בפרק הזה ברי ועומר עונים על השאלה שהם נשאלים כל הזמן - ״איך זה לחיות בלונדון?״, ונותנים הצצה לחיים המרתקים בלונדון, מהזווית המקומית. בין השאר ידברו על: איך מסתדרים עם מזג האוויר, תחושת הזרות, הטעם הבריטי באוכל, יוקר המחייה, הסופרמרקטים, הפאבים, הפארקים, מקומות אהובים במיוחד, מה הסיפור של הקפה, ועוד…
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/09/2023.
ברי: אלה שפיתחו בלוטות טעם בשנים האחרונות.
עומר: בלוטות טעם. בדיוק. בדיוק.
ברי: פיתחו, אחרי כל האוכל ה…
עומר: לא רק מטוגן ולא רק חומץ, כן.
ברי: אני אגב, לא אוהב את החומץ הזה בכלל.
עומר: גם אני לא. זה אחד מהנמסיס שלי.
ברי: גם צ'יפס, לא צ'יפס, זה… פה קוראים לזה צ'יפס, אבל קריספס כאלה.
עומר: קריספס. sea salt vinegar.
ברי: בטעם של… זה נוראי לדעתי. נוראי.
עומר: אני לא… אני לא מסוגל.
ברי: נוראי. עכשיו אני אגיד לכם משהו מוזר פה, בוא מדברים על איך לחיות פה. אתה מוזמן לבית של בריטי, אתה מגיע לבריטי, לארוחת ערב או ארוחת צהרים או וואטאבר, הדבר הראשון שאתה מקבל זה הקריספס המעפנים האלה.
עומר: די.
ברי: כאילו באתי לאכול אצלך ארוחת ערב, מה אתה נותן לי תפוצ'יפס אחי? אני לא מבין את הקטע הזה. וזה קטע בריטי, זה הזוי! אני לא מבין את זה.
עומר: הם מתים על זה. הם מתים על הדברים האלה.
ברי: אה… בתוך הסנדוויץ' הם דוחפים את זה גם. איזה הזוי!
עומר: אין להם… איך קוראים לזה?
ברי: בלוטות טעם.
עומר: גם. אני לא רוצה להיות מרושע, אבל אני אגיד לך משהו, באמת, כאילו הם… גילטי פלז'ר אצלהם זה טראש. כאילו זה להיכנס ולאכול קריספס ולהכניס באמת סתם, לקחת ראפ, לשים בו קטשופ וקריספס ומלא צ'דר כזה והַאם מאוד מעובד מהסופר ולהכניס את זה לטוסטר. אני ראיתי כמה פעמים את הדבר הזה ועד היום יש לי צלקת תרבותית.
ברי: עד היום יש לי צרבת תרבותית.
עומר: תרבותית מהדבר הזה.
ברי: צרבת תרבותית, אהבתי. יצא פה אחד טוב.
עומר: צרבת תרבותית.
ברי: בן זונה, אוי סליחה, תעשה פיפ!
עומר: שם לפרק.
ברי: כן.
עומר: אבל… אז זה באמת הצלקות שיש לי קצת מ… נקרא לזה הטראשיות, שהיא מנת חלקם של חלק מהבריטים שהם פחות קולינאריים. כי יש גם בריטים שהם יותר קולינאריים. זה משתנה וזה משתדרג והכל…
ברי: כן.
עומר: אז באמת הקולינריה מכל העולם וזה מתחבר גם לשווקים פה, שבשבילנו זה מגרש משחקים קולינרי. גם השווקים וגם הסופרמרקטים ונדבר על זה תכף, שזה עולם. כאילו הסופרמרקטים פה זה…
ברי: עולם ומלואו.
עומר: זה החיים.
ברי: מה, מה הפייבוריט שלך?
עומר: אתה יודע…
ברי: מה, Waitrose?
ביחד: וויטרוז! חכי ורד! [צוחקים]
עומר: חכי ורד!
ברי: אני אגיד לך, אני מאוד אוהב את וויטרוז, אבל מאז שעברתי וליד הבית יש לי M&S, מרקס אנד ספנסר FOOD, יש את הרגיל ויש את ה-FOOD.
עומר: FOOD, יש לי גם ליד הבית.
ברי: ה-FOOD וואו, אני פשוט מת על המקום הזה.
עומר: זה מדהים. אני אוהב את שניהם.
ברי: כן.
עומר: יש דברים שאני מעדיף פה ויש דברים פה, אבל יש לי איזו פינה, כמו אוהד של קבוצה, אתה יודע. אני לא אוהד קבוצות, אני אוהד סופרים. [צוחקים] אז כאילו אני, אני וויטרוז, א', בעיניי מגוונים מאוד במוצרים.
ברי: כן.
עומר: ב', הם פחות focused על בריטיש, הם קצת יותר בינלאומיים באופי.
ברי: כן.
עומר: והם לא רק המותג שלהם, כלומר, מרקס אנד ספנסר הם כל כך חזקים…
ברי: נכון.
עומר: שיש להם את המותג שלהם אז כמעט אתה לא תמצא מוצרים של חברות אחרות במרקס אנד ספנסר.
ברי: נכון.
עומר: וב-וויטרוז יש לך נגיד את Belazu המדהימים, אלה שהביאו לפה את טחינה "הר ברכה", סתם דוגמא.
ברי: כן.
עומר: יש לך אותם ב-וויטרוז, או Findlater's אלה שעושים את המוס כבד המטורף הזה שאני כל כך אוהב.
ברי: מוס כבד. מוסקה, מוסָכבד.
עומר: ברמה של מסעדת מישלן. וואי זה מטורף.
ברי: אני פחות בעניינים האלה, להגיד לך את האמת.
עומר: איזה עניינים?
ברי: של מוס כבד. זה לא… לא מדבר אלי.
עומר: אה בסדר, זה ספציפית.
ברי: כבד עליי אחי.
עומר: אולי זה לא לכל אחד.
ברי: כבד עליי.
עומר: אבל זה מדהים.
[מוזיקה של בדיחה צולעת וואק וואק וואק. צוחקים]
ברי: מה רציתי להגיד לך? אבל בכל מקרה, לגבי ה… לגבי המוצרים מהסופר, מה שווה להביא? בקצרה, מה שווה להביא מכאן לארץ למי שבא ומבקר? או מבקרת?
עומר: לשמחתנו, הרב גוגל בעל הנס עשה לנו חיים קלים.
ברי: כן.
עומר: ניגשים לתחנת הגוגל הקרובה לביתכם ומקישים "דברים טעימים להביא מהסופר בלונדון" והכנתי רשימה.
ברי: דברים טעימים להביא…
עומר: מהסופר בלונדון.
ברי: בגוגל, פשוט ככה.
עומר: בגוגל, פשוט ככה. תגיעו לעמוד ב"לונדוניסט" שנקרא "דברים טעימים להביא מהסופר בלונדון 2023" שימו לב, לכו לרשימה הארוכה שהיא המעודכנת. יש שם איזה 40 מוצרים עשיתי שם, ששווה להביא, כולל את העוגיות המופלאות של החמאת צ'דר בזיליקום ועגבניות מיובשות שהם פשוט עוגיות למות. כל כך חמאתיות, כל כך נהדרות. וכמובן ה-Mini Millionaire Shortbread וה-Pods האלה של השוקולד הקולומביאני ואני יכול לדבר שעות פה על מה להביא מהסופר. זה פשוט הסופרים פה זה עונג, עונג גדול.
ברי: עונג שבת.
עומר: עונג שבת.
ברי: אולי נעשה איזה פרק על זה בהמשך.
עומר: אני חושב ש… זה מתבקש.
ברי: אולי ב-Season 2, בעונה השנייה. נראה אם נגיע לזה.
עומר: אגב שואלים אותי "למה?" שואלים אותי "למה הסופרים פה כל כך מדהימים?" ויש לזה הסבר לדעתי לדבר הזה. וההסבר הוא, אתה יודע מה ההסבר?
ברי: מה ההסבר? לא, לא.
עומר: ההסבר, א', יש פה שוק חופשי ויש פה תחרות במשק וזה מאוד מאוד מגניב, ואני חושב שזה חלק מהעניין.
ברי: כן.
עומר: וגם המבחר. אבל דווקא בגלל שפה פחות בשלנים מישראל…
ברי: כן.
עומר: בישראל זה בעיקר… בישראל כולם מאמות שמבשלות מדהים וזה, אז כאילו בישראל אתה נכנס לסופר וזה בעיקר חומרי גלם.
ברי: כן. נכון.
עומר: וגם השליטה המוחלטת של "אסם", "תלמה" וגם הכשרות. יש כמה סיבות.
ברי: כן.
עומר: אבל פה עולם האוכל המוכן…
ברי: נכון!
עומר: מאוד מפותח.
ברי: כן.
עומר: מאוד, מאוד מפותח. ברמה שאתה יודע, קשה היה לי לשכנע. יש לי עד היום חבר טוב שמזלזל בזה קצת. הוא אומר כאילו…
ברי: יש פה דברים שווים.
עומר: שווים! שווים! ברמה של מסעדה.
ברי: לפעמים אני קונה כאלה ארוחות מוכנות, לפעמים כשאני חוזר מהעבודה מאוחר וכזה צריך להכין משהו זריז. אז כזה, ארוחות מוכנות כאלה לשים במיקרו, אני יודע שאתה לא אוהב מיקרוגל, אבל תקשיבו. סתם דוגמא, יש לך כאלה צ'יקן טיקה, סבבה?
עומר: כן.
ברי: אתה עושה את זה, זה עולה לך 3 פאונד, משהו כזה. בלחץ. ו-3-5 דקות…
עומר: וזה סבבה.
ברי: מה זה סבבה? אני אכלתי את זה, אמרתי לנטע אשתי, "תקשיבי, אם אני עכשיו מביא בן אדם הביתה לפה, מוריד את העטיפה, מגיש לו את זה ומגיש ליד זה את המנה המקבילה בוא נגיד ממסעדת השף Dishoom, עתירת הפרסים", אבל מגיש באמת דישום, שזו מסעדה שהיא מאוד פופולרית פה וכולם מכירים, הודית…
עומר: כל הישראלים מכירים.
ברי: "ונותן להם בטעימה עיוורת לאכול, לדעתי לא נופל, לא נופל. ברמה כזאת, מהסופר".
עומר: כמו שהמוס כבד של פינלנדרס, אני יודע שאתה לא בקטע, אבל זה מוצר שהוא יותר טעים, ואני עומד מאחורי הדברים שלי במאה אחוז, תבדקו אותי, מהסטון בלומנטל, המסעדה שלו. הוא יותר טעים מהמוס כבד של הסטון בלומנטל, שאגב, גם אותו מוכרים ב-וויטרוז. אבל יותר טעים.
ברי: כן. כן.
עומר: מדהים. ויש פה דברים בסופר, קשה לאנשים להבין את זה…
ברי: כן.
עומר: ברמת מסעדת גורמה, ממש ככה. ובאמת, סופרמרקטים פה זה אחד הדברים שבשנה הראשונה שלי פה, היום אני כבר רגיל, אבל בשנה הראשונה שלי שגרתי פה, עפתי על זה 200 קמ"ש.
ברי: אני עדיין עף על זה. אני עדיין. טוב אני בשנה שנייה וחצי.
עומר: עדיין זה כיף. יש עדיין התלהבות, אתה יודע, כאילו אפילו אחרי 6 שנים עדיין יש לי התלהבות לפעמים מלהיכנס לסופר חדש. נגיד Morrisons אין לי לצערי ליד הבית.
ברי: כן. שזה אחלה סופר במחיר ממש סבבה.
עומר: אחלה סופר.
ברי: ממש. ממש. וזה אגב מוביל אותי לפינה הבאה שלנו.
עומר: אוווו.
ברי: אני רוצה להציג את "פינת ניפוץ המיתוסים".
קריין: [פעמוני רוח ברקע] פינת ניפוץ המיתוסים.
ברי: אז באמת יש לנו פה מיתוס ראשון, שני כבר לנפץ.
עומר: כן.
ברי: יקר בלונדון. יקר בלונדון.
עומר: יוקר המחייה בלונדון, כן.
ברי: אבל בד"כ אנשים אומרים "וואו יקר בלונדון, איזה יקר", אבל תכל'ס, תכל'ס יוקר המחייה פה לא…
עומר: כי הם תיירים. הם באים לפה והם בסוהו ובקובנט גרדן שהם אזורים מאוד יקרים, והסופרים קטנים והכל מחירי אמ-פם כאלה.
ברי: נכון. אין ספק שבאירופה זה באמת עיר מאוד יקרה.
עומר: נכון.
ברי: בכלל, אם משווים את זה לברלין שאני גרתי שם, שזה חצי. באמת חצי בהכל.
עומר: היא גם ענייה יותר.
ברי: אה… טוב אפשר להסתכל על זה מכל מיני כיוונים. אבל מה שאני רוצה להגיד שבאמת אם אתה יודע, מסתכלים נגיד על הסופרים, שדיברנו עכשיו על סופרים, אתה הולך לסופר ואתה מעמיס ומעמיס ומעמיס ועדיין יוצא באולי חצי ממה שהיית משלם בארץ על אותם דברים.
עומר: ממש. וגם… זה נכון, וגם הפרימיום, מוצרים שבארץ נחשבים מוצרי מותרות לעשירים בלבד, כמו גבינות שמנות. פה, פה זה הפוך. פה גבינות שמנות זה דבר כל כך בסיסי. ברי או קממבר בפאונד או שניים. מה שבארץ… אפילו אננס, נחשבים מוצרי עושר ועושר, פה זה זיל הזול. סופר זול, תעמיסו.
[מצחקקים]
ברי: אושר עד.
עומר: אושר עד. ועוד יותר, אם אתה לא הולך ל-וויטרוז או מרקס אנד ספנסר, אלא אתה הולך ל-Lidl, או Aldi.
ברי: או ווא.
עומר: אתה יודע, ב-לידל קשה לעבור את ה-15 פאונד.
ברי: אתה יודע למה זה נקרא "לידל"?
עומר: לא.
ברי: כי המחיר הוא לידל.
עומר: גדול! טוב אתה, עם הגרמניוּת שלך. בקיצור, אז נגיד לידל או אלדי, בואנה קשה להגיע ל-15-20, אולי היום קצת עלו המחירים, אבל סתם, כאילו לסבר את אוזניכם. שתי חתכות [כך במקור] של חזה ברווז, אתה רוצה להכין, כאילו, ממוצר שאני לא יודע כמה היה עולה בארץ…
ברי: קודם כל, בארץ, גם אם תלך ל"טיב טעם" בארץ, אני לא יודע אם יש את הדבר הזה, כן?
עומר: אני לא יודע, אני לא יודע… אבל נגיד באמת, 4 פאונד לחזה, בום! יש לך ארוחת ערב. אנטריקוט, באמת, כמה כבר עולה שם? כאילו, דברים… פרושוטו, דברים באמת זולים ב-לידל או ב-אלדי. שלא נדבר על Iceland וכאלה.
ברי: שלא נדע, אייסלנד. [מצחקק]
עומר: שלא נדע, כן. למרות, אתה יודע, אתה מכיר את הקטע המטורף הזה, טוב אנחנו נדבר.
ברי: שמה?
עומר: "The Shed in Dulwich" חפשו את זה ביוטיוב, בן אדם המציא מסעדה שלא באמת קיימת ורצה להראות כמה חלק מהמסעדות הן פלצניות.
ברי: בדאליץ'?
עומר: כן עשה כאילו, לקח את ה-shed שלו, את החצר, עשה בפנים…
ברי: אשכרה.
עומר: הביא תרנגולות, הביא דיג'יי שיתקלט מוזיקה, רעש של מסעדה…
ברי: די!
עומר: עשה כל מיני שטויות.
ברי: די!
עומר: והגיע למקום ראשון ב"טריפ אדבייזור" בלי להיות קיים בכלל.
ברי: וואו!
עומר: ואז עשה גם הרצה.
ברי: מה הוא הגיש?
עומר: הוא לקח מנות קפואות מ-אייסלנד…
ברי: די!
עומר: לזניה צמחונית, הביא מבקרים, הגיעו מבקרי מסעדות מפאקינג קליפורניה.
ברי: אני לא מאמין!
עומר: והוא הגיש להם מנות קפואות מ-אייסלנד, מחוממות עם קצת שם עליהן עלים שיהיה יפה והם עפו על האוכל. עפו על האוכל.
ברי: אתה מבין מה זה לפעמים? הכל עבודה בעיניים, הכל עבודה בעיניים. לא יאמן.
עומר: זה מטורף.
ברי: לא יאמן, לא יאמן. וואי, האמת, נשים לינק. נשים לינק.
עומר: נשים לינק. לגמרי.
ברי: בפוסט.
עומר: שווה לראות את זה.
ברי: שווה.
[צוחקים]
ברי: אז באמת סופרים זה נורא, נורא… טוב זה לא נורא זול, אבל באמת בהשוואה לארץ.
עומר: חשוב לי באמת להגיד שבמרכז כן יקר. once יוצאים לפרברים, איפה שאנשים ראסמי חיים…
ברי: מה זה פרברים? אפילו אתה יודע, מה? רבע שעה מהמרכז.
עומר: רבע שעה, אני גר 45-50 דקות מהמרכז…
ברי: טוב, אתה כן.
עומר: ואצלי הסופרים זולים ברמה. וזה משהו, יש דברים שאתה מתגעגע לפעמים לארץ וזה, לסופרים אני לא מתגעגע בארץ. כאילו באמת, זה משהו שפה, וואו.
ברי: כן.
עומר: גם המחיר.
ברי: שכר דירה. שכ"ד. הַשָכַ"ד דָעָת. אז תשמע, שכר דירה בעניין הזה, בנושא הזה, אני חושב שהוא בוא נגיד, אם לא יוצאים באמת לפרברים, אז כן כמובן, שהכל…
עומר: שחיטה.
ברי: מה זה שחיטה, אני חושב שזה קרוב לתל אביב, ברמת התל אביב. כמעט תל אביב. תל אביב עדיין יותר מטורפת במחירים האלה.
עומר: נכון.
ברי: אבל כמובן שככל שיוצאים…
עומר: אבל במרכז…
ברי: במרכז מרכז, בצנטרום, באמת אי אפשר לגור. זה ברור, זה ברור. [איתי מדבר ברקע] נכון, נכון, נכון. אתה לא מקבל בית מתפרק.
עומר: נכון. זה נכון.
ברי: באמת בתל אביב אתה משלם לא יודע כמה והכל מתפרק. אתה מקבל מולד על הקיר, mulled wine על הקיר.
עומר: [צוחק] נראה לי תל אביב זה באמת מוגזם כבר, מה שקורה שם.
ברי: כן.
עומר: פה לא. פה זה יותר נורמלי, אבל באמת המחירים מטורפים. זה קצת מתקזז עם מחירי המזון, אני חייב לציין. אגב מסעדות, המרכז נורא יקר, אבל גם שמתי לב שככל שיוצאים מהמרכז, המסעדות גם קצת יורדות במחיר.
ברי: נכון. אבל גם אם אתה הולך למרכז, ואתה אוכל שם, עדיין תשווה את זה ללאכול בתל אביב, אתה תצא בחצי או שלושת רבעי מחיר ממה שהיית משלם.
עומר: ודברים שבאמת גם סתם, מרק עם ברווז בתל אביב היה עולה לך הון כי זה נדיר, או אויסטרים, דברים כאלה שפה הם יותר בסיסיים…
ברי: כן.
עומר: ובת"א הם… פה הם בסיסיים ובתל אביב הם קשים להשגה ולכן המחיר שלהם הוא גם גבוה.
ברי: כן.
עומר: כלומר, זו גם פונקציה. אבל באמת המחיר, שכר דירה פה הוא כבד. ובאמת ההאק לזה זה לגור קצת מחוץ למרכז. אין ברירה לפעמים.
ברי: כן, גם בוא, אנשים מעדיפים לא לגור במרכז. מה בן אדם לא גר בסוהו, זה רעש וכאב ראש 24/7.
עומר: לא, אני לא הייתי מחליף את הנוף שלי מהמרפסת אגב, מת על הנוף שלי הירוק הזה.
ברי: נכון, גם אצלי ירוק ושקט ונחמד וזה. אתה יודע, הציפורים מצייצות בבוקר כשאני קם בבוקר, חברים שבאים אליי אומרים לי "מה זה? אתה גר בקיבוץ".
עומר: זה מגניב.
ברי: כאילו… "מה זה אתה בקיבוץ? מה זה, מה קורה פה?" אז באמת זה נורא, נורא כיף הדבר הזה. אז באמת התמורה, התמורה.
עומר: יש תמורה לאגרה.
ברי: בדיוק.
עומר: יש דברים שהם יקרים אבל נותנים, כמו התחבורה הציבורית.
ברי: כן.
עומר: שנותנים לך, כאילו באמת התחבורה הציבורית פה נחשבת, ביחס למקומות אירופאים אחרים, ליקרה, אבל יש תמורה לאגרה.
ברי: בדיוק.
עומר: זה מדייק…
ברי: זה יעיל.
עומר: לא חייב אוטו.
ברי: תדירות, יעילות, באמת…
עומר: בארץ אם אין לך אוטו, אתה סוג של מת, אתה לא קיים.
ברי: נכון.
עומר: קצת כמו ב-LA.
ברי: שזה אגב חלק מהבעיה.
עומר: נכון. ופה…
ברי: זה יוצר את הבעיה.
עומר: אתה יכול להסתדר בלי אוטו.
ברי: לגמרי. נכון, וגם פועלים פה בשביל זה. באמת כבר המון, המון שנים, אבל גם פועלים. גם לצורך העניין, ראש העיר, סאדיק חאן, מאוד מתעסק בעניין הזה וגם בעניין אגב של סביבה. אז נגיד, כל ה…
עומר: נכון, שבילי אופניים וזה וזה.
ברי: נכון, נכון, נכון. אז לגמרי זה משהו שמתעסקים בו ולכן, זה המצב פה מבחינת תחבורה ציבורית.
עומר: אני חושב שגם זה הרכבת התחתית הראשונה בעולם 1863. כאילו זה פז"ם. יש פה פז"ם.
ברי: פז"ם עולם.
עומר: בגלל זה היא גם מאוד מפותחת. וכן, הקדמנו פה את ישראל באיזה…
ברי: הם הקדימו, אנחנו הצטרפנו.
עומר: אנחנו הצטרפנו, כן. אחרי 160 שנה.
ברי: אבל תשמע, אולי אנשים שבאמת, יש להם ילדים קטנים וזה, אז אולי, אולי זה קצת, זה פחות נוח ובאמת מעדיפים לנסוע ולהתנייד עם רכב.
עומר: זה נכון. אנחנו עכשיו בחיפוש אחר הרכב המתאים.
ברי: כן אז הנה, אתה מחפש רכב. אבל בעיקרון, בגדול, אין צורך פה ברכב. אין צורך. גם עם ילדים. אני רואה הרבה אמהות עם עגלות, אני רואה הרבה הורים עם ילדים באוטובוס וברכבת ואין שום בעיה עם זה.
עומר: נכון. לא, לא, זה דבר מדהים וגם זה עוד באמת אחד מהפלוסים של… ועכשיו אם כבר אנחנו מדברים שזה פלוס ענק, בוא נדבר על, קצת נאזן את זה עם מינוס מסוים.
ברי: בבקשה.
עומר: שזה קצת הגודל של לונדון.
ברי: הגודל.
עומר: כאילו, זה פלוס ומינוס כי היא עיר אינסופית וענקית…
ברי: הגודל לא קובע.
עומר: זה לא איזשהו מינוס אני חושב כי הנה תראה, אותך ואותי, אנחנו גרים כל כך הרחק זה מזה, זו מזו.
ברי: נכון וואו, וואו. בשביל שתבינו, זה עדיין לונדון, כן? ולהגיע מהבית שלי בעצם לדירה של עומר ולוסי היקרה, בעצם זה לוקח שעה ורבע, שעה ו… משהו כזה. משהו כזה.
עומר: להגיע מצפון מזרח לדרום מזרח.
ברי: עם מלא החלפות, עם מלא החלפות.
עומר: כן. אז לפעמים זה ככה. או נגיד אני רוצה לנסוע ל-"Bang Bang Oriental Food Hall" שזה מתחם אוכל האסייתי המשוגע בצפון לונדון. יאמי, יאמי, יאמי. שעה וחצי ייקח לי לעשות את זה, את המסע הזה. כאילו זה Damn! כאילו וואו.
ברי: שאלה מהקהל, יש פה שאלה. [איתי מדבר ברקע]
עומר: צריך להביא לו מיקרופון.
ברי: צריך להביא לו מיקרופון. פעם הבאה, פעם הבאה מיקרופון עליי. מה שאיתי שומרי אומר, אם לא שמעו אותו, טכנאי הפוקוס שלנו להיום [מצחקק] הוא אומר שבעצם המרחקים, באמת, בתל אביב אתה פשוט עומד בפקקים. אתה עומד בפקקים. ובאמת לפעמים אנשים שואלים אותי "מה, לוקח לך 40 דקות להגיע למרכז?" נוסע חלק.
עומר: כי זה עכו-אשדוד.
ברי: לגמרי. נוסע חלק, האמת גם לא מרגישים את זה. אני לא מרגיש, אני לא אומר "וואי כמה זמן אני נוסע". לא, זה פשוט טס. זה רץ.
עומר: כן, זה סבבה. אני פה חי בשורדיץ' כמעט כבר, אנחנו רוב היום מדריכים בשורדיץ'.
ברי: אתה בשורדיץ', אני במרכז לונדון.
עומר: אתה גם במרכז וגם בשורדיץ' ואני בשורדיץ' או בבריקסטון, אז בריקסטון חצי שעה ממני, אבל שורדיץ' היא 50 דקות. ואני רגיל לזה כבר, עולה על האוברגראונד וכאילו, אתה יודע, זה הפך להיות הרגלוביץ'.
ברי: כן. כן.
עומר: בסדר גמור. ובוא, בוא באמת, לפני שאנחנו ככה…
ברי: לפני סיום, לפני סיום. אני אתן לך את זה, רק רגע, אתה מוכן לזה? אתה מוכן?
עומר: כן.
קריין: [פעמוני רוח ברקע] פינת הטיפ.
ברי: יפה מאוד.
עומר: אוקיי, אוקיי. אז קודם כל, בואו נדבר רגע על איזשהו טיפ. הטיפ הפרקי שלנו, הטיפ שאנחנו רוצים לפנק אתכם היום זה איך למצוא קפה טוב פה בלנדן.
ברי: מה הסיפור של הקפה? מה הסיפור של הקפה?
עומר: מה הסיפור של הקפה? הרבה ישראלים מתלוננים כל הזמן "תגיד, למה הקפה פה כל כך מזעזע?"
ברי: אני מבין אותם, אני מבין אותם.
עומר: מסתבר שזה לא באמת ככה. העניין הוא כזה, העניין הוא שהבריטים מעדיפים את הז'אנר האוסטרלי-ניו זילנדי של קפה שהוא מדיום רוסט. מה זה אומר מדיום רוסט? קפה שהוא קלוי למחצה. ולכן הוא לא שרוף כמו הקפה ש… אנחנו בארץ אוהבים קפה פולי רוסט, דארק רוסט, מה שנקרא. יותר הז'אנר האיטלקי. פה הקפה לרוב יהיה מדיום רוסט ולכן הוא יהיה חמצמץ יותר וזה קשה לישראלים עם החמצמצות הזאת, האסידיטי הזה.
ברי: אני גם פחות בחמצמץ. אני יודע שזה מאוד טרנדי כזה בכלל בכל העולם.
עומר: זה עכשיו טרנדי, בכל בתי הקפה מעריכים את זה.
ברי: טרנדי. גם ברלין. אתה מסתובב בברלין הכל חמוץ.
עומר: כמו בירות שנהיו פתאום כאלה, הרבה בירות נהיו חמצמצות כאלה.
ברי: כן, כל ה-IPAs אקסטרה אקסטרה.
עומר: IPA ושות'.
ברי: אקסטרה וירג'ין.
עומר: בדיוק. ולכן אני אומר לישראלים. אם אתם יותר רוצים קפה כמו בארץ כי אתם רגילים לזה, מי שכזה מבינים בקפה, יש שאוהבים דווקא כי זה מוציא גם פירותיות מהקפה, אוהבים את החמצמצות. אבל אם אתם יותר ישראלישטים בטעם שלכם, חפשו קפה שהוא דארק רוסט. למשל, יש מקום בשם Golóso בסוהו, חבר'ה מסיציליה…
ברי: נשמע טוב.
עומר: נשמע טוב. קפה איטלקי, כמו שישראלים אוהבים. יש את "בר איטליה" גם בסוהו. מקומות כאלה…
ברי: שאגב, הבניין שלו בו היה שידור הטלוויזיה הראשון!
עומר: נכון, זה קרוב לאיפה שאתה מסיים את הסיורי מוזיקה.
ברי: ששש… אל תספר.
עומר: לא אספר. סוד מקצועי.
ברי: כן. אגב, את כל הלינקים לכל הדברים שאנחנו מדברים עליהם לצורך העניין, בית הקפה שעכשיו דיברנו עליו, אנחנו נשים את זה בפוסט וגם באתר שלנו.
עומר: בוודאי ובוודאי. אוקיי, ברי, אנחנו כמעט לקראת סיום.
ברי: כן.
עומר: בואו לקראת הסוף ככה אולי, אני רוצה שתיתן לנו בתור אחד… דיברנו כבר על איך זה מרגיש לגור פה ומה אנחנו חשים ביומיום, אבל בוא נדבר רגע על הפינות האהובות עלינו בעיר, ככה באופן אישי, ברי. מה הפינה בלונדון, מקום…
ברי: וואי… מה זה תפסת אותי האמת עם המכנסיים למטה.
עומר: מה, באמת, אין לך איזה משהו?
ברי: יש כמה פינות, יש כמה פינות. אני מאוד אוהב את המפסטד הית'…
עומר: אחלה…
ברי: שזה פשוט פארק שהוא יער בתוך העיר.
עומר: אשכרה, שמורת טבע.
ברי: לא צריך לנסוע קילומטרים, באמת בתוך העיר, ממש יפה, אפשר להאבד שם איזה חצי יום.
עומר: שחית שם פעם?
ברי: לא, לא שחיתי האמת.
עומר: אוקיי.
ברי: אם אתן מגיעות לכאן ובא לכן להסתובב באיזה פארק ואתן אוהבות, זה בשבילכן בנות וגם בנים, אבל שתדעו, למה אני עכשיו מדגיש את הבנות? שתדעו שיש שם מרחב לנשים בלבד. אם לא בא לך להתרחץ ככה עם גברברים אחרים, אז באמת יש שתי בריכות.
עומר: שלוש.
ברי: שלוש?
עומר: גברים בלבד, נשים בלבד ומעורב.
ברי: אז אנחנו לא, אנחנו נגד ההדרה ונגד אפליה, אבל במידה ואתם מבחינתכן או מבחינתכם גברים, בא לכם להיות לבד רק עם הצד שלכם, אז אפשר לעשות את זה בכיף והאמת שזה די מגניב. ובכלל, כל הפארק הזה מדהים ויש שם את הקנווד האוס שזה גם מאוד יפה.
עומר: מאוד יפה. וממול יש את הגרדן היל פרגולה שזה…
ברי: וגם את ה-Spaniards. שזה פאב כזה ממש של 200 שנה ממש יפה.
עומר: יפיפה.
ברי: אז מבחינתי זה מבחינתי.
עומר: זה המקום שלך, מקום פסטורלי לחלוטין.
ברי: כן.
עומר: טוב, אני לא אפתיע אותך יותר מדי. מה המקום שאני הכי אוהב?
ברי: בריקסטון.
עומר: אתה רואה? בריקסטון, השכונה האפרו-קריבית. הכי קרובה לליבי והמרכז של הקהילה האפרו-קריבית פה בלונדון. המקום להשיג כמעט כל אוכל אפריקאי וקריבי שאתם יכולים לדמיין.
ברי: אתה רגע עצרת, אני חשבתי שאתה הולך להגיד משהו אחר. המקום להשיג…
עומר: הבנתי. גם יכול להיות, גם.
ברי: יכול להיות, יכול להיות.
עומר: כן. אנחנו נשאיר את זה לאחר כך.
ברי: נשאיר את זה פתוח.
עומר: בדיוק. יש שם פשוט הכל. וזה מקום להסתובב בו באמת, טוב אני כמובן, כאילו, אצא פה כזה, אתה יודע, משוחד…
ברי: לגמרי.
עומר: אבל כדאי מישהו שמכיר ומבין והכל. כל הקטע התרבותי ומה לאכול, אבל אני תמיד מרגיש שם בבית. אתה יודע שמקומות שאנחנו עושים בהם סיורים, אתה בטח שם לב לזה, אנחנו כזה סוג של שריפים, מסתובבים וכולם מכירים אותנו.
ברי: סחבקים.
עומר: סחבקים, מחבקים אותנו…
ברי: נותנים נשיקות לתינוקות וזה.
עומר: ממש. כמעט פוליטיקאים.
ברי: לגמרי, באמת.
עומר: ממש ככה. אז ככה אני מרגיש כשאני מגיע לבריקסטון, כי יש לי שם כבר מלא חברים. , Hey how are you? ויש לי אפילו איזה מוכר ירקות ש"חס וחלילה", למד את המילה "חס וחלילה", איך שהוא רואה אותי "חס וחלילה!"
ברי: חס וחלילה.
עומר: נורא מצחיק.
ברי: חס וחסה.
עומר: אז זהו. וזה המקום שבו אנחנו קונים את כל המצרכים כשאשתי רוצה לבשל אוכל אפריקאי.
ברי: האמת שאכלתי אצלה ומומלץ. חבר'ה, אנחנו כבר הגענו לסיום התוכנית ואנחנו רוצים לומר תודה…
עומר: מה כבר נגמר?!
ברי: תודה רבה לכל מיני אנשים. אז קודם כל, תודה רבה לגיא צ'יקרוב ולאיתי שומרי, צוות הצילום המרנין שלנו.
עומר: כפרה עליכם. הנעמתם את…
ברי: רגע, יש לנו פה כפיים, רגע.
[אפקט של מחיאות כפיים]
ברי: הופפה! לא שומעים את זה, כי זה בתוך הקונסולה.
עומר: אוקיי, מוחאים לכם פה כפיים של הביוקר.
ברי: יפה. אנחנו רוצים לומר תודה למיטל אריאלי…
עומר: כפרה עליה.
ברי: לשאולי כהן.
עומר: לניל רוזמן, ל"בייגלה" על הפתיח הנהדר. לרותם דויטשר על הקריינות. תודה באמת לכל מי שעזרו לנו בדבר הזה. ברי, תודה לך. תודה לברי כהן היקר.
ברי: תודה, תודה רבה. תודה רבה. [תחילת המנון בריטניה] הופה רגע, שניה, קפץ לי פה הפתיח.
עומר: אוקיי.
ברי: תודה רבה גם לך, היה לי מאוד נחמד לשבת איתך.
עומר: תענוג אמיתי.
ברי: איפה אנחנו הולכים לאכול עכשיו?
עומר: אנחנו נאלתר. אנחנו נלך אולי ל-"Laphet" לאכול אוכל בורמזי או נלך ל"סמוק סטאק" לאכול בשר, בוא נראה, יש פה מלא אוכל טוב.
ברי: מעולה, מעולה. אז אנחנו נלך לשם. חברות וחברים, תודה רבה על ההאזנה.
עומר: עד כאן "סקרנים בלונדון".
ברי: עד כאן "סקרנים בלונדון", חפשו אותנו ביוטיוב, באינסטגרם, בספוטיפיי, תעשו subscribe, בטיקטוק. אנחנו בעצם בכל הפלטפורמות חבר'ה.
עומר: בטוויטר פחות.
ברי: תעשו סבסקרייב, תעשו סבסקרייב. יאללה שיהיה לכם אחלה של יום או ערב או בוקר, כן, להתראות ביי ביי.
עומר: ביי חברים.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments