חן זאוסמר במסע דוקומנטרי להקפאת ביציות: בשיחות עם חברות חן מודדת את הקשר בין נשיות לפוריות רגע לפני שאיבת הביציות, שמתרחשת בסוף אחרת לגמרי מאיך שהיא דמיינה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/08/2022.
[מוזיקה]
היי אני חן. אתם מאזינות ומאזינים לפרק השלישי מתוך ארבעה בסדרה "למה את מחכה" על הקפאת ביציות וכל מה שמסביב לזה. אם זו פעם ראשונה שנחתתן פה, אתן מוזמנות להמשיך להקשיב או לחזור אחורה להתחלה כדי שתבינו איפה אתם נמצאים. הפודקאסט הזה פונה לכל המינים, גם לאלו שלא נולדו עם ביציות.
בפרק הזה אני אתחיל לחשב כמה ביציות הגוף שלי יהיה מסוגל להפיק בבת אחת בזמן שהמציאות צחקה לי בפנים ותכננה לי משהו אחר מאוד.
[מוזיקה]
["מעלית עולה לקומה אחת, אולטרסאונד נשים. הפריה חוץ גופית, מכון גנטי, אולם ינקות"]
אחרי תשעה ימים של הזרקות, אני חוזרת ליחידת ה-IVF ב"מאיר" למעקב שהתברר בדיעבד כמעקב האחרון.
טכנאית: "ממש לקראת שאיבה, אנחנו נראה את הזקיקים סביב הקוטר של 20 מ"מ, 18, 16, 20, 22."
זאת שוב אושרת מהאולטרסאונד.
טכנאית: "נמדוד את כולם, נתאר את כולם, ולפי זה גם ידעו לתזמן את זמן השאיבה המדויק שלהם."
רופאה: "אם יהיה לך קצת מאמי, לוחץ וכואב, סורי. וואו, כן יש לך פה ביג, ביג ביג ביג. תכף נמדוד אותם.
טפו טפו. תגובה מאוד מאוד יפה."
זה קצת צחוק נבוך וקצת גאווה מטורפת. אני פשוט משתגעת במחשבה שכולנו, כולל המדענים ואנשי הרפואה
שמאפשרים לנו לחולל את הפלא הזה, כולם התחילו בין היתר מזקיקים מזעריים, בדיוק כמו אלה שאני רואה במוניטור עכשיו.
ונראה שמרינה הטכנאית ממש מתלהבת מהבציר שלי ואני מבינה שיש לי פה פוטנציאל לשבט שלם או כת, אם החיים שלי יתפסו כיוון בעייתי יותר, אבל בעיקר שנראה שהזקיקים עומדים בציפיות.
עכשיו, בשלב הזה הבטן שלי כבר ממש נפוחה, זה מרגיש כאילו אכלתי ארוחה ענקית, רק שבמקום לשבת בקיבה היא ירדה לרחם. כאילו אם מישהו יתקע בי סיכה, אני אתפוצץ ואשחה בבריכת הביציות של עצמי, סליחה על הגרפיות.
והצוות הרפואי מאשר לי שככה בדיוק אני אמורה להרגיש בשלב הזה כי השחלות שלי כבר מלאות בזקיקים ולהם נשאר רק להחליט מתי לתזמן את הזריקה האחרונה ששולטת בהליך הביוץ. כי אם נשאב מוקדם מדי, הביצית לא תעבור את התהליך האחרון שלה בשחלה, שהוא להיפרד משכבת הזקיק שלה. ואם נשאב מאוחר מדי, היא תהרס ולא תתאים יותר להקפאה.
[צלצול טלפון]
חן: "הלו?
גליה: "שלום, חן?"
חן: "כן, גליה, אני מזהה אותך. אני כבר מזהה אותך" [צוחקת]
גליה: "מה קורה?"
חן: "בסדר"
גליה: "יופי, מעולה. את עשית בבוקר בדיקות דם ואולטרסאונד"
חן: "נכון"
גליה: "אז קיבלנו את התוצאות"
חן: "נכון"
גליה: "ואני רוצה לבשר שיש לנו תאריך לשאיבה"
חן: "יופי, כי אני כבר ממש מפוצצת" [צוחקת]
גליה: "אני יודעת."
חן: "חיכיתי לזה."
גליה: "אני יודעת שאת בשלב שכבר קשה. אני רוצה שתזריקי היום בערב, בשעה תשע בערב. את תזריקי שתי זריקות. בגלל שזה מתבצע בהרדמה כללית השאיבה, אז אני רוצה שתשארי בצום מחצות ואז תבואי בבוקר בליווי מלווה, בגלל שזה מתבצע בהרדמה כללית ואנחנו לא רוצים שתחזרי הביתה לבד, גם אסור לך לנהוג ואנחנו נעשה את זה בהרדמה כללית."
חן: "אוקיי, אוקיי, מעולה."
וכשאני רגע לפני השאיבה ואני מופגזת בהורמונים, זה בדיוק הזמן להילחץ ממשהו שאפילו לא חשבתי להילחץ ממנו לפני כן.
מה בסוף ייצא משם?
יהיו לי מספיק ביציות?
מה זה מספיק?
מה אם הטיפול לא עבד?
אני נגיד, מרגישה שאני מאוד פוריה, אבל מה אם זה בכלל לא נכון?
ומה ההשלכות של זה? ומה זה אומר עליי גם?
חן: "את יודעת, אני כל כך הרבה מתעסקת בהגדרה שלי ושל אנשים סביבי על ההגדרה הזאת, של מה זה בעצם להיות אישה"
מור: "בדיוק".
חן: "בלי לשים לב שהסיפור שמתרוצץ לי בראש, זה שאני אהיה פחות אישה בעיני עצמי, אם אני אגלה שאני לא פוריה כמו שחשבתי."
מור: "כן, להסכים לגעת בשורש, את יודעת, הכי יצרי וקדמוני שלנו. כי זה יצרי וקדמוני."
זאת מור, או בשבילי מורקי, שהייתה איתי שם בזריקה הראשונה. אנחנו יושבות באוטו שלה בלילה קר, לפני שהיא מורידה אותי בבית ונוסעת בחזרה לחיפה. זו לא פעם ראשונה שאנחנו מדברות על נושאים שקשורים לפוריות.
שנה לפני בערך, כשעדיין מאוד התלבטתי אם בכלל להקפיא ביציות, מור עצרה אותי באמצע איזה שרשרת
של תירוצים שלי, והטיחה בי,
"חני, די! אם היית רוצה עכשיו ילדים, היית עושה ילדים. את לא רוצה את זה עכשיו, אז תפסיק לקשקש, פשוט תעשי מה שנכון לך."
מור: "אנחנו מפחדים מההתמודדות עוד לפני שהיא הגיעה. לא משנה איזה סוג של התמודדות כאילו…"
חן: "נכון, כמו חרדה מהתקף חרדה. שיש לנו חרדה מזה שיהיה לנו. אחרי החרדה, זה אותו דבר.
מור: "אני תמיד היה לי איזה בעיה פילוסופית עם הבאת ילדים לעולם. תמיד לא רציתי משפחה גדולה. אני לא תמיד הרגשתי איזה מאמא ואפילו להפך, תמיד הרגשתי שזה לא לגמרי בשבילי הלהיות ה...כנראה אני לא אמא בלבוסטה כזאת עם חמישה ילדים. כאילו, זה היה לי ברור. בואו נגיד ככה."
וכאילו...
חן: "אני חושבת ששימי אותי בסיטואציה, ואני לגמרי יכולה" [צוחקת]
מור: "נכון, אז את מבינה, אז עוד אצלך זה יותר פער גדול. אבל יש איזה משהו בסיסי חייתי של...I CAN DO IT וזה גם היתרון שלי בעולם, יענו מה היתרון שלי? אנחנו לא רוצים שימדדו אותנו לפי הביציות שלנו, והנה אנחנו עושים את זה לעצמנו. מבינה? כאילו…אבל, את יודעת, זה גם כי זה עובד עלינו מבחוץ. את לא מנותקת ממה ש...מהסביבה שגדלת בה.
[מוזיקה]
כן. כן, זה היה יכול להיות נורא נחמד אם הייתה לי שליטה על הכול. כסף, קילוגרמים, חברים, עוקבים, אני יודעת.
זה אותו דבר גם עם מספר הביציות. ברור שמן הסתם יש טווח גילאים שבו המספר הזה הוא אידיאלי. אבל ככל ששאלתי וקראתי יותר, הבנתי שבכל מקום יש ממוצע קצת אחר למספר הביציות שנשאבות בהליך כזה. ושזה פשוט כל כך שונה מאישה לאישה, ומהגיל שבו היא עושה את זה והחודש שבו היא עושה את זה ופרוטוקול הטיפול שאותו היא קיבלה.
ולמרות שהמעקב והבדיקה הזו שציינתי קודם, AMH, מאפשרים מידע מוקדם לגבי המספר הזה, בסופו של דבר,
המספר הוא לא תמיד הדבר הכי חשוב פה.
רופא: "מאוד מאוד מאוד חשוב, זה תאום ציפיות. כל אישה יש לה את הרזרבה שלה, אישה צעירה בת 32, לאחת יהיו 5 ביציות ולאחת יהיו 20 ביציות, ורזרבה שחלתית היא תלוית גיל, בעיקר כמו שאמרנו, אבל גם
תלויה בהרבה גורמים אחרים שאת חלקם אנחנו לא יודעים. אבל הדבר שנורא מתסכל לאישה זה המספר.
זאת אומרת, אם אישה שאבו לה 20 ביציות או 15 ביציות, או מעל 10, בוא נגיד היא מרגישה שהיא עשתה
שימור פוריות, ואם שאבו לה 3 ביציות היא מאוכזבת וגם מפחדת."
מה שבאמת חשוב יותר הוא איכות הביציות האלה.
רופא: "אז צריך לזכור, זה לא ערבות לכניסה להיריון. יכול להיות שנשאב 3 ביציות לאישה, אבל בעוד חודשיים היא תנסה להירות באופן טבעי והיא תיכנס להיריון ללא שום בעיה."
כשאני מסיימת את מעקב האולטרסאונד ובדיקות הדם האחרונות ולפני שאני יוצאת מבית החולים, אני עוברת במשרד של יעל, האחות הראשית.
אחות: מה קורה חן, מה אמרו?"
היא עוברת על הבדיקות שלי לוודא שהכל בסדר ושואלת אותי אם אני לחוצה. ואני, שאולי ניסיתי להסתיר שאני חוששת קצת, שוכחת שיש לי פה עסק עם מקצוענית. אחת שרואה אנשים כמוני כל יום וכבר יודעת לראות מתחת לכל השכבות.
אחות: זה אישו. זה נושא לא פשוט. המטופלות מגיעות טעונות, אנחנו יודעות לזהות את זה, ואת יודעת, בלי לומר הרבה, לתת יד מלטפת ואוזן קשבת והבנה ושיקוף שהן לא לבד. ופה דווקא כשהן רואות ביחידה שהן לא לבד, אני מרגישה שזה נותן להן איזושהי תקווה, ואני מרגישה שהן לוקחות מזה כוח.
[מוזיקה]
זוכרות שדיברתי מקודם על שליטה? אז הנה לנו.
אחות: "אני אהיה איתך ואני כבר באה. אני כבר באה."
דוברת: "התעוררתי בשלוש עם כאבים איומים, איומים. חן יודעת מה זה כאב ואם זה כאבים איומים, אז פשוט.
אחות: "זאת אישה שהייתה מתוכננת לה שאיבת ביציות בשעה 10 בבוקר אבל התחיל לה תסביב שחלתי לפנות בוקר"
רופא: "עברת פעם הרדמה כללית?"
[מוזיקה]
אחות: "תשמעי, אנחנו תכננו אותה לקצת יותר מאוחר. יהיה לך ביציות בשלות וטובות ואת תרגישי טוב, ולא יכאב לך, שכרגע זה מה שהכי חשוב, בסדר חן? שלא יכאב לך.
רופא: "יהיה בסדר, חן. יהיה חוויות שספרי לילדים מה עשית בדרך.
[מוזיקה]
בלילה התחלתי להרגיש כאבים שהלכו והתחזקו. הייתי אצל ההורים שלי, ומרגע שקמתי להעיר אותם כבר הרגשתי שאני עומדת להתעלף. הם הזמינו אמבולנס ובמיון התברר שיש לי סיבוך נדיר מאוד. השחלה שלי, שגדלה מאוד בגלל הטיפולים הצליחה להסתובב. בשפה המקצועית זה נקרא "טורז'ן", או "תסביב שחלה" בשם העברי. שאם תשאלו אותי, שם חמוד מדי ביחס לאירוע לא חמוד בכלל.
ובזמן שיעל, האחות הראשית ופרופ' וייזר מגיעים, פתחתי את ההקלטה הזאת כשאני על מיטת בית חולים, בדרך להיכנס לחדר ניתוח, אחרי שמסטלו אותי במשככי כאבים.
הסיבוך הזה, "תסביב שחלה" זה באמת מקרה נדיר, אבל לצערי הוא קרה לי. והוא נדיר עוד יותר שהאירוע הזה מתרחש שעות בודדות לפני התזמון המדויק של השאיב, שאיבת הביציות. ואיכשהו בגלל זה התאונה הזאת לא נגמרה באכזבה מוחלטת. כי אחרי שטובי המומחים והמומחיות בבית חולים "מאיר" התייעצו, הוחלט שבזמן שאני אהיה בחדר הניתוח והשחלה תוחזר למקום, גם הביציות ישאבו.
ומה יצא אחרי כל ההילולה הזאת? לא פחות מ-23 ביציות. אבל לפני שהצלחתי לשמוח, לקחתי זמן להתאושש מהניתוח, מהלילה הזה, מהכאבים, מהשוק.
ואני לא אגיד לכם עכשיו שזה עבר לי בקליל, כי זה לא. אבל היה לי מזל ענק. בגלל אמא שלי המדהימה שניהלה
את האירוע הזה כמו גנרלית מנוסה וגם בגלל שהייתי מוקפת בצוות הרפואי באמת הכי טוב שיכולתי לבקש. התלבטתי מאוד אם אני רוצה לדבר על זה בכלל. כי לא רציתי שמי שתשמע את זה עכשיו תלחץ ולא רציתי להכניס לפה אשמה, בושה, עוד פחד.
אבל, אם כבר התחלתי בלדבר על הכול, אין לי ברירה אלא להמשיך. ומה לעשות שזה היה חלק מההכול אצלי?
כמו כל הליך רפואי. יש סיבוכים. אבל במקרה של הקפאת ביציות, הם באמת מינימליים. אז כנראה שלגוף שלי
לא התאים לצאת רגיל ולא היה יכול שלא לעבור את זה בלי איזו דרמה מפוארת.
רופא: "סיבוכי הטיפול, הם בסך הכל, צריך לזכור, גם בטיפולי ה-IVF, מועטים ביותר. בכלל, ביום הראשון, שני,
שלישי נדיר מאוד תופעות לוואי כי התהליך עוד לא התחיל, אבל לקראת סוף התהליך, השחלות יכולות מאוד לגדול. כמו שאמרנו, המטרה היא יותר מביצית אחת, אז אם יש שחלות שיש בהן בדרך כלל רזרבה גבוהה, שחלות יכולות לגדול, לעשות כאבי בטן, מיחושים. הסכנות שבטיפול יכולות להיות, בגלל שהשחלה גדולה, היא יכולה לעשות שיזור, להסתובב סביב עצמה, כמו שאת חווית לצערנו. שזה די נדיר, אבל זה דבר שהוא קורה.
מה שיכול להיות בסיבוכים, יכול להיות שבגלל שדקרנו את השחלה הרבה פעמים, היא יכולה לגרום לאיזשהו דימום, ברובו הוא לא יהיה מסוכן, ולכן בדרך כלל אנחנו תמיד ממליצים יום אחרי השאיבה לקחת יום מנוחה, לא לחזור מיד לעבודה, יהיו אי אילו מיחושים. אבל כמו שאמרתי, סיבוכים משמעותיים כמו הדימום או זיהום, שגם הוא סיבוך שיכול להיות מכל חדירה לתוך חלקים הסטרילים של הגוף, הם בסך הכל סופר סופר נדירים, ומדובר
בפחות מאחוז."
ואחרי שהחלמתי, חקרתי, שאלתי, קראתי, צחקתי על זה, ושוב התבלבלתי, ואז בכיתי, והמשכתי לשאול ולבדוק עוד, ואז גם עוד קצת לצחוק על זה, הבנתי שזה פשוט מה שזה. סיבוך. לא הייתה לי או לאף אחד אחר דרך למנוע את זה. זה פשוט קרה.
וזה גם חלק מתהליך ההחלמה. לקבל את זה, שיחד עם כל המתנות שזכיתי בהן בחיים, יש גם טלטלות.
אולי ההחלמה, קצת כמו עם המחזור שלנו, היא לא ליניארית, היא מעגלית. ולפעמים כשאני מעבירה את
האצבעות שלי על הצלקת הזהירה שנשארה לי, היא מזכירה לי לא את הכאב של היום הזה, אלא דווקא את כוח החיים של מה שהבריא.
[מוזיקה]
ובגלל שלא עברתי בעצמי את הליך השאיבה לפי הספר, ביקשתי מפרופ' וייזר שיעבור איתי על הפרוטוקול
הרגיל, מינוס הסיבוכים.
רופא: שאיבת הביציות היא לא ניתוח. היא אולטרסאונד וגינאלי כמו שעשו במהלך בדיקה גופנית. אולטרסאונד וגינאלי שואב עם מחט דקה את כל הזקיקים מתוך השחלות. זה עובר לחלון של המעבדה שנמצא סמוך לחדר ניתוח. המעבדה מוצאת בתוך הנוזלים את הביציות.
בסופו של התהליך האישה עוברת להתאוששות. רובן עושות את זה בהרדמה. מבחינתנו אין בעיה לעשות ללא הרדמה. לנו אין בעיה להתאים את עצמנו למה שרוצה האישה. היא מתאוששת מהרדמה והיא תקבל מכתב שחרור, בו יכתבו מספר הביציות שנשאבו. צריך לזכור שמספר הביציות שנשאבו הוא לא מספר הביציות שיוקפאו.
אני מזכירה שמקודם אמרתי שנשאבו לי 23 ביציות, אז בסוף הוקפאו 18. ח"י ביציות.
רופא: "במעבדה הביציות עוברות תהליך של קילוף זה נקרא, ורק ביצית שהיא בשלה. בשלה זאת אומרת שהיא השלימה חלוקה גנטית ראשונה. זה נקרא מיוזה ראשונה. רק הביצית הזאת היא ביצית שאפשר אחרי זה להפרות
אותה, ורק היא תוקפא.
ולכן למחרת יגידו לאישה כמה ביציות הוקפאו. שזה יכול לנוע בין 50 ל-90 אחוז מהביציות שנשאבו. לכן צריך לזכור שהמספר שכתוב במכתב השחרור ושנאמר הוא לא המספר שהוקפא. "
אז וייזר דיבר על המעבדה. מה זו המעבדה הזאת ומה עושים שם? חזרתי ליחידת ה-IVF ב"מאיר" כדי לראות
לאן הגיעו הביציות שלי, ומה המצב שלהן. פגשתי שם את מנהל המעבדה, ד"ר מתן לוי, שהוביל אותי לתוך החדרים הסטריליים שבתוכם שואבים ומקפיאים את הביציות."
ד"ר לוי: "מה שאנחנו עושים, אנחנו מקפאים עמדה, וזו עמדת בעצם שאיבת הביציות."
אחרי שאני מתארגנת ולובשת חלוק, ד"ר לוי מכניס אותנו למעבדה. המעבדה צמודה לחדר הניתוח. והוא מראה לי שבין חדר הניתוח שבו מבצע הרופא את השאיבה לבין המעבדה, יש מין חלונית קטנה, שדרכה מעבירים את המבחנות עם הזקיקים שנשאבו.
ד"ר לוי: "המבחנה היא מבחנה של נוזל זקיקים שהרופא שואב, רופא, רופאה, גניקולוג, גניקולוגית, שבתוך הנוזל הזה, בתוך המבחנה הזאת, שנראית ככה, יש כמה מיליליטרים, שבתוכם נמצאת ביצית. ביצית לא נמצאת לבד, נמצאת עם תאים שמקיפים אותה, תאי קומולוס, תאי העננה והיא מרחפת לה בפנים, בתוך הענן הזה, בתוך המבחנה הזאת. אבל אנחנו מן הסתם צריכים למצוא אותה.
חן: "האם זה ביצית אחת פר מבחנה, או…?
ד"ר לוי: "בדרך כלל כן."
חן: "כן."
ד"ר לוי: "ומניחים כאן. ואז לאט לאט מבחנות מצטברות כאן."
בשלב הבא הזקיקים עוברים תהליך זריז על ידי אנשי המעבדה כדי לשמור עליהן במצב תקין, ולהבין כמה
מהביציות בשלות מספיק כדי להכניס להקפאה. זוכרים שאמרנו קודם שזה לא רק הכמות, זו גם האיכות.
ד"ר לוי: "הצלחת כבר, הביציות האלה, עוברות לצלחת אחרת. יש לנו צלחות גידול. אפשר לראות אותן פה.
זו צלחת הגידול הראשונה. אנחנו קודם כל שוטפים אותה לתמיסה חדשה, סטרילית, נקייה, שהיא טובה עבורה. כלומר, היא יכולה לגדול בה למשך שעות. אנחנו לוקחים את הביציות האלה, אנחנו מפשיטים אותן מתאי העננה האלה שמקיפים אותן, עומדים את הבשלות שלהן, גם כנקול תחת סטרוסקופ כזה בהגדלה יותר גדולה. אנחנו עכשיו ממש רוצים לראות את הביצית, האם יש לה איזשהו סמן שנקרא גופיף קוטבי ראשון. אם יש לה פולר בודי
ראשון, זה אומר שהביצית בשלה. היא עכשיו נתנה לנו איזושהי אינדיקציה מורפולוגית, כלומר, צורה חיצונית שלה, מראה לנו שהיא בשלה להפריה. לא כל הביציות, רק 80% מאלה שנשאבות במצב רגיל, לא משנה מה סוג הטיפול, הן ביציות בשלות."
כמו שפרופ' וייזר אמר קודם, לא כל הביציות בשלות מספיק כדי להיכנס להקפאה. תלוי באישה, אבל אחרי כל שאיבה, משהו כמו עשרה עד 50% מהביציות לא יעברו את השלב הזה. הממוצע עומד על בערך שמונה ביציות בשלות מתוך עשר.
בהמשך, ד"ר מתן לוקח אותי לחדרון קטן שבו עוצרים את הזמן.
ד"ר לוי: "זאת עמדת ההקפאה. יש פה אמבריולוג נוסף שיושב, לוקח את הביציות האלה ועושה להם את ההקפאה. "
עד לפני כמה שנים, שיטת ההקפאה לא הייתה משוכללת כמו השיטה שנהוגה היום. וכמו בהקפאה של אוכל בפריזר, גם פה היו נוצריםגבישי קרח קטנטנים שסיכנו את הביצית.
בשיטה החדשה שנהוגה היום ונקראת ויטריפיקציה או זיגוג, הביצית קופאת במהירות כל כך גבוהה שהגבישים לא מספיקים להיווצר, ורמת השרידות של הביצית עולה בצורה משמעותית מאוד.
ד"ר לוי: "זורקים את כל שמונת הביציות הבשלות לתוך מדיום שנקרא מדיום דופליפיקציה, שהוא מאוד מאוד צמיג, ואת המדיום הזה עם הביציות במספר קשיות שכאלה, טובלים מיידית לתוך חנקן נוזלי מינוס עשרים אלף מעלות בשנייה. "
חן: "וואו!"
ד"ר לוי" "זה קופא בטיל. זה נשמע כמו לא כוויה, אבל כמו הרתחה, צצסט כזה שנוגעים מים בתוך, לא יודע מה,
מחבת לוהט"
ממש ליד עמדת הקפאת הזמן, עומדות קפסולות הזמן. המצאה שלי. אבל הכוונה היא למיכלי איחסון קפואים,
שלתוכם נכנסות הביציות בתוך קשיות קטנטנות. ד"ר מתן פותח את המנעול, ומרים את המכסה העליון של הפריזר הענק הזה.
ד"ר לוי: "את רואה? כל האדים האלה זה אדים בעצם של חנקן. זה חנקן עכשיו, כשאנחנו נושמים אותו באוויר, 80% מהאוויר שאנחנו נושמים הוא חנקן, וזה מה שאת עכשיו בעצם רואה וגם נושמת. וזה כל הזמן מתאדה. המיכלים האלה בעצם יכולים לא להיות מחוברים לחשמל, הם כל הזמן מתמלאים בתוך הנוזל החנקני הזה. החנקן
מקפיא את הדגימות שבפנים. כלומר, גם אם עכשיו תדחפי את האצבע שלך פנימה, את תקבלי כווית קור.
הוא מסביר שהביצית מוגנת על ידי כמה שכבות של תאי איחסון, שנכנסים אחד בתוך השני, כמו בבושקה מזערית. ככה שהביצית היא הבבושקה הכי קטנה.
הורדתי את המשקפיים וניסיתי להסתכל עמוק פנימה, אבל, למרות שהיא התא הגדול ביותר בגוף האדם,
היא עדיין בלתי נראית בלי מיקרוסקופ.
ד"ר לוי: הכל טבול פה בפנים. עכשיו כשאת מוציאה עכשיו מוט מתוך שרוול, את רואה את הגובלץ, ואת רואה קשיות. את רואה? אני לא מוציא אותן."
שיטות האיחסון מאוד מוקפדות ועל כל קשית כזו, יש קוד מיוחד ששייך למטופלת, ככה שיהיה אפשר לאתר את הביציות שלה בתוך התא הענק הזה שמכיל אלפי ביציות.
חן: "אה, זה חמוד, זה ממש כזה...נראה כמו…"
ד"ר לוי: "פיצי".
חן: "כן, נראה כמו החלק הפנימי של עט"
ד"ר לוי: "אבל למה אני מראה לך את זה? תראי כמה זה קטן וכמה זה גדול. מה זה אומר? אין פה מטופלת אחת
במיכל אחד. יש פה 5000 מטופלות."
חן: "פה יש חמשת אלפים מטופלות?"
ד"ר לוי: "כן. 6000 ליתר דיוק."
חן: "וואו!"
ד"ר לוי: "אז פה ששת אלפים עוד."
חן: "זה אומר שבכל מבחינה כזאת,"
ד"ר לוי: "כן, יש כמה קשיות. את רואה, בכל גובלט כזה, בכל איזשהו תא איחסון, יש כמה קשיות."
חן: " אני מקווה שהקשית שלי סגולה, אגב."
ד"ר לוי: "זה מה שרשמו לך?"
חן: [צוחקת] "לא, זה הצבע האהוב עליי".
ד"ר לוי: "צבע אהוב סגול?"
חן: "כן"
[מוזיקה]
עד כאן, הפרק השלישי בסדרה "למה את מחכה?" על הקפאת ביציות וכל מה שמסביב לזה.
בפרק הבא נדבר על כמה עולה ההליך הזה וכל מה שנלווה אליו, מי צריך או לא צריך להיכנס לנו לרחם,
וגם על התפקיד של הגברים כשזה נוגע לפוריות שלנו.
תודה לאלון מגדל, שערך ועיצב את הסאונד, אני חן זאוסמר. בואו תקפצו איתי לפרק הבא.
[שיר : "כבר לא לבדה (הי גברת) - עוזי נבון"
היי, גברת! האם את שמי את זוכרת?
או שמא תמונה אחרת בראשך עכשיו?
היי, גברת! הותרתי בראשך מזכרת,
אך השמועה מספרת שאת כבר לא לבד.
היי, גברת! שמעתי שהיית בכינרת,
הוא חשב על אחרת, על מי את חשבת?
היי גברת!, זו הטינה שאת נוטרת,
אך בראשי כמו הכותרת - רק משפט אחד
היא כבר לא לבדה
היא כבר לא לבדה
היא כבר לא לבדה
היא כבר לא לבד
היי, גברת! אותה אחת אך בשינוי אדרת,
סטית לגמרי מהדרך, איך את לא רואה?
היי! עיוורת, החלטת לככב בסרט,
עצוב לראות איך היא מוכרת עכשיו את גופה
היי! אילמת, ציפיתי לתשובה הולמת,
אך הגברת נעלמת, מותירה דממה…
היי! גברת, נותרה לי רק המחברת,
ביד שנייה עופרת, כך להיט נכתב
וזה הולך בערך כך עם המקצב…
היא כבר לא לבדה
היא כבר לא לבדה
היא כבר לא לבד
כולם ביחד, אל הגשר הקצר, קדימה…
אל הגשר הארוך, כולם ביחד
שבור את זה עכשיו
עכשיו אחרת…כן
היא כבר…לא לבדה
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments