מה חשוב לדעת בטיול שלכם בפרובנס, טיפים לטיול מושלם, מה חשוב לדעת, לראות, לקנות ובעצם, איך להפוך את הטיול שלכם למושששש תהנו, נורית
תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/04/2019.
[מנגינת פתיחה]
נורית: היי אני נורית גאון. נמצאת איתי,
שרית: שרית צדוק.
נורית: אנחנו מוואו פרובנס ואנחנו גרות בפרובנס. אנחנו מטיילות בנופים מרהיבים, אנחנו אוכלות אוכל אלוהי, אנחנו מטיילות בכל מיני כפרים ציוריים ומיוחדים.
שרית: ושותות יין מוגזם, מוגזם.
נורית: מאוד מוגזם. וקוקטיילים ואנחנו באנו לספר לכם, אנחנו בעצם עושות את פרובנס ובאות לספר לחבר'ה כי חבל לשמור את כל המידע הזה אצלנו והיום אנחנו הולכות לדבר על טיפים.
שרית: נכון.
נורית: איך לעשות את פרובנס כמו שצריך ולא ליפול לכל הדברים שבדרך כלל תיירים נופלים אליהם. אז אני רוצה לספר לך משהו. אנחנו עכשיו, המכונית שלנו התקלקלה, אנחנו צריכים לקנות מכונית חדשה ולצערי, נאלצתי לשכור רכב. אז לקחתי באתר השכרת רכב איזשהו רכב פז'ו 2008 והגעתי למקום שמשכירים את הרכב ובאתי לקחת את הרכב ואז הבחורה אומרת לי "תשמעי, אין לנו פז'ו 2008, בואי תוסיפי עוד 200 יורו ונשדרג אותך לרכב טוב". ואז אמרתי, לקח לי 10 שניות ואמרתי "אני לא צריכה כי אני צריכה כולה רכב לקחת את הילדים ולהחזיר אותם" אמרתי לה "לא, אני רוצה רכב כמו שהזמנתי. אם אין לכם פז'ו 2008, אז תני לי רכב באותה דרגה". 10 דקות היא דברה עם המנהל שלה מה אפשר לעשות, מה אפשר לעשות ואז בסוף היא אומרת לי "תשמעי, אני נורא מצטערת, אין לנו רכב בדרגה של הרכב שלך, אז אנחנו נשדרג אותך בחינם".
שרית: וואו.
נורית: עכשיו למה אני מספרת את זה? כי המון, המון לקוחות מספרים לי שעשו להם בדיוק את אותו הדבר ואז הם הוסיפו 100, 200 יורו כי זה לא נורא ושדרגו אותם. אז אני חייבת להגיד שנסעתי בג'יפ 2019 עם 1500 ק"מ,
שרית: וואו.
נורית: קרעתי את פרובנס ולא שילמתי על זה. אז אל תיפלו לנקודה הזאתי. אם מציעים לכם לשדרג בכסף, בהתחלה תגידו לא ואם אתם רואים שהעניין לא מסתדר ונותנים לכם בכל זאת רכב שאתם לא רוצים, אז אתם יכולים לשדרג תמיד. אבל בדיפולט תגידו לא. אז אם כבר נגענו ברכבים,
שרית: ונהיגה שאנחנו עכשיו עמוק בתוך זה.
נורית: עמוק בתוך זה. הנהיגה פה קצת הרבה יותר רגועה ממה שאנחנו רגילים לנהיגה בארץ, נכון?
שרית: נכון. זאת אומרת, דבר ראשון, הכבישים יותר מסודרים, יותר רחבים. אפשר לנהוג כאן חוקית בכביש מהיר 130 קמ"ש.
נורית: נכון, ומאוד נעים לנהוג פה.
שרית: ומאוד נעים לנהוג פה.
נורית: אבל, יש כמה כללים חשובים שכדאי שתדעו.
שרית: נכון.
נורית: כשאתם נוהגים בפרובנס.
שרית: דבר ראשון, מה שדי מעצבן אותי פה זה ריבוי תמרורים. כאילו לפעמים כשאני נוהגת יש פה כל כך הרבה תמרורים שאני כאילו לא יכולה לנהוג. אני כאילו כל הזמן מנסה לקרוא מה זה ומה זה ולפענח את התמרור הזה ואת התמרור הזה. אז צריך כאילו כל הזמן לעשות מולטיטסקינג בין לקרוא ולנהוג. אבל כמובן ברגע שנכנסים לכביש המהיר ואתה על הוייז, הכל סבבה לגמרי.
נורית: רמזורים. חשוב לדעת מאוד, מאוד שהרמזורים בפרובנס, בצרפת הם נמצאים לפני הצומת. אצלנו בישראל הם תמיד נמצאים או באמצע הצומת או בסוף הצומת. זה אומר שכשאתם מגיעים לרמזור, אתם צריכים לעצור וזה תמיד יהיה לפני הצומת. משהו שמאוד, מאוד חשוב לדעת ותמיד להסתכל לאיזה צד הרמזור מפנה כי יכול להיות שלדוגמא לקדימה הרמזור יהיה אדום אבל לצד שמאל, הרמזור יהיה ירוק. אז תמיד לשים לב ולפעול לפי מה שהרמזור מראה. יש תמיד רמזור אחד למעלה גבוה ואחד למטה בגובה של הנהג שאם התקדמתם טיפה ופספסתם, אז אתם עדיין יכולים לראות. פניות!
שרית: פניות, אז יש כאן משהו בצרפת שנקרא פריוריטי אדרואט ועכשיו כשאת לומדת תיאוריה לרישיון נהיגה הצרפתי שלך, את צריכה לדעת את זה ובעצם פריוריטי אדרואט זה זכות קדימה למכוניות שבאות, מנסות להשתלב בתנועה מצד ימין. וזה אומר בעצם שמכונית מצד ימין כביכול לא צריכה לעצור אלא אם כן יש סטופ ופשוט יכולה להתגלגל לתוך הכביש.
נורית: לתוך כביש ראשי.
שרית: לתוך כביש ראשי וזה בעצם האחריות של אנשים בכביש הראשי לעצור. וזה משהו שאני תמיד לא הבנתי ואני אישית כשאני בצד ימין מנסה להתגלגל, אני אף פעם לא מתגלגלת כראוי, אני עדיין עוצרת.
נורית: אני נותנת לכם טיפ שהוא מאוד חשוב, תמיד כשאתם מגיעים לצומת, לא משנה מה, תעצרו ותשתלבו לאט כי זה נגד הדפוסים שלנו בתור ישראלים. לנו זה אחרת. אז כשאתם מגיעים לצומת, תמיד, תמיד, תמיד לאט, בזהירות כדי חלילה לא לסיים את הטיול עם תאונה.
שרית: אבל זה גם כשאתה בכביש המרכזי, אתה צריך לשים לב כי יש כאלו צרפתים שכן יתגלגלו.
נורית: לגמרי.
שרית: ואז אתה כאילו בבעיה.
נורית: אני חושבת על מה שמאוד חשוב להרגיע, זה שתרבות הנהיגה שלהם הרבה יותר רגועה מהתרבות שלנו.
שרית: נכון.
נורית: אז כן, יכולות לקרות תאונות אבל באיזי ולאט ואם תנהגו ותסתכלו כמו שצריך, סיכוי שיקרה כאן משהו דרמתי הוא די נמוך.
שרית: אבל יש גם אנשים כאילו שמתעצבנים. פעם שבאתי אלייך הביתה ויש את הכבישים הצרים האלו, אז מישהי כאילו אמרה לי כי לא הסתובבתי לימין, כי לא לקחתי את כל הכביש אז היא התעצבנה עליי.
נורית: אני יכולה להגיד שכשאני לוקחת את הילדים לבית ספר, יש כביש מאוד, מאוד צר ואני כל הזמן בשוק שאנשים עוצרים, מחכים שאני אעבור, עושים לי תודה ואז ממשיכים. זה נורא לא סטנדרטי. זה נורא הפתיע אותי בהתחלה. גם כשאני מגיעה לכיכר, הרבה פעמים נותנים לי להשתלב בכיכר. כאילו הם לא נוסעים ולא אכפת להם ממה שקורה, מאנשים שממתינים בפקק. אז התרבות נהיגה פה היא אחרת. לא לפחד לנהוג פה, כאילו כיף לנהוג פה.
שרית: את יודעת, את מזכירה לי עכשיו כשתעברי את הטסט המעשי שלך, את מקבלת נקודות אם את אומרת תודה למישהו וזה נקודה בחינם. אז תגידי תודה.
נורית: כן, דרך אגב, הרבה פעמים יצא לי שאנשים שהגיעו לסיור אמרו לי שזה נורא מוזר כי הם ראו אנשים במעבר חציה עושים שלום. אז כשעוברים במעבר חציה, אתם עושים תודה, שלום למי שנתן לכם לעבור וגם הוא לפעמים יעשה לכם שלום בחזרה. אז קחו את זה בחשבון ותדעו. אז אם דיברנו על נסיעה, בואי נדבר רגע על אוכל.
שרית: רגע, קודם אוכל לרכב, דלק.
נורית: נכון, אוכל לרכב.
שרית: עכשיו, דבר ראשון, יש כאן תורה שלמה של איך, איפה דבר ראשון. אז הכי זול, כמובן בכביש מהיר ב-rest area לא, זה מאוד יקר הדלק שם. הכי זול זה בסופר מרקט כמו "קארפור" או "קסינו". בדרך כלל בסופרמרקט כשיש תחנות דלק, שם זה הכי זול. אני יכולה להגיד שכרגע נכון להיום, 2019, מרץ 2019, בערך 1.40 יורו לליטר, 95.
נורית: מעולה. אז יש כמו בארץ אפשרות לתדלק בבנזין ואפשרות לתדלק בדיזל. לקח לי הרבה זמן להבין שדיזל זה "גזול", השפופרת בתחנת דלק תהיה בצבע צהוב. לפעמים זה יהיה כתוב לכם על הרכב. זאת אומרת, יהיה כתוב לכם "גזול" ואז אתם מתאימים את המילה למשאבה. אבל לפעמים לא. אז חשוב שתדעו, "גזול" זה הדיזל שלהם והירוק זה בעצם הבנזין, 95,98.
שרית: אסורס, קוראים לזה.
נורית: יהיה כתוב לכם הרבה פעמים על משאבת הדלק כשאתם פותחים את המשאבה אצלכם ומתדלקים. אוכל?
שרית: עכשיו אוכל.
נורית: יש! אוכל זה הכי אני אוהבת. בחיי, אוכל פרובנסיאלי. בואו נספר לכם משהו. כשהיינו פה חודש לריחוקיישן, איקלמנו פה שלושה ילדים, היה מאוד קשוח וקשה. אחרי חודש אמרתי "ירדן, יאללה, בוא נצא", הזמנו בייביסיטר, נשארה עם הילדים ואנחנו יצאנו לקרוע את פרובנס.
שרית: וואו.
נורית: נכנסנו לפאב ואמרתי "יואו איך מתחשק לי ערב שקט, רומנטי, כיפי, בלי צעקות, בלי ילדים, תנו לי את הזמן השקט שלי" והתיישבנו ו-5 דקות אחרי שהתיישבנו והזמנו, התיישבה לידנו קבוצה של בנות יפיפיות צרפתיות מפרובנס שבאו לחגוג מסיבת רווקות.
שרית: אוי לא. אוי לא.
נורית: מסיבת רווקות ושקט זה שני דברים שונים. ואמרתי לירדן, כאילו קיטרתי, אמרתי לו "יואו איזה באסה, באתי כאילו לנוח ולהיות בשקט ופתאום הבנות הצווחניות האלה, איך לא מתאים לי הסיפור הזה" ובחורה אחת מהן שומעת אותי מדברת ואז היא פונה אליי ואומרת לי "איזו שפה את מדברת?" היא דברה ככה באנגלית שבורה. ואז אני אומרת לה "עברית כי אני ישראלית" ואז היא אמרה לי "יואו איך אני אוהבת לדבר אנגלית ואני כמעט לא מדברת כי אין לי עם מי לדבר, אכפת לכם שנדבר?" בקיצור, תקשיבי, תקשיבי, 20 דקות לסיטואציה הזאת אנחנו יושבים במרכזו של שולחן עם 15 יפיפיות צרפתיות, הדרינקים זזים, האוכל זז, היה כזה ערב מטורף שבאיזשהו שלב כל השולחנות זזו והתחלנו לרקוד. אני חושבת שירדן עד היום לא מבין מה הוא עשה בגלגול הקודם שגרם לו לחוות את הערב הזה. סיימנו את הערב, כל אחד הלך לשלם על הדברים שלו. בד"כ בצרפת כשאתם משלמים בפרובנס, אתם הולכים לקופה לשלם. אז שילמנו והשארנו 15% טיפ למלצרית. עכשיו, היא הייתה בשוק טוטאלי ברמה שהיא כמעט הזמינה אותנו להתארח אצלה בבית בסופשבוע, כולל לתת לנו את הטלפון שלה ולהגיד לנו שאם אנחנו מגיעים עוד פעם, היא תשמח מאוד שאנחנו נבוא לפאב לשבת אצלה. למה? כי הצרפתים לא נוהגים להשאיר טיפ, לא נהוג להשאיר טיפ במסעדה או בפאב כשאתם אוכלים כי הכסף מגולם בחשבון.
שרית: נכון.
נורית: וזו הייתה הפתעה די גדולה לגלות את זה. אני כן גורסת שצריך להשאיר טיפ גם אם לא 10%, תשאירו כמה יורו, זה עדיין עושה תחושה טובה למי שנתן לכם שירות. הם בכל זאת יודעים שאתם תיירים וזה כן משהו שהם מצפים מתיירים.
שרית: נכון.
נורית: אבל חשוב לדעת, לא צריך בכלל להשאיר 10% או 15%. זה לגבי טיפים.
שרית: נכון. אני יכולה להגיד אם אנחנו כבר מדברות על מסעדות. אז מה שנהוג בצרפת אפילו אם המסעדה ריקה לגמרי, אתה לא בא ומתיישב לבד. זה מאוד, מאוד לא מנומס. אתה לא נכנס לבית של מישהו, פותח את הדלת ופשוט עושה מה שבא לך. אתה עומד בצד ורק אחר כך הוא אומר לך "תבחר שולחן, תתיישב איפה שאתה רוצה".
נורית: כן, המסעדה ריקה והם ישאלו אותך "איפה אתה רוצה לשבת?"
שרית: כן, נכון.
נורית: אז כן, תהיו מאוד מנומסים דרך אגב, אני יודעת שהטלפונים ואנחנו זה סיפור אהבה. אצל הצרפתים זה לא ככה. כשאתם נכנסים למסעדה בפרובנס, זה לא נהוג לשבת לתקתק בטלפון. בטח שלא נהוג לשבת ולדבר בטלפון. אתם צריכים לצאת החוצה כשאתם מדברים בטלפון. אז את יודעת, אני יודעת שהם בחופש ולא עבדו לפי הכללים אבל זה לא נהוג. זה משהו שהם יכולים להתעצבן שאתם מדברים איתם ומדברים במקביל בטלפון, הם יכולים להתחרפן מהסיפור הזה.
שרית: כן. וזה באמת מאוד, מאוד מעצבן אם אתה יושב בשולחן ולפעמים השולחנות, יושבים על המדרכה החמודה הזאת בין הסמטאות והשולחנות זה ממש אחד ליד השני ויש מישהו שבטלפון. אז זה מאוד מאוד מעצבן ולא מנומס. בדרך כלל לא רואים את זה.
נורית: נכון, נכון. אתם תשימו לב בטיול שלכם שהם כמעט לא משחקים בטלפון כמו שאנחנו משחקים ברמה הזאתי.
שרית: נכון. ואז אם כבר אתה מתיישב במסעדה ובחוץ, דבר ראשון שישאלו אותך, אם אתה רוצה אפריטיף. אפריטיף זה לא איזשהו אפטייזר, איזה משהו קטן לנשנש, זה בעצם קוקטייל. וזה משהו שהוא מאוד נהוג,
נורית: לפתוח ככה את הארוחה.
שרית: ואני יכולה להגיד לך שאני אישית מאוד אוהבת לפתוח ארוחה עם קיר רויאל שזה שמפניה עם סירופ של קסיס.
נורית: אוקיי. אני מסכימה איתך. אם אנחנו נוגעות במסעדות, מאוד, מאוד חשוב לדעת שהצרפתים, יש להם זמנים לאוכל. אתם לא יכולים מתי שאתם רוצים לאורך היום להיכנס למסעדה ולאכול. זה אומר כשאתם רוצים לאכול ארוחת צהרים מאוד מומלץ להגיע בסביבות 12, גג, גג, גג עד 13:30. כשבאנו לבחור את הבית שאנחנו גרים בו, אז הגענו דרך חברה, נתנו לנו בארבעה ימים לראות עשרה בתים.
שרית: וואו.
נורית: היה לנו חצי יום חופש ונסענו לקסי והתיישבנו במסעדה. עכשיו הגענו ב-13:35. הזמנו, התחילו להביא את האוכל וקיפלו את כל המסעדה עלינו. זאת אומרת, אני ממש זוכרת שישבנו וקיפלו עלינו את המסעדה, רק חיכו שנסיים לאכול ונלך. הם כאלה. זו התרבות שלהם. יש להם שעות מסוימות כי בשעות האחרות הם הולכים לעשות תחביבים והם הולכים לעשות חיים ויש להם חיים מאוד עם זמן חופשי, שלנו פחות קיים. אז אני מציעה להסתכל על זה בצורה הזאת ולא להסתכל על זה כמו שאנחנו מסתכלים בעיניים הישראליות של מה, לא בסדר, למה הם לא נותנים לנו לאכול. ככה הם עובדים. תכבדו את זה ואז כל הטיול יראה אחרת. אז אם בצהרים מומלץ להגיע ככה עד 13:30, הערב שלהם יתחיל בסביבות 19:00-19:30 והארוחה תסתיים, המטבח ייסגר בסביבות 21:30. זה המסורתי. אני לא אומרת לכם שאתם לא תמצאו מסעדות אחרי 21:30, אבל קרה לי פעם שבסן רמי,
שרית: כן,
נורית: הלכנו לחפש מסעדה ואכלנו קרפ ממש מגעיל, כולם נשארו רעבים ואמרנו טוב, נלך לחפש פיצה.
שרית: אחרי קרפ זה מה שחיפשתם? פיצה?
נורית: היה קרפ ממש מגעיל, לא לאכול קרפ צרפתי בסן רמי. ואז הגענו, ראינו איזו מסעדה צרפתית של פיצה ואמרנו להם "תשמעו, אפשר לאכול?" אמרה לנו "מצטערת, כבר סגור". זה היה בערך איזה רבע ל-22:00 והיינו מזה מבואסים. גם היינו עם ילדים אז עם ילדים קצת יותר קשה כשהם רעבים. ואז היא שמעה אותנו מדברים עברית ואז היא אומרת לי בעברית, כאילו היא רצה אחריי ואומרת לי "בואי, בואי, אתם ישראלים, בואי, אני אפתח לכם במיוחד" והם עשו לנו טייק אווי של פיצה.
שרית: וואו.
נורית: כן, יש פיצה של ישראלית בסן רמי שאני מצטערת, אני חושבת שקוראים לה דנה, אני לא בטוחה שאני זוכרת את השם. אבל כן, ממש, ממש תקפידו, במיוחד כשאתם עם ילדים, תקפידו על השעות אוכל.
שרית: אם אנחנו כבר מדברות על שעות, אז אולי אפשר גם לדבר באופן כללי על שעות פתיחה וסגירה של אתרים או דברים כאלה למיניהם.
נורית: כן.
שרית: אז אפשר להגיד באופן כללי בצרפת, כל מה שקשור למשרדים, לאדמיניסטרציה, לחנויות, אין עם מי לדבר בין 12:00, יכול להיות אפילו עד 15:00 לפעמים. זה מאוד תלוי.
נורית: כי הם הולכים לאכול ויש הפסקה.
שרית: כי הם הולכים לאכול שלוש שעות או זו ההפסקה שלהם או לא בא להם לעבוד, לכי תדעי. ובעצם כל אחד ממציא לעצמו את השעות. זאת אומרת, אפילו יכול להיות כתוב ואז הם עושים מה שבא להם. יש כאלה שפתאום בימי רביעי לא עובדים, כי הילדים שלהם בחופש או יש כאלו שביום שני לא עובדים, כל אחד ממציא את השעות שלו איך שבא לו.
נורית: אני כן חייבת להרגיע בקטע הזה, זה לא שאתם תגיעו לעיר והכל יהיה סגור. יהיו דברים שיהיו פתוחים ויהיו דברים שיהיו סגורים. אבל אני יכולה נגיד להגיד שנורא הפתיע אותי שהקניונים בשעה 19:00 נסגרים. כאילו אין קניון שפתוח בשעות מאוחרות יותר. שאנחנו לא רגילים לדברים האלה. חשוב לדעת את זה.
שרית: בתקופות השופינג, הסיילים או הקריסמס,
נורית: אני לא מדברת על דברים מאוד, מאוד חריגים. אבל בד"כ כשאנשים באים לטייל ורוצים לעשות כזה 20:00-22:00 שופינג בערב, זה לא יקרה, לא לבנות על השעות האלה.
שרית: אבל גם הצרפתים הם מטיילים אחרת. זאת אומרת, יהיה להם את הבוקר שהם יצאו ויטיילו ואז כולם חוזרים לבית מלון או איפה שהם לנים.
נורית: לנוח.
שרית: לסיאסטה, לנוח.
נורית: אז אני אלמד אתכם טריק. כי אם אתם רוצים ללכת למקום שאתם יודעים שהוא הומה אדם. אני נגיד מאוד אוהבת את כל הפסטיבלי אוכל ויין וגורמה ושוקולד וסופשבוע הזה יש את הסלון דה שוקולה. תבואו בצהרים, תבואו ב-12:00 כי הרוב, רוב האנשים הולכים. אנשים נמצאים שם כל הדוכנים והכל פתוח ובגלל שהצרפתים הולכים להפסקה שלהם בצהרים, אז לכם יהיה את כל הזמן לטייל בכיף ולא בעומס המטורף שבדרך כלל יש בשעות הלא מתות שלהם. אז חשוב לדעת את זה.
שרית: אני איתך. זאת אומרת, אני בקיץ במיוחד בחופים, אני אוהבת ללכת לחוף בסיאסטה, כאילו בין 14:00 ל-16:00, 17:00 יש מקום, אין הרבה אנשים. את יודעת, יש תחלופה. יש את אנשי הבוקר, אחר כך הם כבר הלכו הביתה ואחר כך לקראת 17:00-18:00 מגיעים האלו של הערב כי פה בעצם בפרובנס בדרום צרפת, השמש שוקעת בקיץ רק בערך ב-22:00 בלילה. זה משהו מהמם. זה משהו מהמם. אז יכולים כאילו לחיות חיים שלמים החל מ-18:00,19:00 בערב עד, אין בעיה ללכת לחופים בשעות האלו ויש פחות אנשים.
נורית: לגמרי. וסיימנו שעות?
שרית: אני חושבת סיימנו לדבר על השעות.
נורית: בואי נדבר על מילים כאלה שכדאי לדעת כשמטיילים בפרובנס.
שרית: אוקיי.
נורית: שיעשו הבדל. סתם לדוגמא, אוקיי.
שרית: תגידי לי את כי אני מדברת צרפתית אז כבר אין לי את הקושי הזה.
נורית: נכון, את כבר לא מבינה. אז אני לא, אני לא מדברת צרפתית. אני יודעת להסתדר ברחוב. המילה הראשונה שהכרתי הייתה "פטיסרי", שזו קונדיטוריה מתוקה. זה אומר כשאתם מטיילים ואתם רואים פטיסרי, אתם יכולים לשבת ולאכול עוגות ודברים מאוד, מאוד טעימים בניגוד לבולונז'רי שזה בעצם קונדיטוריה מלוחה. זה כל הדברים של הקישים והבגטים והמאפים.
שרית: אבל גם שם יהיו דברים מתוקים.
נורית: מאפים מתוקים. זה לא יהיה עוגות מתוקות כמו שבדרך כלל יהיה בפטיסרים עצמם.
שרית: נכון.
נורית: פרומז'רי.
שרית: פרומז'רי, נכון. פרומז'רי זו מעדניית גבינות.
נורית: נכון.
שרית: ששם אפשר ללכת לאיבוד.
נורית: כן, לגמרי. חובבי הנקניקים והבשר, שרקוטרי.
שרית: שרקוטרי. נכון. והצרפתים האמיתיים בעצם אם הם מחזיקים מעצמם, הם לא קונים בסופר את הדברים האלה, הם הולכים לכל המעדניות ועושים את הסבב שלהם במיוחד ביום שוק.
נורית: נכון. לגמרי. עוד כמה מילים שככה כשאתם יושבים במסעדה חשוב לדעת עליהם. כשאתם מזמינים צ'יפס, תבקשו "פריט",
שרית: נכון. המבורגר, קוראים לזה "סטקשה" וזה לא אומר שזה סטייק קשה, אבל זה בעצם המבורגר בלי לחמנייה.
נורית: ללא גלוטן. ואני צמחונית.
שרית: חבל לך.
נורית: זהו. אני יודעת שאני די פוגעת בדת הצרפתית, הם מסתכלים עליי בעיניים מאוד ספקניות ומלגלגות שאני צמחונית. למה אני מספרת את זה? כי הרבה פעמים כשהגעתי הנה בהתחלה, הייתי מבקשת סלט. עשיו סלט הוא צמחוני והייתי שואלת אם הוא צמחוני. גם למדתי להגיד "ז'ה סווי" = אני "וז'טריאן" = צמחונית. אני צמחונית, למדתי את הזה. ואז היו מביאים לי סלט ומעל הסלט הם היו שמים שבבי ז'מבו. עכשיו ז'מבו זה חזיר.
שרית: מאוד טעים.
נורית: אני שמחה שזה טעים לך, אבל אני צמחונית כאילו ופעם אחת אמרתי לגברת, "אבל תשמעי, אני הזמנתי סלט צמחוני, שאלתי אם זה צמחוני. ואז היא אמרה לי, "אבל זה קישוט". הם לא מצליחים להבין שצמחוני זה צמחוני ולא שמים שם בשר וקישוטים. אבל למה אני אומרת את זה? כי מי מכם ששומר כשרות או מי מכם שהוא צמחוני, לשים לב מה בדיוק יש במנה. אני כבר ממש היום יודעת לבקש "סן" שזה בלי ואז אני אומרת להם "סן ז'מבו" שזה חזיר, "סן בף" שזה בשר או "סן פולה" שזה עוף. אני כאילו ממש מבקשת את שלושת הדברים האלה שלא יהיו. למרות שבדקתי שהמנה היא צמחונית כדי שלא יקשטו לי למעלה באיזה נגיעות עוף קלות בשביל הכיף. "פת" זה פסטה.
שרית: נכון.
נורית: ו"רי"
שרית: רי זה אורז. תפוחי אדמה "פומדטר"
נורית: מאוד טעים.
שרית: עוף "פולה"
נורית: נכון. דג,
שרית: דג, "פואסון".
נורית: נכון. אנחנו נעשה פודקאסט ספציפית על מילים שלהם. דרך אגב, יש להם המון מילים שהם אומרים אותו דבר כמו עברית והפירוש שלהם אחר לגמרי מעברית. אני אעשה על זה פוסט או אולי אפילו נעשה על זה פודקאסט כי זה באמת מאוד מצחיק.
שרית: כן.
נורית: אוקיי, מעולה.
שרית: בואי נדבר על מזג האוויר.
נורית: אולהלה.
שרית: אז החדשות הטובות שבניגוד לארץ אין פה את הלחות.
נורית: נכון. יכול להיות אוגוסט שיא החום, טרפת,
שרית: נכון.
נורית: אבל לא מזיעים כמו בארץ כי לא לח.
שרית: כן, אבל מצד שני, השמש פה דופקת ובפרובנס מה שאנחנו עושים בגלל שרוב האנשים אין להם בכלל מיזוג בבית, זה לא קיים. ואפילו אם יש להם מיזוג באוטו, אתם תראו אותם בקיץ עם החלון פתוח וזה רכב חדש.
נורית: חשוב להבין שהצרפתים חושבים שהמזגן מביא מחלות, בגלל זה הם לא משתמשים במזגן. הרבה בתים, אין בהם מזגנים.
שרית: נכון. אין מזגנים. אז יש דרך טבעית לקרר את הבית ומה שהם עושים שזה בשעות החמות, הם סוגרים את כל התריסים, ממש חיים בחושך כדי שהחום לא יכנס ואז פותחים את זה שוב בחזרה בערב.
נורית: אבל אנחנו נמליץ לכם לקחת מלון ולוודא שיש בו מזגן. יש פה מזג אוויר שהוא לא מוכר לנו מהארץ. הוא נקרא מיסטרל. זה רוחות מאוד, מאוד חזקות. כשאנחנו רק הגענו, היינו פה שבועיים, רצינו ללכת לטייל עם הילדים וסיפרנו לחברים האירופאים שלנו שאנחנו הולכים לטייל ואז אמרו לנו "תראו, צריך להיות מיסטרל, אז לא כדאי שתטיילו. ואז אמרנו להם "בסדר אתם אירופאים עדינים, אנחנו היינו בצבא, עזבו אתכם. אנחנו קשוחים, אנחנו נוסעים לטייל". ואז נסענו, עצרנו איפה שהיינו צריכים לעצור, פתחנו את הדלת והקטן שלנו עף כמעט כמו איזה בלון הליום לשמיים, סגרנו את הדלת, השפלנו מבט וחזרנו הביתה. המיסטרל יכול להגיע עד 180 קמ"ש.
שרית: נכון.
נורית: הם מתייחסים לזה כמו שאנחנו מתייחסים לגשם. יש גשם, אין גשם. שנת גשם, לא שנת גשם. יש להם אפליקציות שמודדות את המיסטרל. מה שחשוב לדעת, המיסטרל זה בעצם רוח. כל אפליקציית מזג אוויר, אתם תראו שם שבשבת. כשהרוח יותר מ-28 מעלות, אתם כבר מתחילים להרגיש רוח. ככל שזה עולה, זה יותר לא נעים. עכשיו זה יכול להגיע בכל עונות השנה. אוגוסט שיא החום ויכול להיות רוח. אז חשוב לדעת את זה. אני אגיד שזה לא קריטי וזה לא משהו שיכול להרוס טיול כי סך הכל כל פרובנס רובה בנויה בצורה כזאתי שהם מבינים את הרוח הזאת. אז כל הבנייה היא בנייה נטולת מיסטרל. זה לא שאתם לא תרגישו את זה, אבל אתם לא תרגישו את זה בשיא העוצמה.
שרית: אבל זה יכול גם לבוא ממש תוך שעה זה יכול להגיע. פעם אחת אני אספר לך סיפור. הדרכתי במרסיי והתחלנו את הסיור. היה כזה משב קל. וירדנו מהפנייה שזה השכונה העתיקה וירדנו למפרץ, לחוף וואו, איזה רוח הגיעה לשם, זה היה משהו.
נורית: השיער שלי היה עומד.
שרית: מזה משהו מטורף. כל האנשים כאילו, שמנו כולנו את הכובעים שלנו. והילדים כמעט עפו. ואני קניתי להם כל מיני דברים טעימים כדי שבכיף כזה נשב ונאכל, לא יכולנו לאכול כלום.
נורית: וואו, אוקיי. אז כן, זה יכול להפתיע אבל זה לא ברמה שזה בלתי אפשרי לטייל או שזה יכול להרוס לכם את הטיול, אני חייבת להגיד.
שרית: זו חוויה.
נורית: כן, זו חוויה, זה משהו שאנחנו לא מכירים מהארץ. אני פחות מבחינת מזג האוויר ממליצה לטייל בינואר-פברואר. גם כי מאוד, מאוד קר יחסית וגם כי רוב הדברים יהיו סגורים. כל שאר עונות השנה יהיה סבבה לגמרי לטייל.
שרית: נכון. אני גם חושבת שזה בסדר גמור. וזה באמת תלוי מה אנשים רוצים לעשות. זאת אומרת, אם אנשים יותר בקטע של מים וחופים, אני אישית לא אוהבת. מאמצע מאי ואני אישית לא אוהבת להיכנס למים קרים. אז המים הכי נעימים הם כבר ביולי-אוגוסט. כי זה לא מגיע לטמפרטורות של 30-29 מעלות כמו חוף הים בתל אביב.
נורית: נכון. ואוקטובר כבר קר. אתם לא יכולים לעשות טיול חופים באוקטובר. עד ספטמבר אתם יכולים.
שרית: כן. כי המים ברגע שהמיסטרל הראשון מגיע, הטמפרטורה של המים צונחת. אז זה מה שאני הייתי ממליצה מבחינת חופים. עכשיו מי שאוהב מאוד לעשות הליכות, זה אפשר לעשות כמעט בכל ימי השנה חוץ מכמו שאת אמרת, פברואר, ינואר, פחות מומלץ. מי שאוהב לשוטט בכל מיני כפרים ציוריים, רומנטיים, תירותיים, לא מומלץ באוגוסט, זה הומה אנשים.
נורית: תראי, בואי אני אגיד לך מה. מה זה לא מומלץ? הרבה אנשים מטיילים עם ילדים ומגיעים לפרובנס באוגוסט, אנחנו לא יכולות לשנות את זה ולסובב את זה.
שרית: נכון.
נורית: לבוא בציפייה שאתם לא תהיו לבד. אני כן יכולה להגיד מצד שני שזה יעד שעוד לא נכבש על ידי הישראלים. אין פה המון, המון ישראלים שמטיילים. אתם לא תטיילו ותשמעו המון עברית ברחובות.
שרית: אבל מי שיכול ויש לו את האפשרות והוא לא תלוי בחופשות של ילדים, אם אפשר ממש בספטמבר, זה עדיף. זה מה שאני הייתי עושה אם לא הייתי, אם לא היו לי חופשות מבתי ספר וכל הדברים האלה.
נורית: כן, בהחלט.
שרית: אבל מה לעשות.
נורית: כן, מעולה.
שרית: עוד משהו שאני חושבת שכדאי לדעת לגבי חופים פה, זה בניגוד לארץ שבכל חוף יש פסיליטיז ויש מציל והכל מסודר. פה זה לא בדיוק אותו דבר. יש חופים שהם חופים ציבוריים הומי אדם גדולים ששם באמת יש את כל הפסיליטיז כמו איפה שאני גרה בטולום. חוף מוריון. חוף מאוד רחב עם חול שאני אפילו לא חושבת שהחול הוא מפה. הביאו את זה ממקום אחר. ובאמת מסודר מכל הבחינות. אבל החופים הקטנים הנסתרים הבאמת היותר יפים ויותר מיוחדים, החופים הטבעיים פה לאזור פרובנס, זה לא חול. זה כל מיני אבנים כאלו וסלעים ואבנים קטנים. ודווקא לילדים זה מאוד, מאוד מעניין. אני יודעת שהילדים שלי הם אוהבים מאוד לחפש בין הסלעים כל מיני סרטנים וכל מיני דברים.
נורית: נכון, גם אצלנו. אני חייבת להגיד שהחוויה שלי מהאבנים הקטנות היא מצוינת. אני מאוד אוהבת חוף עם אבנים קטנות כי אחרי זה החול לא נשאר ולא נדבק. זה מתייבש ונעלם וכאילו לא הייתם בים ואין את הלכלוך שנשאר איזה 7 שעות אחרי זה כשאתם משתזפים בחוף עם הרבה חול.
שרית: אבל החיסרון בעצם שזה כואב ברגליים. אז אתם תראו פה בחופים וגם אם אתם תלכו לדקתלון, יש שם מן גרב נעל מיוחדת בשביל החופים. אתה יכול להיכנס עם זה בים וזה עולה כלום. 3 יורו אני לא יודעת.
נורית: נכון.
שרית: ואתם תראו כולם, כולם עם זה. עכשיו אני, לא היה לי את זה אז נכנסתי עם הסנדלי טבע שלי.
נורית: אני עד היום נכנסת עם שורש, סנדלי שורש לים, לגמרי, כן.
שרית: ושוב כמו שאמרנו, יש מציל, אין מציל, זה לא משנה. שירותים. לפעמים יש, לפעמים לא. אתה צריך או בחוף,
נורית: צרפתים, פחות חזקים בעניין השירותים. זה לא הצד החזק שלהם.
שרית: כמובן אף אחד לא מלכלך, כולם לוקחים את הזבל שלהם. יש פחי זבל. אם זה כבר עמוס ואין מקום, כל אחד לוקח את הזבל שלו, כאילו מאוד מנומסים ולא צועקים בטלפון בחופים.
נורית: כן.
שרית: ואפילו אם מעשנים, לוקחים את הבדיל של הסיגריה ושמים.
נורית: כן, הם מאוד מקפידים.
שרית: זה מאוד יפה, אבל מה שאני באמת אוהבת זה תרבות הטלפון. את תשבי בחוף ואת לא תשמעי אנשים צועקים בטלפון ומספרים את כל החיים שלהם.
נורית: כן, שזה קצת מבאס כי את לא יודעת מה קורה, מה מצבם, מה קורה איתם.
שרית: מה עם השכנים,
נורית: עצבנו אותם. זה קצת חסר.
שרית: את יודעת מה, בואי נדבר שניה על השפה ועל הקושי של השפה ואיך אנחנו מתקשרים בעצם עם צרפתים.
נורית: אוקיי, אז אני רוצה לנתץ כאן איזה מיתוס. תמיד אומרים על הצרפתים שהם מאוד לא נחמדים והם לא מדברים אנגלית כי הם מאוד לויאליים לתרבות ולשפה וזה לא הסיבה. הסיבה שהצרפתים לא מדברים אנגלית היא כי מערכת החינוך שלהם מאוד, מאוד נוקשה. אם אצלנו אנחנו תמיד מחזקים על הצלחות, הצרפתים תמיד מענישים על כישלונות. זאת אומרת, הילד תמיד יחווה רק התנהגות שלילית, פידבק שלילי על דברים שלא מצליחים לו. אף פעם לא יבואו ויגידו לו "כל הכבוד, היית מדהים וקיבלת 85 במבחן". זה מגיע לרמה, סתם לדוגמא, הם מקבלים פה ציונים עד 20, אוקיי? 15 מתוך 20, 7 מתוך 20. עכשיו, הילד שלנו הבכור הוא די חכם והוא כל הזמן היה מקבל 10, 11 והלכנו למורה באספת הורים, אמרנו ביום הורים "תשמעי, הוא לא ילד של הציונים האלה, מה אנחנו יכולים לעשות? איך אפשר?" ואז היא אומרת לנו, "תראו, 16 זה לאלוהים. הוא לא אמור לקבל ציונים גבוהים, אנחנו לא מעודדים את זה שהם יקבלו ציונים גבוהים כי הם לא צריכים לקבל ציונים גבוהים. הם צריכים לקבל ציונים נמוכים". זה רק מראה כמה ההבדלים בין התרבות שלנו לתרבות שלהם. עכשיו, למה זה נורא חשוב? כי זה חשוב שתבינו שכשהם לא מדברים אתכם אנגלית, זה כי הם באמת מאוד מפחדים לטעות.
שרית: נכון, מאוד מפחדים.
נורית: כדי ללמוד שפה חייבים להבין את החוק, חייבים לטעות, להשתפשף בו, לתרגל אותו ואז השפה נטמעת והם פשוט עוברים ומדלגים על השלב של להטמיע את השפה. וברגע שהם לא מטמיעים את השפה, הם לא מדברים אנגלית. עכשיו, זה ברמה כזאתי שחודש אחרי שהיינו פה, הקטנצ'יק שלי שבר את האצבע. ואז נסעתי עם ילד בוכה בטירוף לחפש בית חולים. עכשיו בית חולים באנגלית אומרים "הוספיטל", שאלתי "הוספיטל, הוספיטל" אף אחד לא ידע מה אני רוצה. עכשיו בואו, בצרפתית "הוספיטל" זה "הופיטל", בסדר? אנחנו לא מדברים על דוג וקטס, זה שתי מילים מאוד, מאוד דומות וזה פשוט מראה כמה הם לחוצים שאתם מדברים איתם אנגלית, שהם פשוט לא מבינים מה אתם רוצים מהם. הם נכנסים למעין מגננה, לחץ ופחד. עכשיו תנטרלו רגע את כל המחשבות שאתם חושבים על למה הם לא מדברים אנגלית ותבינו שהם לא מדברים רק כי הם מפחדים. הרבה פעמים הם יבינו מה אתם רוצים.
שרית: נכון.
נורית: הם פשוט יפחדו להישמע מטומטמים וטיפשים כי אצלם השפה היא ערך עליון. אין אצלם טעויות בשם המספר. מי שלא מדבר שפה כמו שצריך, באמת נחשב עילג ומטומטם. ובגלל זה הם לא ידברו אתכם. אז לא להתעצבן על זה. תבואו בגישה כזאת ואתם תראו שכל החוויה והתקשורת שלכם, תהיה אחרת לגמרי. אני גם חייבת להגיד שהם אנשים מאוד חמים והם מאוד נעימים והם מאוד אדיבים. החבר'ה מאזור פרובנס מאוד שונים מחלקים אחרים בצרפת. אנשים יותר איכרים, פשוטים, כיפים, מאוד נעים להיות פה ולטייל פה.
שרית: נכון. אם תיקנו איזשהו שיחון בצרפתית ותנסו לשבור את השיניים ולנסות להגיד כמה משפטים,
נורית: הם מאוד יעריכו את זה.
שרית: מאוד יעריכו.
נורית: תפתחו גוגל תרגום. זה חיי, גוגל תרגום. מה שאני לא מצליחה, אני עושה אותם בתרגום.
שרית: כן, לומדים הרבה מגוגל תרגום.
נורית: כן. אז בהצלחה עם השפה מה שנקרא. אני כן אגיד שבמקומות מאוד, מאוד תיירותיים יהיה לכם את האנשים שמדברים אנגלית.
שרית: נכון, יהיו את האנשים ממשרדי התיירות, הם מדברים אנגלית, אין שום בעיה.
נורית: נכון. כן.
שרית: שופינג? יש לנו זמן לשופינג?
נורית: יש לנו זמן לשופינג, בטח. אוקיי,
שרית: שופינג. אז בואו נראה, מה כדאי לקנות פה בכלל? מה כדאי לעשות? אז מה פרקטי? למרות שפתחו שתי חנויות של דקתלון בארץ כבר,
נורית: כן...
שרית: אני מאוד ממליצה ללכת לדקתלון בצרפת, הצרפתי המקורי.
נורית: אני אמליץ על סניף לא רחוק מאקס-אן פרובנס,
שרית: כן,
נורית: שנקרא דקתלון וילז', בוק בל אייר. זה מתחם ענקי.
שרית: ענקי.
נורית: 8000 מ"ר של מתקני ספורט וחנות של 4000 מ"ר. זה ענק. יש לי אחד מהפוסטים. אתם יכולים להיכנס לבלוג ולחפש של דקתלון, אני חושבת שצילמתי שם 5 דקות, עברתי בין כל המקומות בחנות ולא סיימתי לצלם. זה פשוט היה פוסט כזה ארוך שאמרתי יאללה, אני מפסיקה לצלם.
שרית: זה מה שאת עושה בימי רביעי עם הילדים? את הולכת לשם, קייטנה בחינם.
נורית: משהו כזה. כן, יש שם מגוון מטורף. כל סוגי הספורט שאי פעם חשבתם ושלא חשבתם שקיימים, אתם תגלו בחנויות האלה.
שרית: אוקיי. אני ממליצה לקנות, אני אוהבת את כל המפות הצבעוניות. את כל המגבות מטבח. קוראים לזה "טורשו" שזו מגבת כזאת דקה שבעצם הם משתמשים בה רק כדי לייבש את הכלים אחרי ששוטפים אותם. אבל אני אוהבת להשתמש בזה פשוט כמגבת מטבח. זה מאוד, מאוד יפה. אז "טורשו" למטבח.
נורית: וחשוב באמת להגיד לגבי המפות שאתם תראו בשווקים, זה מפות שהן כאילו לא מתלכלכות. המרקם שלהן הוא של מפה אבל היא מתנקה בקלות. אם נשפך לכם שם משהו זה לא נספג לתוך המפה.
שרית: זה מן שעוונית?
נורית: זה לא שעוונית. זה נראה כמו מפה. אתם תראו את זה בכל השווקים של השוק, אתם תראו מפות פרובנסיאליות.
שרית: אבל את יודעת, הצרפתים האמיתיים הפרובנסיאליים הסודיסטים כפי שהם קוראים לעצמם, זה מפה אמיתית שזה נשפך ואז צריך לכבס ולגהץ ולקפל.
נורית: אבל אנחנו עוד לא צרפתים, אנחנו לא שם. אז אוקיי מפות. יש את הסבונים. סבון דה מרסיי, סבונים הירוקים הגדולים שאתם תראו, מגיעים בקוביות כאלה. אז זה סבונים שנחשבים מאוד, מאוד טובים כי הם עשויים מ-70% שמן זית, סודה ומים. וכשאתם רואים שהם לבנים, אז הם עשויים מ-70% שמן קוקוס, שמן ומים. הם נחשבים מאוד טובים לעור, איכות מאוד, מאוד טובה. כשאתם רואים סבונים כאלה צבעוניים, תדעו שהם לא טבעיים. הכניסו להם חומרים של צבע וטעם וריח ומה שזה לא יהיה.
שרית: נכון.
נורית: אז זה עוד משהו שכדאי לדעת. לבנדר.
שרית: לבנדר, איך אפשר בלי לבנדר וכל מיני מוצרים. אני אוהבת מאוד ממוצרי הלבנדר למיניהם. זאת אומרת, תמיד אפשר לקנות אבל זה לא פרקטי לשים זר, אבל יש את התמצית שמן לבנדר שזה מאוד, מאוד טוב. זה במיוחד, אני שמה לילדים פה מאחורי העורף, זה למנוע הדבקת כינים. אווו. חשוב. והם לא אוהבים את זה. "אי זה ריח מסריח".
נורית: כן, זה באמת ריח מסריח. אני חייבת להגיד, חשוב לדעת לגבי הלבנדר. יש לבנדר ויש לבנדין. זה שני דברים שונים. זה נראה אותו דבר, זה מריח אחרת לגמרי. מה ששמים בדרך כלל במטהרי אוויר ובמוצרי קוסמטיקה פשוטים זה יהיה הלבנדין. ללבנדר יש אחלה ריח ואני שונאת לבנדין. ויש לו גם אחלה טעם. יש המון, המון מוצרים עם לבנדר. יש גלידות לבנדר ועוגיות לבנדר.
שרית: נכון.
נורית: שווה לטעום את זה.
שרית: דבש.
נורית: דבש לבנדר.
שרית: וואו, זה הכי טעים.
נורית: כשאתם מגיעים בתקופה של הלבנדר, שווה לטעום. אתם תראו פשוט המון דוכנים בצבע סגול עם דברים סגולים. תדעו שזה דברי הלבנדר שאתם יכולים לקנות ותשימו לב לקנות לבנדר ולא לבנדין. יש שתי תקופות של שופינג מטורפות, סיילים בפרובנס. אנחנו משתדלות גם לשים על זה פוסטים גם בפייסבוק, באינסטגרם וגם בבלוג שלנו.
שרית: רגע, ואני רק אסביר למה זה ככה. כי פה זה בעצם לא חוקי. כדי שתהיה תחרות הוגנת, זה לא חוקי שכל אחד פתאום יפיל את המחירים שלו ויעשה מה שהוא רוצה כדי שתהיה תחרות הוגנת. אז לכן הם מקדישים זמן מיוחד פעמיים בשנה לסיילים ואז בעצם כולם כאילו עושים,
נורית: עושים את הסיילים. זה בעצם חורף וקיץ.
שרית: נכון.
נורית: אנחנו שולחות כל שנה את התאריכים, אז פשוט לעקוב אחרי התאריכים עצמם. זה מדהים כי באמת המחירים מאוד, מאוד צונחים ברגע שיש פה שופינג. זה לא כמו בארץ שפתאום החברות מעלות את המחיר ואז עושות 50% הנחה וחזרנו לאותו מחיר. זה ממש, זה היה ברמה שהיו מגפיים שמאוד, מאוד רציתי והם עלו 150 יורו ואמרתי אני לא קונה לעצמי מגפיים ב-150 יורו, אני אחכה לסייל. ובסייל קניתי את זה ב-15 יורו.
שרית: לא יכול להיות, זה באמת סייל מטורף.
נורית: בחיי, כן, כן.
שרית: לא נכון.
נורית: אז כן, זה עד הרמה הזאתי. גם חשוב לזכור שוב, דיברנו על זה קצת בשעות פתיחה. החנויות אחרי 19:00 אין מי לדבר, לזכור לא להגיע בשעות האלה. ואם אנחנו מדברות על שופינג, בואו נדבר רגע על שווקים בפרובנס כי שווקים בפרובנס זה חוויה בפני עצמה.
שרית: נכון.
נורית: כל עיר יהיה לה שוק. אני גרה באקס-אן פרובנס, יש לנו שוק מאוד, מאוד כיפי בימי שלישי, חמישי ושבת.
שרית: נכון. אצלי יש שוק למשל בטולום זה כל יום.
נורית: אוקיי, יש שוק איכרים ויש את השווקים הגדולים. אז שוק איכרים באמת יהיה כל יום במרכז העיר בדרך כלל ושמה האיכרים מגיעים ומוכרים את התוצרת הטבעית והטרייה שלהם. זה בדרך כלל יהיה ירקות, פירות, דבש, לחם. דברים שהם הכינו והביאו. יכולים להיות גם בגדים. אצלנו בשוק האיכרים באקס אין. זה תלוי. מאוד, מאוד חשוב שעות פעילות. השווקים בפרובנס תקשיבו טוב, נסגרים בסביבות 12:30-13:00.
שרית: גג.
נורית: זה אומר שאם אתם מגיעים לשוק, לא להגיד, טוב, אני אסיים את הדברים ואני אחזור לשוק. כי רוב הסיכויים שלא יהיה שוק כשתחזרו. זה חשוב מאוד, מאוד לדעת את זה.
שרית: נכון.
נורית: אני אמליץ על שני שווקים.
שרית: אוקיי.
נורית: חוץ מאקס-אן פרובנס. אני ממליצה על לורמרה. לורמרה זה כפר מאוד מקסים מימי הביניים. הוא נבחר לאחד מ-13 הכפרים הכי יפים בצרפת. אני חייבת להגיד שאין לזה כל כך סיבה. יש כפרים הרבה יותר יפים ממנו, אבל מה שמדהים זה שבימי שישי מ-8 בבוקר עד השעה 13:00 הופכים את כל העיר העתיקה של לורמרה לשוק אחד ענק ויש שם הכל. מאוכל דרך בגדים ועד קרמיקה. אז שווה לבדוק את זה. זה בימי שישי. ושוק שיש בימי ראשון נקרא אילסור לסוג, זה בעצם ונציה של פרובנס.
שרית: ביום ראשון יש את השוק?
נורית: ביום ראשון, רק ביום ראשון. זה שוק הפשפשים השני הכי גדול בצרפת. ומומלץ להגיע אליו. נמצא במרכז אילסור לסוג, פשוט תנווטו למרכז העיר. גם נסגר עד השעה 13:00.
שרית: אוקיי, אז ההמלצה שלי בעצם לשופינג, זה משהו שבדרך כלל אני חושבת שאנשים שבאים לפה לא ממש מחפשים, אבל מאוד, מאוד מומלץ. אני אישית מכורה לבגדי ילדים ברמה גבוהה ומותגים צרפתיים. אני יודעת שבארץ יש איזה חנות אחת קטנה שמביאה כמה מוצרים בנווה צדק "פטי בטו". אבל זה ממש לא העניין. אני יכולה להמליץ ורק באקס—אן פרובנס בעיר העתיקה עצמה כבר יש את כל החנויות האלה. זה מקום טוב. זו רשת. אז כמובן "פטי בטו". יש להם בגדים מדהימים לילדים. אני הכי עפה על "סושיאל מז'ור" שאלו בגדים ממש, ממש מדהימים. אני ממבר, אני שם כל יום כמעט.
נורית: אז מי שרוצה לקנות, ששרית תיתן לכם את הכרטיס מועדון שתקבלו הנחה.
שרית: ויש עוד חנות אחת שקוראים לה "דיפי" או "דה פה" בצרפתית שזו גם חנות לבגדי ילדים. אני חושבת שלושת אלו זה הטופ פייבוריט שלי, אבל באמת "סושיאל מז'ור" זה משהו שהוא בגדים מאוד, מאוד יפים. ממש מסוכן להיכנס לשם.
נורית: מעולה.
שרית: אוקיי, אז עוד משהו נראה לנו?
נורית: זהו. נראה לי שאנחנו ניפרד.
שרית: נראה לי שאנחנו ניפרד.
נורית: כידידים?
שרית: כידידים. זו שעת הצהרים, זו הסיאסטה.
נורית: אנחנו צריכות ללכת, איפה נאכל? מסעדת דגים בא לי.
שרית: אולי תבואי אליי.
נורית: לא, לא, נו יאללה. מסעדת דגים, בואי.
שרית: את יודעת שזה לא יעבוד.
נורית: מסעדת דגים ויין רוזה, זה מה שבא לי עכשיו. אז אנחנו ניפרד. נגיד תודה רבה שהייתם איתנו.
שרית: תודה.
נורית: ושיהיה לכם אחלה טיול כיפי בפרובנס ותמיד בפרובנס אנחנו מסיימים ב "ביזו ביזו" שזה נשיקות, נשיקות. ושיהיה לכם יום קוראסון. ביי.
[מנגינת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires