בפרק היום נורית מספרת על הפעם שבה רב, בקברי צדיקים, בירך אותה שהיא תפסיק לעשן והיא באמת הפסיקה. מאז, היא מאמינה באנרגיה של אנשים. דילן על חבר אחד שמאמין בכם והזלזול של הדור המבוגר בדור הצעיר.
צפייה עם כתוביות:
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/05/2024.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
קריין: נורית ודילן גפן עם "מעניין לי את הסבתא". מבית "All in", הבית של הפודקאסטים.
דילן: סבתא.
נורית: כן?
דילן: פרק חמישי. שמת את מכשירי השמיעה?
נורית: שמתי.
דילן: אוקיי, אז אפשר להתחיל. מוכנה? יום העצמאות, עברנו אותו עכשיו. קשה יותר מכל שנה אחרת, אבל על זה כבר דיברנו.
נורית: נכון, אני לא… אני לא חגגתי.
דילן: את בן אדם שנורא מסמל עצמאות בעיניי. מסמל חופש. היית גם אמא כזאת. עכשיו, עצמאות זה פקטור מאוד מאוד משמעותי בהורות.
נורית: נכון.
דילן: זה בין הלתת לילד שלך להיות עצמאי, איזה בוהמיה כלשהי, לבין להיות הורה הליקופטר ולהיות נורא שמרנית בגידול של הילדים שלך. אני חושב שכולם כבר מבינים, לפחות צופי הפודקאסט, שצפו גם בפרקים הקודמים, ובעוד דברים שדיברת, שאת היית בצד העצמאי מאוד.
נורית: כן.
דילן: יש לך חרטות על זה?
נורית: כן, כן. יש לי קצת חרטות, כי עם אבא שלך, אהה… אני הבנתי שנתתי לו המון חופש, לאבא שלך, וגם לשירה. אבל שירה ידעה לווסת את החופש, היא, היה לה את הגבולות שלה. לאבא שלך לא היה גבולות. ואחר כך הבנתי, אצל הפסיכולוגית, שעשיתי לו עוול מאוד גדול. כי ילדים צריכים גבולות, וילדים צריכים שגרה. שזאת שעה שאוכלים, מתרחצים, הולכים לישון, ילדים צריכים את זה.
דילן: את… את מאמינה בזה, אבל, איפה עובר הגבול בעצם? איפה את שמה את הגבול בין חופש לבין בקרה כלשהי על הילדים שלך?
נורית: אז מה שאני עשיתי, את הטעות שאני עשיתי, ויונתן עשה, שלא שמנו שום גבול. ו… האמת, להגיד לך?
דילן: כן,
נורית: התייאשנו מאביב. התייאשנו.
דילן: אוקיי.
נורית: כי הוא היה חזק מאיתנו.
דילן: אז גם אני מסכים נורא עם הדבר הזה. אני חושב שהטבע של ההורים זה לשים גבולות לילד.
נורית: נכון.
דילן: והורים שלא שמים גבולות, ואומרים שזו איזושהי אידיאולוגיה שהם דוגלים בה…
נורית: כן, חופש, חופש, כן.
דילן: זו אידיאולוגיה של יאוש.
נורית: ועצלנות.
דילן: זו אידיאולוגיה של עצלנות.
נורית: נכון. ואני חושבת, הפסיכולוגית בזמנו כעסה עליי. אמרתי לה: "אני לא יכולה איתו".
דילן: רגע, רגע, אבל הודית בזה שהיית עצלנית? כבר שהגעת לפסיכולוגית, שיחה ראשונה. את מדברת על ההורות, על הכשלים שהרגשת בתוכה. האם אמרת לה: "כן, הייתי עצלנית, כן, התייאשתי", או שזו איזושהי מסקנה שהגעת… לאורך זמן.
נורית: לא, ממש לא. אני הייתי בטוחה… למרות שאמא שלי גם נתנה לי חופש, אמא שלי. אבל מאחר ואבא שלי מת, נורא צעיר, ואמא שלי… ואמא שלי הייתה בת 38, שהוא כבר נפטר, הוא נשלח ב-39. [כך במקור] והייתי ילדה. אז היא פחדה… אז בזמנו פחדו שאם לא תהיה לה שליטה עליי, אני אהיה מופקרת, אתה יודע. אז למשל, בגיל 25 הייתי צריכה להגיע הביתה עד 12.
דילן: וואו.
נורית: [צוחקת] תאר לך.
דילן: אסון.
נורית: ואם לא הייתי מגיעה הביתה, אמא הייתה משאירה אותי בחוץ.
דילן: אז זה נשמע המון בקרה…
נורית: ומה אמרה לי? "מה השכנים יגידו? שאין לי שליטה עלייך". אני אמרתי, "אימא, אני כבר גדולה", "לא משנה, את תהיי ב-12 בבית".
דילן: כן, אבל זה מחשבה בעיניי נורא מיושנת, שגם נשארת עד היום, מה שגאולה, אמא שלך, אמרה.
נורית: כן,
דילן: היא בעצם אומרת, שאני הורה כי מה יגידו עליי.
נורית: בדיוק, כי מה יגידו.
דילן: ואני לא הורה בשביל מה אני נותן לילד שלי.
נורית: נכון.
דילן: שזה המון. זה נתפש… המון אנשים אומרים אני אהיה ככה כי מה יגידו עליי…
נורית: נכון.
דילן: מאשר אני אהיה ככה כי אני מאמין במה שאני עושה.
נורית: נכון, מאוד.
דילן: זו בעיה מאוד גדולה.
נורית: נכון, ועדיין קיימת.
דילן: את מרגישה שיש דברים שאת עושה, שאת עושה ש… את עושה ש… אנשים… מה יגידו עלייך?
נורית: אני, מעולם לא היה אכפת לי מה יגידו עליי, מעולם. לא. לא אכפת לי, ואמרו עלי המון דברים.
דילן: כן.
נורית: ולי החופש נורא חשוב, באמת. ובגלל שאמא שלי די שמרה עליי, מאוד, כי לא היה לי אבא, והיא הייתה צריכה לשמור עליי ועל אחי. אז אהה… מצד שני, אבל כן היה בה משהו מאוד ליברלי, לאמא שלי.
דילן: אז אני שמעתי… אני שמעתי שהיא נורא שמרה, כן היה בה איזה משהו, לפחות מהסיפורים שאני שומע…
נורית: כן.
דילן: שכל פעם שאני שומע סיפורים עוד ועוד על אמא שלך, על גאולה, גורם לי עוד יותר ויותר חרטה על זה שלא הספקתי לפגוש אותה.
נורית: וואי, אתה הפסדת אותה בגדול. היא הצילה את אביב, אמא שלי.
דילן: ברור.
נורית: מה אהבתי באמא שלי? היא קיבלה את אביב כמו שהוא. כשאביב רצה ללבוש שמלות ולהופיע עם איפור, זה לא היה מקובל. דיוויד בואי, הוא היה היחיד שעשה את זה אז.
דילן: וגם כן בחו"ל, אם היה מגיע לארץ היו זורקים עליו…
נורית: בחו"ל, בדיוק. בארץ, הישראליות, אתה יודע, כולם כחול ולבן, וסנדלים תנ"כים, פתאום אביב מתאפר. האמת שהתחיל את זה צביקה פיק, לפני אבא. ו… ואמא שלי קיבלה אותו, היא נתנה לו שמלות, היא נתנה לו מעילים שלה. המעיל הצהוב שהוא הצטלם… ב… אה… איזה שיר? זה היה השיר הראשון שלו… שהוא הצטלם. אז היא נתנה לו את המעיל שלה. היא קנתה את זה בחנות של זקנות, מעיל של זקנות, אביב לבש את זה. היא נתנה לו כפפות, היא נתנה לו כל מיני דברים. היא הלכה איתו. והיא הייתה די ליברלית עם… אני סיפרתי לאמא שלי הכל, למשל, הכל.
דילן: כן.
נורית: ו… ואני הייתי ככה עם הילדים שלי.
דילן: הרגשת שיש לך עצמאות, אבל? זו השאלה.
נורית: שהתחתנתי לא הייתה… לא, שהייתי תחת אמא שלי…
דילן: לא היה לך עצמאות?
נורית: לא הייתה לי בכלל עצמאות. וגם שהייתי…
דילן: ולכל ההורים שצופים בנו ומחכים לילד, או שיש להם ילד קטן, באיזה ש… את אומרת שיש שלב שאת אומרת לשחרר? או שצריך להחזיק אותו קרוב אליך כל הזמן?
נורית: אני אומרת לשחרר, כי אני ראיתי מה קרה לי. הייתה לי עם אמי סימביוזה חולנית. הייתי נורא קשורה אליה, כי היא לא… היא לא שחררה, היא לא שחררה אותי.
דילן: נכון…
נורית: ואם היא הייתה משחררת, שהיא מתה, למה אני תמיד אומרת, ההורים צריכים לדעת למות בזמן? כדי שהילדים ישתחררו.
דילן: תגידי את זה שוב.
נורית: אני אומרת, גם אמרתי, הורים צריכים לדעת למות בזמן [בחיוך]. אז קורה משהו לילדים. אפילו אם היחסים עם הילדים היו נהדרים.
דילן: על פניו זה נשמע משפט מזעזע.
נורית: על פניו, אבל הוא נכון.
דילן: את אומרת שהורים צריכים לדעת כאילו מתי לשחרר גם מהכדור הזה כאילו? מתי צריך להשאיר את הילד רגע לבד בכדור שיוכל באמת להגשים את עצמו?
נורית: כן, בדיוק. נכון, ולא רק זה. אמרתי גם אז, יש ילדים שלא יוצאים מהארון, כי הם, לא נעים להם מההורים, מה יגידו? יש כאלה שלא עושים רילוקיישן…
דילן: כן, שנייה, אבל זו בעיה אחרת.
נורית: איזה בעיה?
דילן: זו לא בעיה שהם לא מתו, זו בעיה שהם לא ידעו לקבל את הילד שלהם איך…
נורית: כמו שהם…
דילן: ילד שלא רוצה לצאת מהארון בפני ההורים שלו, זה אומר שהוא יודע שמצפה לו איזושהי תגובה לא נעימה.
נורית: נכון.
דילן: אז אולי הם לא צריכים לדעת למות, פשוט לדעת לקבל את הבן שלהם, או בת שלהם כמו שהיא, או שהוא…
נורית: אבל לא יעזור. לא יעזור. היה לאביב מעריץ, אני לא אגיד את שמו, שהוא… הוא בא לכל ההופעות שלו ואני התחברתי איתו. אבא שלו היה חרדי מ… אני לא אגיד מאיפה. והייתי בהלוויה, והוא התאבד. למה? כי הוא אמר, "הורים שלי חרדים"…
דילן: זה מקרה כל כך, כל כך נפוץ, שזה מזעזע.
נורית: "…ואני גיי, והורים שלי חרדים, והם לא מקבלים את זה שאני חרד", [כך במקור] וזרקו אותו מהבית, והוא התאבד. הלכתי להלוויה שלו. ו… ו… בחור משגע. לא קיבלו, הם חרדים, אתה מבין? אז זו… זה…
דילן: אני לא חושב שזה… לאו דווקא רק בחרדים.
נורית: עכשיו, אם ההורים שלו היו מתים, הוא היה חי היום. ככה אני אומרת, אני חושבת.
דילן: אני מסכים.
נורית: נכון?
דילן: כן.
נורית: אז הלוואי ומה שאתה אומר, זה הלוואי שהוא יהיה… שההורים יקבלו את הילדים כמו… תלמד את הילד. הוא לא אתה והוא לא האמא שלו, תהיה…
דילן: אז זה נורא מתקשר לי, רגע, לנושא הבא שאני רוצה להגיד לך עליו…
נורית: כן, כן.
דילן: יש לי בעיה נורא גדולה עם הורים, שמנסים להסתיר מהילדים שלהם את המגרעות שלהם. שילדים יראו אותם כ… טבעו של ילד לראות את ההורה כאיזשהו…
נורית: אלוהים.
דילן: גלוריפיקציה מסוימת של אדם עליון.
נורית: נכון.
דילן: כן? וההורים שפשוט מראים, אומרים, רגע, בוא, בוא, אני אגניב איזה שכטה בחוץ, כי אני לא רוצה שהילד שלי יראה…
נורית: כן. נשים שמעשנות, אמהות שמעשנות.
דילן: אני אבכה לא ליד הילד. זה…
נורית: כן. לא נריב ליד הילד…
דילן: זה… לריב עוד איכשהו אני מסוגל להבין, אבל העישון והבכי, זה שני דברים שאני נורא… אני חושב שהם נורא משפיעים על העתיד של הילד. אני מודה כל רגע להורים שלי, על אף שזה כנראה פגע בי בריאותית בצורה לא הגיונית, שהם לא הסתירו את העישון ממני.
נורית: כן.
דילן: כי הורים שמסתירים את העישון מהילד, הילד לא יראה את הצדדים הרעים של העישון כמו שאני ראיתי.
נורית: כן.
דילן: כשחברים שלי כזה מעשנים וזה, אני… אני אומר, כי אני באמת רואה אותם עוד 40 שנה כמו אבא שלי, כמו אמא שלי.
נורית: כן,
דילן: אבא מחכה לסיגריה אחרי… אחרי טיסה ארוכה, נשלט על ידי זה. אני חוזר עכשיו לעצמאות, אני אומר שאני בן אדם עצמאי. והעצמאות היא חלק כל כך חשוב לי בחיים, אני לא אוותר עליה בשביל שום דבר.
נורית: שזה כל כך חכם מצידך. אני עצמאית עד כדי כך שאני… אני לא מכורה לכלום. אני לא מכורה לשופינג, אני לא מכורה לשום מאכל. יש אנשים שמכורים לשוקולד, למשל.
דילן: אבל היית מכורה למשהו?
נורית: אה, הייתי… הייתי מכורה לסיגריות ולחשיש.
דילן: ואיך זה הפסיק?
נורית: הפסיק, זה…
דילן: ספרי את הסיפור, אני חושב ש…
נורית: לא, הסיפור נורא מצחיק. כי אני, הרי אני…
דילן: יאללה.
נורית: אני חילונית גמורה, אני מאמינה ביקום. אני לא מאמינה… אני שפינוזיסטית, אני מאמינה בטבע.
דילן: אבל ספרי את הסיפור, זה סיפור מאוד מעניין.
נורית: הסיפור היה שעישנתי המון שנים, ניסיתי להפסיק ולא הלך. שתי קופסאות ביום. ויום אחד נסעתי עם חברה שלי, שהיא מאוד רצתה, אהה… להתחתן וללדת. וז'קלין, הספרית המיתולוגית, הייתה מוציאה אוטובוס לצפת, לקברי הצדיקים. ובן עוזיה, היה קבר אחד של בן עוזיה ששמה מצאו זיווג. אז אנחנו נסענו לכמה קברים, ואוטובוס מלא בנשים, עד… עד שמה, שמה… אתה יודע, בטבריה, איפה זה שמה?
דילן: צפת, מרון, לא?
נורית: צפת, מרון, לא יודעת, שמה, כל הקברים. יש קבר לבריאות, יש קבר להצלחה, יש קבר לזיווג ויש קבר לילודה. אני לא רציתי… אני לא רציתי כלום, ו… לקחתי אותה. [צוחקת] והייתי צריכה… נכנסתי פנימה, וגם ידיד שלי ביקש, גם אני אבקש עליו, אהה… בת זוג. ואני בהתחלה ביקשתי על חברה… על חברה שלי, בתוך הקבר, בן זוג. שכחתי להחליף את הניירות. אז ביקשתי לחבר שלי בן זוג. [צוחקת] אתה מבין? אני התפללתי בשבילו…
דילן: והוא…
נורית: לא, הוא התחתן עם בת זוג, [צוחקת] יש לו ילדים.
דילן: אוקיי…
נורית: אבל יצאתי החוצה ואמרתי לו: "תשמע, טעיתי. אני, אני המשכתי לבקש על בן זוג, עליך". [צוחקת]
דילן: אוי, אוי.
נורית: "אוי, אוי, אוי סבתא".
דילן: קלאסי סבתא.
נורית: אוי, סבתא פסיכית. [מחוייכת] אבל לא משנה, ועברנו מקבר לקבר, של הצלחה, ותלינו סרטים אדומים, [בחיוך] לא משנה, זה כל כך אלילי בעיניי.
דילן: כן.
נורית: אבל אם… דרך אגב, אם אנשים מאמינים, אני איתם, אתה מבין?
דילן: אני מסכים.
נורית: אני אתלה בשבילם את הסרט האדום, אם הם מאמינים. ואז הגענו לקבר של בר יוחאי, שזה הקבר ה… כאילו, הכי נחשב, וישב שם איזה מישהו עם… כיפה.
דילן: הוא היה חלק, שנייה, הוא היה פורמלית בתוך האירוע? או שהוא היה כזה, סתם כזה…
נורית: לא, הוא יושב בקבר שם, והוא אומר: "מי שרוצה ברכה, אני נותן לו ברכה". כל האוטובוס עמד לקבל ממנו ברכה. ונותנים לו כסף. ואני עמדתי בצד ועישנתי. ואמרתי, אני לא רוצה ממנו ברכה, ולא שום דבר, אני לא מאמינה בזה. וכולם גמרו את הסבב אצלו, ונשארתי אחרונה. ואז הוא אומר לי: "ומה איתך, גברת?", אמרתי: 'אני לא מאמינה בזה', ואני… לא… "את לא רוצה ברכה?", אמרתי: "אני לא מאמינה בזה, ותודה רבה". הוא אמר: "בואי, בואי, בואי, בואי. את לא… אל תשלמי", הוא אומר לי. אמרתי: "זה לא הכסף. זה לא הכסף, זה העיקרון". הוא אומר: "בואי, אני רוצה לברך אותך. אני רואה שאת מעשנת כמו קטר. את עומדת פה, כבר חמש סיגריות עישנת". אמרתי: "כן, אני מעשנת כבדה". הוא אמר: "בואי, אני אברך אותך ולא תעשני". ואז אמרתי, [בחיוך] מה אני מפסידה? "אוקיי, תברך אותי", ושילמתי לו כמובן. והוא בירך אותי. אה! והייתה לי מיג… והתחילה לי מיגרנה, וכשיש לי מיגרנה, אני מקיאה, אני… אין, הלך עליי. והיה לי מיגרנה, הייתה לי מיגרנה איומה. חזרנו בטיסה, נסענו באוטובוס, חזרנו בטיסה. הוא בירך אותי, ועליתי לטיסה, הקאתי במטוס, הגעתי הביתה. הקאתי כל הלילה, קמתי בבוקר…
דילן: אבל לא הבנתי, מה זה אומר טיסה?
נורית: חזרנו מראש פינה בטיסה.
דילן: חזרתם מראש פינה בטיסה?
נורית: כן.
דילן: פעם היה קווים בישראל ש…
נורית: נכון, לא ברורים [צוחקת], לא ברורים.
דילן: בתור, אני חובב… אני חובב תעופה ענק.
נורית: אחי, אתה מבין…
דילן: ואת לא מבינה כמה אני רוצה לחיות בתקופה שהיה אפשר פשוט לטוס מתל אביב לראש פינה, מתל אביב לערד, זה נראה לי כל כך מגניב.
נורית: [צוחקת]
דילן: יאללה, תמשיכי, אבל…
נורית: חבל. אבל…
דילן: חבל.
נורית: טסנו. והקאתי בלילה, וקמתי בבוקר. והמיגרנה עברה כי לקחתי טונה של כדורים. וכן, הייתי מכורה לכדורים. ו… הלכתי לעבודה. וקמתי בבוקר, עשיתי קפה, ולא לקחתי סיגריה. אבל לא, לא חשבתי על זה בכלל. אמרתי, הייתה לי מיגרנה, אני לא מעשנת עוד. באתי לעבודה, הייתי מפיקה של פרסומות, בלשכת הפרסום הממשלתית. ואני יושבת מול יעל גולן, שהיא חברה שלי, והיא לא מעשנת, היא נורא בריאות וכל זה, והיא נורא סבלה ממני. ולא עישנתי. הגיע צהריים, לא עישנתי. היא אומרת לי: "נורית, מה קרה? את לא מעשנת." אמרתי: "לא יודעת, אתמול הייתה לי מיגרנה, אני עוד לא יכולה לעשן." הגיע הערב, לא עישנתי. ככה. לא עישנתי, לא עיש…
דילן: וזהו?
נורית: וזהו.
דילן: וואו.
נורית: אבל אתה יודע מה…
דילן: וזה לא גרם לך להאמין בבן אדם הרנדומלי הזה, או שפשוט…
נורית: עכשיו…
דילן: אני אגיד לך משהו…
נורית: אני הרגשתי לא נעים. למה? כי אני… כי אני ניסיתי המון פעמים להפסיק. לא יתכן שהברכה שלו הפסיקה לי את העישון. זה, זה, זה… זה חרג מכל… מכל העקרונות שלי, אתה מבין? ואז חשבתי, אמרתי, אני… אני… אני אסטה קצת מהכל הנורמות שאני רגילה אליהם, אני חושבת עליהם. ואז התחלתי להאמין באנרגיות של אנשים. אז. בגללו.
דילן: את לא אומרת שזה דווקא קשור לדת.
נורית: לא בגלל שאני… לא מאמינה באלוהים, לא.
דילן: אלא קשור באנרגיות שבן אדם יכול להשפיע על בן אדם אחר?
נורית: ובזה אני הכי מאמינה היום.
דילן: בן אדם, זה איזשהו מוטיב שעוד יחזור בהמשך הפרק בעיניי.
נורית: כן.
דילן: שהכוח של בן אדם להשפיע על בן אדם אחר לטובה…
נורית: כן.
דילן: וגם לרעה, אבל אני מדבר על הצד הטוב.
נורית: גם לרעה. גם לרעה.
דילן: זה לא, לא נתפש.
נורית: כן, נכון, אתה צודק. כי… לפעמים אני מדברת עם אנשים, הם נחמדים אליי, אבל יש להם אנרגיות לא טובות. והגוף שלי, לא הראש…
דילן: מזהה את זה…
נורית: הגוף, לא הראש, לא… בא לי לא טוב בגוף.
דילן: את מתגרדת כמעט מרוב ה…
נורית: אני מתגרדת, ו… ו… ואני מרגישה לא נוח בגוף.
דילן: את מרגישה שהם לאו דווקא מניע…
נורית: לא בהיגיון.
דילן: כאילו, אוקיי, על פניו הם נורא נחמדים. welcoming, מדברים.
נורית: כן, הם נחמדים אליי, כן.
דילן: אבל את מרגישה בתוכו, שזה מניע שלהם, משהו לא טהור לחלוטין?
נורית: נכון.
דילן: אני כל כך מזדהה עם זה, כי זה קורה לי.
נורית: כן? יואו, אני יודעת, זה לא טוב.
דילן: זה לא טוב.
נורית: והיא נחמדה, ומחייכת, ואומרת לי דברים נהדרים. והגוף מגיב אחרת. ויש לי מישהו שמאוד אני מגיבה אליו לא טוב, וזה חבר נורא נורא נורא קרוב, ואני לא מגיבה אליו טוב. והוא חושב שאני הכי אוהבת אותו, ואנחנו הכי חברים. אבל, אבל הוא משפיע עליי לא טוב. ואני לא רואה אותו. אני לא רואה אותו. הם לא צריכים לדבר. אני מאמינה באנרגיות של אנשים.
דילן: אני גם.
נורית: לטוב ולרע.
דילן: בדיוק.
נורית: אז, אז אתה רואה, אז אתה אומר, זה אלוהים. אני לא מאמינה באלוהים.
דילן: את יודעת אבל מה הרמב"ם אמר?
נורית: אני אוהבת, אני למדתי את הרמב"ם. [צוחקת]
דילן: שבכל דבר יש אלוהים.
נורית: לא, זה שפינוזה אמר.
דילן: שפינוזה, סליחה.
נורית: שפינוזה אמר שהטבע זה אלוהים.
דילן: נכון,
נורית: ואלוהים, באבן יש אלוהים.
דילן: אז מה הרמב"ם אמר ב"מורה נבוכים"?
נורית: ב"מורה נבוכים" הרמב"ם אמר שאין סוף ל… ל… לשאפ… להתמכרויות שלנו.
דילן: נכון.
נורית: למותרות, למותרות, זאת המילה הנכונה. למה… למה אסור לאכול שרצים, אלא מרשים לאכול רק את הפרה?
דילן: כי חייבים לשים איזה גבול.
נורית: איזה גבול שאתה, האדם לא יכול לאכול את הכל. אני זוכרת את המורה שלי, המורה שלי, לוינגר. פרופסור לוינגר.
דילן: זו תובנה מאוד מאוד מוקדמת.
נורית: נכון נהדרת? הרמב"ם אמר…
דילן: שחברה בלי חוקים…
נורית: כן…
דילן: חברה בלי הגבלות…
נורית: כן…
דילן: היא חברה שמועדה לכישלון. [כך במקור]
נורית: אני לא חושבת כי…
דילן: אני אומר לך שזה חד-משמעית.
נורית: אני אגיד לך…
דילן: יש איזשהו גבול, צריך לשים בין 'ללא גבולות' לבין 'עם גבולות'.
נורית: נכון. אבל אז, האני האותנטי שלך, עוטה מסכות…
דילן: הוא נפגע, הוא נפגע…
נורית: הוא נפגע מאוד…
דילן: אבל הקולקטיב לא יכול להתקיים אם כל אחד יהיה האותנטי.
נורית: הקולקטיב, בדיוק. ז'אן-ז'אק רוסו, אמר, הפילוסוף.
דילן: אני מת על ז'אן-ז'אק רוסו.
נורית: אני גם, כן.
דילן: הוגה הנאורות.
נורית: הוגה הנאורות.
דילן: בין היתר.
נורית: הוא אמר שאנשים שמים על עצמם כבלים מרצון, כדי שהם יוכלו לחיות בביטחון. אז…
דילן: זה נכון. עכשיו אני אגיד לך משהו.
נורית: כן.
דילן: אני רואה את כל ה… ארצות הברית, מה שקורה עכשיו, מהומות. עניין שממש כאילו יש שנאה בין אנשים ברחובות, אתה הולך… זה נורא מתקשר לי לזה.
נורית: כן.
דילן: זה מתקשר לי גם ל… לפרדוקס הסובלנות. שזה אומר כאילו, שמשהו… אתה צריך להגיד לפעמים משהו בלתי נסבל, נקודה. אתה לא יכול לסבול כל דבר, כי once אתה תסבול כל דבר…
נורית: איזו שאלה, נכון.
דין: …הגבול בין הבלתי נסבל והנסבל יתעתע.
נורית: יטשטש, נכון.
דילן: וזהו, והכל יהפוך לבלתי נסבל באיזשהו שלב.
נורית: נכון, נכון.
דילן: אז אני אומר, כן צריך את הגבול. צריך להבין, שחברה צריכה להבין, מה אפשר ומה אי אפשר, ואת זה אני נורא מסכים עם הרמב"ם.
נורית: את החוקים, ו… גם, הוא אמר, זה שרירותי, שאמרו את זה תאכלו את זה לא תאכלו. כי אי אפשר לאכול את כל החיות, זה הכל. אל תהיה חזיר, אתה מבין?
דילן: לא עבד לו.
נורית: לא עבד לו בכלל, כולנו אוכלים הכל. [צוחקת]
דילן: לא, לא קשור לזה. כולם חזירים.
נורית: כולם חזירים, בדיוק.
דילן: בני אדם פשוט רוצים עוד ועוד.
נורית: בני אדם חזירים. אתה יודע מה…
דילן: רגע, בואו, בואו, לא הספקנו לכרות את היער הזה, אז בואו נכרות אותו עוד.
נורית: נכרות אותו. ולא רק זה.
דילן: יש פה עוד נפט, כאילו, שעוד לא הוצאנו.
נורית: עוד נפט, נוציא עד הסוף, נוציא עד הסוף את הנפט.
דילן: אנחנו כל כך, כל… כל בני האדם.
נורית: כולנו, נכון.
דילן: כקולקטיב, אנחנו חיה עם כל כך הרבה… חזירות.
נורית: חזירות, חמדנים.
דילן: כשאומרים שהחזיר הוא חזיר - אנחנו החזירים האמיתיים.
נורית: אנחנו החזירים.
דילן: תגידו שמישהו בן אדם, לא שמישהו חזיר.
נורית: כן, נכון.
דילן: מה החזירים עשו רע? בסדר, הם אוכלים הרבה, כן, גם יש להם משקל… אנחנו אוכלים יותר.
נורית: אנחנו חמדנים, אנחנו גרגרנים, אנחנו, אהה… צרכנים פשוט בלי הכרה. אנחנו הורסים את הכדור.
דילן: גם אני, כולנו.
נורית: כולנו.
דילן: אני מודה על עצמי.
נורית: אבל גם אני. אז אני… אבל אני, אני למדתי להצטמצם. למדתי, אני למשל…
דילן: קשה לי.
נורית: אני יודעת, כי אתה עוד ילד. אני לא… אני לא מכורה לכלום, אז אני כבר לא מכורה לסיגריות. הם… הם… הם לא יכתיבו לי את סדר היום שלי, הסיגריות. כמו שלאבא שלך הם מכתיבים, ולעוד אמנים.
דילן: מכתיבים.
נורית: אני נסעתי עם אבא שלך, נסעתי איתכם. איך…
דילן: כן…
נורית: אנחנו בתוך שדה, הוא מחפש את החדר של המצורעים. והוא לפעמים בסוף השדה, והוא רץ עד לשם.
דילן: הוא רץ, והוא חוזר ברגע האחרון.
נורית: ואני מקבלת התקף לב, כי אנחנו מאחרים לטיסה.
דילן: את יודעת מה היה הכי כיף? שאני טסתי לבד או שאני עם חברים.
נורית: כן.
דילן: ואני טסתי לבד לפגוש חבר, שאני טס לבד עם חברים.
נורית: כן…
דילן: פשוט הרבה הרבה יותר כיף, החוויה בשדה התעופה, מאשר להיות עם מישהו שמעשן ותלוי בזה.
נורית: נכון, נכון, לגמרי, נכון.
דילן: זה הרבה יותר איזי, אתה מרגיש שנופל לך…
נורית: חופשי, אתה חופשי.
דילן: וזה כל כך כאילו, אני מבין כאילו, כמה הוא תלוי בעניין… יאללה, אבל זה לא… זה לא נושא השיחה שלנו.
נורית: הוא תלוי בזה, ויש אנשים שתלויים באוכל, ויש אנשים… ואני… ואני, חושבת שאני הגעתי, הייתי תלויה, אני הייתי תלויה באמא שלי, ביונתן, בחברים, בחברות, בילדים. אני חושבת שהיום הורדתי ממני את הכל.
דילן: אני אומר… אני, אני מרגיש, אני מרגיש שאני רוצה להיות תלוי…
נורית: כן…
דילן: …רק, יום אחד, במישהי שאני אוהב. זה הרגע היחיד שאני אהיה מוכן להיות תלוי במשהו.
נורית: אבל… אבל, אבל, לא.
דילן: לא להיות סמרטוט…
נורית: לא סמרטוט…
דילן: להיות מחויב עם הלב שלם.
נורית: מחויב זה משהו אחר. אבל זה לא תלוי, זה מחויב.
דילן: אבל עדיין, זה, אני אצטרך לעשות… אני לא אהיה עצמאי לחלוטין.
נורית: לא, לא תהיה עצמאי.
דילן: אני אתלווה לעוד מישהי.
נורית: לגמרי לא.
דילן: במסע הזה שנקרא החיים.
נורית: אתה… אתה והיא מוותרים על החופש, קצת מהחופש של החיים, כדי לבנות משהו חדש.
דילן: לא, בשביל… אני רואה כל אחד הולך בנתיב שונה במהלך החיים.
נורית: תמיד, שכל האנשים…
דילן: יש מסע גדול מאוד שנקרא החיים…
נורית: כן…
דילן: שהוא מסע בלי מטרה. אתה רק צובר כזה חוויות, ב… כאילו כל אחד הולך בדרך שלו.
נורית: [צוחקת] כן?
דילן: בשביל לאחד. גם כן, הדרכים לא מאוחדות לחלוטין.
נורית: לא.
דילן: בשביל שיהיה איזשהו קשר בין הדרכים האלה, קשר חזק יותר מרוב הדרכים של רוב האנשים האחרים, אתה צריך לוותר על… על איזשהו יעד.
נורית: המון ויתורים יש. בניגוד…
דילן: וזה המקום, אחד היחידים, שזה וילדים…
נורית: כן…
דילן: זה המקומות היחידים שאני בראש שלי מוכן לוותר ויתורים משמעותיים.
נורית: ואת… ואני כבר אומרת לך…
דילן: ואני אוותר, וגם אני אתבאס על הוויתורים האלה, אבל עדיין אני אהיה שלם איתם.
נורית: יפה, יפה דיברת. רק להגיד לך מניסיון שלי… [צוחקת]
דילן: לא, אבל אני חושב שאנחנו שונים בנושא הזה.
נורית: לא, לא, אני רוצה לטובתך להגיד.
דילן: אוקיי.
נורית: ומניסיון שלי. זוגיות, כן? חברות, לא משנה, זוגיות. עושים המון ויתורים.
דילן: המון.
נורית: המון פשרות. צריכים… אני גם אומרת, אתה בא עם האופי שלך ועם העולם הפנימי שלך, היא באה עם העולם הפנימי שלה והאופי שלה. אתם צריכים לוותר קצת על החירות של כל אחד, של עצמו. קצת, לא הרבה. אתה לא תיטמע בה כמו שאני נטמעתי ביונתן. אתה… אתה תשמור על העצמאות שלך, תיתן מעצמך קצת לי, [כך במקור] וביחד, אתם מקימים משהו שהוא ביחד. אבל יש המון אנשים שנטמעים אחד בבן… בבן הזוג. ואז הם ממורמרים, והם שונאים את בן הזוג שהם נטמעו בו.
דילן: כן, אז זה…
נורית: אל תהיה כזה.
דילן: זה הפקטור, לא להתלכד.
נורית: לא, לא להתלכד.
דילן: לא להתלכד. להשאר [מילה לא ברורה] מתישהו…
נורית: להיות פרטנרים, פרטנרים, בדיוק.
דילן: להיות פרטנרים. מילה חשובה מאוד.
נורית: הכי חשובה זה פרטנר.
דילן: אין בעלות בנושא הזה.
נורית: אין בעלות.
דילן: אין בעלות.
נורית: אין עליך אף בעלות, אף פעם.
דילן: על אף שהגבר כאילו נקרא בעלה של האישה…
נורית: זה נורא.
דילן: בחברה, לפחות, שאני חי בה, האישה היא יותר בעלה של הגבר.
נורית: האישה היא… [בחיוך] מי? איך?
דילן: האישה מכתיבה את הטון, לאחרונה, כאילו.
נורית: לגמרי, [בחיוך] תמיד זה היה ככה.
דילן: תמיד זה ככה.
נורית: אבל יש לה כתובה שהוא… הוא, הוא צריך לדאוג לה.
דילן: אני לא מסכים עם זה.
נורית: כסותה, מזונה ועונתה.
דילן: אז אף אחד לא… עזבי, אף אחד לא…
נורית: אבל למה? כי הנשים אז לא עבדו.
דילן: נכון.
נורית: והיא הייתה רכוש של הגבר.
דילן: נכון, נכון.
נורית: מה זה…
דילן: היום הנשים נותנות…
נורית: מה זה… מי… מה זה המילה 'בעל'? הוא, יש לו בעלות עליה. אין לה עצמאות.
דילן: מזעזע, אין מה לומר.
נורית: והיו ככה וחיו ככה.
דילן: נכון.
נורית: לא שאלו אף אחת אם היא רוצה להתחתן. בגיל 12 היו מחתנות בנות [כך במקור]. תאר לך איזה נורא זה ילדה… אתה בן 16.5, היא ילדה בת 12.
דילן: כן,
נורית: מתחתנת, וילד בן 13. היית מסכים להתחתן?
דילן: לא.
נורית: [צוחקת] יפה מאוד.
דילן: זה לכבול, לכבול את החיים שלך בגיל נורא מוקדם.
נורית: נורא ואיום, נורא ואיום.
דילן: אני אומר שברגע שאני… ילדים זה, זה המגבלה הכי גדולה שאני רואה. אני מסתכל, אני רוצה לשתף את שאר בני הנוער שצופים בנו, כי יש לי, אני בטוח שגם להם, המון חֲשִׁיבוֹת על העתיד.
נורית: כן.
דילן: אז אני ממש בטוח בכל כולי, שהורים טובים הם רק הורים שעשו את הילד אחרי שהם הגשימו את כל מה שהם… שהם באמת רוצים לעשות בעצמם.
נורית: נדיר. [צוחקת]
דילן: לא, כי אחרי שאתה…
נורית: אתה צודק, אבל זה נדיר.
דילן: …עושה ילד, אתה מוותר על המון שאיפות עצמאיות שלך.
נורית: בכיף אבל.
דילן: בכיף.
נורית: בדיוק.
דילן: אז אני אמרתי, רק כשאני מוכן בכיף לוותר על כמה שאיפות שלא השגתי, זה הרגע בו אני אעשה ילדים. אז אני אומר שעד גיל 30 ומשהו אני אעשה כמה שיותר שאיפות שאני רוצה להגשים בעצמי.
נורית: נכון.
דילן: כי אחר כך השאיפות שלנו נהיו משותפות עם הילד, שזה לא פחות קסום.
נורית: קסום.
דילן: אבל הורה שהוא הרגיש שהוא לא מגשים את עצמו לפני…
נורית: וואו, זה הורה ממורמר.
דילן: זה הורה ממורמר.
נורית: הוא שונא את הילד. [צוחקת]
דילן: הוא שונא את הילד, הוא חושב שהילד מגביל אותו, במקום שהילד מפתח אותו.
נורית: בדיוק.
דילן: זה ה…
נורית: תשמע, הגעת לתובנה הזאת מאוד [בהדגשה] מוקדם.
דילן: רק צריך לפקוח את העיניים, להסתכל קצת על הורים מסביב, ולהבין את זה.
נורית: אתה רואה הורים אחרים גם?
דילן: אני רואה המון הורים אחרים.
נורית: [צוחקת] ומה דעתך?
דילן: דעתי מה שאמרתי.
נורית: ויש לך גם, יש לך… ראית גם הורים טובים כאלה?
דילן: ברור.
נורית: כן.
דילן: ברור.
נורית: מצחיק. טוב שלא היית הבן שלי. יש לך מזל. [צוחקת]
דילן: כן. כנראה שהייתי אומר לך… לא, שנייה.
נורית: תחשוב שהיית הבן שלי.
דילן: אז לי ולאבא… אז דבר ראשון, לא הייתי כמו שאני היום.
נורית: אתה רואה את האבא, אתה רואה את התוצר.
דילן: אבל אבא הוא הרבה יותר… שונים באופי. אני ואבא מאוד שונים באופי.
נורית: כן, אני יודעת.
דילן: אנחנו קשורים בקשר חזק ביותר.
נורית: מאוד.
דילן: אבל אנחנו שונים שנות אור באופי.
נורית: נכון.
דילן: לא מזכירים אחד את השני באופי בכלל.
נורית: נכון, נכון.
דילן: אז אני אומר שהייתי… הייתי מתנהג שונה.
נורית: איתי?
דילן: כן. אני לא מאמין ב… נגיד ביקורת כזאת נורא חיצונית, ולא הייתי כותב עליך שירים כביקורת, הייתי מדבר איתך.
נורית: לא היית מכניס אותי לקבר.
דילן: לא הייתי מכניס אותך לקבר.
נורית: דרך אגב, כשהוא הכניס אותי לקבר, זה היה שיר אהבה הכי יפה שהוא כתב לי. אנשים לא הבינו את זה.
דילן: לא, זה נכון. זה נכון.
נורית: הוא בוכה על הקבר שלך. אתה יודע, מתי…
דילן: האמת שמעולם, מעולם לא שמעתי אף פעם שיר של אבא. אף פעם לא… שמתי בספוטיפיי, כתבתי שיר של… כאילו, כתבתי 'אביב גפן', בחיים לא עשיתי את זה. זה פעולה שלא נעשתה בחיים…
נורית: אבל אני אגיד לך משהו, תירגע. כולם [בחיוך], אף אחד לא עושה את זה, אף ילד לא קורא את הספרים…
דילן: כל ההורים, מה? מה?
נורית: המון ילדים לא קוראים את הספרים של ההורים שלהם, הסופרים. אני נותנת לך רמז [צוחקת]. המון ילדים לא רוצים לשמוע את השירים שההורים שלהם כתבו. זה איזשהו מרד בהורים. אני, אני רואה את זה גם.
דילן: כן. גם, אני חושב שהאישיות שלי שהיא שונה נורא מאבא, למשל, זה גם איזשהו… אני… אני לא ילד שמורד, אני לא מגיע הביתה ומתחיל לצרוח וזה, זה לא… זה לא אני.
נורית: לא.
דילן: אז אני עושה… אני אומר פשוט, "אני הולך בדרך אחרת". אין… אין טעם עכשיו לעשות איזה מרד ענק בבית, לעשות פיצוצים, זה לא יגרום לי לשום דבר.
נורית: מה, אבא שלך היה אבא הליקופטר, אבא שלך היה, לא נותן לך לזוז.
דילן: באיזשהו שלב הוא שחרר מאוד.
נורית: אתה יודע למה הוא שחרר? כי אתה לא נתת לו כבר יותר.
דילן: זו יכולת מדהימה, כאילו, אני גאה בעצמי.
נורית: מה זה יכולת? זו בגרות מאוד מאוד גדולה. שאתה כבר אומר לו, די, עכשיו…
דילן: זהו, יאללה, היום אני נוסע עם חברים לצפון, מחר אני אטוס איתם גם. וזה, בהתחלה היה לו שוק.
נורית: הוא היה… הוא… הוא… הוא הולך למות שאתה אומר את זה. [צוחקת]
דילן: אבל הצבתי לו עובדות. הקיץ, כאילו, אני רוב הזמן עם חברים, אני לא…
נורית: [צוחקת] הוא יודע שאתה לא תהיה איתו.
דילן: הוא כל הזמן שואל אותי, כאילו, "מתי אתה טס? תזכיר לי את התאריכים?". והוא מתגרד כולו.
נורית: [צוחקת]
דילן: כי אני באמת, אני, רוב הקיץ אני לא כאן [מגחך], האמת זה מצחיק.
נורית: אני אספר לך…
דילן: טוב, קיץ סוף י"ב… מה?
נורית: אני אספר לך יותר מזה. כשהייתי באה לבקר אותך, הוא היה יושב על ידי [צוחקת]. הוא היה יושב על ידי, הוא לא…
דילן: בסדר, כי…
נורית: והייתי אומרת לו: "אביב, תן לי אותו לבד".
דילן: את יודעת למה? כי את שחררת אותו יותר מדי.
נורית: אז הוא אמר: "אני לא אתן לה, לעשות את זה לבן שלי".
דילן: לא, לא, לא. את מ… קיבלת פה את המסר הלא נכון.
נורית: אז מה קיבלתי?
דילן: את שחררת אותו יותר מדי, אז הוא אמר, נתת לו להיות עם אנשים שהם לא ההורים שלו וזה, וזה היה נראה, לפי דעתי, איזה פצע נורא עמוק בתוכו.
נורית: כן.
דילן: שהוא לא היה מספיק זמן, נגיד, איתך, ולא שמרת…
נורית: לא, הוא היה…
דילן: לא, היית איתו מספיק זמן, אבל הוא לא הרגיש שיש איזו סמכות כאילו…
נורית: לא הייתה סמכות הורית…
דילן: לא הייתה סמכות הורית.
נורית: בכלל.
דילן: נכון?
נורית: נכון, נכשלתי בגדול.
דילן: אז זה… זה…
נורית: זה נקרא סמכות הורית.
דילן: היה לו זמן איתך, הוא לא הרגיש שזה זמן שההורה מחנך את הילד.
נורית: מצד שני, אתה יודע, הוא כתב לי דברים איומים. אתה יודע את זה. הוא כתב לי, בש… שהייתי… שהייתה לי יום הולדת, הוא כתב לי עשרה בתים, שיר, לפני כל…
דילן: די, די, די.
נורית: …האורחים [גוברת על קולו]. הוא ישנו עד היום.
דילן: אז אני חושב שזה מגיע…
נורית: ועשרה בתים שבסוף כל בית הוא כתב "ואת תזכרי את הכל".
דילן: זה מגיע…
נורית: כל הפאקים שלי הוא מנה שם.
דילן: "את תזכרי את הכל". וזה מגיע מאיזה בור עמוק, ה… שמירה.
נורית: בור עמוק, אבל… אבל… רגע…
דילן: אבל עם… אבל עם אליוט… עם אליוט הוא אחר לגמרי.
נורית: אבל חכה רגע.
דילן: כן?
נורית: הלכתי את זה… הייתי בטיפול אז. איתו הייתי בטיפול, איתו ביחד הלכנו [בחיוך]. כי רציתי להיות אמא טובה, לא ידעתי איך להיות אמא.
דילן: נכון.
נורית: אז אמרתי "תראי מה הוא כתב לי ליום הולדת, זאת המתנה שלו". אז היא אמרה… מה היא אמרה לי? "את צריכה להיות אימא מאושרת, שיש לו ביטחון כל כך גדול בך, באהבה שלך אותו, שהוא היה יכול להגיד לך את כל הפאקים שלך לפני כל האורחים, כי הוא יודע שאת אוהבת אותו ולעולם לא תעזבי אותו, ולעולם לא תפסיקי לאהוב אותו. זה מראה על הביטחון שלו בך, שהוא יכול להגיד לך את הדברים הכי קשים ועוד בפומבי". פשוט הוא הלבין את פניי ברבים, שזה כבר עוד משפט שאני רוצה להגיד לך. אתה בטח יודע את זה. אל תלבין פני חברך ברבים [צוחקת], אף פעם.
דילן: אני מנסה.
נורית: לא, אל תעשה.
דילן: אה, לא להלבין, אני כאילו… יש לך את המשפט הקבוע, שהוא…
נורית: שאל תעשה לחברך מה ששנוא…
דילן: כן.
נורית: שזה בעיניי משפט המפתח, המוטו של החיים.
דילן: ואני אומר לך, בזה אני לא… לא מצליח מאה אחוז. יש איזשהו דחף אנושי…
נורית: בסדר, לאט לאט תלמד.
דילן: יש איזה דחף אנושי, כאילו.
נורית: נכון, נכון.
דילן: כזה עין תחת עין, וזה משהו נורא…
נורית: אני יודעת.
דילן: שאני נלחם בו, גם אני מדבר על זה עם הפסיכולוג שלי, אני נלחם בדבר הזה.
נורית: גם לי יש את זה, מה, אני לא רוצה להתנקם?
דילן: אני מרגיש שזה או זה, זה… זה מה שאני… אני לפעמים יותר מדי סלחן.
נורית: כן.
דילן: כי מרוב שאני נלחם בזה, אני נורא מצליח, ואני נהיה יותר מדי סלחן. זו ביקורת שכבר הגעתי אליה עם ה… ב… בטיפול האישי, שאני נורא… אין לי מספיק יכולת, נגיד, להתלונן. אני נורא מקבל את המצב עליי כמו שהוא.
נורית: הייתי כמוך, תתחיל להתלונן.
דילן: אני מאוד אוהב… לשנות במובן, אהה… נגיד…
נורית: בדיבור.
דילן: לא, במדינה, נגיד, אני… אני אפעל לשינוי וזה וזה. אבל כשזה מגיע לעצמי, אני נורא אגיד: בסדר, זה מה שקורה.
נורית: האישי. האישי.
דילן: זהו.
נורית: לא, אז תעמוד על שלך.
דילן: זה, לא, אני מצליח, אני ב…
נורית: לי לקח הרבה שנים…
דילן: לא, לא, אני…
נורית: לעמוד על שלך.
דילן: אני במסלול, אני במסלול הטוב. אני עומד על שלי, אבל זה יותר מסובך מזה, זה לא 'לא לעמוד על שלי'…
נורית: אל תְּרַצֶּה. אתה יודע מה הכי נורא?
דילן: זה לא 'לא לרצות', זה יותר כאילו, אם קורה לי איזה משהו רע, אני לא יותר מדי מתלונן עליו.
נורית: אה, זה משהו אחר.
דילן: לא, זה נורא בעייתי מסתבר. זה…
נורית: זה בעייתי, כי בעניין של חברים, כדי שיעזרו לך, לפרוק.
דילן: כן.
נורית: דיברנו על חברים.
דילן: שנייה, אנחנו נגיע לזה.
נורית: אה, אוי, אוי, זה לא אני מובילה.
דילן: אל תעשי ספוילרים!
נורית: אויש, אני איומה.
דילן: איומה, איומה.
נורית: אני איומה. [צוחקת]
דילן: אז בואי נמשיך ל… ברשותך, לפרק הבא.
נורית: ברשותי.
דילן: ברשותך.
נורית: אתה המנחה.
דילן: אז קראתי מחקר…
נורית: כן…
דילן: שמוכיח שאנשים נמשכים יותר לקשים להשגה. בעצם, בן אדם יימשך יותר למישהי אם היא תהיה קשה להשגה.
נורית: נכון.
דילן: עכשיו, אני לא בן אדם קשה להשגה. אני מרגיש כאילו, אולי תופ… לא יודע, אני לא…
אין לי… אין לי את ההבדל הזה.
נורית: תן דוגמה. התאהבת במישהי…
דילן: כן… א… אני לא יכול להגיד לאף אחד שהתאהבתי בה…
נורית: אוקיי.
דילן: לא יכול. יש לי בעיה עם זה.
נורית: כי אתה צעיר. אה, כבר התאהבת ולא אמרת.
דילן: אני לא יכול, אני לא יכול.
נורית: אתה מתבייש, זה נורמלי.
דילן: אני נורא ביישן בנושא הזה, אני לא יכול…
נורית: אני אוהבת ביישנים.
דילן: לא עובד לי.
נורית: בסדר, אתה ביישן.
דילן: בנושא הזה. בסדר, שנייה, נגיע לזה אחר כך. באמת, אני…
נורית: [צוחקת] אני אתן לך כמה טריקים.
דילן: זה נשמע לי נורא לא טבעי, שבן אדם יימשך למה שרחוק ממנו.
נורית: שלא רוצים אותו.
דילן: מצד שני נורא אנושי להימשך למה שנראה לך כבלתי אפשרי. אני תמיד רוצה להוכיח לאנשים: השגתי את הבלתי אפשרי, אני רוצה להוכיח לעצמי…
נורית: בדיוק.
דילן: אני מצליח להשיג את הבלתי אפשרי, אבל… כן. אז גראוצ'ו מרקס אמר שהוא לא ירצה להצטרף למועדון שלא מוכן לקבל, כשהוא מוכן לקבל מישהו כמוהו, כאילו…
נורית: נורא.
דילן: שזה משפט נורא לא הגיוני, אבל כשאני קורא אותו שוב ומפענח אותו…
נורית: כן, אתה מבין אותו.
דילן: זה נהיה משפט כל כך הגיוני, וכל כך מסמל את כל האתוס האנושי בצורה כל כך מושלמת. כשהיא לא רוצה אותך, אתה רודף אחריה, וכשהיא כן רוצה אותך, אתה חושב פעמיים.
נורית: כן, אתה לא רוצה,
דילן: מה הפרשנות שלך לגבי הסיטואציה הזאת? אני צריך רגע לפנות לסבתא, ש… ה… הפילוסופית שלי.
נורית: הפילוסופית [צוחקת]. אני, אני רדפתי אחרי כמה בחורים שהם לא רצו אותי. מה זה רדפתי? הייתי סטוקרית, לא עזבתי. ורדפתי ורדפתי, והם זרקו אותי וזרקו אותי. ועד שכבר אין לך ברירה, לא רוצים אותך, די. נכנסתי מהדלת, זרקו אותי, נכנסתי מהחלון, מכאן. עשיתי כל כך הרבה טריקים, אני מתביישת להיזכר בהם, מה עשיתי. באמת, וגם הצקתי להם. היה אחד שנורא הצקתי לו, הוא התאבד בסוף, דרך אגב. לא בגללי. [צוחקת]
דילן: שנייה, רגע, רגע, מה?
נורית: הייתי מאוהבת במישהו…
דילן: הצקת למישהו ואז הוא…
נורית: לא, אחר כך הוא התאבד כי הוא היה חולה נפש [צוחקת]. מסכן. אבל אהבתי אותו נורא, אהבתי אותו נורא, נורא. הוא סימל בעיניי חופש מוחלט. הוא לא היה בארץ, הוא היה חי המון שנים בחוץ לארץ, אני לא אגיד איפה. כי מכירים… כי הכירו אותו, הדור שלי הכיר אותו, שלך לא מכיר אותו, זה לא יגיד לך כלום.
דילן: אני יכול לזרוק ערים?
נורית: לא. [צוחקת]
דילן: פריז? לונדון? הצלחתי בראשון?
נורית: [צוחקת] לא, אל תעשה לי את זה.
דילן: הצלחתי בפריז?
נורית: דילן, דילן [בטון נוזף]. אין לי קול… אני לא יכולה, יש לי קול מונוטוני, מה?
דילן: זה הכי זריקה רנדומלית בעולם.
נורית: מה?
דילן: וואו!
נורית: לא, נורא אהבתי אותו. הוא הגיע… הוא הגיע עם אולסטאר, שלא היה בארץ אולסטאר, נעלי התעמלות. ישר קניתי אולסטאר. הוא הגיע עם ג'ינס, לא היה ג'ינס. אני מדברת איתך על לפני…
דילן: אוקיי.
נורית: הוא היה… והוא, הוא היה מתוק, הוא היה חכם, הוא היה מקסים.
דילן: אבל את אמרת לי את המשפט לפני…
נורית: ונורא אהבתי… הוא אהב מישהי אחרת, חברה, שאני מכירה אותה. הוא אהב אותה נורא, ואני מכירה אותה טוב.
דילן: אז זה הכי כואב.
נורית: זה הכי כואב שהוא אוהב את החברה שלך.
דילן: הכי כואב.
נורית: אני רציתי אותו, וכבר נפגשנו פעם. הצלחתי להוציא פגישה איתו. וניסיתי להרשים אותו במשהו שאני יודעת שהוא היה מכור לו. אמרתי, אני אגיד 'גם אני מכורה לזה'. אבל זה היה כל כך שקרי וכל כך ראה את זה עליי, שאני עובדת עליו, והוא לא טילפן לי יותר.
דילן: את אמרת לי, אבל לפני כמה ימים…
נורית: אחר כך הוא התאבד, מסכן. לא בגלל זה, הוא היה חולה נפש.
דילן: …משפט שכל כך השפיע עליי, שאם מישהי לא רואה מה יש בך…
נורית: [צוחקת] זה, אבל הגעתי לזה מאוחר.
דילן: אז תמשיך הלאה, וכנראה… אני עדיין לא הגעתי לזה.
נורית: אתה עוד ילד, אני בגילך עוד הייתי…
דילן: זה כנראה שהיא לא שווה אותי.
נורית: אבל זה הנכון.
דילן: כל אחד, גם כן.
נורית: כל אחד. מי… אתה רוצה להיות חבר של מישהו?
דילן: כן.
נורית: אתה אוהב אותו, אתה אומר, הוא נהדר, הוא חכם, הוא נהדר, אני יכול ללמוד ממנו, אנחנו יכולים להיות החברים הכי טובים. והוא לא מתחבר אליך, אין ביניכם כימיה כל כך. תרפה, מה תגיד לעצמך? הוא לא שווה… איך אמא שלי הייתה אומרת לי? "הוא לא שווה אותך". כך היא הייתה אומרת.
דילן: כן.
נורית: כשמישהו היה עוזב אותי, "הוא לא שווה אותך". "את גדולה", היא הייתה אומרת לי, "את גדולה עליו באלף מספרים". אבל אהבתי אותו, אבל זה לא… וזה לא עזר. אבל אם אתה אומר על מישהי שלא רוצה אותך, אתה אומר, אם היא לא רוצה אותי, היא לא רואה את… כמה אני נפלא. היא לא רואה את הדברים הנפלאים שיש בי.
דילן: אבל זה עניין שאתה…
נורית: לא מגיע לה אותי. אז לא, אבל, מגיעים לזה. אני הגעתי לזה בגיל 70!
דילן: אז זה משפט שיכול להתממש, רק אם אתה מרגיש מספיק שווה.
נורית: ביטחון ושווה. בוא… נעבור לדבר על ביטחון. ביטחון עצמי. אני את הביטחון העצמי שלי קיבלתי בגיל פחות או יותר 70.
דילן: וואו!
נורית: כן.
דילן: אני יכול להגיד לך משהו, שזה משהו שלא פתחתי איתך את זה, נראה לי פעם אחת, ואני לרוב לא פותח את זה?
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments