top of page

הפעם הגזמתם - חננה על הקיר | הפעם הגזמתם, פרק 20- חלק א

Updated: Jun 23

רחלי, אריאל ובוקסי שוב אומרים את כל מה שהם חושבים על אירועי השבוע, ואתם כנראה הולכים להיעלב מזה. והפעם! מלחמת כריות עם חזבאללה, המסורת שבוקסי מעדיף על פני המסורת היהודית, בנים יורקים על הקירות, שלב האנגרי בירדס במלחמה, חושפים את זהות הרב הראשי החדש לתל אביב ומה הקריקטורה שהחרדים באמת רוצים? וגם: בדיחת הקקי הטובה בהיסטוריה, פינת הדעות השנואות על אריאל והגולשום שקיבלום שיר מרחלי!


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/06/2024.

אריאל: אם גם אתם נלחמתם נגד החיזבאללה בעזרת קטפולטה, אבל רק כי אתם שומרים את הכדורים שלכם להתאבדות בחמשוש, אם גם אתם ניסיתם לסדר ג'ובים לרבנים, אבל רק כי קיוויתם שזה לא ישאיר להם זמן לזיין ילדים, אם גם אתם השתמשתם בכוחות הקסם הטלפתיים שלכם כדי לסכל מתקפה איראנית על ישראל, אבל רק כדי להרשים איזה ילד שאתם מנסים לזיין, אז כנראה שהפעם הגזמתם.

[פתיח "הפעם הגזמתם, זה הקסם בכל פעם מחדש. אריאל, רחלי ובוקסי, מביאים אור בכל פשפש"]

רחלי: ברוכים הבאים ל"הפעם הגזמתם", בפודקאסט החדשות, שהוא כמו היורו. יש פה דברים, כל מיני… עושים שם דברים, ומאוד מעניין.

בוקסי: יפה, יפה.

רחלי: איתנו באולפן אריאל ויסמן, הרונאלדו שבחבורה.

[מחיאות כפיים]

אריאל: זה אני.

רחלי: רחלי רוטנר, האמבפה שבחבורה.

[מחיאות כפיים]

בוקסי: ממש אמבפה.

רחלי: ואמיר בוקסבאום המכונה בוקסי, ההארי קיין שבחבורה.

[מחיאות כפיים]

בוקסי: וואק וואק.

אריאל: משהו, משהו כדורגל.

רחלי: אני לא יודעת.

בוקסי: אני גם לא יודע.

רחלי: אני כאילו עכשיו מכירה שמות של כדורגלנים, כי לאחרונה התחלתי לעבוד פול טיים ב"פודיום", הו כן.

בוקסי: וואו.

אריאל: נלקחה בשבי על ידי "הפודיום".

רחלי: כן, אז כל מה שמעניין אותם פה זה כדורגל, אז למדתי קצת. אמבפה למשל, הוא כדורגלן צרפתי, הוא אוכל קרואסון.

אריאל: בפה?

רחלי: הוא אומר בונז'ור, יש לו בארט שחור וצעיף.

בוקסי: אפילו אני מכיר את השם הזה, רחלי.

רחלי: כן, אוקיי, אז…

אריאל: הוא משחק כדורגל עם הבגט? כאילו חובט בכדור עם הבגט שלו?

רחלי: לא, זה קריקט.

בוקסי: אני מת על זה שאת עובדת במקום שמתעסק בספורט, ואין לך מושג למה אני התלבשתי ככה היום. זה מדהים.

אריאל: כן, בוקסי, למה אתה…

רחלי: למה אתה ירוק?

בוקסי: אין לך מושג.

אריאל: אתה נראה ירוק מקנאה.

בוקסי: ובכן, הקבוצה שלי, הבוסטון סלטיקס, לקחה את אליפות ה-NBA. תינניי, ניי, ניי, תינניי, ניי, ניי.

אריאל: יש, הירוקים ניצחו.

בוקסי: וווווווווווווווווווו!

רחלי: יש, כדור נכנס לתוך עיגול.

בוקסי: כדורסל נכנס לתוך עיגול. אחרי 16 שנים, חבר'ה, שלא לקחתי אליפות. אני…

רחלי: לא לקחתי.

בוקסי: אני לקחתי, בכבודי ובעצמי.

רחלי: כמו שאתה שחררת את החטופים, כי עמדת עם חולצה על הכביש שם חצי שעה.

בוקסי: אני שחררתי, נכון.

אריאל: אני כל כך שמח שזה קרה, כי אנחנו התחלנו לקבל קצת תלונות לאחרונה, שבוקסי, הוא יצא ממשבצת הסחיות שלו קצת.

בוקסי: נכון.

אריאל: כאילו, קצת ציני מדי וזה. אז תזכרו שבסוף זה בוקסי.

בוקסי: היי, זה בוקסי.

אריאל: מן אדם, שכשהקבוצה שלו מנצחת, הוא לובש את הצבעים שלה.

בוקסי: מנצחת.

רחלי: וזה הפעם היחידה בשנה שהוא לובש צבעים.

בוקסי: כן, נכון, נכון. פשוט לא שמת לב שלבשתי את החולצה הזאת כבר איזה חודש פה, איזה חודשיים את החולצה, אבל כן.

אריאל: אגב, אני לא יודע אם שמתי לב, אבל קבוצת חבורת הזבל שוב ניצחה השבוע בתחרויות הזבל.

רחלי: אה, בגלל זה אתה מלוכלך ומגעיל.

אריאל: כן.

רחלי: כל אחד מגיע עם הקבוצה שלו.

אריאל: זה מחווה, זה הומאז'.

בוקסי: נכון, אז ברכותיי על הקבוצה שלי.

רחלי: מזל טוב לסלטיקס, כל הכבוד.

בוקסי: חבר'ה, זה קורה פעם ב-16 שנים, מותר לי להתלהב פעם.

אריאל: כן? זו הפעם האחרונה שהם ניצחו, 16 שנה?

בוקסי: ב-2008, ב-2008.

רחלי: וואי, הם ממש גרועים, למה אתה מעריץ אותם, בוקסי?

אריאל: למה בכלל יש לך… אתה הרי לא בוסטונאי.

בוקסי: לא בוסטונאי.

אריאל: לא מהעיר בוסטון. היית פעם בעיר בוסטון?

בוקסי: הייתי כמה פעמים, יש לי משפחה בבוסטון.

רחלי: ובגלל זה אתה מעריץ את הסלטיקס?

בוקסי: לא, זו לא הסיבה.

רחלי: אז למה? איך זה מתחיל? איך בוחרים קבוצה? אתה מחליט כאילו אקראי?

בוקסי: אני אגיד לך אחרי איזה סיפור קסום, כל כך אקראי, באמת, כל כך אקראי, שפשוט התחלתי לאהוד איזה שחקן, וזרמתי, כי היה לי גם משפחה בבוסטון. אז אמרתי, יאללה, כבר נזרום עם זה.

רחלי: אבל אז אם השחקן הזה עוזב…

אריאל: זה כן בגלל המשפחה מבוסטון.

בוקסי: לא, זה כאילו הייתה איזושהי עילה להגיד כזה, טוב, יאללה, כבר…

רחלי: לא, אבל אהבת את השחקן. אבל אם השחקן הזה עוזב את הקבוצה, אתה ממשיך עם השחקן או עם הקבוצה?

בוקסי: נשארתי עם הקבוצה, נשארתי עם הקבוצה. הוא בסוף עזב, הוא עזב את זה.

רחלי: אז מה, אז את מה אתה מעריץ בעצם? אני מנסה לדמיין, זו הספינה של תדאוס.

בוקסי: כן.

רחלי: שאתה אומר בסוף, אוקיי, הוציאו את כל השחקנים, הוציאו את הזה, שינו את הזה, מה נשאר? מה הדבר שאותו אתה מעריץ?

בוקסי: תשובה, יש לי תשובה מצוינת לזה, רחלי. מסורת. מסורת של הקבוצה, והקבוצה זכתה ב-18 אליפויות. עכשיו זאת הייתה אליפות ה-18.

רחלי: אבל מי זה הקבוצה? הקבוצה היא משתנה.

בוקסי: היו כבר 17,

רחלי: היא משתנה כל הזמן, הרי.

בוקסי: זה לא משנה, אבל שחקני העבר.

אריאל: מי הוריש לך את המסורת הזאת בדיוק?

בוקסי: זאת שאלה מצוינת. אני זרמתי.

אריאל: מה עם המסורת היהודית?

בוקסי: נכון.

רחלי: כן, זה ממש…

אריאל: זאת גם מסורת נחמדה.

בוקסי: אני ידעתי שתשאלו את זה, ולא אכפת לי, לא אכפת לי. זו המסורת שלי, חבר'ה. אני, דתי באהבה שלי לבוסטון סלטיקס.

רחלי: אתה ממש ההגדרה של העגלה הריקה.

בוקסי: כן.

רחלי: או שמא הסל הריק.

בוקסי: לגמרי, לגמרי. אהבתי מאוד. הרשת הריקה.

רחלי: הרשת הריקה.

בוקסי: אבל אני אגיד שבאמת, אין לי, אני לא מאמין באמונות תפלות, אין לי אמונה בשום דבר כזה, אין לי אמונה בדטרמיניזם, אבל כשזה נוגע לקבוצה שלי, אני אלבש את החולצה בימים של משחק. אני כאילו, יש לי כל מיני אמונות תפלות.

אריאל: ופעם ב-16 שנה זה עובד.

בוקסי: בדיוק.

אריאל: ופעם ב-16.

בוקסי: ויש לי, יש תקופות שזה מזעזע, ואני כאילו לוקח את זה מאוד קשה.

אריאל: ניסית פעם לא ללבוש את החולצה? אולי זאת הייתה הבעיה.

בוקסי: לא, לא, לא. לא, לא, אי אפשר.

אריאל: אולי הייתה ספציפית.

רחלי: אולי הייתה מנחוס.

בוקסי: עכשיו זה כבר עבד, אז אני לא יכול להגיד. אין כבר…

אריאל: אולי צריך להגיד לאנשים בקבוצה, שאתה, כל פעם שהם הפסידו, אתה לבשת חולצה שלהם. שהם ירימו לך טלפון יגידו 'בוקסי, בבקשה, תעבור לעוד קבוצה אחרת'.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: יכול להיות שהם סוף-סוף ניצחו, כי בוקסי נדרס.

בוקסי: כן, כן, נכון.

אריאל: זה בדיוק המכה שהם היו צריכים.

בוקסי: נכון, נכון. זה זעזע את כל הקבוצה, בדיוק.

אריאל: הפוש שהם היו צריכים. לא, בטח דיווחו להם לפני המשחק, "היי, חבר'ה, אתם שומעים? לא תאמינו, בוקסי נדרס". הם אומרים, "באמת? יאי".

בוקסי: "הוא לובש את החולצה שלנו? טוב, בסדר, הפעם ננצח, בסדר, בסדר".

אריאל: אה, אתה אומר, כאילו הם עשו לך make a wish.

בוקסי: כן, כן. תודה רבה לבוסטון סלטיקס, שלקחתם אליפות ושימחתם אותי לרגע.

רחלי: אריאל, תודה רבה לך, אריאל, שאתה לא בן מפגר ואתה לא רואה כדורגל וכדורסל.

בוקסי: נכון אריאל.

רחלי: כי אני באמת לא יודעת איך הייתי יכולה לתמוך בך, במשך כל התחביב הזה של להסתכל על כדורים, עפים ממקום למקום.

בוקסי: נכון.

רחלי: את מעדיפה את זה שאני אוהב קומיקס, משחקי מחשב.

רחלי: אתה אוהב סיפורים, אתה אוהב,

אריאל: סרטים של מארוול

בוקסי: אתה אוהב סיפורים.

רחלי: תראה, גם, כן, זה לא מעניין אותי, אבל I get it, אתה אוהב את ה… כן.

בוקסי: רחלי, גם בספורט יש סיפורים, בסדר? יש את השחקן שהיה בקבוצה של בוסטון, שעבר לשחק בקבוצה היריבה ועכשיו הוא משחק נגדם באליפות ויש שנאה של אוהדים כלפיו והוא בכלל אמר שהוא ייקח אליפות עם הקבוצה. יש המון סיפורים, רחלי.

אריאל: אני כן אגיד…

בוקסי: כן. אתה הולך להגיד משהו חיובי על ספורט?

אריאל: לצערי, כן.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: אני כן אגיד שהשבוע…

רחלי: כן, ספורט של לירות בערבים אולי.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: קודם כל, לחנוק עם הידיים, זה יותר ספורטיבי.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: אבל אני חושב ששבוע שעבר, אני לא יודע מאיפה זה צץ, רף רף התחיל, אמר משהו על כדורעף. אני לא יודע מאיפה, הוא שאל אותי מה זה כדורעף, איך משחקים עם כדורעף, אני לא יודע מאיפה זה נכנס לו לראש. אמרתי, בוא, אני אראה לו ביוטיוב פשוט משחק כדורעף. זה היה משחק מאוד מעניין, אנחנו שנינו היינו מאוד מרוכזים במשחק.

בוקסי: [צוחק] או-או.

רחלי: אוי לא.

בוקסי: אוי לא.

אריאל: זה שכמובן כל המשתתפים הם בחורות בביקיני, כמובן.

בוקסי: בסוף רפי יהיה כזה כדורגלן, שאוהב כזה כדורגלנים.

רחלי: לא, הוא יהיה הבחורה בביקיני.

בוקסי: כדורגל ליגה ג', יהיה כזה כולו כזה שעיר עם גופייה, כזה שהוא ישחק כדורגל חופים.

אריאל: בוא לא נניח מה המגדר שלו הולך להיות.

בוקסי: אה, אוקיי.

רחלי: בדיוק.

אריאל: הכל פתוח, הנוער של מחר.

בוקסי: בסדר, אולי הספורט יהיה פלואידי בעתיד, לך תדע. בקבוצות יהיה לך גם גברים וגם נשים.

אריאל: הוא כנראה יהיה מהטרנסים האלה שהולכים לספורט נשים, ואז כולם כזה, מה הוא עושה פה? אבל לא נעים להגיד כלום, לא שזה מה שהוא יהיה.

רחלי: כן, אבל הוא יהיה כל כך חלשלוש ורופס, שהג'נדר לא יהיה שום יתרון.

אריאל: כן, הטרנסים יאמצו אותו. 'הנה, אתם רואים, הוא חלש כמו אישה'.

רחלי: כן.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: רק טיפש כמו גבר.

אריאל: הם לא יודעים שזה רק בגלל שהוא לא אוכל את הירקות שלו.

בוקסי: כן.

אריאל: שמעת את זה, רפי?

רחלי: כן.

אריאל: תתחיל לאכול ירקות או שהטרנסים ישתמשו בך כדי לייצג את הג'נדר שלהם.

רחלי: זה צריך להיות התשדיר החדש של מועצת הירקות.

אריאל: כן.

רחלי: טוב, לפני שנתחיל וכדי שלא יהיו לנו בעיות, נתחיל בלקרוא את הדיסקליימר של הפודקאסט, בבקשה.

בוקסי: אוי, לא.

רחלי: מר סלטיקס.

אריאל: לא הדיסקליימר, אמרנו כל כך הרבה דברים.

בוקסי: "הפעם הגזמתם" היא תוכנית שמכילה גם תכנים פארודיים, אבל גם תכנים סאטיריים, ויש להתייחס אליהם בהקשר הזה. האזנה נעימה.

אריאל: חוץ מכשאני מדבר על טרנסים, אז אני רציני לגמרי.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: זה היה חשוב לי להעביר, כן.

רחלי: טוב, אז בהמשך נגלה מי הגולשום שיזכום שנקדיש להם שיר בתוכנית.

אריאל: כן.

רחלי: אבל קודם כל, חסות בנות.

בוקסי: וו הו!

[חסות חסות, חסות חסות, חסות חסות!]

רחלי: כן, זה חסות בנות. בנות, בואו נגיד את האמת. חם, אוקיי? בינינו, כן? זה לא העסק של בנים עכשיו. את הבנים לא מעניין מזג אויר. הם לא יודעים, קר, חם, פושר, העיקר שיהיה לחם על השולחן. אבל אנחנו באינטואיציה הנשית שלנו, יודעות שהגיע הקיץ. מה שאומר שצריך לעלות את הפוכים לבוידעם ולעבור לסנ-ד-לים.

בוקסי: וואו.

רחלי: אוי, לא, אתן חושבות. את מתכוונת לסנדלי שורש כאלה של מתנחלים, שלובשים עם גרביים ורוכבים על חמור, ועוקרים עצי זית לפלסטינים? אני ממש לא רוצה את זה. אז אל תדאגו, בנות, יש גם סנדלים אחרות. כנסו עכשיו לאתר של "שופרא", יש להן סייל קיץ מדליק על סנדלים סקסיות, אופנתיות, עירוניות, שלא צריך לעקור איתן שום עץ ולא לירות באף פלסטיני. להפך, הן מיועדות לשבת איתן על אספרסו, על הדק במגדל ולצעוק על העוזרת שלך. מוש-לם. אז היכנסו עכשיו לאתר של "שופרא", קנו לעצמכם סנדל אוורירי, ותוכלו גם אתם להגיד לבחור שאת ממקבלת, 'שוף על השופרא שלי'. והוא יגיד לך, "על המה?" ועכשיו, נעבור לחדשות.

[מדברים כלכלה ופוליטיקה. מה? ביטחון, תרבות ופנאי איי! על הכל נספר לכם עכשיו, ניי ניי ניי. יאללה יאללה מקרודה פוליטי]

רחלי: אני אף פעם לא יודעת מה שרים אחרי ה"יאללה".

בוקסי: לא ברור, משהו פוליטי.

אריאל: משהו מקרודה.

בוקסי: משהו לא ברור.

רחלי: מקרודה.

אריאל: מקרודה.

רחלי: כן, אז המלחמה בצפון עולה שלב. צה"ל משתמש בטרבושות וחץ וקשת בגבול עם לבנון. ראיתם את הסרטונים?

בוקסי: כן.

רחלי: של הטרבושה?

בוקסי: בהתחלה חשבתי שזו בדיחה.

רחלי: לא, כן. טרבושה זה…

בוקסי: טרבושה.

רחלי: זו מילה מאוד מהודרת, טרבושה, זה כאילו, זה כולה ענפים עם חוט, כן?

בוקסי: לא ידעתי שיש ניואנס אפילו, כן.

רחלי: המתקן הזה. אבל הם אומרים טרבושה.

בוקסי: כן.

אריאל: לא ראיתי שגם ירו חצים. חצים זה יותר מגניב.

רחלי: היה גם סרטון שירו חץ…

אריאל: חצים בוערים או סתם?

רחלי: כן, בדיוק. זה הכל חלק מהפרויקט שלהם להבעיר את ארזי הלבנון, כמו בפתגם. "אם בארזים נפלה שלהבת", אז…

בוקסי: תשרפו את דרום לבנון.

רחלי: כן, בדיוק.

בוקסי: בדיוק.

רחלי: כי כנראה שארזי הלבנון בוערים יפה מאוד, כאילו, לפי הפתגם.

בוקסי: כן.

רחלי: אז, או להפך, לפי הפתגם, "אם בארזים נפלה שלהבת", כלומר, בדרך כלל לא נופלת שלהבת בארזים, כי הם בדרך כלל לא דליקים, אז למה אתם מנסים ל, לא ברור.

בוקסי: לא ברור.

אריאל: אני חושב שאנחנו ראויים לשבחים על זה מצד כל הפרו-פלסטינים, הפרוגרסיבים, שחושבים שזה לא הוגן שמדינה חזקה כמונו…

רחלי: כן.

אריאל: עם צבא וזה, נלחמת נגד ארגון טרור, מסכן, קטנצ'יק.

רחלי: כפריים.

אריאל: כן, הכפריים החמודים, המחתרת החמודה של הג'דאים, שנלחמת נגד האימפריה. אז הנה, אנחנו מורידים את הרמה שלנו, הנה.

רחלי: נכון? עכשיו כולנו באותו לבל.

אריאל: עכשיו זה פר, כן. כן, כל הכבוד לנו.

רחלי: הערבים מעיפים עלינו בלוני תבערה ועפיפונים ובקבוקי תבערה ועפרונות תבערה, ובגדול פשוט לוקחים כל מה שהם רואים במקסטוק, מדליקים אותו וזורקים.

בוקסי: נכון.

רחלי: אז הנה, עכשיו אנחנו גם נשארים בפשטות, טרבושה, בליסטרה, קרש עם מסמרים הפוכים.

בוקסי: כן.

רחלי: פשוט נעשה…

אריאל: זה הפך להיות שלב באנגרי בירדס פשוט.

רחלי: כן.

[צוחקים]

בוקסי: וואו.

רחלי: לפחות אנחנו עושים משהו בצפון עכשיו, כי אחרי שכמה זמן…

בוקסי: כן.

רחלי: כאילו, הייתה לנו איזו מדיניות עד עכשיו, שאנחנו אומרים, "בסדר, בסדר, הם מפציצים אותנו, אבל לא, אנחנו לא רוצים לעורר מהומה".

בוקסי: כן.

רחלי: אז שימשיכו. כמו שאתה רואה ילד משתולל וזה בקניון, אתה צריך כאילו לעזוב אותו.

בוקסי: נכון.

רחלי: אם אתה תתחיל לענות לו, אז הוא כבר, הוא משך אותך ללבל שלך, וזה לא יגמר אף פעם. אתה צריך להעמיד פנים שלא קורה שום דבר.

בוקסי: כן.

רחלי: לא, אני? אני לא… הילד שלי נעלם, אין לי מושג. אבל עכשיו החלטנו כאילו שאנחנו מבעירים את הילד.

בוקסי: כן.

אריאל: זהו, אז אני תוהה, כי כשאני… אני אגיד לך מה, איך הראש שלי עובד. אני כש… כבר כשאומרים לי מלחמה בצפון, זה עושה לי אסוציאציות של משחקי הכס. כי שם גם כל הזמן היה את העניין בצפון עם ה-walkers והזה.

בוקסי: כן, ה-walkers.

אריאל: ואז אתה אומר לי, גם משתמשים עכשיו בבליסטרה ובחצים עם זה, אז אני אומר, אה, אוקיי, מישהו בצה"ל חושב כמוני.

רחלי: כן.

אריאל: כן, זה כמו משחקי הכס.

רחלי: כן.

בוקסי: כן.

אריאל: יאללה, הולכים על זה.

בוקסי: גם מה, הלבנונים יגידו, 'וואי, ישראלים, מה הם עשו לנו, ירו עלינו חץ וקשת, ירו עלינו בליסטראות', זה כאילו נשמע לא אמיתי, זה נשמע…

אריאל: אם גם זה פשע מלחמה, אז בואו. אז בואו, לא נלחם וזהו, אוקיי? כנראה שאתם פשוט לא רוצים מלחמה, אוקיי?

בוקסי: כן, כן. כאילו, מה הגבול? מה תתנו לנו לירות עליכם? את זה גם אי אפשר לירות עליכם?

רחלי: כן, בואו בואו נסגור את זה במלחמת כריות וזהו.

בוקסי: בדיוק, זהו, באמת.

רחלי: בכיכר רבין. אתם זוכרים שבשנות ה-2000 היו עושים כל מיני מלחמות בכיכר רבין?

בוקסי: כן.

רחלי: של בועות, של כריות, של…

אריאל: אני כל כך התרגשתי מהמלחמת כריות הזאת. באתי בכזו התלהבות.

בוקסי: כן.

אריאל: קודם כל, הטעות הראשונה שלי הייתה שהבאתי את כרית הסבקווה שלי, היוקרתית מערוץ הקניות.

רחלי: מה זה, כרית אורטופדית או…

אריאל: כן, כרית אורטופדית.

רחלי: מקני במבוק?

בוקסי: זה כבד, זה ממש כבד כרית כזאת, כן.

אריאל: זו הייתה טעות ראשונה. הטעות השנייה, שבאתי עם משקפיים. והנחתי שמלחמת כריות, אף אחד לא ייפגע.

בוקסי: בטח לא מישהו עם משקפיים.

אריאל: כן.

רחלי: זה היה אינטנס?

אריאל: לא כזה אינטנס, פשוט נשברו לי המשקפיים על השתי דקות הראשונות, ואז אמרתי, אין לי כוח לזה, ביי, איבדתי את החשק.

בוקסי: כן.

רחלי: אבל בגלל זה אתה, יש לך כאילו פוסט טראומה, רק ממלחמת כריות?

אריאל: כן.

רחלי: כל פעם שאתה רואה כרית, אתה כזה, 'לא, לא', מתהפך במיטה.

[צוחקים]

אריאל: כן, בגלל שהשינה שלי כל כך טרופה, אני לא אוהב כריות.

רחלי: אני, אגב, תוהה מתי כבר נדלג על כל הקשקושים האלה של טרבושות ובליסטרות ורוגטקות, וכאילו פשוט נגיע לדבר האמיתי.

בוקסי: נו.

רחלי: סוס טרויאני.

אריאל: נכון.

רחלי: כבר חזרנו אחורה לנשקים האלה, בואו פשוט נשאיר על גבול לבנון קערה ענקית של חומוס מתנה. והם מתלהבים, מכניסים אותה פנימה לחאפלה.

בוקסי: כן.

רחלי: על הניגוב הראשון קופצים החוצה אלף חיילים ומחסלים את כולם.

בוקסי: אפשר גם להכניס אותם לתוך הפלאפלים, שירוצו בתוך הפלאפל.

רחלי: כן.

אריאל: או שבונים חמור טרויאני, ואיך שהם באים לזיין את החמור. [צוחק] אנחנו קופצים החוצה. תראי, יש את הפתגם הידוע, שאני לא יודע במה ילחמו במלחמת העולם השלישית, אבל ברביעית יילחמו במקלות ואבנים.

בוקסי: נכון.

אריאל: מי אמר את זה? איינשטיין? אז עכשיו הוא יצא דביל. כי הנה, עוד לא הגיע מלחמת העולם השלישית, וכבר אנחנו בחיצים בבליסטראות. עד מלחמת העולם השלישית, אנחנו כבר נעבור לזרוק חול אחד על השני. אנחנו נשכח איך משתמשים בכלים.

בוקסי: נכון.

אריאל: היית אופטימי, מלחמת העולם הרביעית, זה המקלות ואבנים.

בוקסי: נתת לנו הרבה קרדיט.

אריאל: כן.

בוקסי: כן.

רחלי: אז הנושא הבא. הליכהליגולגלג.

אריאל: גלגלגל.

רחלי: זה הנושא.

בוקסי: הגלגול של קפקא? וואו, כן.

אריאל: כן.

רחלי: הליכוד ניסה לקדם השבוע את חוק הרבנים. כאילו בגלל שגנץ פרש והוא זה ששם וטו על החוק הזה, אז כאילו, ברגע שהוא יוצא, כולם מתחרעים. 'יש! הוא לא פה!'

אריאל: אפשר להוציא את הזין.

רחלי: כן, אפשר להעביר את החוק שהוא לא אוהב.

אריאל: הבנות לא פה.

רחלי: כן, בדיוק.

אריאל: אפשר לדבר מגעיל.

רחלי: אז זהו, אז חוק הרבנים, זה בגדול זה חוק שנותן לרבנות הראשית ולמשרד הדתות את הסמכות לבחור רבנים במקום הרשויות המקומיות ולמנות רבנים רשמיים גם לשכונות. זאת אומרת ש…

בוקסי: כן, כן.

רחלי: כל שני רחובות יהיה רב ראשי מכובד.

אריאל: למה לא לבתים כבר ספציפיים? כל בית צריך רב.

בוקסי: נכון.

רחלי: כן. ויש הרבה כעס על החוק הזה, כי זה בדיוק הזמן שצריך את התקציבים של רשויות מקומיות בגלל שיש את כל המפונים, הקורבנות של המלחמה.

אריאל: מפונים שמפונים.

רחלי: ונחוץ למלחמה בצפון.

בוקסי: ואנחנו לקראת משבר כלכלי גדול.

רחלי: כן, אז…

אריאל: משבר שמשבר…

בוקסי: בדיוק.

רחלי: אז ראשי הערים כעסו על החוק הזה, גם ראשי עיר שהם אנשי ליכוד, אגב, זה לא היה עניין ליכודי. ואפילו באופוזיציה…

בוקסי: אוקיי.

רחלי: ואפילו בקואליציה עצמה, חברי הכנסת טלי גוטליב ומשה סעדה כל הזמן אמרו, "זה לא יפה, זה לא הזמן לחוק הזה, אנחנו נגד". הם אפילו הדליפו צילום מסך מהוואטסאפ שלהם, שבו הם אומרים, "זה לא יפה, אנחנו נגד זה".

אריאל: אה, משם ציטטת את זה.

רחלי: זה לא הזמן. אה עעהה.

[צוחקים]

בוקסי: כן.

אריאל: כן.

רחלי: גיף של סנופי.

[צוחקים]

רחלי: אז פשוט העיפו אותם מהוועדה.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: אני אוהבת את זה שכשיש הצבעות ואתה רואה שלא יצביעו לך, אז אתה אומר, אוקיי, אז פשוט תעיפו אותם מההצבעה.

בוקסי: מה המשמעות של כנסת? אין משמעות לחברי כנסת, כן.

רחלי: כן, וגם שמחה רוטמן אמר להם בוועדה, "תתביישו שעל זה אתם עושים בלגן. שלושה חודשים דשדשנו ברפיח ושתקנו, אז על חוק הרבנים נשבור את הכלים". כאילו הוא אומר, אנחנו כבר קודם היינו גרועים.

בוקסי: כן.

רחלי: מה, נזכרתם עכשיו? יא צבועים.

אריאל: כבר סוף הסרט, עכשיו אתם נזכרים? אנחנו הרעים.

רחלי: אז בסוף ביבי לא הצליח לגבש רוב לחוק הרבנים.

בוקסי: ודחו את החוק.

רחלי: ודחו את החוק. אז אכן אין.

אריאל: אז לשכונה שלנו אין רב עכשיו?

רחלי: אין רב. לכל העיר שלנו, נראה לי, בתל אביב, אין רב.

בוקסי: יש.

רחלי: יש רב ראשי בתל אביב?

בוקסי: העיר עצמה ממנה פשוט. במקום שיכפו על העיר רב, שכנראה לא יהיה…

רחלי: זה איזה רב סטלן כזה, תל אביבי.

בוקסי: כן, כן, בדיוק.

אריאל: זה נירו לוי?

רחלי: כן.

אריאל: נירו לוי הוא הרב של העיר תל אביב?

רחלי: בדיוק.

אריאל: יפה, סבבה, אני זורם.

בוקסי: אז כן, מקום שיכפו עלינו את הרב וכי במקום שיכפו על תל אביב רב יותר שמרן, נגיד את זה ככה.

אריאל: רב יהודי.

רחלי: כן, צריך רב שמתאים לכל עיר.

בוקסי: לצביון של העיר, בדיוק.

רחלי: בדיוק, הצביון שלנו זה להרים פצועות מהבלוק.

בוקסי: כן, בדיוק, בדיוק. אבל וואי, החוק הזה עושה עכשיו בלאגן לא קטן בכלל בקואליציה, כי עכשיו כולם מתחילים לעשות שרירים על ביבי. כל אחד מנסה עכשיו להשיג את מה שהוא רוצה, כי מבין שאפשר למתוח אותו. אז עכשיו…

רחלי: עכשיו הם מבינים שמבינים שאפשר למתוח אותו?

בוקסי: בדיוק, כי עכשיו אין את גנץ. גנץ הטיל על זה וטו, גנץ עזב, אז עכשיו התחיל הגנון. דרעי אמר שהממשלה הזאת זו הממשלה הכי גרועה שהייתה לחרדים אי פעם. הידעתם?

רחלי: אנחנו כל הזמן על זה חשבנו שזו הממשלה הכי גרועה שהייתה אי פעם, אבל לפחות היא טובה לחרדים.

בוקסי: בדיוק.

רחלי: זה הנקודת אור ה… נקודת אור היחידית.

אריאל: אם אף אחד לא אוהב את הממשלה הזאת, אז באמת, בואו נפרק אותה.

רחלי: כן, אז מה אנחנו עושים פה?

בוקסי: נשמע שהממשלה הזאת צריכה להתפרק, חברים.

רחלי: כל הזמן הזה אמרתי, לפחות החרדים נהנים. זה הדבר היחיד שמרגיע אותי, לדעת שיש מישהו פה שנהנה.

אריאל: אבל אני אוהב שדרעי אמר שזו הממשלה הכי גרועה לחרדים, כי זה כמו שרפי, לרפי נהיה איזה קטע עכשיו, כשקורה לו משהו טוב, הוא אומר, "זה היום הכי טוב בחיים שלי". וכשקורה משהו רע, לא משנה כמה קטן ולא משנה כמה כיף היה לו לפני זה, "זה היום הכי גרוע בחיים שלי".

רחלי: עכשיו שתבין,

אריאל: קיבלתי מכה ברגל.

רחלי: זהו, לא, זה 'קיבלתי סוכריה, זה היום הכי טוב בחיים שלי'. הסוכריה נגמרה, זה היום הכי גרוע בחיים שלי.

אריאל: הוא בוכה את זה, כאילו הוא באמת מאמין בזה.

בוקסי: כי זה היה היום הכי טוב שלו וכרגע נגמרה הסוכריה, אז זה הגיוני מאוד. אני מאוד מבין את השפל הזה.

אריאל: תראה, לרפי ספציפית היו מעט מאוד ימים בחיים.

בוקסי: כן…

רחלי: זהו.

אריאל: הוא עוד יכול לעשות את האומדן הזה.

רחלי: זה גם פרופורציות אחרות, כי כשלך קורה משהו רע, אתה אומר, "אוקיי, קרה לי עכשיו משהו רע, אבל אני אחיה עוד 40, 50 שנה, מתי שהוא אני אעשה דברים נוספים". הוא מבחינתו קיים רק היום ואולי חצי מחר.

אריאל: את חושבת שאני אחיה עוד 40 שנה?

[צוחקים]

אריאל: וואו. זה אופטימי. אפילו אני לא חושב את זה.

בוקסי: אני אתן דוגמא, נגיד. הקבוצה שלי, הבוסטון סלטיקס, לפני שנתיים הפסידה בגמר האליפות ולכן היא הייתה הקבוצה הכי גרועה אי פעם. ועכשיו שהיא לקחה את האליפות, היא הייתה הקבוצה הכי טובה אי פעם.

רחלי: זה באמת מטומטם.

בוקסי: נכון, אבל ככה זה, ככה זה.

רחלי: אם לחזור רגע לחוק הרבנים.

בוקסי: כן, כן, כן.

רחלי: חוק הרבנים, שגם ימנים ואף ליכודניקים, ואף ליכודניקים שבקואליציה שונאים אותו.

בוקסי: כן.

רחלי: זה כאילו חוק שכל תכליתו, זה מרגיש כאילו רוצים שנשנא חרדים. כאילו, הממשלה ממש רוצה. כל פעם אנחנו אומרים, זה מרגיש, כאילו, כל פעם אנחנו אומרים, "טוב, די, זה לא פייר. החרדים הם אנשים נחמדים, יש להם שירים מצחיקים, והם לובשים כובע משועל, בואו נחיה איתם בסבבה." ואז באה הממשלה ואומרת, 'אגב, חוקקנו חוק הבוקר, שכל יום חרדי חייב לשבת עליכם ולהפליץ עליכם'. אנחנו כזה, "מה, אני לא רוצה שחרדי יפליץ עליי." והם ישר כזה 'היי, היי, היי, מה זה שנאת החרדים הזאת? את שומעת את עצמך? אני לא רוצה שחרדי יפליץ עליי? מה זה פה, ה"דר שטירמר"? מה, את גבלס? ככה בדיוק השואה התחילה'. וכאילו, אתם אלה שמחוקקים חוקי פלוצים. אני בסך הכל קניתי מטהר אוויר, איך אני יצאתי הרעה פה?

בוקסי: כן, לא ברור, ממש לא ברור.

אריאל: אבל אני עדיין יכול להפליץ עלייך, נכון?

בוקסי: כן.

רחלי: בסדר, אבל אתה משפחה.

אריאל: לא היית מחוקקת חוק סביב זה.

רחלי: כן, בדיוק.

אריאל: זה יותר…

רחלי: זהו.

אריאל: מה שבינו לבינה.

רחלי: כן.

[צוחקים]

רחלי: בין אדם לחברו.

אריאל: בדיוק, בין אדם לחברו, לא בין אדם למקום.

בוקסי: אני אצא להגנת החרדים.

אריאל: למה?

בוקסי: ואני אגיד שלדעתי גם פה, דרעי מייצג איזה קבוצת עסקנים חרדים, שכנראה שזה הדבר הזה שהם רוצים, יש להם, אני לא יודע, התפרסם היום, ראיתי בטוויטר עץ אילן יוחסין, של דרעי או של אליהו, הרב אליהו, אחד מהם, וממש רואים איך לכל אחד מהם יש משרה בתור רב. באמת, ממש רואה כאילו אבות, אבות, ילדים.

אריאל: איך זה לטובתם? אתה פשוט מתאר שחיתות.

בוקסי: לא, אז אני אומר, אז יש לך קבוצה מאוד מאוד גדולה, כנראה של משפחה אחת גדולה, אני מניח, שדואגת לכולם לג'ובים.

אריאל: אתה אומר, זה לא כל החרדים, זה רק משפחה אחת מאוד גדולה.

בוקסי: לי נשמע שזה משפחה מאוד מאוד גדולה.

אריאל: בוקסי, תן לי לגלות לך משהו.

בוקסי: כן.

אריאל: כל החרדים הם די משפחה אחת גדולה.

בוקסי: אולי.

רחלי: לא, תן לי לגלות לך משהו.

בוקסי: כן.

רחלי: זה ככה היה בתורה גם, מי היו הלויים בבית המקדש.

בוקסי: נכון, נכון.

רחלי: כל המשפחה של אהרון, הם בסך הכול מנסים להמשיך את התורה.

בוקסי: נכון, נכון, זה עניין שאתם,

רחלי: מה אתה חושב, שיתנו לכל מיני איציק ושלומקה וחיים להיות כוהנים?

בוקסי: אז רק חשוב להם לפרנס את קרובי המשפחה שלהם, זו כל המשמעות של החוק הזה.

אריאל: אתה אומר, בסך הכל, הם אנשי משפחה.

בוקסי: בדיוק. הם דואגים לערך המשפחה, זה הערך הכי מקודש.

אריאל: אנחנו האשכנזים הקרים.

בוקסי: כן.

אריאל: החילונים, הריקים, האינדיבידואלים, לא מבינים את זה. אנחנו לא דואגים למשפחה, אנחנו מצידנו שהמשפחה שלנו תשרף, שימצאו ג'וב בעצמם.

בוקסי: בדיוק, מתי סידרת לאחותך ג'וב?

רחלי: נכון.

בוקסי: מתי אתה סידרת לאח שלך ג'וב?

אריאל: אף פעם.

בוקסי: אף פעם, בדיוק.

אריאל: נכון.

בוקסי: למה לא לסדר להם ג'ובים? ג'ובים טובים. נשמע לי טוב.

אריאל: רחלי, שמעתי שיש לך עכשיו משרה מלאה ב"פודיום". בבקשה, סדרי לכל המשפחה.

בוקסי: תסדרי לרפי איזה משהו פה ב"פודיום".

רחלי: כן.

אריאל: רפי יושב כל היום בגן, שורף כסף.

בוקסי: נכון, בדיוק.

אריאל: שיתחיל להכניס קצת.

רחלי: שיתחיל לשחק פה.

אריאל: כן, בדיוק. בדיוק.

רחלי: "הפודיום" צריכים, יש להם משרה מלאה למישהו שישחק לגו.

אריאל: שבוע שעבר הוא השתתף בפודקאסט. בבקשה, להוציא משכורת.

בוקסי: נכון, נכון.

אריאל: ולהוציא תלוש.

בוקסי: הגיע הזמן.

רחלי: אני יכולה להגיש עכשיו דרישת תשלום על רפי, על הפרק הקודם?

בוקסי: אני בטוח שכן.

רחלי: יש לציין שהוא גרם לנו לבעיות סאונד מאוד חמורות.

בוקסי: אז אפילו צריכה עליו יותר כסף, בדיוק.

רחלי: אה, כן?

בוקסי: כן, כדי לכפות על כל הבעיות הטכניות, ברור. מה זאת אומרת?

רחלי: אוקיי, אוקיי.

בוקסי: טוב, אז החל משבוע הבא, רפי עובד ב"פודיום". בסדר גמור.

רחלי: אין ברירה. צריך מאמץ משפחתי.

אריאל: יש לו נו-שואו, כמו שקוראים לזה בסופרנוס.

בוקסי: כן, כן.

אריאל: יפה.

רחלי: החוקים האלה שיש לנו, כמו עם החוק הגיוס, שבסופו של דבר, אנחנו לא רוצים לשנוא חרדים עד כדי כך. זה לא מה שמעניין אותנו.

בוקסי: כן.

רחלי: אבל הנציגים שלהם כל הזמן מביאים לנו את הסעיף, וצריך להגיד להם, חבר'ה, תגידו לנציגים שלכם להרגיע. הם חושבים שהם עושים לכם טובה, אבל הם גורמים לכם להיראות רע. כאילו זה כמו אמא שמגיעה לטיול השנתי של הבן שלה, מתחילה כזה, "הבאתי לך גזר פרוס וקרם הגנה ועכשיו אני אקנח לך ת'אף מול כל החברים שלך, ואז אני אכריח אותם לשחק איתך בכוח."

בוקסי: כן.

רחלי: וכאילו, את אולי חושבת שאת עוזרת לבן שלך, אבל בתכלס את הופכת אותו לילד הכי שנוא בכיתה. 'לא, לא, לא, יהלי שלי לא יכול לשחק איתך בכדורגל, הוא חלש ושברירי מדי, ובטח יעשה על עצמו קקי באמצע'. 'לא, אמא, מה שיעזור לי זה לשחק כדורגל עם כולם ולהשתתף איתם באותם דברים. לא לשבת בצד עם ספר תורה בזמן שאת מורחת עליי אלוורה עם מגבון.'

בוקסי: נכון, נכון.

רחלי: חרדים, תגידו לנציגים שלכם, 'תודה רבה שאתם נלחמים למעני, אבל מספיק לי רק רב אחד בעיר שלי, מתושבי העיר גם שיהיה ומספר קטן של פטורים לבחורי הישיבות, עם השאר אני אסתדר בעצמי כמו כולם, ואם אני פצע בכדורגל, בסדר, זה המחיר של להשתתף במשחק.'

אריאל: בדיוק.

רחלי: כולם נפצעים, אני עם כולם.

בוקסי: אני איתך, רחלי.

רחלי: מה אתה חושב?

אריאל: מאז שהתחלת לעבוד ב"פודיום", הכל אצלך זה כדורגל.

בוקסי: יורו יורו.

רחלי: נכון. אני לא יודעת איך הגיע כדורגל לפה.

אריאל: קצת עולמות דימויים אחרים. כל יום יושבת בבית, רואה את המשחק עם פיצוחים כל היום.

בוקסי: אומרת לך, רונלדו, רונלדו, תביאי לי את הבירה, רונלדו.

אריאל: אני, שניה מנסה לנקות את הסלון, לעשות ספונג'ה, 'אתה מסתיר את הטלוויזיה'.

רחלי: אתה באמת מסתיר, אני לא רואה את רונלדו.

בוקסי: נכון.

אריאל: בסדר, אני צריך לסיים לנקות את הפיצוחים שאת מתיזה על הרצפה.

בוקסי: כן, נכון, נכון.

רחלי: אני לא יכולה לשמוע על היורו.

בוקסי: היא רוצה לראות את אמבפה ולשים פיצוחים בפה. מה הבעיה? אני לא מבין. אין לי יותר שמות, זהו, זה השמות שאמרת. אין לי מושג חוץ מזה.

רחלי: אמרתי גם הארי קיין, יש איזה…

בוקסי: אה, הארי קיין זה שם אמיתי, נכון.

רחלי: כן.

בוקסי: כן, אוקיי.

רחלי: אבל כל פעם שאתם, אבל כל פעם שאנחנו מבקרים חרדים בגלל החוקים שלהם, אז כאילו ישר קופצים עלינו עם הטענה של אנטישמיות, ושזה כמו ב"דר שטרימר", כל מקום ב"דר שטרימר". זה כמו שהיה השבוע הקריקטורה של שי צ'רקה, ראיתם בטוויטר?

בוקסי: כן. אבל שמה היה?

רחלי: שהוא כאילו, הוא קריקטוריסט שהוא ימני ודתי, מתנחל, לא חלילה שמאלן או קיבוצניק.

אריאל: אבל גם לא חרדי.

רחלי: או משפחת חטופים. בסדר, אבל אני אומרת, אתה לא יכול לחשוד בו בשנאת דת, בשנאת מה, ישראל, לא יודעת. אז הוא, כביקורת על חוק הגיוס, הוא צייר קריקטורה מזה סולידית. כאילו, רואים שם חיילים נושאים אלונקה, ועל האלונקה יש חרדי שאומר, "אל תדאגו חבר'ה אני מתפלל לשלומכם". שזה באמת הטייק הכי סולידי ועדין שאפשר לתת בביקורת על חוק הגיוס הזה, זה פשוט מילולית להגיד, החרדים לא נכנסים איתנו מתחת לאלונקה כי הם מאמינים שהתפילה שלהם מגינה עלינו. כאילו, זה בקושי ביקורת, זה תיאור מדעי של הסיטואציה.

אריאל: ראיתי שאנשים אמרו שזה אנטישמי, כי עשו לו אף גדול. עכשיו, שי צ'רקה מצייר לכולם אף גדול.

רחלי: כן, זו קריקטורה.

בוקסי: כן, שי צ'רקה זה אנטישמי לא קטן, איי, איי, איי.

רחלי: זהו, מלא ימנים כתבו לו, "קריקטורה אנטישמית, תתבייש לך, זה "דר שטרימר", זה גבלס, זה היטלר".

אריאל: הבן אדם עשה את הקומיקס "באבא".

רחלי: כן.

אריאל: חבר'ה, אנטישמי הוא לא.

רחלי: ושרי רוט, אתם מכירים את שרי רוט?

בוקסי: כן,

אריאל: מי לא מכיר את שרי רוט?

בוקסי: זה ערוץ 13, כן.

רחלי: כן, אז היא כל כך הזדעזעה מהקריקטורה של צ'רקה, שהיא אמרה בפינה שלה בערוץ 13, היא אמרה, "וואלה, נראה לי עדיף למסור שטחים, אוקיי? אנחנו החרדים לא אמרנו את זה עד עכשיו, אבל עכשיו כשאני רואה שהציונות הדתית מעצבנת אותי, אז תדעו לכם שכדאי למסור שטחים כי זה יביא שלום".

בוקסי: אוקיי, אז…

רחלי: זה עד כמה היא נעלבה, אוקיי?

בוקסי: כל כך נעלבתי שנהייתי שמאלנית, כאילו, וואט דה פאק?

רחלי: היא יודעת שזה מה שיעצבן את הימנים הדתיים.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: היא כאילו מודה בזה שעד עכשיו לחרדים לא ממש אכפת…

בוקסי: כן, אין אג'נדה.

רחלי: מארץ ישראל.

אריאל: אנחנו נגיד מה שתרצו בשביל כסף.

בוקסי: כן.

אריאל: אין לנו עקרונות או ערכים.

בוקסי: מאוד מעניין, מאוד מעניין.

אריאל: תשלמו לנו, נגיד מה שאתם רוצים, אנחנו זונות. כן.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: וגם ממה הם נעלבים כל כך, זה קריקטורה באמת על כלום. ובזמן הזה בעיתונים חרדים מראים בקריקטורה שלהם של חרדים, את החילונים בתור חזירים נרקומנים עם מזרק הרואין בעין, עושים גרפיטי על תינוק ואונסים את סבתא שלו, אבל שבחור חרדי יגיד להם, 'היי, חבר'ה, אני גם אוהב תורה, אבל אולי אתם רוצים טיפ טיפה לעזור לי עם הצבא, כן?' לא, זה גבלס.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

25 views0 comments

Comments


bottom of page