בסלון של יסמין - אודי ענתבי | טק אנד רול

הפעם הגיע אליי לסלון אודי ענתבי, יזם סדרתי, איש של מוזיקה וטכנולוגיה, מגדיר את עצמו נרקומן של AI, ועבורי הוא בעיקר חבר טוב. איזו שיחה זו הייתה! (ניכר שהיה לנו פעם פודקאסט יחד?) דיברנו על איך זה לקבל הצעת השקעה מהאיידול שלו, הסיפורים שהוא מגלה עכשיו על העבר של אבא שלו ועל הרגעים שאחרי האקזיט. עם כוס וויסקי וחולצה של מטאליקה (כמו תמיד) - היה לי כיף לארח את אודי בסלון. הכינו את הפופקורן, הקפה, הAI ובואו לסלון של יסמין

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/05/2025.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏יסמין: היום הגיע אליי לסלון אודי ענתבי. מעבר להיותו חבר טוב הוא שק של הפתעות, סמל להגשמת חלומות, יזם סדרתי עם כמה אקזיטים מאחוריו, מעריץ מושבע של מטאליקה, שגם השקיעו אצלו במיזם. הוא מגדיר את עצמו כנרקומן של AI, ואם גם אתם לא הצלחתם להוציא את השירים "Toy" של נטע ו"יוניקורן" של נועה מהראש, תאשימו את אודי.

‏אז תכינו את הפופקורן, הקפה, היין. ברוך הבא לסלון של יסמין, אודי.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏אודי, איזה כיף שאתה כאן.

‏אודי: ואיזה כיף להיות פה.

‏יסמין: אני חושבת שמעולם, כל הפרקים שהקלטתי, לא תחקרתי פחות, [אודי צוחק קלות] על הבן-אדם, [צוחקת] לא א…

‏אודי: יכול להיות שאת טיפה מכירה?

‏יסמין: יש לנו היסטוריה מאוד מעניינת ביחד, זה למעשה הפודקאסט השני שלנו. היה לנו פודקאסט בקורונה שהקלטנו ביחד. כשאנחנו הכרנו היית יזם הייטק, היית אחרי אקזיט והתחלת לעבוד על הסטארט-אפ הבא, התחלת לגייס כסף לסטארט-אפ הבא אתה מגיע לפגישה ב-"Salesforce", נכון? בזרוע ההשקעות שלהם, ששוקלים השקעה בחברה. הנה הסיטואציה, קח אותי משם.

‏אודי: אז באמת סיילספורס השקיעו. הסיפור התחיל אחרי שסיילספורס השקיעו. אממ, היה נראה לי נורא מוזר, שמארק בניוף כאילו לא פגש אותי בתהליך, כאילו. [צוחק קלות]

‏יסמין: מארק בניוף, המנכ"ל.

‏אודי: המנכ"ל, והוא אושייה בכלל. כאילו, זה, זה דמות. ואני התחלתי להתקרצץ לחבר'ה של ה-Salesforce ventures - "אני רוצה לפגוש את מארק בניוף, רוצה לפגוש מארק בניוף".

‏יסמין: למה רצית לפגוש אותו?

‏אודי: אושייה, מה קרה? כי, קודם כל, זה היה, ממש היה לי מוזר, שהוא לא, כאילו, זה קצת תמים אני חושב, אבל, "באיזה קטע אתה לא פוגש אותי? אתם הולכים להשקיע בי".

‏יסמין: בקטע הזה שיש לו עוד השקעות…

‏אודי: יפה.

‏יסמין: ושיש לו עסק לנהל.

‏אודי: ואז הם אמרו לי ש"יש לנו 260 חברות פורטפוליו", אז אמרתי להם: "אני לא 260, אני אחד". וככה חפרתי, וחפרתי, והאמת, לא הייתה לי שום אג'נדה, וככה התגלגלתי, שבס… באיזשהו שלב, הם פשוט התקשרו אלי איזה יום, ואמרו לי: "טוב, אתה נפגש אצלו בבית, ביום שישי, באחת וחצי אחרי הצהריים".

‏יסמין: מארק יפגוש את הנודניק.

‏אודי: מארק… כן, מארק בניוף, את הקרציה, היא… תוריד לנו מהראש. והגענו אליו הביתה. אני זוכר שהגעתי אליו, נסענו אליו הביתה, אגב יש לו בית, [בהתפעלות] יסמין, על הצוק, את יודעת? שרואים את ה-Golden gate bridge ואת ה… משהו, באמת, כאילו, לא ראיתי כזה דבר. והכינו אותי לפגישה הזאת, ה-Business manager שלו. אז הוא כאילו אמר לי, "יש לך שעה בדיוק", ועברנו על כל מילה, ואל תגיד ככה, וכן תגיד ככה. ו… אני מגיע לשם, וכל ה-E-staff של סיילספורס שם, והוא מאחר. הוא מאחר, וכל רבע שעה שעוברת באיחור…

‏יסמין: כמובן על חשבוני.

‏אודי: את לא יכולה להתחבר לזה, נכון?

‏יסמין: זה על חשבוני.

‏אודי: אני אומר, "מה אני מוריד?" אני צריך להוריד משהו.

‏יסמין: למה? תישאר יותר זמן.

‏אודי: לא. אני, אמרו לי: "יש לך שעה, וחותכים אותך". ואני אומר, טוב, אני אוריד את זה, טוב, אבל מה אני אדבר? כי חצי שעה באיחור, נכנסים לחדר. עכשיו, אני נורא התלבטתי מה ללבוש, כי אני רק הולך עם חולצות של מטאליקה, ואמרתי, אולי זה אירוע, אולי אני אתן טווי… תן לו איזה זה - החלטתי לא.

‏יסמין: אפשר רגע לעשות pause ולהיכנס ל…

‏אודי: כן.

‏יסמין: "אני רק הולך עם חולצות של מטאליקה"? אתה רק הולך עם חולצות של מטאליקה.

‏אודי: רק עם חולצות של מטאליקה.

‏יסמין: כמה שנים כבר?

‏אודי: עשרים.

‏יסמין: עשרים.

‏אודי: זה התחיל בתור משהו אמיתי, הפך להיות קטע ונהייה התמכרות, שאני לא מסוגל להפסיק. ניסיתי להפסיק לפני… את יודעת מתי ניסיתי להפסיק? פורים, לפני שנתיים, אמרתי: "די, גמרנו, אז אני לא אלבש מטאליקה, אני אלך לעבודה עם איירון מיידן". כאילו, זה היה, כאילו, "וואו, משוגע". [יסמין מצחקקת] יצאתי למעלית, חזרתי הביתה. וזה לא, זה לא איזה, כאילו זה…

‏יסמין: למה, מה אתה מרגיש שאתה לובש חולצה שיק?

‏אודי: כי אני נורא… כי כשבאים אליי אנשים לפגישה אתי, הם אומרים: "אה, אתה לא מפשל, אתה עם חולצה של מטאליקה. קראנו, אה, חולצה של מטאליקה". אז אני אומר לעצמי, אני לא יכול לאכזב את ה…

‏יסמין: את הקהל.

‏אודי: את הקהל.

‏יסמין: היום, אה, שמתי חולצה של "דפש מוד", כמחווה.

‏אודי: יפה, באנו, באנו רוקנ'רול.

‏יסמין: ברור, בכוונה, בגללך. ונועה אומרת לי: "ואם הוא לא יבוא עם חולצה של מטאליקה?"

‏אודי: כן, בטח.

‏יסמין: אמרתי לה: "אל תדאגי, הוא יבוא עם חולצה של מטאליקה, אין פה ספק בכלל".

‏אודי: אגב, אני מנסה לחשוב כאילו, איך אני יוצא מזה, כי…

‏יסמין: בבר-מצווה של הילד ראיתי, היית עם מכופתרת.

‏אודי: לא. הייתי עם חולצה של מטאליקה.

‏יסמין: היית!

‏אודי: שמתי מכופתרת מעל חולצה של מטאליקה, המכופתרת הייתה פתוחה, [יסמין צוחקת] והיה זה, כן. זהו, חתונות, בר מצוות, הכל - אני כאילו…

‏יסמין: התחתנת עם חולצה של מטאליקה? לא, זה התחיל אחרי.

‏אודי: התחיל… לא, האהבה למטאליקה התחילה לפני, האובססיה לחולצות של מטאליקה…

‏יסמין: אבל נכנסתם…

‏אודי: אגב, זה התחיל, זה ממקום כזה שמישהו… אני כאילו התפדחתי, נכנסתי להייטק, ואמרו לי: "תקשיב, אתה לא יכול פה להיות כזה פח אשפה". ואז, כשעברתי לארצות הברית, אני זוכר שמישהו אמר לי במיקרוסופט, הוא אומר לי, "Do you remember that Harley Davidson guy?" עכשיו, הוא היה איזה עובד בחברה שזה… אמרתי לעצמי, בוא'נה, תראה, הבן-אדם זכיר על זה שהוא Harley Davidson guy. אז אמרתי: "אני אהיה The Metallica guy", וחזרתי ללבוש את החולצות.

‏יסמין: מדהים! אז כאילו, הייתה ל… היה… הייתה, זה התחיל מאהבה למטאליקה, הפסקת כשהתחלת לעבוד בהייטק, כי חשבת שזה לא קוּל…

‏אודי: נכון.

‏יסמין: …ללכת עם זה, ואז הבנת, 'רגע, יש פה איזה משהו'…

‏אודי: לגמרי.

‏יסמין: 'אני זכיר, כולם יגידו על מטאליקה'.

‏אודי: לגמרי.

‏יסמין: גם הטייטל שלך היה "צ'יף מטאליקה".

‏אודי: Chief Metallica Officer. בפייסבוק זה היה הטייטל שלי, כי שם נותנים לך לבחור טייטל כזה, וזה. והאימאג' שלי היה Sandman, וכזה.

‏יסמין: אבל זה כבר אנחנו דילגנו קדימה לאחרי האקזיט…

‏אודי: נכון.

‏יסמין: אתה עובד בפייסבוק…

‏אודי: נכון.

‏יסמין: וקוראים לך Chief Metallica Officer. בוא נחזור…

‏אודי: למארק בניוף.

‏יסמין: למארק בניוף…

‏אודי: אז אני נכנס…

‏יסמין: אנחנו יושבים בחולצה של מטאליקה…

‏אודי: לגמרי.

‏יסמין: מארק בניוף מאחר.

‏אודי: עכשיו אני לא יודע, את זוכרת את מארק בניוף? הוא כאילו עמלק, כן? הוא ענק, והוא נכנס לחדר. דבר ראשון שהוא אומר לי: "What up [sic] with the T-shirt?" [צוחק] ככה, דבר ראשון, ואני אומר לעצמי, או מיי גוד, מה עשיתי? ואני אומר לו: "לא, I'm a huge Metallica fan", אפילו ב-לינקדאין שלי כתוב "Chief Metallica Officer". והוא מתיישב, מוציא את הטלפון ואני אומר לעצמי: [בטון לחוץ] "אלוהים לא, אין זמן, אין זמן!". ונכנס ל… "How do you spell your name?" ככה. ונכנס ללינקדאין, כדי לראות את זה.

‏יסמין: וכתוב בלינקדאין שלך, "Chief Metallica Officer".

‏אודי: "Chief Metallica Officer". וזה משעשע אותו, אז הפגישה מתחילה, אני לא הגעתי ל… זה הפגישה הכי גרועה שהייתה לי בחיים. מבחינת content. לא היה שם שום מסר.

‏יסמין: לא דיברת מה החברה עושה, מה שיתופי פעולה, השקעה…

‏אודי: ניסיתי, הוא גם לא הבין, הוא לקח, זרק אותי לכל מיני כיוונים. את יודעת, פגישה, כאילו, אני אומר לעצמי, אלוהים, אני לא מאמין שזאת הפגישה, שכל-כך ניסיתי להשיג. בסוף הפגישה, לא משנה, היה מדהים, הוא אמר לי: "Do you want five more million dollars?" כאילו, זה היה… אני כזה…

‏יסמין: אז הוא, כאילו מה, הוא התרשם ממך בתור… רגע, אבל…

‏אודי: הוא דיבר, הוא הסתכל על הקהל מסביב הוא אמר: "I have no idea what this company does, but I like this guy". כאילו, ככה.

‏יסמין: אני חושבת שזה כל-כך נכון, כי ההשקעות, במיוחד השקעות בטווח מוקדם, זה באנשים. והיה לכם חיבור בינאישי חזק, בגלל המטאליקה, אולי בגלל שהוא הרגיש אשם מהאיחור שלו, והוא הרגיש מספיק נוח לתת לך הצעה של עוד חמישה מיליון דולר. בגלל החיבור.

‏אודי: הוא אמר להם, עד יום שני…

‏יסמין: בגלל החיבור.

‏אודי: עד יום שני בצהריים. תחשבי מה חשבו האנשים שישבו סביב השולחן, [צוחק] הלך ה-weekend. נפגשנו ביום שישי, נגמר, נגמרה הפגישה בשלוש, הוא אומר: "Monday by noon, money in his account". וזה היה ככה. הוא גם אמר לי: "We are not negotiating, said valuation as thus" כזה, כאילו כזה. ואז הוא אומר לי: "Just before you leave, wait a second". עכשיו, עשרה אנשים סביב השולחן, הוא הוציא את הטלפון ועושה FaceTime עם מישהו. והוא אומר: "Hey you need to meet this guy, he's super cool" דה-דה-דה-דה… "He is even wearing a Metallica T-shirt…" וטאק, נותן לי את הטלפון. עכשיו, אין לי מושג עם מי הוא מדבר. אין לי מושג למה הוא עושה פייסטיים עם מישהו. עכשיו, אנחנו יושבים, הוא יושב כאן, יש מישהו ביננו, ואני כאילו… פתאום הוא נותן לי את הטלפון. אני מסתכל על הטלפון, זה האירוע שהתכוננתי אליו כל החיים. זה לארס אולריך מ-מטאליקה. אני מסתכל על הטלפון…

‏יסמין: שהוא ה-מתופף.

‏אודי: המתופף והמנכ"ל של הלהקה. ואני מסתכל על הטלפון, ואני כאילו מוכן, אני אמור להיות מוכן, אני דרוך, אני כבר 30 שנה יודע מה אני הולך להגיד, והדבר היחיד שיש לי להגיד לו: [בקול נרגש] "Is that really you?" [צוחקים] וככה, והוא אומר לי: "yeah, sure", והוא מצלם לי את הסטודיו, שאני מכיר בעל פה, אני יכול להגיד לך כמה מרצפות יש וכל זה.

‏יסמין: כאילו, החלום של 30 שנה, הפנטזיה של… עזוב הפנטזיה של לפגוש את מארק בניוף, מנכ"ל סיילספורס, זה כלום, לעומת זה שאתה 30 שנה מעריץ את מטאליקה, הולך רק עם חולצות של מטאליקה, ופתאום תוקעים לך פייסטיים עם… על המנכ"ל והמתופף של מטאליקה מול הפרצוף, והוא רוצה לפגוש אותך, והוא גם רוצה להשקיע.

‏אודי: יומיים אחרי זה, ואנחנו מגיעים לשם, ואני כאילו בראש - טוב, הוא הולך להשקיע עשרת אלפים דולר, כאילו זה מה שמארק בניוף אמר לי, הוא לא משקיע בסטארט-אפים. עכשיו, באתי בלי חולצה של מטאליקה, אגב.

‏יסמין: למה?

‏אודי: כי הוא לא יודע שאני כל יום לובש חולצה, זה נראה הכי מתלהב. מה, אני בא לפגישה עם מישהו, זה כאילו אני אבוא לפודקאסט פה עם חולצה של יסמין. [צוחקים] זה כאילו, מה את יודעת? יכול להיות שאני הולך כל יום עם חולצה של יסמין, אבל לא. באיזשהו שלב, הוא אומר לי: "אתה רוצה לראות את החדר הקלטות?" אמרתי, "sure, אבל אפשר ללכת דרך החדר גיטרות?" מסתכל עליי, אומר לי: "How do you know about the guitar room?" אמרתי לו: "לא יודע, ראיתי בסרטונים וזה". הוא אומר לי: "You're a fan?"

‏יסמין: [בציניות] לא, אני לא fan, לא…

‏אודי: אז אמרתי: "Yeah, I love Metallica" וזה.

‏יסמין: הייתי בכמה? 70? כמה הופעות?

‏אודי: אז, בפגישה הזאת, הייתי ב-35 הופעות.

‏יסמין: והיום?

‏אודי: אז הוא שואל אותי: "How many concerts have you been at?" אני אומר לו: "Thirty five". ואז הוא אמר לי: "Fuck! He's a fan", [צוחק] כאילו, כזה, זה היה התגובה. ואז התחיל הרומן.

‏יסמין: רגע, אבל איך זה הרגיש להגשים את החלום הזה? החלום היה לפגוש אותם.

‏אודי: אני יכול להגיד לך כזה דבר, אני עכשיו בתחום, בתחום המוזיקה, נכון? פגשתי את… מלא, כל הסלבס, כל הזה. ואין אבק כוכבים, אני כבר לא מתר… לא מרגש אותי. לארס מתקשר אליי, אני תוך שנייה שלולית, עדיין. אז זה לא…

‏יסמין: עד היום.

‏אודי: עד היום. זה, היינו נפגשים פעם בחודש לארוחת צהריים בסן פרנסיסקו. אני זוכר שהייתי יושב, אומר לעצמי, אני במציאות מדומה כזה, אני כאילו, לא, זה לא אמיתי מה שקורה לי כאן. זה היה ממש מטורף. אז זה, זה ריגש אותי כל פעם מחדש.

‏יסמין: אבל היה לזה גם צדדים שליליים. אני זוכרת שהיו תקופות שהסטארט-אפ א…

‏אודי: נכון.

‏יסמין: תקופות, כמו כל סטארט-אפ…

‏אודי: נכון.

‏יסמין: היו תקופות מאתגרות, ואמרת: "אני לא מאמין, מה עשיתי? יכול להיות שאני אאכזב את הגיבור שלי".

‏אודי: נכון. [שתיקה] את מזכירה לי משהו שלא בא לי לזכור. איזה מבאסת את. [צוחקים] סתם. זה נכון. היה, ואני אגיד, אגב, אורן זאב, שהיה בדירקטוריון, וכשהם רצו להכניס כסף, הוא אמר… הוא התקשר אליי ואמר לי: "אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?" ואמרתי לו: "ברור, כאילו מה השאלה?" הוא אמר לי: "תחשוב על זה רגע, כאילו, זה נכון לך לערבב את הבלאגנים האלה?" ואני כאילו נפנפתי, אמרתי לו: "ברור". הוא אמר לי: "טוב, כל עוד אתה חשבת על זה, ואתה מבין מה אתה עושה, אני כמובן איתך". כולם יודעים, אורן הוא, כאילו, הכי… מה שה-founder רוצה. אבל הוא הבין אז מה אני, מה הולך לקרות. וזה, מה שאת אומרת לי עכשיו, כשהיה קשה, אמרתי לעצמי: "בוא'נה, זה לא חלום אחד מתנפץ פה, או מורכב פה…"

‏יסמין: "זה לא שאני מאכזב את המשקיעים, את העובדים…"

‏אודי: "הכל, הכל מתנפץ."

‏יסמין: "החיים שלי."

‏אודי: נכון. זה היה מאוד מורכב, ובדיעבד… [שותק] אני רוצה להגיד שלא הייתי עושה את זה, אבל הם השקיעו שוב פעם עכשיו בסטארט-אפ, אז כאילו, [צוחק קלות] אז אני לא… אבל זה כיוון אחר, כי עכשיו זה מוזיקה, לא משנה, אבל הרגשתי שהוא לא ידע במה הוא השקיע. ושאני נורא אחראי לו.

‏יסמין: הוא השקיע ב… הוא השקיע בך.

‏אודי: הוא השקיע בי, אבל בלי ידיעה בכלל, במה, מה אנחנו עושים, כאילו…

‏יסמין: אבל זה כמו מה שמארק אמר, הוא לא באמת הבין מה הסטארט-אפ עושה, אמר: "אני שם עוד חמישה מיליון דולר, עוד חמש מיליון דולר".

‏אודי: אני בעצם, כשאני חושב על זה, אני צריך להיות כמו סיינפלד, The show about nothing, צריך להיות "start-up about nothing".

‏יסמין: "אני טוב ב-לגייס כסף".

‏אודי: כן, אני טוב ב-לגייס כסף ו…

‏יסמין: "אני לא יודע לגבי לעשות מוצר טוב, [אודי צוחק] אבל אני טוב ב-לגייס כסף."

‏אודי: לא, די, לא, לא, אל תגידי את זה. זה מעליב. לא, סתם. לא, את צודקת. לא, את צודקת, כן, זה כאילו מתחיל מאנשים בסוף. [יסמין צוחקת קלות]

‏יסמין: לא, אבל אני חושבת ש…

‏אודי: היא תמיד צודקת.

‏יסמין: אבל אני חושבת שזה מאוד א… "רזה וצודקת".

‏אודי: רזה וצודקת.

‏יסמין: יש לי סטיקר כזה. [צוחקים] אבל, אבל עולה השאלה, האם יש חלומות, שעדיף שיישארו חלומות ולא, ולא יתגשמו?

‏אודי: תראי, המשפט אומר, "Never meet your idols". כאילו, אז כנראה שברוב המקרים זה לא נכון. והיה לי גם חשש, אני זוכר שנסעתי לפגוש את לארס, אמרתי לעצמי, בוא'נה, יכול להיות שזהו, שהיום נגמר הרומן, שאני אראה אותו והוא יהיה קקה, וכאילו זה, כאילו, זה לא יבוא לי טוב, וזה היה מדהים. אז כאילו, לי יש חוויה מדהימה. אבל היו לי חוויות גם פחות מדהימות, שפגשתי אנשים, שהיו ס… כאילו, דמויות משמעותיות בחיים, סלבריטאים כאלה, אתה פוגש אותם, ואתה אומר: "איזה אכזבה".

‏יסמין: מי, מי?

‏אודי: לא, אני לא יכול לגלות את זה.

‏יסמין: תגלה לי אחר-כך.

‏אודי: סתם, אני אגלה לך.

‏יסמין: מה החלום הבא? כאילו, אתה יודע, אם היה לך 30 שנה חלום לפגוש את מטאליקה, הגשמת אותו, אז וואו, יש לך את הפריבילגיה של, של, של לבוא ולחלום חלומות. ונגיד אני, שהיה לי יום הולדת 49, החלטתי שאני רוצה לעשות Bucket List, רשימה של דברים, שכאילו אני מעזה לעשות. ואח…

‏אודי: I remember.

‏יסמין: ואחד מהם, [בהתלהבות] שיעור בריקודים סלוניים. למצוא את הזמן ולקחת שיעור בריקודים סלוניים. וכאילו, פתאום בא "רוקדים עם כוכבים", שזה היה כאילו, כזה חלום, שאפילו לא העזתי לחלום אותו. זה כמו שאתה יודע, אהבת את מטאליקה, אולי חלמת ללכת לעוד הופעה.

‏אודי: אני לא חלמתי על זה, כמו ש… אני מניח, כמו שאת לא חלמת, שזה יגיע. כאילו…

‏יסמין: בדיוק.

‏אודי: זה קצת הגיע, גם זה הגיע אלייך באיזשהו…

‏יסמין: נכון.

‏אודי: נכון? כאילו, גם זה הגיע אליי, לא, לא הייתי…

‏יסמין: אז לא חלמתי את זה. ברגע שזה קרה, אמרתי: "וואו, איזה חלום גדול זה", והגשמתי אותו. מה החלום הבא שלך?

‏אודי: להיות מאושר, להיות רגוע. אני באמת, אני… הריצה הזאת, האינסופית, לחפש עוד ריגוש ועוד ריגוש, כבר הבנתי, זה לא עובד. כאילו, יש לזה איזה highlight, יש לזה איזה moment, אבל בסוף מה שאתה רוצה זה להיות, לשבת על הספה בבית, ופשוט להיות בטוב.

‏יסמין: אתה יודע, זה מעניין, יש מחקר של פרופסור ג'ניפר האקר, אני מצטטת אותו הרבה, שמתעסק באושר - באָלף - ב-happiness. היא מדברת על זה שההגדרה של מה שעושה אותנו מאושרים משתנה עם הגיל. אם אתה תינוק - אתה רוצה חיתול יבש, אתה רוצה בקבוק, אתה רוצה שיחזיקו אותך, וממש זה ככה הולך דרך השנים. גילאי 20, היא מדברת על אדרנלין, גילאי ה-40 היא מדברת על אימפקט וקומיוניטי. ואם אתה סקרן… זאת אומרת, לי זה מאוד התחבר, שפתאום הבנתי למה אני עושה הרבה דברים שאני עושה. אמרתי, וואו, כאילו, זה הגיל, שמעתי אותה, הייתי בת 40, אמרתי, וואו, אני מבינה פתאום את עצמי יותר, אני פשוט עושה דברים עבור הקהילה, כי זה עושה אותי מאושרת. ואם אתה רוצה לדעת מה קורה הלאה, בגלל זה אני רוצה לספר לך את זה, בגילאי 60 בערך, אולי אתה מקדים פה את המאוחר, שקט ושלווה עושים אותנו מאושרים.

‏אודי: אני רוצה ל… to challenge את כל הסיפור הזה. אני חושב שבגדול, כל מה שתיארת, בסוף, המרדף הוא להגיע למקום שאתה בטוב. כאילו…

‏יסמין: אבל מה זה בטוב…

‏אודי: זה איך להגיע…

‏יסמין: …משתנה. מה זה בטוב - משתנה. אם אני בת עשרים אני ב…

‏אודי: בטוב זה, בטוב זה, זה סטייט אבסולוטית - אני עכשיו בטוב, טוב לי. יאללה, לא צריך להיות איפשהו, או לעשות משהו.

‏יסמין: אבל מה שעושה…

‏אודי: או לעשות משהו כדי להיות בטוב, אני בטוב.

‏יסמין: אבל מה שעושה לי טוב משת… כאילו, לפי המחקר הזה, מה שעושה לי טוב משתנה עם השנים.

‏אודי: אבל זה בתוך המסגרת הזאת, של המרדף אחרי הטוב. אז כאילו… טוב זה משהו sustainable, זה משהו שהוא כאילו נשאר. אם טוב לי, אז טוב לי. טוב לי, גם כשאני לא עושה את הדבר שאני… לכאורה, עושה לי טוב.

‏יסמין: א-הא.

‏אודי: כאילו, טוב זה כשאתה יושב בבית, מסתכל על ה… מסתכל במרפסת דרך החלון, ואתה אומר: "טוב לי".

‏יסמין: I would argue שזה דברים אחרים, שיגרמו לזה, בכל שלב מהחיים שלך. שיהיו ימים, שאני אגיד, אם אני לא מטיילת, אם אני לא רצה, לא טוב לי. יהיו ימים, אם אני לא… אם אני מטיילת ורצה, לא טוב לי, אני רוצה לשבת רגע, שזה מאוד-מאוד, שזה מאוד…

‏אודי: את ראית את ההרצאה של… סליחה שאני קוטע אותך, את ראית את ההרצאה של סיינפלד לבוגרים של Duke?

‏יסמין: לא.

‏אודי: Must.

‏יסמין: אוקיי.

‏אודי: אגב, לכל מי שרואה את זה, זה פשוט must, זה 15 דקות הכי מבריקות, ever.

‏יסמין: אוקיי.

‏אודי: שהוא בעצם… כי הוא נוגע בהרבה מאוד נקודות, הוא מדבר על, על מה עושה לנו טוב, ועבודה, וכאילו, הוא אומר למשל, אחד הדברים שאני זוכר שהוא אומר, שנורא כזה השפיעו עליי, הוא אומר: "נכון, אתם מכירים את הסיפור הזה שבן-אדם, על ערש דווי, שואלים אותו, מה אתה מצטער שעשית יותר מדי, וזה, והתשובה היא, 'עבדתי יותר מדי, ולא הייתי מספיק עם הילדים שלי'". כאילו, זה…

‏יסמין: כן.

‏אודי: והוא אומר שם: "אני לא הייתי מוריד דקה מהזמן שאני עבדתי. נורא נהניתי מהעבודה". וכאילו, נורא מתחבר לדבר הזה. כאילו, תעשה מה ש… אם אתה… אם טוב לך, זה כי אתה עושה מה שאתה אוהב, בחלק גדול מהיום. אתה משקיע בילדים שלך מספיק, כדי שזה יהיה לך מספיק טוב. תראי, אין לזה, זה לא משהו אבסולוטי. אני…

‏יסמין: אין נוסחה אחת לכולם.

‏אודי: הוא כאילו אומר: "אני לא הייתי רוצה לא לעבוד, ולהיות כל היום עם הילדים שלי, ואז… ולהגיד, 'וזה עושה אותי מאושר'".

‏יסמין: אבל יש מישהו אחר שזה מה שעושה אותו מאושר.

‏אודי: סבבה, בסדר גמור.

‏יסמין: אני חושבת שה-באלאנס בין המרכיבים השונים של החיים שלנו, בין העבודה, בין המשפחה, בין ה-אני, בין החברים, הוא באלאנס שהוא מאוד-מאוד שונה, לכל אחד.

‏אודי: לגמרי.

‏יסמין: זה כמו פיל שעומד על רגל אחת, על כדור…

‏אודי: לגמרי.

‏יסמין: ומג'נגל איזה צלחת ככה.

‏אודי: לגמרי. ויחד עם זה, יש לך תמיד ייסורי מצפון, שאתה מסתכל על אלה ליד, אתה אומר: "אה, הבאלאנס שלי אחר משלו, האם אני בסדר, או שאני משקיע יותר מדי באחד, לעומת השני".

‏יסמין: כן.

‏אודי: זה כאילו… אבל זאת התובנה, מה שאת אומרת עכשיו, זה בדיוק זה. שכל אחד זה אחרת.

‏יסמין: נכון. אז קיבלנו השקעה מ-סיילספורס. התקדמנו הלאה, ואז הגיעה הרכישה.

‏אודי: נכון.

‏יסמין: תספר לנו קצת על הרכישה. אני יודעת שהיה שמה…

‏אודי: הרכישה הגיעה. הרכישה…

‏יסמין: היה שמה, היו שם שני מתחרים. מה… על הדינמיקה שסביב זה, מה יזמים יכולים לקחת מזה למסע שלהם? כי אתה ייצרת שם, אתה ייצרת שם FOMO אצל… היו לך שני רוכשים פוטנציאליים. וייצרת FOMO אצל אחד, בשביל לסגור עם השני.

‏אודי: פשוט ההצעה לא הייתה טובה מספיק. ואמרתי לעצמי, זה… הייתי מוּנע מאגו, לפי דעתי.

‏יסמין: אוקיי.

‏אודי: אמרתי לעצמי: "מה קרה? כאילו, יפורסם שזה המחיר שמכרתי? אין מצב, זה מעליב". ופשוט עוד מהדבר הזה, האגו מסתבר, יש לו כוח הנעה חזק מאוד, [יסמין מהמהמת] אמרתי: "טוב, אני אתקשר לחברה השנייה, ואני אגיד להם שאני רוצה להימכר אליהם, ושיש לי הצעה מחברה אחרת, ואני לא יכול להגיד מי, אבל אני רוצה".

‏יסמין: אבל יכולת לעשות את זה? לא לך non shop? שזה תנאי שמגביל.

‏אודי: לא היה לי non shop עדיין. לא היה.

‏יסמין: כי עוד לא היה term sheet, עוד לא היה term sheet, רק התחלתם לדבר.

‏אודי: ה-term sheet עמד להגיע, וכאילו, כש… זה, זה כל הדינמיקה כל-כך מורכבת, תמיד אפשר לעשות את זה. גם כשמנסים למנוע ממך לעשות את זה, אפשר לעשות את זה. ויצרתי עניין בחברה אחרת במהירות… אגב, יש פה גם אלמנט של מזל, ואת יודעת, הינדסנו את כל הדברים, כדי שזה ייצא, כדי שהחברה השנייה תתעניין בנו גם. ואז זה פשוט… ואז אתה מסתכל מהצד, ואתה אומר לעצמי: "או - מיי - גוד! שתי החברות נפלו על הראש". זה כאילו…

‏יסמין: מה, כי…

‏אודי: זה איבד קשר למציאות.

‏יסמין: כי התחילה מלחמת מחירים?

‏אודי: זה פי 10 עלה. עכשיו, ההצעה המקורית…

‏יסמין: זאת אומרת, המחיר הראשון שדיברו עליו, עלה… הגעת להצעות…

‏אודי: פי 10!

‏יסמין: בגלל התמחור בין שני ה… שתי החברות.

‏אודי: כן. עכשיו, לא תגידי, לא עשיתי משא ומתן על המחיר המקורי. עשיתי. ביקשתי שיעלו לי ב… בכלום, ולא הסכימו. ואז אתה מסתכל מהצד, ואתה אומר, רגע, רגע, לא השתנה כלום, זה אותו אני, אותה קבוצה, אותה חברה, אותה… ופתאום זה מתחיל לעלות, ואתה מסתכל על זה מהצד. זה כמו איזה משהו סוריאליסטי. וזה כוחו של ה-FOMO. כל אחד אומר: "אני מפספס פה משהו שההוא רואה, ואני מוכן לשלם יותר". אגב, חתמנו בסוף על העסקה, וסגרנו עם פייסבוק, והחברה השנייה לא ידעה עוד שחתמנו, אמרו: "No matter what, we'll double".

‏יסמין: וואו.

‏אודי: אנחנו כבר חתמנו, כי התחייבנו. לא משנה, זה כבר הגיע למקום, שכבר היה נראה לי… מתחנו את זה עד הסוף. אבל הכוח הזה של ה-FOMO הוא אינסופי.

‏יסמין: וואו, והתחרטת שכבר חתמת איתם, ולא לקחת את ההצעה פי שתיים?

‏אודי: לא.

‏יסמין: לא.

‏אודי: היינו מותשים. זה, אני לא יודע איך להסביר את זה, רגשית.

‏יסמין: מנטלית, כן.

‏אודי: אתה יושב בתוך הסיטואציה הזאת, ואתה, זה עוב… עכשיו, זה לא כזה חלק - עוד, עוד, עוד - זה לא, כאילו, רק עולה.

‏יסמין: אתה כל הזמן מפחד, אולי אלה לא ירצו.

‏אודי: זה כל הזמן, פתאום יש איזה dip, פתאום יש איזה… "אנחנו בחוץ", או "רגע, ההוא צריך לאשר". אז זה לא כזה קל, ואתה… אתה כל פעם מפחד שאתה עשית שטות, "הייתי צריך לקחת את הזה ולסגור עניין".

‏יסמין: שתישאר ק… שתישאר קרח מכאן ומכאן. [צוחקת]

‏אודי: ממש, ממש. היינו יוצאים קרחים, כאילו. מי יצא קרח? [צוחקים]

‏יסמין: אנשים לא יודעים, אבל היה לך שיער ארוך. אני ראיתי איזה תמונה שלך, אודי, עם שיער קארה, לא קארה, שיער ארוך.

‏אודי: ברור, זה, עד התחת היה לי.

‏יסמין: ארוך, כן. שהיית… פעם, שהיית צעיר…

‏אודי: עכשיו, תני לאנשים רגע, מי שצופה בנו, לעצור רגע ולנסות לדמיין את זה. [צוחק]

‏יסמין: תגיד לי, מה הדבר הראשון שעשית, אחרי שחתמת על המסמכים? אחרי שחתמת על האקזיט, איך, איך חגגת?

‏אודי: הלכתי לישון.

‏יסמין: חגיגה, משהו…

‏אודי: לא חגגתי.

‏יסמין: צרחות באוטו.

‏אודי: לא, לא.

‏יסמין: [מופתעת] לא חגגת?

‏אודי: לא חגגתי.

‏יסמין: למה לא?

‏אודי: [שתיקה] כי זה סתם.

‏יסמין: מה זאת אומרת?

‏אודי: לא יודע, עם כל חברה זה ס… יש בזה משהו קצת סתמי, קצת אנטי-קליימטי. זה כיף לשעתיים. אמיתית, זה שעתיים, [בטון מתלהב] "יהה, איזה כיף לי, יש לי את זה", וכאילו, אוקיי, ואז so what! עכשיו, כשיש לך את הסטארט-אפ, אתה, יש לך purpose. אתה קם בבוקר, יש לך עובדים, זה צריך להצליח וזה. אתה מספר לעצמך סיפורים על כסף, ולהתעשר, וכל מיני כאלה, אבל בסוף אתה קם בבוקר, אתה הולך לעבודה. ופתאום מכרת את החברה, ואתה כאילו, סתם, מתחיל לשאול את עצמך, "למה אני קם?", "רגע, לקום היום?" באתי לביקור בארץ, אחרי שמכרתי את החברה הראשונה, נסעתי במונית, ואני אומר לעצמי, "אני מקנא בו. אין לו שאלות". אני כל היום שואל את עצמי שאלות - מה עכשיו, צריך או לא צריך? נקים עוד סטארט-אפ, לא נקים עוד סטארט-אפ? כאילו, כל מיני כאלה. יש אנשים, קמים לעבודה, הם צריכים לעבוד. נורא פשוט, זה מסדר לך את המוח, משאיר אותך על המסילה, וכל ה… וכל העניין הזה של יש לי… יש בעיה גדולה, אבל…

‏יסמין: אז רגע, אז אתה אומר שלמעשה, הכסף הכניס לך פתאום את ה… "אני לא צריך לעבוד. האם אני רוצה לעבוד?"

‏אודי: זה קורה לכולם, את יודעת. כאילו, קודם כל, אני מודה, שבהתחלה, המטרה שלי הייתה לעשות כסף. לא ח… שום חלומות גרנדיוזיים. ואז אתה עושה כסף, אתה אומר אוקיי, אז לא קרה כלום, לא קרה כלום בחיים. מה, מה יקרה כעת?

‏יסמין: [מרימה את הקול] קרה לך!

‏אודי: מה? תקנה אוטו. אוקיי. סבבה, קנית אוטו. now what? מה, כל היום תלך תקנה דברים? זה לא זה.

‏יסמין: קנית אוטו, אבל.

‏אודי: קניתי אוטו משומש, אפילו, אפילו לא אוטו חדש. אבל זה לא מס… אין, אין, לא קורה, כלום לא משתנה בחיים, זאת האמת. אתה קם ב… אתה אותו בן-אדם. אז זה כמו, לא יודע… זה הרבה פעמים אתה מגיע בחיים לנקודות, שאתה אומר: "אוקיי, it's still me, זה אותו בן-אדם, אני עוד עם אותם שטויות שלי, אותו זה".

‏יסמין: דברים שאני קונָה ועושָׂה…

‏אודי: היום אני נהנה יותר ממה שנהניתי כל החיים. בעשייה היום? בעבודה? אני עובד יותר, הילדים כבר גדולים, מאיה בחו"ל, טיול אחרי צבא, אחד בצבא, אחד… אין, כאילו, אין לי במה… ואני נהנה מהעבודה…

‏יסמין: ספר לנו מה אתה עושה היום.

‏אודי: …כמו שלא נהניתי.

‏יסמין: תספר לי מה אתה עושה היום.

‏אודי: אז אני עושה, היום אנחנו בתחום של AI ומוזיקה, ואנחנו מייצרים את ה… את הכלי שיעזור לאנשים שיוצרים מוזיקה, בעצם להיות יותר, כאילו, to enable them. בעולם של AI היום, את יכולה להיכנס למוצר כמו Sunu כזה, את שמה "prompt", יש לך שיר! כאילו, האנשים האלה בעצם אומרים: "אני לא רוצה… אני רוצה לכתוב את השיר, אני לא רוצה שיכתבו לי. [יסמין מהמהמת] אני רוצה להיות מעורב בזה, לא רוצה זה". ובעצם נתנו, הסתכלנו על העולם של AI, אמרנו, יש ורטיקלים. בכל ורטיקל יש כאילו איזה AI כזה, שבעצם empowers את העובדים באותה תעשייה, וזה מה שאנחנו עושים, אנחנו נותנים כלים וזה…

‏יסמין: אז אתה רוצה למעשה להיות הבינה המלאכותית שיודעת לייצר מוזיקה.

‏אודי: אני רוצה להיות הבינה המלאכותית שנותנת כלים ליוצרים, שהם ייצרו מוזיקה, אני, I will unstuck them. אתה מתחיל לכתוב מילים, אתה תקוע, אתה צריך עזרה, אתה… אני עוזר לך.

‏יסמין: אוי, זה ניסוי, זה מעניין שאתה, שאתה כאילו, תיקנת אותי. זה כמו שאומרים, "בינה מלאכותית לא תוכל להחליף את הרופאים, אבל רופאים שמשתמשים בבינה המלאכותית, יחליפו רופאים שלא." אתה אומר, הבינה המלאכותית לא תהיה רופאה, אבל היא גם לא תכתוב מוזיקה. היא תעזור ליוצרים.

‏אודי: כן, כל, כל ה-statements הגדולים האלה, אסור… בינה מלאכותית תחליף חלק מהרופאים, תחליף חלק מהמוזיקה, תחליף חלק. יש רופאים שתמיד יצטרכו, יש רופאים שלא יצטרכו. הנה, עכשיו, הבן שלי היה מאושפז עשרה ימים.

‏יסמין: דיי.

‏אודי: כן. ו… היה לו אפנדציט, והסתבר שגם היה לו באותו זמן מחלת הנשיקה, וזה בלבל את הרופאים והם היו בטירלול, לא ידעו מה לעשות. אני הלכתי, צילמתי את המסכים ואת הבדיקות, ואני ידעתי מה יש לו לפני שהרופאים ידעו. עכשיו, אני לא הייתי צריך את הרופאים…

‏יסמין: עם AI, עם בינה מלאכותית.

‏אודי: כן, כן. אני אמרתי לעצמי: "זה malpractice היום לא להשתמש ב-AI בתור רופא".

‏יסמין: רשלנות.

‏אודי: בכל רגע נתון. אני אגב לא זז… אני, AI אצלי, זה, זה בכל נקוד… כל הזמן.

‏יסמין: תקשיב, זה נהיה, אני זוכרת שסיפרת לי על זה, לפני כבר חצי שנה. "אני שואל ככה, ואני עושה ככה, ואני פותח folder פה, ואני פותח זה, וזה, הוא אומר לי מה לעשות, ואני עושה בלי להבין, ומקודד וכותב תוכנה". יש עכשיו את Base44, אתה מכיר?

‏אודי: מכיר את כל התוכנות, זה לשם הולך. זה עדיין לא פשוט.

‏יסמין: זה לגמרי ככה, Base44, אני כותבת לו מה אני רוצה, והוא כותב את התוכנה.

‏אודי: נכון. אבל…

‏יסמין: במילים נורמליות.

‏אודי: אבל, מי שבאמת התנסה בזה, דברים לפּוּפְּטִיץ, לאיזה אתר וזה, הכל בסדר. אם אתה רוצה לעשות משהו יותר מורכב, זה, יש מתודולוגיה שלמה, שכאילו צריך ליישם, כי זה לא, זה לא 100% שם. אבל כן.

‏יסמין: אז נהיית תוכניתן באמצעות AI.

‏אודי: לא, אבל הקידוד זה אמצעי, זה לא מטרה. אני עכשיו אומר לעצמי, "וואי, אני נורא רוצה"… יש לנו מוצר שהוא כמו ChatGPT, אוקיי? שהוא גם יודע לייצר מוזיקה, להבין מוזיקה, אבל תעזבי, בראש תדמייני ChatGPT. זה שיחות בין user. עכשיו, אני אומר לעצמי: "וואי, אני מת לדעת כאילו, מה היוזרים שלי מדברים עם ה-Chat". [יסמין מהמהמת] אני יושב בבית, וכותב קוד, שינתח כל שיחה, ויגיד לי, ויעשה אגרגציה, ויגיד לי בסוף, אם המוצר שלי טוב או לא טוב. פסיכי!

‏יסמין: גדלת בכל העולם. אחרי הקריירה של אבא, שאני לא יודעת אם אפשר לדבר על זה או אי אפשר לדבר על זה.

‏אודי: אפשר, אפשר.

‏יסמין: אפשר לדבר על זה, אז אבא היה איש מוסד, הסתובבתם בכל העולם, אני יודעת שיש סי… משוכנעת שיש סיפורים מעולים סביב זה גם. חיית בארצות הברית הרבה שנים, חזרת לארץ. איך כל הבינלאומיות הזאת השפיעה, השפיעה עליך?

‏אודי: זה בעיקר השפיע עליי בזה, שכששואלים אותי מאיפה אני, אין לי תשובה בשלוף.

‏יסמין: מאיפה אתה?

‏אודי: כי כששואלים אותך בארץ מאיפה אתה, אתה יודע, "אני צריך לענות מרמת גן". וכי, ואני לא יודע לענות את התשובה הזאת ב… כי נכון, היינו הרבה ברמת גן, אבל גם הייתי רוב, הרוב לא ברמת גן.

‏יסמין: איפה היית עוד?

‏אודי: ככה, מאז שנולדתי עד גיל שלוש, הייתי בארץ. משלוש עד שש בספרד, שש עד תשע בבלגיה, תשע עד שתים עשרה בארץ. [פאוזה] כאילו, שתים עשרה…

‏יסמין: קדנציות.

‏אודי: כאילו, כזה, ואז סיימתי תיכון בבלגיה, חזרתי לארץ, וב… אחרי, שבע שנים אחרי השחרור, נסעתי לארצות הברית, עשרים שנה.

‏יסמין: עשרים שנים בארצות הברית.

‏אודי: שמונה עשרה וחצי, אבל כן.

‏יסמין: גם אנחנו היינו שמונה עשרה.

‏אודי: נכון, זה מטורף. אז כאילו, אז מאיפה, אז מאיפה אני?

‏יסמין: אני אגיד לך, אני, למרות שאני שמונה עשרה שנים בארצות הברית, אין לי את השלוש-שלוש-שלוש-שלוש, אבל יש לי שנה אחת, בכיתה י' הייתי…

‏אודי: נכון, בארצות הברית…

‏יסמין: בכיתה י' הייתי בניו יורק שנה אחת, ושמונה עשרה שנים בארצות הברית ב-valley, אבל אני, אני מתל אביב.

‏אודי: לא, ישראלי, על זה… רגע, רגע, רגע, שלא ייצא פה, חס וחלילה. אני, כאילו, הכי ישראלי הייתי כל הזמן. גם כשבעשרים שנה בארצות הברית, הייתי עדיין ישראלי הרבה יותר. אבל אממ אבל כאילו, לזוז זה קל לי. אנחנו קודם… אני זוכר שפעם דיברנו על זה, כל שנתיים עברנו דירה. בארצות הברית. כל שנתיים. כי, כל פעם זה היה מסיבות אחרות, אבל יצא בפועל, שכל שנתיים עברנו דירה. ואני זוכר שאמרתי: "וואי, איזה סיוט". ואמרתי: "זה כבר לא, אין לי, אני לא נקשר לבית. אין לי…"

‏יסמין: אני גם לא נקשרת, אתה נקשר לאנשים. וכשאתה עובר בתוך אותה שכונה…

‏אודי: לא, אני לא מדבר רק על תזוזה בתוך, אפילו בשכונה.

‏יסמין: בשכונה זה סבבה, הכל טוב.

‏אודי: כן, כאילו לא… אז פיתחתי איזה…

‏יסמין: אבל האנשים זה… אנשים, עכשיו, טוב, גם כזו ילדות שעוברים כאילו…

‏אודי: כל הזמן.

‏יסמין: ממקום למקום.

‏אודי: כל הזמן.

‏יסמין: חשבת ללכת א… בדרך של אבא?

‏אודי: האמת שכן.

‏יסמין: שכן? ו…?

‏אודי: זה היה ה-plan.

‏יסמין: אוקיי, מה, בתור ילד ראית? "אבא שלי"…

‏אודי: מה זה בתור ילד? אני השתחררתי מהצבא, והלכתי ל… עשיתי את כל התהליך, שזה תהליך מאוד ארוך, ו-24 שעות לפני, אמרתי: "רגע, פוס. רגע, שנייה".

‏יסמין: או שלא.

‏אודי: לא…

‏יסמין: ואנחנו לא יודעים. [צוחקת]

‏אודי: אני, אני, אני עשיתי פוס. אני עשיתי פוס. אבא שלי בונקר. אני, עד גיל 16 לא ידעתי, שאבא שלי עובד במוסד, היינו כותבים "פקיד". הוא לא מדבר על זה, לא דיבר, לא דיבר, לא דיבר. לאחרונה, לפני, לא זוכר, חצי שנה, אנחנו יושבים בארוחת ערב, "סיפרתי לכם פעם על הזה?" והוא התחיל לספר לנו סיפור. עכשיו, אתה כאילו שומע את זה…

‏יסמין: עכשיו? לפני חצי שנה?

‏אודי: עכשיו, תשעה חודשים, כן. התחיל לספר את הסיפור. מסיים את הסיפור, עכשיו, כל המשפחה, אף אחד לא מגיב, כי זה פעם ראשונה שאנחנו שומעים סיפור כזה, לא רוצים, [צוחק] לא רוצים להרוס את המומנט. אחרי זה, "אה, ועל הזה, סיפרתי לכם?" מתחיל לספר עוד סיפור. ואני פתאום קולט, שאבא שלי הסתובב ברחובות אירופה, נכנס לדירות, לפגישות עם אנשי חיזבאללה. כאילו, אני מדבר איתך על סיפורים מלפני 20 שנה אמנם, או אולי יותר. ועושה דברים פסיכיים, ואני אומר, "זה אבא שלי". כאילו, זה לא… זה מטורף. שבוע אחרי זה, אנחנו באים עוד פעם, ארוחת ערב, זה, עוד פעם, עוד א… "סיפרתי לכם על ההוא?" פתאום, פתאום ההוא נהיה… עכשיו הוא… אני מדבר, כל סיפור זה דקה, הוא מספר. הוא לא נותן פרטים. יש לו פואנטה. בכל סיפור יש לו פואנטה. בסיפור אחד, הפואנטה זה, שהיה פעם נורא יעיל, כי לא היה אופרציות כמו היום, ויכולתָ להיות איזה… א… סיפור אחר, זה איך תפיסות השתנו. כל פעם משהו אחר. והוא רוצה לספר על התפיסה, הוא לא רוצה לספר על הקונספט, הוא, לא מעניין אותו, לא הסיפור ריגול. אבל אחרי זה אתה כזה, כן, אה, וכן, איך הוא הגיע לסוריה, בדיוק? כאילו, כזה. [יסמין צוחקת] תמיד הייתי גאה באבא שלי. תמיד ידעתי שהוא איש מוסד mother fucker, כאילו, זה, אין זה, כאילו, הכי זה.

‏יסמין: מה זה תמיד? מגיל 16.

‏אודי: מהרגע שידעתי. וכאילו, רציתי להיות כמוהו, וכאילו, זה היה הערצה קצת, וכל מה שהסיפורים שלי עם הפסיכולוגית… אם את רוצה אני אשלח אותך אליה. [צוחק] אבל, א… אבל כשאת שומעת את הסיפורים, את אומרת, "וואו, זה אמיתי! זה אמיתי!" כאילו, זה עשה דברים משוגעים. היינו ב… את יודעת, פעם הייתי בבלגיה, ואתה… בדרך כלל, מפעיל במוסד, הוא לא מפעיל סוכנים במדינה שהוא גר בה. אז אתה גר בבלגיה, אז אתה בדרך כלל נוסע לגרמניה… אבא שלי היה נוסע יום שני בבוקר, קבוע. וגם, עושים שליחות לבלגיה…

‏יסמין: ואבא שלך לא בבלגיה.

‏אודי: ואבא שלי לא בבלגיה. כן? נוסע יום שני בבוקר, חוזר יום שישי. ויום אחד אנחנו הולכים, אני זוכר, בסוף שבוע, אנחנו הולכים לאיזה קניון קטן. אני חושב שקוראים לו Ici Paris? לא, לא, Ici Paris זה החנות, לא משנה, אני אנסה לזכר איך קראו לקניון הזה, כי אני זוכר אותו במובהק, חנות "ליאונידס" הייתה בצד ימין, בכניסה. אני נכנס עם אבא שלי, תדמייני, את נכנסת עם אבא שלך וזה, ופתאום, הוא דוחף אותי, זורק אותי לצד, בקטע… - אגב, סיפרתי לו את זה לא מזמן, והוא כאילו לא זוכר את האירוע כל-כך - זורק אותי, אני נצ…

‏יסמין: בן כמה אתה?

‏אודי: אני 13, 14, משהו באזור הזה. זורק אותי, אני זוכר שאני נצמד, נדבק לחנות של "ליאונידס", ונופל על הרצפה, ואבא שלי מתחיל ללכת ישר ומהר. משהו אומר לי… אני לא ידעתי מוסד, לא ידעתי כלום.

‏יסמין: לא לצעוק 'אבא, אבא', ולרוץ אחריו.

‏אודי: משהו אומר לי, 'שב ושתוק!' ואני רואה את אבא שלי הולך, פוגש מישהו, צוחק. אני רואה אותו צוחק, כאילו, נורא מרוצה. ו… זה היה נראה לי כמו שתי דקות…

‏יסמין: שנראו נצח.

‏אודי: ואז הוא בא, לוקח אותי, אומר לי: "הולכים הביתה". ככה תופס אותי, "הולכים הביתה". אני, כאילו, הדחקתי את הסיפור הזה. כשדיברתי איתו על זה, אמרתי לו… אז הוא ניסה כאילו להיזכר באירוע. זה היה מישהו, שכנראה גר בגרמניה או זה, הוא לא סיפר לי את הפרטים, שהגיע לביקור בבל… אתה באירופה, אתה באת לבריסל…

‏יסמין: והלכת לעשות שופינג, כן.

‏אודי: נכנס לקניון ופגש שם מישהו. עכשיו, אבא שלי לא אמור להיות שם, כי הם עובדים בכיסוי של סורי, מצרי, לבנוני, וואטאבר. ובטח לא עם הבן שלו.

‏יסמין: הישראלי. הג'ינג'י.

‏אודי: שמסוגל לדבר איתך בעברית. כאילו, כל… מבצע שלם יכול ליפול פה. וזה, זה היה החיים. זאת אומרת, תחשבי, כל בוקר היינו יורדים למטה. נוסעים לבית-ספר בהסעה ש-מלוּוה באיש שב"כ בתוך האוטובוס, ושתי המכוניות משטרה קדימה ואחורה, וכשאנחנו יוצאים מהבניין, מהלובי של הבניין, להיכנס לאוטובוס, יורדים אנשים עם נשק, מאבטחים אותנו. זה להסעה לבית-ספר.

‏יסמין: בבלגיה.

‏אודי: בבלגיה.

‏יסמין: וואו.

‏אודי: הייתי יושב עם אבא שלי, מדבר איתו, הייתי אומר לו: "אבא, אתה יודע, זה ה…" הייעוד שלי היה להיות, להיות איש מוסד, לא מה שאני עושה עכשיו. "אולי אני אחזור לזה? אולי אני זה?" הוא תמיד היה אומר לי: "אם אתה רוצה, אתה יכול". כאילו, זה, יש גילאים שאתה עוד יכול. אבל הוא אמר לי: "אודי, הצלחת, אתה בטוב, כאילו, אל תחיה עם התחושה הזאת".

‏יסמין: אתה יודע, זה מעניין. גם, ההורים שלי רופאים. והייתה תקופה שבאתי לאבא שלי ואמרתי: "יו, אולי הייתי צריכה ללכת לרפואה. טעיתי? לא טעיתי?" ואבא שלי אמר לי: "לא, לא, לא טעית, הכל טוב. לא…"

‏אודי: אגב, כל מי שבפנים, בכל מקצוע, מי שבפנים, תמיד יודע להגיד לך, תקשיב, זה לא כמו שזה נראה.

‏יסמין: והמוזיקה היום, זה כמו שזה נראה?

‏אודי: המוזיקה היום זה כמו שזה נראה. אבל… [פאוזה] את יודעת, אני הייתי אומר לאנשים, הייתי מרצה, הייתי אומר לאנשים: "כשאתה מנכ"ל של סטארט-אפ, זה פחות משנה אפילו מה המוצר שלך עושה, רוב הדברים שאתה עושה הם כאילו לא קשורים". ואז, באה החברה הזאת ואמרתי: "וואו, איזה, איזה כיף זה שהתוכן, של מה שאתה עושה, הוא גם משהו שמדליק אותך". כאילו, אני מאוד מקווה למשל, שאנשי הסייבר, מדליק אותם סייבר. כאילו…

‏יסמין: כי אותך מדליקה מוזיקה.

‏אודי: כי אותי מדליק מוזיקה. את יודעת, זה גם, אנחנו רוצים לגייס עוב… כשאנחנו מגייסים עובדים, אנחנו, אם אתה אוהב מוזיקה…

‏יסמין: יש להם מבחן נגינה?

‏אודי: לא, הם לא צריכ… אם אני רוצה, כאילו… אם אתה מוזיקאי, אוהב מוזיקה, אתה, אתה רוצה לבוא אלינו. כאילו, אם אנחנו רוצים אותך, אתה תבוא. זה כאילו קטע מטורף. מוזיקה זה משהו שמאוד מחבר, ומאוד, יש לזה קטע. איזה משהו קוסמי כזה.

‏יסמין: משהו שהפתיע אותך לרעה בעולם הזה?

‏אודי: וואו. [צוחק] בעולם המוזיקה?

‏יסמין: כן.

‏אודי: את יודעת, הרי, שבהתחלה היינו לייבל. התחלנו בעצם כחברת מוזיקה. עשינו שירים, את יודעת, "שלושה בנות", עשינו כאילו שירים, נועה קירל כזה.

‏יסמין: איזה עוד? איזה עוד?

‏אודי: מה? עשינו את "הולכת איתך" של נרקיס, ועשינו שיר עם בועז שרעבי, יותר מ-160 שירים, היינו old school.

‏יסמין: אתם גיליתם את עדן גולן, התחילה אצלכם.

‏אודי: ואנחנו גילינו, ומנהל… וניהלנו, ובסוד, שאף אחד לא ישמע, עדיין מנהלים את עדן גולן, כ…

‏יסמין: שאף אחד לא ישמע.

‏אודי: כיחידה בתוך החברה, כי כל סטארט-אפ צריך שתהיה לו אמנית מצליחה, אז we know [צוחק] זה best practice. כל סטארט… אני ממליץ לכל סטארט-אפ, לקחת אמן מצליח ולנהל אותו. לא, אצלנו פשוט יש סינרגיה. את מבינה? היינו על הבמה, עדן ואני, לפני חודש וחצי, היה כנס, והדגמנו כאילו איך עדן מייצרת שיר יחד עם HitCraft שזה, כאילו המוצר. אממ, אז לא, עולם המוזיקה זה עולם…

‏יסמין: אז מה הפתיע אותך לרעה בעולם המוזיקה?

‏אודי: הכל. [צוחק]

‏יסמין: הכל.

‏אודי: תקשיבי, זה עולם קשה, באמת.

‏יסמין: תן לי דוגמה.

‏אודי: הכישרון הוא לא ה… הטאל… אנחנו ניהלנו תשעה אמנים. עדן הייתה אחת, והיו עוד שמונה. ביניהם אמנים שאני מאוהב בהם, עד היום. והם טאלנט. כאילו, באמת כישרון ויותר טובים מרוב מה שקורה היום. אז so what? את מבינה? זה לא… אין לזה משמעות. אין משמעות לכמה כסף אתה שופך על זה וכמה ניסיונות, וכמה… אז יש בזה משהו מתסכל, שאתה לא יכול לבוא ולהגיד: "תראו, יש פה משהו, מוצר מדהים!".

‏יסמין: תגיד, אני שואלת כל אחד מהאורחים שלי, אם היו עושים סרט על החיים שלך, אודי? תאר לי שלוש סצנות מהסרט.

‏אודי: וואו.

‏יסמין: אבל ככה, לפרטים.

‏אודי: וואו. [שתיקה] מה שקופץ לי, כאילו, כאילו, בצעיר, אני זוכר, אני כאילו, מדמיין, בשדה תעופה אני בוכה, כי אנחנו נוסעים לשליחות, ולא רוצה להיפרד.

‏יסמין: איפה השליחות?

‏אודי: בלגיה. כשהייתי בן תשע, עשר. כאילו, אני זוכר את הקטע הזה.

‏יסמין: אהבת את השליחויות?

‏אודי: לא.

‏יסמין: לא אהבת אותם.

‏אודי: לא רק…

‏יסמין: מה, דאגת, דאגת לאבא?

‏אודי: הייתי עצוב. לא, אני לא הבנתי כלום. גם לא ידעתי שאבא שלי, לא היינו… לא הבנו כלום. אמרו לנו נוסעים? נוסעים. אני זוכר את השדה התעופה, עומדים, נפרדים מכל המשפחה, ובוכים, וזה. ו… [נושם עמוק] אני זוכר את היום שהגעתי למיקרוסופט, שקצת שינה לי את החיים.

‏יסמין: בן כמה היית?

‏אודי: 24.

‏יסמין: זה הייתה העבודה הראשונה שלך בטק?

‏אודי: אני ניסי… לא הייתי, לא הייתי קשור לטק בכלל.

‏יסמין: מה למדת?

‏אודי: הייתי באמצע לימודים של תקשורת וניהול במכללה למינהל, והגשתי מועמדות להיות דייל, ובמקביל, קיבלתי איזה הזדמנות להגיע להתראיין במיקרוסופט, לאיזה תפקיד של טלמרקטינג כזה, וזה התגלגל. היו 36 עובדים במיקרוסופט ישראל אז. זה היה מטורף. ואני הייתי האיש תמיכה - אלה שלא מדפיס להם המחשב, וכזה, כאילו, וכל-כך נהניתי מזה, כל-כך הרגשתי שקיבלתי הזדמנות, שהייתי איש תמיכה, [בהנאה] שרוצה לתמוך. הייתי מסתובב כזה: "מישהו צריך עזרה…?"

‏יסמין: מקלקל להם את המדפסת. [צוחקת]

‏אודי: לא, "מישהו צריך עזרה?" "משהו לא עובד לכם?" "אתם רוצים שאני אתקין לכם מחדש?" שאיזה איש תמיכה עושה את זה? אנשי תמיכה זה אנשים כאילו, קשה להם כל היום.

‏יסמין: זה נתן לך משמעות.

‏אודי: זה נתן לי משמעות. הכניס אותי לזה, כן…

‏יסמין: אז הייתה משמעות, לפני האקזיט, כן. וואו, אוקיי. אז בכי בשדה התעופה כשנוסעים לבלגיה, יום ראשון מרגש במיקרוסופט, בתור איש תמיכה מתוך 30 עובדים, והסצינה השלישית?

‏אודי: הפגישה עם לארס.

‏יסמין: הפגישה עם לארס. באמת, רגע של להגשים. הנה, אני מרגישה את ההתרגשות עדיין, כמה שנים אחרי.

‏אודי: תשמעי, אני זוכר את עצמי דופק בדלת, יש להם… זה אחת הלהקות, לא היחידה בעולם…

‏יסמין: איך הלב כאילו בדופק היסטרי.

‏אודי: מה זה בדופק? קודם כל, לקח לי, הרגשתי, שלקח לי שש שעות להגיע לשם. הרגשתי שאני נוסע יומיים. [לוחש] נוסע, זוכר את עצמי מזיע, כאילו כזה. מגיע, וזה אחת הלהקות היחידות, אם לא היחידה בעולם, שיש לה מטה. קבוע. אני זוכר שאני הולך לדלת, דופק בדלת. זה האנגר ענק, כן? אני בחוץ, דופק בדלת. בחוץ יש כמה כאלה ילדים כזה, שעומדים ומסתכלים, כן? כזה שהגיעו לשם, כי הם יודעים איפה זה. פותחת לי מישהי את הדלת: "Are you Udi for Lars?" אני כזה: "yeah". [צוחק]

‏יסמין: איזה מרגש.

‏אודי: אני נכנס, היא אומרת: "He'll be right here". פתאום הוא מגיע, ואני מכיר אותו. אני מכיר אותו. כאילו, זה אפילו היה נראה לי ברמה מסוימת נורמלי. קצת היה נמוך יותר ממה שחשבתי. וזהו, זה היה רגע, It was a moment.

‏יסמין: אתה יודע, אני רוצה להציע לך משהו. בזמן האחרון, בתור חובב AI, והרגעים האלה שסיפרת עליהם גרמו לי לחשוב - אני פיתחתי תחביב חדש, קצת לא נעים לי להודות, להודות בו. אני מציירת כל מיני חלומות שלי עם AI. אני אומרת, אוקיי, זה משהו שנורא בא לי לעשות, משהו שאני נורא רוצה שיקרה.

‏אודי: אוי, מדהים.

‏יסמין: ואני מתארת את זה לצ'אט.

‏אודי: נו?

‏יסמין: והוא מצייר, וזה סיטואצית כמו… אני הולכת לישון, ואני לובשת את הפיג'מה הזאת, ואני מחייכת, והבן-אדם הזה נמצא איתי, ואני מטיילת פה, ואני אוכלת כ… כאילו ממש…

‏אודי: אוי, זה גאוני, לא חשבתי על זה. זה רעיון מדליק!

‏יסמין: זה כל-כך… ואז אם הוא עוד לא עושה את זה נכון…

‏אודי: אז תגידי לו, תעשה את זה Pixar סטייל. ראית איך עושים את זה ב-Pixar?

‏יסמין: כן.

‏אודי: וואו, זה יצא לך כמו סרט.

‏יסמין: תגיד…

‏אודי: נו?

‏יסמין: אז נורא בא לי לצייר אותך. כאילו, אתה מתאר את זה כל-כך לייב, נורא בא לי לצייר אותך [אודי צוחק] שמה, עומד, ולארס פותח את הדלת, וכאילו, אני אומרת, זו סצנה שאני רוצה לראות.

‏אודי: זו סצנה. זה וואו.

‏יסמין: זו סצנה ש… אז א…

‏אודי: את יודעת משהו? אני זוכר אותה לכאלה פרטים שאני יכול לתת פה prompt. אני זוכר בדיוק איפה עמדתי, איפה היא קיבלה את פניי, לאן הסתובבתי, איפה היה הפרוזדור, ואיך הוא הגיע.

‏יסמין: אז אני מחכה לראות את הציור הזה, אחרי שאתה מצייר אותו.

‏אודי: זה נורא מפגר, לא? תגידי, אני בן 50, כאילו. שכאילו, מרגש, כאילו, לפגוש איידול, מטאליקה, כאילו…

‏יסמין: לא. כל אחד…

‏אודי: פוגש חברים שלי, חברי ילדות, כאילו, הדבר הראשון שהם אומרים לי זה, "אתה תקוע", "אתה קצת תקוע".

‏יסמין: למה אתה תקוע?

‏אודי: לא קצת תקוע?

‏יסמין: אתה מתרגש מעוד דברים.

‏אודי: אני מתרגש, אני…

‏יסמין: אני, אתה יודע, אני מתרגשת מדברים לא צפויים. כאילו, אני יכולה לא להתרגש, נגיד, ממשהו כזה, אני יכולה לא להתרגש, ולהתרגש ממשהו אחר, קטן, לא יודעת מה.

‏אודי: ברור, יסמין, [צוחק קלות] ברור.

‏יסמין: "אני יסמין, ואני מתרגשת מדברים לא צפויים".

‏אודי: את, כאילו, בדיוק זה, אבל. כאילו, הדברים שמרגשים הרבה מאוד אנשים, לא ירגשו אותך בכלל, ודברים שיעברו ליד האנשים, ירגשו אותך מאוד.

‏יסמין: נכון!

‏אודי: מאוד.

‏יסמין: נכון. אני עוד לא, אבל, פיצחתי מה הנוסחה.

‏אודי: מאוד. אני, אני אפצח לך את זה.

‏יסמין: אודי, איפה… איפה טעית בדרך?

‏אודי: [נאנח] וואו, איפה טעיתי בדרך? [שתיקה] כאילו, את יודעת, הראש ישר לוקח אותי לעבודה וכאלה, אבל זה שטויות, עבודה. כולם טועים, כולם זה, זה בנאלי כבר. איפה טעיתי? [שתיקה ארוכה] טעיתי בכל מיני דברים, שאני מגלה עכשיו, בחינוך של הילדים. באיך שדיבררתי דברים, איך הייתי רוצה להיות…

‏יסמין: תן לי דוגמה.

‏אודי: וואו. את יודעת, ביליתי עכשיו עם הבת שלי הגדולה, עם מאיה, עשרה ימים היינו בתאילנד.

‏יסמין: חלום. שניכם? רק שניכם?

‏אודי: בטעות… לא, אני נסעתי עם נדב, חבר שלי. אמרתי לו: "בוא ניסע לתאילנד, ננקה את הראש קצת, זה". נסענו ביחד. והיא בטיול אחרי צבא, אז היא אמרה לי: "אה, אתה מגיע? אני מגיעה מוייטנאם, אני אגיע לתאילנד". ויצא שהיינו ביחד כל העשרה ימים, גם היא. היינו שלושתנו, כאילו. והיא כזאת מהממת, וזה, אפילו נדב, כאילו, התלהב שהיא הייתה.

‏יסמין: נדב מכיר אותה מאז שהיא…

‏אודי: מכיר אותה.

‏יסמין: …נולדה, כן.

‏אודי: וסתם, היו לנו שיחות. ובשיחות אתה מגלה, שאתה לא אבא מושלם. כאילו…

‏יסמין: אבל אף אחד לא מושלם.

‏אודי: to say the least.

‏יסמין: בוא, אף אחד לא מושלם.

‏אודי: לא, אבל אתה פתאום מגלה, אבל אתה, אם אתה מספיק מעמיק בזה, ואני חושב שזה משהו שאתה לא עושה… כהורים, אנחנו לא עושים מספיק. כי תכלס זה גם לא באמת משנה מה עשית לפני זה. אבל לפחות אתה מנסה להבין איזה נקודות בחיים, בזמן, שעשית משהו, שפאקינג השפיע על ה… מותר להגיד פאקינג?

‏יסמין: כן.

‏אודי: אוקיי. טוב, אנחנו בכל זאת עם חולצות של זה. [צוחק]

‏יסמין: זה לא טלוויזיה. כמו HBO, כן.

‏אודי: אממ, אז אתה, אם אתה משקיע מספיק זמן, בלשאול את הילדים שלך וזה, וכל מיני, ולמה, ולמה, ולמה, ולמה, ולמה, ומה הקשר אליי לדבר הזה? - את מגלה בסוף שיש קשר. זאת אומרת, "וואו, לא חשבתי על זה ככה". וכאילו, כל מיני החלטות שאתה מקבל בחיים, ומתי קיבלת אותם, ואיך דיבררת, ואיך דיברת על הגירושים, וכאילו, דברים שאתה חושב שאתה עשית מעולה, וכאילו, maybe not so…

‏יסמין: אבל אתה יודע משהו ש… משהו שלי נותן אולי קצת שקט? שאני יודעת, אני יודעת שעשיתי טעויות, כי אני חושבת שאין הורה מושלם, וכולנו עושים טעויות. אבל אני יודעת שתמיד חשבתי שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה, באותה, באותו רגע. כי לא חשבתי יש…

‏אודי: אז זהו, שאני לא בטוח שזה… אני חושב שזה… אלה הנקודות שאני אומר לעצמי, גם אני, אני מסכים בגדול, שאנחנו שם. כולם יודעים שאין הורות מושלמת, וכל אחד דופק את הילדים שלו. זה הדיבור, נכון? זה הדיבור. אבל יש דברים שאתה אומר לעצמך, כשאתה שומע אותם, אתה אומר: "אַיְיץ', מה זה דבילי?" אבל אני מאוד מעריך את זה שיש לי קשר כזה עם הילדים שלי, שבכלל הם יכולים לדבר איתי על זה.

‏יסמין: נכון. זה לא בא…

‏אודי: זה הדבר…

‏יסמין: זה לא בא בוואקום, זה בא…

‏אודי: זה בזכות מישהו שפעם אמר לי: "אל תשקיע את הזמן בלהטיף לילדים ולהעניש את הילדים, תשקיע את הזמן בלייצר פתיחות ושיח עם הילדים". ואני, ואני עשיתי כמיטב יכולתי. אבל זה כיף לי, שאני יכול לשבת עם הבת שלי.

‏יסמין: מעניין כאילו איך אתה לוקח דברים שכאילו אנשים אומרים והם משפיעים עליך…

‏אודי: וואו.

‏יסמין: והם משפיעים עליך מאוד.

‏אודי: וואו.

‏יסמין: חברה אמרה לי משהו שממש נשארתי איתו, ש-"life is not a spectator's sport". זאת אומרת, זה לא ספורט שאתה מסתכל עליו, זה משהו שאתה צריך לעשות. והיא סיפרה לי שהיא מצאה את עצמה הרבה פעמים, רואה את בעלה עושה דברים עם הילדים, והיא, נגיד, לא בא לה כי חם לה, מסתכלת עליהם, ומבינה שהיא מסתכלת על החיים שלה, ולא, ולא עושה אותם.

‏אודי: איזה קטע.

‏יסמין: ואני ממש…

‏אודי: זה קטע כי… זה קטע, כי אני חושב שבתור אבא לילדים צעירים יותר, הייתי ספורטאי עם הילדים. באנלוגיה רק, לא באמת בספורט. [צוחק קלות]

‏יסמין: כן.

‏אודי: ועכשיו, אני כאילו יותר עסוק בעצמי, ומסתכל על החיים שלהם, קצת יותר מהצד. וזה כאילו…

‏יסמין: ואיך זה גורם לך לחשוב, שאתה מבין את זה? איך זה גורם לך להרגיש?

‏אודי: אני אוכל סרטים על הדבר הזה.

‏יסמין: אז יאללה, אתה יכול לשנות. מי אמר את זה? זה גנדי - "Be the change you want to see in the world".

‏אודי: כן, תמיד אפשר לשנות. מצד שני, אני מאוד נהנה ועסוק, כמו שלא הייתי בחיים. יש לי הרבה אחריות.

‏יסמין: עם המוזיקה, שאתה כל-כך אוהב.

‏אודי: עם הת… זה לא, זה כבר לא, זה לא. אני תמיד אומר לאנשים, כאילו, להיזהר עם כל ה… "כל-כך אוהב" הזה. כי בסוף, יש לי סטארט-אפ שהוא בתחום שלא פשוט לגייס אליו כסף, זה תחום לא פשוט. אנשים כאילו, יש מין כזה love-hate relationship בתחום הזה בעולם הטק, ואני עובד בזה כמו שלא עבדתי בחיים. פי שתיים. אז זה לא, אבל אני נהנה מהעשייה בלי קשר. אבל זה בא על חשבון…

‏יסמין: כן.

‏אודי: דברים אחרים.

‏יסמין: תמיד, החיים הם תמיד באלאנס. טוב, אודי, אני מביאה לכל אורח מתנה. אני מביאה איזה משהו שלי קטן, ואתה לא מאמין מה הבאתי לך, כי אתה בדיוק דיברת על זה, אז החלטתי לגוון מהחולצות מטאליקה שלך, וקיבלת…

‏אודי: [בהתלהבות] אויש, גדול! [צוחק]

‏יסמין: גם מטאליקה וגם את יסמין ביחד. ואני מקווה…

‏אודי: אי אפשר לחבק כאילו, יש פה, יש…

‏יסמין: ואני מקווה שאתה תלבש את זה. מה אתה אומר?

‏אודי: אוי, גדול.

‏יסמין: זה מספיק מטאליקה?

‏אודי: גם הכי מטאליקה.

‏יסמין: נכון? זה מספיק מטאליקה? אתה תלך עם זה? וגם יסמין, ואתה אומר, 'אני אבוא עם יסמין, וזה'.

‏אודי: יסמין ומטאליקה, combined.

‏יסמין: Combined, מהמם. אז, אז המון תודה שבאת, והיה כיף גדול.

‏אודי: יואו, איזה כיף. האמת שהתגעגעתי, אני רוצה… זה קצת מזכיר לי את ימי הלייט-נייט.

‏יסמין: נכון? בלי אורח, תראה. בלי אורח.

‏אודי: סטארט-אפ.

‏[צלילי סיום]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה