top of page

הפעם הגזמתם - אהבה, פוליטיקה ודירוג אשראי | פרק 2

רחלי, אריאל ובוקסי מסכמים לכם את אירועי השבוע עם המשמעות האמיתית של הואלנטיין, שמות של מבצעיים צבאיים והפתרון האלטרנטיבי ברפיח, מה התימנים נישלו מהפרסים, ההתניה המעצבנת שהמצרים מציבים לנו, מי שמכם לקבוע את דירוג האשראי, מצעד הציוצים שעצבנו את אריאל והביף המוזר של רחלי עם דודו זר.



 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/02/2024.

אריאל: אם גם אתם שמחים על החטופים ששוחררו, אבל רק כי אתם מזדהים עם הנער המסכן מרפיח שבמשך ארבעה חודשים היה צריך לאונן ליד שני חטופים שהוסתרו בחדר שלו, אם גם אתם עצובים שלמלך צ'ארלס יש סרטן, אבל רק כי קיוויתם שהוא ימות בתאונת דרכים נוראית כשפפראצי רודפים אחריו, אם גם אתם חושבים שישראל צריכה לטפל בנכד התינוק של אחות של האנויה, אבל רק אם מכריחים אותם לקבוע תור דרך האפליקציה המחורבנת של מכבי שאף פעם לא עובדת, תודה מכבי, אז כנראה שהפעם הגזמתם.

פתיח מוזיקלי: "הפעם הגזמתם - זה הקסם בכל פעם מחדש. אריאל רחלי ובוקסי מביאים אור בכל פשפש".

רחלי: ברוכים הבאים ל"הפעם הגזמתם" בביתנו החדש שבפודיום. איתנו באולפן אריאל וייסמן, דירוג האשראי A1 שבחבורה. (הקלטה של מחיאות כפיים), רחלי רוטנר, דירוג האשראי A2 שבחבורה (הקלטה של מחיאות כפיים) ואמיר בוקסבאום, המכונה בוקסי, הדירוג המוקפא בשל עריכת בדיקת חירום שבחבורה (הקלטה של מחיאות כפיים).

בוקסי: שלום.

רחלי: שלום לכולם, מה נשמע?

בוקסי: מה נשמע?

רחלי: השיר פתיחה ששמעתם…

אריאל: זה ברהנו שר את זה, ברהנו טגניה. לא?

רחלי: בדיוק, או זאב נחמה, קצת גם. אז זהו, אז את השיר כתב, הלחין, ביצע ותזמר והפיק תוכנת AI, בינה מלאכותית. מה שאני עשיתי, זה אני רק סיפרתי לו על הפודקאסט, והוא כתב ויצר את השיר הזה, זה היה קול של מחשב.

אריאל: אה. אז הוא אפילו לא שמע פרק.

בוקסי: יפה, כל הכבוד לו.

רחלי: כן. זה קול, כן.

בוקסי: תתמוך ב-AI, אריאל.

אריאל: אתה צריך לשלם לו על זה? או שהוא עושה את זה בהתנדבות?

רחלי: לא. הוא עושה את זה בהתנדבות לגמרי.

בוקסי: בינתיים.

אריאל: כן, כל הכבוד לו. זה תמורת קרדיט, מה שנקרא.

רחלי: ככה זה אתיופים, אין להם מודעה… תודעות…

אריאל: תודעת שכר. יש להם יותר תודעת עבד.

רחלי: שירות, כן.

אריאל: זה מה שאת מנסה להגיד.

רחלי: מאוד שירותיים.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: כן, לא, אולי לא הבנתם את המילים. זה אומר: "הפעם הגזמתם. זה הקסם, בכל פעם מחדש. אריאל, רָחְלי ובוקסי מביאים אור בכל פִּשפַּש". זה בגלל שסיפרתי לו על הפודקאסט שלנו שהוא משמח אנשים ומצחיק וכיפי וזה, אז הוא כתב לפי זה שיר, אבל איתרע מזלו, שגם ביקשתי שהשיר יהיה בחרוזים…

בוקסי: (מהמהם)

רחלי: אז הוא תקע לנו פשפש. אני, עכשיו, אנחנו אלה שמביאים אור בכל פשפש.

בוקסי: תמיד רציתי.

אריאל: כן, זה טוב שסוף סוף יש מטרה מוגדרת לפודקאסט הזה. עד עכשיו זה קצת היה מעורפל, מה בדיוק אנחנו עושים. עכשיו זה ברור. אנחנו מביאים אור לכל פשפש.

רחלי: כן.

אריאל: אם יש פשפש חשוך איפשהו, תקראו לנו, תשמיעו לו את הפודקאסט שלנו, לפשפש הקטן.

בוקסי: פשפש.

אריאל: האם פשפש הוא מקום? הוא ייצור?

רחלי: פשפש זה דלת.

בוקסי: פשפש זה דלת?

רחלי: כן, פשפש זו דלת קטנה.

אריאל: באיזו שפה?

רחלי: בעברית.

אריאל: בעברית? אהה...

בוקסי: יש פיש…

אריאל: אז זו מילה אמיתית?

רחלי: כן, פשפש, כן אתה חושב Chat GPT היה כותב שיר עם מילה לא בעברית אמיתית? (צוחקת)

אריאל: על רָחְלי ובוקסי?

בוקסי: כן…

רחלי: אגב, הורדתי את הבית, השארתי רק את הפזמון. בבית הוא אומר שזה הפודקאסט שבו תרצו תמיד להיות "מחוּבַּש". זה… לא יודעת אם כל המילים הם בעברית, אבל…

בוקסי: זה די נכון, אבל.

אריאל: קיוויתי שהוא מפרט מה קורה מאחורי הפשפש.

רחלי: לא.

אריאל: הדלת הקטנה כן, כאילו, כמה קטנה? כמו באליס בארץ הפלאות, קטנה?

רחלי: יכול להיות.

אריאל: או דלת של כלב?

רחלי: לא, זה כבר צוהר. (צוחקת)

אריאל: אוקיי.

בוקסי: אוקיי, שיחה סמנטית.

רחלי: טוב, אז איך עבר עליכם השבוע?

אריאל: בינתיים בעזה, חטופים.

רחלי: כן.

אריאל: רגע, תסבירי לי עוד על הפשפש.

רחלי: זהו, אין, כן.

אריאל: זהו, זהו, נגמר הקטע על הפשפש.

רחלי: כן, אז מה היה לכם השבוע? או ששום דבר?

אריאל: הפשפש עשה את שלו, הפשפש יכול ללכת.

רחלי: כן. (צוחקים)

בוקסי: מאז ששבוע שעבר הגיע, מאז ששבוע שעבר היה, לא היה יותר מדי בעצם, חוץ ממה שקרה במדינה, הייתי אומר.

רחלי: מה אתה מדבר? קודם כל, אבל, איך אתם?

אריאל: בחיינו. האם שוחררו חטופים בחייך האישיים, בוקסי?

רחלי: כן.

אריאל: לא רק באקטואליה.

רחלי: האם מישהו דרג אישית את התחזית בחיים שלך?

בוקסי: כן לא, עוד לא לצערי.

אריאל: האם ביידן קרא, לך אישית, אסהול (asshole)?

בוקסי: הלוואי, הלוואי עליי.

אריאל: אוקיי.

רחל: זהו? אתם יודעים, השבוע, בגלל כל מיני אילוצים, אנחנו מקליטים את הפודקאסט שלושה ימים לפני שהוא עולה. זה אומר ש… יכולים לקרות הרבה דברים עד שתשמעו את הפרק הזה, אז… ויכול להיות שלא נדבר עליהם בכלל, יכול להיות שבינתיים שחררו את כל החטופים.

בוקסי: כן.

רחלי: כל הכבוד לביבי. אני אומרת, כל הלכלוכים שאנחנו נגיד על ביבי היום, מבוטלים מראש במקרה כזה.

אריאל: אני לא יודע. היום, יום שני בערב, נראה כאילו אנחנו מנצחים.

בוקסי: כן.

אריאל: אני לא יודע. אם יקרה משהו מזעזע, נוראי, מחריד, עד יום חמישי, זה אי אפשר לדעת, אבל קשה לי להאמין.

רחלי: כן זה כבר בעיה של… זה עליכם.

אריאל: זה די נראה כאילו כבר… שחררנו את השני חטופים, אני אכניס אתכם למיינדסט של יום שני בערב, אתם בטח לא זוכרים. אתם אנשי יום החמישי, שחיים לכם באוטופיה של יום חמישי, אחרי שהמלחמה נגמרה, וכבר נהיה השלום וחיסלנו את החמאס, וכל החטופים חזרו. אצלנו פה ביום שני, בינתיים, צה"ל שחרר שני חטופים.

בוקסי: רק שניים.

אריאל: רק שניים. אבל ברור שזה יוביל עכשיו למיני…

בוקסי: שרשרת, שרשרת שחרור.

אריאל: בדיוק, כמו כדור מ… שלג, מתגלגל.

בוקסי: אני פשוט שמעתי ששני החטופים ששוחררו חוברו בחבל לשאר החטופים, אז עכשיו כל החטופים אחרים פשוט באים אחריהם.

רחלי: אה, איזה חמוד. כמו קוסם שמוציא מהפה שלו.

בוקסי: כן, כן, כולם יורדים עכשיו מהחלון ברפיח.

אריאל: לא, אני חושב שכאילו עכשיו החמאס רואים: הנה היהוד, הציונים, מצליחים לשחרר את החטופים בעצמם. אם לא נסגור פה עניינים מהר, הם כבר ישחררו את כל החטופים בעצמם ולא תהיה לנו שום עסקה איתם.

רחלי: מה אתה רומז?

אריאל: אני חושב שעכשיו הם יורידו את המחיר, אני לא יודע לתחושתי, אנשי יום חמישי, אתם תגידו לי אם אני טועה או צודק. (צוחק) לי זה נשמע כאילו הם הולכים מאוד להוריד את המחיר עכשיו.

רחלי: נחכה ונראה.

אריאל: נשמע שהחלק הרע מאחורינו, חבר'ה.

רחלי: נחכה ונראה אם הסנאי יראה את הצל שלו, כשהוא יצא מהסלע.

אריאל: סנאי החמאס, האהוב. מרמיטת החמאס.

בוקסי: מרמיטה.

רחלי: מרמיטה.

אריאל: מרמיטה.

רחלי: silly me, היא, כן, מרמיטה שתצא מהפשפש.

בוקסי: אצל הערבים זה שרמיטה זה לא מרמיטה.

רחלי: טוב, אז אוקיי, אז אתמול, שזה מחרתיים ביקום שלנו, אבל אתמול בשביל המאזינים, חל יום אהבה.

אריאל: וואו…

רחלי: כן, ולנטיינס דיי, מזל טוב!

אריאל: לא חל עליי! (צוחק)

רחלי: סליחה, אתה בעלי?

אריאל: כן.

רחלי: אז יום אהבה שמח לך.

בוקסי: וואו…

רחלי: ויום חיבה קלושה לך, בוקסי.

אריאל: בוקסי, לך הייתה אהבה ביום אהבה?

בוקסי: ימי רביעי בדרך כלל זה הימים שהייתי נפגש עם היזיזה שלי…

רחלי ואריאל: הופפה.

בוקסי: אבל היא זרקה אותי היום, (צוחק) אז זה לא יקרה ברביעי.

רחלי: מה שנקרא, אין לך את הגישה לפשפש.

בוקסי: אין לי את הגישה לפשפש.

אריאל: סגרה את הפשפש, זרקה את המנעול.

רחלי: יפה, אז יום אהבה שמח! אתם יודעים מה הסיפור של, של וולנטיינס? וולנטינוס ה…

בוקסי: כן, שהוא שונא יהודים, כולנו יודעים שהוא שונא יהודים.

רחלי: עזבו עכשיו את הזווית היהודית. אני מדברת, אני מדברת…

אריאל: הוא שונא עוד מיעוטים חוץ מיהודים, בוקסי.

רחלי: הזווית הויקיפדית. אני רוצה ללמד אתכם קצת על תרבויות. אז בואו נשמע קצת על הולנטיינוס הקדוש שבגללו חוגגים את וולנטיינס. זה איזה בחור, שהוצא להורג על ידי הרומאים, כי הוא לא הסכים להמיר את דתו, והוא היה עוזר לחיילים נוצרים לזכור את אהבת האל הנוצרי, על ידי זה שהוא היה גוזר להם לבבות מנייר ונותן להם כשהם היו יוצאים למלחמה. ומכאן המנהג לעשות כרטיסי ברכה עם לבבות.

אריאל: נשמע גיי.

רחלי: כאילו, איך כל מנהג חמוד תמיד מתחיל במישהו שנרצח בעינויים?

בוקסי: כן.

רחלי: זה כאילו: "היי, מותק הבאתי לך דובי שמחזיק לב, זה לזכר דוב קטלני שהשתולל פעם בכפרים, והיה מבתר את הגופות של הקורבנות שלו, ותולש את הלב שלהם, ומניף אותו באוויר. ועל זה היה כתוב I love you this much".

בוקסי: נכון.

רחלי: כאילו: "והנה בונבוניירה לזכר הקקי שיצא לקורבנות אחרי המוות כי הם לא שלטו בסוגורים".

אריאל: רגע, הוא באמת גזר להם לבבות מנייר?

רחלי: כן, כן. זה מויקיפדיה, אני מקריאה לך. שזה כל כך… אתה חושב, כאילו ולנטינוס הקדוש באמו… ב… של ימי הביניים… גזר לבבות מבריסטול!

אריאל: אני כל כך, תפסתי מולנטינוס הקדוש עד עכשיו. עכשיו פתאום, לא יודע… אם ולנטינוס הקדוש היה בא אליי, ומציע לי לב מנייר, הייתי אומר: אחי, בוא.

רחלי: אוקיי שימו לב, תיכף נתחיל בחדשות השבוע, אבל קודם כל, התגעגעתם לפינת השיר שלנו?

בוקסי: כן.

רחלי: אז היא חוזרת!

בוקסי: יש!

רחלי: אם אתם זוכרים, בגלגול הקודם של הפודקאסט שלנו היינו עושים פינת שיר שהקדשנו לכל מאזין, במיוחד בכל פרק. כל מה שצריך השבוע כדי לזכות בשיר בפרק הבא, זה לספר לנו לכבוד חג האהבה, לאיזה עוד רגשות הייתם ממציאים חג, ומה היו המנהגים בחג הזה. את התשובה צריך לשלוח אלינו בוואטסאפ למספר הוואטסאפ של הפודקאסט שלנו, שהוא 054-807-0935. לשלוח תשובה עד יום שני הקרוב והחג המרגש ביותר שתציעו, יזכה את שולחו בשיר שמוקדש אך ורק לו. לא ב-AI כמו בשיר פתיחה, אלא שיר שממש אני אקח מזמני הפנוי לכתוב לו. אז בינתיים אין לנו עדיין זוכים, כי עדיין לא… רק עכשיו נפתח המספר הזה. תשלחו מהר.

אריאל: קודם כל…

רחלי: אבל, רגע, אין עדיין זוכים. אבל, כן יש פינת שיר השבוע. כי אני כתבתי שיר השבוע, שמוקדש לוולנטיינס שלי, אריאל וייסמן

אריאל: מה? אני?

רחלי: כן, אף פעם לא חשבת שאתה תהיה בפינה הזאת?

אריאל: האמת שאני מופתע, כן.

רחלי: כן? רוצה לשמוע את השיר שכתבתי לך?

אריאל: זה באמת את כתבת, או עוד פעם נתת לאדון Chat GPT?

רחלי: ברהנו טגניה. (צוחקים)

אריאל: לאדון ברהנו טגניה?

רחלי: (שרה) "הפעם הגזמתם…". כן, רוצה לשמוע?

אריאל: כן, יאללה, בואי…

בוקסי: אני אצא מהחדר.

אריאל: כן, זה הפורפליי שלנו.

רחלי: והנה השיר! הוא כזה, בכל פעם נאלץ לצפות בפורפליי שלנו.

בוקסי: אני פשוט לא אסתכל.

רחלי: וייסמן אריאל, וייסמן אריאל / בעל הרבה יותר טוב מרצון גואל / בחוברות קומיקס אוהב לעלעל / ותמיד "אז מה ככה?" אחרי הסקס שואל. (אריאל צוחק)

בוקסי: וואו, איזה יופי!

אריאל: זה נכון, אני תמיד שואל את זה אחרי הסקס.

רחלי: מה אתה מצפה שאני אענה לך?

אריאל: קודם כל, אני רוצה שתספרי לי מה ככה.

בוקסי: אז כשאתה שואל אותי מה ככה, זה גם ציפייה לסקס אחר כך?

אריאל: מה אתה אומר אחרי הסקס?

בוקסי: שאלה טובה.

אריאל: "אחלה השפכה, אחי!"

רחלי: "אחלה דיסטורשן, אחי!"

אריאל: אני אחרי הסקס, הדיסטורשן שלי עולה.

רחלי: רגע עכשיו אנחנו בוידאו, אז אנחנו יכולים לחתום את השיר הזה, ואת הברכת הוולנטנייס הזה, בנשיקה.

בוקסי: תחתמו.

אריאל: אז יאללה…

רחלי: מיקרופונים.

אריאל: זה בדיוק אגב מה שקורה לנו בזמן הסקס, תמיד המיקרופונים מפריעים לנו

בוקסי: וואו…

אריאל: אחרי זה בעריכה…

בוקסי: טוב, אני אתנשק, אז אני אתנשק עם אריאל.

רחלי: תנשק אותו. (מתנשקים בקול)

אריאל: אחרי זה תדביקו את הראש של רחלי פה. זה דברים שאפשר לעשות שיש וידאו, חבר'ה.

בוקסי: נכון. אני מקווה שאתם מבסוטים.

רחלי: אז אם גם אתם רוצים שאקדיש לכם שיר כזה יפה, כתבו עכשיו בוואטסאפ למספר שנתתי מקודם, 054-807-0935. כתבו לנו לאיזה עוד רגשות חוץ מהאהבה הייתם ממציאים חג, ואולי תזכו גם אתם בשיר כמו שכתבתי עכשיו. לא לשכוח לציין שם ושם משפחה כמובן, כדי שנוכל לשלב אותו בשיר כמו שעשיתי עכשיו. מה יש לך לומר?

אריאל: קודם כל אני מאוד מתרשם מזה שיש לנו מספר וואטסאפ.

בוקסי: אני גם, אני גם ממש התרשמתי.

אריאל: שוב, זה הפינוקים שיש רק בפודיום.

בוקסי: כן, אני כאילו אמרתי "וואו, יש לנו מספר משלנו, זה חדש!"

אריאל: כן, היה לך בחלומות הפרועים שלך, בוקסי, דמיינת שיום אחד יהיה לך וואטסאפ משלך?

בוקסי: יונת דואר, במקסימום.

אריאל: כן, מרשים מאוד.

רחלי: כן, סוף סוף האמהות שלנו יוכלו לתקשר איתנו איכשהו. תחשוב שאתה מסנן את אמא שלך בוואטסאפ, אז היא שולחת לפודקאסט.

אריאל: אבל, רגע מה אם הם ישלחו לנו דברים אחרים? אנחנו פותחים את עצמנו פה לכל מיני סיכונים.

רחלי: מה?

בוקסי: רחלי תכתוב על זה שיר, גם.

אריאל: דיק פיקס.

רחלי: חבר'ה, לא לשלוח דיק פיקס. לא אנחנו פותחים את ההודעות האלה, אנחנו מקבלים את זה מאדם אחר שעושה את זה…

אריאל: זה עובר דרך ה…

רחלי: אתם סתם מעצבנים איש אלמוני.

אריאל: זה עובר דרך היחידה לאבטחת אישים של הפודיום. הם מאוד מגוננים עלינו.

רחלי: לא, אבל בהמשך, עכשיו יש את הפינת שיר והזה, אבל בהמשך יהיו עוד פינות. לפעמים אנחנו נבקש לשלוח ציורים וכל מיני כאלה.

אריאל: אפשר לבקש דיק פיק. (צוחק)

רחלי: אפשר יהיה לשלוח בווטסאפ כל מיני דברים, חכו להמשך, הפתעות ועניינים.

איראל: חכו עם הדיק פיק! זה עוד יגיע, נעשה את התחרות הזאת.

בוקסי: תתחילו לצבור, תתחילו לצבור.

רחלי: סליחה, אתה מפלה עכשיו נשים. נשים, אם אתן רוצות לשלוח תמונה של פשפש. (צוחקים)

בוקסי: פשפש פיק. (צוחקים)

רחלי: פישפיק.

אריאל: יפה מאוד.

בוקסי: יפה. (צוחקים)

אריאל: אין, זה כל הדברים שלא יכולנו להגיד במאקו, עכשיו סוף סוף אפשר להגיד בפודיום. פישפיק. קח את זה אבי ניר.

רחלי: אוקיי, הגיע הזמן לחדשות השבוע. ונתחיל בחדשות הטובות: ראש הממשלה בנימין נתניהו חילץ בשלום שני חטופים מרפיח.

בוקסי: כל הכבוד, ביבי.

רחלי: פרננדו סימון-מרמן ולואיס הר. לא יכולתם להקל עלינו עם השמות, חמאס? לא יכול לחטוף את גיל כהן ובן לוי? אז זהו, שני חטופים חולצו.

שרים ביחד: תי נאי נאי נאי, תי נאי נאי נאי, תי נאי נאי נאי…

בוקסי: כל הכבוד! נשארו רק עוד…

רחלי: נשאר רק עוד איזה… 200 איש, כן.

בוקסי: 134. רק נשאר… פחות מאחוז.

רחלי: בקטנה. אנחנו מקריבים רק עוד אלפי חיילים, וזה יתאזן איכשהו, מתישהו, אני לא יודעת.

בוקסי: אבל, כל הכבוד להרבה מאוד אנשים שהיו מעורבים בתהליך, ולא רק בנימין נתניהו.

אריאל: אתם רואים איך זה, איך כואב לו לפרגן, "שיחררנו שני חטופים בלי… אף אחד לא מת, חוץ ממחבלים".

בוקסי: וחיילים, וחיילים שמתו במקרה באותו יום.

אריאל: אבל זהו, הם מתו במקום אחר. זה לא קשור. לא, אתה לא יכול לקשור. אל תערב שמחה בשמחה.

רחלי: זה גם סיכון מקצועי, זה…

אריאל: חבר'ה אנחנו במלחמה, חיילים ימותו.

רחלי: (לאריאל) או שתרחיק את המיקרופון, או שתפסיק לצרוח.

אריאל: חבר'ה, זה מלחמה יש דיסטורשן לפעמים במלחמה אוקי? חיילים מתים, דיסטורשן, זה לא בשליטתי.

רחלי: אוקיי, פרננדוס ולואיס…

בוקסי: Welcome home.

רחלי: הם אנשים מבוגרים, הם חולצו במבצע שנקרא מבצע "ידי זהב", אני מניחה, כך קוראים למבצע.

בוקסי: למה?

רחלי: אני מניחה, כי החטופים הם בגיל הזהב, והם שניים כמו שיש שתי ידיים. כאילו, זה מאוד משחק מילים כזה?

בוקסי: זה ניחוש מושכל מדי, רחלי, אני הייתי אומר שזה היה במחולל אלגוריתמים שלהם.

רחלי: זה נשמע לי כמו משחק מילים, כי הם שני אנשים מבוגרים, אבל אני כאילו… אם כבר שני אנשים מבוגרים, אני הייתי מעדיפה משחק מילים ששם המבצע יהיה "מושים ישישים", כי אנחנו מושים את הישישים מצרה וצוקה. (צוחקים)

בוקסי: אני מעדיף את זה.

רחלי: עכשיו, לא היית רוצה מבצע "מושים ישישים"? (צוחקים)

בוקסי: מצוין.

אריאל: קודם כל, ידי זהב נשמע כמו נבל של ג'יימס בונד. היה גולד פינגר, היה גולדן איי.

בוקסי: נבל מאוד מוגבל, כי הוא לא יכול להפעיל כלום עם הידיים מזהב שלו.

אריאל: האם זה אמור לרפרר למידס - המלך מהמתולוגיה היוונית? שכל דבר שהוא נגע בו הפך לזהב. נשמע לכם כמו ברכה. אבל תאמינו לי ש… (צוחק)

רחלי: אז כל דבר שצה"ל נוגעים בו הופך לחטופים? מה המטאפורה פה?

בוקסי: אני לא יודע, או שהכוונה היא ידי זהב, שכאילו, ידיים כמו של מנתח, נדרש פה כזה כישרון כירורגי כדי לקלוט את החטופים, כמו גידול סרטני שצריך ממש בעדינות לחתוך…

חלי: אתה אומר מבצע "איזמל צונן" יצא לדרך.

בוקסי: כן, הרבה יותר הגיוני. כן.

רחלי: כן.

בוקסי: נראה לי, אריאל, אתה צריך לכתוב להם את השמות למבצעים. זה התחושה שלי.

אריאל: לא, קודם כל ברור שהם משתמשים בג'ט צ'יפיתי. שוב אמרתי ג'ט צ'יפיתי?

בוקסי: ג'ט.

רחלי: הוא תמיד אומר ג'ט צ'יפיתי.

בוקסי: בסדר, חבר'ה. אני לא AI. אני בן אדם, ובן אדם טועה.

בוקסי: גם AI.

אריאל: לא כמו ה-AI שכותב לי "פשפש". הוא אף פעם לא טועה.

רחלי: אוקיי.

אריאל: בוקסי, אתה שמח ששחררו את החטופים?

בוקסי: בוודאי, אני מאוד שמח.

אריאל: אבל אתה, גם יש בך איזה קטע שאומר, שלא יעלה להם לראש. אדם רוצה את העסקה.

בוקסי: אני אומר, כשאתה קופץ לתוך בריכה של חרא. סבבה, ויוציאו לך את האף מתוך הבריכה של החרא, אז מה עם כל השאר? אתה צריך להוציא את כל השאר מתוך הבריכה של החרא, לא?

אריאל: אני אגיד לך, אנחנו עכשיו בשלב הזה…

רחלי: ספציפית, אריאל, הוא תמיד בחרא. זה לא…

בוקסי: כולנו.

אריאל: חברה, זה מלחמה, יש הרבה חרא. אבל תראו, עכשיו אנחנו, לא יודע אם זוכרים את השעשועון הקלאסי "עשינו עסק". שפעם הינו…

בוקסי: דחליל.

אריאל: עושים עסק עם… היו… שלושה…

רחלי: עושים עסקים. זה היה לפני שהחרימו אותנו בעולם, את העסקים שלנו.

אריאל: בדיוק, כן. היו, למי שלא זוכר, מי היה מנחה? נתן דטנר? מי זוכר?

רחלי ובוקסי: אברי גלעד!

אריאל: אברי גלעד? שיהיה. מה היה? שלושה וילונות, מאחורי כל אחד יש פרס.

רחלי ובוקסי: או דחליל.

אריאל: או דחליל. זה ההימור. אז עד עכשיו היינו… כל הוילונות היו מכוסים, אוקיי? ומציעים לך אולי פרס. אולי אתה לא רוצה את הוילונות בכלל, ניתן לך מיקסר ותלך הביתה, אוקיי? זה העסקה שהציעו לנו. עכשיו פתאום פותחים את אחד הוילונות ומסתבר שיש גם מכונית. אוקיי? פתאום ההימורים נהיים יותר מסובכים. אני לא אני לא זוכר אם ככה השעשועון עובד נשמע לי שלא, כי אם יש לך מכונית, אני אקח את המכונית פשוט. אבל…

רחלי: לא, שואלים אותך אתה רוצה את המיקסר או אתה רוצה וילון בהפתעה? הוילון בהפתעה יכול להיות גם דחליל.

אריאל: נכון.

רחלי: שאף פעם לא הבנתי, הם לוקחים את הדחליל הביתה? זה פרס אמיתי?

אריאל: כן, כל פעם צריך ליצור את הפרופּ הזה מחדש? (צוחקים) בכל מקרה…

רחלי: לא, כי זה פרס לא רע.

בוקסי: אם אתה חקלאי.

רחלי: הדחליל לבוש בגדים. אפשר לקחת אותם, נעליים, קש, חתיכת שחת.

בוקסי: לגמרי. יש לזה איזשהו ערך. נכון.

אריאל: בכל מקרה, העסקאות שהוצאו לנו עד עכשיו היו הדחליל. עכשיו פתאום אומרים: הנה יש אלטרנטיבה. אבל בוקסי עדיין רוצה את הדחליל הזה.

בוקסי: גם אומרים שזה שעכשיו הצליחו להוציא את השני חטופים, יפעיל את הלחץ, ורוצים להיכנס לרפיח, אז מנסים עכשיו להצדיק את הפעולה הצבאית.

אריאל: זה כאילו היה צריך לשחרר את המכסה של הצנצנת. עכשיו (עושה קולות של מאמץ) היה קשה. עכשיו…

רחלי: כמו שאני עושה לך ואז אתה אומר "אי, פתחתי את הצנצנת.

אריאל: עכשיו, הנה, אבל עכשיו פתחנו, עכשיו כל החטופים יתחילו לצאת החוצה, להישפך החוצה. עכשיו אנחנו גם יודעים כבר לא לירות בהם, את הטעות הזאת, עשינו, זה לא יקרה שוב

רחלי: תראה, אני לא מומחית לחימה, אני לא ראש מל"ל, לא ראש אמ"ן אנוכי. אני, לא לדעתי הדרך הכי טובה להשיג את שאר החטופים, הרי החמאסניקים עכשיו מנסים להיפטר מהחטופים שלהם, אבל הם לא רוצים שיתפסו אותם, אז צריך לשים חישוק באמצע רפיח ולהגיד לחמאס, אוקיי, עכשיו צה"ל הסתובב, מפנה את הגב, הוא לא מסתכל וכשהוא יסתובב חזרה אנחנו רוצים לראות את שאר החטופים בתוך החישוק. אנחנו לא מסתכלים, לא מעניין אותנו מי לקח אותם מי מחזיר אותם, הוא לא יקבל עונש. תשימו את החטופים בחישוק ותלכו. אה, אבל הם לא יודעים שצה"ל מחזיק כפית, אז הוא רואה את ההשתקפות של חמאס, ואז ככה גם נשיג את החטופים וגם נתפוס את החמאס.

בוקסי: לגמרי, אני בעד.

אריאל: את אומרת שאת לא ראש המל"ל?

רחלי: לא ראש המל"ל אנוכי.

אריאל: לא יודע אם הייתי מבדיל.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: תודה, תודה. זה מוח.. מבצע "חישוק, חישוק הזהב".

אריאל: כן, בדיוק, חישוק הזהב.

בוקסי: חישוק הזהב.

אריאל: אבל אני רוצה לשמוע את בוקסי, השמאלן.

בוקסי: אוי, כן.

רחלי: איך הוא אוהב

אריאל: כל כך קשה לו לפרגן לביבי ולצה"ל…

בוקסי: כן.

אריאל: וכל כך קשה לו לתת לצה"ל לנצח. מה אתה חושב שצריך לעשות עכשיו?

בוקסי: שוב, אני לא אפרגן לביבי, כי ביבי הוא הזה שזרק אותך לתוך הבריכה של החרא, אז למה שאני אפרגן לבן אדם? אתה מבין מה אני מתכוון?

אריאל: כי אתה בחיים לא תלמד לעוף עד שלא יזרקו אותך לבריכה של החרא. (צוחקים) לפעמים יש כאלה שצריכים שיזרקו אותם בבריכה של החרא.

בוקסי: אתה אומר, אני צריך להודות לביבי שנתן לנו את הבעיטה בתחת כדי שתוציא אותנו מהסטגנציה הזו.

רחלי: וחוץ מזה, אם ביבי זרק אותך לבריכת החרא, זה כנראה כי בריכת החרא היא בבעלותו, ומן הסתם יש לו בקרבת מקום גם מקל למשיית דברים מתוך החרא, כי זה הבית שלו. אני לא יודעת, הוא היחיד שיכול להוציא אותך, בכל אופן, כי זה הבריכה שלו. כאילו עובר אורח תמים לא יעזור פה.

בוקסי: ולכן, אני לא אפרגן לו, כי לא משנה, ברגע שאני אצא מהבריכה הזאת, אני עדיין אסריח מהחרא.

אריאל: (בציניות) אבל אתה לא מרגיש קצת טיפש, שדחפת לעסקה כל הזמן הזה? ועכשיו אתה רואה שבעצם צה"ל יכול להוציא בקלי קלות את החטופים, ואתה התכוונת לשחרר מחבלים בשבילם. אתה לא מרגיש כמו הפראייר הכי גדול בעולם?

בוקסי: (בציניות) וואי, אתה צודק, אני אחזור בי כל מה שחשבתי, על אף שקראתי על זה שהפעולה הזאת היא כנראה הפעולת החילוץ היחידה שאפשר היה לעשות, כי לא תהיה עוד אופציה לפעולה כזאת.

אריאל: סביר להניח שהמידע הזה פשוט הגיע אליהם במקרה.

רחלי: אהה, הם כאילו היו, החטופים האלה, הם היו כמו במכונת הצעצועים האלה שאתה מכניס שקל וזה, עכשיו יש את את הדובי שיושב קצת בחוץ, כאילו תכל'ס אתה יכול לקחת אותו, אבל זה לא אומר שאתה יכול לקחת שאר הדובים, כי הם תקועים אחד בתוך השני.

בוקסי: בדיוק.

רחלי: אז אל תתלהב יותר מדי.

בוקסי: אני שמעתי שעבדו על הפעולה הזאת הרבה מאוד זמן, שזה משהו שתוכנן הרבה מאוד זמן, וכאילו, בגלל שעכשיו הם יחסית קרובים לרפיח, אז הם יכלו לבצע את הפעולה הזאת, משמע...

רחלי: אגב, אגב…

בוקסי: כן.

רחלי: החילוץ של שני החטופים האלה ממוצא ארגנטינאי, קרה בדיוק אחרי שנשיא ארגנטינה ביקר בישראל. צירוף מקרים? יכול להיות שיש לזה קשר?

בוקסי: מעניין, צריך לשאול את מכונת הרעל מה היא חושבת על זה. מעניין.

רחלי: אני לא יודעת, נשמע לי קצת כאילו… זה תוכנית שכבקשתך, מגיע איזה מנהיג כמו שהיה זה, הרוסיה והחטופים הרוסים, החטופים האמריקאים, מגיע לפה מנהיג, אומר "תכל'ס, אתם יכולים להוציא את החטופים שלנו, נכון? תביא לנו, תפרגנו לנו". וכאילו, ואנחנו עוזרים להם ולא לאלה שממוצאים אחרים.

אריאל: סליחה, את שכחת לציין דבר חשוב מאוד, זה לא שהוא בא לפה וביקש מביבי, ואז ביבי אמר בסדר. הוא הלך לכותל ובכותל, אני מניח, הוא שם פתק, אוקיי?

רחלי: מה, מה הפתקים שלנו, עז?

אריאל: כנראה שאף אחד לא טרח לשים פתק.

רחלי: אני אומרת תהילים כל יום, לאף אחד לא אכפת? אף אחד לא מקשיב?

בוקסי: זה פשוט כי זה בספרדית.

אריאל: לא, במקרים כאלה, הם מצפים ממך להגיע עד הכותל, לעשות את המאמץ. זה לא משהו… אני רוצה קידום בעבודה, אני מתפלל,

רחלי: שזה כמו הסיפור על בן הכפר, הנער הכפרי הזה, שכל האנשים בבית כנסת היו מתפללים ביום כיפור, והוא לא ידע להתפלל, אז הוא בא וניגן בחליל או שהוא שרק...

אריאל: הוא יודע לנגן בחליל, אבל הוא לא יודע להתפלל? זה הרבה יותר מסובך לנגן בחליל.

רחלי: אתם לא מכירים את זה? השוטה הכפרי שהתפילה של כל היהודים בעיירה לא התקבלה, למרות שהם כאילו מבינים בתפילות וכאלה, ודווקא הכפרי הפשוט, שכל היום מנגן במפוחית, הוא בא, הוא הלך, פתאום נתן תקיעה בסקסופון, ואז הרב אמר שדווקא התפילה הפשוטה שלו, של הכפרי הטיפש, היא זאת שהתקבלה יותר משל כולם, כי שלו הייתה תפילה מהלב, והם כאילו… עכשיו יכול להיות שבאמת אנחנו, כל הזמן, אנחנו כבר רגילים בתפילות, וזה אנחנו ליבנו גס בזה כבר, ואז מגיע מישהו מבחוץ, גוי מושלם, והוא… דווקא התפילה שלו מתקבלת, דווקא התפילה שלו מתקבלת.

בוקסי: נכון.

רחלי: דווקא התפילה שלו מתקבלת!

בוקסי: למרות שהוא לא גוי לדעתי, הוא יהודי, לא?

רחלי: אז זין על הסיפור הזה, חצוף אחד. (צוחקים)

אריאל: אני חושב, שבאמת, השורה התחתונה מכל הסיפור הזה, שבאמת, אלוהים לא שם עלינו זין. בשנייה שמישהו אחר מבקש…

בוקסי: כן, כן, בדיוק.

אריאל: אומר לו: "קח, אחי, למה לא?"

בוקסי: ברגע שזה לא בעברית, אז הוא אומר לעצמו…

רחלי: "אה, למה לא ביקשתם?"

בוקסי: "מה זה זה?"

רחלי: "אה, אתם רוצים, אה, את החטופים אתם רוצים! למה לא אמרתם? חבר'ה".

אריאל: אלוהים לא אוהב אותנו, הוא חושב שאנחנו פרזיטים, הוא חושב שאנחנו נודניקים, הוא חושב שאנחנו לא קולים.

רחלי: ולא יודעים לנגן בחליל. הוא אוהב חליל. השם.

אריאל: הוא חושב… שזה לא קול בעיניו להסתובב איתנו ולהקשיב לתפילות שלנו.

רחלי: כן, פתאום מגיע איזה איזה exchange student מארגנטינה, עם מבטא…

אריאל: כן, רץ להרשים אותו.

רחלי: הוא אוהב קטנטנות. אני לא יודעת אם זה ארגנטינאי.

בוקסי: די כבר, כמה סטריאוטיפים.

רחלי: אז כל החילוץ ההירואי הזה קרה במסגרת הכניסה של צה"ל לרפיח. הוא התחיל שם מבצע שהדדליין שלו כרגע הוא עד תחילת הרמדאן, כך קבע ראש הממשלה. כי עם כל הכבוד לצה"ל, אנחנו אף פעם לא מתעסקים עם הפלסטינים כשהם רעבים, נכון? כאילו, זה תמיד, צה"ל מפוצץ שכונות, הורג מחבלים, רוצח פלסטינים, אבל אוי לא, פתאום רמדאן, עצרו הכל! אני לא נכנס לשם כי מוחמד כבר שש שעות בלי סנדוויץ' וזה התאבדות להתקרב לזה שם אפילו.

אריאל: תראי, זה כן קצת יותר ממה שהם עשו. שהם, את יודעת. הם תקפו בשמחת תורה. אנחנו לא… אנחנו מכבדים את החגים שלהם.

רחלי: אנחנו לא מפחדי… אנחנו מפחדים מהם! זה כאילו, זה כמו הבדיחה…

בוקסי: כן, רמדאן זאת התקופה שהם מתחילים להיות יותר עצבניים, ויש מצב שהם יעשו דברים.

רחלי: כן, זה כמו הבדיחה הזאת של "אל תדברו איתי לפני ששתיתי את התה שלי או שאני ארצח אתכם, את הקפה שלי, סליחה, או שאני ארצח אתכם" אז כאילו עם פלסטינים זה אמיתי. זה כאילו "אל תדברו איתי לפני שאני אוכל את התמר של אחרי הצום, או שאני אשחט אתכם".

אריאל: בסדר, אז נרעיב גם את החיילים שלנו.

רחלי: די…

אריאל: אני בטוח שהם די מורעבים גם ככה.

רחלי: כן.

אריאל: אני בטוח שזה פתיר.

רחלי: נעשה מלחמת צומות.

אריאל: כן, (צוחק) לראות מי ימות מרעב לפני שהוא יהרוג את השני מעצבים על הרעב.

רחלי: כן, אז עכשיו אנחנו נלחמים ברפיח, נגד הרפיחים. כאלו, איך קוראים למי שגר ברפיח?

אריאל: זאת אומרת הגענו לרפיח, זה הכל שני בלוקים אחד ליד השני.

רחלי: אם אני גרה ברפיח, אני רפיחה?

בוקסי: רפיחיאנית.

רחלי: כי זה לא נשמע טוב, להיות רפיחה. אז, אנחנו, עכשיו אנחנו נגד הרפיחים.

אריאל: אני חושב שבקרוב השאלה הזאת לא תהיה בעיה, כי לא ישארו יותר רפיחים, רפיחיינים.

בוקסי: דווקא, רפיח…

רחלי: אתה מכיר את הקוף במלך האריות, רפיקי?

בוקסי: וואו, וואו, אני רק אגיד לגבי רפיח, שכל הפלסטינים עכשיו נמצאים ברפיח, יש שם מיליון פלסטינים.

אריאל: נשמע כמו מקום טוב להפציץ.

בוקסי: לאן הם יילכו? ולכן זה כנראה…

אריאל: נשמע כמו "לא בעיה שלי".

רחלי: אלא בעיה של מצרים, שמצרים, אגב, איימה שאם אנחנו נלחמים ברפיח, אז היא תשהה את הסכם השלום שלה איתנו, שזה כאילו…

אריאל: ותחזיר את הסכם העבדות שלה איתנו. אוקיי, תחזרו לבנות פירמידות!

רחלי: אבל אפשר, באמת, להשהות הסכם שלום? זה לא כמו הסכם נישואים? כאילו, בחוני (צוחקת) בחולי ובעוני ובבריאות ובזה? כאילו, מה... אני יכול… מה זה תוכנית כבקשתך?

בוקסי: שאלה טובה.

רחלי: לא בא לי עכשיו להיות… את השלום שלכם. מה, אני אומרת, אם אריאל פתאום לא שוטף כלים, אני אומרת, אני משהה את הסכם הנישואים שלנו? בעצם עכשיו אני רווקה בת 22, בלי ילדים, סטודנטית לאומנות? לא, אנחנו… הנה, אנחנו בתוך זה. אנחנו זה ההסכם, זה הדיל.

אריאל: הטריק זה לא לגלות לצד השני שאתה משהה את הסכם הנישואים.

בוקסי: רק בדיעבד.

אריאל: כן, לא צריך לדעת מה… איזה הסכמים אני מכבד ואיזה לא.

רחלי: הם צריכים לקבל אותנו עם רפיח בלי רפיח, עם מלחמה בלי מלחמה, זהו, אנחנו כבר ביחד. אנחנו ומצרים.

אריאל: לא היינו במלחמה עם תימן לפני רגע, מה קרה עם זה? אני מרגיש שזה די גווע.

בוקסי: אמריקאים נלחמים במקומנו. (אריאל מגחך) כן, הפלנו את זה עליהם. אתה רואה איזה יופי? הנה, זה מה שאתה רוצה שיקרה עם מצרים קרה לאמריקאים. הפלת עליהם את החרא של החות'ים, ביי.

אריאל: במקום שהם יגרמו לנו לאהוב ערבים, גרמנו להם לשנוא תימנים, שזה… אני לא יודע כמה שנאת תימנים הייתה נפוצה מחוץ לישראל. לא יודע אם היית מסתובב בעולם היית מספר בדיחות על תימנים, היו מסתכלים עליך… "תימנים?"

רחלי: פתאום אמריקאים מתחילים להגיד: "אתה מכניס תימני לחדר עגול ואומר לו שיש כסף בפינה…"

אריאל: כן.

בוקסי: יפה.

אריאל: הם עד עכשיו ידעו שזה קורה רק עם פרסים,

רחלי: כן. הם לא ידעו שזה עובד גם עם תימנים.

אריאל: מתי התימנים ירשו את סטריאוטיפ הקמצנות מהפרסים? מתי שהוא זה קרה, אחרי שאני, כשאני הייתי ילד זה היה על פרסים, פתאום נהיה תימנים ואני נהייתי מיושן. כשאני אומר שפרסים הם קמצנים, אתה חושב שפרסים הם קמצנים? תימנים הם קמצנים.

רחלי: זה כלום, לי היה ספר בדיחות באנגלית ואני גדלתי על זה שסקוטים הם קמצנים, הסקוטים האלה… אתה לוקח סקוטי, שם אותו בחדר עגול בלי פינות, אתה אומר לו יש דולר בפינה.

אריאל: אתה זוכר שהיו פעם הרבה בדיחות על זה שסומליים הם רזים?

בוקסי: אוקיי.

רחלי: כן.

אריאל: לאן הבדיחות האלה נעלמו?

רחלי: הם אכלו משהו.

בוקסי: בסדר.

אריאל: סליחה, לא התכוונתי להעליב את הסומליים, בוקסי, אני יודע כמה אתה...

בוקסי: עד הסומליים.

רחלי: כל המאזינים הסומליים שלנו מתקשרים, שולחים וואטסאפים זועמים בוואטסאפ שלנו. (צוחקים)

אריאל: כן.

רחלי: אגב, קראתם את זה שיש עכשיו טרנד של טיולים של קבוצות לקיבוצים השרופים שבעוטף? כאילו כמו שילדים נוסעים לאושוויץ ללמוד את ממדי הזוועה, אז עכשיו כל מיני אנשים לוקחים את המשפחה, לוקחים אוטובוס, מטיילים בבארי, לראות איך הכל שרוף. וזה כאילו חשוב, פטריוטי וזה, כי אנחנו נראה, זה מוזר. כאילו, נכון יש את הקטע הזה שכשיש תאונת דרכים אז נהיה פקק, בגלל כל הנהגים הסקרנים שעוצרים ליד התאונה כדי להסתכל? אז זה ככה, רק מרגש. כאילו, פתאום אנחנו אומרים: "או, זה חשוב ומכובד, חשוב לראות את זה, ללכת לראות את האסון בקיבוצים". אבל זה כאילו, כשזה פקק בכביש אנחנו קוראים לזה בזלזול "סקרנים", אף אחד לא מתרגש מזה, מה, אנשים שבאים לראות קיבוץ שרוף הם לא סקרנים? הם לא עושים את זה מסקרנות? כאילו, פתאום זה חינוכי? פתאום הם פטריוטים? למה זה לא חינוכי לעצור ולהסתכל על תאונה בכביש? זה מאוד חינוכי, כי זה מלמד על זהירות בדרכים, מראה לך את הסכנות בכביש. צריך לקחת לשם את כל הבית ספר ולהסתכל על התאונה, לעשות מזה מחנה של שבוע, לכל השכבה. נוסעים להסתכל על הסובארו ההפוכה בגלילות, נעמוד שם עם דגל ישראל ונשאיר ביחד "סע לאט". זה יהיה, בוא נעשה את זה במקום לנסוע לאושוויץ, הרי הרבה אנשים... הרבה יותר אנשים מתים מתאונות דרכים מאשר מ… ג'נוסייד.

אריאל: מתקפת טרור.

רחלי: מתקפת טרור, כן, אז בוא נעשה את זה. די להסתיר את התאונות בכביש, בואו נעשה את זה כמו שצריך. במקום לנסוע לבארי, תעצרו אותי, אני ממשיכה את הפואנטה הזאת אני מחכה להתנגדות, לא?

בוקסי: יש לי הרבה התנגדות. אני מחכה לאריאל.

אריאל: אני פשוט תוהה כמה זה באמת יהיה כמו טיולים בפולין, כי זה כאילו, בטיול לבארי ללכת לזונה, להזמין זונה למלון, זה כבר מוגזם.

רחלי: אז מה, זונה בת שמונים ושתיים?

בוקסי: אוי ואבוי (במבטא פולני)

רחלי: מפולין, אני רק רוצה להגיד לגבי הסיורים האלה...

אריאל: הזונות עדיין מפולין, אתה מזמין אותן מפולין לארץ.

רחלי: אני רק רוצה להגיד…

אריאל: אני חייב זונה טובה אחרי שאני רואה מקום שיהודים נטבחו בו (צוחקים)

בוקסי: לגבי הסיורים האלה…

רחלי: בקיבוצים.

בוקסי: כן, בקיבוצים שנפגעו. מה ששכחו לעשות בסיורים האלה? לשאול את התושבים אם אכפת להם שאנשים ייכנסו להם לבית ההרוס שלהם.

רחלי: אה, אשכרה נכנסים, מטיילים בפנים?

בוקסי: כן, כן, הם נכנסים לבתים ומצלמים תמונות ונכנסים לחדרים של אנשים.

אריאל: תראה, אני ורחלי, לאחרונה יש לנו הרבה ניסיון עם זה כי אנחנו מחפשים דירות, בדיוק. אז אנחנו הרבה פעמים נכנסים לאנשים זרים הביתה וזה לא נעים, אתה מסתכל להם בחדרים, נכנס לחדר שינה, קולט את החזיות…

בוקסי: בלי האישור שלהם, אבל? לא שואלים, אתם לפני? נכנסים בלי לשאול

רחלי: לא, הרבה פעמים הבעל בית מראה לך את הדירה, אבל השותפים, רילקטנטלי (reluctantly), הם לא רוצים את זה.

אריאל: מי שגר בדירה זה נפל עליו, הוא לא מוכר את הדירה.

רחלי: הוא עומד שם כמו אידיוט, מחייך. כאילו לא…

אריאל: "יש הרבה שערות ערווה פה במקלחת, זה שלך? זה בא עם הדירה? כל הסבון פה, ערווה".

רחלי: די, אריאל.

אריאל: אני שואל את השאלות החשובות.

רחלי: אני שואלת על המטראז'.

אריאל: יש לילד שלך אוסף לגו יפה, זה נשאר פה? אף פעם אין לי אומץ לשאול, אבל אני רוצה לשאול. אז אני מדמיין שככה זה בבארי, רק עם כתמי דם וגופות..

בוקסי: אוקיי. אני יצא לי לעקוב אחרי כל מיני אנשים שהם מפונים, והם מאוד זועמים על הסיורים האלה.

רחלי: אה באמת?

בוקסי: כן.

רחלי: אז חבר'ה, אולי תפסיקו להיכנס לבתים שרופים של אנשים אחרים.

בוקסי: שלא לדבר על זה שגם היה איזה ארגון משיחי שהתכוון לעשות שם איזשהו סיור, ואז כולם עלו על זה, ואז ביטלו את זה, כי עלו על זה.

אריאל: אבל תחשבי איזה מעצבן זה, את תקועה באיזה מלון, כבר פאקינג ארבעה חודשים, כי ארגון טרור השתלט על הקיבוץ שלך ורצח את כולם, ועכשיו את רואה כל מיני זקנים עושים סלפי.

בוקסי: בדיוק.

רחלי: עזוב זקנים, טינאייג'רים.

אריאל: בחדר השרוף שלך.

בוקסי: עזבו את זה, מזכ"ל האו"ם או דברים כאלה, שאנשים כאילו נשיאים באים לשם, וכל מיני רמטכ"לים.

אריאל: לא, זה מכובד. הייתי שמח שמזכ"ל האו"ם...

בוקסי: לא, זה לא.

רחלי: באושוויץ היה להם לפחות הדיזנסי (decency) לחכות שכולם ימותו, ואז אתה מצטרף, אף אחד לא אומר, היי זה הדרגש שלי, תרד משם. היי זה הנעל שלי שם בערימה. אבל פה, כאילו, אתה בכיף שלך אתה מרים, כאילו, חפצים אישיים, אתה מצלם, אתה לוקח הביתה בתור מזכרת, וכאילו: "אדוני זה הפנקס צ'קים שלי!"

אריאל: בכלל הרבה אנשים כבר, היה כבר את כל הדיבור על זה שמתנחלים רוצים עכשיו ליישב את כל הקיבוצים. "אנחנו נראה להם שיש אנשים שגרים שם. לא לא זה בסדר אנחנו נמשיך את המורשת שלכם". (צוחקים)

בוקסי: גם בדרום וגם בצפון.

אריאל: אני אגור בבית שלכם אני אזיין את אשתך, מישהו צריך לזיין. אני פה, לא לא זה בסדר.

רחלי: זה מה שעשינו עם הערבים ב-48'.

בוקסי: בדיוק.

אריאל: לא זיינו את הנשים שלהם.

רחלי: זה התבוללות, התבוללות זה לא צחוק, חברים. לא עניין לצחוק עליו.

בוקסי: נכון, עד לשכב עם גוויות.

אריאל: הרגנו את הילדים שלהם, לא שכבנו עם הנשים שלהם.

רחלי: נכון, זה ההבדל בינינו לבינם.

אריאל: בדיוק, וולנטיינס שמח.

רחלי: חברת… ( משתעלת)

אריאל: זה החסות שלנו להיום. חברת… (שיעול). אתם אוהבים זה.

רחלי: זה הגוף שלי מביע התנגדות מוסרית לשיח שמתנהל פה.

אריאל: בסדר, זה הפודקאסט, עכשיו זה גם מצולם, אין שום דרך…

בוקסי: כן.

רחלי: לברוח מזה, כן.

אריאל: את לא יכולה להגיד, זה הג'ט שיפיטי. (צוחק) חיקה את הקול שלי, אמר דברים בשמי. לא, יש גם וידאו. (צוחקים)

רחלי: חברת דירוג האשראי מודיס הורידה את דירוג האשראי של ישראל, שר האוצר סמוטריץ', אמר בתגובה… מהההההה (בקול גבוה) מי בכלל רצה שתדרגי את האשראי, יא מכוערת, חיה בסרט, חשבה בכלל שרוצים את הדירוג שלה. יאללה יאללה.

אריאל: רגע…

רחלי: אבל זה נכון.

אריאל: מה היה דירוג שלנו קודם?

רחלי: A1.

בוקסי: A1.

אריאל: ומה אנחנו עכשיו?

רחלי: A2.

אריאל: אז אנחנו עדיין ב-A.

רחלי: כן.

אריאל: היינו כאילו מצוין פלוס?

בוקסי: היינו 100.

אריאל: היינו 100.

רחלי: אנחנו לא היינו 100, כי מאה זה AAA.

בוקסי: נכון, לא, אנחנו…

רחלי: זה כמו בטריות, כאילו, אתה מתחיל ב-AAAA…

אריאל: אה, הם לקחו את שיטת הספירה של הבטריות.

בוקסי: אה, אז אנחנו… אה, אז במה אנחנו? אנחנו ב-80 או משהו כזה, אם את אומרת שזה AA, AAA...

רחלי: A1 זה כבר שלב שני, אבל זה עדיין בי-פלאס כזה.

אריאל: אנחנו הבטריה הגדולה המוזרה הזו, שאתה צריך רק פעם ב… ל… אתה קונה מכונית על שלט, פתאום השלט צריך לשים כזה גדול, ואתה אומר, מאיפה אני אפליץ עכשיו בטריה גדולה כזאת?

רחלי: ואז אתה קונה את זה ב-70 שקל, את הבטריה, משתמש בזה פעם אחת, ופעם הבאה שאתה רוצה זה כבר מיץ.

בוקסי: כן, זה כבר נזל.

אריאל: כן, בטריות! בינתיים בעזה, כן.

רחלי: לא, אבל אני חושבת שיש... סמוטריץ' צודק בגישה שלו, של כאילו מה?

בוקסי: סליחה?

רחלי: מה זה צריך להיות? אבל אני שואלת, מה זה צריך להיות? לדרג מדינות לפי הדירוג האשראי שלהם, זה…

אריאל: זה אשראי שיימינג!

רחלי: כאילו, האשראי של כל מדינה, הוא גבוה בדרך המיוחדת שלו, לא צריך לדרג אותו לפי הסטנדרטים המערבים השוביניסטים שלכם, מה זה גבוה? אי אפשר לדעת מה זה גבוה, כל אחת עם הגבוה שלו, אנחנו מרגישים טוב עם הדירוג אשראי שלנו? זה הכל. זה מה שחשוב. שאנחנו נרגיש טוב עם עצמנו.

אריאל: למה שאנחנו לא נעשה גוף דירוג משלנו? ונתחיל לדרג את האשראי של מדינות אחרות.

רחלי: היי, אמריקה, הדירוג אשראי שלכם הוא "זי", האות האחרונה.

אריאל: לא, הוא "ד'", שישברו את הראש מה זה אומר, הם לא מכירים את ה-א'-ב' שלנו.

רחלי: נכון, כל הכבוד.

אריאל: "ד'" זה דווקא סבבה, אבל הם לא יודעים את זה. (צוחקים)

בוקסי: אני לא מאמין שהפכנו למדינה הזאת, שכאילו מתחילה להמציא לעצמה כל מיני טרמינולוגיות ועולם מדומיין, ששם הכל בסדר. אנחנו, לא ירד לנו דירוג אשראי, אנחנו סתם...

רחלי: הוא ירד, אבל הוא לא חשוב. זה הגישה.

בוקסי: כן, שום דבר לא חשוב בכלכלה העולמית, שכל מה שהוא לא בארץ, לא חשוב אלינו.

אריאל: בדיעבד, מדינה שהיא שליש דתיים, שליש מזרחים, שליש נורמליים, לא היה רעיון טוב. (צוחק) היה צריך מינונים קצת אחרים, ובדיעבד זה לא השתלם. (צוחקים) במדינה הבאה...

רחלי: והאם מדינה כזאת, באמת צריכה דירוג אשראי?

אריאל: די, אני רוצה, אני רוצה...

רחלי: אני לא יודעת, יש לנו את הגמלים והכבשים שלנו, האם באמת אנחנו צריכים מניות, מטבע… מטבע, שער מטבע?

בוקסי: סמוטריץ' לדעתי לא מבין מהחיים שלו, זה ניחוש שלי, אני לא מכיר אותו אישית, אבל מההתרשמות שלי בינתיים… יש את התחושה שהוא לא מבין על מה הוא מדבר.

רחלי: אני אגיד לך מה...

אריאל: אבל הוא כל כך בטוח בעצמו.

רחלי: אז זהו, התגובה הרשמית, באמת, של סמוטריץ', להורדת דירוג האשראי, שכולם חיכו בהתרגשות לשמוע מה היא, בגלל שזה קרה בשבת והוא לא… והוא לא יכל להגיב. אז התגובה הייתה: "ההודעה של מודיס לא כוללת טיעונים כלכליים רציניים". אומר את זה מישהו שהטיעונים הכלכליים שלו היו: "אנחנו צריכים ליטול יותר לולב". (צוחקים) אתם זוכרים שבשנה שעברה הוא אמר שהשיטה הכלכלית הכי טובה למדינת ישראל, היא על פי "בחוקותיי תלכו"?

בוקסי: בוודאי!

רחלי: שזה אומר שככל ככל שנקיים יותר מצוות, כך יהיה לנו יותר כסף.

בוקסי: כלכלת "בעזרת השם".

רחלי: כן, במקום תל"ג, תרי"ג.

אריאל: אני לא בטוח שניסינו את זה.

רחלי: אני כן, חושבת שכן ניסינו את זה, היתה לנו ממשלה מאוד דתית השנה, אני מניחה שהרבה מצוות נשמרו. והאמת היא שזו תפיסה גם שקיימת אצל דתיים, לא בקטע משיחי של "בואו נעשה מדינת הלכה" אלא יש קטע כזה ביהדות, של באמת שאומר, יש קטע שאומר: "בחנוני בזאת". כאילו זה אומר, שברוב הדברים ביהדות אסור לבחון את אלוהים, צריך… נסתרות דרכיו, אין לנו מה לערער עליו וזה וזה, אבל יש דבר אחד ביהדות כולה שמותר לבחון את אלוהים, ושבאמת אתה יכול לראות את התוצאה אמפירית, מבחינת זה, שזה בצדקה. כאילו, מותר לך להגיד, אני עכשיו נותן כסף לצדקה, ומחכה לראות אם אלוהים יחזיר לי את הכסף במסביב כזה, וכאילו זה המבחן היחיד שעובד.

אריאל: וזה בדוק, זה אם אלוהים לא מחזיר לך, אז אין אלוהים.

רחלי: בדיוק, מותר לבחון את זה בזה, ואני זוכרת ש… אני זוכרת את זה כי...

אריאל: אני מרגיש…

רחלי: אבא שלי, שנייה, אבא שלי תמיד היה אומר לי את זה, אז אני ממש זוכרת את זה, היה לי גם… חשבתי שזה מגניב, היה לי קופת צדקה בחדר, וכל פעם שנתנו לי כסף דמי כיס וזה, הייתי מפרישה מעשר לקופה כדי לראות אחר כך אם זה יחזור אליי. זה היה חוזר, פשוט כי קיבלתי את דמי כיס כל כמה זמן.

אריאל: כן, את בטח היא הימרת על סכומים קטנים. אני רוצה לראות אותך, נותנת 50 אלף שקל לצדקה.

רחלי: תראה, אני לא יודעת מה היחס ב...

אריאל: 20 שקל מתי שהוא יחזרו אלייך במשכורת, בזה… מתישהו את תקבלי 20 שקל בחזרה, בסדר.

רחלי: כן, ויש להניח שאם אתה בן אדם...

אריאל: או משהו שווה ערך ל-20 שקל.

רחלי: אם אתה בן אדם שתורם סכומים גדולים לצדקה, אתה גם בן אדם שמרוויח סכומים גדולים, ואז אתה תמיד יכול להגיד, הנה, קיבלתי משכורת. אבל מותר לבחון את זה, ואני אומרת, חבר'ה, אם אתם מפקפקים, שימו את הארנק שלכם איפה שהפה שלכם, אתה עכשיו תשים פה 100 שקל לצדקה, ואנחנו כל שבוע נבדוק מה קרה לו, כמו ראש דשא, כל שבוע נחזור לראות אם יש דשא, יש ציצה, יש עלה.

בוקסי: אני בעד, אריאל.

רחלי: אתה רוצה? אתה, בוקסי? יש לך כסף פה?

בוקסי: לא לא, לא לא, לא, אני ממש לא רוצה, אבל אריאל…

אריאל: אנחנו...

רחלי: זה כלכלת "בחוקותיי תלכו", חברה. אם זה לא יעבוד, שום דבר לא יעבוד.

אריאל: נבקש מנותני החסות שלנו מחברת… (משתעל) שישימו את הכסף.

רחלי: אם פעם אחת השתעלתי.

אריאל: בסדר, בפודקאסט?

(בוקסי משתעל)

רחלי: עכשיו בוקסי, בוקסי!

בוקסי: הספונסר… זה הספונסר.

אריאל: אנחנו מחויבים לשיעול אחד כל עשר דקות.

רחלי: מי שם כסף למבחן הזה? חבר'ה, אתם יכולים להוכיח אם יש אלוהים או לא, זה דבר גדול. תארו לעצמכם שהפודקאסט שלנו הוא הראשון בעולם שמוכיח את קיומו של כוח אלוהי תבוני ספציפי בישראל? כאילו, זה מטורף.

בוקסי: אריאל, נראה לי שזה אתה, היא אישתך, אז נראה לי אתה צריך...

אריאל: אני חושב שצריך להשיג חסות של איזה רב.

רחלי: כן.

אריאל: כי אני רוצה לדעת בוודאות שאם אנחנו לא מקבלים את הכסף הזה בחזרה אז כולם חוזרים בשאלה.

רחלי: אתה אומר שזה הולך לשני הצדדים.

אריאל: לא אני רוצה שתהיה איזה שהיא בקרה על הניסוי הזה.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: לא, כמו כמו שבהימורים, אתה יכול לקבל כפול, אבל אתה יכול גם להפסיד.

אריאל: ברור, נו, מה?

בוקסי: וגם הייתי שם כסף מזוייף, כדי שיהיה גם ביקורת. יהיה כסף אחד מזויף, וכסף אחד רגיל.

רחלי: וכסף אחד שאתה רק אומר לו מילים רעות וכסף אחד שאתה אומר לו מילים טובות.

אריאל: בדיוק.

רחלי: טוב, אז אני אומרת שאני אעשה את זה.

אריאל: איך הגענו לזה, בדיוק?

רחלי: יש לך כסף קטן? תעשה קטן, תשים עשר אגורות, יאללה.

אריאל: אין לי כלום, אני יכול בביט?

רחלי: לך יש משהו? אלוהים, בואו נעשה משהו.

בוקסי: אני תרמתי מספיק לחטופים, אני לא צריך לתרום ליישות אלוהית לא קיימת.

רחלי: בסדר, פרק הבא, נבוא מוכנים, נעשה את הניסוי הזאת, חברים.

אריאל: כשאני מוציא כסף למנקה, אני מוציא מאה שקל לצדקה של הפודקאסט.

בוקסי: סבבה.

רחלי: יש לנו הרבה מאזינים דתיים, אני חושבת שאנחנו חייבים להם, להגיד להם יש אלוהים או לא אם הם צודקים או לא.

אריאל: כבר עשינו את כל הדיבור הזה, אם אלוהים רוצה לעשות הסיפתח, נבוא לפה שבוע הבא ויהיה 100 שקל על השולחן…

רחלי: אתה אומר, הוא מתחיל.

אריאל: ואז אנחנו...

רחלי: איזה מין בוקי אתה הולך? כשהבוקי נותן לך כסף ואומר "סומך עליך" ( צוחקים). טוב, זה היה...

אריאל: שבוע הבא אנחנו באים, יש לנו פה קערה, למרות שאגב, אחת עם גחלים לוהטות, קערה אחת עם זהב.

רחלי: אני יודעת במה אתה תיגע. (צוחקים)

אריאל: כן.

רחלי: אוקיי, סמוטריץ' גם אמר, כתגובה להורדת דירוג האשראי וכולי, "יושבים חמישה-שישה כלכלנים בניו יורק ומחלקים לנו ציונים, למה אנחנו לא מקימים מדינה פלסטינית". שזה משפט יפה מאוד, שאפשר להשתמש בו לכל מיני תחומים. כאילו אפשר להגיד יושבים חמישה-שישה שופטים בבית משפט, ומחליטים שאני הולך לכלא כי רצחתי את אמא שלי. כאילו, מה? יושבים חמישה-שישה שרים, מחליטים מדיניות במדינת ישראל, יושבים חמישה-שישה רבנים, פוסקים הלכה לכל עם ישראל. כאלו, כל דבר זה בסופו של דבר זה חמישה-שישה אנשים, שיושבים בשולחן ומחליטים דברים. מה ציפית? שירד מלאך ענקי מהשמיים להוריד לנו דירוג אשראי?

בוקסי: כן.

אריאל: מה שמדהים אבל בסמוטריץ', זה שבאמת, רוב האנשים הם טיפשים מחוסר ברירה. אין מה לעשות, המוח שלהם לא מספיק גדול. לא מצליחים...

רחלי: הוסללו.

אריאל: כן. הוא… הוא רואים שהוא אדם אינטליגנט. הוא בוחר להיות טיפש.

בוקסי: כן? אני לא יודע כבר.

אריאל: כאילו, הוא אומר, אני לא רוצה לדעת יותר ממה שאני יודע. אני יודע מעט מאוד ואני אגיד את זה בביטחון.

רחלי: כן.

אריאל: אבל אני מניח שהוא יודע, שהוא...

בוקסי: היום היה דיון בוועדת הכספים, והיה שם נעמה לזימי, אז הם דיברו על תקציבים, לא משהו מעניין. אז היא אומרת לו, אני יודעת שצריך להביא פנקס כחול לדיונים האלה, משהו כזה, אז זה אומר...

רחלי: לא, היא שאלה איפה הספר הירוק של התקציב.

בוקסי: נכון, איפה הספר...

רחלי: כי זה הספר שבו מפורטים כל המספרים של פירוט התקציב.

בוקסי: נכון, ספר ירוק וספר כחול.

רחלי: כן.

בוקסי: ואז הוא אומר לה: "ספר כחול? מה זה ספר כחול? בחיים לא שמעתי על זה", ואז אומרת לו: "אתה רציני? אתה לא יודע מה זה ספר כחול?" הוא לא יודע מה זה. ואז אומרת לו, "והספר הירוק?" הוא אומר: "ספר ירוק? מה זה ספר ירוק?" הוא לא יודע שום דבר.

רחלי: כל הכבוד לו. לא הביישן למד. הוא יכול לעשות עצמו יודע…

בוקסי: כן.

רחלי: לא, הוא בחר להגיד, פייר, לא יודע. מוכן ללמוד.

בוקסי: מה שיפה בסמטריץ', זה שמוכן להשפיל את עצמו בזה שהוא בור. גם שהוא לא יודע לדבר אנגלית, שהוא בחו"ל.

רחלי: כי זה לא מידע אמיתי, זה מידע של גוים, מידע של גוים זה לא נחשב.

אריאל: הוא יודע שבסוף, וזה אתה בוקסי כרווק הולל, אתה יודע. הדבר הכי חשוב, בסוף, זה ביטחון עצמי.

בוקסי: נכון.

אריאל: בסוף, למי נשים נמשכות? למי שיש לו ביטחון, לא למי שמפקפק בעצמו. לא למי שאומר "אוי ירד לי הדירוג אשראי, אומרים שאני עושה ג'נוסייד"…

בוקסי: אני אפסיק להגיד בדייטים שירד לי דירוג האשראי, בסדר גמור.

אריאל: אם בחורה אומרת "יש לך זין קטן", אתה לא בא ואומר "אוי, סליחה, כנראה עשיתי טעות" וזה, לא, אתה בא ואומר לה "לא, יש לי זין גדול!"

בוקסי: יש לי זין הכי גדול שיש בעולם.

אריאל: את לא תגידי לי קטן, גדול, אני קובע!

רחלי: כן, אני קובע את הגודל, בדיוק. אני מרגיש שזה גדול.

אריאל: אני לא ראיתי עוד זיינים. אני לא יודע איזה גדלים יש.

רחלי: אני עמדתי ליד עפרון.

אריאל: בשבילי זה, בשבילי זה מספיק גדול. אני לא צריך גדול יותר אם זה היה יותר גדול זה היה לי כבד, הייתי צריך לקנות תחתונים יותר גדולים. (צוחקים) יש לי גודל מושלם.

בוקסי: טוב לדעת, אני אשמור את זה. אולי בגלל זה אני רווק.

אריאל: אז אני אומר, זה טוב גם בזוגיות, גם ביחסים...

רחלי: כלכלה.

אריאל: גם בכלכלה, גם ביחסים בין-לאומיים, כן, גם במלחמה.

בוקסי: כן, גישת הזין הגדול בכלכלה.

אריאל: כן, אתה מחליט.

רחלי: כן.

בוקסי: טוב, בהצלחה לנו. בואו נראה איך זה יעבוד.

רחלי: ברשתות יש עכשיו קטע של ימנים שטוענים שהשמאלנים שמחים מהורדת דירוג אשראי. כאילו, הם ממש ממש התקשו הפעם למצוא דרך להאשים את השמאל בדבר הזה, שירד לנו הדירוג, אז הם החליטו לכעוס עלינו שאנחנו שמחים מזה. וכאילו, תגידו, אתם נורמליים? אתם חושבים שאנחנו שמחים שדירוג אשראי ירד? אתם חושבים שאנחנו שמחים להיות עניים? להיות עשירים זה הקטע שלנו, זה הדבר שהשמאלניים הכי אוהבים! מי אנחנו בלי דירוג אשראי? מה יש לנו בלי מטבע חוץ? אה, משפחתיות? מסורת? אמונה? לא, אין לנו כלום, רק כסף, אנחנו אשכנזים. מה, אז אנחנו נשמח שהכסף שלנו מתקלקל, מה פתאום, השתגעתם?

אריאל: אני חושב שמה שמתכוונים להגיד, זה שהשמאלנים, מטבעם הבוגדני…

רחלי: כן.

אריאל: הם, לא אכפת להם שהספינה טובעת, כל עוד הם יכולים להגיד, "אמרתי לכם". "אמרתי לכם, לא לשוט לתוך הקרחון הזה".

בוקסי: זה נכון, זה נכון.

אריאל: מה לעשות? רצינו לראות מה יקרה, אוקיי, רצינו לראות. (צוחקים)

בוקסי: כן, המשחק צ'יקן הזה שלא נגמר כבר שנה וחצי.

אריאל: בדיעבד, לא היה רעיון טוב.

רחלי: איך לשוט לתוך קרחון?

אריאל: אף אחד לא יכול לדעת, אבל אתם חייבים להגיד… לנפנף ב"אמרתי לכם".

רחלי: אני אוהבת את אלה שגם אומרים, מעניין מאוד, איך ידעתם שאנחנו נתנגש בקרחון? אולי אתם תיאמתם את זה עם הקרחון? לא, ראינו קרחון, וראינו שאנחנו שטים לעברו, במהירות הולכת וגדלה.

אריאל: אוקי, אבל כאילו לכם יש מישהו שלא היה נתקע בקרחון. חבר'ה, כולנו רצינו להתקע בקרחון, זה, לאף אחד לא היה כוח לסובב את הספינה לצד אחר, אף אחד לא יודע איך להפעיל את ההגה הזה. זה הגורל שלנו.

רחלי: כן.

אריאל: אנחנו הקרחון, תתמודדו עם זה. הבעיה היא הקרחון, לא אנחנו. אנחנו פשוט שטנו ישר, זה שהקרחון היה מולנו, זה הבחירה של הקרחון. הוא היה צריך לזוז הצידה.

רחלי: לא, עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה לתוך קרחון. מה שעומד באמצע הדרך הארוכה לנצח זה לא אשמתנו.

אריאל: בכל מקרה הדרך תהיה ארוכה, מה זה משנה שנתקע בקרחון באמצע או לא.

רחלי: העיקר שנסבול. כן, אז ברגע שהודיעו שדירוג האשראי ירד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיב שכלכלת ישראל איתנה, בלה בלה בלה, ניצחון מוחלט, אבל הוא הוציא את ההודעה הזאת בשבת.

בוקסי: אוי אוי אוי.

רחלי: והחרדים ממש כעסו על זה. השר יצחק גולדקנופף צייץ שזה לא היה במקום, חבר הכנסת ישראל אייכלר אמר שזה ביזיון והתבזות, לרמוס ככה את השבת בראש חוצות, חבר הכנסת משה גפני אמר שזה היה ממש מיותר, וכל העיתונים החרדים דיווחו על זה בעמוד הראשי, כאילו, עוד לפני הדירוג אשראי.

אריאל: אני רק אגיד, מרשה להגיד לפני?

רחלי: כן.

אריאל: אני רק אגיד, שראש הממשלה שלנו מחלל שבת בפרהסיה.

בוקסי: אוכל גם לא כשר.

אריאל: יומיים אחרי זה, צה"ל משחרר שני חטופים לראשונה, נשמע שאלוהים החילוני התחיל לתת עבודה. יש גם אלוהים חילוני. (צוחקים)

רחלי: שהוא גם ארגנטינאי.

אריאל: כן, משום מה, מסתבר. והוא מתגמל אותנו לעשות דברים חילוניים. הוא גם מתגמל אותנו, די, הנה, בצבא אין דתיים, אין חרדים, אין זה. אז אין דבר יותר חילוני בישראל מצבא.

בוקסי: אוקיי, בסדר, אני הולך עם התיאוריה זה בסדר, יש הרבה אנשים ש...

אריאל: באופן סימבולי. נכון, יש הרבה דתיים בצבא.

בוקסי: יש הרבה אנשים שיפריכו את מה שאתה אומר.

אריאל: אבל כולם יודעים שהם נהיים, פחות, פחות דתיים כל יום שהם בצבא.

בוקסי: ברור, הצבא ברור, נהיה יותר ויותר חילוני. כל המדינה לא? נהיית יותר חילונית.

אריאל: הצבא מחלל, לא? בגלל זה החרדים לא רוצים להתגייס, לא רוצים שיחללו אותם. שיכפו עליהם, לדבר עם בנות. להכיר בקיומן של בנות, עם פשפש. אז אני חושב שאלוהים החילוני התחיל לתת עבודה. ואנחנו צריכים להתחיל לחלל יותר שבת.

רחלי: מעניין, אתה אומר, אם כל עם ישראל יחלל שתי שבתות ברצף, יבוא המשיח החילוני. עוד בענייני השם ודתיים. יש עכשיו מלחמה בטוויטר בין דתיים לאומיים וחרדים. דתיים התחילו עכשיו לכתוב לחרדים בטוויטר כל מיני: "חבר'ה, אנחנו אוהבים אתכם. אנחנו לא כמו החילונים האנטישמיים האלה ששונאים חרדים וזה, אנחנו בעדכם. אנחנו מתים על לימוד תורה. פשוט חשבנו שאולי, אולי, אולי בא לכם להתגייס, כמונו, לצבא. שוב, תורה זה מדהים, ואתם מדהימים, והכל מדהים, ופשוט אולי בא לכם להיהרג כמונו, יחד".

בוקסי: לשאת בנטל.

אריאל: קודם כל, מאוד מוזר, שהמלחמה הזאת קורת בטוויטר. היית חושבת שהם יעשו איזה באטל שופרות, לא יודע מה. ימצאו איזה פורמט יותר מסורתי לנהל את מלחמת הדתיים-חרדים הגדולה.

רחלי: יציתו מדורות על ראשי הרים.

אריאל: כן, לא יודע מה, לא יודע, יכול לפחות, יצייצו במגילה, לא בטוויטר. משהו יותר דתי. הם שניהם, אגב, לדעתי, הם אמורים להעמיד פנים שהם לא בטוויטר. זה מביך: "אתם פה"...

רחלי: דתיים פחות, אבל חרדים זה באמת שבבניקים שמה.

אריאל: כן, עם מי הם מתווכחים בדיוק בטוויטר?

רחלי: ללמוד תורה, אתם לא לומדים תורה כרגע. בואו, אתם...

בוקסי: אנחנו משלמים על זה.

אריאל: ספציפית, החרדים בטוויטר, אתם יכולים להתגייס. אולי יש חרדים בישיבות, בסדר. אתם, אתם בטוויטר, אם יש לך זמן לטוויטר, יש לך זמן להתגייס.

רחלי: כן.

אריאל: כמו כן, מנקודת מבט חילונית, זה כמובן מה לעזאזל ההבדל?

רחלי: תראה, אני אגיד לך, אני חושבת, לדעתי זה דווקא מגניב, הוויכוח הזה שנוצר ביניהם. זה נוצר, אגב, נראה לי, על רקע הזה שהיה הצעת חוק להאריך את שירות המילואים.

בוקסי: רק החילונים יצטרכו לעשות עוד ארבע שנים של צבא.

רחלי: והדתיים. אנחנו מדברים עכשיו על דתיים שהם כמו חילונים.

בוקסי: באופן כללי, אנשי צבא.

רחלי: נכון, אבל החילונים תמיד מדברים נגד החרדים על הגיוס שצריכים להתגייס, וזה משהו שונה פה, זה שבאמת הדתיים הפעם עושים את זה. אבל זה מיוחד גם, זה מעניין. כי הציונות הדתית, הם באמת הכי כשירים לנהל את הוויכוח הזה. כי עליהם החרדים לא יכולים לעבוד. לא יכולים להגיד להם, אבל אתם לא יודעים כמה זה חשוב, תורה, וכמה זמן לוקח ללמוד אותה, כל כך הרבה. כאילו, הדתיים יודעים בדיוק כמה זמן לוקח ללמוד תורה. אי אפשר לעבוד עליהם. הם רואים אברך אומר, אוי, אני ממש רוצה להתגייס, אבל אני פשוט לא יודע אם ביצה שנולדה ביום טוב, היא מותרת באכילה. והדתי כזה: "יאללה, יאללה, אסורה באכילה, אסורה בטלטול, יאללה, נגמר הלימוד, שים שכפ"ץ". כאילו, הם לא מקבלים מהם בולשיט. הם יכולים לנהל עכשיו את הוויכוח הזה. לא ממקום של… כי החילונים… על החילונים אפשר לעשות רושם. חרדים יכולים להגיד להם, "אם לא נלמד תורה, השם יהרוג את כולנו". ואז החילונים כזה יגידו: "טוב, אולי הם צודקים. אנחנו תכל'ס לא מכירים את המיסטיקה של הדבר הזה, בואו לא ניקח סיכון". אבל הדתיים כזה: "חבר'ה, אנחנו יודעים שזה בולשיט, כי אנחנו בעצמנו ממציאים את זה כל הזמן, ממציאים שאם האנשים יהיו הומואים, אז השם יהרוג את כולנו, אז עלינו, אתם לא יכולים לעשות את התרגיל הזה, השם לא הולך להרוג אף אחד, ורעידת אדמה זה בגלל השבר הסורי-אפריקאי, ולא בגלל אסי עזר. כולנו יודעים את זה, כי אנחנו פשוט לא מגלים את זה לחילונים. שנינו יודעים את האמת, אז בואו נפסיק עם השטויות, לכו להתגייס". אז אני אומרת, אם מאיפשהו יבוא הפתרון לדבר הזה, זה רק הדתיים יכולים לנהל את הוויכוח הזה. מה אתה תגיד לחילונים, לחרדים? אתה לא יכול להגיד להם כלום.

אריאל: מה, אבל החרדים לא יכולים לבוא לדתיים ולהגיד להם, אוקיי, אתם עגלה חצי מלאה? יש לכם עוד מקום בעגלה?

רחלי: הנה, אבל הם אומרים, אנחנו לומדים תורה, ומקיימים מצוות. מה, מה חסר? לא חסר כלום. ויש לנו זמן ללכת לצבא.

בוקסי: נכון.

אריאל: אני חושב שהחרדים מספיק חצופים כדי לבוא לדתיים ולהגיד להם: "בואו, בואו, אתם רואים טלוויזיה, אתם רואים בנות".

בוקסי: אז זה קרב על היהדות, אתה אומר.

אריאל: "בואו, אחרי זה אתם מתפלאים שנופלים עלינו כאלה אסונות? אתם לא באמת…" לא, מבחינת החרדים, הדתיים, הם באותה מידה כבר יכלו להיות חילונים, לא?

רחלי: אבל מה… הם יכולים לעשות באטל כדי להוכיח את זה. הם אומרים, אוקיי, בואו נעשה באטל לימוד תורה.

אריאל: כן, בדיוק.

רחלי: בואו נראה מי באמת יודע, הביצה הזאת, שנולדה ביום טוב אם מותר לאכול אותה או לא.

אריאל: מי תוקע בשופר?

רחלי: מי תוקע בשופר, איפה מנענעים את הלולב, ימין או שמאל. בואו נעשה את הבאטלים האלה, וכל מי שמנצח בסיבוב יכול להוכיח שבאמת, הנה, למדתי מספיק, אני יודע מספיק, לא פחות ממך, לך להתגייס. החרדים מתעקשים עכשיו, כאילו הם אומרים לדתיים, כמו שאמרת, אל ת… אתם לא בכלל… אתם לא מבינים כלום, אנחנו לא צריכים להתגייס וזה. עכשיו, אני מבינה אותם, את החרדים, כי כאילו אשכרה אנחנו באים אליהם, ואומרים להם, מכירים את זה שאתם לא מתים במלחמות? אז אולי אתם מסכימים לעשות לנו ג'סטה וכן למות במלחמות? כאילו, ברור שהם יגידו "לא". ברור שהם יתנגדו לזה. זה בייסיקלי עכשיו אמרנו להם שאנחנו יכולים לרצוח אותם. כאילו, כשהייתי בת 17, באולפנה דתית, ואמרו לי, מה את מעדיפה? למות במלחמה או לעבוד עם ילדים מפגרים? אתם יודעים מה אמרתי?

אריאל: נו.

רחלי: כמה מפגרים? (אריאל צוחק) והלכתי לעבוד איתם. זה ברור, כשנותנים לך אופציה או למות במלחמה, או לעשות משהו אחר, אתה תמיד תבחר במשהו אחר, אין מה לעשות.

בוקסי: במיוחד שזה ללמוד ולקבל על זה כסף.

רחלי: עזוב ללמוד, כל דבר שהוא. אם אתם רוצים שכולנו נמות במלחמה, אל תתנו את האופציה. פשוט תגידו, כל מי שמגיע לגיל 18 מת במלחמה. זהו. אל תשאלו אותנו אם אנחנו מעדיפים במקום זה לקרוא תשע שעות על שעטנז. כי אנחנו נקרא על שעטנז, אנחנו נעשה את זה.

אריאל: אני בחרתי לקבל קרוהן כדי לא להתגייס. שאלו אותי בבית חולים, בא לך מחלה? אמרתי: זה ישיג לי פטור? כן.

רחלי: אוקיי, האנשים יעשו הכל, אני לא מבינה את זה. אנחנו אומרים, מה זה, החרדים לא מסכימים להתגייס? הם לא מוכנים להרים את התחת שלהם מהספסל וללכת פאקינג להיהרג? לא, הפתעה. אז אנחנו אומרים לחרדים, תברחו כל עוד אתם יכולים. מי שיכול לא למות, שלא ימות. נעשה עכשיו הפסקה לפינה שנקראת "אריאל וייסמן שונא ציוצים בטוויטר".

אריאל: זה השם של הפינה, אפשר ל...

רחלי: אריאל וייסמן שונא את הדעות שלכם. אריאל אוהב לקרוא בטוויטר. אפילו יותר משאוהב את בנו, אבל… הוא כל הזמן, במהלך היום, הוא בא אליי ומתחיל לצעוק עליי, כי הוא קרא איזה שרשור בטוויטר, שעצבן אותו. ההוא שמאלני מדי, ההוא ימני מדי, ההוא מזרחי, ההוא זה. והוא מתחיל לצעוק עליי, אה, הוא ציוץ וזה, זה וזה. אמרתי לו: "אריאל, יש לנו פודקאסט. תשמור את זה לשם".

בוקסי: עזוב אותי בשקט.

רחלי: אני אעשה לך פינה, "אריאל וייסמן שונא את הדעות שלכם בטוויטר", ואתה שם, תגיד מה מפריע לך, ואני אוכל לחזור לישון.

אריאל: אז זהו, אז הפעם אני מביא דעות מהגולה.

רחלי: רגע, אז בוא נעשה פתיח. "פינה מתחילה עכשיו" (מוזיקה ושיר מ-AI) "אריאל שונא את הדעות שלכם".

אריאל: הפעם אני מביא, אה, ציוצים מהגולה.

רחלי: אה.

אריאל: כמובן הציוצים המשוגעים ביותר. אני לא יודע כמה אתם עוקבים אחרי ציוצי ה-Woke מאז תחילת המלחמה.

רחלי: כן.

אריאל: מאז תחילת המלחמה, אבל boy, הם לא אוהבים אותנו שם, וחושבים שאנחנו די נאצים.

רחלי: אה.

אריאל: אבל כמו שאני אומר, חוזה כבר שנים שיקרה, הם סוף סוף הפכו לתמונת מראה של הטראמפיסטים, עם קונספירציות.

רחלי: של השמאל? כאילו השמאל הפך לתמונת מראה של הטראמפיסטים?

אריאל: ה-Woke הוא כרגע משוגע בדיוק כמו שהטראמפיסטים היו. ולדוגמה, אני אתן לכם את הטירוף הנוכחי. אני מזכיר, אנחנו היום, אנחנו עכשיו ביום שני בערב, יום לאחר המתקפה המוצלחת ברפיח שבה שוחררו החטופים, שקרתה במקביל, מסתבר, לסופרבול.

רחלי: אה.

אריאל: שבו גם, אני לא יודע אם ראיתם, לא ראיתי את הפרסומת, רק שמעתי על זה, שודרה פרסומת בהפסקת הפרסומות. כולם יודעים שהפסקת הפרסומות של הסופרבול היא הפסקת הפרסומות היוקרתית ביותר, הנצפית ביותר, משיקים את כל הסרטים וכל זה.

רחלי: שנייה רק לחסות שלנו לסופר פארם.

בוקסי: לגמרי.

אריאל: כן, אז הפעם מסתבר שודרה פרסומת שלנו, שבה אנחנו אומרים...

בוקסי: היו כמה פרסומות דרך אגב.

אריאל: כן?

בוקסי: היה גם מייקל רפפורט, גם פרסם איזה פרסומת.

אריאל: אה, כן? אני שמעתי שהייתה פרסומת מטעם ישראל, שבזמן שאתם, אתם צופי הסופרבול, מחכים לראות מי ינצח בסופרבול, יש כך וכך ישראלים שמחכים לראות מה יהיה עם המשפחות, עם קרובי המשפחה החטופים שלהם. וזה עורר גל של ציוצים, שטוענים שזה היה מתוכנן, שאנחנו נתקוף ברפיח בזמן הסופרבול. כלומר, זה כל כך מעניין אותנו הסופרבול, והדעה של האמריקאים עלינו...

בוקסי: כהסחת דעת, כאילו?

אריאל: אני אקריא את הציוצים ותגידו מה דעתכם. (מקריא באנגלית)

“The attack on Rafah happening at 2 am Gaza time, while the US is watching the Superbowl, is utterly horrific and devastating. Our hearts are with the Palestinian people now more than ever.”

אוקיי, למה זה משנה שזה היה בסופרבול? לא ברור.

“They waited until 100 million Americans were distracted by the Superbowl to really pile up kids.”

רחלי: רגע, מה זה distracted? כאילו אם לא היה סופרבול, מה האמריקאי השמן הזה שאוכל צ'יפס עכשיו מול הטלוויזיה היה עושה כדי לעצור אותנו?

אריאל: אין לי מושג.

בוקסי: תראה, האמת שאי אפשר לסתור את התיאוריה הזאת. אבל תמשיך, כן.

אריאל: אתה מסכים? אתה גם חושב שזה היה מתוכנן.

בוקסי: אני לא מסכים, אבל אני אומר, הסופרבול, אתה יודע מתי הסופרבול קורה מלא זמן מראש. הם תכננו את המבצע הזה מלא זמן מראש.

אריאל: יכול להיות שהיו להם עוד כמה שיקולים, בנוגע לתזמון התקיפה, שהם לא, מה הצייצן האמריקאי המפגר...

רחלי: אבל מה זה ה-distraction הזה, אני לא מבינה.

בוקסי: כדי ש...

רחלי: כדי שמה? מה הם עשו?

אריאל: כדי שהאמריקאים לא יסתכלו ויגידו, נו נו נו, מה אתם עושים? לא יסתכלו על רפיח.

רחלי: מה זה לא יסתכלו? אתה חושב שהמבט שלהם על רפיח עוצר טנקים?

בוקסי: יש עין ענקית של האמריקאים על רפיח, פשוט.

אריאל:

“I'm sorry, is Israel seriously airing a sob-story propaganda ad during the Superbowl while simultaneously bombing the refugees in Rafah?”

אריאל: זה כל כך מפריע להם שזה קורה בזמן הסופרבול.

בוקסי: הם רוצים להנות בסופרבול, והעצב שלנו מפריע להם, מה אתה לא מבין? הם רוצים להיות שמחים.

רחלי: הם פשוט רוצים להיות שמחים בסופרבול.

בוקסי: כן, הם שמאלנים, שהם שמעו על דברים קשים שקרו בסופרבול, ואמרו, אני לא רוצה להיות עצוב, יש ספורט. וזהו.

אריאל:

“Israel intentionally waited until Superbowl Sunday to launch one of the deadliest attacks against Rafah. It is not a coincidence. This was planned.

They allowed Zionist propaganda to be aired as advertisement while Rafah is currently being bombed. Do not stop talking about Palestine.”

רחלי: תקשיב, אנחנו די חכמים. אנחנו די מגניבים.

בוקסי: אפילו קצת assholes.

רחלי: אני כאילו, אני שואלת, יש משהו בפרוטוקול זקני ציון הזה. אם אנחנו יודעים לתכנן כאלה תוכניות מתוחכמות.

בוקסי: אנחנו תמיד מתכננים.

רחלי: כאילו, אני לא יודעת, ממה שאני מכירה את הבירוקרטיה הישראלית, שום דבר לא עובד, שום דבר לא מתוזמן, יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, אבל מה, אנחנו מתאמים את המתקפ… מתקפת הענק שלנו, והחילוץ של החטופים עם הפרסומת ששמנו בסופרבול. כאילו...

אריאל: אגב, לדעתי זה לא הפעם הראשונה שזה קורה. היה איזה סיפור סביב חג ההודיה, או משהו כזה. כל פעם שאנחנו עושים משהו, שנופל על משהו בלו"ז שלהם, הם בטוחים שזה מכוון.

רחלי: כן.

אריאל: עכשיו לא ברור מה זה משרת, הסנכרון הזה.

רחלי: השפענו גם על תוצאות המשחק? כי זה יכול אולי… זה גם distraction.

בוקסי: קנזס ניצחו.

רחלי: קנזס ניצחו, אה, כדי שכל ה...

בוקסי: כדי שדורותי תחזור הביתה, כמו החטופים.

אריאל: יכול להיות שהחמאסניקים ראו את הסופרבול, וזה מה שניצלנו כדי לשחרר את החטופים.

בוקסי: אה, יכול להיות.

אריאל: החמאסניקים ישבו מול הטלוויזיה, רואים את הסופרבול, את יודעת איך הם אוהבים את הסופרבול שלהם.

בוקסי: ברור, ברור.

אריאל: חיכו גם, את יודעת, להפסקת הפרסומות, הם רוצים לראות הטריילר של הדד פול החדש, של טוויסטר 2, של מה שעושה טוויסטר 2.

בוקסי: טוויסטרז.

אריאל: טוויסטר… מה, שתי טורנדו? עכשיו, זה מפחיד. (צוחקים)

רחלי: ואז בזמן הזה הלכנו מאחוריהם.

אריאל: כן, אנחנו לאט לאט מוצאים את החטופים: "בוא, פרננדו."

בוקסי: מחליפים אותם בדחלילים. בעשינו עסק.

אריאל: כן, בדחלילים.

רחלי: כמו אוליבר טוויסט, שכאילו, ילד אחד עושה בלגן, והילד השני מוציא את המטפחת מהכיס שלו. אתם רואים, לא רק יהדות, גם ספרות ויקטוריאנית. הכל לומדים בפודקאסט הזה.

בוקסי: ברור, קראנו לו אוליבר טוויסט, הרי.

אריאל: אני מתחיל להבין למה אברום בורג הזמין אותך לפודקאסט שלו.

רחלי: אני לא יודעת מה אני עושה פה. טוב, תודה רבה על הפינה שלך.

בוקסי: יפה מאוד, פינה טובה, אהבתי את הפינה.

רחלי: אם אתם גם כתבתם משהו בטוויטר שאתם חושבים שהוא חכם, אתם יכולים לתייג את אריאל, ואולי הוא יקרא את זה, וישנא גם את הדעות שלכם. לא רק ציוצים מחו"ל, הוא שונא הרבה יותר ציוצים מהארץ. אז בפינות הבאות, הוא יכול גם לשנוא אתכם, אם רק תאמינו בעצמכם.

בוקסי: אל תביא ציוץ שלי.

אריאל: זהו, שאני לא אפול בתוך הציוץ של בוקסי.

רחלי: אז תבדוק.

אריאל: אני חייב להגיד, בוקסי...

בוקסי: למזלי אני לא מתחיל אף פעם שירשור.

אריאל: נהיה לאחרונה מאוד לוחמני בטוויטר. עד עכשיו הוא היה רק צופה מן הצד. פתאום אני רואה אותו, כל פעם שסמוטריץ' כותב איזה משהו, שמירי רגב כותבת איזה משהו, בוקסי שם עם איזה תגובה שמאלנית גנרית, של: "זה מה שאת מתעסקת בו, בזמן שנננננננ?"

בוקסי: זה שאלה טובה, זה באמת מה שמתעסקת בו, זו שאלה מצוינת.

אריאל: כן.

בוקסי: אז לא להביא את הציוצים שלי, תודה.

אריאל: בסדר.

בוקסי: זה גם בדרך כלל משפט קצר, אז מה תעשה עם זה?

אריאל: נכון.

בוקסי: כן, אוקיי.

אריאל: אוקיי, אני אביא כמה.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: נעשה ספיישל.

בוקסי: תביא שיחה.

רחלי: עוד כמה פינות, בוא ניתן לפינה הזאת להתבסס, אחרי זה נעשה ספיישל בוקסי, נעשה ספיישל כולם.

בוקסי: אין לי בעיה, תעשה ספיישל בוקסי.

רחלי: אל תדאגו.

בוקסי: סבבה.

רחלי: יאללה. טוב, חדשות הבידור.

אריאל: אוקיי.

רחלי: חני נחמיאס הודיעה שהיא התפכחה.

אריאל: הגיע הזמן.

רחלי: בראיון לשרון גל, סיפרה השחקנית והפלפלית, שהתפכחה מהפנטזיות על הסכמי שלום מפונפנים, ושאנחנו נאורים וטיפשים. בהמשך, בראיון לכאן 11, אמרה שאסור לנו לעשות עסקת חטופים, ושהמחאה נגד הרפורמה שיסעה ופוררה את הביחד של ישראל.

בוקסי: וואו. שמעתי שהיא מקבלת פודקאסט עם אריאל עכשיו.

אריאל: (צוחק) כן, החדר של חני ואריאל.

בוקסי: אחותי הפיקה את החדר של חני. כן, בכל מקרה, בואו נמשיך.

רחלי: זה החדר שלנו, כן.

אריאל: זהו, אני חייב להגיד שבדיוק קראתי היום בטוויטר, זה נחשב הוצאת דיבה, אבל קראתי. מישהי שהייתה אורחת בחדר של חני כילדה, והיו לה דברים לא יפים לספר על חני.

רחלי: באמת?

בוקסי: מה? אחותי מעולם לא אמרה את זה על חני נחמיאס. היא עבדה שם שנים. זה בולשיט.

רחלי: אה, אם אחותך…

אריאל: היא מכסה עליה, מה אתה חושב?

בוקסי: אולי אחותי הייתה שותפה.

אריאל: אחותך מסתירה את כל סיפורי ה"Me too".

רחלי: מעניין מאוד, שבדיוק כשחני נחמיאס עושה איזה שערוריה, פתאום מתעוררים להם כל הזה. נזכרתי, היא נגעה בי, הסתכלה עליי וצעקה עליי.

אריאל: לא, לא נגעה בי, כן.

בוקסי: התנהגה לא יפה.

אריאל: כן, הייתה מגעילה לעוזרי ההפקה.

בוקסי: באמת?

רחלי: היא התעקשה ש"שָ הוא צליל בתוך מילה.".

אריאל: תראי, בעיקרון זה היה סיפור, האורחת, שהיא זאת שכתבה את הציוץ, כתבה שהיא הייתה מובכת, כי אמרו לה, היא באה לתוכנית, כדי להפגין את כישורי ניגון המפוחית שלה. אוקיי? הייתה ילדה שמנגנת במפוחית.

רחלי: הייתה נערה כפרייה, כן.

אריאל: אבל ברגע האחרון ביקשו ממנה, כי חני כנראה רצתה לעשות פינה מיוחדת בתוכנית, להביא ציורים שהיא ציירה פעם כילדה קטנה. אז היא הביאה איזה ציור, בלי לחשוב על זה, והיא אומרת שחני ממש, את יודעת…

רחלי: טחנה לה את הצורה?

אריאל: שמה אותה על הגריל על הציור הזה.

רחלי: באמת? אמרה לה, ציירת מכוער?

אריאל: לא, חקרה אותה.

רחלי: ככה לא נראה ג'ירף?

אריאל: למה הבאת דווקא את הציור הזה, למה זה? והילדה הרגישה מאוד לא בנוח, שככה דוחקים אותה לפינה בנוגע לבחירת הציור. עכשיו, אני לא יודע אם זה ברמה של הארווי ויינשטיין, אבל…

רחלי: די, אוקיי. אם זה נחשב dirt, אם זה נחשב dirt, גם לי יש dirt על דודו זר. אתה יודע, שכשאני הייתי בת שמונה, אז הצוות של פרפר נחמד היה עושה מסע הופעות מעיר לעיר, ודודו זר ואפי בן ישראל.

בוקסי: נכון, אני זוכר את זה.

רחלי: אם אתה, אה, חשבתי שאתה זוכר, כי היית איתי שם.

בוקסי: לא, שהוא שהוא היה עושה…

רחלי: אהה, כבר באתי להגיד לך "בוקסי, אתה לא אח שלי".

בוקסי: לא, לא, נכון, נכון, אני זוכר שהיו מופעים כאלה.

רחלי: אז זהו, אז הם באו עם הבובות של זה, וכאילו, ועשו הפעלות על הבמה, ודודו זר הזמין אותי לבוא לשיר איתו. ואני הייתי צריכה לשים את הבובה של נולי על היד, ודודו זר התחיל לשיר את השיר, "זה לא קשה, זה לא קשה בכלל", ואני הייתי צריכה, זה שיר שמורכב משאלות, אז אני הייתי צריכה להשלים את המילה האחרונה כל פעם.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: אז זה כל הזמן כזה, מישהו שלא חייט, הוא… ואני כזה...

אריאל: מה?

רחלי: וואט? אופה? כי הייתי צריכה לענות בתור נולי. אז אומר כזה, אה… "הרכבת נוסעת מהר ממש". (צוחקים) ואני עכשיו מזיזה את הפה של נולי ועושה כזה… ו… מאוד...

אריאל: את גם פוגעת במוניטין של נולי תוך כדי.

רחלי: כן!

אריאל: מוציאה את נולי מטומטמת.

רחלי: ואז, אחרי ארבע שאלות כאלה, שהם חלק מהשיר, פאקינג, תגגלו את זה, זה לא שיר כזה פשוט. ואני הייתי אמורה לדעת את התשובות לבד. ואז, אחרי כל ארבע שורות כאלה, מגיע הפזמון שדודו זר, המזיין הזה, מתחיל לשיר, "זה לא קשה, זה לא קשה בכלל, זה דווקא קל". עכשיו, אם זה לא grilled me (שורף אותי) מול קהל של חמש מאות ילדים, אני לא יודעת מה זה. זה נשמע לי הרבה יותר גרוע מהחוויה שהיא עברה מול חני. ונשמע לי שאני יכולה ממש לעשות לו עכשיו שיימינג...

בוקסי: לגמרי, אפילו אני עברתי...

רחלי: לשים שיימינג נוסף על המגן שלי.

בוקסי: אפילו אני עברתי עם המדובבת של עוזה יותר מזה, שהיא צעקה על כל הקהל שהייתי ב… בתור ילד, המדבבת. כן, ממש לא נחמדים החבר'ה בפרפר נחמד.

רחלי: לא, הם כל היום כלואים בתוך הקרטון הזה עם החור.

בוקסי: כן, כן. אני ממש זוכר אותה שהייתה ממש נחמדה בתור עוזה, אבל בתור מדבבת היא פשוט נכנסה בכל הילדים, כאילו.

רחלי: היד שלה obviously הרבה יותר נחמדה מהנשמה שלה.

אריאל: אגב, דודו זר גם התפכח באיזשהו שלב, ונהיה...

רחלי: כן, הוא גם קרא לי זונה, אם אתה זוכר.

אריאל: זה ההתפכחות הכי גדולה. להבין...

רחלי: זה התפכחות של הרבה אנשים.

אריאל: מעניין אם גם המאזינים שלנו יתפכחו.

רחלי: כן, יש לי הרבה טראומות מדודו זר. משום מה, את לא חושבת אף פעם שיהיה לך ביף ארוך שנים עם דודו זר of all people.

אריאל: אגב, אני כילד פגשתי את דודו זר באופיס דיפו, בפאוור סנטר בנס ציונה.

רחלי: הוא היה מקסים אליך.

אריאל: הוא היה מקסים.

בוקסי: כן.

אריאל: בדיוק נתן לי חתיכת נייר בצורת לב.

רחלי: אתה רואה, זה מה ששווה החוויה של אחות שלך אצל החדר של חני. לאחות שלך הייתה נחמדה.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: מה לעשות?

בוקסי: היא הייתה ממש נחמדה.

רחלי: אוקיי.

אריאל: שילמו לה להיות נחמדה לאחותך, אוקיי? אוקיי, זה השתלם לה. בוא…

רחלי: גם דודו זר היה נחמד לאריאל ותראה מה נולי עשתה לי.

אריאל : בוא, בוקסי, תתפכח. הערבים, לא רוצים שלום. חני נחמיאס…

בוקסי: אם חני אומרת את זה, אם חני אומרת את זה, וחני הרי ידועה... בוא נגיד זה ככה. מתחילים בחני נחמיאס. כשציפי שביט תתפכח, דברו איתי. סבבה?

אריאל: אחותך מקבלת תשלומים חודשיים כדי לסתום את הפה, ולא לספר את כל מה שהיא יודעת על מה שקרה בחדר של חני.

בוקסי: מעניין. אני אשאל אותה. היא לא מקשיבה לפודקאסט, זה בסדר.

אריאל: לא, מאיפה אתה יודע? אתה יודע, מאז החדר של חני היא לא עבדה. אבל היא עדיין מתפרנסת.

בוקסי: נכון, נכון. דמי שילומים.

רחלי: כן.

בוקסי: כן.

רחלי: היא לא עברה לחדר של קובי מחט, נכון?

בוקסי: נכון.

רחלי: אז זהו.

בוקסי: נכון, נכון.

רחלי: אז חני נחמיאס אמרה את הדברים האלה, שעוררו הרבה סערה, למרות שזה, תראו, זה דעות לגיטימיות. לא כולם אוהבים הסכמים מפונפנים, היא לא חייבת לאהוב אותם.

בוקסי: נכון.

רחלי: אבל זה עדיין עורר הסערה ובתגובה לראיונות האלה, קראו לה הרבה אנשים ברשתות ביביסטית וימנית, ומישהו פרסם פוטושופ שלה מחובקת עם בנימין נתניהו, כזה כאילו הם אחוקים, אז חני נחמיאס נעלבה, והגיבה "ממש לא, זה פייק ניוז מרושע". תבין אם האישה...

בוקסי: מה פייק ניוז? שהיא התחבקה עם ביבי?

רחלי: שלא יודעת, כנראה היא התייחסה לתמונה, או בכלל לזה שהיא ביביסטית, שזה כאילו פייק ניוז. עכשיו, האישה שהיא חברה של חנן גולדבלט, נעלבת שרומזים שהיא חברה של ביבי.

בוקסי: כן.

רחלי: רק, שתבין כמה ביבי… גרוע.

בוקסי: ממש, מה זה, וואו.

רחלי: כאילו, עד כאן יש גבול.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: טוב.אריאל, אתה רוצה להצטרף עלינו?

בוקסי: אחלה התפכחות.

אריאל: כן.

בוקסי: מה כל כך חשוב בטלפון, אריאל?

רחלי: אריאל, מה ההפך מחייט? אם אתה לא חייט, מה אתה?

אריאל: זה שאלה, אתה יודע, זה באמת ככה השיר?

רחלי: אני לא זוכרת השיר, אבל זה שיר שאי אפשר לדעת את התשובות.

בוקסי: כן.

רחלי: אלא אם כן, אתה דתיה בן דור בעצמה. אז, כן.

אריאל: אז תאכלי את זה, דתיה בן דור.

בוקסי: יפה, אז חני נחמיאס.

רחלי: תמשיכי להחזיק בדעות שלך, אין לנו שום דבר נגדך. את סתם היית חדשה מעניינת השבוע.

אריאל: נכון.

רחלי: לי לא אכפת מה אמרת.

בוקסי: אני לא מסכים עם מה שאת אומרת, אבל תגידי מה שבא לך.

אריאל: אבל אנחנו נילחם.

רחלי: כן. לא נילחם.

בוקסי: עד שנתעייף בקרוב.

רחלי: ננוח, ואם תצטרכי שנפנף ביד קלושות מרחוק, אז נפנף.

בוקסי: ואל תשכחי לדבר עם אריאל לגבי הפודקאסט שלכם.

רחלי: טוב, ועכשיו, לפני סיום.

אריאל: תודה לאל.

רחלי: אני רוצה לפנות למאזינים שבבית, אם אתם לוחמים, ואתם רוצים למסור ד"ש למשפחות שלכם, אתם יכולים! כתבו לנו את הד"שים שלכם בוואטסאפ של התוכנית, שאמרתי מקודם, אני תכף אתן שוב את המספר, ואנחנו נתקשר בשבילכם למשפחה שלכם, כאן בשידור, ונמסור להם את הד"ש.

בוקסי: וואו.

רחלי: כן, כן. כתבו למספר שלנו 054-807-0935, תציינו את השם שלכם והפלוגה או היחידה שלכם, או וואטאבר. ואת השם של קרוב המשפחה שאתם רוצים למסור לו ד"ש, ואנחנו נעשה את השאר בפינה מיוחדת שתתחיל בקרוב בשם "קולה של אמש'לך."

אז תכתבו לנו עכשיו למספר 0 054-807-0935 ואנחנו נפרגן. כאלה אנחנו, אוהבים לפרגן ללוחמים האהובים שלנו, לבנים שלנו. אז כדי לסכם, יש לנו שתי פינות חדשות של וואטסאפ. אם אתם לוחמים שרוצים למסור ד"ש של המשפחה שלכם, תכתבו בוואטסאפ למי וממי. ואם אתם סתם אנשים שרוצים סתם שנקדיש להם שיר בפינה של השיר, תכתבו בוואטסאפ לאיזה עוד רגשות הייתם ממציאים חג. לא נתבלבל בין הפינות, אחרת אני אכעס מאוד. (צוחקים) שמעתם?

אריאל: אנחנו גם עונים חזרה אם אנחנו לא אוהבים את מה שאתם שולחים.

רחלי: כן, אנחנו גם חוסמים. אז זהו.

אריאל: אני חושב שלפרק הבא אנחנו… תבקשי מחבר שלך ג'ט, ג'ט צ'יפיטי, שילחין גם את המספר טלפון.

רחלי: אה, שזה כמו מערכת תוכניות ילדים והנוער. (שרים)

אריאל: אה, זה קשה לזכור את המספר כך. הוא צריך לחן.

רחלי: כן, הוא מאוד לא קליט.

בוקסי: מצוין, אני בעד הרעיון הזה.

רחלי : 05 (מתחילה לשיר)

בוקסי: תני לו, תני לו, מה את עושה לו הקלות? בשביל מה את משלמת לו Chat GPT? יאללה.

רחלי: אוקיי, סבבה. טוב, זהו, סיימנו להיום.

בוקסי: מזל טוב.

רחלי: תכתבו לנו בוואטסאפ, ואם נהניתם להאזין, תלכו בחוקותיו של הקדוש ברוך הוא קצת, זה ממש יעזור לנו בדירוג אשראי. אז, תודה רבה לאריאל וייסמן, ולבוקסי, ולגל לפלר העורך, ולאורי ברינקר הטכנאי שבאולפן. אנחנו נהיה כאן בשבוע הבא, באותו יום, באותה שעה, ונביא אור גם לפשפש שלכם. (צוחקים) יאללה, ביי.

אריאל: ביי

בוקסי: ביי.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

46 views0 comments

Comments


bottom of page