ביום השלישי של גביע אסיה 2023, הגיע אחד המשחקים המורכבים והקשים לעיכול עבורנו כישראלים - איראן נגד פלסטין על אדמת קטאר. אחרי הרבה זמן, החלטתי לחזור עם פרק מחשבות על למה בכלל ראיתי את המשחק הזה ולמה היה לי חשוב לראות אותו (וכן, המילה קונספציה נאמרה בפרק הזה).
שלום לכם, זמן תוצאה, אני יוסי מדינה.
תודה שאתם שוב איתי.
את הפרק הזה, כמו את שאר הפרקים, אפשר למצוא בכל אפליקציית פודקאסטים אפשרית.
המון תכנים כל הזמן, בפייסבוק, בטוויטר, בטלגרם, וגם ביוטיוב, שם בכל יום שישי עולה סיפור כדורגל נוסף שאי אפשר להעביר בפודקאסט ואתם פשוט צריכים לראות.
יאללה, אל הפרק.
תראו, גביע אסיה יצא לדרך וכבר ביום השלישי שלו משחק שגורם לרבים להתגרד - איראן נגד פלסטין.
על אדמת קטאר.
על כל המשתמע מכך.
ערוץ הספורט, בעלי זכויות השידור בארץ, החליטו לדלג על המשחק הזה.
החלטה שלהם, הם באמת לא הבעיה שלי, לפחות לא בנושא הספציפי הזה.
בואו נגיד, אני מבין את ההחלטה, כלומר אין לי פה ביקורת על זה.
העניין הוא שמשחק כזה או סיקור של נבחרת פלסטין תמיד יביאו את התגובות האוטומטיות.
בטח בתקופה כזאת.
אז את הדקות הקרובות אני הולך להקדיש לכל אותם מבקרים או אנשים שחושבים שצריך להחרים או להתעלם מזה.
אז בואו ניקח רגע, אם אתם שומעים ברקע, יש כזה רעשים, זה בטח כל מי שבורח ולא רוצה לשמוע והולך להקדיש זמן ללכלך עליי ברשתות החברתיות.
מי שנשאר ופתוח להקשיב, בואו נתחיל.
מבטיח לכם שזה לא מה שאתם חושבים.
יש לא מעט מחקרים לאורך השנים של סוציולוגים, חוקרי תקשורת, חוקרי יחסים בינלאומיים, שכולם מנסים להסביר איך תרבות פופולרית על כל סוגיה וגווניה יכולה להיות חלק מניהול של יחסים דיפלומטיים.
אחד הדברים המעניינים זה שברגע שיש שני צדדים שביניהם יש סכסוך, ההתייחסות לצד השני תהיה בהיבטים פוליטיים, ביטחוניים, מדיניים, מעט מאוד בהקשר תרבותי.
למה?
כי ברגע שאני מתייחס להקשר תרבותי, אני כאילו מייחס לצד השני תכונות אנושיות.
הוא בדיוק כמוני.
הוא נהנה ממוזיקה, הוא צופה בכדורגל.
הוא רגיל.
האם אני מתייחס לנבחרת פלסטין כי אני רואה בהם אנשים נורמליים?
בואו נגיד שאחרי ה-7 באוקטובר, יש לי את העניינים שלי איתם ואת הדעות שלי, וזה לא שונה מהותית מרוב אזרחי מדינת ישראל.
מה שכן, אני רואה בכדורגל כאיזו מראה לדברים שהם יותר עמוקים, את חלקם אפשר לקבל דרך פרשנינו לענייני ערבים במיטב אולפני החדשות ואת חלקם אפשר לקבל באופן ישיר ממש בלי התיווך.
כי כדורגל אנחנו מבינים לבד ואנחנו מקבלים את הדברים האלה בלי פילטרים.
אף אחד מאיתנו למשל לא יצטרך הסבר מורחב על מדיניות של ההתאחדות הפלסטינית, כשמספרים לנו שיו"ר ההתאחדות הוא ג'יבריל רג'וב, שבעבר הרחוק היה טרוריסט שישב בכלא והיום חולם על להחליף את אבו מאזן.
אבל בואו נתמקד בכדורגל.
כבר יותר מעשור שהנבחרת הפלסטינית היא אמצעי לבטא לאומיות.
אנחנו אולי לא אוהבים את זה וזה עושה לנו רע, אבל זו דרך מרתקת ללמוד על הצד השני ועל איך שהוא רואה את העולם.
וזו דרך יותר נחמדה מאשר אליהו יוסיאן צועק עליכם בטלוויזיה שאתם תרבות של סושי וכולם פה מנגבים חומוס.
למשל בשנת 2017, נבחרת פלסטין שיחקה מול עומאן במוקדמות גביע אסיה.
המשחק נערך בעיצומו של הרמדאן, לכן הוא נפתח בשעה 23: 00 בערב באצטדיון פייסל חוסייני בא-ראם.
למי שלא יודע, א-ראם זה איפשהו באמצע הדרך בין שכונת גבעת זאב הירושלמית לרמאללה, האצטדיון נמצא ממש על הגב של מחסום קלנדיה.
אמרנו ללמוד דברים? אז הנה דבר ראשון, פייסל חוסייני, שעל שמו קרוי האצטדיון, היה אחד מהפוליטיקאים המשמעותיים ברשות הפלסטינית.
חזרה למשחק, פלסטין הדהימה עם ניצחון 1: 2.
מי שכבשו לזכותה את השערים היו שני שחקנים שנולדו באותה העיר - סנטיאגו, בירת צ'ילה.
ג'ונתן קנטיאנה עוד מסתובב עם השם הזה, אבל הכובש השני, יאשיר פינטו, הפך בנבחרת לפלסטין ליאסר איסלאמי.
מרוב התרגשות, השדר פתח בנאום על האחדות הפלסטינית.
בתוך ניים דרופינג של ערים כמו רמאללה, חברון ועזה, נכנסו גם אום אל פאחם ושפרעם, שתי ערים מהן הגיעו שחקנים לנבחרת.
מבחינת הפלסטינים, האחדות היא גם בעם, הפלסטינים פה ואלו שמעבר לגדר שמחליטים להתאחד.
אין את זה בצורה יותר גלויה.
לפני הטורניר הנוכחי, אחד מחשבונות הסושיאל המובילים שמסקר את נבחרת פלסטין עשה מיפוי של כל שחקני הסגל בגביע אסיה.
למרות שבין השחקנים יש מי שלא נולד בין הירדן לים, הרבה מאוד נכנסו פנימה.
כן, כמובן, המפה הייתה בין הירדן לים, יש פה רק מדינה אחת לפי אותה מפה.
והיו כל מיני סימונים מעניינים.
למשל מספר 4, יאסר חאמד, סומן כמי שהגיע מבית חאנון ברצועה, למרות שהוא עצמו בכלל נולד בספרד ורק אבא שלו מגיע משם.
גם מספר 15, מישל טראמיני, יליד שוודיה, באמת שוודיה אגב, הוא סומן כמי שהגיע ממג'דל כרום, עמוק בתוך גבולות ישראל.
אחד המעניינים ברשימה הוא השוער עאמר קאדורה. הוא נולד בשוודיה, אבל הסימון שלו היה במקום שגם אני הייתי צריך קצת לגרד בראש כדי להבין את הנקודה.
הוא סומן כמי שהגיע מכפר בשם חיטין, זה כפר שהיה קיים ליד טבריה ונמחק מהמפה אחרי מלחמת העצמאות.
כמובן שאותו חשבון פלסטיני לא מזכיר את זה שחלק גדול מתושבי הכפר התפזרו ביישובים ערביים באזור והם אזרחי ישראל או זה שחלק מתושבי הכפר הערבי היו מעורבים בטבח בטבריה ב-1938, יכול להיות כי זה לא מסתדר עם הלו"ז של הכיבוש, אתם יודעים.
אז לא, נבחרת פלסטין לא מפחידה אותי.
גם לצפות במשחקים שלה לא אומר שאני עכשיו בענייני נורמליזציה או הקמה של איזושהי ישות.
יש לי פה דרך לראות את תפישת העולם שלהם בצורה גלויה, כאמור בלי פילטרים, כי כדורגל ומגניב וצחוקים וסבבה.
וזה בגדול למה אני עושה את הפודקאסט הזה, ועושה את הסרטונים וגם רואה את נבחרת פלסטין מדי פעם.
כי כדורגל הוא מראה לעולם אחר.
ואם מישהו מחליט לעצום עיניים או להתעלם מהעולם האחר, מה הפלא שאחר כך אנשים נופלים לקונספציה?
אז זה היה עוד פרק של זמן תוצאה, אני יוסי מדינה, תודה שהייתם איתי.
כאמור אנחנו בכל אפליקציית פודקאסטים, בפייסבוק, בטוויטר, בטלגרם וביוטיוב, המון תכנים כל הזמן.
אני כבר מחכה לשמוע מכם, תגובות, תהיות, רעיונות לפרקים, הבמה שלכם והיא לגמרי פתוחה.
יהיו עוד פרקים והם כבר בדרך אליכם, עד אז שמרו על עצמכם וביי בינתיים.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments