פרק מקדים לסדרה ובו מדברים על הסיבות בגינן מציינים יארצייטים וימי זיכרון. בפרק מתארח ראש הישיבה הרב אלחנן שרלו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/08/2022.
[מקהלת גברים שרה ניגון חסידי בליווי גיטרה]
שלום! ברוכים הבאים להסכת "יארצייט", הסכת חדש מבית "ישיבת עתניאל".
[השירה ממשיכה ברקע]
זמן חדש מביא אותו התחלות חדשות, ואני מתרגש לפתוח הסכת חדש ומיוחד, שהוא גם פרויקט אישי שלי. קוראים לי שמוליק סמואל, אני גר באלון שבות, ואני תלמיד שיעור ו' בישיבה בעתניאל. מזה שנה אני מתפקד כמקליט ועורך הסכתים בצוות המדיה של הישיבה. הקלטתי וערכתי את ההסכתים "מקשיבים לזמן", "אקשיבה" ו"מדברים בניגון", יחד עם אלעד שדות ונעמן בן גדליה. אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני ממליץ בחום על שלושתם, ומזמין אתכם להקשיב גם להם.
עד היום, למעט שני פרקים של "אקשיבה", התעסקתי רק בצד הטכני של ההסכתים, מה שנקרא "הייתי מאחורי המיקרופון". אך עמוק בתוכי רציתי מאוד לעבור גם לעמדה הזאת שלפני המיקרופון, שממנה אני מדבר אליכם כרגע. את הרעיון להסכת הזה, הרב מתניה שטרנברג זרק לאוויר בשלב "הדיבורים של לפני", כשהקלטנו פרק של "מקשיבים לזמן".
הרב מתניה, שגם יתארח בפרק הראשון של יארצייט, סיפר שהוא דיבר במפגש עם תלמידים מחוץ לכתלים בירושלים על הפודקאסטים של הישיבה, והם העלו ביחד את הרעיון ליצור הסכת על דמויות. מאז שהרעיון עלה הוא ישב והתפתח אצלי בראש, ואני שמח שסוף-סוף הוא קרם עור וגידים, והנה הוא מובא לפניכם.
הפודקאסט, כשמו כן הוא, יעסוק ביארצייטים. "יארצייט" היא המילה היידישאית ליום השנה, תאריך הפטירה. כמה פעמים בחודש אני אארח לשיחה רב או דמות מצוות הישיבה, או אולי אורחים מיוחדים מבחוץ, ויחד ננסה להתחקות אחרי חייה, פועלה, השפעתה ותורתה של דמות מפתח מהדורות הקודמים.
יש לי כמה מטרות להסכת הזה. המטרה הראשונה שלי היא כמובן להכיר, ביחד איתכם, המאזינים, אישים חשובים שהשפיעו על העולם היהודי. את חלקם אני מכיר יותר, את חלקם אני מכיר פחות, ואני בטוח שגם אתם. המטרה השנייה שלי היא לחשוף אתכם המאזינים לר"מים וצוות הישיבה שנמצאים כאן, בתוך הכתלים. אני מאוד מתרגש וחושש לקראת העבודה על ההסכת הזה, ואני מתפלל להשם שנוציא דברים ישרים, ברורים ולשם שמיים.
אבל לפני שנתחיל להתעסק בדמויות סמוך ליום פטירתן, את הפרק הקרוב אני רוצה להקדיש להבנת הנושא, או בעצם לשאלה ששאלתי את עצמי לא מעט פעמים, למה מציינים יארצייט? כדי לענות על השאלה הזאת הזמנתי את הרב אלחנן שרלו שנכנס, בעזרת השם השנה, לתפקיד רשות הישיבה. שלום הרב אלחנן שרלו.
הרב שרלו: שלום שמוליק, מה שלומך?
שמוליק: אני ברוך השם, מה איתך?
הרב שרלו: נהדר, תודה.
שמוליק: תספר לי קצת על עצמך.
הרב שרלו: אוּ, מאיפה להתחיל?
שמוליק: התחלה כזה.
הרב שרלו: אז באופן כללי אני אלחנן, גדלתי ברמת הגולן, אבא שלי היה ר"מ בישיבת ההסדר בחיספין שם, ואיפשהו באזור חטיבת הביניים עברנו שוב, בעקבות אבא שלי שהקים את הישיבה בפתח תקווה, עברנו לשם. מה עוד? למדתי בישיבת התיכונית בסוסיא, הלכתי לישיבת הסדר אחרת שאיננה ישיבת עתניאל, למדתי שנה בירוחם.
שמוליק: לא ידעתי.
הרב שרלו: כן, כן. זה היה במקום כיתה י"ב, דילגתי על כיתה י"ב והייתי שנה בירוחם, ואחר כך באתי לעתניאל ופחות או יותר, מאז ועד היום, אני פה בעתניאל. התחתנתי עם בת עתניאל, עם טליה עולמי. וזהו, אני ר"מ בישיבה, כבר אני חושב שנה תשיעית או עשירית. זה הבסיס. ביארצייט שלי אני יכול לספר יותר [צוחק] אבל כרגע זה ה…
שמוליק: אני מקווה שזה ידחה לעוד הרבה מאוד שנים. טוב, רציתי לשאול אותך - אני מסתובב פה בישיבה כבר חמש שנים, ומדי פעם בשיעורים או אנשים בישיבה אומרים: "הי, היום היארצייט של זה, היום היארצייט של זה", ורציתי לשאול אותך, למה אנחנו חוגגים יארצייטים בכלל? למה דווקא יארצייט?
הרב שרלו: אז אני אגיד שני דברים: אחד, אתה תופס אותי לא מוכן, ושתיים, אני לא בדיוק מהטיפוסים הללו שמסתובבים בבית המדרש ומציינים יארצייטים, זה באמת לא שפת האם שלי, לא השפה שאיתה גדלתי. אני כן יכול לנסות ולהסביר מה החשיבות של יארצייט, של יום פטירה, או כמו שהוא נקרא בשפה של החסידים, של המקובלים, "הילולה", שזה ביטוי עוד יותר מפתיע.
שמוליק: נכון.
הרב שרלו: כי סוף כל סוף הצדיק אבד, כמו שאומר הפסוק: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב", ככה זה קצת נראה. הצדיק נפטר, במקום להיות עצובים, אנחנו עושים הילולה.
שמוליק: שמחים, אנחנו…
הרב שרלו: כן. אז בוודאי שבשעת הפטירה שלו הרגשות העיקריים של המשפחה, של התלמידים, של כל עם ישראל, הם עצב ואבל כבד. אבל… אבל שנים אחר כך, ולמעשה כן גם כבר ברגע הפטירה, מה שמבחוץ נראה כמוות וכחידלון, השפה היהודית הפנימית מזהה בו עוד התרחשות עומק שהופכת אותו להילולה. וזה באמת שאלה טובה, מה היא אותה התרחשות עומק.
שמוליק: הצדיק לא באמת נפטר.
הרב שרלו: הוא נפטר מהעולם במובן הפיזי, אבל יחד עם הפטירה הפיזית שלו מתרחש משהו אחר, שאולי אפילו מגביר את הנוכחות שלו. אני לא יודע עד כמה להאריך, אבל אני יכול לנסות להסביר את זה בשפה של רבי נחמן.
שמוליק: ועליו נדבר מתי שהוא.
הרב שרלו: יהיה גם יארצייט שלו.
שמוליק: כן.
הרב שרלו: בסוכות, אין לך הרבה זמן להכין. [שמוליק צוחק קלות] ויש תורה בליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ו, שעוסקת בהסתלקות של אליהו הנביא ובנוכחות של אלישע תלמידו במעמד ההסתלקות הזו. האמת שזה באמת יארצייט קצת מוזר, כי אליהו הנביא [צוחק], הוא מסתלק…
שמוליק: [צוחק] הוא באמת לא באמת מת.
הרב שרלו: הוא באמת, הוא באמת נוכח יותר. אבל רבי נחמן שם עוסק בבקשה של אלישע: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי", ומדבר על כך שלכל צדיק יש שתי רוחות: 'רוחא דעלמא הדֵּין, רוחא דעלמא דְּאֲתֵי'. בעברית - כל צדיק יש לו את הרוח עולם הזה שלו, ואת הרוח עולם הבא שלו. ככה מסבירים את כפל הכינויים של הצדיקים. "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ", יש לך שתי נוח. למה שתי נוח? כל צדיק יש לו את הצדיק של מעלה והצדיק של מטה, או אולי בשפה אחרת - את הפוטנציאל ואת המימוש, את הבכוח ואת הבפועל.
שמוליק: מה מהם זה הפוטנציאל ומה מהם המימוש?
הרב שרלו: הצדיק דלעילא, הצדיק של העולם הבא, זה הפוטנציאל. כיוון שזה הרוח של הצדיק, או הנשמה של הצדיק, שהיא חופשית מההתמודדויות של העולם הזה, ומהמגבלות של העולם הזה. סוף כל סוף, לצדיק, ולמעשה בהקשר הזה, "עמך כולם צדיקים", אני מדבר על כולנו, יש את שאיפות העומק ואת החלומות הגדולים של החיים. את עומק הטוב, ואת עומק החלום, ואת עומק הברכה, ואת עומק השיר הייחודי שהוא רוצה לבוא ולבטא בעולם הזה. אבל זה הבכוח שלו.
שמוליק: ויכול להיות שבשנותיו שהוא קיבל על כדור הארץ הוא לא הספיק לממש את ה…
הרב שרלו: בשנותיו הוא לא הספיק לממש את זה, בוודאי. וגם את מה שהוא מימש, הוא מימש בסוף בתוך מגבלות של חומר, של זמן, של התמודדות, של פוליטיקה, של עצבנות. זה החיים. עכשיו, זה לא שאנחנו מצטערים על כך שלצדיק יש 'רוחא דעלמא הדין', שהוא נמצא פה ושהוא מתמודד עם כל המורכבות, ואפילו אפשר לומר לפעמים גם הג'יפה והקושי של העולם הזה. בשביל זה הוא בא לעולם. רוחו דלעילא לא רלוונטית כל כך, אם היא לא מצליחה לבוא ולהתבטא בסיפור חייו הממשי. עם ילדיו, עם אשתו, עם תלמידיו, עם המקום שבו הוא גר, עם ההתמודדות…
שמוליק: ספרים שהוא כתב.
הרב שרלו: עם הספרים שהוא כתב, עם הספרים שהוא שרף, עם הספרים שהוא לא כתב, עם ההתמודדויות שהוא התמודד פה בעולם הזה. זה הסיפור. אבל ברגע הפטירה יש, ככה מתאר רבי נחמן, יש איזה התאחדות של הרוח עולם הבא שלו עם הרוח עולם הזה שלו. יש איזה אסיפה, האספות, של כל הדברים הקטנים שהוא עשה בעולם הזה. הוא הקליט פודקאסטים, והוא העביר שיעורים, והוא ניהל חשבון בנק, והוא נתן צדקה, והוא עשה חסד… והכל היה לא מושלם, כדרכו של עולם, והכל היה עם התמודדויות, כדרכו של עולם. ולפעמים זה הסתיר את עומק הרוח הטובה, את עומק הנשמה שלו. משהו ברגע הפטירה מגלה יותר בעוצמה, כאילו דווקא כשהנשמה משתחררת ממגבלות הגוף והזמן והמקום, פתאום מתגלה מה היה פה בינינו.
שמוליק: בעצם ביארצייט עצמו, מה שאנחנו חוגגים זה את היום שבו הצדיק עבר מהמימוש חזרה אל הפוטנציאל, אל המקום הלא מוגבל.
הרב שרלו: כן.
שמוליק: וזה משהו ביום הזה שתופס אותו.
הרב שרלו: האמת שבניסוח של רבי נחמן זה החיבור של הפוטנציאל והמימוש. החיבור של הבכוח ובפועל קורה ברגע הפטירה. אני אקריא, פשוט פתוח לפניי: "בשעת ההסתלקות נתחבקים ונתאחדים יחד, הרוח דלתתא עם הרוח דלעילא". יש משהו ברגע ההסתלקות שאוסף את הרוח דלתתא אל הרוח דלעילא, ומחבר אותם באיזושהי עוצמה יחד.
זה נשמע מאוד רוחני, אבל אני… אני באופן פשוט יכול לומר שלדאבוני, כאילו במקרים של פטירה של אנשים קרובים ויקרים, אפשר ממש לחוש את זה. הבן אדם הזה הסתובב בינינו, וכל עוד הוא הסתובב בינינו ידענו שהוא אדם טוב, ראינו והרגשנו. אבל משהו ביום יומיות של המפגש איתו הסתיר את הפלא, ש-וואו! כאילו מאיפה הבן אדם מביא את הכוחות, את החלומות, את הטוּב הזה לתוך העולם? רגעי הפטירה, עם כל הנוראוּת שלהם, הם גם מבהיקים פתאום באור מאוד-מאוד חזק את האדם שהיה פה, את הנשמה שלו.
שמוליק: אני מכיר את זה קצת על עצמי, כי כש… אבא שלי נפטר במוצאי ליל הסדר, ואני באמת חווה [מגחך במבוכה] את החוסר שלו באופן מאוד יומיומי. ומשהו באזכרה, כשאני רואה ואני מגיע, הרבה אנשים שמגיעים בעצם להתחבר חזרה לדמות ש… להם היא לאו דווקא חסרה לאורך כל היום, כל השנה, אבל צריכים יום אחד שבו להזכיר את זה, וזה היארצייט בעצם.
הרב שרלו: כן. אז קודם כל תודה שאתה משתף, ובאמת ככה אני זוכר גם דברים שהקראת פעם בהקשר הזה, באיזשהו ערב של הישיבה. אני אומר ש… שכן, אני גם חווה את זה ממש כפשוטו [במלעיל], לא רק כתורה רוחנית, שכן, יש משהו ביום של אזכרה שאוסף ומבהיק פתאום את האור של האדם שהיה.
אפילו, אני מרשה לעצמי לומר, שגם אנשים שבחייהם, ב'צדיק דלתתא' שלהם, היו מורכבויות, היו מחלוקות, והיו מריבות והיו גם נפילות, כי זה טבע החיים, "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם". אבל ברגע ההילולה, ברגע ההסתלקות, יש איזה… איזה שמחה. כן, בעצם זה שהנשמה הזאת האירה בעולם, פעלה בעולם, זה ממילא גם אפשרות שלנו לקחת מהאור הזה וללכת איתו.
שמוליק: זהו, זה הזדמנות גם לאנשים שלא באמת נחשפו על הדמות הזאת בתקופת חייה, להתחבר אל הפוטנציאל שלה.
הרב שרלו: ממש, ממש. אני זוכר שהרגשתי את זה הרבה… כמה פעמים בחיי, אבל כאילו, אתה פתחת [שמוליק צוחק] אני גם אפתח דברים שלא תכננתי לדבר עליהם, אבל אני זוכר שהרגשתי עם ה… ברצח של מיקי, השם יקום דמו. ישבתי לידו בבית המדרש, היינו נפגשים על בסיס יום יומי. אבל, כן, משהו ב… דווקא בזה שהכלי נשבר, האור שהוא היה בתוך הכלי פתאום מתגדל ומתגלה בעוצמתו. ופתאום אתה אומר- הבן אדם הזה, שכל הזמן ראיתי את האור הזה בעיניים שלו, את הניצוץ הזה בעיניים, את הנשמה שמאירה דרך העיניים, את כל הטוּב. אבל כש… איכשהו כשהוא חי זה נראה פשוט, שהוא פה, וזה הוא, כן, זה הבן אדם, אנחנו רגילים, זה מה שהוא עושה בחיים.
דווקא פתאום שזה לא מובן מאליו ושהכלי נשבר, משהו באור מאוד מאוד מתגלה. ואזי כן, גם כל המורכבויות שלפעמים, בכל דמות… אני לא חושב שיש צדיק, "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא". אני לא חושב שיש צדיק שזכה לממש את הרוח דלעילא שלו באופן מלא. אין דבר כזה.
שמוליק: אין בן אדם כזה שלא…
הרב שרלו: אין בן אדם כזה. ולכן, דווקא רגע הפטירה, יש בו איזה משהו שמציף את האור הזה, מגדיל את האור הזה, מאפשר לנו לקחת כל אחד… אני זוכר שהבת של מיקי, השם יקום דמו, אמרה פה בלוויה שכל אחד יקח איזה משהו מהאור שלו, וינסה ללכת איתו בתוך חייו. ואני קיבלתי על עצמי, אני ממש חש את זה… חשתי את זה כמה פעמים בחיי. שמשהו בעולם הזה, על כל חשכותו, ועל כל ה… סליחה על הפסימיות [שניהם צוחקים], אני במצב רוח שכזה, המשהו בעולם הזה, עם כל ההתמודדויות הקשות שבו, והנפילות וזה… הוא מסתיר את האור. והוא גם מגלה אותו, אבל הוא מגלה אותו דרך מסכים, ודרך מגבלות, ודרך עליות וירידות. ויש משהו בפטירה שמשחרר, משחרר את האור הזה. אז אנחנו כמובן לא מקדשים את הפטירה, אנחנו רוצים שהרוח דלתתא תופיע… הרוח דלעילא תופיע ברוח דלתתא.
שמוליק: אנחנו רוצים חיים ארוכים ו…
הרב שרלו: רוצים חיים ארוכים, ולזכות לממש כמה שיותר את הפוטנציאל, וחיים ארוכים, ומשפחה וילדים ותלמידים, ספרים, וחיבורים, באור שהצדיק מאיר בעולם הזה. אבל מה לעשות? זה לא בידינו, ולפעמים כאילו, ההילולה היא היכולת להתחבר גם לאור שמתגלה יותר פתאום, ברגע הפטירה.
שמוליק: זה עומד בדיסוננס מסוים, העצבות והשמחה שמתערבבים. זה בעיקר בדורות ה… בשנים שמיד אחרי הפטירה. ואם ה… אני מרגיש, מה שאני רואה בישיבה, עם השנים אחרי… אחרי כמה זמן, אחרי כמה דורות קדימה כבר, כמעט לא נשאר משהו בעצבות, ונשאר רק שמחה, שסוף סוף יש יום שבו אנחנו יכולים להתחבר לנשמה, לדמות שאנחנו… שנפטרה היום.
שאלתי פעם מישהו - למה לא חוגגים יום הולדת? הוא אמר שהנקודה היא שלכולם יש יום הולדת, אבל אף אחד לא יודע מי יגדל להיות הרב קוק, מי יגדל להיות… זה, אז לא תמיד זוכרים את התאריך. ובעצם, כשהוא נולד, הוא לא באמת עשה שום דבר. רק אחרי שהוא נפטר יודעים שהוא עשה משהו, ולכן חוגגים את התאריך פטירה.
הרב שרלו: כן, כן, ממש. [מגחך] עולה לי מתוך הדברים שלך - יש מי שמתעסק בתחום המקצועי, הטיפולי, סביב אבל, אז יש מודל מאוד מאוד ידוע של שלבי האבל, של קובלר רוס.
שמוליק: חמישה שלבים.
הרב שרלו: כן. יש את הכעס ויש את ההכחשה ויש… אז כאילו, יכול להיות שהעולם היהודי מוסיף אולי איזה שלב נוסף, או קורא אחרת את השלב האחרון, שהוא שלב ההילולה. אבל באמת [צוחקים] אני לא יודע אם זה נכון לדלג על השלבים, כמו שאתה אומר, בצדק. זה לא שעכשיו צדיק נפטר, הופ! הילולה באותו יום. אה, מאה שנים אחר כך זה כבר יותר קל לנו, האבל והאובדן כבר התקהו, ועכשיו אפשר לחיות את הפלא הזה ולקחת משהו מהאור הזה.
שמוליק: כן.
הרב שרלו: עוד נקודה שגם, דרך שפה של רבי נחמן, שגם בעיניי מאוד משמעותית. והיא באמת נקודה שבחטאי אני פחות מחובר אליה, אבל אני מרגיש שאנשים שחוגגים יארצייטים זה אולי חלק מהסגולה שלהם, ש… כתוב בירושלמי ש"לעולם יראה אדם את בעל השמועה כאילו הוא עומד לנגד עיניו". בסוף גדולי ישראל הם עבורנו שמות, ולפעמים גם שמות של ספרים.
שמוליק: נכון.
הרב שרלו: "קצות החושן", ה"מנחת חינוך", ה"בני יששכר", אם אני הולך לאזורים חסידיים יותר, או אפילו הבעל שם טוב. זה שמות, זה שמות של ספרים. בעלי השמועה אינם לנגד עינינו. זה כמו שאני אקרא ספרים של איזשהו רב, אבל מעולם לא פגשתי אותו. ויש משהו, אני חושב, ביארצייט, שהוא הזדמנות לראות את בעל השמועה כאילו הוא עומד לנגד עיניי. יש גם תורה מאוד-מאוד יפה על זה של רבי נחמן, שרבי נחמן אומר שה… דמות דיוקנו של הצדיק, היא משתקפת בתוך הספרים שלו, כמו גרפולוגיה. שכשאדם כותב, כתב היד שלו מבטא את אישיותו.
שמוליק: מעיד על המצב הנפשי שלו והאישיות שלו.
הרב שרלו: כן, אז כאילו הפנים של הצדיק שישב עם הקסת ועם הנוצה ועם הדיו וכתב, אתה יכול דרך הספר לשחזר, כאילו, את הפנים שלו. אבל הרבה פעמים זה לא קורה. הרבה פעמים נופלת איזו שכחה, "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב". המוות של הצדיק גורם לזה שגם הוא כבר לא נמצא שם בתוך הספר. הספר כבר הופך להיות רק מילים ורק טקסט. זה מילים משמעותיות, אבל בלי הפנים שאמרו אותם. אני חושב שיארצייט הוא גם הזדמנות לנסות ולבקש מחדש את הפנים. "בַּקְּשׁוּ פָנָי", לא רק את פני השם, את פני הצדיק, את פני המחבר. פתאום אתה קורא קצת על הביוגרפיה שלו, באיזה גיל הוא התחתן, מי היו ילדיו, איזה מערכות יחסים היו לו עם הצדיקים שבדורו, מתי הוא כתב את הספר ואיך הוא כתב את הספר ומה היו המוטיבציות שלו בכתיבת הספר.
שמוליק: וגם אם אתה לא, אין לך את היכולת, אז בטוח יש אנשים שיש להם את היכולת ומכירים את החיים ואת פועלם של האנשים האלה ואולי זו הזדמנות באמת לפנות אליהם, לדבר איתם, בדיוק על זה.
הרב שרלו: ממש, כן, אני מבין שזה הפודקאסט שאתה פה יזמת.
שמוליק: כן, בעצם. [צוחק]
הרב שרלו: שזה, כן, לעשות איזה תחקיר שהוא גם, שוב, גם תחקיר יכול להיות פרטי מידע יבשים. בעיניי האתגר של יארצייט זה לצייר את הפנים. להצליח מתוך התחקיר שעושים על הדמות… אני לא יודע אם מַמֵּשׁ [במלעיל] לצייר את הפנים זה גם אופציה, כאילו ממש, ממש לנסות לדמיין איך הוא היה נראה. אין לנו… להרבה דמויות אין לנו פורטרטים, ותמונות בוודאי שלא, אבל גם לא ציורים.
בדיוק השבוע, במקרה, יצא לי לדבר על זה עם אשתי, כאילו של… איך היה נראה רבי נחמן מברסלב? פתאום מאוד העסיק אותי. [שמוליק צוחק קלות] האם מישהו צייר, יש איזה העתק? אני לא יודע, מן הסתם ברסלברים יודעים יותר טוב ממני.
שמוליק: נכון.
הרב שרלו: אממ…
שמוליק: או זה שהרמב"ם, למשל, יודעים שהציור המפורסם שלו זה… לא ככה הרמב"ם היה נראה.
הרב שרלו: זה לא הוא, כן.
שמוליק: לא… לא יודעים איך הוא כן היה נראה, יודעים שככה לא.
הרב שרלו: כן. אז אם זוכרים לצייר את הפנים מַמֵּשׁ [במלעיל], מצוין. אבל גם אם לא את הפנים של איך האדם היה נראה, לחוות את הפנים שלו קרובות יותר. זה בעיניי משהו שנותן גם איזה עומק אחר לתורות, גואל אותם מלהיות טקסט, שעליו אומר רבי נחמן: "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב". יש שם שכחה, גם אם אתה זוכר בדיוק מה כתוב, הפנים נשכחו. אני חושב שיארצייט הוא איזו הזדמנות להחיות את הפנים.
שמוליק: מעניין. בעזרת השם, שבפודקאסט הזה, במהלך השנה, ואולי שנים אחרי, נזכה לצייר דמויות של… של אנשים חשובים ביארצייטים שלהם.
הרב שרלו: אמן. אז באמת קודם כל אני מברך את כולם בחיים ארוכים.
[צוחקים]
שמוליק: חד משמעית! [צוחק]
הרב שרלו: שהיארצייט יהיה כמה שיותר רחוק [צוחק]. אבל באמת ביוזמה היפה הזאת שלך, אני חושב שחלק מהאתגר באמת זה להחיות את הפנים, להחיות את הנשמות. ו… "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי". לקחת את הרוח של צדיק שהלכה בתוך העולם הזה, ושוב, זה הקסם. הקסם זה שהרוח דלעילא הולכת בתוך הרוח דלתתא, מתמודדת, בלי זה הוא לא היה צדיק, הוא נהיה צדיק בזכות ההתמודדיות שלו, בזכות ה"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם", אבל משהו ברגע ההסתלקות משחרר מהמורכבות של ההתמודדות ומאיר את האור הזה. אני מקווה שהפודקאסט שלך יעזור לנו לצייר פנים, ולהעצים את… להידבק. להידבק ולהתעצם מרוחם ומאורם של הצדיקים, אז ישר כוח.
[מוזיקת רקע - מקהלת גברים שרה ניגון חסידי בליווי גיטרה]
שמוליק: בעזרת השם. תודה רבה הרב אלחנן.
הרב שרלו: בשמחה.
שמוליק: אז מה ראינו? ראינו שלא בטעות יום היארצייט הפך ליום של חגיגות. ראינו שהמשפט "צדיקים במותם נקראים חיים", קשור קשר הדוק ברצון ובשאיפה שלנו להחיות אותם, או לפחות להמשיך לממש את הפוטנציאל שלהם.
במהלך השנה נציין כאן ימי פטירה של צדיקים מכל מיני סוגים ומכל מיני תקופות. נדבר על רבנים ותלמידים, ראשונים ואחרונים, חסידים ומתנגדים, אנשי הלכה ואנשי רוח, כותבי ספרים ומשוררים.
אני מקווה שבמהלך המסע של ההסכת הזה נמצא את עצמנו מחוברים לדמויות מופת מהעבר, נלמד על המסעות שהם עברו בחייהם, נדבר על המורשת שהם השאירו אחריהם במותם, ובכללי, אני מקווה שנשים לב לעוד דרכים בהן אפשר לצעוד, במטרה לקדש את השם בעולם.
זה היה פרק הפתיחה של "יארצייט", הפרק הראשון שבו אני משוחח עם הרב מתניה על הרב קוק, שנפטר בג' באלול, כבר נמצא באוויר. פרקים חדשים של "יארצייט" יעלו במהלך השנה, בכל פעם בסמוך ליום פטירה של דמות.
ניתן למצוא את הפודקאסט, כמו גם את שאר התכנים של הישיבה, בכל אפליקציות הפודקאסטים המוכרות. את הפרטים איך אפשר לפנות אלינו, תמצאו בתיאור הפרק. נהנתם? נשמח מאוד שתספרו עלינו לחברים או קרובי משפחה. ואם תוכלו לדרג אותנו בספוטיפיי ובאפל פודקאסט, זה בכלל יעזור לנו לגדול ולהתפתח.
אני שמוליק סמואל, תודה רבה לצוות המדיה של הישיבה ולאלחנן צוריאל, בפרט, על הגרפיקה. תודה לאלעד שדות, המפיק הראשי שלנו, ותודה לכם המאזינים.
שיהיה לכם המשך יום נהדר. נתראה ב"יארצייט" הבא.
[הניגון ממשיך עד הסיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments