רחלי, אריאל ובוקסי הגיעו למוזיאון חיפה לאמנויות ללייב בהפקת ליין 'הסירופ'. למה צריך לחגוג את פורים השנה, ירידות על חיפאים (כי חייב), מה יש לנו להגיד על המהלך המבריק של סטפן לגר, חיבוק גדול לבן זיני - מאיתנו ומצה"ל, וספר הג'ונגל חוזר! צוות "הפעם הגזמתם" עוזר לנסות למצוא את מוגלי הבא
תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/03/2024.
בוקסי: אני חושב כמוך…
אריאל: זה נשמע כאילו היא יכלה לכתוב את השיר פתיחה של הפודקאסט. [צוחק]
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: בדיוק מה שאני גם חשבתי.
אריאל: אם אתם מבינים למה אני מתכוון. ואני מתכוון שהיא כותבת כמו אתיופית.
[בוקסי צוחק צחוק מתגלגל, צחוקים מהקהל]
רחלי: אוי ואבוי.
בוקסי: אני מסכים איתך לגמרי, אני גם חשבתי את אותו הדבר. אבל ככה זה שרה שצריכה להשתמש בכלים, בכל הכלים שיש לה כדי להיות שרת מודיעין.
רחלי: כלי ביג דאטה, כן.
בוקסי: זה הוכחה לזה שהיא יודעת להשתמש בכלי אחד ספציפי בצורה…
אריאל: היא קראה אייטם בוואלה על ChatGPT, לחצה על הלינק.
בוקסי: כן, בדיוק.
אריאל: והנה, הטכנולוגיה בידינו עכשיו.
רחלי: כן, לא, היא מבינה במדעים כמעט כמו שאנחנו מבינים במדעים ועשינו את האייטם הקודם.
בוקסי: לי יש תואר.
רחלי: אני חושבת, משרד המודיעין, לפני זה משרד ההסברה, שגם נסגר, אני מתחילה לחשוב, זה כמעט כאילו המשרדים האלה, לא היינו צריכים אותם מלכתחילה!
בוקסי: יש מצב. יש מצב.
רחלי: מה זה הביטולים האלה?
בוקסי: כן, מה עם משרד המורשת? משרד חשוב!
רחלי: לא, זה לא…
בוקסי: משרד חשוב.
רחלי: לא, כן, זה חשוב.
בוקסי: עמיחי אליהו.
רחלי: אחרת מאיפה נדע מאין הגענו?
בוקסי: נכון.
רחלי: נעשה תזכורת בטלפון. משם.
בוקסי: נכון, חשוב מאוד.
אריאל: אגב, אין GPS עכשיו.
רחלי: [מצחקקת] אה, נכון, אז בטח…
אריאל: הדבר היחיד שנשאר לנו זה המורשת.
[בוקסי ורחלי מצחקקים]
רחלי: נכון, בשביל להזכיר לנו מאיפה באנו.
אריאל: פה בחיפה מנווטים לפי המורשת, את יודעת?
[רחלי ובוקסי צוחקים, צחוקים מהקהל]
רחלי: אז אתם מבינים, ביבי ממנה עכשיו את גילה גמליאל לשרת המדע ואחר כך הוא מתלונן שאנשים סביבו לא מספיק יודעים אנגלית.
בוקסי: כן, כי הוא אמר השבוע…
רחלי: כאילו, אבל אתה…
בוקסי: כאילו, הוא אמר השבוע…
אריאל: זה מה שהוא אמר?
רחלי: כן, הוא אמר השבוע, הוא התלונן שאין אנשים מספיק חכמים סביבו.
בוקסי: אין סביבו אנשים שיודעים לבנות משפט…
אריאל: זה מה שאנחנו אמרנו כל הזמן!
רחלי: כן!
בוקסי: הוא גרם לזה גם בעצמו. הוא גרם לזה! השבוע גם העיפו את אילון לוי בגלל איזה ציוץ.
רחלי: שיודע אנגלית!
בוקסי: בן אדם שיודע לדבר אנגלית, הם העיפו אותו.
רחלי: כאילו, זה כמו שאני אמנה את רפרף בן הארבע שלנו להיות אחראי על ההוצאות בבית שלנו, ואז אני אתפלא שכל הבית מלא ב-600 בובות של פוקימון ואין לנו חשמל.
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: זה כמו שאני אתלונן שבוקסי אומר "אוי ואבוי" אחרי כל בדיחה שלי. למה ציפיתי?
רחלי: כן, בשביל זה הבאנו אותו.
בוקסי: אוי ואבוי.
אריאל: כן, בדיוק.
[מחיאות כפיים מהקהל]
רחלי: בוקסי!
קריאות מהקהל עם מחיאות כפיים: בוקסי, בוקסי, בוקסי!
בוקסי: היי, תודה.
רחלי: יש לו תואר ברפואה, מסתבר.
בוקסי: מדעי הרפואה.
רחלי: מדעי ה… [מצחקקת]
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: למה שלא תלמד כבר רפואה וזהו?
בוקסי: לא רציתי.
רחלי: רגע, זה משהו נפרד?
בוקסי: כן, זה משהו נפרד. זה תואר…
רחלי: במדעי הרפואה?
בוקסי: זה תואר רמאות כי כל התואר שלי היום הם רופאים, סבבה? כולם אחר כך המשיכו למסלול רפואה, חוץ משתיים שהפכו להיות אפידמיולוגיות, שניים שהפכו להיות וטרינרים ואני.
רחלי: אבל למה לקרוא לזה תואר?
בוקסי: כי זה תואר, אתה מסיים תואר של זה, ואז אתה ממשיך ל…
רחלי: לא, אתה מסיים תואר כשאתה יודע…
בוקסי: פרה-קליני, פרה-קליני.
רחלי: מה אתה יודע ברפואה? תגיד עכשיו משהו ברפואה.
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: [מגמגם] אה…
רחלי: אתה רואה? עכשיו אני…
בוקסי: כן?
רחלי: מתה עכשיו.
בוקסי: כן.
רחלי: אני נחנקת.
בוקס: בסדר, אני רופא מחקרי.
רחלי: אני קוראת לך, ואתה אומר… מֶה מֶה מֶה [נשמע כמו משאית שנוסעת ברוורס]
בוקסי: מה אני, משאית? אבל לא, אני…
אריאל: זה כמו הסצנות האלה בסרטים ששואלים "יש רופא בקהל?" וכמו שאני אגיד "יש לי תואר במדעי הרפואה".
[בוקסי צוחק]
רחלי: כן!
אריאל: אני לא יכול להציל אותו, אבל אני יכול להסביר לכם למה הוא…
בוקסי: כן, זה זה.
רחלי: זה כמו שאתה במטוס באותו זמן ואתה מגלה שהטייס שלך יש לו תואר ב"מדעי הטיסה".
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: [צוחק] זה זה!
אריאל: עקרונית, אני יודע למה המטוס עף. אני לא יודע להטיס אותו בעצמי.
[בוקסי צוחק]
רחלי: אני יודע לצייר מטוס, זה כזה… זה כמו איקס.
בוקסי: אז זה בדיוק…
אריאל: הוא עף עם הכנפיים, נכון?
בוקסי: אוקיי.
אריאל: כן.
בוקסי: בקיצור, זה זה. אל תקראו לי בטיסה…
רחלי: זה כמו שהוא אומר 'הייתי קצין בצבא'.
אריאל: כן.
רחלי: קצין! היית קצין משאבי אנוש. אדוני, אתה תייקת.
אריאל: הוא היה קצין במדעי המלחמה.
בוקסי: אני… כקצין…
אריאל: הוא לא יודע להילחם.
בוקסי: אני יכול להגיד שכקצין בצה"ל יש לי יותר כישורים מאשר בתור היותי בוגר תואר מדעי הרפואה, סבבה? זה, ככה אני אסכם את זה.
אריאל: כלומר, אתה יותר טוב בלקחת חיים מאשר לתת חיים.
[רחלי צוחקת, צחוקים מהקהל]
אריאל: זה מה שאתה אומר.
רחלי: Aren't we all?
אריאל: אוקיי. יפה.
בוקסי: נסגור את הדיון ככה.
רחלי: אני רק רוצה להוסיף לדיון הזה…
בוקסי: אוי, לא. אז אני לא רוצה לסיים את הדיון ככה!
רחלי: כל הקורות חיים של בוקסי זה בעצם דף מאכזב כזה. אתה קורא כזה: "וואו רופא? אה לא. וואו קצין! אה לא. רק סטודנט".
אריאל: אני מאמין שכולנו נמצאים איפשהו על הספקטרום בין רוצח לרופא. באמצע נמצאים האנשים שהם לא לקחו חיים והם לא נתנו חיים.
רחלי: הם למדו מדעי החיים.
אריאל: כן, למדו מדעי החיים. ואז אני אומר, בוקסי…
בוקסי: אני ממש באמצע של הספקטרום…
אריאל: אתה מבין שאתה יותר קרוב לרוצח… לא שרצחת מישהו.
בוקסי: אוי אוי אוי… מה, אבל הייתי ג'ובניק קטן ומסכן.
אריאל: בסדר, אבל תרמת… היית בורג קטן במכונה רצחנית.
בוקסי: תרמתי למפעל, אתה אומר.
אריאל: כן.
רחלי: טוב, נעבור לנושא הבא.
בוקסי: סיכמנו את זה, תודה רבה.
רחלי: נראה שריסקנו את בוקסי מספיק. אבל בנות, הוא עדיין פנוי.
בוקסי: כן, אני גם מרחם על עצמי כשאני לבד. אוקיי, יאללה, בוא נמשיך. כן.
רחלי: טוב, הזמר… זמר? לא יודעת.
[בוקסי צוחק]
בוקסי: נו?
רחלי: מה הוא? סטפן לָגֶר.
[בוקסי מצחקק, צחוקים מהקהל]
בוקסי: לָגֶר?
רחלי: לָגֶר (במלעיל), לָגֶר (במלרע)? לא יודעת.
[צועקים מהקהל איך מבטאים את השם שלו]
בוקסי: אוי, איזה מזל שמתקנים אותנו.
אריאל: ויטלי, בוא תסדיר בבקשה את הנושא הזה, איך קוראים לו?
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל. ויטלי מדבר מהקהל, לא ברור מה אומר]
בוקסי: מה, ויטלי… סמכנו עליך. סטפן לגור, Le Ger (במבטא צרפתי).
רחלי: סטפן… אני אקרא לו משה.
בוקסי: אוקיי.
[צחקוקים בקהל]
רחלי: הבדרן משה חשף באינסטגרם שיש לו ילד בן שבע בשם כריס. הוא פרסם תמונות שלו באינסטגרם וכתב: "אני גאה בך על כל מה שעברת, איך התבגרת והשתנת. חשוב לי שתהיה לך ילדות שקטה ורגילה כמו שהייתה לי". אבל מאוחר יותר התברר שזה שקר, שאין לו ילד…
אריאל: הוא לא מאחל לו ילדות שמחה וזה?
[בוקסי ואריאל צוחקים, צחוקים מהקהל]
רחלי: שאין לו ילד כלל, זה היה תעלול יח"צ.
בוקסי: וואו, וואו.
רחלי: והרבה אנשים כעסו מאוד, הם כנראה כבר כל כך התרגשו ש'וואו, יש לסטפן ילד, איזה כיף!' ואז הם גילו שזה לא נכון, והם היו נורא עצובים והרגישו מרומים. גורמים בתעשייה אמרו שזה 'נואש ושפל ונוראי מה שהוא עשה'. קארין ארד גם כתבה: "במדינה שבה ילדים הם דבר קדוש ופוריות היא חתיכת טריגר, לא יסלחו לו על זה ששיחק בנושא כל כך רגיש והקים עליו את איגוד הנשים העקרות…" [צחוקים מהקהל] כאילו, הוא העליב את הנשים העקרות שיש להן איגוד, מסתבר.
בוקסי: כן.
רחלי: הפגישות הכי כיפיות בעולם מתרחשות באיגוד הזה.
[בוקסי ורחלי צוחקים, צחוקים מהקהל]
אריאל: זה כזה "היי, מה זה, את בהריון? לא. ואת? לא"
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: אוי, אוי, אוי.
רחלי: אני סתם שמנה.
בוקסי: אוי ואבוי, די כבר.
רחלי: זה השלט כניסה של האיגוד, "כולנו סתם שמנות".
[רחלי ואריאל צוחקים, צחוקים מהקהל]
בוקסי: איך קוראים לבן?
רחלי: כריס, אבל הוא לא בן!
בוקסי: לבן במרכאות… אה, אוקיי…
אריאל: רגע, זה יותר מורכב. האם יש ילד שקוראים לו כריס שסטפן לגר מאחל לו ילדות מאושרת, הוא פשוט לא הילד של סטפן לגר, אלא סתם ילד שסטפן (במלרע) באקראיות מאחל לו ילדות מאושרת.
רחלי: (במלעיל) סטפן, סטפן.
אריאל: סטפן (במלעיל), כמובן.
אריאל: או שבכלל לא קיים הילד הזה, זה ילד AI שהומצא, ילד פוטושופ שהומצא לצורך האייטם, וסטפן בחיים לא פגש אף ילד, ובטח לא איחל לו ילדות שמחה ומאושרת כמו שהייתה לו.
רחלי: אז לטענת סטפן יש ילד, הוא פשוט או חבר טוב שלו, קרוב משפחה שלו, לא הבנתי, אבל הוא אמר…
בוקסי: [לא מבין] חבר טוב שלו?
[בוקסי ורחלי צוחקים, צחוקים מהקהל]
רחלי: לא…
אריאל: הוא הדמות הקלאסית הזאת, אתם מכירים בסדרות בנטפליקס שיש את הגיבור הרגיש ויש את הבן של בעלת הבניין שתמיד פוגש אותו בחדר מדרגות ונותן לו נאומי מוטיבציה.
בוקסי: מה?
אריאל: מכירים את הקלישאה הזאת?
רחלי: לא!
בוקסי: לא, באיזה סדרה יש דבר כזה?
אריאל: קודם כל היה את זה ב-You, הסדרה על הסטוקר. לסטוקר יש ילד חביב, שהוא מגדל אותו בבניין.
רחלי: חבר'ה, אנחנו הולכים שוב למקומות מאוד זניחים.
אריאל: אוקיי, וחוץ מזה…
בוקסי: זה נשמע לי כמו סיטקום.
אריאל: לך בבניין אין ילד שאתה מטפח מהצד?
בוקסי: יש, אבל זה לא חוקי. [צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: … שאתה נתקל בו לפעמים בחדר מדרגות, אתה רואה אותו יושב על החדר מדרגות ואתה אומר לו, "היי Sport, למה אתה עצוב?"…
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: הוא אומר, "אה, אמא שלי שוב, אבא שלי שוב הרביץ לה, הוא עזב את הבית וזה…" ואתה כאילו היחיד שם שההורים שלו לא רואים אותו בוקסי.
בוקסי: אוקיי, אוקיי. פעם הבאה אני אתייחס אליו כשאני אראה אותו בחדר מדרגות, סליחה.
רחלי: [מנסה לשנות נושא] אה, אה, אה…
אריאל: למען השם! לי יש ילד משלי לטפל בו, אני לא יכול לטפל בזה! הוא גר בבניין שלך בוקסי, הוא יושב על המדרגות מחוץ לדירה שלך, אוקיי?
[רחלי ובוקסי צוחקים, צחוקים מהקהל]
בוקסי: הוא ישן…
אריאל: למען השם, תשאל אותו אם הכל בסדר!
בוקסי: הוא ישן במעלית, אני לא תופס אותו, כל פעם הוא בתוך המעלית… אוקיי, כן.
אריאל: למען השם. אז זה הסיפור של סטפן, את אומרת.
רחלי: לא!
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: כן, לא.
רחלי: הסיפור של סטפן, הוא מסביר שהוא איזה ילד, קרוב אליו מאוד, לא הבנתי אם ביולוגית או מדרגותית.
[בוקסי צוחק]
אריאל: אחיין.
רחלי: אחיין, משוטט, לא יודעת. אבל הוא אמר 'תקשיבו, הוא מאוד קרוב לי, אני כתבתי על… לא התכוונתי להונות אתכם', הוא הסביר. הוא אמר 'אני התייחסתי אליו כאילו הוא הבן שלי, אני לא ידעתי שאצלכם בישראל לוקחים את זה מילולית כל כך'.
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: מה?!
אריאל: אה, כאילו אנחנו המפגרים!
בוקסי: לא, אתה שלא יודע עברית בכלל, אתה מדבר צרפתית.
רחלי: לא לא, הוא אמר…
אריאל: זה גזעני, בוקסי.
[קריאות מהקהל, לא ברור]
בוקסי: מה?
רחלי: בדיוק, זה מה שלשם הובלתי. אכן, הוא אמר 'אתם פשוט לא מבינים בישראל פה את התרבות האפריקאית שבאפריקה כל הזמן משקרים על ילדים באינסטגרם'.
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: מה?!
רחלי: זה מה שעושים בתוך הבקתות חמר, יושבים ומשקרים על ילדים באינסטגרם. הוא אומר שזה קטע כזה… כאילו, אתה יודע, כמו שהמזרחים אומרים לאשכנזים - אתם לא תבינו, אצלנו משפחה זה קדוש, אצלנו חמים ואוהבים, ואצלכם, אתם לא תבינו את זה.
אריאל: כמו שהאבא קורא לילד 'אבא'.
רחלי: בדיוק.
אריאל: מה קורה, אבא?
רחלי: בדיוק.
אריאל: אז הוא בא לילד אקראי ואומר לו "מה קורה, בן שלי?"
[בוקסי צוחק]
רחלי: בדיוק!
[צחוקים מהקהל]
אריאל: "אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם".
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
רחלי: נכון, נכון.
אריאל: "תחייך לאינסטגרם".
רחלי: זה עניין תרבותי, זה עוד היה אצלם באפריקה עם המלך.
אריאל: כן.
בוקסי: טוב, טוב לדעת.
רחלי: אז אנחנו פשוט לא הבנו אותו, אנחנו אמרנו ישר, ילד? יש לך ילד בן שבע? סחתיין, מזל טוב. ממי הוא, ממה הוא? בוא נקנה את האלבום שלך, זה נשמע מאוד אלבום טוב.
בוקסי: כן.
רחלי: ובמקרה יצא שזה… הוא לא התכוון לזה שנקנה את האלבום שלו בעקבות זה. אבל עדיין כועסים עליו.
בוקסי: אז אפשר לקנות את הבן שלו לפחות, אם לא את האלבום?
[צחקוקים מהקהל]
רחלי: אני לא מכירה את התרבות האפריקאית, אבל כנראה שכן.
[בוקסי צוחק]
אריאל: מה אני אגיד, זה מאוד מבלבל, כי הוא אומר, טוב, אני בישראל, אני צריך לנהוג לפי מנהגי המקום. ואז הוא מגיע לחיפה, הוא רואה חזירי בר שועטים ברחוב ואומר 'אה טוב, זה כמו אפריקה פה, אוקיי, אוקיי, הם מבינים את זה'.
[בוקסי מצחקק]
רחלי: כן. אז עכשיו לא ברור אם יסלחו לו או לא, במיוחד העקרות. אני לא מבינה למה העקרות כועסות עליו. כאילו, אתן כועסות עליו כי לכם אין ילדים, אבל גם לו התברר שאין ילד אז אתם אותו דבר, אז מה…
[צחקוקים מהקהל]
אריאל: הוא העלה את המודעות למצבכן העגום.
רחלי: בדיוק, הוא אמר, הנה, גם אני עקר-ה.
אריאל: אני אגיד לך, העניין הוא שעל הספקטרום בין רוצח ורופא, הוא כאילו מצד אחד היה פה ואמר 'הנה, הבאתי ילד לעולם' ואז מיד קפץ וחזר בו, 'אני לוקח לכם את הילד. זה בכלל לא הילד שלי'. אז אני מבין למה אנשים כועסים.
בוקסי: כן.
רחלי: זה כאילו אנשים יותר רגישים בענייני ילדים, הם אומרים כאילו סלבס, לא אכפת לנו אם בשביל היח"צ הם ישנו את האישיות שלהם ואת האג'נדה שלהם וימציאו אישה וימציאו זה, אבל שלא ימציאו ילד. עד הילדים, תמיד אומרים, עד הילדים - תקללו את אשתי, תקללו אותי, אבל אל ת… כאילו…
בוקסי: בסדר…
רחלי: ילדים, זה בסך הכול ילדים, זה כמוך רק ביותר קטן. למה זה צריך להיות כזה קו אדום? אז הוא המציא ילד, מה קרה?
בוקסי: אה, כן.
רחלי: חסרים סלבס שממציאים דברים?
אריאל: בוקסי, אולי הגיע הזמן שגם אתה תמציא ילד?
בוקסי: הגיע הזמן שאני אמציא ילד.
אריאל: אתה לא נהיה צעיר יותר, בוא נגיד את זה ככה.
רחלי: נכון.
בוקסי: נכון, נכון. לא, אני צריך, א' - לחטוף ילד. הגיע הזמן, הילד הזה במדרגות, הגיע הזמן לאמץ אותו.
אריאל: תאמץ אותו כבר.
בוקסי: יאללה, נאמץ אותו. ואחרי זה…
אריאל: תביא אותו לפודקאסט.
בוקסי: נעשה ניסוי כלים עם הילד הזה, נראה איך זה עובד. אם זה עובד, אני אאמץ עוד ילד.
אריאל: אתה יכול לשחרר אותו, לא ילד שלך.
בוקסי: נכון, בדיוק.
אריאל: זה מה שטוב בילדי מדרגות האלה, אתה לא מחויב אליהם.
בוקסי: [מצחקק] נכון.
אריאל: אתה מטפל בהם כמה שבא לך, נגמרת העונה בנטפליקס, זהו, חוזר לאמא המכה שלו, שיתמודד, זה החיים שלו בסוף.
בוקסי: זה כמו כלבי נחייה, כמו שאתה מגדל כלבי נחייה.
אריאל: בדיוק.
בוקסי: אתה מגדל אותו שנה…
אריאל: אתה עושה לו אומנה.
בוקסי: כן, בדיוק.
אריאל: על המדרגות.
רחלי: כמו כל הקורות החיים של בוקסי - הוא לא בדיוק רופא, הוא לא בדיוק קצין, הוא לא בדיוק אבא.
בוקסי: הכל חצי. לא בדיוק סטודנט.
רחלי: הוא Good enough.
בוקסי: כן, כן. נכון.
אריאל: יפה.
רחלי: Good enough בשבילנו, בוקסי, זה מה שאתה.
בוקסי: איך זה תמיד מסתובב אליי.
[רחלי מצחקקת]
בוקסי: יאללה, כן, סבבה, נושא הבא, כן.
אריאל: אתה מבין שויטלי, כל מה שהוא יודע עליך זה מה שאנחנו אומרים פה היום.
בוקסי: [מצחקק] ויטלי הרושם, אני מקווה, חיובי בינתיים.
אריאל: כן.
רחלי: ויטלי…
[רחש לא ברור מהקהל]
בוקסי: לא, מה…
רחלי: מה קרה?
בוקסי: מה זה, ויטלי? או מיי גאד.
רחלי: הגזמנו?
בוקסי: אוי אוי אוי.
[דיבור לא ברור מהקהל]
רחלי: אה, בוקסי הגזים, כן.
בוקסי: אני הגזמתי. סליחה, ויטלי.
רחלי: הגיע הזמן שאתה תתחתן, בוקסי. הגזמת.
בוקסי: סליחה, ויטלי.
רחלי: הגזמת. יותר מדי זמן אתה…
בוקסי: זה מה שאמא שלי אומרת. אוקיי, כן.
רחלי: כן, אני אומרת זה יותר מדי זמן, אתה מתבחבש, אתה לומד קולנוע עכשיו, לומד קולנוע…
בוקסי: אוקיי, בואו נפסיק לעסוק בבוקסי, בואו נפסיק לעסוק בבוקסי, נעבור לאייטם הבא.
רחלי: המחזמר ספר הג'ונגל חוזר!
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
בוקסי: [הקהל מצטרף] טינא-נאי-נאי-נאי, טינא-נאי-נאי-נאי.
רחלי: כן, כן… ראיתם את זה פעם, כשהייתם ילדים?
[רחשים מהקהל, לא ברור]
בוקסי: ראיתם, באמת?
[רחשים מהקהל, לא ברור]
רחלי: כן?
[רחשים מהקהל, לא ברור]
רחלי: תום אבני, כן.
בוקסי: מי ראה את תום אבני ב"ספר הג'ונגל"?
[מספר קריאות מהקהל]
בוקסי: אה וואו, אוקיי.
רחלי: וואו!
אריאל: אני הייתי יותר ילד של "הקוסם". אבל זה בסדר.
רחלי: אוקיי, ואתם ראיתם?
בוקסי: לא, לא. למה שאני אראה את זה על במה…
אריאל: אני לא ראיתי, אני כן זוכר את כל ההייפ המאוד מוזר שהיה סביב זה.
רחלי: כן.
אריאל: היה כאילו הייפ שלם סביב מי יהיו הילדים שישחקו…
בוקסי: כן!
אריאל: והיה לזה ערך מאוד פדופילי.
בוקסי: היה אודישנים!
אריאל: כי זה קודם כל תום אבני עצמו, שכל הזמן עם התחתונים האדומות, ליד חנוך רוזן, שהוא כבר בא חשוד מהבית.
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: הוא לא צריך אפילו לעמוד ליד ילד חצי עירום כדי להיות חשוד…
[רחלי ובוקסי צוחקים, צחוקים מהקהל]
אריאל: אבל הוא אמר הנה, למי שתהה, למי שעוד היה ספק…
[רחלי ובוקסי צוחקים]
אריאל: ואז הסיפור הוא סביב נלה, נכון? ככה קוראים לילדה?
קריאות מהקהל: באנה!
רחלי: באנה, נכון.
אריאל: באנה?
רחלי: נאלה זה האריה, אריה-הָ.
אריאל: כן.
בוקסי: אה, נכון.
אריאל: וכאילו, זה היה כאילו התחומי העניין של הילדים הפופולריים, של כאילו…
רחלי: באמת, ככה זה היה?
אריאל: … איזה חתיך תום אבני! איזה חתיכה זאתי.
בוקסי: באמת?
אריאל: כן, זה היה כאילו הריאליטי של זמנו של הילדים הפופולריים.
בוקסי: היה הרבה מתח לראות באמת מי יהיה הילד ומי תהיה הילדה. אני זוכר את התחרות שהייתה…
רחלי: מה זה, מי היה? אבל לא הכרנו אף אחד מהילדים האלה.
בוקסי: לא, נכון, עשו תחרות.
רחלי: מי יהיה הילד, יהלי הזה או יהלי הזה?
בוקסי: עשו בערוץ הילדים תחרות.
רחלי: מה אכפת לי…
אריאל: הם ניסו לשחזר, אני חושב, עם חנוך רוזן ותום אבני את יחסי מייקל ג'קסון-מקולי קאלקין.
בוקסי: כן.
אריאל: אמרו, אלה יחסים בריאים ומדליקים שכל ילד היה רוצה להיות בהם ולהעריץ מרחוק.
[צחקוקים מהקהל]
רחלי: כן, גם מייקל ג'קסון היה צבוע בלבן, הפנים שלו.
בוקסי: אוי… אוקיי, בואו נעצור שם עם מייקל ג'קסון. אבל… לא, באמת, הוא טיפח אותו, הוא היה בן טיפוחיו של חנוך רוזן. בקטע של… חנוך רוזן, ובאמת הוא גם היה עושה פנטומימה איתו, הם עשו הרי מופע פנטומימה משותף, זה ממש היה, כאילו, אני ממש זוכר אותם…
אריאל: ואחרי שהסכמנו שכבר אז זה היה מקריפ בטירוף, זה הזמן לציין שגם ההצגה החדשה שלה זה עם אותו קאסט בדיוק.
בוקסי: מה?
אריאל: רק הילדים מחפשים ילד חדש.
רחלי: כן!
אריאל: אני לא יודע, זה נשמע…
בוקסי: זה עם אותו קאסט בדיוק?
רחלי: כן, עם אותו קאסט בדיוק, כן.
אריאל: כל הפדופילים מההצגה הקודמת מחפשים קורבן חדש!
רחלי: [צוחקת] לא…
בוקסי: מה? רגע, רגע, מי יהיה בקאסט?
רחלי: בהצגה החדשה הולך להיות טוביה צפיר בתפקיד באלו.
בוקסי: מה?
רחלי: ששי קשת בתפקיד בגירה ואלי דנקר בתפקיד שירחאן, בהנחה ששלושתם…
בוקסי: יחיו עד אז?
רחלי: ישרדו עד חנוכה.
בוקסי: רגע, אבל זה לא… זה מופע שמתחפשים, לא?
רחלי: והם מחפשים את הילד החדש, ילד בן שבע חדש, טרי.
בוקסי: כן.
[צחקוקים מהקהל]
רחלי: כי הקודם כבר נהיה…
אריאל: מה ילד המדרגות שלך עושה עכשיו, בוקסי?
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: הוא רגיל לחטוף, נכון?
בוקסי: רגע, הם התחפשו, נכון? בהצגה הם היום מחופשים…
רחלי: כן, כן.
בוקסי: זה אומר שעכשיו טוביה צפיר וששי קשת וכולם הולכים להתחפש בתחפושות האלה?
רחלי: אפשר לשמור להם את התחפושות מפעם שעברה, זה לא מעביר חיידקים כי זה הם. אולי זה קשור לתעלול של סטפן, שכאילו… הוא הרי עשה תעלול יח"צ של יש לי ילד בן שבע, אין לי ילד בן שבע, יכול להיות שכל זה היה איזה טיזר לאודישנים של הילד בן שבע לספר הג'ונגל. הוא כזה אומר, לי אין באמת ילד בן שבע…
אריאל: אבל אם לכם יש…
רחלי: אבל אולי לכם יש, ואולי הוא רוצה לרקוד עם ששי קשת משום מה. כאילו…
אריאל: היי, אם אתם אנשים שממש בוטחים בזרים ולא מאוד דואגים לילדים שלכם, יש לנו הצעה בשבילכם.
[רחלי ובוקסי מצחקקים]
רחלי: כן, בואו תשאירו אותו פה במדרגות ותחזרו אחר כך.
בוקסי: כן.
רחלי: אני ממש סקרנית לדעת מי יהיה המוגלי החדש שיזכה לשחק ב"סברי מרנן" בעוד 30 שנה.
[אריאל צוחק]
בוקסי: לגמרי. הכוכב הבא.
אריאל: אגב, גם טוביה צפיר משחק ב"סברי מרנן".
בוקסי: אה, כן?
אריאל: זה סגירת מעגל.
רחלי: לא, הם עושים עכשיו דורות כאלה.
בוקסי: אה.
רחלי: אם כי אני מרגישה שבעידן ה-Woke זה כבר לא בסדר לקחת ילד פריווילגי שגדל בין בני אדם לשחק ילד שגדל בין זאבים, לא יודעת.
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: נכון.
רחלי: תביאו ילד שבאמת גדל בין זאבים או לפחות בפריפריה. אל תביאו לי איזה אשכנזי מאילת.
בוקסי: אוי, אוי, אוי.
אריאל: אם את רוצה לדבר על woke אז כבר הכותרת, ספר הג'ונגל - אנ'לא יודע, נשמע גזעני. אני לא יודע למה. אולי כי יש שם את המילה ג'ונגל…
בוקסי: קוראים לו מוגלי! זה הכי גזעני שיש!
אריאל: זה גזעני לקרוא לו מוגלי?
בוקסי: לא יודע, זה הרגיש לי כאילו שם, זה…
רחלי: זה מילה בהודית. אגב, אתם יודעים מה זה מוגלי בהודית?
[מישהי מדברת מהקהל, לא ברור]
רחלי: יפה, מישהי קראה את הספר!
בוקסי: וואו.
רחלי: יפה.
בוקסי: צפרדע.
רחלי: צפרדע קטן. צפרדעון, ככה היו קוראים לו הזאבים שהוא חי אצלם בלהקה. אתם רואים, אני לא רק מלמדת יהדות, אני מלמדת גם ספרות. אני מביאה את הטעם הנוסף.
אריאל: יש פה, מצד אחד יש את מדעי הרפואה…
בוקסי: אוקיי.
אריאל: מצד שני יש לה תואר מהמדרשה.
בוקסי: כן.
אריאל: ואני באמצע עם חוכמת החיים שלי.
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: נכון.
אריאל: למדתי הרבה ברחוב.
בוקסי: בתור ילד מדרגות בעצמך.
רחלי: [מגחכת] כן, הוא למד הרבה מאנשים זרים שהתיישבו לידו והציעו לו סוכריה.
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: למדתי הרבה מאחורי הקלעים עם חנוך רוזן…
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: הם כל שנה עשו ספר הג'ונגל, פשוט אני חושב שזה היה בסוד… הם פשוט המשיכו כל שנה. כן.
רחלי: טוב, עוד בענייני בידור. הזמר… זמר?
[צחקוקים מהקהל]
בוקסי: [מגחך] עוד אחד?
רחלי: מה הוא?
בוקסי: כן?
רחלי: בן זיני…
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: אה…
רחלי: הופיע בפני חיילים בהתנדבות, שזה יפה מאוד, אבל כל החיילים צחקו עליו בטירוף כי הוא זייף. ראיתם את הסרטון?
קריאות מהקהל: כן!
בוקסי: כן? וואו.
רחלי: אתם ראיתם?
בוקסי: לא, לא ראיתי.
רחלי: [מחקה שירה בזיופים] אני אפילו לא מכירה את השיר.
בוקסי: איזה שירים יש לבן זיני?
רחלי: "חלק ממני".
בוקסי: מה זה "חלק ממני"? מישהו יכול לשיר "חלק ממני"?
רחלי: תשירו אתם.
מישהו בקהל: [מתחיל לשיר] "אני לא מאמין שזה…"
[אריאל צוחק, צחוקים מהקהל]
בוקסי: אני לא הבנתי אם זה חלק מהשיר או שהוא, זה. זה חלק מהשיר?
רחלי: תעשה, כן, כן.
בוקסי: אוקיי, אוקיי.
אותו אדם מהקהל: זה כל מה שאני יודע.
בוקסי: אה, אוקיי, מישהו אחר יודע מילים של שיר של בן זיני?
רחלי: אני גם לא יודעת, אני לא מכירה את השיר.
רחלי: אנחנו לא נצחק עליכם.
אריאל: אני מרגיש שאין הרבה חפיפה בין הקהל שלנו לקהל של בן זיני.
[צחוקים מהקהל]
אריאל: אני לא יודע, ויטלי, תגיד לי אתה.
בוקסי: הוא לא יודע מי זה. אה, ויטלי…
רחלי: זה משהו, משהו…
[דיבור לא ברור מהקהל]
רחלי: עוד פעם?
מישהי מהקהל: "אני לא מאמין שזה נגמר, חשבתי שזה לתמיד".
רחלי: "אני לא מאמין שזה נגמר, חשבתי שזה לתמיד".
בוקסי: אוקיי.
רחלי: אז ככה הוא שר…
בוקסי: יש לזה גם לחן?
רחלי: [שרה בזיוף בטונים גבוהים] "אני לא מאמין שזה נגמר…"
בוקסי: אה, אוקיי.
רחלי: [ממשיכה לזייף] חשבתי שזה לתמיד…
אריאל: הוא רגיל כנראה לשיר עם פלייבק, בטח, יותר.
רחלי: כן, אז אני מרגישה כאילו שבהופעה הזאת, שעם החיילים, אני מרגישה שה-Gen Z, ילדי ה-Gen Z.
אריאל: ולא ג'ן ז'יני.
[צחקוקים מהקהל]
רחלי: כן. הם מתחילים להבין את הטעות שהם עשו.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: כאילו, אולי לא היינו צריכים לאהוב טיק טוק.
אריאל: אולי לא היינו צריכים לאהוב כל דבר שעולה ליוטיוב.
[רחלי ובוקסי צוחקים, צחקוקים מהקהל]
רחלי: כן.
אריאל: אולי מותר שיהיה לנו טעם.
רחלי: כן, הנה עכשיו שולחים אותנו לעזה, והבידור היחיד שלנו זה הבחור הזה. כי זה הכוכב של הדור שלנו.
אריאל: אמרנו שנים למבוגרים שזה מה שאנחנו אוהבים.
רחלי: כן, אז הביאו לנו את זה.
אריאל: כן, יפה.
בוקסי: כן. זה כמו להביא להם את מני ממטרה מצד שני, שמביאים לנו את מני ממטרה, מי הקהל של ממטרה? זה אותו עיקרון.
רחלי: ילדים בני שלוש, לא חיילים.
בוקסי: כן, הוא מופיע בפני חיילים.
רחלי: אה, כן.
בוקסי: כן.
רחלי: זה מוזר.
בוקסי: נכון.
רחלי: אבל יכול שבמדינה שבה גילה גמליאל היא שרת המדע…
בוקסי: כן.
רחלי: אז בן זיני הוא זמר.
[אריאל מצחקק, צחקוקים מהקהל]
בוקסי: כן.
רחלי: זה הסטנדרטים.
בוקסי: בן זיני!
רחלי: אלה הזמר ושרת המדע שמגיעים לנו.
בוקסי: כן.
אריאל: בן זיני, זמר שהתפרסם בזכות זה שהוא יצא עם מישהי קטינה? זה הטיקט של הבן אדם?
בוקסי: כן, אני אנסה להיזכר מה הקטע של האיש הזה…
רחלי: הוא יצא למדרגות.
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: כן.
אריאל: ראה אותה יושבת שם, כן.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: אגב בן זיני, הדבר היחיד שלו שראיתי שלו זה קליפ שבו הוא גם עושה בלאקפייס בלי בושה, עם אפס מודעות.
רחלי: בסדר, בלאקפייס בישראל זה לא נחשב. אני בעד בלאקפייס.
אריאל: ישראל זה לא חיפה, חבר'ה. בשאר ישראל גזענות זה בסדר.
רחלי: בשלב… אצלנו זה כבר כבוד, לתת כבוד.
אריאל: נכון.
רחלי: לשחורים.
אריאל: חיקוי זו המחמאה הגדולה ביותר, אומרים.
[רחלי צוחקת]
בוקסי: וחיקוי של אתניות בכלל.
אריאל: כן, חיקוי של המבטא שלך.
רחלי: חברים, יש לנו… אנחנו מקיימים אתיופיזיון בעוד חודש.
בוקסי: ספרי לי על זה!
רחלי: אני מציעה לכם…
אריאל: זה ה-AI עשה!
בוקסי: בסדר.
רחלי: בסדר, טוב. אוקיי, כמה זמן נשאר לנו? מה השעה? מה… איזה יום היום?
בוקסי: גם המיקרופון שלך נהיה יותר נמוך ככל שהזמן עובר?
[רחלי ובוקסי מצחקקים]
בוקסי: אני לא מבין את ה…
מישהו מהקהל: שלוש ורבע.
רחלי: שלוש ורבע? מתי התחלנו.
בוקסי: בשתיים, יש לנו עוד חצי, רבע שעה.
רחלי: אז כמה זמן נשאר לנו?
[דיבור מהקהל]
רחלי: רבע שעה, אז בוא נעשה נושא אחרון. אבל…
[דיבור מהקהל, לא ברור]
בוקסי: למה? שמענו שיש חזירים.
רחלי: חברים, יש לי רעיון. מי שרוצה נושא אחרון שישאר, מי שלא יצא עכשיו ואנחנו לא מסתכלים. אני לא איעלב, אני פשוט יודעת, יש גבול… גם אם אני, אני הולכת להופעה של מישהו שאני אוהבת, יש איזשהו שלב שאני אומרת סבבה, אבל…
בוקסי: שעה זה מספיק.
רחלי: זה מספיק לי.
בוקסי: כן.
רחלי: אז אם הספיק לכם, צאו עכשיו. תודה, ביי.
אריאל: אני, יש הרבה פודקאסטים שאני שומע, בחיים אני לא מגיע לסוף שלהם. שומע תמיד את ה-40 דקות הראשונות, מסיים לשטוף כלים. זהו, אני לא אחזור לשמוע…
רחלי: לעולם לא תדע עוד.
אריאל: את ה-70 דקות שנשארו. אה… זהו. כן.
רחלי: זה כמו שאצלנו בבתי ספר, זה כאילו כל שנה היו… יש את הסיפורים האלה שקוראים כל שנה מההתחלה - מגילת אסתר, סיפור יונה, כל הדברים האלה. אבל כל שנה היינו מתחילים את הסיפור מההתחלה ואף פעם לא היינו מגיעים לסוף, כי תמיד בדיוק כשהגענו לסוף של הסיפור כבר הגיע החג, אז נגמר הנושא ודילגנו לנושא הבא אחר כך. ובמשך שנים לא ידעתי מה הסוף של מגילת רות, סוף של מגילת אסתר, סוף של מגילת יונה, סוף של… כאילו, לא היה לי מושג שיש סופים לדבר הזה.
בוקסי: נו, מה הסוף?
רחלי: אין לי מושג!
בוקסי: אה, אוקיי. [מצחקק]
רחלי: אז אני אומרת, גם כאן, כאילו, אריאל, כל פעם… הוא שומע עד שנגמרים הכלים, ואז כאילו אלוהים גדול, לעולם לא ידע מה קרה שם.
בוקסי: נכון.
רחלי: כאילו, כמו שמגילת אסתר נגמרת בזה שהם מתחתנים…
בוקסי: המסקנה היא להאריך את זמן הכלים, זו המסקנה.
רחלי: [לאריאל] אני אביא לך יותר כלים.
אריאל: לא, אצלנו אני חושב נשארים עד סוף הפודקאסט כדי לשמוע את השיר בסוף.
רחלי: נכון.
בוקסי: אה, נכון.
רחלי: אין שיר היום.
אריאל: [מצחקק] אתם יכולים… לכו…
בוקסי: איי, איי, איי.
[דיבור מהקהל, לא ברור]
רחלי: מה אני אעשה? אי אפשר… השיר הוא בימי רביעי. טוב, אז נעשה נושא אחרון.
אריאל: כן, קדימה.
רחלי: קצת חדשות חוץ, מה אתם אומרים?
בוקסי: [נאנח] איי…
רחלי: נצא מהחדשות… אני לא יודעת איך לעשות את זה ככה שזה לא ייפול יותר.
[דיבורים לא ברורים מהקהל, רעשים מהמיקרופון]
בוקסי: אולי, אולי… אם רחלי תשרוד את המיקרופון, אולי, אולי…
רחלי: מי ביקשה את קייט מידלטון?
[קול מהקהל]
רחלי: אה, אוקיי, בסדר.
בוקסי: בסדר, זה גם ככה אחריות…
רחלי: ויטלי, בינתיים… אני מופתעת שהוא לא זה שיצא. טוב, האמת אף אחד לא יצא. רציתי לראות כאילו… רציתי להסית אתכם אחד נגד השני.
אריאל: [מצחקק] לא ראיתי אף אחד יוצא…
בוקסי: היא עשתה מבחן וכולכם עברתם את המבחן…
רחלי: כל אחד יחשוב שהשני…
[דיבור מהקהל, לא ברור]
רחלי: אוקיי.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: יצא מישהו אבל מישהו שרק חכמים יכולים לראות.
אריאל: כן.
רחלי: טוב, חדשות חוץ. הנסיכה קייט מידלטון…
[כמה אנשים בקהל מריעים ואז שתיקה]
אריאל: מתה מסרטן!
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
רחלי: כן, אין אינטרנט בחיפה אז אנחנו צריכים לבשר לכם את זה מתל אביב.
בוקסי: כן.
רחלי: טוב, הנסיכה קייט מידלטון הודיעה שהיא חולה בסרטן. זה קורה אחרי הרבה זמן של קונספירציות סביב ההיעלמות שלה. אתם עוקבים אחרי הסיפור הזה?
בוקסי: כן.
רחלי: כן.
אריאל: נחשפתי, כן.
רחלי: הסיפור הזה, הסיפור הוא לא כל כך המחלה שלה, כי זה לא העניין לצחוקים וזה, כל אחד מאיתנו יש לו סרטן.
[צחקוקים מהקהל]
בוקסי: זה נכון.
רחלי: אה… נפשית כאילו.
בוקסי: וגם פיזית גם, כן.
רחלי: הסיפור הוא כל הקונספירציות שרצו לפני זה, כי היא כבר חודשיים, היא לפני חודשיים או משהו עברה איזה ניתוח ומאז היא לא הופיעה בשום מקום, לא באירועים, לא בתמונות, בסרטונים, והיא תמיד הייתה מופיעה מלא. אז כולם התחילו להתפלא, לאן היא נעלמה? ואז כשארמון המלוכה כבר פרסם סוף סוף תמונה שלה, היא הייתה מזויפת בפוטושופ.
בוקסי: כן, פוטושופ גרוע.
רחלי: אה, לא כזה גרוע…
בוקסי: גרוע, גרוע. ראו, ראו הרבה.
רחלי: כן, ראו ישר על הזה…? אני הייתי צריכה זכוכית מגדלת ממש.
בוקסי: לא, בסדר, אבל רואים שיש שם… זה נראה מאוד חובבני.
רחלי: אוקיי.
בוקסי: כן.
רחלי: אבל אני אומרת, זה עוד יותר חשוד לפרסם תמונה, כאילו, אתם יכולים להגיד - חבר'ה, היא עברה ניתוח, אין תמונות שלה. היא בבית, אנחנו לא יכולים לשחרר כלום, כי זה… אני מבינה. למה אתם מלבישים את הראש שלה על תמונה אחרת, כאילו, מה, אתם אריאל בחטיבה?
[אריאל ובוקסי מצחקקים]
רחלי: כאילו, מפטשפים את הפרצוף שלו על המסיבת כיתה כדי שיחשבו שיש לו חברים?
אריאל: לא, גם מה, את פוטין?
[בוקסי מצחקק]
רחלי: תגידו, אין תמונות.
אריאל: זה גם משהו שפוטין עושה, מה…
רחלי: כן!
אריאל: את לא צריכה להסתיר את מצבך מהעם וזה.
בוקסי: כן, זה מאוד מוזר.
אריאל: כן, וזה סתם, מה היא, נסיכה לשעבר?
רחלי: לא, היא נסיכה בהווה, היא אשתו של וויליאם.
אריאל: הם התגרשו מתישהו, הם חזרו?
רחלי: לא פיגורי, זה היה השני.
אריאל: זה השני?
רחלי: כן, איך קוראים לו? איך קוראים לו, השני? הארי!
בוקסי: כן.
אריאל: אה, וזה מייגן מרקל, אוקיי.
רחלי: כן, לא.
בוקסי: מה? לא, זה אבנר ויאיר נתניהו.
רחלי: הארי ומייגן עזבו, עכשיו אנחנו עם וויליאם וקייט, שהם כאילו הכי ממלכתיים, רשמיים וזה, אז אוקיי, את חולה.
אריאל: זה לא ממש ממלכתי לקבל סרטן אם את שואלת אותי, אוקיי? אבל טוב…
[צחקוקים מהקהל]
רחלי: לא, זה גם גורם לך לחשוב, כאילו, זה פאקינג משפחת המלוכה של בריטניה שגרים בארמון ענקי ולובשים יהלומים כל יום, לא יכלו לשלם לעורך גרפי נורמלי, אני לא… שיעשה להם פוטושופ כמו שצריך, זה תמיד מדהים אותי הדברים האלה, שאתה יודע, יש שר בממשלה שמעלה תמונה ויהיה שם watermark של Shutterstock, כאילו, לא היה לך תשע דולר לקנות את התמונה? אני זוכרת את מיקי זוהר בזמנו שהוא העלה איזה סרטון בחירות שלו, ובמוזיקה שברקע היה כל הזמן: "Audio Jungle, Audio Jungle".
[אריאל ובוקסי צוחקים, צחוקים מהקהל]
רחלי: עכשיו יש לך מיליונים של כסף לקמפיין קשר עם הבוחר, אתה לא יכול לעשות מנוי ל-Audio Jungle, למה?
בוקסי: כי זה חלק מהשיר, ה-Audio Jungle, זה חלק מה…
רחלי: אז אני מבינה את ממשלת ישראל, הכי חפלפ, סבבה, לא חפלפ רק, אתה גם לא תשלם את התשע דולר על הפרנציפ, אז הבוחרים, להפך, יעריכו אותך יותר אם יראו שהצלחת לקמבן את השיר בלי לקנות אותו. אבל…
[בוקסי צוחק]
רחלי: אבל לא בישראל, אנחנו פה מדברים על המוסד הכי עתיק…
בוקסי: כן.
רחלי: של העולם המערבי, Old Money, ארמון מלוכה, עורך את התמונות יח"צ שלו בקבוצת פייסבוק "פוטושופ חכם".
[אריאל צוחק]
בוקסי: כן, ממש.
רחלי: כאילו 'היי חברים, קוראים לי וויליאם, יש לי פה תמונה של אשתי שהיא קצת גוססת'.
[בוקסי צוחק]
אריאל: תוכלו להוריד לה את הסרטן, בבקשה?
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: וגם את האיש הזה מאחורה?
רחלי: 'אני מה זה אעריך אם תעשו קצת פוטושופ שהיא… אתם יכולים להוסיף לה כאילו היא בריאה ושמחה ויש מסביבה את הילדים שלה, ותעשו גם פוטושופ שלי לתוך התמונה, כי אני לא שם, אני בדיוק בוגד בה עם מישהי, אז כאילו…'
בוקסי: איי-איי-איי.
רחלי: וכאילו… אתם לא יותר מזה? כאילו, לא סמכנו עליכם להיות… אנשים שמבינים בדברים האלה?
בוקסי: אני כן אגיד שהם מלכים, זה כן מאוד עתיק. לכי תדעי מה היה בזמן, בתקופת המלוכה.
אריאל: אני הייתי מצפה שהם יביאו איזה, את יודעת, צייר שמן שיעשה את הדיוקן שלהם.
רחלי: נכון, ואז הציור שמן מלא בפגמים קטנים.
בוקסי: כל מיני קווים של החיבור, לא כמו שצריך.
רחלי: כן.
אריאל: ואז הוא יחתוך את הציור וידביק אותו על ציור אחר שלו.
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: כן.
רחלי: הוא בטעות צייר גם את וויליאם מאחור בוגד בה. כאילו, 'מה אני אעשה? הוא נכנס לפריים'.
בוקסי: תראי…
רחלי: הוא לא בוגד בה.
בוקסי: לא, זהו, היה…
רחלי: זה שמועות, הוא כן.
בוקסי: לא, לא. הוא לא, הוא לא בוגד.
רחלי: חבר'ה, מה זה משנה? האם לא כולנו בוגדים בבני זוגנו?
בוקסי: [מצחקק] שאלה מצוינת, רחלי.
[צחקוקים מהקהל]
רחלי: זה העולם המערבי, תתמודדו.
אריאל: לא אהבתי את הבדיחה הזאת.
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
אריאל: ויטלי, תרשום לה בבקשה הערה.
רחלי: שהפעם הגזמתי.
אריאל: כן. הקהל שלנו לא אוהב בדיחות על חוסר נאמנות.
רחלי: כן, אני שמתי לב, לא, זה לא…
אריאל: זה הנושא היחיד שהם רגישים אליו, תכבדי את זה.
[בוקסי צוחק]
רחלי: כן, בסדר.
אריאל: לא, אבל מה שאותי הצחיק בכל הסיפור הזה של הסרטן שהיא קיבלה…
[רחלי עושה צחוק מזויף]
בוקסי: מצחיק, קורע, קורע, כן.
אריאל: לא, זה שבהתחלה היה איזה תקופה ששוב, של קונספירציות, 'הו מעניין מה הם מסתירים'…
בוקסי: היא נעלמה לחודשיים.
אריאל: בסדר, נעלמה לחודשיים…
בוקסי: כולם ידעו שהיא עוברת את הניתוח הזה בבטן, אריאל. היא דיברה על זה לפני…
אריאל: כולם ידעו באיזשהו מקום שזה כנראה הסיפור, כי מה עוד זה יכול להיות? ואז, עכשיו שזה יצא, כולם כזה… אולי לא היינו צריכים, כזה… ראיתי מה שהיה כתוב בניו יורק טיימס או משהו כזה, "You should be ashamed of yourself" או משהו כזה, כאילו… לא הייתם צריכים לחטט לה בחיים האישיים, אתם צריכים לכבד את הזכות שלה לפרטיות. כאילו, מה חשבתם שזה יהיה?
רחלי: אנחנו? אנחנו לא פרסמנו את הידיעות האלה בעיתונים.
אריאל: אבל התעניינת, תהית, שאלת את עצמך, במקום פשוט לתת ל…
בוקסי: זה רכילות, כולם אוהבים את הרכילות המלכותית. זה פיקנטריה.
אריאל: אה לא, זה סרטן.
בוקסי: כן, זה הכי מבאס.
אריאל: היא לא מנהלת רומן או עושה אורגיות, לא יודע מה.
בוקסי: כן.
רחלי: אבל גם אם היא מנהלת רומן, אתה יכול להגיד זה לא ענייננו. זה גם רכילות.
אריאל: נכון, אבל זה יותר סקסי.
רחלי: מה אכפת לי כאילו…
בוקסי: מה, בית המלוכה זה כאילו הטלנובלה הריאליסטית שיש לנו בעולם. זה מה שיש.
אריאל: אני לא מצליח להבין אנשים שבאמת זה מעניין אותם.
בוקסי: כי זה טלנובלה של אנשים אמיתיים! זה מאוד מעניין!
רחלי: אבל אין לזה…
בוקסי: ויש לך גם את כל ה-backstory כי יש לך את הסדרה בנטפליקס.
רחלי: העניין הוא, הטמטום הוא שזה כאילו פוליטיקה שאין לה משמעות.
בוקסי: אין משמעות.
רחלי: אתה אומר כאילו, אוקיי, אם אתה קורא בעיתון על ביבי שכועס על גדעון סער וזה אז יש להם משמעויות פוליטיות, חברתיות, זה ישנה לנו את החיים, זה ישפיע וזה. אומרים לך, תקשיב, קייט מידלטון חשבה ככה וככה, וויליאם אמר ככה וככה. אוקיי? ומה?
בוקסי: אומייגאד.
רחלי: אבל זה לא משפיע…
בוקסי: אבל זה יהיה בכתר, זה יהיה בכתר. אנחנו נראה את זה בעונה הבאה של הכתר.
רחלי: שנייה, אז אני אומרת, כאילו משפחת המלוכה, בניגוד לפוליטיקאים אמיתיים, זה בסך הכול שק של אוגרים ששפכו לתוך עוגה.
[בוקסי צוחק]
אריאל: לחלוטין!
רחלי: כאילו, זה נחמד. זה נחמד, אני לא אומרת שזה לא נחמד להסתכל על זה…
אריאל: it's nice to have.
בוקסי: אין ספק.
רחלי: אבל אם מישהו אומר לך, תקשיב, האוגר שעל הדובדבן אמר משהו לא יפה לאוגר שעל הקצפת, אתה כזה, אוקיי? פתאום יגידו לך, אתה לא תאמין, אחד האוגרים נעלם. אנחנו נצטרך לעשות אוגר מקצפת כדי להעמיד פנים שהאוגר עדיין קיים.
[בוקסי צוחק]
רחלי: ואתה כזה, למה אתם טורחים?
בוקסי: כן.
רחלי: אוגר אמיתי ואוגר מזויף, יש להם את אותה השפעה על החיים שלי - כלום!
בוקסי: כו, נכון.
רחלי: אז למה אתם טורחים בכלל? קייט מידלטון עם סרטן, בלי סרטן is the same בשבילך. זה לא כמו ביבי, האם הוא חולה או לא, זה אומר אם נצא למלחמה או לא.
בוקסי: שאלה מצוינת.
רחלי: אבל אני אומרת, אבל זה משפיע, זה משנה, מה זה משנה? איך הבריטים חיים בכלל עם הרכילות הזאת?
אריאל: אני רק אגיד שאני יוצא מנקודת הנחה שכולם שונאים אנשים עשירים, נכון?
רחלי: כן.
בוקסי: אוקיי. הבריטים לא שונאים את המלוכה.
אריאל: אז זה מה שאני לא מבין, אתה מבין? זה מה שאני לא מבין, כי אנשים עשירים, שהם סתם אנשים… אתה יודע, כל האנשים העשירים נולדים להם ילדים והילדים האלה סתם עשירים בלי להרוויח את זה. זה כבר מעצבן. אבל בסדר, אתה אומר, מה אני אעשה? אנשים נולדו עשירים וזה.
בוקסי: תראה…
אריאל: אבל המלוכה, הסיבה היחידה שהם עשירים זה כי כל האנשים מסביב מסכימים עם ההצגה הזאת.
בוקסי: נכון.
אריאל: אם אני הייתי יכול עכשיו להחליט שמישהו עשיר לא יהיה עשיר, רק כי אני מפסיק לכבד איזשהו עשיר… הייתי עושה את זה לכל האנשים.
בוקסי: אבל אריאל, אבל זה כמו לשלם על סדרה, אתה כאילו משלם על סדרה. בית המלוכה זה כאילו סדרה שקיימת תמיד ברקע, כולם בממלכה תורמים לסדרה הזאת וכולם מתעניינים לדעת מה קורה בסדרה הזאת.
רחלי: אבל הסדרה הזאת מצנזרת לעצמה את הסיפורים הכי טובים.
בוקסי: רצה לנצח, בסדר, זה אשמת ה…
אריאל: זה לא סדרה, זה שומר מסך של תמונות יפות…
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
בוקסי: מבחינתם זה סדרה אבל. הם מסתכלים על זה כמו… הם מסתכלים על זה כמו טלנובלה אמיתית, שהם משלמים, בגלל זה חלקם…
אריאל: כן, אבל למה היא כל כך מתעניינת בזה?
בוקסי: שונאים את הממסד, זה שאלה מצו… כי זה טלנובלה!
[אריאל צוחק]
בוקסי: מה, לא ראית היורשים? היורשים זה הכי מעניין, אני חושב, היורשים אמיתי.
אריאל: שנאתי את כל הדמויות שם.
בוקסי: בסדר, הם אוהבים את הדמויות שלהם, הם כולם בריטים מנומסים כמוהם, כן.
אריאל: זה נורא מוזר.
רחלי: אוקיי, אז היו את התמונות המזויפות, אני רק אספר, היה גם וידאו שדלף של קייט מטיילת ברחוב עם וויליאם, וזה מצולם כזה מרחוק כאילו תפסו אותם באותנטיות, מרחוק ככה, והיא כולה עליזה ומקפצת וזה, שזה שוב מאוד חשוד.
אריאל: את אומרת, זו הייתה כפילת הלא סרטן שלה.
רחלי: אז זהו, אני אומרת…
בוקסי: היא מקפצת וזה באמת הכי חשוד.
רחלי: אני אומרת, קודם כל, האנשים האלה שאחראים להדליף את הדברים האלה, כאילו, אתם יודעים שהיא עברה ניתוח קשה, אוקיי, ושהיא צריכה להתאושש, בגלל זה הרי היא לא באה לאירועים וכאלה אז למה, אם אתם מזייפים סרטון, למה לעשות אותה מקפצת בו?
בוקסי: כן.
רחלי: כאילו, זה אותו היגיון של פרסומות של פעם לטמפונים - מראים את הבחורה על סקטים, עושה סנפלינג, צוללת עם דולפינים וזה, זה רק מוריד את האמינות, כאילו, אני לא… הרי לא יכול להיות שבחורה עם מחזור עושה את הדברים האלה. אם הייתם מראים לי בחורה יושבת בבית, סרוחה על הספה, אוכלת צ'יפס רואה טלוויזיה ואומרת: "אגב, הטמפון שלי מדהים", הייתי מאמינה לה.
[בוקסי ואריאל צוחקים]
רחלי: אבל אני לא מאמינה לה אם תוך כדי זה היא גם קופצת… עושה צניחה חופשית ממטוס. אני אומרת, כאילו, לא להגזים, אתם ישר מראים כאילו כמה אתם נואשים להראות כמה היא בריאה ורעננה ולא מרגישה שום דבר ועושה מה שהיא רוצה. כאילו, בואו נצלם את קייט מידלטון טסה לחלל על פיל. לא, אנחנו יודעים שהיא לא יכולה לעשות את זה, אז בואו תורידו ציפיות.
אריאל: אז את אומרת שקייט מידלטון פשוט סובלת מווסת קשה במיוחד. זה הסיפור.
רחלי: תראה, אתה לא אישה.
בוקסי: אוי, אוי, אוי.
אריאל: נכון.
רחלי: נכון. אתה לא יודע שלפעמים אנחנו חודשיים נעלמות מעין הציבור כש…
[בוקסי מצחקק]
אריאל: שמתי לב, חשבתי פשוט שאת בוגדת בי, אבל עכשיו…
[רחלי ובוקסי צוחקים, צחוקים מהקהל]
אריאל: עכשיו נרגעתי… את פשוט סובלת חודשיים. אוקיי, טוב לדעת.
רחלי: כולם היו בטוחים שבסרטון, בתיעוד הזה, אז זה לא קייט מידלטון אלא הכפילה שלה, כי יש כפילה רשמית של קייט מידלטון.
בוקסי: אה נו, אז בכלל!
רחלי: והבחורה בתיעוד יותר דומה לכפילה מאשר לקייט מידלטון עצמה, אבל אז שאלו, כאילו, באמת שאלו את הכפילה הזאת, יכול להיות שזה את בסרטון? והיא אמרה, זה לא אני בסרטון, זה לא יכול להיות אני בסרטון כי באותו יום הייתי בעבודה.
[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]
רחלי: עכשיו, העבודה שלך היא להיות הכפילה של קייט מידלטון!
בוקסי: הייתי בעבודה, wink wink!
אריאל: אני חושב שהיא מתכוונת לעבודה השנייה שלה שזה לשכב עם הנסיך בזמן שקייט מידלטון בכימותרפיה.
[רחלי ובוקסי צוחקים, צחוקים מהקהל]
אריאל: היא הכפילה שלה, היא צריכה למלא את התפקיד שלה.
רחלי: כל הקונספירציה הזאת בנויה כל כך בחלטורה.
בוקסי: כן.
רחלי: זה לא ייאמן שאלה הבריטים שעליהם סמכנו כל כך הרבה.
בוקסי: כן. הקולוניאליסטים האלה…
אריאל: את פול מקרטני הם החליפו ממש טוב, אני לא יודע למה הם עושים כאלה פאשלות.
בוקסי: כן.
אריאל: כאילו, איכשהו הם נהיו יותר גרועים בזה.
רחלי: כן.
בוקסי: אבל חשוב לומר - רק בריאות לקייט מידלטון.
רחלי: רק בריאות לקייט מידלטון, ושכל החטופים יחזרו הביתה בשלום.
בוקסי: שכל החטופים יחזרו… תחזרו, הכל ביחד, שהכל יקרה ביחד.
אריאל: לי אכפת רק מהחטופים, מקייט מידלטון לא אכפת לי.
בוקסי: מה, למה?
אריאל: מישהו צריך למות מסרטן מתישהו. [רחלי צוחקת] אני לא מכיר אותה…
בוקסי: אולי אתה צריך להכיר אותה קצת ו… להתרשם לטובה.
רחלי: אבל נכון, מישהו צריך… אז זה היא ולא איזה איש נחמד יהודי.
אריאל: אני מרגיש שזה מתקזז, היא חלק ממשפחת המלוכה.
בוקסי: כן.
אריאל: קיבלת טוב, זה… מגיע לך קצת סרטן. לא?
בוקסי: אוקיי.
רחלי: וואו.
אריאל: מה, יש רק דברים טובים בחיים?
בוקסי: אתה אומר כמו הנסיכה דיאנה, הגיע לנסיכה דיאנה, היא הייתה בבית המלוכה, היא קיבלה קצת מהטוב. בסדר, הספיק, מתה בשנות ה-90. אז קייט מידלטון אותו עיקרון, התחתנה עם בית המלוכה, תמות מסרטן.
בוקסי: אני מרגישה שבאיחול הזה אנחנו נוכל לסיים פה את הזה…
[אריאל ורחלי מצחקקים, צחקוקים מהקהל]
בוקסי: ובשורה שמחה זו.
[מחיאות כפיים]
רחלי: אבל שיהיה באמת בריאות…
[מחיאות כפיים]
אריאל: תודה רבה.
רחלי: חברים, אנחנו סיימנו להיום. אני רק אגיד תודה רבה לסירופ שאירחו אותנו כאן.
[מחיאות כפיים]
רחלי: בן…
אריאל: בן ליפקין. בן ליפקין הגדול מכולם.
רחלי: בן ליפקין, הגדול מכולם. תודה רבה ליונה יהב, ראש עיריית חיפה.
בוקסי: לחזירים.
רחלי: כמובן, תודה רבה לשרה נתניהו.
[צחוקים מהקהל]
בוקסי: לא, למה?
רחלי: שבלעדיה כל זה לא היה קורה.
בוקסי: פוי, פוי, פוי. איכסה.
רחלי: הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של "הפעם הגזמתם" לעוד אירועים, הפעלות ופרסים. אנחנו נעשה שם בקרוב את כל האירועים שלנו אז כדאי לעקוב. תודה רבה לאריאל ויסמן [מחיאות כפיים] לבוקסי.
בוקסי: תודה.
קריאות מהקהל: בוקסי, בוקסי…
בוקסי: תודה!
רחלי: הוא לא באמת רופא.
[בוקסי מצחקק]
רחלי: ולי.
[מחיאות כפיים]
תודה לכולם, שיהיה חג שמח ובטוח לכולם. אמן אמן, שיהיה טוב.
בוקסי: תודה לכולם.
אריאל: תודה, ביי.
תודה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments