חן זאוסמר במסע דוקומנטרי להקפאת ביציות: בהכנות לתהליך מגיעה חן לנקודת שבירה שמובילה אותה לחשבון נפש. בין בדיקות להזרקות היא מנסה להתבונן בבדידות ולדייק את הבחירות העתידיות שלה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/08/2022.
[מוזיקה]
היי אני חן, אתם מאזינות ומאזינים לפרק השני מתוך ארבעה בסדרה "למה את מחכה?" על הקפאת ביציות וכל מה שמסביב לזה. אם זו פעם ראשונה שנחתתן פה אתן מוזמנות להמשיך להקשיב או לחזור אחורה להתחלה כדי שתבינו איפה אתם נמצאים.
הפודקאסט הזה פונה לכל המינים, גם לאלו שלא נולדו עם ביציות. בפרק אז תשמעו קצת צחוק, אבל גם בכי ואיך החברות המושלמות שלי עזרו לי להזריק הורמונים בפעם הראשונה.
לפני שאני חוזרת למחלקת ה-IVF ולבית החולים, הייתי צריכה לעשות סדרה של בדיקות, כדי לוודא שהכל תקין לקראת התחלת ההליך. הרוב עברו חלק, חלק קצת פחות.
חן: "כן, שמעי, אני, כן קוראת כל מיני דברים"
פה אני באמצע שיחה עם דנה, היא החברה הכי טובה שלי. ברקע אפשר לשמוע את הבת שלה, אלונה, בת השנתיים וחצי. אני קוטעת אותה באמצע, כשאני מקבלת טלפון לא מזוהה.
חן: "אני יכולה ברמת העיקרון. שנייה, דנה'לה, אני חוזרת אלייך עוד מעט, כי…יש לי טלפון."
"הלו?"
על הקו מרפאה פרטית ואני מנסה להבין מה היא רוצה ממני עכשיו ומה אני רציתי ממנה מקודם וכבר שכחתי.
חן: "כן. קיבלתי מענה לגבי AMH, כן, רציתי פשוט לדעת, רציתי...לא, את יודעת מה, אני אשאל אותך שוב, ליתר ביטחון. אני רוצה לדעת כמה דברים. קודם כל, על הבדיקה עצמה, אם אני צריכה איזושהי היערכות אליה,
ומה העלות שלה? אוקיי, בואי נתחיל רגע מההתחלה, מה תפקידך? רק שאני אבין עם מי אני מדברת."
לא סתם הסתבכתי עם הבדיקה הזאת, AMH. כי שלא כמו הבדיקות האחרות שעשיתי דרך הקופת חולים, הבדיקה הזו היא בדיקה בעלות פרטית. קוראים לה "בדיקת רזרבה שחלתית", כלומר, לבדוק מה הפוטנציאל של הביציות שנותרו לך. לא חובה לעשות אותה והיא עולה כמה מאות שקלים, אבל היא נותנת אינדיקציה טובה לגבי מצב הפריון.
חן: "כן, אבל זה שאת אומרת לי שאת מהמדיקל, זה לא ברור לי עדיין מה תפקידך. אני פשוט עושה המון המון טלפונים לאחרונה, אז קצת אני מתבלבלת. ואז אני יכולה לשוחח קצת. אוקיי, תודה רבה לך. ביי, יום טוב."
דנה: "מה שנקרא "מסע".
חן: "וואו." את רוצה לבצע בדיקת AMH. עכשיו, אני לא יודעת איך את הגעת אליי, המערכת שלחה אותך...
אבל מי את? מאיפה? -"אני לא יודעת איך הגעתי אליי, אני מפנה אותך למעבדה."
דנה: "רגע, זה לא אמור להיות במאיר? את לא עושה את הכל…"
חן: "לא, יש מלא בדיקות שצריך לעשות. את הולכת לכירורג שד ואת הולכת לבדיקות דם, ואת הולכת לגניקולוג שיעשה לך פאפ ויעשה לך…"
דנה: "דווקא בקטע הזה נחמד, כי זה כמו טיפול עשרת אלפים. עושים טיפול עשרת אלפים לגוף"
חן: "טיפול עשרת אלפים."
דנה: "מכניסים הכל בפנים."
חן: [צוחקת]
וכשאני מסיימת את כל הבדיקות, והמומחים ביחידת ה-IVF ב"מאיר" עברו עליהן וראו שהן תקינות, אני חוזרת לשם להדרכת אחיות לקראת התחלת הטיפול.
אחות: "מתחילים את הטיפול ביום השני של הווסת. אנחנו למעשה משתלטים באופן מלאכותי על המחזור הטבעי של האישה."
זאת יעל טוכמן, היא האחות הראשית של מחלקת ה-IVF ב"מאיר".
אחות: "אותם הורמונים שהגוף שלנו גם כן מפריש, אנחנו נותנים אותם בחוץ על ידי זריקות. תפקידה של האחות להסביר למטופלת על הזריקות האלו, על התפקיד שלהם, ועל אופן השימוש שלהם."
כמו שאמר מקודם פרופסור וייזר, כדי להצליח לגדל כמה שיותר ביציות במהלך מחזור אחד, צריך להזריק הורמונים מדי ערב. ובגלל שלהכניס מחט לתוך הגוף זה לא בדיוק דבר שבא בטבעיות לרובנו, כל מטופלת בעצם מקבלת זמן שבו היא יושבת עם אחת מהאחראיות במחלקה, שעוברת איתה על כל סוגי המזרקים, הכמויות וההזרקה עצמה ומסבירה לה, לפעמים ממש לאט, כמו במקרה שלי, איך עושים כל דבר.
אז כן, החדשות הרעות הן שאני צריכה להזריק לעצמי הורמונים לבד, פעם ביום ולמרות שמתרגלים מהר, וואלה, זה לא הכי נעים.
אחות: "נשים מאוד נלחצות ברגע שהן שומעות גם על ההשתלטות הזאת שלנו מבחוץ, גם על השימוש בזריקות, גם על השימוש בהורמונים. יש איזשהו חשש מההתערבות הזאת. אנחנו למעשה לוקחות כל תרופה ותרופה ומסבירות ממש באופן פרטני על השימוש, על המינון ועל דרך הפעולה."
אבל היי, החדשות הטובות, האחיות במחלקה הזאת פשוט מדהימות. ויעל עברה איתי באמת על כל שלב, ויותר מהכל, זה לא להרבה זמן. שמונה, עשרה ימים, גג, ארבעה עשר, עד רגע לפני הביוץ. כי זה בדיוק השלב שבו רוצים להפסיק את הטיפול ההורמונלי ולשאוב את כל הביציות שהשחלות הצליחו לייצר.
[מוזיקה]
אוקיי, אז איפה אני מתחילה?
כמו שיעל אמרה, ביום השני של הווסת, אני מתקשרת לחדר האחיות במחלקת ה-IVF והן מתדרכות אותי מה לעשות.
["שלום, ותודה שהתקשרתם ליחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי "מאיר", לשיחה עם האחות, הקישו 6]
גליה: "יחידת IVF זאת גליה."
חן: "שלום, גליה, אני הבנתי שאני אמורה להתקשר אליכם כשאני מקבלת מחזור. אני פשוט הייתי אצלכם בייעוץ וגם כבר קניתי את כל התרופות. אז מה בעצם אני אמורה להתחיל, או עם מה להתחיל?"
גליה: "אני באמת עברתי על התיק שלך, ואני רואה באמת שיש לך את כל הבדיקות, ויש לנו את הכל. אז אני מזמינה אותך מחר לבדיקות דם ואולטרסאונד ליחידה אצלנו.תבואי בשעות הבוקר, את לא צריכה להיות בצום, תשתי הרבה מים."
אחרי שהגעתי לבדיקות, הודיעו לי שאני יכולה לצאת לדרך ומה המזרק הראשון שבו אני צריכה להשתמש.
[מוזיקה]
השלב הראשון בטיפול נקרא "השראת ביוץ". לא סדנה למציאת אלת הפריון שבתוכך, אלא סדרת הזריקות הראשונה שמיועדת לעודד את הביציות לגדול.
בערב הראשון שבו הייתי צריכה להזריק בפעם הראשונה, הלכתי להיפגש עם גל ומור, שיחזיקו לי קצת את היד, ושלא ארגיש לבד בזה. גל כבר מנוסה, ועברה סבב שאיבה אחד, כמה חודשים לפני. האמת שבזכות השיחות איתה התחלתי להניע אני את עצמי לכיוון של הקפאת ביציות. לגל יש עסק של אירוח וארוכות, אז ברור שהשולחן כבר היה מלא בכל מה שהיא יודעת שאני אוהבת, ושלא כמו בהריון, בואו תזרימו לי בבקשה את הדגים הנאים והאלכוהול, תודה.
ואז אנחנו מתחילות בטקס חניכת המחט. הוא נראה כמו עט שאותו מכוונים לכמות הרצויה, הכמות שאמרו לי לקחת. אני מרימה את החולצה למצוא מקום בבטן התחתונה, מחטאת, מכניסה את המחט.
מור: "אפשר, אוקיי, יאללה. נו, נו, יאללה."
מור כרגיל מזרזת אותנו כי היא רוצה כבר להתחיל לאכול.
מור: "קחי נשימה והופה"
וזהו, זה עובר די בקלות האמת.
מור: "איזה חביב"
משונה, אני לא אגיד שלא, אבל בסדר, עוד חוויה ביזארית לאוסף. ותכלס יש אלפי נשים שעושות את זה כל יום בטיפולים הורמונליים, קשוחים בהרבה ממה שאני עושה פה. בשאר ימי ההזרקות כבר הרגשתי שאני חולה לבד.
והאמת שסרטוני הדרכה ביוטיוב לכל אחת מההזרקות האלה כל כך טובים שנעזרתי בהם בכל פעם שהייתי צריכה להחליף סוג הורמון או סוג מזרק.
בתוך עשרת הימים האלה הייתי צריכה במקביל גם לעשות בדיקות כדי לוודא שהטיפול עובד. כלומר, לחזור ולבקר במחלקת ה-IVF ב"מאיר".
אחות: "במהלך של הימים האלו אנחנו נעשה מעקב של בדיקות דם להורמונים ומעקב זקיקים לאורך כל התקופה הזאת. בערך כל יומיים או שלושה."
יעל מסבירה שבבדיקות הדם רואים איך ההורמונים משפיעים על הגוף ובאולטרסאונד אפשר ממש להסתכל מה קורה בתוך השחלות ולהבין אם הזקיקים שבתוכן גדלים בהתאם לציפיות.
אחות: "שלום"
חן: "שלום"
אחות: זה חן רבקה?"
חן: "נכון מאוד."
כן, רבקה. זה בכלל אמור להיות Rebecca, אבל תתעלמו. אני נכנסת לחדר גדול וקצת חשוך עם חדר פנימי קטן שבו אני מתכוננת לאולטרסאונד.
טכנאית: "כחלק בעצם מהמעקב וטיפולי הפוריות, האולטראסאונד הוא כלי מאוד מאוד חשוב ותורם בתוך המעקב הזה כי לפי המעקב שלנו אפשר לדעת מתי הביצית אולי הבשילה ולפי זה לבחור את הטיימינג המדויק מתי לשאוב את הביציות."
זאת אושרת קציר. היא אחת מטכנאיות האולטרסאונד הוותיקות במחלקה והיא נכנסה לי פיזית לשחלות כדי לראות איך נראים הזקיקים.
טכנאית: "במעקב הראשון שנשים מגיעות אנחנו סופרים את מספר הזקיקים בשחלה. זה נותן מידע לרופא המטפל מה הפוטנציאל של השחלה הזו במהלך הטיפולי פוריות. הם גם משווים את זה לבדיקה הורמונלית ורואים את הפוטנציאל השחלתי של אותה אישה."
ונו, אתן מכירות את זה, או אולי אם אתן לא, אין דרך להרגיש זוהרת כשהרגליים שלך מפוסקות שם באוויר ואת ממש מנסה לשחרר את כל השרירים שלך בזמן שבפועל את מרגישה שמשפדים אותך על מקל אולטרסאונד.
אבל אז, הגיע הרגע שחיכיתי לו. ואני רואה אותם. את הזקיקים.
הם נראים כמו חורים שחורים קטנים, זזים על מסך המוניטור כמו כתמי שמן מהקליפים האלה בסיקסטיז וזה עושה לי קצת צמרמורת לחשוב שכל אחד מהחלקיקים האלה נושא את המטען הגנטי המשונה שלי,
ולשאול את עצמי אם גם הם יאהבו פודקאסטים על היסטוריה וסרטי דוקו הזויים, יסעו כל שנה עם חברות לסיני,
יבלו שעות של בהייה בסוקולנטים, ידבבו את חיות המחמד שלהם וימצאו את עצמם מדי פעם מסמיקים ברגע הכי לא מתאים.
ו…מי יודע, אולי בסוף לא אצטרך אותם בכלל, אף פעם והם פשוט יישארו להם יחד לבלות בארץ לעולם לא של המקפיא.
[מוזיקה]
כשאני יוצאת מחדר האולטרסאונד, אני הולכת ליעל, שאומרת לי להיות זמינה בהמשך היום בטלפון.
אחות: "בצהריים התשובות מתקבלות ליחידה, האחיות יושבות עם הרופא על התוצאות של הבדיקות,
ועל התוכנית שקיבלת בהתחלה. עכשיו, אנחנו נחזור אלייך בערך בין השעה 1 ל-4 אחר הצהריים עם תשובה להמשך תוכנית טיפול."
[צלצול טלפון]
חן: "הלו?"
גליה: " שלום"
חן: "שלום"
גליה: "חן?"
חן: " כן"
גליה: "היי, זאת גליה"
חן: "שלום, גליה"
גליה: היי, מיחידת IVF ב"מאיר", מה שלומך?
חן: "נכון. בסדר גמור, מה שלומך?"
גליה: "מצוין, היית היום אצלנו בבוקר לבדיקות דם ואולטרסאונד"
חן: "נכון"
גליה: קיבלנו את התוצאות."
גליה מדריכה אותי תוך כדי השיחה איזו זריקה אני צריכה לקחת הערב ומתאמת לי עוד תור לבדיקות בעוד כמה ימים.
חן: "אוקיי, מעולה. תודה רבה, גליה."
גליה: "בכיף, בכיף"
חן: "להתראות. ביי ביי."
[מוזיקה וצעדי הליכה]
בהמשך של היום הזה המחשבות התנגשו לי אחת בשניה בתוך הראש. מצד אחד, אני מריצה את התמונות של השחלות המתפקעות שלי באולטרסאונד ובא לי להגיד לכולם, 'יו, אתם לא מבינים כמה זקיקים יש וכמה הם גדולים, והם נראים לי הולכים להיות ממש חמודים ומצחיקים וחכמים ואני לא אומרת את זה סתם כי אלה הזקיקים שלי, ראיתי אותם.'
ומצד שני, הבנתי שבזמן שישבתי שם לבד בחדר האולטרסאונד החשוך מול מסך המוניטור, היה לי כאב קטן על משהו שלקח לי רגע לזהות. על משהו שהיה חסר שם.
ומה בעצם חסר שם?
רמז - ביצית לבדה לא יכולה להפוך לילד או ילדה.
עכשיו, בגלל שאני לא נכנסת להריון עכשיו, אני לא חייבת לדעת איך יופרו הביציות האלה. המטרה של ההליך הזה הוא להקפיא את הביציות האלה כדי להשתמש בהן במועד יותר מאוחר. אבל כבר הייתי עמוק במחשבות על המועד היותר מאוחר כי אי אפשר שלא. ולמרות שהיום יש לנו כל מיני אפשרויות למשפחה - למצוא אולי בהמשך הדרך בן זוג, לעשות את זה בהורות משותפת או אולי להשאיר את הביציות במקפיא, לוותר על ילדים ולהסתפק בחתולה ובעציצים שלי, איכשהו שנים הכנתי את עצמי כל הזמן לאופצית היחידנות.
חן: "הסיטואציה הזאת היא שאת מתמודדת עם היחידנות הפוטנציאלית הזאת, זה עוד יותר מבלבל אותי."
זה המשך השיחה שלי עם יגאל מהפרק הקודם.
חן: "זה פעם ראשונה להיפרד מהרעיון הרומנטי של לעשות ילדים עם בן זוג. ופעם שנייה לוותר על הרעיון הפרקטי של לעשות את זה עם עוד בן אדם ששם ותומך במשימה המטורפת הזאת."
אבל למה? למה החלטתי כל כך מזמן שלא יהיה שם עוד בן אדם ששם ושתומך במשימה המטורפת הזאת?
למה החלטתי שההורות שלי תהיה מורכבת רק מצלע אחת?
שהכל יהיה עליי ושאני לא צריכה שותף?
אולי לא ראויה לזה אפילו. אולי ההסתכלות שלי על עצמי כמי שיכולה לעשות את הכל לבד ובעצמה, מסתיר משהו עמוק יותר. משהו שלא העזתי להודות בו ביני לבין עצמי עד היום. לא לעומק.
חן: "אני כל כך איבדתי אמון ב…אני יכולה להגיד שאיבדתי אמון בגברים, אבל האמון הוא בעצם בעצמי. איבדתי לגמרי אמון בעצמי. שמישהו כאילו ירצה להיות משפחה שלי, שמישהו ירצה עד כדי כך להיות איתי שהוא יגיד 'אני רוצה לעשות איתה ילדים'."
כבד.
בגדול כן, תמיד ראיתי את עצמי כסופר עצמאית, יציבה, גם כשמדי פעם עלו חולשה וחרדה, ידעתי איכשהו עמוק בפנים שזה יעבור. אולי בזכות המשפחה שלי או החברות שבחרתי לאורך הדרך ואולי כי כל דבר קשה שקורה איכשהו נהפך בסוף לבדיחה, גם פגיעות וגם שברון לב. זאת הייתה המציאות שלי, וככה תמיד התמודדתי.
וכשהחלטתי להקפיא ביציות אפילו עוד יותר, נדמתי לעצמי כאיזו אמזונה שמשוחררת מעול השעון הביולוגי שלה, עם הרצון להפיץ ברבים את הבשורה.
אבל כשנכנסתי לעצמי לתוך הרחם, או יותר נכון לשחלות, הבנתי עד כמה המחשבות האלה שלי היו רק חלק מסיפור גדול יותר של אישה רגישה בטירוף, שאחרי כמה פיגועים בלב שלה, מיגנה את עצמה יתר על המידה,
והאמינה שהיא פשוט לעולם לא תוכל לסמוך יותר על מישהו.
דנה: "היי חמודיתי"
זאת שוב דנה. אמרתי מקודם שהיא החברה הכי טובה שלי, אבל היא בעצם הרבה יותר כמו אחות. אני כותבת לה בוואטסאפ שעשיתי טעות ומשום מה נכנסתי לאתרים של תורמי זרע, למרות שזה בכלל לא על הפרק עכשיו,
וברגע אחד פרצתי בבכי שלא הצלחתי לעצור. זה היה עמוק בתוך הקורונה, ובגלל שהיא אחות, כמו שציינתי,
היא מיד ביקשה שנעשה זום כדי שהיא תוכל גם לראות אותי.
חן: [בבכי] "יואו, אני פשוט לא ציפיתי שזה יכה בי ככה, באמת, כאילו, כנראה שהייתי באיזה נתק פסיכולוגי כזה."
דנה: "כאילו, את לא ראית את זה בא חני?"
חן: "לא, לא ראיתי את זה בא. אני חושבת שהרבה אנשים, גם גברים וגם נשים חושבים שזה מובן מאליו שהם ימצאו בני זוג ויקימו משפחה. אני חושבת שאני איבדתי את האמון בדבר הזה בשלב נורא מוקדם. כן, זה שחרר אצלי כזה, באמת, את האבל על זה רק עכשיו."
לפני וגם תוך כדי השיחה עם דנה, אני מבינה שכשחקרתי את כל האופציות שהיו לי להורות, התמקדתי רק במה אני יכולה, מה גבולות הגזרה, מה המדע מאפשר לי, מה החוק מאפשר לי, במקום לשאול את עצמי במה אני בוחרת, איך אני רוצה שהעתיד שלי ייראה.
חן: "מה שקורה כאן הוא להבין כמה חסר לי הרעיון הזה של משפחה. זה הכאב שלי כאן. אין לי שאלה לגבי אם אני יכולה לעשות את זה לבד או לא."
דנה: "אבל זה יכול לדייק לך דברים בנוגע לבחירות העתידיות. כי זה עשה לך משהו, לא צריך לבטל את מה שקרה פה עכשיו."
חן: "נכון, לא לא, ממש לא."
דנה: "קרה פה משהו משמעותי וזה העלה שאלות מאוד משמעותיות. יש משהו מאוד חזק בלהתעכב על מה כן או איך כן בלי באמת לבטל את מה שקורה כאן עכשיו, כי זה באמת תהליך, בעיניי זה מאוד מאוד חכם שאת עושה את זה. אני מאוד תומכת בך בתהליך הזה, אבל ממנו אפשר לצמוח למקומות אחרים."
התחלתי לראות בפעם הראשונה את הפער בין החישובים הדי טכניים שלי לבין הרצון הפשוט, בין העובדה שמעשית לא צריך בן זוג כדי להקים משפחה היום לבין הטבע שלי.
ובהתאם גם מצאתי את עצמי מזועזעת מהקונפליקט בין האישה החדשה והמודרנית שאני רוצה להיות, גם לקטת וגם ציידת שלא כבולה לחוקי חברה מיושנים, לבין הרצון הכמוס שלי שמישהו יאהב אותי והבושה הענקית שלי מהרצון הזה. כאילו שהם סותרים אחד את השני.
חן: "החוסר של נוכחות גברית בתוך הדבר הזה, היא מורגשת לי בטירוף."
דנה: "כי זה בדיוק השאלות שבהן את צריכה לעסוק."
חן: "ממש דחקתי את זה הצידה. כאילו מהמקום הזה של כזה חזקה, יאללה, אני אתמודד עם הכל. לא. הבדידות היא חלק מהסיפור הזה. אי אפשר...אי אפשר להדחיק אותה ואי אפשר...לשים אותה בצד, וזה פשוט...
לא הרבה פעמים אני מרגישה בחיים שלי ממש בודדה. באמת, באמת בודדה."
כן. זה תהליך שמביא איתו הרבה בדידות. אבל עם הבדידות, הגיע אצלי גם חשבון הנפש. מאוחר יותר באותו יום הלכתי לבקר את רותם. רותם היא עוד חברה אחות שלי ובגלל שגרנו קרוב כל כך, היא הייתה גם הקפסולה שלי בתקופת הסגר הראשון.
חן: "העניין הזה של...נוכחות כזאת, שהיא גם של בן זוג, וגם של גבר, זה דבר שאני אשכרה הבנתי היום. היום. כשאני חיה את הצורך בו, כל ההתנהלות שלי בעולם, כאילו...בהכחשה לזה. כל כך הייתי בסטייט אוף מיינד של...אני יכולה לעשות את זה לבד. עכשיו הבנתי שהכאב הוא לא על המסוגלות. את זה אני יכולה לעשות, אבל...
המה אני רוצה הזה פתאום. אה! זה לא מה שאת יכולה, זה מה שאת רוצה."
[מוזיקה]
וככה לאט לאט הבנתי שאני יכולה לתת לפגיעות שלי מקום. לקחת הפסקה מקצב החשיבה המטורף שלי שמייצר גיבויים על גיבויים על גיבויים לציפיות שלא התממשו ורגע אחד להרגיש. לצלול עמוק למקום שבו נשמעות רק הנשימות שלי ולהקשיב לפחד, לכאב. הכאב הוא חלק מכל תהליך משמעותי. הוא חלק מובנה בכל בחירה.
הבריחה ממנו רק הרחיקה אותי ממה שאני באמת רוצה.
לא מה אפשר, לא מה כדאי, לא מה אחרים עושים.
מה אני רוצה.
וזו גם האישה החדשה שאני באמת רוצה להיות.
[מוזיקה]
עד כאן הפרק השני בסדרה "למה את מחכה",
על הקפאת ביציות וכל מה שמסביב לזה.
בפרק הבא תעזרו לי למדוד כמה אני אישה וכמה אני פוריה,
וכל זה רגע לפני שאיבת הביציות שקרתה בסוף אחרת לגמרי מאיך שתכננתי.
תודה לאלון מגדל שערך ועיצב את הסאונד, אני חן זאוסמר. בואו תקפצו איתי לפרק הבא.
[Chorus]
Mama said there'll be days like this
There'll be days like this, Mama said
(Mama said, Mama said)
Mama said there'll be days like this
There'll be days like this, my mama said
(Mama said, Mama said)
[Verse 1]
I went walking the other day
And everything was going fine
I met a little boy named Billy Joe
And then almost lost my mind
[Chorus]
Mama said there'll be days like this
There'll be days like this, my mama said
(Mama said, Mama said)
Mama said there'll be days like this
There'll be days like this, my mama said
[Verse 2]
My eyes were wide open
But all that I can see is
Chapel bells are callin'
For everyone but-a me
But I don't worry 'cause
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments