רונה: גם היום האורחת שלי היא סהר גל, ממשיכות את השיחה. סהר היא קיבוצניקית, דתל"שית, יפת עיניים ומחנכת נוער למיניות בריאה.
סהר: רונה, מותר גם לי לשאול אותך שאלות?
רונה: או יס.
סהר: אוקיי, לי יש שאלה.
רונה: כן חמודה.
סהר: את צריכה לעשות פינה כזאת. פינת חמש השאלות שרצית לדעת על רונה ולא פחדת לשאול.
רונה: הופה!
סהר: מאחר ואני חושבת שאת עושה פה שירות,
רונה: רק אל תשכחי שאני רק,
סהר: לא אכפת לי. אממ...מאחר ואני חושבת שמה שאת עושה פה הוא אקטיביזם חינוכי, אזרחי מדהים, אני רוצה להגיד לך שלדבר איתך ולשמוע את הקול שלך זה בעצם להתרגל לשמוע אנשים עם קול מסוים. אז אני רוצה עכשיו שאנחנו נתרגל לשמוע,
רונה: זה כאילו ליטרלי "הקול האחר".
סהר: נכון. אני רוצה עכשיו, כאילו בשלב מסוים זה כבר לא מרגיש מוזר. לא שזה הרגיש מוזר, אבל נגיד, אוקיי? את מייצרת איזושהי, את משנה את הנורמה. אני רוצה שנדבר רגע על מיניות...על מיניות בנכות, בסדר?
רונה: רק חיכיתי לזה כל הזמן, כן.
סהר: אוקיי. אני חושבת, כאילו אני מניחה שכשהגוף שלך עובר איזו פגיעה מסוימת, זה משפיע גם על המיניות שלך. על האורגזמות, על היכולת שלך לעשות תנוחות מסוימות במין עם עצמך או עם אחר, לא משנה. מעניין אותי לשאול, אחד, האם...איך למדת או איך לימדת את עצמך מה נעים לך או מה מענג או...או האם יש דברים שבחוויה שלך את לא יכולה לעשות בגלל הנכות שלך?
רונה: אממ...עולה לי לראש סיפור מטומטם ברמות. אני זוכרת אחרי התאונה שוב ילדה בת 15 לא סתומה וכאילו מאוד פלפל, אבל הגוף שלה מופקע ממנה, הוא לא שלה. הוא של הרופאים, של האחיות. סליחה, של הרופאות, של האחים. אה...ואני ממש זוכרת את זה שאני נכנסתי לדיכאון כי פתאום הבנתי שאני לא יכולה לעשות סקס. למה? כי הן תמיד צועקות. את קולטת כמה זה דפוק?
סהר: וואו, זה חזק רונה!
רונה: את קולטת כמה זה מעוות? וואי אלוהים שישמור אותי, זה באמת דפוק.
סהר: לא, זה אחד הסיפורים הטובים ששמעתי.
רונה: אמאלה, אמאלה. כן, וואו כן, וואו.
סהר: את יודעת שפעם התקשר נער למענה לילה של הדלת הפתוחה שאני מתנדבת בה. היום. עוד 10 דקות מתחילה המשמרת שלי. והנער הזה אמר 'איך אני יודע ש...אני חושב שהחברה שלי לא נהנית'. אמרתי לו 'למה אתה חושב את זה?' –'כי היא לא משמיעה קול'.
רונה: וואו, וואו, כן, זה ממש זה.
סהר: כן.
רונה: זה ממש זה. ראיתי בכל הסרטים שראיתי בחיי ואני יודעת איך עושים סקס כי אני ראיתי סרטים ובסרטים הן צועקות. זה כל כך דפוק. אממ...אבל באמת לשאלתך, זה כאילו, אני חושבת ש...ש...ש...אני בהתחלה נורא הלחיץ אותי שלא גמרתי. זה היה לי מאוד...אמרתי אני מאוד נהנית מסקס, אבל אני לא כאילו גומרת.
סהר: לא גמרת...
רונה: אין לי את הנו מה שהן עושות בסרטים. אין לי. ואז הבנתי שכאילו למה, למה אני צריכה לרדוף אחרי איזשהו קליימקס אם אני מאוד נהנית ביחסי מין, מאוד נהנית מהתהליך, מ-ה...מכל מה שקורה שם אני מאוד נהנית. אז כאילו אוקיי שניה אז רגע, אז בואי נהנה מזה בדרך שלי.
סהר: רגע, אני לא מצליחה להבין. כל זה זה אחרי הפגיעה?
רונה: כן בטח. בוודאי. מה קרה לך? אני הייתי ילדה בת 15 לפני זה.
סהר: לא, אבל יכולת לאונן לפני זה.
רונה: נכון, הייתי גם שרמוטה כזאת.
סהר: לא,
רונה: התנשקתי וכן...
סהר: אבל יכולת לאונן.
רונה: כן, כן.
סהר: חווית אורגזמה לפני?
רונה: כן, כן. אממ...כן, אבל, אוקיי, ובאמת זו איזושהי הבנה שאוקיי זה סבבה. אז הגוף שלי הוא אחר. אוקיי THAT'S A GIVEN סבבה. אז הגוף שלי אחר. וההנאה שלי מהגוף שלי היא אחרת והגוף שלי הוא מאוד מהנה אותי ומאוד נעים לי לגעת בו. אבל כאילו...יכול להיות שאני לא עושה את זה כמו שצריך. באי דה בוק, באי דה פורנו בוק. יכול להיות שאני לא אתקבל להפקה של סרטי פורנו, מאוד חבל. אבל כאילו בואו ניצור את הפורנו שלי.
סהר: וכל המחשבות האלה הן מגיעות לך אחרי הפגיעה בכל מיני...?
רונה: בטח, זה שנים, זה שנים, זה שנים של הבנה,
סהר: אבל זה מחשבות שאני יכולה לראות גם אצל נערה ש, או אצל אישה שלא עברה פגיעה.
רונה: אני בטוחה. אני בטוחה. זה כאילו גם באמת ה...באמת היום אני, זה באמת מה שאמרת על ה...על הניכוס מחדש. על להגיד אוקיי, אני נכה ואני עם דיסאבליטי פאוור. כאילו אני נכה ואני קולנוענית ואני ג'ינג'ית ואני גם נכה. חלק מהתכונות לי והכל בסדר וכאילו זה לא איזה משהו שמביך אותי להגיד. ההפך, זה משהו שמעצים אותי, שכאילו זה...אני נכה ואני נהנית מסקס. אוקיי סבבה, אז יש לי גוף קצת אחר, אוקיי. יש לי קול קצת אחר, אוקיי. כאילו זה...אני מניחה שלכל אחת יש את הגוף האחר שלה.
סהר: נכון.
רונה: אבל הבעיה שלכם שאתם קצת יותר קשה לכם לראות שאתם, שאתם,
סהר: אחרים.
רונה: שאתן שונות כאילו.
סהר: נכון.
רונה: והכל בסדר כאילו.
סהר: נכון. וואי אחות זה מזה נכון.
רונה: יה!
סהר: כאילו מה שאת מלמדת אותי עכשיו זה ש...
רונה: או ספרי.
סהר: זה שהשונות שלך בולטת אז היא מאפשרת לך לקבל אותה יותר בקלות מאשר השונות שלנו. כי אני...
רונה: אני לא יודעת אם יותר בקלות. זה יותר...
סהר: אבל את בשיח עם זה.
רונה: אני לא יכולה להתחמק מזה.
סהר: בדיוק. אני כן יכולה להתחמק מזה.
רונה: כן.
סהר: את לא יכולה להתחמק מזה. ואז זה מחייב אותך לעשות עבודה.
רונה: כן.
סהר: קיצר יש לך חיי מין יותר טובים משלי, זו השורה התחתונה?
רונה: ובכן שאלה הבאה.
סהר: [צוחקת]
רונה: לא אבל אמרת שיש עוד שאלות.
סהר: כן. אני רציתי לדעת אם נכות משפיעה על, את יודעת, כמו שלידה יכולה להשפיע על היכולת להנות ממין, אז האם גם הנכות משפיעה? כאילו האם באמצע הסקס אתם איי, או, שניה, איי הרגל, כזה?
רונה: אה...זה קצת שאלה מפגרת. כאילו לא היה לי אף פעם סקס אחר.
סהר: [צוחקת] נכון. או מאי גודנס!
רונה: אה...זה כאילו לא יודעת, אני מניחה ש...אני מניחה שלכל בן אדם יש גוף שכאילו...שגוף זה לא תמיד עושה מה שאתה רוצה.
סהר: נכון.
רונה: או עושה מה שאני רוצה כאילו. ובסדר, סבבה, אז לומדים כאילו.
סהר: אמאלה. את מנרמלת את העולם כאילו כרגע.
רונה: כן יואו.
סהר: וואי, וואי צמרמורות.
רונה: יס! או יס!
סהר: וואו זה כל כך נכון! אני מרגישה טיפשה שבכלל חשבתי אחרת.
רונה: [צוחקת] זה נהדר שזה מוקלט.
סהר: [צוחקת]
רונה: אני הולכת לעשות מזה את ה,
סהר: את מרגישה סקסית?
רונה: ברור.
סהר: אבל תמיד הרגשת?
רונה: אני חושבת שכן.
סהר: איזו הזיה שאני לא. נגיד.
רונה: את לא?
סהר: לא.
רונה: את יודעת שאחת מהסיבות שהזמנתי אותך לפודקאסט שאולי זה קצת טיפשי, אבל זה בגלל שאת כל כך יפה?
סהר: [צוחקת]
רונה: חס וחלילה לא קשור לפגיעות מיניות.
סהר: רגע, אני צריכה לשתות איזה שלוק אחרי כל מה שאמרת לי עכשיו. [צוחקת]
רונה: תשתי נשמה, תשתי. אממ...היום בצהרים, אממ...תכננתי לשכב עם בן זוגי האהוב. אולי אני אוריד את זה אחר כך כי הוא יהרוג אותי, אבל בסדר. אממ...
סהר: לא, רגע, עצרי. אני חייבת להגיד לך משהו על זה. זה סופר חשוב שזה יהיה מוקלט!
רונה: אוקיי, נו.
סהר: כי בני ובנות זוג נכים הם יש להם מיניות והם סקסיים והם זכאים ויש להם מלא מיניות לא פחות או לא יותר כמו זוג שהוא לא נכה כי זה פשוט לא קשור לאיך הגוף שלך נראה. זה קשור לרצונות ולצרכים הפנימיים האישיים שלך וזה נורא, נורא חשוב שאישה כמוך תדבר. אישה כמוך, רונה, לא כמוך נכה, בסדר? אבל אישה כמוך תדבר על המיניות שלה. זה השירות שאת עושה בעולם.
רונה: יה בייבי,
סהר: רונה,
רונה: תקשיבי לסוף הסיפור אבל.
סהר: אז עשיתם סקס?
רונה: רגע,
סהר: אה אוקיי.
רונה: ואז כאילו, ואז אז כזה אמרנו נעשה סקס וזה, יה איזה כיף וזה. וגם באמת סקס צריך להיות גם משהו שלאו דווקא ספונטני שבא, קרע מעליי את הבגדים. זה לא תמיד עובד ככה.
סהר: [צוחקת] לא.
רונה: אבל סקס, אמר לי, אמר לי ידיד טוב שלי, כפרה עליו, שהוא בן של רב. ואגב דתל"שית, תקשיבי לזה. הוא אמר לי 'איבר קטן לו לאדם', את מכירה את הפתג, ביטוי, משפט?
סהר: נו, נו, תמשיכי.
רונה: 'איבר קטן לו לאדם, מרעיבו שבע',
סהר: אה כן.
רונה: 'משביעו רעב'. זה כאילו באמת. זה משפט נכון בעיניי.
סהר: הוא דיבר על הדגדגן?
רונה: לא, הוא דיבר על איבר מינו.
סהר: אה רק על גברים?
רונה: ברור, הוא בן, מה את רוצה? אבל זה משפט באמת חשוב. שזה באמת אני חושבת שצריך לתת עתות לסקס.
סהר: לא אחות, את סטית מהסיפור המאוד מעניין.
רונה: כי לא סטיתי.
סהר: אוקיי.
רונה: הנה אני סוטה, הנה אני אישה סוטה. אבל באמת אני חושבת שסקס צריך להיות משהו שלא תמיד כאילו, אין לי כוח, כואב לי הראש עכשיו. צריך באמת לשים זמנים לזה. לשמור על מיניות בריאה. אוקיי סבבה, HAVING SAID THAT, אז אמרנו כן נעשה סקס, איזה כיף, איזה כיף. ואז הוא בא ואני כזה 'יואו אין לי כוח, אין לי כוח'. הייתי אחרי הבריכה ואני כזה עייפה. ואז הוא כזה 'אוקיי טוב, לא צריך'. והוא כזה יוצא כזה מהחדר, זוקף את כתפיו בעלבון. כזה טוב, לא צריך, אני הולך כאילו. ואני כזה. ואחר כך כשקמתי אמרתי כזה 'מה באמת אתה רצית לעשות איתי סקס כשאני כולי עייפה ומעולפת?' והוא כזה 'טוב, צודקת'.
סהר: וואי בא לי להגיד לך משהו על זה.
רונה: כן. אבל רגע אני חייבת להגיד שהוא גבר פמיניסט. אני לא רואה שום סיבה אחרת להיות עם גברים אם הם לא פמיניסטים.
סהר: [צוחקת] עולה לי,
רונה: כן.
סהר: שני דברים.
רונה: עולה לי,
סהר: עולה לי, עולה לי. שני דברים עולה לי. אחד, כשנערות ונערים נכים, אין להם מאיפה לקבל אינפורמציה. יותר אין להם מאיפה לקבל אינפורמציה על מיניות של נכים כי אף אחד לא מדבר על מיניות בנכות. זאת אומרת, יש אנשים שמדברים על זה, כן? יש נשים וגברים שמדברים על זה. הנה אחת מהנשים אמרו לי. אבל בגדול, כאילו ה...השיח הזה כאילו, כאילו לא מספיק, ממש לא מספיק אינפורמטיבי. כאילו אין מספיק אינפורמציה. לא מספיק, צריך שיהיה יותר. דבר שני שעולה לי, זה שבכלל יכולנו להתחיל את הפודקאסט מעכשיו ורק לדבר על מיניות בלי קשר בכלל לא לזהות כדתל"שית או כאישה או כנכה. פשוט לדבר. ומי שהיה מקשיב מהצד או מקשיבה לה, כאילו הייתה יכולה לקבל את השיחה הזאת כמתנה גם בלי קשר לקונטקסט. מבינה מה אני אומרת?
רונה: כן.
סהר: כי אני נתקעתי למשל בסיפור שלך לא על הנכות, אלא על זה שיש לכם זמן לעשות סקס בצהרים ביום שני.
רונה: [צוחקת] צודקת.
סהר: שזה פרייסלס. כאילו זו הפריבילגיה. קצת היה לא יפה לנפנף את זה מול אמא לשלושה ילדים במשרה...מה שנקרא, 200%. אני רוצה רק לספר שהורים לילדים וילדות,
רונה: ספרי, ספרי.
סהר: אם זה לא קורה באמצע הלילה או נגיד מאוחר, זה מה שנקרא, סקס של שישי בצהרים או סקס של שבת בצהרים, זהו.
רונה: עונג שבת.
סהר: כן...
רונה: יא חביבי, יא חביבי.
סהר: חלום שלי שבאמצע שבוע,
רונה: או מאי גוד, איך אפשר לעשות סקס באמצע הלילה? רוצה לישון.
סהר: נכון, בשביל זה קובעים.
רונה: וואו, קשים הם חייכם.
סהר: נכון. נכון. מה אמרתי לך השבוע? זה לא מומלץ. [צוחקת]
רונה: דברי איתי על דיכאון אחרי לידה. אה פה פה בום אני הולכת.
סהר: [צוחקת] אה...זה לא נושא שאני מדברת, דיברתי עליו, נגיד בפומביות כמו שאני מדברת עליו עכשיו. מזל שהכנת אותי מראש לזה שאנחנו הולכות לדבר על זה. [לוחשת: היא לא הכינה אותי מראש]
רונה: זהו אני חשבתי מתי הכנתי אותך.
סהר: זו הייתה חתיכת יציאה מהארון עכשיו. אה...לא הייתי מוכנה לזה בכלל. זה רק נהיה יותר גרוע מלידה ללידה.
רונה: ברצינות?
סהר: כן.
רונה: זה לא כאילו משהו חד פעמי כזה?
סהר: לא. בלידה הראשונה כמעט לא הרגשתי את זה. בלידה השנייה הרגשתי את זה, אבל חלש. בלידה השלישית זה כאילו...טלאק!
רונה: את יכולה קצת להרחיב מה זה אומר?
סהר: את בעצם ילדת ו...ההורמונים שלך מאוד ככה משתוללים. יש מסיבת טכנו בתוך הגוף שלך מבחינה הורמונלית.
רונה: אוקיי.
סהר: ועוברים עלייך כל מיני דברים. ובחלק מהדברים את בבדידות איתם. זאת אומרת, את חווה אותם מאוד, מאוד לבד וחלק מהדברים את מרגישה, את מרשה לעצמך לשתף אותם. ואני חושבת שהיום דיכאון אחרי לידה הרבה יותר מדובר ממה שהיה מדובר כשאני ילדתי. הלידה האחרונה שלי הייתה לפני 4.5 שנים.
רונה: שזה לא כל כך,
סהר: זה לא כל כך מזמן וזה כבר, כאילו גם בלידה הזאתי לקח לי, בואי נגיד ילדתי את ניצן ולא הייתי בכלל בדיכאון. הייתה לי את חופשת הלידה המושלמת. אבל חזרתי לעבודה ונכנסתי לדאון מטורף. ולא הבנתי מה עובר עליי.
רונה: וואו.
סהר: ולקח לי זמן להגיד זה מה שעובר עלייך. ולהגיד זה מה שעובר עלייך, זה היה אחד הדברים הכי חשובים שהייתי צריכה להגיד לעצמי. אז בלידה הראשונה לא אמרתי את זה בכלל, בלידה של פלג הייתי צריכה שדוד שלי יגיד לי את זה. יש דבר כזה. דוד שלי יגיד לי 'תגידי, יכול להיות שזה מה שעובר עלייך? כאילו לכי תבדקי את זה.' ובלידה השלישית הייתי צריכה ש...אני, אני אמרתי את זה לעצמי. 'סהר תקשיבי, את בדיכאון'. עכשיו יש כל מיני סוגי דיכאון. יש דיכאון שאת באמת מאוד מאוד במן בור נורא גדול כזה. כאילו כזה מרגישה שאת לא יכולה לצאת ממנו וכזה נחפרת בו וכל העולם, כולם, רק את שם. כל העולם כאילו, כל העולם שמחוץ לסהר כאילו טוב להם והם ממשיכים והכל טוב בחיים שלהם ואת בתוך איזה מן בועה מאוד, מאוד גדולה. שזה סוג אחד של דיכאון. אבל יש גם דיכאון שמצריך טיפול וכדורים או כל מיני אמצעי ויסות כימיים במוח. עכשיו, לא הגעתי למקום הזה. אבל כן נעזרתי בטיפול. כי להגיד לעצמך את צריכה טיפול ואת צריכה תמיכה. זה היה דבר מאוד, מאוד חשוב.
רונה: בן זוגך איך הוא? הוא היה מודע למה שאת עוברת?
סהר: כשאני הייתי מודעת אז גם הוא היה מודע. אממ...ואיך בן הזוג שלי...זאת שאלה מורכבת. כי בחלקים מסוימים היה לו מאוד, מאוד קשה ויאללה צאי מזה. אני זוכרת שכשזה היה אצל פלג ואמרתי לו 'אני לא מצליחה להפסיק לבכות ואני לא מצליחה להפסיק להיות עצובה, אני כל הזמן עצובה'. ומי אני בכלל? גם בכלל ההבנה הזאת שזאת אני אחרת כאילו. זאת לא אני שאני מכירה. ו...והוא אמר לי 'מה את צריכה? מה את צריכה? לנסוע לארה"ב? בסדר, סעי למשפחה שלך בארה"ב'. ונסעתי לארה"ב.
רונה: וואלה.
סהר: אבל זה לא עזר. חזרתי עדיין עצובה.
רונה: ואיך היה שם? הרגשת איזה ניתוק מסוים?
סהר: הרגשתי ניתוק מעצמי.
רונה: מעצמך?
סהר: מעצמי. גם אצל ניצן נסעתי לארה"ב וגם שם הרגשתי את אותו ניתוק. זה היה קשוח מאוד. אבל הניתוק הזה כל הזמן הוא קורה כי את לא אומרת לעצמך מה קורה. כי קשה לך מאוד. למשל אני אתן לך דוגמא אחרת על החיים שלי כרגע, בסדר?
רונה: כן.
סהר: אני כרגע באיבוד. אני כרגע באיבוד. איבוד ב-א'.
רונה: ב-א'?
סהר: כן. והדבר הכי חשוב שעשיתי זה להגיד לעצמי 'סהר, את עכשיו באיבוד, תהני מזה. יעני זה מה שקורה כרגע'. יש בזה רגעים חרא ויש בזה רגעים טובים, זה מה שזה. להגיד 'זה מה שזה',
רונה: סליחה שניה שאני מתעכבת על זה, מה זה איבוד?
סהר: איבוד. אין לי מושג לאן אני הולכת. מה אני עושה כשאני אהיה גדולה בעוד חצי שנה כשאני אסיים את השנת שבתון.
רונה: אה איבוד.
סהר: כן. אני מחפשת את הדרך שלי, את המסע שלי, את הצעדים הבאים בדרך שלי.
רונה: כן.
סהר: ולהגיד לעצמך איפה את נמצאת עכשיו ומה קורה לך עכשיו וכאילו להכיר בזה, אפרופו להגיד אני נכה או אפרופו להגיד אני אישה, אני פמיניסטית, אני אמא, לא יודעת. אני פריבילגית. לא יודעת, כל מיני דברים, אני דתל"שית. להכיר בחלקים בזהות שלך שחלקם הם זמניים וחלקם הם לא זמניים, זה דבר נורא, נורא חשוב בעיניי. כי ברגע שאת מכירה את זה ואת שמה את זה על השולחן ואומרת את זה, אז אוקיי, הנה, עכשיו אפשר להתחיל לעבוד. עכשיו זה לא אומר שעכשיו הכל ייפתר לך בחיים, אבל זה כן אומר שעכשיו את, עכשיו את יודעת, כאילו יש לך איזו מן תמונת מצב כזאתי שאת יכולה להתחיל לעשות איתה משהו או לא לעשות איתה, לא משנה. להכיר אותה. אחד הדברים החשובים שקרו לי בחיים זה להכיר בפגיעות המיניות שעברתי או בהטרדות המיניות, להכיר בהן. להגיד זה מה שעברתי.
רונה: מה קורה לפני שמכירים בהן? לפני שאת מכירה בהן?
סהר: מתכחשים להן.
רונה: ואז מה? מה המחיר שזה גובה?
סהר: ריחוק מעצמך, ריחוק מהדבר. הכחשה. אשמה. בושה.
רונה: את רוצה לדבר על זה?
סהר: על מה?
רונה: על הפגיעות המיניות.
סהר: לא מעניין. אחת מתוך אחת, אחת מתוך שלוש. בואו, אנחנו סריות כאילו עזבו אתכם. [צוחקת]
רונה: משעמם.
סהר: משעמם!
רונה: את רוצה לשעמם אותי קצת?
סהר: [צוחקת] אני חושבת שחלק מהפגיעות המיניות שאני עברתי בחיים שלי וההטרדות המיניות שאני עדיין עוברת כאישה בחיים שלי, זה עדיין חלק נוכח, זה ש...מקווה שאני לא אפגע מינית יותר בחיים, אבל הטרדות מיניות זה ממש חלק מהיומיום, כן. זה שאף אחד לא דיבר איתי על הדבר הזה וחלק ממה שאני עברתי זה להכיר בזה ולהגיד לעצמי 'אני עברתי אונס, אנסו אותי'. או הטרידו אותי.
רונה: אוקיי, אונס זה פחות חמוד מהטרדה מינית.
סהר: נכון.
רונה: אוקיי.
סהר: אבל גם הטרדה מינית זה ממש לא חמוד.
רונה: לא, זה לא חמוד בכלל.
סהר: כאילו הטרדה מינית ואונס הם לא חמודים. ולהגיד 'זה מה שקרה עכשיו'. תביני, כשאת, שוב אנחנו חוזרות לזה. כשאת דתיה שלא מדברים איתה על מיניות ואת אישה שמקבלת כל מיני מסרים מהחברה ואת נכנסת לתוך מערכת יחסים זוגית ש...עושים בה כל מיני דברים ואת לא יודעת שהדברים האלה אמורים להיות ברצון, עזבי הסכמה אני בכלל לא מדברת על הסכמה, ברצון,
רונה: כן.
סהר: שאת אמורה להנות מהדבר הזה ואם את לא נהנית ממנו אז הי, כדאי לעצור ולהסתכל על הסיטואציה רגע. ושמותר לך לעצור סיטואציה שלא נעימה לך ומותר לך להיכנס לתוך סיטואציה כשאת בת 16 ופתאום להתחרט ולהגיד 'לא בא לי' וזה עדיין סבבה. ואף אחד לא אמור לכעוס עלייך ואף אחד לא אמור לשכנע אותך בגלל שמפחדים שיהיה להם ביצים כחולות או כל מיני שטויות כאלה.
רונה: רגע מה את אומרת על ביצים כחולות? זה מיתוס?
סהר: [צוחקת] אמאלה. זה את צריכה להקשיב לפודקאסט הבא שלי. הולך להיות שם שאלה על ביצים כחולות, ספוילר.
רונה: תכניסי פרסומת.
סהר: [צוחקת] אבל כאילו כל הדברים האלה את לא יודעת אותם, זה לא ידע שיש לך.
רונה: אבל תני לי משהו על זה.
סהר: על ביצים כחולות?
רונה: כן. אני הייתי בשוק כשהבנתי שזה...
סהר: מה יש להגיד על ביצים כחולות? זה כמו מה יש להגיד, זה כאילו...כשגבר נמצא בעוררות מינית מאוד, מאוד גבוהה והמון, המון דם זורם לאשכים ולפין, ואז מה שנקרא, הפעילות המינית מופסקת, עדיין יש זרימה, כן, יכול להיות שם כאב. עדיין יש שם המון, המון דם, יכול להיות שם כאב. ובשלב הזה אם הפעילות המינית הופסקה מכל מיני סיבות, בין אמא נכנסה באמצע ועד לא היה בא לבן או לבת זוג שלך להמשיך, גש לשירותים, השתמש ביד ימין או שמאל ותהנה עם עצמך, תשחרר את כל המתח שיש שם.
רונה: כאילו את אומרת נשמה, תתמודד עם ה...
סהר: כן.
רונה: תתמודד עם עצמך, כאילו זה לא...
סהר: זה לא קשור אליי.
רונה: זה לא אחריות שלי.
סהר: אבל אף אחד לא אומר לך את זה כשאת דתיה, נערה, אישה. את מבינה? עכשיו, חלק מהתהליך או המסע שאני עברתי בחיים שלי ויש לי תחושה שאת עברת מסע דומה, זה ללמוד את הדברים האלה. כאילו לדעת להגיד שאת לא אשמה ושמה שעברת יש לזה שם ויש גם מי שאשם במה שעברת. את מבינה?
רונה: מי אשם?
סהר: זה שפגע בך.
רונה: כן. או מאי גוד, אני לא מאמינה. הבאתי, הבאתי צעצועים.
סהר: לפה?
רונה: כן! שכחתי. אני לא מאמינה, שכחתי.
סהר: איזה צעצועים הבאת? הבאת את הספר, אני רואה.
רונה: אוקיי, אוקיי.
סהר: אוי איזה ספר! הספר קוראים לו "COME AS YOU ARE". כתבה אותו אמילי גוסקי, פרופסור, PHD נכון? פרופסור או דוקטור? פרופסור. אה וזה אחד הספרים, אני חושבת שזה ספר חובה. "COME AS YOU ARE". ספר ששינה לי את החיים. אני קוראת אותו בהמשכים. אני לא רוצה שהוא יגמר. אבל אני כבר סיימתי אותו, אני קוראת אותו עוד פעם. ואני כותבת לי NOTES תוך כדי. מלא, מלא הערות.
רונה: וואי אני גם ממרקרת אותו.
סהר: ומה שהספר הזה גרם לי זה להבין המון דברים על הגוף שלי. ומה שאני הבנתי זה שיש לי איזה מן נטייה כזאת לקחת כל דבר שאני לומדת על מיניות ולהפוך אותו להיות לחינוך מיני. והספר הזה גרם לי לשים גבול ולהגיד לא, לא, לא, לא. הספר רק בשבילך. את לא עושה פה שום התמרה לחינוך מיני. זה שלך. והספר "ערות" הבאת פה גם של תמר מור סלע. אני ממש ממליצה לקרוא את שני הספרים האלה. הספר "ערות" מה שהוא עושה, זה שהוא מאפשר לך לראות מלא, מלא סוגים וצורות של מיניות. ולהזכיר לי את הדבר הכאילו מובן מאליו אבל כאילו לא. שמיניות היא דבר מאוד מגוון והטרוגני. את פשוט שוכחת את זה לפעמים.
רונה: וואו, כן, לגמרי, זה ממש זה. זה ממש זה. אממ...ושימי לב מה הבאתי לך.
סהר: מה הבאת?
רונה: תראי.
סהר: שומעים את כל הפשפושים.
רונה: בובה.
סהר: אההה....
רונה: הבאתי עוד בובה. רגע תספרי איזו בובה הבאתי.
סהר: אוקיי, אז רונה הביאה את הבובת פות. זו בובת פות, שמי עשתה את זה? ביתיה?
רונה: כן.
סהר: ביתיה. ביתיה עושה בובות פות נהדרות ומאוד נעימות.
רונה: תתארי איך זה נראה.
סהר: אז יש פה, אעשה ככה, סתם. [צוחקת] זה כזה מ...לבד כזה, מבד. ויש פה גם את השפתיים שמכסות את הנרתיק וגם את השפתיים העליונות שמכסות את הדגדגן.
רונה: והדגדגן בצורת יהלום כזה.
סהר: כן. ואני רוצה להגיד שאצל הפות שלי יש בבית, אז כשאני מכניסה את האצבע פנימה ועושה את התנועה של ה'בואי' אז מרגישים את הדגדגן מלמטה ואז אפשר ממש,
רונה: בואי, כן.
סהר: [צוחקת] כזה.
רונה: תנוחה נהדרת.
סהר: ומה עוד הבאת לי? את הבובת פין?
רונה: אני לא מוצאת את זה.
סהר: אה! גם אני קניתי אותה!
רונה: זה נהדר.
סהר: הבובת פין שמה שאני חולה עליו שהוא יכול להיות עקום.
רונה: אוי כן.
סהר: שהוא יכול להגיע מכל מיני דרכים. צריך תמונה פה של הדבר הזה.
רונה: לגמרי צריך תמונה.
סהר: את יודעת שכשאני מוציאה את הבובת פין. אצלנו אגב, קוראים לו פנחס.
רונה: [צוחקת]
סהר: הוא קשה, קשה להם הרבה יותר לראות את זה מהבובת פות.
רונה: למי זה הם?
סהר: לנוער שני מלמדת.
רונה: לנוער, גם בנים? גם בנות?
סהר: כן, אני עושה ביחד. כאילו תלוי באיזה גיל, אבל כן.
רונה: וואלה, מעניין.
סהר: כן.
רונה: אממ...טוב תקשיבי משהו.
סהר: נו.
רונה: אני רואה שאת נהנית עם הבובות שהבאתי לך.
סהר: [צוחקת]
רונה: אגב, אני חוזרת ל...לנושא הדתל"שיות.
סהר: כן.
רונה: האם יש לך הסבר כלשהו לזה שאני הרבה מהמורות למיניות, אני אוהבת לקרוא לעצמי 'מנחה למיניות בריאה ולעונג' כי זה לא רק מיניות בריאה, זה לא רק לשים קונדום כאילו. מה פתאום קונדום. אבל כן, אבל הרבה מהמנחות למיניות שפגשתי הן דתל"שיות. אני חושבת שיש פה איזשהו...תוואי מסוים. האם את רואה פה איזה קשר?
סהר: צריך לחקור את זה. אני כבר מלא זמן רוצה. כאילו אני אומרת את זה.
רונה: זה נשמע לך כאילו מפתיע שאני אומרת את זה או שאת אומרת אוקיי ברור?
סהר: לא, זה...קודם כל, זה לא מפתיע כי אני יודעת, מכירה את זה. מכירה את זה שיש הרבה דתל"שיות שעוסקות, דתל"שיות, דתל"שים שעוסקים בחינוך מיני.
רונה: כן.
סהר: מעניין אותי להבין למה ומאיפה זה מגיע. אבל את יודעת מה? אחת ההשערות שיש לי למחקר שלא עשיתי ומישהי אחרת אולי תעשה,
רונה: נו דברי.
סהר: זה כמו שאת תלכי למורות ולמורים ותשאלי אותם 'למה אתם רציתם להיות מורות ומורים?' והרבה מהם יגידו 'כי לי היו מורים ומורות לא טובים וכי אני...אני הייתי איזה מן ילדת כזאתי שאף אחד לא ידע מה לעשות איתה כזה'. כאילו הרבה, המוטיבציה של הרבה מחנכות ומחנכים שעוסקים, אנשי ונשות חינוך שעוסקים בחינוך, מגיעה מתוך מה לי לא היה ואני רוצה לתקן או מה לי לא היה ואני רוצה לעשות אחרת. ואני חושבת שזה גם יכול לענות גם על השאלה הזאתי, אבל זו סתם השערה.
רונה: כן. כן. לא זה...זה כאילו, המחשבה האינטואיטיבית שלי זה כזה בגלל שמן, אמרו לנו כל כך הרבה שאנחנו לא, שאסור להראות מיניות ואסור ותכסי את החזיה שלך, וואי, וואי, וואי,
סהר: או את המרפק.
רונה: את החצאית שלך כי כשאת לובשת חצאית קצרה ובואי נאמר, אני אומרת את זה מאיזושהי הכרות מסוימת של הנושא, אז, אז רואים לך את הברכיים ובכך את מפתה גברים ואת גורמת להם למחשבות זימה. ולכן העיפו אותי מבית ספר, כאלה.
סהר: את יודעת שפעם הייתי באיזו הרצאה עם נוער כאילו דתי, יש שם בנים בנות ביחד אבל הם היו דתיים. ואז אחד הבנים אמר שנפל לו האסימון, אחד הנערים, תראי איזה חכם הנוער שלנו. אז הוא אומר לי 'בעצם כל החוקי צניעות מוציאים אותנו, את הגברים ממש חרא. כאילו אנחנו לא יכולים להתאפק או לשמור על היצר שלנו. אתן יכולות אבל אנחנו לא'.
רונה: זה זה, זה ממש זה.
סהר: כן אבל זה הזיה.
רונה: יואו ממש.
סהר: אמאלה איזה מסר נוראי. עכשיו שמעתי את זה ממנו, אמרתי יואו איזה מסר מבאס.
רונה: יואו. וואו.
סהר: מה המסר הזה מלמד? מה הוא מלמד גברים או מה הוא מלמד על גבריות? באסה.
רונה: ממש. קודם כל, בואי נעשה, בואי נגמור.
סהר: אהההההה [נאנחת] אוקיי. אפשר גם לגמור ככה. שניה,
רונה: הופה! גמרה בלי קול. גמרה ללא אומר.
סהר: יש כל מיני דרכים והכל סבבה.
רונה: או יס.
סהר: את יודעת שהקול בעצם הלוחש שלך הוא נורא סקסי בגדול? כאילו יכול להישמע כזה את יודעת.
רונה: את חושבת?
סהר: [צוחקת]
רונה: נסי לדבר בטלפון ככה. מתקשרים אלייך מהסקר של העירייה ולא מצליח לשמוע אותך. פחות סקסי.
סהר: [צוחקת]
רונה: אבל לא מתלוננת.
סהר: אני חושבת שכאילו, חלק ממה שהשיחה הזאת מלמדת אותי זה שהגיוון או המגוון הוא קיים בכל, גם בכל המקומות, גם במקומות שאת לא מדמיינת או חושבת עליהם. ו...אני פשוט בא לי להרים. אני סיימתי את הכוסית שלי, אבל בא לי להרים לחיי הגיוון והמגוון והספקטרום.
רונה: בואי נרים כוס, DO IT.
סהר: ולהבין [לחיים] שכולנו עליו.
רונה: טוב סהר וואי ממש היה כיף. ו...
סהר: בואי עכשיו נחליף תפקידים. אני אלחש.
רונה: אוקיי, נראה אותך לוחשת. אני מה אעשה?
סהר: את תדברי...כאילו,
רונה: לדבר רגיל?
סהר: כן. [לוחשת: ביייי]
[מוזיקה]
-סוף הפרק-