ענקי הווידאו - פודקאסט חדש של הארץ: "ריקוד מושחת" מ-1987 נתפס כסרט על ריקודים, פלירטוטים ופטריק סווייזי ללא חולצה, אבל לילך ויונתן מגלים שהוא הרבה יותר מזה. בדרמה עם הפסקול הבלתי נשכח הם מגלים פערי מעמדות, פוליטיקה מהפכנית, דיון על הפלות, אורגזמה יהודית וכמובן – הפצ'נגה!0 "ענקי הווידאו" הוא פודקאסט בו לילך וולך ויונתן אנגלנדר, שגדלו בין מדפי הקלטות בספריות, חוזרים אל הסרטים הגדולים של דור הווידאו, ואל הצעירים שהם היו כשצפו בהם. כל פרק הוא מסע בין סיפורים אישיים, סצינות בלתי נשכחות, פנינים נשכחות ופינות חשוכות שמסתתרות בסרטים שעיצבו את התרבות שלנו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/02/2024.
[פתיח] שומעים שזה "הארץ". שומעים שזה "הארץ".
יונתן: לילך.
לילך: יונתן.
יונתן: האם את רוקדת כשאף אחד לא מסתכל עלייך?
לילך: נראה לי שאולי כן… לא בטוח שזה דבר טוב.
יונתן: אה-הא…
לילך: האם אתה רוקד כאילו שאף אחד לא רואה אותך? או בכלל?
יונתן: אני לא רוקד, רקדתי בחתונה… של אישתי…
לילך: של אשתך! [צוחקת בקול]
יונתן: איתי, אני גם הייתי. אבל מה… רקדתי כמו פטריק סוויזי…
[מוסיקה מהסרט - Be my Baby" - The Ronettes"]
“The night we met I knew I needed you so
And if I had the chance I'd never let you go…”
יונתן: שלום לילך.
לילך: שלום יונתן.
יונתן: וברוכים הבאים ל"ענקי הוידאו", פודקאסט של "הארץ" על קולנוע ועל אנשים שאוהבים קולנוע. הפרק היום, הסיפור שלו הוא בעצם סיפור של מרמה בינינו, ושקרים וכזב.
לילך: וואו, איזה דברים קשים.
יונתן: אנחנו רצינו שבעונה הראשונה יהיה לנו לפחות סרט אחד שביימה אישה, כי אמרנו… כי אנחנו אנשים ראויים ו-woke-ים למדי.
לילך: משתדלים, לפעמים…
יונתן: אז לילך אמרת: "ריקוד מושחת".
לילך: אני אמרתי "ריקוד מושחת", מה הכוונה?
יונתן: אני אמרתי, כמו שאין ספק שלילך מבינה יותר ממני בריקוד מושחת.
לילך: בנשים…
יונתן: היא ודאי צודקת.
לילך: ואז מה יהיה איתה?
יונתן: ראינו את הסרט, הכל היה מצוין.
לילך: נכון.
יונתן: בחרנו לעשות תחקיר עם כל צוות התחקירנים שלנו, והבמאי הוא הוא אמיל אורדינילו. [כך במקור]
לילך: עכשיו אתה יודע איך אנחנו מרגישות.
יונתן: זה כל מה שיש לכם לומר להגנתך?
לילך: טעיתי, נו.
יונתן: אז עכשיו בגלל לילך לא יהיה פרק שביימה אישה ב"ענקי הוידאו".
לילך: לא, אבל כן מדובר בסרט שכתבה אישה והפיקה אישה.
יונתן: אה, הפיקה אישה.
לילך: שתיים מתוך שלוש, זה לא רע, יותר ממה שאנחנו מקבלות בדרך כלל.
יונתן: אז "ריקוד מושחת" מ-1987 הוא לא רק הצלחה קופתית מטורפת, אפילו במונחים של היום, 214 מיליון דולר בקופות בעולם, זה דבר די מרשים בטח במונחים של אז. אבל גם, זה הפך להיות סמל של ה"סרט ריקוד", אני חושב?
לילך: אני חושבת שכן.
יונתן: למרות שזה לא בדיוק סרט ריקוד.
לילך: לא רק.
יונתן: לא רק, אפילו לא בעיקר.
לילך: הוא יותר מזה, אפשר להסכים על יותר מזה.
יונתן: אז את זוכרת מתי רקדת לצליליו בפעם הראשונה?
לילך: לא, זה לא סרט שראיתי בקולנוע. זה סרט שצפיתי בו מתישהו בווידאו, או בכזה, כבלים פיראטיים. היה לכם כבלים פיראטיים?
יונתן: לא, היה לי כבלים חוקיים.
יונתן: איש מפוקפק שמגיע דלת דלת ומעביר חוטים מעל כל הבניין איכשהו.
יונתן: זה נקרא כזה "זהב פלוס"?
לילך: יכול להיות, משהו כזה. אז בכזו פלטפורמה. זה גם בא כרצף של סרטי אייטיז, שהיו מאוד ספורטיביים. היה מין רגע כזה בזמן שפתאום חבורות נערים חייבת ללמוד סקייטבורד, למה? לא ברור, יש תחרות שכונתית. או "קראטה קיד", או סרטי אגרוף, כל מיני סרטי חניכה לספורט. מה לי ולספורט?
יונתן: כלום.
לילך: שום דבר. אבל ריקודים ורומנטיקה… אני אגיד, מה שכן, כאילו גם כאן אולי קצת כמו בפרק הקודם שדיברנו על הנסיכה הקסומה, הרגשתי שאני קצת מסתכלת על זה מבחוץ ולא עד הסוף מבינה מה העניין, ואני חושבת שזה בגלל שלא אהבתי את הליהוקים.
יונתן: אוקיי.
לילך: פשוט לא אהבתי את הליהוקים. הבנתי שהסרט מגניב, רציתי לדעת לרקוד, לא חושבת שרציתי להיות כל כך קרובה לאף בן אדם אחר פיזית אז.
יונתן: אוקיי, מעניין, אנחנו נגיע לליהוקים בהמשך. לא שאלת אז אני אספר…
לילך: אבל הנה! לא נתת רגע! ואתה, יונתן אנגלנדר?
יונתן: …שסרט ריקוד זה כמובן דבר שאני בתור בן נער או ילד לא ראה ולא רצה לראות, כי זה ל… סליחה, אבל, הומואים.
לילך: ובנות.
יונתן: ובנות כמובן, אבל כן חד משמעית ראיתי קטעים ממנו. כי בצפייה עכשיו הוא כאילו, זה מין כזה סרט שנמצא בכל מקום והשירים שלו נמצאים בכל מקום, ומחוות נמצאות בכל מקום. אז כמו סרטים קודמים שכבר דיברנו עליהם - ראיתי אותו בלי שראיתי אותו אף פעם. ורק עכשיו כשהתיישבתי לראות אותו, ראיתי אותו ברצף מההתחלה ועד הסוף.
לילך: אבל נכון שהיה לך זיכרון מקטין של על מה הסרט?
יונתן: כן, זכרתי את זה בתור אנשים רוקדים.
לילך: כי אני חושבת שגם לי, ואני חושבת שזו תפיסה מקובלת, ש"ריקוד מושחת" הוא סרט על מישהי שלומדת לרקוד, שרוקדת בסוף, סצנה גדולה, ריקודים, הרמה.
יונתן: ליתר דיוק רק אני אמסגר רגע את הסרט - זה באמת סרט על בחורה צעירה שהולכת עם המשפחה שלה למין ריזורט, שנייה נכנס לפרטים של זה, ולומדת לרקוד במרכאות "ריקוד מושחת", כלומר ריקוד אחר…
לילך: "Dirty Dancing".
יונתן: …ממה שהיא מכירה מהבית, מתאהבת, יש סיפור אהבה, ולומדת לעשות את הריקוד הזה שכמובן מרימים אותה בסוף, והיא מצליחה.
לילך: בטח.
יונתן: והם ביחד. כשאתה אומר את זה ככה זה נשמע כמו כלום ושום דבר.
לילך: נכון.
יונתן: אבל הסרט הוא יותר.
לילך: אני חושבת שהוא הרבה יותר מזה, אני אפילו אגיד שהופתעתי שוב לגלות עד כמה בעצם מגיע לו יותר.
יונתן: אז בואי ניכנס לעניין.
לילך: בוא ניכנס.
[ברקע - Fergie עם השיר "Big girls don't cry"]
Baby: “That was the summer of 1963, when everybody called me "Baby" and it didn't occur to me to mind.”
יונתן: תכירי לנו את הגיבורה שלנו, בייבי.
לילך: אז הגיבורה שלנו היא בייבי, והיא, המשפט הראשון שהיא אומרת בעצם בהתחלה של הסרט הזה: זה היה הקיץ של 63' וכולם קראו לי בייבי, ולא עלה בדעתי שזה מוזר.
יונתן: יהודיה…
לילך: יהודיה, נוסעת עם הוריה ומשפחתה היהודיים אל אתר נופש יהודי בקטסקילס, זה ברור שמהתחלה היא הוסללה ל… היא תעשה דברים בעולם. אנחנו רואים שהיא מאוד אהובה על ידי אבא שלה והיא מאוד אוהבת את אבא שלה. היא אישה צעירה שהיא ראש, ככה היא מגיעה אל הריזורט הזה ואל הקיץ הזה.
יונתן: זה לא ברור, מה הכוונה "היא ראש?"
לילך: היא שכל, היא לא גוף עדיין, היא לא גוף, היא לא 'אישה גוף'. אחותה, שהיא קצת מהבולה אבל בפירוש אטרקטיבית יותר גם, כמו שהסרט מציג את זה, היא 'אישה גוף'. היא נאה, היא מושכת, היא מתעניינת בבנים, ולכן נאמר עליה שהיא תעסוק בעיצוב. אבל בייבי תשנה את העולם.
[מוסיקה מתוך - I'll Remember] "In The Still Of The Night"/ The Five Saints]]
יונתן: בוא נדבר על המקום הזה שהם נוסעים אליו, הריזורט, כמו שקראת לו, Kellerman's, זה אתר נופש סגור ליהודים. כלומר, זה אולי לא נאמר שזה אתר נופש סגור ליהודים, אבל כולם שם יהודים.
לילך: כן.
יונתן: כל שמות המשפחה הם יהודים.
לילך: כן.
יונתן: הם כולם לבנים, הם כולם עשירים.
לילך: נכון, קלרמנס הוא אתר נופש בדיוני אמנם, אבל שמבוסס על אתרי נופש אמיתיים מהסוג, ריזורטים כאלו ליהודים בלבד בהרי הקטסקילס שבמדינת ניו יורק, וזה סוג של מיקרו-קוסמוס יהודי אמריקאי. זה היה דבר נורא נורא משמעותי עבור הקהילה היהודית אמריקאית. זה התחיל מאיזשהו אילוץ בשנות ה-20-30 בארצות הברית, היהודים שהגיעו, שברחו מהאנטישמיות, לא התקבלו בבתי מלון, היו בתי מלון בארצות הברית שלא רצו להכניס שחורים ויהודים, וכמובן שהמקומות לא היו ערוכים לכשרות או שמירת שבת או משהו כזה. אז הם סוג של אמרו, נעשה אחד משלנו, בלי זונות אבל עם בלאק ג'ק. והאתרים האלה נהיו סופר פופולריים וככל שזה הפך להיות אפילו מן איזה נקודת גאווה של יהודים, זאת אומרת זה התחיל אולי כאיזה גטו תרבותי אבל זה נהיה מין, אנחנו לא צריכים אתכם יש לנו את עצמנו. והקיצים האלו של האוכלוסייה היהודית האמריקאית המבוססת היו הצלחה משוגעת בשנת ה-50 שהיה השיא. בערך חצי מיליון יהודים היו נופשים בקטסקילס, שנקרא רצועת הבורשט כי הם מגישים שם מאכלים מן המולדת הישנה, היו מלאים במשפחות יהודיות. וזה, תחשוב על הדבר הזה, זאת אומרת זה אזור מפגש מדהים לקהילה שלא בהכרח כולה פוגשת את כולה.
יונתן: אז אני חושב שיש פה שני דגלים אדומים מתנוססים מבחינת קונבנציות קולנועיות. הראשון, זה סרט שנעשה ב-87'.
לילך: נכון.
יונתן: אבל מתרחש בתחילת שנות ה-60. אז כבר אנחנו צריכים תמיד לחשוב מה… כמו שהיה לנו נגיד ב"אני והחבר'ה", שזה מין סרט נוסטלגי. ואני אמרתי, ואני אומר שוב, שאני חושד בנוסטלגיה, אז מה הם רוצים להגיד על שנות ה-60? אבל מה הם גם אומרים על שנת 87' באותו הזמן? ושנית עוד קונבנציה קולנועית, שסרט שמתרחש בעולם סגור - בית כלא, תיכון… תמיד יהיו בו הרבה דמויות אלגוריות, כלומר זה עולם סגור, אנחנו לא יודעים שום דבר חוץ ממה שקורה בו, אז כנראה יהיו בו מעמדות. זה העולם שבו שאליו בייבי מגיעה כיהודיה תמימה מבית טוב, וכבר בסצנות הראשונות אנחנו מתחילים לראות שכמו שאמרתי יש פה עניין מעמדי, אבל גם יש פה עניין מיני-רומנטי. באחת הסצנות המוקדמות בייבי שומעת את המנהל של הריזורט אומר לכל המלצרים, וכל המלצרים הם בוגרי ivy League schools כאלה.
לילך: והם יהודים.
יונתן: והם יהודים, כלומר הם שידוכים אפשריים.
לילך: כן, הם רק באו כזה לעשות קצת כזה קצת כסף בקיץ.
יונתן: אז הוא אומר להם:
Max Kellerman: “I shouldn't have to remind you this is a family place, That means you keep your fingers out of the water, hair out of the soup, and show the goddamn daughters a good time. All the daughters! Even the dogs”.
לילך: כאן, בנקודה הזאת, אנחנו קצת מצליחים להבין שבייבי מאוד מתעניינת בדברים שלא נועדים לה. אנחנו מבינים בגלל הסיטואציה, בגלל שאיך שממקמים לנו אותה, she's a dog, היא לא בחורה יפה, אבל צריך to show her a good time.
יונתן: אוקיי, אז אנחנו אנחנו הולכים מסביב מסביב מסביב לליהוק, אבל בוא נגיע לנקודה. כי באותה סצנה מופיע גם פטריק סוויזי.
לילך: ג'וני קאסל.
יונתן: ג'וני קאסל. הוא ממעמד אחר. כי יש את המלצרים היהודים ivy leagues, ויש גם את הצוות בידור את ה-entertainment stuff, הרקדנים, הנגנים. והוא הרקדן הכוכב, והוא…
לילך: בבירור לא יהודי.
יונתן: בבירור לא יהודי. הוא גם עוד קלישאה קולנועית, אני אומר קלישאה קולנועית לא בהכרח כדבר רע אלא כגלגול של איזה דמות. הוא מגיע עם מעיל עור, משקפי שמש, ג'ון טרבולטה ב"גריז", והוא כל אלה. זאת אומרת, שושלת שלמה של bad boys שיש להם לב זהב. והיא נמשכת אליו מיד.
לילך: מה השאלה.
יונתן: ועכשיו בואי נדבר שנייה על הליהוק של שני האנשים האלה. אגב, לא פעם ראשונה שהם עבדו ביחד.
לילך: נכון.
יונתן: הם הופיעו כבר בסרט קודם. על פי השמועות, לא סבלו אחד את השני.
לילך: כן.
יונתן: והנה מצמידים לנו את החתיך של החתיכים, פטריק סוויזי.
לילך: לג'ניפר גריי.
יונתן: וזה - מה זה עשה לך?
לילך: זה ליהוק מאוד מסוים, אני אגיד בעדינות, זה ליהוק מאוד מסוים. השנה 87', הכוכבות של סרטים רומנטיים הן קלי מקגיליס, דמי מור, אליזבת שו. פתאום ג'ניפר גריי עם האף היהודי שלא כיכבה קודם לכן בשום דבר. היא כן הופיעה כמובן בדברים, אבל היא לא הייתה לִיד רומנטי אף פעם. זו החלטה מאוד מסוימת שמושפעת על… בין היתר, אפרופו עניין נשיות, על ידי היוצרות הנשיות של הסרט, המפיקה והתסריטאית. הן לא רצו שהיא תהיה יפהפיה והדבר הזה מייחד מאוד את הסרט.
יונתן: אבל את אומרת שיש פה אמירה, או שזה פשוט קוריוז של בחירת ליהוק?
לילך: אני לא חושבת שזה קוריוז, ואני לא יודעת אם הייתי מרחיקה עד אמירה. במקור של זה, כמו מה שזה נהיה, אני חושבת שהתסריטאית אלינור ברגשטיין שביססה את הסיפור הזה, את הסרט הזה, על הזיכרונות האישיים שלה, והמפיקה לינדה גוטליב שמן הסתם יצא גם לה להיות בקטסקילס בתור נערה, אני חושבת שהם רצו לראות שם משהו מעצמן. ובשביל לראות משהו מעצמן הם רצו ליהוק של נערה יהודיה שנראית כמו נערה יהודיה. אני, נגיד, כשצפיתי בזה כאילו קצת הייתי בהלם. אני אומרת שוב, שהייתי ילדה, כן? אבל מהחוצפה שלה לחשוב שמגיע לה רומן, ובטח מגיע לה רומן אירוטי או מגיע לה רומן עם מישהו חתיך, לא יכולתי להעלות בדעתי שסיפורים רומנטיים גדולי מימדים הם דבר שקורה לנשים שנראות כמו סתם אני.
יונתן: אני אגיד כקונטרה, אני מבין מה את אומרת, אבל אני אגיד כקונטרה שהסרט לא באמת מתייחס לזה. כלומר חוץ מהרמיזה הזאת שהוא אומר למלצרים תהיו גם עם הבנות הלא יפות, the dogs, אז הסרט לא מתייחס לזה שהיא לא יפה כמוהו. פטריק סוויזי לא מדבר על זה אף פעם, אף דמויות מסביב לא מדברות על זה אף פעם, אז זה נורא מקטין את זה מבחינת בחירה חתרנית. אני לא רואה את זה.
לילך: אני לא יודעת להגיד שזו הייתה בחירה שניסתה לחתור תחת משהו. אני חושבת שהן ניסו לראות את עצמן, ואני חושבת שבסופו של דבר זה יצא סרט חתרני גם מן הבחינה הזו. אותי, אני יכולה להגיד לך, שהייתי בגיל, זה הכה בהלם. של סתם נערות שנראות סתם, יכול להיות מין כאילו המין passion המשוגע הזה. זה באמת היה נראה לי כמו נחלתם של אנשים יפים ממני.
יונתן: אבל לילך, את יפהפיה!
לילך: יונתן…
[מוסיקה מהסרט]
יונתן: אז העולם של בייבי, העולם שאליו נחשפת בייבי יותר נכון, הולך ונפתח, הולך ונרחב. אחרי שהיא רואה את פטריק סוויזי, יש לנו את הנאמבר הראשון שלו. הוא רוקד עם פֵּנִי השותפה שלו, השותפה הרקדנית שותפה שלו.
לילך: ה"אובר שיקסע"… סתם.
יונתן: וזה ריקוד מאוד מלא תשוקה, מאוד מיני, איברים מתחככים באיברים אחרים, אבל זה רק הקדמה לסצנה באמת שבה העולם נפתח בפניה.
לילך: כן, כי זה, הריקוד שהם עושים, עשוי לקהל.
יונתן: אבל אחרי זה היא מסתובבת בריזורט בלילה.
לילך: היא שוב הולכת ל-downstairs, היא רוצה לראות ממה עשויות הנקניקיות [צוחקת] והיא באמת עושה את זה! היא נמשכת לצד הזה.
יונתן: תמיד הסאבטקסט שלך כל כך עדין ומעודן, זה פשוט מדהים.
לילך: אבל זה הדבר, מה יש לעדן…
יונתן: היא מסתובבת, ואיזה מישהו מהצוות אומר לה, "קחי אבטיח", הוא סוחב אבטיחים לאיזשהו מקום, והיא תופסת אבטיח ובאה אחריו.
[מוסיקה - Do you love me"/ The Contours"]
יונתן: ואז היא מגיעה למין חדר גדול, אולם, שבו יש את הריקוד המושחת. עכשיו אני לא יודע מה את ראית, לי זה נראה כמו סצנת אורגיה לכל דבר.
לילך: זה dry humping ברמה הגבוהה ביותר.
יונתן: איברים חשופים, איברים אחד על השני, מזיעים…
לילך: הם מזיעים מדי, זה הקומה התחתונה של הטיטאניק.
יונתן: אני גם חשבתי על הטיטאניק! המון, זה נורא דומה לטיטאניק. הבחירה שלה, שהיא תחזיק אבטיח היא מבריקה, כי היא כל כך מבליטה אותה וכל כך מוציאה אותה מההקשר. וזה בעצם צועק: "אני לא קשורה".
לילך: זה נהדר.
יונתן: אבל היא נחשפת לעולם שמעניין אותה, מסקרן אותה, והוא במובהק מיני. כלומר זה סרט התבגרות באיזשהו מובן, אבל בעיניי בעיקר התבגרות מינית.
לילך: חד משמעית, היא מועדת אל תוך העולם הזה בעודה מחזיקה אבטיח עצום מימדים. מיד מבחינים בה אז ג'וני אומר, "מה היא עושה כאן?" כי הוא כמובן לא מדבר אליה, כי הוא דוחה.
Johnny: “Yo cous, what’s she doing here?”
Staff guy: “She came with me, She’s with me.”
Baby: “I carried a watermelon.”
לילך: והיא אומרת "I carried a watermelon", זה סרט עם מספיק מודעות עצמית בשביל שהיא תזדעזע מזה שהיא אמרה את זה עכשיו:
Baby: [to herself] “I carried a watermelon?!”
לילך: אבל זה נהדר כי היא קלאמזי להפליא, ובכל זאת ג'וני קאסל, אחרי שכאילו מתרגל לנוכחותה, היא לא הולכת ללכת לשום מקום, לוקח אותה כפרויקט פרח, ומראה לה כזה כמה מוּבִים של הריקוד המושחת שם.
יונתן: כן, מה זה כמה מובים? הוא נצמד אליה, הדבר הראשון שהוא מלמד אותה לעשות זה מין dry humping עם המותניים.
לילך: לגמרי dry humping.
יונתן: והיא מתמסרת לזה, זה קצת כאילו, סליחה על הביטוי הדוחה, היא נותנת לו בדייט הראשון.
לילך: הגזמת.
יונתן: זה פעם ראשונה שהיא רוקדת איתו, זה פעם ראשונה שהיא רוקדת ריקוד כזה, והיא מתמסרת לו ב-100% הוא היה הולך איתה רחוק ככל שהוא היה רוצה אני חושב, כבר בשלב הזה.
לילך: אבל אנחנו יודעים שהוא 'מענטש' והוא לא מנצל את זה.
יונתן: נכון.
לילך: הוא רק שם את הרגל שלו בין הירכיים שלה… שככה עושים את זה, יונתן, אני לא יודעת…
יונתן: אז בייבי כבר מקבלת גישה לעולם הזה, היא מכירה כבר חלק מהרקדנים, חלק מהמוזיקאים, היא יכולה להיכנס ולצאת לעולם הזה מתי שהיא רוצה. והרגע המכריע הבא בסרט מבחינה עלילתית, זה כשהיא מגלה שפֵּנִי, שותפת הריקוד של פטריק סוויזי, בהריון.
לילך: שהיא קודם לכם חשדה שהם זוג, אבל הם לא זוג, כי הם רק יצאו מתישהו שהם היו ילדים? בני כמה הם? הם יצאו מתישהו, וואטאבר, אבל הוא פרס עליה חסות כי הוא 'מענטש'.
יונתן: הדיוק שלך, הדיוק שלך הוא חשוב פה, כי מי את חושבת שהוא זה שהכניס אותה להריון?
Johnny: “Oh it’s mine, right? right away you think it’s mine.”
Baby: “But I thought…”
יונתן: ואז בעצם בייבי כבר מתערבת בעולם הזה, היא מתערבת והיא לוקחת פעולות, היא כבר לא כמו שאמרת מקודם, נכנסת לתוכו בטעות עם אבטיח ענק, היא כבר ממש לוקחת פעולות, והיא מבקשת כסף מאבא שלה בשביל לממן לפֵּנִי הפלה.
לילך: כי בייבי, היא קצת יש לה סינדרום white savior.
יונתן: אוקיי, תרחיבי.
לילך: האדם הלבן שמנסה להתערב בסיטואציה בשביל להציל.
יונתן: אבל חשוב להגיד גם, פֵּנִי לבנה, גם פרטיק סוויזי לבן… הקו שחוצה ביניהם הוא לא קו גזעי, למרות שבאמת בסצינת הריקוד המושחת יש הרבה לטינוס, יש הרבה שחורים, זה קו של כסף.
לילך: זה קו של כסף ומעמדות, נכון. בכלל, הסרט מתעסק הרבה מאוד בכסף ומה כסף יכול לקנות לך, במקרה הזה הוא יכול לקנות לך הפלה.
יונתן: הוא יכול לקנות לך… בדיוק. אז היא אם ניגשת לאבא העשיר שלה ומבקשת כסף להפלה, היא לא מספרת לו למה הכסף אבל הוא סומך עליה ב-100%.
לילך: כי הוא ג'רי אורבך.
יונתן: והוא נותן לה את הכסף. ובואי נדבר רגע על הפלות. איזה רגע בהיסטוריה האמריקאית אנחנו נמצאים. הפלות זה לא כמו להגיד היום בישראל "אני עושה הפלה". כלומר, זה דבר לא חוקי.
לילך: זה גם לא חוקי, גם השנה 1963.
יונתן: אנחנו לפני Ro Vs. Wade, הקביעה ההיסטורית של בית המשפט העליון בארצות הברית שלנשים יש זכות חוקתית לבצע הפלה. אז היא נותנת לה כסף בשביל לעשות דבר לא חוקי, וגם בשביל לעשות דבר שהוא מסוכן. אתה לא הולך למרפאה נקייה עם רופא מכובד.
לילך: כמו שאנחנו מגלים - לא, פה זה לא הסיפור.
יונתן: כן, הרופא שמוכן לעשות את זה זה רופא שהוא מפוקפק.
לילך: הוא מפוקפק והוא קצב. אבל רגע, לפני הכסף וחוקיות - בייבי בשום שלב, היא בחורה צעירה אנחנו גם מבינים שהיא בתולה, היא לא מביעה שום סוג של שיפוט, היא לא מציעה לה - אולי תשאירי את התינוק? אולי תמסרי אותו לאימוץ? זאת אומרת, לא היא ולא הסרט מציעים שום דבר שהוא לא פמיניסטי בעצם. אם לא היינו בטוחים עד אז, אני חושבת ששם מאוד בהיר פתאום שמדובר במסמך ליברלי. הסרט הזה, כמסמך ליברלי.
יונתן: את אומרת, אם אני מבין אותך נכון, ואני מבין אותך נכון.
לילך: עדיין, אתה קורא אותי כספר פתוח.
יונתן: את אומרת, סרט אחר אולי, היה מציע לפחות, או מציג את האופציה של - תעשי את הדבר המוסרי אולי ותשמרי את הילד?
לילך: רוב היצירות, אנחנו מדברים על יצירות הרבה יותר מאוחרות, כאילו, "ג'ונו"! מה הסיפור עם זה? מה נסגר אבל?
יונתן: אני אוהב את "ג'ונו".
לילך: לא משנה, הנקודה היא שכאילו אין שם שום סוג של התערבות במערך השיקולים, זה מאוד ברור שפֵּנִי בבעיה, היא צריכה לפתור את הבעיה, בייבי הולכת לעזור לו לפתור את הבעיה. אין אף אחד מסביב שאומר - אולי זאת לא הבעיה? אולי זה קסם? [צוחקת] אף אחד לא עושה את המהלך הסופר מנג'ס הזה, וזה המון! זה המון גם ליצירה ב-87', למרות שהסיטואציה היא כבר אחרת.
יונתן: זה נכון לגבי… גם ב-87', כי ב-87' אפילו אחרי Ro vs. Wade, ב-87' זה עדיין לא תקופה שבה הפלות זה דבר, כמו שאנחנו רואים.
לילך: בוודאי.
יונתן: ארצות הברית עברה צד…
לילך: אנחנו הצלחנו להידרדר בחזרה.
יונתן: גם בשנות ה… 87', והתייעצתי עם פרשן ארצות הברית של עיתון הארץ, נתנאל שלומוביץ, ותודה לו על זה, גם בשנת 87' הפלות זה לא היה קונצנזוס אמריקאי, גם לא קונצנזוס דמוקרטי. אבל בייבי עושה יותר מזה, היא לא רק נותנת את הכסף - יש עוד בעיה!
לילך: יש עוד בעיה.
יונתן: פֵּנִי צריכה לרקוד עם ג'וני קאסל באיזשהו מלון אחר.
לילך: איזה גיג.
יונתן: יש להם איזה גיג, ואם הם יאבדו את הגיג הזה הם יאבדו אותו לשנה הבאה, וזה אסון ואוי ואבוי.
לילך: והם כל הזמן על הקצה מבחינה כלכלית.
יונתן: אז רגע, שנייה, מי יכולה למלא את הדבר הזה? האם אחת מעשרות הרקדניות שראינו בסצנה הקודמת? או האישה האקראית שמעולם לא רקדה שעומדת מולנו?
לילך: הגפילטע פיש המדבר. זה מאוד מוזר…
יונתן: זה… בסדר, אני סופג את זה.
לילך: אבל אנחנו מקבלים את זה. ריזורט מלא ברקדנים, איש לא פנוי ביום שלישי ביום של ההפלה של פֵּנִי, בסדר גמור. היא מתנדבת, הוא עדיין דוחה אליה, יש לומר… הוא עדיין משום מה מתנהג אליה דוחה, ג'וני קאסל.
יונתן: אני חושב שהוא דוחה למעמד שלה, זה לא היא. הוא דוחה… כולם הם לבנים עשירים שלא מכבדים אותו, והיא ביניהם. והנה עכשיו היא כאילו תורמת את הכסף, "לא רוצים את הכסף שלך"… כזה. אבל!
לילך: אבל!
יונתן: השתכנע.
לילך: בטח.
יונתן: ואז יש לנו דבר מופלא, ייחודי לסרטי שנות השמונים - מונטאז' חניכה.
[מוסיקה מהסרט - ג'וני מלמד את בייבי לרקוד וסופר צעדים]
יונתן: מונטאז' חניכה, למי שלא ראה אף פעם סרט משנות השמונים, לא יודע מה זה קראטה קיד, זה פשוט שורה של סצנות שבהם אנחנו רואים לאט לאט איך שני דברים קורים - בייבי לומדת מפטריק סוויזי איך לרקוד, והריקוד שלה הולך ומשתפר.
לילך: מקלוץ גמור גמור היא הופכת להיות רקדנית.
יונתן: תוך ימים מספר!
לילך: כל הכבוד לה באמת.
יונתן: וגם, הם כמובן מתקרבים, הם כל הזמן נוגעים אחד בשני, הם כל הזמן צמודים, החיכוך הראשוני הזה הולך ונעלם. וגם עוד דבר שהולך ונעלם זה הבגדים של בייבי. עד עכשיו ראינו אותה לבושה במין בגדי נערה חסודה, כמעט נערה דתית הייתי אומר.
לילך: כן, כל מיני חולצות רקומות טובות.
יונתן: ולאורך הסיקוונס היא פתאום מופיעה עם גופיות בטן… אני לא יודע לדבר על בגדים, כרגיל, אז את תסבירי. מה היא לובשת? או מה היא לא לובשת?
לילך: זה לא משנה, היא לובשת פחות ופחות, ואני לא יודעת אם אתה יודע, יונתן, אבל ללמוד הרמות אפשר רק במים, עם חולצה לבנה לגמרי. [צוחקת]
יונתן: את מתייחסת לשיא של המונטאז' הזה, שבו פטריק סוויזי אומר, טוב, עכשיו אנחנו צריכים ללמוד את המוּב הכי קשה, אני צריך להרים אותך באוויר, ואת צריכה לפרוש ידיים כמו בטיטאניק!
לילך: נכון, בחיי.
יונתן: כמו ליאו וקייט בטיטאניק.
לילך: חד משמעית.
יונתן: בכל אופן הם לא יכולים ללמוד את זה בריזורט, חס ושלום.
לילך: יראו אותם…
יונתן: הם צריכים לצאת ליער, ללמוד איזון על בול עץ, אז כאילו אני מיד חשבתי על wax on, …wax off
לילך: לגמרי, זה בדיוק אותו עיקרון.
יונתן: או, סליחה שאני עוד פעם מזכיר את "מלחמת הכוכבים"…
לילך: וואו, אין לתאר אותך…
יונתן: לוק סקייווקר ויודה, ב"האימפריה מכה שנית". אנשים בבית יחשבו שאני חנון שיודע רק מלחמת הכוכבים, אבל אני קראתי ספרים, אני יודע דברים… ואז הם צריכים ללמוד את המוב, הכי נוח ללמוד ריקוד במים כמובן.
לילך: את ההרמות.
יונתן: והוא מרים אותה וזה לא הרגע של הנשיקה, הוא יגיע בהמשך. אבל אנחנו כבר מריחים את זה.
לילך: מה זה? יש שם פִּטְמוֹת.
יונתן: חשבתי שאומרים פְּטָמוֹת…
לילך: כנראה שאומרים פְּטָמוֹת. בכל מקרה, היא "עָרוּמְכּוּ" רטובה, כל הסיפור הזה, הכל, עד שהם מתכוננים לריקוד במלון, נכון?
יונתן: יו נכון, ואז הוא מגיע, הערב גדול. רוצה לספר לנו?
לילך: הריקוד במלון שהם מופיעים הוא לא מושלם, שזה דווקא מאוד אינטליגנטי כמובן מבחינת הסרט.
יונתן: אני רוצה להגיד, אני ציפיתי שהוא יהיה כישלון מוחלט. והסרט הפתיע אותי.
לילך: אה, אוקיי.
יונתן: אז 1-0 לסרט.
לילך: אני מניחה… הוא לא כישלון מוחלט, והיא כן עושה מין כל מיני טעויות קטנות בריקוד, אבל זה כזה בסדר, והיא מחפה על זה באופן חינני יותר או פחות, וזה גם ברור שהוא סובלני איתה כבר, זאת אומרת הוא סולח לה, מה שבהחלט היא לא מצליחה לעשות בסוף ה-maneuver הזה, זה את ההרמה. וזה כי היא לא יכולה להגיע לאורגזמה! ההרמה, יונתן, אתה לא יכול לגלגל עיניים!
יונתן: אני יכול.
לילך: ואני אעשה את זה.
יונתן: והמאזינים לא רואים את הגלגול עיניים שלי, את חושפת אותי.
לילך: כן, אתה לא יכול להיחרד… היא לא עושה את ההרמה, אוקיי?
יונתן: היא פוחדת [בהדגשה] לעשות את ההרמה.
לילך: היא פוחדת [בהדגשה] לעשות את ההרמה, וזה כי הכל הוא סרט על סקס!
יונתן: עד כאן אני איתך.
לילך: אוקיי אז זהו, מה אתה… זה?
יונתן: לא, אבל למה? בוא נגיד שאני הולך איתך.
לילך: זה לא השלב!
יונתן: היא לא יכולה להגיע לאורגזמה.
לילך: זה לא השלב שלה! היא צריכה לעבור יותר, וצריך להיות שם יותר, בגלל שזה סיפור אהבה ולא סיפור איבוד בתולים בלבד, ולכן היא לא יכולה להגיע לשיא בשלב הזה.
יונתן: אנחנו בעצם אומרים שהריקוד פה הוא כלי מטפורי למשהו אחר. בזה אני אמרתי בהתחלה שזה לא בדיוק סרט ריקוד, זה לא סרט תאווה לעיניים של הריקוד, זה לא סרט שבא לעשות סיקוונסים גדולים של ריקוד. זה סרט שבו הריקוד הוא משמש ככלי עלילתי בשביל לדבר על היחסים ביניהם, על הפערי מעמדות ביניהם, או כמו שאת אומרת.
לילך: במקרה הזה, הריקוד הוא מטונימי לסקס. אבל הוא כן מציג את זה, כי אי אפשר היה לדעת עד אותו רגע איך הוא הולך לקבל את זה, כי הוא קצת שמוק אליה עד לא מזמן. אבל הם נוסעים בחזרה מהמלון השני אל הריזורט שלהם, והוא אומר לה, זה בסדר, הכל בסדר.
יונתן: היית טובה.
לילך: היית טובה, והוא מבליג לה על זה. וזה מאוד חשוב. והם…
יונתן: והם חוזרים לריזורט לאסון. פֵּנִי עברה את ההפלה, אבל מסתבר שמי שעשה את התהליך הוא איזה מין קצב, הוא הגיע עם סכין וזהו.
לילך: ולא הרדים אותה… דברים נוראיים. והיא מדממת, ושוב בייבי מתנדבת להציל את האירוע.
יונתן: כן, אבל איך היא עושה את זה?
לילך: היא הולכת לקרוא לאבא שלה.
Dr. Jake Housman: “Excuse me, everybody out please. Ok…”
Penny: [crying in pain]
Dr. Jake Housman: “Yes, I know that hurts. We’re gonna take care of that.”
יונתן: אבא שלה הוא רופא, יש פה שני מקרים שכשבייבי נתקלת בצרה בבעיה, כשהיא צריכה כסף, כשהיא צריכה עזרה, היא הולכת לאבא. היא לא יודעת לפתור דברים לבד.
לילך: את זה היא לא אמורה לפתור לבד, אני שמחה שהיא לא ניסתה, היא לא סתם בייבי, היא הבייבי של אבא שלה. כל הסיפור פה הוא שעד כמה היא ילדה של אבא, ועד כמה מעמדה במהלך הסרט, ככל שהיא עוברת מזרועות האב לזרועות המאהב, הולך ומתקלקל אצל אבא שלה. אחותה אומרת לה:
Lisa: “What you care about is that you're not Daddy's girl anymore. He listens when I talk now.”
לילך: עכשיו כשאני מדברת אבא מקשיב. כי יש לו מקום בלב לילדה מוצלחת אחת.
יונתן: אוקיי, לבייבי יש… אני רוצה להגיד שלבייבי יש daddy issues.
לילך: בוודאי שיש לה daddy issues.
יונתן: אנחנו נדבר על זה עוד מעט. אבא בא, מציל את פֵּנִי, כי הוא רופא וכו, אבל הוא מתייחס בזלזול מוחלט לפטריק סוויזי, הוא מניח שהוא האבא.
לילך: כמו כולם.
יונתן: כמו כולם. ואיך נתת… הוא לא אומר את זה, אבל בעצם - איך נתת לדבר כזה לקרות. ואז היחסים של בייבי ופטריק סוויזי עולים מדרגה.
לילך: בין היתר, בגלל שאבא שלה כועס עליה, מאוכזב ממנה, זאת אומרת, הוא גם שמט משהו מהאחיזה שלו עליה.
יונתן: כן, את אומרת שהיא עוברת מזרועותיו של גבר אחד לגבר אחר, ואני מסכים. השאלה אם אין שלב באמצע שבו היא זוכה לעמוד בזכות עצמה, ואולי השלב הזה הוא זה שבו היא מחליטה, טוב אני מוותרת על אבא שלי, והיא הולכת לפטריק סוויזי ושוכבת איתו.
לילך: ואז באיזה אופן היא עומדת בזכות עצמה?
יונתן: אני יודע איך זה נשמע.
לילך: נשמע בדיוק כמו הדבר.
יונתן: את יודעת מה, אני שומע את עצמי ואני מסכים איתך!
לילך: וואו.
יונתן: היית מאמינה?
לילך: בוא נסמן timecode מתי זה קרה אי פעם. [צוחקת]
יונתן: אז הם שוכבים.
לילך: אמרתי, ואני כאילו חוזרת בי, אבל אני לא חוזרת בי. אני אומרת כזה דבר - הסרט הוא יותר מתוחכם מלקחת את העמדה של "בייבי היא חפץ שעובר מרשות של גבר אחד לגבר שני", היא יותר מזה. אנחנו גם רואים שהיא יותר מזה, הסרט נותן לה agency והיא כן מצליחה לבוא ולהגיד משהו כן ומשמעותי. והיא אומרת לו כזה דבר - אני פוחדת מהכל, פוחדת, לג'וני, אני פוחדת מהכל, אני פוחדת ממה שראיתי, אני פוחדת ממה שעשיתי, ממי שאני, יותר מהכל אני פוחדת לעזוב את החדר הזה ולא להרגיש יותר אף פעם כמו שאני מרגישה איתך. זה חתיכת מונולוג חושפני, חשוף כאילו, כן ואמיץ.
יונתן: אבל זה גם קלישאה של מה זה אהבה, מה ילדה חושבת שזו אהבה.
לילך: אז מה! כמה נערות מסוגלות לבוא ולהגיד כאילו, וואלה אני גם פוחדת, אני גם פגיעה, אני גם מרגישה אליך רגשות. זה היה די פורמטיבי עבורי, אני אגיד לך, אתה נראה נגעל…
יונתן: לא לא. לא נגעל. אני חושב על מה שאת אומרת, אני פשוט… את אומרת דבר והיפוכו. את אומרת זה סרט של מצד אחד הוא מעביר את האישה הזאת מגבר אחד לגבר אחר, מצד שני את אומרת, הנה יש לה את הרגע הזה שלה.
לילך: יש כמה מישורים, ויש מישור אחד שבו בייבי עוברת מגבר אחד לגבר אחר, ויש את הדבר הזה שבו יש לה agency, היא מחליטה על מתי היא הולכת לשכב עם מישהו, היא עושה את זה בתנאים שלה והיא setting את הדבר.
יונתן: אוקיי.
לילך: זה הרבה.
יונתן: ואפרופו מתי אתה שוכב עם מישהו ובאילו תנאים, בפעם הבאה שהם שוכבים הם שוכבים כמה פעמים או כמה וכמה פעמים, לא חסר, אבל בפעם הבאה שהם שוכבים, שכבר זה נראה שזה כבר לא סתם סקס, הם כבר מתחילים להתגבש כזוג.
לילך: כן.
יונתן: היא שואלת אותו אם הוא עושה את זה עם הרבה בנות, כי מבחינתה זה מה שהוא עושה. הוא הולך כל קיץ, מגיעות בנות אחרות, נשים אחרות, והוא שוכב איתן. והוא מתוודה, גם לו יש וידוי.
Johnny: “You gotta understand what it's like, Baby. You come from the streets, and suddenly you're up here and these women are throwing themselves at you and they smell so good. And they really take care of themselves, I mean… I never knew women could be like that, you know? They're so rich, so goddamn rich you think they must know about everything. They're slippin' their room keys in my hand two and three times a day…different women…”
יונתן: אבל בקריאה של בייבי או אולי אפילו של רוב הצופים, צופות, גם היום אני חושב, ברגע הראשון אתה אומר, טוב אז הוא מנצל אותם, כלומר הוא לא רק לוקח להן את הכסף.
לילך: זה מה שהיא אומרת לו,
יונתן: הוא מזיין. כל הכבוד לו. והוא אומר, זה לא אני מנצל אותם, זה הן מנצלות אותי.
לילך: כן.
יונתן: יש פה איזה אלמנט של זנות.
לילך: זה מאוד משמעותי.
יונתן: זנות גברית.
לילך: לגמרי, גם בהתחלה בהתחלה כשמנהל המלון עושה את המין שיחת תדרוך הזאת למלצרים שלו והוא אומר, תתחילו עם הבנות show them a good time, והוא אומר לו ספציפית, ואתה רק תרקוד איתם. זאת אומרת אנחנו כבר יודעים בהתחלה שג'וני עושה עם הנשים יותר מלרקוד איתם. וג'וני אומר שהן מנצלות אותו, וזה, זה גם דבר משמעותי וזה גם… זה גם מזכיר לי את "ארוחת בוקר בטיפאני". יש לנו כאן קצת את התמה הזו שאומן הוא כמו אישה, זאת אומרת אומן הוא חלש יותר חברתית וכלכלית, ואומן הוא דבר שאפשר לנצל והוא מנוצל באופן קצת דומה לזה שפול וארג'אק ב"ארוחת בוקר בטיפאני" מנוצל, ששם הוא סופר ויש אישה שמממנת אותו כדי שהוא יוכל לכתוב את הספר השני.
יונתן: אני קורא את זה כ… שאלה שהיא גם מאוד מאוד רלוונטית היום. יש פה שאלה של מה יותר חזק? או מה יותר משמעותי? מעמד או-מין, מגדר? כי בדרך כלל הגבר הוא שמנצל את האישה, זו הנורמה, לצערנו, החברתית. אבל הוא אומר, לא בגלל המעמד [בהדגשה] הן מנצלות אותי.
לילך: נכון.
יונתן: שאלה… שאלה מורכבת בעיקר.
לילך: תשובה מעניינת, כי הוא באמת מרגיש מנוצל. הוא לא רק מרגיש מנוצל הוא גם, כאילו… יש שם איזה מין קנוניה קצת לא מדוברת, כי יש את הגברת הזאת שנהגה לנצל אותו וגם מתייחסים אליה במלון כאל אחת מה-bunnies של הבונגלוס, שהן נמצאות כל השבוע בנופש, והגברים, הבעלים שלהם, מצטרפים רק בסוף שבוע. וכשאנחנו פוגשים את הבעל של האישה הזו הוא נותן כסף לג'וני כדי ש…
יונתן: ישעשע…
לילך: יעביר אקסטרה שיעורי ריקוד לאשתו… זה כמעט נראה שהוא קונה לה…
יונתן: זה לא כמעט נראה, זה נראה בדיוק.
לילך: הוא קונה לה 'זון'.
Husband: “You know I play cards all weekend and I've got an all-night game tonight. Give my wife some extra dance lessons…”
יונתן: אז היחסים שלהם כמעט הושלמו, אבל לא לגמרי הושלמו. הם כבר יודעים לרקוד, הם כבר שוכבים, אבל זה עדיין בארון, כל הזוגיות הזאת. היא עדיין בארון, אף אחד לא יודע עליה. אז אנחנו יודעים שהשלב הבא חייב להיות היציאה לחופשי, כי ככה זה בסרטים כאלה.
לילך: אני קצת הופתעתי מזה שג'וני קאסל מצפה מבייבי לספר להורים שלה עליו.
יונתן: הרגע הזה מגיע, אני פשוט אדייק את הרגע. הם בעוד אחד מהאימונים, מאימוני הריקוד שלהם, ספציפית אחד מאוד מיני שהם מכנים אחד את השני.
לילך: זה אפילו כבר לא אימון זה סתם לכיף שלהם, lover boy, יש את השיר.
יונתן: כן.
לילך: איזה שיר…
[ברקע השיר - Love is strange/ Mickey & Sylvia]
“Sylvia
Yes, Mickey?
How do you call your lover boy?
Come here, lover boy
And if he doesn't answer
Oh, lover boy
And if he still doesn't answer?
I simply say
Baby, oh, baby…”
יונתן: אני אגיד בכנות, השירים כאילו, באמת זה כל כך לא הטעם שלי…
לילך: לא, כל שאר השירים הם זוועה. גם זה, זה לדעתי פשוט שיר מוקדם יותר, אבל…
יונתן: יש ערבוב מעניין, אגב. אשתי שהיא רקדנית, רקדנית סווינג, היא הצביעה לי כל הסרט על העובדה שיש שירים משנות השישים ושירים משנות השמונים ויכול להיות שמישהו שמבין יותר בריקוד ממך וממני ידע להגיד למה זה חשוב ואיך זה חשוב.
לילך: אז אני באמת לא יודעת, אבל מה שקורה ב-lover boy הזה, שזה סתם כזה ריקוד בסבבה של עצמם, הם הרי כבר עשו את המופע, כביכול לא אמורים לצפות לריקוד הגדול שבסוף. יש איזה היפוך תפקידים, היא כאילו, היא קצת באה איתו חשבון על המין hazing שהוא העביר אותה קודם, היא קצת מלגלגת עליו, ותשמור על המרחק שלך…
יונתן: כן כן, היא הדומיננטית בסצנה.
לילך: כן, היא דומיננטית, בדיוק.
יונתן: והיא דומיננטית אבל גם מי שבאמת דומיננטי, עוד רגע נכנס לסצנה הנכד של בעל הריזורט.
לילך: אחד מהגברים הדוחים שמסתובבים שם.
יונתן: כן עוד איזה, סליחה, אבל עוד איזה מישהו עם אף יהודי נורא, הוא נראה בדיוק מי שאתה מצפה שהוא יהיה, ילד עשיר ודוחה, ילד זין.
לילך: הוא הכי ילד זין.
יונתן: והוא אומר לג'וני:
Neil Kellerman: “I want to talk to you about the last dance. I'd like to shake things up a bit. You know, move with the times.”
Johnny: “Yeah, yeah! I've got a lot of ideas.”
Neil Kellerman: “Whoa, whoa whoa! You’re way over your head here. I thought, you always do the mambo, huh? Why not dance this year's final dance… to the pachanga?”
יונתן: אז גם בייבי וגם הבחור הזה, שהם בני אותו מעמד בעצם, אומרים לו מה לעשות. ואז באמת הוא מתעצבן והוא אומר, אף פעם לא התכוונת להגיד לאבא שלך על היחסים בינינו, נכון? הוא גם חושף שם שהוא בן למעמד הפועלים, אז שוב אני אומר, העניין פה הוא עניין מעמדי כספי ולא עניין של יהודי לא יהודי. והדרמה הגדולה קורית כשמאשימים את סוויזי ב… אני מצטער שאני אומר סוויזי, הוא פטריק סוויזי.
לילך: הוא פטריק סוויזי.
יונתן: וגם אגב כל המאזינים ומאזינות שתורמים למילואימניקים, תעזבו, תתרמו לפטריק סוויזי חולצות! אין לו חולצות!
לילך: הוא מת מאז!
יונתן: אין לו חולצות.
לילך: אתה מדבר סרה במת…
יונתן: אוקיי, תקנו לג'וני קאסל חולצות, הוא בכל סצנה שנייה הוא מופיע בלי חולצה.
לילך: בסדר, זה מה שיש לו… going for him.
יונתן: אז מאשימים את סוויזי בגנבה.
לילך: האישה שהוא לא רצה לשכב איתה, שהוא לא לקח את הכסף שלה אחרי שהוא כבר hooked up עם בייבי, היא… כשהיא יוצאת מן הבונגלו שהיא שכבה עם מישהו אחר שכן הסכים לה, רואה את בייבי יוצאת מהמגורים שלו וזה לא מוצא חן בעיניה, והיא מאשימה אותו בגניבה של הארנק של בעלה.
יונתן: ואנחנו יודעים שזה לא נכון, כי באותו לילה בייבי הייתה איתו כל הלילה, וזה אולי הרגע, הרגע שבו היא יוצאת לעצמאות. כי בייבי אומרת, אני יודעת שזה לא הוא עשה את זה, כי אני הייתי איתו כל הלילה.
לילך: הם עומדים לפטר אותו והיא מצילה אותו.
יונתן: באמצע המסעדה.
יונתן ולילך סימולטנית: מול כולם!
Baby: “I know Johnny didn't take the wallet, I know he didn’t take it because he was in his room all night, and the reason I know is because ן was with him.”
יונתן: אני הייתי איתו ושכבנו כל הלילה. אז זה הרגע של היציאה מהארון, ואבא שלה מאוכזב ושבור והוא עושה לה silence treatment, מאוד בוגר.
לילך: אגב בכל מקרה מפטרים אותו, את ג'וני קאסל, בגלל שהוא אולי לא גנב את הארנק אבל הוא בהחלט גנב את בתוליה של בת הנופש.
יונתן: כן, ואז יש לה משבר ביחסים הנפלאים כביכול עם אבא שלה.
לילך: כן, כי אבא שלה די אחלה בגדול.
יונתן: כן, אבל מה זה 'די אחלה'? הוא מסתכל על האנשים האלה שהם לא במעמד שלו כביכול והוא שופט אותם בעצם זה שהם לא בני המעמד שלו.
לילך: לא בדיוק. כי הוא לא איזה מין פוץ רפובליקן, נגיד כשהיא מתעמתת איתו היא אומרת לו, אבל אתה גידלת אותי על זה שאמרת שלכולם מגיע fair break.
יונתן: כן אבל היא אומרת, באמת התכוונת לכל מי שהוא כמוך מגיע לו fair break.
לילך: נו בסדר, מה זו אם לא דילמת השמאלני… כאילו אנחנו לא רואים מסביבנו אנשים ליברליים שרוצים כל מיני דברים עבור העולם, אבל עבור משפחתם הגרעינית רוצים משהו אחר?
Baby: “I'm sorry I let you down, I'm so sorry daddy, but you let me down too.”
יונתן: היא אומרת לו, אני יודעת שאכזבתי אותך, שזה כבר מעניין, כלומר למה שהיא לא איכזבה אותו? היא לא עשתה כלום, היא שכבה עם מישהו, כאילו זה… היא בגיל, זה בסדר, מותר לה. אבל היא לוקחת את עצמה, אני יודעת שאכזבתי אותך אבל גם אתה אכזבת אותי. אז אני כן חושב שהיא מזהה איזה מימד של צביעות בתפיסת עולם שלו.
לילך: היא בפירוש מתעמתת איתו על הצביעות שלו. היא אומרת, אתה רצית שאני אשנה את העולם, אבל זה היה רק בתנאים שלך, וזה רק על ידי זה שאני אהיה עורכת דין או כלכלנית ואתחתן עם מישהו מהרווארד. זאת אומרת, לא רצית שאני אהיה 'אישה גוף', רצית all along שאני אהיה 'אישה ראש'. הרי כל הסרט קוראים לה 'בייבי', אבל אנחנו בעצם יודעים שקוראים לה פרנסיס על שם חברת הקבינט הראשונה האמריקאית. זאת אומרת, הוא כן ייעד אותה לגדולות, אבא שלה, אבל הוא לא באמת רצה שהיא תפגוש את הגוף. זאת אומרת, היא תשנה את העולם על ידי המוח שלה, ולא באמת מותר לה להיות אישה, אישה שעוברת את כל תהליך החניכה הנשי.
יונתן: אני מקבל את מה שאת אומרת. הקריאה שלי, או מה שאני ראיתי מול עיניים שלי הוא טיפה שונה והוא מתבהר בסצנה של המופע הסיום, שזה בעצם הסצנה הבאה.
לילך: איזו סצנה! ריקוד הסיום.
יונתן: ריקוד הסיום. עכשיו הסצנה מתחילה עם איזשהו מין מופע שנראה כאילו נלקח ממופע סיום כיתה ו' בבית ספר בפרדס חנה.
לילך: כן זה מין ערב כישרונות לא מוכשרים.
יונתן: כל הצוות עומד על הבמה ושר בצורה נורא מגושמת שיר נורא מטופש, וכל עשירי הריזורט יושבים ומסתכלים, והמנהל מסתכל על זה מהצד ואומר, הזמנים משתנים, כל העולם הזה הולך להיעלם, אני מרגיש שהכל מגיע לכדי סיום. אז אני חושב שהסרט, כמו שאמרתי בהתחלה, זה סרט נוסטלגי למין עולם שכבר לא קיים. כי בשנות השמונים המאוחרות העולם הזה, הסגור היהודי, הוא כבר לא קיים, כבר אין את הריזורטים האלה. כלומר היהודים כבר נתפסים כלבנים לכל דבר. אבל זה גם נוסטלגיה לתקופה שבה צעירים היו מרדנים, כי הרי היא צעירה מרדנית, היא עוברת מהצד של הילדה טובה לצד של המושחתת, "ריקוד מושחת".
לילך: היא מסמלת רגע לפני הסיקסטיז, זה מה שהיא עושה בעצם.
יונתן: כן.
לילך: הסיקסטיז כתקופת ילדי הפרחים וכו'.
יונתן: כן, מזכירים את מלחמת וייטנאם ברקע, ותקופה שבה אנשים היו מוכנים למרוד במוסכמות. ואותה קבוצה של יהודים בשנת 87', שנות ה-90, זה ביל קלינטון, זה אנשים שהם וול סטריט כלומר, הם עדיין נשארו שמרנים, הם ויתרו על כל המרד שלהם, והם הפכו להיות בדיוק כמו ההורים שלהם - לבנים, עשירים…
לילך: זה קצת קשוח מצידך… זה קצת קשוח מצידך, כי תראה, זה נכון שהסרט מסתכל אחורה באיזו ערגה, אבל הסרט כמסמך הליברלי שהוא, ואני חושבת שזה חשוב לייצר מסמכים ליברליים תרבותיים גם כשנדמה שהכל אבוד, הוא עושה עבודה בסדר גמור, בלהציע איזשהו פתרון. בוא נדבר רגע על הסצנה ואז נדבר על הפתרון שמציע הסרט.
יונתן: בסדר, אז הסצנה נקטע… הריקוד המזעזע של הצוות נקטע כשפטריק סוויזי מתפרץ לאולם, אומר:
Johnny: “Nobody puts Baby in the corner.”
לילך: הוא אומר לאבא שלה, בגלל שהיא ליטרלי יושבת בפינת הקיר, משפט מצוין.
יונתן: לדעתי משפט חסר פשר.
לילך: אה, זה לא משנה, הוא צוטט כל כך הרבה פעמים. הוא צוטט כל כך הרבה פעמים.
יונתן: כן, כן, הוא הפך לאולי המצוטט מהסרט, מהמוכר מהסרט. ומעלה אותה על הבמה.
לילך: הוא מגיע לעשות את ריקוד הסיום שלו למרות הכל, למרות שהוא כבר עזב.
יונתן: הוא אומר, בייבי, הוא קורא לה בייבי למרות שהוא כבר יודע שהיא פרנסיס.
לילך: כולם קוראים לה בייבי.
יונתן: הוא אומר, היא לימדה אותי שיש אנשים שמוכנים לעמוד אחד למען השני. אני אתמול כתבתי לך בלילה האשטאג סלמה, האשטאג מלחמת וייטנאם, זה מה שאני רואה בזה. ואני אוהב לעשות את הריקוד, אבל את הריקוד שלי, בסגנון שלי, עם רקדנית מצוינת. ואז…
[פתיח השיר - I've had the time of my life"/Bill Medley, Jennifer Warnes"]
יונתן: אני רוצה שאת תשירי…
לילך: לשיר? לא, אני לא אשיר. [המוזיקה נעצרת בחריקה] אבל הם עושים את אותו ריקוד של הבית מלון, את ה'גיג' שלהם בעצם, רק יותר חופשי, וכולם מאוד מתפעלים. היא גם לבושה מין כזה… היא לבושה שמלה לבנה.
יונתן: זה הסצנה, time of my life, בואי נגיד את זה רגע…
לילך: כן.
יונתן: זו הסצנה.
לילך: זה הסצנה של השיר…
יונתן: השיר זכה גם באוסקר - השיר על הסרט המקורי.
לילך: שיר דוחה… [יונתן צוחק ברקע] אתה גם חושב, לא?
יונתן: אני חושב שכל המוזיקה לא… אני לא אגיד דוחה, זה פשוט נורא, לא, אני…
לילך: כן, זה שיר קצת דוחה, אבל הכל בסדר. הוא מעלה אותה לרקוד, היא לבושה כבחתונה, היא לבושה שמלה לבנה all over, והם עושים את הנאמבר הזה, ומה שקורה בינתיים זה שקודם כל הקהל מאוד נלהב אבל מה שקורה מאחורה זה שנכנסים ה-riff-raff, הרקדנים.
יונתן: המשרתים.
לילך: הקומה התחתונה… ומתערבבים עם הקהל בזמן הריקוד. זאת אומרת, אם יש הצעה לסרט, בין היתר לאיך המקום הזה יכול לשרוד, המיקרוקוסמוס הזה, אבל גם איך העולם יכול לשרוד, זה בהתערבבות הזאת. זאת אומרת, זה מציע את ההתערבבות הזאת כסוג של פתרון תרבותי וגזעי, אני אגיד.
יונתן: את אומרת הצעה, אני אומר, פתרון קסם, שהוא בשנת 87' אתה יודע שהוא מנותק מהמציאות. כי בשנת 87' הלבנים יצאו מהערים, הם הלכו לכל הפרברים, השאירו את השחורים בערים שהפכו להיות ערי חורבות עוני, סמים… אז כאילו, אם היית אומרת לי, כן, כשעשו את הסרט בתחילת שנות ה-60 זו הייתה הצעה, הייתי אומר זה מאוד אמיץ. כשאתה מסתכל על זה אחורה בשנת 87' ואתה אומר, זה הפתרון - אז אני אומר, אתה משקר.
לילך: לא, אבל מה הכוונה אתה משקר? לא, אני כועסת…
יונתן: מעולם לא רבנו כך.
לילך: הזרה, אוקיי? העניין הזה של להעביר מסר באופנים שבו אנשים יכולים לקבל אותו בגלל שזה מספיק זר להם מהמיידי, כמו שלצורך העניין עשה ברכט, אוקיי? הזרה במובן הברכטיאני, מציעים לך פתרון באופן שאתה יכול לקבל אותו כי אתה לא כזה מעורב רגשית במה שקורה כרגע, ואתה אומר, אה, אולי זה לא כזה רעיון מחריד, נכון? אז זו המשמעות של הדבר הזה. זה בסדר גמור להציע פתרון מומצא ולבוא ולהגיד, אם היינו עושים את זה אז יכול להיות שעכשיו היה יותר טוב.
יונתן: אני פשוט רואה משהו ציני בזה.
לילך: אתה ציני!
יונתן: אני ציני.
לילך: למה זה ציני?
יונתן: כן, אני ציני.
יונתן: אבל היא לא צינית, היא מציעה את זה כפתרון. אני מאמינה לה, ואני קונה את הדבר הזה.
יונתן: הפכת את הבמאי לאישה שוב?
לילך: לא, דיברתי על התסריטאית למעשה, אבל, כי זה העבודה של התסריטאית. אני חושבת שהיא ליברלית והיפית והיא נותנת את הפתרון הליברלי ההיפי היפה נפש שלה, וזה אחלה. אנשים בתקופות מחורבנות צריכים לתת פתרון שהוא לא רק לבוא ולהגיד: הכל מחריד, יהיה נורא.
יונתן: ואז בייבי רצה לזרועותיו של פטריק סוויזי.
לילך: אז, אחרי שהם עושים את כל הריקוד הזה, ואני אגיד, זה הרי מין, זה מין על הבמה, מה שקורה שם, היא מאבדת את בתוליה שוב, במין טקס מעורבב בת מצוואי מול כולם. אמא שלה מסתכלת, זה אולי המשפט היחיד של קלי בישופ הנהדרת, אמא של לורליי גילמור… שאומרת "אני חושבת שהיא ירשה את זה ממני", כאילו כאן הפאנץ' ליין הוא לא של אבא. כאן הפאנץ' ליין הוא של האמא. כי הסרט עוסק גם באחווה נשית. האמא לא מקנאה בה, האמא לא מסרסת אותה. היא אומרת, לקחה את זה ממני. אז ההרמה המוצלחת שבה היא רצה לעברו… והוא מצליח לתפוס אותה, זו האורגזמה…
יונתן: זו האורגזמה…
לילך: והיא חוטפת את האורגזמה שלה מול כולם, וכולם שמחים. זה פומבי מדי?
[השיר ממשיך ברקע]
יונתן: אני אוהב ת'קריאה שלך כי יש בה אורגזמה, וכי היא יותר מצחיקה משלי.
לילך: אבל, אוקיי, אז תיתן את שלך.
יונתן: לא, לא, אז הבעתי את עמדתי ואני חושב שיש בזה משהו כסיפור אהבה זה מקסים, וכסיפור חניכה מינית. אני איתך ב-100%, מה שראינו זה מה שאת אומרת. כמסמך ליברלי אני לא מסכים. אני חושב שבדיעבד כשאתה עושה סרט כזה על בדיעבד, אתה צריך לראות מה היה באמת ולא איזושהי מעשייה… אבל דשנו בזה מספיק אני חושב.
לילך: בסדר גמור, דשנו בזה מספיק, הותשתי! אני אודה, הותשתי כאילו, אני עצמי had the time of my life קפצתי לזרועותיו של פטריק סוויזי שקוע העיניים, אף פעם לא חשבתי שהוא חתיך אגב.
יונתן: מה?! הוא חתיך על!
לילך: לא עושה…
יונתן: אני חושב שלרגל סיום הפרק אנחנו צריכים לעשות את הנאמבר פה בלייב באולפן.
לילך: באיזה אופן?
יונתן: אנחנו עכשיו נעשה אותו, מה זאת אומרת?
לילך: אה וואו… אני אמורה להגיד משהו?
יונתן: לא, עכשיו יש מוזיקה… אוקיי, מוכנה?
לילך: אני מוכנה לזה, אני לגמרי מוכנה לזה.
[שיא השיר - קטע ההרמה של בייבי בסרט]
יונתן: הצלחנו!
לילך: אנחנו מדהימים, מדהימים בריקוד.
יונתן: אז זה הכל להיום, אני חושב.
לילך: זה נראה לי מספיק.
יונתן: יותר טוב מזה לא נצליח לעשות. בשבוע הבא, לילך.
לילך: כן.
יונתן: את לא תאמיני.
לילך: אני אאמין.
יונתן: אנחנו נהיה פה עם חבר מכוכב אחר… אי טי. אולי סרט הילדות הכי חשוב שלי, אני חושב שזה… הגעתי איתו עד לירח.
לילך: וואו לגמרי. אני מסכימה, סרט מושלם.
יונתן: סרט מדהים של סטיבן ספילברג, וכמובן שיש המון המון מה להגיד עליו. אתם מוזמנים לראות אותו, הוא זמין בנטפליקס ובהוט, ואם השתכנעתם מהאורגזמה…
לילך: ולמה שלא?!
יונתן: …של "ריקוד מושחת", אתם מוזמנים לצפות בהוט ב-Yes ובסלקום TV. אני חושב שאנחנו צריכים להגיד תודה.
לילך: בוא נגיד תודה.
יונתן: לך לילך.
לילך: תודה לך, יונתן אנגלנדר.
יונתן: ולדן ברומר העורך שלנו, לאמיר פקטור, לאסף פרידמן, וכמו שאמרתי ואני אומר שוב נתנאל שלומוביץ שהתייעצתי איתו רבות.
לילך: נהדר.
יונתן: לא על אורגזמות…
לילך: אני מרגישה שרימית… [יונתן מגחך]
יונתן: וזה הכל. תודה רבה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments