top of page

WAKO הפודקאסט - השביתה של סופר מריו

Updated: Jan 1



רחלי רוטנר, אריאל ויסמן ואמיר בוקסבאום מדברים על האשפוז של ביבי, תרומת איברים של דתיים ומלחמת האחים במשפחת אסייג.



 

אריאל: הבהרה, בפרק הקודם נאמרו דברים שהוצאו מהקשרם. מערכת WAKO הפודקאסט מבקשת להבהיר, אנחנו לא אמרנו שארנון סגל יכול לדחוף את הכליה היהודית המסריחה שלו לתחת שלו, אלא ביקשנו ברצינות מארנון סגל שידחוף את הכליה היהודית המסריחה שלו לתחת שלנו! כי יש לנו מצב רפואי מאוד מורכב ואנחנו חייבים השתלת כליה בתחת דחוף. ועכשיו WAKO הפודקאסט.

[מוזיקה]

רחלי: ברוכים הבאים לפודקאסט של WAKO, פודקאסט החדשות שהוא כמו איציק זרקא, פוגע במלא אנשים, אבל איכשהו עד היום עדיין לא העיפו אותו הביתה. איתנו באולפן חברי מערכת WAKO. אני, רחלי רוטנר, כיכר הדמוקרטיה שבחבורה [מחיאות כפיים] אריאל ויסמן, כיכר רבין שבחבורה [מחיאות כפיים]

אריאל: יפה.

רחלי: ואמיר בוקסבאום המכונה בוקסי, כיכר הדמעות בחולון שבחבורה. [מחיאות כפיים]

בוקסי: אוו עצוב מאוד.

אריאל: שמעת שגם פתחו כיכר האחדות או משהו כזה כנקמה?

רחלי: כן.

אריאל: כן, יש עכשיו מלחמת כיכרות.

בוקסי: מה באמת?

רחלי: [צוחקת]

אריאל: לזה הגענו?

רחלי: מלחמת הכיכרות של ישראל.

אריאל: אוקיי.

רחלי: טוב, איך עבר עליכם השבוע?

בוקסי: היה מאוד חם רחלי.

רחלי: לנו היה קשה בגלל שלראשונה מאז שיש לנו את רפרף נפלה עלינו מכת הכינים.

בוקסי: אשכרה!

אריאל: וואו את מתייחסת לזה...היא ראתה כינה וזה היה מגעיל.

רחלי: זו חוויה קשה.

אריאל: לכינה אולי.

בוקסי: כינה אחת מצאת עליו?

רחלי: הו לא!

בוקסי: אוקיי.

רחלי: והו לא עליו!

בוקסי: אוקיי.

רחלי: על שנינו!

בוקסי: אוקיי.

רחלי: כן, גם עליי.

אריאל: אבל לא עליי. אני חסין מכינים כנראה.

רחלי: הוא חסין מכינים, מיתושים.

אריאל: יצורים חיים לא אוהבים אותי. לא רוצים להיות ניזונים ממני.

בוקסי: כן, כן, מעניין מה זה אומר.

רחלי: הדם שלו לא,

אריאל: אני אנטי ארנון סגל, אף אחד לא רוצה את האיברים שלי, את הדם שלי, את השערות שלי, כלום. אני רק רוצה לתת, אבל הסיפור של "הכינה נחמה" לא סיפק לך איזושהי נחמה באמת בדבר הזה? אולי גם לכינה?

רחלי: וואי אני שונאת את הספר הזה.

אריאל: מה הקטע של הספר הזה?

רחלי: אני שונאת אותו.

אריאל: כי גם אחרי זה ואני תוהה אם זו הייתה המטרה שלו. יש גם תכשיר נגד כינים עם הציור של הכינה נחמה. שאני מניח שמאיר שלו הוא ישב ספר את הדולרים על זה.

רחלי: תכשיר כינים עם תמונה של הכינה החמודה שאתה הולך לרצוח בדם קר.

אריאל: בדיוק לשם חתרתי. כמו האריזות של ה"מאמא עוף" עם ציור של תרנגולת חמודה שטחנו דק דק ושמו עליה פירורי לחם. אני לא מבין מה היה המסר החינוכי בכלל בסיפור של "הכינה נחמה".

רחלי: שהכינים בסך הכל רוצות לראות את פריז, לעשות תוכנית טלוויזיה.

אריאל: זה מסר שאי אפשר ליישם בחיים. זה כאילו תמשיכו להרוג את הכינים על הראש שלכם, אבל תדעו שהיו להן חיים מלאים לפני זה.

רחלי: [צוחקת]

אריאל: אבל אתם תמשיכו עם מה שאתם עושים, אין אלטרנטיבה. אל תשאירו את הכינים חס וחלילה, זה לא יכול לקרות.

רחלי: זה כמו שאומרים לך 'אל תאכל חיות', אתה אומר 'סבבה, אני פשוט אוכל...צמחים'.

בוקסי: כן, נכון.

אריאל: אבל אהיה עצוב בגלל זה.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: טוב, בהמשך נגלה מי הגולשום שיזכום שנקדיש להם שיר בתוכנית. אך קודם כל נתחיל עם החדשות.

[מוזיקה]

רחלי: ונתחיל בפינת הפוליטיקה!

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הובהל לחדר המיון ואושפז במחלקה הקרדיולוגית, שם טיפלו בו קרדיולוגים מומחים. שהשתילו לו מכשיר ניטור לב. כל זה בגלל התייבשות! פעם ראשונה ששמש מנסה להתנקש בראש הממשלה.

בוקסי: כן, ממש.

רחלי: ראש הממשלה העלה סרטון שבו הוא סיפר שהוא פשוט בילה בכינרת בלי לחבוש כובע ובלי לשתות מים. בן אדם, מה אתה תשדיר בערוץ הילדים? זה כאילו היועצים שלו ראו שיש לו בעיות לב שזה בעיות של זקנים והם אמרו 'אוקיי, איזה שקר נספר שיוציא אותו הכי צעיר בסיפור הזה? אה אוקיי נספר שהוא ירד עם החבר'ה לכינרת וכל כך הרבה השתולל ועשה שיגועים שהוא שכח להשתמש באמצעי הזהירות הזה כשהמבוגרים המרובעים האלה תמיד מנדנדים עליהם של הכובע-מים-קרם הגנה'. 'למי אכפת?! אני פה על גלשן עושה סלטות אחי, עזוב אותי מכובע ומצופים! אני חי את החיים הפרועים!'

אריאל: האשפוז הבא זה יהיה, 'סליחה, אני נסעתי על סקטבורד בלי קסדה, עשיתי לופ דילופ וקרה מה שקרה'.

רחלי: וחטפתי התקף לב.

[צוחקים]

אריאל: צריך לעבור עוד צנתור אחרי זה. כמו שקורה לכולנו אחרי שאנחנו רוכבים על הסקטבורד שלנו.

רחלי: הם אומרים שזה רק אמצעי זהירות. אני גם כל פעם שאני הולכת לבית חולים, אני יוצאת משם עם קוצב לב.

בוקסי: ברור.

אריאל: אני סך הכל הייתי בזירת הגלגיליות כמו חבריי [צוחק]

בוקסי: מה שמדהים שכבר הרבה זמן יש קונספירציות לגבי המצב הבריאותי שלו.

רחלי: כן.

בוקסי: כי הוא לא משחרר, אבל הוא לא משחרר כל שנה את הדו"ח הבריאותי שהוא אמור לשחרר כראש ממשלה. מסתבר שזה חוק.

רחלי: כן.

בוקסי: הוא לא שיחרר כבר מאז 2016. אז אנשים כבר בשנה האחרונה יש להם כל מיני קונספירציות לגבי המצב הבריאותי שלו. אני לא האמנתי לקונספירציות האלה. חשבתי שהוא בן אדם די בריא, הוא נראה יחסית בסדר.

רחלי: הוא נראה מעולה.

בוקסי: כן, הוא נראה די סבבה. כאילו מדי פעם יש איזה וידאו שמראה אותו קצת מבולבל. אבל,

רחלי: בסדר, אתה לא היית מבולבל פעם?

אריאל: מי מאיתנו לא מבולבל. זה תפקיד מבלבל גם להיות ראש ממשלה.

רחלי: כן!הרבה אנשים, הרבה נושאים.

אריאל: מקיף את עצמו בכל המזרחים האלה שכולם נראים אותו דבר.

בוקסי: אוי ואבוי!

אריאל: זה מבלבל!

בוקסי: אוי ואבוי!

אריאל: מי זה אמסלם? מי זה איציק זרקא?

בוקסי: אוי ואבוי.

אריאל: זה מבלבל.

רחלי: [צוחקת]

אריאל: כן, אני גם אגיד שהסרטון שבו ראו אותו אומר 'אני מרגיש טוב עכשיו' וזה, נראה כמו הדיפ פייק AI, הרקע מטושטש, הראש שלו זז בצורה מוזרה, הוא לא פרופורציונלי כל כך לגוף שלו. משהו שם,

בוקסי: אתה אומר מינימום פילטר. אם לא AI מינימום פילטר.

אריאל: כן, זה נראה כמו סצנה מסרט של "מרוול".

רחלי: כן. כאילו עשו לו “weekend at Bernie's" בקיצור. שמו לו משקפי שמש 'כן אדוני השוטר, אני חי לחלוטין'.

אריאל: זה פשוט היה יאיר נתניהו בפילטר של "סנאפ צ'אט" שעושה אותך זקן.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: לי יש תאוריית קונספירציה על זה. תזרמו איתי רגע.

בוקסי: כן בבקשה.

רחלי: זה שהוא אושפז דווקא במוצ"ש! אתם זוכרים ששרה הלכה להסתפר בזמנו בכיכר המדינה בדיוק כשהיו באזור הפגנות והיו כאלה שחשבו שהיא עשתה את זה בכוונה כדי להוציא אותם רע. אז מה אם ביבי, הרי בשבוע לפני זה היה את כל הכותרות האלה על זה שההפגנות נגד הרפורמה מפריעות לאמבולנסים לעבור ושזה מסוכן, הן מסכנות את החולים. אז מה אם ביבי עשה את עצמו מתעלף כדי שיפנו אותו באמבולנס והאמבולנס יתקע בהפגנה במוצ"ש וככה הוא יוכל להגיד 'אתם רואים? יכולתי למות בגלל המפגינים האלה שמפריעים לאמבולנסים לעבור'. הרי הוא לא הלך לבית חולים ליד הבית שלו.

בוקסי: נכון.

רחלי: הוא התעקש לנסוע רחוק יותר.

בוקסי: נכון.

רחלי: למה? כדי שהוא יכול לעבור ביותר כבישים ולהיתקע בפקק! ושם לגסוס בזמן שהוא ממלמל 'אילו רק הייתי...יותר...חכם בשמש...ראש גדול..ואעעאע'

אריאל: 'אם רק הייתי שם קסדה בראש טוב...'

רחלי: כן.

בוקסי: כן.

אריאל: או פשוט שזה בגלל שהוא לא רצה ללכת לבית חולים המסריח של הפריפריה שהיה לו מול הבית.

בוקסי: כן, זה מה שאומרים.

רחלי: טוב!

אריאל: יפה!

בוקסי: רק בריאות.


רחלי: עוד בפוליטיקה...בזמן שביבי גסס מהתייבשות בבית חולים, הרופאים החליטו להצטרף למחאה. בהסתדרות הרפואית הודיעו שהם מתכוונים לערוך השבוע שביתת אזהרה שתימשך מספר שעות במסגרתה בתי החולים יעבדו במתכונת חירום וכל הטיפולים הלא דחופים ידחו. מה שנקרא, עוד יום שלישי.

אריאל: כן, כן, אני עוד מחכה ל-MRI שלי.

רחלי: לא השבוע!

אריאל: לא השבוע.

רחלי: השבוע זה לא יהיה בגלל, כן, הרפורמה.

אריאל: מה יעשה כל מי שקבע MRI ליום שלישי? זהו? נדפק לו? צריך לחכות עוד שנה?

בוקסי: צריך לחכות. אני היום קיבלתי SMS מרופא המשפחה שלי בקופה 'לא שובת'.

רחלי: אה!

בוקסי: הוא לא מצטרף לשביתה.

רחלי: ואתה כועס עליו?

בוקסי: אמרתי, מה הרופא שלי והוא גם רופא ערבי. אמרתי 'מה?! אתה לא מצטרף? מה זה הדבר הזה? חוצפה! בושה וחרפה!'

רחלי: אז אתה עובר?

אריאל: איך הערבים האלה תמיד...אף פעם לא תורמים להפגנות שלנו, מה נסגר?

רחלי: תמיד מתעקשים לרפא את כל האנשים.

בוקסי: [צוחק]

אריאל: אם אני הייתי רופא, שזה המון כוח, אני חושב שהייתי שובת כל הזמן.

רחלי: בלי קשר לרפורמה [צוחקת]

אריאל: על כל דבר שמפריע לי הייתי שובת. כאילו אני בן אדם שיש לו את הכוח להציל חיים או לקחת אותם.

בוקסי: כן.

אריאל: אם אני רשלן בעבודתי.

בוקסי: נכון.

אריאל: הייתי מנצל את זה קצת יותר.

בוקסי: כאילו לא היית שובת בזה שלא היית רופא. היית שובת בזה שלא היית משתמש במלקחיים נגיד ספציפיים בניתוח.

אריאל: הייתי עושה מהם מיקרו שביתה.

בוקסי: כן, היית עושה שביתות,

רחלי: שביתה איטלקית.

בוקסי: שביתות עקרוניות.

רחלי: אני רופא אבל לא טוב, פשוט לא רופא טוב.

אריאל: כן, שביתה איטלקית. אני רופא, אבל אני מעדיף להכין פסטה בזמן הניתוח! מאמא מיה, אוי נפלו לי כל המיטבולס לתוך הבטן שלך! [במבטא איטלקי]

בוקסי: סתם שביתה איטלקית הוציא ממך,

רחלי: ככה אריאל מדמיין שביתה איטלקית.

אריאל: מאמא מיה! אני לא מוכן לעבוד היום! [במבטא איטלקי]

רחלי: אז היית כאילו רופא שאתה יודע, נגמר הקפה במטבחון, אז אתה אומר 'אוקיי, שני חולים עומדים למות היום'.

אריאל: בדיוק, הילד הזה מת כן. אם אני לא מקבל מה שאני רוצה. אחרת בשביל מה בכלל לטרוח?

בוקסי: הרופאים צריכים ללמוד ממך, ככה הם צריכים לשבות. אין טעם לשבות, שביתות כאלה חמודות קטנות.

אריאל: על כל דבר קטן.

בוקסי: כן, כן.

אריאל: אם אני שובת עכשיו, לאף אחד לא אכפת. אז מה יקרה? לא יהיה פודקאסט? גם ככה כל שבועיים אין פודקאסט מה קרה. לא ביג דיל. רופא שובת זה כבר,

רחלי: אגב, שבוע הבא זה 9 באב. אז כנראה לא יהיה פרק.

בוקסי: כנראה, עוד לא בטוח. אנחנו עוד לא יודעים.

רחלי: בית המקדש נחרב!

בוקסי: בסדר, עוד שניה הוא נחרב עוד פעם גם ככה.

אריאל: אולי יקימו עוד אחד.

בוקסי: זהו, לקראת חורבן בית שלישי נראה לי,

רחלי: אוקיי, אם יקימו עוד בית מקדש עד שבוע הבא אז יש פרק.

בוקסי: אוקיי, סבבה.

אריאל: אז מאזינים, אתם יודעים מה אתם צריכים לעשות.

בוקסי: בדיוק. אם המאזינים שלנו רוצים שיהיה פרק שבוע הבא,

אריאל: אם באמת חשוב לכם.

בוקסי: הגיע הזמן להקים את בית המשפט, אה המקדש השלישי.

רחלי: איזו פליטת פה שמאלנית יצאה לך.

אריאל: על חורבותיו של בית המשפט.

בוקסי: כן...

רחלי: גם עכשיו יש דאגה מכל ההכרזות של חיילי מילואים שהם לא יתנדבו בגלל הרפורמה. מערכת הביטחון נפגשה לדון בתרחיש שבו לא יהיו מספיק חיילי מילואים. אז אנחנו נהיה בסכנה גדולה. ואני לא ידעתי, כאילו הביטחון של המדינה שלנו תלוי בחשק של כמה בורגנים בני 45 מהרצליה להתנדב למילואים?

בוקסי: כן.

רחלי: לא ידעתי שזה עד כדי כך קריטי.

אריאל: קודם כל, בוקסי לא בן 45. קצת יותר צעיר.

בוקסי: בוקסי לא עשה יום אחד של מילואים.

אריאל: נכון. למה לא עשית מילואים בוקסי?

בוקסי: התפקיד שלי היה כל כך ייחודי בצה"ל שאמרו 'מה נעשה איתו אחר כך כשהוא ישתחרר ולא עשו איתי כלום'.

רחלי: כוח אדם?

בוקסי: כן.

רחלי: בצה"ל היית אותו תפקיד שאתה פה?

בוקסי: כן, מיותר!

רחלי: [צוחקת]

אריאל: כל החיילים בצבא עושים צחוקים ויש בוקסי אחד שהוא בצד מדבר ברצינות.

רחלי: כן, אומר 'חבר'ה',

בוקסי: סוג של.

אריאל: היה לך תקן.

בוקסי: סוג של משהו כזה לגמרי, כן, כן.

אריאל: יפה.

בוקסי: אבל כן. אומרים שהצבא תלוי בכמה מאות כאילו מילואימניקים כדי,

רחלי: באמת?

בוקסי: כן, כי טייסים, יש לך כמה מאות טייסים והם מאוד מצרך נדיר.

רחלי: והם כולם במילואים?

בוקסי: הרבה מהם ממשיכים אחר כך. טייסים ממשיכים מילואים.

רחלי: אין בקבע משהו?

בוקסי: יש גם בקבע, אבל הרבה מהם ממשיכים לתוך המילואים עד גיל מאוד מבוגר. הם באים לפחות פעם בשבוע לעשות אימון.

רחלי: אבל תמיד חשבתי שמילואים זה כזה כמו חוג. משהו שישראלים יכולים לעשות, אבל לא באמת חשוב. כאילו אשכרה יושב שם מישהו במילואים ומחכה להם שיעזבו את המצגת במשרד ויבואו להציל את המדינה?

אריאל: לא כל המילואים זה גבעת חלפון.

רחלי: למשך שבועיים? מערכת הביטחון ממש אומרת 'בלי המילואים כולנו נשרפים'.

בוקסי: זה נכון מאוד.

רחלי: נשמע לי מאוד ריסקי להיות תלויים באנשים האלה.

אריאל: כן, בגלל זה לא כדאי לעצבן אותם אה?!

בוקסי: אין מה לעשות, ביטחון זה אחד הנושאים הכי חשובים במדינה. ברגע שאנחנו מאוימים מבחינה ביטחונית, זה משנה פה את כל המשחק וזה כרגע מה שקורה.

רחלי: כן, אף פעם לא חשבתי שמילואים, כאילו אבא שלי היה במילואים חזן צבאי. אז כאילו,

בוקסי: אוקיי.

אריאל: הוא בלעדיו אפשר להסתדר.

רחלי: אז תמיד עניין אותי שכזה קוראים לו לבוא, הוא מחליף למדי צה"ל כמו סופרמן בתא טלפון. טס לשם ואז שר 'ניייייייייייייהההההההההההההההההההעעעעההעהעהעה' וחוזר. וכולם כזה מריעים לו 'הצלת את היום! כל הכבוד! לא היה לנו מספיק ניההההההההההההעהעהעהע'

אריאל: גם אני ראיתי ב"קופיקו" את הפרק שהאבא של המשפחה יוצא למילואים וקופיקו מתחבא לו בתוך התיק או משהו ומגיע איתו למילואים ובאמת לא קורה שם שום דבר. יושבים שם ומתבטלים. אני מסכים, אבל יכול להיות ש"קופיקו" זה לא מקור המידע הכי אמין.

רחלי: או אבא שלי.

אריאל: או אבא שלך.

רחלי: זה תפקיד מאוד חשוב חזן צבאי!

אריאל: אבא שלך משרת עם "קופיקו" באותה יחידה לא?

רחלי: פעם הוא נפצע בקרב שמישהו זרק עליו עגבנייה באמצע ההופעה [צוחקת] ונפגע בכתף. עד היום כשהוא שומע את "אדון עולם" הוא מקבל פלשבקים.

אריאל: קצת בדיחות לקהל הדתי שלנו.

בוקסי: כן, כן. כל הכבוד לכל המילואימניקים! אתם בסוף תכריעו את ההפיכה.

אריאל: יא-ללה! אני קראתי אתמול ב"טוויטר", מישהי אמרה 'כל החרדים עכשיו יתגייסו, יחליפו אותנו'.

בוקסי: כן. ברור.

אריאל: החרדים, הם הרי משלימים תעודת בגרות בחצי שנה.

בוקסי: ברור.

אריאל: אז הם לא יכולים ללמוד עכשיו להיות טייסים ב-10 דקות?

בוקסי: ברור, ברור.

אריאל: הם הכי חכמים בעולם. אתה יודע איך הם יושבים בישיבות?

רחלי: מה לוח בקרה של מטוס זה כמו דף גמרא.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: יש לך תוספות מסביב, את הפרשנים.

אריאל: כן!

בוקסי: וואי חלום שלי להכניס אנשים שלא יודעים לטוס במטוס לתוך מטוס ולראות איך הם מגיבים למטוס.

רחלי: נראה איך טייס מסתדר עם שיעור גמרא.

בוקסי: לגמרי.

אריאל: אתה יודע לקרוא כתב רש"י?

בוקסי: לא.

אריאל: זה קשה, זה כמו עברית אבל קצת מכוער.

רחלי: כמו עברית רק שמוסיפים צ'ופצ'יקים לכל אות.

בוקסי: בדיוק.

אריאל: זה רק החרדים יודעים. אז להטיס מטוס?


רחלי: עוד בפוליטיקה...תגובה לחסימות הכבישים של מתנגדי הרפורמה. התחילו תומכי הרפורמה ליזום חסימות משלהם. הם התארגנו בווצאפ והתחילו לחסום יציאות מקיבוצים וממקומות מגורים של מארגני המחאה כדי שהם לא יוכלו לצאת להפגין. נייס! מהלך יפה.

בוקסי: הו לא, תעשו עוד שיבושים במדינה? כאילו,

רחלי: די, אבל,

בוקסי: מה?

רחלי: זה צעד יפה.

בוקסי: אני בעד.

רחלי: בשחמט המטומטם הזה שנקרא החיים שלנו.

בוקסי: אני חושב שזה מאוד מוסיף לכל ה,

רחלי: זה מוסיף.

בוקסי: זה מוסיף למחאה.

רחלי: אני אומרת, אם אנשים מהקיבוץ באים לחסום ערים אחרות, אז אנחנו מהערים האחרות נבוא לחסום את הקיבוץ!

בוקסי: שום בעיה.

רחלי: יאללה!

אריאל: אחרי זה הם מתפלאים שלא מכניסים אותם לאסי. בדיוק בגלל התנהגות כזאת חבר'ה.

בוקסי: כן. אני שמעתי שהם ניסו למנוע משקמה ברסלר לצאת מהקיבוץ שלה כדי שלא תגיע להפגנה בקפלן, אבל היא פשוט הבינה שזה מה שקורה. פשוט עזבה את הקיבוץ לפני, אז הם סתם חסמו את הקיבוץ.

רחלי: או שתלך מסביב, אפשר לחשוב. חבר'ה, זה לא כלוב.

בוקסי: ראיתי וידאו של קיבוצניק שמגיע עם מלגזה, מרים אוטו ופשוט אומר 'אני זורק את האוטו הזה לזבל, אני זורק את האוטו הזה לזבל'.

אריאל: מצחיק מאוד.

בוקסי: זה מדהים. זה מדהים. פשוט גאה בזה שהוא לוקח את האוטו במלגזה ולוקח אותו קיבינימט.

אריאל: אין דבר יותר מצחיק מלקחת אוטו של מישהו אחר עם מלגזה ולהעיף אותו קיבינימט, זה דבר מצחיק לעשות, לא משנה מי אתה, לא משנה של מי האוטו.

בוקסי: ולהכריז שאתה זורק אותו לזבל. זה מדהים.

אריאל: כן, זה דבר קורע. רק על זה בא לי עכשיו לקנות מלגזה, לבוא למכוניות אקראיות, 'אני לא אוהב את האוטו הזה, אני זורק אותו לפח!' כזה כוח! אני רוצה לעשות מחאה. יש עכשיו בהפגנות, המשטרה מביאה כל מיני משאיות שיחסמו את הכביש. אז אני אומר צריך להביא לשם את המלגזה.

בוקסי: נכון!

אריאל: אני רוצה לראות כל מיני קרבות כאלה של כלי רכב.

רחלי: אתה סתם רוצה לראות פרק של "הרובוטריקים".

בוקסי: האמת שזה מדהים, להביא מלגזה נגד המכתזית. זה מדהים.

אריאל: בדיוק! מלגזה נגד מכתזית,

בוקסי: כן!

אריאל: זה סרט שהייתי רואה.

בוקסי: וואי מדהים.

אריאל: כי לאחת יש כוחות מים, אבל השנייה יכולה להרים דברים.

רחלי: אני אוהבת את השלב החדש הזה במלחמת האחים הזאת. מלחמת העולם אזרחים הזאת.

אריאל: מלחמת התעלולים שאנחנו עושים.

רחלי: כן, אנחנו פשוט אומרים 'אוקיי, אתה לא נותן לי לצאת? אני לא אתן לך לצאת. אה! אתה לא נותן לי לצאת? אני לא אתן לך לצאת! אה? אני עומד פה, אל תיגע בי! אני רק עומד בדרך שלך אבל אל תיגע בי. לא! אני רק עומד בדרך שלך, אל תיגע בי! זה כאילו...

אריאל: אבל אתם יודעים מי מרוויח? מי באמת מרוויח מכל הסיפור הזה?

בוקסי: נו...

אריאל: אנשים כמוני שלא רצו לצאת מלכתחילה. 'חסמו לי! אני לא יכול ללכת להפגנה! איזה מסכן אני! טוב אני מניח שאני אישאר בבית היום במזגן. מה אני לא יכול ללכת לעבודה? אוי לא!' מה יש לי תירוץ ממש טוב להישאר בבית עכשיו?


רחלי: כן. עוד בפוליטיקה...פעיל הליכוד, איציק זרקא, תועד שהוא צועק בהפגנה שהוא גאה על 6 מיליון אשכנזים שנשרפו בשואה! ועורר סערה לשם שינוי.

בוקסי: כן.

רחלי: פוליטיקאים רבים מהימין גינו אותו וראש הממשלה אפילו אמר שהוא מסלק אותו מהליכוד.

בוקסי: וואו.

רחלי: שזה לא ממש משהו שהוא יכול לעשות, אבל העיקר הכוונה. יפה.

בוקסי: נכון. הגיע הזמן אחרי אינספור אמירות גזעניות, אנטישמיות שמישהו יבוא ויגנה את האיש הזה.

רחלי: זהו, אני חושבת גם שמסכן איציק.

בוקסי: אני איתך.

רחלי: כי אני חושבת, הוא באמת שנים מקלל שמאלנים בהפגנות והכל בסדר.

אריאל: מה התעוררתם פתאום?

רחלי: ושרי ליכוד כאילו עדיין מצטלמים איתו, רוקדים איתו, נותנים לו להרים אותם כמו אוגר בפינת חי. כאילו פתאום הם אומרים לו 'אה לא, לא, זה הפעם מוגזם. עד עכשיו אמרת ששמאלנים צריכים להישרף סתם, עכשיו אתה אומר שהם צריכים להישרף בשואה, זה כבר לא יפה!' והוא מסכן, הוא לא מבין את הניואנס. כאילו הבן אדם בגודל 6 מטר, אין לו ניואנסים. תעזבו אותו, מסכן.

אריאל: אם תשימו לב מה בדיוק הוא אמר. 'אני גאה על 6 מיליון שנשרפו'. עכשיו, אפשר לקרוא את זה כמשהו נגד היהודים שנשרפו או להגיד שהוא גם גאה בהם. זה יפה.

רחלי: אתה אומר, הוא גאה באלה שנשרפו, לא באלה ששרפו אותם.

אריאל: לא, הוא גאה באלה שנשרפו שהם הצליחו לעבור את הסלקציה וכל זה כי הוא בעצמו, הדרך היחידה שבה הוא היה עובר סלקציה בשואה זה בתור השק תפוחי אדמה שמקלפים ומהקליפות מאכילים את היהודים.

רחלי: אני חושבת אבל, זו מערכת יחסים מאוד מעניינת בין האיציק זרקא והפוליטיקאים של הליכוד. כי כאילו זו מערכת יחסים בעצם שמסמלת את המערכת יחסים בכלל של האליטה של הליכוד עם פעילי השטח שלהם. כאילו יושבים להם האשכנזים העשירים והמעודנים האלה, כל הביבי והיריב לוין וניר ברקת ועידית סילמן, יושבים באיזשהו כנס של הליכוד, מכרסמים מקל סלרי דקיק. פתאום מאחוריהם צץ לו ענק גס כזה, 'אהלן יריב! בוא תביא בוסה! בוא תיקח צ'פחה! איך אני מת עליך יא מלך! בוא אני ארים אותך באוויר! בוא אני אשפשף לך את השיער עם אגרוף!'

[צוחקים]

בוקסי: ליטרלי זה מה שהוא עושה.

רחלי: כן.

אריאל: קוראים לזה נוגי.

רחלי: והם כאלה מסכנים. הם חלמו להיות קיסר צרפתי מעודן. בשביל זה הם הגיעו למעמד שהם נמצאים. הם לא יודעים לתקשר עם העמך הזה. הם מפחדים ממנו. הוא הרביץ להם בחטיבה. והם מצטלמים איתו והם כזה 'כן, יופי, איזה יופי, איזה מפגש מלבב' והם לא באמת מבינים או אוהבים את העמך הזה. הם רק רצו לנצל אותו כדי להגיע לפסגה! הם לא ציפו שהוא אשכרה יפריע להם בזמן שהם לוגמים שמפניה! הם לא ציפו שהוא יצעק משהו על השואה בזמן שהם מנסים לשכנע את כולם שהשמאל הוא אלים. זה לא היה בתוכנית שלהם בכלל.

אריאל: אגב, מה קרה לדביל השני?

רחלי: רן כרמי-בוזגלו.

אריאל: רן כרמי-בוזגלו. בדיוק. כמה כאלה יש?!

בוקסי: אפילו לא זוכר אותו.

אריאל: יש להם כל כך הרבה כאלה.

רחלי: כן, פעילי שטח נלהבים, חמים.

בוקסי: כן, כן, נכון.

אריאל: עד שמגיע הרגע לבוא עם המלגזה, לזרוק אותם לפח, להביא מזרחי אחר מהמחסן.

רחלי: די כבר עם מלגזות.

בוקסי: הוא אוהב את המילה 'מלגזה'.

אריאל: אני תופר את הכל פה יפה.

רחלי: היום החסות שלך היא תוכן שיווקי סמוי.

אריאל: כן. חבר'ה, מלגזות, זה מה שיש לי להגיד היום.

בוקסי: יפה מאוד.

אריאל: אם לא טוב לכם, קחו מלגזה, תזרקו אותי לפח. עכשיו אני קצת עצוב שלא עשיתי צבא וזה, יכול להיות ששם הייתי מגלה את העולם על מלגזות.

בוקסי: היית יכול להיות מלגזן.

אריאל: כן, כן ואז הייתי יכול להצטרף היום לשביתה של המילואימניקים. להגיד 'אין יותר מלגזות בצה"ל'. אני לא מפעיל את המלגזה היום.

בוקסי: המלגזן הראשי שובת.

אריאל: אם יש איזה ארגז בצה"ל שצריך להזיז מצד לצד, תרימו עם הידיים, אני לא בא עם המלגזה להרים.

רחלי: אוי לא, מי יחליף אותך וילחץ על כפתור הלמעלה ולמטה בלוח בקרה של המלגזה?

אריאל: זה יותר מסובך ממה שזה נראה.


רחלי: טוב. פינת חדשות החוץ!

שוודיה אישרה לשרוף תנ"ך מול שגרירות ישראל כמחאה.

אריאל: יאללה אני טס לשוודיה.

רחלי: בשביל זה שמרנו את התנ"ך שלך כל השנים האלה מהבית ספר?

אריאל: תנ"ך מלא מהבית ספר, כן בדיוק.

רחלי: לפני כמה שבועות פליט מעירק שרף קוראן מול מסגד בשוודיה כחלק מהמחאה שלו והמשטרה אישרה לו את זה וזה גרם לסערה. אז עכשיו מישהו אחר בשוודיה רוצה לשרוף את התנ"ך מול שגרירות ישראל בתור מחאה. זה ממש קרב השריפת ספרים, מה זה?

אריאל: כן, זה כמו הקרב חסימות. הנה עכשיו אני אשרוף את הספר שלך, אתה תשרוף את הספר שלי. מעולה, בסוף כולם ישרפו את כל הספרים ולאף אחד לא יהיה מה לקרוא. שזה טוב כי מי רוצה לקרוא ספרים? נשמע כמו תירוץ.

בוקסי: אסור לשרוף ספרים.

אריאל: נשמע כזה, 'אה הייתי קורא ספר, הוא נשרף'.

רחלי: הקטע הזה של אסור לשרוף ספרים. זה......בעיה.

אריאל: למה? אתה מפחד שישרפו שם גם בני אדם בסוף?

בוקסי: למה זו בעיה לא לשרוף ספרים?

רחלי: כי......אני מרגישה שיש לנו פה עוד פעם מקרה של משהו קרה בשואה, אז עכשיו אסור לעשות את זה יותר.

אריאל: בדיוק.

רחלי: כאילו כמו שכבר אי אפשר לצייר קריקטורה של מישהו עם אף גדול מחזיק גלובוס, אפילו אם אתה באמת מצייר מישהו עם אף גדול שבמקרה מחזיק גלובוס. כי פעם אחת רצחו בגלל זה אנשים, אז זהו, לא עושים את זה יותר לנצח.

אריאל: אפילו אם אני רוצה לצייר שבשבת בתוך עיגול אבל עם רקע אדום מסביב ולשים את זה על היד ככה עם איזה סרט יפה ככה על הזרוע.

רחלי: שבשבת...

אריאל: ולהגיד למישהו 'היי שלום עם היד ככה למעלה'.

[צוחקים]

אריאל: אסור!

רחלי: כן זהו, אף אחד כבר לא עושה שפמפם גם.

אריאל: עצוב מאוד.

בוקסי: כן, שפמפם.

רחלי: כאילו אומרים עכשיו, פעם אחת שרפו שרפים ואז עברו לשרוף אנשים. אז זהו, אסור אף פעם לשרוף ספרים כי זה אוטומטית מוביל לשריפת אנשים. חבר'ה, קודם כל אנחנו ב-2023, אי אפשר באמת לשרוף תנ"ך, יש אותו ב"קינדל". אנחנו לא צריכים כבר את הייצוג הפיזי של דברים. אפשר לשרוף אותם. וכאילו....אפשר, אפשר לעשות דברים גם בלי לרצוח אחר כך 6 מיליון אנשים. זו בחירה שלנו איפה להפסיק את התהליך הזה.

אריאל: אגב, האמירה הזאת גם מראה באמת כמה חשוב לכם ספרים. כי לא באמת אכפת לכם ספרים, אכפת לכם מאנשים שישרפו אחר כך. אם היה אפשר לשרוף ספרים ושלא ישרפו שם גם בני אדם אחרי זה, הייתם אומרים 'סבבה'. אבל זה שאחרי זה ישרפו בני אדם, אה זו הבעיה. מה עם הספרים?הם בפני עצמם אין להם חשיבות?

בוקסי: לי אכפת מהספרים.

אריאל: כן? מה הספר האחרון שקראת בוקסי?

בוקסי: וואו, הרבה שנים לא קראתי ספר.

אריאל: יופי...[צוחק]

בוקסי: אבל לא,

אריאל: לפחות לא שרפת אותם.

בוקסי: זה נכון. אבל המהות עצמה, למה לשרוף?

רחלי: לא, הוא רק זרק אותם, הוא רק השאיר אותם בערמה על הספסל ברחוב מתחת לבית, זה בסדר.

אריאל: שמלגזה תעבור ותיקח,

בוקסי: די כבר! לצערי אני סוג של אגרן עם הספרים שלי אז לא זרקתי אף ספר אף פעם. יש לי את כל הספרים שלי עדיין.

אריאל: את כל השלושה?!

בוקסי: אבל לשרוף אותם? מה את בן אדם שקורא ספרים.

רחלי: כן. אני גם בן אדם שאוכל מאכלים ואני עדיין שורפת אותם לפעמים בטוסטר.

בוקסי: בסדר, היית שורפת? אם עכשיו היו לוקחים את הספר האהוב עלייך והיו שורפים אותו?

רחלי: אדוני, תחביב זה לא...

בוקסי: זה לא התחביב, זה המהות,

רחלי: זה לא קדוש! מה קרה? אוקיי, אריאל למשל אוהב סרטים. אני אשרוף עכשיו את ה-DVD של הסרט האהוב עליו, אתה חושב שהוא יתעלף? שהוא יצא למחאה?

בוקסי: ואם תשרפי לו את הקלטת של צבי הנינג'ה שלו? את חושבת שהוא לא יתעצבן מזה?

אריאל: זה וינטייג' זה קשה,

רחלי: היא אחרונה מסוגה, קשה להשיג אותה. ספר? אתה יודע כמה ספרי תנ"ך יש בעולם כרגע? יש מספיק. אז מה אתה דואג? הקלטת צבי הנינג'ה של אריאל היא יחידה מסוגה.

אריאל: נכון. יש ספרים נדירים. הנה אני אספר את הטראומה האישית שלי. שהייתה תקופה שאני עזבתי את הבית של ההורים ואח שלי עוד גר שם והוא רצה לעשות שם סדר והפריע לו שכל אוסף ספרי האורי פינק שלי נמצאים בבית, תופסים מקום. ספרים שבמשך שנים הייתי הולך לשבוע הספר, הוא היה חותם לי. על כל ספר היה לי ציור של גילי מגעילי. 'באהבה לאריאל (ציור של גילי מגעילי) אורי פינק'.

בוקסי: זו הסיבה ששמרתי את כל הספרים שלי אריאל.

אריאל: כן, אבל אח שלי, בהתחלה רצה שאתרום את הכל לספרייה בראשון, הגענו לספרייה, הם לא רצו את הספרים וזרק אותם לפח.

רחלי: איזה מעליב.

בוקסי: וואו.

רחלי: עם מלגזה.

בוקסי: די כבר!

אריאל: לא עם מלגזה אפילו! את מבינה?!

בוקסי: די כבר!

אריאל: עם הידיים. כמו לזרוק את הילדים ליאור זה הרגיש לי. היום אין לי את כל הספרים של אורי פינק חתומים ויש ספרים שאי אפשר להחזיר!

רחלי: אז אתה נגד שריפת ספרים?

אריאל: ספציפית 'סופר שלומפרים'.

רחלי: אבל התנ"ך פחות.

בוקסי: הכי טובים.

אריאל: זבנג אישי. יוסף, אם אתה שומע עכשיו את השיחה הזאת, אני עדיין כועס.

בוקסי: בצדק.

אריאל: אני בחיים לא אסלח לך.

בוקסי: בצדק.

רחלי: בקיצור, ההכרזה על זה שהם מרשים לשרוף את התנ"ך עוררה סערה. משרד החוץ הודיע שזה פשע שנאה, פרובוקציה ופגיעה חמורה בעם היהודי! ושר התפוצות שלח מכתב והנשיא הרצוג ביקש משוודיה לחזור בה. עכשיו יש גם מצב שהבחור הזה שרצה לשרוף תנ"ך עשה את זה רק כדי להתריס כנגד זה ששרפו את הקוראן. זה לא שיש לו משהו נגד ישראל.

בוקסי: זה מה שהוא עשה בדיוק. הוא אמר שהוא עשה את זה בגלל ההתרסה.

רחלי: אז אני אומרת, איפה פה הפגיעה החמורה בעם היהודי לדורותיו? הרי בסופו של דבר זה ספר. אצלנו זה כבר נתפס כאילו עוד פעם השואה הגיעה, חבר'ה קדימה להחביא את כל הזהב בשיניים, לעלות לגג, אנחנו גמורים. אבל בסופו של דבר, הבחור עשה את המחאה ועוד עם הספר שלו. כאילו,

בוקסי: כן.

רחלי: בן אדם שורף חפץ של עצמו, איך אתה תעצור אותו? באשמת מה תעצור אותו?

בוקסי: אתה לא יכול לעצור אותו.

רחלי: אני רואה גם שר החוץ של ישראל הנחה את שגריר ישראל בשוודיה למנוע את שריפת התנ"ך. עכשיו, איך אתה מתכוון למנוע את זה? פיזית אתה לא יכול למנוע את זה. מה אתה תרוץ לבן אדם וכל פעם שהוא ידליק גפרור, אתה תעשה לו פו? אתה תעמוד לידו. כל פעם הוא מוציא גפרור, אתה עושה פו. מוציא גפרור, אתה עושה פו.

בוקסי: אני רק רוצה להגיד, לסיכום של זה, שבשני המקרים הרי הם לא שרפו את הספרים.

רחלי: כן, הוא בסוף הודיע שהוא לא הולך לעשות את זה.

אריאל: איזה משחק צ'יקן מפגר.

בוקסי: גם הקוראן לא נשרף, עצרו אותו. הוא כאילו אמר 'אני הולך לשרוף, אני הולך לשרוף' ואז שכנעו אותו לא לשרוף והוא לא שרף. הוא אמר 'בכלל לא תכננתי, זה היה רק כדי להעלות את המודעות'. ואז אותו דבר עם הספר תנ"ך, זה אותו דבר בדיוק, זה אותו עיקרון. לא באמת רציתי לשרוף ספר תנ"ך, רציתי להעלות מודעות.

רחלי: בקיצור, לא בכל מקום שבו שורפים זבנג, ישרפו גם ילדים מגעילים כמו אריאל וגילי.

[צוחקים]

רחלי: חבר'ה, צאו מהטראומה שלכם כבר.

אריאל: אבל לשרוף יהודים זה לא בסדר.

רחלי: לא, זה לא.

בוקסי: או-קיי...

אריאל: רואה? זו צביעות.

בוקסי: נוצרים אבל זה בסדר. כן, כן.

אריאל: הם בכל מקרה ישרפו בגיהינום.


רחלי: פינת הבריאות!

העיתונאי ופעיל הר הבית, ארנון סגל, תרם כליה!

בוקסי: יש! כל הכבוד!

רחלי: טינהנאינאינאי! טינהנאינאינאי! כל הכבוד לך.

בוקסי: אבל,

רחלי: בריאיון הוא סיפר 'התנאי שלי היה שהיא תלך רק ליהודי' וואק וואק וואק.

בוקסי: אז לא כל הכבוד.

רחלי: לא כל הכבוד? לקחת חזרה?

בוקסי: לוקחים בחזרה את הטנאנאינאינאי.

אריאל: הבדיחה על חשבונו כי אני קיבלתי את הכליה ואני בכלל לא הייתי צריך אותה. אני סתם משחק איתה סטנגה כל היום.

בוקסי: יש לך כליה שלישית.

אריאל: כן, אני משחק איתה ג'אגלינג וזה, מעניינת את הביצה.

בוקסי: כן, כן.

אריאל: ביצה אגב אני צריך, אם יש למישהו לתרום.

רחלי: [צוחקת] אבל לא מערבי.

בוקסי: רצית ביצה בכלל וקיבלת כליה.

אריאל: לא, אני גם רציתי להגיד שאני גם לא מוכן. אני תורם את האיברים שלי רק ליהודים, אבל אם אתם רוצים לעשות החלפות ויש לכם הצעות מעניינות, אני פתוח. נגיד אם יש לכם איזה איבר מגניב.

רחלי: כן.

אריאל: אתם רוצים להחליף איתי.

רחלי: או ערמת ספרי זבנג.

אריאל: כן, אני מוכן לתת כליה תמורת ערמת ספרי זבנג חתומים. אם יש לכם את היומן, בכלל. היומן הראשון משנת 94', שתי כליות קחו.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: אני חייבת להגיד, מלא אנשים הזדעזעו מהאמירה של ארנון סגל. אני לא כזה הזדעזעתי.

בוקסי: מפתיע רחלי, מפתיע.

אריאל: ישבת, שרפת לעצמך תנ"ך ואמרת 'מה אכפת לי'.

רחלי: תראו, כשאתה עושה מעשה טוב, מה זה משנה למי אתה עושה אותו.

בוקסי: די נו.

רחלי: תראה,

בוקסי: די.

רחלי: נגיד אני רוצה לתרום עכשיו 1000 שקל לעמותה אבל אני רוצה לתרום אותם רק לעמותה של נשים. מה אתה תבוא עכשיו ותצעק עליי 'אבל מה עם הגברים? גם הגברים צריכים'. בסדר, גברים יסתדרו, גם להם יש תורמים. את הכסף שלי ספציפית אני רוצה לתרום לעמותה של נשים. זכותי! מה גם שאתה בכלל לא תורם 1000 שקל לאף אחד, אז מה אתה בכלל מתערב? בא אליי אומר לי איפה לשים את הכסף שלי?

בוקסי: אני תורם קצת.

אריאל: כן? קצת כליה תרמת?

רחלי: זהו, במטאפורה הזאת,

אריאל: מה ציפורן?נחיר?

בוקסי: כן.

אריאל: ביום שבו אתה תצטרך כליה, אתה תגיד לארנון סגל 'אני לא רוצה את הכליה הגזענית שלך, אני אחכה שמישהו נאור יותר יתרום לי את הכליה'.

רחלי: 'אני רוצה כליה רק מערבי!'

אריאל: אתה תבוא אליו עם חלוק של קו קלוקס קלאן ותגיד 'תודה רבה, ביתר תאורה לעד', מה שהוא רוצה לשמוע תגיד לו.

בוקסי: פשוט לבוא ולעשות אפליה על סמך דת,

רחלי: הוא לא עושה אפליה.

בוקסי: יש בזה משהו גזעני. לבוא ולהגיד 'יהודי שווה את הכליה שלי, ערבי לא שווה את הכליה שלי'.

אריאל: תראה, באופן עקרוני כולנו עושים אפליה מאוד קשה בנוגע לכליות שלנו. למה הכליות שלי משרתות רק אותי?

רחלי: זה הגיוני שחלק מהגוף שלך, אתה תעדיף לתת אותו למישהו שיותר קרוב אליך גנטית, תרבותית, לאומית.

בוקסי: לא! אתה בן אדם, אתה תורם איבר,

רחלי: אה אז אתה חייב לתרום אותו לכל ארחי פרחי.

בוקסי: א', כן.

רחלי: אה אוקיי. אז אתה אומר נגיד, אבא שלך שוכב בבי"ח, צריך דחוף השתלת כליה. אז אתה אומר 'אני אציל אותו, תנו לו את הכליה שלי'. אז הרופא אומר 'אה סבבה, אם כבר אתה מנדב את הכליה שלך, תיתן אותה ליבגני שם במיטה השנייה, הוא לפני אבא שלך ברשימת תורמים'. אז אתה אומר 'לא, אני רוצה לתרום את הכליה הזאת ספציפית לאבא שלי, בשביל זה פתחתי את הבטן. לא הייתי נותן את הכליה לכל טמבל ברחוב'. אז הרופא אומר לך 'סליחה? מה אבא שלך יותר חשוב מהבחור השני רק כי הוא במקרה אבא שלך? כי במקרה אתה מכיר אותו 40 שנה?' וכאילו כן, רק בגלל זה היית מוכן לתת את הכליה שלך מלכתחילה.

בוקסי: בהקשר הזה טיעון מאוד משכנע, אני מסכים איתך. בהקשר הכללי שעכשיו אני אומר אני תורם כליה לבן אדם אחר,

רחלי: לבן אדם שיותר קרוב אליי ויותר אכפת לי ממנו.

בוקסי: אבל זה לא אותו דבר.

אריאל: אבל זו הבעיה, שאכפת לך רק מיהודים. זאת הבעיה.

בוקסי: בדיוק.

אריאל: לא ההסתייגות. כי שוב, אם הוא היה בא ואומר 'אני מוכן לתרום את הכליה שלי, אבל לא לאנסים'. אז כולם היו אומרים 'וואו, כל הכבוד! איזה פמיניסט! וואו!' [מחיאות כפיים]

רחלי: אבל זה העניין, זה לא אישיו מוסרי, זה אישיו שהוא אומר,

בוקסי: דרך אגב, אני לא הייתי מסכים לאנסים. גם אנס,

אריאל: ואם הייתי אומר 'אני תורם את האיברים שלי רק לאנשים שלא אנסו', אתה תגיד 'זה לא בסדר, צריך גם לתת לאנסים כליות!'

בוקסי: אני חושב, כן!

אריאל: כן? אתה תתעקש על זה?

בוקסי: כן, גם אנשים בכלא הם אנשים, מה לעשות.

רחלי: אבל זו טענה שמתאימה כשאתה מדבר על זכויות אסירים במדינה משפטיות, אז הגיוני להגיד כולנו בני אדם. בן אדם פרטי בא ואומר 'אני מוכן לפתוח את הבטן שלי, לחתוך החוצה איברים פנימיים ולתרום אותם', אתה לא אומר לו למי לתרום אותם. הוא רוצה לתרום אותם למי שקרוב אליו יותר, כל הכבוד!

בוקסי: זה כמו תרומת איברים. אני חתום על כרטיס אדי, סבבה? שאם אני מת, תורמים את האיברים שלי. אני כאילו, אפשר לתרום את האיברים שלי, אפשר לעשות עליי ניסויים, מה שרוצים. אני לא אכפת לי, תתרמו אותי לחרדי, תתרמו אותי לצ'רקסית, לדרוזי, זה לא מעניין אותי, זה לא מעניין אותי, זה לא אמור לעניין אותי.

אריאל: חוכמה גדולה אחרי שאתה מת.

בוקסי: יופי [צוחק]

אריאל: בוא עכשיו תתרום את האיברים האלה.

רחלי: עכשיו אני רוצה שתתרום כליה לערבי. אם באמת כל כך חשוב לך שארנון סגל יתרום את הכליה שלו גם ללא יהודים,

בוקסי: לא, מה שאני הייתי עושה דרך אגב,

רחלי: קום אתה, קח אזמל, קח תרמיל,

בוקסי: אין בעיה. במצב ההיפותטי שהייתי תורם כליה, אז לא הייתי אומר, 'אני לא רוצה לתרום לדתיים וחרדים'.

רחלי: אה היפותטי? אתה יודע, במצב ההיפותטי שאני תורמת, אני אתרום את כל האיברים שלי, כולם לקחת! אתה יודע מה? במצב ההיפותטי שהיה לי מיליון שקל, הייתי תורמת אותו לכל העניים.

בוקסי: אני חושב שהפתרון פה רחלי זה פשוט שאף אחד לא יתרום כלום. שלכל אחד ישאיר את האיברים שלו בפנים.

אריאל: אני חושב שקודם כל, כל ההצגה הזאת של הצומי, ש'תראו איזה צדיק אני, אני תורם את הכליה שלי', מה אתה חולה נפש!?!? מה אתה סתם תורם כליה מטומטם?

בוקסי: לא, הוא באמת צדיק, כל הכבוד לו על התרומה.

אריאל: לא, זה מוגזם, הוא סתם רוצה צומי. יש לו איזה חסך. הוא אומר 'אח שלי עיתונאי, אבא שלי זה, רק אני, אף אחד לא סופר אותי'.

בוקסי: האמת שלא ידעתי שלעמית סגל בכלל יש אח.

אריאל: ברור! מי שמע עליו בכלל עד שהוא נזכר שיש לו כליה?

רחלי: אוקיי, זו נשמע לי כמו הדרך הכי גרועה להשיג צומי של אנשים.

בוקסי: האמת שדווקא לא.

רחלי: לחתוך מתוכך כליה.

אריאל: רק מראה לך איזה בן אדם לא מוכשר הוא. שהוא כנראה, אין לו שום דבר להציע חוץ מ, אפילו מלגזה לא יודע הבן אדם להפעיל.

רחלי: אתה אומר, לא היה לו רעיון לציוץ מצחיק ב"טוויטר" אז הוא אמר, טוב, אופציה שניה זה פשוט לתרום כליה.

אריאל: לא, תראי, כל הקטע הזה שבאופן כללי דתיים תורמים הרבה כליות ודברים כאלה כי זה קמפיין שלהם של 'תראו תראו איזה צדיקים אנחנו ע"י זה שאנחנו עושים דברים צדיקים' וואו חוכמה גדולה להיות צדיקים! [צוחק]

רחלי: רגע, אתה כועס על הדתיים שהם צדיקים מדי?!

בוקסי: שהם תורמים איברים לאנשים אחרים?

אריאל: הם עושים את זה בקטע...הם לא עושים את זה בלב שלם. הם עושים את זה בקטע דווקאיסטי.

רחלי: מה אתה אומר?

בוקסי: מעניין.

אריאל: 'אנחנו תורמים יותר כליות, מה תגידו על זה?' עכשיו כל אחד יכול לתרום כליה. לכל אחד יש כליה.

רחלי: אז תתרום כליה.

אריאל: לא רוצה! אני צריך את הכליה שלי.

בוקסי: כן.

רחלי: אתה אומר שהציבור הדתי החליט כקבוצה שכדי שהם יצליחו לעבוד על כולם שהם טובים ונחמדים, הם החליטו לחתוך לעצמם חתיכות מהגוף ולתת אותם,

אריאל: הם טיפשים! הם מטומטמים!הם חושבים 'הנה ניתן את הכליה שלנו ואז אנחנו יכולים להיות חרא בכל הדברים האחרים. נהיה הומופובים, נהיה גזענים.' אלה שגרים בהתנחלויות שמרגישים צורך להצדיק את המעשים שלהם, 'כל החיילים שבאים לשמור עלינו וכל הביקורת שיש עלינו. אז הנה עכשיו נתרום כליה ונצא הכי צדיקים, הם לא יוכלו להתווכח איתנו'.

בוקסי: הם עושים את זה מרגשות אשמה גם באיזשהו מקום.

אריאל: לא, לא רגשות אשמה, זה כדי לעשות לנו אצבע בעין, כליה בעין.

רחלי: הם אומרים 'על כל פלשתיני שלקחנו לו את הבית ואת האדמה, אנחנו תורמים איבר אחד.' זה כמו סטריפ פוקר.

אריאל: בדיוק. לא, הם אומרים 'נעשה מחווה כל כך מוגזמת שאף אחד לא יוכל לבוא אלינו בביקורת'.

בוקסי: זה בדיוק מה שקורה.

רחלי: בסופו של דבר, יש פה שני אנשים שלא תרמו איבר מעולם ולא יתרמו איבר מעולם בחייהם.

בוקסי: סליחה, הכליות שלי הן במצב לא טוב ולכן לא הייתי תורם אותן.

רחלי: ברור, זו הסיבה.

בוקסי: אף כליה שלי לא הייתי תורם.

אריאל: אני תרמתי למישהי משהו מהגוף שלי, את הזרע שלי. לך. ואת עשית ממנו תינוק, אוקיי? אז אם את לא מסכימה איתי, קדימה, תחזירי את הזרע.

בוקסי: תחזירי את הילד גם.

אריאל: קדימה! הביצים שלי מחכות!

רחלי: להחזיר את התינוק לתוך?

בוקסי: לתוכך.

אריאל: תפרקי אותו בחזרה לביצית וזרעים, את תיקחי את הביצית, אני אקח את הזרעים וניפרד לשלום.

בוקסי: [צוחקת]


רחלי: פינת התרבות!

התסריטאי והיוצר, מני אסייג, כתב ציוץ ב"טוויטר", בוא הוא מבקש מהאנרכיסטים שלא להגיע לצפות בסרט שלו או במופע שלו. אז אריאל,

אריאל: לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!

רחלי: אני מבקשת ממך, אני יודעת כמה חיכיתי לראות את הסרט "ההילולה" או את מופע הבידור של מני "מני-טיים"! אבל אנא,

בוקסי: קנינו כבר כרטיסים לשניהם, גם לסרט וגם למופע. עכשיו צריך לבטל את הכרטיסים.

אריאל: קנינו מני מני כרטיסים.

בוקסי: [צוחק]

רחלי: איייי. זמן קצר לאחר מכן מחק מני את הציוץ. אף אחד לא יודע למה, אפשר רק לנחש. אולי מישהו התקשר אליו וצעק עליו 'יא מטומטם, תמחק, אתה הורס את הסרט שלי, אח שלי'. או אולי זה פשוט באג של אילון מאסק ומני פשוט עבר את מגבלת ה-600 ציוצים כי היו לו כבר 599 בדיחות על אשתו. אי אפשר לדעת למה.

אריאל: תקשיבו, כשכולם דיברו שתהיה פה מלחמת אחים וזה, לא ככה דמיינתי את זה. לא דמיינתי ספציפית את מלחמת האחים אסייג.

רחלי ובוקסי: כן.

אריאל: אם זו מלחמת האחים שיש אני בעד! זו מלחמת אחים סבבה, אני זורם איתה.

רחלי: אז באיזה צד? באיזה אח אתה?

אריאל: אובייסלי אני בצד של שלום.

בוקסי: כולם נראה לי בצד של שלום.

אריאל: כן, הצד המצחיק.

בוקסי: הצד המתון, המפויס.

אריאל: שיודע לעשות קולות של תוכים.

רחלי: זהו. מאז שמני אסייג נהיה שנוא השמאלנים, אז פתאום כל השמאלנים כזה ממש אוהב את שלום אסייג.

בוקסי: תמיד הצחיק אותי. תמיד הבדיחות שלו קרעו אותי מצחוק.

רחלי: פתאום הם נזכרים כמה הם אוהבים את שלום אסייג ואת גוף היצירה. או "צחוק מעבודה" כן, אני זוכרת, זו הייתה תוכנית מופת. כאילו פתאום זה קצת כמו שהיה עם אבנר נתניהו ויאיר נתניהו שפתאום כל השמאלנים נורא אוהבים את אבנר נתניהו. אין שום סיבה, הוא סתם בחור. אבל כאילו הם רוצים להכניס ליאיר נתניהו. הם כל כך שונאים את יאיר נתניהו ש'הו כן! האח השני הוא פשוט בחור מדהים, משכמו ומעלה!'

אריאל: כן, גם שלום עצמו אחר כך הגיב לנושא.

רחלי: כן נכון, הוא כאילו פרסם בתגובה פוסט שבו הוא כתב 'למען הסר ספק, לסרט שלי "ההילולה" כולם מוזמנים. מימין, משמאל, מפגינים בעד ומפגינים נגד' והוא גם צילם סרטון שבו הוא אומר שוב, 'כולכם מוזמנים לסרט מימין ומשמאל' ואז הוא דפק אצלי בדלת ואמר 'הי! אני רק רציתי להזכיר, שמאלנים מוזמנים גם לסרט שלי!' כאילו נשמע שיש שם הרבה DAMAGE CONTROL.

אריאל: החלק הכי חשוב שבאחת הכתבות שכתבו פנו אליו והתגובה שלו הייתה 'זה לא סרט של מני!'

רחלי: כן.

אריאל: 'זה סרט שלי!'

רחלי: כן, שלי, סימן קריאה!

אריאל: הוא רק כתב קצת בהתחלה ואז,

רחלי: זהו, זה שהוא אמר 'כתב קצת בהתחלה', זה כאילו אאוץ'!

אריאל: הוא לא אמר 'ואז העפנו אותו' אבל משתמע מזה שכנראה הדברים שהוא כתב בהתחלה לא היו כאלה הילוליים.

בוקסי: ספציפית גם בין שני האחים האלה יש קרע מאוד מתוקשר, אז בוא נגיד שזה לא הוסיף ל...

רחלי: איזה נורא זה משפחה הא? כאילו אני חושבת משפחה זה אנשים שלא משנה כמה הם מעצבנים אותך ומקלקלים לך והורסים לך את הסרט שעבדת עליו שנים, אתה עדיין חייב לאהוב אותם ולשתף אותם. כאילו אני ממש מדמיינת את אמא של שלום אסייג אומרת לו כזה 'למה אתה לא משתף את אח שלך בדברים שאתה עושה? תראה איך הוא יושב משועמם כל היום מניח תפילין'.

בוקסי: ממש.

רחלי: 'אבל אמא, הוא רק מפריע לי ורב עם כולם!' –'אבל הוא אח שלך, זה לא יפה!' –'טוב...אני אתן לו לכתוב רק את ההתחלה של הסרט'. ואז מני בא כזה, כותב שני משפטים ויומיים אחרי זה מצייץ 'אני מבקש מכל השמאלנים לא להגיע לסרט, אנחנו לא מעוניינים בכסף שלכם, תודה'.

בוקסי: כן וואו.

רחלי: וכאילו עדיין בסרט הבא אמא שלהם שוב תכריח את שלום אסייג לתת למני להשתתף 'כי לא יפה, זה אח שלך, די, תשתף אותו!'

אריאל: עזבי, גם כל האתוס של גוף היצירה של אסייג, בכלל כל הסנטימנט שהם מייצגים, זה משפחתיות חולה.

בוקסי: נכון, נכון.

אריאל: 'אנחנו בניגוד לאשכנזים הקרים הפריג'ידרים, אנחנו המזרחים חמים, מלוכדים, אוהבים את המשפחה שלנו, תומכים אחד בשני'. גם שלום עצמו אגב, כל תוכנית שהוא עושה, מביא את כל המשפחה שלו שיכתבו, שיפיקו.

בוקסי: כן, כן.

אריאל: אבל הנה, מסתבר שיש משהו שמתעלה אפילו על זה וזה הטמטום של מני שמצליח אפילו את החום המזרחי המתוק, הוא מצליח להחמיץ. אז כל הכבוד מני, יצאת הכי אשכנזי מכולם בסוף.

רחלי: הצלחת לנכר, להביא ניכור למשפחה המזרחית החמה שלך.

אריאל: יצאת גליה עוז.

[צוחקים]

אריאל: אתה גליה עוז של משפחת אסייג. חה, חה, חה אנחנו צוחקים עליך מני!

בוקסי: וואו.

אריאל: ולא מהבדיחות שאתה כותב.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: פשוט נראית גם מערכת יחסים כזאת בין מני לשלום שכאילו שלום הוא כזה 'מישהו ראה את הצ'ק שלי על סך כל ההכנסות מהסרט?' ומני כזה 'אה הכנתי ממנו עפיפון, מה לא טוב?'

בוקסי: כן ואז הוא הולך וזורק את הזבנגים שלו לזבל.

רחלי: כן! יפה, איך הכל מתחבר.

אריאל: זה לגמרי מני מוב.

רחלי: אז אח שלך הוא המני ואתה השלום אריאל?

אריאל: המממ....

בוקסי: מעניין.

אריאל: ללא ספק אח שלי הוא המני ואני השלום של המשפחה. מצטער אחי, אבל ככה יצא. בקיצור, אנחנו הולכים לסרט או לא?

בוקסי: נו הזמנתי כבר כרטיסים.

רחלי: הולכים בטוקסידו, זה יהיה הקטע.

בוקסי: אה וואו.

אריאל: אבל איך אני אדע להבדיל בין הבדיחות שמני כתב בהתחלה של התסריט שמהן אסור לצחוק לבדיחות המדהימות ששלום כתב בהמשך התסריט שהן קורעות מצחוק והן מדהימות ולגיטימיות?

רחלי: כן.

בוקסי: כן, כן.

אריאל: זה קשה. אני אחכה שהוא יצא להורדה פיראטית. אני אוריד אותו בטורנט, אני אראה אותו, אצחק ואהנה בלי לשלם עליו וככה אהנה מכל העולמות ואז גם אכתוב עליו ביקורת שהוא חרא של סרט.

רחלי: וככה גם תמלא את בקשתו של מני.

אריאל: זהו זה מעצבן שעכשיו שלום שם אותי באיזו פוזיציה שאני צריך לאהוב עכשיו שנות ה-80' כדי לצאת שמאלני. הלו! לאן הגענו?

רחלי: אתה צריך לפרנס אותו בשביל לפגוע בבקשה של מני כי מני ביקש לא לבוא לסרט כי הוא לא רוצה להתפרנס מזה. אתה צריך דווקא.

אריאל: לפרנס את מני בכוח עכשיו?

רחלי: אני דווקא אפרנס אותך! כן! בוא קח את הכסף שלי! המתוק שלי!

טוב, עכשיו הרגע לו חיכיתם. מי הגולשום שנקדיש להם שיר בתוכנית?

אריאל: מי באמת?

רחלי: ומיד תגלה. והגולשום שזכום בתחרות של WAKO הום......

[תיפופים מהירים על השולחן]

רחלי: דניאל ליברוס!

אריאל: דניאל ליברוס.

בוקסי: ליברוס.


רחלי: והנה השיר:

דניאל ליברוס, דניאל ליברוס,

חמודה יותר מרייצ'ל ורוס.

אוהבת לשחק במשחק לקרוס,

ופועלת נגד המדינה בשירותו החשאי של ג'ורג' סורוס


בוקסי: וואו

אריאל: וואו

רחלי: זהו, סיימנו להיום. אל תשכחו לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של WAKO יהיו שם עוד תחרויות ופרסים! ואם נהניתם להאזין, תשלחו לינק לפרק לחברים שלכם, אבל לא לחברים השמאלנים שלכם! אנחנו לא מעוניינים בהאזנות שלהם ולא בכסף שלהם, שמעתם?!

[צוחקים]

רחלי: אז תודה רבה לאריאל ויסמן ולבוקסי. אנחנו אולי נהיה כאן בשבוע הבא, 9 באב אני לא בטוחה.

בוקסי: אנחנו נהיה, אנחנו נהיה, אנחנו נהיה, נשכנע את רחלי.

רחלי: אני לא רוצה לחלל את היום הקדוש שבו מתפללים על משהו שקרה.

בוקסי: נשכנע את רחלי.

אריאל: בואו נראה לפי תגובות הקהל. אם אתם רוצים שיהיה פרק ב-9 באב, תעשו הרבה רעש.

בוקסי: כן, בכל הפלטפורמות, ב"פייסבוק", ב"טוויטר", ב"אינסטגרם", ב"ט'רדס"

אריאל: אם אתם לא רוצים פרק, אז לא צריך.

רחלי: אז אל תעשו כלום.

אריאל: אל תעשו כלום.

בוקסי: אנחנו נסתדר.

רחלי: טוב, יאללה ביי.

אריאל: ביי!

בוקסי: שלום.

-סוף הפרק-



103 views0 comments

Comentarios


bottom of page