד מהם, שהוא יהיה השחקן האדיר ב"רצח מאדום לשחור".
יונתן: מה? זה השחור?
לילך: מפקד התחנה…
יונתן: סליחה על המילה הבוטה…
לילך: יש המון המון משחורים ב"רצח מאדום לשחור".
יונתן: אוקיי, אז הלבן הוא הארי דין סטנטון, שיהיה שחקן של דיוויד לינץ' ב"טווין פיקס" ומקומות אחרים.
לילך: זה קאסט מדהים, לגמרי לא B Movie.
יונתן: כן, עשינו מלא ניים דרופינג, אבל המטרה היא להגיד פה, היה כסף. היה כסף לעשות את הסרט הזה והיה כסף להביא את הצוות, למרות שהם, כמובן, עוד לא היו שחקנים הגדולים שהם יהיו.
לילך: הם לא, נכון.
יונתן: אבל הם שחקנים מעולים.
לילך: מעולים כולם.
יונתן: וסיגורני וויבר היא היוצאת דופן, היא חדשה, אף אחד לא מכיר אותה, אף אחד לא יודע מי זאת.
לילך: התפקיד המשמעותי הראשון שלה.
יונתן: בכל אופן, הם קמים, ומהר מאוד אנחנו מבינים את הדינמיקה שלהם. שזו קצת דינמיקה של משפחה.
לילך: של אחים.
יונתן: זה נרמז בשני דברים, כלומר, האינקובטורים, והשם של החללית. Mother. אמא.
לילך: כן.
יונתן: את אומרת אחים, למה דווקא אחים? ולא… יש שרשרת פיקוד.
לילך: גם באחים יש שרשרת פיקוד, יונתן. (צוחקת)
יונתן: אני בן יחיד, סוג של.
לילך: אז אני אספר לך שגם הדינמיקה היא מאוד... באמת חשבתי על מאיפה זה מוכר לי, כי הרי זה לא מוכר לי, אבל מאיפה זה מוכר לי? מלהיות בצבא, תקועה עם אנשים אקראיים, שאת מקיימת איתם ומנהלת איתם איזה מערכת יחסים שהיא קרובה, שהיא סגורה. שהיא מבודדת שהיא כל מיני דברים. והדבר הכי דומה לזה באמת זה משפחה, והם מתנהלים כמשפחה, ומאוחר יותר אנחנו נבין באיזה עוד אופנים הם משפחה.
יונתן: אז במערכת הזאת, האבא הוא הקפטן, לצורך העניין, הוא קיבל את ההחלטות, והאמא היא הספינה שדואגת להם, נותנת להם חיים, היא אחראית על כל מערכות ה… אני יודע איזה מערכות? יש אוורור...
לילך: קיום! מה זאת אומרת... היא באמת דואגת לחיים. אחרי שצופים בנוסע השמיני, אז זה כאילו ברור שזה סרט שהגיבורה שלו היא ריפלי, סיגורני וויבר, אבל בזמן שאתה צופה, אתה לא מבין את זה, אתה לא מבין את זה עד שלמה נורא מאוחר, עד שאתה מפענח, אני חושבת, שהיא האחות הבכורה.
יונתן: אוקיי, אני זורם איתך, אבל.
לילך: תודה רבה…
יונתן: לא אמרתי שאני מסכים, אני זורם בשלב זה.
לילך: קשה, תמיד קשה…
יונתן: באמת אין שום אינדיקציה שהיא הגיבורה. בכמעט שעה הראשונה.
Ripley: Where’s earth?
Ash: You should know.
Ripley: It’s not our system.
יונתן: הם מהר מאוד מבינים שהם במקום הלא נכון. הם היו אמורים לחזור לכדור הארץ עם כל העפרה שהם כרו.
לילך: כן.
יונתן: אבל הם מבינים שאיזשהו סימן.. לא מצוקה, אבל איזשהו איתות שמחייב אותם לעצור על פי הנהלים של החברה שבה הם עובדים, מחייב אותם לעצור, הם עצרו, והם חייבים לבדוק מאיפה מגיע האיתות הזה. כל 12 שניות.
לילך: מה שקרה זה שאמא העירה אותם, לא בבית.
יונתן: יפה, כן, אהבתי. ובמערכת הזאת יש את אש שהוא קצין המדע, והוא דוחף אותם ללכת לבדוק.
Parker: This is a commercial sip, not a rescue ship.
Kane: That’s right.
Parker: It’s not in my contract to do his kind of duty.
Ash: There is a clause in the contract which specifically states, any system attired transmissions indicating a possible intelligent origin, must be investigated.
Kane: I don’t wanna hear it.
XX: We don’t know if it’s intelligence.
Dallas: Michael, will you just listen to the man?
לילך: למרות שהם לא חללית מדעית בשום צורה, במידה והם נתקלים במשהו שיש לו ערך מדעי בחלל, הם מחויבים לבדוק את זה. כמובן, הם לא מרוצים מזה, כי הם קצת…
יונתן: הם טכנאים, הם רוצים לחזור הביתה, לעשות… לגזור קופון, ויאללה עוד פעם. כל זה, זה כאילו תיאור של התחלה של סרט, אבל למעשה זה נמשך לאורך חצי שעה, ארבעים דקות, כל ה"התחלה" הזאת. יש המון דגש על כל הצדדים הטכניים של מה צריך לעשות, ואיך החללית שלהם יורדת לכוכב וניזוקה, ואז הם תקועים, כלומר, זה הכול נורא איטי.
לילך: אין שום דחף לרידלי סקוט, ואני אגיד את זה לחיוב, להבהיר לקהל דברים, להבהיר איפה אנחנו נמצאים, להבהיר מה הוא הסיפור. אתה אדם שמציץ אל תוך קיום שלא מסביר את עצמו.
יונתן: כן, בדיוק. וכשהם יורדים, כמו שאמרתי, הספינה ניזוקה, הטכנאים נתקעים מאחורה והם צריכים לתקן, בזמן שהצוות, בהובלת קיין, ג'ון הרט, הולך לבדוק. מאיפה מגיע האיתות. ואנחנו מגיעים לספינת חלל זרה. אנחנו מגלים שמשם הגיע איתות, ואני רוצה פה לעצור רגע ולדבר על איך הסרט נראה.
לילך: כן.
יונתן: אז אני חוזר לרידלי סקוט, שרידלי סקוט הוא במאי חדש אמנם, בקולנוע, אבל יש לו 10-15 שנה ניסיון בתור במאי פרסומות, בין היתר, במאי של ה-BBC בין היתר, והכי חשוב, ארט דיירקטור. הוא אדם שמתעסק המון באיך הסרט נראה, איך התפאורה נראית, איך הביגוד נראה. בהתחלה הביאו לסיגורני וויבר איזשהו מין ביגוד של גיבורת אקשן, הוא אמר, לא, היא טכנאית. טכנאים לא נראים ככה, תחליף. אז הכל נראה מצוין, והמשמעות של הסרט בעיניי, הקריאה של הסרט, מחייבת אותנו להסתכל לא על התסריט, אלא על איך הדברים נראים. והחללית הזאת… שהם מגיעים אליה ונכנסים אליה, החללית הזרה, היא נראית ויזואלית, כמו החלק הפנימי של אדם.
לילך: כן.
יונתן: יש לה המון צלעות כאלה. יש לה המון כלי דם כאלה. זה כאילו הם נכנסים לתוך גוף זר.
לילך: קרביים.
יונתן: כן, קרביים, יפה. גוף זר. ושוב, אנחנו לא אין לנו מושג מה זה, מה קורה. הדבר המשמעותי הראשון שאנחנו מוצאים בתוך החללית הזאת, זה חייזר כלשהו.
לילך: גופה.
יונתן: גופה של חייזר, שלפי התיאור שלהם, התפוצצה מבפנים. שוב, קרביים. יש איזשהו שלב של ריפלי שנשארה מאחור עם אש, כמין...
לילך: עם קצין המדע.
יונתן: עם קצין המדע, כמין צוות עזרה, רוצה לצאת לעזור להם, כי היא מבינה שמשהו לא בסדר, משהו פה לא כשורה.
יונתן: כן.
לילך: ואש אומר, אה... תעזבי. אם יש משהו קשוח, הם יגלו את זה לבד. הדבר הבא שהם מגלים, זה משטח שלם של ביצים.
לילך: זה נראה כמו שדה של מין… משהו שהוא בין רימה לבין שק שפיר, היית אומר?
יונתן: זה סרט דביק.
לילך: וואו, זה סרט כל כך רירי.
יונתן: רירי ודביק.
לילך: ממש, כל הפרשות, הפרשות, הפרשות.
יונתן: כן, אין פה שום דבר מה-slickness, לא יודע איך הייתי אומר, של… שוב, סטאר וורס, הכול שם נוצץ.
לילך: נכון, כי אנחנו חושבים על מדע בדיוני ועל חלל, ועל חלליות, כעל משהו קר ומתכתי.
יונתן: כן.
לילך: וכאן זה… איך שהוא מרגיש חם ומסריח ורירי, שזה, אני אגיד, מאוד קרוב לאנושי, כי הגוף האנושי הוא, אנחנו מה, אנחנו שקית אשפה מלאה הנוזלים, כאילו בוא.
יונתן: דבר בוטה, לומר לי.
לילך: סליחה, אבל נכון. וחלק מההקרפה הגדולה של הסרט הזה, זה הקו התפר הזה שמיוצר כל הזמן, בין גוף מוכר לגוף זר, גוף מוכר לגוף זר.
יונתן: כן, כי אנחנו מכירים ביצים. אנחנו יודעים מה זה ביצים.
לילך: אנחנו מכירים שיניים, צלעות, דם, נוזלים. אנחנו מכירים את זה, זאת אומרת, זה לא… טרמינטור.
יונתן: כן. כפי שדיברנו בפרק 3…
לילך: על טרמינטור, נכון מאוד.
יונתן: יפה מאוד.
לילך: החלקת את זה כל כך… כמעט אי אפשר לשים לב ל-plugging in זה, כן.
יונתן: כן, אני איש פרסום מטבעי.
לילך: נכון מאוד.
יונתן: ג'ון הרט. מתקרב לאחת הביצים. כי זה מה שאיש מדע עושה.
לילך: כן. אני לא יודעת אם הוא איש מדע, אבל הוא כזה, הוא בתפקיד שגדול עליו כמה מידות. כמו על כולם.
יונתן: אף אחד מהם לא יודע בעצם מה הם עושים, ואיתם, הקהל עדיין לא יודע מה זה הדבר הזה.
לילך: כן. יו, והוא רואה משהו זז בתוך הביצה.
Kane: Wait a minute, there’s movement… It seems to have life... organic life.
יונתן: ואז היא נפתחת. עוד פעם, כמו פרח, ו…
(סאונד מהסרט ממשיך)
יונתן: משהו קופץ וננעל לו על הפרצוף.
לילך: כן.
יונתן: עכשיו, אנחנו עוד מעט נגלה קצת יותר על מה זה הדבר הזה ומה הוא בדיוק עשה, אבל אני רוצה להגיד מראש שמה שהוא עשה, זה, וסליחה על הבוטות, הוא אנס אותו בגרון.
לילך: אוקיי, העובר דוחה.
יונתן: זה הרבה בשבילך?
לילך: לא, בסדר, גמור, אני אלך עם זה, העובר דוחה שקפץ מתוך הביצה. הוא התיישב על הפרצוף של קיין ואונס…
יונתן: הוא התיישב על הפרצוף שלו, וכשמחזירים אותו לספינה, אנחנו עוד רגע נגלה שהוא דחף איזשהו צינור לתוך הפה שלו, והוא עושה משהו בבטן, אנחנו לא יודעים בדיוק מה.
לילך: הוא טפיל. הוא ממש ממש טפיל.
יונתן: כן, הוא טפיל, אבל כשאומרים לי, דחפו לו צינור עבה בגרון, אני מבין דבר אחד.
לילך: אתה מבין נכון.
יונתן: החייזר הזה. אנס את קיין בגרון. עכשיו, אני אומר את זה, כי זה ההתחלה של מין תהלוכה שלמה של חרדות גבריות שהסרט עוסק בהם. ואז, כשמנסים לחזור לספינה, יש איזושהי עימות ראשון בין הקפטן, שבנגיעה עם הפצוע שלו, לבין ריפלי. הקפטן אומר,
לילך: תנו לנו להיכנס.
יונתן: הכניסני תחת כנפך. והיא אומרת, לא, יש נהלים.
Ripley: If we let it inת the ship could be infected, you know the quarantine procedures, 24 hours for decontamination.
Dallas: He could die in 24 hours, open the hatch!
Ripley: Listen to me, if we break the quarantine we could all die!
Lambert: Open the goddamn hatch, we have to get him inside!
Ripley: No…
יונתן: והקפטן מתעקש, ריפלי מתעקשת, ומי שמשנה את המשוואה הוא עוד פעם אש, קצין המדע, שבניגוד להנחיות, פותח את החללית ומכניס את כולם. ואז יש לנו סצנת... ניתוח, הייתי אומר.
אש והקפטן מנסים להבין, מצלמים את קיין מבפנים ומגלים את מה שתיארתי. הדבר הזה מתלבש על הפרצוף של קיין, כמו כפפה, כמו יד.
לילך: כן.
יונתן: הוא חונק אותו, וגם יש עוד צינור בתוך הגוף שלו.
לילך: הוא גם מנשים אותו, זאת אומרת, כי הוא ממשיך לנשום, זה לא שהוא לא נושם.
יונתן: אי אפשר לנתק, וכשהם מנסים… לחתוך קצת את הדבר הזה (סאונד מהקטע בסרט ברקע) יוצאת חומצה שממש הורסת את הספינה ואוכלת אותה מבפנים.
לילך: כן.
יונתן: עכשיו, אני לא הקשבתי לעצמי בדיעבד, אבל אני יודע שאנחנו מדברים, ואני בטוח שאנחנו אומרים כל הזמן: ריר וחנק וחומציות. כלומר, זה הכל דברים שאפשר לפרש אותם גם כמכניים וגם פיזיולוגיים, ביולוגיים.
לילך: הם מאוד מאוד ביולוגיים. היצור הזה, הוא נראה, עשוי ממנת תערובת כזאת של אנושי, לא אנושי. כל העסק מאוד ביולוגי.
יונתן: אוקיי, אז ריפלי הולכת ומסתמנת בתור הגיבורה שלנו. היא מתעמתת עם הקפטן.
לילך: היא מתעמתת גם עם אש.
יונתן: והיא מתעמתת גם עם אש, אז התגובות שלהם שונות. קפטן אומר, The company, The company זה החברה, היא אף פעם לא מקבלת שם. החברה שמפעילה אותם.
לילך: כן.
יונתן: הנהלים של החברה אומרים כך וכך, היינו חייבים לעצור, זה מה יש, תתמודדי. והתגובה של אש היא, אל תתערבי במה שלא קשור אלייך. אני קצין המדע, אני יודע להפעיל שיקול דעת, אל תתרבי.
לילך: והיא אומרת לו, זה לא בדיוק נמצא ב-manual, האין זאת? (צוחקת) למה זה מצחיק?
יונתן: לא, לא, את צודקת. אש, הסרט מסמן לנו את אש בעצם. בתור גיס חמישי.
לילך: הוא איזה wild card, לא ברור מה הוא.
יונתן: אנחנו רואים אותו כל הזמן, קלוזאפים על הפרצוף שלו. הוא סוג של יודע מה הולך לקרות תמיד, הוא תמיד מחכה לראות, הוא כמעט צופה בזה בהנאה בכל מה שקורה.
לילך: הוא צופה בזה בהנאה, ויש פה משהו נוירוטי, שהופך אותו למאוד אנושי.
יונתן: אוקיי, בחירת מילים מדויקת מאוד. ואנחנו גם מגלים עליו שהוא הושתל בספינה הזאת יומיים לפני יציאה. לקפטן היה איזשהו קצין מדע ותיק שהוא עבד איתו, אש הוא הוכנס יומיים לפני, The Company שוב החליפה אותו, ואנחנו יודעים למה בשלב הזה. ואז אנחנו הולכים ומתקרבים לסצנה. אני אומר הסצנה כי אני מניח שכל מי שראה את הסרט יודע על מה אני מדבר.
לילך: אבל אל תניח, בסדר, בסדר. כשנגיע לסצנה, תסמן אותה (צוחקת) אבל מה שקורה כרגע, זה שה-facehugger ירד מהפרצוף של קיין.
יונתן: מה זה facehugger? את אומרת facehugger כאילו כולנו יודעים על מה את מדברת.
לילך: נכון, המין יוצור הזה שהתלבש לו כמו כפפת בייסבול על הפרצוף, איננו, פתאום. הם נכנסים לשם, יונתן, זה קטע מדהים כי הבינו שהוא טפיל. הדם שלו הוא חומצה שהורס את הספינה והם מסתובבים בלי שום הגנה, מחפשים כאילו זה שרקן שברח מהכלוב, (שניהם מגחכים) פשוט מסתובבים שם בחדר, מין כזה, איפה אתה איפה אתה, ואז הם כזה, טוב, מושכים בכתפיהם וממשיכים בחיים שלהם שם.
יונתן: אבל הם מוצאים אותו.
לילך: הם מוצאים אותו.
יונתן: הם מוצאים אותו והוא מת. כמובן השומר צריך לשמר אותו לצורכי מדע, ואני חושב שהקפטן אומר, תשמיד ת'דבר הזה, לא רוצה לראות את זה יותר אף פעם. ואז קיין מתעורר. כאילו משינה שלגיה כזה.
לילך: slumber.
יונתן: (בקול מתחנחן בהדגשה) "כן, ישנתי…". והוא רעב.
לילך: כן, הוא נורא נורא רעב, ויש איזה סצנה נורא יפה, ונורא אנושית, של איזו מין ארוחת ערב כזאת גדולה שהם עושים לפני שהם חוזרים לישון בעצם בחזרה.
יונתן: נכון, יש להם עוד הרבה חודשים בחזרה לכדור הארץ.
לילך: ויש מין ארוחת ערב פרועה ושמחה כזאת, עם הרבה מאוד הקלה.
יונתן: ואז?
(הסצנה מהסרט ברקע, קיין משתעל ומתחיל עם קולות חנק)
יונתן: הוא מתחיל להיחנק, משהו קורה.
לילך: כן, בארוחת ערב.
יונתן: הוא אוכל כמו חזיר, דוחף לעצמו עוד ועוד ועוד אוכל, ואז מתחיל לכאוב לו.
(הסצנה ממשיכה ברקע. קיין נאנק מכאבים)
יונתן: הוא נשכב על השולחן, ומשהו מתחיל לזוז בפנים, מתוך הגוף שלו. ואז משפריץ דם.
(הסצנה ברקע- קולות צרחות ובהלה)
יונתן: על הפנים של הצוות. על התקרה. על הקירות. והחזה שלו נפתח, ומתוך החזה יוצא יוצור, במילותייך.
לילך: יוצור.
יונתן: זה ה-יוצור, בצורתו השונה, זה לא אותו דבר שכבר ראינו, זה לא ה-facehugger הזה.
לילך: לא.
יונתן: זה משהו אחר. קצת דומה לאפרוח, קצת דומה לכריש?
לילך: קצת דומה לעובר?
יונתן: אוקיי, יוצא בורח. עכשיו, זו סצנת לידה. אני אספר ש...
לילך: כן בבקשה.
יונתן: הנה, בואי, אני אשווה עכשיו בין...
לילך: מדבר לדבר ואותו דבר.
יונתן: אני אספר שאשתי ילדה לפני שבוע.
לילך: מזל טוב.
יונתן: תודה. אני בטוח שהבן שלי, עילאי, ישמח שאני משווה אותו לנוסע השמיני, כשהוא יוכל להבין. וזו סצנת לידה לכל דבר ועניין, כלומר… כמובן שזה מוגזם וזה… היצור יוצא מהחזה ולא מ… איפה שהוא אמור לצאת לאישה, אבל יש פה סצנה של גבר יולד. ובגלל זה אמרתי חרדות גבריות. גברים לא יכולים ללדת. וכשאתה רואה את זה מהצד, בתור אבא, זה אלוהים ישמור איזה כאב. כלומר, הכאב שראיתי את אשתי יולדת בלידה הראשונה, אף פעם לא ראיתי מישהו שכואב לו ככה. והסצנה הזאת, אני חושב שהיא הסצנה, למרות שרואים את היצור אחרי זה כמה פעמים, זו הסצנה הכי מפחידה בסרט.
לילך: כי זו סצנת חיבור מין שאינו במינו, באופן האינטימי ביותר והמחריד ביותר שאפשר, כי זה לא… אנחנו נגיד, בחרדות שלנו, בסך החרדות שלנו אנחנו מדמיינים יצור שנגיד טורף אותך. אבל זה הרבה יותר מחריד כי אתה האדם שיולד מתוך עצמו יצור.
יונתן: הוא טורף אותך מבפנים.
לילך: טורף אותך מבפנים ו… והוא ניזון ממך, זאת אומרת, החיבור הזה בין המעשה האנושי הגבוה ביותר, נגיד שזה לגדל וללדת, נהיה טמא.
יונתן: וגם, זה הדבר שאי אפשר לדמיין, כי כשאתה חושב גם על חרדות או כשאתה חושב על פחדים, אתה חושב על דברים שאתה יכול לחוות ב… כלומר שנמצאים בטווח האפשרויות האנושיות. אתה יודע שיכולים להרוג אותך, אתה יודע שיכולים… להכאיב לך, שחיה יכולה לפצוע אותך, שאתה יכול ליפול מבניין ולקבל מכה בראש. גבר לא חושב אף פעם על "אני יכול ללדת."
לילך: אבל אתה חווה את זה מאוד מאוד gender wise, את הסצנה הזאת.
יונתן: כן.
לילך: ואני אגיד לך שגם נשים צופות בסצנה הזו, ובעוד, שאנחנו לא טכנית "נקרעות" באופן הזה אלא באופן אחר, זה מאוד מתחבר לחרדות קיימות של הריון ולידה.
יונתן: אז אנחנו יודעים שהיצור הזה שנולד, שאגב, אש מתעקש לא להרוג אותו, הוא חצי אנושי. הוא נולד מתוך אדם, אז אנחנו… הוא נמצא בת… כמו שאמרת, בתווך הזה, בין הביולוגי חייתי לבין הביולוגי אנושי, ואני אגיד גם, בתווך שבין הביולוגי למכונה.
לילך: לגמרי. עכשיו, אש גם, קורא לו בחיבה לחייזר "הבן של Kane". עכשיו אם אנחנו רגע מתעכבים על זה, קיין זה קַיִן, זה לא משהו אחר.
יונתן: בוודאי.
לילך: וקַיִן רצח את אחיו, וקיין הולך לרצוח את אחיו בעצם זה שהוא ילד את הבן הזה.
יונתן: וזה לא מגיע הרבה זמן אחרי. זמן קצר מאוד אחרי הסצנת לידה, אני אקרא לה. הצוות מתחיל לחפש את היצור הקטן הזה שיצא מתוך הבטן, של קיין, הם צריכים למצוא אותו, הם צריכים להרוג אותו.
לילך: להשמיד את זה.
יונתן: הם מתחלקים לצוותים, ומהר מאוד אנחנו מגיעים לסצנת הרצח הראשון. אני קורא לזה רצח, לא יודע אם זו המילה המדויקת.
לילך: לך על זה
יונתן: ההרג הראשון. אחד הטכנאים, (מדגיש) הלבן. (וצוחק)
לילך: ג'יזס.
יונתן: אני לא זוכר את השמות שלהם.
לילך: בסדר גמור.
יונתן: אה, ברט, כתוב לי. הוא נכנס למין חדר… שוב, החללית הזאת, היא קודם כל, עצומה. נראה שיש לה אינסוף מקום. וגם החדרים שאתה אף פעם לא יודע איפה אתה נמצא.
לילך: זה דיזינגוף סנטר. (יונתן צוחק) בחלל.
יונתן: ומאחורי ברט מגיח יצור אחר. יצור עצום.
לילך: עצום מימדים.
יונתן: ושחור. ו... שוב, רירי ודביק.
(סצנה מהסרט- ברט צורח)
יונתן: ובוא נדבר רגע על העיצוב של הדבר הזה.
לילך: זה יצור שנראה כמו צעצוע מין עצום מימדים. עכשיו, המין חיבור, הקווים של זה והצורה של זה, הכל סופר פאלי, ו-H.R Giger, שעיצב את היצור הסופר אייקוני שהולך ללוות אותנו בכל סרטי אליין, הוא אמן שוויצי? שוויצרי?
יונתן: על פי כתיב הארץ התקני, שוויצי, אני חושב שמותר לנו להגיד בפודקאסט שוויצרי.
לילך: תודה רבה, הוא שוויצרי. הוא באמת התמחה בעיצובים ביומכניים. עכשיו, מה שמבעית בחייזר הזה, זה שיש לו את המאפיינים האנושיים, כי אם אנחנו חושבים על משהו שהוא זר לנו, אז זה זר ותוקפני, זה דוב, זאב, אני יודעת מה, זה הדבר הזה שהוא, הוא גם אני, והוא גם לא אני. יש לו שיניים, יש לו צלעות, יש לו עמוד שדרה, זאת אומרת, הקו תפר הזה, זה מה שהופך אותו למחריד לחלוטין, והוא רירי ונוטף כמו בני אדם.
יונתן: אני רוצה להוסיף על, אני מסכים עם מה שאמרת, הקו תפר הזה נכון, אבל אני פשוט חושב שהקו תפר הזה, יש לו מהצד השני עוד קו תפר, שהוא נראה כמו הספינה. הוא…
לילך: הספינה של החייזר.
יונתן: לא, גם הספינה שלהם. כשהוא מתחבא בספינה, הוא חלק כמו הצינורות החלקלקים של הספינה. והידיים הארוכות, האצבעות הארוכות שלו נראות כמו צינורות שמשתלשלים מתוך הספינה. כלומר, יש פה משהו נכון שהוא בין החייתי לאנושי, אבל יש פה גם משהו שהוא בין האנושי למכני.
לילך: אבל אם מסתכלים על עוד עבודות של H.R.Giger, שהוא כאמור, מעצב, שהשתמשו הרבה מאוד בדימויים שלו, גם בעטיפות תקליטים וכן, הכל, כל הזמן… זה קצת כמו אירוטיקה של ילדות יפניות, (יונתן מגחך) שזה מין מנגאי, זאת אומרת, אז פה זה לא מנגאי, אבל זה אירוטיקה כאילו ומתכת. אני יודעת מה, בקיצור, הדבר הזה שהוא חייזר שבא לזיין אותך, יונתן מה יש להגיד, הוא חייזר שבא לזיין אותך.
יונתן: זה מאוד נכון, הביטוי הזה, כי כשהוא הורג את ברט ואחרים, הוא לא קורע אותך עם הטלפיים שלו כמו דוב, אלא יוצא מתוך הפה שלו, מין צינור, אני אגיד עוד פעם- (מדגיש באיטיות) צינור.
לילך: כן, כולנו שמענו את זה כן, צינור צינור.
יונתן: ובסוף הצינור יש שיניים.
לילך: עוד קצת שיניים! just for the laughs.
יונתן: וזה הדבר שהורג אותך, עכשיו, זה לא רק מזיין אותך, זה צינור אבל בקצה שלו יש לו כניסה, כלומר זה קצת כמו סיפורים על בימי הביניים, שאם מישהי רצתה להישאר בתולה אז היה סיפורים ומעשיות על זה שיש לה שיניים בוגינה.
לילך: כן, כן "וגינה דנטאטה".
יונתן: זה גם וגינלי וזה גם פאלי, וזה מה שהורג אותך. כלומר, זה לגמרי שם.
לילך: כן, חרדה לכל ג'נדר.
יונתן: כן. (שניהם צוחקים) גלידה בכל הטעמים.
לילך: בדיוק.
יונתן: בשלב הזה, הקפטן מבין שהוא בצרות.
לילך: ממ… כן.
יונתן: והוא הולך, כשאתה בצרות, אתה הולך לאמא. והוא הולך לאמא, שזו הספינה. והוא מנסה לחשוב מה לעשות.
לילך: את סיכויי השרידה שלהם גם.
יונתן: כן, אבל לפני זה הוא שואל אותה, מה לעשות? מה, אמא, מה לעשות? והתשובה שהוא מקבל זה, unable to compute. ואז הוא שואל, מה סיכוי השרידה שלי? Unable to compute.
לילך: אמא מתנכרת! בואו נדבר רגע על זה, בתוך המבנה המשפחתי המעוות הזה שנוצר, וחייב להיווצר, כמו שנוצר כשאתה רחוק מהבית ואתה מבודד עם אנשים, ואתה מפתח תלות… מספיק שלמכונה הגדולה קוראים אמא, כדי שתפתח איתה איזה יחסים של קרבה וצמא לחום, כי זה מה שאנחנו עושים בתור בני אנוש. כאילו, זה כמו שאנחנו מסתכלים על דברים ורואים בהם פרצופים. זה לא שיש פרצופים בכל מקום, זה לא שהחוץ מעוצב כמו עיניים אף ופה, זה שאנחנו מחפשים את התבניות האלו. כי אנחנו צריכים אותם, כי אנחנו נאחזים בהם, כי אנחנו לא יכולים לחיות באמת בלי אמא או דמוי אמא שיגן עלינו, ייגע בנו, יחזיק אותנו, יזין אותנו. הוא פונה לאמא, ואמא בוגדת בו.
יונתן: אני לא יודע אם הזיות האופיום שלך, יש להם מקום פה...
לילך: אתה חושב שזה קשור? לא, אבל… (צוחקת) למה אני שואלת אותך אם אתה חושב שזה קשור בכלל?
(סאונד מהסרט ברקע)
יונתן: הם מגלים שהיצור משתמש בתעלות אוויר של הספינה בשביל להסתובב בה באופן חופשי. שוב, הגוף. כלומר, התעלות...
לילך: והאוויר.
יונתן: כן, האוויר. הוא סובב בריאות, בנימים ובוורידים של הספינה בשביל להסתובב בה. והקפטן עולה לשם בשביל להרחיק אותה. הם חושבים שהיא תפחד מאש כמו רוב החיות. והוא מוצא את מותו. לא הלך.
לילך: לא.
יונתן: ואז, בעצם, ריפלי היא הקפטן. היא הייתה השלישית בפיקוד. קיין מת, הקפטן מת, עכשיו היא מחליטה מה לעשות. וגם היא הולכת לאמא.
לילך: כן.
יונתן: כי רק לקפטן יש גישה לאמא. רק לאבא יש גישה לאמא לצורך העניין. אל תגידי שום דבר על לסביות, בבקשה.
לילך: אני ממש לא, אני לא יודעת. אולי זה הזיות האופיום שלך?
יונתן: אז האמא הולכת לאמא. ושואלת את אותה שאלה, מה זה? מה נסגר? יש שם איזשהו הליך שהיא עוקפת את...
לילך: עוקפת את המערכת.
יונתן: את המערכת.
לילך: כי היא נבונה מאוד.
יונתן: והיא מגלה שהעצירה הזאת, הלכאורה פתאומית, העצירה של הספינה, הלכאורה פתאומית בשביל לבדוק את הסימן הזה, זו הייתה המשימה מראש. ולהביא את היצור החי שיש שם.
לילך: והיא גם מגלה, וזה גילוי מאוד גדול ודרמטי, שהצוות כולו בעדיפות שניה להבאת החייזר.
יונתן: את… זה ניסוח רך. Crew Expendable. אפשר, מבחינת הספינה, מבחינת אמא, שימותו כולם.
לילך: שימותו כולם חוץ מהחייזר שיגיע.
יונתן: רק תחזירו לי... ואז יש לנו עימות עם אש. אש ידע את כל זה.
לילך: כן. הוא אומר לה, יש לזה הסבר, את יודעת.
יונתן: כן
לילך: you fucker.
יונתן: ובעימות, אנחנו מיד מגלים שאש הוא לא בן אנוש. טיפת דם כביכול נוזלת לו מהראש, אלא שזה לא דם.
לילך: לא זה לא.
יונתן: זה צהובי.
לילך: זה נראה כמו שפיך, יונתן, (יונתן מגחך קלות) אתה אומר, כי אתה מסתכל עליי, כאילו, לא חשבת על זה.
יונתן: אני שאלתי בהתחלה אם צריך אזהרת טריגר. ואת כולך "שפיך".
לילך: תראה, החיים הם טריגר. (צוחקת) ואם ראית שפיך, ראית שפיך.
יונתן: אוקיי, אני ראיתי זיעה צהובה...
לילך: אוקיי. תבלה עם זה.
יונתן: בכל מקרה, אנחנו מגלים שאש הוא מכונה. והוא ידע.
לילך: כל כך מאוחר! אני רוצה להגיד שעה 23 לתוך הסרט אנחנו מגלים שאש הוא רובוט.
יונתן: ובאמת, אם רואים את הסרט בפעם הראשונה לא יודעים. זה באמת נורא מפתיע.
לילך: נורא מפתיע.
יונתן: והוא מנסה, ברגע שהם נאבקים הוא מנסה להרוג אותה. עכשיו, הסצנה, הניסיון להרוג אותה, אל תעשי לי פרצוף, אני אגיד את זה.
לילך: אני לא עושה פרצוף!
יונתן: אני הולך להגיד את זה.
לילך: תגיד, בבקשה תגיד את זה.
יונתן: היא מאוד מדויקת והיא מאוד ברורה. איכשהו הם מגיעים במאבק שלהם למין מיטה קטנה, שיש מאחורי אש, המון תמונות של נשים ערומות.
לילך: כן.
יונתן: כי צוות, הרבה זמן הם ביחד, הם כאילו ב… חלל.
לילך: זה נראה כמו תא כלא… של בן.
יונתן: תא כלא… בדיוק. והוא מגלגל איזה שהוא נייר עיתון.
לילך: כן.
יונתן: ומנסה לדחוף את זה בפה של ריפלי, וכך להרוג אותה.
לילך: כן.
יונתן: עכשיו, זה לא הפעם הראשונה, ולא הפעם השנייה, ולא הפעם השלישית שהדבר הזה קורה בסרט.
לילך: זה לחלוטין סצנת אונס.
יונתן: זה סצנת אונס בפה, כמו שראינו בהתחלה עם קיין. וכמו שיש לנו כל פעם שהחייזר הורג מישהו.
לילך: בזמן שהוא מזיע, מזיע, מזיע את הנוזל שלא מזכיר לך שפיך בכלל.
יונתן: יש פה קודם כל, יחסי גבר-אישה, זה דבר מובן מאליו ויחסי הכוח ביניהם, אבל גם יש פה עוד דבר של מין נקודת דמיון או השקה, בין אש לבין היצור. הוא לא מצליח, הצוות בא ומציל את ריפלי, שאר, הצוות שנשאר.
לילך: נשאר, מי שנשאר.
יונתן: הם באים ומציל את ריפלי, והם הורגים את אש.
לילך: יוצא ממנו עם כל מיני חלקים של מכונה ונוזלי חומצה כאלו.
יונתן: יש לו מין, מה שנראה כמו… התקף אפילפטי.
לילך: זה נראה כמו התקף אפילפטי.
יונתן: לי יש אפילפסיה, אז מותר לי להגיד את זה.
לילך: לך מותר להגיד הכל.
יונתן: אבל שוב, זה נקודת השקה הפעם לא עם היצור, אלא עם קיין. בהתקף שלו.
לילך: כן.
יונתן: שגם לא היה מין התקף כזה של אי שליטה על הגוף. אז גם אש, כמו היצור, נמצא על הגבול שבין האנושי לבין המכני.
לילך: הוא נראה מבחוץ האנושי לחלוטין. ובפנים הוא מכני.
יונתן: כן. ואז הוא מתפרק לחלוטין, ואז הם משתמשים בחוטים, כמו שעושים בסרטים בשביל להפעיל מכונית גנובה.
לילך: ממש ככה.
יונתן: הם משתמשים בחוטים. כדי לחבר את מה שנשאר מאש, שזה הראש שלו, לקרבורטור או משהו?
לילך: משהו, משהו.
יונתן: משהו טכני.
לילך: זה חלק שנראה מאוד לא טוב בסרט, כן.
יונתן: והראש שלו מדבר איתם.
לילך: כן, אז הם כאילו מצליחים להצית את הדבר הזה, ואש, עם מה שנראה כמו חמישה גלון שפיך על הראש, אומר להם שהוא מעריץ את האורגניזם הזה, הוא מעריץ את הטוהר שלו, את הפשטות שלו. אומר, אתם לא מבינים עם מה אתם מתמודדים. השלמות המבנית שלו מתחרה רק עם העוינות שלו. הוא לא מוסח על ידי מוסר או אשליות או הערכים. מי כן מוסח, יונתן?
יונתן: אני יודע, רגע, אני יודע את התשובה. בני אדם.
לילך: בני אדם. בני האדם חלשים ומקולקלים, בגלל שהם מוסחים על ידי… ערכים ומוסר וכל הנונסנס האנושי הזה.
יונתן: ומכונות לא.
לילך: ולכן הוא בעצם פורס להם את נבואת הזעם שלו, זאת אומרת, כולכם הולכים למות, החייזר הולך לנצח.
יונתן: אש הוא מכונה, אבל הוא כלוא בגוף של בן אדם. וכנראה גם יש לו בתכנות כלשהו של בן אדם. אז הוא מעריץ את החייזר כי זה מין גרסה טובה יותר שלו עצמו.
לילך: בטח. זה הדבר לשאוף להיות, כי הוא הרי הרובוט הנוירוטי ביותר, מה זה? הוא רובוט של דאגלס אדמס, כאילו. הוא כל הזמן בחרדה בסרט הזה, כשאתה חושב שהוא אדם.
יונתן: ואני רוצה לעשות פה פאוזה קטנטנה בשביל עוד קריאה. כלומר, קריאה של הסרט שאני חושב שהיא פחות מעניינת, אבל היא נורא נורא בולטת בתסריט, נורא נורא בולטת בסרט, ואנחנו נעשה, אנחנו נחטוא בפני מאזינינו אם לא נאמר אותה.
לילך: נו כבר.
יונתן: אז יש פה שלוש בגידות. יש את הבגידה של האמא, המשפחה, יש את הבגידה של המכונה, שאש הוא הייצוג שלה, ויש גם בגידה של החברה, the company.
לילך: כן.
יונתן: שבעצם שלחה אותם למין משימת התאבדות שכזאת, אולי, ולא אכפת לה בכלל.
לילך: בכלל.
יונתן: ומה שהחברה רוצה להחזיר אליה, זה יצור… שאין לו אשליות של מוסר או של מצפון, שהוא תמיד מנצח, שהוא אכזרי, שהוא אינסטרומנטלי מאוד, שזה- קפיטליזם. זה ייצוג, כלומר אם צריך לעשות ייצוג גרפי של קפיטליזם, אז החייזר שלנו הוא ייצוג לא רע של זה. עכשיו, וזה קיים בסרט כי מדברים המון על כמה כסף הם יקבלו מהחברה ברגע שהם יחזרו עם כל העפרה שלהם.
לילך: ואם יש להם בונוס או אין להם בונוס.
יונתן: יש, בדיוק. והרבה פעמים הקפיטליזם יוצג על ידי מכונות, תלוי באיזו תקופה אתה, על ידי מכונה אחרת, הרכבת. האוטו, המחשב הפרטי, הטלפון הנייד, ולאף אחד מהמכונות האלה אין מוסר או אשליות של מוסר או שום דבר כזה.
לילך: כמובן.
יונתן: אז אמרתי, ובוא נמשיך לדבר על הגוף והשפיך, כי זה הרבה יותר מעניין.
לילך: הרבה יותר מעניין. לא, זה מעניין, הפנטזיה הקפיטליסטית הזאת כמו כן, לא ידעתי שאתה כמו מרקסיסט, טוב לגלות.
יונתן: נאו-מרקסיסט. בשלב הבא, הצוות שנשאר, בואי נגיד מי זה רגע, זו ריפלי, זאת אישה מספר 2, שאני מצטער שאני לא זוכר את שמה.
לילך: ורוניקה למברט, נדמה לי
יונתן: והטכנאי השחור. הם מבינים שהסיכוי היחיד שלהם לנצח זה לפוצץ את הספינה. כלומר, להפיל את מנגנון ההשמדה העצמית שלה ולעלות על escape pods, דבר שקיים בכל סרטי המדע בדיוני אי פעם.
לילך: חבל שאין בחיים… (שניהם מגחכים)
יונתן: הם עושים את זה, והם מתחילים לאסוף… הם תמיד מתפצלים, שזה הדבר הכי מטופש לעשות.
לילך: טעות חמורה.
יונתן: הם מתפצלים והטכנאי והאישה, ורוניקה למברט, מאמין שזה לא נכון.
לילך: וואי, זה כנראה לא נכון.
יונתן: הטכנאי והאישה הולכים לאסוף מוצרים שהם יצטרכו בשביל המסע ארוך הביתה, בלוני חמצן, מזון וזה, וריפלי היא זאת שתפעיל את המנגנון השמדה עצמית. החייזר הורג את השניים, את הטכנאי ואת האישה. כמובן. ריפלי היא ה-Final Girl, כמו שיש בכל סרטי האימה. אנחנו נצטרך לדבר, אם זה סרט אימה או לא. אבל היא מתעכבת. למה?
לילך: היא מתעכבת כי היא הולכת להציל את החתולה.
יונתן: כאילו, איזו סתומה!
לילך: כמובן סתומה, אבל… הרי מראש, אתה צריך לשאול את עצמך למה יש בתוך הדבר, המקום הזה, שהוא מנוכר ופונקציונלי, למה יש שם חתולה? ו…
יונתן: זה חתול, אגב.
לילך: כל החתולים הם "חתולה", יונתן. זו ביולוגיה בסיסית.
יונתן: אוקיי.
לילך: educate yourself. זה הדבר הלא אנושי שהופך אותם לאנושיים יותר, כי הם בחלל. זה כאילו… זה expendable, נכון? אתה לא… לדאוג לעוד משהו, לדאוג לעוד יצור, כאילו יש בזה משהו לחלוטין לא רציונלי אבל לא במקרה. אני אגיד. וזה מה שהופך אותה לאנושית. זאת אומרת, ההתעקשות הזאת להציל את החתולה המסכנה זה מתוך הסיטואציה, זה קודם כל מה שמעיד על הרוך שלה, על האמהיות הפוטנציאלית שלה, והיא מסכנת את עצמה בעקבות הניסיון, לתפוס את החתול, להכניס אותו לכלוב, כל הסיפור הזה. אבל הוא נמצא שם כדי שיהיה הדיאלוג הרב שכבתי הזה, אני חושבת, בין אנושי ללא אנושי, כי זה מה שאנחנו עושים כבני אדם. אנחנו מחלקים את העולם לאני, לא אני אבל כמוני, שזה נגיד אתה, לא אני ולא כמוני, שזה יכול להיות חייזר, אז זה גם יכול להיות חתול, ואז זה דווקא מגדיל את האנושיות שלה.
יונתן: אני מסכים שהמטרה, כאילו, מבחינת תסריטאית, זה ההבדל בין ריפלי לבין… האמא, האמא המכונה, האמא הספינה.
לילך: Mother.
יונתן: זה ההבדל בין ריפלי לבין היצור, חד משמעית בשביל זה הוא שם.
לילך: הרי, את הדמות של ריפלי לא כתבו עם ג'נדר, כתבו רק שם משפחה. הרבה יותר מאוחר החליטו שריפלי, ריפלי רידלי, אגב, שריפלי תהיה אישה. אם היה גבר נעצר עכשיו, מתעכב בשביל להציל חתולה, הוא היה או מוזר או גיי. באופן גס, כמובן. הוא היה האחר, הוא היה הרך יותר, או הוא היה החלש יותר. היא עושה את זה כאישה.
יונתן: אני אין לי מה להוסיף.
לילך: יופי. לא חייבים.
יונתן: כי זה היה מנוסח היטב.
לילך: תודה רבה.
יונתן: ומשכנע. אז ריפלי מצליחה.
לילך: כן.
יונתן: היא מגיעה סוף סוף ל-escape pod הזה.
לילך: לבד! כל כך לבד, אבל חתולה.
יונתן: אבל עם חתול. ומנצחת כביכול. כמובן שכמו בכל סרט אימה, אני חושב שיש יותר טיעונים להגדיר את Alien בתור סרט אימה מאשר סרט מדע בדיוני. אבל זה קלאסי שהנערה האחרונה מנצחת, אבל אז יש עוד עימות סופי. אבל לפני העימות הסופי, אני רוצה לדבר על התחתונים של ריפלי.
לילך: בבקשה, אדוני, בוא תדבר על התחתונים.
יונתן: לפני שנכנסת להקפאה… כי היא צריכה להיכנס להקפאה כדי לשרוד את המסע. היא יורדת מהחליפת טכנאי הזאת שלה, והיא נשארת עם גופייה לבנה דקה ותחתונים לבנים, שהם של אישה, כלומר, תחתוני אישה.
לילך: תחתונים זעירים.
יונתן: תחתונים זעירים. וזו שאלה, למה בחרו את זה? כמו שאמרתי בהתחלה, סקוט מתעכב מאוד מאוד מאוד על כל הפרטים הקטנים האלה. ואני חושב שזה הדגשה של מה שעכשיו אמרת. זה הדגשה של, הנה הגוף האנושי, בכל חולשתו, בלי שום הגנה, ככה זה נראה. ומולו היא מגלה כמובן שהחייזר נמצא איתה.
לילך: שוב צץ, החייזר הנורא שנכנס לפוד שלה.
(סאונד מהסרט ברקע)
יונתן: הוא כמעט בלתי נראה. בגלל זה אמרתי, ואני אומר שוב, הוא נראה כמו הספינות, הוא נראה כמו חלק אורגני של הספינה.
לילך: שנייה, אני רוצה גם לדבר על התחתונאז'.
יונתן: כן, בבקשה.
לילך: אז היא באמת בתחתונים וגופיה, אני אגיד שזה לא נראה מיני בהקשר, זה קצת נראה כמו בגדים של תינוקות כזה. אבל יש משהו באמת כל כך כל כך פגיע ב... אני אפילו לא רוצה לריב עם מישהו כשאני לבושה תחתונים וגופיה, זאת אומרת, בזוגיות שלי, נגיד, אם הייתי מגיעה למצב של לריב לא לבושה היטב, הייתי מתלבשת! כי משהו בזה מרגיש נורא נורא חשוף, זאת אומרת, אתה לא רוצה להוסיף פגיעות על פגיעות, והיא צריכה להתמודד עם החייזר הזה, שוב, שנראה באמת כמו צעצוע מין אדיר מימדים. בלי שום סוג של שריון, בלי כלום עליה.
יונתן: אני ממש מתנגד לצעצוע מין אדיר מימדים.
לילך: איך יכול להיות?
יונתן: כי זה קצת מגחיך את היצור.
לילך: אבל אני לא מגחיכה את זה.
יונתן: והיצור, הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו, מגוחר דבר האחרון שאפשר להגיד עליו, הוא מבעית.
לילך: למה אתה חושב שזה מגחיך?
יונתן: כי צעצוע זו מילה של ילדים. וצעצוע מין זה מין מילה שמגחכים כשאומרים אותה בפומבי.
לילך: מה, אתה תינוקת?
יונתן: לא, אבל… אני חושב שיש בו משהו… (לילך מגחכת) אני חושב שתיאור יותר נכון שלו הוא מפלצת. מפלצת משוריינת.
לילך: מפלצת הפאלוס, יונתן! בוא לא נשכח שזו מפלצת הפאלוס.
יונתן: והיא מתמודדת איתו. כלומר, יש איזשהו מאבק שבו היא מבינה שהיא צריכה לפתוח את ה... היא שמה עליה את המין חליפה, כמו שאת אומרת, היא מתלבשת כדי לא להיות בעימות חשופה.
לילך: כן.
יונתן: היא שמה עליה איזה חליפת אסטרונאוטית .
יונתן: לגמרי, כי היא חכמה מאוד, היא מבינה מה היא צריכה לעשות.
יונתן: והיא פותחת את ה-air shaft.
(סאונד מהסרט ברקע)
יונתן: והיצור נפלט החוצה, אבל עדיין לא מת! היא צריכה לירות בו גם עם איזשהו צִילְצַל.
לילך: כן.
יונתן: ואז גם עדיין הוא לא מת, כי הוא נתפס בדלתות, ואז היא מפעילה את המנועים של ה-escape pod, ואז, כביכול, הוא מת.
לילך: היא העיפה אותו לחלל.
יונתן: עכשיו, אני רוצה לציין שעד השוט הממש אחרון שבו הוא מת, ממש עד הרגע האחרון שרואים אותו מבחוץ, יש שוט של הספינה מבחוץ ורואים אותו מחזיק את הדלת, עד אותו רגע, בכל הסרט לא ראינו אותו.
לילך: במלואו.
יונתן: במלואו. סקוט למד את הלקח של ספילברג, זה מפחיד עד שרואים את הכריש. אז אנחנו לא רואים את היצור, אנחנו תמיד נראה את הפנים שלו, את היד שלו, את הזנב שלו, את חלק ממנו מתחבא, וזה לגמרי עובד, והשוט הזה, זה השוט היחיד שבו זה נראה היום, 40 ומשהו שנים אחרי, זה נראה לא אמין, וקצת מגוחך. והסוף, הסוף הוא קצת לקוני, לפני שהיא נכנסת ל-escape pod שלה, היא מקליטה מין הודעה האחרונה. היא אומרת, זאת הספינה הנוסטרומו, אני השורדת היחידה, ואני מתחילה את דרכי לכדור הארץ. אני, מבחינתי זה סימן שאלה, הסוף הזה. אני לא יודע מה להגיד עליו.
לילך: זה לא הסוף הסוף, אני רוצה לציין שיש עוד סצנה שהיא נכנסת לפוד.
יונתן: כן.
לילך: והמבט האחרון עליה הוא ישנה… זה הרגע הנשי הרך היחיד של ריפלי בתוך הסרט. היא נראית כמו שלגייה מבחוץ בארון הזכוכית.
יונתן: בעצם הצופה נשאר בתחילת הסרט, כמו בסופו, בלי לדעת כלום. הוא לא יודע מה זה היצור הזה.
לילך: אנחנו אפילו לא יודעים באיזה שנה כל זה קורה.
יונתן: נכון. הוא לא יודע מה זה הייתה הספינת חייזרים הזאת. הוא לא יודע למה החברה רוצה...
לילך: מי החברה הזאת?
יונתן: מי החברה, מהשם שלה, למה היא רוצה את החייזר חזרה? למה החייזר הורג אותם? כלום
לילך: זה אנחנו יודעים, הוא הורג אותם כי הוא… ה-ultimate survivor.
יונתן: כן, אבל… כאילו על הביולוגיה שלו, אנחנו לא יודעים כלום, אנחנו לא יודעים שום דבר.
לילך: אתה לא יודע בסוף יותר משידעת בהתחלה
יונתן: אבל זה משאיר לנו, כצופים, כל כך הרבה מקום וטווח לקרוא את זה. הנה, פה בשיחה בינינו, הצענו לפחות שלוש קריאות שונות של הדבר הזה.
לילך: כן.
יונתן: אז זה סוף לקוני, אז אני לא יודע מה להגיד חוץ מ… איך היה לצפות בזה עוד פעם?
לילך: זה היה מדהים. זה הדהים אותי, למה אתה צוחק? זה בסוף סרט של… הוא מאוד מאוד חי בראש שלי בתור רפרנסים ודימויים, מספיק שאני לא אצליח להרוג את הג'וק פעמיים בבית, בשביל שאני אגיד, אה, יופי, זה הנוסע השמיני, נראה שהוא חזק.
יונתן: (צוחק) את הולכת לקיצון מהר.
לילך: אבל זה לא הקיצון, זה היום יומי שלי. כאילו, כל דבר שאתה לא מצליח וצץ לך פתאום, קרוב מדי לפרצוף, כן, אז זה הנוסע השמיני. אבל בעצם לא צפיתי בזה שנים, צפיתי בזה עכשיו, ו… חוץ מבאמת בחלקים הגלויים מדי של רידלי סקוט לפעמים נופל, כמו האיזה אלף טון שפיך על הפרצוף של אש, או, אני מצטערת אני הייתי צריכה להגיד זה שוב, או החייזר שנראה לא כל כך טוב בחלל, זה נראה מדהים זה היה יכול לעשות עכשיו, זה סופר מתוחכם, זה סופר צונן, יש בזה משהו מאופק וצונן ואז הרגעי היסטריה נורא בולטים על זה. זה הייתה חווית הצפייה מעולה מבחינתי. זה לא יאמן שזה סרט כל כך ישן, שעובר כל כך חלק.
יונתן: אני כן רואה אותו כל כמה שנים, שוב.
לילך: just for the laughs.
יונתן: אני מאוד אוהב את הסרט הזה, ואני רואה, מידי פעם, ראיתי אותו עם אשתי לאחרונה. זה תמיד עובד, עכשיו גם כמישהו שחווה… שתי ילדות.
לילך: וואו, אני פשוט לא מאמינה שחזרת לזה.
יונתן: לא, זה משפיע, זה משפיע. זה מכווין את הצפייה שלך מאוד. והדגש שהפעם הרגשתי על גוף ופנים של גוף, ומה שלא ראיתי אף פעם בתור אונס בהתחלה, אם כן, ראיתי את זה עכשיו גם בתור אונס, זה מין איפשר לי קריאה נוספת. אבל בעיקר בעיקר, וצר לי שאני רק יכול לשלוח את המאזינים שלנו ללכת לראות את הסרט, כי גדולתו, באיך הוא נראה. הוא נראה מדהים.
לילך: הוא נראה מדהים.
יונתן: אז זהו. בלי התחכמויות. בואי נעבור אל הפרק הבא.
לילך: בסדר.
יונתן: שבוע הבא, אנחנו נדבר על סרט יותר קליל, יותר נחמד, יותר אהוב, אני חושב, לצערי. הנסיכה הקסומה?
לילך: כבר שמת את ה"לצערך". יופי, בסדר. כן, נדבר על הנסיכה הקסומה. סרט עם נסיכות וקסם. תצפו בו.
יונתן: ואיפה אפשר לצפות בו? הנסיכה הקסומה זמין ב-Yes, Cellcom, TV, והוט, והנוסע השמיני שעליו דיברנו היום זמין הצפייה ב-Hot.
נגיד תודה. לאסף פרידמן, לאמיר פקטור, לדן ברומר, העורך שלנו, וגם למיה בן ניסן, שמקליטה אותנו בשעה הזו ממש.
לילך: ממש.
יונתן: יאללה ביי.
לילך: ביי, ביי, ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commenti