עומר אצילי ערך את הבכורה שלו בליגת האלופות של אסיה וכל העולם ואשתו ניסה להבין מי זו טורקמניסטן. הכירו את המדינה שבה הנשיא מציין חג לכלבים, יש לה אצטדיון אולימפי בלי לארח אולימפיאדה והאלופה זוכה בתואר "במקרה" עם מאזן מושלם.
שלום לכם, זמן תוצאה, אני יוסי מדינה.
תודה שאתם שוב איתי.
את הפרק הזה, כמו את שאר הפרקים, אפשר למצוא בכל אפליקציית פודקאסטים אפשרית.
המון תכנים כל הזמן, בפייסבוק, בטוויטר, בטלגרם, וגם ביוטיוב למי שאוהב לראות דברים בווידאו או רוצה לראות את הפרצוף שלי.
יאללה, אל הפרק.
תראו, השבוע טורקמניסטן עלתה לכותרות.
עומר אצילי ערך את הבכורה שלו בליגת האלופות של אסיה מול אהאל, אלופת הליגה המקומית, במשחק חוץ בטורקמניסטן.
כתבתי כמה דברים גם על אצילי, גם על ליגת האלופות, בכל הפלטפורמות הרגילות.
הרבה מאוד דברים במקומות אחרים נכתבו על המדינה הזו, חלקם הגדול לא נכון או לא מדינה, אז שווה להתעמק בזה.
כי טורקמניסטן היא לא בדיוק המדינה הכי הגיונית בעולם.
חלקכם בטח נתקל בסרטון של ג'ון אוליבר ששבר את הרשת ואם לא – אז תקציר.
טורקמניסטן הייתה חלק מברית המועצות וב-1991 היא קיבלה עצמאות.
הבעיה היא שהנשיא הראשון שלה, ספורמאט ניאזוב, לא בדיוק ידע מה עושים עם המדינה המוזרה הזו במרכז אסיה שהפכה פתאום ליישות נפרדת.
אז מה שניאזוב עשה זה מה שעושה הכי טוב לעולם – להפוך אותה לדיקטטורה סגורה שסוגדת לו ולשלטון שלו.
הוא גם קיבל, או ליתר דיוק העניק לעצמו, את הכינוי טורקמנבאשי, ובתרגום מילולי – אבי הטורקמנים.
ב-2006, ניאזוב מת ופינה את מקומו למחליף שלו, שם קליט, שימו לב – גורבאנגולי ברדימוחמדוב.
ברדימוחמדוב לקח את מה שעשה ניאזוב צעד קדימה.
הוא באמת יצר רצף של הזיות.
למשל, יש לו חיבה גדולה לכלבים וספציפית זן בשם אלאבאי, שזה בעצם סוג של כלב רועים שהמקור שלו בטורקמניסטן.
אז בכל שנה, ביום ראשון האחרון של חודש אפריל, יש חג שלם בטורקמניסטן שמוקדש לכלבים האלה.
לפני כמה שנים, בביקור ממלכתי ברוסיה, הוא העניק גור אלאבאי לוולדימיר פוטין.
ב-2020 הוא חנך פסל מוזהב של הכלב בבירה אשגבט.
אם כבר 2020, אז באותה שנה ברדימוחמדוב גם נלחם בקורונה בצורה נחושה.
בהתחלה עוד היה את כל הקטע הזה של מסיכות, אבל בלי סגרים.
אחרי כמה שבועות הוא הכריז שהוא סיים לטפל בקורונה, המילה קורונה יצאה מחוץ לחוק וכל המסמכים שהדפיס משרד הבריאות בנושא נגרסו.
אבל כמו שאני אומר תמיד, לא באנו לפה לדבר על פוליטיקה.
ברדימוחמדוב, כמו דיקטטור טוב, לוקח גם את הספורט לתשומת ליבו.
ב-2017, למשל הבירה אשגבט נבחרה לארח אירוע בשם "משחקי אסיה באולם ואומנויות לחימה", אמיתי לגמרי, זה השם של אירוע.
אז מה שהוא עשה זה כמובן לבנות אצטדיונים ואולמות בקצב מסחרר, כולל אצטדיון שנקרא "האצטדיון האולימפי", למרות שאשגבט לא תארח כנראה אולימפיאדה בעתיד הנראה לעין.
מה קורה בכדורגל?
במשך עשור מי ששלטה בליגה המקומית הייתה קבוצה בשם אלטין אסיר.
אלטין אסיר זה מונח די פופולרי בטורקמניסטן שהמשמעות שלו זה "דור הזהב".
יש למשל מפעילת טלפונים ניידים בשם הזה, יש ערוץ טלוויזיה, אין קשר בין השניים.
יש גם עיר בשם הזה, אין קשר בין לבין לבין.
יש גם קבוצת כדורגל שקוראים לה אלטין אסיר, למרות שהיא מגיעה מאשגבט ולא מהעיר אלטין אסיר.
אין לה קשר גם לא לערוץ הטלוויזיה, אבל במשך תקופה מסויימת חברת הטלפונים הייתה נותנת החסות הראשית, אבל השם של הקבוצה הגיע לפני החסות.
השיא של אלטין אסיר היה ב-2019, כשטורקמניסטן עלתה לראשונה לגביע אסיה ולקבוצה היו 12 שחקנים מתוך 23 בסגל הנבחרת.
גם מאמן הנבחרת אז, עוד אחד עם שם קליט, יאזגולי הוג'אגלדייב, אימן את הקבוצה במקביל והוא אגב עדיין מאמן את אלטין אסיר.
בשנה שעברה אהאל הפתיעה עם זכייה מקרית באליפות, מה שהוביל אותה לנציגות ההיסטורית בליגת האלופות.
למרות זאת, השנה קרה שם משהו מאוד חריג גם במונחים של טורקמניסטן.
באליפות טורקמניסטן זכתה השנה קבוצה בשם ארקאדאג – היא עושה את זה עם מאזן מושלם, יש לה עד עכשיו 20 ניצחונות ב-20 משחקים ויש לה עוד ארבעה מחזורים להשלים עד סוף העונה.
זה יותר הזוי כשמבינים שזו קבוצה שהוקמה השנה, זו העונה הראשונה שלה בליגה הבכירה, בעצם עונה ראשונה בכללי.
מה קרה בדרך? בואו נחזור לשלטון בטורקמניסטן.
העיר ארקדאג הוקמה בעקבות החלטה ממשלתית ב-2018, כעבור שנה הונחה גם אבן הפינה לעיר החדשה.
תוך כמה שנים יש לנו עיר ואם בטורקמניסטן והיא מקבלת את השם ארקדאג ולא במקרה.
ארקדאג בתרגום מילולי זה "מאחורי ההרים", זה כינוי בטורקמנית לשומר ומי שמחזיק בכינוי הזה הוא כמובן גורבאנגולי ברדימוחמדוב.
הקבוצה המקומית, על פי הערכות שכמובן מעולם לא הוכחו, זוכה לסיוע קל מהממשל.
למשל כשמסתכלים על סגל נבחרת טורקמניסטן היום, רואים שיש 14 שחקנים מארקדאג, כולל כמה מהכוכבים הגדולים של הכדורגל המקומי שפשוט נשתו על ידיה במהלך השנה האחרונה.
יש סיפורים על שופטים שממש נתנו להם משחקים.
אגב, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מספרים סיפור כזה מהאזור – בפרק 110 דיברנו על טג'יקיסטן השכנה, שם דיברנו על המעורבות הגדולה של רוסטם אמומאלי, בנו של נשיא טג'יקיסטן בכדורגל המקומי.
בקיצור, כמו שאתם יודעים וכמו שאני אוהב, דיקטטורה וכדורגל, זה תמיד מייצר לנו סיפורים משוגעים.
אז זה היה עוד פרק של זמן תוצאה, תודה שהייתם איתי.
כאמור הפרק הזה, כמו שאר הפרקים, עולה בכל אפליקציות הפודקאסטים.
תכנים נוספים עולים כל הזמן בפייסבוק, בטוויטר, בטלגרם וביוטיוב.
אני כבר מחכה לשמוע מכם, תגובות, תהיות, רעיונות לפרקים, הבמה שלכם והיא לגמרי פתוחה.
גם את הרעיון לפרק הזה, האמת לא הגיע אליי בהודעה, זה פשוט תגובה של יקיר המערכת, תור ליבר, שהגיב לי באחד הפוסטים על עומר אצילי, אז הוא ככה, פרגנו לו.
יהיו עוד פרקים, הם כבר בדרך אליכם, עד אז שמרו על עצמכם וביי בינתיים.
Comments