איזה כיף לדבר עם סהר גל! סהר מחנכת למיניות ומאסטרנטית בנושא חינוך מיני בלתי פורמלי שמתקיים בבתי ספר. אנחנו מדברות בשיחה נעימה על מיניות של בני ובנות נוער, על החשיבות לתווך להם את הנושא, על השאלות שלהם, על דתל"שיות יציאה מארון הקודש ותענוגות החיים, על מרידה בדברים שגדלנו עליהם, ועל הפעם הראשונה המושלמת אצל גניקולוגית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/05/2023.
[תיפוף]
רונה: [לוחשת] היוש, לא עובר לי, זה הקול שלי. אתם ואתן על "לחישות ונשיכות", פודקאסט קצת אחר. אז בואו נדבר בשקט, אבל בווליום גבוה, בואו נעשה מהאישי פוליטי. נדבר על נכות, על מיניות, על קולנוע, על הכוח שבצבע ועל התשוקה המטורפת הזאת לחיים. אני רונה, קולנוענית נכה, מנחה למיניות, ג'ינג'ית ופרפראזה על סימון דה בבואר. אני לא נולדתי רונה סופר, אני הפכתי רונה סופר וגם האורחים והאורחות שלי. אז יאללה בואו נתחיל.
[מוזיקה]
רונה: האורחת שלי היום היא סהר גל. קיבוצניקית, דתל"שית, יפת עיניים ומחנכת נוער למיניות בריאה. שלום סהר.
סהר: שלום רונה.
רונה: גברת גל. שנתחיל בהרמת כוס?
סהר: לגמרי.
רונה: כוסית, הרמת כוסית. כוסית, לחיים.
סהר: לחיים.
רונה: הופה!
[לוגמות]
רונה: אהה! אוי שמע ישראל.
סהר: [צוחקת]
רונה: אוי זה חזק. מה זה? איזה וויסקי זה?
סהר: או ווה.
רונה: את מרגישה? אוקיי, אממ… מה עניינים?
סהר: מצוין, כיף, כן.
רונה: ממש כיף שהגענו לפה, הצלחנו להגיע. את מגיעה מהצפון הרחוק, נכון?
סהר: כן, אני מגיעה מעמק יזרעאל, קיבוץ אלונים. אני יודעת שכשאומרים לתל אביבים צפון, אז הם חושבים צפון העיר.
רונה: לא, מה… לא נכון.
סהר: [צוחקת]
רונה: יש לי שאלה,
סהר: כן.
רונה: מה מפחיד אותך?
סהר: ג'וקים.
רונה: ברצינות?
סהר: ממש, פחד.
רונה: ברצינות?
סהר: פחד עמוק.
רונה: וואו. אז אני רוצה לספר משהו לגבי ג'וקים. ג'וקים ורונה, אוקיי?
סהר: [מצחקקת] זה הכי חשוב לפודקאסט.
רונה: כן. שאני, אני כאילו רוצה להגיד לך שאני באיזשהו שלב בחיים שלי הבנתי שאם אני רואה ג'וק אני לא יכולה לקפוץ על השולחן ולצעוק 'אמאלה ג'וק', אני לא יכולה לעשות את זה. מה האופציה היחידה שיש לי? להתחבר לג'וקים. I shit you not, זה מה שעשיתי. אני פשוט לימדתי את עצמי לא להיגעל מהם. אני רואה היום ג'וק, זה לא מזיז לי.
סהר: או מיי גוד.
רונה: חישלתי את עצמי בזכות הנכות שלי. זו נכות אנטי ג'וקים. בבקשה.
סהר: יפה.
רונה: כן, כן.
סהר: שיחקת אותה.
רונה: ריתקתי אותך נכון?
סהר: לגמרי,
רונה: וואו, זהו. גמרנו את השיחה.
סהר: היה כיף.
רונה: כן, יאללה ביי.
סהר: יאללה.
רונה: נו, ספרי לי מה עניינים? מי את ולמה יש לך עיניים כאלה יפות?
סהר: [צוחקת] זו שאלה שצריך לשאול את ההורים שלי. אני סהר. אני בת 38 וחודש וחצי. אממ… אני גרה בקיבוץ אלונים, אבל לא גדלתי בקיבוץ אלונים, גדלתי בקיבוץ דתי, קיבוץ בארות יצחק. אממ…
רונה: דתל"שית.
סהר: יצאתי מהארון! [מצחקקת] פעם זה באמת היה פרט שקצת הסתרתי, אני מודה. לא בגלל שהתביישתי בזה שיש לי משפחה דתית, אלא בגלל שהתביישתי בזהות של דתל"שית והיום זאת זהות שאני ממש אפילו סוג של גאה בה. יש לי, אני בת הזוג של ניר. אנחנו ביחד כבר 20 שנה.
רונה: וואו.
סהר: וזה כמו יין טוב, זה רק משתבח.
רונה: כן?
סהר: תקשיבי, מטורף.
רונה: אוי זה משפט מהמם.
סהר: אה, איש אהוב ויקר. ויש לנו ביחד שלושה ילדים. אורי בת 12 ופלג בן 9 וניצן בן 4. יש את אולף הכלב. אממ… הדיי ג'וב שלי.
רונה: כן.
סהר: זה מורה. אני מורה בבית ספר, בית ספר דמוקרטי בנהלל. אבל בגדול, חוץ מהיותי מורה אני עושה המון, המון דברים אחרים. אני מתעסקת בחינוך מיני גם בבית ספר, אבל.
רונה: מלכה! דתל"שית שרמוטה!
סהר: [צוחקת] ידעתי שאני יאהב להתראיין לפודקאסט שלך.
רונה: כי זה מסתכם לזה בסוף.
סהר: אני דתל"שית שרמוטה גאה!
רונה: לגמרי, כולנו, כן, It takes one to know one.
סהר: לגמרי. אז חינוך מיני בכל מיני היבטים. אז גם כאילו עם ההורים וגם מפגש עם אנשי ונשות מקצוע ואנשי ונשות חינוך. יש לי קהילת פייסבוק שאני אחת מהמנהלות שם, "חינוך למיניות חיובית" ופודקאסט מגניב לנוער. וגם אני לומדת בתוכנית, אני מאסטרנטית בתוכנית למגדר בבר אילן ואני חוקרת בעצם את הנושא של חינוך מיני מכמה היבטים.
רונה: איזה היבטים?
סהר: אני בעצם, בעצם ההיבט שמעניין אותי לחקור הוא הלמידה או החינוך שקורה בין בני נוער שמדברים ומדברות אחד עם השנייה על מיניות בתוך בית ספר. בעצם השיחות שלהם על מין בבית ספר ואיך הם לומדים מזה על מיניות. אממ ומה בעצם התרומה של זה לסובייקטיביות המינית שלהם.
רונה: כן.
סהר: איך הם רואים עצמם כסובייקט מיני וזהו.
רונה: מעניין הקטע הזה שבאמת ההרגשה שלי בתור מי שמתעסקת בחינוך למיניות וכאילו ובעונג, עונג. אני אוהבת את המילה הזאת, בהקשר של חינוך מיני. זה לא רק לשים קונדום, זה גם תדעו להנות.
סהר: לגמרי.
רונה: מהגוף שלכם.
סהר: own it.
רונה: yeah bitch.
סהר: [צוחקת]
רונה: אבל זה
סהר: קטעת את חוט המחשבה של עצמך. זה עוד לא קרה.
רונה: קטעתי, אלוהים ישמור, זה קורה לי יום ולילה. שוכחת מי אני. אממ… כן, נזכרתי מה רציתי להגיד. שכאילו נוער הוא באמת באיזשהו מקום, לא באיזשהו מקום, מקום אחד, הם נורא מסכנים. כי הם באמת חשופים לנושא הזה של מיניות מכל עבר ובכל מקום הם מקבלים את זה ויש להם פאקינג פורנוגרפיה בכף ידם. ואני מרגישה ותתקני אותי אם אני טועה, שהם לא, שאין מי שמתווך להם את זה. הם מאוד חשופים, הם כאילו ככה הם לומדים, ספר ההדרכה שלהם זה סרטי פורנוגרפיה. כאילו can you elaborate?
סהר: כאילו ברגע שאמרת שהם מסכנים, אני כאילו על זה אני רוצה לערער, גם על ההנחה הזאתי. גם להגיד שכולנו חיים בתוך מרחב פורנוגרפי. גם את ואני והחברות והחברים שלנו. אנחנו, כאילו הפורנוגרפיה מחנכת את כולנו בגדול. אני עד היום פוגשת חברות שהן לא יודעות דברים שבעיניי אני חושבת שהם נחשבים כנורא, נורא בסיסיים. עכשיו, הן לא יודעות את זה לא כי הן טיפשות, זה כי אף אחד לא לימד אותן את זה. וכשאני אומרת על הידע, אני לא מדברת על איפה נמצא הדגדגן או איך.
רונה: זה גם חשוב.
סהר: שזה גם חשוב או איך מגיעים לשפיכה נשית שזה גם כאילו חשוב, למרות שלהגיע לשפיכה נשית זה לא דבר חשוב. נגיד. לא חייב להיות דבר חשוב לפחות. אבל יש גם עוד מידע כמו שמותר לך להגיד מה את רוצה בתוך המיניות ומותר לך לרצות ומותר לך לא לרצות ומותר לך כל מיני דברים. כאילו החוויה הזאתי היא חוויה שאני חושבת שאנחנו ובני הנוער ובנות הנוער חולקים ביחד. ולכן במובן מסוים המון מהידע שיש לך ולי כמחנכות למיניות זה גם ידע שיכול לתרום למבוגרים ומבוגרות. עכשיו, ההיבט של המסכנים של הבני נוער, אני לא חושבת שבני נוער מסכנים. אני חושבת שהם חיים בתוך מציאות, דרך אגב, גם את ואני בדור אמנם אחר, אבל גם אנחנו חיינו בתוך מציאות ששידרה ולימדה אותנו מסרים מסוימים. ועכשיו בני ובנות הנוער חיים בתוך עולם מסוים שמשדר להם מסרים מסוימים. וחלקם באמת אין מי שמתווך או מדבר איתם על הנושא הזה וחלקם כן. לא יכולה להגיד שכולם אותו הדבר. אני כן יכולה להגיד שאני מרגישה שאנחנו כעולם או כחברה, אנחנו לומדות ולומדים לתווך את הדברים, לגעת בהם, לדבר אותם. זה מאוד, מאוד מאתגר וכאילו זה לא, את יודעת, אין את כל התשובות ביד ולא כולם חווים את אותם דברים, אבל אני לא רואה אותם כמסכנים, אלא כ…
רונה: איך את הגעת לזה?
סהר: לחינוך המיני?
רונה: כן.
סהר: אה… [מצחקקת] זאת שאלה טובה. בגדול, היה לי משבר גיל 29 כזה. הייתי אמא לשני ילדים כבר. והיה לי דיכאון אחרי לידה שלא ידעתי להגיד אותו בזמן, אבל הדיכאון הוביל לזה שהייתי באיזשהו משבר חיפוש כזה, את יודעת, לחפש את עצמך. והגעתי לבית ספר חדש, היה אז בשנתו השלישית, כמורה לביולוגיה בשנה הראשונה, בסטאז'. והסתכלתי על ספר כזה של ביולוגיה של מה צריך ללמד ילדים, מה אמורים ילדים וילדות בכיתה ז', מה אמורים ללמוד. ובעמוד האחרון היה כזה התייחסות למיניות, אבל ממקום של רבייה. אני זוכרת שהיה שם רבייה של דשא ורבייה של פילים. כן, ואז באתי למנהלת שלי ואמרתי לה 'תגידי, מי מלמד ילדים חילוניים מיניות?' עכשיו, כל זה קרה גם במקביל לחיפוש שקשור אליי אישית, כן? שלא קשור לחינוך. אבל זה היה שני תהליכים מקבילים שבסוף הם התחברו כמובן כמו הרבה תהליכים. אבל זה היה כזה במקביל. ואז היא אמרה לי כזה שיש שיעור לבנות של כיתה ה'. ואמרתי לה 'מי מלמד את הבנים? ומה קורה ב-ו' וב-ז'? גם שם צריך ללמד'. ואז היא אמרה לי כאילו, 'קחי את המקל, לכי על זה'. וזהו, מפה הדברים התגלגלו.
רונה: וואו.
סהר: כן.
רונה: האמת שזה באמת אממ… אני כאילו רוצה להגיד שאני, החיים שלי קצת סטו מהמסלול. אבל נראה לי שחינוך מיני זה באמת משהו שכאילו… את יודעת בהרצאות שלי אני מדברת על כאילו על הנושא של איך אני כשעברתי שיקום ונפצעתי פציעה שנקראת פציעה רב מערכתית. כאילו הכל. כל, כל מה שיש מעורב. ובפציעה הזאת את נפגעת בכל חלקי הגוף שלך. ואחרי זה לא דיברו איתי על מיניות וזה באמת נשגב מבינתי שזה, לא קשור לזה שזה היה במאה הקודמת ובירושלים, זה כאילו עד היום לא מספיק מטופל.
סהר: אני חושבת שההבדל בינך כבת נוער של אז, רונה של…
רונה: כן.
סהר: לבין נגיד בני ובנות נוער שלא עברו איזושהי פגיעה רב מערכתית שכזאת, בואי נגיד בן או בת נוער רגילה צריכה, לא יודעת להגיד גם רגילה כי לא יודעת אם יש דבר כזה, אבל לצורך העניין שלא עברה פגיעה כזאתי, צריכה להכיר את עצמה ואת הגוף המשתנה שלה בגיל ההתבגרות ולאהוב ולהתאהב בו ולהכיר אותו ולאהוב את מה שקורה לה שם או ללמוד לפחות להכיר את הדבר הזה. מי שעוברת פגיעה כמו שאת עברת, צריכה בעצם לעשות היכרות נוספת. וכשאת חיה בתוך חברה שלא מלמדת אותך שאת כ, איך להגיד? נכה? בעלת מוגבלות? מה הפוליטיקלי קורקט הנכון?
רונה: הפוליטיקלי קורקט זה אישה עם מגבלה. אבל אני לא אוהבת את זה.
סהר: אחלה. אז איך את אוהבת?
רונה: אני נכה.
סהר: נקרא לך נכה. יא נכה, נכה רונה. [צוחקת] לא אין כמוך, אין עלייך. אז נערה נכה, נערה נכה או נער נכה צריכים, שהם לא חיים בעולם שאומר נכות היא דבר יפה, נכות יכולה להיות דבר סקסי, נכות, גם נכים זכאים להיות במיניות. אז את כאילו, החברה לא אומרת לך את זה אז את גם נערה שהחברה אומרת לך 'מיניות זה לא בשבילך, כן?' גם נכה שהחברה אומרת לך 'מיניות זה לא בשבילך', עכשיו לכי תהיי נערה מינית כנה. כאילו זאת זהות מאוד מורכבת. ואה רגע, [מצחקקת] בואי נוסיף את הדתיות לתוך השיט הזה. [צוחקת]
רונה: וואו, וואו.
סהר: אז כאילו תראי כמה זהויות אומרות לך, 'רונה, מיניות ואת זה מפה והלאה'.
רונה: אולי בעצם התוו את דרכי.
סהר: יש מצב. נכון.
רונה: עם כל הלא האלה.
סהר: נכון.
רונה: כמה לא אפשר לשאת.
סהר: נכון.
רונה: אבל רגע שניה, אבל קטעת אותי. אז התחלתי להגיד לך שאני מעבירה הרצאות ובהרצאות אני מראה את הסרטים שלי ומדברת על הנושא הזה ואז שאלה מאוד שכיחה שאומרים לי, אומרים לי 'אוקיי, סבבה, אז איתך לא דיברו על מיניות אבל גם איתנו לא דיברו על מיניות' ואז אני כזה… ששש…
סהר: אבל אצלך זה כפול.
רונה: נו תשכנעי אותי שאני צודקת.
סהר: בטח שאת צודקת.
רונה: תודה רבה.
סהר: לא, אני משכנעת את המשוכנעות. אבל כאילו בא לי להגיד להם נכון, אתכם לא דיברו על מיניות. אבל כשיש לך זהות מורכבת גם מנכות, גם היותך בתוך חברה שמרנית וגם אישה זה כפול שלוש.
רונה: ודתל"שית.
סהר: כן אמרתי, חברה שמרנית, דתיה.
רונה: אה, אוקיי, שמרנית.
סהר: נגיד אני, אני מחזיקה מתוך השלוש זהויות שלך אני מחזיקה רק שתיים. כאילו אני גם דתיה אז לא דיברו איתי על מיניות וגם אישה. אז דיברו איתי על מיניות בצורה מאוד מוסללת מסוימת, אוקיי? אז אל תוך המורכבות הזאתי נוספת גם הנכות, אז זאת זהות מאוד מורכבת כשהיא נפגשת עם מיניות.
רונה: בעצם את גדלת כילדה דתיה וחמודה?
סהר: לא יודעת אם הייתי חמודה.
רונה: כן, כל המודה אני וכל השיט הזה.
סהר: כן. שמע ישראל.
רונה: שמע ישראל. ה' אלוהינו, השם אחד. מתי כאילו יצאת מארון הקודש?
סהר: אממ… אני חושבת שבגיל 10 פחות או יותר כשסבתא שלי שלחה לי את חליפת המכנסיים הראשונה שלי. היא הייתה ורודה שני חלקים.
רונה: או וואו.
סהר: וחרשתי עליה את הצורה ותדעי, בקיבוץ זה קשה לחרוש על בגדים. כי את כזה שולחת את זה למכבסה וזה רק אחרי שבוע חוזר. אוקיי? וגם הייתי צריכה לחכות עד שזה יחזור מסימון. עכשיו כל הקיבוצניקים ממש מבינים…
רונה: מה זה סימון?
סהר: צריך לסמן את הבגד כדי שבמכבסה ידעו לאיזה משפחה זה שייך.
רונה: אוקיי, ולא קורה שמתבלבלים?
סהר: יכול להיות. בטח שזה קורה, ברור.
רונה: מטורף.
סהר: [צוחקת] אז זאת הייתה חליפת המכנסיים הראשונה שלי ובעצם פעם ראשונה שלבשתי מכנסיים כי אצלנו בקיבוץ היה אפשר ללכת עם מכנסיים אבל אמא שלי לא הרשתה. אמא שלי הייתה מתוך הקיבוץ, הייתה יחסית, ההורים שלי היו יותר שמרנים כאילו. אז אני חושבת שבגיל 10 התחלתי להבין שאני קצת…
רונה: עד היום הם שמרנים?
סהר: היום כבר הקיבוץ לא, היום כבר לא נחשבים ה-שמרנים, לא.
רונה: איך אמא שלך מקבלת את ה… אם מותר לדבר על זה.
סהר: מותר.
רונה: איך היא מקבלת את העיסוק שלך במיניות?
סהר: ההורים שלי מפרגנים בטירוף ברמת הלהגיע ראשונים להרצאות הראשונות שלי ולפרסם את הפודקאסט ולהקשיב לו ולתת לי הערות ומשוב. ההורים שלי מאוד גאים.
רונה: כן?
סהר: מאוד.
רונה: זה נורא חמוד כי באמת גם אמא שלי, גם אני גדלתי בבית שלא דיברו על פאקינג כלום, על מחזור היא לא דיברה איתי. וכאילו היום היא בכיף מזמינה את החברות שלה להרצאות שלי על אורגזמות.
סהר: גדול! זה מדהים. גם הם עשו תהליך.
רונה: בטח, בטח, ברור. אגב, נכון מה שאמרת קודם על להכיר את הגוף כשדיברת על מתבגרים, אבל זה לא רק מתבגרים. כאילו אני מניחה שהרבה אנשים, שלא לומר נשים לא מכירות את הגוף שלהן. ואת רוצה קצת לדבר איתי על זה?
סהר: אממ… כאילו הרבה נשים לא מכירות את הגוף שלהן. הדבר הזה של להסתכל על עצמי, על הפות שלי או על החזה שלי, על השדיים.
רונה: פות, מילה כזאת יפה.
סהר: [מצחקקת] רגע, נגיד את זה ב-ASMR, [לוחשת] פות.
רונה: אוי, כן, פות.
סהר: [צוחקת]
רונה: טה, טה, טה, טה.
סהר: זה משהו שכשאני אומרת לאנשים את החוויה הזאת של להסתכל על עצמך מול המראה ולראות את הפות שלך, להכיר אותו לדעת איך הפות נראית. זאת חוויה שחלק מהנשים, יהיה להן מאוד, מאוד קשה איתה. כשאת גדלה בחברה דתית פלוס נגיד נוסיף את הזהות שלך כנכה, אז זה מוסיף מאוד, מאוד מורכבות בכלל להסתכל על עצמך מול מראה. כאילו אני לא זוכרת חוויה בבית שבה עודדו אותי להסתכל על עצמי מול מראה. אני זוכרת שהייתי מסתכלת על מראה בהיחבא. כאילו זה אסור. היום כשאני מסתכלת מול מראה אני צריכה להגיד לעצמי כל הזמן, 'סהר, זה מותר, זה מעולה, זה מדהים', כאילו אני מחזקת את עצמי פנימית כשאני מסתכלת מול מראה. מזכירה לעצמי שזה ממש סבבה. אבל את יודעת, כאילו כל זה מתחבר לי, את יודעת, להסתכל על עצמך מול מראה ולאהוב את הזהות שלך…
רונה: כן.
סהר: זה מתחבר לי ממש ללקבל את כל הצדדים בזהות שלך. כי אני אמרתי לך, מגיל 10 כאילו הבנתי שמשהו במחשבות שלי שונה משל אחרים, אבל בגיל 16 יצאתי מהארון. כאילו בגיל 16 ישבתי בגן משחקים עם ההורים שלי בפסח, זה היה אחרי שחזרתי מהבומבמלה. אכלתי שם פיתה דרוזית.
רונה: או מיי גוד.
סהר: וואי אני חולה על פיתה דרוזית! וחזרתי משם וישבתי מול ההורים שלי ואני זוכרת ש…
רונה: פסח!
סהר: כן… יה בייבי! ואמרתי להם,
רונה: מאוהבת.
סהר: אמרתי להם 'אני חושבת שאני לא דתיה ואכלתי גם פיתה'.
רונה: אמרת להם?
סהר: כן. וזה היה, דרך אגב, זה היה הקש ששבר את גב הגמל כי עד אז עשיתי הכל. כאילו את כל הרשימה של השרימפסים, בשר וחלב, אוכל ביום כיפור, חילול שבת, מכנסיים, גוזיות, ביקיני בחוף הים. רשימת הצ'ק ליסט…
רונה: צ'ק, צ'ק, צ'ק.
סהר: את הכל עשיתי ורק נשאר לי הלאכול לחם בפסח. וברגע שעשיתי את זה, אמרתי זהו. עכשיו, אה וגם להזדיין וכל זה כמובן, זה היה לפני ברשימה.
רונה: כמובן.
סהר: ואז באתי אליהם ואמרתי להם את זה. ובעצם התגובה שלהם הייתה תהליך מאוד חשוב בלקבל את הזהות שלי. כי התגובה שלהם הייתה 'או מיי גוד, מה עשינו לא בסדר?' מה את עושה?
רונה: כלום.
סהר: [צוחקת] 'או מיי גוד, מה עשינו לא בסדר? איך פגענו בה? מה עשינו לא בסדר בחינוך שלנו? איפה טעינו?' הם התאכזבו ממני. עכשיו כשאנשים מתאכזבים מהזהות שלך ומי שאת, אז גם את, זה גם פוגש אותך. עכשיו אם האנשים האלה הם ההורים שלך, אז את יודעת, זה כאילו, זה עוד יותר. זה רגע שניה, כאילו מה פגום בי? מה… מה לא בסדר בזהות שלי? ואז אני צריכה to own בחזרה חלקים מהזהות שלי שחלק מהם קשורים לדת וחלק מהם קשורים לאופי וחלק מהם קשורים גם למיניות.
רונה: כן.
סהר: ואת יודעת, אחד הדברים שלמדתי בתוך העולם הזה של המיניות זה להשתיק את הקולות שיש לי בראש שאני נכנסת למרחב המדהים הזה של המיניות עם עצמי או עם בן הזוג שלי. והקולות האלה הם קולות רועשים, רועשים כל כך ואת צריכה להשתיק אותם.
רונה: כן…
סהר: וחלק מהקולות האלה הם גם הקולות שאומרים לך 'את שרמוטה, את לא בסדר, את צריכה לרצות', את יודעת, כל הקולות האלה. ולהשתיק אותם זה חתיכת עבודה.
רונה: כן… אני ממש זוכרת את היום, אני ממש זוכרת את היום הזה שהייתי, כאילו היה לי חשוב. לא להגיד מן כזה טוב הייתה לי תאונה ואז איבדתי את אלוהים, לא ככה היה לי.
סהר: נראה לי איבדת אותו לפני זה, דרך אגב.
רונה: לא. לא. אני מוחקת את זה.
סהר: היית עם מכנסיים קצרות באוטובוס!
רונה: אבל זה לא קשור לאלוהים.
סהר: נכון.
רונה: זה לא קשור לאלוהים.
סהר: נכון.
רונה: ואני כל הזמן הרגשתי שאלוהים בתוכי. ואני מאוד כאילו מאמינה באלוהים ומאוד הולכת בדרכו או בדרכה או בדרכם. אבל כאילו, אבל זה לא… זה לא באמת קשור למה שאני אומרת בתפילה או… בעצם תפיסה נוצרית כזאת שחשוב לי יותר להיות בן אדם טוב וזה, כל מיני את יודעת, שטויות היפיות כאלה. אבל אני זוכרת את היום. אז היה לי חשוב בפני עצמי לדעת שזה לא, זה לא שכאילו אמרתי הייתה לי תאונה אז אין אלוהים. החיים הם טיפה יותר מורכבים מזה. אבל אני ממש זוכרת את היום שהייתי בבית חולים "לין" שבו השתקמתי. בית חולים המדהים ביותר בעולם. ואני זוכרת את היום הזה שהייתי בו ואכלתי. אוקיי? are you ready?
סהר: יס!
רונה: בשר וחלב!
סהר: מה זה היה? איזה מין בשר?
רונה: אלוהים שישמור אותי, אני לא זוכרת את הפרטים האלה.
סהר: [צוחקת]
רונה: אני כבר לא אוכלת בשר, אבל כאילו… אבל וזה באמת היה, זה באמת כאילו מין…
סהר: או מיי גוד רונה, גם נהיית שמאלנית. [צוחקת]
רונה: עזבי…
סהר: וואו.
רונה: חובבת זכויות אדם וכאלה…
סהר: אוי…
רונה: כן גועל נפש.
סהר: טפו.
רונה: ממש. וממש לא הייתי ילדה טיפשה, הייתי כבר בת 16 והייתי ילדה די אינטליגנטית, אבל באמת ציפיתי שמשהו יקרה.
סהר: נכון.
רונה: שמשהו יקרה מהשמיים.
סהר: נכון.
רונה: אחרת על מה גדלתי? מה כל השקרים האלה שהאכילו אותי כל הזמן? אז אין ברק מהשמיים. אז בשביל מה עד היום שמרתי על כל התר"ג מצוות?
סהר: נכון.
רונה: כן, אבל לא אכלו אותי מהשמיים. לא אז.
סהר: את יודעת, נראה לי כל דתל"ש או דתל"שית זוכרת את הרגעים האלו שבהם היא חשבה שאיזשהו ברק ירד מהשמיים ויפגע בה כשהיא… אני זוכרת את המנה החמה שאכלתי ביום כיפור. וואי זר וזרה לא תבין זאת. את הרגע הזה, תקשיבי.
רונה: לא יודעת, אני לא בטוחה שאת צודקת. כי אני חושבת שכולנו חיים באיזשהו סוג של פחד, ייסורים ודברים שגדלנו עליהם ואנחנו פתאום מגלים שכאילו… שלא יודעת מה, שזה דברים שצריך לבעוט בהם, שזה דברים שלאו דווקא מדויקים, שזה מה שגדלנו עליו, זה מה שלימדו אותנו. לא?
סהר: לא, אני לא בטוחה שכל אחת ואחד. כאילו… אני חושבת שאמרתי לך שאני מתיידדת עם הזהות הזאתי.
רונה: אגב, הוויסקי הזה מעולה.
סהר: נכון.
רונה: אני חשבתי שאני לא אשתה היום, אני כבר כמעט גומרת את זה.
סהר: הוא ממש טעים, נכון.
רונה: תביאי עוד, נו.
סהר: אממ…
רונה: תודה רז.
סהר: [צוחקת] אה, אני חושבת ש… אני חושבת שחלק ממה שגרם לי להתיידד עם החלק הזה בזהות שלי זה להבין שזה מיוחד. זה להבין שזה הרבה צדדים יפים בי קשורים לזה. כי אני כל הזמן ראיתי את הצדדים הלא טובים של זה. ומהרגע שהבנתי שיש לי חוויות חיים כל כך מיוחדות ויפות בזכות הדבר הזה ויש לי משפחה וערכים מאוד יפים שבזכות הדבר הזה. וכאילו את יודעת, את עושה תהליך to embrace it כזה.
רונה: כן.
סהר: לחבק את זה.
רונה: כן.
סהר: ואפרופו, את יודעת, אפרופו נגיד מיניות, אז חלק ממה שלמדתי זה שגם חילונים, לא מדברים איתם על מיניות. וגם הורים חילונים, יש להם פחדים אמנם אולי אחרים מהורים דתיים נגיד, אבל יש גם שם פחדים והימנעות ממיניות, אבל אולי זו אותה אפילו, כאילו אותה, כאילו בסוף זה עומד על אותו רצף כזה.
רונה: אותו פחד.
סהר: כן, כן.
רונה: מעניין.
סהר: כן.
רונה: כן. אגב, נאמר אם אני מנסה, אני כזה מנסה כל הזמן לקחת את זה חזרה אליי.
סהר: כמובן, זה הפודקאסט של רונה למי שפספסה.
רונה: או יה! אוקיי שימי לב, למשל מה את היית עושה אם אוקיי, לכי איתי אני משתוללת ככה…
סהר: תשתוללי.
רונה: ילדה בת I don't know, 15 שמגיעה לשיקום…
סהר: כן…
רונה: עם פציעה…
סהר: רב מערכתית, כן.
רונה: ונאמר, כאילו שימי את עצמך במקום הזה. נאמר את עכשיו עובדת בבית חולים ואיך, מה את היית מציעה לה? איך את היית? כי אני באמת חושבת על זה שמצד אחד אני כאילו מלינה על זה שמעולם לא דיברו איתי על זה. מצד שני אני חושבת, בואי שניה, נחזור לאותה ילדה עצבנית וג'ינג'ית שפתאום יום אחד עברה תאונת דרכים ופתאום הגוף שלה, לקחו אותו ממנה, כל השליטה עליו. ופתאום הרופא היה בא לדבר איתי והייתי מובכת. 'אל תדבר איתי על זה, עזוב אותי, די לך מפה', לא הייתי באמת מסכימה. אני חושבת. לא היה את הרופא או הרופאה או אחים או אחיות או כאילו…
סהר: אוקיי, אבל אם הם לא היו מדברים איתך כאילו בשביל לקבל את התגובה שלך, אלא רק היו או נותנים לך איזושהי תגובה מסוימת או נותנים לך איזשהו מידע מסוים בלי לצפות לתגובה שלך. לדוגמא, היו אומרים לך הרבה, הרבה, היית שומעת 'כמה את יפה, כמה את מהממת ואיזה כיף שאת כזאת גדולה וכבר התבגרת'. כאילו אמירות שלצורך העניין הייתי אומרת גם…
רונה: הרופא היה אומר לי איזה יפה אני?
סהר: לא. לא הרופא. אבל נגיד אני חושבת על המשפחה שלך או על האחיות בבית חולים שמלוות אותך, שמכירות אותך. או שהרופא או רופאה היו באים ונותנים לך אינפורמציה על גיל ההתבגרות ועל מה קורה שם. והייתה מגיעה אחות ואומרת לך 'תקשיבי, זאת מראה. אני יוצאת מהחדר, אני סוגרת את הדלת. תרימי את השמלה/חצאית/מכנסיים ותכירי את הפות שלך כי היא לא נראית כמו שהייתה נראית פעם'.
רונה: וואו.
סהר: ויש לך נקודה ממש מגניבה שם מעל הפתח של הנרתיק שתגעי שם ותרגישי מה זה ותתיידדי עם הדבר הזה.
רונה: איך תגעי שם כשאת חצי משותקת? איך תגעי שם? את לא יכולה לגעת שם. אין לך שום שליטה על הגוף.
סהר: אוקיי, פה נכנס החלק שבו אני לא מבינה כי אני לא אחות שיקום. אבל אחות של שיקום שתלמד איזה אפשרויות יש לך לפי הנכות שלך, לפי המגבלה שלך. אם יש לך יד אחת שפועלת, אז קדימה תפעילי את השרירים. ואם את יכולה להתהפך או כרית, אין לי מושג מה.
רונה: כן.
סהר: אבל שתלמד אותך להגיע לעונג גם אם את תעשי לה פרצופים של מתבגרת ג'ינג'ית מעצבנת, של כאילו 'באמא שלך לא אכפת לי'. תראי, כשאני מגיעה לסדנאות אני לא מלמדת את הנוער איך לאונן. גם אני לא מלמדת איך לעשות סקס. אני גם לא מלמדת איך להגיע לאורגזמה. זה לא מה שאני מלמדת. לכו תחקרו את זה. אני נותנת לכם ידע כדי שאתם בסוף תלכו ותחקרו את זה לבד. אותו דבר הייתי עושה עם נערה נכה בת 15. הייתי אומרת לה 'זה הידע' ובתוך הידע הייתי מכניסה גם את מה שנקרא, הפונקציונלית הגופנית או הפיזית שלה. 'לכי תחקרי את זה. אני סוגרת לך את הדלת ונועלת אותה כדי שתהיה לך פרטיות'. כי נראה לי שחלק ממה שקורה בבתי חולים שיקומיים זה שאין פרטיות.
רונה: כן, בהחלט.
סהר: וזה משהו שצריך לחשוב עליו. וחלק ממה שקורה זה שמתייחסים אלייך כפציינטית ולא כאל נערה.
רונה: כן.
סהר: ומפספסים את הנדבך הנורא, נורא חשוב הזה שבו יש פה נערה או נער מתבגר, מתבגרת שלצד הנכות שלה חווה גם דברים של נער או נערה מתבגר/ת.
רונה: כן.
סהר: זה חתיכת דבר.
רונה: בטח. זה מזכיר לי את הסיפור האלמותי שבפעם הראשונה שהלכתי לגניקולוגית, הלכתי לדוקטור מיכל לוריא, המושלמת באדם. ד"ר מיכל לוריא ארגנטינאית. אה, היא מקסיקנית. באתי אליה והגעתי כאילו קצת כזה מטומטמת כזה…
סהר: בת כמה היית?
רונה: נראה לי לא יודעת, 22 אולי. מן כזה… כי, כי, כי עם כל ה, עם כל המיניות שלי וכל הרצון שלי ל, ל, למגע ולאהבה. אני די… די ההתפתחות המינית שלי הייתה די מאוחרת. ואני זוכרת שהגעתי אליה ושכבתי על המיטה. ואז היא אמרה לאחות וזה פשוט היה מרגש. אמרה לאחות שתבוא רגע ושתחזיק ראי. והיא אשכרה הסבירה לי על הגוף שלי. וכאילו אני לא הבנתי כמה שזה, כמה שזה לא מובן מאליו הדבר הזה.
סהר: וואו.
רונה: פשוט הגניקולוגית יושבת ומסבירה איך אני נראית, מה יש לי כאילו. מה זה.
סהר: בעיניי זה, ככה צריך להיראות ביקור ראשון אצל גניקולוגית של נערות בלי קשר לנכות.
רונה: בטח, בטח.
סהר: כל נערה שמגיעה לגניקולוגית שזה מה שיהיה ואני גם חייבת להגיד, בא לי גם שלגברים יהיה את זה.
רונה: נכון, זה נכון.
סהר: אורולוגים.
רונה: באמת מפלים אותם.
סהר: אורולוגים, הם מגיעים הבנים לאורולוג רק כשיש בעיה כלשהי.
רונה: כן…
סהר: עכשיו, נכון שלגברים יותר קל לחקור את המיניות שלהם כי היא מה שנקרא, She's out there אבל גם הם, גם להם יש מה ללמוד על הגוף שלהם בגילאים האלה וגם אחר כך. כן.
רונה: כן, זה נכון. הם באמת קצת… הם באמת קצת כמו שאמר לי אממ… מר חרותי, שהוא אמר לי, היה קטע שאני ניסיתי לארגן קבוצה בבית חולים "רעות" לדבר עם גברים על מיניות ולא הצלחנו לארגן קבוצה כזאת. מדהים, הם פשוט לא הצליחו לאסוף מניין גברים שירצו לעבור את זה. אמרתי לו 'איך אתה מסביר את זה? אז הוא אומר לי 'טוב נו גברים, מאוד קשה להם לדבר על המיניות שלהם'. אם תתני את זה לנשים היה כבר עומד תור אם היית פותחת.
סהר: אני מסכימה.
רונה: משהו כזה.
סהר: אני חושבת שאם נעשה סקר בין החברות שלנו, נגלה שרבות מהן מדברות על המיניות שלהן. אפילו אני אגיד את זה שבשיחה המקדימה שלנו, את ואני דיברנו על מיניות. כאילו דיברנו על מיניות בלי, כאילו דיברנו את זה. גם עכשיו בנסיעה אפילו, בנסיעה לפה. וגברים, תשאלי כמה הם מדברים עם החברים שלהם באמת על חיי המין, על מיניות, לא על I nailed it או 'הזרמתי אותה' או מילים כאלה שהן ממש לא, מה הן אומרות? הן לא אומרות כלום. מילים שאומרות משהו על החוויה שלך, על מה שאתה רוצה ללמוד. כאילו יש גברים שמנהלים את השיח הזה, אבל הם לא ה-Majority.
רונה: כן.
סהר: את יודעת, אני מנסה לחשוב על מה אנחנו מדברות בעצם ואני אומרת לעצמי, וואי פאק, מותר להגיד פאק בפודקאסט שלך?
רונה: מותר להגיד הכל.
סהר: אז כאילו איזה, באיזה הצטלבות מטורפת כאילו את נמצאת או אני נמצאת כאילו של מיניות וזהות מגדרית של אישה. ואצלך גם יש את הנכה ויש גם דתל"שיות. זה כאילו את יודעת, זה הצטלבות שהופכת את כל העיסוק הזה סביב מיניות להרבה יותר מורכב.
רונה: כן. כן. וכאילו באמת אני אומרת, אממ… המין ה-so called חזק, הם די נדפקו בקטע הזה. הם נדפקו בהרבה דברים.
סהר: מי? אנחנו?
רונה: לא אנחנו, אנחנו לא המין החזק, אנחנו המין החלש.
סהר: אה באמת?
רונה: כן.
סהר: רגע פספסתי את זה, פספסתי את השיעור הזה.
רונה: עזבי, עזבי, יש טענה כזאת מטומטמת.
סהר: וואלה?
רונה: כן, כן. אבל, אבל זה באמת, אני חושבת שהם גם מאוד, הם באמת מאוד הוסללו לאיזו חשיבה גברית למה מעניין אותם, מה הם צריכים לאהוב. החיבוק המטומטם הזה שהם מתחבקים עם הפק, פק, פק על הגב.
סהר: [צוחקת]
רונה: וואי תתחבקו כמו בני אדם מה יש לכם? show them some love לא ככה מסומן חיבוק גברי, פק, פק, פק. כאילו באמת. האמת שמיניות גברית זה גם נושא שהוא, כבודו במקומו מונח.
סהר: לגמרי.
רונה: כאילו זה גם בטח יש לך הרבה מה לומר על זה.
סהר: אני אגיד את זה מהכיוון הנשי. עשיתי איזו סדנא לנערות צעירות, לא בבי"ס. ואחת הבנות, כאילו דיברנו בעצם על מיניות נשית ואז אחת מהן אמרה לי משפט שלא יוצא לי מהראש. היא אמרה לי 'אז בעצם כל הגברים שאני הולכת כאילו להיות איתם בין אם אני בסוף אתחתן איתם, כאילו איתו או אצא איתו, רק אהיה איתו באיזה דייט ראה בעצם פורנו ולמד בעצם מהפורנו איך אני אמורה להיראות. עכשיו, הוא יסתכל עליי ואני לא נראית כמוהן, אני גם לא מתנהגת כמוהן, מה יקרה כשאני אגיע איתו למצב אינטימי?' וזה מה שכל הזמן אני כאילו מרגישה שהאחריות פה היא דווקא על גברים ולא על נשים בהיבט הזה. כאילו גברים צריכים להיות אחראים לא ללמוד על מיניות מפורנו. פורנו זה לא המרחב ללמוד בו על מיניות.
רונה: אז מאיפה הם ילמדו?
סהר: זו שאלה כללית לנשים וגברים. מאיפה גברים ונשים אמורים ללמוד על מיניות, זו שאלה כללית. זה נגיד כותרת. אבל נגיד אחת התשובות היא 'לא מפורנו'. פורנו מלמד אותם, מלמד אתכם שיח או תקשורת מינית שיכולה להיות פוגענית, יכולה להיות, היא מאוד חד צדדית, היא מאוד הומוגנית. וכאילו מאיפה ללמוד, אני חושבת שזאת שאלת השאלות. ואם אנחנו נרחיב את זה אז נגיד שכאילו צריך ללמוד את זה בבית ובבי"ס. והשאלה שמטרידה אותי זה מה קורה אחרי בית ספר? אני בכל הרצאה שלי אומרת מה קורה לחינוך המיני אחרי בית ספר. כאילו בוא נגיד שדאגנו לחינוך המיני…
רונה: מה זה אחרי בית ספר? בגיל?
סהר: בגיל. סיימנו את גיל 18. 19. מה קורה? מי מלמד אותך ואותי על מיניות? מי מלמד נשים על המיניות שלהן אחרי לידה? מי מלמד נשים שפתאום נהיות נכות באמצע החיים נגיד, גם זה קורה. מי מלמד אותן על המיניות שלהן? אה?
רונה: שמעתי על זה.
סהר: כן. מי מלמד גברים כשהגיעו לגיל מסוים על המיניות שלהם? גם להם יש שינויים שקורים בגילאים מסוימים. זה סיפור שמאוד מטריד אותי.
רונה: כן.
סהר: למרות שאני מתעסקת בחינוך מיני שזה כאילו so called עד גיל 18 נגיד.
רונה: אה כן?
סהר: so called.
רונה: ואז נגמר?
סהר: כאילו.
רונה: ואז הם מחונכים.
סהר: כן. כן. והקטע המעניין הוא שאני מגלה שהמון קשרים חברתיים שיש לי עכשיו פתאום, פתאום מקבלים איזה טוויסט. כאילו הם רוצים לקבל ממני מידע על מיניות. והמון, המון שיחות, הכי שיחות חולין שיש מהר מאוד מגיעות למיניות ואני לא יודעת אם זה אני או הם.
רונה: בקטע שכאילו, שיש פתאום מישהי שהם יכולים לפנות…
סהר: כן.
רונה: אליה.
סהר: כן ושלא מתביישת לדבר על זה. לא פוחדת להגיד מילים כמו…
רונה: כמו מה?
סהר: כמו מין אנאלי.
רונה: או או.
סהר: להגיד את זה גם קרוב למיקרופון?
רונה: תגידי, תגידי.
סהר: מין אנאלי. ואיך עושים מין אנאלי אחרי שילדת ויש לך טחורים… טם, טם, טם!
רונה: תני עוד איזה משהו.
סהר: [צוחקת]
רונה: סתם מדליקה אתכם.
סהר: או נשים שאת מגלה שהן אחרי לידה ופתאום לא מצליחות להגיע לאורגזמה וכאילו מה קורה שם? עם הפות שלך? עם מערכת המין שלך אחרי הלידה בהיבטים האלה ורצפת אגן וכאלה. עכשיו, יש לך דרך להשיג מידע. את יכולה לעקוב ב"טיקטוק" אחרי הנשים הנכונות או לקבל מידע מה"אינסטגרם" או מה שנקרא to google it או ללכת למטפלת מינית. כאילו את יכולה להגיע למידע הזה שם. יש מידע כזה. אממ… אבל לא יודעת, מרגיש לי ש… אני חושבת שזה טוב שתחפשי אחרי המידע הזה. אבל אני חושבת שרוב האנשים, רוב הנשים ורוב הגברים לא יודעים שיש להם את הזכות לחפש אחרי המידע הזה ולמצוא אותו איפשהו. בין אם זה ברחבי הרשת, בין אם זה באמצעות שיח עם חבר, חברה או אשת מקצוע או איש מקצוע. רוב האנשים נשארים מאוד בבדידות עם חוסר הידע שלהם. אני מרגישה שאני מגיעה היום לפורנו בכלל עם כלים מאוד ביקורתיים. ואז זה מאפשר לי קצת לנקות את רעשי הרקע בצורת איברי מין בגדלים הזויים, קולות הזויים או מראה הומוגני מאוד. זה מאפשר לי לנקות ולהגיד אוקיי, אבל יש פה אולי רעיונות שאפשר לקחת. אבל כדי להגיע לזה את צריכה כלים ביקורתיים מאוד, מאוד.
רונה: כן.
סהר: משמעותיים. ואני חייבת להגיד שהיום פורנו מה שנקרא מיינסטרים, אני לא מסוגלת לצפות. ברמה שזה כאילו בעע לא יודעת, לא עושה לי את זה בכלל.
רונה: רציתי לשאול אותך אם יש לך איזה נאמר שאלה כאילו שבן נוער או בת נוער טמבלים או לא טמבלים…
סהר: לא… לא טמבלים.
רונה: סליחה, לא טמבלים. התכוונתי ששאלו אותך וכאילו הפתיע אותך חוסר הידע שלהם.
סהר: לא, אף פעם. כל שאלה שהם שואלים אותי זה מדהים, מעולה.
רונה: כן?
סהר: לא מפתיע אותי. מפתיע זה מכניס שיפוטיות.
רונה: אוקיי.
סהר: כי כאילו מה אתה אמור לדעת את זה. אני אתן לך דוגמא לשאלה שהולכת להיות בפודקאסט שלי ששאלה אותי ילדה בת 14. היא אמרה שכל הזמן חברים שלה אומרים, כל הזמן בחבורה הם אומרים 'לגמור' ו'להשפריץ', כולם צוחקים. והיא לא הבינה למה. והיא כתבה לי את זה, שלחה לי את זה בוואטסאפ האמת, את השאלה הזאתי. כאילו למה הם צוחקים? למה הם מתכוונים? עכשיו זו לא שאלה דבילית בעיניי, זו שאלה מעולה בעיניי והיא צודקת שהיא שואלת את זה.
רונה: כן, כן.
סהר: כאילו וכל שאלה שבני או בנות נוער שואלים אותי, אני כזה 'תשאלו חמודים וחמודות שלי, בכיף, אני עונה על הכל'.
רונה: כן. חברה שלי התחילה לעבוד עכשיו עם בני ובנות נוער והיא אומרת שכאילו באו הכינו אותה 'הנוער של ימינו כזה יודעים הרבה והם שואלים, הם רואים פורנו כל היום וזה וזה וזה' והיא באה לכיתה ואומרת התחילו לשאול אותה על רגשות.
סהר: אווו.
רונה: זה היה כזה מתוק. כאילו זה הפתיע אותה, לא היה לה כל כך מה להגיד. היא באה מוכנה בכזה כלי עזר של מורה למיניות. ופתאום כזה שואלים אותה על רגשות והתחברות וחברות עם בנים וזה.
סהר: אני חושבת ש…
רונה: מקסים.
סהר: נכון. אני חושבת שהמיקום שלנו כמחנכות למיניות שפוגשות נוער וילדים והורים צריך להיות ממקום כאילו צנוע ומוכן להיות, כאילו לקבל את מה שנקבל, את כל מה שיגיע. כאילו ברמה של לא לצפות שבני או בנות הנוער יהיו וולגריים, לא יודעים כלום, חסרי ידע כזה, אלא כאילו לבוא עם הרבה יותר אהבה ונכונות להפתעה נגיד או מבינה מה אני אומרת?
רונה: כן.
סהר: אני אגיד, אני אלמד אותך מה שאני מלמדת נוער. את מכירה את שריר התעופה העצמית?
רונה: לא.
סהר: לא סיפרתי לך עליו?
רונה: לא.
סהר: אוקיי. אז אני לפני הרבה שנים הבנתי שיש שריר כזה. אני מדמיינת שהוא נמצא כזה בזרוע שלי, מתחבר בחזה ומתחבר לזרוע השנייה. וזה שריר שנקרא שריר התעופה העצמית. זה שריר שכמו כל שריר בגוף את צריכה לעבוד עליו כדי להרגיש אותו וכדי שהוא מה שנקרא יהיה חזק, אוקיי? הדרך לעבוד על שריר התעופה העצמית הוא לעוף על עצמך. עכשיו, את יכולה לעשות את זה מול המראה, להגיד לעצמך דברים מרימים. את יכולה לעשות את זה ככה בפודקאסט. אנחנו תכף נדגים את זה. אבל בגדול, כאילו העניין הוא פשוט לאמן את התעופה העצמית, כאילו את הכנפיים, התעופה, כן? בלי איזשהו קול חיצוני סביבתי חברתי שכזה עושה לך כזה תרדי לקרקע, כזה. אוקיי? עכשיו יש שתי דרכים לעשות את זה, אנחנו נעשה היום אחת מהן. דרך אחת זה מול המראה, בסדר? לא נעשה את זה, לא מעניין. אנחנו נעשה את זה עכשיו ביחד.
רונה: אוקיי, טוב, יאללה.
סהר: את תגידי לי שני דברים שאני יכולה לעוף עליהם אצלי ואני אגיד לך שני דברים שאת יכולה לעוף עליהם אצלך.
רונה: וואי זה נחמד.
סהר: ואז את תבחרי משהו אחד ממה שאני אמרתי לך, אבל את הולכת להפוך אותו להיות שלך. זאת אומרת, את הולכת להגיד אותו כאילו את אומרת אותו על עצמך.
רונה: אוקיי.
סהר: אוקיי?
רונה: כן.
סהר: אז נעשה את זה כזה את אומרת עליי, אני אומרת עלייך. את אומרת עליי, אני אומרת עלייך. ואז אנחנו בוחרות.
רונה: טוב.
סהר: את רוצה להתחיל?
רונה: רק שניים?
סהר: אפשר להגיד שלושה. את רוצה להגיד שלושה? לתלמידות ולתלמידים אני אומרת שלושה, אבל אפשר להגיד מה ש…
רונה: טוב, אז אני רוצה להגיד שאת מאוד יפה. מותר להגיד את זה?
סהר: כן. עכשיו תראי, שימי לב, אני צריכה להגיד לך תודה ולא לעשות כזה 'לא נו אבל', כזה. אוקיי? עכשיו אני אגיד לך. רונה, אני חושבת שאת אחת הנשים הכי חכמות שאני פגשתי.
רונה: אסור לי להגיד כלום?
סהר: רק תודה.
רונה: תודה.
סהר: [צוחקת]
רונה: אבל רגע, מותר להגיד עוד משהו?
סהר: כן, עכשיו. אנחנו בשני עכשיו.
רונה: בשני, כן. אממ… סהר גל…
סהר: כן,
רונה: אני חושבת שאת מאוד, את מאוד פותחת לי את הראש וזה לא, It's not obvious כאילו…
סהר: אוקיי. רגע, אני משנה את החוקים. בא לי שיהיו שלושה כי יש לי עוד משהו להגיד לך. רונה סופר [צוחקת] רונה סופר…
רונה: כן.
סהר: את סקסית, You're hot woman, You're so how ממש. איך שאת מדברת על הדברים ואיך שאת מספרת עליהם זה כאילו, זה מדליק אחות. זהו.
רונה: אני עכשיו אומרת עלייך.
סהר: כן ואז אני אחרונה אומרת עלייך.
רונה: סבבה. סהר גל היי, אני חושבת שאת אישה מאוד אמיצה.
סהר: תודה. אה, רונה…
רונה: כן, ממי.
סהר: ממש כיף לדבר איתך. אנחנו מכירות מעט ואני מרגישה שאנחנו BFF.
רונה: לגמרי.
סהר: [צוחקת] עכשיו אנחנו הולכות לנכס את זה אלינו.
רונה: אוקיי סבבה.
סהר: אז את בוחרת אחד משלושת הדברים שאמרתי ואת הולכת להגיד את זה ואז אני הולכת להגיד לך 'עופי על עצמך' ואז את תעופי ואז את תגידי לי.
רונה: באמת?
סהר: כן.
רונה: אבל רגע, יש לנו בעיה אחת.
סהר: למה? מה?
רונה: אוקיי תקשיבי, זו בעיה קצת טיפשית, אני לא יכולה לעוף בגלל שיד שמאל היא חלשה.
סהר: לא, לא. אז תחזקי את השריר ממי…
רונה: אני במעגלים.
סהר: לא, לא, לא, אנחנו נראה את זה קורה. לצלם אותך?
רונה: לא.
סהר: [צוחקת] אוקיי, רגע, תבחרי אחד מהשלושה, בחרת?
רונה: אממ… כן.
סהר: ואת אומרת אותו כאילו אני. לא סהר אמרה לי, אלא אני.
רונה: כן.
סהר: אוקיי.
רונה: אני אישה מאוד סקסית.
סהר: עופיייי על עצמךךך רונה!!!! לא, יותר גבוה! יותר גבוה עם היד השמאלית [צוחקת] יפה!
רונה: יכול להיות שיעור ריפוי בעיסוק.
סהר: את עפה לצד אחד כזה [צוחקת] אני אגיד.
רונה: כן.
סהר: אני אישה אמיצה.
רונה: תעופי על עצמך!
סהר: עפה, עפה.
רונה: עפה על עצמה.
סהר: עפנו גבוה אחות.
רונה: וואי זה כאילו תרגיל שאת עושה כזה לנוער?
סהר: כן. קחו אותו, תאמצו את זה.
רונה: הם זורמים עם זה?
סהר: כן, זה כיף, זה צחוקים.
רונה: סהר גל, תודה. היה מזה כיף איתך. לא, באמת, זה כאילו…
סהר: וואי רונה, יכולתי להמשיך שעות רק שתדעי.
רונה: לא, כי את יודעת באמת אמרת דברים מאוד חשובים. ובאמת מאוד אמיצים. כאילו אני לא סתם אומרת את זה.
סהר: תודה. אני רוצה שכולם יקשיבו לפודקאסט הזה. לא בגלל שאני מדברת איתה, בגלל שיקשיבו לך.
רונה: שמע ישראל.
סהר: וישמעו את הדברים ה… מדהימים האלה שאת בוחרת להביא לעולם. אין הרבה כמוך, את יודעת את זה, נכון?
רונה: מזל.
סהר: [צוחקת] לא, לא, לא, זו אמירה מורידה.
רונה: לא…
סהר: תגידי 'טוב שכך כי אני הכי שיש'.
רונה: בדיוק, מה את רוצה שיהיו עוד כמוני?
סהר: ובא לי להגיד שתדברו על זה ותמצאו לכם בחיים. אם את בן או בת נוער או אם את אישה מבוגרת או גבר מבוגר, תמצאו את האנשים לדבר איתם על הדברים בכיף בלי בושה ורונה ואני פה.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments