מדברים כתיבה עם עומר ברק ורותם ניר נחמיאס - פרק 7 - הוצאה לאור או הוצאה עצמית?
- רותי מושקוביץ
- 5 days ago
- 32 min read
אם לשפוט לפי ההרצאות והסדנאות שלנו, זו כנראה השאלה שמעסיקה הכי הרבה כותבים: האם לצאת לאור בהוצאה גדולה, או להמר ולצאת בהוצאה עצמית.
בפרק הזה רותם ועומר נכנסים בעובי הקורה של הנושא (וגם האחד בשניה) ומדברים על המהפכה הגדולה בשוק הספרים, מסבירים איך בכלל כל העסק עובד ומנסים להגיע למסקנה איך כדאי לצאת לאור בשנת 2023.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/08/2023.
[מוזיקת פתיחה]
עומר: נדגיש את השאלה הקשה ביותר שכל סופר צריך לשאול את עצמו. והיא עד כמה אני מאמין ביצירה של עצמי. כי תראי, אפשר להיכנס, לא משנה, גם אם אין לך שקל. אפשר להיכנס, אפשר לעשות הדסטארט, אפשר לעשות כל מיני דברים שיעזרו לך לגייס מאות אלפי, סליחה, עשרות אלפי שקלים, הנדרשים כדי… וזה לא הרבה.
רותם: כן, כן.
עומר: 30-40 אלף שקל זה לא סכום שמאוד מאוד מאוד קשה לגייס. אבל מאחוריה עומדת השאלה שאני חושב שזו המהפכה האמיתית. כמה אתה מאמין ביצירה של עצמך? האם היית מהמר?
רותם: שם עליה כסף.
עומר: שם עליה כסף. בדיוק. זהו, התחלנו סוף סוף.
רותם: זהו, התחלנו.
עומר: התחלנו.
רותם: כל המיקרופונים מחוברים?
עומר: הכל, הכל מחובר.
רותם: אפשר, מוכנים לשיגור? כן.
עומר: איזה מקום יפה אנחנו נמצאים.
רותם: מקום מקסים אנחנו נמצאים.
עומר: איזה יופי. כל כך שמח שנסענו לכתוב.
רותם: אז אנחנו נסענו לכתוב. אתמול היה לנו יום עיון מאוד מאוד מוצלח.
עומר: נכון.
רותם: אירחנו בו את שפרה קורנפלד הנפלאה, המהממת, החכמה, המדהימה, האישה והאגדה.
עומר: וואו, איזה כיף היה.
רותם: אה… והיה לנו כ-100 איש בקהל של אנשים כותבים, אה… שהיו ממש בעניין של לשמוע את כל מה שיש לנו לומר על כתיבה. אממ…
עומר: כן. אני שפכתי על עצמי קפה, איך שהתחיל. ממש…
רותם: ממש. רגע לפני.
עומר: רגע לפני שהתחיל.
רותם: וזה באמת דבר…
עומר: את יודעת שאני תכננתי לבוא עם חולצה לבנה, רציתי כאילו לצאת.
רותם: מאחר ואתה מכיר את עצמך…
עומר: בדיוק. ואז אמר… באמת עמדתי מול המראה עם החולצה הלבנה המכופתרת כבר סגורה. אמרתי כן, בוא… בוא… דע את עצמך.
רותם: דע את עצמך. הרי אתה הולך לשפוך על עצמך משהו ממש ברגעים הקרובים. [עומר צוחק]
עומר: יש לציין זה לא אשמתי. הוא נכנס בי, האיש נכנס בי.
רותם: ואם הוא לא היה נכנס בך, אתה היית נכנס במשהו אחר.
עומר: משהו היה קורה. נכון, נכון. אבל חוץ מזה, היה יום עיון… יום עיון זה מילה קצת… זה היה סדנה, סדנת יום.
רותם: יום עיון זה כזה של חננים… של אוניברסיטה כזה. למרות ש…
עומר: לא יודע. בקיצור, היה היה מאוד מאוד כיף. ואז נסענו לפה למקום המהמם הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו. נסענו לכתוב. ולכן כתבנו הבוקר. היה לנו סשן כתיבה מאוד מוצלח.
רותם: כן. והעניין הוא כזה, אני סיימתי את ספרי, ואני לא יכולה לראות אותו יותר.
עומר: וואו, ממש סיימת אותו. שזה אגב, אני רוצה להגיד, סליחה שאני קוטע אותך, אבל זה באמת את יודעת בכל זאת יש פה מאזינים ובאו לשמוע על כתיבה. תמיד שואלים אותנו "מה… מתי זה השלב שאתה נותן את הספר לעורך וזה?" ואני תמיד עונה "כשאתה לא יכול לראות… באמת כשאתה קורא את הדבר הזה ואתה אומר אם אני אראה את הספר הזה עוד פעם אחת…"
רותם: לא, לא, זה ברמה ש… זה כאילו אני קוראת וזה, אתה מכיר את זה שכבר אתה קורא משהו כל כך הרבה פעמים והוא כבר מתפרק ל… לאותיות, אפילו לא למילים.
עומר: ואמרתי…
רותם: כאילו כשאתה קורא ואתה אומר "וואו, אני לא מצליחה לקרוא משפט…"
עומר: ואני תמיד…
רותם: "…כי הכל כאילו מפורק, אני כבר לא יכולה לראות את זה".
עומר: ואני תמיד אמרתי, אתם… כשאתם תהיו שם, אתם תבינו. והיום בבית הקפה, את פשוט הגעת לשם.
רותם: וואו, ישבתי, באמת מצאתי את… אוקיי, הוספתי קצת, הורדתי קצת. אבל הרי זה אינסוף. עריכה זה דבר שאין לו סוף. תמיד יש מה לערוך, תמיד יש מה זה, מרמת הפיסקה לפה, פיסקה לשם, המילה הזאת מיותרת, אני אגיד תחמנית במקום ערמומית, אני אגיד זה… ילדה, היא לא תגיד… די! לא יכולה לראות את זה יותר. ערכתי אותו יפה, עשיתי כותרת צבעונית עם הקדשה לבנותיי ולילדה שהייתי.
עומר: חמוד שעשית כותרת צבעונית, זה כאילו את לא יודעת שזה יודפס. [צוחק]
רותם: למה? אני…
עומר: יודפס בבית דפוס.
רותם: אהה, בבית דפוס, בסדר. אבל לא, רגע, רגע, לא, לא, לא. אני עכשיו מדפיסה כמה עותקים, לתת לילדות בטווח הגילאים של הספר הזה, שזה Young Adult.
עומר: כי צריך להזכיר, למי שאולי שומע אותנו בפעם הראשונה, יש גם כאלה, שספרך "מלכת הכיתה" הוא ספר נוער.
רותם: הוא ספר נוער, Young Adult, מה שנקרא. אה… כזה 11, 15, 11, 14, נראה.
עומר: 23. את יודעת שרוב קוראי Young Adult הם בני 20 פלוס?
רותם: נו יאללה, אני חושבת שהוא ספר מאוד מתאים ל-20 פלוס גם. גם לאימהות של ילדות בגילאים האלה.
עומר: אה, פריט אינפורמציה שגורמת לך לתהות: יואו עומר, כמה דברים אתה יודע? אני כל היום אגב במוד הזה.
רותם: כל כך חמוד שאתה כאילו על עצמך…
עומר: כל היום, כל היום.
רותם: כל היום ב"וואו עומר", הוא גם חיבר פה את כל הדברים…
עומר: שזה די מרשים, חייבים להגיד.
רותם: ואמר "וואו, עומר, כל הכבוד". תוך כדי שאתה מחבר את הדברים, עף על עצמך שאתה מצליח לחבר את המיקרופון.
עומר: כי אף אחד לא אומר, אף אחד לא אומר.
רותם: אני לא אמרתי?
עומר: לא מספיק. לא ראיתי את ההערצה בעינייך. כן. בקיצור, בואי נחזור. Young Adult. כן.
רותם: בוא נחזור לענייננו. אז אני רוצה עכשיו לתת אותו לכמה בנות שהן קנדידטיות טובות ל… הם הקהל שלי. הם יקראו את הספר ויחזירו אותו אליי ויגידו לי: "איכס, פוי, אני לא התחברתי".
עומר: שצריך להגיד על זה משהו. זה דבר שאנחנו ממליצים לעשות, זה דבר שגם עושים נגיד המון בטלוויזיה ובקולנוע. יש לך קהל מבחן וכאילו אתה מריץ את זה על… לפני, לא כאילו אומרים "טוב, סיימנו סרט", מוציאים את זה לאקרנים, לא, עושים כמה הקרנות לקהל מבחן, רואים מה התגובות ומה זה. ובספרים גם רצוי לעשות אותו דבר.
רותם: זה מה שנקרא קורא בטא. גם.
עומר: נכון, זה נקרא קורא בטא. אם כי אני לא אוהב את הקטע הזה שנותנים ספר ל… ספר זה לא סרט, שנותנים ספר לאיזה 150 איש רנדומליים, כאילו רשומים לאיזה תוכנית והם נותנים לך את ההערות שלהם, כי… אני לא אוהב את זה. אני כן אוהב לתת… בדיוק.
רותם: כן, נכון. כן. אבל אני תמיד עושה את זה עם שש בנות שאינן רנדומליות בכלל, הן ממש הטייפ של הבנות של…
עומר: ומה תהיה מערכת החוקים שלך? נגיד, זה מאוד חשוב לדבר עליו. זה לא מה שהתכוונו לדבר עליו, אבל זה…
רותם: מה? מה תהיה מערכת החוקים שלי? עם ההערות שלהן, כאילו?
עומר: למשל, אני כשאני נותן אני כשאני נותן לקהל לקרוא, אני צריך שהערה תחזור על עצמה פעמיים. נגיד סתם, שלושה אנשים יגידו "הבדיחה הזאת לא מצחיקה". אני אגיד אוקיי, הבנתי.
רותם: אני עכשיו בכלל חושבת מה אני מכוונת אותם, ואני לא רוצה להפיל עליהם יומן קריאה עכשיו. תקראו ודברו איתי, כאילו זה. אבל אני כן רוצה שיגידו לי אם יש שם דברים לא הגיוניים, מרמת הרשתות החברתיות והזה, אלוהים, זה עולם שלם שאני כאילו חושבת שאני מכירה…
עומר: זה גרם לך להרגיש מאוד זקנה.
רותם: אבל אני לא יודעת עליו דבר, כי בתוך האינסטגרם שאנחנו מכירים [מחקה קול של מתבגרת] "יש פרייבט ויש פרייבט פרייבט, ומז'תומרת, בתמונות אני מעלה שלוש תמונות. יש בפרופיל שלי רק שלוש תמונות, אבל מי שחבר שלי באמת, אבל לא סתם חבר באמת, חבר באמת באמת באמת, הוא רואה את כל התמונות שאני מעלה, ושם אני מחלקת את זה לאלבומים", מתכתבים גם בתוך הדבר הזה והוא יכול לעשות לך עוקב, ואם הוא יודע שהוא עושה לך עוקב, סימן שהוא זה, וואו, כאילו זה אינסוף חוקים. ניסיתי נורא לעקוב אחרי זה.
עומר: איזה ילדות שמחה הייתה לנו.
רותם: אבל… [צוחקת] לא יודעת.
עומר: איזה ילדות כיפית.
רותם: ש… הייתי עפה על אינסטגרם וזה, אם הייתי בגיל המתאים. any way…
עומר: וואו, יופי.
רותם: הספר שלי עכשיו בשלב הזה שבו אני נותנת לכמה ילדות לקרוא, אני בהחלט אעשה את השינויים וההתאמות הנדרשות בעקבות הקריאה שלהם. ועסוקה מאוד מאוד מאוד בדבר שעסוקים רבים מכותבים ומהאנשים שאנחנו מלווים…
עומר: יש לציין…
רותם: מאיפה אני הולכת להוציא את הספר הזה.
עומר: ואיך.
רותם: ואיך.
עומר: יש לציין שזו השאלה שאנחנו מקבלים הכי הרבה.
רותם: הכי הרבה.
עומר: ואני חייב לציין שהיא תמיד מגיעה [צוחק] מאנשים שעדיין לא כתבו מילה בספרם.
רותם: נכון, ואני רוצה להגיד אז על עצמי, שלא… לא התעסקתי בזה לפני.
עומר: לא, את לא התעסקת בזה לפני.
רותם: כתבתי, ועכשיו זה כן הזמן להתעסק עם זה, כי הספר באמת הוא טוב, אני אוהבת אותו מאוד.
עומר: אבל… אבל תמיד כשאני הולך להרצאה, אני… אני באמת גם גם ב… גם בזה שלנו, אני… אני גם בוובינרים, נגיד אנחנו תמיד מקבלים את השאלה הזאת, "מה אתם חושבים על הוצאות לאור?" רגע, אז אני רוצה להגיד את התשובה. קודם כל אנחנו כן הולכים לדבר על זה היום וכל מי שרוצה מוזמן להישאר, אבל אני כן אומר, אם אין לך עדיין מילה כתובה בספר, מצד אחד אני אומר זה טוב להכיר את הביזנס שאתה נכנס עליו. זה מצוין, וכן צריך להגיד זה ביזנס. זה זה לא איזה משהו. בדיוק. ואנחנו תכף נדבר על זה. אה, אבל אני כן רוצה להגיד שאם עדיין לא כתבת מילה בספרך, לא זה הדבר שאמור להטריד אותך כרגע.
רותם: אבל אני רוצה להגיד, ואנחנו כן מדברים על זה הרבה פעמים, שזה אחד המחסומים. זה… מי שעסוק לפני כתיבת הספר, או באמת בתהליכים, בשלבים הראשונים של כתיבת ספר, עסוק בהוצאה לאור, אם כן יקחו אותו או לא יקחו אותו, אם זה כן מעניין או לא מעניין.
עומר: ואיזה הוצאה עדיף, ואיזה זה…
רותם: זה מחסום כתיבה, בעצם. כאילו מי שעסוק בזה במקום להיות עסוק בכתיבה, למעשה זה באמת כמו כמו להתעסק עם… זה לא רלוונטי. וכשאתה עסוק בדבר לא רלוונטי במקום להיות עסוק בכתיבה, סימן שיש שם איזה שהוא מחסום שאתה… אתה… קשה לך לחצות אותו. תכתבו את הספר שלכם קודם.
עומר: זה באמת לשבת מול… כן, זה באמת לשבת מול איזה blueprint ריק, ולתהות איזה תמונה תשים בסלון. אין לך בית. מה… איך הגעת לתמונות בסלון? זה טוב לחשוב על זה, זה נחמד כאילו לשאוף להגיע לשם, אבל זה…
רותם: לא, אבל זה לא תמונה בסלון. זה כן הדבר הגדול הבא. ברגע שאנחנו כותבים ספר, ובמידה ו… שוב, גם יש אנשים שכותבים ספר ועוברים אצלינו תהליכים מדהימים, שבסופו של דבר אין להם עניין להוציא את הספר…
עומר: אני מסכים.
רותם: אנחנו פוגשים גם כאלה. לרוב הם האוכלוסייה היותר מבוגרת. אנשים ש…
עומר: לא לא, נכון. לא, לא, לא, גם חבר'ה…
רותם: שחשים את הערך התרפויטי של הדבר ואומרים: זה מספיק לי. אני, הספר הזה הוא יהיה… מה אתה צוחק?
עומר: לא, כי רציתי להגיד 'היו גם חבר'ה צעירים בגילנו' ואמרתי היה… מתחיל… זה מתחיל להיות אוקסימורון, ה…
רותם: כן. לא, אבל החבר'ה המבוגרים אני כן מדברת על…
עומר: שנתיים מעלינו.
רותם: …65 ומעלה, שכן, שמסיימים ספר ואומרים 'זה… זה זה בדיוק מה שהייתי צריכה. הייתי צריכה לכתוב את הספר הזה ולתת אותו לבנות שלי, לילדים שלי, לגרוש שלי, לזה'.
עומר: בסדר. אז אחרי כל ההקדמות האלה, ואחרי שאמרנו 'חבר'ה, אה בואו תוודאו רק שאתם בשלב הנכון להתעסק עם זה'. בואי נדבר על הדבר שהכי מעסיק כותבים - איפה ואיך אני אצא לאור.
רותם: אז אה… נתחיל בזה שאתה, לצורך העניין, הוצאת את ספריך בהוצאת "מודן" הנחשבת והשווה.
עומר: צריך להגיד… רגע, שנייה, אז בואי נעשה את ה… בואי נעשה אקספוזיציה לדבר הזה.
רותם: אקספוזיציה.
עומר: אה… בעצם לסופר, כשמסתיים ספרו, יש שתי אופציות. הוא יכול לשלוח את זה להוצאה "כנרת זמורה ביתן", "מודן", "ידיעות ספרים", "כתר", הוצאות…
רותם: "הקיבוץ המאוחד".
עומר: הוצאות, מה שנקרא הוצאות מוכרות. שהן, יש להן מערך לקטורה. אני הייתי מופתע לגלות שלא הרבה אנשים יודעים מה זה לקטורה. לקטור זה תפקיד שאתה יושב וקורא ספרים. כל היום, אני עשיתי את זה כמה שנים. אתה יושב וקורא ספרים… ספרים זה הגזמה קצת. אתה יושב וקורא כתבי יד כל היום. בעצם מחליט אם כן או לא. בהנחה שספר עובר בדרך כלל בהוצאה גדולה שתיים, שלוש, ארבע לקטורות. הוא מגיע לעורך הראשי שמקבל, או הוא או או המו"ל, מקבל את ההחלטה האם להוציא את הספר לאור. כשהוצאה כמו מודן, לצורך העניין, מקבלת את ההחלטה להוציא, להוציא לאור, זה אומר שהם ישקיעו כסף. זאת אומרת, אתה כסופר לא משלם אף לא שקל אחד, וכל השירותים, מהעורך ועד הדפוס ועד ההפצה לחנות היא על חשבון ההוצאה. כמובן שכשאתה חותם איתם על חוזה, הם לוקחים, מן הסתם, את רוב האחוזים כי הם שמו את כל הכסף. במקביל הלך…
רותם: חשוב להגיד שאין שם אופציה לשותפות. כאילו זה לא שאתה יכול לבוא ולהגיד להם 'תשמעו, אני אני אשים איתכם ביחד את הכסף ו…' אין, אין… לא קיימת האופציה הזאת.
עומר: במודן ובכתר נגיד אין. אני חושב שבכנרת זמורה ביתן הם יותר יותר פתוחים לרעיון…
רותם: [מדברים ביחד] כן. בכנרת יש בהחלט, הם יותר בעניין.
עומר: וגם בידיעות הם יותר פתוחים. הוצאות הולכות ונפתחות וזה.
רותם: מעבר לפתוחים. הם אפילו זה… אלה… ככה הם מוציאים ספרים.
עומר: אה… כשאני הוצאתי… כשאני הוצאתי את "לחוץ חתונה" לפני שש שנים לא היה אפילו את הדבר הזה.
רותם: כן, אבל היום רוב ההוצאות, וכן צריך להגיד את זה, ואנשים כאילו נורא מופתעים מזה, רוב ההוצאות לוקחות כסף מסופרים.
עומר: אה, צריך להגיד, לא לוקחות כסף. הם לוקחות כסף תמורת אחוזים. אני חושב שגם בטלוויזיה, לצורך העניין, יותר ויותר שחקנים, נגיד, ב-20 שנים האחרונות, או תסריטאים, הולכים והופכים גם ל-executive producers. כלומר, הם שמו כסף על הדבר של עצמם, קיבלו אחוזים וטייטל גם מפוצץ. במקביל להוצאות המוכרות יש הוצאות קטנות יותר, שהמודל שלהם הוא אחר. אנחנו נדפיס לך את הספר, נערוך אותו וכולי וכולי…
רותם: כן. יש… ועל מנת לא לעשות שיימינג בשום צורה, יש הוצאות שלא נזכיר את שמן, שהם בעיקר בתי דפוס שהיום קוראים לעצמם הוצאה לאור. נותנים שירות מסוים של עריכה ובלה בלה בלה ו…
עומר: במקום לדבר על ההוצאות הרעות, אנחנו נגיד שמות של ההוצאות הקטנות שאנחנו כן אוהבים וכן יודעים שהם טובים, נפרגן להן, ומי שלא פרגנו להם יוכלו להבין שהם לא נמצאים שם.
רותם: אוקיי.
עומר: אממ, אז יש הוצאות קטנות, כמו למשל הוצאת שתיים, שהיא הוצאה מצוינת…
רותם: מצוינת.
עומר: שהמודל שלהם הוא אחר. אתה משלם סכום כסף של כמה עשרות אלפי שקלים תמורת עריכה והדפסה והפצה…
רותם: ועימוד וכריכה ועיצוב וכל הזה…
עומר: כן, כל הדבר הזה. ובתמורה מקבל, אם אני לא טועה, 100%.
רותם: כל אחד והאחוז שלו. אבל אחוזים מאוד מאוד גבוהים לכותב, אה, על… לא יודעת, אלף עותקים הראשונים, או תלוי מה סוגרים ואחר כך…
עומר: מהרווחים. צריך להדגיש מהרווחים. זה לא שאם הספר עולה 98 שקלים, כל ספר שנמכר. כאילו אם אתה מקבל 100%…
רותם: כן, אבל מראש, בגלל ששמת כסף, הרווחים זה מוגדרים אחרת. זה ש…
עומר: שנייה, מהרווחים של ההוצאה. אני… טוב, לא נכנס לכלכלה של הדבר עכשיו, מהרווחים של ההוצאה. כמעט 70% מה… זה, אם את קונה את זה בסטימצקי או צומת ספרים, כמעט 70% מהמחיר נשאר בסטימצקי או צומת ספרים. זאת אומרת, כל מי שחושב, רק כשעושה את החישוב של 'אה, אוקיי, אבל ספר עולה 98 שקלים, אז הנה כמה עותקים אני צריך להכניס כדי…' אבל בואי נגיד שבערך בין 600 ל-1,000 עותקים בהוצאה קטנה מוכרת, יכסו את ההשקעה ש… ששמת על הספר.
רותם: שההוצאה שמה על הספר.
עומר: לא. כן, ש… בדרך כלל 600 עד 1,000 עותקים יכסו, לא משנה אם ההוצאה שמה או אתה שם, זה יחזיר את ההשקעה. לא כזה פשוט למכור 600 עד 1,000 עותקים, צריך להגיד.
רותם: ברור.
עומר: אבל זה לא גם מספר שהוא מופרך ובשמיים. אלה שתי הדרכים שאפשר להוציא היום ספר. נוסיף גם דרך שלישית. אפשר ללכת לאתר "עברית", מי שרוצה רק להוציא ספר דיגיטלי. יש עוד כמה אתרים שעושים את זה.
רותם: למה, עברית גם מוציאים ספרים לא דיגיטליים.
עומר: נכון, נכון. ונדמה לי ששם האחוזים שהם לוקחים לעצמם את כל הזה, והאחוזים הם 50-50, נדמה לי שזה…
רותם: אנחנו לא רוצים להיכנס לזה, כי אנחנו לא באמת מכירים את כל המודלים. אנחנו כן רוצים לדבר על הרעיון. ואני חושבת ש… אני מרגישה שזה, זה כרגע שוק.
עומר: השוק נמצא בנקודה מאוד מעניינת.
רותם: השוק נמצא בנקודה מאוד מאוד מעניינת שהיא לקראת שינוי שכבר מתחיל. עכשיו, כמובן שמבחינתי, אם היית שואל אותי שנה, שנתיים, שלוש אחורה, לפני שכתבתי את הספר, הייתי אומרת, 'ברור שאני רוצה שהוא יצא בהוצאה גדולה. אם "מודן" לוקחים אותי, אם כתר לוקחים אותי, אם כנרת לוקחים אותי, ברור שאני חותמת, מה אכפת לי כאילו? מה… זה'. והרבה אנשים גם חושבים ככה. עכשיו, העניין הוא, אתה למשל, אבל בסדר, אתה שם באמת עוד לפני המהפכה שמתחילה. אבל יש פרסטיג' מאוד גבוה, כאילו זה יוקרתי, להוציא ספר שתחת… שוב, עכשיו היה שבוע הספר, הסתובבנו, באמת זה האזור של הדוכנים השווים, זה האזור של ההוצאות המוכרות.
עומר: נכון.
רותם: נורא רוצים להשתייך לזה ולא לאיזה הוצאה איזוטרית.
עומר: אם כי, אני חייב להגיד, וואו, אם כי אני חייב להגיד, אפרופו שבוע הספר, שבאמת הסתכלתי ואמרתי, אמרתי לעצמי, זה הפעם שהלכתי בלעדייך. הייתי שם די הרבה. אה ו… וכאילו הלכתי ליד הוצאות שבאמת פעם לפני, כשעוד זה היה בכיכר רבין, כשעשינו את שבוע הספר בכיכר רבין, ובאמת… באמת הייתה הבדלה נורא גדולה. היה מלא קהל אצלנו, מלא, ובאמת במקומות של ההוצאות הקטנות, מי? כלב מת לא היה שם, מה יש לך לחפש שם? אני חייב להגיד לך שעברתי דרך נהר בנות בדרך ל"מודן" שהיה בהוצאה עצמית של ספרות ארוטית והאזור של הספרות ה…
רותם: של ההוצאות הקטנות.
עומר: היה מלא בדיוק כמו בדוכנים של ההוצאות.
רותם: לא רק מלא, גם מבחינת מיקום, הוא היה במיקום הרבה יותר אטרקטיבי מההוצאות הגדולות. היה תור כזה.
עומר: הייתי… הייתי בהלם. הייתי בהלם ועמדתי שם והסתכלתי ואמרתי, או מיי גאד, אנחנו ב…
רותם: אנחנו בעיצומה של מהפכה.
עומר: אני אני לא קלטתי עד כמה המהפכה כבר כאן.
רותם: אנחנו בעיצומה של מהפכה, והעניין הוא כזה, ואני באמת חושבת שזה מאוד מאוד דומה. אממ… לפני הרבה שנים, עשור וחצי או יותר, היה לי בן זוג שהיה סולן של להקה מאוד מאוד מאוד מצליחה, תחילת שנות ה-2000. ואז בזמנו, זה ממש מחזיר אותי לשם.
עומר: כן, להקה אמיתית צריך להגיד. לא איזה זה. להקה אמיתית, מאוד מאוד מאוד מצליחה.
רותם: להקה אמיתית, מאוד מאוד מאוד מצליחה. כן. והם רצו, רצו אותם. עכשיו הם באמת התלבטו, וזה היה כאילו להיות בצמרת הכי הכי גבוהה של, ככה, להיכנס למוזיקה, אם לחתום עם הליקון או עם NMC. ו… כשידוע שאין… א', אין דרך אחרת להיכנס לרדיו, להתפוצץ, כאילו, בהופעות ובזה, למרות שהם מילאו את הבארבי וזה בלי שום פרסום. אבל הם כן, כמובן, רצו לחתום עם חברת גדולה, חברת תקליטים שהיום כאילו אין בכלל, כשידעו שאתה חותם עם, באמת, חוזה עם השטן. אתה לא רואה שקל ממכירות של אלבומים. כלום, זה כאילו ידוע. כלום. זה רק הם רואים, זה רווחים נטו לחברה ואתה רואה כסף רק מהופעות, תמלוגים, תודה באמת, כאילו שיש אקו"ם וכאלה. ואני חושבת שזה מאוד מאוד דומה. עכשיו החברות האלה מתו. לא קיימות יותר. כאילו היום א', יש ספוטיפיי ויש זה. אנשים מעלים לבד. יש היום רשתות חברתיות. אנשים יכולים גם לפרסם את הספרים שלהם לבד. אנשים יכולים לפרסם את המוזיקה שלהם בעצמם. ויש…
עומר: אני זוכר אפרופו…
רותם: וזה שיש תאגיד גדול שלוקח לך את כל הכסף שלך, כשלמעשה התאגידים האלה לא יכולים להתקיים בלי האמנים, הם עושקים את האמנים בשביל להמשיך להתקיים. איך הוצאת ספרים יכולה לחיות בלי סופרים ובכל זאת מרשה לעצמה לעשוק, ואני כן אשתמש במילה הזאת.
עומר: אהה זה… כן. אני מיד אתנגד לך…
רותם: לעשוק את הסופרים שהם… הם… הם כל הפרנסה שלהם. וכנ"ל, כמו החברות שאותה… אותו דבר עשו לאמנים, לזמרים ולמוזיקאים, וגרמו להם באמת לחיות חיי עוני ולחפש את ה… זה, למרות שהם זמרים ויוצרים סופר מצליחים. עד שאתה מצליח באמת להרוויח ממוזיקה, למרות שמכרת תקליט זהב, אלבום זהב, ולא ראית ממנו שקל. בעיניי זה אבסורד וזה דבר שחייב להשתנות וככל הנראה עומד להשתנות גם בתעשיית הספרים. אליך עומר.
עומר: וואו, זה היה… בואי נגיד ככה. לא יודע אם הגדלת את סיכוייך כרגע ב… [צוחקים] לא, תראי, אני חושב שצריך להסתכל על התמונה קצת יותר רחבה. אה, שוק הספרים בישראל הוא שוק, הוא שוק לא קל וצריך להגיד את זה. אנחנו שוק מאוד קטן, וגם שוק מאוד מיינסטרימי.
רותם: גם על מוזיקה אפשר להגיד את זה. אנחנו אותה המדינה.
עומר: אני לא, אני לא מדבר על מוזיקה עכשיו, אני מדבר על ממש, הדבר שאנחנו מדברים עליו פה.
רותם: נכון, זו המדינה.
עומר: בסדר, זו המדינה.
רותם: המדינה קטנה, זה לא השוק קטן, המדינה קטנה ולכן השוק קטן.
עומר: אז בסדר. ספר ביכורים ממוצע בישראל, גם היום, מוכר 82. זה הממוצע. עכשיו אני רוצה להגיד משהו על שוק הספרים הישראלי. אין דבר כזה. אין דבר כזה. זה לא שאתה משווה עגבנייה לעגבנייה או זה, ואתה אומר כמה זה ברמי לוי וכמה זה בזה. כל ספר הוא אחר, כל סיפור שלו הוא אחר. אני מכרתי 100,000, מישהו אחר יכול למכור, לא יודע מה, שישה עותקים והממוצע יהיה… יש הבדל מאוד מאוד גדול בין… בין ספרים ולא צריך להסתכל על ממוצע ולהגיד: 'אה, זה מה שאני אמכור, זה מה שאני… זה', ממש לא. ממש לא. ועם זאת, רוב ספרי הביכורים שמשקיעים בהם, לא שווים את ההשקעה. וההוצאה משקיעה בך לטווח ארוך, כאילו כדי להגיד… כמו שקרה לאשכול נבו וכמו שקרה למאיר שלו, וכמו שקרה גם עם גרוסמן, דרך אגב.
רותם: וגם לך.
עומר: לא, אני חייב להגיד, אני דווקא מקרה לא קלאסי, מכיוון שהספר הראשון שלי התפוצץ, וזה מקרה מאוד נדיר.
רותם: אהה, אוקיי.
עומר: שאשכול נבו, אלוהים, לא, לא "משאלה אחת ימינה", אחד לפני, נו אלוהים, יש לי…
רותם: לדעתי "ארבעה בתים וגעגוע".
עומר: "ארבעה בתים וגעגוע". "ארבעה בתים וגעגוע" היה ספרו הרביעי, וזה, או השלישי. אבל וזה התפוצץ. "נפרדנו טראח" ו"צימר בגבעתיים", שניהם לא מכרו. וההוצאה משקיעה בַּסופר כדי להגיד: 'אוקיי, בספר השלישי, רביעי, חמישי הדבר הזה הולך להתפוצץ. ואנחנו מאמינים בו לטווח ארוך'. ההוצאה נופלת כאילו…
רותם: אז בסדר גמור, אבל למה לא תגיד כי לעשות איזה חוזה שווה, שותפות עם היוצר ולהגיד לו 'אנחנו מאמינים בך, ואנחנו משקיעים אותו דבר, ואנחנו גם נרוויח אותו דבר, לצורך העניין'.
עומר: תראי, אני לא בא לגונן פה על ההוצאות ואני אומר, אני תכף אנחנו נגיע לנקודה הזאת שאני אומר, אוקיי, דברים צריכים להשתנות. והם לא משתנים וזו בעיה. אני רק אומר, הוצאות שמות הרבה מאוד כסף, ומשקיעות בסופר שלפעמים גם… וזה מה שאני רוצה להגיד, שלפעמים, כאילו, המהלך ארוך טווח הזה, עם רוב האמנים הוא לא קורה. רוב הסופרים כותבים ספר אחד. והחוויה היא כל כך overwhelming שהם לא… לא נשארים שם. וזה הופך את זה ללא כלכלי ולא כדאי ולא ולא כל הדברים האלה. ועם זאת אני אומר, האחוזים הם לא טובים לטובת הסופר, אלא אם כן, באמת, הספר שלך מתפוצץ ואז גם אתה מקבל חוזה… כן.
רותם: וגם אז האחוזים שלך לא טובים.
עומר: לא, אני לא יודע אם האחוזים לא טובים, אני לא יודע אם האחוזים לא טובים. זה דבר לדון בו, בסדר. אני כן חושב, וזה אני כן אגיד בריש גלי, שהמהפכה הזו קרתה לא בגלל האחוזים. בגלל שההוצאות התחזרו קצת יותר מדי. פתאום התחילו להיכנס סעיפים שאינם קשורים לדבר. אנחנו רוצים 50% מזכויות התרגום שלך. אנחנו רוצים 50% מזכויות… או 100% יש גם, מזכויות העיבוד לטלוויזיה שלך, אם יהיו. אנחנו רוצים 100% מזכויות העיבוד שלך לסרטים. לא רוצה? אל תוציא אצלנו. וזה כבר להכניס כסף…
רותם: יד לכיס שלך.
עומר: יד לכיס, וזה באמת להגיד…
רותם: ולהגיד 'היצירה שלך היא שלנו', אבל זה בדיוק הדבר שאני אומרת, ועל זה… בגלל זה אני אומרת ל… עושק, ואני כן, זה, זה, להשתמש בכוח שיש להם מול אנשים, מול יוצרים, עכשיו אני חושבת שבכלל יוצרים, אמנים, צריכים ללמוד לקחת את המקום שלהם. אם זה בתחום של…
עומר: אני חושב, אני חושב, לא, אני חושב שיוצרים לא מבינים, ומתחילים להבין עכשיו, וזה מהפכה מדהימה שקוראת, לא מבינים את כוחם. אבל רגע…
רותם: אבל אני חושבת שאחת הסיבות שאנשים כן מתחילים להבין את כוחם, שנייה, היא כן רשתות חברתיות. היכולת של… לצורך העניין, מאירה ברנע גולדברג, שהתארחה אצלנו גם. היכולת שלה היום למכור את הספרים שלה, ולעשות את הקידום שלה, ולעבוד, זה… שוב, אתה יודע, הדברים הם אחוזים שמשתנים. או של כל… או שלך. בוא נדבר עליך. הקהל שיש לך שמחכה לספרים שלך ורוצה לשמוע אותך.
עומר: אהה… לא, לא, לא, אני זה, אני אני עוצר אותך פה, סליחה, אני אף פעם לא עשיתי לך את זה, אני עוצר אותך פה, כי אני רוצה רגע לתת את הצד השני שניסיתי להעביר אותו.
רותם: נו.
עומר: את מציגה את הקרם דה לה קרם של אנשים שגם הלכו להקליט תקליט, ואז הלכו באמת כמעט…
רותם: כן, אבל…
עומר: רגע, שנייה, שנייה, שנייה. כמעט מדלת לדלת כדי לשווק אותו. רוב הסופרים, ובגלל זה הוצאות נהיו כאלה חזקות, אינם כאלה. הם מוציאים את הספר שלהם ואומרים: 'אני לא יודע, זה… אני עשיתי, עכשיו תעשו אתם ואני לא נוגע בזה ולא מתעסק בשיווק ולא…' זה לא התחיל כי הוצאות היו חזירות בהתחלה ואמרו לך: 'סלח לי, אתה לא נוגע בזה'. סופרים היה להם מאוד נוח למסור את האחריות לדבר, ומי שלא עשה את זה, כמו מאירה, כמוני, והלך והסתובב בכל חנות ועשה את המאמץ, יש מלא סופרים שיגידו לך: 'לא, אנחנו לא נכנסים לחנויות', 'אנחנו לא זה', 'אני לא עושה הרצאות', 'אני, הקהל ימצא אותי', זה. הם השאירו להוצאות את כל העבודה, לא עשו דבר כדי לקדם את הספר.
רותם: ההוצאות לא עושות את העבודה, אבל…
עומר: יכול להיות.
רותם: ההוצאות לא עושות את העבודה הזאת, אבל אני רוצה להגיד אז למה יש מערך כזה של של בירור? אתה מעביר ספר חמישה לקטורים, ואז אתה אומר, שוב, זה כי אתה הגוף שבסופו של דבר מהמר. אתה אומר 'אני מעביר את זה דרך המסלול שאני בניתי' ואז מחליט להמר על הסופר או הסופרת האלה. אני, חמישה אנשים שאני הסמכתי לקרוא את הספרים ולהגיד, לתת את חוות דעתם. אמרו 'כן, זה ספר פצצה'. אני, כמו"לית, קוראת את הספר ואומרת, 'אני, זה קול חדש, זה מדהים. אני מהמרת על הסופר הזה'. אז למה גם להמר על הסופר וגם להגיד לו 'אתה תשלם את המחיר אם זה לא יצליח'?
עומר: אז אני רוצה, א', הוא לא ישלם את המחיר אם זה לא יצליח, זה בדיוק העניין. הוא ישלם את המחיר, [מצחקק] הוא ישלם את המחיר אם זה כן יצליח.
רותם: בדיוק. כן, בסדר.
עומר: אבל אני כן רוצה להגיד על א… על בכל זאת האמירה החריפה שלך על ההוצאות העושקות, את תמיד אוהבת להגיד, את הכרת לי את המשפט הזה של וודי אלן שכדי שידרכו עליך, אתה צריך…
רותם: לשכב על הרצפה.
עומר: להיות… לשכב על הרצפה. זו אוכלוסייה שקל לעשוק אותה, הן בגלל… אמנים. הן בגלל שהם לא יודעים את כוחם, הן בגלל שיש איזה אידיאל שלא, אנחנו לא מתעסקים עם כסף ואנחנו לא זה…
רותם: כן, אנחנו עושים רק את האמנות שלנו.
עומר: ואנחנו רק ברוח אנחנו עושים רק את האמנות שלנו. וזה אמירה מאוד חסרת אחריות של אומן שהוא לא מבין שהוא גם עסק וגם צריך לנהל את כל הדבר הזה מאחורה.
רותם: א… אני לא יודעת אם זו חסרת אחריות, לפעמים באמת, אדם יכול להיות מאוד מאוד מוכשר בזה ולא מוכשר בניהול עסק או ניהול מותג.
עומר: בסדר, אז קח… אז קח… אז קח בן אדם שינהל לך את זה. ודבר שלישי, אוקיי, בואי נסכים שהגענו ל… לפני שנה שנתיים, הגענו למצב מאוד לא טוב, שבאמת גם סופרים מאוד מוכרים הגיעו לאיזה דד-אנד שאמרו, חבר'ה, תשמעו…
רותם: כן, לא יכול להיות שהוצאתי ספר והוא מצליח, וזה כבר שני או שלישי או רביעי שלי אצלכם, ואני רואה ממנו, בוא, צריך להגיד את זה, עשרות אלפי שקלים במקרה הטוב. במקרה הממש טוב. זה זה מגוחך.
עומר: זה…
רותם: וזה ולהבדיל מזמרים שמקבלים תמלוגים, ויכולים באמת ללכת להופיע ולקחת עשרות אלפי שקלים על הופעה, לסופרים אין כל כך מאיפה להרוויח אם לא מהמכירות של הספר שלהם.
עומר: נכון.
רותם: יכולים לעשות הרצאה, לא, בסדר.
עומר: הרצאות, נכון. הרצאות, אתה זה כמו, זה כמו, זה כמו, זה זה הפך להיות, כי המודל הפך להיות כמו כמו כמו אמנים.
רותם: כן, אבל זה לא אותם המחירים ולא אותו הקהל כמו בהופעות מוזיקה.
עומר: נכון, אבל המודל הפך להיות כמו כמו אמנים. אתה בעצם מוציא מוציא את הספר שלך, נכון. הוא מכניס גם אם הוא מצליח.
רותם: הוא כרטיס ביקור על המדף.
עומר: הוא כרטיס ביקור על המדף, זה נכון. הוא לא משהו שאפשר לחיות ממנו stand alone, אבל פתאום אתה מקבל המון טלפונים להרצאות, ואם אתה מוכן ויש לך כריזמה לעשות את הדבר הזה, שם אתה בעצם מרוויח את הכסף הענקי והרצאות בישראל, יש להגיד…
רותם: כן, בסדר. הוא מלמד, הוא מלווה…
עומר: כן, כן, כן.
רותם: ועושה דברים שכאילו שאתה טוב בהם ואוהב לעשות אותם וקשורים לתחום. הכל בסדר. עדיין יצרת מוצר מאוד מאוד טוב ומצליח. וכמעט ולא ראית ממנו כלום.
עומר: ופתאום אני חושב שנפל איזה אסימון, באמת, אני חושב שהוא התחיל כאילו מין מישהו אמר: 'היי!' ופתאום כולם אמרו: 'היי!' שבעצם עשית את החישוב ואף פעם… זה חישוב שלא התחילו לעשות, כמה באמת כסף נכנס לעומת כמה כסף מגיע אליך. בהנחה שספר שלך מכר, אני לא מדבר על 70, 80, 100, אני מדבר על 3,000, 4,000, 5,000 עותקים, שזה לא מניב לך כמעט כלום כסופר בהוצאה מוכרת…
רותם: כן.
עומר: ופתאום התחלנו לעשות את החישוב של, נגיד, 5,000 עותקים, אם היית מוציא את זה לבד, כמה כסף היה נכנס? ואתה אומר, 'אוקיי, זה מאות אלפי שקלים!'
רותם: נכון. ו… זה כן, אפשר להגיד שצריך שתהיה לך איזושהי פלטפורמה של קהל, של ניוזלטר, עוקבים בפייסבוק, לא משנה, איזושהי פלטפורמה שבה אתה אומר… תראה, להביא 5,000 קוראים שיקנו את הספר שלך…
עומר: אז אולי צריך…
רותם: זה… זה קצת מגלומני להגיד כמו, 'בוא, יאללה', להביא 5,000. לא, מאוד קשה להביא 5,000 קוראים.
עומר: אז אולי צריך להגיד ככה, לכל מאזינינו, להיות סופר זו עבודה קשה וזו עבודה. והיא לא מתחילה ולא נגמרת בלשבת ולכתוב. זה כמעט החלק הכיפי שלה וכמעט החלק הקל שלה.
רותם: אני רוצה להגיד שאם יש שאיפות להפוך את זה למקצוע ולהתפרנס מזה…
עומר: נכון.
רותם: בטח… שוב, אני היום נמצאת במקום שבו אני א', חושבת שהספר שלי מאוד טוב, אני מלווה הרבה כותבים, אני הרגשתי שאני חייבת להוציא את הדבר שלי, גם בשביל…
עומר: זה גם ספר שמתבשל 20 שנה.
רותם: ספר שמתבלבל לפחות… מתבלבל…
עומר: מתבלבל, כן, 20 שנה.
רותם: מתבלבל ומתבשל הרבה שנים והיה לי חשוב לכתוב אותו גם בשביל להיות במקום של האנשים שאני מלווה אותם, וגם כדי להגשים את החלום שלי ואת הדבר שאני רוצה לעשות. ובתוך זה, אני… אני כן נמצאת בתוך התעשייה הזאת בסופו של דבר ואני מסתכלת ואומרת: 'רגע, אבל לא… אני… אני לא רוצה את זה ככרטיס ביקור על המדף. יש לי כרטיסי ביקור אחרים ואני רוצה… זה מוצר. הוא מוצר מאוד טוב, אני מאוד מאמינה בו, אני רוצה שהוא יצליח, אני רוצה להתפרנס ממנו בכבוד'.
עומר: כן. אני שוב אגיד, אני, אני, האמירה של להתפרנס ממנו בכבוד היא יפה והיא נכונה והיא חשובה. אני לוקח אותנו בחזרה לשבוע הספר. כמעט כל הסופרים מגיעים לחתימות על ספריהם. מעט מאוד עושים את הדבר שמאירה ואני עושים, שהוא אשכרה לעמוד בדוכן שלנו עם הספר שלנו ולהגיד לאנשים: 'שלום! אתה רוצה לקנות? אתה רוצה למכור? אתה רוצה… שמעת על הספר שלי? אתה רוצה לעשות את הדבר הזה? אתה…' בכיף ובסבבה, אבל אני עובד כמו בסטיונר בשוק. ורוב הסופרים, רוב המוחלט ותמיד יש לי ביקורת על זה ואני גם מביע את זה בקול רם. הולכים…
רותם: זה לא בכבוד שלהם.
עומר: לא בכבוד שלהם, הולכים אחורה, לא, זה רק אם מישהו אולי קורא להם. אני רוצה להגיד שלא, אני רוצה להגיד, אני רוצה להגיד אבל שהוצאה עצמית אינה פתרון קסם של להגיד: 'היי, כל האחוזים הולכים ואני רוצה שיגיעו אליי'. זה עבודה קשה…
רותם: כן, עבודה, צריך ב…
עומר: בדיוק, וצריך להתפרנס מהמכירות וצריך להבין רגע, לרגל זה שאנחנו מנהלים את הדיון על הוצאה עצמית, לעומת זה והאחוזים לעומת פה ולעומת שם.
רותם: כן, לא, בסדר. הוצאה גדולה גם עוזרת לך בשיווק, ובמקרה הטוב, היו, אני מכירה לא מעט מקרים של הוצאות גדולות שגם לקחו כסף מהכותב, גם הוציאו את הספר, עשו… אוקיי, דחפו לאיזה כתבה פה או שם וזהו, כאילו ונעלמו. לא עשו מעבר לזה שום דבר.
עומר: אתה לא יכול לצפות… אני חושב שהמהפכה התחילה, כשלסופרים מצליחים, ואגב, אני ביניהם, נפל הדבר של באמת להגיד, 'רגע, במילא אני עושה הכל. שנייה, במילא אני זה שמרים את הטלפון לזה ובמילא הקשרים שלי הם אלה שהביאו אותי לטלוויזיה ולידיעות, ובמילא אני עושה את כל הסבבים של ה… אז למה אנחנו…?'
רותם: למה אני צריך אותכם?
עומר: 'אז למה אני צריך אתכם?' בדיוק. ואז, אני חושב שאז, בשלב הזה מתחילה המהפכה שאנחנו רואים היום, והיא הולכת והופכת מאוד מעניינת וגם הוצאות עצמיות שפעם היו דבר כאילו מאוד לא מכובד ומאוד לא זה, עשו את דרכן לפרס ספיר ולפרס ברנשטיין ולעוד כל מיני פרסים, וכאילו הן היום הוצאות לגיטימיות. ועכשיו השאלה היא…
רותם: ולחנויות, אגב. פעם חנויות, סטימצקי וצומת ספרים, בשביל להגיע אליהם היית חייב מפיץ שמגיע מתוך הוצאה גדולה.
עומר: נכון. מתוך רשימה מאוד מצומצמת. נכון.
רותם: והיום יש מפיצים שעובדים עם "מודן" ועם זה, עובדים גם עם ההוצאות הקטנות יותר, ואם יש ספר טוב… אגב, ספרה של לירון מור, לצורך העניין, שאני ערכתי סלאש כתבתי יחד איתה. הוא ספר שהיא, היא, לא היה לה שום עניין להוציא אותו בהוצאה גדולה. היא הוציאה אותו בהוצאה עצמית, היא הדפיסה, עשתה, ביררה, עניינים, האישה היא אשת עסקים, באמת לא עניין אותה לחתום מול מפלצת שתיקח לה את האחוזים. ואחרי שהספר שלה מכר כ-2,000 עותקים או יותר, דרך… רק בקהל שלה, כבר פנו אליה מסטימצקי ומצומת ספרים וזה, בואי תניחי אצלנו על הבמות ומכרה גם על הבמות בסטימצקי וצומת ספרים.
עומר: סטימצקי וצומת ספרים רוצים להחזיק…
רותם: ספרים שיש להם קהל.
עומר: אז היום בעצם הגענו לנקודה מאוד מעניינת בשוק, שבה השאלה היא לגיטימית. כי אם היו שואלים אותי לפני שנתיים או שלוש, וגם עניתי את זה, עניתי את זה בהרצאות, את… בחלקן את היית…
רותם: כן.
עומר: אני הייתי ממש אנטי הדבר הזה. נגד הדבר של… זה לא מכובד, זה לא יפה.
רותם: כן, 'הוצאה קטנה, הם עובדים עליכם, הם עושים, הם… זה, הם לא יכולים להיכנס לחנויות', אני שמעתי אותך אומר את זה.
עומר: בדיוק. כי זה היה נכון לפני שנתיים ושלוש.
רותם: אני, אני באמת חושבת, לא יודעת אם "שתיים" הם אלה שעשו את המהפכה, כי באמת מדובר בהוצאה מאוד מאוד מאוד איכותית.
עומר: לא, יש כאלה, יש עוד כאלה הוצאות שעשו את המהפכה הזו.
רותם: שעובדת עם כתבי יד באופן מאוד בררני. לא לוקחים כל אחד, והם עושות עבודה מאוד טובה של עריכה ושל… זה. אני קצת חשה שכבר אני החלטתי לאן הספר שלי הולך. [צוחקת]
עומר: כן, נראה לי שאת בכלל את הספר שלך הולך. בזה הרגע ממש. [צוחקים]
רותם: יכול להיות, אוקיי, טוב, סיימנו, אני ממש אוהבת שאנחנו מדברים כדי שאני אגיע למסקנות על חיי.
עומר: בכיף, בכיף.
רותם: אוקיי, טוב, אני… זה… זה כן, אכן מדובר במהפכה…
עומר: רגע, אז זה מה שבאתי להגיד.
רותם: תגיד. תגיד את מה שבאת להגיד.
עומר: זה מדגיש את השאלה הקשה ביותר, שכל סופר צריך לשאול את עצמו. והיא, 'עד כמה אני מאמין ביצירה של עצמי?' כי תראי, אפשר להיכנס… לא משנה, גם אם אין לך שקל. אפשר להיכנס, אלא אם כן אתה בחובות, כאילו ואז זה משהו אחר.
רותם: אז יש הדסטארט, יש באמת כל מיני דרכים לעשות דברים.
עומר: שנייה, שנייה, שנייה, נכון. אפשר להיכנס לבנק, אפשר לעשות הדסטארט, אפשר לעשות כל מיני דברים שיעזרו לך לגייס מאות אלפי ש… סליחה, את העשרות אלפי שקלים הנדרשים כדי… וזה לא הרבה, 30-40,000 שקל, זה לא סכום שמאוד מאוד מאוד קשה לגייס. אבל מאחוריה עומדת השאלה שאני חושב שזו המהפכה האמיתית. עד כמה אתה מאמין ביצירה של עצמך? האם היית מהמר…
רותם: שם עליה כסף.
עומר: שם עליה כסף. בדיוק. ופה אני חושב מתחילה המהפכה האמיתית של יוצרים שאני, שאני אומר לך, אני, כשהוצאתי את "לחוץ חתונה", אם מישהו היה שואל אותי, הייתי… והאמנתי בספר הזה נורא, וקיוויתי שאיזושהי הוצאה גדולה תיקח אותו. שוב, לפני שש שנים גם השוק היה מאוד אחר. אבל אמרתי שהפעם, ואני מזכיר למי שלא מכיר את סיפורי, שלושה ספרים, הרבה מכתבי דחייה, אף אחד מהם לא התקבל. ואמרתי שהפעם, הפעם, אם אף הוצאה לא לוקחת אותו, אז אני מוציא אותו בעצמי. איך שהוא, עומד כמו אילן הייטנר, מדפיס אותו, עם ספרי… מי שלא יודע, הספר הראשון של אילן הייטנר…
רותם: "חוכמת הבייגלה"?
עומר: כן, אלוהים, אין לי באמת…
רותם: הוא הדפיס אותו לבד?
עומר: הוא הדפיס אותו לבד, אף הוצאה לא רצתה אותו, הדפיס אותו לבד, אנחנו מדברים לפני 25 שנה, כן? עמד בשנקין, היה לו דוכן, אני ככה, ככה מצאתי "חוכמת הבייגלה". היה לו דוכן כל יום שישי והוא היה מחלק לאנשים…
רותם: מחלק?
עומר: מח… מכר. בסכום סמלי, 20 או 25 שקלים, משהו כזה. 'כתבתי ספר, אולי תקרא', 'כתבתי ספר, אולי תקרא'. עומד ככה בזה. זה הפך להיות איזשהו דבר ואז מודן לקחו את זה. זה כאילו היום של מודן, אבל זה לא יצא ככה. ואתה באמת צריך לשאול את עצמך… ואני הסתכלתי על אילן הייטנר, הייתי בן 16, 17, כן, כן, הייתי בן 16, 17…
רותם: היה על זה סרט אחרי זה… זה תפס. זה לא…
עומר: והסתכלתי על האיש הזה ואני באמת, אני באמת זוכר שראיתי אותו בפינה, באמת… עכשיו פתאום עלה לי הזיכרון הזה ואמרתי: 'וואו, גם אני אהיה כזה. אם יהיה לי דבר שאני אאמין בו כל כך, גם אני אעמוד פה'. וזכרתי באיזה רחוב הוא עמד וזה, ואיך נראה הדוכן, כדי להגיד, וכשכתבתי את "לחוץ חתונה", זו הייתה הרגשה שעלתה בי. בפעם ראשונה בחיים שלי, כשכתבתי משהו ואמרתי: 'אם זה לא ילך, אני הולך ומדפיס את זה בעצמי ועומד שמה בשנקין ומחלק את זה'. ואני חושב שזה פעם ראשונה שסופר כאילו יש לו את האופציה עכשיו להסתכל על הדבר הזה, והשאלה הזו היא לגיטימית סוף סוף. היא לא איזה חלום באספמיה, 'אני הולך למכור בשנקין'. לא, אתה לא תמכור בשנקין. אתה תשים 40,000 שקל ואתה תוציא בהוצאה עצמאית ו… עצמית? עצמאית? שניהם נכונים לגבי ההוצאות האלה.
רותם: כן.
עומר: אבל באמת כל ההשקעות הן עליך. יש משהו מאוד נוח בלהגיד… וכאילו גם… כאילו גם קצת מכובד, קצת לנשמה, כדי להגיד: 'הנה, השקיעו בי, קנו אותי, אני… אני זה', יש בזה משהו מאוד נעים.
רותם: כן. זה מה שאני אומרת, זה… זה פרסטיז', זה זה באמת…
עומר: וזה באמת לוותר על הפרסטיז' הזה, שבניגוד למוזיקה, בספרות הוא חלק מהמשחק. הוא חלק מהמשחק. אני לא אוהב אותו…
רותם: בניגוד למוזיקה היום…
עומר: בניגוד למוזיקה היום.
רותם: בניגוד למוזיקה היום. אתה יודע, שוב, זה להגיד האם… האם לא קוראת מהפכה שתייתר בסופו של דבר את ההוצאות הגדולות, והיא… או שתאלץ אותם להפוך ולשנות את המודל שלהם.
עומר: ההוצאות הגדולות, אם הן לא יתאימו את עצמן מהר מאוד, הם כן, הם יהפכו להיות NMC, הליקון והד ארצי שלא קיימות היום. כי המודל מיותר.
רותם: כן.
עומר: nevertheless, האם אני ממליץ היום, וזה פעם ראשונה שאני אומר את זה, אני חושב בקול רם, זה. האם אני אמליץ היום לסופר ללכת להוצאה גדולה? לא בטוח. אני לא בטוח בכלל. אני חושב שהיום זה שאלה, מה שהתחלנו להגיד, של עד כמה אתה… עד כמה אתה פעיל ברשתות החברתיות.
רותם: איזה קהל יש לך.
עומר: אם… אם אין לך עוקבים ואין לך פרופיל, ויש לך 70 חברים בפייסבוק, אז לא, אז… אז… אז…
רותם: כן, כתבת ספר פצצה ועשית זה, אז שוב, אתה יודע, זה לא אומר שאתה לא יכול לקחת אנשי מקצוע ולהחליט שאתה מגדיל את הזה.
עומר: זה הרבה יותר, אבל שוב, צריך להגיד הדיון הזה הוא לא איפה האחוזים יותר משתלמים. זה הרבה יותר עבודה למכור ספר לבד. ואם אתה… ואם את או אתה, אבל בואי נדבר קצת ב"את". אם את מוכנה לעשות את המאמץ הזה, כל יום פוסט בפייסבוק, כל יום ללכת לחנויות, זה באמת, זה לנסוע מ… ואני עשיתי את זה בכל ספר שיצא, אוקיי? ממגדל העמק ועד איזה חנות, באמת, אתה אומר 'זה בנהריה, מי יבוא?' וכל פעם לספר להם על הספר שלך ולהגיד, 'וקראתם? ואולי תקראו', ואולי פה, ואולי… זה עבודה. זה עבודה.
רותם: כן.
עומר: אם אתה לא מוכן לעשות אותה ואומר: 'אני אפרסם איזה פוסט אחד בפייסבוק, כולם יבואו יקנו'. לא, זה לא יקרה ככה.
רותם: או 'זה יעבור מפה לאוזן כבר, אנשים יעשו את זה לבד. פשוט זה ספר מדהים'. לא, אתה לא, תכתוב מלא תוכן היום ואנשים לא מחפשים…
עומר: אם את מוכנה, הנה, יוצא ממני, אני… ברגע יוצא ממני הכומר הנוצרי. קדימה, [מושך את המילים כמו בדרשה של כומר] אם את מוכנה, מוכנה ואומרת לעצמך שאת מוכנה להשקיע את הזמן ואת המאמץ ואת עבודת הרגליים, זה לא יקרה אחרת.
רותם: נכון.
עומר: זה לא יקרה אחרת. כדי…
רותם: למכור את הספר שלך.
עומר: למכור את הספר שלך, כן? אני חושב שהוצאה עצמית היא הפתרון הטוב יותר. אם את יודעת על עצמך שבשבוע הספר את תעמדי מאחורה, ואת תיכנסי לחנויות וזה יביך אותך, ואת לא יכולה לצאת מאזור הנוחות הזה שלך…
רותם: כן.
עומר: או לחילופין אם את מסתובבת… שזה רוב הסיכויים…
רותם: בכל מקרה אני לא יכולה להוציא ספר שנקרא מלכת הכיתה ואז להגיד: [בקול ילדותי] 'אבל אני מתביישת. אני לא רוצה'.
עומר: בסדר, אבל בגלל זה, אבל בגלל זה אני חושב שהוצאה גדולה היא היום לא הפתרון הנכון בשבילך, אבל לא כולם הם את. שזה… אני לא מאמין שאמרתי את זה כרגע למישהו אחר. או לחילופין אם את מסתובבת, שזה הרבה יותר, עם האף למעלה ואומרת: 'אני כתבתי ספר, אני צריכה עכשיו להתעסק בשיווק גם? מה, את הכל אני צריכה?' נסי את מזלך ואז…
רותם: את לא מבינה את העולם. אז אני רוצה לספר משהו קצר על הדסטארט, כי זה כן קשור. יש לי חברה מאוד טובה, עדי לביא, שהיא בוגרת רימון, אישה סופר מוכשרת, מרתקת, מדהימה, מוזיקאית אדירה, ששנים ישבה על הגדר ולא… לא עשתה את הדבר שלה, הייתה זמרת בלהקת "גאיה" ובכל מיני כאילו הרכבים, והרכבים שלה, גם ומפעילה ערבי שירה וכאלה, מתפרנסת מללמד פיתוח קול וכולי, אבל לא לא הוציאה את הדבר שלה. ואז החליטה שדי, מספיק, גיל 40 פלוס והגיע הזמן לשים את עצמה בפרונט ולהמר על עצמה באמת. באמת, בענייני מוזיקה זה נורא יקר, שעות אולפן ועורך מוזיקלי וזה, ואי אפשר לעשות את זה לבד. והיא יצאה עם הדסטארט וביקשה 120,000 שקל והציעה באמת את כל מיליון האפשרויות שהיא יכולה להציע בעצמה, שיעורי פיתוח קול ועד ערבי שירה, וגייסה את הכסף. לא מזמן דיברתי איתה ואמרתי לה: 'אני לא יודעת מה לעשות, ומה זה… וכאילו לשים כסף, זה לא שאני לא מהמרת על הספר שלי, אני כן זה, אני מאמינה בו, אבל, בלה בלה בלה בלה'. והיא אמרה לי: 'תקשיבי, מכל החוויה', והיא באמת הוציאה את האלבום הזה ועשתה מופע השקה מאוד גדול, וזה וזה. אמרה לי 'מכל החוויה…'
עומר: אז בואי נפרגן לה כבר, אם אנחנו פה…
רותם: אנחנו פה.
עומר: היא עשתה את המופע, הוציאה את האלבום "קצוות" שנמצא עכשיו בספוטיפיי.
רותם: האלבום נקרא "קצוות" ושיש בו שיר שאני כתבתי את מילותיו…
עומר: בדיוק. בואי נפרגן, את יודעת…
רותם: כן, נכון. יפייפה, והיא מוכשרת בטירוף. והיא אמרה לי 'מכל החוויה, כאילו של הזה, הדבר הכי מרגש והכי עוצמתי היה ההדסטארט'. והסיבה היא, היא אומרת, כאמן… זה הדבר שאני מבינה, כאמן, אנחנו בעצם כל הזמן, אנחנו עובדים על היצירה שלנו לבד, לא משנה, עם עוד בן אדם, שניים שרואים את זה. עובדים את זה לבד.
עומר: לא, לבד, לבד, מחזיקים את זה לבד.
רותם: מחזיקים את זה לבד, מתוך כוונה שלמה ואמונה שכשזה יצא החוצה יהיה לזה קהל. והעניין עם הדסטארט, זה לפני שאת כאילו עושה את הדבר, להגיד 'אני רוצה להביא את הקהל כבר. ותקשיבו, יש לי דבר, אני עובדת על זה שנים. אני עושה את הדבר, זה מי שאני ואני מאמינה בדבר שלי, והנה תקציר והנה זה והנה טעימה. ואני מבטיחה לכם את הספר עד אליכם חתום או לא משנה, את האלבום ואת הכרטיס להופעה'.
עומר: אלבום. כן. היא לא הוציאה ספר.
רותם: לא, אבל אני אומרת, כאילו זה היינו הך.
עומר: כן, כן.
רותם: 'בואו כבר, כאילו אני מביאה את… בואו שלמו לי כבר עכשיו בעצם על הספר ועל הדבר הזה שעוד לא יצא, שהוא רק בגדר רעיון, תהיו איתי בדבר הזה ואז תקבלו אותו'. עכשיו זה באמת, אני מבינה ממנה שזה מדובר באמת בחוויה מאוד מאוד עוצמתית של לא להיות לבד בתוך התהליך. את בעצם עושה תהליך שאמור להיות מאחורי הקלעים ובסוף לצאת 'הנה, חבר'ה, תראו זה האלבום הגמור', ואנשים בעצם היו איתך בכל המהלך. מה שהפך את זה להיות קצת יותר אטרקטיבי גם בעיניי.
עומר: אני אני אגיד, אני אגיד שעדי הייתה השראה בשבילי לצאת למסע. אני עושה פעם ראשונה הדסטארט, יתחיל באוקטובר.
רותם: בהצלחה, עומר.
עומר: תודה. וזה מאוד מפחיד אותי. אני גם כן רוצה להגיד שאני רואה את תלמידנו עושים מדי פעם. הנה עכשיו נוה אריאלי.
רותם: נכון, נכון, נוה אריאלי.
עומר: נכון, נכון. אה שגם עבר אצלנו, נדמה לי שהוא כבר ב-83 או 84% פעם אחרונה שבדקתי.
רותם: יותר, היה כבר 85-86% כבר.
עומר: באמת?
רותם: הוא יגיע לזה. וכן, הוא ביקש 30,000 שקל בדיוק בשביל להיכנס להוצאה קטנה.
עומר: זה, זה אני רוצה להגיד שאני, כאפילו כסופר שאני רוצה להגיד, חצי מוכר, מבועת מהדבר הזה. אבל זה… אבל זה…
רותם: ודאי, זה יום הולדת לאביה.
עומר: זה וואו, וואו, זה, זה פחד אלוהים.
רותם: פחד אלוהים.
עומר: בשבילי זה פחד אלוהים. היה משהו הרבה יותר נוח… אגב, שוב, כסופר יש משהו יותר נוח קצת. גם בלהגיד: 'טוב, שעוד מישהו יקח את האשמה חוץ ממני. שכאילו אני כתבתי ספר טוב, אבל ההוצאה עשתה ככה והחנויות הן ככה והשוק הוא כזה'. ויש משהו יותר נוח, באמת אני אומר. פסיכולוגית יש משהו יותר נוח בזה שיש עוד מישהו חוץ ממך.
רותם: כן, כן, יש את מי להאשים.
עומר: ממש ממש. ועכשיו זה להגיד 'כן, אני הולך על זה כהרפתקה, כמשהו זה, אבל באמת אם זה לא ילך, אין לי…'
רותם: אין לי את מי להאשים אלא את עצמי.
עומר: אין לי את מי להאשים. אין לי את מי להאשים. אז א', אנחנו נפמפם את הדבר הזה בפודקאסט כשהוא יקרה, כי אני כן ארצה לדבר עליו [רותם צוחקת]. אני לא ארצה מומולדת לאביה.
רותם: לא, אבל אני חושבת שזה לא רק לפמפם את זה בפודקאסט. זה באמת, אני, אני בתוך הקריירה שלך, זה באמת השלב שבו אתה אומר, 'אני מהמר על עצמי…'
עומר: נכון.
רותם: 'אני כבר יודע שאני יכול להוציא את הדבר'. כן צריך להגיד שלא, שמדובר בספר שהוא ממואר. הוא לא פרוזה כמו הספרים הקודמים שלך. ולכן הוא גם יותר מתאים לפורמט הזה שהוא פורמט יותר חברתי. ובהצלחה עם זה. אני גם חושבת שאני אמצא את האומץ לעשות משהו דומה לזה עם הספר שלי.
עומר: אז נדמה לי שבסוף המסקנה שאנחנו מגיעים אליה, ובוא נגיע לאיזה תובנה גם מכל, מכל העניין הזה, ונארוז את זה היטב. היא שזה לא עניין של מספרים או של אחוזים, אלא זה עניין של אומץ. זה עניין של אומץ וזה מדהים להגיד שהיום להוציא בהוצאה גדולה הפך להיות הפתרון ה…
רותם: הקל.
עומר: הקל. הקל. זה מדהים להגיד את זה. זה מדהים להגיד את זה…
רותם: מאוד קשה להתקבל להוצאה גדולה. כן, צריך להגיד, רוב כתבי היד נדחים. הוצאות גדולות מקבלות מאות כתבי יד בחודש.
עומר: בחודש, כן.
רותם: עד שהם מגיעים בכלל לקרוא את זה וזה, ורוב כתבי היד נדחים. זה לא סתם שאנחנו אומרים: 'הנה תלמידה שלנו, מישהי שאנחנו ליווינו מוציאה במודן', זה באמת חתיכת דבר משמעותי. מישהי מוציאה בכנרת, זה דבר מאוד משמעותי. כל ההוצאות הגדולות ברגע שהם כן אומרות: 'את הספר הזה אני רוצה'. זה כן תו איכות. אנחנו כן צריכים להגיד את זה.
עומר: היום הפרסטיז' הזה, היום הפרסטיז' הזה הוא כבר הרבה פחות פרסטיז'אי מאשר פעם.
רותם: יש לו מחיר. לא, אבל הוא מבחינת זה שזה עבר לקטורה של חמישה אנשים ואת המו"לית ואת הזה והם בחרו, הם לא מוציאים עשרות ספרים בשנה. הם הם בוחרים בפינצטה את מי הם מוציאים…
עומר: נכון.
רותם: מתוך אמונה בכותב ובנושא ובקול הייחודי של הספר הזה, זה כן תו איכות, חותמת איכות וזה… ויש לזה מחיר. אנחנו דיברנו עכשיו על המחירים של זה. יש לזה מחיר שהסופר משלם אותו. אבל, אבל כן, אתה יודע, אני אומרת היום אני לא… אני חכמה גדולה לדבר עכשיו ולהגיד: 'אוקיי, אני אשלח את הספר שלי וכנרת יחזרו אליי או כתר יחזרו אליי ויגידו לי: אנחנו רוצים אותך אצלנו. האם יהיה לי ביצים לעמוד מולם ולהגיד: אה, כן? אני יוצאת בהוצאה עצמית'.
עומר: אז אני אלך להוצאה עצמית. כן. ואתם עושקים אותי.
רותם: כן, אני, אני מוכנה לצאת רק אם לא, לא, כן, אני חושבת שאפשר להתעמק, להתעמת על חוזה. מה זה להתעמת? לנהל משא ומתן על חוזה ולהגיד: אם את זה ואת זה אני לא מוכנה לוותר וזה וזה אני כן מוכנה וזה, ובואו נראה איך גם אני מרוויחה. אם אין אופציה כזאת, אז כנראה שלום ודי.
עומר: אז אני אגיד ככה, אז אני אגיד ככה, רגע רגע רגע רגע, רגע, אולי דבר אחרון. הימים שבהם… אני חושב שזו המהפכה שעוברת. הימים שבהם הוצאות אמרו: 'בחור, אנחנו עושים לך טובה. בחרנו אותך מתוך ההמון ואתה עכשיו תהיה אסיר תודה שלקחו אותך והוצאנו אותך מהאשפתות, ובאמת…'
רותם: מהחושך אל אור.
עומר: בדיוק, 'בלעדינו מי היית?' הזמנים האלה עוברים וזה דבר נהדר לאמנים. גם התחושה אצלנו של כאילו, 'אבל הם גילו אותי', אבל אז זה לא… בוא, בוא, הם לקחו בן אדם מאוד מאוד מוכשר…
רותם: שהם לא יכולים לחיות בלי אנשים מוכשרים, על זה הם חיים.
עומר: כן, הם לקחו את הטקסט שלו. והטקסט שלו הפלא ופלא כפי שהצליח בהוצאה גם הצליח בחוץ. אמנים צריכים בסופו של דבר, גם אם הם יוצאים בהוצאה גדולה, לקחת את הכוח בחזרה אליהם, ולהבין, אני חושב שזו המהפכה שקורית, שיחסי הכוחות הם הפוכים.
רותם: נכון, נכון.
עומר: הרבה שנים אמנים קנו את הסיפור של ההוצאות הגדולות, האמנים הקטנים, אה, ומי עושה טובה למי. אני חושב שהמהפכה שקורית עכשיו היא שמתחילים להבין, 'חבר'ה, שומעים? זה אנחנו עושים טובה לכם, לא הפוך. לא הפוך. אני בחרתי, אני בחרתי בכם'.
רותם: אנחנו עושים דבר ביחד. אתם מאמינים בי, אני מוכנה לתת לכם את הזכויות, חלק מהזכויות או מהאחוזים על המוצר שלי…
עומר: על עבודה שתעשו.
רותם: תמורת העבודה שתעשו וגם ושלא יהיה מצב שבו כשהדבר הזה יצליח, אם הוא יצליח, בשאיפה שהוא יצליח, באמונה שהוא יצליח, רק אתם תרוויחו ממנו. זה לא יקום ולא יהיה. וזה כן דבר שאני רוצה לקחת איתי מהפודקאסט הזה, אם הגעתי בעצמי למסקנה, זה שזה לא יקום ולא יהיה. אין מצב. אני מאוד מאמינה בספר שלי, אני חושבת שהוא יכול להיות בסט סלר לגמרי, ושיש הרבה קהל שמחכה לו, שגם אם הוא לא יודע שמחכה לו, הוא מחכה לו. ואני, אני מוכנה לשים כסף על הספר שלי, ואני מוכנה להאמין ולעשות הדסטארט ולשים את הכבוד שלי גם בחוץ, [צוחקת] במבחן, ולא יקום ולא יהיה שאני לא אראה מזה שקל. לא יקרה.
עומר: אוקיי, אז נדמה לי שעם הכרזת העצמאות הזאת… [רותם צוחקת]
רותם: אנחנו נלך להכין ארוחת צהריים.
עומר: אנחנו נלך להכין ארוחת צהריים, ואולי ננמנם קצת. רותם ניר נחמיאס תודה רבה.
רותם: עומר ברק, תודה לך ששוב אירחת אותי.
עומר: אנחנו… אני רק רוצה להגיד, אנחנו נשים, בואי נשים, אנחנו נשים גם את הקישור לאלבום של עדי…
רותם: אה! זה נחמד…
עומר: בואו נפרגן ב… ב-notes של הפודקאסט. ואנחנו גם מי שרוצה להצטרף לניוזלטר שלנו ולקבל עוד תכנים ועוד דברים ועוד זה ולקבל עדכונים כשהפודקאסט עולה או כל מיני כאלה, אם אתם לא רשומים לזה באחת מעשרות האפליקציות. גם אנחנו נשים notes, לינק ב-notes של ה…
רותם: לינק ב-notes של הספוטיפיי.
עומר: לינק ב-notes של הספוטיפיי. יש לך מבט כזה של…
רותם: סופר שלא מבין את כל המושגים האלה, ו… שלא יוציא בהוצאה עצמית. [צוחקת]
עומר: אבל זה נכון, סורי, אבל זה נכון בסופו של דבר, זה שתי שאלות שצריך לשאול את עצמך. אחד, עד כמה אני מאמין בספר שלי, ושתיים, כמה קשה אני מוכן לעבוד. אם אתה לא מוכן לעשות עבודת רגליים ולהבין שזה כמעט לעבור קורא קורא, עד שהדבר הזה מתחיל לתפוס, לך להוצאות הגדולות. אם אתה אומר לעצמך 'אוקיי…'
רותם: ובהצלחה לך.
עומר: נכון. אם אתה אומר לעצמך: 'די, אני יודע את העבודה, זה עבודת רגליים'. אגב, יש עבודות הרבה יותר קשות מזה. זה כולה באמת לעבוד, קצת לוותר על הכבוד, באמת, אני רוצה להגיד, בבן אדם ה-60 שאתה עושה את זה, אין לך כבוד עצמי כבר. הכל בסדר. זה, זה נגמר. [רותם צוחקת]
רותם: מה אין כבוד עצמי? אבל אתה מציע דבר טוב, אתה מציע דבר טוב לאנשים.
עומר: לא, אתה מתרגל. אתה מתרגל. נכון.
רותם: אתה אבל כן, אתה מוכר, אתה משווק, לעבוד בשיווק, אבל אני חושבת שזה… זה לא אם אתה לא יכול ל… לא, הפודקאסט הזה לא יגמר לעולם. אם אתה לא יכול לשווק את הדבר שלך אז לך להוצאה גדולה. גם בהוצאה גדולה אתה צריך להיות זה שדוחף את הספר שלך ומשווק, אחרת הספר שלך יבלע בין, באמת, עשרות ספרים שיוצאים באותו חודש. ויירד מהבמות מהר מאוד ויתחבא איפשהו.
עומר: אז מה סיכמנו? אז…
רותם: ארוחת צהריים.
עומר: ארוחת צהריים, בסדר. בואי נצא לאור שם.
רותם: זה מה שסיכמנו. [צוחקת]
עומר: בואי נוציא את ההמבורגרים לאור. חברים, תודה רבה שהייתם איתנו.
רותם: כמו כן, לינקים ב-notes של הספוטיפיי, של ההדסטארט. [אומרים ביחד במבטא אנגלי מודגש]
רותם: וזהו ותמשיכו להקשיב לנו ולהאזין לנו.
עומר: בהחלט. אוקיי, ביי. ביי. ביי. [רותם צוחקת]
Comments