top of page

ענקי הווידאו - ביג לבובסקי: הסרט הזה כל כך הצליח שהקימו בשבילו דת חדשה | פרק 6

בפרק הזה אנחנו מגיעים לאולם הבאולינג כדי לדבר על אחד מסרטי הקאלט הגדולים של שנות ה-90, "ביג לבובסקי". מאחורי קוקטייל "ווייט ראשן", ניהיליסטים, אמנית ואגינות ו"שומר פאקינג שאבאס", מתגלה מסע חיפוש עצמי שעובר דרך גלריה שלמה של גברים וזהויות. מעל כולם ניצב הבטלן הנצחי, גיבור בלתי נשכח שלא יודע לעשות שום דבר כמו שצריך – הדּוּד. "ענקי הווידאו" הוא פודקאסט בו לילך וולך ויונתן אנגלנדר, שגדלו בין מדפי הקלטות בספריות, חוזרים אל הסרטים הגדולים של דור הווידאו, ואל הצעירים שהם היו כשצפו בהם. כל פרק הוא מסע בין סיפורים אישיים, סצינות בלתי נשכחות, פנינים נשכחות ופינות חשוכות שמסתתרות בסרטים שעיצבו את התרבות שלנו.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/01/2024.

פתיח: שומעים שזה הארץ.

יונתן: שלום לילך.

לילך: שלום יונתן.

יונתן: איך את בבאולינג?

לילך: איך נראה לך שאני בבאולינג? איך נראה לך שאני באיזשהו ספורט?

יונתן: נראה לי כמוני. גרוע אך לא מביך. שזה אזור הנוחות שלי.

לילך: אה, גרוע אך לא מביך זה הרבה יותר ממה שאני. לא, לא, לא. אני צריכה את הרמפות האלה בצדדים של הילדים.

יונתן: אז מביך.

לילך: מביך.

יונתן: מביך.

לילך: מביכה.

יונתן: אז אם נצא עכשיו מקמפוס ענקי הווידאו, שבו אנחנו שוכנים,

לילך: הקמפוס, כן.

יונתן: וניסע לבאולינג, אני אנצח?

לילך: כן, אבל לא תהיה לך סיבה אחת להתגאות. זה באמת, אתה תרגיש שניצחת גור חתולים רטוב.

יונתן: אז את בטח כבר יודעת על איזה סרט נדבר היום?

לילך: אני ידעת על סרט נדבר היום, כן, כדאי שאני יודע.

יונתן: על ביג לבובסקי.

לילך: על ביג לבובסקי.

(קולות פינים נופלים בבאולינג. שיר הנושא של הסרט מתנגן ברקע)

יונתן: שלום לילך.

לילך: שלום יונתן…

יונתן: וברוכים הבאים לענקי הווידאו, פודקאסט של הארץ על סרטים ועל אנשים שאוהבים סרטים. והיום אנחנו עם אחד הסרטים הכי אהובים, הכי מצוטטים, הכי מוכרים, אני חושב, אי פעם. לפחות ב-30 שנה האחרונות.

לילך: נראה לי גם.

יונתן: ביג לבובסקי.

(מוסיקת הנושא של הסרט ממשיכה ברקע)

יונתן: אני בדרך כלל בשלב זה מתאר את העלילה. אני לא הולך לעשות את זה, כי זה ייקח לי 35 דקות.

לילך: זה יהיה מאוד מסובך.

יונתן: אז אני פשוט אספר שזה סרט מ-1998, של האחים כהן. נוצר בתקציב לא עצום, 15 מיליון דולר. לסרט עצמאי זה לא רע, אבל זה בהחלט לא סרט אולפן גדול. זכה להצלחה קופתית די משמעותית, 45 מיליון דולר. אבל זה, שוב, בהחלט לא שובר קופות, בטח לא לסוף שנות ה-90, שזה כבר, אנחנו מדברים על מונחים הרבה יותר גדולים.

לילך: בטח לא למעמד שמרגיש שהוא צבר.

יונתן: כן.

לילך: נכון?

יונתן: ולמעמד של האחים כהן, בזמן שהוא נוצר, הם התחילו בערך עשור לפני, עם רציחות פשוטות. 1984, סרט קטן, קטן, קטן, ארבע דמויות, אפס כסף. סרט מתח די כמעט קלאסי. ואז אחרי כמה שנים הם עשו את "בייבי אריזונה". פתאום קומדיה פרועה, לא קשורה לחלוטין. אחרי זה "צומת מילר", סרט גנגסטרים. ואני מדגיש את ההבדלים האלה, כי נורא קשה למקם את האחים כהן, גם היסטורית, גם ז'אנרית.

לילך: ז'אנרית. כל הקריירה שלהם מאוד מאוד מסתורית. זה לא טרנטינו, אתה יודע לאן זה הולך.

יונתן: בדיוק, הייתי אומר ייחודי. כי גם אין להם, יש להם טביעת אצבע סגנונית, אבל קשה בדיוק להגדיר אותה. זה מין קולנוע עילאי ומתנשא כזה, בסגנון. אבל אין להם איזה שום מין, אתה רואה את זה, 'אה זה שוט של האחים כהן', כמו שיש לטרנטינו.

לילך: נכון.

יונתן: ושנתיים לפני ביג לבובסקי, הם עשו את "פארגו", שזה סרט מעבר, סוג של סרט מעבר עבורם, כי הם זכו באוסקר על התסריט. ואז בשלב הזה, האחים כהן יכולים פחות או יותר לעשות מה שהם רוצים.

לילך: And they did.

יונתן: And they did. הם עשו סרט כאילו, שקשה להגדיר אותו, קשה להסביר מהו, אנחנו ננסה לעשות את זה. אבל הוא באמת ייחודי מאוד. כלומר, קשה מאוד להצביע על הסרטים ולהגיד, "אה, זה כמו ביג לבובסקי".

לילך: כלום לא כמו ביג לבובסקי וביג לבובסקי לא כמו כלום בדיוק.

יונתן: כמוך.

לילך: כמוני.

יונתן: אז לפני שנתחיל לדבר על הסרט, את זוכרת מתי ראית ביג לבובסקי, בפעם הראשונה?

לילך: ראיתי אותו בקולנוע, זה אני יודעת. אני רוצה להגיד רב חן דיזינגוף. אני לא הייתי כאילו איזה מין, עכברת קולנוע נורא כזה, משכילה, אני חושבת שהגעתי כי מאוד מאוד אהבתי את פארגו ולא בדיוק הבנתי מה קורה. ציפיתי למשהו אחר ומאוד מהר היה לי ברור שזה… זה לא סרט בשבילי. זה לא סרט עליי ובשבילי, כמו שזה מה שרציתי הרבה פעמים מקולנוע. בטח אז. אז לא בדיוק הצלחתי להבין מה אמורה להיות המערכת היחסים שלי עם הדמויות האלו, לא, הם לא נראו לי מוכרות. זה כן הצחיק אותי. הצלחתי להבין שזה משמעותי וחכם, רק לא להגיד, למה?

יונתן: אמרת לא בשבילך, התכוונת להגיד לא בשביל נשים, אני חושב.

לילך: זה לא כל כך סרט לנשים, או שלוקח בחשבון בהכרח נשים, או שהדמויות הנשיות, הן כאלו שכשאת הולכת לקולנוע את רוצה לראות.

יונתן: אני אומר את זה כהקדמה לצפייה שלי, שאני ראיתי את זה עם אמא שלי.

לילך: אוקיי.

יונתן: כי אני זוכר שזה יצא בקולנוע וזה היה ביקורות 'מבריק, גאוני חובה', זה ואמא שלי, שהיה לה חשוב לחשוף אותי לקולנוע, לקחה אותי לקולנוע, הייתי אולי בן 11, 12, משהו כזה.

לילך: מוקדם מידי..

יונתן: אני מניח שהיא לא ידעה שיש מלא גסויות ו-ואגינות וכאלה.

לילך: אוקיי.

יונתן: ואני מניח שזה גם עבר לי מעל הראש. זה נורא הצחיק אותי, גם אם לא הבנתי בטח חצי מהבדיחות, אבל בשנים שאחרי זה, שנתיים, שלושה אחרי זה, כל החברים שלי ראו את זה וזה הסרט שציטטנו בלי סוף, דיברנו עליו בלי סוף.

לילך: כן.

יונתן: יש איזה סרט יום הולדת שלי, מגיל 12 או 14, שאנחנו הולכים לבאולינג וכולנו מלקקים את הכדור.

לילך: או, זה כל כך חמוד! ודוחה ודוחה…

יונתן: כן, אבל זה כאילו כן סרט בשבילי, או בשבילנו וככה זה הגיש. אז בואי ניגש לסרט.

(Music: Tumbling Tumbleweeds by The Sons Of The Pioneers)

See them tumbling down

Pledging their love to the ground

Lonely but free I'll be found

Drifting along with the tumblin' tumbleweeds

יונתן: דיברנו על האחים קודם כעל מגוון ז'אנרי ואנחנו מתחילים פה במערבון. הסרט מתחיל ממש במוזיקה של מערבון, שוטים של מערבון וקול מספר מאוד סמכותי. אנחנו מזהים גם את המבטא שלו כעשוי ממערבון והוא ממקם את הזמן והמקום. זו תחילה שנות ה-90, מלחמת המפרץ. קצה קצהו של המערב, לוס אנג'לס והוא מציג את הגיבור שלנו.

Voice over: There was a fella, fella I want to tell you about, fella by the name of Jeff Lebowski. At least, that was the handle his lovin' parents gave him, but he never had much use for it himself. This Lebowski, he called himself the Dude.

יונתן: וברגע הראשון הזה יש דיסוננס עצום.

לילך: כבר.

יונתן: כבר בשניה הראשונה, כי עברנו מהמערבון ואחרי, בשוט הבא, אנחנו בסופר מואר ואנחנו רואים את ה-Dude.

לילך: The dude

יונתן: אני רוצה שאת תתארי את ה-dude.

לילך: הוא סטלן, נכון? אנחנו יודעים להגיד עליו שהוא סטלן. הוא מין גבר ילד. הוא משהו שסירב להתבגר ובהתאמה לזה הוא שותה חלב, או שותה ווייט ראשן (קוקטייל White Russian), שזה סוג של חלב אלכוהולי. מישהו לא רוצה לקחת אחריות גדולה על החיים, או לשאוף לדברים טוב לו בחייו. הקטנים, הסטלניים, עם הבאולינג, עם החברים שלו.

יונתן: בטלן.

לילך: לבוש בחלוק.

יונתן: בנעלי בית.

לילך: בחוץ, בנעלי בית.

יונתן: מוזנח.

לילך: מוזנח, משקפי שמש, שיער ארוך.

יונתן: משלם על חלב עם צ'ק.

לילך: כן.

יונתן: כי אין לו כסף. זה הגיבור של המערבון שלנו.

לילך: הוא איזשהו דימוי גבריות, נכון? כאילו, אני אגיד מסוימת ואמריקאית, אבל אפשר לראות את הגרסאות הישראליות שלה בערך. מה נגיד המערכת היחסים שלך עם dude?

יונתן: פגשתי מלא dudes.

לילך: כן.

יונתן: כשהייתי נער, מלא חברים שלי היו כאילו, המודל הזה של "אני סטלן מגניב", זה היה כאילו דבר שאני הייתי החנון , הם היו מעליי בשרשרת המזון החברתית.

לילך: אבל אתה לא יכול להיות dude בגיל נעורים, בשביל להיות dude, אתה צריך לחצות את גיל 40 ולהיות כבר מובס. אני אין לי כאילו שנייה סובלנות בחיים שלי לזה. זה לא אטרקטיבי לי בכלל. אני לא זורמת, אני לא אדם זורם.

יונתן: נכון.

לילך: זה לא דבר. מה אתה מסכים מיד כל כך מהר?

לילך: שום דבר בזה לא אטרקטיבי. אבל ל-dude יש איזה קסם. אולי כאילו לג'ף ברידג'ס יש קסם.

Dude: I'm the Dude. So that's what you call me. That, or his Dudeness, or Duder, or El Duderino, if, you know, you're not into the whole brevity thing

יונתן: אז בוא נלך איתו. מהסופר, חזרה הביתה, הוא נכנס ומותקף.

(Glass shattered, screams)

Man: Where's the money, Lebowski!

(sound of water as the dude’s head being pushed into the toilet)

Man: I want the money, Lebowski! Bunny said you’re good for it!

יונתן: שני בריונים קופצים עליו, דוחפים לו את הראש לאסלה. איפה הכסף? מיד מתגלה שהם טעו. הם תוקפים את הלבובסקי הלא נכון.

לילך: כן.

יונתן: הם מחפשים לבובסקי אחר, שהוא מיליונר, שאשתו חייבת כסף לאחד, ג'קי טריהורן, שנפגוש אותו בהמשך.

לילך: אז זה כבר מתחיל בטעות בזיהוי. אנחנו יכולים לדעת, או לקחת בחשבון, שכל יצירה שמתחילה בטעות בזיהוי, תעסוק בזהות. זאת אומרת, אם חושבים שאתה מישהו שאתה לא ועכשיו עליך להוכיח מה אתה כן, אתה נדרש לפגוש מחדש את המהות שלך, או להגדיר מחדש את המהות שלך. זה לא משנה איזו יצירה, זה יכול להיות הברווזון המכוער. זאת אומרת, זה יכול להיות אפרוח של ברבור, שחושבים שהוא בעצם ברווז, אבל אני חושבת שבאמת זו יצירה שעוסקת בזהות. בזהות גברית ספציפית, אבל בזהות.

יונתן: ומשהו מהמהות הזאת של "ה-dude", אנחנו פוגשים אותה כבר שם. כלומר, כשדוחפים לו ת'ראש לאסלה,

לילך: המון, אנחנו פוגשים, בטח.

יונתן: התשובה, כאילו, התגובה שלו היא לא, "מה אתם עושים לי בבית?" או "צאו מפה", או "אני הולך להגן על עצמי". היא כאילו…

Dude: You got the wrong guy! I'm “the dude”, man…

יונתן: מין כזה… אפסיות כזאת, או אולי ציניות.

לילך: הוא מאוד מאוד פסיבי, הוא מאוד פסיבי. וזה כשכל הסצנה היא מאוד גברית.

(Sound of man urinating on the dude’s rug)

Dude: Not on the rug, man…

Man: See? see what happens Lebowski? You see what happens?!

לילך: זאת אומרת, נכנס מישהו הביתה, מוציא את איבר המין הגברי שלו ומשתין לו על השטיח, שזה נגיד הבית, כאילו, גם אחר כך נבין עד כמה זה הבית מבחינתו. זה הזמנה לדו קרב, זאת אומרת, זה דבר נורא נורא גברי אגרסיבי. ואפילו ה-dude, שהוא האדם הפסיבי ביותר, לא יכול בהמשך להישאר לגמרי אדיש להזמנה לדו קרב הזאת.

יונתן: אני לא לגמרי מסכים עם האמירה האחרונה שלך.

לילך: אוקיי, תגיד למה.

יונתן: כי אנחנו נפגוש עוד רגע את האנשים שבאמת מוציאים אותו לקרב.

לילך: כן.

יונתן: זה לא נולד ממנו.

לילך: לא, זה לא נולד ממנו. נכון, נכון.

יונתן: אז עם זה אנחנו מסיימים ואז יש לנו קאט.

(צלילים של אולם באולינג)

יונתן: סיקוונס הפתיחה שלנו, שמתרחש כולו באולם באולינג, שזה העולם של ה-dude. אולי זה הבית האמיתי של ה-dude.

לילך: זה העולם של הסרט, כן.

יונתן: אנחנו פוגשים את ה-dude עם שני חבריו וולטר סופצ'ק ודוני.

לילך: כן.

יונתן: זאת הקבוצה באולינג שלו וזו גם קבוצה חברתית, נראה על פניו, היחידה שלו. בואי נדבר שנייה על כל אחד מהם בקצרה. וולטר סופצ'ק, ג'ון גודמן, הוא יוצא וייטנאם, ווטרן של וייטנאם.

לילך: ונראה שהוא אדם בהלם קרב.

יונתן: כן. הוא האלפא מייל של הקבוצה הזאת. ודוני- סטיב בושמי. אגב, גודמן ובושמי, שחקנים קבועים כבר בשלב זה של האחים כהן, שניהם הופיעו בסרטים קודמים שלהם. דוני הוא מין גבריות מסורסת כזאת.

לילך: דוני הוא ילד. הוא אפילו לא גבריות מסורסת, אני חושבת שהוא ממש ממש ילד. הוא תמים לגמרי. הדברים עוברים מעליו, החיים עוברים מעליו, השאלות שהוא שואל, הוא קצת רגיש מכולם, הוא יכול להיות שהוא טוב מכולם. ובהמשך אנחנו נראה שהוא מת מכולם (צוחקת) הוא צריך למות למען חטאינו.

יונתן: הוא שם בעיקר גם בשביל שוולטר יוכל להגיד לו…

Walter: Shut the fuck up, Donny!

יונתן: הוא כל הזמן מסורס, כל הזמן עוצרים אותו, כל הזמן חוסמים אותו. הוא כנראה לא האיש הכי מבריק בחדר. ובסצנה הזאת, הוא מספר להם על מה שקרה לשני החברים שלו. שהם השתינו על השטיח. ולא סתם שטיח, אלא שטיח שחיבר את החדר.

לילך: הוא קשר את החדר.

יונתן: הוא קשר את החדר. Tied the room together. עכשיו, למה לא הסכמתי איתך קודם? כי זה לא שה-dude אומר, אוקיי, אני עכשיו הולך לצאת למקמה, או לבקש את שכרי, או לבקש פיצוי. הוא מבחינתו להמשיך את חייו כאילו שום דבר. זה וולטר שאומר לו...

לילך: בטח.

Walter: Dude! The chinaman is not the issue here. This other Jeffrey Lebowski. The millionaire.

Dude: That’s fucking interesting man, that’s fucking interesting.

Walter: Plus, he has the wealth, obviously, and the resources, so there’s no reason, THERE’S NO FUCKING REASON, why his wife should go out and owe money all over town, and then they come and they pee on your fucking rug. Am I wrong?

Dude: No

Walter: Am I wrong?!

לילך: אבל וולטר ודוני הם המלאך הטוב והמלאך הרע יושבים על כתפיו של ה-dude. ומהבחינה הזאת, הם חלק ממנו. זאת אומרת, כשוולטר מצליח לשכנע אותו לעשות משהו, או דוני מחזיק את החלקים הרכים והתמים יותר של ה-dude, הם קולות בראש שלו באותה מידה. כשהוא יוצא לקרב, הוא יוצא לקרב, אתה יודע. כשהוא נענה למין צ'אלנג' הזה, זה בגלל ש… בוודאי שזה בגלל שוולטר הדיח אותו לדבר הזה, כמו כל מיני דברים שהוא מדיח אותו אליהם בהמשך.

יונתן: אז אני רק רוצה להגיד, לפני שאנחנו ממשיכים, מתחילה להיווצר פה כבר, בדקות הראשונות, איזה מין גלריה של זהויות גבריות. התחלנו עם דמות הקאובוי, שרק שמענו אותו בשלב זה ואז ה-dude ושני הבריונים ועכשיו וולטר, האלפא ודוני, הילד או הגבר המסורס, כפי שאני אגיד וזה הולך ומתרחב. הגלריה הזאת הולכת ומתרחבת לאורך כל הסרט.

לילך: כי זה באמת סרט שמאוד מאוד עסוק במה הופך גבר לגבר. מה הופך אדם לאדם.

יונתן: השאלה נשאלת, בסרט.

לילך: "What makes a man", כן. ואני חושבת שספציפית הוא ה-dude. נגיד, איך היית מתרגם את זה בעברית, הוא "האח". הוא בחוריקו, כאילו, הוא דבר כללי כזה.

יונתן: לא, רגע.

לילך: אני אצטרך להגיד בחוריקו.

יונתן: החוץ, את לא... את לא מחוברת לרחוב, אף אחד לא אומר בחוריקו.

לילך: אין מילה כזו, אבל גם אין "ה-dude", כי אני לא רוצה שזה יהיה האח. מה שאני מנסה להגיד זה שהוא כל אדם. He's every man. זה נכון וזה לא נכון, כי הוא נורא נורא ספציפי. הוא "ה-dude", אנחנו יודעים מה ההוא של "ה-dude". אבל הוא יצא לאיזשהו מסע ואני בכוונה אומרת כל אדם, כי יש מחזה מהמאה ה-15, (יונתן נאנח בקול) אתה לא יכול לגלגל עיניים, אנחנו בפודקאסט בארץ. זה הדבר, זה המצב, אני מצטערת. יש מחזה מוסר מהמאה ה-15 שנקרא 'כל אדם'. האחים כהן מודעים אליו, אוקיי? אולי לא אתה, יונתן אנגלנדר, אבל האחים כהן שמעו על כל אדם. וזה סיפורו של אדם, שאלוהים מבקש ממנו להוכיח שהוא אדם טוב לפני מותו. כי נמאס לו מה-shenanigans של כולם, כי הוא אמר, פאק ווידאט שיט. תוכיח לי שאתה אדם טוב. והוא יוצא לפגוש כל מיני, זו אלגוריה, כן? זה לא מחזה מעניין במיוחד. הוא יוצא לפגוש כל מיני Virtues, כל מיני, את הטוב, את החמלה, את הידידות, את הרכוש. וזה קצת המסע של "האדם" ובגלל זה, הוא "every man", הוא עושה את המסע הזה. הוא לפני מותו, נגיד, צריך להוכיח שהוא אדם, צריך להוכיח שהוא אדם טוב, צריך להוכיח שיש סיבה לאלוהים לשמור עליו או לאהוב אותו, צריך לזכות בחסדים שלו.

יונתן: אז בהנחה שעדיין יש מאזינים אחרי מחזה המוסר של לילך, אפרופו...

לילך: אנקדוטה חמודה, בצד. (צוחקת)

יונתן: אפרופו גבר מסורס

לילך: כן?

יונתן: בוא נפגוש את ברנט.

לילך: כן.

Brant: That's the key to the city of Pasadena, which Mr. Lebowski was given two years ago in recognition of his various civic, uh. Oh, That's a Los Angeles Chamber of Commerce Business Achiever award, which is given--not necessarily given every year! Given only when there's a..

Dude: Hey! Is this him with Nancy?

Brant: Indeed, that is Mr. Lebowski with the first lady, yes,

יונתן: dude הולך לפגוש את ליבובסקי, המיליונר, אבל פוגש קודם את שומר הסף שלו, ברנט, פיליפ סימור הופמן, בהופעה מדהימה.

לילך: מדהימה.

יונתן: אולי גונבת את ההצגה מבחינתי.

לילך: באמת צריך להיות פיליפ סימור הופמן, כדי להצליח לעשות כל כך הרבה עם כל כך מעט.

יונתן: העוזר של ליבובסקי הוא מין כלבלב נרצע...

לילך: הוא ביתא מבחירה. אתה רואה אנשים, נגיד, שבמקום עבודה, הם כל כך מזדהים עם העבודה, ממש קונים את כל סיפור "אנחנו משפחה", כאילו, הוא באמת ביתא מבחירה.

יונתן: ואז אנחנו פוגשים את לבובסקי, המיליונר.

לילך: זה ביג לבובסקי.

Lebowski: Okay sir, you're a Lebowski, I'm a Lebowski, that's terrific, I'm very busy so what can I do for you sir?

יונתן: הוא נכנס על כיסא גלגלים. אני כבר, אני יוצא ואומר מעכשיו, מה אני צריך להגיד? בעל מוגבלות, נכה.

לילך: הוא נכה.

יונתן: אוקיי. אדם נכה.

לילך: כמה walk אפשר להיות?

יונתן: (מגחך) על כיסא גלגלים. הוא כבר שמע את הסיפור מברנט, הוא לא מבין מה הוא רוצה ממנו.

Lebowski: Did I urinate on your rug?

Dude: No, like I said, Woo peed on my rug.

Lebowski: I Just want to understand this sir. Every time a rug gets micturated upon in this fair city, I have to compensate the person?

Dude: Come on, man… I’m not trying to scam anybody here.. you know… i’m just looking for a…

Lebowski: You’re just looking for a handout like every other… Are you employed Mr. Lebowski?

יונתן: הוא גבר אחר. הוא עוד מודל גבוה.

לילך: כן, הוא עוד מודל, נכון.

יונתן: הוא המודל, המודל בסרט, למה שנקרא באנגלית "Self Made Man". הוא איבד את רגליו במלחמת קוריאה, מציג את עצמו כמיליונר, אף שנלמד בהמשך שזה לא נכון, אבל מצליחן. הבוז שהוא רוכש כלפי ה-dude, הוא מהרבה בחינות מוצדק. כלומר, אתה לא עובד, אתה לא יודע איזה יום היום בשבוע בכלל. מה אתה רוצה ממני?

לילך: כן.

יונתן: אני מיליונר, אני עשיתי את כספי שלי, לך תחפש את החברים שלך, לך תמצא עבודה. אפשר להבין אותו.

לילך: כן. זה קול שיש לכולנו בראש. לחלקנו יותר, יונתן.

יונתן: אה, הבנתי. אבל יש פה שתי שורות שחשובות מאוד מאוד מאוד לסרט. ה-dude אומר:

Dude: I am not Mr. Lebowski. You’re Mr. Lebowski. I’m THE DUDE!

יונתן: שזו שורה נורא חשובה.

לילך: נורא חשובה.

יונתן: הוא מקבל על עצמו את ה-dudeיות שלו כזהות. הוא לא רוצה… קודם כול, הוא לא רוצה להיות מיסטר. זה חד משמעית.

לילך: הוא לא מיסטר.

יונתן: הוא יודע שהוא לא מיסטר. אבל יותר מזה, הוא לא רוצה את השם שלו.

לילך: הוא לא שושלת של שום דבר, הוא צף בחלל. וזה רק הוא, תופעה ייחודית, לא מחוברת לכלום.

יונתן: שורה השנייה של לבובסקי השני.

Lebowski: The bums will always lose!

יונתן: The bums will always lose, שזו תפיסת העולם שלו. והפרשה, העימות, אם אפשר לקרוא לזה עימות, נסגר בזה שהוא פשוט… לבובסקי גונב לו את השטיח. פשוט אומר, The guy said to take any carpet in the house.

לילך: הוא אומר לברנט.

יונתן: "אני אקח איזה שטיח שאני רוצה."

לילך: כן.

יונתן: לוקח. בדרך החוצה...

לילך: יצא כמנצח.

יונתן: כמנצח. בדרך החוצה, הוא פוגש את האישה הראשונה בסרט, באני לבובסקי.

(מוסיקה מתנגנת ברקע)

יונתן: באני לבובסקי היא אשתו של לבובסקי הגדול, היא אותה אחת שכביכול חייבת כסף ל… ג'אקי טריהורן.

לילך: והיא… Bimbo, זה הדבר היחיד שאפשר לומר עליה.

יונתן: היא… זה קצת… אני… תרשי לי.

לילך: זה חמור בעיניך?

יונתן: לא, אני רוצה לפני שאת...

לילך: (בציניות) הו! הרחב את דמותה אם כך, סליחה, שנפלתי.

יונתן: אני פשוט רוצה, לפני שאת מתחילה עם הפרופגנדה פרוטו פמיניסטית...

לילך: אה, להפך, רציתי להגיד.

יונתן: להציג אותה רגע, כפי שהסרט מציג אותה.

לילך: רעננה.

יונתן: אישה נאה, צעירה.

לילך: כן, יותר מנאה, כן.

יונתן: בביקיני. שמה לק ירוק על הציפורניים שלה, שזה משהו מאוד מאוד חשוב להמשך. והיא מבקשת מאדם זר שהרגע פגשה, זה dude, לנשוף על האצבעות שלה.

לילך: כן, לנשוף על הבהונות שלה שיתייבש לה הלק. אז אמרת הרבה מאוד מיניים. היא Bimbo.

יונתן: כן, כן. הדבר הבא שהיא אומרת לו… הוא…

Bunny Lebowski: I’ll suck your cock for a thousand dollars.

יונתן: אבל לברנט אסור להסתכל. או שהוא צריך לשלם...

לילך: הוא צריך לשלם גם. הוא רוצה למות.

יונתן: אוקיי, עכשיו אני מוכן להטפה.

לילך: אין לי שום הטפה, הכול בסדר. האחים כהן עושים את הסרט שהם רוצים לעשות על דימויי גבריות. אין לי שום טענה לזה. אנשים צריכים לכתוב על מה שהם מכירים ורוצים לספר. הטענה היחידה הכללית היא שיכול להיות מקום בעולם לעוד מספרים ומספרות ועוד סיפורים וסיפורות. אבל אי אפשר להגיד על באני, שום דבר. קוראים לה באני for fuck sake.

יונתן: נכון.

לילך: זהו.

יונתן: אולי חשוב יותר, הוא אולי קונקל. הבן זוג, ספק, שחקן פורנו, לצידה, לא יודע בדיוק מה היחסים ביניהם, שצף לו בבריכה.

לילך: נראה מעולף.

יונתן: ליד בקבוק בירה. וכל מה שאנחנו לומדים עליו בשלב זה, זה שהוא ניהיליסט. ואנחנו חוזרים לאולם באולינג שלנו. לסצנה מאוד חשובה. זה משחק ליגה. וולטר מגיע ועם הכלב של האקסית שלו.

לילך: כן.

יונתן: וולטר הוא איש שחי בעבר. הוא חי בעבר של נישואים שלו שהתפרקו והוא חי בעבר של וייטנאם.

לילך: הוא הלום קרב משתי מלחמות. (צחוק מתגלגל)

יונתן: כן. ואחד השחקנים בקבוצה היריבה, סמוקי, אנחנו לא יודעים, אחים כהן, בתבונתם, לא מראים לנו אם הוא ביצע עבירה או לא ביצע עבירת באולינג, שזה בטח יש שמות יותר טובים למונחים, אבל הוא דרך…

לילך: הוא דרך על איזה thingy שהוא לא אמור לדרוך. למי אכפת.

יונתן: ווולטר אומר, עבירה. וסמוקי אומר, זו לא עבירה. dude אומר, whatever man, it's smoky. כאילו, כרגיל, זורם. אבל וולטר לא מוכן. הוא שולף אקדח.

Walter (Screams): Has the whole world gone CRAZY?! Am I the only one here who gives a shit about the rules? Mark it zero!

Dude: They're calling the cops, man, put the piece away…

Walter: Mark it ZERO! Dude: Walter… Put the piece away

(Dog barking)

Walter: You think i’m fucking around here?! Mark it zero!

יונתן: מה הסיפור? זה משהו מעבר ל"יש לי בעיות מוייטנאם".

לילך: וולטר צריך להיאחז במעט שנותן לו אחיזה בחיים.

יונתן: שזה?

לילך: חוקים.

יונתן: בדיוק.

לילך: בתוך כל הכאוס שהולך לו בתוך הראש והנפש, זה בסדר להוציא אקדח בתוך אולם באולינג ולאיים על חבר שלך, זה בחוקים. לדרוך על הקו לפני שאתה זורק את הכדור, זה לא בחוקים. הוא גם אומר, זה לא וייטנאם, כאן יש חוקים.

יונתן: בדיוק.

לילך: כי בוייטנאם באמת אין חוקים, כי במלחמות באמת אין חוקים והחיים הם מלחמה והוא וולטר.

יונתן: והוא דקדקן חוקים לא רק פה, גם בסצנות אחרות, הוא דקדקן על חוקים, על הגדרות, על האם הוא צודק או לא צודק, כאילו, זה הכול צריך להיות מאוד שחור לבן וסמוקי עבר אל השחור. וזה לא משנה בכלל שהוא שולף אקדח, זה בכלל לא רלוונטי.

לילך: ואם מישהו עבר על החוקים, מגיע לו הכול, כולל למות.

יונתן: בדיוק.

לילך: משהו ספציפי לגבי הכלבלב הזה שהוא נושא איתו, אנחנו בעצם גם מבינים מה הקשקש החסר בשיריון של וולטר וזאת אשתו, לשעבר. הוא לא יכול, הוא לא רוצה לסרב לה, זה לא משנה שהיא המשיכה בחייה. היא, הם מראים לנו, האחים, כהן, איפה נקודת התורפה שלו. היא, שם הוא חלש.

יונתן: חלק מזה זה היהדות שלו. הוא שמר על יהדותו, הוא מומר, הומר למען אשתו. יש לנו פה רמז בסצנה הזאת, כי הוא מצטט את הרצל, בסצנה הספציפית הזאת.

לילך: כי הוא גם ציוני.

יונתן: שזה מעניין שהאחים כהן בחרו למקם את היהדות ויהדותם שלהם, בתור חלק מהחולשה, דווקא, של וולטר.

(מוסיקת הפתיח של Hotel California בגרסת ה-Gipsy Kings)

יונתן: אני עובר לעוד דמות.

לילך: כן.

יונתן: העולם הזה של עולם הבאולינג הוא עולם שלם.

לילך: זה מיקרו-קוסמוס. זה כמו סרטים של דיוויד אטנבורו.

יונתן: ואולי במרכז שלו, במרכז הדמויות האקסנטריות שיש לנו שם, אנחנו פוגשים את קווינטנה.

(המוסיקה ממשיכה)

יונתן: ג'ון טורטורו.

לילך: בתפקיד הכי מדהים שלו אי פעם.

יונתן: אז שוב, כל פעם בא לך להגיד, טוב, זה התפקיד הכי טוב שלו והוא גונב את ההצגה. אבל קווינטנה, הוא מופיע לדעתי בסרט במצטבר, שלוש דקות, אולי ארבע דקות.

לילך: ותראה כמה הוא זכור. למרות שאני אגיד, חוץ מזה שהם… הוא פשוט הצחיק אותם והם רצו להכניס את ישו לסרט בצורה כזאת או אחרת ועוד את הישו הכי פרוורטי ועקום ומשונה שאפשר… אני לא רואה סיבה עלילתית לקיום של קווינטנה, אתה רואה? כן?

יונתן: לא, ברור שלא. אוקיי, אז קווינטנה, בחור מוזר- גיי, סימן שאלה?

לילך: לא, הוא רק flamboyant.

יונתן: אוקיי, flamboyant, מלקק את כדור הבאולינג שלו לפני שהוא זורק אותו, הוא רוקד אחרי שהוא עושה סטרייק, יש לו עשרות טבעות על הידיים.

לילך: יש לו ציפורן "קוקאין" בזרת.

יונתן: והוא אחד הדברים הזכורים ביותר בסרט.

לילך: כן.

יונתן: למרות שהוא מופיע לרגע אחד.

לילך: כי הוא "יוצור".

יונתן: אז זהו, זה מה שהוא, "יוצור"?

לילך: מה הוא עוד?

יונתן: את יודעת מה? אני קונה את ה"יוצור" (לילך צוחקת). אבל הוא חשוב לי, כי הוא מסמן משהו לגבי הסרט, העולם של הסרט, העולם של הסרט מחוץ לסרט. כלומר, זה שהסרט הצליח בקופות באופן בסדר, אבל הוא הפך אחרי כמה שנים לתופעת קאלט, של ממש. ואני חושב שקווינטנה הוא אחד הסמלים של הדבר הזה. שהוא כאילו, קודם כול ג'ון טורטורו עושה עוד סרט, הוא הרחיב את דמותו של קווינטנה.

לילך: היקום של קווינטנה.

יונתן: אבל גם זה הפך להיות אחד הדברים המצוטטים והזכורים והעולם הקאלט הזה הוא כל כך גדול, שיש פסטיבל ביג לבובסקי, שהתחיל ב-2002 בקנטאקי. ויש גם דת.

לילך: יש דת.

יונתן: שנקראת dudeיזם.

לילך: אתה מבין למה אמריקאים בלתי נסבלים?

יונתן: אבל יש מאות אלפי רשומים.

לילך: ברור שיש, ברור שיש. כן, כן, זה סרט קאלט שיש רגעים שאתה אומר, זה הונדס להיות קאלט. כלומר...

יונתן: אז זה אחד הרגעים, זו הדמות.

לילך: כן.

יונתן: זו אחת הדמויות.

לילך: זה ממש הונדס להיות קאלט. ומצד שני, הם כל כך מתוחכמים, אתה מרגיש שעבדו עליך.

יונתן: אני יודע שאני במשך שנים ציטטתי מהסרט.

לילך: בטח, בצדק.

יונתן: זה היה אפילו מהציטוטים שאתה לא צריך להסביר שזה ציטוט. כמו כשאתה עם קבוצת חברים מסוימת ואתה אומר,"They were on a break!", אז כולם יודעים ולא צריך להסביר שזה חברים.

לילך: כן.

יונתן: אז כשבאיזושהי סיבה לא ברור, מדברים על שטיח, למי שאומר,

לילך: "It tied the room together".

יונתן: אז אין שום צורך כאילו להגיד, "אה, כן, זה ציטוט מ".

לילך: נכון.

יונתן: זה ברמה הזאת.

לילך: אז קווינטנה הוא פשוט… הוא מטריית קאלט בסרט.

יונתן: כן, הוא הפסלון של הקאלט, זהו.

לילך: אני חושבת שזה גם הייתה הדרך באמת להגניב את ישו לתוך הקלחת הזאת.

Dude: Jesus.

Quintana: You said it, man. Nobody fucks with the Jesus.

יונתן: מה המשמעות? למה? מאיזו בחינה?

לילך: אני אגיד על זה עוד בהמשך, אבל בגדול, זה סרט שעוסק באיזו מסע, באיזה פסאג' מאוד… אמוני ונוצרי. אז אם אתה מכניס פנימה את הישו הכי מעוות, אולי פדופיל, פנימה, אתה כאילו שוב משקשק את הקרקע של הדבר הזה. לא נראה לי שסתם קוראים לדמות ישו. אפילו לא קוראים לו חסוס. ממש אומרים "ג'יזוס", כאילו.

יונתן: ויש פה את אחת השורות שאת הכי אוהבת בסרט.

לילך: אני מרגישה שזה מבחן.

יונתן: זה לא מבחן. דיברנו על זה לפני כמה ימים (לילך צוחקת ברקע). ג'יזוס בא אליהם, חסוס בא אליהם ואומר להם, אני אזיין אתכם, אני אכסח אתכם, טה-טה-טה-טה-טה-טה ואז התשובה של ה-dude היא…

Dude: You know, that’s like, ah… your opinion… man.

לילך: זה משפט מדהים.

יונתן: למה?

לילך: כי הוא תופס הכול היום, נגיד. תחשוב כמה המציאות התפרקה לעשרות אלפי פייקים וזאת הדעה שלי ואני עומד מאחוריה. That's just like your opinion, man. אין לזה שום משמעות. לי יש את הדעה שלי, לך יש את הדעה שלך. אין קרקע. אין הסכמה על מציאות שאפשר להסכים עליה בשביל להמשיך איזשהו דיון.

יונתן: אני מרגיש שאנחנו תופסים את ה-dude אחרת, אבל נגיע לזה.

לילך: אוקיי.

יונתן: כי אנחנו עדיין כאילו, אפילו לא, ממש בתחילת העלילה של ממש. כי בשלב הבא, ה-dude הופך להיות ה Bag Man של לבובסקי הגדול.

לילך: הוא סוף-סוף מוצא בו שימוש, בדביל הזה שהוא פגש.

יונתן: בואו נעשה סטאפ. חטפו כביכול את בני, דורשים כופר של מיליון דולר.

לילך: זה נורא מעט.

Speaker 1: One million dollars.

Speaker 2: Well, don’t you think we should ask for more than a million dollars? A million dollars doesn’t seem like a lot of money these days.

לילך: אני ממש מקווה שאם יחטפו אותי, ידרשו יותר.

יונתן: זה מין כזה סמלי של סרט אמריקאי.

לילך: כן.

יונתן: ו… (צוחק) פספסתי את הפאנץ' שנתת לי, אבל בסדר, כן. שקל 90.

לילך: וואו. חמור.

יונתן: ולבובסקי המיליונר משתמש בלבובסקי, dude, בתור ה-Bag man שלו. אתה תיקח את הכסף, אתה תעשה את המסירה. dude יוצא למשימה, עוד משימה. שוב, עוד משימה של סוג של… לא נכפתה עליו, אבל זה מין כזה, טוב, אני זורם.

לילך: זה נראה שהוא ייקח כל עיסוק/הכנסה שתהיה לו.

יונתן: כן, הוא זרם עם זה שוולטר שלח אותו ללבובסקי ועכשיו הוא זורם עם זה שללבובסקי שולח אותו להיות bag man. ווולטר מצטרף אליו. וזה cluster fuck (לילך צוחקת) וולטר בנה תוכנית שבה הם ייתנו את הכביסה המלוכלכת שלו לחוטפים, הוא יכסח אותם מכות והם ישמרו לעצמם את כל המיליון דולר.

לילך: כי וולטר תמיד מוכן, אם זה בחוקים הפרטיים שיש לו בראש ואף אחד לא יודע עליהם, לדפוק מישהו אחר בשביל להיטיב את מצבו. כי הוא קצת במצב הישרדות כל הזמן, כלומר, הוא עדיין ב"נאם" [וייטנאם- הערת המתמללת]. הוא מוכן לדפוק מישהו אחר בשביל שיהיה לו.

יונתן: אני חושב שהוא רואה מבצע.

לילך: הוא רואה מבצע, זה נכון.

יונתן: הוא רואה מבצע… ואיך מנצחים המבצע.

לילך: כן. המלחמה אף פעם לא נגמרה.

יונתן: והוא מביא עוזי וכמובן שהכל משתבש.

Dude (Screaming): You fucked it up! you fucked it up!! Her life was in our hands, man.

Walter: Easy dude…

Dude: We’re screwed now. We don’t get shit, they’re gonna kill her.. we’re fucked Walter!

יונתן: הם נשארים בלי כלום. יש להם את הכסף, באוטו.

לילך: כך הם חושבים.

יונתן: אבל המסירה לא בוצעה. והתגובה של וולטר לכל הסיפור הזה היא…

Walter: Ahh… fuck it, dude. Let’s go bowling.

יונתן: חזרה הביתה.

לילך: (אומרת יחד עם יונתן) חוזרים הביתה.

יונתן: חזרה הביתה.

לילך: או מיי גאד.

יונתן: אה, יואו אמרנו אותו דבר. איזה חמודים אנחנו.

לילך: אני יודעת.

יונתן: כל כך חמודים. אבל גם זה מסתבך. גונבים ל-dude את האוטו, אולי כי הוא החנה בחניית נכים.

לילך: כן נראה שכן.

יונתן: וגם ראינו כמה סצינות קודם, לא סיפרנו שגם גנבו לו את השטיח.

לילך: שוב. אחרים.

יונתן: שוב. מישהו פרץ לו, מישהי פרצה לו לבית. אחד הבריונים שנתן לו אגרוף וגנב לו את השטיח. ואז הוא הולך לפגוש אותה. ועכשיו אנחנו פוגשים את מוד לבובסקי.

לילך: הדמות הנשית השנייה, היחידה בסרט הזה.

יונתן: אני עכשיו אשתוק, יש בסרט, בסצנה, עירום פלוס ואגינות ועתה נלך לתאר אותה.

לילך: לא, אל תשתוק עכשיו, אנחנו פוגשים את מוד לבובסקי, שהיא הבת של "הביג" לבובסקי. היא אמנית והיא מין פמיניסטית מאיזה… לא ברור, מאיזה... היא מאוד יודעת מה היא רוצה. כשהוא נכנס לחדר, היא בעירום מעל לקנבס, מין כזה דואה מעל וזורקת צבעים. קול מאוד מיני. זאת אומרת, היא ליטרלי משפריצה על בד, כן?

יונתן: מה היא מציירת לילך?

לילך: היא מציירת את הגוף הנשי.

יונתן: היא מציירת, סליחה, אבל היא מציירת ואגינות.

לילך: היא מציירת ואגינות, כן, כן.

יונתן: היא אומרת את זה באופן מפורש.

לילך: נכון.

יונתן: לגברים מאוד קשה לומר את המילה וגינה.

לילך: הנה, תראה אותך, לא יכולת לתאר את הסצנה. מוד צדקה. אז מוד לבובסקי, היא פשוט לא באמת אישה. היא לא אדם. כלומר, אין אדם כזה. היא כרוח טבע, היא מין פסטיש כזה של כל מיני אקסטרימים של נשיות. היא גם נורא חזקה והיא גם אמנית והיא גם לא מתנצלת והיא גם משיגה את הדברים שהיא רוצה והיא גם משתמשת באנשים סביבה, כבחפצים בצורה כזאת או אחרת.

יונתן: והיא בזה לאישה השנייה בסרט, באני.

לילך: שהיא אשתו החדשה של אבא שלה.

יונתן: אמא חורגת.

לילך: אמא חורגת שלה.

יונתן: כאילו, שלה למרות שהיא צעירה ממנה.

לילך: כן.

יונתן: כי היא משתמשת בגוף שלה כמין מטבע לסחר מכר. אנחנו רואים סרט פורנו שבו באני משתתפת.

לילך: כן, היא מראה לו את הסרט פורנו של באני.

יונתן: כן, עם הניהיליסט שנקרא קארל הונגס בסרט.

לילך: כן, כי זה הוא well hung.

יונתן: אז יש לנו פה שתי גישות שונות, כאילו, מאוד מהללת את הגוף הנשי, מתפארת בו, מתגאה בו ובאני היא הופכת אותו למטבע.

לילך: ושתיהן נשים מוגזמות. זה לא משנה, כי כל הדמויות פה מוגזמות. אין איזה טענה לזה שהם הפכו את הנשים למין משהו בזוי ואת הגברים הללו. לא, כולם מוזרים ובזויים וקצת דמויות.

יונתן: לא, אבל זה נכון מה שאת אומרת, מה שאמרת בהתחלה, כי באמת זה סרט לגברים. וכשאני מסתכל סביבי על מי אוהב את זה, אבא שלי מת על הסרט. אבא של אשתי מת על הסרט. כלומר, זה סרט שבאמת, אתה רואה, מסביבך בעיקר גברים מדברים עליו, או כשאתה רואה מישהו עם חולצה של "the dude abides", או איזושהי ציטוט אחר.

לילך: כן, זה לא אני.

יונתן: זה תמיד גבר.

לילך: אני לא הולכת ללבוש "the dude abides".

יונתן: את לא תלבשי טי-שירט, יש לך קלאסה.

לילך: לפעמים.

יונתן: אז הסצנה הזו היא בעיקר אינפורמטיבית. היא אומרת, תחזיר לי את הכסף, או תמצא את באני ואני עם זה תקנה איזה שטיח שאתה רוצה. אני אשלם לך, תקנה איזה שטיח שאתה רוצה. השטיח הזה ניתן לי על ידי אמא שלי, אתה לא יכול לגעת.

לילך: כן. יש שם איזה מין דבר מוזר שבו האב והבת שניהם מעסיקים אותו, את אותו אדם.

יונתן: כן.

לילך: אדם בלתי ניתן להעסקה.

יונתן: אז בסצנות הבאות קורים כמה דברים, שאני פשוט ארוץ עליהם.

לילך: רוץ.

יונתן: יש לנו פגישה עם לבובסקי הגדול, שבה לבובסקי הגדול נותן לdude זרת. כלומר, לא עשית את העבודה שלך, לא מסרת את הכסף, גנבת לי את הכסף ותראה מה קרה לבאני.

לילך: הבוהן הקטנה ביותר של באני.

יונתן: עם לק ירוק.

לילך: עם לק ירוק.

יונתן: כמובן. כפי שכבר ראינו אותה. ואז יש עוד סצינה הניהיליסטים פורצים לבית של dude, שמעשן, את המסוממת בינינו…

לילך: הוא מעשן וויד, כמו כל אחד עושה מדי פעם, באמבטיה שלו, עם נרות דלוקים.

יונתן: כן, כמוני. את יכולה לדמיין אותי באמבטיה עם נרות דלוקים.

לילך: אני מבועתת מן המחשבה.

Dude: Ahh... nice marmot.

יונתן: הם נכנסים לבית שלו עם מה שהוא קורא לו מרמיטה, אבל זה למעשה חמוס וזורקים את זה לתוך האמבטיה שלו, זו סצינה פשוט שאנשים אוהבים ומכירים וגם כשאתה ילד בין 11 או 12 שורה איזה פעם ראשונה, זה מצחיק.

(הסצינה מתנגנת ברקע)

לילך: אתה צורח. זה מצחיק מאוד. אז יש חמוס בתוך האמבטיה והוא כמובן מפחד על איבר המין שלו.

Speaker (In German accent): And tomorrow we come back and cut off your Johnson.

Dude: Excuse me?

Speaker: I said we cut off your Johnson!

יונתן: וזה הסיפור. הם אומרים לו, "we'll cut off your Johnson". כלומר, יש פה איום לקחת לו את הגבריות.

לילך: אני אטען שזה הנושא של כל הסרט.

יונתן: הרחיבי, נמקי ופרשי. לא, אבל אל תרחיבי יותר מדי.

לילך: ג'יזס, אני אמשיך. ארחיב אחר כך אם כך. אומר ומסרס.

יונתן: בינתיים, מצאו את האוטו של ה-dude והוא מוצא בו מבחן באנגלית. מבחן של טינאייג'ר.

לילך: של טינאייג'ר.

יונתן: ועליו ציון ועליו שם. ואז הוא ווולטר, כמובן,

לילך: בטח.

יונתן: הוא לא עושה כלום בלי וולטר, הולכים לבית של הבחור הזה, לארי, בשביל לקבל את כספם חזרה. כי הכסף היה באוטו. יש בחוץ מכונית חדשה. קורבט חדשה, אם אני זוכר נכון.

לילך: אתה יכול להגיד כל שם.

יונתן: כן, הבנה שלי במכוניות זה כאילו אדום. לארי נראה בחור סתום. הבחור הסתום בכיתה. לא מבין מה רוצים ממנו, לא מגיב לאיומים של וולטר ו-dude ואז וולטר עושה את מה שהוא יודע לעשות.

לילך: את ה-וולטר.

יונתן: עברת על החוקים, לארי. הנה מה שקורה.

Walter: You see what happens Larry? You see what happens? (Glass shattered sounds) This is what happens when you fuck a stranger in the ass, Larry!

יונתן: שוב, זה מצחיק. עוד פעם.

לילך: זה סופר מצחיק.

יונתן: אבל זה קצת יותר מזה. לוולטר יש חוקים ואחד החוקים הוא דווקא חיובי. אל תהיה מרושע למישהו שאתה לא מכיר.

לילך: כי הוא מרשה לעצמו להיות מרושע רק למישהו הוא כן מכיר, כמו Shut the fuck up, Donny.

יונתן: לא למישהו הוא מכיר, למי שעובר על החוקים.

לילך: וגם למי שעובר על החוקים, אבל דוני סתם חוטף. דוני סתם חוטף, מדי פעם. מה שאנחנו כן רואים כאן, קודם כל כמות הפעמים שהמילה פאק נאמרת בסרט, ניסו לספור את זה, זה משהו באזור ה-260. אבל אנחנו רואים פה עוד שתי טעויות בזיהוי. הסרט הלא התחיל בטעות בזיהוי.

יונתן: נכון.

לילך: הם מגיעים לבית של לארי, האדם הלא נכון כי הכסף לא אצלו, הם דופקים את המכונית שהם חושבים שהיא של לארי, אבל היא בעצם של השכן. זאת אומרת, יש כאן איזה מין כזה… הסתבכויות שנוגעות למה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים על זהות.

יונתן: אגב, לארי יכול להיות שהוא מין dude לעתיד. הוא נראה די טמבל. לא אמרנו את זה, אבל ה-dude הוא די טמבל, בסך הכול. הוא לא איש מבריק.

לילך: הוא די טמבל, הוא די טמבל. לא, אנחנו לא נלך על מבריק פה.

יונתן: במסע הבא, זה מין מסע פיקרסקי, נכון? זו המילה הנכונה, סופרת?

לילך: מה? לא, תעמוד מאחד מהדברים שלך, אני לא יודעת מה זה מסע פיקרסקי.

יונתן: זה מסע פיקרסקי. כלומר, מסע שבו יש כל מיני סיפורים, כל מיני דמויות, שאין בהם בכך איזשהו קשר באמת רציף עלילתי.

לילך: הכול נועד כדי שה-dude יעבור ואנחנו איתו, איזושהי מסע.

יונתן: אז הוא מגיע לבית של ג'קי טריהורן, אותו אדם שבאני חייבת לו כסף. ג'קי טריהורן, בן גזארה, שחקן ענק, שחקן של ג'ון קסאווטס לשעבר והוא מין פורנוגרף שיש לו אידיאולוגיה מאחורי הפורנוגרפיה שלו, כביכול.

לילך: לכולם יש, כל הפורנוגרפים.

יונתן: וגם הוא בעצם, הוא רוצה את הכסף, כמובן, כי באני חייבת לו כסף, אבל גם הוא סוג של מציע עבודה לdude. כלומר, תחזיר את הכסף, תקבל finders fee, אבל הוא גם מסמם אותו.

(מוסיקה מהסרט)

לילך: סצנה מעניינת מאוד בתוך הסרט.

יונתן: אחת הכי איקוניות של הסרט, סצנת הזיה מעין סרט פורנו, מתחיל עם Jackie Treehorn Presents, כלומר, סרט של ג'קי טריהורן, סרט בשם Gutterballs.

לילך: ומיד אנחנו רואים את הדימוי של פין באולינג, באמת קוראים לו פין, נכון?

יונתן: באמת קוראים לו פין.

לילך: ושני כדורי באולינג, כלומר, מיד יש לנו איזה זין וביצים על המסך. וכל ההזיה הזאת, היא עוסקת בפנטזיות ובפחדים גבריים. הוא והגודל האמיתי שלו, הוא נכנס קטן ורוקד והצל שלו נורא גדול. ואחר כך יש המון המון נשים יפות, שלבושות עם מין כובעים כאלה של פיני באולינג. והוא פוגש את מוד. יש שם איזה ריקוד חיזור טווסי כזה, הוא מנסה כאילו קצת לפתות אותה. ואז הוא עובר בין הרגליים של כל הנשים האלו, כמו כדור באולינג, אבל הוא בעצם עובר מתחת לואגינות שלהם, עד על מסלול באולינג, כאילו.

יונתן: נכון, משלב את כאילו שתי האהבות הגדולות שלו, באולינג וסקס.

לילך: אנחנו אפילו לא יודעים עד כמה הוא אובססד עם סקס, כאילו זה לא לגמרי ברור, הוא נראה קצת חסר ליבידו האיש.

יונתן: הוא כן מחייך כשהוא רואה את הואגינות שלה.

לילך: מה יש לא לחייך? (צוחקת)

יונתן: אבל חשוב להגיד שכן, זה ריקוד טווסי, אבל שלא נגמר בסקס. כלומר, זה סרט פורנו לצורך העניין, שלא נגמר בסקס, הם לא מתנשקים, הם בקושי נוגעים זה בזה.

לילך: כי זה פוגש את החרדות שלו.

יונתן: זה הופך להיות סיוט.

לילך: בטח.

יונתן: ובסיוט הניהיליסטים רודפים אחריו עם מספריים ענקיים, הולכים לחתוך לו את איבר המין.

לילך: כן, כי כל הדבר הזה עוסק בפחד מסירוס ובפריון, זאת אומרת, אם אנחנו שואלים למה באולינג, כי זה ממש הדימוי של, כאילו, אין יותר ביצית, נדפקת על זרעונים שוב ושוב.

יונתן: אני רציתי לשאול אותך למה באולינג.

לילך: נראה לי זה.

יונתן: זו תשובה הכי מעניינת שחשבתי שאני אשמע ממך, כאילו לא, לי זה לא עלה. אני חשבתי שפשוט כי זה ספורט שגברים שאינם בכושר, מבוגרים, שתיינים, יכולים להיות טובים בו. לעומת כמעט כל ספורט אחר. זה בקושי ספורט.

לילך: זה hardly ספורט

יונתן: סליחה למעריצי הבאולינג, אבל זה בקושי.

לילך: מי מעריץ באולינג בארץ? זה דבר בכלל.

יונתן: ומסצנת ההזיה הזאת, אנחנו עוברים כמעט לשיא של, כלומר, אנחנו כבר מתקרבים לסוף של הסרט.

לילך: כן.

יונתן: אנחנו רואים לרגע את באני לבובסקי, נוסעת באוטו.

לילך: ו-Amazingly enough.

יונתן: כל בהונותיה איתה. לא רק שלא נחטפה, ודאי שאם היא לא נחטפה, אז גם לא חתכו לה את האצבעות.

לילך: חיה את חייה, היפים והטיפשים. בהחלט.

יונתן: סחטיין עליה. כשהוא מגיע הביתה, ה-dude, הוא פוגש את מוד.

לילך: כן ומוד במשימה משל עצמה.

יונתן: והיא?

לילך: היא רוצה לשכב איתו. הוא זורם עם זה, כי הוא זורם עם כל דבר. אבל יותר מאוחר הוא מבין שהיא מנסה להתעבר ממנו. כלומר, בלי לשאול אותו, היא סוג של גנבה לו זרע.

יונתן: והיא רוצה פרטנר שאין לו שום עניין בגידול הילד?

לילך: והיא בוחרת אותו מאותה הסיבה שאבא שלה בחר אותו. הוא פאק-אפ. הוא לא יבוא בטענות לאף אחד, אין לו מספיק אגרסיה גברית בשביל להתנגד למשהו. הוא הולך לפשל את זה ככה או אחרת, אז כאילו, זה מה שהיא צריכה. מישהו שלא רוצה שום דבר ולא יבוא אליה בטענות.

יונתן: והיא מספרת לו שלאבא שלה אין כסף בכלל. זה הכל הצגה. זה הכל כסף של אמא שלה. וזו חתיכת פאזל שהייתה חסרה ל-dude כדי להבין כביכול את כל התמונה. הוא מבין שלבובסקי הגדול בכלל לא שם כסף, הוא רצה למשוך כסף מהחשבון של אשתו, או מאיזושהי קרן או וואטאבר, נתן ל-dude משהו בלי כסף, כדי לשמור את הכסף לעצמו ואז להאשים את הבטלן האפס שהוא במקרה פגש. וכמובן שלבובסקי הולך להתעמת, הוא לא הולך לבד. הוא יקרא ל...

לילך: כמובן שיקרא לוולטר.

יונתן: לוולטר. הם הולכים ביחד. הם הולכים ביחד למרות שזה שבת. וכפי שאנחנו יודעים וולטר סופצ'ק…

Walter: Shomer Shabbas!

Dude: Walter, how am I gonna fucking..

Walter: Shomer fucking Shabbas.

Dude: OK that’s it, I’m outta here.

Walter: Oh, come on, dude…

יונתן: שזה פשוט נורא מצחיק.

לילך: זה משפט מדהים.

יונתן: אבא של אשתי דתי. הוא מת על המשפט הזה.

לילך: איזה כיף. כי זה באמת מצליח להוציא איזו אגרסיה טובה בתוך הדבר הזה.

יונתן: אין ברירה, אבל זה החוקים. אני אשמור שבת כי זה החוקים. ובעימות, בעצם, שוב שום דבר לא נפתר. לבובסקי ה-dude עם התיאוריה שלו, לבובסקי השני לא מודה באשמה, הוא אומר, זה הסיפור שלך, לי שאתה סיפור שלי, למי יאמינו? לי או לאפס שאתה?

לילך: בדיוק, it's just like your opinion man.

יונתן: ווולטר, בהיותו וולטר, עושה את מה שהוא יודע לעשות. הוא אומר, האיש הזה איננו נכה.

לילך: הוא מתחזה.

יונתן: אני פגשתי המון נכים בגלל שהייתי בווייטנאם. הוא מתחזה, מעולם לא הייתי בטוח יותר בדבר בחיי. הוא משליך אותו לרצפה, הוא מתרסק וזה סוף הסצנה ולמעשה זה הסוף של הפרשה הבלשית של הסרט, שנגמרה בלא חלום.

לילך: אף אחד לא הולך לפתור את סיפור הבלש הזה, זה הכול שטות, על שטות על שטות.

יונתן: זה לא שלא יפתרו אותו, לא היה סיפור בלש, לא הייתה חטיפה, לא היה כסף ואין לנו פתרון למה קרה, אם קרה. כי זה לא חשוב.

לילך: כי זה לא חשוב וזה מתחזה לסיפור בלשי בשביל להיות משהו אחר.

יונתן: והעימות האחרון באמת בסרט, כלומר, אנחנו עברנו מהעימות עם לבובסקי מול לבובסקי, לעימות של ליבובסקי וחבריו מול הניהיליסטים. הם מחכים לו בחניון של אולם הבאולינג, שרפו את מכוניתו.

לילך: המכונית המסכנה הזאת, מה עבר עליה כבר?

Dude: Well, they finally did it. They killed my fucking car.

Nihilist 1: We want some money Lebowski!

Nihilist 2: Yah!

יונתן: והם אומרים את מה שהסרט נפתח איתו. We want the money Lebowski. הם מוכנים בסוף להתפשר על הכסף שיש עליכם. 30 דולר, 40 דולר.

לילך: 4 דולר לאחד, 18 דולר לדוני.

יונתן: מה שאתה… זה. והם מוכנים. אבל וולטר, כאילו בעצם, אני כל הזמן אומר וולטר, וולטר וולטר, זה כאילו וולטר הוא הגיבור של הסרט כמעט.

לילך: לא, אבל הוא המטען של ה-dude. הוא זה שמספק לו את הכוח לזוז קדימה, לא למקומות טובים.

יונתן: אם ניקח את דימוי המערבון, שה-dude הוא הגיבור שלו, אז וולטר הוא האקדח.

לילך: כן.

יונתן: והוא לא מוכן. אף אחד לא ייקח את מה ששלי, חוקים זה חוקים.

לילך: מה ששלי, שלי.

יונתן: הם מנצחים אותם. הוא זורק את הכדור באולינג על אחד, נושך את האוזן לשני, אבל דוני נפגע.

לילך: כן, הם מנצחים את הניהיליסטים, אבל דוני חוטף התקף לב.

יונתן: ובסצנה שהיא, השיא הרגשי של הסרט, הם הולכים להשליך את אפרו אל עבר הרוח.

לילך: אז אני רוצה רגע לעצור, למה דוני חייב למות? למה דוני חייב למות בעיניך?

יונתן: לא חשבתי על השאלה הזאת. אני חושב שבלי הסצנה הזאת אין קתרזיס רגשי לסרט.

לילך: האם יש קתרזיס רגשי בביג לבובסקי?

יונתן: אני מרגיש שכן. זו הסצנה הכי חפה מציניות שיש בסרט.

לילך: אבל לא באמת, כי תכף אנחנו נראה שכשהם זורקים את האפר, אז האפר עף ומכסה את לבובסקי. the dude.

יונתן: נכון, אבל זה לא הרגע הקתרזיס. אולי בכל זאת שניה נתאר את הסצנה?

לילך: כן.

יונתן: וולטר נותן הספד שכמובן מכניס את החברים שלו מוייטנאם, שמתו לפני שהיה הרגע שלהם וכן הלאה. וכמו שאת אומרת, הוא משליך את האפר, אז זה רגע כביכול רגיש, אפר עף על ה-dude, אז כל הרגע הרגיש נהרס. ואז מגיע הרגע הרגיש.

Walter: Oh shit, dude, I’m sorry. Goddamn wind…

Dude: Goddammit Walter! You fucking asshole!

Walter: Dude, I'm sorry!

Dude: Such a fucking a travesty with you, man!

Walter: I’m sorry it was an accident!

יונתן: וולטר מנסה לנקות אותו. dude דוחף אותו, אומר לו, אתה כזה פאק-אפ ואתה תמיד מכניס את וייטנאם. ואז פשוט וולטר מחבק אותו. והם מתחבקים. וזה הקתרזיס הרגשי של הסרט. בסופו של דבר, מעל הכל, אחרי הכל, הם פשוט חברים. ואם זה סרט על גבריות, אז גם זה חלק מהעניין.

לילך: לגמרי, חברות גברית. אני חושבת שדוני חייב למות, בתוך ההקשר הזה, כי הוא באמת השעיר לעזאזל. זאת אומרת, הוא ה-scapegoat ממש, במובן הזה של, הוא מת עבור החטאים של כולם. הוא הכי טהור שם, הוא לא עשה שום דבר רע לאף אחד. אבל גם ספציפית, ה-dude, בזה שהוא יצא לאיזה מסע שנכפה עליו, מסע גילוי, הוא היה חייב לפגוש מוות וחיים. והוא פוגש. הוא פוגש את המוות והחיים. ה-dude כבר בגיל שבו חברים מתים. זה רגע בחיים. וכמו שאנחנו יודעים מתכף, הולך להיות ילד. כלומר, הוא פוגש את ההמשך, הוא פוגש את ההמשכיות, פוגש את החיים. הולך להיות a little Lebowski.

יונתן: את מביאה אותנו בעצם לאפילוג של הסרט. שבו אנחנו פוגשים וגם ה-dude פוגש בפעם האחרונה, את המספר. מה שנאמר ביניהם פחות חשוב, אבל הוא פונה לצופים. ובדרך כלל כשהמספר מדבר עם צופים, או בספר מדבר עם הקוראים, יש איזה מין מוסר השכל קטן, או בא להגיד לנו עוד דבר אחד על מה הדמות למדה. אבל נראה שפה אין מוסר השכל.

לילך: לא.

יונתן: והדמות לא למדה, לא דבר ולא חצי דבר.

לילך: כי זה לא בדיוק הדיל, לא עם הסרט הזה ולא עם האחים כהן. רוג'ר איברט, שכתב, מבקר הקולנוע הידוע, כשהוא כתב על ביג לבובסקי, בין היתר, הוא נתן לזה רק שלושה כוכבים.

יונתן: ביזיון?

לילך: ביזיון. כן, כתב, זה סרט שצריך לבוא עם פתק אזהרה, מי שעומד לחפש כאן עלילה, יחטוף כדור. לא הסיפור, לא הולכת להיות עלילה. אל תחפשו את זה אפילו.

יונתן: הדבר היחיד שבכל זאת כהן מספר מציע כנחמה, הוא אומר, קיבלתם סיפור טוב. ויש נחמה בזה שאיפשהו שם, בחוץ, ה-dude נמצא שם, שומר על קור רוח, בזמן שכולנו, החוטאים, דואגים מכל השטויות הקטנות האלה של החיים.

לילך: כן.

יונתן: אז יש נחמה בזה ש… The dude abides.

לילך: The dude abides, בדיוק, כן.

(מוסיקה מתנגנת ברקע)

לילך: אז בשבוע הבא, יונתן, כן. נדבר על סרט שאולי טיפה הכרחתי אותך לדבר עליו.

יונתן: טיפה.

לילך: מציאות נושכת. סרט נהדר. סרט של דור ה-X. תצפו גם, תבואו כזה טעונים ונדבר עליו. מלא.

יונתן: אני גם אנסה לדבר שבוע הבא.

לילך: ולפני שנפרד, בביג לבובסקי אפשר לצפות ב-Hot וב YES ובמציאות נושכת אפשר לצפות ב-Apple TV+.

יונתן: תודה רבה. לאסף פרידמן, לאמיר פקטור ולדן ברומר. נתראה שבוע הבא.

לילך: נתראה שבוע הבא.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

10 views0 comments

コメント


bottom of page