top of page

מדברים כתיבה עם עומר ברק ורותם ניר נחמיאס - סופר הוא יזם, כתיבה היא עסק - פרק 19

שיווק? כספים? חוזים? מה לזה ולמקצוע הספרות הנעלה? סופר אמור רק לשבת כל היום ולכתוב, לא? לא. בפרק הזה מסבירים רותם ועומר שסופר הוא יזם, כתיבה היא עסק ולמה כל סופר וסופרת צריכים לחשוב כמו בעלי מכולת. אה, ויש גם המלצות צפייה.

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/08/2024.

‏עומר: יש סיפור על מקצוע הסופר, שהוא אדם, יושב וכותב 8 שעות, זה לא נכון, זה לא נכון. סופר טוב, סופר טוב, סופר מצליח, מבין בחוזים, מבין בכספים, מבין בשיווק ויודע לעשות את כל הדבר משום שספרות היא ביזנס. אף אחד בהוצאה לא יושב ומוציא את הספר שלך כי הוא אומר [בקול רציני] "אה, זה הקול הבא של הספרות". הם צריכים בסוף לשלם לעובדים שלהם, והם עסק. הם רואים ספר ואומרים "זה טוב, אנחנו כנראה נכניס על זה יותר ממה שנוציא על זה", וזו הסיבה היחידה שמחתימים בן אדם. וסופר צריך לדעת איך הביזנס עובד מבפנים, ואיך מכניסים [מתחילה להתנגן מוזיקה] כסף ואיך מרוויחים כסף, ובוודאי, ובוודאי, ובוודאי שסופר צריך לדעת ולעשות שיווק. אין מה לעשות.

‏[מוזיקה]

‏אני חושב…

‏רותם: כן?

‏עומר: שהפרק הזה מתבשל אצלנו מזה תקופה.

‏רותם: תקופה. נכון.

‏עומר: תקופה ארוכה, הוא מתבשל.

‏רותם: ואז כזה, עולים… כל מיני דברים קורים, אנחנו צופים בדברים או מדברים… זה, זה. זה גם קשור.

‏עומר: זה, זה. זה קשור לפרק…

‏רותם: זה גם קשור לפרק.

‏עומר: זה הכל לפרק. אז אמרנו כבר, נקליט אותו, כי יש יותר מדי…

‏רותם: כדאי, כי צריך לחשוב על דברים אחרים.

‏עומר: נכון, אי אפשר כל הזמן [צוחקים] לחשוב רק על ה…

‏רותם: רק על הפרק.

‏עומר: על הדבר הזה. אני כן רוצה להגיד, אבל, שאנחנו לחלוטין, אם כבר אפשר לתת המלצות צפייה לצופינו. אנחנו באמצע בינג' של "הדוב", העונה השלישית.

‏רותם: אחח, איזה סדרה.

‏עומר: איזו סדרה.

‏רותם: איזו סדרה, מופת של יופי, ו…

‏עומר: ולא סתם אנחנו מדברים על "הדוב".

‏רותם: כי זה קשור לפרק.

‏עומר: כי זה קשור לפרק.

‏רותם: כי אנחנו יושבים רואים את "הדוב"…

‏עומר: נכון.

‏רותם: וגם תוך כדי הפרקים המופלאים של "הדוב", אנחנו… "גם זה קשור לפרק". ואתה עכשיו אומר לי "זה תזכרי, זה גם לפרק".

‏עומר: אני לא אומר לך "זה תזכרי", אני זוכר בעצמי.

‏רותם: את זוכר בעצמך, לא משנה. אני אומרת לעצמי…

‏עומר: זה באמת שיחות של אנשים אחרים שאינם קשורות.

‏רותם: תזכרי.

‏עומר: חיקוי של זוג מאוד מסוים שאנחנו מכירים. אבל… אבל לא. לא, זה לא, אני אף פעם לא אומר לך "זה תזכרי".

‏רותם: לא תזכרי, נו, כאילו, זה…

‏עומר: אני אומר לך, "זה קשור לפרק".

‏רותם: זה קשור לפרק, ואני אומרת לעצמי, "תזכרי".

‏עומר: תזכרי. כן.

‏רותם: תזכרי, מרים…

‏עומר: תזכרי.

‏רותם: תזכרי.

‏[צוחקים]

‏שלום לכל מאזיננו ומאזינותיתיתינו. אנחנו נדבר היום…

‏עומר: היום.

‏רותם: על הספרות כמקצוע, [עומר צוחק] כתיבה כמקצוע, מקצוע הספרות, מגמת ספרות, החיים כסופר.

‏עומר: תרשי לי.

‏רותם: אוקיי, סליחה.

‏עומר: תרשי לי. תזכרי.

‏רותם: [צוחקת] אני אזכור.

‏עומר: מרים. אנחנו נדבר היום, לא, לא כמקצוע, אנחנו נדבר היום על הספרות כעסק.

‏רותם: עסק.

‏עומר: על הספרות כעסק.

‏רותם: כעסק, זו המילה.

‏עומר: והדבר הזה מגיע, הפרק הזה מגיע לא כי מאוד מתחשק לנו, כי אני חושב שיש לנו הרבה מאוד מה להגיד, אלא כי באמת הרבה מתלמידותינו ותלמידינו שמגיעים לקו הסיום, ואז המומים שזה לא היה… קו הסיום של ספרם, כמובן…

‏רותם: כן.

‏עומר: והוא ממש מוכן, והוצאות רודפות אחריהם כדי לקחת אותו.

‏רותם: לא באמת.

‏עומר: לא אבל…

‏רותם: הוצאות לא רודפות אחרי אף אחד…

‏עומר: לא, הוצאות לא רודפות…

‏רותם: חוץ מאחריך.

‏עומר: זה נכון.

‏רותם: איך לומר. [צוחקים] הוצאות לא רודפות אחרי אנשים.

‏עומר: לא.

‏רותם: אנשים שולחים להוצאות, ויש כאלה…

‏עומר: אבל… אז אני חי במציאות אחרת…

‏רותם: שהם מתקבלים להוצאה זו או אחרת.

‏עומר: שבה הוצאות רודפות. אבל לא חשוב.

‏רותם: כן.

‏עומר: לא, אנחנו כן עוזרים להם להתקבל להוצאות, והם באמת מתקבלים להוצאות. ואז בעצם קורה ה… נוחת על כולם השיעור שהם צריכים לעשות עוד דברים חוץ מלכתוב. ו…

‏רותם: אני רוצה לומר, שעל אחת כמה וכמה תלמידותינו ותלמידינו שמגיעים לקו הסיום ומחליטים להוציא, מכל מיני סיבות, את הספר בעצמן, ואז נתקלות הן באותו עניין, ואומרות "אה, אוקיי, אני אדפיס, אני זה, ומה? איך מוכרים את הדבר הזה?"

‏עומר: או גרוע יותר…

‏רותם: והם מוצאות את עצמן פותחות עסק חדש.

‏עומר: או לא, או גרוע יותר. לא שואלות את השאלה הזאת, שזה עוד יותר גרוע בעיניי. אני אדפיס, זה יהיה טוב, וזה ימכור.

‏רותם: נכתוב איזה פוסט בפייסבוק…

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: וזה ימכור.

‏עומר: בדיוק, גג שניים, וזה ימכור. ובעצם, אני חושב שבאנו להגיד שה… מקצוע הסופר הוא מקצוע לכל דבר ועניין, ואני חושב שאמרנו את זה כאן בהקשרים אחרים שצריך לדעת, חוקים ודרמה, ו…

‏רותם: ושזה עבודה קשה, ושזה…

‏עומר: ושזה עבודה קשה וכולי כולי.

‏רותם: ולשבת, וזה לא איזה קסם שקורה.

‏עומר: אבל היום אנחנו רוצים לדבר על הספרות כעסק, ועל סופר כבעל עסק, וזו לא איזו מציאות קשה שאני חושב שאנחנו מנחיתים על מאזינינו כרגע, אלא באמת להגיד להם, סופר הוא מקצוע מאוד מוזר גם ככה. מכיוון שכשאתה סופר או תסריטאי, או לא משנה, זה אפילו קצת שונה מאומנויות אחרות, נגיד ממשחק, שאת באה ממנו, בכל זאת מתקשרים אליך ואומרים לך "בוא לאודישן כזה וכזה". יש לך סוכנת, והיא אומרת לך "בוא לאודישן, בואי, רוצים שתעשי תפקיד כזה".

‏רותם: כן.

‏עומר: רוב הזמן כסופרת, גם כ… סליחה, כשחקנית, וגם ברוב המקצועות, אתה בא לעבודה וקורים דבר… לא משנה, מישהו צריך… אתה סוכן ביטוח, אתה עורך דין, מישהו מתקשר אליך ואומר לך "תשמע, אני צריך…", מקצוע הסופר הוא מקצוע מאוד אחר, מכיוון שאתה כל הזמן צריך להפעיל את עצמך. איש לא מתקשר אליך ואומר לך "שמעתי שאתה מוכשר, אשמח שתכתוב לנו", כי אין איפה לכתוב. אתה כל הזמן צריך לבוא עם הרעיונות, עם הדברים. זה אתה שיושב וכותב כל הזמן, גם אם…

‏רותם: יוצר יש מאין…

‏עומר: כן.

‏רותם: כאילו, ממציא את הדבר, ואז צריך למכור אותו.

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: אחרי שעשית, אחרי שעבדת.

‏עומר: בדיוק, אחרי שעבדת…

‏רותם: קודם תעבוד, אחר כך תמכור את זה.

‏עומר: שזה…

‏רותם: יש את זה בעוד מקצועות.

‏עומר: אני מניח שיש את זה בעוד מקצועות.

‏רותם: זה בעיקר ביזמות, אגב.

‏עומר: נכון, נכון. סופר הוא יזם.

‏רותם: כן.

‏עומר: זה בדיוק הדבר שאנחנו רוצים לדבר עליו היום. סופר הוא יזם, ועם הרבה פחות כסף. אך ספר מאוד דומה…

‏רותם: גם יזמים לא תמיד יש להם כסף, הם מגייסים את הכסף שלהם.

‏עומר: נכון. אז פה אין איפה לגייס כסף. לא, זה לא ש… אני שונא את זה שתמיד שאומרים שאין כסף, במיוחד לאור הדברים שקורים לאחרונה, שאין כסף בספרות. זה לא הדבר, זה סתם קל נורא לצחוק על זה. אבל סופר הוא יזם במובן הזה שיש לו איזשהו רעיון והוא צריך להביא אותו לפועל לבד, ואז לנסות למכור אותו. ורבים מהאנשים שחולמים להיות סופרים קצת נתקעים על הקטע הזה של ליצור אותו. הם יִצרו אותו והשאר כבר יקרה. כישרונם הענק, או… לא משנה, לא יודע איך הם חושבים שזה יקרה… גם אני הייתי הרבה שנים בפנטזיה הזאת, שאתה כותב דבר ותשלח אותו לאיזה סוכן וזהו.

‏רותם: אני רוצה להגיד שזה… גם כשיש לך הוצאה, והספר יוצא בהוצאה מכובדת, עם יח"צ וכל המנגנון…

‏עומר: אותה עבודה. זה אותה עבודה, אנחנו מדברים על זה היום.

‏רותם: עדיין, אתה צריך לעבוד בלשווק את הספר שלך, לא רק… כאילו, זה לא או שאתה עושה לבד ואתה עושה את הכל לבד, או שיש לך הוצאה והיא עושה בשבילך. אף הוצאה לא עושה בשבילך את העבודה הזאת.

‏עומר: לא, אבל זה לפני זה. זה איזושהי תפיסה מנטלית שאני רוצה שאנשים שמקשיבים לנו היום יתחילו לגבש לעצמם. אני שנים הייתי, ועוד בתיכון, את יודעת, יש את המיתוג הזה של אנשים ריאליים ואנשים הומניים. ומי שהוא הומני לא מבין כלום במספרים, ומי שריאלי לא מבין כלום במילים, ובדרך כלל יש את ה-אני יותר הומני, אני יותר ריאלי, ומי שמאוד הומני, כמוני, גדל עם איזושהי רתיעה ממספרים, כי מה לי ולזה? והלכתי למקצוע שכביכול, הנה, אני לא צריך את הדבר הזה בכלל. והנה הסתבר, שסופר הוא מקצוע, באמת, זה עסק לכל דבר ועניין, ואני מבלה הרבה מאוד זמן, ואת יודעת את זה, ועכשיו גם אנשים שמקשיבים לנו יודעים את זה, אבל זה לא הגזמה, אני מבלה הרבה מאוד זמן מול אקסלים ומול חשבוניות ומול טבלאות.

‏רותם: ומול חישובים…

‏עומר: ומול חישובים…

‏רותם: עתידיים וחישובים אחורה, ומה זה, והוצאות והכנסות, אתה מנהל עסק, ואתה גם מנהל עסק… אני חושבת שהדבר הזה, רגע, אני רוצה כן לומר לאנשים…

‏עומר: אוקיי.

‏רותם: שהדבר הזה בוער בך עכשיו באופן ספציפי גם, כי אתה באמת מרים את העסק שלך, שוב, אתה תמיד עושה את הדבר הזה, ואני חושבת שאנשים גם יודעים את זה, אתה אוהב לשווק את עצמך, ואתה כותב, ואתה בחוץ מאוד עם העשייה שלך, ואין לך בעיה עם זה, אתה לא מהאנשים שאתה יודע, הוציאו ספר…

‏עומר: מה? עברתי את ה…

‏רותם: ואז גם התחברו לפייסבוק ואמרו "הי, היי, הוצאתי ספר, הנה הוא! אני מעולם לא הייתי בפייסבוק ויש לי 24 חברים, אבל הנה, עכשיו אני אסכים להצעות חברות". אתה עושה את הדבר הזה הרבה מאוד שנים, אבל אתה עשית קפיצת מדרגה מאוד גדולה בתקופה האחרונה, בשנה האחרונה, אתה בונה את זה מאוד, והנה אתה מקים בעצם עסק, כאילו, מגלה שהקמת עסק שמוכר את הספרים שלך ומוכר את הדברים שאתה עובד עליהם, ושיש פה את כל המנגנונים שאמורים להיות בתוך עסק.

‏עומר: כן, אבל כן ישבנו עם תלמידה שלנו, שסיימה את ספרה, ואני משוכנע שהיא תצא באיזושהי הוצאה, וראיתי את ה-בעתה על פניה, כשאמרנו לה שהיא צריכה…

‏רותם: כן, אני לא…

‏עומר: מה פתאום? לא…

‏רותם: מה פתאום? אני לא. אני לא, לא, לא. עכשיו, אני רוצה להגיד שמדובר…

‏עומר: רגע, לא, יחשבו שמדובר במספרים. אמרנו שהיא צריכה לשווק את הספר שלה. לשווק את הספר של עצמה.

‏רותם: שהיא צריכה לשווק את הספר שלה, ואני רוצה גם להגיד שמדובר בפרסונה מאוד צבעונית ומגניבה, כאילו, לא מדובר על איזה חננה-בננה שיושבת בבית, ואומרת [אומרת בקול מבוהל] "ההה, אני לא אצא מהבית, אוי ואבוי, אנשים, קהל, אמא'לה!" מדובר על אישה מאוד בחוץ, כאילו, "לא, לא, לא, אוי ואבוי, מה פתאום? מה פתאום?" צינית. כי שם זה גם, זה נופל או על ביישנות…

‏עומר: ואז, רגע…

‏רותם: או על איזה ציניות של כאילו להגיד, מה פתאום.

‏עומר: ואז היא רואה את המשפט שהוביל לפרק הזה ואמרה "אני לא עושה את זה. אני לא עושה את זה, זה לא…"

‏רותם: אני לא יודעת אם זה מה שיקרה בסוף, כי אנחנו ישבנו מולה ואמרנו לה, "את תעשי את זה, גברת!"

‏עומר: "את עושה את זה", כן.

‏רותם: והיא אמרה "לא! אני לא".

‏עומר: אבל "אני לא עושה את זה", זה לא יכול להיות חלק מהלקסיקון של מי שרוצה להיות סופר, לא לגבי הכול כמובן, אבל זה מקצוע הרבה יותר גדול ועסק הרבה יותר גדול מאשר רק לשבת לכתוב. למעשה, אני אגיד ששעות הכתיבה שלנו, 30% מהדבר, 40% מה… אם לא, 30%. לא, אני חושב ש-30%. 30% אחוז מהשבוע, נגיד, אנחנו כותבים את הספרים שלנו.

‏רותם: אבל אני רוצה להגיד שזה… זה באמת אותו… העניין עם ספר שהוא מוצר. נכון שאנחנו שמים בו את נשמתנו ואת חיינו, ואנחנו עובדים עליו המון זמן, אוקיי, זה לא פחות זמן או השקעה, אני חושבת, ממעצבת שעיצבה פאוץ' מהמם שקניתי לא מזמן, והיא, יש לה ממומן ב… זה, וזה מה שהיא עושה. היא עושה פאוצ'ים מושלמים, אגב [צוחקים] ואני לא יודעת אם להרים לה או לא, היא לא משלמת לי, ו…

‏עומר: לא כל מי שמשלם לך את מרימה…

‏רותם: לא, לא.

‏עומר: בואי נרים לאנשים אה…

‏רותם: והיא עושה גם מין צעיפונים קטנים כאלה, עם זה… שזה איזה מין שיק שלה, כזה, עם כפתור.

‏עומר: תגידי, תגידי מי זו.

‏תומר: עדי בקשי קוראים לה, אני באמת, היא… אני פשוט נורא אוהבת אותה, והיא עושה, באמת, פאוצ'ים מושלמים ש…

‏עומר: אנחנו לא מכירים צריך להגיד.

‏רותם: כאלה… כאלה בדיוק חיפשתי, חיפשתי פאוץ' גדול מגניב, היא מייצרת אותם, היא מוכרת אותם בביתה בצהלה ושולחת גם לכל מיני אנשים בזה, והיא עושה את העבודה. היא לא רק יושבת ואומרת "אה, יש לי רעיון מעולה לפאוצ'. הנה, גם ריצ'רצ'ים מגניבים, והנה, בדים מגניבים, וזה יהיה יפה גם ב…"

‏עומר: ולמה אף אחד לא קונה?

‏רותם: "במנומר".

‏עומר: כן.

‏רותם: לא, היא לא יושבת רק עם זה ומייצרת בביתה ומחכה שאנשים ידפקו לה בדלת, היא חייבת לפרסם את המוצר ולמכור אותו עכשיו, אחרת אין עסק. אותו דבר עם ספר, כי אם…

‏עומר: אותו דבר עם כל אומנות, אני רוצה להגיד.

‏רותם: יושבת אותה עדי בקשי בבית, עם ארגזים של פאוצ'ים, יושבת ב… מישהי אחרת, עם ארגזים של ספרים, אותו דבר…

‏עומר: אותו דבר.

‏רותם: וצריכה לקדם את הדבר הזה ולמכור אותו. זהו, עד כאן על הפאוץ' היפה שלי.

‏עומר: לא, אני חושב שזה באמת מאוד מאוד דומה, ואותו דבר… ואני חושב, למה אנחנו בעצם לא נכנסים לפרקטיקה עדיין של הדבר, ונכנס אליה כמובן בהמשך, כי אנחנו מכירים את הדבר הזה שאנחנו אומרים לאנשים, ואז הם מתנגדים. הם אומרים לי "לא, אני לא. גרוסמן לא עושה את זה, עמוס עוז לא היה…"

‏רותם: "את רוצה להגיד לי שזה…" כן.

‏עומר: כן.

‏רותם: כאילו.

‏עומר: כן, ממש, דויד גרוסמן גם מספר את זה, במאוד בגאווה הולך ועובר חנות חנות…

‏רותם: הולך לחנויות וחותם, וזה, נכון.

‏עומר: ואנשים, והרצאות, ובאמת, דויד גרוסמן בגילו ובמעמדו, והוא באמת לא צריך…

‏רותם: אז אני רוצה להגיד שיש…

‏עומר: ובכל זאת הולך ועושה…

‏רותם: דוד גרוסמן, שיבדל לחיים ארוכים…

‏עומר: אמן.

‏רותם: אני אוהבת את האיש מאוד, הוא כן מדור אחר.

‏עומר: נכון.

‏רותם: הוא לא בפייסבוק…

‏עומר: אין לו טיקטוק.

‏רותם: בוא נגיד, לא מדובר על…

‏עומר: אם כי הייתי שמח לראות את הטיקטוק של דוד גרוסמן…

‏רותם: כן? לא יודעת.

‏עומר: אני חייב להגיד.

‏רותם: זה קצת כמו להגיד, הייתי מתה לעשן עם אבא שלי, לא, לא. [עומר צוחק] לא הייתי מתה לעשן קנאביס עם אבא שלי, לא. ולא הייתי מתה לראות את הטיקטוק של דויד גרוסמן.

‏עומר: הבנתי מה את אומרת.

‏רותם: יש דברים שהם קרינג', אינני מעוניינת. אבל הוא גם לא אושיית פייסבוק, שזה של זקנים. הוא לא שם…

‏עומר: אבל אני אגיד לך…

‏רותם: הוא לא ברשתות.

‏עומר: לא, אבל זה לא הדור. אני אגיד לך איפה הוא כן היה, אבל הוא כתב המון בעיתון.

‏רותם: בדיוק, אני רוצה להגיד, אבל הוא כן עשה את הדבר, ושוב, הוא הגיע גם למקום כזה בחיים שהוא עושה הרצאות ומוכר את הספר, הוא עושה… כאילו, יש הרבה אנשים. ינץ לוי, שישבנו איתו בזה, הבית שלו מלא ארגזים של ספרים, הוא עושה הרצאות, אני עצמי הייתי בהרצאה שלו עם הבנות שלי, ובאתי עם ספרים וקניתי ספרים, ועומדות שם שתי נערות ומוכרות את ספריו.

‏עומר: מאירה, שהייתה אצלנו בפרק, עושה בדיוק אותו דבר.

‏רותם: נכון, נכון, ובוא נדבר על מאירה. בוא רגע נדבר על מאירה. אפרופו עסק וזה, והביקורת שיש על הדבר הזה, שהיא בלתי נסבלת, כי היא לא מותאמת לזמנים בהם אנחנו חיים, ויש בזה משהו כל כך מתנשא של כל מיני אנשי ספרות להגיד…

‏עומר: אז רגע, רגע, רגע, צריך לתת קונטקסט. לא כולם…

‏רותם: קונטקסט.

‏עומר: שוחים בביצה שבה אנחנו שוחים.

‏רותם: נו, תן קונטקסט.

‏עומר: רציתי להימנע קצת מהשיחה הזאת…

‏רותם: לא, זה חשוב.

‏עומר: אבל בסדר. קודם כול, נעשה גילוי נאות, מאירה היא חברה טובה מאוד ואהובה מאוד, ו…

‏רותם: ואנחנו נשמח…

‏עומר: לא, ואנחנו, ברור שאנחנו בעדה, whatsoever.

‏Having said that, העניין הוא לא פרסונלי בין אדם כזה לאחר…

‏רותם: לא, הוא דוגמה, זה דוגמה, בוא, אני…

‏עומר: הוא דוגמה ומקצועית.

‏תומר: אני הבאתי את עדי בקשי. יש לי משהו איתה?

‏עומר: היו כמה טורים שתקפו את תופעת "כראמל". כראמל הוא… וואי, איך אני אציג את זה עכשיו? מאירה היא אה…

‏רותם: כי אתה מגזים בקונטקסט. נולדה ב-1900… זה לא מעניין עכשיו.

‏תומר: לא…

‏רותם: העניין הוא שיש… יש מישהו שלא מכיר את כראמל? שיעזוב את הפודקאסט בזה הרגע.

‏עומר: כן. כן, יש מישהו שלא מכיר את כראמל.

‏רותם: סליחה, סתם, לא. יש… ספרי הילדים המאוד מאוד מצליחים, "כראמל", יצאו שמונָה ספרים ועוד עתידים לצאת.

‏עומר: תשעה, תשעה.

‏רותם: תשעה. והיא גם השיקה ליין של מוצרים, של מרצ'נדייז, מה שנקרא…

‏עומר: נכון.

‏רותם: משהו שכאילו יש באמת בכל דבר, בכל מקום בעולם.

‏עומר: גם בעולם, כן.

‏רותם: בעולם. הוציאה בקבוקים ותיקים, ותחפושות היו בפורים, וחולצות ובובות ואחלה-בחלה.

‏עומר: יומנים ו…

‏רותם: משחקים, קלפים. שוב, גם, כי הייתה סדרה, יש סדרה, אז גם יש…

‏עומר: יש סדרה, יש הצגה, יש…

‏רותם: יש הצגה, אז יש גם את הדמויות, חוץ מאיך שהן מצוירות בקומיקס ובזה, גם אנחנו כאילו ראינו אותם, ילדים אוהבים אותם, רצו עם הדבר הזה, לגמרי מתבקש אפילו, עזוב כאילו זכותה או לא זכותה, מתבקש הדבר, שברגע שזה בחוץ וזה כל כך מצליח, למה לא להפוך את זה למוצרים? קמו כל מיני אנשי ספרות, באמת…

‏עומר: נחשבים בעיני עצמם.

‏רותם: נחשבים בעיני עצמם ומתנשאים על כולם, ואומרים "זאת לא ספרות. אם היא, הסופרת, עסוקה במרצ'נדייז, סימן שהיא לא סופרת, ואוי ואבוי לנו שזה מה שסופרים עושים ועסוקים בהם".

‏עומר: כן.

‏רותם: ובאמת, הקנאה נוזלת להם מהאוזניים.

‏עומר: מהאוזניים. מהאוזניים.

‏רותם: ומהידיים, והם כותבים פוסטים שלא מתאימים, וגם גורמים לאנשים אחרים לחשוב…

‏עומר: זה לא רק פוסטים, זה טורים.

‏רותם: טורים. גורמים לאנשים אחרים לחשוב שבאמת…

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: זה אסור.

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: אם אני אעשה את זה, אני לא סופרת, אני עסקנית, לא יודעת מה.

‏עומר: כן. ויותר מזה שהקנאה נוזלת להם מהאוזניים, שזה גם ברור מהטורים וגם מאוד מרגיז, זה חוסר הבנה בסיסי של המקצוע. משום שרובם אנשים שמכרו, באמת, איפשהו בין 300 ל-500 עותקים מכל ספריהם, whatsoever, הם לא יודעים למכור. ובגלל ש… ואנשים שלא מוכרים, אני באמת חי בתעשייה הזו מספיק שנים, מלאים במרירות כלפי אנשים שכן. ואומרים [בקול מתנשא] "האנשים האלה שמוכרים, הם בגלל שהם לא מוצלחים, הקהל…". היה פוסט, תכף אני אמצא אותו, של עודד כרמלי, שכתב ש"ספרים…", גם, יש לו איזה הוצאה.

‏רותם: אוי ואבוי על הזה.

‏עומר: כן, "ספרים בהוצאה עצמית צריכים לבוא עם אזהרה, כמו קופסאות סיגריות".

‏רותם: איזה אמירה מגעילה זאת.

‏עומר: אמירה מגעילה ביותר ודוחה, ובאמת, מדובר במשו-סופר, איש מוכשר, אני לא אגיד שלא, שספרו לא נטול בעיות, אבל לא נכנס עכשיו לביקורות ספרותיות. ובאמת, איש עם חוסר הבנה מוחלט של העסק, ואיש שמעולם לא היה קרוב אפילו לרשימות רבי המכר, ומלא במרמרת בעקבות הדבר הזה. וזו הבעיה שלי, עם הסוג הזה של אמירות.

‏רותם: אני גם רוצה להגיד שזה כן, אתה יודע, מתחבר באיזשהו אופן לפרק שלנו על הוצאה עצמית או הוצאה מוכרת, ועל ה… שוב, על המהפכה שאנחנו רואים שהחזון שלי די קורה. כאילו…

‏עומר: צריך להזכיר לאנשים מה החזון שלך.

‏רותם: החזון שלי היה שכמו תעשיית המוזיקה, ששם היו באמת מפלצות שהחזיקו את כל הזכויות של כולם, NMC, הליקון, הד ארצי ופונוקול, לדעתי אמרתי את כל השמות, חתמת איתם, השמיעו אותך ברדיו ואתה קיים, לא הרווחת כלום אלא מהופעות, במקרה הטוב, לא חתמת איתם, תשיר לחברים שלך בסלון, שלום, ביי. כך תעשיית הספרות עובדת, אלא ש… כמו תעשיית המוזיקה, שקמו כל מיני פלטפורמות, שאיפשרו לאנשים להשמיע את המוזיקה שלהם בעוד דרכים, המפלצות האלה נעלמו, אין אותם. כאילו קיימות אולי, אבל זה לא… זה לא… אנחנו לא תלויים בהן בשביל לשחרר מוזיקה, בטח לא להגיע לרדיו, בטח לא להפוך לתופעה, מה שנקרא. כנ"ל עם ספרות. אנשים… מאוד קל להוציא היום ספר לבד. אפשרי. לא… זה כבר לא מדובר במפיצים שעובדים רק עם ה… זה, כבר לא מדובר באיזה… להגיע ל… לא, מדובר בסכום כסף די אפשרי, שאנשים נוטים לפעמים לבחור לעשות את זה, ולא רק כי הם לא התקבלו לאף הוצאה, כי הם בוחרים להוציא את הספר שלהם בהוצאה עצמית, וחשוב להגיד את זה. ולבוא ולהגיד, "הם, סימן שהם עולב העולבים", או "אסור לקרוא את הספרים שלהם", כי כל כך הרבה ספרים גם כן מגיעים מלמטה, שהתחילו כאיזשהו באז שהסביבה עשתה. וזה…

‏עומר: "חוכמת הבייגלה", אילן הייטנר עמד… לא רבים יודעים זאת, משום שהיום יש עליו את הלוגו של "מודן", אבל אילן הייטנר, שאף הוצאה לא רצתה אותו בהתחלה, עמד בדוכן בשנקין בכל יום שישי, עם ספרים שהוא עצמו הדפיס, ו… לא יודע, או חילק אותם או מכר אותם ב-20 שקלים, אני… הוא סיפר לי פעם איזה סיפור, אבל תהרגו אותי, אני לא זוכר, עברו הרבה שנים מאז, אבל הוא עמד שם ומכר את ה… וכשזה עשה באז והגיע ל… לא זוכר, 10,000 עותקים הוא מכר לבד, באה "מודן" וקנו את הספרים, את כל ה…

‏רותם: זה מטורף, 10,000 עותקים.

‏עומר: מטורף.

‏רותם: זה מטורף, גם למכור 1,000 עותקים זה הרבה, למכור 10,000 עותקים זה מטורף.

‏עומר: מטורף.

‏רותם: ואני גם רוצה להגיד שגם הספר של לירון מור, שיצא בהוצאה עצמית שאני ערכתי אותו, וליוויתי אותה בכתיבה, והספר הזה, היא אמרה מראש, אני מוציאה אותו עצמי, באופן עצמאי, ומכרה אותו לקהל שלה, שיש לה הרבה קהל, כשהספר הזה מכר 2,000 עותקים, פנו אליה לבד מהחנויות לבוא לשים אצלם. הדברים עובדים היום קצת אחרת, יש אושיות…

‏עומר: הם לא עובדים… זה לא נכון, הדברים עובדים… יש סיפור יפה שגיליתי לאחרונה, אני הרי חובב מצלמות ידוע, ולאחרונה, חברת לייקה, שהיא הפרארי של חברות המצלמות, החליטו לעשות… להרבה מפורסמים לאורך השנים היו מצלמות שלהם, ואחת מהמצלמות הייתה שייכת לארנסט המינגווי. ומסתבר שהוא קנה את אחת המצלמות הראשונות בהיסטוריה בעולם, עם סלף טיימר, וכל התמונות הגדולות שאנחנו מכירים של המינגווי עם הרובה והמינגווי כותב, הוא צילם בעצמו…

‏רותם: את עצמו. זה היה סלפי לפני שהמציאו את הסלפי.

‏עומר: זה היה סלפי לפני שזה היה סלפי. ואתה אומר, יש סיפור על מקצוע הסופר, שהוא אדם, יושב וכותב 8 שעות, זה לא נכון, זה לא נכון. סופר טוב, סופר טוב, סופר מצליח, מבין בחוזים, מבין בכספים, מבין בשיווק ויודע לעשות את כל הדבר משום שספרות היא ביזנס. אף אחד בהוצאה לא יושב ומוציא את הספר שלך כי הוא אומר [אומר בקול רציני] "אה, זה הקול הבא של הספרות". הם צריכים בסוף לשלם לעובדים שלהם, והם עסק. הם רואים ספר ואומרים "זה טוב, אנחנו כנראה נכניס על זה יותר ממה שנוציא על זה", ואז… וזו הסיבה היחידה שמחתימים בן אדם. ואם אתה רוצה באמת לעבוד בדבר הזה…

‏רותם: לא, רגע. אבל שנייה. הספר שבהוצאה כן עובר לקטורה לפני שהם פוגשים את הבן אדם.

‏עומר: לא, בוודאי שהוא עובר לקטורה, אבל…

‏רותם: לא על סמך הבן אדם, על סמך הספר.

‏עומר: לא אמרתי שהם לוקחים ספרים גרועים. לא…

‏רותם: לא, לא, מה שאמרת זה שהם… מה שאני כאילו הבנתי מדבריך, למרות שאני יודעת שזה לא נכון ושזה לא מה שהתכוונת…

‏עומר: כן.

‏רותם: אבל כך יצא…

‏עומר: כך יצא…

‏רותם: שאתה כאילו אומר, הם לוקחים ספר שמאחוריו עומדת פרסונה מספיק מעניינת שתוכל כאילו לקדם את הדבר. לא, הספר צריך להיות טוב בפני עצמו.

‏עומר: הספר הוא טוב, אבל כשהם עושים את החישוב בסוף, האם אנחנו משקיעים בזה כסף, התקווה היא שזה יניב יותר כסף, לא כי…

‏רותם: כן?

‏עומר: במוסף "הארץ" יחשבו שמדובר בקול הבא של הספרות העברית, לא ככה זה עובד. וה… וכאילו הניתוק הזה, המאוד אליטיסטי, וגם המאוד של אנשים, שוב, אמרנו, נחשבים בעיני עצמם, אבל גם צריך להגיד את האמת, לא מוכרים. לא מוכרים, אף אחד לא קורא אותם.

‏רותם: או לא כותבים בכלל.

‏עומר: לא, רובם כן כותבים, ורובם באמת, הספר שלהם, מכר כמה מאות עותקים, לחברים שלהם במקרה הטוב, אני לא מזלזל בדבר הזה, אבל אני אומר, החוסר היכולת למכור ואז לזלזל באנשים שכן מוכרים, היא מעשה מאוד מאוד מאוד מכוער בעיניי ובריוני ומגעיל…

‏רותם: נכון.

‏עומר: וגם חוסר הבנה מוחלט של מה זה להיות סופר. ואז באים אלינו אנשים שקוראים את הדברים האלה.

‏רותם: ולהתפרנס מהדבר הזה.

‏עומר: ולהתפרנס מהדבר הזה.

‏רותם: ולהתפרנס מהדבר שלך.

‏עומר: להתפרנס מהדבר הזה, כן.

‏רותם: גם אני באמת רוצה להגיד, איך אפשר… כאילו, באיזו חוצפה אפשר לבוא למאירה ברנע גולדברג, שיצרה פה דבר שלא היה כדוגמתו לפני… לא יודעת, "זבנג" או זה, עכשיו, מה?

‏עומר: לא, מאירה, באמת, בהיסטוריה הישראלית, אין דבר כזה.

‏רותם: אין, אין דבר כזה, אז כאילו לבוא ולהגיד "היא לא זה…", לא, חמודים, תעמדו ותסתכלו, ותראו, ככה עושים את זה.

‏עומר: אבל זו אותה בריונות של, סליחה, של הילדים הדחויים בכיתה, שבאמת עכשיו מצאו על מי להתבריין, אז כאילו… זה באמת, הפסיכולוגיה מאחורי הדבר היא כל כך קלה. מה הבעיה? שכשאתה מוכר, וגם עליי היו כמה ביקורות קשות, כולל "הארץ", שכתבו עליי ש"עומר ברק מצא את הנוסחה לרבי מכר ומחזיק אותה אצלו במרתף וישווק אותה שוב ושוב". זה משפט שאני זוכר, כי אמרתי לעצמי…

‏רותם: אוקיי.

‏עומר: ביום שיהיה לי מרתף, זה בדיוק מה שאני אחזיק שם [רותם צוחקת]. אבל, לא, אבל לא רק שמרגישים את הקנאה ומרגישים את הבריונות, הדבר שיותר מתסכל הוא, שכאילו, הם כותבים את הדבר הזה, ואתה אמור לסתום את הפה. אתה הגדול, אתה זה, אתה לא תגיב, כי זה לא מכבודך ולא צריך לתת להדהד ולא צריך… ואז נוצר המצב שרק את הקול הזה שומעים. של "זה לא יפה וזה לא בסדר ואיך הוא מעז למכור ומה פתאום". ו…

‏רותם: וזה לא ספרות והיא לא סופרת…

‏עומר: וזה לא ספרות, נכון.

‏רותם: והוא לא באמת סופר…

‏עומר: נכון.

‏רותם: וזה לא הדבר.

‏עומר: שזה, אגב, זה אגב משפט מאוד מכוער להגיד למישהו, חטפתי אותו כמה פעמים מעיתונים. זה משפט מאוד מכוער להגיד למישהו, כי… מכל הסיבות הידועות, אבל אני נורא מנסה לא להיכנס לדבר הזה, אלא להגיד לאנשים שמתחילים, יש כל כך הרבה תחומים שהם מעבר למקצוע הספרות, וכדי להיות סופר מצליח, כן, חייבים ללכת חנות-חנות, מוכר-מוכר, להגיד להם "שלום, הוצאתי ספר, אני אשמח מאוד אם תקראו אותו או אם ת… זה", ללכת למפגשים, גם עם שניים ושלושה קוראים שמגיעים, היו לי כאלה. כש"לחוץ חתונה" יצא, אני פרסמתי בפייסבוק שאני מוכן להגיע להרצאה בחינם בסלונים של אנשים, אם יהיו 20 משתתפים ומעלה, "אם תוכלו לארגן ערב, ואם בא לכם, אני אגיע בחינם". לאיזה חורים שאני הגעתי, 4 שעות נסיעה לכל כיוון בחינם בשביל 20 איש, כאילו שבסוף אולי, ואפילו לא הבאתי ספרים למכור, כי כאילו רק אמרתי להם, "כן", מי ידע? לא, בסדר, זה עסק ואתה לומד אותו לאט לאט, אבל באמת, הדברים שאני עשיתי כדי שאנשים… כי למה שאנשים יקנו את הספר שלך אחרת? המחשבה שתכתוב משהו טוב, ואז הוא יצא לחנויות ואנשים, המוני אדם יגיד…

‏רותם: יגלו אותו.

‏עומר: יגיד, "הו, וואו!", לכם אכפת שיוצא ספר טוב? שמעתם על משהו שיצא ואתם אומרים, "כן, אכפת, אני אקנה אותו". לא, אתם צריכים פעמיים, שלוש וארבע, או שיבוא חבר ויגיד לכם, "אתה לא מאמין, ספר של…"

‏רותם: אבל אני כן רוצה להגיד שהיום, וגם כשיצא "לחוץ חתונה" והיה פייסבוק כבר, זה לא מה שיש היום. וכן, היום יש פלטפורמות, יש פלטפורמות למכור, ואנחנו כן רואים אנשים, יש לנו תלמידה שעברה אצלנו ואני ערכתי את ספרה והיא הוציאה אותו בהוצאה עצמית, והספר שלה יצא והוא ספר נמכר, הוא ממש ספר טוב, ו… איילת קייטס.

‏עומר: כן, צריך להגיד.

‏רותם: נכון. איילת הלפרין קייטס, שכתבה את "הבית של הלב", שזה ספר מקסים, באמת…

‏עומר: ספר מתוק.

‏רותם: ומתוק וקליל וכיפי, והיא עושה את הכל לבד, והבחורה הזאת, באמת, מוציאה את הספר, מעלה פוסט כל יום, עושה עבודה כל כך יפה, היא הוציאה מדבקות של הספר, היא אורזת אותו יפה, היא שולחת לאנשים, היא נוסעת לכל מי שמזמין, היא מחלקת את הספר שלה, היא הולכת להרצאות, שאתה יודע, מזמינים אותה, והיא עושה כל מיני…

‏עומר: את יודעת, לא, פשוט…

‏רותם: זה ממש נורא יפה, רגע, זה נורא נורא יפה לראות אנשים שמחויבים לדבר, לא רק לספר, אלא גם עכשיו, הנה, יש לי בייבי, וכאילו, הוא יצא, אני עכשיו עוזרת לו להיכנס ולגדול בעולם, זה חשוב נורא.

‏עומר: זה מזכיר לי שמה שדיברנו עליו מקודם, מאירה והמרצ'נדייז וזה, פאק איט, אני ראיתי את מאירה, מסתובבת חנות, חנות, חנות, חנות, מדפיסה בעצמה, מכספה, סימניות כדי לחלק לילדים, הרי איך בכלל נפגשנו אני ומאירה? "לחוץ חתונה" יצא, ואני הגעתי לצומת ספרים בהרצליה, והיא הייתה שם עם אוזני חתול, כראמל לא היה דבר בכלל, אני הייתי אז יותר מוכר וגדול, והיא ראתה אותי וביקשה להצטלם, וכמובן שהסכמתי, וככה התחלנו לדבר, וכל ה… באמת, עמדה שם עם אוזני חתול, חילקה לילדים מדבקות ועניינים, רק שמישהו יתעניין בספר. העניין הוא כזה, וזה נורא חשוב לי להגיד, אי אפשר למכור משהו לא טוב. אפשר… אההה… בסדר, כאילו, את יודעת, נתת מדבקה לילד, בסדר…

‏רותם: 100 איש, אולי.

‏עומר: 100 איש. היות וספריה נמכרים במאות אלפי, אם לא באמת למעלה מזה, לפי דעתי.

‏רותם: וטלוויזיה רוצה את זה.

‏עומר: כן! אי אפשר למכור משהו לא טוב, כן? אבל אתה חייב להיות ה… הכוח המניע שמאחורי הדבר, המחשבה שמישהו אחר… זה העניין. המחשבה שמישהו אחר יעשה משהו בשבילך, בשביל הספר שלך, אתה רק תכתוב אותו, ואז כאילו מגיע השלב שהוא העבודה. שהוא העבודה של להיות סופר. ורבים האנשים אומרים, "לא, לא, לא, אני לא… זה לא מה שתכננתי כשאמרתי שאני רוצה לכתוב. זה אני חשבתי שאני אכתוב, והנה, כמו בסרטים, ראינו את הסרט הצרפתי, הבאמת נפלא…"

‏רותם: נכון.

‏עומר: "…ההוא על אישה שכתבה רב מכר. אבל איך זה קורה? היא כותבת ספר, ויום למחרת מתפרסמת עליה ביקורת חיובית בעיתון, ומיליון אנשים…"

‏רותם: כן.

‏עומר: לא! זה לא קורה ככה, לא, זה לא קורה ככה.

‏רותם: אולי בצרפת.

‏עומר: כמי שהסיפור שלו הכי קרוב לזה דווקא, עדיין זה לא קורה ככה. וכן, להיות סופר זה עבודה וזה מקצוע, וזה לא רק לא בזוי, זו ממש העבודה. ומה שבזוי בעיניי הוא שאנשים, כאילו, מבטלים את הדבר הזה מבלי להבין את ה… מבלי להבין את העסק בכלל.

‏רותם: זה כאילו מחלקים את זה לאיכותי ולא איכותי…

‏עומר: כן.

‏רותם: כשהלא איכותי זה אלה שצריכים… שכאילו עומדים ואומרים "הנה הספר שלי", ומשווקים אותו ודוחפים אותו, לא משנה, מוציאים אותו בהוצאה עצמית, או עומדים בחנויות עם אוזני חתול, או עושים מוצרים, והאיכותי זה כאילו ספרים שיד האדם לא נגעה בהם. הם כאילו יצאו והם בעולם כאילו מצאו את…

‏עומר: מתחת לכל הדבר הזה.

‏רותם: את מקומם רק בגלל כל הפרסים שהם קיבלו, ואז זה. לא…

‏עומר: מתחת לכל הדבר, מתחת לכל הדבר.

‏רותם: זה ספרות, וזה ספרות.

‏עומר: זה ספרות יותר טובה. מתחת לכל הדבר. אני חושב, מסתתרת, ועל זה אנחנו צריכים לדבר, אני מסתתרת פחדנות, פחדנות עמוקה. ובעיניי גם עצלנות. של… כי זו נשמעת באמת עבודה קשה, ותני לי להגיד לך, זו באמת עבודה קשה. אתה באמת מסתובב עם… אני הסתובבתי אז בחנויות עם מה שנקרא "עותקי קריאה", כי כאילו אתה לא יכול, בגלל שזה לא יכול להיספר כמכירה, אתה רוצה לתת למוכרים שאולי ירצו את זה.

‏רותם: כמו טסטרים.

‏עומר: כן, כן. אתה מסתובב עם עותקי קריאה בבגז' של עצמך, ועובר, באמת, כל חנות בארץ, בניסיון לשכנע כל… אבל מה לעשות? זו העבודה. אני חושב שזה חשוב בכלל להגיד, כי יש הרבה מיתוסים סביב כתיבה ו… ככה מצליחים. ככה מצליחים. אין איזה דרך קסם שבה אף אחד לא כותב סטטוס אחד בפייסבוק ומתפוצץ, ואז קונים את ספרו.

‏רותם: גם בוא, צריך להגיד, יוצאים המון ספרים. יש המון ספרים טובים שנעלמים בתהומות הנשייה, מעלים אותם על הבמות, במקרה הטוב, לשבוע שבועיים, וכן קונים לא קונים, וזהו. ומשמה הם יורדים, וגם אם יש עליהם איזשהו דיבור, שוב, במקרה הטוב, מישהו כתב משהו, זה נעלם אחרי חודש וזה… והעניין הוא להמשיך לדחוף, ואני קצת אומרת את זה גם לעצמי עכשיו, כאילו, לקראת צעד ספרי, מתישהו, [צוחקים] שבאמת צריך להמשיך לדחוף ולשווק את הדבר וללכת להרצאות…

‏עומר: אני רוצה…

‏רותם: ולהביא איתך ארגזים של ספרים…

‏עומר: לא, אני רוצה להגיד רגע…

‏רותם: ולעשות… לקדם את העניין. ולא משנה, לעשות ממומן בפייסבוק, לעשות פוסטים באינסטגרם.

‏עומר: אבל את מדברת על האחרי. אני רוצה לדבר…

‏רותם: על האחרי.

‏עומר: על העכשיו. בן אדם שכותב ספר, ואני מאמין שזה רוב מוחלט של מאזינינו, צריך כבר עכשיו לחשוב קדימה, ולא להגיד "אה, אני אתעסק עם זה כשזה…" כבר עכשיו להתחיל להעלות פוסטים בפייסבוק…

‏רותם: למה אתה מלחיץ אנשים?

‏עומר: כי ככה! אני מלחיץ גם אותך. אני מדבר אלייך.

‏רותם: למה שאני אעלה פוסטים בפייסבוק? למה?

‏עומר: כבר עכשיו להעלות פוסטים בפייסבוק, כבר עכשיו ללוות את תהליך כתיבת הספר של עצמך, כבר עכשיו, אם אין לך פייסבוק, זה ממש הזמן, או… לא משנה, מה שהצעירים משתמשים היום…

‏רותם: טיקטוק. [במבטא רוסי] הטיקטוק.

‏עומר: בטיקטוק, בסדר.

‏רותם: [במבטא רוסי] איך קוראים לזה, נו?

‏עומר: טוב, מרים. [רותם צוחקת] ובאמת צריכה להיות חשיבה הוליסטית הרבה יותר סביב הדבר, וכל הזמן להגיד - זה עסק, זה מוצר, אין לספר איזה הילה סביבו שהוא שונה מסבון או מ…

‏רותם: לא, לא, הוא ממש יושב בתוך ארגזים…

‏עומר: ממש, ממש אותו הדבר…

‏רותם: מחכה שיפתחו אותו ושמישהו יקנה אותו.

‏עומר: בדיוק, אותו הדבר. וגם, את יודעת, אני באמת יכול לדבר על "נכנסים לדמות", על ספר התרגילים החדש, ש-20 ארגזים ממנו יושבים אצלי כרגע בבית, שהם 500 עותקים, אף אחד לא שמע שהוצאתי ספר ומיד הסתער על הדבר ואמר "כן, תביאי לי את כל החמש…", לא. אני מפרסם סטטוסים על בסיס יומי…

‏רותם: שלא לומר, בנית את הפרסונה הפייסבוקית שלך…

‏עומר: שלא לומר, כן, זהו.

‏רותם: במשך הרבה מאוד זמן…

‏עומר: יש לי איזה קילומטראז'…

‏רותם: כן.

‏עומר: להוציא ספר תרגילים.

‏רותם: ואז אתה יכול להוציא ספר ולקדם אותו בפייסבוק, אבל כבר בנית את המקום שלך בפייסבוק קודם.

‏עומר: כן, אבל זה לא שכתבתי… היום יש לי קהל, אבל עברו 15 שנה עד שנהיה לי קהל, ואני חושב שאחד הדברים שצריך להגיד בכלל ליוצרים זה סבלנות, שזה דבר שלא…

‏רותם: כמובן, התכונה שמזוהה איתך.

‏עומר: התכונה שמאפיינת אותי.

‏רותם: כן. [צוחקת]

‏עומר: לא, יש איזה קונסיסטנטיות סביב הדבר שאני עושה. אבל זה הלך הרוח שאני מנסה לשווק, הרבה יותר מ… הרי אנשים, אני מניח, יושבים עכשיו מול הפודקאסט, ואומרים "נו, נו, תגידו מה, אז רק תגידו מה לעשות, ו…" לא, ה… הלך הרוח שצריך… סיפרתי את זה פעם בפודקאסט שהתראיינתי בו על זה שאילה, הבת שלי, מציירת הרבה, ובאמת, לא פיקאסו. מציירת מקסים לגילה, ציורים יפים, המון צבעים, מאוד יפה. לא…

‏רותם: זה כנראה לא הולך לכיוון של…

‏עומר: זה לא אומר… בדיוק. אתה לא אומר…

‏רותם: בצלאל.

‏עומר: בדיוק, אה… זאת, כן, תלמה ילין, תרשמו אותה. לא משנה. אבל היא באמת מציירת מאוד חמוד, והיא רצה אליי תמיד בהתלהבות עם הציורים, והיא אמרה "אבא! אבא! תראה מה עשיתי!", ומראה. וכאילו אמרתי, זה נורא שילדים… וכמבוגרים, איכשהו אתה כאילו מתחיל…

‏רותם: נבוך לעשות את זה.

‏עומר: אתה מתחיל להתבייש בדבר הזה, אתה מתחיל לעשות אומנות בסתר, אתה, לא יודע מה, מפסל או מקדר או כותב ואומר, כן, אבל זה למגירה, זה… אני יודע, אני לא צריך… והדבר הילדי הזה, שזה לא שיווק, זה לא מכירה, זה לא… זה "תראו מה עשיתי. תראו איזה דבר יפה עשיתי!" וההתלהבות הזאת, שבאמת אני כל הזמן אומר, לקחתי ממנה והיא הסמן שלי בדבר הזה, כי תראו מה עשיתי. ואם אתה לא מראה מה עשית, אז הציור הזה נשאר קבור…

‏רותם: במגירה בגן.

‏עומר: במגירה בגן, ואף אחד לא רואה אותו. ואני חושב, יש רק שתי ברירות כסופר. האחד, ואני אגיד את האמת, שיווק לא תמיד כיף, לא תמיד נעים, לוקח מלא זמן למצוא את הפרסונה המשווקת שלך. כשאני עמדתי בשבוע הספר, ובאמת, כאחרון הבסטיונרים, שאלתי… את יודעת, זה קצת מביך להגיד לאנשים, כמובן שהיום אחרי 2,000… אתה עושה את זה 2,000 פעמים, ואז כבר מפסיק להיות מביך, זה היופי [רותם צוחקת] אבל אתה… כאילו שאתה עומד שם כמו מוכר, אף אחד עוד לא הכיר אותי, וגם לא כל כך יודעים איך נראים סופרים, כן?

‏רותם: נכון.

‏עומר: צריך להגיד, לא שמתנפלים עליי ברחוב, והיא שואלת אותי "יש לכם… איזה ספר אתה ממליץ?" אמרתי, "האמת שאני ממליץ על הספר שלי, הנה, הוא ממש כאן", והיו הרבה אנשים שאמרו, "אה, יופי, יש לך משהו אחר? יופי." עכשיו, זה כן מביך, אבל ככה גם… ובסופו של דבר זה היה הספר הכי נמכר של שבוע הספר באותה השנה, כי דחפתי את הספר לאנשים ליד. עכשיו, שוב, אי אפשר למכור משהו לא טוב, אבל יש שתי אפשרויות. האחד זה לעשות את הדבר הזה, השני זה שאף אחד לא יקרא את מה שכתבת. שזה בעיניי אופציה הרבה יותר גרועה, שאני לא יודע למה שמישהו יבחר בה, כי אם כבר עשית את כל המאמץ הזה של לכתוב ספר…

‏רותם: כן.

‏עומר: לכרוך אותו, להוציא אותו, למצוא הוצאה, או להוציא בעצמך, או לא משנה מה, העונש הכי גרוע שיכול להיות הוא שאף אחד לא יקרא אותו. וזה, על אף שהפך להיות איזה טאג של כבוד באוכלוסיית הסופרים הישראלית, "מכרתי רק…", באמת, שמעתי פעם מישהו מתגאה שהוא מכר רק 40 עותקים, או לחילופין להגיד על הקהל, שזה "הקהל לא מבין, הקהל…" הקהל מבין יפה מאוד, הקהל יודע יפה מאוד.

‏רותם: אנחנו גם כותבים לקהל, אחרת באמת יכתבו למגירה.

‏עומר: נכון, אחרת…

‏אנחנו כותבים לקהל, יצירה מיועדת לקהל. סליחה.

‏עומר: ובהיעדר קהל, היצירה לא משהו, לא שלמה.

‏רותם: היא… כן, כן. בהיעדר קהל יש לשים סימן שאלה על היצירה. ושוב, יכול להיות שאתה הולך על קהל אינדי של 100 איש מאוד ספציפיים, מגניב.

‏עומר: מגניב.

‏רותם: אבל באמת, אם יש רצון להגיע, ואני חושבת שכן, אנשים באים ורוצים לספר את הסיפור שלהם, ואנחנו שומעים את זה שוב ושוב ושוב, כשאנחנו מדברים עם אנשים על ה-למה שלהם, הרצון הוא להגיע לכמה שיותר אנשים, ושכמה שיותר אנשים ישמעו את הסיפור שלי, ואני חושבת שהסיפור שלי הוא סיפור של עוד הרבה מאוד נשים אחרות, ואני רוצה ש… כאילו, לשתף את זה, אז אם זה הרצון, כן, זה חלק מהעניין. תראה, אני כן חושבת שהרבה מהכותבים והכותבות הם… שוב, לא יודעת אם זה פילוח כמו בכל זה אחר, בטח בשונה משחקנים, שבאמת רוב השחקנים אנשים מאוד…

‏עומר: כן, הם אקסטרוברטים.

‏רותם: כן, הם אנשים מאוד אקסטרוברטים בחוץ, אנשים… אנשי כתיבה הרבה פעמים הם יותר אינטרוברטים, הם באמת יותר ביישנים, אנחנו גם רואים את זה בליווי.

‏עומר: נכון.

‏רותם: אנשים שלפעמים קשה, במשך 45 דקות-שעה, לנהל… לא קשה, אבל כאילו הזום, למשל, בפגישות איתנו, כאילו יותר, אנחנו צריכים לשאול את השאלות ולכוון ולדחוף, וכאילו לדבר יותר וכאילו באמת לגרות את הבן אדם שאנחנו מדברים איתו, שיספר על ה-מאיפה זה בא ולמה זה… וכאילו, לדבר על הדמות ועל המהלך העלילתי וכל זה. אבל… ובכל זאת, גם בין האנשים האלה יש הפילוח, או שיש גם הרבה מאוד אנשים שכן רוצים לדבר על הספר שלהם ויש להם פרסונה מאוד מעניינת ורוצים להוציא אותה החוצה, וזה גם לא משנה, שוב, הפייסבוק, גם הוא תומך כתיבה. אתה לא חייב לצלם את עצמך בזה ולעשות עכשיו…

‏עומר: ריקודים בטיקטוק.

‏רותם: כן, ריקודים בטיקטוק או שיווק וידאו וזה, אפשר לכתוב פוסטים ואפשר לעלות ממומן, ואפשר לעשות כל מיני דברים שכן ידחפו את הספר וינכיחו אותו בעולם בשביל שאנשים יקנו אותו.

‏עומר: השורה התחתונה היא זאת: אף אחד לא ידאג לספר שלך חוץ ממך. אף אחד לא… יש איזה מין מחשבות, אני תמיד שומע את זה מה… "היח"צ של ההוצאה כבר ידאג לזה". חבר'ה, אני מכיר את היח"צ של כל ההוצאות, תסמכו עליי, הוא לא ידאג לכלום. זה אתם, באמת, לבד שם בחוץ, בג'ונגל הזה. אף אחד לא ידאג לספר שלך חוץ ממך. וזה אומר, אגב, גם אף אחד לא ידאג לך כסופר. אם אתה כתבת הספר נורא יפה, ואז בא ההוצאה, ויש הוצאות כאלה שמציעות לך חוזה מאוד גרוע, ואתה חותם עליו, כי אתה לא מבין שום דבר בחוזה, עכשיו, אני לא אומר שצריך להתמחות בעריכת דין, אבל לכל הפחות לקחת את זה…

‏רותם: להבין על מה אתה חותם.

‏עומר: להבין על מה אתה חותם. כמה פעמים ראינו אהה… תלמידים שבאמת לא הבינו על מה הם חותמים, ואז אתה אומר, למה נכנסת לעסק הזה בכלל? אלוהים, כאילו, באמת, באמת, אין בושה בעיניי יותר גדולה, וזה כן בושה, כאילו, להגיד "לא, לא, לא, אני בזה, אני לא מתעסק", ואז לחתום על חוזה ממש גרוע ולא לראות שקל מהספר המאוד מוצלח שאתה כתבת. אז נו באמת, סופר צריך… שוב, לא חייב לדעת, אני לא מבין כלום בחוזים, אבל באמת, יש לי עורכת דין וסוכן שאני מחזיק. סופר צריך להבין בכספים, וסופר צריך להבין איך עובד ההפצה של ספר, ולמה ספר מגיע לבמות, ואיך הוא מגיע לבמות, ומה התפקיד של מוכר, ומה התפקיד של האחראי, ומה התפקיד של כל הדברים האלה, וסופר צריך לדעת איך הביזנס עובד מבפנים, ואיך מכניסים כסף, ואיך מרוויחים כסף, ובוודאי, ובוודאי, ובוודאי, שסופר צריך לדעת ולעשות שיווק. אין מה לעשות. אף אחד לא ידאג לספר שלך במקומך, אף אחד לא יתחיל לכתוב פוסטים על הספר שלך במקומך.

‏רותם: ואגב, אם כותבים, ואנשים כן ממליצים על ספרים, וזה גם, שוב, עבודה שלנו כסופרים, להמשיך לקדם ולהראות ולשתף פוסטים שכתבו, לשתף ביקורת טובה. שוב, אנחנו רואים את זה המון בפייסבוק. אני לא יודעת כמה אנשים יש להם כל כך הרבה חברים כותבים או… כאילו בפייסבוק, אבל אני כל הזמן רואה את זה, גם בקבוצות וגם בפיד הפרטי שלי, כאילו, של באמת אנשים שמשתפים. הנה מישהי קראה, הנה… וגם את זה צריך לפעמים לדחוף. לשלוח את הספר שלך לאיזשהו מועדון קריאה ולהגיד "הנה מי רוצה לקרוא את הספר?"

‏עומר: כל הזמן.

‏רותם: "שולחת במתנה, תכתבו עליו ביקורת". זה חשוב נורא.

‏עומר: הכל חשוב. כמה ספרים מגיעים אליי ואת באמת רואה…

‏רותם: נכון, בערמות.

‏עומר: נכון, בערמות, של אנשים שרק רוצים שאני אכתוב משהו על הספר שלהם, ורק רוצים שאני אקרא, ורק רוצים שאני אגיד. ובסדר, זה שיווק, ואנחנו גם, את יודעת, אני גם מנסה מאוד לעזור לאנשים, אבל זה יופי, זה הדבר. ואני כן רוצה רגע להבדיל ולהגיד, אם אתם כותבים ספר אחד, וזה באמת רק רציתם להוציא את הסיפור שלכם החוצה, יקרא מי שיקרא, סבבה, הפרק הזה לא בשבילכם. אבל אם אתם באמת חולמים להיות כותבים, ומדובר בשני ספרים ומעלה, ובאיזושהי קריירה, ובלצבור קהל, ה… לפחות הרווח שבזה, הוא א', שתהיה לכם משכורת, וב', שזה כן הולך ונהיה, לא יודע אם קל יותר, אבל לפחות יש איזה…

‏רותם: טבעי יותר. תחושה של…

‏עומר: לא רק מהבחינה זאת, אלא מהבחינה שנהיה לכם קהל. וכשלסופר נהיה קהל שמחכה לדבר שלו ורוצה לקרוא את הדבר שלו, וישמח לשלם לו, לא משנה מה הוא כתב, אנחנו שמחים שזה אתה, אני חושב שזה, סליחה על הקלישאה, כן? אבל אני באמת, לפעמים אני מסתובב ואני אומר, "יא, אני באמת האיש העשיר ביותר בעולם. כאילו יש קבוצה של אנשים, גדולה מאוד, שעוקבת אחריי…"

‏רותם: אנשים עכשיו יחשבו, עומר, שאתה האיש העשיר ביותר בעולם.

‏עומר: אני האיש העשיר ביותר בעולם [רותם צוחקת]. לא, כאילו אתה אומר, "יא, זה באמת אנשים רוצים… הצלחתי בדבר שרציתי לעשות". זה לא נמדד במכירות או בכסף, הצלחתי בליצור קשר עם קהל, ולשמחתי יש לי גם קהל לא קטן, ובסוף, את יודעת, זאת הייתה העבודה, וזה באמת איזו הרגשה מאוד מאוד מאוד נעימה וטובה, ומאז ומעולם תפסתי את הספרות כעבודה וכמקצוע.

‏רותם: אוקיי, בכל זאת אחרי כל הדיבור היפה הזה על זה, אני חשה שאולי אנשים כן מצפים לכמה טיפים בעניין.

‏עומר: בבקשה, תני להם.

‏רותם: אז קודם כל בוא נאסוף אותם, את הטיפים האלה, מכל השיחה שלנו. אם אין לכם עמוד פייסבוק, טיקטוק, אינסטגרם, הכל או אחד מהם או שניים מהם, פיתחו.

‏עומר: וואו. אנחנו צריכים לעשות… אנחנו נעשה פרק נפרד לפי דעתי על שיווק. אבל כן הייתי אומר להתמקד ברשת אחת.

‏רותם: אוקיי.

‏עומר: כי הרבה פעמים… אצלנו אנשים שאין להם, מתחילים ב…

‏רותם: all over.

‏עומר: ביוטיוב, כן, all over. לא צריך. לא צריך. לבחור רשת אחת, טיקטוק זה לוידאו, אינסטגרם זה לתמונות, אינסטגרם אני כבר לא יודע למה זה…

‏רותם: טקסטים, פייסבוק זה יותר לטקסטים.

‏עומר: כן, פייסבוק זה לטקסטים, אני נוח לי בפייסבוק.

‏רותם: זה לאנשים יותר מבוגרים.

‏עומר: אני רק בפייסבוק, כל השאר הם… כל שאר הרשתות הם הדהוד של…

‏רותם: לא, לצורך העניין אני אוציא ספר נוער, אני כן, כמו שאמרה לי ביתי החכמה "אימא, תצטרכי טיקטוק".

‏עומר: נכון.

‏רותם: כי את תצטרכי למכור את הספר שלך לנערות בטיקטוק.

‏עומר: נערות, והם לא בפייסבוק.

‏רותם: נכון, נגה. אמממ…

‏עומר: בפייסבוק יש נערות בנות 70.

‏רותם: כן, שיקנו לנכדותיהם. תדע לך שזה כוח הקנייה הכי טוב. אני אשווק לאמהות שלהם…

‏עומר: לגמרי.

‏רותם: והם יקנו.

‏עומר: זה הסבתות שלהם.

‏רותם: זה… למה? נו, אתה בפייסבוק, אתה בן 70? אני בת 70?

‏עומר: אני, קודם כל, אני בן הרבה יותר מ-70.

‏רותם: די, די, נו. אוקיי, רגע, אנחנו בטיפים, אתה מפריע.

‏עומר: בבקשה.

‏רותם: אנחנו… אז לפתוח עמוד, או להתחיל לתפעל אותו, להרים אותו, לגלגל שם איזה… אומר עומר, תדברו גם על התהליך וגם על הכתיבה…

‏עומר: אני אגיד…

‏רותם: וגם על זה שאנשים ידעו שאתם כותבים ספר.

‏עומר: אני אגיד ככה, מניסיוני. אני מאוד מצטער, ומאוד הצטערתי גם, שאין לי שום תיעוד מהתקופה שבה כתבתי את "לחוץ חתונה", אפילו לא להעלות. סתם…

‏רותם: אתה מאוד חמוד, כי אתה אמרת את זה והתחלת לכתוב את "חף משפע", ואמרת, אני אתעד את תהליך ה… זה, ואתה לא עושה את זה גם עכשיו.

‏עומר: ואני לא עושה את זה גם היום, נכון.

‏רותם: זה שאתה מצטער על אז זה לא גרם לשום דבר להתקדם. יפה.

‏עומר: אבל…

‏רותם: תן טיפ, תן טיפ.

‏עומר: Don't do as I say… Don't do as I do, do as I say.

‏רותם: אוקיי.

‏עומר: אמממ… אני חושב שזה מאוד חשוב לתעד את התהליך, כדי שיהיה גם אפשר לעלות אחר כך. כאילו, זה…

‏רותם: אוקיי. ככה זה התחיל, זה היה פה עכשיו.

‏עומר: בדיוק, שזה דבר מאוד חשוב.

‏רותם: אוקיי, ואל תתביישו, ואל תצטנעו, ואל ת… תעלמו.

‏עומר: ואל תחתמו על שום חוזה.

‏רותם: ואל תחתמו. ו… [צוחקת]

‏עומר: אל תחתמו על שום חוזה בלי…

‏רותם: בלי ייעוץ כלשהו. חישבו על הקהל שלכם, אגב, מי הקהל? מי הקהל שאליו אתם מייעדים את הספר?

‏עומר: כמו כל מוצר אחר.

‏רותם: מי… כן, כמו כל מוצר אחר, בדיוק. דמיינו שיש לכם ארגזים של המוצר הזה בבית, ואתם חייבים "להעיף את המוצר", מה שנקרא, "העפתי ארבע ארגז", וכן. אתם צריכים למכור את הדבר, ולחשוב לאיפה. שוב, אם זה סתם, אני בראש אומרת, אוקיי, זה ספר נוער, אני כן רואה את עצמי עושה בבתי ספר, וזה. להתחיל לברר, לחפש, לראות לאיפה זה מתאים, למי זה מתאים, איך אפשר למכור את זה, איך אפשר לקדם את זה. לכתוב אפילו, להתחיל לכתוב פוסטים על הדבר, ולצלם תמונות, זה גם חשוב. לצלם תמונות שלכם, של הספר, שלכם עם הספר, של אנשים עם הספר, של הספר עם עצמו, ביום, בלילה, בצהריים, ולהעלות. להעלות, להוציא את זה החוצה. להוציא לאור, לצאת לאור, לא רק עם הספר, אלא עם כל הדבר.

‏עומר: שוב, אז זה בעיקר state of mind. זה התפקיד שלכם. כן, לשווק, למכור, לחתום, לעשות, להרצות, כל דבר. לא תצליחו להתחמק מזה, אלא הם כן אתם רוצים שאף אחד לא יקרא את הספר שלכם. אמממ…

‏רותם: אני רוצה לחבר את זה ל"דוב".

‏עומר: אוקיי.

‏רותם: כי התחלנו מזה.

‏עומר: כי התחלנו מזה.

‏רותם: ומי שלא רואה את הסדרה הזאת, המלצה רותחת! בוערת! אש! פשוט סדרת מופת.

‏עומר: מופת. אני לא זוכר סדרה כזאת.

‏רותם: היא מדברת על שף, שבאמת, זה כמו מסעדת מישלן, שעליה, גם… על זה מדובר בסדרה, כך כל פרק, הוא כאילו יצירת מופת מענגת. באמת, מכל הבחינות. ובסיפור הזה, הוא באמת, כרמי, השף, שהוא כוכב הסדרה, הוא אלוף העולם בלבשל ולעשות את הדברים, כאילו באמת, הכי הכי מושלמים שיש. והוא בתוך העסק, וזה עסק משפחתי, ויש שם עניינים של כסף ושל מאחורי הקלעים, והדבר הזה לא מספיק מרוויח, וכל הזמן, כל הזמן הוא עסוק באומנות, בסביבו, והוא גם נאלץ להיות עסוק.

‏עומר: זה בעונה השלישית, אבל רגע…

‏רותם: נכון.

‏עומר: צריך להגיד ככה, אבא שלו… העסק הוא עסק משפחתי, אבא שלו ברח, נעלם, כי העסק נכנס לחובות, והוא לא ידע איך להתמודד עם זה, וברח. אח שלו לקח את ניהול העסק והתאבד. כאן אנחנו נכנסים בעצם לסדרה בעונה הראשונה, והוריש לו את העסק. והוא בעצם נורא אומן, שלא…

‏רותם: נורא אומן ומוערך, ושף מישלן, כאילו.

‏עומר: נורא אומן ומוערך, ואדיר הוא ממש ממש טוב בעבודה שלו, אבל לא יודע את כל הצד התפעולי של מסעדה.

‏רותם: של לעבוד… הוא יודע את הצד התפעולי, כי הוא עצמו עבד במסעדה.

‏עומר: כן…

‏רותם: אבל לא יודע לנהל את זה.

‏עומר: לנהל אנשים.

‏רותם: ולעבוד עם אנשים, ולחשוב.

‏עומר: ולא אכפת לו כמה כסף זה מכניס, והעיקר שיהיה מנות טובות.

‏רותם: מושלמות…

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: והעיקר לקנות את הדברים הכי זה, וזורק לפח מנות, כאילו.

‏עומר: ובעונה הזאת, בעונה השלישית, מה שיפה זה שהמציאות טופחת על פניו. אנחנו באמצע…

‏רותם: כן.

‏עומר: זה באמת ברור שהקרשנדו הולך לשם, ואנשי הכספים שלו, שזה שם אחר לדוד שלו.

‏רותם: דוד שלו ואחותו.

‏עומר: דוד שלו ואחותו, כן, אומרים לו, "אבל אתה לא יכול…" ולאט-לאט רואים את התהליך היפה של אומן שמבין שיש עוד צדדים.

‏רותם: כן.

‏עומר: לעסק שלו.

‏רותם: שבו הביזנס, מה שנקרא, יש את השואו ויש את הביזנס, והדבר הזה כן חייב להיפגש איפשהו.

‏עומר: להיפגש.

‏רותם: ונפגש באותו אדם. זה… אתה לא יושב ואתה עושה יצירות מופת עם הזה, ובאמת, מצייר אותם וחולם עליהם בלילה, ובבוקר מכין מחית מאפונה…

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: ומלא יודעת מה, ובאיזו חתכ'ת לחי עגל, ועושה את היצירה היפה הזאת. שוב, זה מסוג הדברים שהם נורא טובים כשאתה סטודנט, אתה יודע, אני תמיד אומרת, כאילו, אתה…

‏עומר: או כשאתה בסרט, או כשרואים סרט.

‏רותם: או כשרואים סרט. לא, אבל אני אומרת, אני הרבה פעמים, גם בתיאטרון למשל, ואני חושבת שזה נכון לכל תחום, אתה כאילו בשיא שלך, בזמן הלימודים, אתה… כי אתה עסוק רק באומנות. כשאני סטודנטית לתיאטרון, אני מקבלת תפקיד עכשיו להפקה, אני עסוקה רק בזה. לא מעניין אותי, יבוא קהל לא יבוא קהל, ההצגה תצליח לא תצליח. לא, היא תעלה 4, 5, 6 פעמים, כי זה מה שעולה ההצגה של תיאטרון… של החוג, היא תעלה על הבמה, יבוא הקהל, וזהו, ובזה זה יסתיים. ואני עסוקה רק בעבודה שלי כשחקנית. וזה לא נכון בעולם שבחוץ. בעולם שבחוץ, אנחנו כן עסוקים בעוד הרבה מאוד דברים אחרים, וכך זה גם בסדרה הזאת. כאילו, באמת רואים איך הוא היה כאילו הדבר המבטיח, ועכשיו כשיש לו את המקום שלו הוא חייב לחשוב ביזנס, והוא חייב לקדם את העסק שלו, וזהו. ככה אני רוצה לסגור את הפרק, ולחבר את זה לפתיחה שהייתה.

‏עומר: עשית יפה. אני חושב שהאומנות הגדולה באמת, היא לדעת גם ליצור במסגרת התקציב. זה לא חוכמה גם…

‏רותם: נכון.

‏עומר: לבוא ולהגיד, אני הולך עכשיו על מנה של 200…

‏רותם: לעשות הכי מדהים שיש.

‏עומר: בדיוק. לא, לדעת ליצור.

‏רותם: הוא אומר לו על החמאה, מה זה החמאה הזו?

‏עומר: 11,000 דולר.

‏רותם: כן. "למה אני משלם 11,000 דולר על חמאה?"

‏עומר: "זו החמאה הכי טובה". אין לך כסף לעשות את החמאה.

‏רותם: הוא מקלל אותו שם…

‏עומר: נכון. כי זו סצנה נורא יפה, כי הביזנס שוב פוגש אומנות. האומנות באמת, הגישה ההוליסטית שאנחנו מנסים, ואני מקווה שזה מה שאנשים יצאו איתו מהפרק הזה, שהם צריכים להיות גם איש הכספים וגם האומן, ולדעת לתקשר זה עם זה, ולהבין, אוקיי, אני עובד בתקציב מסוים, אני אעשה הכי טוב במסגרת התקציב הזה, ואני גם רוצה להרוויח בסוף.

‏רותם: ושזה לא מפחית מערככם. להיפך.

‏עומר: לא, להפך. להפך.

‏רותם: להיפך. יופי.

‏עומר: יפה. זה היה הפרק ה-19 שלנו.

‏רותם: די, אז פרק 20 נעשה חגיגה.

‏עומר: פרק 20 נעשה חגיגה.

‏רותם: נזמין אנשים? יהיה קהל?

‏עומר: נזמין אנשים, נזמין…

‏רותם: נעשה פרק עם קהל.

‏עומר: נעשה פרק עם קהל.

‏רותם: אנחנו רוצים להודות לעורכת שלנו…

‏עומר: נכון!

‏רותם: המוכשרת, המקסימה המתוקה, תמי זייצ'יק כהן, שעורכת, בכלל עוד דברים.

‏עומר: אנחנו גם רוצים להגיד, אפרופו שיווק, כפי שאמרה לנו היועצת הדיגיטל שלנו, שאתם מוזמנים ממש לבדוק את הלינקים שלנו בעמוד ה… עמוד התוכנית בספוטיפיי, ולראות על הקורסים שלנו, על דברים שלנו, על איך פוגשים אותנו.

‏רותם: נכון, אנחנו עושים כל מיני דברים.

‏עומר: לעשות לנו לייק, לעשות לנו דירוג…

‏רותם: subscribe.

‏עומר לעשות לנו subscribe, לעשות לנו…

‏רותם: להירשם.

‏[מוזיקה]

‏עומר: להירשם. פתחנו פייבוקס, אתם יכולים לשלם גם שם. [רותם צוחקת]

‏רותם: סתם, מקווים שנהנתם, פרק 20 בקרוב.

‏עומר: בקרוב.

‏רותם: יאללה ביי.

‏[מוזיקה]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

Komentáře


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page