השבוע חוזרים יונתן ולילך לסרט "ביג" מ-1988 על ילד בן 12 שמבקש משאלה להיות גדול יותר ומתעורר כגבר בוגר, שאותו מגלם טום הנקס. הסכמנו שהשחקן האהוב נהדר בתפקיד ילד-גבר, התווכחנו האם מערכת היחסים בינו ובין אישה מבוגרת היא מקסימה או קרינג' נוראי, וניסינו לבדוק - מה הולך לאיבוד לתמיד כשמתבגרים? "ענקי הווידאו" הוא פודקאסט בו לילך וולך ויונתן אנגלנדר, שגדלו בין מדפי הקלטות בספריות, חוזרים אל הסרטים הגדולים של דור הווידאו, ואל הצעירים שהם היו כשצפו בהם. כל פרק הוא מסע בין סיפורים אישיים, סצינות בלתי נשכחות, פנינים נשכחות ופינות חשוכות שמסתתרות בסרטים שעיצבו את התרבות שלנו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/08/2024.
[חסות]
קריינית: שומעים שזה "הארץ".
יונתן: לילך!
לילך: יונתן?
יונתן: אם הייתה לך אפשרות לחזור לאיזה גיל שאת רוצה, לאיזה גיל היית חוזרת?
לילך: לפני שבוע, הזהרת אותי שאתה הולך לשאול את השאלה הזאת ומאז אני מיוסרת. כי האמת היא שכל גיל שיכולתי לחשוב עליו, רק ראיתי כמה נורא הוא היה. אם אני חייבת, אז זה יהיה גיל 12, אני חושבת.
יונתן: וואו.
לילך: כשאתה מכווץ גבות בתדהמה. כזה, חשבתי שאני אוכל לעשות את כל מה שאני רוצה, ש… כזה, היו…
יונתן: אה, כשעוד היו אפשרויות?
לילך: כשעוד היו לי חלומות. [צוחקת] אז גיל 12, למרות שזה היה נורא. לא הייתי רוצה לחיות שום דבר מחדש. מצד שני, זה לא כאילו עכשיו מדהים. [צוחקים] אתה?
יונתן: אני הייתי חוזר, חד משמעית, לתקופה אחרי שפגשתי את מי שהיום אשתי, רויטל, ועד שנולדו הילדים. לא שאני לא אוהב את הילדים שלי, אני אוהב אותם מאוד.
לילך: כן.
יונתן: אבל זה תקופת קסם כזאת.
לילך: כן.
יונתן: שלא תחזור. וכל זה, זה הפוך על הפוך, כי הסרט הוא בכלל על משהו אחר.
לילך: קצת לגמרי, אבל כן. [צוחקת]
יונתן: אז בואי נתחיל.
לילך: [צוחקת] בוא נתחיל.
[מנגינת הפתיחה של הסרט]
יונתן: שלום וברוכים הבאים ל"ענקי הווידאו", פודקאסט של "הארץ" על סרטים ועל האנשים שאוהבים סרטים. והיום לילך…
לילך: כן?
יונתן: לראשונה ב"ענקי הווידאו"…
לילך: כן?
יונתן: סרט שביימה אישה.
לילך: וואי, זה נכון. [צוחקת] איזה בושה.
יונתן: המאזינים הקבועים יזכרו שבעונה שעברה רצינו לעשות את זה, אבל בגלל שלילך שיקרה, רימתה, ועבדה עליי…
לילך: הייתה הונאה, כן.
יונתן: הייתה הונאה.
לילך: כן.
יונתן: אז… נשארנו בלי.
לילך: איכשהו.
יונתן: אז היום אנחנו עם "ביג" מ-1988, שביימה פני מרשל.
[המשך מוזיקת הפתיחה של הסרט]
יונתן: נגיד שהתסריטאים הם גארי רוס ואן ספילברג.
לילך: למה זה נשמע לי מוכר?
יונתן: אחות של!
לילך: כן.
יונתן: האחות הקטנה של. הסרט נקרא "ביג", הוא מאוד לא ביג. ואני אומר את זה מהבחינה ש… קודם כל זו הייתה הצלחה מסחררת בזמנו. בתקציב יחסית צנוע, הוא היה אחד הסרטים הרווחיים באותה שנה, ו… והנה, עובדה שאנחנו מדברים עליו עדיין ואנחנו זוכרים אותו. אני חושב שהיום, סרט כזה זה היה ישר לנטפליקס. בכלל לא יוצא לקולנוע.
לילך: מעניין, יכול להיות.
יונתן: סרט אינדי כזה.
לילך: [מהמהמת בהסכמה] יכול להיות, כן.
יונתן: למי שלא מכיר את הסרט, הוא על ילד בן 13, שהופך לגבר בן כ-30.
לילך: מבקש משאלה, והופך להיות גבר. כן.
יונתן: את זוכרת מתי ראית אותו? פעם ראשונה?
לילך: אני לא זוכרת. אני לא הצלחתי לזכור. אני יודעת שראיתי אותו עם ההורים שלי. עכשיו כשאני חושבת על זה, כשצפיתי בזה שוב, והסרט הוא הקרנג'ה בהרבה מאוד מובנים, אני תוהה לגבי זה. אבל כולנו יצאנו בתחושה שזה סרט מקסים וקסום. מה לגביך? [מגחכת]
יונתן: אז אני לא זוכר בכלל, בכלל, בכלל מתי ראיתי אותו פעם ראשונה. אבל אני יודע שראיתי. כלומר, עכשיו שראיתי את זה שוב זכרתי המון.
לילך: כן.
יונתן: ואני גם זוכר שתמיד כשמדברים עליו, מדברים: "וואו, איזה הקרנג'ה, ואיזה סרט נורא מהבחינה הזאת". אני לא מסכים.
לילך: אוקיי.
יונתן: אבל אני מניח שנגיע לזה.
לילך: נגיע לזה.
יונתן: אז בואו נתחיל מההתחלה.
[הקלטה מתוך הסרט]
Josh: “You are standing in the cavern of the evil wizard. All around you are the carcasses of slain ice dwarfs…”
יונתן: "ביג" נפתח עם… סצנה מהילדות שלי, בעצם.
לילך: או!
יונתן: משחק מחשב.
לילך: משחק מחשב, נכון.
יונתן: שיחקת במשחקי מחשב?
לילך: ממש קצת, כן.
יונתן: אז אני חושב שמגיל תשע עד גיל… שמונה עשרה, זה בעצם היו החיים שלי. אז אנחנו פוגשים את ג'וש, הגיבור שלנו. ילד בן כ-12-13 שמשחק במחשב.
לילך: כן, ומין משחק שנראה עכשיו "וואו". פשוט וינטג' להפליא.
יונתן: כן, אז יש לי עכשיו את היכולת לפרט קצת, וזה חשוב. זה משחק מחשב מאוד מאוד מאוד ישן. מהתקופה שבה היו צריכים לכתוב בטקסט מה אתה רוצה שהדמות תעשה.
[הקלטה - מתוך הסרט]
Josh: [typing] “Melt… Melt wizard. [reading from screen] What do you want to melt him with?” [sipping through straw]
Mom: [from afar] “Josh!”
Josh: “What do you think I want to melt him with?!”
Mom: “Josh!”
Josh: “Just a second!”
יונתן: ואני חושב שזה חשוב. הוא נכשל במשחק. הוא מת. הדמות שלו מתה, כי הוא לא מצליח למצוא את ההוראות הנכונות. ואני לא יודע אם הם התכוונו לזה, היוצרים, אבל יש פה לא רק משחק, יש פה גם אמירה שאומרת: "למשחק יש חוקים. ואם אתה לא יודע את החוקים, אתה לא מצליח".
לילך: אני חשבתי על משהו קצת אחר לגבי המשחק. במשחק הוא לא… הוא נכשל, כלומר, לא עובר לשלב הבא, בגלל שהוא מהסס.
יונתן: [מהמהם בהבנה] נכון.
לילך: זה… זה חלק שאני חושבת שמבסס שם את הדבר הזה של, על מה הולך להיות הסרט? הסרט הולך להיות על הדבר שאתה צריך לעשות כדי לעבור לשלב הבא.
יונתן: אוקיי. אנחנו רואים ב… בפתיח של הסרט המון משחקים. יש לנו משחק מחשב, כמו שאמרנו. יש ילדות שקופצות על חבל ברקע. יש משחק בייסבול שהוא משחק עם החבר הג'ינג'י שלו…
לילך: בילי.
יונתן: משחקי קלפים. זה הילדות שלהם.
לילך: כן.
יונתן: המון-המון משחקים. לכל משחק יש את החוקים שלו, וצריך לדעת אותם.
לילך: אני רוצה להגיד, ה… איך שהסרט מתחיל, אנחנו מאוד מאוד נמצאים במחוזות שאנחנו כאילו מכירים, מסרטים מהתקופה, במחוזות ספילברגיים-ריינרים. ופני מרשל הייתה אשתו הראשונה של רוב ריינר. אן ספילברג, כפי שציינו, היא אחותו של ספילברג. אני לא רוצה להגיד בשום צורה שהן הושפעו, חלילה, אבל הם הושפעו. אז זה האזור שאנחנו נמצאים בו, לפחות בהתחלה. ודי מהר זה מקבל טוויסט.
יונתן: כל הסרט, אבל, הוא מאוד בטעם של ספילברג.
לילך: מאוד מאוד מאוד.
יונתן: אנחנו בתקופת ספילברג, בקולנוע. וזה מאוד-מאוד…
לילך: חד משמעית. כולם רוצים לעשות קצת ספילברג.
יונתן: כן, וזה מאוד מאוד מאוד בולט. אני מסכים. אז כמו שאמרתי, משחקים ו… בנות. ג'וש מאוהב באיזו בחורה, נערה, בלונדינית. מלכת הכיתה כזה, בווייב שלה. ויש לנו איזה רמז בהתחלה שהיא רו… שהיא אולי בקטע שלו.
לילך: כן. כאילו, כשמתארים את זה ככה זה נשמע כמו משהו נורא-נורא נקודתי, שהוא מאוהב באיזושהי ילדה, וזה הנושא. אבל בעצם-בעצם, וזה אני ממש לא זכרתי עד הצפייה הזו, אנחנו מההתחלה נמצאים בכל מיני אספקטים של התבגרות מינית. זאת אומרת, הם מדברים על לראות את החזייה של המורה שלהם.
יונתן: נכון.
לילך: הם נורא-נורא עסוקים… הסרט מכריז על עצמו ממש - זה הולך להיות סרט על התבגרות, והרבה יותר ספציפית - זה הולך להיות סרט על התבגרות מינית. זה לא על אהבה גדולה ראשונה, זה על מין.
יונתן: אוקיי, אני מסכים לחלוטין. והסצנה הדרמטית, בעצם שמתחילה את הסרט ממש-ממש, היא סצנת הלונה פארק.
[הקלטה מתוך הסרט - צרחות]
יונתן: ג'וש הולך עם ההורים שלו ללונה פארק.
לילך: ליריד כזה. משהו שאפשר לפרק.
יונתן: כן. אני אגיד, סליחה על המילה, שזה מרחב לימינלי. כלומר…
לילך: תגיד עוד.
יונתן: סליחה על המילה.
לילך: אני אוהבת.
יונתן: מרחב שהוא לא בדיוק לילדים, אבל גם לא בדיוק למבוגרים. ילדים והורים הולכים ביחד, וילדים יכולים למצוא בו משהו שהוא שלהם, ומבוגרים יכולים למצוא בו משהו שהוא שלהם.
לילך: כן.
יונתן: וג'וש יחזור ליריד הזה גם בהמשך, כשהוא מבוגר. ושם, הוא נכשל. כילד. הוא נכשל פעמיים. אנחנו רואים אותו נכשל. פעם אחת הוא משחק במין משחק של להרביץ עם פטיש ולראות עד כמה גבוה מגיע צ'ופצ'יקון, והוא מגיע עד whimp.
לילך: כן, הוא whimp.
יונתן: לפלף?
לילך: כן.
יונתן: ופעם שנייה, כשהוא רוצה לעלות על ה… רכבת הרים, הוא לא מספיק גבוה.
לילך: זה… זה יותר ספציפי מזה, אם אני יכולה לטעון. הוא רוצה לעלות על הרכבת הרים בגלל שהוא רואה שם את הקראש שלו, את הנערה. והוא רוצה לגשת לשם, אבל הוא רוצה לגשת לבד. הוא אומר להורים שלו…
[הקלטה - מתוך הסרט]
Josh: “I want to go by myself.”
Mrs. Baskin: [surprised] “You do?”
Josh: “Yeah. I think it’s something… Yeah, I think it’s something I should do.”
Mr. Baskin: “Great! Why don’t we meet you at the Ferris wheel?”
לילך: וזה נראה לי נורא משמעותי כאן. כי מה הוא הדבר שאתה צריך לעשות וצריך לעשות לבד? להתבגר. אז הוא הולך לעמוד לידה. היא כמובן גבוהה ממנו בראש, והוא לא יכול לעלות למתקן.
יונתן: נכון.
לילך: כי הוא not big enough.
[הקלטה - מתוך הסרט]
Ticket taker: “Read the sign. You must be this big to ride this ride.”
Cynthia: “What?!”
Ticket taker: “Hey, I don’t make the rules. Look, why don’t you try the kiddy one?”
יונתן: כן. זה לא כל כך עובד בעברית.
לילך: לא עובד בעברית.
יונתן: היינו אומרים "לא גבוה", אבל…
לילך: נכון.
יונתן: "he's not big enough".
לילך: בדיוק.
יונתן: ואז מופיעה המכונה. הקסומה.
[מוזיקה מתוך הסרט]
יונתן: לצורך העניין, אם היינו ב"אלאדין", המנורת קסמים שלו.
לילך: נכון.
יונתן: שפה זה מין מכונה שנקראת זולטר.
לילך: [בלחישה] זולטר!
יונתן: שהוא מין… אה… מכשף? שכזה.
לילך: כן, כן.
יונתן: אתה מכניס… אהה… אסימון. אתה צריך לקלוע לפה שלו, ואתה יכול לבקש משאלה.
לילך: כן.
יונתן: והוא עושה את זה, והוא מבקש משאלה - "I wish I was big". ואז אנחנו גם רואים שהמכונה לא מחוברת לחשמל בכלל.
לילך: הוא מקבל את המשאלה שלו, ואז אנחנו רואים שהיא לא מחוברת לחשמל.
יונתן: כן. אני חושב שמפה והלאה צריך להתייחס לסרט בתור אגדה.
לילך: זה כישוף.
יונתן: כאילו, זה מוציא אותנו מלהתייחס לסרט כמשהו ריאליסטי.
לילך: כי אין דבר כזה? [צוחקת]
יונתן: כן, כי אנחנו…
לילך: זה סצנריו לא קיים.
יונתן: לא אבל זה יותר מהותי מזה. כי אנחנו נדבר יותר מאוחר על למה זה קרינג' או לא קרינג' ובעיניי זה בכלל לא רלוונטי, כי אנחנו עכשיו נמצאים בעולם של "אלף לילה ולילה".
[מוזיקה מתוך הסרט]
אז שם זה לא מקרינג' ש… לצורך העניין במיתולוגיה היוונית, זאוס הופך לברבור ואונס את לדה. כלומר, כי זה לא… אנחנו לא מתייחסים לזה כדבר אמיתי. אנחנו מתייחסים לזה כ… אגדה.
לילך: אוקיי.
יונתן: אבל נדבר על זה כשנצטרך. הוא הולך הביתה, והוא קם בתור אדם מבוגר.
[מוזיקה מתוך הסרט]
לילך: סצנה נורא יפה.
יונתן: שלום, טום הנקס.
לילך: שלום טום הנקס. נכון.
יונתן: את ר…
לילך: תור הזהב של טום הנקס.
יונתן: את רוצה לדבר שנייה על טום הנקס?
לילך: בטח.
יונתן: בואי נדבר עליו. איך הליהוק הזה?
לילך: ליהוק מצוין. אני לא יכולה לחשוב על ליהוק יותר טוב בתוך ההקשר הזה של - איך מתנהג ומסוגל להתנהג אדם מבוגר, ש… הוא בעצם גם ילד בן 13. יש משהו בטום הנקס… צריך לשאול כמה התפקיד הזה שונה מפורסט גאמפ? שיש לו את המסוגלות להתחבר למין חלק של ה-naiveté הגמור הזה, והוא עושה את זה מצוין. מאוד-מאוד אמין בעיניי.
יונתן: זה מעין סרט הפריצה שלו.
לילך: כן.
יונתן: כלומר, יש לו תפקידים קודמים, אבל פה הוא הפך להיות… מה שנקרא באנגלית leading man, כלומר השחקן הראשי שיכול להחזיק סרט על… על גבו.
לילך: כן.
יונתן: אני… ואני חושב שטום הנקס תופעה מעניינת בקולנוע אמריקאי. כי הוא שחקן מצוין, לדעתי.
לילך: [מהמהמת בהסכמה] כן.
יונתן: אבל אם נגיד, אם אני אקח את זה לעולם אחר, אז אם דניאל דיי-לואיס הוא הקוויאר של עולם הקולנוע, אז טום הנקס הוא מין… לחם לבן? כלומר…
לילך: זה קצת harsh, בעיניי.
יונתן: לא, אבל… כי… לחם לבן זה טעים. זה תמיד… תמיד עובד. לא משנה איפה אתה שם אותו, טום הנקס מחזיק סרט.
לילך: אני חושבת שהוא יותר מזה. אני חושבת שאתה לא נותן לו קרדיט.
יונתן: לא, אבל אני לא אומר את זה בתור משהו רע. כלומר זה… ספילברג, נגיד, זיהה את זה בטום הנקס, הוא עשה איתו הרבה סרטים. והוא יודע שהוא יכול למרוח עליו סרט מלחמה, והוא יכול למרוח עליו דרמה תקופתית, והוא יכול למרוח עליו קומדיה שבו יש לו מבטא, כי הוא יודע לעשות הכל.
לילך: זהו. הוא עשה מה שמעט מאוד, אבל, שחקנים אחרים מצליחים לעשות, וזה… להתבגר בתוך הקולנוע. זאת אומרת, התפקידים שהוא עושה עכשיו הם לא התפקידים שהוא עשה פעם. הוא מסוגל להביא דברים אפלים יותר, מורכבים יותר, זועפים יותר. הוא דווקא דוגמה די מדהימה וייחודית לשחקן שכל הזמן הצליח להתבגר בחיים הפרטיים שלו לצד העשייה הקולנועית שלו. אני חושבת שזה די נדיר. עם כל הכבוד לדניאל פאקינג דיי לואיס…
יונתן: אל תגידי…
לילך: הוא נשאר אותו דבר.
יונתן: אל תגידי… אל תגידי שום דבר רע על דני דיי-לואיס. אנחנו…
לילך: זה… לא משהו רע…
יונתן: לא יהיה יותר פודקאסט. אנחנו נפסיק.
לילך: די ל… בסדר, אוקיי… הוא אותו דבר. כלומר, הוא עושה תפקידים מדהימים, אבל האם הוא מתפתח? האם הוא משתנה עם החיים? וואלה…
יונתן: לא מוכן לפתוח את זה אפילו לדיון.
לילך: [בלחש] ג'יזס…
יונתן: בואי נתקדם! ג'וש.
[מוזיקה מתוך הסרט]
לילך: ג'וש בסקין.
יונתן: קם בתור טום הנקס. בודק, פתאום, רואה את עצמו במראה. יש לו שערות חזה.
לילך: נכון.
יונתן: הוא מסתכל, כמובן, דבר ראשון, על הפין שלו.
לילך: בהחלט.
יונתן: כלומר, כי זה מה ש… כמו שאמרת, התבגרות מינית, זה מה שנער מתבגר רוצה לראות.
לילך: נראה… נראה לי, בנות היו מסתכלות לראות מה העניינים עם הציצי? וכן, זה נראה לי מאוד טבעי.
יונתן: [מכריז] "מה העניינים עם הציצי?"
לילך: מה העניינים?
יונתן: "לילך וולך!" [לילך צוחקת] והוא מבוהל. כלומר, מן הסתם, הוא מבוהל.
לילך: כן.
יונתן: הוא יוצא מהבית. הולך לחפש את המכונה הזאת ביריד. אין יריד. אין מכונה. כצפוי.
לילך: כן. שנייה, אני אגיד רגע משהו. הוא גר בבית של הורים שלו, כיוון שהוא ילד, אפילו עם אחותו בחדר. ויש איזה מין סצנה שקצת דומה לסצנה ב"אי.טי". ומהבחינה הזאת, יש איזשהו דמיון, אמא שלו לא רואה אותו. לא רואה אותו בכלל בהתחלה, פיזית, עם העיניים שלה, בתור הגבר המבוגר שפתאום נמצא בבית שלה. ויש, קצת כמו שהאמא ב"אי.טי" לא רואה את אי.טי.. מבוגרים לא יכולים לראות קסם.
[הקלטה - מתוך הסרט]
Mrs. Baskin: “Honey? I put out some clean clothes. Bring down your dungarees and stuff for the laundry, okay?”
Josh: [deep bass] “Okay.”
Mrs. Baskin: “Are you getting a cold Josh?”
Josh: [high falsetto] “No! I'm fine.”
יונתן: מצד שני, מיד אחרי זה, יש סצנה שבה הוא הולך לאמא שלו.
לילך: נכון.
יונתן: כי מה הילד יודע לעשות, כאילו, חוץ מללכת לאמא שתעזור לו?
[הקלטה - מתוך הסרט]
Josh: “Mom, it's me. It's Josh. Mom!”
Mrs. Baskin: “Stop it! Oh, God!”
Josh: “Mom…”
[ברקע - המשך הקלטה מתוך הסרט]
יונתן: והיא מן הסתם לא יכולה לראות שזה הוא. והיא מבועתת. והיא לא…
לילך: היא מבועתת כי יש לה גבר זר ומלחיץ בבית.
לילך: והיא לא מאמינה לו.
יונתן: והיא לא מאמינה לו שזה הבן שלה. כן. כן.
יונתן: מי שכן מאמין לו, זה בילי. הנה, את רואה? בילי. אמרתי בילי.
לילך: בילי הג'ינג'י.
יונתן: ולא ג'ינג'י.
לילך: נכון, נכון.
יונתן: יש שם סצנה מאוד-מאוד יפה, שגם בהתחלה בילי מבועת מהגבר שפתאום פונה אליו בחדר הארונות.
לילך: בשיעור ספורט כזה, כן.
יונתן: אבל אז הוא שר לו את השיר שהם שרים תמיד יחד.
[הקלטה - מתוך הסרט]
Joshe: [rapping] “Down down baby
down down the roller coaster
Sweet sweet baby,
Sweet sweet, don't let me go.
Shimmy shimmy cocoa pop
Shimmy shimmy rock
Shimmy shimmy cocoa pop
Shimmy shimmy rock…”
[ברקע - המשך הקלטה מתוך הסרט]
לילך: עם הכוריאוגרפיה, והכפיים, כן. [צוחקת]
יונתן: ואז בילי, כמו שאת אומרת, הוא יכול לראות את הקסם.
לילך: כן.
יונתן: והוא מאמין לו שזה הוא.
לילך: כן. בילי מאמין לו כי בילי הוא ילד, וכילדים אנחנו מסוגלים להכיל קסם.
[הקלטה]
Josh and Billy: “I read it. I said it. I stole my momma's credit. I'm cool. I'm hot. Sock me in the stomach three more times…”.
יונתן: והתוכנית שלהם, שהם מבססים מייד, היא מעט מוזרה. אבל היא ללכת לניו יורק, עד שהם יוכלו למצוא את המכונה הזאת. כלומר, הם צריכים למצוא את המכונה. בניו יורק יש הרבה ארקיידים כאלה.
לילך: כן. הם גם רוצים… הולכים לאיזה… הם עוברים איזה מסע בירוקרטי קטן שהם הולכים לבקש מידע על כל המכונות זולטר שפזורות ברחבי ארצות הברית, כן.
יונתן: אבל כל הקטע הזה של ליסוע ברכבת, למצוא כסף, ליסוע לניו יורק, למצוא חדר מלון לשהות בו, באיזה מלון מוטל מזעזע.
לילך: כן.
יונתן: כל זה, זה מעניין, כי מה שאנחנו רואים שם זה… ג'וש מנסה לעבור כגבר.
לילך: עוד לא. הוא כרגע, אני חושבת שהוא עוד לא ממש שם. זאת אומרת, הוא לא מתעסק… אני לא חושבת כמה הוא מבין עדיין איך הוא נראה מבחוץ.
יונתן: לא, אבל הוא שם כובע ומעיל.
לילך: כן.
יונתן: והוא מנסה לדבר כאילו הוא גבר.
לילך: קצת. כן, כן.
יונתן: והוא… וזה מעניין, כי יש… כי… את אומרת שזה סרט על התבגרות מינית, זה גם סרט חד משמעית על גבריות.
לילך: אני חושבת שזה גם סרט על גבריות, אבל שבשלב הזה הוא עוד לא מגיע להתעמת עם זה. דווקא הרגעים האלה… הם הרי… הוא מצליח לשכנע את בילי, ואז הם עולים עם התוכנית הזאת, ואז הם ביחד עושים אותה, כמו זוג החברים שהם. רק שבחוץ זה כמובן נראה [צוחקת] כמו גבר בגיל 30 שמסתובב עם ילד בן 12, שזה מאוד-מאוד מצחיק. שם אפשר לראות כמה טום הנקס הוא באמת שחקן ממש טוב, ועד כמה הסרט מבוים ועשוי יפה, בגלל שהם תופסים כל מיני ניואנסים ילדיים, קטנים, אבל ממש-ממש טובים. כמו זה שהם רצים, כל פעם שהם חוצים כביש, שניהם. [צוחקת] זה דבר נורא-נורא מצחיק. או שהוא משחק עם האוכל שלו. הוא עדיין מאוד מאוד מאוד בהתנהגויות הילדיות, שזה כמובן נראה מקסים על טום הנקס.
יונתן: אבל באופן הדרגתי, הוא… נגיד הוא הולך לראיון עבודה.
לילך: הם… הוא צריך להשיג עבודה, הם מבינים.
יונתן: ואז הוא צריך לעבור כגבר. הוא לובש את החליפה הלא נכונה.
לילך: כן.
יונתן: אבל הוא מנסה, הוא מסתכל על הגבר שלידו…
לילך: נכון
יונתן: ומנסה להבין איך גבר…
לילך: איך מתנהגים.
יונתן: …אמור ללכת, להחזיק את עצמו, לדבר.
לילך: כן.
יונתן: באיזה מין שאלה מעניינת שהסרט מציג. אני חושב שיש פה שני דברים. אחד - איך נער לומד להיות גבר? בין היתר, על ידי אימוץ הסביבה. כלומר…
לילך: חיקוי, כמו שאנחנו עושים.
יונתן: הוא רואה את אבא שלו, לצורך העניין. הוא רואה אנשים אחרים. הוא רואה את המורה שלו. הוא פשוט מחקה אותו. כלומר, תהליך של התבגרות הוא, במידה מסוימת, תהליך של חיקוי.
לילך: כן.
יונתן: וגם מהצד השני, הרי את הסרט עשו מבוגרים.
לילך: נכון.
יונתן: וכתבו מבוגרים. אז יש פה גם עניין מעניין של איך מבוגרים רואים ילד? כלומר, כי הם מנסים… הם נותנים לבילי ולג'וש להתנהג כמו ילדים. אז התפישה של מבוגרים על איך ילדים מתנהגים היא קצת מצחיקה בעיניי, וקצת פשטנית.
לילך: תן דוגמה. למה אתה מתכוון?
יונתן: כלומר, הם הולכים לבית קפה. לדיינר, סליחה, דיינר. והם משחקים עם האוכל, והם מגעילים כאלה. אני חושב שבני 12-13 לא מתנהגים ככה.
לילך: מה אתה שח? אתה נוסע באוטובוסים? כי הם דוחים.
יונתן: [צוחק] טוב. בסדר גמור. אז התהליך הזה מצליח, והוא הולך לראיון בחברת צעצועים.
לילך: כן.
יונתן: ועובר.
לילך: שזה… שזה נקודת מפגש נורא מעניינת בין עולם המבוגרים לבין עולם הילדים. זאת אומרת, זו כן עבודה, אבל יש שם צעצועים. זאת אומרת, זה בדיוק תופש את הנקודה הזאת שהתבגרות, והתבגרות שלו, של ג'וש בסקין, היא לא דבר ליניארי. היא דבר מזגזג. הוא רגע אחד, מין כזה, כוסס ציפורניים ויורק בראיון עבודה [מגחכת] זה דבר מצחיק מאוד, אבל הוא נראה כמו מבוגר. אז עבודה בחנות צעצועים זה בדיוק נקודת המפגש המושלמת. מהבחינה הזאת זה מאוד-מאוד מבריק.
[מוזיקה מתוך הסרט]
יונתן: ואז… רק אתן את המסגרת שיש לנו. בגדול, יש להם שישה שבועות לחכות עד שהם יקבלו מאיזה משרד בירוקרטי את הרשימה של כל ה-arcades שבניו יורק, כדי שהם יוכלו למצוא את זולטר. כלומר, ג'וש תקוע שישה שבועות בגוף של מבוגר.
לילך: כן.
יונתן: ואין להם כסף, אז הוא חייב לעבוד.
לילך: והם עושים מין קפיצות גדילה כאלו. לא רק ג'וש אגב, גם בילי שמתלווה אליו. כי יש להם, אמרת, מצבים לימינליים, ו… וזה נכון. כי הם יכולים רגע לגעת בהתבגרות ולחזור. לחזור הביתה, נגיד, בסוף היום, בילי יכול. והם חוזרים קצת אחרת.
[הקלטה - מוזיקה מתוך הסרט]
יונתן: ג'וש מתחיל לעבוד בחברת צעצועים הזאת. אנחנו מיד פוגשים את שתי הדמויות הנוספות שילוו אותנו. יש כמה, אבל שתי הדמויות העיקריות שילוו אותנו לאורך הסרט. אחת היא סוזן, אליזבת פרקינס, שהיא אשת קריירה, כמו שאולי חשבו על נשות קריירה בשנות ה-80?
לילך: [מגחכת] כן. היא לא נחמדה, היא לא רומנטיקנית, היא ביץ', היא אשת קריירה, היא עצמאית, היא מעשנת בשרשרת, והיא sex driven.
יונתן: והבן זוג שלה הוא פול, גם עובד בחברה.
לילך: הבוס שלה.
יונתן: הבוס שלה. והוא מין גבר אלפא דוש קלאסי.
לילך: כן.
יונתן: כמעט קריקטורה. הוא מפיל עליה את הטעויות שלו. הוא מאוד מְכֻוָּן להתקדם בחברה.
לילך: הוא מתייחס אליה כאל חרא.
[הקלטה - מתוך הסרט]
Susan: “Trouble.”
Paul: “You're pregnant?”
Susan: “Huggybear took a nosedive. I’m talking about the whole goddamn line. Huggybear mama, Huggybear papa, the goddamn baby is off 60%.”
Paul: [sighs] “You must feel awful.”
Susan: “This whole line was your idea!”
Paul: “I think if you just march right in and talk to MacMillan…”
Susan: “It's not MY fault.”
Paul: “Honey, are we trying to fix this thing or are we trying to place blame?”
יונתן: הוא קצת קריקטורה, אבל לא נורא. לצרכינו זה בסדר. וכמו שאמרתי, אם אנחנו בסרט אגדה, זה ממש בסדר שהדמויות, הם יהיו טיפה קריקטורה. טיפה ייצגו משהו, ולא יהיו דמויות עגולות בהכרח.
לילך: אני מרגישה שזה עושה קצת הנחה, אבל בסדר.
יונתן: בסדר, אני כולי הנחות. קליל. זורם.
לילך: זה מה שאתה [יונתן צוחק] כל כך זורם ועושה הנחות.
יונתן: דמות שלישית, וקטנה יותר שאנחנו פוגשים, היא… אני לא זוכר את שם של הדמות, אבל השחקן הוא ג'ון לוביץ.
לילך: נכון.
יונתן: שתמיד משחק מין אנשים דביקים ומגעילים.
לילך: נראה לי שהוא מגעיל.
יונתן: כן, יכול להיות שהוא פשוט כזה. והוא קולגה של… של ג'וש.
לילך: כן.
יונתן: והוא אומר לו: "אל תעבוד כזה מהר!", כי ג'וש בקיא במחשבים. הוא מתקתק מהר מאוד את העבודה שלו, וג'ון לוביץ אומר: "אתה גורם לכולנו להיראות רע"
לילך: נכון.
יונתן: "תעבוד לאט".
לילך: נכון. והוא גם אומר, שזה דבר מוזר להגיד למישהו ביום הראשון שלו בחברה, ש"יש שם את המישהי הזאת".
[הקלטה]
Scotty: “See that girl over there in the red? Say “hi” to her and she’s yours. She'll have her legs around you so tight you'll be begging for mercy.”
Josh: “Well, I'll stay away from her, then.”
לילך: והפעם הראשונה שג'וש נפגש עם סוזן, הוא רואה לה את החזייה. זאת אומרת, כל הזמן יש את המין מהלך הזה של - אם שכחנו לרגע, אז זה בעצם סרט שעוסק בסקס. זאת אומרת, זה לא איזו פרשנות חיצונית [צוחקת] שהלבשתי על הדבר. ממש הסרט מתעקש להזכיר שסקס הוא בכל מקום. וסקס הוא כמובן חלק מעולם המבוגרים, ולכאורה כולם מתעסקים בו כל הזמן.
יונתן: כן, ובעולם העבודה, בטח בשנות ה-80, שעוד לא היה את כל החוקים…
לילך: כן.
יונתן: …וכו' שיש היום.
לילך: כן.
יונתן: אז כן, זה היה חלק…
לילך: everything goes.
יונתן: זה היה חלק מעולם העסקים, וחלק מעולם העבודה, וזה היה לגיטימי לחלוטין. ברקע רק אני אגיד שההורים חושבים שחטפו את ג'וש. הוא מופיע על קרטוני החלב. הם מדברים עם המשטרה, וג'וש, אפילו באיזו רגע נואש, הוא נורא רוצה לדבר עם ההורים שלו, הוא מתקשר. פעמיים. פעם אחת לאמא, פעם אחת לאבא. והוא מעמיד פנים שהוא חטף את הבן, רק כדי לשמוע את הקול של אמא שלו.
לילך: כן.
יונתן: ובסצנה מאוד יפה, הוא מתקשר לאבא שלו, כי כואבת לו הבטן.
לילך: כן.
יונתן: והוא שואל אותו כאילו הם עושים סקר על "מה היית עושה אם כואב למישהו הבטן?". כי הוא לא יודע מה עושים. הסצנה החשובה מאוד הבאה…
לילך: כן.
יונתן: ואולי הכי חשובה בסרט, לא הכי חשובה, אבל הכי מוכרת מהסרט, היא הביקור של ג'וש ב… בחנות FAO Schwartz, שבאמת קיימת בניו יורק. ושם הוא… כמובן זה עולם מופלא של משחקים. והוא מתלהב, והוא מתרגש.
לילך: כן.
יונתן: והוא במקרה פוגש את המנכ"ל של החברה.
[הקלטה]
MacMillan: “You work for me, don’t you?”
Josh: “Yes.”
MacMillan: “I thought so. What, are you here with your kids?”
Josh: “No…”
MacMillan: “I come here every Saturday. Can't see this on a marketing report.”
Josh: “What's a marketing report?”
MacMillan: “Exactly. Come on!”
יונתן: ופה סצנת הפסנתר המפורסמת. כלומר, המנכ"ל…
לילך: כן. הכי זכורה.
יונתן: המנכ"ל כבר פגש את ג'וש פעם אחת, הוא התנגש בו במשרד, והוא נרגש או מתרשם מג'וש בתור מישהו שיכול להנות ממשחקים כאילו הוא ילד.
לילך: אני חושבת שהמנכ"ל חושב על עצמו שהוא עדיין ילד בתוכו. וזה בא לידי ביטוי, נגיד, בסצנה הזאת. והוא כאילו מוקף במין "מבוגרים מבוגרים". כי שאלתי את עצמי: "מה אתה כל כך מתלהב מהגבר המעוכב התפתחותית הזה?" [יונתן מגחך] זאת אומרת, יש מלא ילדים שיכולים לבדוק את הצעצועים שלך, או לקפוץ איתך לנגן "צ'ופסטיקס". אבל הוא ספציפית ספציפית נמשך אל הדמות הזאת של הגבר שהוא בתוכו עדיין ילד, כי אני חושבת שהוא משקף לו את הדבר שהוא קרוב אליו.
[ברקע - הקלטה מתוך הסרט - "צ'ופסטיקס"]
יונתן: בדיוק. הוא מזהה בו משהו מעצמו.
לילך: כן.
יונתן: או משהו מעצמו כשהוא הקים את החברה.
לילך: בדיוק.
יונתן: או משהו כזה. ובסצנה הזאת שמנגנים יחד על הפסנתר ה…
לילך: קופצים.
יונתן: …הענק. כן, קופצים יחד. שאגב, מי שהמציא אותו מת לפני שנה-שנתיים. אני זוכר ש…
לילך: אני מצטערת לשמוע.
יונתן: כן.
לילך: תנחומיי למשפחתו.
יונתן: זה סצנה יפה, מעבר לזה שהיא, כלומר, מצטלמת יפה והיא סצנה יפה, פשוט ויזואלית.
לילך: הכי זכורה בסרט, לדעתי.
יונתן: הכי. חד משמעית. יש פה משהו יפה של מבוגרים משחקים.
לילך: נכון.
יונתן: שזה משהו שכאילו לא קורה הרבה, או לא… עד לפני כמה שנים לא היה קורה הרבה, כי מבוגרים ש… אתה לא אמור לשחק. משחק זה של ילדים.
[המוזיקה מתעצמת]
יונתן: אבל אנחנו רואים בשנים האחרונות מין תחייה, גם של game nights בחברות הייטק לצורך העניין.
לילך: טוב, זה סתם דוחה. [שניהם צוחקים] לא?
יונתן: למה זה דוחה? זה מקסים!
לילך: כי… כי אני לא רוצה שהחברה שאני עובדת בה תהיה מעורבת בדבר הזה. אבל כן, זה ברור שמשחקיוּת זה דבר מאוד חשוב למבוגרים גם.
יונתן: הדור הזה שגדל למשחקי מחשב, כמו זה, פשוט הרבה מהאנשים האלה לא הפסיקו, והם עדיין משחקים במחשב, אוקי? וגם אני מודה, כשהיה לי זמן, שיחקתי קצת מדי פעם במחשב, וזה כאילו מין גשר למשהו שהוא כמעט אבוד בך.
לילך: חד משמעית. חד משמעית.
יונתן: כלומר, הלוואי, והייתי יכול להתרגש היום ממשהו, לא משנה ממה, כמו שהייתי מתרגש ממשחק מחשב כשהייתי בן 14.
לילך: הדבר הספציפי שאנחנו רואים ב… בסצנה הזו, אבל, זה שזה לא משחק של אדם מול מחשב. אלא אתה רואה את הדבר שכאילו רואים אצל ילדים יותר קטנים, או בעידנים לפני מחשבים, וזה. שזה עד כמה זה מדהים ועד כמה זה מקרב, איך הדבר הכי מקרב בעולם, זה להמציא ביחד משחק ולשחק בו. זה… זה באמת רגע מדהים של גילוי. כי… כי אתה מגלה מישהו עם… אתה יוצר שפה משותפת, ואתה יוצר איזה עולם סודי משותף. זה מדהים. זאת אומרת, זה הכי קרוב להתאהבות.
יונתן: אפרופו, באירופה שהיה לא מזמן, בווימבלדון, כלומר, גברים משחקים. הם פשוט משחקים בספורט.
לילך: בטח.
יונתן: אבל לגעת אחד בשני.
לילך: נכון.
יונתן: ולהיות ביחד באותה קבוצה.
לילך: נכון. נכון.
יונתן: כל הדברים האלה זה מין פרשנות יותר מבוגרת של אותו דבר.
לילך: לגמרי.
יונתן: ומהמקום הזה של הילדות אנחנו עוברים למקום ה… לקצה השני שהסרט מציע לנו, שזה דייטינג, סקס, אהבה? סימן שאלה? עוד שנייה נגיע.
לילך: אני יודעת…
יונתן: ג'וש עולה לגדולות בחברה. "הנה, מצאנו את העילוי שיכול להגיד לנו מה הילדים אוהבים". אז בכל אופן, יש מסיבה. של החברה.
[הקלטה מתוך הסרט - קולות מסיבת קוקטייל]
לילך: כן.
יונתן: קוקטיילים, ממש אפשר לגעת במיניות שבאוויר.
לילך: [מהמהמת בהסכמה] בעיקרון, כן.
יונתן: [מגחך] ואנחנו רואים שסוזן פתאום מפנה את תשומת הלב שלה אליו.
[הקלטה מתוך הסרט]
Susan: “Hi.”
Josh: “Hi.”
Susan: “I loved your ideas on the Squeezy Doll line.”
Josh: “Thanks.”
Susan: “I got a car outside, you wanna get out of here?”
Josh: “Uh-huh.”
Susan: “Let’s go.”
יונתן: ויש שאלה, לדעתי, שהסרט שואל ברגע הראשון, זה: "האם היא מזהה את ה… אוקיי, אני צריכה להעביר את ה… את התשומת הלב שלי אליו כי הוא הבוס הבא"?
לילך: אוקיי.
יונתן: כלומר, האם המשיכה שלה בהתחלה היא אינסטרומנטלית? או שהיא נמשכת אליו מהרגע הראשון כי יש בו משהו אחר?
לילך: כן
יונתן: מהבחור שיש לה עכשיו, פול, האלפא.
לילך: מעניין. אני לא אדם ציני באופן שבו אתה… איכשהו הרוס מבפנים, אז לא ראיתי בכלל במהלך שלה איזה… איזה ניסיון קר רוח להתקדם. אבל זה כן חייבים לשאול, כי הרגע שבו היא מתקרבת אליו במסיבה… הוא כמובן לבוש כמו אידיוט גמור, הוא בא [מגחכת] במין טוקסידו אלביסי כזה, לבן עם יהלומים, הוא מאוד-מאוד בולט ומאוד-מאוד מוזר. הוא עומד ליד הבופה והוא אוכל תירס גמדי.
יונתן: כן.
לילך: כמו תירס גדול, [צוחקים] שזה דבר מאוד מצחיק. זאת אומרת, היא רואה לפניה דגל אדום, והיא אומרת לעצמה: "אני אגש לזה, מה אכפת לי. אני אגש לזה".
יונתן: כן. נראה לי שאם מישהו משליך משהו על הסרט, זאת את משליכה דברים לסרט.
לילך: מה זאת אומרת?
יונתן: דגלים אדומים זה את.
לילך: [מגמגמת] א… א… אוקיי, [יונתן מגחך] האם היא… בוא נבדוק את זה רגע. אם אתה רואה אישה מין כזה, טובלת את האצבע שלה בתוך הפונדו במסיבת חברה ואוכלת תירס גמדי כמו תירס שלם, זה… לא נראה לך דגל אדום?
יונתן: אז זה בדיוק העניין. בגלל זה אני אומר, הוא נראה כמו מטומטם, הוא מדבר כמו ילד.
לילך: כן.
יונתן: יש פה משהו שהוא על גבול הפיגור, אם אתה מבוגר.
לילך: ממש.
יונתן: והיא ניגשת אליו בכל זאת.
לילך: נכון.
יונתן: ובעצם מזמינה אותו לסקס, תכלס. היא לא… היא לא מבזבזת זמן. בגלל זה אני אומר שבשלב הראשון זה נראה לי מאוד-מאוד אינסטרומנטלי. והוא לוקח אותה אליו הביתה, ובסצנה הזאת, שהם אצלו בבית, שם זה משתנה.
לילך: אני צריכה להגיד על זה כמה דברים.
יונתן: אוי אוי אוי.
לילך: אני יודעת.
יונתן: אוי ואבוי.
לילך: אני יודעת. אבל… אבל… זה כזה aside גדול, שנייה. עכשיו, יש סרטים, הרי אנחנו מכירים סרטים, שבהם… אני הולכת על הקו הזה של "מה אטרקטיבי בזה?", אוקיי? אני חושבת שהסרט שואל… ואגב, בסופו של דבר, לא משנה איך מגיעים לשם, אם דרך היחס האינסטרומנטלי שלה אליו, או דרך איזה משיכה אמיתית, בסוף השאלה מגיעה להישאל מה באמת האטרקטיבי בגבר הזה?
יונתן: כן.
לילך: נכון? ככה או ככה?
יונתן: חד משמעית.
לילך: אוקיי. אז יש לנו כל מיני סרטים שבהם יש מערכות יחסים, שבהם יש צד אחד בגיר וכשיר, וצד אחר [מגחך] שאינו בגיר ואינו כשיר להיות במערכת יחסים. זה יכול להיות, אגב, טום הנקס בספלאש, שהוא מאוהב בבתולת ים. זאת אומרת, היא לא צד [צוחקת] כשיר להיות בדבר הזה. ופורסט, גם מהצד השני נגיד, הוא רפה שכל ומתחתן עם ג'ני, אוקיי? וזה מאוד-מאוד שונה במערך הצידוקים הפנימיים, אני חושבת, כשהצד המבוגר הוא גבר, וכשהצד המבוגר הוא אישה. כי כשזה גבר, זה כאילו נורא-נורא ברור לנו מאליו. למה שהדמות של קווין ספייסי תהיה מאוהבת ב"אמריקן ביוטי", בנערה שיכולה להיות הבת שלו? כי הוא יכול לעצב אותה לצרכיו. כי היא הופכת אותו לצעיר יותר. היא גורמת לו להרגיש צעיר. אפשר לעצב את זה. זאת אומרת, העניין של סקסי בייבי, אוקי? זה אגב מ"זקנים שכאלו", למה כולם רוצים לשכב עם בלה? כי היא הדבר הזה.
כשהאישה היא בצד הכשיר והבגיר שמנהלת איזושהי מערכת יחסים, לא רק עם צעירים, אלא גם עם יצורים, כמו ב-"Shape of Water", נגיד? או… או…
יונתן: כן.
לילך: כל מיני התאהבות במפלצות, כל מיני דברים כאלה. אני חושבת שה… מבנה המוטיבציה הוא אחר, ובזה אני חוזרת ל"ביג". אני חושבת שיש עניין שלא מצדיק את זה, כן? אבל של… יש תמיד טראומה מאחורי זה. גם ב"נער קריאה", נגיד. יש תמיד טראומה מאחורי זה. אני חושבת שהעניין הוא, 'העולם פגע בי', או 'גברים פגעו בי', ו'הנה הגבר שלא יפגע בי'. אני חושבת שזה מה שסוזן רואה בג'וש בדבר הזה. גם… גם אם לא מיד. גם אם בהתחלה היא צינית. היא מוכנה לעבור, באמת, אלף דגלים אדומים ולא להתייחס אליהם, כי… כי היא מזהה את הדבר המסוים שהיא צריכה ממנו, וזה - 'גבר שלא יפגע בי'.
יונתן: אוקיי, זה מעניין. את הופכת אותה לדמות יותר עגולה בעיניי ממה שהסרט… כאילו, שיש בסרט.
לילך: כן, כי אני מדברת עליה כעל פרוטוטייפ בתוך סדרה של סרטים דומים.
יונתן: כי מה שאני ראיתי, זה… אני רק אגיד בשביל ההסבר שהוא לוקח אותה אליו הביתה, ובמקום לשכב איתה הוא משחק איתה.
לילך: הם משחקים במשחקים.
יונתן: כל מיני משחקים
לילך: הם משחקים בטרמפולינות וכאלה.
יונתן: כן, בטרמפולינה יש איזה רגע שהוא אומר, אני לא יודע אם זה אני המצאתי את הבדיחה, או שהבדיחה מובנית בתוך הסרט, אבל הוא אומר: "Get some air between you and the tramp-oline", ויש עיכוב על ה"tramp". בגלל זה אני חוזר לעניין הזה של…
לילך: בכלל לא שמתי לב לזה.
יונתן: …יחס אינסטרומנטלי
לילך: כן.
[מוזיקת רקע מתוך הסרט]
יונתן: אז אני חושב שמה שהיא רואה בו זה אפשרות לשנות את עצמה. כלומר, היא אומרת: "עד עכשיו הייתי צינית…"
לילך: Bitch.
יונתן: "…והשתמשתי בסקס בתור כלי. ועכשיו אני, יש לי את האפשרות להשתמש בסקס, באהבה, בעצמי, בצורה כנה".
לילך: והיא יכולה לגלות את המשחקיוּת שבה. היא באמת משחקת איתו. זאת אומרת, הוא מחזיר אותה להיות משהו שהיא לא הייתה שנים.
יונתן: אז הנה, זה בדיוק מה שאת אומרת, אמרת על גברים.
לילך: נכון. גם. גם.
יונתן: להצעיר.
לילך: בהחלט.
יונתן: והם לא שוכבים באותו יום. היא פשוט הולכת לישון. הוא במיטה… יש לו מיטת קומותיים, היא הולכת לישון למטה, הוא הולך לישון למעלה.
לילך: כן, היא מנסה להזמין אותו ל… זה.
יונתן: אבל זה שהוא לא… שהוא בחר כביכול בראשה, הוא בחר לא לשכב איתה.
לילך: כן.
יונתן: אלא רק להיות חבר שלה באותו רגע, זה אולי מה שכובש אותה.
[מוזיקה מתוך הסרט]
יונתן: התגובה מגיעה מיד, וזה משחק סקווש בין פול לבין ג'וש. פול מזהה בג'וש אויב. הוא כמובן, אומר: "לא יכול להיות שהוא בא משום מקום", וכן הלאה. כלומר, הוא גם לא מזהה בו ילד, הוא מזהה בו להיפך, משהו מאוד נכלולי.
לילך: מעמיד פנים.
יונתן: כן. הוא מזמין אותו למשחק סקווש.
לילך: שזה מעניין, כי זה גם משחק, אבל זה משחק מסוג אחר, שגברים משחקים.
יונתן: כן, תמיד בקולנוע סקווש זה כאילו משחק סופר אגרסיבי. אגב, של עשירים. יש בו הרבה רעש. הרבה אחד על אחד, אוקיי? זה כמעט כמו סייף.
לילך: כן, זה כמו ללכת מכות via כדור.
יונתן: כן, והוא מכסח את… את ג'וש, ובסצנה הבאה, סוזן חובשת את ג'וש, והיא מסבירה לו שפול מרביץ לו כי הוא מפחד ממנו.
לילך: שזה קצת דבר שאמא אומרת.
יונתן: כן, אבל זה גם דבר שכאילו, עבור ילד בן 13 זה בלתי נתפש. כלומר, זה מה שאומרים לילדים תמיד.
לילך: כן.
יונתן: כאילו "he's bullying you because…" כך וכך, הילדים אבל לא מבינים את זה, והם לא מאמינים לזה. וגם פה בסרט, ג'וש לא מבין בכלל את הקונספט של להרביץ למישהו כי אתה מפחד ממנו. וגם, היא נפרדת מפול.
לילך: כן.
יונתן: כלומר, היא עוברת צד. היא עוברת אל הצד של ג'וש.
לילך: היא נפרדת מפול, והוא אומר לה: "מה יש בו, בג'וש?", כאילו. והיא אומרת: "he's a grown-up". [צוחקת] שזה דבר נורא מצחיק, כי אני מרגישה שכל הסרט, כאילו, מין אומר לה "את יודעת מה צריכה? גבר מעוכב התפתחותית". זה מה שאת צריכה. זה מה שטוב לך.
יונתן: והוא באמת, לפי הסרט, grown up, או מתחיל להיות grown up, באחד הרגעים ה… שכאילו עוברים "על הדרך", אבל הוא מאוד עצוב. הוא אומר לבילי, שבילי רוצה לבלות איתו, כי כאילו בילי הוא חבר שלו, חבר הכי טוב שלו, וזו יום הולדת שלו, של ג'וש, וג'וש אומר לו: "אין לי זמן בשבילך כרגע", "אני הולך ל…", הוא לא אומר לו, אבל הוא הולך לסוזן.
[הקלטה - מתוך הסרט]
Billy: “I know what we can do. We can go out and get some beers, some dirty magazines…”
Josh: “Um… I can’t Billy.”
Billy: “What do you mean you can’t? Of course you can.”
Josh: “No, I…”
Billy: “It’s your birthday.”
Josh: “I have to go somewhere.”
Billy: “Where? where?”
Josh: “Um… Well, I have to go meet somebody, and…”
Billy: “But I've got all night.”
Josh: “Yeah, I know, but… See, I just… Well, I can’t right now, Okay buddy? I’ll call you alright? Okay? I’ll give you a call.”
[sad music]
Josh: “Thanks again Billy. It was fun!”
יונתן: פה הוא חוצה, אני חושב, או מתחיל לחצות, את הקו הזה שבין "אני מעמיד פנים שאני מבוגר", לבין "אני מבוגר".
לילך: ויש גם את הדבר הקצת עצוב, שזה אומר, התבגרות היא הדבר שמרחיק אותך מהחברים שלך. כי אתה אף פעם לא תהיה… קצת כמו שדיברנו ב"אני והחבר'ה", אתה אף פעם לא תהיה חבר של אף אחד כמו שהיית חבר בגיל 12.
יונתן: נכון. דברים אחרים תופסים…
לילך: כן
יונתן: את המקום הזה, וזה בת זוג.
לילך: נכון. והוא גם לא מספר לו, זאת אומרת, אז יש איזו סודיות. זאת אומרת, סודות יפרידו ביניכם. סודות, בנות, וואטאבר.
יונתן: וההתבגרות מגיעה בסצנה ש… גם אנשים זוכרים, בתור - 'יואו! הקרינג' הגדול של הסרט'. והקרינג' הגדול של הסרט, אצלי זה כתוב בסימן שאלה.
לילך: כן?
יונתן: זה, הם יוצאים לדייט, ג'וש וסוזן, והם שוכבים.
לילך: כן.
יונתן: וכשדיברנו אתמול-שלשום בטלפון אמרת: "וואו, איזה קרינג'". את עדיין או…? כאילו, בואי תנסי לשכנע אותי ואני אנסה לשכנע אותך.
לילך: אני לא יודעת למה צריך לשכנע אותך שזה קרינג' שאישה שוכבת עם ילד בן 13. אני אגיד…
יונתן: אז אולי אני אגיד?
לילך: כן, תגיד אותה קודם.
יונתן: כמו שאמרתי מהתחלה.
לילך: כי זה מכושף.
יונתן: כן. כמו שאמרתי, זה לא סרט ריאליסטי, היא לא יודעת שהיא שוכבת עם ילד בן 13. כלומר, הגוף שלו…
לילך: אבל האם היא יכולה לדעת, לקבל רמזים?
יונתן: לא, לא באמת. כי זה…
לילך: די!
יונתן: לא, כי בסרט ריאליסטי אולי כן, אבל בסרט של 'אלאדין הופך לנסיך', אז האם יסמין יכולה לדעת ש… שזה לא באמת, הוא לא באמת נסיך? זה כאילו, השאלה…
לילך: אבל המוטיבציה של דמויות היא לא מוטיבציה של סרט פנטזיה. המוטיבציה היא רגילה, אתה מבחוץ רואה סרט פנטזיה.
יונתן: השאלה מלכתחילה היא אינה במקומה. כי זה בכלל לא רלוונטי, זה סיפור משל. כלומר, זה לא… לא צריך לשפוט את זה במונחים ריאליסטיים של - 'היא שוכבת עם ילד בן 13'.
לילך: זה דבר מאוד מוזר. בשביל זה הדמויות צריכות להיות מצוירות לטעמי. אני לא יודעת, זה לא יסמין ואלאדין.
יונתן: אני פשוט חושב שלקחת סרט שהוא סרט פנטזיה קומי, ולהחל עליו שאלות כאילו מעידן ה-"Me Too", לצורך העניין…
לילך: זה לא קשור לעידן ה-"Me Too".
יונתן: לא. זה קשור, זה קשור. כי אתה כאילו אומר: "טוב, זה לא הזדקן טוב, כי היא שוכבת עם ילד בן 13". אבל כאילו באיזה מובן היא שוכבת עם ילד בן 13?
לילך: בכל המובנים. [צוחקת]
יונתן: זה טום… לא, היא שוכבת עם טום הנקס.
לילך: היא שוכבת עם הגוף של טום הנקס. אבל, אוקיי, יש שם עניין… אני לא מסכימה קודם כל עם העניין של… המסגרת היא פנטסטית, אבל מערך הכוונות וההתנהגויות הוא אנושי לחלוטין. אם היו קוראים עוד דברים פנטסטיים לאורך הסרט, לצורך העניין, אז כן, הייתי מסכימה איתך. העולם הוא פנטסטי, והוא מהנדס את ההתנהגות של הדמויות כפנטסטי. אבל רק המסגרת היא כזו. ומה שיש לנו, אם אני רגע… לא כזה מעניין אותי ה-"Me Too", ה-wokeness, בסדר? בואו נשים את כל האירוע הזה בצד. אני פשוט אומרת כזה דבר. אם את אישה [מגחכת] ואת הולכת לבית של גבר, ואני כן רוצה לבחון את זה בכלים אמיתיים כי זה מה שמעניין אותי, ויש שם רק צעצועים, והוא ישן במיטת קומותיים, אז תראי - משהו לא בסדר. [מגחכת] אם את מוצאת את זה אטרקטיבי, אז משהו לא בסדר. [מגחכת] זה הרבה יותר מעניין אותי מהשנייה הזאת שהם שוכבים.
יונתן: אז שוב, את הופכת אותה לדמות יותר מורכבת ממה שהיא. אני רואה את זה, אם כבר, זה כמו לשכב עם בתול.
לילך: אבל האם הבתול הזה, הוא קלינית מפגר? זה גם שאלה.
יונתן: אבל הוא לא. ג'וש לא מתנהג כקלינית מפגר. הוא מתנהג כתמים, רגיש.
לילך: מעוכב התפתחותית? [יונתן צוחק] כי… כי הוא בן 13, כן?
יונתן: אוקיי, בואי נגיד היא שוכבת עם גבר מעוכב התפתחותית. אז? אז מה?
לילך: אז צריך לפחות לתהות לגבי זה. וכל הדמויות האחרות שאנחנו רואים בסרטים שעוש… שכאמור עושות מהלכים כאלו, הן דמויות מאוד פגועות. ג'ני של פורסט גאמפ, לצורך העניין, באה מבית מתעלל והרוס. זה דברים לקחת בחשבון בעיניי. זאת שמתאהבת ב-"Shape of Water" היא יתומה ואילמת שגרה מבודדת. [צוחקת]
יונתן: אבל ש…
לילך: זה חלק מהאירוע.
יונתן: זה… "Shape of Water" זה דוגמה מעולה.
לילך: נו?
יונתן: כי זה גם סרט פנטסטי.
לילך: נכון.
יונתן: זה גם סרט אגדה.
לילך: נכון.
יונתן: וכאילו: "וואי, היא שוכבת עם דג? זה כזה מוזר". זה כאילו אמירה כל כך, כאילו, מטופשת.
לילך: אי אפשר ולא צריך לשים את הכל ב… 'המשכב'. הנקודה שמעניינת אותי זה - למה שתמצאי את זה אטרקטיבי?. והתשובה שאני נותנת זה כי בעצם את מאוד-מאוד פגועה משאר הדברים והגברים, וזה תיקון.
יונתן: לא, אני מסכים שזו נקודת מבט מעניינת. אני פשוט חושב שהיא חיצונית לסרט. וזה בסדר. היא מעניינת.
לילך: יכול להיות. יכול להיות, אבל הסרט כשלעצמו לא נותן המון עניינים פסיכולוגיסטיים להתעסק בהם. ובמה אני אתעסק, אם לא בזה?
יונתן: אני אפילו חשבתי שהסצנה ה… ממש הסצנה, לא רואים את הסקס.
לילך: נכון. בכלל.
לילך: אבל רואים שהיא בחזייה, ושהוא מלטף את שדיה, ולא כל כך יודע מה לעשות. אני באמת חשבתי שזה אפילו משהו יפה, בסצנה הזאת.
לילך: מוזר. אני לא מסכימה איתך. מאה אחוז, בסדר גמור. אני שמחתי שלא הראו יותר פרטים.
יונתן: לא, אני גם שמחתי שלא הראו יותר פרטים, אבל…
לילך: למרות שהיה אחד יותר מדי.
יונתן: כאילו, יש משהו כל כך תמים בג'וש, ויש משהו יפה בתמימות הזאת.
לילך: אני רוצה להגיד, גם בגלל שזה היה עידן אחר, כאילו כשזה נגע לבנים, אף אחד לא ראה את זה נורא כבעיה. היה קצת מין עידן כזה, של כזה: "כן, אנחנו… ניקח אותו לזונה". היה דיבור כזה, כאילו.
יונתן: [מהמהם בהסכמה] כן.
לילך: שנערים בני 13, זה ממש-ממש סבבה, ואין שום בעיה בעצם, שהם התנסו עם… אפילו לא נערה, אלא אישה מבוגרת שתלמד אותם משהו, וכזה, תעשה להם את הקפיצת גדילה. אז היה את הדיבור הזה. זה בכלל-בכלל לא עבר כאיזה מין משהו חיצוני.
יונתן: אני רק אגיד, לפרוטוקול, יונתן אנגלנדר מתנגד למשכב עם ילדים בני 13.
לילך: אם אתה צריך להגיד את זה…
יונתן: לא…
לילך: אז שאל עצמך.
יונתן: פשוט אומר, תראי…
לילך: בסדר גמור.
יונתן: למחלקת עורכי הדין של "ענקי הווידאו", שלא יכעסו עליי.
לילך: מאה אחוז.
יונתן: אבל זה כבר כמעט סוף הסרט, בעצם. הם הופכים להיות זוג, למרות שהוא לא כל כך מבין את המשמעות של להיות זוג. וכשהיא שואלת אותו: "יחסינו לאן?"
לילך: הם מאוד מהר במערכת יחסים, כן.
יונתן: הוא לא מבין.
לילך: והם מנהלים שיחת "יחסינו לאן?" מצחיקה מאוד.
יונתן: אבל הוא כבר מתגעגע לילדוּת. הוא מתחיל להתגעגע. יש לנו, כמובן, סרט אייטיז, חייב שיהיה מונטאז'.
[מנגינת רקע מהסרט]
לילך: היה מונטאז' מקסים.
יונתן: אז במונטאז' שיש לנו בסרט הזה, הוא רואה כל מיני ילדים קוראים קומיקס, משחקים ביניהם בבייסבול.
לילך: זורקים עלים יבשים, מאיזושהי סיבה, זה על זה.
יונתן: מצטלמים לתמונת מחזור באמצע הרחוב.
לילך: מאוד מוזר, גם.
יונתן: הוא כבר מתגעגע הביתה.
לילך: והוא מתגעגע כשהוא כבר לגמרי עובר כמבוגר. זאת אומרת, בסצנה הזאת ספציפית, נגיד בהתחלה הוא היה לובש בגדים של מבוגרים, היה נראה כמו אידיוט גמור.
יונתן: כן.
לילך: עכשיו הוא כזה super sharp, והחליפות יושבות עליו ממש טוב. הוא נראה ומתנהל ומתנהג בעולם, בין היתר בגלל שהוא כבר שכב איתה, אז עשה איזושהי קפיצה. הוא נגיד מזמין קפה שחור, כאילו דברים של מבוגרים. אז, כשהוא לגמרי-לגמרי כאילו חצה לצד השני, הוא מתחיל להתגעגע. שזה… אנחנו, מבוגרים.
יונתן: זה אנחנו. אנחנו. לגמרי. והוא מגלה לה, לסוזן, את האמת - אני ילד בן 13.
[הקלטה]
Josh: “I'm a child.”
Susan: “What?”
Josh: “I'm a child, Susan. And… I’m not ready for all of this. I’m 13 years old.”
Susan: “Oh, and who isn’t? You think there isn't a frightened kid inside of me too?”
Josh: “No, I mean I really am 13! I went to bed… I went to bed one night and I was a kid, and when I woke up the next morning I was a grown up.”
Susan: “Oh, right! And just yesterday I was a schoolgirl with pigtails!”
יונתן: שזה הדהוד של הסצנה עם האמא.
לילך: כן.
יונתן: כמובן.
לילך: נכון.
יונתן: היא לא מאמינה לו.
לילך: why would she?
יונתן: גם סוזן לא מאמינה לו.
לילך: נכון.
יונתן: כי איך היא יכולה להאמין לו?
לילך: לא. נכון.
יונתן: דבר כזה, כאילו, מופרך. בינתיים הוא גם משלים עם בילי.
לילך: כן.
יונתן: כלומר, בילי לא מוותר עליו.
לילך: כן.
יונתן: למרות הכל, בילי לא מוותר עליו.
לילך: הוא… הוא גם עשה לו חתיכת גוסטינג מכוער, חוץ מזה שהוא התחמק ממנו ביום הולדת. [יונתן צוחק] לא?
יונתן: כן, כן. לגמרי. לגמרי. אבל בילי מצא את המכונת זולטר. ה… איפה יש בניו יורק, באיזה רציף, את המכונת זולטר.
לילך: נכון.
יונתן: ואז אנחנו מגיעים לסצנת השיא. הסוף של הסרט. כאילו, מהר מאוד, אגב, אני אגיד. מהרגע שה… בעצם הסקס זה סוג של… "אוקיי, סיימנו".
לילך: כן.
יונתן: הוא סיים את ההתבגרות שלו, בואו נסיים את הסרט.
לילך: בוא נארוז את זה.
יונתן: זה קצת ככה. כן, בוא נארוז את זה. אז הוא הולך לרציף, ואז סוזן נופל לה האסימון. זה רק… זה ניואנס קטן, אבל בעיניי הוא מתוחכם. הם עושים פיץ' לחוברת קומיקס, אלקטרונית, שבה כל אחד יוכל לבחור לעצמו את הסיפור. ואז מישהו אומר שם, פול, האלפא, אומר…
[הקלטה]
Paul: “Do you expect a kid to pay 19$ for a comic book?”
Susan: “I think a kid…”
יונתן: ואז היא עוצרת. ואז היא מבינה - ילד שיש לו 19 דולר - "אני שכבתי עם ילד שיש לו כסף". ככה היא מבינה. זה נפילת האסימון.
לילך: כי זה היה גם הרעיון המקורי שלו, לא?
יונתן: כן, זה היה הרעיון שלו. אז היא רצה אליו, והוא הולך עוד פעם למכונת זולטר, והמשאלה שלו הפעם היא לחזור להיות ילד. והיא פוגשת אותו אחרי שהוא כבר ביקש את המשאלה.
לילך: והיא התגשמה. אנחנו… לפחות אנחנו חושבים, בגלל שהוא ניתק את המכונה מהחשמל, ושוב היה ה… קסם.
יונתן: כן. ואז יש להם שיחה קצרה. פה אני כבר… לי יש איזה תלונה על הסרט, שפה הוא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
לילך: הסרט?
יונתן: כן.
לילך: [מהמהמת בהסכמה]
יונתן: כי עכשיו יש לנו סצנה שבה גבר בן 30, שעומד להיות ילד בן 13, מדבר עם האישה ששכבה איתו, כלומר, שכבה עם ילד בן 13.
לילך: והיא מבינה את זה עכשיו.
יונתן: היא מבינה את זה עכשיו, והם מנהלים שיחה נוגה על "בואי איתי".
לילך: כן.
יונתן: "תהיי ילדה איתי". היא אומרת: "לא, אני כבר לא יכולה לחזור לתקופה הזאת. זה קשה מספיק". כלומר, יש שם איזה משהו שלי הוא צרם בטון, כאילו, אתם כבר לא יכולים לקחת את זה ברצינות, את מה שקורה.
[הקלטה]
Josh: “Maybe you can come with me?”
Susan: “No… No.”
Josh: “Why not?”
Susan: “I’ve… I’ve been there before. It’s hard enough the first time, you know what I mean? No, you don’t know what I mean…”
לילך: לדעתי זה גם איזה ניסיון לגנוב טיפה מן האור של "אי.טי.". זאת אומרת, "come with me" זו אופציה.
יונתן: יפה.
לילך: כשאתה פוגש את הדבר הזה מהעולם האחר, אז זו אופציה. האם אתה נפרד ממנו לתמיד, או שאתה עובר לעולם שלו?
יונתן: כן אבל… היא מסיעה אותו הביתה, ואז הוא מסתובב… הוא בחליפה, הוא מסתובב אליה והוא ילד, ואז היא צריכה לראות את הילד שהיא שכבה איתו…
לילך: החליפה שנהיית… היא נהיית גדולה. זה כן סצנה יפה. זה צילום יפה. הוא הולך לכיוון הבית שלו והוא כבר הופך לילד, והחליפה הולכת ונהיית גדולה עליו. המכנסיים ארוכים מדי, השרוולים מעבר לזרועות שלו.
[מוזיקת רקע מתוך הסרט]
יונתן: אז אם אני חוזר למה שאני תמיד אמרתי לאורך הפרק, שכאילו הקסם נגמר. המשל נגמר. הסרט כבר היה צריך להיגמר. אתה עכשיו חזרת לעולם הריאליסטי, של - הוא ילד, היא אישה.
לילך: כן.
יונתן: והרגע הזה שהיא כאילו מסתכלת על הילד שהיא שכבה איתו…
לילך: קרינג'.
יונתן: פה זה הקרינג'. אבל זה טעות בטון, ולא טעות במעשה.
לילך: כי אתה כאילו רואה את זה. אבל אתה רואה עכשיו את הילד.
יונתן: בדיוק.
לילך: אבל אם אתה זוכר לאורך הסרט [צוחקת] שזה בעצם הילד מההתחלה, זה קצת מוזר. אנחנו, אני אגיד, ראינו את הגרסה, לא שהוקרנה בקולנוע, אלא… אלא גרסת הבמאית.
יונתן: ותיאמנו, לשם שינוי.
לילך: כן, הפעם דיברנו על זה מראש. אכן תיאמנו, כי אנחנו מקצוענים בעונה הזו. [יונתן מגחך] אז היה שעתיים ועשרים, מה שנרצה לכנות "Bigger". אבל הוא כן נתן הרבה יותר את החלקים ה… של דמויות המשנה, או הפסיכולוגיסטיים של הסרט.
יונתן: אני הרגשתי שהסרט ארוך מדי…
לילך: [נאנחת] כל כך ארוך זה היה.
יונתן: בגרסה הזאת.
לילך: כל כך ארוך!
יונתן: ובסופו של דבר, אם אני צריך לסכם ולהתלונן, אני חושב שהסרט לא הזדקן טוב.
לילך: לא.
יונתן: אני לא מאוד נהניתי מהצפייה הפעם, לשם שינוי. כלומר, זה סרט שנורא… יש הרבה מה להגיד עליו, אבל בזמן הצפייה הוא לא מאוד עניין אותי, עד שאנחנו מגיעים לחלק של היחסים בינו ובינה. ואני חושב שהחטא הקדמון שלו, זה שבסרטים כאלה של מישהו הופך למשהו, בדרך כלל זה… הוא צריך ללמוד משהו. יש איזשהו עונש שהוא צריך לכפר עליו, או שיש איזה לקח שהוא צריך ללמוד.
לילך: כן.
יונתן: וזה נעדר פה. הוא הופך למבוגר באופן די אקראי, והוא חוזר להיות ילד באופן די אקראי, ובדרך הוא לא למד כלום.
לילך: אני לא לגמרי מסכימה. בגלל שהוא הופך למבוגר, והוא בעצם… המסע שלו הוא להבין שזה לא כזה קל להיות מבוגר, בעצם. יש לזה את כל האספקטים שאתה לא לוקח בחשבון כילד. הוא אגב לא ביקש להיות מבוגר, הוא ביקש להיות טיפה יותר גבוה.
יונתן: אבל הוא היה לומד…
לילך: זה ממש דבר ליטרלי לעשות, [צוחקת] להפוך אותו למבוגר.
יונתן: הוא היה לומד את זה גם ככה, גם בלי כל המסע הזה.
לילך: בסדר. אני לא בטוחה שאני… שאני מסכימה, כי אני כן חושבת שהוא משתנה, ואני כן חושבת שהוא… כאילו, כל העניין הזה של "אין כמו בבית", הרי המון פעמים זה הלקח, כאילו, דורותי וזה, "אין כמו בבית".
יונתן: "שכחו אותי בבית".
לילך: לא, אני מתכוונת - there is no place like home.
יונתן: כן, אבל גם ב"שכחו אותי בבית".
לילך: אוקיי, אוקיי, אוקיי.
יונתן: הוא אומר: "וואי, הלוואי הייתי בלי המשפחה שלי".
[הקלטה מתוך הסרט - "צ'ופסטיקס"]
לילך: בדיוק.
יונתן: זה העונש. זה החטא, סליחה.
לילך: אתה מקבל את המשאלה שלך, ואז אתה מבין שבעצם היה לך טוב ולא הערכת.
יונתן: כן.
לילך: אז אני חושבת שמהבחינה הזאת, זאת אומרת, הסרט עובד במין האופן הנוסחתי, שהסרטים האלה עובדים.
יונתן: אוקיי. את רוצה לסכם את נקודת המבט שלך?
לילך: אני רוצה לציין, אני בשום אופן לא באתי כהייטרית לסרט. המון-המון שנים לא צפיתי בו, ובאמת הזיכרון שלי ממנו היה שזה סרט מקסים על ילד שהופך להיות מבוגר, ואיפה שהוא יש איזו נקודה שהוא גם כזה בטעות איזה רגע שוכב עם אישה. אבל ממש-ממש לא חשבתי שכל הסרט כל כך כרוך בדבר הזה של - מה זה אומר לשכב עם אישה?, והאם זה הולך לשנות אותך?. ואני חושבת שהוא הרבה יותר מתעסק בזה [מגחכת] ממה שזכרתי. ומהבחינה הזו, מה אני אגיד? זזתי בחוסר נוחות ב… זה. כאילו… סרט על דן בן אמוץ?
יונתן: את… [מגחך] את זזה בעולם בחוסר נוחות.
לילך: תודה רבה על זה.
יונתן: "ביג"!
לילך: כולם היו צריכים לדעת.
יונתן: "ביג".
לילך: כן.
יונתן: זמין לצפייה ב-Yes וב-Disney. בשבוע הבא - "ביטלג'וס".
לילך: נכון מאוד.
יונתן: "ביטלג'וס".
לילך: "ביטלג'וס".
יונתן: "ביטלג'וס". שזמין לצפייה ב-HOT. אז תודה לאסף פרידמן, עורך מחלקת הפודקאסטים. תודה רבה לאמיר פקטור, המפיק שלנו, ותודה לדן ברומר.
לילך: תודה, דן.
יונתן: העורך כל יכול שלנו.
לילך: נכון מאוד.
יונתן: ותודה לכם.
לילך: ותודה לכם!
יונתן: נשתמע בשבוע הבא.
לילך: ביי ביי ביי.
[מוזיקה עד הסיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments