מדברים כתיבה עם עומר ברק ורותם ניר נחמיאס - פרק 6 - תשכחו מכל מה שידעתם על כתיבה - עידו גפן בא להתארח
- רוני גונן שמחוני
- Oct 8
- 40 min read
עידו גפן הוא סנסציה. לא פחות. האיש שהוציא את ספרו הראשון בגיל 25 והגיע עד להוליווד חוזר עם ספר חדש, ״מפעל העננים של גברת לילנבלום״, ומגיע לפודקאסט שלנו כדי לדבר על כתיבה, חקר מוח (אה, כן, זה מה שהוא עושה בזמנו הפנוי) והקשר בין מתמטיקה ליצירתיות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/07/2023.
עידו: אה… לגמרי, יש הרבה נקודות דמיון. [מוזיקת רקע מתמשכת] זה זה גם מצחיק, אני אני כאילו הרבה פעמים חושב שזה הפוך מאיך שאנשים מדמיינים. אני חושב שאנשים מדמיינים חיים של סופרים וסופרות כאיזה משהו אה… בוהמייני פרוע זה… וחיי מדע כאיזה משהו מאוד משעמם, באים כל היום עם המיקרוסקופ ו… ואני חושב שהרבה פעמים במידה מסוימת זה הפוך, כאילו [צוחק], הרבה פעמים לבוא למעבדה ולזרוק רעיונות, ולעשות דברים שלא… אתה לא יודע אם יצליחו או לא, זה זה נראה משהו קצת פרוע. ולעומת זאת הרבה פעמים לכתוב ספר, זאת חוויה של עבודה כמעט, בחוויה שלי, פקידותית, של לבוא בשעה שקבעת לכתוב, לעבוד כמה שעות…
כאילו פעם איזה מישהו אמר לי 'אני רוצה לראות איך נראה יום של סופר'. זה… הוא רצה לראות כאילו מקצועות מעניינים, ואמרתי לו: 'תשמע, זה הולך להיות הדבר הכי משעמם שעשית'.
[מוזיקת רקע מתגברת ומסתיימת]
עומר: נפתח אה… ב… בהתנצלות. רותם לא פה כי היום היא עוברת דירה. ואנחנו…
עידו: דיי… וואוו…
עומר: כן, ואנחנו נאחל לה מעבר קל. אבל יש פה תחליף לא רע, אני חושב, אה… במקומה. האמת שחשבתי על זה בדרך…
עידו: [מתפרץ] אני מסכים איתך.
עומר: ו… ואמרתי עידו גפן, אין לי מושג איך אני מציג, איך מציגים אותך במשפט. אני, הדבר הכי טוב שעלה לי זה - אדם שנקלע לכתיבה בטעות, אממ… בעודו אוכל בורקסים. ו… אה… וספר הביכורים שלו יצא בגיל 25, הפך לסנסציה בינלאומית. אה… הוא, בעקבותיו הפך לסנסציה בינלאומית. אה… כותב תוך כדי שהוא חוקר מוח… איך מציגים אותך?
עידו: אממ… זה… וואי, שאלה מעולה, אני בעצמי לא תמיד בטוח. אני חושב ש'נקלע לכתיבה' זה קצת אה… תיאור לא רע [עומר צוחק]. אה… הייתי בכלל… זה התחיל מזה שהייתי בכיתת מדעים בתיכון ו…
עומר: לגמרי, אתה באת, אתה בא מהקצה השני. אתה בא מהעולם ה…
עידו: כן. תראה, ה… החלום האמיתי שלי הוא להיות שחקן NBA [עומר צוחק]. עכשיו כשזה לא קרה, אני כל פעם כאילו שואל את עצמי איפה הייתי בעולם האלטרנטיבי שבו הייתי זוכה באליפות כרגע, אבל אה… ברגע שזה לא קרה, מצאתי את עצמי מגיע לכתיבה דרך אה… באמת אה… תקופה בתיכון ש שפשוט חיפשתי דרך לבטא את עצמי וזה הגיע משם ו… אחרי הצבא זה התגלגל ו… אה… זהו, והיום אני עושה גם דוקטורט בקוגניציה במכון מוח בניו יורק ו…
עומר: בזמנך הפנוי, יש להגיד.
עידו: אממ… כן, כאילו זה איכשהו דבר הוביל לדבר. כאילו הייתי פה בכלל לפני שנה ב-book tour, אה… הספר שלי יצא באנגלית, לשמחתי, ויצא לי להסתובב פה ולהכיר איזה פרופסורית שככה הגעתי למעבדה שלה בסוף. אז כתיבה מובילה למקומות מאוד אה… משונים ומעניינים. אממ… אבל אה… כן, אז היום זה משולב, גם אה… ספר חדש שממש עכשיו יוצא, אה… וגם אה… עבודה במעבדה.
עומר: כן, צריך להגיד, אנחנו עושים את הראיון הזה… ל… לרגל צאת ספרך החדש, שמייד נדבר עליו. אני, יש לי חור. ניסיתי להיזכר איך הכרנו. וכי בזי… כי בזיכרון שלי, אה… זה קרה בסדנת כתיבה, אבל זה לא קרה בסדנת כתיבה, זה קרה בראיון לטלוויזיה שנערך במק… אני לא זוכר איך הכרנו.
עידו: אני דווקא חושב שהכרנו בארקפה ברעננה. זה כאילו ה…
עומר: כן? וואו. נכון, המקום שבו כתיבה גדולה, המקום שבו כתיבה גדולה קורית.
עידו: שמע, זה בעצם מקום, אשכול נבו קורא לזה 'המקום שבו התחילה אסכולת רעננה'. [עומר צוחק] אמ… למרות שיש רבים שטוענים שעדיף לכתוב במקומות אחרים ברעננה. אבל אה… כן, נראה לי ששם, אולי אה… אולי פשוט מהפייסבוק? אני לא יודע. הספרים יצאו, שלך יצא לפני ה… ההצלחה המדהימה. הסתכלתי בקנאה אה… חיובית…
עומר: כן, ומאז באמת, אני אוכל את האבק שלך עד היום.
עידו: ממש… [צוחקים]
עומר: זה משאיר לי טעם בפה. אממ… אז אה, אה… כן, כן צריך להגיד משהו. אתה באמת בא, בא מ… מהכיוון האחר לגמרי, זאת אומרת אתה המסלול ההפוך אה… לפחות לשלי, של… של כותבים קלאסיים לצורך העניין, של בן אדם שבאמת חלם כל החיים לכתוב ספר ולכתוב בכלל. אה… באמת כתיבה אצלך התחילה כמעט במקרה.
עידו: אממ… כן, תשמע, אני גם אה… לי יש דיסלקציה, אה… וככל שהשנים עוברות, אני רואה גם כמה זה דבר מרכזי בתוך החוויה שלי, גם כאדם קורא וגם אדם כותב. עכשיו כשאני בארצות הברית, אה… הדיסלקציה היא חלק מאוד מרכזי מהחיי היום יום שלי, כי אני מתקשר פה באנגלית כשפה שנייה, שזה בכלל יותר גרוע. אממ… אז אה אני חושב שבאמת אה הרבה זמן כתיבה בכלל הייתה נראית לי משהו לא, לא מושג בכלל. כאילו אין אין סיכוי להגיע לזה. זה בכלל לא היה איזשהו אופציה על השולחן. אה… עד היום, כשאני מסיים לכתוב ספר, כמות אה… שגיאות ההגהה והטעויות שיש לי, אם אנשים היו רואים, אה זה זה מאוד מביך. אה… מה שלשמחתי למדתי שזה לא הדבר הכי חשוב. או לפחות אם אתה מוצא את העורכת הנכונה וההוצאה הנכונה, זה לא הדבר הכי חשוב. אממ…
עומר: זה מסר יפה, חייב להגיד.
עידו: מה?
עומר: זה מסר יפה, חייבים להגיד.
עידו: אממ, כן, כאילו אני אני פוגש הרבה אנשים שאני חושב שמבחינתם הכתיבה אממ… היא גם לא אופציה כי הם הם נתקעים ממש ברמה הכי טכנית של הדבר, שהם מתקשים עם זה בכל מיני רמות ואני לפחות, מהחוויה שלי מרגיש עם הזמן, שבסוף ה… הדבר האמיתי הוא ה… להיות, לספר סיפור. אממ… והכתיבה היא איזושהי טכניקה לבצע את הדבר הזה, טכניקה מאוד חשובה. אבל אממ… יש הרבה דרכים לעשות את זה בצורה אממ… שהיא מאוד לא יודע, לפעמים אני מקליט לעצמי הודעות קוליות וזה חומר גלם שאני עובד איתו, ולי זה מאוד עוזר, כי להקליד הרבה זה קשה לי לפעמים. אז אז כלומר, הרבה פעמים חשוב, יש משהו מטעה במילה כתיבה, כי אתה מאוד עסוק ב… בפורמט עצמו, אבל אני חושב שהרבה פעמים זה פשוט איזשהו דרך אה לעסוק בדבר שהוא לספר איזשהו סיפור, שזה הדבר המשמעותי.
עומר: ובכל זאת נקלעת על הדבר הזה, בוא, בוא נודה.
עידו: כן, כלומר שוב, זה זה הגיע מזה שהייתי אה… אני מצאתי את עצמי ב… בתיכון, רציתי להיות כמו שאמרתי, שחקן NBA. אה ההורים רצו לראות אותי…
עומר: כולנו רצינו. כולנו רצינו באמת.
עידו: כולנו. כולנו…
עומר: אהה… זה באמת לא הוגן.
עידו: לא, תקשיב, אני עד היום, אה… ראיתי את ה…
עומר: לא לא, העניין הוא שאתה בן, אתה בן 30 היום? בן כמה?
עידו: 31.
עומר: 31. אז זהו, אז אני בן 39 וזו שנתי האחרונה בחוזה. [עידו צוחק] אני אני זהו, אני אני באמת, אני חווה את זה קשה. לך עוד יש תקווה.
עידו: תקשיב, אני כאילו, אני ממש חי את החיים המקבילים שלי, של - עכשיו בגיל 31 אני אחרי אליפות שנייה וזה… אבל אה כן, לא, אז חלק מהחלום הזה היה להגיע לתיכון מטרו, שיש שם קבוצת כדורסל מאוד טובה, כמובן שלא התקבלתי לקבוצת כדורסל, ומצאתי את עצמי בכיתת מדעים, ששם גם לא מצאתי את עצמי ומאוד לא אהבתי את זה ו…
עומר: כן, לא מצאת, אתה צריך צריך להזכיר למי שלא שמע קודם אולי - שוב, אתה חוקר מוח.
עידו: כן, לא… לא שתכננתי להתגלגל לדבר הזה וגם זה כאילו אתה יודע…
עומר: גם לחקר מוח התגלגלת במקרה. [צוחק]
עידו: כן, אבל כאילו ממש מצאתי את עצמי יום אחד הולך לאיזה… היה לנו הטיול הראשון של כיתת מדעים היה ללכת לאיזה מצפה כוכבים ברמת גן, ואני זוכר שממש לא רציתי להיות שם, ועלינו למעלה במדרגות, ותוך כדי שעלינו היה איזה מתג שהיה כתוב עליו לא לגעת, ואני, כל ההרצאה, כאילו, היה שם הרצאה על מערכת השמש, וכל ההרצאה אני אמרתי לעצמי מה קורה אם לוחצים על המתג הזה? אממ… ו… כאילו, בסוף זה הדבר היחידי שאני זוכר מאותו אירוע מדעי משמעותי, אבל בימים שאחרי אמרתי לעצמי 'וואי, מה זה עושה?' וכאילו אחד הרעיונות שעלו לי זה שאולי בעצם כל ההרצאה הזאת שדיברו איתנו על מערכת השמש, ואיך יש יום ולילה, זה בכלל לא נכון, והמתג הוא בעצם אממ משמש למשהו מאוד מסוים, וזה פשוט להדליק ולכבות את השמש. אה… ומשם בעצם הגיע הרעיון לסיפור הראשון שלי, עוד לא ידעתי איך לכתוב את זה ושם הגעתי ל… לכתיבה, ניסיתי לכתוב עם וויסקי כי ראיתי שזה מה שהמינגווי עשה, רעיון מאוד גרוע בגיל אה… 15, 16…
עומר: מאוד, מאוד, אני אני, תדע לך שאחרי שניסיתי אני מעריץ אותו הרבה יותר.
עידו: תקשיב, אני לא, אני לא מבין, גם מכונת כתיבה, אגב, ניסיתי.
עומר: וואו!
עידו: לקחתי מהסבא וסבתא שלי מכונת כתיבה, כי אמרתי אם זה טוב להמינגווי זה טוב לי. ברגע שהבנתי שאי אפשר למחוק, כי אתה צריך כזה לעשות איקס על הדבר הזה, אז זה לא… לא עובד.
אבל מעבר ל… לקומיות שבעניין, אני חושב שגם למדתי מזה שכאילו יש איזשהו משהו בשלב, בהתחלה, שאתה מאוד מנסה לכתוב כמו… כמו כותבים או כותבות שאני לפחות מאוד הערכתי וניסיתי לעשות את הטכניקות שלהם, או את הסגנון שלהם. אני חושב שזה חלק מאוד בריא בתהליך אבל צריך גם לדעת לשחרר אותו.
עומר: אבל אבל אני חושב שזה שלב מאוד הכרחי בתהליך. אני חושב שאתה אתה מנסה למצוא את הקול שלך ואתה, אתה יודע, אני לא הלכתי עד להמינגווי, אבל כן עלי מוהר ודייב ברי ניסיתי ודאגלס אדמס וג'וזף הלר. אה… ממש הייתי… ניק הורנבי, ממש הייתי יושב וכותב קטעים שחשבתי שהם שלי ואז גיליתי שהם קופי מוחלט. אה… אני חושב שזה שלב מאוד הכרחי וחיוני בדרך למצוא את הקול של עצמך.
עידו: לגמרי, אני אני מסכים. אני, הסיפורים הראשונים שלי היו סיפורים אה… לא טובים של דוד גרוסמן, בגדול [עומר צוחק], אה… שפשוט הכרתי את הסגנון, את זה, זה פשוט לא היה טוב. אה אבל אני חושב שזה מאוד חשוב, כי אני חושב שזה גם אממ… מלמד אותך בתהליך מה… מה בתוך הדבר הזה הוא בכל זאת יותר קרוב לקול שלך, ומקרב אותך לשם, וגם ברמה הכי טכנית, כאילו לדעת לשלוט על טכניקות וסגנונות ולשחק ולראות ממה נהנים יותר ומה עובד יותר טוב.
וכאילו אני חושב ש… אה… לא יודע, אני… אני… פעם היה לי איזה בן דוד שדיברנו על סרטים, וכאילו, הוא אמר, 'קודם תראה את הקלאסיקות, אחרי זה תראה את הדברים ה… היותר אה מוזרים וזה, אבל תתחיל, תדע כאילו איפה אתה עומד ואז משם תזוז לכל מקום'.
ואני חושב שהרבה פעמים יש משהו גם בכתיבה וגם בקריאה ש… של קודם כל לדעת את המרחב שבו בו אתה נמצא, ואז אתה יכול לבחור לשבור את זה לחלוטין, ולהיות חריג בצורה אחרת, אבל אני חושב שיש משהו במודעות של… של אתה שובר איזשהו נורמה, או איזשהו משהו, שהיא… שהיא חשובה בעיניי. אממ הרבה פעמים אני חושב ש… לפחות אני, בתחילת הדרך, הרגשתי שאני ממציא את הגלגל בכל מיני דברים, וגיליתי שיש סופרים וסופרות שעשו את זה פי אלף יותר טוב ממני וכאילו, יש גם משהו בלדעת שאתה חלק מאיזשהו מרחב מסוים שאנשים יוצרים בתוכו וללמוד מזה.
עומר: אני חושב שאתה מדבר לא פעם על ה… על העובדה שנדמה לנו שמדע ומתמטיקה ו… וכתיבה הם שני עולמות שונים. אבל הם לא. יש יש יש הרבה מן המתמטיקה בכתיבה, ויש הרבה מן היצירתיות במדע. אממ… ו… והם שני תחומים מאוד משיקים, זאת אומרת גם כותבים, יש לנו סט של חוקים שאנחנו מכירים אותו ואנחנו שוברים אותו ואנחנו עובדים איתו. אה זה לא מאוד שונה.
עידו: אממ… לגמרי, יש הרבה נקודות דמיון. זה, זה גם מצחיק, אני… אני כאילו הרבה פעמים חושב שזה הפוך מאיפה שאנשים מדמיינים. אני חושב שאנשים מדמיינים חיים של סופרים וסופרות כאיזה משהו בוהמייני פרוע, זה, וחיי מדע כאיזה משהו מאוד משעמם, באים כל היום אה… עם המיקרוסקופ ואני חושב שהרבה פעמים במידה מסוימת זה הפוך, כאילו. [עומר צוחק]
אה… הרבה פעמים לבוא למעבדה ולזרוק רעיונות ולעשות דברים שלא אתה לא יודע אם יצליחו או לא, זה זה נראה משהו קצת פרוע. ולעומת זאת, הרבה פעמים לכתוב ספר, זה חוויה של עבודה כמעט בחוויה שלי פקידותית, של לבוא בשעה שקבעת לכתוב, לעבוד כמה שעות, כאילו פעם איזה מישהו אמר לי, 'אני רוצה לראות איך נראה יום של סופר'. זה, הוא רצה לראות כאילו מקצועות מעניינים, ואמרתי לו, 'תשמע, זה הולך להיות הדבר הכי משעמם שעשית. אתה הולך לראות אותי יושב מול מחשב חמש שעות'.
וכאילו גם להכיר בחלק הזה, אני חושב שזה חלק מאוד משמעותי. ולגמרי, אני חושב שיש דברים בכתיבה שבסוף הם אממ… כלומר, שוב, אני אני כן חושב שיש המון יצירתיות והמון מקום ל… לדמיון, אבל אבל יש גם בסוף המון פרקטיקות ודברים ש… שנוח…
תשמע, נגיד אחד הדברים שאני מתעסק בהם הרבה במעבדה, זה הנושא של איך אנחנו מבינים נרטיבים וסיפורים, ואיך זה משפיע על מה שאנחנו זוכרים. ואנחנו רואים שיש איזשהם מבנים בכל זאת יותר קלאסיים של נרטיבים, נגיד סיפור ליניארי, עם התחלה, אמצע וסוף, אממ… שלרוב לאנשים יותר קל לזכור. כאילו זה יושב על איזה שהם מנגנונים אממ… מוחיים מסוימים. אפשר לשחק איתם, אפשר לעשות דברים מדהימים עם הדבר הזה. טרנטינו שבר את הסדר הליניארי ועשה עם זה דברים מדהימים, אבל… אבל הוא שבר משהו. אממ… והוא שיחק איתו, גם אם הוא עשה את זה בצורה מאוד אינטואיטיבית. אממ… אני חושב שזה מה שהרבה פעמים מדהים אצל אומנים שהם ב… יש להם, אני מרגיש… פעם הייתי באיזשהי סדנה עם איזה במאי שהיה לו אינטואיציות כל כך נכונות על התנהגות של בני אדם, שהרגשתי שהוא ממש כאילו קרא ספרות מחקרית על פסיכולוגיה וכאילו מדעי המוח, אבל יש פשוט משהו בחקר הזה של האומנות שאני חושב שמלמד אותך גם המון על תובנות והרבה מהדברים האלה אני… אני חושב שגם אפשר לקחת אחרי זה לעולם המדעי.
עומר: כן, כן, אני… אני… אני… אני אף פעם לא מצליח ליישב את הסתירה בין זה שהייתי מאוד מאוד מאוד גרוע במתמטיקה, לבין זה שבאמת אנ… אני, אני לפחות מרגיש שהומור וכתיבת הומור, שזה לפחות התחום שאני חי בו, הוא מתמטיקה נטו. אה… יש מעט מאוד מקום ליצירתיות והרבה מאוד דברים שאתה פשוט יודע איך פאנצ'ים מתנהגים ועובדים ו… וזה. ולגבי השעמום, אני מודה, אני עבדתי עם כמה וכמה יועצים אה… שיווקיים בחיי, אה… וכולם אמרו 'אתה חייב להראות איך נראה היום שלך, אתה חייב'.
עידו: כן…
עומר: ואתה תמיד אומר, 'איך נראה היום שלי? אני יושב, אני לא עושה שום דבר, כלום. אני יושב, אני נאנח מול מחשב…' זה…
עידו: לא… לגמרי…
עומר: זה what I do…
עידו: כאילו אין לך כזה להציג בן אדם שאתה מדבר איתו…
עומר: לא, כלום!
עידו: כאילו לארגן איזה פגישה עם העורכת שהיא תהיה אפקטיבית, אבל אה… לא, זה זה יש בזה משהו מאוד אה… סיזיפי, ואני חושב שזה הרבה פעמים גם ההבדל בין לעשות את זה כתחביב או כאיזשהו משהו fun ל… לעבור לאיזשהו מימד אחר ש… ששוב, כאילו גם חשוב לי מאוד אה… אני חושב שיש הרבה כזה אה… סופרים ו… סופרות שמנסים קצת להאדיר את המימד של ה-סבל בדבר הזה ויכול להיות שמבחינתם זה החוויה. אני חייב להגיד שאצלי יש חוויות, חוויות מאוד כאילו… חלק מזה זה מאוד עבודה אפורה ומשעמם וזה, אבל כן בסוף יש חוויה של משמעות ו… וכיף וכאילו יש גם רגעים מאוד טובים בדבר הזה.
וכאילו אני זוכר שפעם שמעתי את פול אוסטר כזה, שאלו אותו, 'מה היית אתה ממליץ לבן אדם צעיר אם הוא רוצה להיות כותב?' הוא כזה, 'שלא יהיה כותב. זה זה רק רע וזה רק סבל'. ואני לא רואה את זה ככה. כלומר, ואני מת על פול אוסטר ואני חושב שהוא כותב מדהים, אבל, אני חושב שצריך להבדיל בין אה… כיף ואושר רגעי לבין חוויה של משמעות. ואני חושב שהכתיבה, גם אם באותו רגע מסוים היא לא תמיד מרגישה ככה, אה… במיטבה היא כן מייצרת את הדבר הזה אצל אנשים כותבים, וזה וזה משהו מאוד ייחודי בעיניי.
עומר: קודם כל, אני חושב שיש את הדבר הזה בכתיבה שהוא, הוא… הוא באמת ייחודי ל… תשמע, כשזה עובד, אני באמת חושב שאין, כולל כל הדברים שאפשר לחשוב עליהם, אין הרגשה טובה מזו. יש משהו ב… ב… באמת בליצור… עכשיו זה לא הולך כל יום, צריך הרבה להתניע את זה והרבה זה, אבל כשיש את הימים האלה, וככותב יש לך אותם, שזה הולך.
עידו: כן…
עומר: שאתה כאילו בדבר זה זה באמת אה… אה… מהמם, אני באמת חושב יותר מכל דבר אחר. וגם יש, אני לא יודע אם אתה חווה את זה ככה, אבל אני חווה את זה ככה - יש בזה הרבה מהעבודה עם הנפש והרבה מהסתכלות פנימית, ולבוא ולעבוד כל היום עם הנפש על עצמך, אולי, אני לא יודע, יש אנשים שחווים את זה, כמו שאתה אומר, כסבל. אה ולא מזלזל בפול אוסטר, אתה יודע, [בשקט] סופר לא… לא פחות מוצלח מאיתנו [צוחקים]. אה ו… אבל אה… אבל אני אני באמת מוצא איזה כיף זה, זה הזדמנות לגדול, זה הזדמנות להתבונן על עצמך, זה יש בזה אה… זה כמו לבוא למעבדה ובאמת להתחיל לשחק עם הזיכרונות שלך ועם הזה, הדברים שלך, ובגלל זה אני חושב שגם יש הרבה השוואה בין זה לבין מדע.
עידו: לגמרי, אני חושב שיש בזה אלמנט מאוד, במובן הזה, שמאוד מזכיר מדע, במובן הזה של אתה מנסה כל מיני היפותזות, בודק אם הם… ואתה לא יודע כאילו, בתחילת הדרך, אתה לא יודע אם הפתיחה של הספר או הסיפור יעבוד או לא, אתה לא יודע אם עד הסוף העלילה הזאת תסתיים כמו שצריך. כלומר, זה הרבה באמת איזשהו ניסיון וטעייה, וללכת כאילו אחורה וקדימה עד שמשהו עובד. וגם בעבודה במעבדה. רוב הימים הם כאילו, בלי איזשהו אירוע שיא מרשים וכיפי. הרוב זה זה, וכאילו פעם בהרבה זמן פתאום יש איזה פריצת דרך, גם אגב יש אנשים שכאילו המון שנים אין להם את הפריצת דרך.
אבל כאילו אני גם חושב שזה חלק, כאילו גם לכתוב סיפור שבסוף לא תפרסם, זה חלק גדול מהתהליך, כי למדת, כי לקחת, כי זה הוביל אותך קצת יותר קרוב לדבר הבא. ובהרבה פעמים אתה תיקח, לא יודע, בסוף מהסיפור הזה שלא פורסם, תיקח איזה פסקה או איזה שורה, שאחרי זה יהיו רלוונטים. וכאילו… שוב, אני אני כן חושב שהעניין של התוצאה היא חשובה ומבחינתי, כאילו, אני גם מרגיש הרבה פעמים כתיבה זה… זה ניסיון לתקשר עם העולם, ולכן אני כן חושב שהסיפור של בסוף לשים את זה בחוץ ולפרסם, זה… זה חלק בעיניי, זה חלק בלתי נפרד מתהליך הכתיבה, אבל כאילו יש גם את העניין של ה… אממ… לתת מקום באמת ל-playfulness הראשוני הזה של - לא בטוח אם זה יעבוד, לא בטוח אם כן, וכאילו דווקא לעשות את זה ממקום שהוא - 'בוא ננסה'. כאילו, אני חושב שזה כאילו… ה-playfulness, ככל שהשנים עוברות, זה נראה לי הדבר הכי משמעותי בתהליך, ואני אומר את זה כמישהו שדווקא בהתחלה לקח את זה מאוד כזה… זה רק מקצוע! זה רק עבודה! זה חייב להיות מאוד, כאילו, אני חייב לעבוד בבוקר! אני חייב זה, אני חייב לעבוד איקס שעות ביום! כאילו, והיום אני חושב שזה הרבה יותר, אה… שוב, זה מאוד רציני, וצריך לקחת את זה ברצינות, אבל אבל זה גם חייב להיות באיזשהו מידה עם איזשהו סיפוק, כי אני פשוט לא הצלחתי לכתוב בתקופות שזה היה כאילו, רק קשה ולא נהניתי.
עומר: אני…
עידו: אני חושב שגם הכתיבה בסוף היא יותר אה…
עומר: לא, לא, אני… אני גם גם חוויתי את זה. אני כש… כש… לא משנה, אחרי "לחוץ חתונה" והסרט וכל הדבר, אה… אמרתי 'לא, עכשיו אני כותב רציני, ואני חייב לקחת משרד', וזה באמת הייתה תקופה מאמללת בחיי שפשוט גררתי את עצמי למשרד, ואמרתי 'אלוהים', אני באמת צוחק, מה אמרתי, הצרות שלי התחילו כשהתחלתי לצחוק מהבדיחות של עצמי. אתה באמת לבד ובאמת לקחתי מעצמי את כל הדברים שאני נורא אוהב בכתיבה - את הללכת לבתי קפה, לנסות דברים חדשים, לכתוב בעולם, כאילו כל הדבר הזה… אה…
עידו: כן…
עומר: כן, יש בזה הרבה מן המשחקיות ואני תמיד אומר שיש לי מזל שיש לי עבודה שבאמת אני יכול לשחק בה כל היום. אני משחק בסיפורים, אני זה. ואגב, זה מה שגם קשה לרוב האנשים, אני חייב, אני חייב להגיד, זאת אומרת, אתה מצפה שזה יהיה החלק הכיפי, אבל הרבה מאוד, לפחות מהכותבים שאני עובד איתם, באמת נורא מתקשים עם 'לא להצליח'. אנחנו רגילים ש שכישלון הוא, כאילו הוא, עשית טעות, אז עכשיו… אתה אומר, 'לא, זה…', ברגע שאתה משלים עם זה שזה חלק מהמשחק, ולא משנה כמה אתה מנוסה, אתה עדיין תלך לכיוונים לא נכונים, ותחזור ותעשה אלף דראפטים ו… אבל צריך, אני חושב, להיות קצת גם ב-state of mind של מדען כדי כדי להבין אה… אה… שזה לא… זה לא זורם מההתחלה עד הסוף ואתה סוגר אה… ואתה סוגר עניין.
עידו: לא, לגמרי. גם כאילו לפני כזה כמה שנים, כשהייתי נגיד בן 27, כאילו כחלק מהעבודה במעבדה, התחלתי ללמוד תכנות בפעם הראשונה. ו… ובהתחלה, אני מודה, כאילו הפסקתי אחרי שבועיים, כי זה הביך אותי כמה גרוע הייתי, כאילו ברמה של לא הצלחתי להתקין את התוכנה שאיתה צריך להתחיל אה… לתכנת [עומר צוחק]. וזה כאילו כל כך הביך אותי לשאול מישהו, כי כאילו, אני לא רציני שפשוט הפסקתי לאיזושהי תקופה ורק אחרי זה חזרתי לזה כש… כשמצאתי איזה משהו, כי בסוף הייתי ממש חייב את זה.
אמ… ו… וגם, אני חושב שהרבה פעמים הכתיבה… שוב, אני אישית בחוויה שלי - תשאל אותי עוד 10 שנים אולי תהיה לי תשובה אחרת, אני עד היום מרגיש שהחוויה הכי הכי קשה בכתיבה הייתה ההתחלה. כאילו כשרציתי לעבוד על ספר ראשון, ועוד לא ידעתי אם מישהו בכלל יקח אותו, אם תהיה הוצאה של… לא ידעתי איך זה נראה, לא ידעתי איך יהיה התהליך. כאילו… להיות בשלב הזה של האי-ודאות, שבכלל לא יודעים מה יש בסוף הדרך, בעיניי זה הדבר הכי קשה ו… ובעיקר גם כאילו אני ממש זוכר שבהתחלה הייתי כאילו… כותב סיפורים, וכל פעם מתמקד באיזה אלמנט אחר, נגיד 'הפעם אני יעבוד יותר על עלילה'. ואז כאילו הייתי מביא את זה לחברים והם היו אומרים, 'עלילה מעולה, הדמויות לא כל כך'. ואז, מה, שיט, צריך לעבוד גם על דמויות? ואז הייתי עושה עוד סיבוב. אוקיי, יש לי עלילה ויש לי דמויות ואז אוקיי, אבל איפה הרגש? כאילו, יש כל כך הרבה אלמנטים שאני באמת מרגיש שהשנים הראשונות כאילו, אתה יודע, קצת כמו, לא יודע, בין אם מדע ובין אם אימון כדורסל, כאילו זה, זה, הייתי חייב לרכוש איזה שהם כלים כאילו. וגם היום אני מרגיש הרבה פעמים תקוע ויש חודשים שלמים שאני לא מצליח לעבוד, אבל אני חושב שכאילו ההבדל זה הידיעה שכאילו צברתי שוב ושוב מקרים שבסוף זה כן הצליח. לא תמיד, אבל כאילו אני חושב שבהתחלה החוסר ודאות היא 100%, ועכשיו היא קצת פחות. אממ… אבל אין ספק, אני אני חושב שכאילו, זה נורא קשה בכתיבה. אני חושב שצריך באיזשהו מקום לא למדוד את זה תמיד במבחן התוצאה בלבד, אלא גם פשוט בתהליך, האם הייתי שם, האם ניסיתי, האם ניסיתי משהו חדש כאילו, וגם זה סוג של הצלחה.
עומר: וגם זה סוג של משחק, חייבים להגיד, כי אתה כל הזמן מנסה דברים חדשים. אה… אני, אני… אני חושב שהדבר עם כתיבה, וברגע שלפחות אני השלמתי איתו, היה לי הרבה יותר קל, אממ… הוא שבעצם אתה, לפחות אני, מדבר עליי, כן, אני אף פעם לא אהיה טוב בזה. לא במובן שאני לא טוב בזה, אבל תמיד אתה מגלה עוד כמה יש לך לדעת, ועוד כמה זה, וכל ספר הוא משהו אחר לגמרי ו… וכל דבר הוא משהו ואתה אומר, 'יאא, אבל זה גם מה שכיף נורא במקצוע הזה!' תמיד יש לי מה ללמוד. אני אף פעם לא אבוא למשרד ואגיד, 'אהה שוב עלילה עם שני אה… לא יודע…'
עידו: אה… לגמרי. אני כאילו הרבה פעמים מרגיש שבכתיבה יש גם משהו שהוא, כאילו, זה לא עבודה של nine to five, כאילו אני לפעמים מסתכל על החברים שלי בקטע של כאילו, הם עובדים מאוד קשה כשהם עובדים במשרד, אבל כשהם יוצאים הביתה, הם בבית, ויש את היכולת לעשות את ההפרדה וכאילו, בכתיבה אני לא מרגיש את זה. אני מרגיש שתמיד יש משהו, תמיד יש סיפור שמתבשל, תמיד יש איזה תהליך עריכה…
עומר: תמיד מגיע בשלב הכי לא נכון…
עידו: לגמרי. ו… וזה נורא מתסכל, כי זה כאילו להיות בזה 24/7. מצד שני זה גם… שוב, אני חוזר לחוויה הזאת שכאילו, יש חוויה של משמעות בתוך הדבר הזה ויש… וכשפתאום יש איזה תובנה אמיתית גם על הכתיבה, וגם דרך הכתיבה על החיים הרבה פעמים, כאילו בחוויה שלי, אז אז זה מרגיש נורא משמעותי ומספק ו… וכאילו יש בזה משהו שהוא שוב… צריך גם לפעמים להניח לכתיבה, וכאילו אחד הדברים שלמדתי שגם צריך תקופה שלא מתעסקים בכתיבה בהגדרה, כדי לנסות להשתחרר מהדבר הזה עד כמה שאפשר.
אבל כאילו, זה חלק מהתהליך וצריך לקבל אותו ו…אה… ואני חושב שזה גם מה שבסוף עושה את זה יותר טוב, זה דווקא גם… ביום שהבנתי שכתיבה זה לא רק השעות שאני מול המסך, אלא גם, כאילו, השעה שאני הולך. עכשיו אני גר בניו יורק, לפעמים אני כאילו תקוע בכתיבה, אני הולך ועושה שעת הליכה בסנטרל פארק. אני, אם אחרי זה שואלים אותי כמה שעות כתבתי, מחשיב את השעה הזאת בלי לחשוב פעמיים. בהתחלה אמרתי 'וואלה, אני מחרטט את השיטה ומוצא דרך להעמיס שעות ככה על הדרך', אבל היום אני באמת מאמין שזה חלק מהתהליך. כלומר, כי הרבה פעמים בהליכה הזאת יהיה לי את המשפט האחד שאיתו אני אחזור לכתיבה ובלי המשפט הזה לא הייתי יכול.
עומר: אהרון סורקין אמר פעם בראיון, 'אם רק אנשים היו יודעים כמה שעות של עבודה בכתיבה נעשות בשכיבה על הספה!' [צוחקים]
עידו: אה… לא… לגמרי, לגמרי. ואגב, שוב, כאילו, אתה יודע, אני נמצא היום נגיד באיזה מעבדה בניו יורק, שכאילו התחלתי השנה, והחודשים הראשונים היו סביב למצוא את השאלה שאני רוצה לחקור, ואני נורא הייתי לחוץ להתחיל מהר מהר מהר, כאילו יאללה, כבר לעשות משהו מעשי יותר, והפרופסורית שאני עובד איתה, שהיא מדהימה, פרופסור דפנה שוהמי, היא ישראלית, היא כאילו אמרה, 'לא, רגע, אתה צריך את הזמן הזה שנייה להבין מה השאלה, כי… כי אתה צריך למצוא משהו מספיק מעניין שיצלח וכשיהיה לך פחות… יותר קשה ויותר זה, אתה תרצה להמשיך בתהליך'. אני חושב שזה מאוד דומה לכתיבה, במובן הזה שאתה צריך למצוא…
עומר: וואי, לא, אחד הדברים שאנחנו הכי… הכי עובדים איתם עם התלמידים שלנו, באמת, זה תמיד התרגיל שכולם מתחמקים ממנו באופן קבוע והשאלה - 'למה אתה כותב את הספר הזה?' ולא - [בלגלוג] 'כי אני רוצה לראות את עצמי על המדף'. באמת, יש איזה סיבה שאתה מתיישב לכתוב את הסיפור הזה, ואת הדבר הזה, זה תמיד הדבר שהכי קשה למצוא, וזה תמיד איזשהו עמוד שידרה ש… שמחזיק אותך.
עידו: לגמרי, כאילו, אני מרגיש שעם השנים, שאחד הדברים שלמדתי, שהוא מאוד חשוב הוא דווקא לא לק… לא לקפוץ עכשיו לכל רעיון שעולה לי לראש ולעבוד איתו, כאילו יש גם ערך לפעמים לזה, בעבודה של הטכניקה, אבל בסוף, בשביל… לא יודע, עכשיו הרומן שסיימתי לעבוד עליו, זה כאילו תהליך של off and on חמש שנים. כאילו, אני לא חושב שאפשר להתחייב לתהליך של חמש שנים אם… לפחות אצלי, אם אתה… זה לא שאלות שבאמת בוערות בי, וכאילו יש משהו נורא מפתה בל… לקחת את הרעיון הראשון שנשמע טוב, שנשמע שיעבוד, שנשמע ישים, אבל אני חושב שכאילו גם נגיד בעבודה המדעית, הרבה פעמים יש איזה רעיון מאוד גדול על המוח ואיך הוא עובד, אבל הפרקטיקה של היום-יום זה בסוף לתכנת מול מחשב וזה הדבר הכי משעמם שאפשר… באמת, אני השבוע התעסקתי עם עם למצוא תוכנה שתעבוד יותר טוב, כאילו באמת, הדבר הכי…
עכשיו, כשאתה בתוך הרגעים האלה, גם בכתיבה, שהם הרגעים היותר משעממים ואפורים, אני חושב שהידיעה שיש משהו בסוף הדרך שהוא בעל משמעות, זה זה מה שמחזיק אותי לפחות. ואם לא היה לי את הדבר הזה, אני חושב שהייתי נתקע באמצע, מה שקרה לי, גם. בהתחלה, כאילו 95% מהסיפורים שלי לא הצלחתי לסיים בשנים הראשונות.
עומר: אה… תשמע, אנחנו כן נצטרך לדבר קצת על "חוף הים של ירושלים" לפני שאנחנו עוברים לדבר על אה ספרך החדש והסוּפֶּר מרגש, "מפעל העננים של גברת לילינבלום", אה… שזה שם מעולה. אני… אני… אני מודה, אנחנו לא דיברנו עליו לפני, דיברנו בטלפון לפני, אבל לא דיברנו עליו, ואני סוּפֶּר סקרן, אבל בכל זאת, רגע, אני אתן לאנשים שמקשיבים לנו, והם רבים, כך מסתבר…
עידו: בטח.
עומר: מנתוני ההאזנה שלנו. אממ… לא, זה כיף. אה, אפרופו ליצור משהו ופתאום זה פוגש קהל והדבר הזה.
עידו: לגמרי.
עומר: אה… "חוף הים של ירושלים" בעצם יצא כשהיית בן 25.
עידו: כן.
עומר: אני כן אשמח לשמוע קצת על התהליך - ידעת שאתה כותב ספר? לא ידעת שאתה כותב ספר?
עידו: אממ… אני, בגדול התהליך שלי, אני סיימתי את השירות הצבאי והלכתי לעבוד בחנות ספרים אה… ברעננה, אה… מתוך… כאילו, הייתה לי איזשהו… האמת שהתוכנית המקורית הייתה ללכת ללימודים ישר באוניברסיטה, ואז הלכתי והתייעצתי עם מישהו שמאוד סמכתי על… על דעתו וכאילו, אמרתי, כאילו במין כזה, מין ייעוץ קריירה כזה, לאן לעשות בחיים וזה, וכאילו תוך כדי השיחה הוא אמר לי כזה, 'אתה מדבר איתי עכשיו על… לא יודע, להיות עורך דין או משהו, זה לא נשמע לי מה שאתה ממש רוצה להיות…' ואז אני כזה, 'כן, לא, שמע, בגדול אני רוצה להיות… אולי, לא, לנסות להוציא ספר מתישהו, אבל אני קודם צריך חיים מבוססים וכאילו כלכלית ל… זה, ובגיל 30, פחות או יותר איפה שאני עכשיו, אני אתחיל לנסות לעבוד על זה'. אממ… וכאילו הוא אמר, 'אם ה-passion שלך זה זה, וזה בא לך עכשיו, ואתה בדיוק בתקופה אחרי השחרור בצבא, שגם טפו-טפו אתה עוד גר אצל ההורים, יכול להרשות לעצמך כאילו לנסות לעבוד וזה, למה שלא תנסה?'
ואז כאילו באמת, בהתחלה זה היה פשוט לכתוב סיפורים קצרים, לא במחשבה אפילו של ספר, באמת אפילו רק לנסות להשלים, ו… ואחד הסיפורים האלה אה… זכה באיזה מקום שני של התחרות של הוצאת כנרת-ביתן-זמורה, אממ… ומשם באמת כאילו שאלו אותי אם יש לי עוד חומרים ואז כזה, 'בטח!' עכשיו לא היו לי, כאילו, היו לי כמה סיפורים, אבל לא מספיק בשביל ספר, אז אני כזה, 'תנו לי כמה חודשים ואני מסדר את זה. אה… זה ממש הכל מוכן תוך שנייה!'
וכן כאילו הרגשתי, בדבר הזה, שפתאום הייתה לי איזושהי אופציה על השולחן שהיא… אני חייב לקחת אותה בשני ידיים ולנסות לעוף עליה, וגם זה הרבה פעמים אני מרגיש משהו, שכאילו מאוד חשוב בתהליך, ש… לפעמים פתאום יש הזדמנויות שמגיעות שאתה לא מצפה אותם, מצפה שהם יקרו וכאילו, לפעמים לקפוץ על הדבר הזה בלי לתכנן ובלי לדעת לאן הוא יוביל, אני מרגיש הרבה פעמים לקח אותי למקומות טובים. לא תמיד, אבל הרבה פעמים לשנות כאילו… אוקיי, עכשיו תכננתי כאילו ללכת לאוניברסיטה, אז לא, אז דחיתי את הלימודים ועכשיו אני אשקיע את הכמה חודשים וזה…
אה… לשמחתי זה בסוף כן היתרגם לספר שפורסם, ואבל אני חושב שגם אם לא, זה כאילו, אני חושב שהייתי לומד על זה המון. גם על כתיבה וגם על עצמי, וקשה לי לחשוב על ניצול יותר טוב של הזמן שלי אחרי הצבא. אז כאילו מבחינה הזאת אני חושב שזה… זה יצא מדהים. אה… היו גם, שוב, היו תקופות שכאילו אחרי זה דברים הלכו פחות טוב. חשבתי שישר אחרי שהספר יתפרסם, אני ישר יילך לעבוד… הרומן הזה נמצא לי בראש כבר ארבע חמש שנים וזה, כאילו לקח איזה שנתיים עד שאני ממש הגעתי ליישם את זה, אז א… זה באמת היה תהליך מורכב, אבל…
עומר: רגע, בוא בוא נתעכב טיפה על הדבר הזה. "חוף הים של ירושלים" יוצא, הופך מיידי, אני חושב שדיברנו בשבוע הראשון או השני שהוא יצא, והוא הפך להיות רב מכר כבר אז. והיה גם, יש לציין, קיבל ביקורות מאוד טובות שזה קומבינציה מאוד נדירה, אה, שקורית. ו… אה… מייד, אני חושב שבאמת, זה, אני לא זוכר סיפור הצלחה פנומנלי כזה של של ספר ביכורים. אה… נכון, הוא תורגם כמעט מיד?
עידו: אה, "לחוץ חתונה"…
עומר: בסדר, אדוני, כשיהיה לך פודקאסט משלך, אתה תרים לאנשים אחרים. כרגע אנחנו פה כדי להרים לך. אממ… אז בוא, אז אז אז באמת הוא תורגם כמעט מיידית, נכון? לחמש, שש שפות?
עידו: אז זהו, האמת שהתרגום לקח שלוש או ארבע שנים. כאילו לי היה איזשהו חוויה עם הספר, ש… הרבה פעמים בספר יש איזשהי חוויה שהספר יוצא ויכול להיות הרבה רעש כאילו בחודשים שאחרי, ואז פתאום יש איזה שקט כזה. כאילו, בחנויות עוברים לספרים אחרים והקהל עובר, ופתאום היה באמת כאילו שקט של איזה שנתיים, שעדיין מגיעים הודעות של אנשים שכותבים ועדיין באמת, שוב, כאילו אני, היה לי חוויה באמת מאוד מאוד טובה ואני לא יכול להתלונן על הרגע, אבל כאילו באמת באיזשהו שלב גם העולם עובר הלאה למקום אחר. ונגיד התרגום, פתאום שלוש שנים אחרי, הגיעה פתאום הוצאה הולנדית שרצתה את הספר. וכאילו במובן הזה אני חושב שגם מה שאני למדתי, כאילו בדרך די מדהימה, שלספרים יש איזה אורך חיים ונשימה שהוא לפעמים מטורף.
כאילו, אני לפני חודשיים, הספר לשמחתי זכה ב"פרס סמי רוהר לספרות יהודית" בארצות הברית שהוא פרס אה… נחשב…
עומר: מאוד נחשב.
עידו: וכאילו זה שש שנים אחרי שסיימתי לכתוב אותו, עד ש… אחרי שהוא התפרסם בעצם בארץ. אז יש גם משהו בתרגומים שנותן איזשהו אורך נשימה מדהים במובן הזה, ואני חושב שזה גם חלק מהתהליך של לדעת שגם אם עכשיו שקט יותר או כאילו, לא יודע, עובדים על משהו ש… כאילו יש משהו שאותי מאוד ניחם בידיעה הזאת ש… שלדברים האלה יש אורך נשימה והרבה פעמים מתגלים במקומות ש… שלא מדמיינים, וגם פתאום פשוט איזה קורא או קוראת ששולחים לי בפייסבוק הודעה כאילו, על קריאה מאוד משמעותית שהייתה להם שזה בסוף בעיניי רגעי השיא של הכתיבה, כאילו.
עומר: אני חייב להגיד, לא הרבה קוראים יודעים את זה. אני בטח לא הייתי שולח הודעות לסופרים שהייתי מסיים את ספריהם, אבל זה באמת, לקבל הודעה כזאת, זה… זה רגע השיא של סופר. אני לא… אין רגעים שאני יותר שמח שכתבתי ספר כשמגיעה הודעה כזאת.
עידו: תראה, לגמרי. כאילו, קשה לי להסביר עד כמה כאילו, זה באמת, כאילו, אני הרבה פעמים כשאנשים כותבים לי, אני גם כותב להם בחזרה שזה כאילו, זה באמת הרגעים שבשבילם… כאילו שוב, אני חווה כתיבה כבסוף ניסיון לתקשר עם העולם. כאילו, אני מרגיש שהרבה פעמים יש לי תחושות וחוויות ורעיונות שאני לא יודע, הם לא סגורים עד הסוף, ואני לא יודע מה התשובה עליהם, אז אני מתחיל לכתוב אותם, ואז כאילו… אני מנסה לעבד אותם עם עצמי, ואז נורא בא לי להוציא אותם החוצה ולראות איך זה מגיב, וכאילו השלב הזה שבו קורא או קוראת מגיבים לי, בעיניי זה זה כאילו השיא של התהליך הזה, של כאילו, אוקיי, זה הגיע לתודעה, ללב של מישהו… מישהו אחר ומשהו שם נכנס…
עומר: זה לא רק מישהו אחר, אני חושב שמה שבאמת מדהים בזה זה שבא אליך… אני… היה עכשיו שבוע הספר בארץ, ובאמת אני חייב להגיד שלשמחתי אה… הדוכן תמיד מלא, ובאים אנשים לחתימות וזה נורא כיף. ואתה אומר, אני לא מכיר את האנשים האלה, אנחנו בחיים לא נפגשנו, והם פתאום באים לספר לך איפה הם קראו את הספר שלך ואיך זה הגיע אליהם ומה זה עשה להם ומה זה זה ואתה אומר, 'זה קסם! אני כתבתי משהו בבית שלי או בארקפה ברעננה, ומישהו…'
עידו: זה… זה קסם מטורף ואני חושב עליו המון, שכאילו יש משהו ב… כשאתה יוצר יצירה ואז מוציא אותה לעולם ומישהו מגיב אליה, שזה כאילו חותך הרבה מהסמול טוק בדרך, שבדרך כלל יש בחיים הרגילים, כי כאילו אתה יכול להגיע לאיזשהי אינטימיות מאוד קרובה עם עם אדם אחר, אבל אתה צריך לצלוח בדרך שעות של סמול טוק ראשוני של, 'איפה היית ומה אתה עובד ואיפה אתה גר', וזה. כאילו יש משהו בכתיבה שזה דוּךְ לדבר עצמו, שזה המהות של כאילו החוויה האנושית שלך באותו רגע נתון, ובאמת, אני כל פעם כאילו, זה מדהים אותי מחדש הפלא הזה של היכולת…
כאילו אני חושב על זה גם הרבה, מה הרלוונטיות של ספרות בעולם שאתה יודע, יש בו, יש נטפליקס, ואני עבדתי במעבדה הקודמת שלי בתל אביב עם מציאות מדומה ורבודה וזה כזה, טכנולוגיות הכי מתקדמות שיכול להיות שהן סטוריטלינג, ואני חושב שיש משהו בכתיבה שעדיין מצליחה לייצר משהו שהמצלמה הכי משוכללת עוד לא הגיעה אליו, וזה היכולת באמת לחוות תודעה של אדם אחר מבפנים, אה… ואיזשהו מפגש שבו גם הקורא או הקוראת משלימים את החוויה שלהם דרך הדמיון, שאתה יודע, זה כאילו… אם הייתי אומר שיש מכונה שבה אתה נכנס לתוכה ואז זה מקרין את החוויות האישיות שלך, אבל על סיפור שמישהו אחר יצר, זה כאילו, זה מטורף. אה… ואני חושב שעדיין גם היום, איכות צילום הכי טובה לא מצליחה לייצר את החוויה הזאת.
עומר: גם המצלמה לא יכולה, זה… יש איזה אינטימיות שכתיבה מייצרת ש… שאתה שומע את הקול שלך מקריא את זה. זה אין. אני לא חושב ש… אתה צודק. זה הבחנה נורא נכונה. אני לא חושב שזה חוויה שיצליחו לשחזר.
עידו: אה, לגמרי. וכאילו שוב, אני שוב, אני כאילו, אני מהאופטימים. כאילו אני מרגיש שהרבה פעמים אנשים כזה אה שואלים את עצמם, מה הטעם לקרוא ולכתוב בעולמות ש… שיש בהם כאילו המון המון גירויים אחרים, וזה שאלות חשובות וחשוב לעסוק בהם. אני חושב שכתיבה צריכה לשאול את עצמה איך להיות רלוונטית, אבל אני… אני עדיין מרגיש שיש גם המון ספרים ו… ושירה ולא יודע, אפילו פוסטים בפייסבוק שאני קורא וכאילו מחדדים לי משהו על החוויה האנושית שלי ו…
עומר: אני יודע, כן, צריך להגיד שספרים, בשנים האחרונות, זוכים לאיזו עדנה אה גם מסחרית. אה… זה השנים הטובות ביותר עבור ספרים ב-30 שנים האחרונות. אה ואולי זה גם זה.
עידו: לגמרי.
עומר: אממ… שאלה אחרונה על "חוף הים של ירושלים". אה כן אה דיברנו בזמנו גם אה קנו אותם לעיבודי טלוויזיה…
עידו: כן…
עומר: איפה זה עומד?
עידו: אמ… אז באמת אה כמה מהסיפורים… וזה גם איזשהו משהו שלא… לא תכננתי, באמת, זה כאילו לא היה במחשבה שלי וגם לא קרה בשנים שאחרי, אבל לשמחתי אה… כמה מהסיפורים נמכרו אה בשנים האחרונות כאופציות על ידי אה חברות הפקה בהוליווד, שזה גם כאילו הזוי ומופרך ואחד מהסיפורים…
עומר: מדהים, מדהים, זה מדהים. זה לא הזוי ולא מופרך, וזה מאוד מוצדק. כן.
עידו: אמ… כן, אבל אחד מהם נמכר על ידי חברת ההפקה של ראיין גוסלינג, אממ… שאני לא יכול לשתף יותר מזה בשלב הזה, אבל יש דברים אה טובים, וזה גם אגב תהליך ארוך ולוקח זמן, אבל אממ הוא מדהים במובן הזה שכאילו אממ מישהו אחר, גם באיזשהו מקום, מאוד מתחבר ליצירה ולוקח פרשנות עליה וגם, כאילו זה, אין… לדוגמה, הפקות שהולכות בתקווה להתממש בארצות הברית, כאילו תרבות אחרת, עולם אחר, והידיעה ש… שאנשים באמת קראו את זה מהזווית שלהם ומצאו את המקום להתחבר, זה מדהים, וזה גם אה… כאילו, שוב, אני אני חושב שזה מבחינתי… יצא לי גם לדבר עם כאילו אנשים ש… שבחרו ולמה הם בחרו וזה כאילו מלמד אותי גם על הכתיבה שלי, ואיך אני לומד וגם חשוב להגיד בדבר הזה, כלומר אני חושב שגם זה איזשהו משהו שהיום קיים יותר ויותר הנושא של עיבודים, וכאילו אני, מהחוויה שלי באמת, אה… לשמחתי בשנתיים האחרונות יצא לי לעשות כאילו כל מיני דברים בהוליווד ופגישות וזה וכאילו, הרבה פעמים יש איזה דימוי של איזה מקום שהוא ציני ורע, וכאילו רק… ולא יודע, אני פגשתי אנשים מדהימים, באמת, אנשים שכאילו, אוהבי אדם ואוהבי אומנות ורוצים לממש, וכאילו יש איזשהו רעב אמיתי ליצירה בעולם היום, ליצירה ישראלית, וזה כאילו מאוד מעודד וזה דברים שעד שלא ראיתי אותם בעיניים, כאילו לא ידעתי עד כמה הם קיימים וכאילו, גם זה במובן של… כאילו, אני אופטימי, כאילו, אני חושב שיש מקום ליצור ויש מקום אחרי זה להדהד את זה בפורמטים אחרים וכאילו, יש מי שמחכה לקרוא.
עומר: אני חייב להגיד לך, שהחוויה הכי מדהימה שלי ככותב, באמת היום אולי המדהים בחיי, היה כשהתהלכתי על הסט של "עוד סיפור אחד". עכשיו, סרט זה דבר שעובדים עליו 450, 500 איש, שחקנים ומאפרים וזה, ואתה בא ואתה אומר, 'כל הדבר הזה היה בראש שלי פעם'. זה… זה באמת היה כאילו זה, ופתאום אתה רואה את ה… זה זה חוויה מטורפת.
עידו: לגמרי. אני כאילו עוד לא הגעתי לשלב של המימוש, אבל כאילו אני באמת יכול רק, כאילו נורא מעניין אותי גם באמת החוויה שלך שלראות פתאום בעיניים מישהו אחר ש… עובד בשביל להגשים את הדבר הזה שאתה עבדת עליו אה… על המחשב, ולא ידעת בכלל אם יתפרסם וכאילו…
עומר: אם מישהו יקח אותו, אם מישהו ימצא בו עניין… אה, כן. אבל אה… עם כמה שאתה יודע, נדמה לי ש… שמוצאים בך עניין ובאמת קיבלת את כל האישורים, כל ספר הוא… הוא… הוא מתחיל מחדש, אה…
עידו: לגמרי.
עומר: ו"מפעל העננים של גברת לילינבלום" הוא בעצם הניסיון הראשון שלך ל… לרומן, באורך מלא.
עידו: לגמרי. [צחוק קל] ניסיון ארוך שלקח שנים, הרבה יותר ממה שחשבתי. אני חשבתי שיאללה, כאילו למדתי, למדתי את תהליכי הכתיבה, למדתי זה, מעכשיו זה כל שנה ספר והיה מאוד מאוד רחוק מזה…
עומר: אוו, איזה חוויה מתסכלת זאת, נכון? אתה, יוצא לך ספר ראשון ואתה אומר 'כן, עכשיו כל שאני יודע, הכל עכשיו', ו… איזה יודע? הכל תלוי…
עידו: אממ, לא… מהרבה בחינות הרגשתי שזה ללמוד מחדש את ה… את המלאכה והתהליך, אממ, כלומר ב"חוף הים של ירושלים" זה סיפורים קצרים, כשסיפור אחד, הכי ארוך מביניהם, זה זה בעצם נובלה, 80 עמודים, אבל אה… להגיע למצב של ממש לבנות אה… מבנה שלם של רומן. כאילו, אני השנתיים הראשונות של העבודה על הרומן החדש, אממ… היו רק להבין מה אני רוצה לעשות. כלומר, בהתחלה ניסיתי פשוט לכתוב, ובוא נתחיל לכתוב, והרגשתי קצת כמו… לא יודע, טיול בשטח שאתה פשוט הולך לאיבוד כל פעם. ואני הרגשתי שאני לא מצליח לראות את הסוף, ולאן זה הולך, וכל פעם הלכתי אחורה וחזרתי… ובאיזשהו שלב כאילו, הרגשתי שאני צריך שנייה לקחת כמה צעדים אחורה ולראות את התמונה מאוד כללית ו… אה… הסיפור מתרחש ב באזור מצפה רמון, פחות או יותר, וכאילו אני אה… הלכתי פיזית לשם, להתבודד כזה במשך שלושה שבועות לנסות להבין מה אה… מה… מה אני רוצה לכתוב, וחשבתי שאני פשוט אכתוב כל יום, ובסוף זה היה פשוט - שלושה שבועות של רק המבנה. הרעיון. ובסוף יצאתי משם עם מסמך מאוד קצר של שלושה עמודים, אבל הוא לקח אותי כאילו שנים קדימה. כאילו, זה מסמך שאחרי זה חזרתי אליו שוב ושוב.
עומר: הדבר הדבר שאני הפכתי למשימת חיי, הוא הוא הוא ללמד, ביחד עם רותם, תכנון ספרים. את הדבר הזה של באמת, אתה רואה כל כך הרבה אנשים כותבים 15 ו-20 אלף מילה ואז הולכים לאיבוד. כי כי אין, כי אי-אפשר, כי רומן זה דבר שצריך לתכנן אותו. אגב, כמו סרט, אני פשוט באתי מהטלוויזיה, אז זה זה חוויה מאוד דומה במובן הזה.
אה, אז תספר לי קצת על על תהליך התכנון שלך ובעצם מה גילית ו… וכמי שבאמת כתב סיפורים קצרים ולא תיכנן, אני מניח, עד היום, איך הייתה החוויה הזאת בשבילך?
עידו: אממ, אז שוב, אני מרגיש שכאילו, בהתחלה היה פשוט חוויה של, שוב, כאילו גם חשוב לי להגיד שאני מרגיש שבאופן כללי בנושא של סגנונות כתיבה זה כל כך שונה מבן אדם לבן אדם, וכאילו, יש לי חברים וחברות שאני יודע שעד היום כותבים בלי תכנון עד הרגע האחרון ולהם זה מתאים, אני יודע שיש אנשים שצריכים תכנון ברמה מאוד מאוד ספציפית ולהם…
כאילו אני חושב שיש הרבה רמות שונות של לאן אפשר לקחת את זה ואני מרגיש שמה שעבדתי עליו בשנתיים האלה זה רק להבין בכלל מה מתאים לי. כלומר, הלכתי מבהתחלה - בוא ננסה, אורגני לגמרי, יש לי איזשהו רעיון מאוד מאוד ראשוני… אממ, הספר אה… בעצם איך איכשהו, זה בעצם על אישה, אה… שנקראת שרי לילינבלום, שהיא מורה לרובוטיקה ואה היא נעלמת לשלושה ימים, ופתאום מוצאים אותה באמצע המדבר, מחייכת עם אה… יושבת על כיסא עם אה… בקבוק מרטיני… עם כוס מרטיני אממ… ומשקפי שמש וחלוק ו… בניגוד הרבה פעמים לספרי התעלומה, שזה נגמר רע, זה נגמר כאילו טוב מאוד, הנה מצאו אותה והיא לא מוכנה לספר מה היא עשתה ולאן היא הלכה.
אממ וזה הדבר הראשוני שהיה לי בראש. היה לי בראש את האישה הזאת שנעלמת, ומוצאים אותה אממ… כולה מרוצה לגמרי. ולא היה לי שום דבר מעבר לזה, אבל היה לי כאילו וויז'ן מאוד ברור של הדבר הזה, של האישה באמצע המדבר ו… ומתוך הדבר הזה אמרתי טוב, אז בהתחלה אני אנסה בצורה מאוד מאוד אורגנית, לנסות לכתוב על זה, לראות לאן זה הולך ו… והיו דברים שהתפתחו והגיעו, אבל הרגשתי שהגעתי שוב ושוב לאיזה dead end של כאילו, הסיפור לא… לא נמשך מעבר לאיזשהו משהו שלא נגמר, שקצת הזכיר לי את החוויות שלי בהתחלה עם סיפורים קצרים, שפשוט לא… לא הצלחתי למצוא להם סוף.
אממ… ואז באמת כשהלכתי ל… למצפה רמון, כי הרגשתי שאוקיי, אולי הבעיה היא שאין לי מספיק, אני לא מספיק יודע את העולם, אני לא יודע מספיק… הלכתי לשם וכאילו גם, אני אני חושב שאני בא לכתוב, בסוף הייתי שלושה שבועות של לדבר עם אנשים וכאילו, איך שאני מגיע… חושב שיש איזה, לא יודע, אני מרגיש שיש איזה קארמה שאתה בא עם האנרגיה שאתה רוצה ליצור משהו, דברים מדהימים קורים, והגעתי, והתחלתי פשוט לדבר עם אנשים במצפה, ואז הבן אדם הראשון שאני פוגש, הוא כזה, 'אה, כן, אתה אתה רוצה לכתוב סיפור על האזור, אתה בטח באת בגלל ה… הנחיתה על מאדים שהייתה פה'. -'איזה נחיתה במאדים?' ואז הם מתחילים לספר לי שלפני שנה הם ניסו לדמות נחיתה במאדים ב… במצפה רמון, אז הם כזה גייסו אנשים והתלבשו כמו אסטרונאוטים, וירדו לשטח, אבל אז אחרי כמה שעות הם גילו שאין אוכל, אז הם הזמינו פיצה. אז הם כאילו עצרו את המציאות.
וזה כאילו היה כל כך מדהים. עכשיו, זה, ספציפית לא… כאילו לא הרבה מזה נכנס, אבל משהו באווירה, משהו בסיפור הזה, משהו ב-'oh my god, יש פה כאילו דברים מטורפים שקורים!' לגמרי משהו באנרגיה הזאת נכנסה לתוך הסיפור. אה, ו… ואני חושב שכאילו שוב, הרבה מהדבר הזה זה לנסות לזקק מה רציתי להגיד והמבנה של העלילה ו…
עומר: זהו, אני בדיוק רוצה לשאול אותך, כאדם כל כך פורה רעיונות, איך אתה אומר, איך אתה מחליט, 'על הרעיון הזה אני הולך?' יש משהו בסיפור קצר שאני תמיד תפסתי אותו כמשהו בלתי מתחייב. אתה, 'אני אנסה, אני אשחק עם זה קצת. יצא, יצא, לא יצא, נמשיך לבא'. יש משהו ברומן שהוא מאוד… 'לא, על הרעיון הזה אני הולך ולרעיון הזה אני מחוייב', ואז איך החלטת שדווקא על הרעיון הזה אתה מסתער?
עידו: אז אז תראה, א', אני חושב שזה קצת אה… לא יודע, כמו טיול שאתה חשבת שבאת לעשות 2 קילומטר ובסוף יצא לך 40 ולא… כאילו אם הייתי יודע מראש שזה יקח חמש-שש שנים… לא יודע, כאילו, [צוחקים] אני לא לא יודע איך הייתי מסתכל על זה. אני חשבתי באמת שאני נכנס לתהליך של שנה. אממ… וזה היה נראה הרבה יותר ישים וריאלי ועוד שנה אני כבר יספיק משהו אחר.
אה, כאילו, אני הרבה פעמים מרגיש שגם אחד הדברים שגם גרמו לי בכלל לפרסם ספרים, זה חוסר המודעות שלי באיזשהו מקום [צוחק]. כאילו, אני, אה… הספר הראשון, כאילו, באמת לא… לא כל כך ידעתי הרבה על איך אמורים לכתוב, ולא ידעתי גם על על הקשיים שבדרך, וכאילו, אחד הדברים שנגיד קרו, שאחרי שפרסמתי את הספר, אז לקחתי קורסים באוניברסיטה בחוג לקולנוע, וכאילו, היו שם חלק מהמרצים שמאוד דיברו על זה, 'זה ייקח עשור עכשיו עד שתוציאו את היצירה הראשונה שלכם'. טוב מאוד שלא שמעתי את זה כשהייתי בתחילת הדרך, באמת. זה לא הדבר שאני אישית הייתי צריך לשמוע. יכול להיות שיש אנשים שצריכים את האזהרה הזאת והיא חשובה ו… וכאילו, אני מכבד את האמירה שכאילו צריך לקחת את זה ברצינות, אבל, אני מרגיש שאם אני בתחילת הדרך היו מפחידים אותי כל כך לזה, זה לא הדבר שהייתי צריך. הייתי צריך לא לדעת כמה זה קשה וקשוח ו… ולהיכנס דווקא באיזשהו תהליך של חוסר מודעות משווע לתוך הדבר הזה, וככה אני מרגיש גם עם הרומן. אממ… אז הרבה, במובן הזה זה פשוט ללכת עם איזשהו חוויה אינטואיטיבית של משהו שאני מרגיש שעובד.
אני כן יגיד שאני מרגיש שהרבה פעמים, אממ… אחד הדברים שלמדתי זה שהרבה פעמים קופצים לי רעיונות לראש שאני אומר 'וואי, איזה רעיון מדהים!', ועם הזמן למדתי שאני לא כותב אותם ישר כשהם קופצים לי. אני יודע שיש אנשים שכן, וזה עובד להם. אני מרגיש שזה חייב לצלוח את מבחן כזה שלושה ימים שזה עדיין מדגדג לי. אם זה… ואני תמיד אומר לעצמי כאילו, אם זה מספיק טוב, זה… זה ישאר לי שם בראש. יכול להיות שפספסתי בדרך איזה כאילו מאסטרפיס, איזה…
עומר: לא, אני גם עושה את זה. אני גם עושה את זה. אצלי זה חודשיים.
עידו: אממ… לגמרי. אז… אז כאילו שמע, אני אף פעם לא יודע מה… מה פספסתי בדרך, אבל אני כן יודע להגיד שהסיפורים שהם יושבים ודוגרים, ואני באמת רוצה לכתוב אותם, נשארים, וכאילו שוקעים או חוזרים מחדש פתאום באיזה מבנה אחר. אממ, אני חושב שזה מבחן חשוב. אממ, ואני חושב שזה גם כזה באמת הניסיון… אוקיי, רציתי את הרעיון הזה, בוא ניתן לו עכשיו שבוע שבועיים, נראה אם אני בכלל נהנה, אם יש איזשהו פאן בתוך הדבר הזה…
אממ… ושוב, אני חושב שהחוויה של… אני לא חושב שבכל רגע נתון צריך ליהנות ואני לא חושב שזה צריך להיות כיף 100% מהזמן, זה גם לא, כאילו, אבל אני חושב שחייב להיות איזשהו משהו משחקי וכיפי והרבה פעמים אני מצאתי את עצמי כזה מתהלך עם הרעיונות, ופתאום שיש לי איזה פיצוח, נורא בא לי שנייה לחזור עכשיו למחשב, כשאני באמצע ההליכה הזאת, ולראות אם הוא עובד. והרבה פעמים נריה, בת הזוג שלי, כאילו אנחנו הולכים ויוצאים למקומות והיא אומרת לי כזה, 'אתה חושב על הספר עכשיו, נכון?' כאילו, היא רואה שיש משהו קצת מעופף אצלי, וכאילו אני חושב שזה איזשהו מבחן המקום הזה. אממ… ואני חושב שלהקשיב גם לקול הפנימי שלפעמים… כאילו היו דברים שזנחתי, אגב, כאילו בהתחלה התלבטתי בין כמה רעיונות, והיו דברים שהרגשתי שהוא אולי רומן מצוין ורומן שאנשים מאוד ירצו לקרוא. אני לא הרגשתי שיש לי את הכוח הנפשי עכשיו כמה שנים לעסוק ולספר את הסיפור הזה, או אפילו כמה חודשים, אז… אז זנחתי את זה, ואני חושב שזה, כאילו עד כמה שזה נשמע קלישאתי, אני חושב ששאלת התשוקה והרצון בסוף, כאילו… אני, יש ימי כתיבה שאני מסיים ואני אומר 'וואו, אני לא אעשה את זה יותר בחיים, אני לא יודע אם אני בכלל אסיים את הספר הזה'.
עומר: לגמרי.
עידו: אבל כן, אחרי יום או יומיים אני כאילו 'אוקיי, אוקיי. גם אם אני אצטרך עכשיו שבועיים הפסקה, אני יודע שאני חוזר לזה'. אני יודע שכאילו… ושוב, זה זה משהו שכאילו, וזה בסדר גם שיהיו את הרגעי שבירה האלה. מה זה בסדר, זה חלק מהתהליך בעיניי. אבל אני חושב שבגלל זה זה קצת כמו איזה… כאילו אתה הולך לכיוון איזה הר, ואז הוא נראה לך קרוב, אבל אתה מגלה שהוא בעצם כאילו… שנתיים הליכה, אבל… אבל כאילו, הידיעה שכאילו, בא לך להמשיך את המסע הזה, הוא… היא חשובה.
ואני מאוד בעד, כאילו אם לא, אם ממש ממש סובלים, אז רגע, צריך לעשות הפסקה ולהבין אולי זה…אולי הבעיה היא לא… היא לא ב… כאילו, אולי כן אפשר לכתוב את הספר הזה, וצריך לנסות מטכניקה אחרת או מדמות אחרת או מה…
אבל כאילו אני חושב שהחוויה צריכה להיות באיזשהו משהו חוויתי, כי אני חושב שבסוף זה גם משתקף ב… כאילו אני ממש זוכר שהיו ספרים שקראתי ואמרתי, 'וואי, נראה לי שפה הסופר או הסופרת נורא נהנו. היה להם כיף לכתוב את זה, הם השתעשעו עם הרעיונות שלהם. הם הם… יש פה בדיחות שבטח נורא הצחיקו אותם'. אני נורא אוהב לראות את זה, כאילו, ואני לא יודע אם זה רק אני מדמיין את זה, אבל אני חושב שכאילו, אני חושב שקוראים חווים את הדבר הזה כשהם רואים שמישהו היה לו איזה הנאה מהמלאכה. אממ… יש גם דרכים אחרות ליצור והן מדהימות, ואפשר ליצור מתוך סבל וליצור דברים מדהימים. אני, זה החוויה הפרטית שלי, כאילו.
עומר: ספר לי רגע, לא יודע, תנסה לסכם לי רגע, בכל זאת מקשיבים לנו המון המון המון אנשים שבאמת רוצים לכתוב את ספרם הראשון ורוצים לכתוב רומן. אה… איך זה היה לך הדבר הזה? מה… איזה… נגיד היית פוגש את עידו של תחילת הדרך, איזה שלושה טיפים היית יכול לתת לו?
עידו: אה, שאלה מעניינת. אה… א', כאילו הייתי אומר אה… לכל בן אדם שאתה… לעורכת ולהוצאה - כל תאריך שאתה אומר, 'אני אספק את הדד-ליין עד אז', תכפיל בשלוש בערך, באמת.
עומר: בשש.
עידו: זה הדבר הראשון. אה, לגמרי, זה תמיד ובאמת, היו המון פעמים שאמרתי, 'זה באמת עוד כמה חודשים' ואז היה עוד שלוש שנים…
עומר: אבל… אבל תשמע, אני אני שמעתי אותך מדבר וגם חשבתי על עצמי, אני בדיוק עברתי אותו תהליך אגב, גם עם "כולם לחייך" ובטח עם הספר החדש שלי, שאני הצהרתי בפני רותם, שהוא כבר סגור, כבר סגרתי את העלילה שלו והוא גג שלושה חודשים עבודה. יש איזה משהו שאתה… אפרופו לספר סיפורים, אתה צריך לספר סיפור לעצמך שזה איכשהו. כאילו… יהיה זה… באמת להאמין לזה. זה איכשהו ישים…
עידו: לגמרי, לגמרי. אה, כאילו, אחד הדברים הנורא מגניבים שאני רואה מהמחקר, זה שהרבה פעמים אה… כאילו, אני המון שואל את עצמי, מה הפונקציה של סיפורים בעולם? כאילו, למה המוח שלנו היא מכונה כל כך טובה בלהבין סיפורים?
כאילו יש איזה מחקר נורא מגניב שעשו בשנות ה-40 שפשוט, מראים לאנשים אנימציה נורא נורא פשוטה שכל מה שיש שם זה משולשים ועיגולים זזים במרחב, ואנשים ממציאים סיפורים נורא נורא מורכבים, 'הם בריב והם כעסו אחד על השני, משולשים, ואז המרובע הגיע והפריד', ואתה כאילו אומר מאיפה הם מבינים מה הדבר? אני חושב שיש בנו משהו ממש שמבנה את הדבר הזה ואני חושב שסיפור במיטבו עוזר לעשות סדר בעולם, במה דברים אמורים. כאילו, העולם הוא כל כך כאוטי ולא ברור ולא הגיוני, וסיפור הוא… הוא דרך ליצור משמעות והמשמעות הזאת חשובה, כי היא מאפשרת לנו לחוות את החיים שלנו, היא מאפשרת לחברות לתפקד, היא מאפשרת המון המון דברים. ואני חושב שבדיוק כמו שאתה אומר, הסיפור של - למה אני עכשיו יושב מול המחשב וסובל, [עומר צוחק] הוא… הוא דבר חשוב.
וכאילו אני אגיד לך מה, היו תקופות שחשבתי לעצמי, אולי כתיבה זה רק באמת אממ… אתה יודע, כאילו ספרים זה… לא יודע, זה כאילו חוויה בידורית מסוימת שיש כמו הרבה דברים אחרים ו… ובזה זה נגמר, וזה הכל, ו-that's it. וכאילו, אני חושב שגם הרבה מהפידבקים של… של קוראים וקוראות שסיפרו לי דברים מאוד משמעותיים שקרו להם בעקבות הכתיבה, וגם בגלל חוויות שלי כאדם קורא שהיו… מאוד משמעותי לקרוא פתאום משהו שבאמת שינה את ה… כאילו, אני באמת מאמין בכל ליבי שקריאה ויצירה יש בה איזה משמעות הרבה יותר נשגבת ומשמעותית, ואני חייב כאילו, בחוויה שלי כשאני כתבתי את הספר, כל פעם אמרתי לעצמי, כאילו, יש משמעות לדבר הזה שאתה כותב. אתה רוצה לעסוק בשאלות שמאוד מטרידות אותך, על מה זה להיות היום, כאילו לחוות את החיים בישראל, ומה זה היום להיות אה… ב-startup nation או לא להיות ב-startup nation?
מאוד רוצה ש… אגב, אני מאוד חווה את זה אצל חברים שלי שהם אומנים ואומנויות, כאילו עוסקות באומנות, שהרבה פעמים שואלים את עצמם כאילו מה זה מול אה… כלומר זה שאלות שבאמת בוערות בי, ואני חושב שיש ערך גם לכתוב ולעסוק בזה, אז כאילו זה, זה שוב, זה ישמע קלישאה, אבל להבין מה הערך והמשמעות של הדברים שעושים, אני חושב שזה דבר מאוד משמעותי.
אה אני חושב שאגב, אחד הדברים שלא לא עשיתי מספיק, כאילו, בספר הראשון, כשבאמת עוד לא ידעתי, שלחתי את הטקסטים לכל בן אדם שהיה מוכן לקרוא. אממ, ואני חושב שזה… זה היה חלק מתהליך הלמידה, אז כאילו זה היה נכון, אבל היום אני שולח מאוד מאוד בקפידה. אממ…
עומר: שזה דבר שהיית ממליץ לו כבר בהתחלה, כבר ה… לפעמים הקורא הלא נכון הוא באמת יכול להיות גורם מאוד…
עידו: לגמרי.
עומר: אה, אני גם אני גם הייתי מוסיף על הטיפ הזה שלך, לפעמים דווקא האנשים הקרובים לנו, כאילו החשודים המיידיים, בני זוג, הורים, אה… לא בטוח שהם הקהל שאנחנו… שאנחנו צריכים.
עידו: לגמרי, לגמרי. כאילו אני בהתחלה הייתי במין חוויה של - 'אני אמצא את האנשים שהכי יקטלו אותי', כי זה האנשים שהכי אה… הכי כאילו רוצים לשפר את הטקסט. ועם הזמן אני הבנתי שזה לא הדבר הנכון בשבילי. יכול להיות שזה נכון בשביל אנשים אחרים, אבל אותי זה כאילו שבר. אני לא הייתי מצליח לכתוב אחרי זה חודשים.
ועם הזמן למדתי למצוא, באמת, בדיוק כמו שאתה אומר, את האנשים שהם יכולים לספר לי בצורה אה… ביקורתית על הטקסט שלי, מה לא עובד ולפעמים הם אומרים דברים מאוד, 'שמע, כאילו, החלק הזה לא מעניין', 'הדמות הזאת זה…' אבל זה כן אנשים שאני יודע שיש להם איזשהו חיבור אמיתי לכתיבה שלי… וכאילו, בסוף, אני חושב שדיברנו על זה פעם, במובן הזה שכאילו, לכל ספר יש את הקהל שלו, והרבה פעמים התהליך של ספר יוצא לעולם זה גם למצוא ולהבין מי זה הקהל הזה…
עומר: מי הקהל, נכון, נכון מאוד.
עידו: ואתה יודע, גם אני יכול להגיד על יצירות מופת הכי גדולות, שאני לא לא סיימתי לקרוא, או לא לא הבנתי מה הקטע. האם זה אומר שהם לא יצירות מופת? לא. זה אומר שאני אישית, עידו גפן, כאילו, משהו בחיבור שלי לטקסט, ואגב, גם במקום ובזמן… כאילו, אני אתן לך דוגמה, "מאה שנים של בדידות", ניסיתי לקרוא שלוש פעמים, באמת לא הבנתי מה הקטע. בפעם הרביעית קראתי את זה, באיזה נקודה בחיים שחיפשתי את עצמי, ופתאום זה היה הדבר הכי מדהים ever. אז הרבה פעמים אני חושב שגם בציר הזמן זה תלוי, מתי הטקסט פוגש את הבן אדם.
ואני חושב שכאילו צריך את החיבור הזה בדיוק וזה לא קל, אבל היום כאילו אספתי את הקבוצה של החמש שש אנשים האלה שהם אה אני יודע, שמצד אחד הם הם יהיו מאוד כנים, ואם משהו לא עובד, הם יגידו את זה, אבל הם גם יגידו את זה בצורה שלא תשבור אותי. ואני למדתי שכאילו, אני פעם הייתי באיזשהי תובנה שכאילו כותב צריך לדעת לקחת את כל הביקורת, קשה ככל שתהיה…
עומר: ממ… לא.
עידו: והיום אני חושב שצריך גם לגונן על עצמך בתוך התהליך. ואגב, אחד הדברים שזה אומר, שגם כאילו הרבה, אני חושב שהרבה מהסיפור של להיות בכלל אומן או אומנית זה זה זה הקטע של להיות עם איזה vision ו… ולהראות אותו לאנשים. והרבה פעמים כאילו הציפייה… אתה לא עד הסוף… אני למדתי עם הזמן שאני לא עד הסוף סגור על ה-vision שלי של הסיפור, ואז אני כאילו אומר למישהו, המישהו הזה קרא את הטיוטה המאוד ראשונית הזאת, והוא לא הבין, אבל גם אני עוד לא הבנתי. אז אני צריך שנייה את הזמן הזה, לחדד את ה-vision ולהגיד 'אוקיי, זה הדבר' ואז לשלוח, ואולי זה באמת לא עובד, אבל למדתי הרבה זמן לתת אה… לדברים לדגור בתוכי לפני שאני משחרר אותם.
עומר: אני חושב, אה… אחד הדברים שאני מדבר עליהם תמיד בהרצאות, ואני באמת חושב שזה הדבר הכי קשה להיות, לא משנה, אני חווה את זה מהכיוון של סופר. שאתה מסתובב עם איזה דבר בראש ורק אתה יכול לראות אותו. וזה ההרגשה הכי קרובה ל'משוגע' שיכול להיות. אתה אומר 'יום אחד יהיה פה ספר, יום אחד יהיה', אתה יודע, זה לא רחוק מזה שקושרים אותך תכף בחלוק, ו… ושולחים אותך לאנשהו. ואתה מסתובב עם איזה חצי, באמת, אתה ממלמל חצאי רעיונות, 'ואז… הוא, יהיה לו כנפיים'. כאילו כל מיני דברים כאלה.
ובאמת לוקח לזה זמן ו… וזה חוויה נורא בודדת ו… ואני חושב אבל שצריך להשלים עם זה, אין מי שיפתור אותך מה… [שתיקה] לא לא יודע, אם אתה חווה את זה אחרת.
עידו: לא, לא, לא, אני חושב שזה לגמרי הדבר, וגם כאילו, אתה יודע, אני אני הרבה פעמים מרגיש שכאילו… יש משהו, לפחות בכתיבה האישית שלי שאני כאילו, אה… אני מרגיש שהרבה פעמים זה כזה להמציא עולמות שעוד לא היו קיימים. כאילו, לא יודע, ב"חוף הים של ירושלים", הסיפור הראשון זה על קשיש בן 80 שמתגייס לצבא.
עומר: שמתגייס, נכון, נכון, זה סיפור מבריק.
עידו: לגמרי. וכאילו היו אנשים שקראו את זה וכאילו אמרו, 'שמע, זה לא ריאלי'. כאילו בעולם זה לא יכול להיות שמישהו בן 80 יתגייס לצבא, זה פשוט לא מסתדר. עכשיו, כאילו, אני בהתחלה אמרתי 'טוב, אולי יש כאן כאילו פאק נורא גדול ב… בקונספט'. ועם הזמן אמרתי 'לא, כאילו, יש לי איזה vision, יש לי איזה עולם שבו אנשים בני 80 כן מתגייסים לצבא'.
אני יודע שיש אחוז מסוים מהאוכלוסייה שיקרא את הספר הזה ולא יבין מה הקטע והכל בסדר. אממ, אבל יש אנשים שגם יעופו עליו וה… והמשימה שלי זה להפוך את זה לכמה שיותר הגיוני, אבל לא בגבולות העולם הריאליסטי, אלא בגבולות הסיפור. ושלסיפור יהיה את ההיגיון שלו וכל זה, אבל כאילו, אני חושב שללמוד את השפה הפנימית של עצמי, זה משהו שלקח לי המון זמן, וגם כאילו, זה גם משהו ש… בגלל זה אני חושב שההתחלה הכי קשה, כי אתה בהתחלה עוד לא יודע אם אנשים ירצו לקרוא וירצו לפרסם. אז אתה כאילו, 'מי אני בכלל שיעיז להציע עולם חדש לגמרי, דמויות חדשות וזה?' ו… ואני חושב שהדברים שלמדתי עם הזמן, שבאמת אני שם המון היום על אינטואיציה, הרבה יותר מתחילת הדרך. כאילו, היום אני מרגיש שמשהו עובד לי… כאילו פעם הייתי חייב לנמק, למה זה עובד? ולמה, מה? היום לא, לפעמים אני כאילו אני פשוט בוטח בעצמי שיש משהו שעובד. לא יודע, הספר השני, ממש, כאילו בעוד אנחנו מדברים מגיע לחנויות, אט אט… אז לא יודע, יכול להיות שתשאל אותי עוד שנה שנתיים ואני אגיד 'וואלה, יש יש אנשים ש… יש דברים שלא עבדו לקוראים', אבל אני חושב שמשהו באמונה העצמית של - משהו בטקסט עובד, כאילו חייבת להיות שם, כי… כי בסוף יש גם איזה יומרנות מסוימת בלהגיד 'אני חושב שאנשים צריכים להקדיש מהזמן שלהם בשביל לקרוא משהו שכתבתי'. וכל עוד זה במקום בריא ואתה יכול לקבל את הביקורת, אני חושב שגם יש משהו חשוב באמונה הזאת שאתה יכול לעשות משהו בעל ערך.
עומר: איזה… איזה תהליך אתה עברת עם הספר? מה… מה למדת נגיד על עצמך ב… בעקבות ה… אה…
עידו: שוב, אני מרגיש שהיה משהו בסיפור, משהו ברומן הזה הוא, במובנים מסוימים, מאוד מאוד אישי בחוויה שלי, של… כאילו, הוא הרבה עוסק בשאלות גם של משפחה, ולהיות בישראל של כאן ועכשיו, אה… כמו שאמרתי כאילו עולם ההייטק, startup nation, מימוש חלומות, וכאילו זה דברים שבאמת בערו בי ו… ושאלו אותי ומעסיקים אותי עד היום, וכאילו אחד הדברים גם נורא, ש… שהיו מעניינים שאני יגיד, לא סיפרו לי בתחילת הדרך, אני לא יודע איך אתה חווה את זה, אני מרגיש שגם לא לא שמעתי את זה בכל הפודקאסטים שאני הקשבתי להם של סופרים ש… כשהתחלתי לכתוב את הרומן וכשסיימתי אותו, הייתי בן אדם שונה.
עומר: לגמרי, אבל זה… זה הדבר שרותם ואני, אני חושב הכי מדברים עליו. אני באמת הייתי בכמה מסעות בעולם, ועדיין אני תמיד אגיד הודו, נפאל… לא משנה, אין מסע יותר מטורף מלכתוב ספר.
עידו: לא, לגמרי, אבל אגב, גם כאילו, פשוט, החיים השתנו. כאילו דברים השתנו. הפרספקטיבות שלי השתנו, דברים שהאמנתי בהם. סתם, אני אתן לך אנקדוטה כאילו ממש מצחיקה, קצת חיצונית, אבל, כשהתחלתי לכתוב את הספר לפני הקורונה, והייתה שם איזה דמות ש… אה… עבדה מהבית כהייטקיסטית. ואני כאילו שברתי את הראש חודשיים, 'זה הגיוני? זה לא הגיוני? זה נראה קצת מוזר, מה היא לא תלך…?' ואז הייתה הקורונה, וכאילו עכשיו זה אפילו לא סימן שאלה, ובמובן הזה שכאילו, אתה משתנה, העולם משתנה, החוקים של המרחב משתנים. וכאילו העולם היה אחרת כשהתחלתי לכתוב את הספר ב-2018 לעומת 2023.
ולצד זאת, אני חושב שהשאלות העקרוניות שבהם עסקתי, עדיין בוערות בי באותה מידה. התובנות הן שונות, אני חושב דברים אחרים, יש לי דעות מאוד שונות מכשהתחלתי את הספר, אבל כאילו, השאלה על מה יוצר משמעות לחיים, מה כאילו, מה זה המבנה של משפחה ולמה לפעמים צריך סודות בתוך הדבר הזה. כאילו, זה דברים שמעסיקים אותי עד היום.
אז שוב, השילוב הזה בין לשמור על הגרעין הראשוני לבין לא לפחד לשנות ולהתפתח ולתת לעולם להיכנס. כאילו, גם זה משהו שמאוד למדתי שכאילו, פעם הייתי כאילו - לספר יש איזה אידיאל מושלם של ככה הוא צריך להיראות ואסור לי לתת לחיים הפרטיים שלי להיכנס לתוך הדבר הזה. ואם היה לי יום מאוד מאוד רע במעבדה, אסור שזה ישפיע על הספר האידיאלי הזה שאני כותב. היום אני מאוד מאוד שונה. אני חושב שאם היה לי שבוע רע במעבדה, זה חייב להיכנס לטקסט, גם אם זה לא קשור בשום צורה. אבל זה האנרגיה שאני בא ממנה ו… וכאילו, יש איך לעבוד עם האנרגיה הזאת, בצורה שבסוף תשתלב, לא תשתלט על הטקסט. אבל אני חושב שאם אתה לומד לאלף באיזשהו מקום את הדבר הזה, יש לזה המון כוח, כי זה, יש בזה איזה חיות, שנכנסת גם לתוך הטקסט בחוויה שלי.
עומר: אה… אני אשאל אותך שאלה אחרונה כי אנחנו צריכים לשחרר אותך. אממ… זה מסע שאתה תצא עליו שוב אתה חושב? או כאילו סיימת אותו ו… אני יודע שכשיוצא ספר, לפחות אצלי בחוויה שלי, אני, באמת, מגיעים ההעתקי שמש ואתה באמת לא רוצה יותר לשמוע, לראות, לחשוב. לא… אתה פשוט בוחר כבר… אבל בחוויה שלך, איך אה… אתה הולך לעשות את זה עוד פעם?
עידו: אה… שמע, זה ממש, כאילו, אני סיימתי את הספר ואמרתי לנריה בת הזוג שלי כאילו, 'אוקיי, אנחנו… נראה לי מיציתי את הקריירה הזאת [צוחקים], חוזרים ל…'
עומר: [צוחק] גם אני אמרתי את זה. אני אמרתי את זה. 'לא עושה את זה יותר בחיים'.
עידו: לגמרי. אבל אה, אבל כן, עכשיו ממש לקראת היציאה, פתאום כאילו יש איזה התרגשות של סביב, כאילו, לפגוש מחדש את האנשים, וגם כאילו פתאום יש איזה רעיון, כאילו אתה יודע, הייתי חמש שש שנים עכשיו עם רעיון אחד, לא היה לי מקום בנפש ובראש לרעיונות אחרים ופתאום כאילו צצים מחדש הרעיונות האלה.
אז אני חושב שברמה האינטואיטיבית, לגמרי כן. אתה יודע, החיים משתנים ודברים קורים, אבל כאילו, שוב, אני… אני… אני מרגיש שיש משהו כל כך מדהים ביכולת הזאת, להגיד שאני עוסק ביום יום… כאילו כשאני כותב, אני עוסק בשאלות שהכי בוערות בחיים שלי, בשאלות הכי בוערות, ויש לי את הפריבילגיה המדהימה לשבת עליהם שעות בצורה אומנותית ולחוות אותם, וכאילו, בגלל זה, שוב, אם אני חוזר לפול אוסטר שאמר כאילו אל ת… אני חושב כאילו במובן הזה זה איזה פריבילגיה מדהימה שלאנשים כותבים יש, שאני מאוד שמח עליה, ואני כאילו, אני מרגיש שאני ממש, כשזה עובד, כאילו, אני מרגיש חיים מלאים ומלאי משמעות ומספקים.
אז אז כאילו אני חושב שיהיה לי מאוד קשה למצוא תחליף לדבר הזה, ולכן נטיית הלב שלי להגיד שבהחלט יהיה עוד ספר, אבל אתה יודע… כאילו, חיים גמישים ומתגלגלים.
עומר: אח. אה… עידו גפן, אתה איש יקר מאוד ואהוב מאוד ואחד הכותבים הכי מוכשרים שיצא לי לפגוש בחיי, ופגשתי כמה. אממ… "מפעל העננים של גברת לילינבלום". עכשיו ועוד… ממש עכשיו, עושה את דרכו לחנויות. איזה מרגש זה.
עידו: אה, לגמרי. ואני רק חייב להגיד לסיום שאני חושב שמה שאתם עושים פה עם הפודקאסט הוא מדהים. ושוב, אני חושב שיש משהו נורא קשה בתחילת הדרך, כשאתה מרגיש לבד, ואתה מרגיש שאף אחד לא מחכה ואף אחד לא מצפה. וכאילו אני, עם השנים למדתי, שהלבנות את הקהילה הזאת, בין אם אתה מייצר לעצמך ובין אם אתה בסדנאות כתיבה, שהייתי בכמה וכמה, ולי זה היה משמעותי, באמת בעניין הזה של מישהו מחכה לפידבק ומישהו רוצה לקרוא ויש קבוצה שאיתך. אני חושב שזה נורא משמעותי, כאילו, לייצר את הקהילה הזאת ולמצוא את הקהילה הזאת.
אז… אז… שוב, אני כאילו, אני חושב שזה דבר מאוד חשוב לאנשים בתחילת הדרך, וזה מדהים שיש אפילו את הפודקאסט הזה, להתעדכן בו ולדעת ולשמוע אפילו את הסבל של אנשים אחרים ולדעת שיש אור בקצה המנהרה.
עומר: תודה, זה אולי המחמאה הכי גדולה שיכולנו לקבל, האמת. אה, חבר, אה, רוץ ליומך, כי אתה גם חוקר מוח חוץ מהדבר הזה שאתה עושה. תודה, תודה רבה.
עידו: בכיף, תודה על ההזמנה.
עומר: ביייי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments