מדברים כתיבה עם עומר ברק ורותם ניר נחמיאס - פרק רביעי - איך יודעים שהרעיון שלך מספיק טוב?

״אז... איך יודעים שהרעיון שלך מספיק טוב״ זו שאלת מיליון הדולר שכל סופר שואל את עצמו, ובפרק הזה רותם ועומר יענו עליה.

איך יודעים שהרעיון שלך טוב, מתי יודעים שזה הזמן להתחתן (עם הרעיון!) ואיך כל זה קשור למחזות זמר.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/06/2023.

‏[מוזיקת רקע]

‏עומר: בבואכם לתעשייה תזכרו את המשפט הבא: "Nobody knows anything". הם רק צריכים להתנהל בביטחון שהם, הם יודעים.

‏איך את לא אוהבת מחזות זמר?

‏רותם: זה כי בקצה השני, זה [מילה לא ברורה] זה לא…

‏עומר: איך? איך? איזה כיף זה לפצוח בשיר ככה סתם. [שר] שלוווום! מה שלומכם? לא, זה אדיר.

‏רותם: זה מטומטם.

‏עומר: הלוואי וכולם היו מדברים ככה. אגב "שלום, מה שלומכם", את יודעת…

‏רותם: אה, התחלנו?

‏עומר: כן, כן, התחלנו, זה…

‏רותם: אוקיי.

‏עומר: אני הקלטתי את זה, שאת לא אוהבת מחזות זמר, ועכשיו…

‏רותם: אוקיי.

‏עומר: כולם יידעו עלייך, שאת אה…

‏רותם: לא, עכשיו כולם ידעו עליך שאתה…

‏עומר: [צועק] טוב, אני לא חושב שאני … אני לא חושב שמישהו…

‏רותם: [צוחקת] מפתיע מישהו.

‏עומר: כן, אני לא חושב שמישהו אממ…

‏רותם: אז בוא, אפרו… כן, נו, בוא תציג את עצמך. [צוחקת]

‏עומר: אז כן, [צוחק] אז… לא, את יודעת…

‏רותם: כן?

‏עומר: והעירו לנו על זה כמה מ… עכשיו יש לנו כבר מאזינים, זה כבר לא אנחנו מקליטים לעצמנו.

‏רותם: נכון.

‏עומר: שזה מוזר. נחמד, אך חיבבתי את הפודקאסט, היה… בגרסתו שסתם אנחנו הקלטנו שיחות של עצמנו.

‏רותם: בשביל עצמנו.

‏עומר: כן. אז מן הנהוג להציג את, כאילו, מי אתה בפודקאסט. יש אפילו אנשים שממש עושים כזה פתיח…

‏רותם: אה!

‏עומר: וזה.

‏רותם: אז אולי נעשה פתיח.

‏עומר: אנחנו עצלנים, אין לנו כוח.

‏רותם: נעשה פתיח של מחזמר.

‏עומר: [שר] שלוווום! כן. [צוחק]

‏רותם: הרי זה תמיד מתחיל כזה באיזה מונולוג.

‏עומר: נכון, נכון.

‏רותם: אוףףף.

‏עומר: …של מס הכנסה.

‏רותם: אז תציג את עצמך, לא עכשיו אמרת צריך להציג את עצמנו?

‏עומר: כן, אז שלום.

‏רותם: מי אתה? מי אתה ומה אתה רוצה?

‏עומר: אני עומר ברק, מחבר רבי המכר…

‏רותם: א-הא.

‏עומר: ש… "לחוץ חתונה" ו"כולם לחייך". אני תסריטאי, אני תסריטאי הסרט "עוד סיפור אחד" וסדרת הילדים האהובה "כוח שש-בש", שהייתה אהובה הרבה ש… האמת שהיא הייתה… האמת ש… עד היום…

‏רותם: כן. [צוחקת]

‏עומר: כן, לא… אני כאילו, היא סי… היא היצירה הראשונה שלי, ואני כזה מן מתעלם ממנה, כי אני קצת נבוך ממנה, אבל היא הייתה אהובה בזמנו. [לוקח נשימה עמוקה]

‏רותם: זה מדהים, גם היא יצירה ראשונה שלך והיית בן 22, כאילו, משהו כזה?

‏עומר: לא, הייתי בן 26 כבר.

‏רותם: אָההה, מבוגר!

‏עומר: הייתי ותיק.

‏רותם: מבוגר.

‏עומר: הייתי כתב למשימות מיוחדות של ידיעות אח… של "7 ימים", זה תמיד נשמע כמו כאילו הייתי איתי אנגל. לא, הייתי כתב למשימות מטומטמות, כאילו…

‏רותם: אה, אוקיי, מטומטמות.

‏עומר: כן, מטומטמות, של "ידיעות אחרונות", וביחד אני חצי מהצמד שמנחה את תוכנית הליווי לסופרים, [בטון דרמטי] "אינעל הבּוּק", ועכשיו זה, מי את?

‏רותם: אני החצי השני. [צוחקת]

‏עומר: אוקיי, אז בואו נתחיל. [מכריז] פתיח!

‏רותם: אני רותם ניר נחמיאס, אני שונאת להציג את עצמי, זה תמיד מרגיש לי מטומטם.

‏עומר: את יכולה במחזה… עכשיו את יכולה במיוזיקל. [שר] שלוווום!

‏רותם: נכון, עכשיו במיוזיקל זה אולי ירגיש לי פחות מטומטם באמת…

‏עומר: כן.

‏רותם: …אם אני אתחיל לשיר.

‏עומר: [שר] ניר נחמיאס.

‏רותם: אני ביבליותרפיסטית, תואר שני בביבליותרפיה.

‏עומר: כן? זה הדבר הראשון שהיית אומרת על עצמך?

‏רותם: אני חושבת שבהקשר הזה של ליווי כתיבה, כן, כן.

‏עומר: [מופתע] כן?!

‏רותם: כן. אני חושבת שזה ה…

‏עומר: כל השנים של עריכה ושל…

‏רותם: כן, כי אני חוש…

‏עומר: ליווי כותבים?

‏רותם: קודם כל, תראה.

‏עומר: שלא לדבר על זה שספרך, ממש בימים אלה, אני חושב ש…

‏רותם: בסדר, רק התחלתי בלהציג את עצמי.

‏עומר: אה, בסדר.

‏רותם: תן לי להתחיל, אני לא אמרתי אני ביבליותרפיסטית, ביי!

‏עומר: אז אני אשתוק. יש פה קפה, אני אשתה אותו.

‏רותם: אתה חושב שאתה מסוגל?

‏עומר: [צוחק] לא, אבל אני… אסתום לי את הפה בקפה.

‏רותם: זה משהו שאתה מסוגל לעשות? [צוחקת] למרות שאני תמיד מעדיפה שאתה מציג אותי, אתה עושה את זה הרבה יותר טוב ממני.

‏עומר: אני אנסה.

‏רותם: Anyway, יש לי תואר שני בביבליותרפיה, שזה טיפול דרך תהליכי כתיבה וקריאה, אני עורכת ספרותית מזה כבר חמש-שש שנים, ליוויתי ספרים מתחילת דרכם ועד שהגיעו להוצאה, כתבתי וערכתי את ספרה של לירון מור, "עסק זה לא דבר מסובך", רב מכר בפני עצמו.

‏עומר: נכון.

‏רותם: ו-בימים אלה סיימתי לכתוב את ספר הביכורים שלי…

‏עומר: אאאה, אאאאח.

‏רותם: "מלכת הכיתה". אני גם מלכת כיתה בדימוס, זה גם חלק מהרזומה שלי.

‏עומר: זה נכון, זה גם משהו שצריך להיות בביוגרפיה…

‏רותם: אני באמת…

‏עומר: בקורות חיים. [צוחק]

‏רותם: לגמרי. זה חלק מהקורות חיים שלי.

‏עומר: "כיתה א' עד ו', מלכת הכיתה". [צוחק]

‏רותם: "מלכת הכיתה", "ז' עד י"ב מקובלת".

‏עומר: כן. [צוחק]

‏רותם: אא… [צוחקים] טוב, לא מינפתי את זה, האמת, בחיים, זה פשוט חלק מהדבר.

‏עומר: אני… איזה ביקורת…

‏רותם: אבל הנה, כתבתי על זה ספר.

‏עומר: איזה ביקורת עצמית, זה התפקיד שלי.

‏רותם: אה, מה? להצליף בעצמך?

‏עומר: כן.

‏רותם: בסדר, בסדר. זהו בגדול. מה עוד רלוונטי?

‏עומר: אני כן רוצה…

‏רותם: אמא לשתיים…

‏עומר: אם כי, אם כי…

‏רותם: אני יכולה להגיד? אני אוהבת להכניס את זה.

‏עומר: אני כן, אני…

‏רותם: כי אם אתה כבר אומר, "כן? זה הדבר הראשון שאת אומרת על עצמך?"

‏עומר: אוייי.

‏רותם: בגדול, הדבר הראשון שאני אומרת על עצמי, זה שאני אמא לשתיים.

‏עומר: ואני כן רוצה להגיד שאת סוג של, מה זה סוג של? את בעיניי השראה גדולה לקוראינו. משהו…

‏רותם: מאזינינו.

‏עומר: מאזי… משהו, איזשהו פורמט. [רותם צוחקת] אני כבר לא שם לב…

‏רותם: מה שהם עושים עם זה, האנשים.

‏עומר: כן, מה ש… כן, מה שהם צורכים זה מה שיהיה. כי את בעצם נכנסת לכתיבה בגיל מאוחר. כשדיברנו על זה אתמול בערב באוטו…

‏רותם: אתה קורא לי זקנה?

‏עומר: כן. עכשיו כבר אין איך לסגת מזה. [רותם צוחקת] אבל אה…

‏רותם: עכשיו זה הזמן לפצוח בשיר.

‏עומר: עכשיו זה הזמן ל… א…

‏רותם: [צוחקת] תציל את עצמך עם שיר.

‏עומר: זה. אני רוצה להגיד…

‏רותם: [שרה] היא זקנה!

‏עומר: בדיוק דיברנו על זה אתמול. ההבדלים בינינו…

‏רותם: ש…?

‏עומר: הם בעצם ש… את יודעת, אני רציתי לכתוב בערך מגיל 5, וכבר בגיל 12 כתבתי בעיתונים. ואת, כאילו, איזה אומץ!

‏רותם: אבל אני תמיד כתבתי. א… כן.

‏עומר: אני חושב שעם ספר, וקריירה בליווי כתיבה ועריכה וכל זה, כשזה לא היה - וזה מה שאני מנסה להגיד - שזה לא היה הדבר שהתכוונַנְת אליו מגיל צעיר.

‏רותם: נכון.

‏עומר: אני חושב…

‏רותם: אה, כי באמת שכחתי להגיד שהדבר שהתכווננתי אליו מגיל צעיר זה להיות שחקנית. התואר הראשון שלי הוא בתיאטרון.

‏עומר: אני חושב שגם היית שחקנית אא…

‏רותם: וגם הייתי שחקנית…

‏עומר: נכון, נכון.

‏רותם: במשך שנים לא מעטות, בתחום מחורבן.

‏עומר: ו… שחקנית מאוד מוצלחת, בסדר. ושחקנית מאוד מוצלחת, התחום לא מוצלח. אבל אני חושב שזה מאוד… אני, אתמול, את יודעת, היתה לנו דרך ארוכה, ודיברנו על זה באמת כל הדרך וזה, אני חושב שזה מאוד-מאוד-מאוד מעורר השראה בעיניי. אני… כאילו, אני באמת חושב שהגעת מאוד-מאוד-מאוד רחוק, וכן, לא התחלת, כאילו, לא התכווננת לזה, ואני כן חושב שהרבה מאוד אנשים שמפחדים להתחיל בכתיבה, כי זה מאוחר מדי, כי הם כבר לא זה, כי אתה צריך להיות… ואני בא, ומה אני עושה? אני נותן להם את הדוגמה ההפוכה. אני התחלתי אי שם בגיל…

‏רותם: נכון, זה אני תמיד אומרת לך…

‏עומר: בינקותי…

‏רותם: כן, שאתה לא יכול להבין את המקום הזה.

‏עומר: בדיוק, ואני לא חושב שאני לא יכול להבין, אבל באמת, אתה אומר, כאילו, טוב, הם יכולים להגיד, "טוב, אני לא הוא, אני לא התחלתי בגיל 12, אז אין לי את ה…" ואני כן רוצה להגיד שבעיניי זה מאוד-מאוד-מאוד מעורר השראה, האומץ הזה זה להגיד בגיל 29, "לא, זה לא מה שאני רוצה לעשות בחיים, זה מה שאני רוצה לעשות בחיים."

‏רותם: כן, בגיל 29 הלכתי ללמוד ביבליותרפיה…

‏עומר: בסדר, זה התחלה.

‏רותם: עשיתי תואר שני, אני לא חושבת שזה גיל מוקדם לעשות תואר שני, כן?

‏עומר: כן, נזכיר את העורכת הנפלאה שיש לפודקאסט החדש הזה…

‏רותם: אההה, איזה אישה נפלאה.

‏עומר: איזה נשמה. את יודעת שאני לא יודע להגיד את שם… אני יודע איך לכתוב אותו…

‏רותם: שרה נאור סעת.

‏עומר: לא, אני יודע שהיא שרה נאור, אז זה סעת?

‏רותם: סעת.

‏עומר: סעת, אוקיי. היא אישה נפלאה ועורכת א…

‏רותם: ומוכשרת מאוד.

‏עומר: ומוכשרת מאוד.

‏רותם: אנחנו כה שמחים שיש לנו אותה בחיים.

‏עומר: אבל בואי נזרום, ככה, במעבר טבעי, בשיר.

‏רותם: בשיר.

‏עומר: אל הנושא שעליו התכנסו לדבר עליו, והוא - איך יודעים שהרעיון שלך מספיק טוב?

‏רותם: אה, לא יודעים. אפשר לסגור את הפרק.

‏עומר: [בטון של קריין] תודה לכם שהייתם איתנו.

‏רותם: ושהקשבתם.

‏עומר: תודה שהקשבתם.

‏רותם: בואו. [צוחקת]

‏עומר: מי שרוצה להירשם לתוכנית וקיבל המון טיפים משמעותיים…

‏רותם: ותוכן.

‏עומר: [צוחק] בדיוק. מוזמן לעשות את זה.

‏רותם: …וחושב שהרעיון שלו לא טוב, שיבוא אלינו ולא נדע להגיד לו אם הוא טוב או לא טוב.

‏עומר: את יודעת שהיה לי פעם רעיון לעסק עם חבר, אנחנו כבר לא חברים, אבל מאוד-מאוד אהבתי אותו, ועם חבר, שאנחנו נפגשים עם אנשים בבית קפה, והם ישלמו 500 דולר ואנחנו נגיד להם למה הם דפוקים. זה היה הרעיון, זה המודל העסקי. "בוא אני נגיד לך למה אתה דפוק", ו…

‏רותם: הורים עושים את זה בחינם.

‏עומר: אני יודע, אבל רצינו לעשות את זה. זה לא תופס, זה לא… לא ניסינו.

‏רותם: אנשים לא הגיעו.

‏עומר: לא ניסינו וזה לא תופס.

‏רותם: וגם הפסקתם להיות חברים.

‏עומר: וגם הפסקנו להיות חברים, נכון, נכון.

‏רותם: אמרתם אחד לשני…

‏עומר: אני, אני לא רואה…

‏רותם: התאמנתם אחד על השני וזה הורס יחסים. עלול להרוס יחסים.

‏עומר: …לא רואה קשר בין השניים.

‏רותם: א-הא.

‏עומר: אז עכשיו, בואו נדבר ברצינות, כי אני חושב שזה אחד החסמים הכי גדולים. אתה מסתובב עם… יש לך איזשהו רעיון, לרוב הוא גם רבע אפוי, חצי אפוי, וזה באמת שאלת מיליון הדולר: איך אני יודע? איך אני יודע אם מספיק טוב לספר, איך אני יודע אם זה הדבר שאותו אני צריך לכתוב? כי הרי זה לא כמו פרויקט כתיבה, מה שאנחנו קוראים לו "כתיבה מתפרצת". 800 מילה, 1,000 מילה, 2,000 מילה לצורך העניין. זה… בסדר. זה להתחתן עם רעיון…

‏רותם: כן.

‏עומר: זה… עכשיו, להגיד שאתה… ומאיפה אני יודע?

‏רותם: אני רוצה לשים פה קו, ולהדגיש את ההבדל המגדרי בין גברים שמגיעים אלינו לנשים שמגיעות אלינו, כן.

‏עומר: זה מה שאנחנו עושים?

‏רותם: אני חושבת ש…

‏עומר: אפשר את זה בשיר?

‏רותם: אפשר את זה בשיר. [שרה] אם אתה גבר, אתה בטוח בעצמך.

‏עומר: לא נכון, זה לא נכון.

‏רותם: תראה…

‏עומר: אני מכיר כמה גברים אצלנו שהיו עלה נידף, וכמה נשים שבאמת הגישו את רעיונותיהם החצי-טובים, בביטחון גדול מאוד.

‏רותם: ל… בהכללה גסה, זה לא נכון.

‏עומר: בהכללה גסה, בסדר.

‏רותם: בהכללה גסה…

‏עומר: נו…

‏רותם: שוב, אבל אני רוצה להגיד…

‏עומר: נו, תני את המשנה שלך ונמשיך.

‏רותם: בסוף, בסוף אני רוצה לרדת לנקודה שבה אני אגיד "הכל אותו דבר", אבל. לגברים יש את הנטייה לבוא עם כאילו איזשהו ביטחון, אגב, הוא הרבה פעמים באמת כאילו, צריכים לעשות לו "פָּק" והוא מתפוצץ, אבל באים עם איזשהי הרגשה שכאילו…

‏עומר: זה נכון לגבי גבר בכל… בכל אה…

‏רותם: נכון, נכון, וזה נכון גם בעניין הזה, של… הם באים עם איזשהו רעיון, ומבחינתם הם הביאו עכשיו את רעיון המאה, הם יודעים בדיוק על מה הם כותבים.

‏עומר: יש לציין, רק למקרה ש… רק…

‏רותם: זה לרוב לא קשור אליהם בשום צורה, כמובן.

‏עומר: לא, רק למקרה שמישהו מ… באמת זה… חלקם הגיעו, כן? ולפני שאת מוציאה את דיבתם באופן כללי וגורף, חלקם הגיעו עם רעיונות באמת מצוינים שאמרנו, "וואו!". גם נשים דרך אגב.

‏רותם: נכון.

‏עומר: יופי.

‏רותם: אצל נשים, באופן… בהכללה גסה, אנחנו רואים הרבה יותר היסוס ותחושה של "אני לא מספיק טובה, והרעיון שלי לא מספיק טוב". זהו, זו אמירתי המגדרית בינתיים, יהיו לי עוד, אבל… [צוחקים]

‏עומר: אני לא יודע מתי הפכנו להיות התוכנית הזאת.

‏רותם: היא… אני חושבת שהתוכנית הז… זה כמו…

‏עומר: אני רוצה לציין, אגב, שאני זנ…

‏רותם: זו לא התוכנית הזאת. אין תוכנית…

‏עומר: שאני זה שלמד מגדר, כן?

‏רותם: אני אישה.

‏עומר: אני יודע.

‏רותם: אין תוכנית כזאת, זה לא עניין של… זה, הדבר הזה נכנס בכל דבר, והוא נכנס גם בזה, ואני חושבת שאנחנו יכולים להצביע על הבדלים גם בין גברים ונשים, בדרך שבה הם מקבלים כתיבה, תופסים כתיבה, זו המילה? תופסים כתיבה, ובדרך שבה הם תופסים את עצמם.

‏עומר: אני כן אגיד…

‏רותם: כן?

‏עומר: אני כן אגיד שאני מבין מה את אומרת. הגיעו אלינו המון נשים עם רעיונות פנטסטיים, והגישו אותם בכזה חוסר ביטחון, כאילו מדובר ברעיון הכי גרוע שמישהו אי-פעם שמע…

‏רותם: כן.

‏עומר: ותכף אנחנו הולכים, לא יודע מה לעשות להם. מה שרק מחזיר אותי לשאלתי המקורית - לא משנה - גבר או אישה, איך אתה יודע שהרעיון שלך מספיק טוב?

‏אני יכול להגיד, למשל, שבנעוריי קראתי ספר ששינה את חיי. אני תמיד אומר שהסופרים האהובים עליי זה ניק הורנבי ודאגלס אדמס, והם כמובן באמת… ג'וזף הלר, וזה באמת תמיד השלישייה שאני מציין בכל זה, אבל האמת שהכותב שהכי השפיע עליי זה ויליאם גולדמן. הפעם האחת ב"הנסיכה הקסומה", לא הסרט, הספר, שהוא באמת מאסטרפיס מצחיק וחכם וחם וכריזמטי נורא, שבאמת מושתת על יכולת, מצד אחד לקדם על עלילה וזה, אבל יש לו עוד ספר, שנקרא "מסעותיי בהוליווד", [כך במקור] וקראתי אותו בגלל שמאוד-מאוד-מאוד אהבתי, כנער, את "כל אנשי הנשיא", שזה סרט על פרשת ווטרגייט, ובגלל זה גם רציתי להיות עיתונאי, ותמיד חשבתי שהתסריט שלו מבריק, ושהוא זה, ושהוא פה, ואז בספר הוא טינף על הסרט הזה, הוא שנא אותו, הוא באמת, כאילו, שינו לו שם את כל השורות וזה, והוא באמת, הוא לא רצה לדבר על ה… כאילו, הוא דיבר 55 עמודים, אבל הוא לא רצה לדבר על הסרט הזה וזה, אבל הפתיחה של הספר הזה הייתה מבריקה, והנה אני כאן מתחבר לנושא שאנחנו מדברים עליו. הוא אמר: "מתישהו אתם תשבו בפגישת טלוויזיה, ואיזה בחור מעונב, עם פרצוף זחוח מדי, יגיד לכם 'זה לא רעיון טוב'. ומעליו יושב מישהו שבטוח שהוא יודע שזה לא רעיון טוב, ואם אני…", זה… ובקיצור, הוא מגלגל איך "הנסיכה הקסומה", ואף אחד לא אוהב אותו ואף אחד לא זה, והוא אומר "בבואכם לתעשייה, תזכרו את המשפט הבא: 'Nobody knows anything'". הם רק צריכים להתנהל בביטחון שהם יודעים. Nobody knows anything, ואני חושב שלקרוא את המשפט הזה בגיל 17, באמת שינה את חיי [רותם מהמהמת] מהקצה אל הקצה, כי ישבתי בהמון ישיבות טלוויזיה, כולל באמת ב"לחוץ חתונה", שניסה בהתחלה להיות סדרת טלוויזיה, ולא הצליח. ואני יכול אחר-כך לספר את הסיפור הזה, ואיך בסוף…

‏רותם: ואיך בסוף זה כן הצליח ונהיו דברים קולנועיים.

‏עומר: ואיך בסוף זה כן הצליח, אבל לא, אבל באמת, כאילו, הבוז שפסלו אותו, זה מן… ובגלל זה אני כן רוצה להגיד, אני חושב שההמשך הוא, "Nobody knows anything, but you". ככל שאתה יותר אוהב את הרעיון הזה, ויותר בטוח בו, ויותר…

‏רותם: מאמין בו.

‏עומר: זה לא רק עניין של מאמין. אני… אנחנו תמיד… זאת אומרת, אני תמיד אומר, ואף אחד לא מסכים איתי, שכתיבה היא עניין, היא עניין פי… היא גם עניין פיזי. יום כתיבה טוב, הרי האצבעות שלך זורמות וזה, וכשמשהו לא עובד, אתה מרגיש את האצבעות חורקות והגוף קצת יותר כבד. הרי כשקורה לך משהו טוב, או משהו שאת ממש רוצה לספר למישהו, ואת רוצה להתקשר ולהרים טלפון, יש איזה משהו כזה פה בבטן שבוער, נכון? שחייבים לספר אותו. ואנחנו מתחברים לאנרגיה הזאת, לא כל-כך משנה מה הסיפור, כשבן-אדם בא, והוא ממש-ממש-ממש רוצה לספר לנו את הסיפור שלו, אתה מקשיב. אתה מקשיב. כשהוא לא נראה משועמם מהתחת מהסיפור של עצמו והזה… אז אתה מקשיב. ואני חושב שאולי זה הדבר הראשון שהייתי רוצה להגיד על רעיונות. בסופו של דבר, סליחה על הרוחניות שכרגע יוצאת לי מהפה, זה גם אנרגיה. זה גם אנרגיה. כשבסופו של דבר אנחנו מתחברים לכמה בן-אדם רוצה לספר לנו את הסיפור הזה…

‏רותם: אנחנו מאוד רואים את זה בסדנאות, כשאנשים מגיעים, ואנחנו כבר לומדים לזהות זיוף. ובאמת לפעמים אנשים מספרים איזשהו סיפור-על, וכאילו ברור שהם מנסים לבנות סיפור טוב. עכשיו, אנחנו עוזרים…

‏עומר: ולהרשים את הקהל.

‏רותם: לאנשים לבנות סיפור טוב, אבל… או לקלוע למה שאנשים מחפשים.

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: ואז אנחנו אומרים, אבל איפה את? עכשיו, לפעמים זה גם, זה מתחבר לי לעוד דבר, שלפעמים אנשים באים עם איזשהי אמירה, ואז האמירה הזאת נורא חשוב להם להביא אותה, ואז הם כאילו ממציאים עליה סיפור, והם בטוחים שהסיפור הזה טוב.

‏עומר: צריכים להגיד שבדרך כלל זו אמירה קצת נורא כללית. "צריך להציל את כדור הארץ", "ילדים זה נפלא"…

‏רותם: "אנושות זה נורא".

‏עומר: כן, "אנושות זה נורא".

‏רותם: כן. אבל אני חושבת שאנחנו גם לומדים… עוזרים להם למקד על מה באמת הם מדברים. וזה גם מעלה לי את הדבר הזה שאני לא זוכרת אם דיברנו עליו או לא, שהרבה פעמים אנשים באים עם הדבר שהם כאילו רוצים נורא-נורא לכתוב עליו, ולספר עליו, להגיד, "אני רוֹצה לכתוב על טיפולי פוריות, זה נורא-נורא חשוב לי, זה… עברתי את זה שנים, וזה חשוב לי להכניס את זה ולדבר על זה, זה הסיפור, זה מה שהגיבורה שלי עוברת".

‏עומר: רוצה לספר, כן, עכשיו. נכון.

‏רותם: ואז במהלך הסיפור אנחנו מבינים שזה סיפור אחר. יש לנו עכשיו מישהי שכותבת ספר מאוד-מאוד מעניין על א… ועושה דרך מאוד מעניינת, על ילדים, שכאילו, משפחות שכולות, ילדים של… ממשפחות שכולות. והיא הגיעה אלינו ורצתה לספר את סיפורה כבת שכולה, אביה נהרג במלחמת יום כיפור, היא הייתה ילדה קטנה, וזה סיפור מאוד יפה, ובאמת אישי, שהיא עשתה לו הרחקה מאוד יפה, והיא התחילה לכתוב אותו, ואז, בעצם מתוך העבודה איתה, היא הייתה צריכה לצרף שם עוד דמות, והדמות… והיא אגב לא ידעה אם זה רעיון טוב או לא רעיון טוב, אבל זה היה הדבר שהיא נורא-נורא רצתה לכתוב עליו.

‏עומר: בדיוק. אני, אז אני חושב שזה באמת הדבר שרגע צריך לעצור ולהתמקד עליו. יש אנשים, וזה בדרך כלל גם הרעיונות הכי טובים שבאים אלינו, ואי-אפשר לעצור אותם. אני גם זוכר, אגב, מקרה, כאילו, אנחנו תמיד מספרים על איך…

‏רותם: כן.

‏עומר: אנחנו הצלחנו וזה וזה, היה לנו מקרה של מישהי ש… וואו, זה היה לפני כמה שנים כבר, כשעוד היינו לא טובים, סתם. [רותם צוחקת] לא, היא, כאילו, אנחנו ניסינו לכוון אותה לאיזה משהו שהיה נראה לנו יותר מעניין, והיא התעקשה לספר על סבתא שלה, ואנחנו אמרנו לה: "לא", ו… אא…

‏רותם: על סבא שלה.

‏עומר: סבא שלה? אני לא זוכר.

‏רותם: סבא שלה.

‏עומר: ו… אא…

‏רותם: ואמרנו לה, אה, הנה, היא כותבת על סבא שלה…

‏עומר: נכון!

‏רותם: במקום לכתוב עליה.

‏עומר: נכון, ובעצם היא כותבת על עצמה. ולא, בסוף הסתבר שיש לה סיפור מעולה, וההתעקשות שלה לספר אותו כמו שהוא…

‏רותם: נכון.

‏עומר: …גרמה לנו, כאילו, כל הכבוד לנו, כן? אבל גרמה לנו להגיד, "וואלה, טעות".

‏רותם: אבל זה מה שנקרא עמוד שדרה של כותב, כי אני חושבת שזה… אבל זה גם אחד המדדים, כי כשבן אדם א… זה לא רק כאילו קשור לרעיון שלו, כי אנחנו כן צריכים ללמוד גם להיפרד מרעיונות או ממחשבות שאנחנו בטוחים שזה הדבר, ואנחנו חייבים לאחוז בזה. אנחנו צריכים להיות פתוחים בתהליך, להגיד, אה, אולי בעצם זה לא ממש על זה, אלא למשל - אני רק אסגור את הסיפור ממקודם - על, כן, משפחה שכולה וזה, אבל בעצם על הקשר שנוצר עם האח, כאילו, על איך שני אחים במשפחה שכולה, איזה קשר נהיה ביניהם. וזה הפך להיות הסיפור על זה, שוב, עם הרקע, עם כל הרקע. אבל אני חושבת שזה אחד הדברים שאנחנו מאוד רואים, וזה עמוד שדרה של כותב. כשבן-אדם יודע בדיוק על מה הוא רוצה לכתוב, נורא-נורא קשה להזיז אותו מזה. לפעמים אנחנו מנסים, וזה חלק, שוב, גם אנחנו באים עם סימני שאלה, אנחנו לא באים עם סימני קריאה. משתדלים, ואנחנו מניחים סימני שאלה על כל מיני, כל פעם שיש סימן קריאה, זה המקום להפוך אותו לסימן שאלה בעצם.

‏עומר: אני חושב שזה הדבר שהכי קשה להחזיק אותו, ככותב. ה-להיות המטורף היחיד שמאמין. אתה מסתובב עם רעיון, שגם, את יודעת, בוא… אתה לא יודע איך הוא יראה בסוף, אין לך שמץ של מושג איך הדבר הזה הולך להיראות, ואתה מתחיל להריץ אותו, כזה בקטנה, על אנשים, ולא תמיד התגובות הן טובות, ואתה לא יודע אם הדבר הזה הולך להתקבל, ואם מישהו הולך למצוא… וגם אם הוא כן יתקבל להוצאה, שזה כאילו… אתה לא יודע אם מישהו הולך, קהל, הולך למצוא בזה, ולא משנה, ה… אני חושב שזה גם, אגב, סוג של מבחן. כמה אתה באמת רוצה את ה… עד כמה אתה מוכן להחזיק את זה לגמרי לבד, עד שיבוא קהל ויחזיק את הדבר הזה איתך. כי קהל לא יכול להחזיק רעיון. זה הבאסה בכל הדבר. תמיד בהרצאות שואלים אותי, אם אני רוצה זה… אני יכול לספר להם את הרעיון שלי? אני יכול לשלוח להם שלושה פרקים ראשונים? לא, אתה לא.

‏רותם: לא.

‏עומר: לא, אתה לא. מה שההוצאת ספרים רוצה זה לדעת שיש פה בן-אדם שאמר Fuck it, אני כל-כך מאמין ברעיון שלי שאני הולך לכתוב את כולו, ולשלוח להם אותו, ושהם יראו בדיוק מה החזון שלי, כי אי-אפשר להיכנס לתוך הראש שלך.

‏רותם: אי-אפשר לדמיין, נכון. אבל…

‏עומר: ולראות את החזון הזה.

‏רותם: כן.

‏עומר: וקהל יכול להגיד רק בסוף, "אה, זה נפלא". או לא משנה, לא נפלא, אבל לא חשוב. זה נפלא, אבל מי שצריך להחזיק את כל הדבר הזה, זה אתה. והרבה פעמים אנשים, אגב, גם את רעיונותיהם הטובים, זונחים לטובת איזשהו רעיון אא…

‏רותם: שיתפוס.

‏עומר: שיתפ… משהו שיתפוס, חדש יותר, איזה קרקע בטוחה, פתאום איזה משהו נראה, פתאום מתחילים לדבר כמו אא… אגב, לא מדברים ככה בתעשייה, אבל כאילו הם בתעשייה עשרות ש… זאת אומרת, [בלגלוג] "תשמע, עכשיו מחפשים רומנים רומנטיים, אני יודע שה…"

‏רותם: כן.

‏עומר: "…ספר שלי לא יתפוס" ו… אני חושב שאת עברת את זה, אני מנסה להוביל לשם.

‏רותם: אני, אני, כן.

‏עומר: אני חושב שעברת את זה עם הספר שלך.

‏רותם: אני חושבת על עצמי מאוד, אני עוד עוברת. אבל אני חושבת על עצמי, [עומר צוחק] וגם אני חוש… לא, גם על הרגע הזה שבו… אבל שנייה, אני רוצה להגיד גם, אני אגיד את זה אחרי. אני באתי אליך עם רעיון שהולך איתי כבר המון-המון-המון זמן.

‏עומר: המון שנים.

‏רותם: המון שנים.

‏עומר: המון שנים.

‏רותם: מאז שאני ילדה. ושוב, כן דיברנו על זה באחד הפרקים, אבל אני אגיד את זה בכל זאת עוד פעם. הייתי ילדה שקוראת המון-המון ספרים, וגם הייתי מלכת הכיתה. איכשהו אני צריכה תמיד להסביר למה הדבר הזה בכל זאת הולך ביחד, אבל Fuck it, זה הלך ביחד, זה מי שאני. גם הייתי תלמידה טובה, גם מאוד אהבתי לקרוא ספרים, הייתי בורחת לספרייה, וגם, כן, לא היו לי…

‏עומר: כגבר סטרייט שאוהב קומדיות רומנטיות, אני חושב שאנחנו חולקים את ה…

‏רותם: את החוויה, את הדיסוננס הזה.

‏עומר: את החוויה של… כן, את הדיסוננס של אנשים.

‏רותם: אז… ולא מצאתי את עצמי בספרים. לא מצאתי את הדמות שלי בספרים, ואם היא הייתה, אם הייתה מלכת כיתה, או הילדה המוצלחת או הזה, היא תמיד הייתה דמות מאוד-מאוד שטוחה, שכולם שונאים, והיא צריכה לעבור את התיקון ולהפוך לבן-אדם טוב וזה, כי כאילו כולם, רוב הספרים… עכשיו זה מצחיק, כי אתה אמרת לי "כן, כי סופרים לרוב הם אנשים דחויים". [צוחקת]

‏עומר: נכון. כי סופרים לרוב, הם אלה שזה…

‏רותם: אבל בתור…

‏עומר: מי כותב ספרים? אני…

‏רותם: אנשים שיושבים לבד עם עצמם…

‏עומר: כן.

‏רותם: לא מזמינים אותם לשום מסיבה…

‏עומר: נכון.

‏רותם: אז הם כותבים ספר.

‏עומר: אז א… כותבים.

‏רותם: ולכן הם התחילו לכתוב בגיל 12. אני הייתי עסוקה בדברים אחרים בגיל 12, אתה יודע. [צוחקת]

‏עומר: נו, בסדר.

‏רותם: אבל אני חושבת ש… ואז באתי אליך ואמרתי, זה מטריף אותי מאז ועד היום. למה תמיד החנון…

‏עומר: אבל את חשבת…

‏רותם: והילדה הדחויה…

‏עומר: אבל את חשבת…

‏רותם: והזה… הם הכוכבים?

‏עומר: אבל את חשבת שזה לא רעיון טוב. ישבנו בבית קפה.

‏רותם: לא, ישבתי וסיפרתי לך את זה לא כי חשבתי שזה לא רעיון טוב. כי הרגשתי שזה, שזה חתרני. שזה כאילו, אוקיי, כנראה מישהו יודע משהו יותר טוב ממני, כי אם כל הספרים…

‏עומר: אם אף אחד לא כותב את זה. מממ…

‏רותם: כן, אם אף אחד לא כותב את זה, ואם כל הספרים הם כאלה, וגם, אתה יודע, כביבליותרפיסטית, אני יודעת את הערך שיש לספרים האלה, גם לספרי ילדים יותר קטנים, מכאילו, אתה יודע, "טרופותי". כאילו, העכבר הקטן שהולך ביער ומנצח את החיות הכי מפחידות וזה, כי יש לו איזה אמונה פנימית וכוח פנימי והוא חכם יותר מהם, הוא תחמן יותר מהם, זה כאילו, זה, הנרטיב הזה הולך גם בספרי ילדים וגם בספרי נוער, זה כאילו… ואז להגיד, אוקיי, יכול להיות שבאמת זה המהות של ספר, וגיבור צריך להיות, לעבור את התהליך מלהיות דחוי וזה, ועד שכאילו כולם מבינים איזה מיוחד ואחר ומקובל הוא בעצם, ואין לזה מקום. ואז אתה אמרת לי "וואו, זה מדהים. אף פעם לא חשבתי על זה וזה מדהים, את צודקת וזה מדהים, ותכתבי את זה", ואני…

‏עומר: ועבדת על ספר אחר בכלל בזמנו.

‏רותם: נכון, נכון, שאני אחזור אליו. אבל אני חושבת שזה הדבר שאנחנו גם נותנים לאנשים בליווי. כי אנחנו לרוב מסתובבים לבד עם הרעיון שיש לנו…

‏עומר: וזה קשה.

‏רותם: אתה אומר, אתם מנסים אותו על אנשים וזה, הרבה אנשים לא מנ… אני לא ניסיתי אותו על אנשים.

‏עומר: זה קשה.

‏רותם: לא ישבתי ואמרתי כאילו לאנשים, "אה, אני מתה לכתוב ספר על מלכת הכיתה", וזה, הרגשתי שזה לא מתאים להגיד את זה בכלל. שזה בכלל לא משהו ש… א', להגיד בכלל, "אני רוצה לכתוב ספר" זה תמיד נשמע יומרני, וגם להגיד, "אני רוצה לכתוב על מלכת הכיתה", ואז כאילו, יסתכלו עליי ויגידו לי מממ… את מי זה יכול לעניין?

‏עומר: אני רוצה, אני רוצה להגיד, על לנסות את זה על אנשים, אל תנסו את זה בבית. אני פעם…

‏רותם: כן.

‏עומר: פעם ראשונה, אחרי "לחוץ חתונה", הלכתי למן איזה כנס סופרים של סטימצקי, או מן כזה מפגש של סופרים ומוֹכרים, ואיזו מוֹכרת, שנורא אהבה את "לחוץ חתונה", שאלה אותי, "על מה אתה עובד?" וסיפרתי לה, אז קראו לזה "משפחה בקְרוּז", או לא זוכר, זה לא היה "כולם לחייך" בשום דרך.

‏רותם: כן.

‏עומר: והמבט בעיניה…

‏רותם: המאוכזב.

‏עומר: וואו, מה… וואו! וואו, זה היה באמת…

‏רותם: כי איך אתה לא כותב ספר המשך ל"לחוץ חתונה".

‏עומר: זה גם נכון, אבל לא משנה, אבל סליחה, לא, רק אמרתי כאילו שאנשים מנסים וזה, כן, זה לא בהכרח… מה שניסיתי להגיד זה לא… גם אגב, ניסיתי עכשיו על קהל שלא מכיר אותי, אבל היה את שני הספרים החדשים, וגם…

‏רותם: גיחוך כזה.

‏עומר: לא, כי צריך ללמוד עוד…

‏רותם: ודווקא אצלך יש סינופסיס טוב, כי אתה כאילו…

‏עומר: כן, אבל צריך ללמוד איך לספר את זה, וצריך זה…

‏רותם: אני…

‏עומר: אבל אני כבר יודע את זה עם הרעיון שלי.

‏רותם: אבל אתה יודע מה? אני חושבת שאתה בטוח ברעיונות שלך, אני לא חושבת שצריך ללמוד איך לספר את זה…

‏עומר: אני לא בטוח.

‏רותם: שצריך ללמוד איפה לספר את זה.

‏עומר: אני לא חושב שאני בטוח ברעיונות שלי. אני חושב, אני נמצא במקום שאני מרגיש שאני לא יכול לכתוב… זה גם קשור להשוואות, ולקנאת סופרים, וכל מיני… אני לא יכול לכתוב משהו אחר, הרעיון שלי עכשיו, זאת אומרת, ברור לי שהוא [בהיסוס] לא רציני כמו, כאילו, אם תנסי לראות איזשהי, לצורך העניין, התקדמות, לא תראי אותו. זאת אומרת, ביקורות מאוד לא יאהבו אותו, לצורך העניין, בדיוק בגלל הסיבה הזאת.

‏רותם: כן.

‏עומר: [בקול שקט] אבל זה מה שבא לי לכתוב. ואני כן נמצא במקום שלוקח כמה זמן להגיע, לא מבחינה מקצועית, או זה, פשוט מבחינת ה…

‏רותם: הביטחון…

‏עומר: כאילו, אמרו לך כל-כך…

‏רותם: אבל הביטחון גם מושתת על דרך.

‏עומר: אני חושב שאתה… אני חושב כשאתה מתחיל אומרים לך לא, וזה שובר אותך, וזה מרסק אותך, וכאילו זה, ובאמת אמרו לי 670 פעם "לא", על 630 רעיונות, ובסוף אתה אומר, "אוףףף, אני פשוט אכתוב מה שבא לי", [צוחק קלות] כאילו…

‏רותם: כן. אני חושבת שזה גם פקטור של ביטחון עצמי וגם של גיל, בסופו של דבר, וכאילו, להגיד "את השראה", ו"התחלת לכתוב מאוחר", אז זה גם אחת השיחות שיש לנו, להגיד, אוווקיי. אבל כאילו, אבל אני חייבת שזה יצליח. אין לי עכשיו עוד 700 רעיונות, ולראות אולי הם יצליחו, כאילו, אני חייבת שזה יצליח. כבר אני עושה את זה, ואני…

‏עומר: אני לא מסכים איתך לגבי הרעיונות. אני חושב שאת… ש…

‏רותם: לא, יש לי עוד רעיונות, אבל…

‏עומר: ברור שיש עוד רעיונות!

‏רותם: כן. ועם זאת, זה מאוד-מאוד… אני במקום של להגיד, זה מאוד-מאוד מפחיד, להגיד, הלכתי עם הרעיון שלי עד הסוף, ועכשיו מבחן התו… מבחן ה…

‏עומר: אז אני כן…

‏רותם: זה בידיי, מבחן התוצאה.

‏עומר: אז אני כן אגיד עוד שני דברים קצת פחות באוויר, וקצת יותר פרקטיים…

‏רותם: כן.

‏עומר: כי אנחנו בכל זאת גם רוצים לתת את זה. אני כן מעביר כל רעיון שלי איזשהי… הרי בנינו אא… בסופו של דבר, "אינעל הבוק"…

‏רותם: מודל. כן.

‏עומר: כן, מושתת על איזה מודל, שאני בניתי לאורך שנים, של כאילו, לנסות להבין אם סיפור יכול לעבוד, ואפשר למשוך אותו עד הסוף.

‏רותם: נכון.

‏עומר: ואני רוצה להגיד לך שיש לי רעיונות שנשמעים לי [בשקט], כל רעיון שלי, כמובן, [רותם מגחכת] אבל יש לי רעיונות שנשמעים מדהימים, ואתה מעביר אותם דרך המודל הזה, ואתה אומר, "אה, לא… לא, זה יקרוס באמצע, כמו…" וזה מערכון ל"ארץ נהדרת". זה חמוד, זה גֶאג. כאילו, זה לא…

‏רותם: כן.

‏עומר: זה לא מחזיק סיפור, אין בזה… והמודל הזה הוא נורא חשוּ… זאת אומרת, בגלל זה כל הזמן אנחנו אומרים שכתיבה היא עניין מנטלי, וזה וזה וזה, אבל גם העניין הפרקטי. גם ה-לדעת ולהבין איך סיפור עובד, וכל הכללים, וכל החוקים, וכל הזה כדי לדעת אם… בסופו של דבר זה, סיפור הוא קצת נוסחה. יש לו חוקים ויש לו זה, ואתה יכול לשחק איתם, ואתה יכול להפוך אותם, אבל אתה צריך לדעת אותם.

‏רותם: כן, אבל גם זה מג'יק בסוף, כי יש איזה… זה צריך להיות כתוב טוב, וזה צריך להיות, לעבור נוסחה והכל נכון. בסוף, אבל, שספר יוצא, כאילו, על מי הוא ייפול, ואיזה הד יהיה לו בעולם, יש…

‏עומר: זה לא קשור.

‏רותם: זה ה…

‏עומר: אני לא מדבר על אם…

‏רותם: החל…

‏עומר: הוא יצליח מסחרית…

‏רותם: כן.

‏עומר: מסחרית אף אחד לא יכול… אם הוא אוהב… אתה יכול להביא אותו עד הסוף. יש לי רעיונות שנשמעים לי מדהימים, ואני מתחיל לכתוב אותם, ושלושה פרקים ראשונים, וזה אגב, אני חושב שקורה להרבה זה… ואני, את יודעת, לפעמים… על אף שאני כן מסיים את שני ספריי החדשים תוך שלושה חודשים מעכשיו, שזה ברור שזה מה שהולך לקרות.

‏רותם: [בלגלוג] בטח.

‏עומר: ברור. יש פעמים שאני כאילו אומר לעצמי, די! אני מנוסה, אני לא צריך תכנון, אני פשוט… זה רעיון כל-כך מדהים, אני אזרום איתו. ואז בפרק הרביעי, אתה נתקע ואתה אומר, נִיָההה, כן.

‏רותם: כן.

‏עומר: והדבר השני שרציתי להגיד ועכשיו… אני חושב שככל שאתה יודע, אבל זה כבר עניין באמת של כאילו, כתיבה היא בסופו של דבר מסע לתוך עצמך, ואני כותב סיפורים, זאת אומרת, אני בורר אותם, אני יודע מה רעיון טוב ומה לא, לפי זה שאני יודע כבר מה התֵמה הרגשית שלי. לא משנה כמה אני אנסה להתרחק מזה, ולא משנה כמה אני אנסה לברוח מזה, תמיד אני אכתוב על ה… עכשיו המבוגר, אבל המבוגר האאוטסיידר, שמסתכל על העולם מבחוץ, ומנסה להבין מה זה…

‏רותם: גבריות…

‏עומר: רומנטיות…

‏רותם: מה זה משפחה…

‏עומר: גבריות…

‏רותם: מה זה זה. כן.

‏עומר: מה זה משפחה, מה זה זה. וזה היה דווקא… אשכול נבו, בספר "הראיון האחרון", שכתב, שבאמת כאילו, אפרופו נורא זה… הוא אומר, 'אני יכול לכתוב סיפור על חייזרים, ועל…' אני לא זוכר את הציטוט המדויק, כן? חייזרים וזה וזה וזה, בסוף יצא שכתבתי על אהבה בלתי אפשרית. ו…

‏רותם: כי לכולנו יש את התמה הזאת שאנחנו תמיד שבים אליה.

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: כן.

‏עומר: ואתה קורא את כל הספרים של ניק הורנבי, כל פעם עלילה אחרת, על דמות אחרת, בסוף זה על בן-אדם אובססיבי שכאילו זה, ואתה אומר, אה, אנחנו מתעסקים כל החיים עם משהו אחד, וכנראה מנסים לחקור אותו.

‏רותם: אנחנו גם לא באמת… אנחנו נשארים אותו בן-אדם. אנחנו יכולים לכתוב בדמות אחרת, ולכתוב סיפור אחר, ובגוף שלישי ובגוף ראשון, ועל העולם הזה ועל העולם הבא וזה, בסוף אנחנו אותו בן-אדם…

‏עומר: אז לפעמים…

‏רותם: והבן-אדם שאנחנו זה מה שבא לידי ביטוי בסיפור.

‏עומר: אז לפעמים עולים לי רעיונות באמת נהדרים. פעם אני זוכר שקראתי איזה כתבה בעיתון, על מקרה ב… אני לא שוכח את זה, אבל זה אדיר, על מקרה בברזיל של רצח משולש, ונכנסו שני שוטרים, והעד היחיד שיש להם זה תוכי מדבר.

‏רותם: או מיי גאד.

‏עומר: זה העד היחיד במשפט, זה מי שנשאר בחיים כדי לראות את הדבר הזה, ועכשיו, בשם אלוהים, איך אתה חוקר? וזה באמת, מקרה אמיתי, שעקבתי אחרי החקירה הזאת במשך שנים.

‏רותם: אוי, זה קורע.

‏עומר: וזה, עכשיו, שוב, אני אומר, זה לא באמת יושב על התמה הרגשית שאני מתעסק איתה. זה סיפור טוב, כי זה סיפור טוב, obviously זה…

‏רותם: אבל זה יכול להיות סיפור קטן בתוך סיפור גדול יותר, כן.

‏עומר: כן, זה חמוד, אבל אני לא יכול להרכיב מזה ספר, כי זה לא יושב, אלא אם כן אני אכתוב בתור התוכי האאוטסיידר. [רותם מצחקקת] אבל אני חושב שאתה כן צריך לבדוק במה אתה מתעסק. זאת אומרת, על מה זה יושב, על מה הסיפור. מאחורי כל רעיון, מאחורי כל "יש לי רעיון", בסופו של דבר, יושב איזה משהו שמחכה לצאת, איזה…

‏רותם: אני רוצה גם לדבר על זה שאנשים באים לפעמים, כאילו בלי רעיון, שהרעיון שלהם הוא… ואז אנחנו צריכים להסביר להם ולהגיד "מסע לתוך עצמה איננו תהליך, זה לא סיפור". היא…

‏עומר: לא, את זה תצטרכי להסביר, כי זה רק אנחנו מבינים על מה את מדברת.

‏רותם: כי רק אנחנו מבינים. אנשים לפעמים מגיעים בעצם ללא רעיון, הם עברו דבר בחיים.

‏עומר: מה שנדמה להם שהוא רעיון.

‏רותם: מה שנדמה להם שהוא רעיון.

‏עומר: היא עכשיו בדיוק…

‏רותם: אבל הם אה… היא…

‏עומר: התגרשה, ועכשיו היא הולכת לסדרת פגישות אצל הפסיכולוגית.

‏רותם: זה באמת…

‏עומר: במסע לתוך עצמה…

‏רותם: פיצ… פיצו…

‏עומר: תגלה…

‏רותם: באמת, אחד הפיצוחים שאנשים מגיעים איתם ואומרים [מקישה באצבעות] "יש לי את זה…"

‏עומר: אבל זה המנגנון…

‏רותם: "כי אני יודעת מה הולך לקרות, אני הולכת להיפגש עם פסיכולוגית".

‏עומר: אבל זה המנגנון שאני מדבר עליו, זה דבר נטול עלילה.

‏רותם: נכון.

‏עומר: כשאתה מעביר דבר דרך מודל, אתה רואה את הבעיות שלו. זה בדיוק מה שמפיל רעיונות.

‏רותם: ואז אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו עושים זה לא מפילים להם את הרעיון, אלא אומרים, אוקיי, אנחנו עוזרים להם למצוא את הסיפור בתוך הדבר הזה. כי מישהי שהתגרשה עכשיו, ועכשיו היא הולכת לסדרת פגישות אצל הפסיכולוגית שלה, ומסע לתוך עצמה, לגלות מי היא באמת, או איך היא עכשיו מתחילה את חייה…

‏עומר: אני גם רוצה להגיד שהרבה אנשים מאוד מתבססים על הסרט ה… הספר האחד שהצליח לעשות את זה, וזה "ימי שלישי עם מורי".

‏רותם: נכון.

‏עומר: ולהגיד להם, תשמעו חבר'ה, "ימי שלישי עם מורי" היה הברקה, אגב, כי אף אחד לא עשה את זה עד אז, וגם, היה לפני 30 שנה.

‏רותם: גם.

‏עומר: עבר זמן.

‏רותם: וכן, יש את א… "את צריכה לדבר על זה עם מישהו", [כך במקור] אבל זה מנקודת המבט של הפסיכולוגית, והמטופלים שעוברים אצלה. וזה…

‏עומר: אה, אבל באמת, זה… "את צריכה לדבר עם מישהו" [כך במקור] כל-כך מלא בעלילה. זה…

‏רותם: זה מלא בעלי… הוא מלא בעלילה, בעלילות.

‏עומר: בסדר.

‏רותם: הוא מלא… הוא מחזיק כי הוא באמת, הוא מביא מנקודת מבט אחרת על הדבר הזה, לא משנה. העניין הזה של לשבת אצל פסיכולוג, שאנחנו חווים אותו כבני-אדם.

‏עומר: כמשהו מאוד משמעותי.

‏רותם: יושבים ואומרים, "וואו, זה מטורף כמה אסימונים נפלו לי, ואיך הסיפור הזה, ואיך היא חיברה לי את הדברים. אני רק צריכה לכתוב את זה וזה יעניין את כל העולם." not, זה לא מעניין. זה, שוב, זה מעניין כתוכן. עכשיו, את עברת תהליך מדהים, עכשיו בוא נכתוב סיפור, ונשר… והסיפור ישרת את הדבר שאת רוצה להגיד.

‏עומר: אני חושב שלפעמים אתה צריך להזכיר לסופרים שה… באמת, You had one job, והיא לספר סיפור. [צוחק]

‏רותם: אז בוא נגיד גם רגע משהו על רעיונות לא טובים. מותר להגיד. משהו על רעיונות לא…

‏עומר: אני, אני, אני…

‏רותם: סליחה…

‏עומר: אוקיי.

‏רותם: כי אני חושבת שזה התייפיפות…

‏עומר: לא, אז אנחנו… אני חושב שאנחנו מאוד שונים.

‏רותם: להגיד כל רעיון הוא רעיון טוב…

‏עומר: לא…

‏רותם: אם הוא יושב על מי שאתה באמת. לא.

‏עומר: אני לא חושב שכל רעיון הוא… אני לא חושב שכל רעיון הוא רעיון טוב, אבל טוב, בואי נריב, בואי נתווכח.

‏רותם: מכות.

‏עומר: אני לא חושב… כן. כי בניגוד למה שעשינו עד עכשיו, שממש הסכמנו על כל מילה. לא, אני לא חושב שיש ל… א', אין לך, אין לה, אין למישהו את הזכות לבוא לבן-אדם אחר… הייתי עושה את זה בהתחלה, הייתי שומע רעיונות והייתי אומר, תשמע, זה רעיון פח, כאילו…

‏רותם: נכון, סליחה על הניסוח.

‏עומר: אני לא, את א…

‏רותם: אז בוא ננסח את זה…

‏עומר: וזה יהיר וזה חצוף…

‏רותם: אז סליחה.

‏עומר: ואתה גם לא יודע.

‏רותם: אז סליחה, אז בוא ננסח את זה שוב. זה לא עניין של רעיונות לא טובים. להגיד איזה רעיונות הם חסרים, כאילו, זאת אומרת, מה… שזה בעצם לא נחשב רעיון, זה נחשב מנוע, אוקיי? כי לפעמים בן-אדם… אנשים באים עם מנוע…

‏עומר: אי-אפשר…

‏רותם: לדבר על שינוי, על משבר גיל 40…

‏עומר: אי-אפשר להגיד ל…

‏רותם: על גירושים, על שינוי קריירה.

‏עומר: אי-אפשר להגיד לאנשים, "בכתיבה אנחנו עובדים עם דראפטים", ואז להגיד להם, "אבל תשמע, ברעיון, [מקיש באצבעות] You have to nail it כאילו ב… בפעם הראשונה".

‏רותם: לא, אבל אני רוצה רגע לפתוח את הדיון הזה, כי אנחנו לפעמים גם רואים רעיונות מאוד טובים, שאנחנו אומרים, וואו, זה רעיון מעולה, ואז הכותב או הכותבת מתחילים לכתוב, והדבר הזה לא ממש מניע, ואז אנחנו מבינים שזה יושב על מנגנון רגשי שהכותב לא בהכרח מכיר. והוא צריך עכשיו, הוא מנסה לג… שוב, זה הדבר שאמרנו בהתחלה…

‏עומר: זו תמה רגשית, אבל.

‏רותם: הוא מנסה לגייס את ה… לדבר שהוא רוצה להגיד, הוא מנסה לגייס לאיזשהו סיפור שהוא לא באמת הסיפור שלו.

‏עומר: יש את ה… אני לא זוכר, באמת, זה אחד הסופרים הגדולים, אבל אני לא זוכר מי אמר את זה, ש… אה, המינגווי נראה לי, 'כתוב את מה שאתה מכיר', וזה נכון, זאת אומרת, אנחנו רואים את זה כל הזמן. עכשיו, יש גם את האלה שיגידו, ויגידו, "לא, אתה צריך להתרחק ולהמציא, ודווקא כשאתה מביא מחוץ לעולם שלך…" אבל אני כן צריך להגיד שאת צודקת, וכשאנחנו רואים, אני חושב שכבר אנחנו יכולים לדבר מניסיון של שנים, ולהגיד, כן, כשבן-אדם מביא רעיון מדהים, אבל מאחוריו בעצם אין איזה…

‏רותם: מנגנון רגשי אמיתי שמפעיל אותו, שהוא באמת יכול להביא מעולמו. עכשיו, אנחנו הרבה פעמים בליווי, שוב, כמובן שאנחנו לא מגיעים למקום שאנחנו אומרים, טוב, נקסט, זה לא עובד. אנחנו מנסים לזהות, כי בסוף כשיש דרייב לכתוב משהו, גם אם זה אמירה, אני רוצה, נורא דחוף לי להגיד משהו על החיים, ועכשיו אני ממציאה איזשהו סיפור, אנחנו מצליחים לגרום לאנשים ב… שוב, כשהם מתמסרים לתהליך, וכשהעבודה נעשית, לזהות על מה באמת הם כותבים, וזה לא תמיד משנה את הרעיון, כמו שזה באמת אולי משנה את הגיבורה, או את המהלך העלילתי, ואנחנו באמת מצליחים לבנות סביב הדבר הזה משהו אמיתי, אותנטי.

‏עומר: כשאת… אני תמיד סקרן לגבי זה, כשאת מטפלת, טיפלת, מטפלת באנשים, לא שהפסקת, פשוט זה… [צוחק]

‏רותם: כן, פשוט בכובע אחר.

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: כן.

‏עומר: כשאת מטפלת באנשים בכתיבה, את יודע… זאת אומרת, האם את יכולה לתת למישהו כלים, אפילו אחד, שניים, לזהות בעצמו איפה הדבר שלו חסר תמה רגשית, ואיפה הוא יכול להסתכל על הרעיון שלו ולהגיד, אוקיי, אבל יש פה משהו?

‏רותם: קודם כל, זה מאוד שונה בליווי כתיבה לטיפול. מה זה מאוד שונה? השינוי הוא שבטיפול אני, גם אם אני רואה משהו, אם אני מזהה משהו, אני לא יכולה להגיד אותו למטופל. אני צריכה לגרום לו להגיע לזה לבד, להבין ת'זה, ואז אני אדבר, למשל, על קפיצות שיש בתוך הטקסט. מקומות שבהם אני מגיעה לאיזשהי נקודה וקופצת נרטיבית כאילו למקום אחר, ואז אני אומרת, חסר פה, חסרה פה פסקה או ספר שלם, [מצחקקים] בין הדבר הזה לדבר הזה. ואנשים לפעמים, שמה בעצם מתחבא הדבר שהם באמת רוצים להגיד, והוא מוסתר. זה בעצם לקרוא את מה שלא כתוב. איך אני יכולה לקרוא…

‏עומר: בן-אדם יכול לעשות את זה לעצמו?

‏רותם: אני חושבת ש…

‏עומר: או שזה blind spot שיש לנו?

‏רותם: זה לא blind spot, אני חושבת שכשאנחנו מלמדים אנשים עריכה עצמית, ואנחנו מראים להם, אני מראה להם איפה… את המקומות האלה, הנה פה, כאילו, יש קפיצה, ואז, ושואלת את השאלות הנכונות, הם אומרים לי: "מה? איך ידעת? זה מטורף, איך את יודעת? איך את יכולה לראות את זה?" ואני אומרת, אני כבר יודעת לעשות את זה, ואני מראה להם איך עשיתי את זה, הם יכולים אחר-כך לזהות את זה אצל עצמם. עכשיו, תראה, אני יכולה להגיד רק על עצמי, מבחינת אם אני יכולה לעשות את זה על עצמי. אני כתבתי ספר, ואז הגשתי אותו לעצמי לעריכה, ועצמי אמרה לעצמי, [עומר צוחק] "חמודה, את חושבת שסיימת לכתוב את הספר? לא. יש עליו המון עבודה, כי יש פה המון דברים שאת דילגת עליהם", ו… אז להגיד, כן, אפשר לעשות את זה.

‏זה עניין של עבודה, של הסכמה. להוריד דווקא את ההיבט הביקורתי של הדבר, ובאמת להסתכל על זה באופן מאוד מקצועי. כאילו להגיד, אוקיי, חסר לי פה משהו, סתם, לי, בספר שלי, אמרתי, "אוקיי, הקלתי עליה, והפכתי את הדילמה שלה למאוד פתירה, כי החיים פותרים לה אותה לבד", ואז מה עשיתי בזה? לא הצבתי אותה מול הדילמה האמיתית שהספר הזה מביא. ואז אמרתי לעצמי "חמודה, עשית לגיבורה שלך פה חיים קלים מדי, בואי תקשי עליה". אני חושבת שאנחנו… שאנשים… אנחנו גם מאוד רואים את זה, שאנשים במהלך הליווי עוברים גדילה מאוד גדולה, גם ככותבים, בטח כאילו, כבני-אדם וככותבים, ומצליחים לראות את הטקסט שלהם גם בעיניים נקיות, ולהגיד, "אני יודעת שעוד לא הגעתי פה לדבר שאני רוצה", וזה לוקח זמן…

‏עומר: כן.

‏רותם: זה לוקח זמן של כתיבה בשביל לזהות את המקומות שאנחנו חוסכים מאיתנו.

‏עומר: ובכל זאת לקח לך הרבה זמן להיות בטוחה ב"מלכת הכיתה", ולהגיד, כן, אני הולכת על זה, כן, יש פה משהו, כן. הרי כשאת סיפרת לי את הרעיון, זה באמת היה, אני… אולי אני זוכר את זה… זאת אומרת, רוב הסיכויים שאני משלים שם עם איזה פרטים אממ… אבל אני כן זוכר שהיית ממש באיזה טון שקט כזה, [אומר בקול חלש] "יש לי עוד רעיון".

‏רותם: נכון.

‏עומר: "והוא… אני כבר כמה שנים מסתובבת איתו", [בהתפעלות] וזה היה רעיון פצצה! אמרתי…

‏רותם: כן. גם, קודם כל הייתי כאילו נבוכה מזה שזה ספר נוער. ידעתי שזה ספר נוער, והרגשתי שאני כאילו, שזה מי אני, שמלווה עכשיו ספרים וזה, רוצה לכתוב, כאילו זה היה נשמע לי יותר קל. ואני חושבת שאחד הדברים שאתה אמרת לי, "זה לא הולך להיות לך יותר קל מלכתוב ספר למבוגרים", כאילו ספר נוער צריך להכיל את כל הדבר הזה. כאילו מין… היה שם מלא דברים. היה שם חוסר ביטחון ברעיון, וגם כאילו לחשוב שאני אולי דווקא הולכת למקום קל מדי. אבל אני חושבת שברגע ש… שוב, זה גם דבר שאפשר להגיד, שסדנת ליווי מהסוג שאנחנו עושים, או כל אחת אחרת, יכולה לתת את הדבר הזה, להגיד, "יש לזה מקום". בואי נתחיל את הדרך, נלך את הדרך, ואז נראה אם זה עובד.

‏עומר: אני תמיד אמרתי שהדבר הכי יפה שהסדנאות שלנו יכולות לעשות, וגם מה שאני רוצה לעשות, זה להגיד לבן אדם "תניח את התיק. אני אחזיק בשבילך את ה…"

‏רותם: כן.

‏עומר: אתה תתקדם.

‏רותם: כן.

‏עומר: אתה תתקדם. אני אחשוב בשבילך, אם זה טוב, אם זה לא טוב, אם זה לא…

‏רותם: [מרימה את הקול] ואני לא אהיה ההוצאה.

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: אני לא יגיד, "תביא לי את הדבר הגמור…"

‏עומר: בדיוק.

‏רותם: "…ונראה מאיפה אתה מתחיל ואיפה אתה גומר, ואז אני אגיד לך אם עבר לקטורה או לא עבר לקטורה, כן טוב, לא טוב." אני…

‏עומר: לא, כי אני יודע כמה לפעמים צריך…

‏רותם: נעבור את כל הדרך ביחד.

‏עומר: צריך מקום רגע להוריד את התיק שנייה ולהגיד לבן-אדם אחר… "אה, קח. סחוב את זה אתה לרגע." [צוחק]

‏רותם: כן.

‏עומר: ואגב, זה המקום שבו גם חברים טובים, לצורך העניין, עוזרים. אחד הדברים… אמרנו מקודם לא לספר לאנשים אחרים ולא זה, אבל אני כן רוצה קצת לעשות איזה overrule, ואני כן חושב שזה מה שניסיתי להגיד. זה כן בסדר לספר לחברים או למישהו שאתה כן סומך עליו, או בטח במסגרת מקצועית של סדנת כתיבה, שזה באמת, ככה אתה מבדיל בין אנשים מקצועיים לבין אנשים שסתם עושים חלטורה…

‏רותם: כן.

‏עומר: ואומרים, [בלגלוג, מדבר מתחת לאף] "אה, לא, נעשה כמה תרגילים." הדבר הזה של לא להחזיק את הרעיון הזה לבד, של למצוא עוד מישהו ש… אבל אני צריך ל…

‏רותם: שותפים לדרך, כן…

‏עומר: אני צריך להגיד, לחוץ…

‏רותם: כי זה מסע מאוד בודד.

‏עומר: "לחוץ חתונה" הוחזק לבד. המון שנים הוא הוחזק לבד.

‏רותם: אני חושבת… רוב הסופרים יספרו שהספר שלהם הוחזק לבד, וזאת תהיה אמת, אנחנו הצלחנו לייצר מערך שלא קיים, שלא היה קיים לפני זה. להגיד לאנשים, 'בואו עם הרעיון שלכם…'

‏עומר: 'הלא מעובד שלכם'.

‏רותם: '…הלא מעובד שלכם, עם ה-passion שלכם, ואנחנו נעזור לכם להפוך את זה לספר.'

‏עומר: אבל אני באמת חושב שאם בן-אדם יכול לשאול את עצמו, תקשיב, אני עכשיו אומר לך שלוש שנים, אתה מדי פעם מספר את ה… אף אחד לא הולך להגיד לך שזה רעיון טוב. אתה היחיד שחושב שזה רעיון מוצלח. אתה הולך על זה בכל זאת? ואם התשובה היא כן, אז נדמה לי שזה בסופו של יום, כל מה שאני הייתי רוצה לדעת על הרעיון שלי. ככה באמת, ככה אני שואל את עצמי, בסופו של דבר, גם אם זה לא… הרי גם עכשיו, "אהבה ראשונה פעם שנייה", שזה הספר החדש שאני עובד עליו, גם התחלתי ל… גם סיפרתי לך אותו בחוסר ביטחון נורא גדול, וגם אמרתי לך, [בזלזול] "אה… זה אולי, זה מקסימום סרט, זה לא מחזיק ספר, וזה לא…" ודווקא את אמרת, [משמיע צחקוק] "חמודי, יש שם כמה שכבות גיאולוגיות שאתה הולך לחקור שם…"

‏רותם: כן.

‏עומר: וזה. [בזלזול] "אההה, זה רעיון לגאג, וזה רעיון לזה, וזה לא מחזיק, וזה לא פה…" והתחלתי לכתוב את זה, ובסופו של דבר גם… מה זה בסופו של דבר? כאילו, אני מסכם את תהליך הכתיבה, אבל, כן…

‏רותם: כן, אתה באמצעו בערך.

‏עומר: אה, היה לי היום יום כתיבה טוב, אז א… זה.

‏רותם: נכון.

‏עומר: אבל כאילו להגיד, נורא-נורא-נורא נהניתי לכתוב את זה, ואני לא מכיר את התחוש… אני חושב שכשאתה מתחיל לעבוד על רעיון, הוא מתחיל להיות אא… לג'עג'ע כזה וזה, ודווקא רעיונות טובים, ככל שאתה עובד עליהם יותר אתה נדלק עליהם יותר. אתה אומר, [בטון מתפעל] "אה, יש פה דבר, יש פה משהו, יש פה… יש פה עם מה לעבוד."

‏רותם: אז אני רוצה להגיד גם עוד דבר, והוא ממש חשוב לי. ושוב, אני חושבת שזו לא פעם ראשונה שאני אומרת את זה, ועם זאת, חשוב לי להגיד את זה שוב: אין בן-אדם שמצטער על זה שהוא כתב ספר. ואני באמת רוצה לתת דוגמה של אישה נפלאה שעולה לי עכשיו בראש, איזה מישהי שהתחילה אצלנו בסדנאות אונליין, והתחילה לכתוב את הספר שלה, ועל ימיה בקיבוץ, פעם, וליוויתי אותה באופן אישי גם אחר-כך, והספר הזה עבר המון גלגולים, והיא באמת נכנסה שם לעומקם של הדברים, היא עברה גירושים ורילוקיישן, וחזָרה לארץ, ורומן. ובאמת, כאילו היה שם הכול, המון-המון תוכ…

‏עומר: המון-המון דברים.

‏רותם: המון, באמת סיפור חיים. אישה לא, כאילו, כשאת כבר מספרת את סיפור חייך ברטרוספקטיבה. ובסופו של דבר, הספר יצא, וכל הזמן היה חשוב לה לדעת, "את חושבת שזה ייצא?" "את חושבת שזה טוב?" "את חושבת שההוצאה תרצה אותו?" ואמרתי לה, אני לא יודעת. אני חושבת שאת עושה תהליך מדהים, אני חושבת שאת כותבת נפלאה, ואני חושבת שהאומץ שלך להמשיך ולגעת בחומרים האלה ולעבד אותם, ולהיכנס לתוכם ולא לעזוב, זה הדבר. עכשיו, והיא בסופו של דבר סיימה לכתוב את הספר שלה ואמרה לי, "הדפסתי אותו, נתתי אותו לבנותיי, לגרוש שלי, ואת לא מבינה מה זה עשה לי בחיים". ו…

‏עומר: והיא לא רצתה להוציא אותו בסוף.

‏רותם: והיא לא רצתה להוציא אותו בסופו של דבר. היא אמרה לי "אני, לא מעניין אותי עכשיו לבדוק, אני לא בגיל ולא מעניין אותי לשלוח להוצאה - כן ירצו, לא ירצו, ישלחו אותי לעוד עריכה. אני עברתי תהליך תרפויטי עמוק, משמעותי, שעשה לי שלום עם הגרוש שלי" אחרי, אני מדברת איתך, אחרי 30 שנה כאילו. "והוא אמר לי, 'לא ידעתי את הדברים האלה ולא ידעתי שאת רואה את זה ככה'". היא אומרת, "זה פתח שיחות איתם. הבנות שלי, הרגשתי שאני נותנת להם את הסיפור המעובד שלי, על זה שהם היו ילדות וההורים שלהם התגרשו", והיא מספרת להם את מה שהיא עברה, והיום הם כבר בעצמם נשים מבו… נשואות עם ילדים, היא סבתא. וה-closure הזה שלה מול עצמה. ואני, כאילו, שוב, האם הרעיון שלה היה טוב? האם הזה, וכן היה לה חשוב לדעת, את חושבת שזה יעניין מישהו? את חושבת שזה מספיק טוב, שזה מחזיק? בסוף, לסיים את המהלך הזה, אי-אפשר להצטער על זה. אתה לא יושב ואתה אומר, [בזלזול] "אָההה, הייתי צריך להקשיב לעצמי מההתחלה, ולדעת שזה לא רעיון טוב, ולא ללכת על זה בכלל."

‏עומר: אני חושב שהאנרגיה תחזיק. ואני חושב שגם צריך להגיד, יש לי כמה רעיונות במגירה. כולל אחד מהם שלפעמים… שניים, שהולכים איתי עד היום. ואני חושב שאחד מהם עברו, עבר כבר יותר מעשור מאז שחשבתי עליו. שהגשתי אותם לכל גופי הטלוויזיה, ולכל זכייניות הזה, ובחו"ל, וכל פעם ניסיתי להרים אותם, ואף אחד אחר לא… לא… מן, היו כזה כמה שאמרו [ממלמל] ני-ני-ה-ה, אף אחד לא, כאילו, עף על… אני עף על הרעיונות האלה. ולפעמים גם זה קורה, וזה לא אומר אממ…

‏רותם: כן, אבל זה רעיונות לתסריט, זה לא לספר.

‏עומר: לא, וה…

‏רותם: ודרך אגב, אם תכתוב את הספר…

‏עומר: בדיוק. אז אני כן רוצה… אז זה בדיוק מה שבאתי להגיד. יש בעולם הטלוויזיה והקולנוע, באמת, הרבה יותר אינטראקציה… שצריך להגיד, משם אני בא - התחלתי מתסריטאות, רוב השנים אני עובד בתסריטאות, רק עכשיו הטרנספורמציה הזאת בעצם לספרים, בשנים האחרונות זה קרה. ובאמת, אתה כל הזמן… וזה מה שרציתי להגיד על הרעיונות - אתה כל הזמן יושב מול איזה ועדת ביקורת. כי יש הרבה יותר כסף, כי הם רוצי… כי מדובר במיליונים, כי…

‏רותם: כי הם מחפשים רעיונות.

‏עומר: לא, "לא הולך על הכיס", כאילו, כי…

‏רותם: כן.

‏עומר: כן. ושם באמת בוחנים רעיונות, וכל אחד צריך לתת את האינפוט שלו. אז באמת, כדי לבלוט לפעמים, בן-אדם אחר יגיד לך "אה, זה מצוין", אז המממן שלו מעליו יגיד לו, "לא, זה רעיון לא טוב," כי זה מלא פוליטיקה הרי.

‏רותם: כן.

‏עומר: בספרים, הדבר שאני הכי אוהב, זה שאין את זה. אין מישהו שיכול חוץ ממך להגיד… עד שתגיע לעמוד האחרון, להגיד "תשמע, זה רעיון… אנחנו לא נשקיע בזה. זה רעיון לא טוב, זה רעיון פח, זה באמת, זה. אין, אין מי שיעצור אותך חוץ ממך, ושוב אני אומר, "לחוץ חתונה" בגרסתו הראשונה ניסה להיות סדרת טלוויזיה, ולא הצליח, נפל בכל ה… באמת, כולל גלגולים מהמדרגות, וזה… רן תלם, אז שהיה מנהל תוכניות של רשת… קשת, אמר לי "תשמע, זה הרעיון הכי גרוע שאי פעם שמעתי", ויכול להיות, אני מכיר כמה תוכניות שהוא העלה לאוויר, שבאמת נשמעים לי כמו… לא חשוב. וה… בסופו של דבר לשבת לכתוב את החזון, כאילו שלי, כמו שאני רואה אותו, והרגע הזה שהבנתי שאף אחד לא הולך פה לעצור אותי, אין מישהו כאילו… הספר הזה לא היה אז אמור ללכת לשום מקום, לא הייתי חתום עם שום דבר, אבל גם היה בזה המון-המון חופש. תמיד אנשים כאילו, באים בסדנאות ואומרים "תשמע, אבל אני לא חתום, אבל"… כמה חופש יש בזה.

‏רותם: נכון.

‏עומר: איזה אדיר זה! אתה לא חייב דין וחשבון לאף אחד! תפנה ימינה, תפנה שמאלה, תחזור אחורה, תעשה… [צועק] וָּא, איזה כיף זה! ופתאום הרעיון הזה קם לחיים, והדבר הזה שבאמת בספרים אין מי ששם ברקס, לטוב ולרע דרך אגב, אבל זה בעיקר לטוב. ולא משנה, ואחר-כך זה נהיה סרט וכל הדבר וזה, אבל זה לא כי הספר… כאילו, ברור שהספר היה מוצלח ומצליח מסחרית והכל וזה, אבל אני באמת חושב שכאילו נתתי לעצמי הזדמנות לפרוס את החזון שלי, כמו שאני רואה אותו, כמו שאני חשבתי שקומדיה צריכה להיכתב ולהיראות. ואת יודעת משהו? באיזשהו מקום אני קצת חושב שהסרט והספר וכל הדבר, הם פרס על… אפרופו…

‏רותם: על עקשנות.

‏עומר: מה אמרת? על עקשנות.

‏רותם: ועל אמונה והצלחה, נו?

‏עומר: ועל להגיד, "זה היה רעיון טוב". אני ידעתי שזה רעיון טוב All along. וגם אם 1,000 אנשים, וליטרלי 1,000 אנשים שמעו אותו, כולל הסוכן שלי, כולל זה, אמרו, "תשמע עומר, רד מזה." אני, אני, זה…

‏רותם: "זה לא יתפוס".

‏עומר: לא! רענן, רענן שקד, שהוא עד היום באמת אחד מחבריי הטובים, אם לא הטוב שבהם, ושותפי לסדנה שנייה שאנחנו מעבירים, שזה לכתוב את עצמי, שותפנו, יש להגיד, וקרא את הדראפט הראשון של זה, ואמר [נאנח] "אוי… אני… בוא נרד מזה. תעזוב את זה בשקט"…

‏רותם: תשחרר.

‏עומר: כן. "אני לא מבין מה האיש הזה רוצה ממני, ולמה אני צריך לקרוא את זה".

‏רותם: [צוחקת] אני מדמיינת אותו אומר את זה.

‏עומר: כן. [צוחקים]

‏רותם: הוא עוצר באמצע הספר גם.

‏עומר: ואני כן חושב שהדבר הזה של להיות המטורף היחיד שמאמין, שאומר, "אה, זה רעיון טוב, זה רעיון טוב. אני יודע שזה רעיון טוב. אני, לא אכפת לי. אני אשכנע את כל העולם שזה רעיון טוב." ואני באמת חושב שיש איזה שהוא שיעור מדהים, ללמוד… בלקבל את הביטחון הזה, ולהגיד: "יא! ידעתי!"

‏רותם: כן, אני חושבת שזה בכלל קצת גם באיזשהו אופן טיפ לתסריטאים.

‏עומר: או לסופרים.

‏רותם: זה… לסופרים גם, אבל גם לתסריט… לאנשים שבאים כאילו ממקום של רעיונות. זה גם דבר שאסף ציפור פעם אמר לי בסדנת תסריטאות, שאמרתי לו, "אני לא יודעת אם זה רעיון מספיק טוב וזה", והוא אמר לי, "תקשיבי, תכתבי ספר". ה… כמות האנשים שמתערבים לך בתסריט כשאת מגישה…

‏עומר: וָּא, זה בלתי נסבל, אני, באמת.

‏רותם: מרעיון ועד לביצוע, כמות האנשים שמתערבים לך בתסריט היא בלתי נסבלת. לעומת זאת, אם תכתבי ספר טוב ותבואי איתו להפוך אותו לסדרה טלוויזיה, לסרט, לא משנה למה, הוא אומר, היכולת להתערב היא יותר קטנה. כי כבר יש ספר, הדבר הזה כבר נכתב.

‏עומר: אני רוצה להגיד לך…

‏רותם: הוא אומר, "ובספר אף אחד לא יתערב לך, שבי ותכתבי ספר".

‏עומר: אני רוצה להגיד לך שלכתוב תסריט היה בשבילי, זאת אומרת, לעשות סרט, באמת, בקאדר הזה, עם השחקנים האלה וה…

‏רותם: כן.

‏עומר: והבמאי ה… עכשיו, אף אחד לא עשה לי כלום, הם כולם אנשים נפלאים ומקסימים, ו… כמות האנשים, הוא צודק, שבאמת…

‏רותם: כן, כן.

‏עומר: יש להם מה להגיד. וכל אחד רק צריך להגיד כי הוא חייב להגיד.

‏רותם: ויש מי שגם משפיע, ואם הוא אמר, אתה חייב לשנות…

‏עומר: ווואא! שששהה!

‏רותם: כי הוא הבמאי, הוא המפיק, הוא הלא יודע מה. כן, כן. אז אה…

‏עומר: כמה שקט יש בספרים.

‏רותם: כן. בספרים בסוף אתה מחליט - מה העלילה שלך, ומאיפה אתה הולך, ואיפה אתה מסיים, ומה הגיבור שלך יעבור. בסוף אה…

‏עומר: זה בסוף טיפ בנאלי, אבל הוא קל לשמיעה, וכאילו, אתה אומר את זה, ונורא קשה לביצוע. בסוף, אם אתה חושב שזה רעיון טוב, אם אתה… אף אחד אחר, לא יכול… אני מזכיר את ה-"Nobody knows anything". אם אתה חושב שזה רעיון טוב, ובוער לך בבטן לספר אותו, וגם, אני נגיד, כותב רעיון שעולה לי ב-Notes, יש לי Folder כזה, מאז 2014, דרך אגב, של רעיונות לספרים, יש לי מיליון, כאילו זה… ואני אומר אבל, את הטובים אני אזכור. אני עובר לפעמים על התיקייה ואני קורא, ואני אומר, "וואלה! זה רעיון ממש טוב!" אבל לא זכרתי אותו. לא זכרתי שכת… לעומת זאת, יש לי רעיונות שאני מסתובב איתם כבר עשר שנים, ואני לא שוכח אותם לשנייה, ואני יודע שאני אעשה אותם מתישהו. והדבר הזה של לא לוותר, של להגיד, "זה כן רעיון טוב, כי אני רוצה לספר את הסיפור הזה, וככה אני רוצה לספר אותו". וכן להקשיב לאנשים שאומרים לך, "תשמע, הרעיון לא מספיק בנוי, אין בו מספיק עומק, אין בו מספיק זה." אבל אף אחד לא יכול להגיד לך, חוץ ממך, שהרעיון שלך לא מספיק. וזה דבר שכשאתה לומד אותו, בהרבה שנים של תסכול, ואם באמת, כי מישהו אומר לך, והלוואי שמישהו היה אומר לי את זה כשאני הייתי מתחיל, אין מעצור נוסף מלבד עצמך. אתה יכול ללכת…

‏רותם: זה נכון על כל דבר.

‏עומר: נכון, אבל במיוחד ברעיונות של ספרים, זה באמת, השאלה היא עד כמה אני מאמין בסיפור הזה, ואם התשובה היא כן, כן, אני מאמין בסיפור הזה, אני רוצה לספר אותו, אני חושב שבסופו של יום זה…

‏רותם: זה המנוע גם הכי טוב.

‏עומר: כן.

‏רותם: זה המנוע שיוביל אותך לכל דרך. נסיים בשיר?

‏עומר: אני גם רציתי לשאול, [רותם צוחקת] אני גם רציתי לשאול.

‏רותם: [שרה בקול נמוך] "וסוף לסיפור". [צוחקים]

‏עומר: אז רותם ניר נחמיאס, [מוזיקה מתחילה] אני מודה לך בחום. תודה שהיית.

‏רותם: תודה לך, עומר ברק. שאירחת אותי.

‏עומר: בכיף. בשבוע הבא יהיה פה…

‏רותם: יאללה ביי.

‏עומר: זהו, מה נגיד לאנשים? אה, לכו לכתוב…

‏רותם: לכו לכתוב, ו…

‏עומר: לכו להאמין בעצמכם, ושירו! מדי פעם.

‏רותם: וחפשו אותנו בכל הפלטפורמות.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה