מדברים כתיבה עם עומר ברק ורותם ניר נחמיאס - פרק שלישי - למה כל אחד חייב חופשת כתיבה (ואיך עושים אותה נכון)
- איריס הררי
- Mar 29
- 25 min read
חופשת כתיבה נשמעת כמו מותרות ופינוק, אבל האמת היא שכל כותב צריך אחת כזאת, ובפרק הזה רותם ועומר גם יסבירו למה. מתי השלב הנכון לצאת לחופשת כתיבה, איך עושים את זה נכון, מה העבודה שאפשר לעשות רק בחופשת כתיבה ואיך משלבים חופשות כתיבה בחיים הכאוטיים שלנו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/05/2023.
רותם: גם כשה-setting מושלם והעיר מהממת…
[מוזיקת רקע]
ויש בתי קפה מושלמים ונהדרים לכתיבה, ויושבים ופותחים את הלפטופ וזה, גם אז, נתקעים במחסומי כתיבה.
עומר: אנחנו מדברים היום על… אולי הדבר החביב עלינו… יש את זה…
רותם: חופשת כתיבה.
עומר: נכון.
[מוזיקה מסתיימת]
עומר: צריך להגיד, אנחנו חזרנו עכשיו מחופשת…
רותם: מחופשת כתיבה.
עומר: כתיבה.
רותם: אולי נתחיל מזה, חופשת כתיבה, [שניהם צוחקים קלות] צריכה לכלול…
עומר: אני בדיוק באתי להגיד, שאנחנו לא רוצים להוציא למאזיננו את העיניים. אבל אנחנו קצת כן. סתם.
רותם: לא, אני לא רוצה להוציא למאזזזינננו…
עומר: למאזיננו.
רותם: את האוזניים.
עומר: אנחנו רוצים לעשות להם חשק.
רותם: חשק, חשק. לא, אבל חופשת כתיבה, אני חושבת, כן צריכה לכלול רשימה של בתי קפה נחמדים.
עומר: אההה.
רותם: יש משהו טוב בלשבת בבית קפה ולכתוב, יש משהו מעורר השראה, אנחנו…
עומר: למי שאוהב לשבת לכתוב בבתי קפה, יש לציין, לא כולם אוהבים. זה מוזר.
רותם: לא כולם אוהבים?
עומר: זה מוזר.
רותם: שילמדו לאהוב.
עומר: זה מוזר, אבל לא כולם אוהבים.
רותם: אנחנו אוהבים לעשות את זה בארץ, יש לציין.
עומר: אה.
רותם: ולעשות חופשות, לא חופשות, כאילו שבתות כתיבה, בבתי קפה שונים, ברחבי הארץ.
עומר: נכון, אנחנו גם נוסעים בארץ לכתוב.
רותם: דוגמים בתי קפה.
עומר: האמת שהפעם נסענו… נסענו לפראג, צריך להגיד.
רותם: נכון, היינו בפראג, המהממת, וואו.
עומר: פראג, שישה ימים, איזו עיר.
רותם: אני סיימתי שם את הספר שלי…
עומר: נכון. בדיוק באתי להגיד, שרותם סיימה את הספר שלה.
רותם: שאני כותבת שנתיים, שבאמת לא לומר, ארבעים, שנה.
עומר: התחלת להגיד משהו מקודם, לפני שהתחלנו להקליט. ו…
רותם: על זה שכל חופשה… שכשכותבים…
עומר: נכון, על זה שכל חופשה, לא רק שכל חופשה שלנו, זה חופשת כתיבה.
רותם: זה לא רק שכל חופשה שלנו. אני רוצה להגיד משהו, על כתיבת ספר בכלל. אני חושבת שכשכותבים ספר, אז כל חופשה היא חופשת כתיבה. כי הדבר שבאמת קורה בחופשה, ולשמו אנחנו נוסעים, כמובן לא מדברת על חופשות עם ילדים, שזו לא…
עומר: זו לא חופשה.
רותם: זו עבודה פשוט בחו"ל, או במקום יפה אחר. אבל באמת חופשה, שנוסעים ככה בשביל להתאוורר, אז יש… הדבר הראשון שקורה, והוא באמת מאוד מענג, ובאמת לשמו אנחנו נוסעים, זה שהרעשי הרקע מוחלשים, בין אם זה המצב הפוליטי בארץ, הביטחוני, והזה, שהוא מעמסה יומיומית. והיומיום, הכלים ומדיח וכביסה וזה ולו"ז, וצריך לקחת ולהחזיר ולעשות את זה.
עומר: וזה לא יאומן כמה זה יושב לנו על הראש, ואתה מרגיש את זה רק כשאתה שם.
רותם: וגם לוקח איזה יום-יומיים, עד שהדבר הזה מתחיל להשתחרר, ובאמת מתנקות המחשבות, ואז נשארות רק המחשבות על הספר. כי בזמן שאני… ש… שכותבים ספר, אז המחשבות… אז הוא כל הזמן בראש. אנחנו גם אוהבים להגיד את זה, אנחנו… לתלמידינו המודאגים [עומר צוחק קלות] שאומרים: "לא כתבתי מילה השבוע, אבל כן הבנתי ש…", כן, זה הכתיבה, זה חלק מהכתיבה. כי כשאנחנו יושבים ו… כשהספר בראש שלנו כל הזמן… הנה היום הייתה לי תובנה במקלחת, כאילו באמת, נחתה עלי תובנה סופר משמעותית.
עומר: צריך להגיד משהו על תובנות ועל כתיבה, אבל זה… זה מגיע בזמנים, שאתה פחות מצפה לזה, יש להגיד.
רותם: נכון.
עומר: אני לא חושב שהתובנות המשמעותיות באמת על ספר, נוחתות עליך, בטח לא בזמן שאתה יושב וכותב…
רותם: נכון.
עומר: וגם לא בזמן שאתה יושב מול המחשב. זה מגיע במקלחת, זה מגיע באוטו אצלי, זה מגיע הרבה פעמים.
רותם: נכון.
עומר: לי יש נגיד כזה שאני באמת כבר יש לי קיצור ל… ל-recording של הטלפון, פעם היה לי כזה מיוחד. אבל צריך להיות מודעים לדבר הזה, שגם זה חלק מתהליך הכתיבה. ובדרך כלל לפעמים זה מגיע, אגב, ברגעים ממש לא נוחים, לרוב עם ילדים, כשאתה עם ילדים על הידיים…
רותם: כן.
עומר: לרוב עם זה, כן, גם זה קורה. וזה בגלל שאתה… בדקתי את זה פשוט, וזה בגלל שאתה מאמץ, מאמץ, מאמץ, מאמץ, מאמץ את המוח, ואז הוא כאילו נח. ודווקא במנוחה, קורים הרבה יותר דברים, כמו גם כשנותנים לגוף לנוח. הרי למה תמיד ממליצים לעשות מתיחות…
רותם: נכון.
עומר: אחרי ריצה? כי עיקר העבודה של השריר קורית דווקא אחרי שאתה… בעקבות זה שרצת. אמ… אז זה אותו דבר, אותו דבר עם הדבר הזה. וזה קצת מתקשר למשהו שגם אני רציתי להגיד, אבל אני אגיד אותו בהמשך, על… על חופשת כתיבה. אמ… אני כן חושב שחשוב להגיד משהו על חופשת כתיבה.
רותם: כן.
עומר: אני חושב שסרטים וסדרות, גרמו לדבר הזה להיראות כמו איזה לוקסוס. אתה באוקיינוס האטלנטי, על איזה אי בודד, עם מלצר איטלקי שמגיש לך…
רותם: לובסטרים.
עומר: לובסטרים, כן. צריך להגיד שאני באמת, באמת, באמת מאמין וחושב, זאת אומרת, הכתיבה שלי השתפרה פלאים, וקיבלה גם איזשהו סדר, ברגע שהבנתי שחופשות כתיבה הן חלק מהדבר, למי שלוקח את זה ברצינות.
רותם: נכון.
עומר: לא חייבים לנסוע לאיזה יעד מפואר, ולא חייבים…
רותם: וגם לא חייב להיות חו"ל מן הסתם.
עומר: גם לא חייב להיות חו"ל, אלוהים יודע שבאמת אנחנו נסענו לכמה דירות airbnb שבאמת…
רותם: נכון.
עומר: בדיעבד, [ממלמל] לא היינו נוסעים שוב, נגיד את זה ככה. אה, ושבאמת לא עלו יותר מדי, ואכן הצדיקו את המחיר. [צוחק קלות] וזה באמת חלק בלתי נפרד מתהליך הכתיבה בעיניי, וחופשת כתיבה זה משהו שכל כותב חייב לעשות.
רותם: אבל אני רוצה להגיד משהו על הדירות ה… כאילו על יעדים מעפנים, כאילו, לצורך העניין. אני כן חושבת ש… שהכתיבה האיכותית ביותר, מתרחשת כן במקום מעורר השראה, ויש דבר כזה, בוא, בוא נגיד…
עומר: כן, יש דבר כזה.
רותם: אמת.
עומר: כן, יש דבר כזה, בגלל זה אנחנו אוהבים לכתוב בבתי קפה.
רותם: כן, יש, יש, יש משהו, ב… ל… אתה יודע, הייתי בסיני לא מזמן, וישבתי וכתבתי שם, ויש משהו מאוד מעורר השראה, ומרגיע את המיינד, כאילו שהוא זמין, וכאילו, מאוד, הראש היה מאוד נקי. ולשבת שם באמת בוקר כזה, אתה יודע, קמתי בשבע בבוקר, ולשבת מול הים, ולכתוב.
יש משהו מאוד… אתה מדבר המון על ה… על להגיד, יש איזה אידיאל, אנחנו לא עם חלוקים וצ'אי, ואח בוערת, וזורקים את הדפים לתוך סל, וזה, ומכונת כתיבה, לא, זה לא הדימוי הזה. וגם הדימוי על חופשת כתיבה הוא לא רק, "בואו תסעו", אבל… אבל כן, אני חושבת שיש משהו בלבחור מקום. סתם, הייתי עם חברות לפני שנתיים ו… עוד היה קורונה כזה, שלוש שנים אפילו, נסענו לעמיקם לאיזה…
עומר: נכון, נסעתם לכתוב, היה איזה דבר כזה.
רותם: זה היה נורא מגניב, וזה היה באמת airbnb די פשוט, במקום מאוד נעים, שמשהו ב… משהו בשינוי, סליחה על הרוחניות, עוד שלוש, שתיים, אחת… תדר שמשתנה כשאנחנו טסים, נוסעים, למקום אחר, ובאמת משנים רגע, ובאמת מבחינתי, מפה לעמיקם זה נסיעה של רבע שעה, אבל, אבל השינוי, השינוי פאזה הזה, השינוי מקום…
עומר: אבל לשנות אווירה זה חשוב. לשנות אווירה זה חשוב.
רותם: זה לשנות אווירה, ולהיות במקום שהוא, וזה היה מקום סופר אסתטי. לי, באופן אישי, אסתטיקה מאוד מעוררת את כל החושים. אז זה כן, נגיד, דבר שאני כן מחפשת בחופשת כתיבה, ודירות מעפנות בחיפה, לא, לא עושות לי את זה, עם כל הכבוד לחיפה. אבל אני כן צריכה…
עומר: ניסינו.
רותם: את המקומות הנעימים שיש בהם, מזרימים אצלי איזושהי חשיבה חדשה.
עומר: אני חושב שמי שנוסע לחופשת כתיבה, צריך לדעת על עצמו, איך הוא כותב. [רותם מהמהמת] אני עכשיו חזרתי גם מארצות הברית לבד. הייתי בחדר מטורף, וגם בפראג, אנחנו היינו בחדר, באמת… קיבלנו…
רותם: כן, מפנק ביותר, ובכל זאת כתבנו בחוץ.
עומר: ובכל זאת, אני יודע על עצמי, ואני מניח שגם את יודעת על עצמך, כי אנחנו קצת כותבים אותו דבר, שבחדרים, יפים ככל שיהיו…
רותם: קשה נורא לכתוב.
עומר: זה… אני לא מצליח לכתוב. אני לא מצליח לכתוב מאז הקורונה, דרך אגב. פעם הייתי כאילו אלוף בלעבוד מהבית, ומשהו קרה שם. משהו. נהיה, נהייתה טראומה בלעבוד מהבית.
רותם: כן.
עומר: אני יודע שבחדרים שבהם אני לא רואה אף אדם אחר, ולא זה, לא מצליח לכתוב מילה. יכול מאוד להיות…
רותם: אתה, יש לך את הקטע עם האוזניות ה…
עומר: אני… תכף נדבר גם על זה, נגיע גם לזה.
רותם: נגיע לזה.
עומר: יכול מאוד להיות, זאת אומרת, כדי לעשות חופשת כתיבה טובה באמת, יכול מאוד להיות שאתה או את, כותבים דווקא הכי טוב בחדרים סגורים לבד, וכל מה שאתם צריכים זה להסתגר באיזה חדר, ומקסימום לצאת למרפסת. לא יודע, אבל כן צריך לדעת את זה על עצמך, כן צריך לדעת את זה על עצמכם.
רותם: להכיר את עצמך…
עומר: בדיוק.
רותם: ואת זה. אבל גם, אמ… למתוח ולאמן את השריר הזה. אני חושבת שלקחת כאילו את הכתיבה לעוד מקומות…
עומר: כן.
רותם: ממש פיזיים. כאילו, לקחת אותה ל… החוצה, להוציא אותה החוצה, יש בזה גם משהו מרענן. כאילו, כל דבר שהוא מקובע, הוא עלול בסופו של דבר לתקוע. בטח אם יש תקיעות או מקום שאנחנו פוגשים שוב ושוב בתוך הכתיבה שלו.
עומר: אנחנו כל הזמן צריכים להעיר את היצירתיות.
רותם: נכון.
עומר: כל הזמן להביא אותה מאיזה שהיא דרך. כל הזמן להביא. ושוב, אני תמיד אומר את זה, אצלי, לפחות, יצירתיות היא סקרנות. ברגע שנהיה לי משעמם, יצירתיות לא באה. ברגע שנהיה… זה, בגלל זה אני מחליף בתי קפה, גם בארץ. בגלל זה אנחנו נוסעים לבתי קפה כל שבת ביחד, ועושים איזה, מחליפים בתי קפה וזה. ובגלל זה אני חושב שגם נסענו לפראג. שוב אני אומר, לא כל חופשה שלנו… זאת אומרת, כן, כן, כל חופשה שלנו היא בהכרח גם חופשת כתיבה, בגלל ש…
רותם: אני באמת חושבת, שכל חופשה היא חופשת כתיבה, בזמן שאתה כותב ספר. כי…
עומר: אבל אנחנו כל הזמן אבל כותבים ספר.
רותם: לא, אבל האפשרות הזאת, בסדר, לא, מאזיננו לא כל הזמן כותבים ספר.
עומר: כן.
רותם: בוא, כאילו, אתה יודע, גם אני לא כל הזמן כותבת ספר, אבל אני כותבת ספר, סיימתי אותו, עכשיו יש לי מלא עבודה. [עומר צוחק קלות] זה כן מאפשר התחייבות לדבר. כאילו להגיד: "אני נוסעת לחופשת כתיבה לשלושה ימים", לא משנה, לבד או עם חברה או מה שלא יהיה, "אני נוסעת לכמה ימים, וזה", זה איזושהי התחייבות לדבר, ולהגיד, "אני פיניתי את הזמן הזה", ולכן, אני יודעת על עצמי, שאם ביומיום קשה לי להכניס את ה… לשלב את זה בלו"ז, ותמיד יהיה לי את התירוץ של, "טוב, כי…" [עומר מהמהם] אלף ואחת בלת"מים, שהם החיים עצמם.
עומר: אז זה באמת להוריד את התירוץ הזה משולחן.
רותם: זה להוריד את התירוץ הזה מהשולחן, ולהגיד: "אני נסעתי לחופשת כתיבה, אני מחויבת לדבר", וזה חלק מלהתחייב לתהליך.
עומר: אז בואי נדבר על איך עושים את זה נכון, ואמרת לבד או עם חברה. ואני חושב שאולי הדבר הראשון הוא, ההבדל בין לבד או עם חברה, הוא משמעותי, מאוד. אמ… אני חושב, שוב, כתיבה זה דבר בודד, וזה מאוד, מאוד, מאוד קשה, ולנסוע להתבודד במקום יפה ככל שיהיה, או מכוער ככל שיהיה, זה עדיין, זה עדיין מאוד בודד.
רותם: בודד.
עומר: וזה מאוד קשה. ואני כן…
רותם: ויש אנשים שזה עובד להם מאוד טוב, אני מכירה…
עומר: אני שוב צריך, צריך לסייג ולהגיד, אנחנו מדברים על הניסיון האישי שלנו, וכל אחד ומה שעובד לו. אני כן חושב, שלקחת פר… גם אני שאוהב להתבודד ויכול להתבודד, וכאילו הנה, עכשיו הייתי ביעד לבד, זה כן מצאתי את עצמי לבד, וכן מצאתי את עצמי עובד, אבל אני חושב שהיו חופשות כתיבה, נגיד, שאני מצאתי את… חופשות, נסיעות כתיבה, שאני נגיד מצאתי את עצמי, אומר: "כן, אני אשן עכשיו, ואני אקום", לא יודע, לפעמים צריך את השותף ה… נכון.
רותם: אני חושבת שפרטנר כותב, פרטנרית כותבת, זה, זה הסוד, אם כבר כאילו נוסעים עם מישהו…
עומר: אני חושב שכן. אני חושב שכן.
רותם: כי זה נורא קשה לעשות את זה, כשאין… כאילו, גם החברות שאני נוסעתי איתן, זה חברות כותבות, כשכל אחת עבדה על הדבר שלה, והתפננו לדבר הזה. לצורך העניין, אתה יודע, אפילו בסיני, הייתי עם חברה שהיא עכשיו, היא כותבת, האמת, אבל היא בזמן הזה, היא כתבה איזושהי עבודה ללימודים. אבל גם לה הייתה איזה… כאילו, היה, כאילו הייתה…
עומר: אבל גם מחזאית וזה.
רותם: כן, כן, ברור. אבל היה את הזמן שאנחנו ישבות וכותבות, וכאילו כל אחת עסוקה גם בדבר שלה.
עומר: אני חושב שזה מאוד קשה לנסוע עם פרטנר שלא כותב.
רותם: כן.
עומר: זאת אומרת, אם אתה בחופשה זוגית, לצורך, לשמחתנו אצלנו זה פשוט יצא ככה.
רותם: משתלב כך…
עומר: אבל, אבל אם אתה נוסע עם פרטנר שהוא לא כותב, זה מאוד קשה, ואולי עדיף לא לדחוף את זה לתוך חופשה זוגית, כי אז באמת גם זה וגם זה הולך, אלא באמת לקחת, למצוא חבר…
רותם: כן, כן.
עומר: או חברה כותבים.
רותם: כן, כן, אתה יודע, זה פרטנר שגם אוהב את הזמן שלו לבד, ואז עושים…
עומר: שוב, להכל יש…
רותם: להכל יש פתרונות.
עומר: בדיוק.
רותם: אבל, אבל בוא נדבר קצת על הלו"ז שהיה לנו שם. רוצה?
עומר: אז, אז זהו, אז אולי הדבר הראשון שבאמת רציתי לדבר עליו, זה שגם חופשת כתיבה צריכה איזשהו… באמת כמו שאמרת, לו"ז או שעות קבועות, או…
רותם: כן.
עומר: או… קודם כל אני רוצה להגיד משהו על… על… על כתיבה ועל שעות, שזה זה. שמענו עכשיו ראיון עם מאיר שלו…
רותם: נכון.
עומר: שאמר שהוא כתב 12 שעות בצעירותו…
רותם: ועכשיו הוא כותב רק 7.
עומר: ועכשיו רק 7.
עומר: אממ… אני לא מאיר שלו, אני חושב שבאמת הוכחתי את זה בהרבה דרכים כבר בחיי, וגם לא בקטע הזה. אצלי, אני אחרי שעה וחצי, שעתיים, שלוש, בחופשת כתיבה, או ארבע. אני גם, מבחינתי זה כמו… כתיבה היא כמו שחייה או כמו ריצה. אין, אתה לא יכול לרוץ עכשיו, כאילו, אתה מתישהו מתעייף, המוח מתעייף. ומבחינתי, אני לא רואה איזה הישג בלהגיד "ישבתי שבע, שמונה שעות על המחשב", אלא שהשעות האלה יהיו פרודוקטיביים.
זאת אומרת, הם יהיו זה, אני יושב, אני שם, אני לא קם ולא עוזב, ועושה את ה… את העבודה. אז, אבל אני חושב שאת אותו הדבר, בקטע הזה. אז כן צריך להגיד, לא ישב… כשנסענו לחופשת כתיבה, לא ישבנו ב-8 בבוקר עד 5 בערב, ואז… זה מאוד השתלב ב…
רותם: בסדר היום
עומר: בסדר היום שלנו.
רותם: אבל בכל זאת בנינו סדר היום. אני חושבת שכן דיברנו, בפרק הקודם, על, על הסדרי ראייה עם הכתיבה.
עומר: נכון.
רותם: כאילו, הייתה איזה ציפייה, אני הייתי, לא ידעתי אם אני שני פרקים או שלושה פרקים, או ארבעה פרקים מהסוף, אבל ראיתי כבר את הסוף מגיע, ויש לי באמת טון עבודה על הספר, אחורה, מהפרקים הראשונים, ולסדר טיימליין, ובאמת מיליון דברים, שידעתי שמחכים לי, אבל שמתי לעצמי מטרה להגיע למילה 'סוף'. כאילו, אמרתי לא משנה מה, אני אכתוב פרקים לא טובים, אני אסיים את הספר, אני אסיים את העלילה שלי. אז… הם גם היו טובים, כי כאילו משהו שמתגבש מאוד לקראת הסוף, אבל בכל זאת גם הרגשתי שם את ה, את הזה שאני אומרת לעצמי: "לא, לא, לא, אני, יש לי… אם אני אעבוד עכשיו על הפרקים הקודמים, זה יסדר לי גם ת'זה".
עומר: לא.
רותם: לא, נמנעתי מהדבר הזה, בגלל שהצבתי לעצמי מטרה לסיים את הספר שם, ולעשות את כל העבודה שיש לי לעשות, אחר כך.
עומר: אבל שעות.
רותם: שעות. שעות. השעות שאנחנו אוהבים לכתוב, שוב, כל אחד צריך להכיר את עצמו.
עומר: נכון.
רותם: אני חושבת שזה כאילו…
עומר: ושוב, אני אומר, לשמחתנו, אנחנו יש לנו איזשהו…
רותם: סנכרון בעניין הזה.
עומר: נהיה לנו איזשהו סנכרון בעניין הזה.
רותם: למרות שאתה כותב גם מוקדם בבוקר.
עומר: אני כותב מוקדם בבוקר. אני אוהב…
רותם: ואני ישנה מוקדם בבוקר.
עומר: לצערי, באמת, זה… אחת הבעיות עם אירופה, היא לא מתעוררת מוקדם. זאת אומרת, כשהייתי בארצות הברית, באמת קמתי, גם את יודעת את זה…
רותם: כן.
עומר: כי דיברנו בשעות הזה, אבל באמת התעוררתי באיזה ארבע, חמש בבוקר, ויכולת לצאת החוצה, אם לא קפא לך… נשר לך האף, במינוס 14 מעלות, והיה "סטארבקס" פתוח, כי תמיד יש "סטארבקס" פתוח, ממש מעבר לפינה. פראג [צוחק קלות] מתעוררת ב…
רותם: נכון.
עומר: באמת…
רותם: יחד איתי.
עומר: כן, יחד איתך.
רותם: היא יותר מותאמת לי.
עומר: נכון, בעשר בבוקר. אבל כן מצאתי כמה בתי קפה ש…
רותם: פתחו כבר בתשע? [צוחקת קלות]
עומר: פתחו בתשע, כן.
רותם: מוקדם, הקדימו, ופתחו בתשע, ולא הבינו מי הם האנשים המוזרים שנכנסים.
עומר: וזה הדבר הראשון שעשינו בבוקר.
רותם: נכון. זה היה נורא נורא נחמד. אני בכלל, זה… אני מוצאת שעבורי זה עובד הרבה יותר טוב. אני כאילו, הכתיבה בבוקר, לא שאני לא כותבת גם אחרי צהריים לפעמים, אבל אני, זה סוג עבודה אחר. נגיד לערוך, הרבה יותר קל לי אחרי צהריים. זה מעניין, כאילו אני, כאילו דווקא לשבת על טקסטים…
עומר: גם אותך?
רותם: גם את עצמי. אבל לכתוב, יש משהו בניקיון הזה של הבוקר, שעוד לא הועמס על הראש כל ה… כל תלאות היום, אז זה, זה עובד יותר טוב. יש… ובכלל, עם הקפה של הבוקר וה… זה, יש איזו פרשיות כזאת. יוצא איזה משהו כזה, יותר…
עומר: נכון.
רותם: נמצא איזה משהו יותר…
עומר: זה גם צריך להגיד, באמת, אנחנו מורים שנינו, ובאמת, אתה קם בלי הילדים, בלי הצורך הזה לסדר משהו בבית, להכין סנדביצ'ים…
רותם: בחופשה, כן.
עומר: כן, לעשות משהו. הראש הרבה יותר נקי, ובאמת, כיף ללכת ל…
רותם: וגם… וגם כן להגיד, שגם נסענו לעוד, כאילו עוד דברים, רצינו גם לראות מקומות, ולטייל, ולאכול, ולעשות, ולקנות, ולעשות…
עומר: זה מה שעשינו, זה רוב מה שעשינו.
רותם: כן, אז זה לא שעכשיו נסענו לחפשות כתיבה, ומהבוקר עד הערב ישבנו וכתבנו, ופראג כאילו הייתה תפאורה לזה.
עומר: לא, לא.
רותם: לגמרי חווינו את פראג ונהנינו כל רגע.
עומר: אני גם רוצה להגיד משהו על זה.
רותם: אז תגיד.
עומר: אז אני חושב שאפשר להגיד שבין נגיד 9 ל-10 וחצי, 11, לא כתבנו יותר מדי בבוקר, דווקא את רוב הכתיבה שלנו, עשינו אחרי צהריים.
רותם: נכון.
עומר: כן, כן חיפשנו בתי קפה, שיהיו… יש לשמחתנו Google Maps, ובאמת הרבה דברים, כן חיפשנו באזור שלנו בתי קפה, שבאמת יהיו מעוררי השראה, שאפשר לשבת בהם, שנוח לעבוד בהם.
רותם: אבל גם, גם זה, וגם אני רוצה להגיד, ואני חושבת שזה סופר עזר לנו, ה… באמת להבדיל ממדריד, שהיה פחות קל לעשות את זה, שיצאנו עם המחשבים…
עומר: נכון.
רותם: כי בוא, אנחנו סוחבים מחשבים, וזה, וכבלים, וכל הזה, את השיט הזה, וזה כבד. וכאילו, זה לא נוח להסתובב עם זה יום שלם, ובכל זאת שאתה בחו"ל אתה יוצא…
עומר: אגב, במדריד עשינו טעות וכן הסתובבנו עם זה יום שלם…
רותם: וזה לא היה מגניב.
עומר: זה לא היה טוב.
רותם: אז כאילו, זה טיפ קטן - צאו לבית קפה קרוב להוטל שלכם, או ל-airbnb, או מה שזה לא יהיה, תמצאו בתי… את השניים, שלושה בתי קפה הקרובים, או יותר, אם יש, ותתמקמו שם. לשבת בבוקר, ואז לחזור לחדר, לשים את המחשבים, ולצאת רגע ליום…
עומר: לשים… שמנו את הדברים והלכנו… הלכנו ליומינו.
רותם: חופשיים.
עומר: חופשי. ואני רוצה להגיד משהו על ה'הלכנו ליומינו', הזה. שוב אני אומר, סקרנות. באמת ראינו, ופראג ספציפית היא דוגמה מעולה לזה, כי באמת אני חושב שהייתי במעט, זאת אומרת הייתי בדי הרבה ערים, אבל הייתי במעט ערים יפות כל כך, [רותם מהמהמת] אם לא הכי יפה, באמת.
רותם: מאוד יפה.
עומר: באמת מתחרה רק לפריז בעניין הזה, ובעיניי אפילו יותר מיוחדת קצת. והעובדה שאתה באמת, את יודעת, לא נגיד שכאילו כן, גם היינו בשופינג, ונסענו לקניון, וכאילו, בוודאי שכן. אבל עצם העובדה שאתה לא מתעסק רגע בכתיבה, יש בה, כמו שאמרנו קודם, על המקלחת או על הזה, יש בה…
רותם: כן, את ההפוגה הזאת.
עומר: יש בה את ההפוגה הזו כדי להטעין את ה… את הסשן הבא. הלכנו, טיילנו, ראינו. באמת הסתכלנו על ארכיטקטורה, וטיילנו בשכונות מקסימות…
רותם: ואכלנו במקומות מעולים, ועשינו אתרים…
עומר: בדיוק, ובאמת, וצריך להגיד, לא דיברנו בכלל, לא על הספרים, ולא על הכתיבה. אם למישהו עלתה איזה מחשבה…
רותם: כן.
עומר: תוך כדי, אז כן. אבל כן צריך להגיד, לא עשינו זה, למרות שכן עשינו לנו, גם סשנים של… של "אינעל הבוק"…
רותם: נכון, אחד לשנייה, נכון. כי, נכון, אני חושבת שהרבה פעמים…
עומר: צריך להסביר רגע למאזיננו, מה זה נהיה.
רותם: היה, אז אני רוצה להגיד משהו, שלא חשבתי עליו תוך כדי, אבל אני פתאום חושבת עליו עכשיו. בגלל שהיו לנו שני סשנים ביום, בוקר ואחר הצהריים, אני חושבת שבאופן די גורף אני יכולה להגיד, שתמיד סשן אחד היה מתסכל והסשן השני היה… לא תמיד בבוקר וערב, לפעמים אחר הצהריים היה מתסכל, ולמחרת בבוקר, בום, דברים הסתדרו, כאילו, במקומם. וזה היה איזה רגע שאתה אמרת לי: "בסדר, עזבי את זה, מחר בבוקר זה יסתדר", היה לי איזה סשן מעפן כזה, אחרי צהריים. כאילו, כתבתי, לא זוכרת, כתבתי 500 מילה בלחץ, וזה לא טוב גם, זה דיאלוג מעפן, זה לא קשור לכלום, פרק לא טוב, לא רלוונטי, לא יודעת מה לעשות עם זה, סתם ישבנו עכשיו. ואמרת לי: "בסדר, עזבי, מחר בבוקר זה יסתדר".
וזה, וזה… וכך קרה, ואני חושבת שכך, כאילו, זה באמת היה הכי מתסכל מכולם, אבל באופן די גורף, אני לא יודעת מה יש ל… מה המסקנה, תעזור לי להגיע לתובנה, מהדבר הזה. קצור, מה שאני רוצה לומר, [עומר מהמהם] זה שגם כשה-setting מושלם, והעיר מהממת, ויש בתי קפה מושלמים ונהדרים לכתיבה, ויושבים ופותחים את הלפטופ וזה, גם אז נתקעים במחסומי כתיבה…
עומר: ברור.
רותם: ויש איזה בלוק כזה נורא מעצבן, ובא לטרוק את המחשב ולהגיד: "יאללה, כאילו, בשביל זה נסעתי…"
עומר: יש, יש לנו…
רותם: "…אני רוצה לעזוב את הכל".
עומר: יש לנו שם קוד. היא צריכה "אינעל הבוק", או אני צריך "אינעל הבוק". "אינעל הבוק" זו הסדנה שלנו, אנחנו לא עושים פרסומת, אבל, מה פתאום. [צוחק קלות] "אינעל הבוק" זו הסדנה שלנו, שבה באמת אנשים, אנחנו כמובן קוראים את מה שהם כותבים, וזה, ואני חושב שעיקר הסדנה, ובעצם הפיצוח שלה, ומה שהופך אותה לכל כך שונה, זה השיחות של אחד על אחד, או שיחות קבוצתיות.
רותם: וקבוצה מאוד קטנה, שהן, שהן שיחות על הספר.
עומר: על הספר.
רותם: ועל הכתיבה, על השלב…
עומר: ולפעמים, לא פעם ולא פעמיים, והרי, והרי מאיפה התחילה הסדנה הזאת, מזה…
רותם: שאנחנו צריכים את זה.
עומר: בגלל שאנחנו צריכים את זה לעצמנו. באים ואומרים: "נתקעתי, ואני לא יודע למה". ואז אנחנו מדובבים, מאחר ואנחנו שני מנחי הסדנה, אז אנחנו יודעים את העבודה, וזה מדהים, כי אנחנו לא יודעים את זה על עצמ… זאת אומרת, אנחנו כן צריכים "אינעל הבוק", בדיוק כמו אחרון תלמידנו…
רותם: כן.
עומר: כי אנחנו לא יודעים.
רותם: נורא קשה…
עומר: נורא קשה.
רותם: לראות על עצמך.
עומר: נורא קשה.
רותם: כן ולא. אני רוצה להגיד ש… ש… שלפעמים… וזה, וזה נכון לגבי כל הדבר, כאילו מבחינת התלמידאות, כי, כי נגיד לפעמים אתה, אתה יכול להגיד לי דברים, ואני אומרת: "לא, נכון. מה פתאום? אני… זה לא, אני לא נפלתי שם [עומר מהמהמם], וזה לא זה. אוקיי, כאילו, אני אקרא את ההערות שכתבת לי, אני בחלקם ממש לא מסכימה. אהה."
אבל, אבל זה, שוב, זה מגננות כאלה, והם, והם, ואי אפשר שלא, כאילו שלא לחוות אותם, גם אם אנחנו בתוך הדבר, גם אם אנחנו חלק מהדבר, וגם אם אני באמת סומכת עליך במיליון אחוז, ועל האופן בו אתה מנתח טקסטים, ורואה מה חסר ואיך. ויש שם איזה… איזה רובד רגשי, שגם הוא צריך לחלחל.
עומר: בוודאי.
רותם: ובגלל זה גם קורה בינינו הרבה פעמים, אגב, ואני חושבת שגם זה קורה לנו מול תלמידים, שלפעמים אנחנו נותנים איזשהו input, ומקבלים התנגדות, ואז…
עומר: זה כמו טיפול.
רותם: הבן אדם מגיע ואומר: "אה, הבנתי משהו", ואתה לא… כאילו, במקרה הטוב הוא יודע שהדבר הזה, הושתל לו כבר במוח קודם…
עומר: לא, אבל…
רותם: במקרה הפחות טוב הוא… פחות טוב עבורנו, הוא בטוח, שהוא המציא את זה לבד.
עומר: אבל אני חושב ש… כשאתה נוסע… בגלל זה דיברתי מקודם על פרטנר, ועל החשיבות בלנסוע עם מישהו ולא לבד. היכולת לדבר על הכתיבה שלך ולהגיד: "נתקעתי", או "אני צריך רגע", זה…
רותם: כן.
עומר: היא, היא היתרון האמיתי של חופשת כתיבה. בילינו כל היום ביחד.
רותם: נכון.
עומר: והיכולת הזו פתאום לבוא אחרי שעתיים, ושוב, אתה… כאילו, קשה להגיד שהיינו סביב הכתיבה, היינו סביב פראג ונהננו, וזו הייתה חופשה זוגית וכיפית והכל, אבל… אבל, באמת, היכולת הזו פתאום, אני… אחד הסשנים היותר משמעותיים שעשינו הייתה במטרו, בדרך ל… זה. ופתאום היה… נתקעתי, וזה היה, אני חושב, כמה? שעתיים אחרי ה…
רותם: שישבנו.
עומר: העובדה שאתם ביחד עם פרטנר הכתיבה שלכם, היא הדבר שבאמת פותח את ה… כי לבד, אני לא… אין, אני הייתי אומר, "אה, נתקעתי", והייתי מגיע לאותה נקודה, אני לא… אין מי שישקף לי את הדבר. אז אני כן חושב שחלק אינטגרלי מחופשת כתיבה צריך להיות… לא עכשיו, כאילו, לקבוע את הדבר, אבל כן צריך, כן צריך גם… היתרון הענק הוא, שאפשר לדבר על זה. אבל עשינו סשן אחד בבוקר, ועוד סשן אחד, יש לציין אחרי שנ"צים, בדרך כלל.
רותם: כן, זה היה חלק מהם.
עומר: אצל רותם… רותם מקדשת את השנ"צ.
רותם: אני חובבת שנ"צ. כן, מדובר על תחביב שלי, מאז ומתמיד.
עומר: נכון, נכון, ואת מאוד טובה בו.
רותם: אני מאוד טובה בו.
עומר: מאוד טובה בו. היכולת להירדם מיד.
רותם: אם היה שנ"צ למרחקים ארוכים, כן…
עומר: ממש.
רותם: אני הייתי זוכה מקום ראשון.
עומר: וכן הלכנו… בשבילי, אגב, אלה היו הסשנים המשמעותיים. אני דווקא מאוד אוהב כתיבה בבוקר, אבל לא יודע למה, אלה היו… כאילו, התייחסתי לכתיבה של הבוקר, כן, בתור חימום. ואני שוב רוצה להגיד, אה, לי יש, בדרך כלל, בימי כתיבה שלי, שהם כמעט כל יום, סשן בוקר.
אם אני מצליח, ביום בלי הילדים, שבע וחצי, אם אני לוקח אותם למסגרות וזה, אז שמונה וחצי אני בבית קפה, אבל גם, מתניע בתשע כזה וזה, ובעשר וחצי, אחת עשרה, כבר גמרנו. והעובדה שהיה לי עוד סשן… ובגלל זה אני אומר, לא צריך איזה ימי כתיבה עכשיו, העובדה שהיה לי פתאום עוד שעה וחצי, שעתיים, שינתה הכל. אז התייחסתי לסשן בוקר, בתור איזה חימום. כתבתי כל מיני רעיונות, סידרתי, עשיתי… זה, ואז באתי לסשן אחרי צהריים, סופר מוכן, [רותם מהמהמת] ובאמת הרבצתי שם איזה, לפעמים 2,000 ו-2,500 מילה, והן טובות, קראתי אותם היום, והן, כאילו, אמרתי: "אני אקרא את זה עכשיו, ואני בטח הולך להתבאס על זה טילים". לא. בטוטאל, אני חושב שכתבנו בחופשת הכתיבה שלנו, ארבע שעות?
רותם: ביום?
עומר: כן. אולי אפילו פחות.
רותם: לא, היה ארבע שעות.
עומר: ארבע שעות. היה ארבע שעות.
רותם: ביום, כן, כן.
עומר: וחזרנו, באמת, את חזרת עם ה"סוף".
רותם: כן.
עומר: אני חזרתי עם איזה ארבעה, חמישה פרקים. זה היה מאוד פרודוקטיבי, מאוד טוב, ושוב, אני, אני חושב שאחד הדברים, אז דיברנו על… על שעות קבועות ועל זה, כן דיברנו להסתובב הרבה. זאת אומרת לצאת מהכתיבה קצת… הלכנו לראות דברים אחרים לגמרי, זה מאוד מאוד מאוד עזר. אני חושב, באמת, הניקוי ראש הזה הוא משמעותי ושוב אני אומר, סקרנות…
רותם: כן.
עומר: באמת, אתה רואה נופים אחרים, דברים אחרים. אני גם חושב שההליכה ברגל, שלא כל כך יוצא לי לעשות אותה בארץ, היא… היא באמת, היא מזרימה כל כך הרבה… זה.
ואולי הדבר השלישי, את דיברת על האזניות מבטלות רעש שלי מקודם, אתה חייב לדעת איך אתה כותב. אם אני לא הייתי יודע, עליי, שרעש מוציא אותי מדעתי, הקטן ככל שיהיה, ובאמת אני מדבר על רעש של מכונות בתי… של מכונות קפה בבתי קפה, זה באמת מאוד בעייתי לבקש להם לכבות את הדבר הזה.
רותם: [צוחקת קלות] כן.
עומר: אני חושב שכל חופשת הכתיבה הייתה נהרסת לי. הייתי יושב שם בבית הקפה, וכאילו אומר: "טוב בואי נלך מפה, אני לא מסוגל לכתוב". אני יודע על עצמי איך אני כותב, אני יודע שאני, במקרה שלי, צריך אוזניות מבטלות רעש טובות מאוד, לשמחתי זה טכנולוגיה שהומצאה בתקופת חיי, ואני באמת לא יודע מה הייתי עושה… אני נורא אהב לכתוב בבתי קפה, מהאווירה ועד ה-לראות אנשים אחרים. אני לא יכול, כשהשיחות שלהם נכנסות לי לאוזן, זה מחרפן אותי. את, נגיד יכולה לכתוב, באמת, היינו באיזה בית קפה שנקרא "The Miners Coffee"…
רותם: היה מהמם.
עומר: שהיה מעולה, היה מדהים, היינו שם פעמיים, מוזיקה טראנס. לא יודע מה זה היה, טראנס…
רותם: היה טראנס. כן.
עומר: כאילו שמונה וחצי בבוקר, פאאאאף לפנים.
רותם: הרגשתי בבית. [צוחקת]
עומר: וכאילו באמת, [רותם צוחקת] את יושבת כותבת, ואני כאילו וואו, וואו, אם אני לא הייתי… אז אני כן חושב, שצריך להגיע נורא מוכן, ובאמת לדעת על עצמך, מה…
רותם: מה אתה צריך.
עומר: מה אתה צריך.
רותם: כדי למקסם את הדבר הזה.
עומר: בדיוק, כי אין דבר יותר מבאס, מאשר להגיע לחופשת כתיבה, ובאמת לגלות ש… זה כמו לגלות ששכחת את המטען של הלפטופ, או שכחת את הלפטופ עצמו. זה באמת דבר, שצריך להתכונן אליו מראש.
רותם: נכון. אני כן רוצה לאסוף, וכן להגיד על חופשת כתיבה, לצורך העניין באמת בארץ, שזה לא איזה מקום שאתה יכול עכשיו, כאילו, שבהכרח יש לו מקומות להסתובב, ולעשות איזה… אפילו לצורך העניין, כמו החופשה ההיא, שעשיתי בעמיקם, שכאילו… אבל בכל זאת להוציא את עצמך מאזור הנוחות. כשהמקום הוא נוח, וכאילו, יש לך את כל ה-facilities כדי ליהנות גם מהחופשה הזאתי, אבל להוציא את עצמנו מאזור הנוחות, וללכת, גם אם לא בא. כאילו, כתבתי בבוקר, ואחרי צהריים, אני אנוח כמובן, ואחרי צהריים אני אוציא את עצמי לעשות איזשהו סיבוב באזור, במקום חדש. יש משהו במראות חדשים. בטיול, זה מקבל, מבחינתי, ממש… זה ממש כמו… זה הטענה. אני כל כך מוצפת מקולות חדשים, מראות חדשים, ריחות חדשים, טעמים חדשים. יש, כאילו, כל דבר, אין… אין את הרגע הזה כמו בארץ, לצורך העניין, שאתה בנהיגה, או בנסיעה, ואתה מכיר את הכל, המיינד שלך עסוק בדברים אחרים.
כל הזמן להיות, כאילו, בתוך הכאן ועכשיו, בגלל שהכל נורא נורא חדש. יש איזה דריכות כזאתי, שאני חייבת לכבות אותה בשלב מסוים, כדי להצליח להתניע שוב.
עומר: אני גם חייב להגיד, שאני נורא אוהב בתי קפה בחו"ל, בגלל שאין אינטרנט. כאילו, יש להם כבר Wi-Fi. פעם אגב לא היה. אנחנו, ישראל באמת הייתה הרבה יותר מתקדמת מאשר אירופה, ב… ב… אפשרויות. זה לא מתקדמת, פשוט לא היה שום… נגיד, אני זוכר שכן נסעתי לכתוב בפריז לפני כמה שנים, ובאמת, לשום בית קפה לא היה שום עניין, שתשב בו יותר ממה שאתה…
רותם: כן.
עומר: יותר ממה שאתה חייב. העובדה שאין Wi-Fi, נגיד… באמת, אני, אגב, אני לרוב לא ביקשתי את הסיסמאות, לי זה מאוד עוזר. אני יודע כאילו שאני על המחשב, אין אינטרנט, אני לרוב מתבייש לבקש, וסתם לא רוצה. ולי זה נורא, סתם, עוד טיפ כזה, נחמד.
רותם: כן.
עומר: באמת החוסר אינטרנט פתאום, הוא גם, הוא גם משמעותי יותר.
רותם: לא לברוח כאילו…
עומר: כן, כן.
רותם: למשהו אחר.
עומר: כן, אין לאן לברוח. אני, ברגע שיש לי אינטרנט, אני פותח את הוואטסאפ, פותח את הזה, פותח את המייל, פותח לראות מה יש שמה. אז לא לעשות את זה, היה דבר…
רותם: אז אני רוצה להגיד עוד משהו שעולה לי עכשיו, בלי קשר לזה, שאני גם שמה לב אליו בחלומות. [צוחקת קלות] וזה דומה גם, כאילו, באיזשהו אופן לכתיבה, וזה בהמשך לדבר הזה שאמרתי קודם, על זה שיש… החוויה הזאת שהכל חדש, ויש איזה משהו שנכנס, כאילו מקומות, גם מקומות שלא היינו בהם, כאילו שהם חדשים לצורך העניין, מעוררים זיכרונות. כאילו מציפים המון, חוץ מ… חוץ מהדבר הזה, שהוא עצם הדבר, שהכל חדש, וכל החושים ערים, אני שמתי לב שבחופשה, בכלל, הזיכרונות צפים, כאילו צפים המון זכרונות, דווקא אני חושבת על סיני, כאילו עלו לי מלא זכרונות.
עומר: ודאי, כי כבר היית בסיני.
רותם: אבל עלו לי, טוב, אבל לא משנה, נסעתי עם חברה מאוד טובה, ועלו לי זכרונות שקשורים אליה ואליי כאילו בכלל, זה לא, זה דווקא לא המקום, כאילו. [עומר מהמהמם]
והדבר הזה נכנס לתוך הפרק שכתבתי, נגיד, בסיני, כאילו הדבר הזה נכנס לשם. וגם, וגם בפראג עלו לי כל מיני זכרונות, זכרונות ילדות, זכרונות של ריחות, כאילו כל… כאילו אנחנו לפעמים לא יודעים את ההקשר. הרי, מה… גם החלומות. למה אני מחברת כאילו את הדברים? גם החלומות בחו"ל או בטיול, הם שונים קצת מהחלומות ש… לי לפחות, מהחלומות שיש לי בארץ, כאילו.
יש… כי יש איזה… איזה חלק אחר שמתעורר, כי באמת הטעמים החדשים, והריחות החדשים, כאילו מזכירים לנו דברים שאנחנו לא תמיד יודעים לחבר אותם, אבל הם, הם בכל זאת עולים, וזה חומרים נורא, נורא טובים לכתיבה.
עומר: אני… עכשיו, כשאת אומרת את זה, אני באמת לא יודע לנתח את זה כמוך, אבל אני כן יודע להגיד, על פרקים מסוימים שמופיעים, נגיד, ב"כולם לחייך", או, עכשיו בספר החדש, שכן יש להם… קיבלו את הצורה של המקום, הם אחרים משאר הספר, [רותם מהמהמת] הם פתאום, כאילו, אתה רואה שהם נכתבו במקום אחר…
רותם: כן.
עומר: או שהם, משהו. אני לא יודע אם הקורא רואה, אבל אני בטח רואה, שהם פתאום קיבלו קצת את הזרימה של המקום, ואולי באמת…
רותם: כן, כן, וזה נכנס.
עומר: זה נכנס.
רותם: ואני חושבת שהקצב החדש הזה, והריחות החדשים, והטעמים החדשים - הדבר הזה גם נכנס בתוך כתיבה.
עומר: ואני כן רוצה, שוב להדגיש ולהגיד, את יודעת, אנחנו… זה. אני, אני, לקח לי המון זמן עם עצמי, להגיד לעצמי, שזה לא לוקסוס. זה לא לוקסוס, זה לא איזה דבר שהוא, את יודעת, ראית באיזה סרט, ואז אתה אומר: "כן, אני אחיה לרגע…"
רותם: כן.
עומר: "…כמו הכוכבים ההוליוודיים האהובים עליי". חופשת… אפשר לקרוא לזה "ניתוק כתיבה", לא חייבים לקרוא לזה חופשה, ואז קצת כל הזוהר יוצא מזה. היכולת להיות עם הספר שלך, כמה ימים לבד, בלי רעשי הרקע מסביב, הוא, הוא כל כך… אני באמת חושב, אני לא זוכר חופשת כתיבה שעשינו… היו כמה חופשות כתיבה שעשינו, שבאמת לא התניעו לנו. אבל אני לא זוכר. חופשת כתיבה טובה שעשינו, אני חושב שחזרתי עם ספר, שקפץ קדימה ב… ב… בקילומטרים. כאילו, באמת חזרתי, לא משנה, גם אם הייתי כותב אלף, גם אם חזרתי עם חלק מזה.
רותם: כן, גם עם תובנות שנוחתות.
עומר: בדיוק, בדיוק.
רותם: זה משהו שמתיישב.
עומר: חופשת כתיבה טובה… וגם, שוב, אני אומר, צריך ללמוד ולדעת איך לעשות אותן, באמת לקחה את הספר, קילומטרים קדימה. אתה פתאום חוזר ואתה אומר: "וואו, כאילו, באמת!". ובגלל זה, אני חושב שזו אחת ההוצאות… אגב, צריך להגיד, כן, אם לוקחים airbnb חמוד בארץ, לא כזו, לא מדובר בכזו הוצאה.
רותם: גם חייבים להגיד שגם, גם איכשהו, במילא חופשות, או כל… כאילו כן נכנסות איכשהו בלו"ז, או כאילו הרצון הזה.
עומר: כן, אם כי אני לא יודע כמה אנשים יצאו לחופשה, בלי הילדים שלהם. או, לא יודע, צריך, צריך לתכנן את זה, זה לא דבר ש…
רותם: לא, בטח צריך לתכנן את זה, אבל צריך לתכנן את זה, וגם, גם באמת לראות את הערך של זה. כי, כי…
עומר: בדיוק, אבל צריך לדעת שיש לזה ערך, אדיר.
רותם: זה באמת מאוד מאוד מקדם. מאוד מקדם.
עומר: זה באמת מאפשר, שאני נגיד נורא אוהב לתכנן בחופשות כתיבה, זאת אומרת, לנסוע עם מבנה שלם של הספר, ובאמת צריך להכיר בערך הדבר, ולדעת שזה כלי עבודה, עוצמתי מאוד, שהוא… את יודעת, ויהיו את האנשים שיגידו לך, אפילו אנשים קרובים, [ממלמל] "מה, זה, מי אתה חושב שאתה, מה אתה חושב שאתה… זה?" זה כלי עבודה יוצא דופן.
רותם: שאנשים יגידו מה שהם רוצים. אני פתאום חושבת על זה שיש לי… כאילו, אפרופו להתאים את זה לחיים, וכאילו באמת לא להפוך את זה לאיזו הוצאה נורא גדולה, יש לי חברה, שהיא כותבת, אתה מכיר אותה, היטב, שלא מזמן למשל אח שלה נסע לירח… הוא גר בתל אביב, ונסע לירח דבש, כאילו לאיזה חודש, [עומר מהמהם] והיא גרה בצפון, והיא נסעה אליו לדירה, אמרה: "יאללה ביי, בעלי והילדים", לקחה את הלפטופ שלה, ונסעה לשלושה לילות…
עומר: כן, כן, כן.
רותם: כזה לתל אביב, לדירה של אח שלה. גם מבחינתה זה ניתוק, זה לעבור מקום, זה להיות במקום אחר. וכן, זה דורש איזושהי לוגיסטיקה מן הסתם, כי יש חיים, אבל…
עומר: ושוב אני אומר…
רותם: זה אפשרי.
עומר: אנחנו עושים את זה גם בקטן, זאת אומרת, יש לנו את השלושה-ארבעה בתי קפה קבועים שלנו. ובשבתות אנחנו באמת מחפשים מקומות לנסוע אליהם, ושוב הדבר הזה, זה לראות מקומות חדשים, הנסיעה…
רותם: נכון, כי גם אני חושבת שהתכנון של זה וגם… לפעמים באמת זה קורה. אנחנו נוסעים בשבת, יושבים שעתיים באיזה בית קפה נחמד…
עומר: נכון.
רותם: וממשיכים את השבת רגיל, כאילו. אבל הידיעה הזאת שזה היה, זה באמת לא עכשיו, גם מצד אחד לא תופס את כל השבת, מצד שני זה כן איזושהי, "הסדרי ראייה" עם הכתיבה. להגיד הנה, אנחנו עושים את זה, כי יש איזה פניות, ואיזה רצון גם, כאילו, באמת להתמסר לדבר הזה, ולא להכניס מיני דברים.
עומר: ושוב צריך להגיד, יש לנו הרבה מזל שהמקצוע שלנו, הוא גם באמת התחביב.
רותם: כן.
עומר: זאת אומרת הדבר שהיינו אוהבים לעשות גם אם…
רותם: נכון.
עומר: גם אם לא היה. אבל, אבל אני חושב שכשכותבים, צריך להסתכל על הדבר הזה, ועל ה… לייצר סקרנות ולייצר השראה, ובאמת כחלק…
רותם: ולייצר קפסולת זמן…
עומר: כן, כן.
רותם: שבה אנחנו בתוך הדבר, ולא, זה לא איזה המצאה וזה לא איזה תירוץ…
עומר: בדיוק, בדיוק.
רותם: הנה אני מוצאת איזה תירוץ לצאת מהבית לכמה ימים. לא, לא, הדבר הזה אפקטיבי ויש בו גם מין המחויבות. ברגע שאנחנו מצהירים, מצהירות בפני עצמנו, שזו המטרה וזה מה שאני רוצה לעשות, אז, אז יותר קל לממש את זה.
עומר: אני חייב להגיד שלא רק מצהירים, אני באמת תמיד אומר, אני גם באמת, באמת, זה המוטו שלי, בכל מה שקשור לסדנאות שלנו, שבאמת, Put your money where your mouth is.
זה כאילו, אני רוצה לכתוב ספר, אני רוצה, בוא, שים, באמת. אני מכיר, אני יודע על עצמי, ברגע שאני רציני לגבי משהו, אני שם עליו כסף. והיכולת לשים כסף על עצמך, ולהגיד: "הנה, שמתי", לא משנה, 800 שקל, 1,000, 400 שקל, לא חשוב, או יותר, ולהגיד, "אני נוסע, ואני מתחייב", בקול רם, כלפי מישהו, "אני נוסע לחזור", "אני הולך לסיים", הרי, אני באמת אומר עלייך, באהבה גדולה, לא היה לך פרצוף, אחרי שחזרנו…
רותם: לא היה לי פרצוף.
עומר: ממדריד, ושנה שעברה, והספר קצת נתקע…
רותם: וקלטתי שזה ייקח יותר זמן…
עומר: בדיוק.
רותם: ממה שחשבתי.
עומר: וכל זה, אני חושב שכבר חודשיים לפני הנסיעה, אמרת: "אני הולכת לסיים את הספר בפראג, אני הולכת לסיים את הספר בפראג!". אני באמת חושב שזה מן ההתחייבות, ולא היה לך פרצוף לחזור בלי ספר.
רותם: נכון, לא, לא, ממש, מול עצמי קודם כל, אבל כן, לא לגמרי, אני חושבת שגם להגיד את זה בקול רם, כן, יש בזה…
עומר: נכון.
רותם: משהו שהופך את זה ליותר מחייב.
עומר: ובגלל זה אני אומר, יש משהו בחופשת כתיבה, שגם יכול להיות מאוד מחייב, ומאוד מחזיק, אם אתה אומר למישהו: "אני חוזר עם ארבעה פרקים", שזה לא בשמיים.
רותם: כן, כן.
עומר: אגב, גם להציב מטרות לחופשת כתיבה זה טוב…
רותם: נכון, נכון.
עומר: כי אתה לא הולך לסיים את הספר שלך בשישה ימים…
רותם: לא תמיד.
עומר: וגם לא בארבעה. ואני כן הצבתי לעצמי לחזור עם שלושה פרקים חדשים, וחזרתי עם ארבעה, ואני מאוד שמח מזה, אבל זה פחות או יותר במסגרת.
רותם: כן, מה שתכננת.
עומר: לא עפתי על עצמי וחזרתי עם שמונה, למרבה הצער, ואת כן הצבת לעצמך מטרה לסיים, וכן צריך להציב מטרות ריאליות. אבל כן, אבל, אבל כן, עצם העובדה של באמת להצהיר, להגיד: "אני נוסע לכתוב", זה לא "אני נוסע לחופש, ותוך כדי אני עושה את ה…"
רותם: כן, ניקח גם את הלפטופ, נראה אולי נחמד לכתוב.
עומר: כאילו "נראה מה יהיה", וזה. לא, זה לא חופש במובן הזה. וזה מאפשר איזושהי פניות מחשבתית, ובמובן הזה אנחנו קוראים לזה חופש, כי ה… באמת, העובדה שהמוח שלך פתאום עסוק בחמישים דברים פחות, ויכול קצת…
רותם: כן.
עומר: יש יותר קצת מתאי זיכרון, להפנות לכיוון הכתיבה, היא באמת, לא רק מתנה, אלא גם כלי עבודה סופר, סופר, סופר ההכרחי.
רותם: נכון.
עומר: ונדמה לי ש…
רותם: כיסינו את הכל.
עומר: שזה, כל מה שהיה לנו להגיד על… על כתיבה.
רותם: לעת עתה.
עומר: על כתיבה בכלל.
רותם: זהו, נגמר הפודקאסט, אין לנו יותר מה לאמר.
עומר: זהו, אין לנו יותר… זהו, אין לנו יותר מה להגיד. כתיבה, כתיבה ותהליכיה. טוב, אז רותם, תודה…
רותם: עומר, תודה לך.
עומר: תודה רבה.
רותם: שבאת להתארח. [צוחקת]
עומר: [רותם צוחקת] בכיף, בכיף, אני אקח את הדברים שלי, ואני…
[מוזיקת רקע סיום]
תודה שאירחת, לא ידעתי שזה אירוח, אבל תודה. ואוו.
רותם: ותודה למאזיננו.
עומר: נכון.
רותם: שלום וביי.
עומר: שלום וביי.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments