למה מי מת? - פרק 13 גל מארחת את אוולין חיימוביץ' שאיבדה את בנה לני לאחר מאבק במחלה נדירה.
ספרי לנו על לני (01:45), אחרי שלני מת (03:20), גוננתי על הבועה (04:41), מדברים עליו בבית (05:34), תכנסי עכשיו להריון! (07:35), ידעתי שיש לי שנה איתו (08:05), יש חרדות?(08:34), כל מה שרציתי זה להיות נורמלית (09:13), הרגישות שלי השתנתה (09:27), אבל על החלום שהתנפץ (10:50), מפרק או מחבר זוגיות (11:40), איפה יש אתגר (12:45), בתי קברות (16:36), רציתי לחיות (19:55), פייק איט - טיל יו מייק איט (20:50), כשלני מת הייתי מוכנה (21:25), מחלות זה דבר יקר- ביטוח לאומי (22:59), איפנה זה חיזק אותך? (23:50), לא הפחיד אותך להיות האמא של הילד המת? (26:18), זה עבודה להמשיך את החיים (30:00), איך ניראה הסוף? (31:00), טיפול תרופתי (32:50), לא חייבים להיות עצובים (35:50), זה שינה אותנו-פוסט טראומה (37:33), שיר ברדיו - מסרים (39:25), צוחקים על הכל (41:30), היא לא קלטה (42:15), מה תגידי להורים לילדים חולים (42:50)
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/04/2023.
[פתיח: מתוך "Let’s Talk About Sex" של Salt-N-Pepa]
“- Yo. I don't think we should talk about this.
- Oh, come on, why not?
- People might misunderstand what we are trying to say, you know?
- No, but that's a part of life…”
גל: ברוכים וברוכות הבאות לפודקאסט "למה מי מת?" מבית הפודקאסטים של "ישראל היום". אני גל צייכנר ואיבדתי את הבן שלי נוח לפני 5 שנים. והיום איתי אוולין חיימוביץ'.
אוולין: היי.
גל: יזמית. [צוחקת קלות]
אוולין: יזמית. [צוחקת קלות] שאיבדה את הבן שלה לפני תשע שנים.
אוולין: נכון. ממש, ממש, ממש השבוע, אני חושבת. שבועיים, כן.
גל: ממש עכשיו. אז עד פה הקטע הקודר, [אוולין מגחכת] והיי!
אוולין: היי.
גל: איזה כיף שבאת.
אוולין: וואו. האמת, ממש כיף. פעם ראשונה שאני עושה…
גל: בפודקאסט?
אוולין: …פודקאסט. [גל צוחקת] הוא גם מצולם, והוא גם מדובר, אז תודה.
גל: איזה כיף.
אוולין: ונראה לי שאני הולכת להתמכר! [בטון גבוה]
גל: כן, זה לגמרי ממכר, ולגמרי כיף, כאילו. בכלל, כיף לדבר על עצמנו, זה כיף. [צוחקת]
אוולין: לדבר. וואו, אם יש משהו שאני אוהבת בעולם הזה, באמת.
גל: כל פעם אני אומרת שפסיכולוגית זה החוג האהוב עליי.
אוולין: חד משמעית, ובמיוחד הפסיכולוגיות ששותקות רוב הזמן, [גל צוחקת] ולא יותר מדי מביעות את דעתן, זה אני הכי אוהבת.
גל: כן, את אוהבת שהם לא אומרות?
אוולין: אני… אני אוהבת שנותנות לי רגע שנייה לפרוק את עצמי.
גל: כן, ואז הם…
אוולין: ואז נותנות את המילה הזאת בקטנה.
גל: שזה מספיק לפעמים.
אוולין: זה מספיק, זה מספיק.
גל: אז בואי נתחיל מההתחלה, בשביל שיהיה לנו כזה מסגרת, ואז אנחנו… זה. אני רק אגיד קודם, שאני סופר מתרגשת שבאת היום, כי אף פעם לא דיברתי עם אמא שאיבדה ילד. זה בעצם השיחה הראשונה שלי, לא רק בפודקאסט.
אוולין: כן, זה גם פעם ראשונה שאני… יוצא לי לדבר ככה. יצא לי ללוות נשים שאיבדו, אבל אף פעם לא כזה בשיחה של… למה מי מת?
גל: למה מי מת? [צוחקות] של התמודדות. [צוחקת]
אוולין: כן, כן.
גל: אז בואי תספרי לנו על לני קצת.
אוולין: אוקיי, אז בעצם לני, הילד הבכור שלנו, הגיע כזה בשיא הטבעיות והקלילות לעולם, כאילו הכל בסדר.
גל: אוקיי.
אוולין: היינו כזה זוג תל אביבי, עובד בחיי לילה, הכל טוב, גרנו בדירה מהממת. התחתנו, אחרי שנה נכנסתי להריון. את יודעת, כאילו באמת…
גל: החיים המושלמים.
אוולין: כמו בספר. הוא… היה לי הריון מהמם, לידה נחמדה מאוד. [גל צוחקת] ואחרי בעצם 4-5 חודשים, משהו התחיל להשתנות. הוא… התחילו לו כל מיני תופעות, לא ברורות, הקאות, דברים ממש מוזרים. לקח לנו עוד איזה חודש עד שהרופא הפנה אותנו למיון, ומשם בעצם היינו מאושפזים חודש. כל הזמן בדקו, בדקו, בדקו, לא הבינו, לא הבינו, לא הבינו.
גל: יואו.
אוולין: עד שבעצם אחרי שלושה שבועות, חודש, אמרו לנו שיש לו פגיעה בחומר הלבן של המוח. מחלה מטבולית, מחלה גנטית שנקראת אלכסנדר, שבעצם הסיכוי שהיא תגיע אלייך…
גל: כן?
אוולין: היא אחד למיליון.
גל: די! [בתדהמה]
אוולין: כן. אנחנו לא נשאים שלה, זה ממש מוטציה שקרתה, וזה מחלה ש…
גל: יואו…
אוולין: בוא נגיד, מאז שהתחילו בכלל לתעד, אז אולי יש 500 מקרים בעולם, מ-1940 כזה, ולא היה הרבה מידע עליה. ואחרי שנה וחצי הוא נפטר. היום, אחרי שהוא נפטר, אני רק אז הבנתי באיזה בועה הייתי.
גל: כן?
אוולין: בטח.
גל: היה לך איזה… התפוצצה לך?
אוולין: מה… כאילו, פתאום הבנתי שראיתי אותו באור כל כך מסוים, שלא הבנתי מה אנשים רואים מבחוץ, למה לפעמים כל כך עצוב להם. אני לא ראיתי בעצמי.
גל: כן, לא ראית את זה?
אוולין: לא ראיתי את זה, ממש לא ראיתי את זה.
גל: איזה קטע זה?
אוולין: זה קטע. אני חושבת שזה גם מנגנון הגנה.
גל: ברור, שרצית לראות את הטוב.
אוולין: בטח, וגם העובדה שפיזית לא ראו עליו שום דבר. כלומר, ברמה החיצונית…
גל: כן.
אוולין: …זה מאוד הקל עליי.
גל: ברור.
אוולין: והוא היה נורא קטן, אז את יודעת, אז לא הייתי צריכה עוד יותר מדי גם לענות על שאלות. כלומר, הייתי הולכת איתו בעגלה, הוא פשוט סתם היה נראה מאוד עייף.
גל: כן.
אוולין: היה במצב שכיבה כל הזמן ולא מתקשר. אבל, את יודעת, אנשים שלא…
גל: אנשים לא ראו את זה.
אוולין: שזה אגב, זה מאד הקל עליי.
גל: זה נכון שזה עוזר…
אוולין: זה מאוד עוזר. זה מאוד עוזר. לי, באופן אישי, זה מאוד עזר. ולפעמים, את יודעת, הייתי עושה לו כל מיני… מסרקת אותו בצורה מצחיקה ושולחת לחברות שלי, והם כזה: "אוי, לא", ואני כזה: "מה אוי לא? זה מצחיק!". לא הבנתי, את מבינה? לא הבנתי.
גל: כן, לא…
אוולין: אבל זה באמת, לפי דעתי, היה מנגנון הגנה שלי, שלא…
גל: לגמרי, רצית להמשיך את ה… את החלום. אתם…
אוולין: אנחנו בתא המשפחתי שלנו, זה הילד הבכור שלי.
גל: כן.
אוולין: לא היה לי דמיונות שהוא י… אני אחגוג לו בר מצווה, כן? כאילו זה היה ברור לי. לא דמיינתי אותו בשום צורה, כאילו, גדול. את מבינה?
גל: הבנת שזה המצב.
אוולין: נגיד, משפחה שלי, אני זוכרת חמותי זיכרונה לברכה, היא עוד כזה הייתה אומרת: "אנחנו… הוא עוד… עוד נחגוג לו…". לא היה לי את זה. לא השליתי את עצמי.
גל: אוקיי, אז כן היית מודעת למצב.
אוולין: הייתי over מודעת למצב.
גל: כן.
אוולין: ועדיין, כאילו…
גל: גוננת על הבועה.
אוולין: כן, הייתי בבועה שלי. וגם בגלל שלא היה לי משהו להשוואה, שזה קצת שונה מאצלך.
גל: נכון.
אוולין: לא היה לי למה להשוות, אז מבחינתי, זה מה שזה, כאילו.
גל: כן.
אוולין: לא היה לי השוואה.
גל: אז מה בעצם קרה, באמת, שהוא מת שאז הבנת את זה?
אוולין: מה זאת אומרת?
גל: שפתאום הבנת שעד כמה היית בבועה הזאתי. מה פוצץ את זה?
אוולין: פתאום ראיתי סרטונים, שלו.
גל: אוקיי.
אוולין: ראיתי… נגיד, זה מכל הדברים בעולם הכי קל לי ל… כאילו, מאוד קל לי לדבר עליו. כי, לעומת הרבה מקרים, נראה לי, אחרים שהיו לך פה, אני מאוד מדברת אותו.
גל: [מהמהמת בהסכמה]
אוולין: הוא מאוד מדובר. אין פה… עכשיו, שאם פת… יזכירו את השם שלו, אני אכנס…
גל: [צוחקת] ברור.
אוולין: לא, אין את זה. אנחנו מאוד מדברים, גם אני וטוהר, ובכלל, החברים. זה מה ש…
גל: וגם עם הילדים?
אוולין: גם עם הילדים. עם אניה, שהיא הגדולה, היא… הרבה יותר.
אוולין: כי היא הגדולה.
אוולין: בגלל שהיא מן הסתם, היא נולדה גם… הייתי בהריון כשהוא נפטר, זה היה כל-כך, כל-כך מהר. זה היה נורא מדובר.
גל: כן.
אוולין: אני לא יודעת להגיד לך אם זה נכון. אני בעצמי עוד בוחנת את הדבר הזה. אני באמת עוד לא יודעת להגיד לך.
גל: תלוי… אני הייתי ילדה כזאתי.
אוולין: שמה?
גל: שאמא שלי איבדה ילד בגיל אחד עשרה חודשים, ואני… הוא נפטר בינואר.
אוולין: כן.
גל: ואני נולדתי בדצמבר.
אוולין: אוקיי. ממש… כן.
גל: כאילו לפני…
אוולין: ו…?
גל: וידעתי שהיה אח. אבל אצלי לא דיברו על זה בשום צורה. וגם האחים שלי, יש לי אחים מאוד גדולים, גם לא דיברו על זה בבית…
אוולין: זה עניין אותך? הרגשת שזה חסר לך?
גל: ידעתי… ידעתי את הסיפור. היה תמונה בסלון, תמונה אחת, כי זה היה… אי שם לפני ארבעים שנה.
אוולין: כן.
גל: היה לי… בגלל שאחים שלי היו מאוד-מאוד גדולים, גרתי עם אמא שלי, באיזשהו שלב האחים שלי עזבו את הבית.
אוולין: כן.
גל: אז תמיד רציתי כזה אח, את יודעת, שיהיה איתי בבית ספר.
אוולין: כן.
גל: שזה, אז, במקומות האלה…
אוולין: שמה נזכרת בו.
גל: כזה הייתי מפנטזת, כזה: "ממ… יכל להיות לי אח".
אוולין: אבל שאלת שאלות? זה עניין אותך ופשוט לא נענית? או שזה פשוט היה משהו כזה שהוא לא מדובר וזה בסדר?
גל: זה לא מדובר וזה בסדר. אחרי שנוח מת, מן הסתם התחילו לדבר על זה.
אוולין: כן. מטורף.
גל: כאילו, זה פתאום עלה יותר.
אוולין: איך אמא שלך הגיבה לדבר הזה?
גל: לא קל. אני חושבת שזה כזה מקפיץ את הפוסט-טראומה. [צוחקת קלות]
אוולין: בטח.
גל: אבל בסדר, אני למדתי מאמא שלי גם איך ממשיכים הלאה.
אוולין: כן. אז זהו, אז אני…
גל: וגם אגב, אמא שלי אומרת שזה מה שהציל אותה.
אוולין: מה?
גל: שנולדתי.
אוולין: בטח. אז אני… כש… כשלני חלה, כל הז… דבר ראשון שאמרו לי בבית החולים: "תיכנסי עכשיו להריון. תיכנסי עכשיו להריון, תחזרי לעבוד".
גל: כן. כן, כן.
אוולין: Do your thing. החיים יותר חזקים מהכל. לא הייתי שם בשום צורה. עכשיו, לא ברמה של לשכב בדיכאון, אבל לא הייתי שם ברמה של לשחק אותה כאילו הכל בסדר.
גל: וממשיכה.
אוולין: וממשיכה. אני הייתי חייבת להתרכז במה שקורה. ידעתי שיש לי איתו שנה, פחות או יותר, זה מה שהיה כתוב בספרים. ואני all in, כאילו all in. לקחתי חל"ת מהעבודה שנה. באמת, הוא עבר… באמת, כל הטיפולים שבעולם שיכולתי לעשות לו, הייתי נורא נורא סביבו. וכל פעם שאמרו לי תיכנסי להריון, אמרתי - אין סיכוי שבעולם. ואז בצורה נורא-נורא טבעית, ברגע שהתחילה אצלו החמרה, נכנסתי להריון. לא בצורה טבעית. ממש, כאילו, את יודעת.
גל: כן. [צוחקת]
אוולין: הלכתי ועשיתי ניסיונות ונכנסתי להריון. וזה שוב משהו שפשוט בא לי.
גל: כן.
אוולין: בצורה מאוד טבעית. ו… וכל זה שאלתי את עצמי, הולך להיות לך עכשיו חרדות? את הולכת להיות מהאנשים האלה ש… פוסט-טראומטיים?
גל: אפשר לזהות את המחלה לפני הלידה? כאילו יש איזה…
אוולין: אף אחד לא עושה באמת לזה בדיקה.
גל: כן, אבל נגיד…
אוולין: ברור, לבנות שלי עכשיו, עשיתי. הסיכוי שזה יהיה להם הוא פחות מ… פחות מאחוז, בגלל ששוב, זה מוטציה.
גל: כן.
אוולין: אבל כן, את יודעת כבר את הגן, ואת כן בודקת אותו.
גל: זהו, בודקים את זה?
אוולין: שזה ברור. אבל… לא ידעתי איזה… איזה אמא אני הולכת להיות אחרי המקרה הזה.
גל: חד-משמעית.
אוולין: וכל מה שרציתי זה להיות נורמלית.
גל: [צוחקת] כן, באופן כללי…
אוולין: בכלל, כל מה שרציתי זה להיות נורמלית.
גל: באופן כללי.
אוולין: באופן כללי. זה תהליך.
גל: זה תהליך.
אוולין: היום אני יכולה להגיד לך שכל התקופה הזאתי, אפילו ברמה החיצונית. לבשתי רק שחור. שאני בן אדם הכי לא שחור שיש. [גל צוחקת] הכי צבעוני שיש.
גל: כן.
אוולין: כל התקופה הזאת לבשתי שחור. לקח לי הרבה זמן להיפרד מהשחור. הרגישות שֶׁלְּךָ היא מצד אחד, אתה כן בן אדם… כן, אני מאוד-מאוד רגישה לסביבה והאינטליגנציה הרגשית שלי, אני יודעת, כאילו, להעיד על עצמי שהיא גבוהה. מצד שני, אני כבר לא… אני כבר לא מתרגשת מכל דבר.
גל: אני, נגיד, אומרת שאיבדתי קצת את החמלה.
אוולין: כן. אז איפה החמלה? איפה אני מצאתי אותה, את יודעת?
גל: איפה?
אוולין: שזה היה כלי טיפולי מאוד גדו… טוב בשבילי, בעשייה למען ילדים אחרים. כשאני התחלתי… הקמנו כזה סוג של פרויקט שנקרא "הפרויקט של לני", וגם בזמן שהוא היה חולה וגם אחרי שהוא נפטר, עשינו המון דברים למען ילדים עם מחלות, ילדים…
גל: די, איזה מהמם.
אוולין: ילדים שמגיעים מבתים הרוסים. שמה מצאתי את החמלה, אוקיי?
גל: כן.
אוולין: הפרופורציות חוזרות לעצ… רק שמה. כאילו כשחברה מספרת לי שהיא עברה משהו, אז אני יכולה לתת לה את העצות הכי מדהימות, להגיד לך שאני תמיד מצליחה להתחבר לזה?
גל: לגמרי.
אוולין: לא. עכשיו, אם אני - טוהר בכלל. [גל צוחקת] לקח את זה לאקסטרים. כאילו מי שמכיר את טוהר יכול להגיד שמאוד קשה לרגש אותו, מאוד קשה להזיז אותו. ואני הרבה פעמים כאילו… כשסתם לפעמים אחים שלו, אחותי, לפעמים כאילו.
גל: כן.
אוולין: מתעצבנים עליו, שהוא כאילו נורא קשה, אני אומרת: "אין מה לעשות".
גל: אין מה לעשות.
אוולין: באמת, כשזה קרה, אז הייתי אבלה על שני דברים. האבל היה על זה שהחלום ה…
גל: התנפץ.
אוולין: התנפץ. ה… המשפחה עם הכלב והגדר והטטי והטטו - אין. אני אספר לך אחרי זה גם סיפור מצחיק על הכלב שלי, באותו תקופה, שגם הוא חלה במחלה נוירולוגית, אבל לא…
גל: די, נו.
אוולין: לא, לא. הזיית ההזיות.
גל: [צוחקת] את חייבת לספר לנו את זה.
אוולין: הזיית ההזיות. [גל צוחקת] והחלום התנפץ, ועכשיו גם הזוגיות שלי הולכת להתנפץ לכל כיוון, וזה באמת…
גל: כן.
אוולין: זה פשוט היה פחד עצום אצלי, ועשיתי הכל בשביל לא… בשביל שזה לא יקרה, שהדבר הראשון שעשינו, מן הסתם ללכת לטיפול, ביחד.
גל: כן, הוא זרם?
אוולין: הוא זרם איתי. זה המזל שטוהר, הוא… הוא זורם איתי.
גל: זה… זה חשוב.
אוולין: זה חשוב מאוד. אני יכולה להגיד לך שלאורך השנים שהכרתי משפחות אחרות שחוו, זה נורא ברור בשלב… במצב הזה, בזוגיות. כאילו, או שזה מרים אותך, את הזוגיות, לרמה אחרת של עומק.
גל: כן.
אוולין: וביחד וזה.
גל: כן.
אוולין: או שזה שובר אותך.
גל: חד משמעית.
אוולין: כאילו, אין פה באמצע.
גל: אני… באמת. אני…
אוולין: החיים לא נמשכים אותו דבר.
גל: החיים לא… קודם כל, החיים לא נמשכים אותו דבר, אבל גם אנחנו לא אותו דבר, באישיות ה… הכי…
אוולין: אבל את יודעת איך זה. כל אחד לוקח את זה למקום אחר.
גל: כל אחד לוקח את זה אחרת, ואני כל הזמן אומרת, אני ומיכאל באמת מאוד מאוד מאוד שונים. באופן כללי אנחנו אנשים מאוד מאוד מאוד שונים, ובאמת את האבל לקחנו לקיצוניות שונה אחד מהשני.
אוולין: ואיפה מצאתם את הבסיס ואת ה…?
גל: אבל אנחנו מחוברים ב… ב… בכל איבר. וגם אנחנו תמיד אומרים, אני תמיד אומרת: "אף אחד לא עבר את זה". כאילו, גם…
אוולין: זה… זה… יפה.
גל: …גם את עברת את זה, ועדיין לא עברת את מה שאני עברתי.
אוולין: יפה. אז זה מה שחיבר ביניכם.
גל: גם ההוא של המוות בעריסה, הוא לא עבר את מה שאני עברתי.
אוולין: נכון.
גל: זאת אומרת, החיבור הזה, זה…
אוולין: רק שניכם יודעים מה עברתם.
גל: בדיוק. עכשיו, אני חושבת, כמובן, שאין אשמה, וגם אצלכם בעצם אין אשמה. כשאין אשמה, אז זה עוד יותר מחבר.
אוולין: חד משמעית.
גל: כאילו…
אוולין: אני כן… את יודעת איפה יש אתגר? לפני ארבעה חודשים, אמא של טוהר נפטרה. ושם, פתאום, פעם ראשונה, שמצאתי את עצמי במקום שאני לא כל כך יודעת איך להתנהג.
גל: כן.
אוולין: כי עד עכשיו עברנו משהו מאוד גדול וטראומטי ביחד.
גל: ביחד. חלקתם את זה.
אוולין: ביחד. הכי ביחד שיש. אין יותר, אין פחות, אנחנו ביחד. פתאום קורה משהו, שבעצם זה אמא שלו.
גל: שלו, כאילו.
אוולין: לא משנה כמה אהבתי אותה, לא משנה כמה היינו מחוברות, זה שלו.
גל: לגמרי.
אוולין: ואני לא יודעת איפה לשים את עצמי. האם אני המלטפת? שהוא לא יכל לסבול את זה.
גל: כן?
אוולין: לא יכל. [גל צוחקת] כל פעם שאני עושה לו מין - פרצוף כזה - "אני מבקש ממך, לא". [בקול נמוך]
גל: די… לא… [צוחקת בקול]
אוולין: זה היה מעצבן אותו ברמה בלתי רגילה. את יודעת, כזה שאת… [צוחקת]
גל: אבל אתה לא יודע מה לעשות. בכלל, זה ניחום, אתה לא יודע…
אוולין: אתה לא יודע, זה היה אתגר בשבילי. פתאום אני מוצאת את עצמי בסיטואציה שאני לא יודעת איך לנחם, אני לא יודעת איפה לשים את עצמי. מה… מה המשבצת שלי פה? כאילו, מה המשבצת שלי?
גל: יואו, איזה קטע זה.
אוולין: זה היה מאוד מוזר. אז זה הפעם הראשונה שכזה לא ידעתי… מצאתי גם, לקח לי הרבה זמן, הלכתי נורא בין הטיפות, מצאתי בסוף איפשהו את המקום שלי. [מגחכת] וגם הוא כל הזמן אמר לי: "אני מתמודד אחרת".
גל: נכון.
אוולין: כאילו, "אני שונה ממך". נגיד, שבאתי אליו ואמרתי לו: "אתה בטוח שאתה לא רוצה לדבר עם מישהו? אתה רוצה שאני אקבע…". "לא, אני מדבר איתך, זה מספיק לי". כן. לא התווכחתי.
גל: אני, נגיד, ידעתי שמיכאל לא הולך לדבר עם אף אחד.
אוולין: אז.
גל: כן.
אוולין: כן.
גל: ואני… וגם אמרתי לו: "sorry, אני הולכת לטיפול", וגם באתי לפסיכולוגית: "אני באה לטיפול, כי הבן זוג שלי לא הולך לטיפול, ואני צריכה להחזיק את כל זה ביחד".
אוולין: כן.
גל: אז אני צריכה ללכת לטיפול עכשיו.
אוולין: כן. אז הוא זרם איתי, זה היה מזל. הלכנו גם למטפלת כמה פעמים, וגם ברמה הרוחנית, היינו הולכים לשיעורי תניא פעם בשבוע, זה שיעורים… שיעורי תורה של חסידות חב"ד. זה עשה לנו מדהים.
גל: די!
אוולין: מדהים. ואת יודעת, מן הסתם את יודעת, אנחנו חיים אורח חיים חילוני. משהו בעניין הרוחני… אני באתי מבית מאוד… לא, לא היה לי שום זיקה, אף פעם.
גל: גם לי אין שום זיקה.
אוולין: ממש, כאילו, היו אומרים לי אלוהים, אוקיי. טוהר בא מבית יותר מאמין, לכן מה שקרה כשלני חלה, הוא לקח את הצד המאוד כועס.
גל: די!
אוולין: כועס על העולם: "למה זה קרה לי?".
גל: אבל הוא לא כועס על אלוהים?
אוולין: כן, כן.
גל: נו.
אוולין: ושם זה… ככה זה התחיל.
גל: בדיוק.
אוולין: "למה זה קרה לי?".
גל: כן.
אוולין: "אם אתה מעניש אותי, למה אתה לא מעניש אותי? למה אתה מעניש את הבן שלי?".
גל: לא, ואם אתה קיים, איך אתה יכול לעשות דבר כזה?
אוולין: ואם אתה… היה את השאלות, לי לא היה בכלל שאלות כאלה.
גל: לי גם אין, כי אני לא מאמינה בו בשום מקום, בשום צורה, אז…
אוולין: יפה, יפה, יפה. ואז כשהתחלנו ללכת לשיעורי תורה, לי פתאום נהיה זיקה מאוד גדולה. אמונה, משהו ששנייה גו…
גל: היית צריכה את זה רגע.
אוולין: כן. שגורם לי להבין שמן הסתם דברים לא קורים סתם, ו… ושאני חזקה, ושאני יכולה, ואלף ואחד דברים מדהימים. ואצל טוהר זה מאוד ריכך את המקום של הכעס. זה היה מאוד חשוב בשביל…
גל: אבל עצם זה שהוא בכלל בא…
אוולין: שוב, אני אומרת לך, הוא נורא זרם איתי בתהליכים, נורא סמך עליי, היה לנו גם מישהי שליוותה אותנו כל התקופה הזאת ברמה הרוחנית.
גל: אוקיי.
אוולין: שחיזקה אותנו כל הזמן, שהייתה איתנו גם ברמה… דרך אגב, זה משהו שכשמשפחות, אמהות, שעוברות דברים דומים לשלי, אני נורא, נורא, נורא ממליצה תמיד מישהו שמלווה אותך. כי כמו שאמרתי לך, אנחנו… אני לפחות הרגשתי שאני בבועה.
גל: כן.
אוולין: הייתי בבועה משלי, בעולם שלי, אתה לפעמים צריך מישהו שנייה ש…
גל: כן?
אוולין: כן, אני הרבה פעמים… אני מודה על זה, כאילו. היא הייתה איתנו אפילו כשנפרדנו ממנו בבית חולים.
גל: וואו.
אוולין: אוקיי? כזה…
גל: אני, גם באזכרות אני לא באה עם אף אחד.
אוולין: מה זאת אומרת?
גל: כאילו, א', אני לא הולכת לבית קברות כמעט, ב… זה, אבל נגיד, המשפחה של מיכאל ומיכאל ודוד, נגיד, היו בקבר, אז אני לא הולכת.
אוולין: את לא הולכת איתם.
גל: אני לא הולכת, באופן, כאילו…
אוולין: יפה, אז אני לא הולכת, במהלך השנה, אני לא הולכת בכלל.
גל: אוקיי.
אוולין: אין לי… שזה גם, זה גם קטע, כי אם…
גל: אני לא מבינה את זה.
אוולין: בטוח דיברת… אבל, סליחה, ובטוח דיברת פה עם עוד אנשים שהם פוקדים את בית העלמין ברמה השבועית, יש הרבה כאלה, ש…
גל: יש… חמותי, ליד הקבר… הקבר של נוח, זה בבאר שבע.
אוולין: כן.
גל: אז היא פעם בשבוע לפחות שמה. מסדרת, מארגנת.
אוולין: יפה. יפה. ויש כאלה שעושים ספסל ליד.
גל: כן, גם לנו יש ספסל. ועץ!
אוולין: ועץ.
גל: שיהיה צל!
אוולין: כן, והכל. אני באופן אישי, לא מרגישה ששם הנוכחות שלו. אין לי את החיבור.
גל: לא מרגישה בשום מקום…?
אוולין: באזכרות…
גל: אוקיי. כן?
אוולין: זה, כאילו, זה אירוע. שיש לי, אני מפיקת אירועים. [צוחקות] במקצוע שלי.
גל: את עושה מזה אירוע? רגע, אז הלוויה גם הייתה אירוע? כי אצלי, אני תמיד אומרת…
אוולין: הלוויה הייתה מטורפת.
גל: אני תמיד אומרת שהלוויה של נוח הייתה החתונה שלי ושל מיכאל.
אוולין: כן. כאילו, זה היה לי צמרמורת. [גל צוחקת] בהפוך של ההפוך של ההפוך של זה.
גל: כן.
אוולין: זה מה שהיה.
גל: כן.
אוולין: היה לנו, לפי דעתי, איזה אלף איש בחתונה.
גל: בחתונה… [מתפרצת בצחוק]
אוולין: סליחה, בהלוויה, אלוהים שישמור, היה 700 איש בחתונה. כמעט אותם אנשים, באמת. [גל צוחקת] זה היה אירוע הזיה. הזיה, הזיה, הזיה. את יודעת כמה הזיה שאני אומרת, אני לא אומרת… כאילו, ומה הכי מטריד אותי?
גל: נו?
אוולין: שאני באתי עם חולצה שיש עליה ציור של חתול. איזה דבר הזוי. [גל צוחקת] אני לא מאמינה, כאילו. כאילו, באמת.
גל: בסדר, נו, לא נורא…
אוולין: חתול כזה גדול. לא, זה דבר הזוי. אני לא הייתי מחוברת כאילו, באמת. ההלוויה הייתה אירוע מטורף. מאז, באמת, אנחנו עושים אזכרה, אזכרות שלנו, כאילו, אזכרות.
גל: כן?
אוולין: כן, אנחנו עושים.
גל: עם אוכל וזה, כזה?
אוולין: עם אוכל והרבה אנשים. ובשנה האחרונה החלטתי שגם בכל אזכרה אני הולכת לשים שיר. למה?
גל: למה?
אוולין: תשאלי אותי.
גל: נו, למה את הולכת לשים… איזה שיר?
אוולין: השנה שמתי את…
גל: אה, כל פעם שיר אחר?
אוולין: כל פעם שיר אחר. השנה שמתי את עידן רייכל וזהבה בן.
גל: רגע, אז למה שמת שיר?
אוולין: כי זו הדרך שלי להתחבר.
גל: אוקיי.
אוולין: סבבה? הרבה פעמים דרך מוזיקה, אז אני מצליחה…
גל: לאיזה שירים את מתחברת?
אוולין: אז שוב, זה לא שירים, זה יותר אנשים שהם נורא מרגשים אותי וישר מזכירים לי את לני.
גל: אוקיי.
אוולין: אז אני מרגישה, שאת יודעת, השנים עוברות.
גל: נכון.
אוולין: יש הבדל בין אזכרה של שנה ראשונה לאזכרה של שנה עשירית. ואני, בגלל שאני בן אדם שהרבה פעמים יודע לעשות ניתוק רגשי, אני צריכה למצוא את הנקודות.
גל: שמתחבר.
אוולין: שהלב שלי קצת מתרחב שם.
גל: אז… כן.
אוולין: וזאת הייתה השנה האחרונה שידעתי שגם חמותי תהיה איתנו. הרגשתי שצריך להיות שם משהו. את לא מבינה מה זה עשה. כאילו, באמת, כולם נורא-נורא בכו והתרגשו.
גל: די!
אוולין: עכשיו, לא עשיתי זה בשביל שכולם נורא-נורא יבכו, [בטון מגחיך] אבל כן רציתי, רציתי את החיבור הזה, את ההתרגשות הזאת.
גל: כן, יש משהו שנורא מחבר ומרגש, ובאמת מחבר לאיזה נק… לאיזה רגע.
אוולין: כן, כי המוות שלו הוא לא נגע רק בי. את לא… הוא השפיע על כולנו.
גל: ברור.
אוולין: על החברות שלי, שבזמנו הם היו עוד לפני ילד ראשון. בואי, כאילו, הכל השתנה.
גל: בואי, לא פחדו להיפגש איתך?
אוולין: מה?
גל: לא פחדו להיפגש איתך?
אוולין: אז…
גל: נגיד, לי מישהי ביטלה פגישה. כי היא הייתה צריכה לבוא עם התינוק שלה, והיא לא רצתה…
אוולין: אני יכולה להגיד לך שקרה לי עוד משהו בתקופה הזאת שלני היה חולה. דווקא הרגשתי שאני רוצה להיות יותר עם חברים, רוצה יותר לצאת, רוצה יותר…
גל: את רוצה יותר לחיות.
אוולין: יותר לחיות. א', כדי להרגיש נורמלית. זה היה נורא נורא חשוב לי.
גל: כן.
אוולין: כי זה היה המהות של החיים שלנו, היינו אנשים מאוד שמחים.
גל: כן.
אוולין: היינו אנשים מאוד חברתיים, כזה.
גל: זה החיים.
אוולין: זה החיים. אז נורא. ואז מה שקרה, שפתאום אמרתי: "וואו, מה קורה לך? למה את זורקת את כל האנרגיות שלך החוצה? כל כך מנסה…"
גל: כאילו הרגשת אֲשֵׁמָה על זה?
אוולין: הרגשתי קצת אֲשֵׁמָה, הרגשתי שאני עושה לעצמי נזק. הרגשתי שאני לא דואגת לבֵּיתִי.
גל: אבל את יודעת, גם בשביל לדאוג לביתך, את צריכה לטפל בך.
אוולין: כן, אבל את מכירה את זה שלפעמים את עוברת את הגבול, שאת כבר שמה אנשים אחרים על חשבונך?
גל: כן.
אוולין: כזה? על חשבון הזוגיות שלך.
גל: אוקיי.
אוולין: רק בשביל כאילו להראות לעולם שהכל טוב.
גל: שהכל בסדר.
אוולין: את בהיי…
גל: הכל בסדר.
אוולין: אני… הכל…
גל: Fake it until i'll make it.
אוולין: בדיוק, הכל בסדר, טו דו בום. אני אמנם, יש לי ילד שהולך למות, אבל אני כאילו…
גל: אבל החיים ממשיכים. [צוחקת]
אוולין: כן, אני הולכת להיות המודל לחיקוי. זה מהר מאוד נעצר, הדבר הזה.
גל: כן.
אוולין: מהר מאוד שמתי לעצמי גבולות, מהר מאוד הבנתי קודם כל מה סדר העדיפויות. זה היה גם מנגנון הגנה שלי, נורא רציתי להרגיש חיה, נורא רציתי להרגיש אוולין של… שאני מכירה.
גל: כן, אבל אחרי שהוא מת?
אוולין: לא, אז אני רוצה להגיד לך שמה שקרה עם לני, שכל מה שעברנו, כל התהליכים הם קרו בזמן שהוא היה חי.
גל: וואלה. אז כאילו היית מוכנה למוות?
אוולין: כשהוא נפטר, וואי, הייתי כל כך מוכנה.
גל: די, תקשיבי, זה מדהים.
אוולין: שאני לא יכולה להסביר לך בכלל באיזה רמה. כי אני, כל מה שעשיתי בשנה וחצי האלה, זה להתכונן, זה ל…
גל: שזה מדהים.
אוולין: היה לנו ממש… טוהר אמר לי, כמה ימים אחרי שהודיעו לנו מה קורה, והיינו באבל מטורף, ישבנו שבעה אמיתית, כאילו, סבבה?
גל: כן.
אוולין: על הרצפה. כזה…
גל: זה נשמע לי מאוד הגיוני.
אוולין: הוא אמר לי, אני לא… אני לא רוצה. אני רוצה לחיות יום ביומו, אני רוצה לדעת שאנחנו היינו איתו all in.
גל: כן. שזה מדהים.
אוולין: עשינו הכל, אבל חיינו אותו, ו… וככה היה.
גל: שזה מדהים בעיניי.
אוולין: ככה היה. את יודעת, אני יכולתי לחזור לעבודה.
גל: נכון, ובחרת שנה אחת להקדיש ל…
אוולין: לא אגיד לך שלא אמרו לי: "שימי אותו במוסד". אמרו לי.
גל: די!
אוולין: "אין לך מה להיקשר אליו". אמרו לי.
גל: מי אומר דברים כאלה?
אוולין: הרבה. גם אנשי מקצוע אומרים. גם הרבה… אנשי מקצוע אומרים. עכשיו, זה גם לא בקטע שיפוטי, כי אני רוצה להגיד לך שאנשים כן בוחרים לעשות את זה.
גל: נכון.
אוולין: לא כשהם ב…
גל: אבל מי מהם בוחרים?
אוולין: יפה, אבל את יודעת שאת נמצאת בבית חולים, ופרופסורים ורופאים רואים כל כך הרבה סוגים של אנשים, וכל כך הרבה סוגים של משפחות, ורוב האנשים לא מצליחים להחזיק מעמד אחרי אירוע כזה.
גל: כן, לא מצליחים להתמודד עם זה.
אוולין: גם ברמה התפקודית, ברמה המשפחתית, ברמה הזוגית, דברים קורים.
גל: נכון.
אוולין: דברים מתפרקים. גם ברמה הכלכלית.
גל: ברור, זה כסף.
אוולין: זה לעזוב מקום עבודה.
גל: לא, זה גם כסף טיפולים, זה כסף… טיפולים.
אוולין: את יודעת כמה טיפולים? עכשיו, את יודעת, חד… חד משמעית. לא, באמת, אני פשוט נזכרת ב… הון תועפות.
גל: לא, בואי, מחלות ומוות זה דבר יקר. כמו שדיברנו.
אוולין: ואז את מגיעה לוועדה של ביטוח לאומי.
גל: אה, יש, כן… [צוחקת]
אוולין: בוודאי. ואז אומרים לך: "בגדול, רק כשהוא יהיה בן שלוש, אתה תוכלי לקבל תוספת על… זה". ואז את אומרת להם: "אבל הוא לא יגיע לגיל שלוש". הם עושים לך כזה: "הממ".
גל: מה ביטוח לאומי מצפה שתעשי?
אוולין: אז הם מביאים לך איזשהו סכום, את יודעת, לנכות, כאילו, מגדירים אותו, זה. ואומרים, תחזרי אלינו בגיל שלוש. אבל הוא לא יגיע לגיל שלוש! אין, זה דיון באמת.
גל: בסדר, אבל את יודעת, יש לי חבר שאין לו… נכרתה לו היד. אמרו לו לבוא שנה הבאה להמשיך את זה כדי שיוודאו שהיד לא גדלה.
אוולין: לא, את מבינה? זה הזיית ההזיות.
גל: ביטוח לאומי זה משהו הזייתי, אני לא…
אוולין: עכשיו, אם אין לך מערכת יחסים מאוד מאוד מאוד יציבה וחזקה.
גל: נכון.
אוולין: אם אין לך משפחה…
גל: משפחה תוחמת… תומכת.
אוולין: לנו הייתה משפחה, שגם, כאילו, אין דברים כאלה. אז את לא יכולה שבתוך כל הסיטואציה הזאת לא להגיד: "אלוהים, תודה". כשאת אומרת לי: "איך ברמה הרוחנית זה חיזק אותך?". שמה.
גל: הבנתי אותך.
אוולין: תודה. תודה שיש לי את האפשרות הכלכלית.
גל: כן.
אוולין: לא… לעזוב את העבודה ולהיות עם הילד שלי 24/7 ולספוג אותו, כי אני יודעת שיש לי איתו ככה, שעון.
גל: ולחוות שנה שלמה איתו.
אוולין: השעון ככה התהפך.
גל: כן.
אוולין: סבבה? תודה שיש לי הורים וחמים שיכולים לאפשר לי לנסוע עכשיו לחופש עם בעלי, כי אני עוד שנייה נחנקת, והם יכולים להיות איתו, והם באמת…
גל: די, איזה חמודים!
אוולין: תק… עכשיו, זה לא מובן מאליו.
גל: ממש לא.
אוולין: אני לא אשכח שפעם, ממש לקראת הסוף שלו, אני וטוהר רצינו לנסוע ללילה. וטוהר לקח את ה… את לני לח… אמא שלו, ואחרי, באמת, חצי שעה כבר היה טיפול נמרץ בדרך. וזה כזה, זה כל כך שברירי.
גל: כן, כל כך שביר. אוֹף.
אוולין: שכאילו, את מבינה? אז… אז הוקרת תודה, נגיד, זה משהו שברמה הרוחנית וכל…
גל: שזה מדהים.
אוולין: שזה מדהים. כי את תמיד צריכה לז… זה מה שאמרתי לך, כאילו קשה להיכנס לפרופורציות. כי את, שוב, מבחינתך, את עברת את הדבר הכי גרוע בעולם.
גל: לא רק את הכי גרוע - והמשכתי.
אוולין: והמשכת.
גל: והמשכתי. זאת אומרת, וזה לא סוד, את יודעת, כשמישהי אומרת: "אוי, וזה, נה נה. אני לא יכולה לעבוד, כי…", לא יודעת מה.
אוולין: כן.
גל: איזה אסון כלשהו.
אוולין: כן.
גל: קטן יחסית. ואז אני אומרת… אז אני אומרת…
אוולין: אז… גם עכשיו… Fuck you, כאילו.
גל: …יאללה, בסדר. כאילו.
אוולין: כן. אז עכשיו, זה עדיין נמצא שם איפשהו.
גל: אז כאילו…
אוולין: אבל אני תמיד מנסה להזכיר לעצמי, שוואלה, את לא עוברת חיים שלמים, והכל מושלם. הכל מושלם, לא קורה לך כלום.
גל: [צוחקת] את יודעת, יש…
אוולין: את פשוט עוברת אותם.
גל: יש פחות דרמות.
אוולין: יש פחות דרמות. [גל צוחקת] אז זהו, השבוע דיברתי עם חברה, אמרתי לה: "אין דבר כזה 'חיים מושלמים', אין דבר כזה, הכל מושלם, מושלם, מושלם".
גל: זה נכון, אבל…
אוולין: ואז היא גם אמרה לי: "כן, אבל יש אנשים שעוברים…"
גל: שהחיים יותר…
אוולין: "…חיים שלמים. מצומצמים, מצומצמים".
גל: כן, זה כאילו הווליום יותר נמוך.
אוולין: היית רוצה לחיות בווליום יותר נמוך?
גל: תקשיבי, זה שאלה טובה. אני… ניסיתי הרבה שנים להיות כזאתי רגילה.
אוולין: כן.
גל: שקטה.
אוולין: כן.
גל: וקטנה. לא הצלחתי.
אוולין: לא הצלחת. יפה.
גל: לא הצלחתי.
אוולין: את מבינה, אז בגלל ש…
גל: זה לא משהו שטמוע בי.
אוולין: אז גם החיים שלך לא יכולים להיות רגועים, שקטים ומתחת לרדאר.
גל: כנראה שלא. אבל את יודעת, לפעמים אני אומרת, אולי הייתי רוצה את הרגילים האלה, את ה… להיות רגילה כזאת.
אוולין: כן. אני רוצה להגיד לך שאני השתניתי מאה שמונים, מאז שלני נפטר. הרגשתי ש…
גל: חד משמעית. אבל זה לא הפחיד אותך שאז תהיי האמא הזאת של הילד שמת?
אוולין: בטח שהפחיד אותי. גם עכשיו שאני יושבת איתך פה בפודקאסט שהזמנת אותי לדבר על המוות.
גל: [צוחקת] על הילד המת…
אוולין: אז גם פה אני אומרת: "וואו, ככה מגדירים אותי", ו…
גל: אני לא חושבת שככה מגדירים אותך, בדיוק.
אוולין: יפה, אבל אני עשיתי הכל בשביל שזה לא יקרה, גם פה, כי זה היה מאמץ גם שלי. את יודעת, כשהלכנו ל"מירוץ למיליון" ותפסנו תשומת לב ברמת הסיפור שלנו, אז סבבה, עשינו שער אחד ל"ישראל היום", לפי דעתי זה היה, ועוד איזה משהו לעוד איזה עיתון, ואז באתי ליח"צ של רשת, ואמרתי להם: "נגמר".
גל: כן.
אוולין: אני לא מדברת יותר על הבן שלי, אני לא אוזיל את הסיפור שלי בשביל אף אחד.
גל: כן.
אוולין: אז זה היה גבול. אוקיי?
גל: כן, כן. אני לגמרי מזדהה איתך.
אוולין: וגם כשאני בוחרת לדבר עליו, זה יהיה רק בשיחות כאלה.
גל: אבל זה, אני תמיד אומרת, שזה לא שיחה, אנחנו לא מוכרות את הסיפור בשביל משהו…
אוולין: מבחינת הצופה הוא לא יודע אם את מוכרת את הסיפור או לא.
גל: לא, אבל אני חוש… כאילו…
אוולין: את מבינה מה אני אומרת?
גל: תקשיבי, אני המון… היה לי מותג כשנוח מת.
אוולין: איזה?
גל: שנקרא "pink is for boys", מאז כבר סגרתי אותו, אבל הציעו לי המון כתבות, פתאום. עכשיו זה חלום של כל בעל מותג.
אוולין: נכון.
גל: אבל אמרתי, אני לא הולכת לדבר עליו.
אוולין: יפה. את יודעת, אני בלוגרית באינסטגרם, סבבה? יכולתי להפוך את כל האינסטגרם שלי…
גל: נכון.
אוולין: …להיות סביב אובדן, סביב שכול, סביב אלף ואחד דברים, איך מתמודדים. יכולתי להיות ה-to go… ה-go to [גל מגחכת] זה… בחרתי שלא. כי אני כל הזמן אומרת: "אני כל-כך הרבה דברים, אני לא רק זה". אמנם, אני כן רוצה להגיד שזה הפך אותי להיות הכל יותר טוב.
גל: חד משמעית.
אוולין: בעלת מקצוע יותר טובה, יזמית יותר טובה.
גל: חד משמעית.
אוולין: חברה יותר טובה, בת זוג יותר טובה, אמא יותר טובה וילדה יותר טובה. בהכל. להגיד לך שזה מגדיר אותי? זה לא. אני אוהבת ביוטי ואני אוהבת להתלבש ואני אוהבת לצחוק ואני אוהבת אלף אחד… ואני אוהבת מוזיקה. ואני לא אתן לאף אחד להגדיר אותי. אני חושבת שזה גם פגע בי, לא רק שזה לא הועיל לי, זה גם פגע בי.
גל: כן?
אוולין: ברמה… אני חושבת שזה מאוד פגע בי. מה קורה היום באינסטגרם? את כאילו צריכה להיות, נכון? כאילו צריכה לתת איזשהו נושא…
גל: נכון.
אוולין: …"על" למה שאת.
גל: מי… הגדרה.
אוולין: יפה. או שאת ביוטרית.
גל: אה, אוקיי. [צוחקת]
אוולין: ואז כל האינסטגרם שלך הוא ביוטי. או שאת איבדת בן.
גל: אבל את יכולה לבחור איזה שני נושאים. [צוחקת]
אוולין: כן, אבל אני לא שני נושאים, אני אלף נושאים.
גל: נכון, אני מזדהה איתך מאוד. אני, לקח לי המון זמן לשחרר קצת.
אוולין: יפה, אני אלף נושאים. אני לא רוצה רק לדבר על… זה. אם הייתי בוחרת להציג כלפי חוץ, את כל העיסוק שלי ב… את יודעת, באובדן, באיך מתמודדים.
גל: כן.
אוולין: בחרתי שלא. אני מעדיפה לשבת איתך פה בפודקאסט ולדבר איתך שיחה אמיתית.
גל: כן.
אוולין: שיש בה אוב… באמת גם הרבה מסרים אמיתיים שאנשים שומעים אותי.
גל: נכון, נכון, זה לגמרי…
אוולין: ולא להעלות עכשיו אלף תמונות של לני ולרשום: "זה שובר אותי".
גל: וואי, הכי. אני כל כך מזדהה. [צוחקת] אני כאילו גם לפעמים, אני כאילו, זה מביך אותי לפעמים כשאני רואה פוסטים כאלה, כי אני לא יודעת אפילו איך להגיב לזה בתור צופה מהצד.
אוולין: נכון.
גל: כאילו, את יודעת, זה כמו עוד פעם לנחם. אני ממש הרגשתי בהתחלה שאני תזכורת לזה שילדים מתים.
אוולין: לא, אבל את גם תזכורת לזה שיש חיים אחרי. כאילו, אני מקבלת הרבה הודעות מאמהות שאו חוו או חווות, זה… מוות של ילדים בגיל מאוד-מאוד צעיר.
גל: כן.
אוולין: ואז, את יודעת, הם נכנסות לאינסטגרם שלי ורואות שאני בפארוס, [גל צוחקת] עפה על החיים שלי, ואומרות: "תקשיבי, כאילו, את נותנת לנו איזושהי תקווה שיש חיים של אחרי".
גל: לא, זה אני בטוחה. זה אני בטוחה.
אוולין: כמובן, באותה הודעה שאני רושמת להם "תודה", אני רושמת להם שאני עוברת טיפולים ושעשיתי טיפולים עם הזוג … בן זוג שלי, ואני הולכת לשיעור…
גל: שזה לא סתם בא ככה.
אוולין: לשיעור תניא כבר שמונה שנים, ואני יש לי פרויקט שקראתי לו "הפרויקט של לני", כדי להיות בעשייה.
גל: תקשיבי, אני חושבת שזה עבודה.
אוולין: זה עבודה.
גל: זה עבודה להמשיך את החיים.
אוולין: זה עבודה.
גל: כאילו, אנשים חושבים שזה אופי או…
אוולין: זה לא אופי.
גל: זה לא אופי, זה בחירה, כן.
אוולין: וואו, זה בחירה מטורפת. תשמעי, עכשיו, הבחירה היא יותר קלה כשאת ביסוד שלך בן אדם יותר אופטימי. אני, כל החיים שלי הייתי בן אדם נורא שמח ואופטימי, ומה שעמד לנגד עיניי, באמת ברמה הכי בסיסית שיש - אלוהים, תן לי להישאר הבן אדם הזה. הבן אדם הזה שכן רוצים להיות בחברתו.
גל: כן.
אוולין: או. יפה.
גל: זה, יש בזה משהו.
אוולין: יפה. את לא רוצה להיות הבן אדם הזה שכל פעם שמגיעים אלייך הביתה…
גל: כן, זה בית אָבֵל, בית עצוב.
אוולין: בית… יפה.
גל: לגמרי, אני יכולה להגיד לך שזה הדבר הראשון שאמרתי למיכאל שיצאנו לבית חולים…
אוולין: גם אני.
גל: "אנחנו לא הולכים להיות בית עצוב".
אוולין: יפה.
גל: כי זה מה ש…
אוולין: עכשיו, מה המניע? המניע הוא מניע קצת…
גל: אז, לי היה מניע, כי היה לי כבר… את היית בהיריון, אבל לי היה דוד.
אוולין: כן.
גל: שהיה כבר בן שלוש.
אוולין: כן.
גל: ואני, זה היה המניע.
אוולין: וכמה הייתי מופרעת לגבי העניין הזה של איך אני אוכל להמשיך הלאה? שבזמן שהוא עוד היה חי, רק כל הזמן התעניינתי בזה. הייתה לו פיזיותרפיסטית, שההתמחות שלה הייתה בילדים עם חומר הלבן של המוח, מה שאומר, שההתמחות שלה הייתה בזה שהיא נפרדת מילדים. כי זה מחלות שהם בדרך כלל לא [מילה לא ברורה].
גל: זה מטורף, איזה עבודה קשה.
אוולין: את יודעת כמה שאלות הייתי שואלת אותה? איך האמ… איך האמהות אחרות מתמודדות? איך אחר כך ההתמודדות? אני כל זמן שאלתי…
גל: היית ב-obsess על זה.
אוולין: הייתי באובססיה. בכלל.
גל: יואו.
אוולין: איך הכל נראה? איך זה נראה אחרי? איך מתמודדים בפנים? הייתי באה לפרופסור של כזה ייעוץ פעם בחודש - איזה שאלות! את לא מבינה. איך נראה הסוף? אני רוצה שתספרי לי אחד לאחד איך זה נראה.
גל: יואו.
אוולין: הוא יסבול? איך זה ייראה? כמה זה… זמן זה ייקח?
גל: הוא סבל?
אוולין: נראה לי שלא. במהלך המחלה?
גל: כאילו, קיבל תרופות…?
אוולין: הוא קיבל תרופות מאוד חזקות. אבל זו שאלה שנשאלת, אני לא יודעת להגיד לך.
גל: את לא יודעת להגיד.
אוולין: לא, בגלל שהוא לא יכל להביע את עצמו.
גל: כן.
אוולין: אז אני לא יודעת להגיד לך. אני מאוד מקווה שלא. אני כן חושבת שכשהוא נפטר ממש הוא לא סבל.
גל: שזה חשוב.
אוולין: אני חושבת שלא.
גל: כן.
אוולין: אבל זה גם שאלה שאני ממש משתדלת… נגיד זה שאלה שאני משתדלת לא להתעסק.
גל: לא להתעסק?
אוולין: לא, כי אני לא יודעת. ואת יודעת, לדמיין שהילד שלך סובל, אין לזה…
גל: לא. חד משמעית.
אוולין: …משהו חיובי… זה. אז לא היה לי את זה, מבינה?
גל: כן.
אוולין: לא היה לי את הניואנסים האלה של אוווו-אה. כי… כי שוב, כי התכוננתי.
גל: מעניין.
אוולין: אבל זה הבדל, אני התכוננתי איזה שנה וחצי.
גל: נכון.
אוולין: אצלך זה בא בהפתעה.
גל: נכון.
אוולין: זה… זה עולם.
גל: לא, זה עולם אחר.
אוולין: זה עולם.
גל: היה לך פרידה, היה לך התמודדות, היה לך התכוננות.
אוולין: הכול, כל השלבי אבל.
גל: הכל.
אוולין: אני עברתי אותם בשנה וחצי.
גל: נכון, זה הבדל עצום.
אוולין: אז כשהוא נפטר, זה היה שחרור. זה היה שחרור בשבילו.
גל: זה מדהים.
אוולין: זה היה שחרור גם בשבילנו.
גל: ברור, ברור.
אוולין: אנחנו היינו ממש שנה וחצי כבר בתוך… את יודעת, כאילו, כל עוד ידענו שיש לזה תוקף, החזקנו מעמד, אשכרה.
גל: רגע, את לא בשום טיפול תרופתי היית? לא כלום?
אוולין: לא.
גל: אוי, נו. [צוחקת]
אוולין: לא הייתי. לא הייתי. את יודעת מתי התחלתי לקחת… מתי התחלתי?
גל: נו?
אוולין: ציפרלקס? לפני ארבעה חודשים.
גל: למה? מה קרה עכשיו לפני ארבעה חודשים?
אוולין: אממ…
גל: כאילו, מה קרה שפתאום…
אוולין: כאילו, התפקוד… כבר… כבר…
גל: עלה.
אוולין: …באמת לא נשאר לי מה… מה לתת.
גל: כן. אני…
אוולין: All over the place.
גל: אני זוכרת…
אוולין: עובדת פה.
גל: כן.
אוולין: יזמית פה.
גל: כן.
אוולין: מוציאה חופשות שם. טוטוטו טטטה. עושה שלושה ילדים. רוצה עוד אחד! רוצה עוד אחד! לא…
גל: כן?
אוולין: רוצה עוד אחד… לא יהיה, כי בעלי, כאילו, טוהר לא בקטע.
גל: הוא סגר את ה… הוא סגר. [צוחקת]
אוולין: הוא מה זה סגר. הוא מה זה סגר. אומר: "אני רוצה לחיות. אני רוצה לחיות". [מחקה אותו בגיחוך] אבל לא נשאר לי מה לתת כבר, כאילו… את יודעת, את כבר מרגישה את זה ברמת האגרסיות, והסבלנות. יש לי שלוש ילדות קטנות.
גל: בריכוז.
אוולין: בריכוז.
גל: ריכוז איבדתי, נגיד.
אוולין: יפה.
גל: אני, ה… כל ההפרעות קשב שלי שהיו לי בילדות, שכבר למדתי להתמודד איתם, למדתי איך אני יכולה לעבוד איתם…
אוולין: וזה שרק השבוע אמרו לי שיש לי הפרעות קשב, [גל צוחקת] כל החיים גדלתי בתחושה שאני כישלון.
גל: אבל יכול להיות שפתאום זה התפרץ. [ריש מתגלגלת]
אוולין: אז הכל ביחד.
גל: כן.
אוולין: הרגשתי… חזרתי, אני מוציאה חופשות נשים ליוון, חזרתי מהחופשה האחרונה שלי, הייתה שם מישהי, אחת הנשים, שממש בשדה תעופה אמרה לי: "ביי", כזה חיבקה אותי ואמרה לי: "את מתנתקת, אני רואה אותך מתנתקת",
גל: יואו!
אוולין: "את צריכה להיות יותר שמחה". משהו כזה. עכשיו, זו פעם ראשונה שמישהו בכלל נתן לי…
גל: כן, איזה… זה מישהי שראתה אותך.
אוולין: שראתה אותי. והיא ראתה אותי באור עצוב. כאילו.
גל: כן.
אוולין: משהו שלא בסדר. וזה גרם לי…
גל: זה לא 'לא בסדר'.
אוולין: לא, לא 'לא בסדר'. אבל, פתאום, את יודעת.
גל: כן.
אוולין: כל מה שחשבתי שאני, קצת מתחילה פלצ…
גל: פתאום מישהו עלה על הזיוף.
אוולין: כן, כן, יש שם… נוצרו סדקים. אמא שלי פסיכיאטרית.
גל: די!
אוולין: כן.
גל: אה, נו.
אוולין: יפה. ואז היא התקשרה אליי איזה בוקר, ממש יום אחרי שחזרתי. בכיתי. היא אמרה לי: "מה יש לך?" אמרתי לה: "אני עצובה".
אוולין: כן.
גל: "אני פשוט עצובה, אני מרגישה שאני עצובה". אומרת לי: "עכשיו. לא למחר, עכשיו".
גל: כן.
אוולין: וואו, אני לא יכולה להסביר לכם, באמת, כאילו…
גל: זה שינוי. אני יכולה להגיד עליי שאני גם… היה לי את המרשם איזה שנה, עד שהתחלתי לקחת.
אוולין: וואלה.
גל: כאילו, אמרתי, לאא… ואז יום אחד ישבנו קבוצה של חברות, וכל אחת סיפרה מה הדבר הגרוע שהיה לה בשבוע. אחת אמרה שהיא נתקעה עם האוטו, אחת אמרה שהביאו לה בוס חדש. כאילו, את יודעת, כזה בעיות יומיום. ואני אמרתי: "וואלה, לא קרה שום דבר רע", ולא הפסקתי לבכות. ואז חברה אמרה לי: "למה את לא לוקחת ציפרלקס?". אז אמרתי לה: "לא יודעת", וזה. אז היא אומרת לי: "למה לסבול?".
אוולין: כן. יש לי הרבה שיחות על זה, לאחרונה, בגלל שנהייתי… [צוחקת]
גל: למה לסבול?
אוולין: נהייתי…
גל: ברור, זה תמיד ככה, חכי.
אוולין: נהייתי הגורו של המובילי…
גל: אבל אני חושבת שכאילו…
אוולין: …רשת.
גל: לא חייבים להתמודד עם זה. כל הציפרלקס זה, זה שלא חייבים להתמודד עם זה. לא חייבים להיות עצובים.
אוולין: במיוחד כשאת כן עושה ניסיונות אחרים.
גל: כן, כן. כן!
אוולין: ואת רואה שכבר יש לזה איזשהו גבול. את מבינה, סבבה. אני הולכת לפסיכולוגית, והיא מציפה אצלי דברים, ואז אני חוזרת עם הדברים האלה, וזה רק עושה לי יותר רע!
גל: [צוחקת] כן, זה רק עושה לך… זה?
אוולין: פתאום נהייתה איזושהי הצפה.
אוולין: כן. כן.
גל: וכשהפסיכולוגית שלי פתאום שמה את זה על השולחן, פעם ראשונה…
גל: כי פתאום את פנויה להתמודד עם זה.
אוולין: זה גם עניין, פניות.
גל: כן, כן.
אוולין: פניות זה דבר מאוד-מאוד חשוב כשאת רוצה לטפל בעצמך.
גל: לא, יש לך שלושה ילדים ברווחים קטנים.
אוולין: טוב, את גם all over the place. זה…
גל: לא, ומעבר לזה, ופתאום הם גדלים.
אוולין: כן.
גל: ואז פתאום יש לך רגע.
אוולין: כן, וככל שהילדים גדלים, יש יותר התמודדות שלך עם עצמך.
גל: נכון.
אוולין: אניה היא מראה מאוד-מאוד ברורה של עצמי. וכשאני אומרת לך, נגיד, אני לא יודעת אם זה היה רעיון טוב לחשוף אותה למוות של לני בגיל כל כך צעיר, ושתהיה כל-כך במודעות על זה, זה להגיד משהו שאני כן מתמודדת איתו עכשיו. העובדה שהיא… התשומת לב שהיא אוהבת לקבל היא דווקא דרך המקומות של ה"כואב לי", "אני חולה", טה טה טי, טה טה טו.
גל: היא עושה מניפולציות?
אוולין: כן, יש כל מיני דברים.
גל: אה, אני עליתי על דוד שהוא עשה לי. זה היה כזה שהוא היה מתעצבן ומתחיל לבכות כזה.
אוולין: כן?
גל: ואז הייתי אומרת לו: "למה אבל אתה בוכה?". אז הוא אמר: "אני מתגעגע לנוח".
אוולין: אה, וואו. וזה שהיא מספרת לכל העולם ואשתו כש… נגיד שהיא הגיעה לבית ספר חדש, הדרך שלה למצוא חברים הייתה דרך הסיפור של לני. יש כל מיני התמודדויות.
גל: דוד עשה הרצאה לכיתה שלו, בכיתה א'.
אוולין: זה… כי אין לו כיף גדול כמו לספר.
גל: זה קטע.
אוולין: זה קטע. כי, טוב, ואז אני אומרת לעצמי, אוקיי, ילדים מאוד אוהבים להיות מיוחדים, ומאוד אוהבים, זה…
גל: כן, אני יכולה להגיד שגם אני הייתי קצת כזאתי ברגעים מסוימים.
אוולין: גם אני הייתי קצת, בדיוק…
גל: לא, גם על האח המת שלי. אבל אני חייבת להגיד שילדים לא מתרגשים מזה. [צוחקת קלות] וזה לא מעניין אותם.
אוולין: לא, ממש לא. ואז כזה הם אמרו לה: "גם סבתא שלי מתה". כאילו כזה.
גל: כן. הם כזה: "אוקיי". [מגחכת]
אוולין: אבל עדיין, אני יכולה להגיד ש…
גל: יש אובדן, יש אובדן. אין מה לעשות. זה משנה.
אוולין: את יודעת? זה קטע. כאילו באמת, אני אומרת לך, רק בשנה האחרונה אני מבינה שעברתי טראומה.
גל: ברור!
אוולין: אבל למה לא ראיתי? אבל לא ראיתי את זה לפני.
גל: אחות, אני מגדירה את עצמי כפוסט-טראומה.
אוולין: יפה, אז פעם ראשונה הפסיכולוגית שלי אמרה לי.
גל: אני ממש… בטח.
אוולין: שכשאביבה הייתה חולה, חמותי, אז היא אמרה לי, הטראומה שלך צפה.
גל: בטח.
אוולין: את עברת טראומה גם אם את לא רואה את זה ככה.
גל: ברור, מה יש לך?
אוולין: זה פעם ר… יפה.
גל: אמבולנס לא עושה לך טראומה?
אוולין: לא.
גל: לא מזכיר לך, לא מחזיר אותך רגע…
אוולין: לא.
גל: …לאמא שהיית לילד חולה?
אוולין: לא. למה לא? לא יודעת למה לא.
גל: זה קטע.
אוולין: אבל העובדה שחמותי הייתה חולה והיינו צריכים להיפרד ממנה, זה החזיר אותי.
גל: כן, כן, כן.
אוולין: ה… הפרידה הזאתי.
גל: אנחנו לא יודעים מה יהיו הטריגרים.
אוולין: אין… זהו, אבל אני אומרת לך, אני, עד שהיא לא אמרה לי: "את עברת טראומה".
גל: חד משמעית.
אוולין: אני לא ידעתי שאני עברתי טראומה.
גל: לאבד ילד זה טראומה, ואין דרך להגדיר…
אוולין: ולא משנה כמה אני אספר לעצמי, שעברתי את זה בצורה הכי מדהימה שיש, ויש לי אפס פה-פה-פה-פה…
גל: עברנו את זה מדהים, אחלה. טראומה.
אוולין: אני פוסט-טראומטית.
גל: חד משמעית
אוולין: אני לא אותו בן אדם שהייתי. הרמת רגישות שלי השתנתה.
גל: הכל השתנה.
אוולין: אני תופשת דברים בצורה אחרת.
גל: בטח, גם התחומי עניין שלי השתנו, ה…
אוולין: הכל, הכל, הכל, הכל, הכל.
גל: הכל, הכל, הכל. זה ברמה, באמת-באמת… אני לא יודעת להסביר. זה כאילו, זה בן אדם אחר הייתי לפני, ואני אחרי.
אוולין: ומה שיפה זה שהיום אני אומרת את זה בלי רגשות… איך אני אגיד את זה? כאילו, כשאמרתי, לפני שלני נפטר, כל מה שהיה חשוב לי זה להיות אני רגילה, אותו דבר? אני לא אני.
גל: עכשיו את מאפשרת לעצמך.
אוולין: אני מאפשרת לעצמי להגיד: "אני פוסט-טראומטית, אני לוקחת ציפרלקס".
גל: אגב זה לא…
אוולין: מה שלא לקחתי שמונה שנים.
גל: זה גם לא אומר שאת לא מצחיקה, או לא שמחה.
אוולין: כן, כן, כן, ברור, ברור.
גל: כאילו…
אוולין: אבל זה גם, זה כאילו עוד שלב בתהליך האבל.
גל: נכון.
אוולין: שבצורה מאוד-מאוד מוזרה, הוא קורה אחרי כמעט 9 שנים.
גל: שזה מדהים בעיניי, כי עכשיו את פנויה לזה.
אוולין: כן, כן.
גל: תגידי, שיר ברדיו, מעבירה או מגבירה?
אוולין: לא, לא מעבירה, מגבירה. יש הרבה…
גל: איזה שיר?
אוולין: קודם כל, מוזיקה, דרך אגב, זה משהו שמאוד מחבר אותי. בכלל, אני חושבת שזה משהו שמאוד מחבר אנשים למת.
גל: חד משמעית.
אוולין: חד משמעית.
גל: בכלל מוזיקה זה דבר שהוא מאוד נוסטלגי, כאילו מאוד מתחבר.
אוולין: וגם אם את כאילו הולכת כבר ברמה הרוחנית, יש משמעות למוזיקה ולניגון ולדברים כאלה.
גל: כן.
אוולין: יש לזה המון משמעות, זה דרך, זה איזשהו כלי, צינור.
אוולין: אוקיי.
גל: אז אני ממש לא מעבירה, אני מגבירה. ואני אפילו אומרת לעצמי: "אוקיי, קיבלתי מסר". אני מאוד שם.
גל: זהו, אז את בקטע של מסרים?
אוולין: לא בצורה… כאילו, אני בן אדם מאוד אינטואטיבי. [כך במקור]
גל: כן.
אוולין: לכן כשמשהו מרגיש לי מבפנים שאני מקבלת מסר, אני זורמת איתו.
גל: לא, יש לי חברה, היא קראה לזה - ד"ש.
אוולין: ד"ש. כן. אז אני לגמרי מאמינה בזה.
גל: איזה חמוד זה.
אוולין: ואני מאוד אוהבת את זה, וזה שוב… את יודעת, יש לי חבר שהוא כזה אתאיסט, ולא מאמין בכלום, והוא מבחי… הוא קורא לזה: "מבחינתי זה אלוהי הספגטי". זה יכול להיות אלוהים… המיקרופון.
גל: כן, זה לא משנה מי, איך אתה קורא לזה.
אוולין: אוקיי? ואז הוא אומר לי: "אבל את מבינה…", [קול מגחיך] ואני אומרת לו: "גיא, זה כלי טיפולי".
גל: חד משמעית.
אוולין: הכל טוב. [גל צוחקת] זה כלי טיפולי שעובד לי. את לא מרגישה שאת השתנית בטירוף?
גל: השתניתי בטירוף…
אוולין: את לא מרגישה שהעולם שלך, כאילו…
גל: וואלה, היו לי חיים מושלמים לפני.
אוולין: כן.
גל: לא אכפת לי להמשיך אותם. כאילו, מה זה 'לא אכפת לי'? הייתי מעדיפה להמשיך אותם.
אוולין: כן, אבל המילה 'מושלמים' היא כבר, היא כאילו כבר…
גל: הם היו שלמים. הם היו ממש… תפסתי רגעי אושר, ידעתי להגיד - אני חיה את החיים שאני רוצה. היה לי עסק, לבן זוג שלי היה סטארט-אפ, היה לנו שני ילדים, גרנו בדירה שאני אוהבת, כאילו…
אוולין: אבל את מבינה היום שזה לא משהו שהוא יכול… הוא לא מחזיק חיים שלמים. כאילו, להגיד, החיים שלי מושלמים, והכל…
גל: לא, ברור…
אוולין: כאילו, זה לא מחזיק, את מבינה?
גל: ברור.
אוולין: כי בעולם האמיתי זה לא קורה.
גל: אבל את יודעת, ציפיתי למשברים… את יודעת, העסק לא מצליח, לא ציפיתי למשבר שהילד ימות.
אוולין: ברור.
גל: כאילו… [מגחכת]
אוולין: ברור. ברור. מי מצפה לדבר כזה?
גל: את מבינה? אז אני אומרת, בסדר… אבל החיים היו טובים כמו שהם היו.
אוולין: איזה דברים… היינו צוחקים אחד עם השני. באמת, שאם כאילו… אני לא יכולה אפילו להגיד את זה…
גל: בואי, אני בלוויה אמרתי לחמותי: "הנה החתונה שרצית".
אוולין: יואו… כן, כן, כן, לגמרי.
גל: כאילו, באמת, יותר מזה לא…
אוולין: זה גם מה שחיבר בני לבין טוהר, כאילו, מכל…
גל: מיכאל עדיין לא… כאילו, מה זה עדיין? הוא לא צוחק… יש ציניות, אבל לא על נוח. [צוחקת]
אוולין: לא על נוח. אז אצלנו זה כזה נורא על הכול.
גל: אני על… על הכול.
אוולין: אז אין לנו פה פילטרים בדבר הזה, וזה גם היה כלי מדהים. כי אני וטוהר מאוד שונים, אבל כאילו, ב…
גל: בהומור אתם…
אוולין: בהומור אנחנו… אין, אף אחד לא יכול עלינו. ושמה זה בא לידי ביטוי, את מבינה?
גל: כן, כן, כן. זה קטע.
אוולין: זה קטע.
גל: הומור זה… אני מאוד… גם בשבעה, וגם בזה…
אוולין: וואי, בשבעה? בשבעה, אני הייתי ממש בקטע של צחוק. [גל צוחקת] כאילו, אני לא יודעת מה קרה לי שם.
גל: הייתי ממש בקטע. [צוחקת]
אוולין: הייתי … הייתי, כל פעם שנגיד חברות שלי באו וזה, היה שלבים שהייתי יכולה ממש…
גל: תשמעי, אני חושבת שצריך להביא ללוויות סטנדאפיסטים שיעשו כזה burn על המת.
אוולין: חבל על הזמן. חלום.
גל: תחשבי איזה מגניב זה יהיה.
אוולין: התפוצצתי שם מצחוק. אני ממש זוכרת את עצמי צוחקת.
גל: כי…
אוולין: ואני, באותה נקודה אני גם זוכרת ממש אנשים שבאים לנחם אותי, שאומרים כזה לזה שיושב… "משהו לא בסדר, היא…". [בלחש]
גל: בסדר, אבל אני חושבת שגם השתחררת קצת.
אוולין: "…מסכנה. מסכנה, היא לא איתנו".
גל: "היא לא הבינה עדיין".
אוולין: "היא לא קלטה".
גל: "היא לא קלטה". זה גם לי אמרו.
אוולין: או, כמה היו אומרים לי את זה.
גל: "היא לא קלטה עדיין". קלטתי! קלטתי!
אוולין: עכשיו לכי תסבירי לאנשים שאת עושה תהליך של שנה וחצי.
גל: בואי, אני קלטתי בדקה שקיבלתי את הטלפון, סבבה? אני, כאילו, בן אדם מאוד… עושה חיבורים מאוד מהר. עשיתי את החשבון שאם התקשרו אליי, כבר עבר מספיק זמן, אין ילד. אז, כאילו, התמודדתי עם זה בתוך יום. אז כולם אומרים: "היא עוד לא קלטה, היא…".
אוולין: כן, חשבו שגם אני על משהו, חשבו שאני על כדורי הרגעה. את לא מבינה, השבעה זה היה הדבר הכי-הכי הזוי שקרה לנו.
גל: יואו.
אוולין: כאילו, בכלל, ילדים בן 29, 30, שיושבים להם בבית, שבעה.
גל: יואו.
אוולין: ונכנסים עם הפרצופים הכי חמוצים, והכי מכוערים, באמת, פרצוף עצוב זה הפרצוף הכי מכוער שיש. ואת קצת, כאילו, את כאילו נכנסים… כזה… [גל צוחקת]
גל: כן, הם לא יודעים גם מה להגיד, הם ילדים עוד.
אוולין: והם בוכים, ואז את מנחמת אותם.
גל: אוי.
אוולין: ואז נהיה שם דבר הזוי, ואז זורקים לך הערות של: "וואי, אם זה היה קורה לי, הייתי קופץ מהחלון".
גל: כן, הכי אני אוהבת את אלה.
אוולין: כן. ו…
גל: "אני הייתי קופץ". לא, אתה לא היית קופץ, טמבל.
אוולין: ובוכים ובוכים ובוכים. וגם צחוקים.
גל: ואת צריכה לנחם את זה כל פעם. ולספר ולהגיד…
אוולין: כן, כן.
גל: ו"לא נורא". [קול מנחם]
אוולין: כן. ו"זה בסדר, והכל טוב, אנחנו מתמודדים, והכל בסדר", ואת יודעת… ויש פתאום הורים, [גל צוחקת] ויש… כאילו, באמת, שבעה זה דבר מדהים, ואני באמת גם חושבת שזה חשוב.
גל: יואו, אני סבלתי מכל רגע.
אוולין: אני גם סבלתי מכל רגע.
גל: לא, רק רציתי שזה יגמר. אני ברחתי.
אוולין: את יודעת כמה אכלתי בשבעה?
גל: איכ?! לא אכלתי כלום.
אוולין: יום אחד ספרתי…
גל: חוץ מהשכן שלי שהביא לי ממולאים, שבאמת, תודה על זה.
אוולין: אז בגלל שאותי, יודעים שמה שמנחם אותי זה אוכל, אז כל בן אדם שרצה להרים לי הביא לי לאכול.
גל: אז הביאו, אבל כאילו, בסוף היה בורקסים… לא בורקסים, היה עוגיות הרבה.
אוולין: אז הכל… קודם כל, גרנו אז בתל אביב. מכל הבתי קפה והמסעדות, הכל. אכלתי יום אחד 13 ארוחות.
גל: 13 ארוחות?
אוולין: 13 ארוחות. שווארמה… ארוחות. שווארמה, פיצה.
גל: די, נו!
אוולין: מאנטו, שזה מאפה… זה מאכל בוכרי שאני חולה עליו. הייתי…
גל: די נו, איזו מוגזמת! [צוחקת]
אוולין: הייתי מוגזמת ברמות. עכשיו, שמה הבנתי מה זה אכילה רגשית.
גל: כןןן!
אוולין: עכשיו, לאורך השנים היה לי אכילה רגשית, שמה זה פשוט הבנתי איזה דבר זה.
גל: אתה מבין. אני ממש כבר מודעת לזה.
אוולין: ושם גם נגמר לי אכילה רגשית. כשהבנתי, מה אני עושה לעצמי… כאילו, וגם לא היה לי על זה רגשות אשם.
גל: כן.
אוולין: גם הייתי בהריון. אכלתי הכל…
גל: לא, זה סתם. אתה עצוב, אתה רוצה לאכול. וגם אתה בהריון, מותר לָךְ.
אוולין: מותר לי ואת רק רוצה למלא איזשהו.
גל: באמת.
אוולין: באמת אשכרה כמו מיכל, שאת רק רוצה למלא, למלא, למלא.
גל: כן, כן, כן.
אוולין: ולא להרגיש.
גל: וכלום לא ממלא אותו.
אוולין: ושום כלום לא ממלא אותו, בגלל זה לא הפסקתי לאכול.
גל: אבל החנק כן מגיע.
אוולין: כן, מגיע בלילה, החנק.
גל: שכחתי מה זה.
אוולין: הבדיחה הכי מצחיקה שלי ושל טוהר, שמרוב… כשלפני שהוא נולד, היה לנו כל כך הרבה דמיונות עליו, והרבה… איך אומרים את זה? כל כך הרבה תכנונים עליו.
גל: כן.
אוולין: שמרוב תכנונים הוא קרס.
גל: [צוחקות] הרגתם את הילד, מה שנקרא?
אוולין: הרגנו את הילד. כן, גמרנו אותו. זהו, אני יודעת…
גל: יואו, איך נסיים? בא לי לדבר איתך לנצח.
אוולין: איך נסיים? [גל צוחקת] איך נסיים?
גל: מה תגידי לאמהות עם ילדים חולים?
אוולין: אני אגיד להם זה שא', יש זמן שאתה צריך רגע להפנים את הדבר הזה ולהיות בעצב, ולהיות באבל, ולהיות בשבעה הזאתי, אם היא קרתה או לא קרתה עדיין.
גל: כן.
אוולין: זמן שחייב לעבור. אנחנו הרבה פעמים רוצים להאיץ תהליכים, וחוסר הוודאות, זה דברים שגומרים אותנו.
גל: נכון. [שואפת אוויר]
אוולין: אבל אי אפשר להאיץ תהליכים. אי אפשר, אי אפשר, זה לא יעזור. הבן אדם צריך לעבור תהליך. בזמן הזה קורים המון דברים. אתה עולה, אתה יורד, אתה בוכה, אתה צוחק, אתה רב… המון דברים קורים. אתה נפרד. אבל תזכרו תמיד שבסוף התהליך, הוא יכול לקחת זמן.
גל: הוא לוקח זמן.
אוולין: לא משנה, כל אחד זה, זה. החיים תמיד ימשיכו.
גל: נכון.
אוולין: החיים תמיד יותר חזקים מהכל. ואתה…
גל: שזה קטע.
אוולין: …צריך לבחור איך אתה ממשיך אותם.
גל: קטע מפתיע, אגב.
אוולין: קטע מפתיע, ו… וזה קלישאה הכי מטוֹר…
גל: הכי מטומטמת בעולם.
אוולין: זה רק קלישאה, אבל זה… אין מה לעשות.
גל: זה עובד, זה נכון.
אוולין: בסוף אתה צריך לבחור איך אתה רוצה להמשיך אותם. האם אתה רוצה להיות האיש הזה שבגיל 70 פוגשים אותו, ואומרים: "אוי, האיש הזה עבר חיים קשים. מאז שהוא איבד את הילד שלו, הוא כבר לא אותו דבר".
גל: בואי, למה ללכת רחוק? גם בגיל 45 יכולים להגיד לך את זה.
אוולין: יפה. "הוא כבר לא אותו דבר".
גל: כן.
אוולין: "פעם הוא היה איש שמח".
גל: כן.
אוולין: "והיום הוא איש גמור, עצוב. אין אותו". או שאתה יכול להגיד: "בוא'נה, האיש הזה עבר דברים בחיים…"
גל: "ותראה איפה הוא".
אוולין: "ובזכות הדברים האלה…"
גל: כן.
אוולין: "הוא עשה דברים מאוד משמעותיים".
גל: נכון.
אוולין: כי אנחנו לא סתם באנו לעולם הזה, באנו לעשות דברים משמעותיים. עכשיו, כשאני אומרת משמעותיים…
גל: לא, לא, לא. אני איתך.
אוולין: זה מותג ילדים.
גל: כן, כן.
אוולין: זה להוציא חופשות נשים.
גל: לא, לא, לא, לא, לא. לגמרי. לגמרי.
אוולין: כל אחד והמשמעות שלו. לא אומרת עכשיו - הוא ברק אובמה וזה.
גל: ברק אובמה… [צוחקת]
אוולין: דברים משמעותיים, לא כל אחד הוא ברק אובמה, אבל כאילו משמעותיים בעולם שלנו.
גל: לגמרי. אני… אני לגמרי חושבת שזה גם נותן לך את הרצון לחיות.
אוולין: אתה חייב.
גל: שאתה עושה משהו משמעותי.
אוולין: במיוחד אחרי שעברת דברים שהם כל כך עושים לך רצון לחיות.
גל: ברור, לא, כאילו בואי. אם שתינו היינו צריכות לעבוד במשרד 8 עד 5…
אוולין: למה אנחנו לא? אין לי מסוגלות כזאתי.
גל: פעם הפסיכולוגית אמרה לי: "גל, אבל את לא יכולה לעשות את זה". [צוחקת]
אוולין: חד משמעית, אני לא יכולה לעשות את זה, אני לא יכולה.
גל: מאוד פריבילגי, אבל.
אוולין: אה… יש לי על זה… זה פודקאסט אחר. [גל צוחקת] פודקאסט שנקרא "שפע", ואנחנו נדבר על זה בפודקאסט אחר.
גל: מצחיק שאת אומרת שפע, אבל תכף אנחנו נדבר על זה. אז יאללה, ביי. [צוחקות] אני רוצה להגיד לך על שפע.
[מוזיקת סיום מתחיל ברקע]
אוולין: אה, כן. [צוחקות]
גל: סתם.
אוולין: זהו, אז זה המסר שלי, פחות או יותר.
גל: מהמם. איזה כיף שבאת.
אוולין: היה לי כיף. מאד.
גל: יואו, ממש.
אוולין: חיבוק. חיים שלי. תודה רבה. מקווה שנהנתם.
גל: לא, ברור. מה זאת אומרת? [אוולין צוחקת] תעשו לנו לייק.
אוולין: תעשו לנו לייק.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments