בסדרת הפרקים הזו הסופר עומר ברק והסופרת, העורכת והביבליותרפיסטית רותם ניר נחמיאס, מנחי תוכנית הליווי ״אינעל הבוק״, יקחו אתכם יד ביד דרך כל שלבי כתיבת הספר שלכם, מהרעיון ועד העמוד האחרון. בפרק היום נדבר על מה הלמה שלך, ונגלה מיד שזה הבסיס עליו נבנית הכתיבה כולה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/05/2023.
[מוזיקת פתיחה ברקע]
עומר: …כי יהיה כיף ויהיה גם קשה, ויהיה נחמד נורא לכתוב ספר, ויהיו ימים שזה יהיה גם מתיש. ונורא קל להרים ידיים, כשאין לך את כשאין לך את המנוע שמזכיר לך: "אה-אה, שב פה…"
רותם: "בשביל זה אני עוֹשָׂה את זה".
עומר: בדיוק, "בשביל זה אני עוֹשֶׂה את זה".
[מוזיקת פתיחה]
טוב, אז יש לנו פודקאסט.
רותם: [בהתלהבות] יהה! כמה זמן אנחנו מדברים על זה.
עומר: וואו!
רותם: זה אשכרה קורה.
עומר: ואני חושב שארבע שנים בערך, אנחנו מדברים על הדבר הזה.
רותם: וקבענו כבר כמה תאריכים, וכל פעם היה משהו, ואז קבענו את התאריך הזה.
עומר: נכון, ואמרנו: "לא מבטלים".
רותם: לא מבטלים.
עומר: לא מבטלים, לא מבטלים. שום דבר לא מבטל, ואז מה קרה?
רותם: ואז מה קרה? היום יצא ספרך החדש.
עומר: נכון. ספרי שני.
רותם: בדיגיטל. [במלרע]
עומר: בדיגיטל, [במלרע] נכון. היום יצא בדיגיטל. [במלרע]
רותם: וואו. אז יצא שגם אנחנו מתחילים להקליט פודקאסט, וגם יצא הספר השני שלך.
עומר: נכון.
רותם: אז אני חושבת שהכי טוב שנתחיל בפינתנו: "עומר, מה אתה אומר?". [צוחקים] איך, איך חש סופר, ביום בו יוצא ספרו השני?
עומר: תראי, זה לא מר… הראשון היה מאוד מרגש.
רותם: אה-הא.
עומר: השני, אני… אני בקוּל. אני סבבה.
רותם: עובר לידך.
עומר: עובר לידי.
רותם: אני… אני רואה, אני רואה מהצד. עובר לידך. [שורקת]
עומר: אני בכלל לא… בכלל לא אכפת לי.
רותם: נכון.
עומר: זה לא שאני מרפרש את… יואו, לא בדקתי את הפייסבוק כבר 20 דקות.
רותם: אני בדקתי בשבילך.
עומר: כן? נו עוד מישהו קנה?
רותם: אנשים ממשיכים להגיב. קונים.
עומר: ממשיכים להגיב? כן?
רותם: כן, לא יאומן. אנשים ממש בעניין לקנות את הספר, ולקרוא אותו.
עומר: אני, כן אבל, רוצה להגיד שבאמת, אם יש מישהו שמוריד אותי לאדמה ככה… כל הפייסבוק הזה והתלהבות וזה, ו: "יש!", וזה, ושלחתי גם לקבוצה של המשפחה שלי. ואמא שלי כתבה: "מברוק. אנחנו אצל הירקן. רוצה פירות ו… מה אתה צריך?".
רותם: זה אמא.
עומר: זה אמא. זה אמא.
רותם: "יופי. כתבת ספר, זה יופי."
עומר: נכון.
רותם: זה כמו ילד שמצייר ציור.
עומר: נכון.
רותם: "אמא, תראי איזה יופי!"
עומר: "יופי, איזה יופי".
רותם: "וואו!", בלי להסתכל כזה, שוטפת כלים. [עומר צוחק] "איזה יופי. רוצה לאכול צהריים? הכנתי."
עומר: זה די המצב.
רותם: פחות… פחות או יותר, זה העניין.
עומר: אבל…
רותם: על מה נדבר היום?
עומר: אני כן… אני נורא רוצה להגיד שזה… שזה דבר נורא מרגש, אבל זה לא… את יודעת, בין היתר כי יש לנו… יש להזכיר שפודקאסט זה ממומן על ידי סדנת… [רותם צוחקת] סדנת כתיבה.
רותם: "אינעל הבוק". כן.
עומר: "אינעל הבוק", שנועדה ללוות סופרים בדרכם… בדרכם לספר.
רותם: בדרכם לספר.
עומר: אבל לא בדרכם לצאת לאור. כי זה שני תהליכים שונים לגמרי.
רותם: נכון.
עומר: ואני כן רוצה להגיד, שבגלל שכבר הייתי ברודיאו הזה, והרודיאו הזה הוא היה מאוד…
רותם: מטלטל.
עומר: מאוד מטלטל בפעם הקודמת, עם כל העשרות אלפי עותקים שנמכרו אז, אז אני כן רוצה להגיד, שכאילו עכשיו בשבילי, מתחיל החלק הפחות כיפי. אני יודע את זה. כאילו הספר יצא, זה מאוד מרגש…
רותם: אה… כאילו עד עכשיו הכתיבה זה היה חלק הכיפי?
עומר: עד עכשיו… עד עכשיו הכתיבה זה הייתי אני. אני יודע שזה לא נראה כאילו אני עושה כיף, [רותם צוחקת] אני יודע.
רותם: "אם זה היה כיף, אז מה היה לָךְ?". לא, אבל רגע, זה… זה… אני רוצה להגיד שכיפי גם בשבילך, זה החלק שבו אתה יותר בשליטה. ואני לא יודעת כמה כיף זה היה, אבל לפחות היית בשליטה, כי… כי אתה כתבת את זה.
עומר: נכון.
רותם: ואתה היית… עם כל דדליינים והזה, והיו, זה היה בשליטה שלך - הזמן והמשך והאופן. ועכשיו…
עומר: לא. אני חושב שזה באמת השלב היותר כיפי…
רותם: זה יצא, מה שנקרא…
עומר: אתה רואה את הרעיון, קורם עור וגידים, וזה נחמד וזה כיף. ו… ואני… אני כן חושב שאנחנו הולכים לדבר היום על בעצם על לָמָּה לעשות את הדבר הזה.
רותם: נכון.
עומר: וה'למה' הוא לא, כי בסוף אתה יוצא לאור ואנשים קונים ו… וכל הדבר הזה. שזה נחמד, כן?
רותם: זה נחמד.
עומר: אבל זה באמת, בפעם השנייה כבר אני מרגיש שזה בונוס.
רותם: כן.
עומר: זה בונוס על מה שהספר הזה נתן לי, על מה שאני הייתי רוצה שהספר הזה יהיה. אני באמת חושב שזה… שזה גם המנוע שמחזיק אוֹתְךָ. זאת אומרת, אם… באים אלינו הרבה אנשים: "אני רוצה לצאת לאור, אני רוצה לראות הספר שלי על המדף".
רותם: "ומה הסיכוי…"
עומר: "מה הסיכוי?", נכון.
רותם: "מה את חושבת שהסיכוי, שהספר שלי יתקבל להוצאה ויוציאו אותו?".
עומר: ו… ואנשים שבאים ומסבירים לך על שוק הספרים, ואומרים לי: "לא, אתה נכנסת בדיוק בשנייה. היום כבר אין סיכוי לאף…".
רותם: וגם: "לי אין את המזל הזה".
עומר: נכון.
רותם: "מה הסיכוי שלי יהיה, כאילו, אותו מזל כמו שלך?".
עומר: נכון. "אני לא מכיר אף אחד, אתה מכיר". אני… זה… גם אני לא הכרתי אף אחד…
רותם: כן.
עומר: כשנכנסתי לשם. אממ… וכן, אני חושב שאם אתה עושה את זה מְהַ… מהמקום הזה, אז אנשים נורא… אז אנשים מתייאשים בסוף נורא מהר. לכתוב ספר, צריך להגיד, זה כיף, זה מהנה, זה נהדר, זה גם סיזיפי וזה גם מעצבן. זה גם…
רותם: זה גם סבל, זה גם קשה. זה מפגיש אותך עם מקומות מאוד לא פשוטים בתוך זה.
עומר: אותך זה הפגיש עם…
רותם: זה קצת כמו ללכת. אתה יודע, לפני הספר שלי, כשהתיישבנו פה, מי שלא רואה אותנו ושומע אותנו, [עומר צוחק] אנחנו יושבים בתוך ספרייה. וכזה חיכיתי לך, כי אתה גם האיש הטכני, לא כולם יודעים.
עומר: כן.
רותם: הבאת את כל הציוד, וחיברת אותו וזה, ומתי…
עומר: אה, יכולתי לעשות רושם, ויכולתי להגיד: "דוד, תעשה…".
רותם: "תראה איך הצד הזה שלי". אז… אז הסתכלתי ואמרתי לעצמי: "יא, אני…", באמת, ספרייה זה תמיד מקום, שאני אוהבת להיות בו, וגם בתור ילדה, זה, התהלכתי בתוך ספריות באיזו יראת קודש. זה באמת, בלי… בלי באמת להבין למה, אבל כי… כי ספרים תמיד מאוד ריגשו אותי. והידיעה הזאת שאני מוציאה ספר מהמדף הוא עולם ומלואו. והיום, באמת, מאז שאנחנו מלווים כותבים, ושאני מבינה גם באמת לעומק, מה… מה זה תהליך הכתיבה, זה באמת כמו להתהלך בתוך מקום, שבו כל ספר הוא נשמה.
עומר: כל ספר הוא…
רותם: אנשים שמים את נשמתם בספר. ספר שמגיע למדף, או בכלל, גם כאלה שלא מגיעים למדף, לצורך העניין, אנשים שכותבים ספר מתחילתו ועד סופו, שמים בו את הנשמה שלהם, ועוברים תהליך אישי מאד-מאוד עמוק, שאי אפשר להצטער עליו, אי אפשר להתחרט עליו, והוא כן תהליך משנה חיים. כאילו, אתה… אתה מתחיל אותו ואתה מסיים אותו בן אדם אחר.
עומר: אתה מתחיל אותו ואתה לא יודע איפה תסיים אותו, ואני חושב שזה גם הדבר שמפחיד אנשים, ב… כשהם מתחילים לכתוב ספר, ופתאום הם מגלים שזה נוגע להם ב… באיזשהם מקומות רגישים, באיזשהם… זה. כי צריך להגיד על ספר, זה בסופו של דבר, אנחנו צריכים לדעת שמתחת ל: "יש לי איזה רעיון מגניב לספר… זה", מתחת לזה מסתתר איזשהו סיפור, שמאוד, מאוד, מאוד מחפש את הדרך החוצה. ולפעמים הוא סיפור… נתקלנו כבר באמת בכל הסיפורים.
רותם: פחו… כנראה שלא בכולם.
עומר: כן, לא בכולם.
רותם: יש עוד הרבה סיפורים שלא נתקלנו בהם, אבל כן.
עומר: אני מר… אני מרגיש שבאמת…
רותם: כן.
עומר: אין לי עוד שום דבר, שיכול להפתיע אותי…
רותם: נכון.
עומר: …בשלב הזה. באמת נתקלנו בכולם. ו… ובאמת, אני חושב שאנשים אומרים, את יודעת: "חסכת לי טיפול פסיכולוגי של 15 שנה בסוף הסדנה".
רותם: כן.
עומר: מה שנכון. מה שנכון.
רותם: כן.
עומר: ספר הוא באמת הליך… באמת…
רותם: אינסטנט. לא, גם לא.
עומר: אינסטנט…
רותם: לא באמת אינסטנט, אבל מאוד אינטנסיבי של… של התבוננות.
עומר: אבל בכל זאת, ה… אף אחד גם לא נכנס לספר כי הוא אומר: "אני רוצה לעבור…", זה גם by-product של הדבר. כמו מכירות.
רותם: נכון, נכון.
עומר: זה גם by-product של הדבר. אני כן חושב שכשאתה מתיישב לכתוב ספר, הדבר הראשון שצריך להיות לך, ובגלל זה גם אנחנו עושים את זה לפודקאסט הראשון, זה באמת, אתה צריך לענות לעצמך על השאלה: "למה אני נכנס לפרויקט הזה?". כי צריך לדעת, אנשים נכנסים עם איזושהי… מחשבה. אגב, גם אני, כן? גם אני… את יודעת יותר טוב מכולם, אמרתי לך הרי, יש לי חוזה גם לספר הבא, ומה אמרתי לך כשסיימתי את זה?
רותם: תוך שלושה חודשים…
עומר: שלושה חודשים.
רותם: …אני כותב אותו. הוא כבר כתוב.
עומר: כן…
רותם: זה ספר כתוב. אנחנו ישבנו לנו בארקפה ואמרתי לך: "שיט, למה אין לי איך להקליט את השיחה הזו? זה הרי כל כך מטומטם. לא יהיה לך ספר עוד שלושה חודשים!". אמרתי: "לא, לא, הפעם זה סיפור אחר. אני… הוא כבר כתוב, אני רק…".
עומר: "אני גם מנוסה".
רותם: "אני מנוסה וגם הספר… לא, הספר הזה הוא משהו אחר, הוא כיף, הוא בקטנה. אני כותב אותו, אני כבר יודע איך הוא נגמר, אני יודע איך הוא מתחיל, אני… זהו, אני תוך שלושה חודשים, הוא כתוב". מפה לשם חלפו, לדעתי, שלושה חודשים.
עומר: חלפו שלושה חודשים.
רותם: ואתה בפרק שלישי כבר?
עומר: אני לא. אני בפרק חמש. אני בפרק חמש.
רותם: איזה יופי!
עומר: אני… רק עוד 29 פרקים לסוף.
רותם: [צוחקת] כן.
עומר: אבל כן.
רותם: ועברה לך החבורה מהמצח, אז, שדפקת אותו בקיר.
עומר: וואו!
רותם: ש… בפרק שלוש, לא הצלחת לצאת ממנו.
עומר: וואו, ואוו, זה היה נורא. אבל אני… [רותם צוחקת] וזה כדי להגיד, ספר הוא… אני חושב שיש את הימים המדהימים, שגם בסוף זה מה שאתה זוכר, אני כן רוצה להגיד. כשאתה מסיים את הדבר, ואתה מגיש אותו, ועוברת תקופה, והטראומה נשכחת, [צוחקים] אז זה קצת כמו לידה, אני מניח. אתה כן בסוף… אני לא יודע אם יש רגעים כיפיים בלידה, אבל אתה…
רותם: יש, יש.
עומר: אתה כן בסוף זוכר את השלושה ימים הנפלאים האלה, שהיו על… בהפרש של שנה, שישבת בבית קפה, ובאמת הכל זרם, ויש גם ימים כאלה. פשוט, אני לפחות חווה אותם כימים מעטים.
רותם: כן, אני חושבת שזה לא רק הימים… ושוב, אנחנו רואים את זה המון אצל… באתי להגיד מטופלים שלנו.
עומר: תראי… כן, אצל מטופלים שלנו.
רותם: [צוחקת] הם אינם מטופלים. אצל… אצל כותבים שאנחנו מלווים. הרגעים האלה שנופ… שנופל אסימון, שאנחנו באמת בתוך איזו שיחת עריכה כזאת על ספר, ומישהו ש… זה רגע שממש רואים אותו, את ה… את הניצוץ הזה.
עומר: כן.
רותם: וגם אלה רגעים קסומים, זה לא רק הכל זורם.
עומר: אני… אני חייב להגיד לך.
רותם: או הכל… זה. זה שמשהו מתפקע.
עומר: אני חייב להגיד לך. תראי, לא הרבה יודעים את זה, אבל "אינעל הבוק" התחיל בעצם מזה, שאנחנו עשינו את זה, כ… כחברים.
רותם: כן.
עומר: ז'תומרת: "אני חייב לדבר איתך על הספר שלי, אני חייב…".
רותם: "נתקעתי".
עומר: כן.
רותם: "אני, זה… לא יודע מה עם הדמות, מה עם הזה…".
עומר: זה רגעים קסומים, [מגחך] כשיש מישהו בצד השני שמלווה אותך.
רותם: ברור!
עומר: ויודע לאסוף את זה בשבילך. זה פחות רגע קסום, אני חייב להגיד, כשזה נוחת עליך בדמעות בקפה פטלינה…
רותם: מה? שאתה מבין משהו?
עומר: שאתה מבין משהו, כן. ואתה לבד עם זה.
רותם: כן.
עומר: וזה… וזה פחות קסום.
רותם: נכון, גם כאלה יש. יש גם רגעים שאנשים ב…
עומר: אני… גם לך היה. במקרה היינו בנסיעה חזרה מ…
רותם: כן, כן.
עומר: נסיעה מאוד ארוכה.
רותם: מנסיעה מאוד ארוכה.
עומר: מאוד ארוכה.
רותם: מהדרום. אהה… אבל כן, ואז… אה, טוב, זה גם היה באמת הרגע הזה של להגיד: "מה? איך יכול להיות שאני כאילו באמת יודעת את כל ה… את הדרך שאני אמורה לעבור, ובכל זאת הולכת בה לאיבוד?". זה נורא… מבאס.
עומר: אבל דווקא אז נוחת עָלֶיךָ איזה דבר… וכל הזמן אתה צריך לחזור ל"למה אני בעצם עושה את זה".
רותם: כן.
עומר: בלי "למה אני בעצם עושה את זה", אין… אממ… אין עמוד שדרה של הדבר הזה. אתה מתישהו תגיד: "אהה… זה לא שווה לי את זה. זה לא שווה לי את זה". אנשים נכנסים…
רותם: אז… אז אני רוצה לשאול אותך…
עומר: אני… אני רגע… אני רוצה להגיד…
רותם: כן, תמשיך.
עומר: ש… שב"אינעל הבוק", לי היה מאוד… צריך להגיד. כל אחד מאיתנו, יש אנשים שלא מכירים [מגחך] את הסדנה, ומקשיבים. כל אחד מאיתנו בא ממקום מאוד אחר.
רותם: כן.
עומר: אני בא מהמקום המאוד פרקטי, המאוד… זה. אני, מה… כמו השלושה חודשים. כשהצגתי לך את הסדנה והתחלנו לגלגל את הרעיון, אמרתי לך: "תקשיבי, אנחנו הולכים ללמד אנשים דברים פרקטיים - דמויות, עלילה… לא מתעסקים בנפשי יותר בכלל". ואז את כזה: "אהה, כן, אוקיי". [רותם מהמהמת] וכן צריך להגיד…
רותם: אכן פנית לאדם הנכון, טוב שבאת אליי עם הפרקטי.
עומר: נכון. "טוב שבאת אליי". וכן, צריך להגיד שאת גם, חוץ מכותבת נורא מוכשרת ועורכת מאוד עסוקה ומאוד מוערכת - את גם ביבליותרפיסטית. זאת אומרת, את גם מטפלת באנשים באמצעות כתיבה, וגם הצד הזה נכנס. ואני, כל פעם שאנחנו מתחילים לטפל באנשים באמצעות כתיבה, אני שונא אותך על הדבר הזה.
רותם: אבל אתה נהיית נורא טוב בזה, בעצמך.
עומר: בסדר.
רותם: כמו שאני קצת השתכללתי ב… במבנים. [צוחקים]
עומר: אבל, אבל זה… זה כן ה… הדבר הזה שכל הזמן חוזר… אה, וכל פעם כשהיינו מסיימים שיעור, הייתי… האנשים היו בוכים, צוחקים, וזה: "הלכתי לדבר עם אמא שלי", "עשיתי… זה", "דיברתי עם אבא שלי, שלא דיברתי איתו כבר שנה".
רותם: כועסים עלינו, מתפרצים.
עומר: כועסים עלינו.
רותם: כן.
עומר: אמרתי לך: "תקשיבי, לא כיף להם". אז היה לך את המשפט, שבאמת הפך למוטו של הסדנה.
רותם: כן. "לא הבטחנו כיף".
עומר: לא הבטחנו.
רותם: עומר, אנחנו הבטחנו כיף למישהו?
עומר: לא.
רותם: לא, לא. אין הבטחה כזאת.
עומר: אנחנו הבטחנו ספר, ולכן כל הזמן… זה… וזה כאילו התרגיל, שכל הזמן אנשים… הוא גם תרגיל רשות בסדנה. וכאילו כל הזמן, התרגיל הזה, שאנשים, אני רואה, שהם בוחרים לוותר עליו, ו…
רותם: הלמה?
עומר: הלמה. אני מב… את האמת, אנחנו תמיד מבקשים, או אנחנו אומרים: "תרגיל בונוס, אנחנו ניתן משוב, נעשה… זה, תכתבו למה". וזה ה… ואז זה התרגיל היחיד שאנשים באופן קבוע: "כן, אני אכתוב אחר כך. אני לא… זה. אני יודע למה, אני לא צריך לכתוב". ואני באמת חושב, שלפני שבכלל מתחילים לכתוב ספר, או חושבים לכתוב ספר, או… זה - צריך באמת לנסח לעצמך, אם אתה יכול, ב… אני… זה, לי זה מסתובב בטלפון. יש לי קובץ שקוראים לו "למה", יש לי note שקוראים לו "למה".
רותם: מה?
עומר: וכל פעם אני גם מוסיף לו. בקרוב, יהפוך לסדרת סטטוסים רבת מכר בפייסבוק. [רותם צוחקת] אבל… אבל היא… חייב להיות איזה משהו, שמזכיר לך כל הזמן למה אתה עושה את זה, כי יהיו רגעי שבירה. מי שמדמיין את הלכתוב ספר, כללכת לבית קפה, ולהזמין דבר, לא יודע, ואז פשוט טרולולו טרולולו, אתה יושב וכותב, אה, אלפיים מילה. אוקיי.
רותם: ואז לא יכול להפסיק, ואז גם בלילה יושב…
עומר: כן, כן.
רותם: …וכותב איזה פרץ כזה של…
עומר: כן.
רותם: אבל אני רוצה לשאול אותך משהו, בתור מי שהיום ספרו השני יוצא.
עומר: כן.
רותם: האם ה'למה' הוא שונה מספר לספר?
עומר: כן, בטח. בט… אני חייב להגיד, כאילו, כל מי שמכיר אותי יגיד, זה… "ידענו שזה זה", אבל אני לא. אני לא חשבתי שהוא יהיה קומדיה בסוף. הוא התחיל, אחרי… עברנו גם, אשתי לשעבר ו… ואני, עברנו גם אממ… הפלה מאוחרת, מה שנקרא. ו… ואני הייתי באמת אבוד נורא באותה תק… ושבור לב. ושבור לב. וכל הטקסטים שקראתי על הפלה מאוחרת, על… על לידה שקטה, דברים כאלה, היו… היו מהצד הנשי.
רותם: כן.
עומר: אממ… ואמרתי: "אבל גם אני, גם אני איבדתי".
רותם: כן.
עומר: כאילו, גם אני… מה זה? כאילו, למה אף אחד לא כותב… וזה היה אותו רגע, להבדיל אלף אלפי הבדלות, והייתה איזושהי… ו… וזה קצת היה כמו "לחוץ חתונה". זאת אומרת, להבדיל אלף אלפי הבדלות, "לחוץ חתונה" נכתב מהמקום הזה, שתמיד ראיתי קומדיות רומנטיות, ותמיד זה היה - הבחורה רוצה להתחתן, הבחור רוצה לשכב איתה.
רותם: כן.
עומר: והוא דושבג, ובסוף הוא מתאפס על עצמו, ואומר: "טוב, יאללה, פסדר, נו. אני אתחתן עם הכונפה הזאת".
רותם: עם ה… עם הלחוצה הזאת.
עומר: בדיוק, עם בריידזילה לעתיד הזאת.
רותם: כן.
עומר: אני אמרתי: "אני בריידזילה. אני יכול להיות גם?". אני… והרגע הזה שאתה נכנס לחנות ספרים, ואתה… בא לך לקרוא איזה דבר, משהו שינחם, משהו ש… כל פעם נכנסתי במוד אחר. אני מאוד אוהב להסתובב בחנות ספרים, אני מאוד אוהב להסתכל על ה… למרות שאני תמיד מוצא איזה ספר ש…
רותם: ברור.
עומר: ש… זה. באמת חיפשתי איזה משהו כזה. ובשני המקרים האלה, לא… לא היה.
רותם: אז אתה דווקא כן מדבר על איזשהו 'למה' משותף לשני הדברים. כאילו פה… כאילו בתוך הספציפיות, זה מדבר על… על חתונה, וזה מדבר על…
עומר: לא, אבל…
רותם: הפלה מאוחרת מהצד הגברי. אבל אתה כן אומר - היה חסר לי הצד הגברי, ל… ל… לתחום שהוא לרוב נשי.
עומר: אבל גם לך, "מלכת הכיתה", ו…ספרך, יש להגיד, החדש שיוצא בשנה ה…
רותם: ספרי ה… ספר הביכורים שלי.
עומר: ספר הביכורים שלך, שיצא שנה… בשנה הבאה.
רותם: 2023.
עומר: גם לך יש איזה 'למה' מאוד… מאוד פנימי, מאוד עמוק.
רותם: אבל אני, אבל… נכון, ואני חושבת שה'למה' הזה הוא גם, בסופו של דבר, החוויה הזאת של… ש… שתמיד כותבים את הצד השני ולא את הצד הזה. ו… ואני אומרת, זה באיזשהו אופן דומה. זה כאילו, שאלתי אותך אם ה'למה' הוא שונה, ואמרת בוודאי, ואז אתה מספר לי את הסיפור, ואני אומרת - ה'למה' הוא מאוד דומה.
עומר: יש…
רותם: וגם, אני יכולה להגיד שזה גם אצלי, ה'למה' הוא מאוד דומה.
עומר: מה ה'למה' שלך?
רותם: ה'למה' שלי הוא גם… הוא… הוא… קודם כל, בתור ילדה שקראתי המ… קראתי המון-המון ספרים, ולא הייתי כנראה הטייפ של ה… ה… מה זה כנראה? לא הייתי הטייפ… החשודה המיידית להיות 'חננה בננה', כמו שבאמת הייתי, ו… קוראת ספרים על מדרגות הספרייה. כאילו, הסיפורים עלי זה, הם… אולי, לא הייתי חוזרת הביתה, אז היו הולכים לחפש אותי בספרייה, לשם הייתי נעלמת. [צוחקים] זה כאילו המקום בו… באמת, הזמן עצר מלכת, אמיתי, כאילו.
עומר: חייבים… חייבים לציין, שהתדמית שאת מנסה לצייר לעצמך פה, כילדת 'חננה בננה'…
רותם: לא.
עומר: …שגדלה בספרייה - בואי.
רותם: אז זה בדיוק העניין, אבל לא הייתי. היה לי את הצד הזה, הוא עד היום קיים, ואני באמת נכנסת לספריות ומתרגשת. ואני אוהבת ספרים, אני קוראת ספרים, וזו באמת אהבה, אחת האהבות הכי-הכי גדולות שלי. אבל גם הייתי ילדה מאוד-מאוד מקובלת, אממ… יפה, חכמה, מצחיקה, כיפית.
עומר: נו רותם, איך קוראים לספר?
רותם: "מלכת הכיתה" קוראים לספר.
עומר: ומה היית?
רותם: ואני הייתי מלכת הכיתה.
עומר: תודה רבה.
רותם: ו… ומה שנקרא, אבל זה… ובכל הספרים שקראתי, וכל הסרטים שראיתי, כאילו, תמיד ה… הפוקוס הוא… הוא על הדחוי. על הילדה הדחויה, הילד הדחוי. זה שמתחיל מלמטה, חברתית, ואף אחד לא רואה אותו, ולא… זה. ואז הוא מגיע לאיזשהו… למקום.
עומר: ומלך הכיתה בדרך כלל עוצר אותו.
רותם: וזהו, מלכת הכיתה היא תמיד הדמות הכי שטוחה. היא ה-bitch, היא זאתי שהיא רק יפה, רק… היא רעה. אם היא עוברת בכלל איזושהי תמורה במהלך הספר, או הסרט, או הסדרה…
עומר: נאא… בסוף היא מסיימת עם עוגת קצפת על הפנים ו… מבינה. כן.
רותם: כן, היא מבינה שהיא הייתה מנוולת והיא… זה. ו… ולי זה נורא הפריע, המקום הזה. ובאמת, אמרתי, לא מצאתי את עצמי בתוך הספרים האלה, ו…
עומר: כי את לא היית מלכת כיתה רעה.
רותם: כי לא הייתי מל… לא, אני חושבת שהייתי גם רעה. [עומר מהמהמם] אני חושבת שגם הייתי רעה, מה זה… אתה יודע, זה מורכב. זה בדיוק העניין, אין פה טוב ורע. אנחנו לא באגדת ילדים, אנחנו לא מספרים פה את הרע המוחלט והטוב המוחלט, ויש את המכשפה, ויש את הפייה. אני הייתי גם וגם. ו… וחלק מהגם וגם הזה, זה כאילו דרישות התפקיד. ו… וזה מין משהו ששמו עליי. מעולם לא אמרתי: "היי חבר'ה. היי, שלום. הגעתי למקום חדש, אני מלכת הכיתה".
עומר: לא. לא היית בראיון עבודה, את אומרת.
רותם: לא הייתי בראיון עבודה, זה לא בקורות חיים שלי.
עומר: כן.
רותם: אני חושבת שזה צריך להיכנס. ובכל זאת מוניתי לתפקיד שלא מרצוני, פעם אחר פעם, בכל מסגרת שהייתי בה. ואז אתה… כאילו, אתה יודע, אז להגיד: "אוקיי, אני אכבה משהו, אני אהיה משהו אחר". אבל אי אפשר. לא יכולתי להיות משהו אחר. וזה תפקיד שרודף… הוא… הוא הופך להיות… הוא הפך להיות מי שאני, במובן הזה של - מצפים ממני לאיזשהו משהו, אני עושה אותו. אני כבר לא יודעת אם זה כי רו… צריכים את זה ממני, או כי זה מי שאני. ובתוך זה יש את המורכבות של להגיד… שיש… והיום אני גם רואה את הבת שלי במקום הזה, ו… ואני חושבת שה'למה' שלי היום, הוא הרבה יותר בוער מאשר לאורך כל החיים, שעובדה שלא כתבתי את הספר הזה.
עומר: כי עכשיו הבת שלך בעצם היא באותו המקום.
רותם: כן. כי היא זאת שצריכה את הספר הזה.
עומר: כן.
רותם: ובשבילה אני אעשה את זה. [צוחקת קלות]
עומר: זה יפה.
רותם: כן.
עומר: מאוד אימהי מצדך. [רותם מגחכת] תראי, אני כן חושב, אפרופו לתת איזשהו 'למה' אחר, כן? "כולם לחייך" הוא בכל זאת קומדיה, ובסופו של דבר התרחיש הזה תופס, את יודעת, בין, לא יודע מה… חשבתי שהספר יהיה על זה, בסוף יש שם 1,500 מילה על הדבר הזה, וכל השאר הוא קרוז משפחתי, ו…
רותם: זה חמוד שאתה אומר שזה קומדיה. אני מיררתי בבכי בספר, פעם אחר פעם.
עומר: את… תני לשווק אותו כמו שצריך.
רותם: בסדר, בסדר. קורע מצחוק. הוא גם מצחיק, הוא גם מצחיק.
עומר: גם מצחיק. הוא גם מצחיק.
רותם: נכון.
עומר: ובתקופה שכתבתי… באמת, לא… לא הרבה יודעים, אבל כאילו, זה… הוא היה אז… גלגול הראשון שלו היה אמור לצאת ביוני 2020, יחד עם סדרה ב"רשת", עשרה פרקים, ב… עם שמו.
רותם: אז למה זה לא יצא? יוני 2020, היה מזמן.
עומר: ובכן מרץ… מרץ 2020 הגיע, ואיתו כמה דברים קטנים השתנו.
רותם: לא זוכרת על מה מדובר.
עומר: אני גם לא, אני באמת מעדיף לשכוח. וגם… והודעתי למודן, שבעצם אני הולך לכתוב את הדבר הזה מחדש, כי לא היה שום דבר דומה ב… צריך לזכור שקרוזים היו מדע בדיוני, וגם חופשות משפחתיות. ב… ביוני, במאי 2020 פחות או יותר, זה היה נראה כאילו המשפ… זה, לא נחזור יותר לזה לעולם. ו… והתכוונתי לכתוב על כל הדברים שעצבנו אותי בחופשות משפחתיות, אבל באמת אמרתי… פתאום נורא נבהלתי, ואמרתי: "מה? מה? זה, לא יחזור?". כל הזה, איך אנחנו בתחת של השני…
רותם: אני חושבת שיש בספר הזה את הגם וגם, באמת.
עומר: כן.
רותם: אפרופו גם וגם, שזה אחד הדברים החביבים עליי. ובאמת, בסופו של דבר הקורונה גרמה…
עומר: כן, ו…
רותם: …לספר הזה להפוך ליותר עמוק, ממה שהוא היה בהתחלה. כי היה גם את זה.
עומר: ואני נשבע לך, שכל פעם כשהייתי כותב בתקופה הזאת… אממ… אוקיי, זה נשמע… [מגחך] זה נשמע ממש מטופש, אני מצטער, אבל זה אמיתי קצת. כאילו הרגשתי שאני נותן איזה קונטרה, למה שקורה עכשיו בעולם. קרוז… חברות קרוזים קורסות, ומשפחות מתפרקות, וזה, אוקיי. אני אכתוב…
רותם: אבל על ה… על המחשב שלך זה מתקיים בכל זאת.
עומר: על המחשב שלי, כן, זה מתקיים.
רותם: וזה מדע בדיוני כרגע.
עומר: וכאילו, הלהאמין שזה יחזור, הלכתוב… אני לא יודע איך לתאר את זה. כאילו אתה מצייר משהו ואתה אומר, אני מקווה שזה יהיה ה…
רותם: שזה ייצר מציאות.
עומר: שזה ייצר מציאות, בדיוק. וזה גם 'למה'. זה גם 'למה'. זה גם למה להתיישב לכתוב. כי כל פעם, כשהיה באמת… היינו בסגר ראשון ושני ושלישי, וכל פעם אתה אומר: "טוב, זהו, עכשיו האנושות, כאילו… זהו, גמרנו". עד שבסוף, לב… לכולם נמאס, ואמרנו…
רותם: והאנושות חזרה להיות החרא שהיא הייתה לפני זה.
עומר: בדיוק. אני מעדיף, אני מעדיף…
רותם: כן.
עומר: …את המצב הנוכחי, אני חייב להגיד. לא היינו כאלה גדולים בקורונה.
רותם: לא, נכון.
עומר: בואי נזכור את זה. האנושות לא התגלתה ב…
רותם: כן, בשיא תפארתה.
עומר: בשיא תפארתה בקורונה, כן? [צוחקים] וזה… וזה… וזה באמת הקומבינציה הבלתי מתקבלת על הדעת הזאת, שזה בלתי נסבל חופשות משפחתיות. כשאתה בן אדם מבוגר, עם ילדים משלך, וזה, וגם… הרי כל ה… כל הדיל של חופשות משפחתיות הוא קצת עקום בארץ, כי בעצם למה אתה נוסע עם ההורים שלך? כי אחרת אתה תצטרך לשלם על החופשה הזו בעצמך, ואתה לא יכול. אז… אתה נוסע עם סבא וסבתא.
רותם: אתה נוסע גם, כי כאילו, אתה אומר: "מה, תגיד להם 'לא'?".
עומר: בדיוק. הם רוצים עכשיו לעשות, וזה.
רותם: הם רוצים עכשיו להזמין, והם עושים. אבל הבעיה הכי חמורה בחופשות משפחתיות, זה שאתה חוזר לתפקיד המשפחתי, לא משנה כמה עבודה עשית בחיים…
עומר: נכון.
רותם: כדי לצאת ממנו.
עומר: נכון.
רותם: אתה חוזר לשם שוב.
עומר: אתה חוזר לשם. אבל… אבל באמת, אני… אני הייתי סרבן חופשות משפחתיות, באמת, מ… מגיל 14. [רותם צוחקת] מהיום ש…
רותם: עמדת על דעתך.
עומר: היינו נוסעים לאילת, ואז הם נסעו לסן פרנסיסקו, לא משנה…
רותם: ולא נסעת?
עומר: לא נסעתי. לא נסעתי, כי הייתי נער עקשן ונשארתי…
רותם: לא יכולה לדמיין אותך כזה.
עומר: כן, נשארתי כזה. ופתאום, כשלקחו… ובאמת, כתבתי… התחלתי לכתוב את זה, באמת, מתוך שנאה עמוקה לפורמט… לפורמט. לא לפורמט של משפחה, משפחה זה נהדר. אבל באמת, ה… גם ההורים שלי, באמת, כאילו, מה זה כדי לח… היום. אז נורא כעסתי. לקחו חדר אחד, לכולנו. עכשיו, אנחנו ארבע נפשות. עכשיו, אתה אומר: "אוקיי, היינו בניו יורק. כל הכבוד להם שהם הצליחו לממן חדר אחד, במלון בניו יורק".
רותם: כן, עם טיסות ועם זה וכל מה שזה כולל.
עומר: בדיוק. זה פאקינג יקר. ואז אתה אומר: "מה? למה אין לי חדר, ממה זה?"
רותם: משלי.
עומר: מ… איפה הפמליה? מה קורה? לוקח הרבה זמן. ו… ובאמת, כאילו, שנאתי את הפורמט, שהכול צפוף, וכולם בתחת של כולם, ויש רק שירותים אחד, וזה. ואתה אומר, אני לא רוצה, כאילו, יופי שזה נעלם. ואז זה נעלם. אפרופו מה שראינו אתמול עם טרוור נואה.
רותם: כן.
עומר: Be careful what you wish for. וזה נעלם. וגיליתי שאמרתי: "יה, אם… אם כאילו, אי פעם זה יחזור, אני אצטרף, אני אביא את הילדים, אני אבוא…".
רותם: זה אכן מה שקורה.
עומר: זה אכן מה שקורה. זה אכן מה שקורה. אני באמת…
רותם: נוסע, שירותים אחד, חדר אחד… [צוחקת]
עומר: כן, כן. נוסע, מקטר, ובא. אבל בא.
רותם: כן.
עומר: אפרופו השינוי, שהספר הזה עשה… עשה בשבילי, ובאמת גרם להסתכל על זה אחרת. כי הרי כשאתה נכנס לכל מיני דמויות, לראש של כל מיני דמויות, אתה צריך להסתכל על זה מהזווית שלהם.
רותם: כן.
עומר: ופתאום לראות את זה, לראות אותי גם, מהעיניים של ההורים שלי, שזה באמת תרגיל למתקדמים בלבד, שאני לא ממליץ לאנשים לעשות, [רותם מהמהמת] כי זה לא נעים.
רותם: כן, כן.
עומר: זה חושף איזה אמת… מורכבת.
רותם: ש… מראה שלא נעים להתבונן בה.
עומר: בדיוק, מראה שלא נעים להתבונן בה, כי אתה נורא מסתובב בעניין של: "הם דפוקים, אני צודק". ואז אתה אומר: "אהה… לא בטוח". [צוחקים] וה… כאילו, כל… והרגשתי שאני כותב… לא יודע, בראש שלי, זה… זה עשה לי נעים. זאת אומרת, לרגע זה היה הבדיחות המשפחתיות הרגילות, וקרוזים, וכל הדברים שנעלמו, ואתה אומר: "אוקיי, זה השפיות שלי עכשיו. זה מה שאני עושה", וזה גם 'למה'. זה גם 'למה'.
רותם: אבל… אבל… אז מעניין, כי ה'למה' גם משתנה, כאילו, תוך כדי הכתיבה, או נוספים עוד 'למה-ים'.
עומר: נוספים עוד 'למה-ים'. אבל אני חושב, אבל…
רותם: כאילו, יש 'למה' של יציאה לדרך, ויש 'למה'…
עומר: אבל אני באמת חושב שזה דבר, שכל כותב צריך להחזיק כל הזמן בראש. כל הזמן גם להוסיף 'למה'. אה! אני עושה את זה גם בגלל זה. אה! גם זה חשוב. אה! גם זה. כי… כי ה… בזמנים שקשה, ואתה בדיוק נכנס לאיזה לופ: "אה, אף אחד לא יוציא את זה", ואם כבר יש לך חוזה, אז: "אף אחד לא יקנה את זה". ואם… כאילו, באמת, לא קשה, גם אחרי שאדם מוצא הוצאת ספרים, להיכנס ללופ כזה או אחר, של חוסר ביטחון. וה… ה'למה' הזה, אני עושה את זה בשביל… נקרא לזה, אני לא חושב שיש מנוע חזק יותר מאשר הילדה שלי.
רותם: כן.
עומר: אבל "אני עוֹשָׂה את זה בשביל הילדה שלי". אני עוֹשֶׂה את זה בשביל, לא יודע מה, להחזיר איזשהו סדר לעולם, בשביל… בשביל ליצור איזה טקסט, שאני חושב, שחסר על המדף - אלה 'למה-ים' מאוד, מאוד, מאוד משמעותיים. ואנשים לא מבינים, עד כמה הדבר הקטן הזה, שנראה כמעט חסר משמעות, עד כמה הוא מחזיק אותך לאורך הדרך, ועד כמה אנשים שאין להם את ה'למה' הזה, נופלים… נופלים בפח.
רותם: אז אני רוצה… זה גורם לי לחשוב על כל מיני 'למה-ים' של… של אנשים שבאו אלינו ועשו אצלנו… וכתבו את הספר שלהם, תוך כדי הליווי. ואני חושבת שאפשר ל… גם להגיד, שיש הרבה פעמים… ה'למה' הוא תיקון.
עומר: נכון.
רותם: יש… יש אנשים… ובאמת עוברים לי כמה וכמה סיפורים מאוד משמעותיים בראש.
עומר: וואיי, גם לי עכשיו, אני יודע על מה את מדברת.
רותם: אבל המון.
עומר: נכון, המון סיפורים.
רותם: שבאים ואומרים: "אוקיי, זה במציאות היה ככה, ועכשיו ה'למה' שלי זה כי… כי הספר מאפשר לעשות איזשהו תיקון". זה גם קצת אפרופו מה שאמרת, כאילו, על חופשות משפחתיות, וזה.
עומר: נכון.
רותם: ופתאום זה עלה לי. אבל באמת על דברים מאוד-מאוד דרמטיים. אבא שלי נפטר ולא הספקתי להיפרד ממנו…
עומר: להיפרד, נכון.
רותם: ובספר יש פרידה. או, לא הספקתי לדבר איתו על הדברים, שבאמת רציתי לדבר איתו. או, יש במשפחה אחות שהתאבדה, ומעולם לא דיברנו על הדבר הזה ולא פתרנו אותו, ואז פתאום איזה סיפור שלם, ש… שהוא לחלוטין מופרך ולא קרה במציאות, אבל הוא מבוסס על תמצית רגשית אמיתית. וה'למה' הוא בעצם לייצר תיקון, ולא תמיד…
עומר: נכון, אחת התלמידות שלנו…
רותם: נוכל להגיד…
עומר: …גם הנה, אבא שלה… אני חושב שאת נורא צודקת. אני נזכר בה, שהאבא שלה נהרג בתאונת דרכים, ופתאום, כאילו… ואת אומרת, יש שיחות שלא הספקנו לנהל.
רותם: כן.
עומר: יש דברים שלא אמרתי לו בכלל, הוא היה מבוגר, כשהוא זה…
רותם: נכון.
עומר: ו…
רותם: יש… ואני חושבת שה'למה' מהסוג הזה של תיקון, הוא בדרך כלל ה'למה' שאנשים מגלים אותו תוך כדי הכתיבה. אני מ… אני באמת מריצה כזה עכשיו בראש, את כל ה…
עומר: כן, הם לא ידעו, אנחנו… כן.
רותם: לא, הם לא ידעו. לא רק אנחנו גילינו להם, הם גילו את זה תוך כדי.
עומר: לא לא אנחנו…
רותם: את האפשרות הזאת. כי לפעמים בעצם בתוך כתיבה, מה שאנחנו עושים זה… שוב, הרבה אנשים, לרוב, וגם אלה שלא יודעים את זה, הם באים לספר סיפור אישי. גם אם הוא קרה באמת בכדור הארץ, בשנת 3023… זה, ונותרה מושבה אחת של בני אדם, שהיא סגורה בתוך חומות…
עומר: לא, לא לגלות את כל הספר.
רותם: [צוחקת] הוא לא… בעצמו לא יודע עוד את כל הספר.
עומר: נכון.
רותם: עדיין ה'למה', או התמצית הרגשית היא משהו, ש… שהבן אדם מביא איתו. ולפעמים צריך לעזור לו לגלות אותה.
עומר: כן, אבל… אבל… את התמצית הרגשית אנחנו יכולים לעזור לגלות.
רותם: כן.
עומר: וזה בדיוק העניין. 'למה' - אנחנו לא יכולים. למה הוא כותב - אני לא יודע.
רותם: אנחנו לא יכולים, וגם לא תיקון. וגם… ואת התיקון… מה שבאתי להגיד, זה שאנחנו הרבה פעמים עושים… מגבירים ווליום על האירועים, או משנים אותם, לא… לא בשביל לעשות הרחקה, כי זה מה שנדרש בדרמה. ואז אנשים מגלים את האפשרות המדהימה הזאתי, לכתוב משהו שלא קרה במציאות, ולעשות איזשהו תיקון.
עומר: מה שמדהים… את יודעת, יש ספר מדהים של סייד קשוע, שנקרא… נו, עכשיו זה מתבלבל לי עם זה של ענת לב-אדלר, "כותבת ומוחקת אהבה". אבל זה בטח לא. זה שהוא… בגוף של…
רותם: אה, בגוף של זה…
עומר: לא, לא, זה שהוא ביוגרף. לא משנה, הוא ביוגרף, תכף נשים בלינקים למטה, בזה, איך קוראים לספר. והוא… באמת, אני לא זוכר איך קוראים לו, אבל אני זוכר כמעט כל… משפט בו, וכל…
רותם: כן, יש לזה שם כזה של מונח מקצועי…
עומר: נכון.
רותם: …כזה. של עריכה, או של… זה.
עומר: עכשיו אני צריך לחפש את זה.
רותם: אהה…
עומר: לא משנה. והוא ביוגרף, והוא… הוא… הוא כותב לאנשים את סיפור… את סיפור חייהם.
רותם: כאילו, לא "הערת שוליים"?
עומר: לא, לא "הערת שוליים".
רותם: אבל, כאילו, משהו כזה.
עומר: משהו כזה, כן.
רותם: סליחה, כן.
עומר: את מחפשת? [רותם מהמהמת באישור] אז אני בינתיים מספר.
רותם: דבר.
עומר: ותכף תגידי איך קוראים לו.
רותם: כן.
עומר: והוא… הוא כותב לאנשים, גם דברים שלא היו בחיים האמיתיים, ו…
רותם: "עקוב אחר שינויים".
עומר: "עקוב אחר שינויים".
רותם: כן.
עומר: נכון. וזה ספר מדהים. והוא… והוא אומר, אם זה כתוב טוב באמת, אז הם אומרים… אז הוא אומר, הם תמיד אומרים: "נכון, נכון. בדיוק ככה זה היה". למרות שכאילו אין שום…
רותם: כן, שזה לא קרה באמת, נכון.
עומר: שזה לא קרה באמת. זה היופי, אני חושב, עם הסיפורים. זאת אומרת, זה לא רק תיקון על הדף. בסוף זה גם נכנס לך קצת לראש, ובאיזה… הרי כל מה שאנחנו זוכרים זה סיפורים, זה לא עובדות.
רותם: נכון.
עומר: ו… וזה קצת גם עושה לך תיקון אמיתי, לא רק על הדף, אלא כאילו באמת… אתה אומר, נכון…
רותם: ב… כאילו… כאילו זה עוד זיכרון.
עומר: ככה זה היה, נכון.
רותם: זה עוד זיכרון שאתה כאילו מייצר אותו לעצמך.
עומר: נכון.
רותם: אתה בורא.
עומר: וזה מנוע, וזה מנוע מטורף ו… ומדהים. אבל ה'למה' הוא הדבר היחיד, שאנחנו לא יכולים לעזור לאנשים. כאילו אני לא יכול… לא משנה, אני אשמע את הסיפור ואני זה, אני לא יכול להגיד לבן אדם: "אה, אתה יודע למה באת לכתוב?". זה באמת הדבר היחיד שאנשים צריכים לדעת לבד.
רותם: או לגלות לבד, כן.
עומר: או לגלות לבד. והדבר שבעיניי אנשים צריכים להשקיע בו הכי הרבה זמן. כי, יהיה כיף ויהיה גם קשה. ויהיה נחמד נורא לכתוב ספר, ויהיו ימים שזה יהיה גם מתיש. ונורא קל להרים ידיים, כשאין לך את המנוע שמזכיר לך: "אה-אה, שב פה…"
רותם: "בשביל זה אני עוֹשָׂה את זה".
עומר: בדיוק. "בשביל זה אני עוֹשֶׂה את זה". וזה באמת משימה, שצריך להחזיק בראש. 'למה' אמיתי, ל"למה אתה עושה את זה", כי אחרת…
רותם: קל לאבד אחיזה.
עומר: קל מאוד לאבד אחיזה.
רותם: אז זה בעצם, מה זה 'למה', הוא משמעות.
עומר: כן.
רותם: זה לטעון את זה במשמעות. אז בוא נגיד עוד דבר אחרון על ה'למה'.
עומר: בבקשה.
רותם: שהוא משמעות, שבסופו של דבר זה ה… כאילו זה… והמשמעות היא, אני רוצה להגיד, וזה חשוב לי להגיד, כי הרבה פעמים אנשים מגיעים ואומרים: "חלום שלי לכתוב ספר".
עומר: נכון.
רותם: ו… וזה לא 'למה' מספיק טוב.
עומר: זה לא 'למה' מספיק טוב.
רותם: זה לא 'למה' מספיק טוב, כי את… כי את מגשימה חלום, אתה מגשים חלום עכשיו, ו"מאז שהייתי ילדה…". שאגב, זה גם היה איזשהו 'למה' שלי, כי מאז שהייתי ילדה נורא רציתי לכתוב ספר. אוקיי. זה מאוד-מאוד כללי. זה לא 'למה', שיכול להחזיק עד הסוף. אפשר להחליף חלומות…
עומר: זה לא 'למה' שיכול להחזיק את הספר הזה.
רותם: זה לא… זהו, זה… לכל ספר יש את ה'למה' שלו.
עומר: נכון.
רותם: נכון? אפשר לסכם את זה? ולכל ספר יש את ה'למה' שלו. ובסופו של דבר, התפקיד שלנו ככותבים, תוך כדי הכתיבה, ו… ובטח ביציאה לדרך, זה להבין למה את הספר… למה חשוב לי לכתוב את הספר הספציפי הזה.
עומר: "למה חשוב לי לכתוב את הספר הספציפי הזה?", זו השאלה הכי חשובה, בעיניי, שכותב צריך לשאול את עצמו. אין, אין. דמויות, גיבורים, זה - הכל אפשר לתקן. ה'למה', בלי לדעת אותו - אני לא חוזה שמישהו יצליח להגיע לסוף.
רותם: כן.
עומר: בלי איזו בעירה פנימית כזאת.
רותם: מעניין. אז אני רוצה לפנות למאזינים והמאזינות שלנו, ולבקש מהם, ש… גם יוכלו לספר לנו על ה'למה' שלהם.
עומר: נכון.
רותם: וגם להגיד לנו, בגלל שאנחנו עכשיו מתחילים, ויש לנו מלא חומר.
עומר: מלא.
רותם: מלא דברים, שאנחנו רוצים לדבר עליהם. ואנחנו גם כן רוצים לשמוע מה אנשים מעניין אותם לשמוע. כי…
עומר: נכון, אם יש לכם שאלות או…
רותם: שאלות, נושאים, שקשורים כמובן לעולם הכתיבה. לא שאנחנו לא בקיאים בעולמות אחרים גם.
עומר: לא למה, אני… תדעי לך ש…
רותם: גם על כדורגל אפשר לשאול אותך, נגיד.
עומר: מאז שהצלתי את העציץ למעלה במרפסת עם חלב…
רותם: אתה חש אגרונום.
עומר: אני חש אגרונום.
רותם: יופי. יופי, בסדר.
עומר: שאלות בנושא עציצים.
רותם: אז אותי אפשר לשאול על סטיילינג, [צוחקים] כמובן.
עומר: נכון.
רותם: ועל… ועל מבצעים חמים. לא, אני לא טובה בזה.
עומר: לא, את לא טובה במבצעים חמים.
רותם: לא, לא טובה במבצעים חמים.
עומר: לא, זו סתם הייתה קלישאה… נשית, שקפצה לה…
רותם: לא, זה היה בשביל להרים לך לספר. [צוחקת]
עומר: אהה… כה נחמד מצידך.
רותם: אבל מי שרוצה לשמוע על מבצעים חמים, שיקנה…
עומר: שיקנה.
רותם: …את הספר במבצע החם.
[מוזיקת סיום ברקע]
עומר: טוב, אנחנו נחזור עם עוד פרק ב… בקרוב.
רותם: ממש. מה זה בקרוב, תו… תוך יום.
עומר: כן. [צוחק] תזמינו ואנחנו…
רותם: תזמינו.
עומר: יאללה.
רותם: ביי.
עומר: ביי.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários