בפרק הזה ברי ועומר עונים על השאלה שהם נשאלים כל הזמן - ״איך זה לחיות בלונדון?״, ונותנים הצצה לחיים המרתקים בלונדון, מהזווית המקומית. בין השאר ידברו על: איך מסתדרים עם מזג האוויר, תחושת הזרות, הטעם הבריטי באוכל, יוקר המחייה, הסופרמרקטים, הפאבים, הפארקים, מקומות אהובים במיוחד, מה הסיפור של הקפה, ועוד…
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/09/2023.
עומר: הפודקאסט הזה הוא בשיתוף עם חברת התעופה "וירג'ין אטלנטיק" שמטיסה אתכם מתל אביב ללונדון.
ביחד: בקלאס.
[שירת מקהלה, תחילת המנון בריטניה]
קריין: "סקרנים בלונדון" עם עומר לוגסי וברי כהן.
ברי: שלום, שלום, ערב טוב, צהרים טובים, בוקר טוב סקרנים בלונדון, אני ברי כהן.
עומר: ואני עומר לוגסי.
ברי: עומר, מה נשמע?
עומר: וואלה, הכל סביר פלוס.
ברי: סביר פלוס, סביר פלוס זה לא מספיק האמת.
עומר: כן? צריך שיהיה עוד יותר חום, צריך שהשמש תצא קצת יותר ואז יהיה סביר פלוס פלוס.
ברי: כן, כן, אני קמתי בבוקר וראיתי שהשמש זורחת. אמרתי "וואי, היום אני דופק את הז'קט עור שלי", [עומר מהמהם] ואז יצאתי עם הכלבה ואז שמתי לב…
עומר: רוח. [מצחקק]
ברי: מה זה רוח, רוח, רוח, למה לא תשכב לנוח? אני עפתי באוויר. כן, וגם האמת המטיילים שהיו איתי היום בסיור, אז גם הם קפאו ממש, היינו צריכים להיכנס לבית קפה.
עומר: וואלה?
ברי: יופי של אביב.
עומר: זה קורה, כן. אביב תואם לחורף שהיה.
ברי: האביב הערבי.
עומר: [צוחק]
ברי: אז מה קורה איתך? מה, איך היה השבוע?
עומר: השבוע היה טוב. היה קצת פרצים כאלה של שמש, ויטמין די ככה טוב והמטיילים נורא נהנו גם כן. וזה משהו שכזה, התגעגענו אליו מאוד כי היה חורף הרי די קשוח השנה.
ברי: לגמרי.
עומר: הכי קשוח מאז שאני זוכר.
ברי: ואתה פה 5 שנים, 6 שנים.
עומר: 6 שנים.
ברי: 6 שנים. כן, כן, היה שלג, היה גם שבוע-שבועיים של מינוס 7, מינוס 10, לא?
עומר: אתה יודע מה הכי היה כאילו מעצבן?
ברי: נו?
עומר: היה יום אחד שאני לא אשכח אותו בחיים, זה אפילו היה יום רביעי ודווקא ביום הזה היה לי שני סידורים ביום אחד.
ברי: או ווא.
עומר: כן. בדרום לונדון.
ברי: כן.
עומר: והיה ביום אחד גם גשם וגם קור. הרי לפעמים… זה בדרך כלל או-או.
ברי: כן.
עומר: אבל היה יום שהוא היה גם קר וגם גשום. וזה היה הארדקור.
ברי: זה היה יום קשוח, זה היה יום קשוח.
עומר: יום קשוח, עץ אשוח. כן.
ברי: ממש. [צוחק] זה באמת היה קשוח, אבל בדרך כלל כשיש חורף קשה, אומרים שהקיץ יהיה יותר נחמד, לא?
עומר: כן. אני חושב ש… הפוך. כאילו, כשיש קיץ קשה, כאילו קיץ חם, אומרים שהחורף שאחריו יהיה, וזה מה שהיה באמת. הקיץ הקודם הרי היה חתיכת קיץ, כאילו היה ממש חם.
ברי: הקיץ של אביה.
עומר: הקיץ של… בדיוק, בדיוק. היה מלא ימי הולדת עם אנשים בודדים בהם. אבל באמת היה, היה באמת קיץ הארדקור ואז אחריו הגיע החורף…
ברי: חורף קשוח.
עומר: הכי קשוח שאני זוכר מאז שאני פה.
ברי: כן.
עומר: לא היה… זה לא היה כל כך הרבה פה, באף חורף מאז שהייתי פה, כמו החורף הזה.
ברי: חוץ מהחורף הזה. כן הגענו למינוס 10, לא? מינוס 10 זה היה?
עומר: אני חושב שהגענו איזה יום למינוס… כן, מינוס 7, בלגנים כן.
ברי: שלגים, עניינים… היה קשוח. אבל מה שרציתי להגיד לך שאנחנו יודעים הרי שהאביב פה הוא ממש, ממש הפכפך וכזה יש לך 4 עונות השנה ביום אחד.
עומר: נכון.
ברי: אבל במוצאי השבת האחרון יצאתי לערב צוות והלכתי ל-Coal Drops Yard איך שאני מגיע לשם, איך רואים…
עומר: יחד איתי, במקרה.
ברי: במקרה גם אתה היית שם.
עומר: [צוחק]
ברי: אבל זה בשביל המאזינים.
עומר: כן.
ברי: בשביל הסיפור… תן לי בשביל הסיפור, לפעמים אתה יודע צריך קצת…
עומר: אני לא הייתי שם, לא הייתי שם.
ברי: לעגל פינות. אז מה אני רוצה להגיד לך? אז באמת אני מגיע לשם, ואיך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב, סביב ורואים שאנשים מבסוטים.
עומר: ורוקדים.
ברי: ואנשים פשוט יושבים שם ליד הנהר, נחל, ליד הנחל, זרוקים שם בדשא, ואיך שאני מתקרב ככה למסעדה, איפה שנפגשנו כולם, [עומר מהמהם] הייתה שם במה עם דיג'יי והיה מוזיקה קובנית, והיו איזה… אני לא יודע, 16 חבר'ה שרוקדים סלסה, ואנשים מבסוטים.
עומר: כיף.
ברי: אז שבאמת, כאילו, כשהמזג אוויר מתבהר וזה, אנשים פתאום מתעוררים פה בעיר. וככה רציתי לשאול אותך, מה אתה אוהב לעשות באביב, ובקיץ כמובן?
עומר: אוהה, זו שאלה נהדרת, אבל קודם כל, מה נושא הפרק היום? בוא…
ברי: אנחנו מובילים לשם, אנחנו מובילים לשם.
עומר: לגלות למאזינים על מה הפרק?
ברי: אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד, אין שום בעיה.
עומר: היום אנו דנים… קודם כל, ברוכים הבאים לפרק השני של "סקרנים בלונדון", איזו התרגשות. כן? והיום אנו נדון ונדבר על איך זה לחיות בלונדון בעצם.
ברי: נכון.
עומר: כן, איך זה בכלל, מה, מה… איך זה מרגיש?
ברי: נכון, וכבר התחלנו לדבר על זה, עונות השנה, קור, מה קורה כשיש מזג אוויר מטורף בקיץ.
עומר: נכון, אבל באמת כאילו זה לא כזה נפוץ כמו שאנשים חושבים. הפחדנו אתכם קצת על תחילת הפרק, אבל ישראלים יקרים, לונדון לא כזו נוראית מבחינת מזג אוויר, זה לא טורונטו. זה לא… אפילו לא ברלין, למעשה.
ברי: לגמרי. ואני כאחד שגר בעברי, בעוונותיי הרבים, אני גרתי בברלין 3 שנים, אז אני יכול להשוות. באמת שם קצת יותר קר.
עומר: קצת.
ברי: יותר קר.
עומר: אז מה אתה בעצם רוצה לדעת?
ברי: שאלתי אותך מה אתה אוהב לעשות באביב?
עומר: אווו… הרבה דברים. אז קודם כל באביב, פתאום הפיצ'ר המדהים הזה של לונדון של הפארקים, נפתח.
ברי: כן, שזה בעצם חוף הים הבריטי.
עומר: ממש ככה, ברי, ממש ככה. כאילו זה המקבילה פה לחוף הים. אנשים אשכרה מנצלים את זה כמו חוף ים. משתזפים להם במדשאות והכל.
ברי: מתערטלים.
עומר: מתערטלים…
ברי: צריך להגיד, מתערטלים.
עומר: אפשר לראות את זה בכמה וכמה פארקים. ומה שפחות עושים זה על האש. כן, זה לא ישראל. וחוץ מקומונס, יש סוגים של פארקים פה בלונדון. יש סוג של פארק שנקרא קומון ששם, אגב, מותר על פי חוק לעשות על האש, כך מסתבר. אבל עדיין אתה כמעט לא רואה את זה.
ברי: כן.
עומר: פתאום הפארקים נפתחים ובאביב אחד מהדברים שאני הכי אוהב זה באמת ללכת לפארקים, אבל… ולא רק זה, לחצרות הבירה.
ברי: חצרות הבירה.
עומר: חצרות… ה-Beer Gardens, זה דבר גאוני. פתאום יש מלא ברים שבצד האחורי שלהם יש כזה Beer Garden עם צמחייה, ואווירה, וזה, מה זה נייס. ובחורף אי אפשר להנות מזה כמעט.
ברי: לגמרי.
עומר: ופתאום זה נפתח. אפשר לשבת ולשתות Pimm's או איזשהו קוקטייל באווירה כזאת של משהו אחר.
ברי: כן.
עומר: זה ממש מגניב.
ברי: ו-פימס בעצם זה המרענן הרשמי של הקיץ כאן באנגליה.
עומר: ממש. בואנה, יפה, ציטטת מתוך האתר "לונדוניסט" בול!
ברי: באמת? באמת?
עומר: ככה אני קורא לזה.
ברי: פשוט הבאתי את זה, האמת לא הסתכלתי בכלל באתר, לא קראתי על זה.
עומר: לא קראת.
ברי: ולכן אני אבקש ממך לספר לנו מה זה פימס?
עומר: אוקיי, אז פימס זה ה… אם תרצו, ה-אפרול שפריץ של בריטניה או הסנגריה הקרה, המרעננת של בריטניה. זה קוקטייל נפלא שהומצא בערך בשנות ה-60 של המאה ה-19 ע"י ברנש בשם ג'יימס פים, שהוא, היה לו, היה סטארטאפיסט. היה לו בר אויסטרים במרכז לונדון. והוא אמר "איך אני מבדל? איך אני עכשיו אבדל את עצמי משאר ברי…", אז ברי אויסטרים היה דבר הרבה הרבה יותר נפוץ מאשר היום. והוא אמר "איך אני מושך אליי קהל?" אז הוא רקח, לקח, רקח לו איזה משקה עם קליפות של תפוזים וג'ין ופירות ותותי שדה ומלפלפונים [כך במקור] ומלא, מלא דברים. ובעצם רקח משקה שהפך לכל כך טעים וכל כך מוצלח שאנשים היו מתחילים לבוא לבר קוקטיילים שלו… סליחה, לבר אויסטרים שלו נטו בשביל הקוקטייל, הרבה יותר מאשר האויסטרים. ואז הוא הוציא גם וריאציות, מה שהיום נשאר זה "פימס מספר 1" זה על בסיס ג'ין. הוא היה לו גם עד מספר 6.
ברי: ג'ין אנד ג'וס.
עומר: בדיוק, וודקה, היה על בסיס וויסקי, על בסיס ברנדי, על בסיס וודקה. היום נשארו רק מספר 1 ומספר 6, כאילו רק על בסיס ג'ין ורק על בסיס וודקה. זה קוקטייל נהדר, כיפי, קיצי, נורא קל גם להכין אותו. במיוחד בארץ…
ברי: טעים, טעים.
עומר: טעים. אנחנו אוהבים לפעמים ככה להפתיע את התיירים שלנו ולפנק אותם בסיורים עם הדבר הזה. אבל יש גם מתכון ב"לונדוניסט". חפשו באמת "המרענן הבריטי מספר 1" ברב גוגל ותגיעו למתכון שלי. מאוד קל להכין את זה, וזה נורא מתאים גם לקיץ הישראלי. אז מאוד קל עם נענע וחתיכות של תות שדה ומלפלפונים. ממש טעים.
ברי: אז מי שמגיע ללונדון, יכול לקחת בקבוק כזה איתו למטוס?
עומר: כן, כל עוד אתם שולחים מזוודה לבטן המטוס. לא בטרולי. לא בטרולי.
ברי: קצת מסוכן.
עומר: בדיוק. או שתקנו בדיוטי. אתם יכולים בטרולי… לקנות בדיוטי, כדאי, יש גם בארץ, קצת יותר יקר.
ברי: כן.
עומר: ומאוד, מאוד קל להכין את זה. זה עם ספרייט ופירות וכד קרח וזה אחלה בחלה.
ברי: אז זה פימס.
עומר: זה פימס.
ברי: פימס, פימס, פימס.
עומר: זה מה שפתאום שותים פה. איך שהאביב מגיע יושבים בפארקים עם קנקן, בכיף על המדשאות ושותים פימס ותיזהרו כי אין לזה כל כך, לא מרגישים את האלכוהול כל כך, אבל זה עושה את העבודה.
ברי: למרות שיש לזה קצת מרירות כזאת, לא?
עומר: פעם שיכרתי את הסבתא המרוקאית שלי.
ברי: באמת?
עומר: סיפור אמיתי.
ברי: וואי, וואי.
עומר: כן, כן, ישבנו כל המשפחה והיא שותה ולא שמה לב. פתאום מתחילה לדבר שטויות. אישה רצינית בדרך כלל. היה צחוקים.
ברי: לא יפה. האמת, לא יפה מה שעשית לה, אני חייב להגיד.
עומר: לא בכוונה.
ברי: קצת נגוע, לא מתאים.
עומר: היה כיף, היה צחוקים. המשפחה לא תשכח את זה לעולם, חוויה. נשארה חוויה.
ברי: יפה, יפה. ובכלל, בכלל מה שאני רוצה להגיד על ה… אמרתי את זה בחצי משפט, אבל באמת באביב אנשים מתעוררים והעיר מתעוררת ואפשר לראות כל מיני אירועים שקורים.
עומר: נכון.
ברי: בדיוק עכשיו לפני שהגעתי כאן ל-Common Press, איפה שאנחנו בעצם מקליטים את הפודקאסט הזה…
עומר: בשורדיץ'.
ברי: בשורדיץ', אז עברתי בשוק ספיטלפילדס…
עומר: כפרה עליו.
ברי: ואני קלטתי ששמעתי מוזיקה ואז אני מתקרב ואני קולט שיש אשכרה תזמורת חיה של אנשים, שבוא נגיד, ממוצע הגילאים היה שם 65, של התזמורת. והם מנגנים ג'אז. והיו מלא מלא זוגות של גילאי הזהב שפשוט רוקדים במעגל.
עומר: נייס! איזה יופי!
ברי: זה היה סופר מגניב. וכאילו אף פעם, אף פעם לא ראיתי דבר כזה בספיטלפילדס.
עומר: וואו.
ברי: אז כאילו פתאום קורים דברים בעיר. אנשים מתעוררים מהתרדמת שלהם.
עומר: משנת החורף הארוכה.
ברי: בדיוק, בדיוק.
עומר: זה, תראה, לונדון עיר… הרי כל הזמן יש פה תרבות, אירועים, דברים.
ברי: ברור, ברור, ברור.
עומר: וחלק לדעתי…
ברי: אבל הלונדונים עצמם…
עומר: כן.
ברי: לא התיירים וזה, פתאום, כאילו, מתעוררים.
עומר: פתאום יוצאים החוצה. לא רק indoor, פתאום יש מלא אירועים outdoor כזה.
ברי: כן, כן.
עומר: זה מגניב לאללה.
ברי: לגמרי. גם הופעות בחוץ מתחילות פתאום.
עומר: לגמרי. זה נורא נורא מגניב. אז, אז באמת זה חלק ממה שאני אוהב לעשות באביב, לצאת לפארקים, לצאת קצת… לטייל יותר פתאום, להסתובב. מה אתה אוהב לעשות בבוא האביב, ברי?
ברי: זה באמת לספוג את השמש כמה שאפשר.
עומר: נכון.
ברי: את מזג האוויר הטוב. ובאמת למצוא את כל האירועים האלה וכל הדברים המגניבים שקורים וללכת ולבדוק מה קורה בעיר.
עומר: איזה כיף.
ברי: כן, כן, זה נורא, נורא נחמד. ובכלל לונדון, יש עיר יותר טובה?
עומר: אני לא מכיר.
ברי: אין דבר כזה.
עומר: אני אוהב כמה ערים אחרות, אבל לונדון זו פינה בלב, תכל'ס.
ברי: לגמרי. אתה אוהב, אתה אוהב, נראה לי שאתה אוהב.
עומר: אני אוהב בכללי.
ברי: אתה אוהב לחיות פה.
עומר: אני אוהב לחיות פה. זה נכון…
ברי: גם אני.
עומר: בוא באמת, כאילו, כבר כאילו ניתן למאזינים את ה"כן, אנחנו אוהבים לחיות פה".
ברי: נראה לי זה היה ברור עד עכשיו, אני אגיד לך את האמת. זה היה די מובן מאליו.
עומר: שואלים אותנו את זה המון. "אז מה אתה אוהב לחיות פה?"
ברי: "איך זה לחיות פה? איך זה לחיות פה?"
עומר: כל דבר יש לו פלוסים ומינוסים, אין מושלם בחיים.
ברי: נכון, נכון, מסכים.
עומר: אנחנו כן סובלים לפעמים, בעונות מסוימות. או זה שנגיד אי אפשר לדעת, גם באמצע הקיץ, אם יהיה גשם היום או לא. יש דברים, אין מה לעשות כאילו שהם לא מושלמים באף מקום.
ברי: כן.
עומר: ולפעמים באמת מתגעגעים לים. במקרה שלי לשווארמה.
ברי: גם במקרה שלי.
עומר: כן.
ברי: גם הצלם פה [צוחק] איתי שומרי…
עומר: איתי מרייר פה, כן.
ברי: איתי שומרי שככה עובד היום פה גם עם גיא צ'קרוב על הצילום, תודה רבה לחברים שלנו שמצלמים אותנו פה היום.
עומר: כפרה עליכם.
ברי: אז הוא עושה פרצוף כי הוא מיסטר…
איתי: [משפט לא ברור]
ברי: שמעתי אותה, שמעתי.
עומר: יש לי פתרון לנושא החומוס, חבר. נדבר על זה אחר כך. לאחרונה, כן, שיגעתי אנשים שיבואו ל…
ברי: אז הוא פה. הוא פה פתח את העיניים כשדיברנו על שווארמה כי הוא מלך השווארמה והדונר. והדונר. בשעות הלילה המאוחרות יש לומר, אחרי יציאה של פאב עם… [צוחק] כן. אז כן בקיצור, אז ספר, ספר לי קצת למה אתה אוהב לחיות פה?
עומר: למה אני אוהב לחיות בלונדון? קודם כל לדעתי, סיבה מספר 1, הרב תרבותיות והתחושה שאתה באמת במקום שיש… שאפשר להרגיש בו ולחיות בו את כל העולם בעיר אחת. בטח במובן הקולינרי, אני כאיש קולינריה, מאוד מאוד אוהב את המגוון האתני-תרבותי הנפלא שיש כאן ואת זה שעכשיו, סתם, אני מתגעגע לאוכל גרוזיני, יש לי איפה לאכול. אני מתגעגע לאוכל… לטאפאס ספרדי, שזה אחד הדברים האהובים עליי בעולם, יש לי תמיד מלא טאפאס ברים. אוכל ג'מייקני שזה דבר אולי הקרוב ביותר לליבי.
ברי: ג'מייקה!
עומר: [שר] ג'מייקה, ג'מייקה, וכאילו, באמת יש פה הכל מהכל, וזה גם מתבטא באנשים. זה שיש לנו חברים מכל העולם וצחוקים ואנשים מבנגלדש ומאיטליה.
ברי: לגמרי.
עומר: פבריציו חברנו.
ברי: ג'ובאני. ג'ובאני [אומר במבטא איטלקי] כן, כן, לגמרי. אני מסכים איתך בעניין הזה של הרב תרבותיות. באמת ה-diversity פה מאוד, מאוד גדול ורציני ובאמת, כאילו, אנשים באים ואומרים לי לפעמים "תגיד, יש פה אנגלים?" האמת, אני מבין את השאלה הזאת, אני מבין מאיפה זה בא. כי באמת, יש פה אנגלים, ברור, אבל יש פה כל כך הרבה אנשים מכל העולם. או מהגרים, או בנים או נכדים של מהגרים. ובאמת, זה מרגיש כזה שלאף אחד לא אכפת מי אתה ומאיפה באת, כאילו, לא נותנים לזה להיות אישיו. זה בכלל לא מעניין.
עומר: רגילים לזה.
ברי: רגילים לזה, וזה סופר מעניין וזה סופר כיף שכאילו באמת יוצא להכיר כל כך הרבה אנשים מכל העולם. ובאמת גם להתנסות ולטעום קצת מהתרבויות שלהם כי הם מביאים את זה לפה.
עומר: נכון.
ברי: וזה מה שמעניין, זה מה שהופך את לונדון, לדעתי לפחות, לעיר המיוחדת שהיא.
עומר: נכון. וזה ואקום כזה, שלא יכול לקרות אולי במקום עם זהות אתנית תרבותית מאוד חזקה כמו סתם, פריז, רומא, בנגקוק ששם באמת גם אנשים באים לצרוך את האוכל המקומי המאוד ספציפי.
ברי: כן.
עומר: ודווקא פה, אני חושב שגם הבריטים התרגלו לזה ואוהבים את זה. מאוד אוהבים פה דייברסיטי בכללי. מאוד אוהבים מגוון אתני תרבותי.
ברי: אני מאמין שיוצאים… כשיוצאים מהעיר, אולי, לקאנטרי סייד, אז אני מאמין שאולי הם יהיו קצת יותר חמוצים ופחות אוהבים את העניין הזה. כמו בכל…
עומר: חוץ מה-Chinese Take Away שקיימים בכל כפר נידח פה.
ברי: נכון, נכון. כמו בכל חברה אולי לדעתי שיש בה מהגרים, אז תמיד יש את אלה שאוהבים ויש את אלה שכמובן פחות. אבל מה שרציתי להגיד זה שלגמרי אני מרגיש פה שזה עיר בינלאומית…
עומר: לגמרי.
ברי: ואני מרגיש פה בבית, להגיד את האמת. אחרי סך הכל שנתיים וקצת, אבל באמת, אני משווה את זה כל הזמן לברלין, לברלין. [עומר מהמהם בהסכמה] כי גרנו בברלין 3 שנים, אני ואשתי והכלבות דרך אגב.
עומר: נשמע כמו שיר של סנופ דוג, כן…
ברי: ובאמת אתה יודע, גם שם זו עיר יחסית בינלאומית…
עומר: כן.
ברי: אבל אין שם מגוון אנושי מאוד גדול. ואני מרגיש שכאילו כן, הם מקבלים אחרים, אבל בכל זאת אתה חייב להפוך להיות גרמני.
עומר: הייתה תחושת זרות?
ברי: בדיוק. אתה מרגיש זר. זה כזה או שתהפוך להיות גרמני או שזה לא מתאים. עכשיו, אני כמובן, אנחנו עשינו את המיטב בשביל להיטמע ובאמת לא להיבדל, כמובן, כי כן, אם אתה מגיע לאיזה מקום חדש, אתה רוצה להשתלב בחברה. אבל כאילו הרגשתי שבאיזשהו מקום, המשפט השני שבן אדם שפוגש אותך ברחוב, או לא משנה איפה, זה "מאיפה אתה?"
עומר: אהה!
ברי: וזה משהו שבאמת נדיר ששואלים אותי פה בלנדן. "מאיפה אתה?" ואז אתה יודע…
עומר: אתה יודע שאותי דווקא שואלים הרבה מאיפה אני. אבל בקטע טוב, זה מעניין. אנשים סקרנים כל הזמן. סקרנים בלונדון.
ברי: סקרנים בלונדון. [מצחקק]
עומר: כן, כן, כל הזמן.
ברי: סקרנים בלונדון. [תופים] שמעת את ה…? [תופים]
עומר: אוהה… טוב! אתה טוב!
ברי: נתתי, נתתי, מה רציתי להגיד לך? אז בעצם תשמע, אני לא מרגיש את זה, אני אגיד לך את האמת ובקושי שואלים אותי את זה. ושם, כמה שיש זרים, ויש זרים…
עומר: אבל גם כששואלים, זה בקטע טוב ברי.
ברי: כן. כן.
עומר: כאילו כששואלים זה תמיד כזה מתוך רצון, א', אני מרגיש, להראות "אה אני מכיר משהו מהתרבות שלך".
ברי: ההממ, כן.
עומר: כי כשאני לפחות, אצלי, כשאני שואל, מדי פעם כשאני נוסע עם נהגי Uber והם שואלים אותי ואז אני שואל אותם בחזרה. אז אומרים לי "אני מניגריה", "אני מגאנה", "אני מאפגניסטן". תמיד יש לי כזה משהו להגיד להם על זה שאני מכיר את המנות שלהם ואת ה… זה, והם מתלהבים. אותו דבר זה הפוך. אם אני אומר שאני מישראל "אה וזה… הייתי פעם בתל אביב, אהה זה, אני מכיר שקשוקה". אתה יודע, זה כזה כאילו מגניב.
ברי: כן. אז גם כשנשאלתי מאיפה אני, אז באמת היו לי רק חוויות שהן בסדר או חוויות טובות, לעומת חוויות שהיו לי קצת פחות נעימות בברלין, אני חייב להגיד.
עומר: וואלה. עם מה, עם גרמנים או…?
ברי: גם עם גרמנים, אבל גם עם כל מיני מזרח תיכוניים וכו'. אבל לא נצלול לזה. בכל מקרה, באמת אני מרגיש שפה יש פתיחות הרבה יותר גבוהה.
עומר: נכון.
ברי: הרבה יותר גבוהה.
עומר: באמת זה גורם לי, אנחנו מרגישים פה בבית, from day one. אתה שנתיים וחצי פה.
ברי: כן.
עומר: אני כבר 6 שנים. אני חושב שמהיום הראשון לא הרגשתי פה כל כך זר, כי אתה סוג של זר בין זרים, מהגר בין מהגרים, פה בלונדון…
ברי: כן.
עומר: אז כאילו אין את התחושה הזו של הזרות כמו שיש במקומות אחרים שהם לא דוברי אנגלית למשל.
ברי: כן.
עומר: כי באמת כולנו, כאילו, מי שדובר אנגלית, ו… יש פה באמת גם משהו בלונדון יותר מלטף כזה.
ברי: מלטף.
עומר: כן, יותר כזה חמים. זה לא עיר סנובית כל כך. זה גם ידידותי למשתמש.
ברי: אני חושב. אני חושב, כן. בגרמניה היו מאוד… המנטליות זה מה ששבר אותנו שם. הם אנשים מאוד, מאוד מרובעים, חמוצים, כעוסים.
עומר: וואו.
ברי: וכמה שאתה בתור תייר מגיע ואומר "אה, ברלין, איזה מקום ליברלי, איזה זה, איזה זה, כמה סבבה אנשים שם", בסופו של דבר, כשבאתי לפה, ראיתי מה זה אנשים באמת נחמדים. באמת polite.
עומר: יש להם איזה רצון לסמול טוק, גם, כל הזמן.
ברי: לגמרי. ובברלין זה לא מעניין אף אחד. אתה מבין? אנשים, כאילו, היה לי שכן, אני לא רוצה לחפור על ברלין אבל אני…
עומר: לא, זה בסדר, זה הקונטרסט.
ברי: חצי דקה שאנחנו ככה נכניס. היה לי שכן בבניין והיה לו מרכול קטן.
עומר: מרכול.
ברי: מרכול אורגני, אורגני, אורגנישטי. באמת זה היה ברחוב, ובאמת הוא שכן שלי. עכשיו, א', אני שכן שלך, אז "אהלן, מה נשמע?" אני רואה אותו בחדר מדרגות - "שלום".
עומר: באמת, לא היה שלום? לא היה?
ברי: בקושי.
עומר: וויי.
ברי: הוא היה באמת כזה, הוא היה גרמני. אבל גם הבן אדם כאילו הוא שכן שלי וכשהייתי הולך אליו לקנות עגבניות, אני בא אליו, "היי, מה שלומך? מה המצב?" -"בסדר, מה אתה צריך?" כאילו, אתה מבין? זה היה כאילו בקטע של "בוא, דבר. עזוב, קאט דה בולשיט, מה אתה צריך?"
עומר: וואו.
ברי: אבל גם לא בנחמדות, אתה יודע, לא בחיוך, לא בכלום.
עומר: איזה באסה.
ברי: והבן אדם מכיר אותי, שתבין. אז כאילו זה ממש, ממש מוזר הדברים האלה. וכן, ותשמע, אם אני הולך עכשיו הביתה, אחרי שאני אסיים פה את הפודקאסט, את ההקלטה, אני מגיע הביתה והשכן שלי מצד אחד הוא ברזילאי. השכן מהצד השני, השכנה סליחה, היא צרפתייה וזה שמעליי הוא בריטי, אבל השכן שלו הוא בכלל מאיטליה. אז כאילו זה באמת כזה רב תרבותיות מטורף.
עומר: רב תרבותיות כיפית כזאת.
ברי: והדבר הזה בא לידי ביטוי לא רק באוכל, כמו שאתה מספר, אלא גם לדעתי, במוזיקה.
עומר: נכון.
ברי: בתרבות, באמנות.
עומר: עכשיו פתאום אתה שומע, גם כמו… כאילו, אתה שומע מוזיקה. סתם, אתה יודע, ממש פה ברחוב שאנחנו מקליטים את הפודקאסט, לא מזמן ראיתי, היה איזה, פתאום הבעירו מדורה איזה יום על המדרכה [ברי צוחק] ורקדו משהו שנראה לי אתני לחלוטין ומעניין. התקרבתי ושאלתי, זה חג בוליביאני, חגגו פה חג מבוליביה.
ברי: די! איזה מדליק!
עומר: זה דברים שבלונדון קורים ואנחנו כבר רגילים אליהם וממש מגניב.
ברי: מדליק. בטח היה קצת קוּמביה.
עומר: בדיוק.
ברי: אחלה של מוזיקה. אני מאוד אוהב מוזיקה לטינית דרום אמריקאית, מדהים.
עומר: זה כיף.
ברי: כן, ולגמרי אנשים מביאים לפה את הז'אנרים המוזיקליים שלהם וגם מערבבים אותם.
עומר: נכון.
ברי: לצורך העניין, לא דיברנו על זה עד כה יותר מדי, אבל באמת הסצנה, סצנת הג'אז הלונדונית זה הסצנה הכי חזקה כרגע כיום בעולם.
עומר: ואפרוביט, בל נשכח.
ברי: אבל הג'אז, אתה אומר בד"כ ג'אז זה כאילו ניו יורק, זה ניו אורלינס…
עומר: נכון, זה לא פה.
ברי: זה הסטייל, אבל תדע שהיום באמת הסצנה הכי חזקה וחמה בעולם זה פה והם יוצרים מוזיקה מצוינת, באמת…
עומר: יש לה כבר שם משלה או עוד לא?
ברי: לא. זה עדיין נקרא ג'אז.
עומר: אוקיי.
ברי: עד כדי כך שרקורד לייבלס, חברות תקליטים אגדיות כמו "Blue Note"…
עומר: אוקיי…
ברי: הולכים ומחתימים כל מיני מוזיקאים בריטיים מכאן, מלונדון. כל מיני הרכבים מלונדון.
עומר: וואלה, מה אתה אומר?
ברי: ומה שמגניב זה שהחבר'ה האלה רובם הם אנשים שהם או בנים או נכדים של מהגרים ובאמת הם מביאים את כל האלמנטים האלה של הגרוב מאפריקה ודברים מהקריביים וזה לתוך הג'אז והופכים את זה למשהו שהוא יחסית חדש ועדיין אנחנו קוראים לדבר הזה ג'אז.
עומר: תן איזה כמה שמות של אמנים אולי ככה ששווה לשמוע.
ברי: "Kokoroko" מעולים. "עזרא קולקטיב" מעולים…
עומר: וואיי… עזרא קולקטיב.
ברי: נוביה גרסיה מצוינת.
עומר: פשש…
ברי: תבדקו את זה, תבדקו את זה. אז באמת גם…
עומר: כן, כן, בספוטיפיי הקרוב לביתכם.
ברי: או באפל מיוזיק. בעצם את הפודקאסט אפשר לשמוע גם וגם.
עומר: גם וגם.
ברי: גם וגם. אז באמת אפשר לראות ולהרגיש את הדבר הזה בכל פינה פה בעיר ובתרבות ש…
עומר: ובאמת גם האפרוביט הופך ל… אני חושב שלונדון, אולי, מהתחושה שלי, היעד השני הכי חשוב בעולם במוזיקת אפרוביט הנוכחית אחרי ניגריה.
ברי: כן.
עומר: כאילו יש פה סצנה…
ברי: חזק מאוד.
עומר: וכל אמן ניגרי בא לפה גם להופיע. אני הייתי בהופעה של ברנה בוי והיה מטורף.
ברי: ביוני יש ברנה בוי דרך אגב…
עומר: כן? יאללה, נלך אולי שוב. אנחנו בבית שומעים המון אפרוביט, כמובן.
ברי: אפרוביטס.
עומר: אפרוביטס, נכון.
ברי: אני יותר באפרוביט.
עומר: אני יודע.
ברי: לא באפרוביטס. ולמען הזה…
עומר: אתה אולדסקוליסט.
ברי: לגמרי.
עומר: אשתי עשתה לי שיפטינג בחיים, מאוד חזק, מהיפ הופ לאפרוביטס, אתה יודע.
ברי: כן.
עומר: בכל זאת, היא אוגנדית וזה מה ששומעים היום. אגב, גם בג'מייקה…
ברי: מאוד חזק.
עומר: חשבתי שישמעו המון רגאיי אבל שומעים גם המון אפרוביטס בג'מייקה עצמה, שזה מטורף.
ברי: כן.
עומר: אבל גם פה בלונדון. בלנדן.
ברי: לגמרי, זה מאוד משפיע ומושפע, אגב, אחד מהשני. הקריביים משפיעים על ניגריה והסביבה והפוך.
עומר: והפוך.
ברי: לגמרי, כל הזמן זה, הם מתכתבים כל הזמן וכל הזמן גורם לשינויים בז'אנרים וזה מגניב, האמת שזה מגניב. למרות שאני יותר באפרוביט בדברים של פעם.
עומר: פלה קוטי כזה.
ברי: פלה קוטי, בטח, האחד והיחיד. טוני אלן, כל החבר'ה האלה. ובאמת תשמע, מה אני רוצה להגיד לך? שבאמת מדהים פה ואני חושב שפה בעיר אכלתי כל מיני דברים שלא אכלתי אף פעם בשום מקום אחר.
עומר: בוא נדבר על זה.
ברי: בוא נדבר קצת על קולינריה.
עומר: אויויוי, הנושא האהוב עליי מכל.
ברי: מה פתחתי? מה פתחתי?
עומר: כן, מה פתחת? איזה בור. תגיד לי ברי, אז בוא תספר לי מה אכלת מעניין.
ברי: קודם כל, פעם ראשונה אכלתי פה, ג'רק… כן, פעם ראשונה אכלתי ג'רק צ'יקן, שזה די מגניב.
עומר: מדהים. כשזה טוב, וכשלא מציפים את זה ברוטב מתקתק, אלא נותנים לזה להתבטא עם התבלינים. בוא נסביר למעריצים.
ברי: תסביר מה זה.
עומר: למי שלא מכיר, ג'רק צ'יקן, אולי מאכל הדגל של המטבח הג'מייקני. שנה שעברה נסעתי למקום שבו הומצא הדבר הזה, זה פשוט מדהים. זה מאכל שהמארונס, שהם היו בעצם העבדים שברחו להרים הכחולים של ג'מייקה מהעבדות במטעי הסוכר של הבריטים, האכזריים, הקולוניאליסטיים, בקיצור, אותם מארונס ברחו להם להרים הכחולים בג'מייקה לאזור שנקרא בוסטון ביי. היו חופרים בורות באדמה ומכניסים לשם את העופות ומושחים אותם במעין משחה כזאת שמבוססת על כל התבלינים שהיו להם בנמצא כי לא היה להם מלח. למשל, פימנטוס זה פלפל אנגלי. למשל, טימין, למשל, הרבה ג'ינג'ר, קינמון, אגוז מוסקט, הרבה, הרבה דברים, וזה כל כך ארומטי הדבר הזה. ומעשנים את זה עם… במקור, על ענפי פימנטו שזה מה שנקרא בעברית פלפל אנגלי. זה דבר ממש ארומטי. גם בתוכו, גם אם תשתמשו בזה לבד, יהיה בזה כל מיני סוגים של… כל מיני ארומות של קינמון ואגוז מוסקט וציפורן. ובעצם הטעם המעושן המאוד מיוחד הזה הוא מה שהופך את הג'רק צ'יקן לדבר אדיר.
ברי: כן.
עומר: גם מתובל, גם מעושן. זה תוכלו לאכול אצלנו בסיור בבריקסטון האפרו-קריבית.
ברי: ספוילרים.
עומר: ו… בדיוק. ואני רק אגיד שזה הולך ונהיה יותר מאכל שהוא גם נפוץ פה בלונדון בכל פינה ואני מת על זה. פתאום אתה רואה חבית, אתם תראו כזאת חבית ואיזה בחור עם ראסטות שמכין ג'רק צ'יקן, ואתם יודעים שזה קצת מחליף לנו פה את השווארמה כי יש לזה תיבול שמזכיר קצת ראס אל חנות, טיפה. זה כאילו מזכיר תבלין של שווארמה, אפילו קצת.
ברי: איתי, אתה חושב גם ככה?
עומר: באיזשהו אופן במיוחד אם תיקחו פילה…
ברי: תן לו מיקרופון.
עומר: ותחתכו את זה דק ותכניסו את זה לפיתה עם טחינה. אבל לא משנה. זה המאכל הלאומי.
איתי: [משפט לא ברור]
ברי: אחרי הפודקאסט הולכים לאכול. חבר'ה, עלינו.
עומר: בדיוק. בדיוק. ואחד המאכלים, עכשיו זה מאוד מתאים לטעם הישראלי, אבל הרבה ישראלים לא מכירים את זה. חוץ מזה, בכלל המטבח הג'מייקני הוא מדהים ופה בלונדון גיליתי, אחרי שהייתי גם בג'מייקה עצמה, שהוא ממש, ממש אותנטי יחסית. כלומר, אין הרבה, חוץ מ-Patty, שזה הסמבוסק הג'מייקני שבאמת בג'מייקה הוא פי 30 יותר טוב, כל שאר הדברים פה בלונדון, יש מספיק קהילה גדולה…
ברי: או הפסטיבל.
עומר: אוי, הפסטיבל מדהים. פה קוראים לזה דאמפלינגס, זה בצורת עיגול, ובג'מייקה זה בצורת, כמו… לא יודע, משהו מוזר, כמו חצי חלה כזאת. שזה כמו ספינג' ג'מייקני כזה. יש מלא דברים, אבל באמת בדרום לונדון אפשר להשיג הכל.
ברי: הכל.
עומר: זה די מדהים. אז טוב, אנחנו נעשה פרק, אני חייב מתישהו על קולינריה אפרו-קריבית.
ברי: נעשה.
עומר: כי זה מדהים ופה בלונדון זה חזק מאוד.
ברי: נעשה, נעשה. נצלול. למיטיבי לכת.
עומר: אז ג'רק צ'יקן זה אחד מהמאכלים, ואתה יודע, מרגש אותי כבר לראות היום דוכן ג'רק צ'יקן, אפילו אצלי בדרום לונדון ובריטים לבנים עומדים בתור, גם לקנות את זה. זה באמת מגניב.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments