יאיר אגמון הוא קולנוען, סופר, תסריטאי, עיתונאי, בעל טור ב״מקור ראשון״, אושיית פייסבוק/אינסטגרם ומורה לקולנוע ותסריטאות. בשנים האחרונות הספיק להוציא חמישה ספרים, לביים סרטים דוקומנטריים וגם חמש עונות של הסידרה ״הטרמפיסטים״. סגנון הכתיבה והיצירה שלו, שמתעסק ברגשות ובחוויות החיים העוצמתיות שלו הפכו אותו לאחד היוצרים המרתקים שפועלים היום במדיה הישראלית.
על מה דיברנו: רבי נחמן מברסלב, טרמפיסטים, קרנות קולנוע, פרוייקטים שקרו וכאלה שלא, שיזינג, לידה שקטה, נויחל וחיה, רגשות, המצב הפוליטי בארץ ועוד הרבה דברים. הישארו אחרי אות הסיום לחפירה השבועית שלי
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/05/2022.
דורון: שלום לכולם, אתם מאזינים ל"גיקונומי", אני דורון ניר, הפרק שלנו היום הוא עם יאיר אגמון. יאיר הוא יוצר שאני עוקב אחריו בפייסבוק כבר שנים רבות, עוד לפני שעזבתי את ישראל, והוא קולנוען והוא סוֹפר והוא תסריטאי והוא עיתונאי, יש לו טור ב"מקור ראשון", הוא כותב המון בפייסבוק ובאינסטגרם, חוויית החיים שלו היא מאוד ריגשית ועוצמתית והוא כותב עליה בלי בושה, בסגנון שאני מאוד אוהב. דיברנו הרבה על היצירה שלו ועל סגנון הכתיבה ועל רבי נחמן וזה פשוט היה תענוג, גם לראות איך חושב ועובד יוצר תוכן כזה, וגם לשמוע על התהליך של היצירה ועל ההתמודדות שלו עם כמה קשה להיות יוצר תוכן כזה בשוק הישראלי. אחרי הפרק, כנהוג, תהיה חפירה אישית שלי על כמה דברים שקרו בשבוע האחרון. וזהו, שתהיה לכם האזנה נעימה, פרק 554 עם יאיר אגמון בואו נתחיל.
[מוזיקת פתיחה]
יאיר: אה, אוקיי [דורון צוחק], אני איתך. תגיד מה…
דורון: טוב, מה שלומך?
יאיר: הכל טוב. אני בסדר. בדיוק ה… אנחנו מקליטים, אנחנו לא מקליטים?
דורון: אנחנו מקליטים, אני מקליט מהרגע שעלית.
יאיר: אה, אוקיי, בסדר. אז אה…
דורון: אני מרגיש… קודם כל, אני מניח שאתה מכיר את העניין הזה, אבל אני, בתור מישהו שעוקב אחריך בפייסבוק כבר שנים, אני מרגיש שאני מכיר אותך נורא טוב. כמה אנשים בעולם אתה חושב שמכירים אותך ככה?
יאיר: אז תדע לך שאני בכלל… אני יודע שאני נחשב דמות יחסית חשופה בפייסבוק, אבל בחוויה שלי אני ממש לא מרגיש חשוף. כאילו להפך, אני מרגיש מאוד מנוהל, אני מרגיש שאתה לא מכיר אותי, אתה לא יודע מה עובר עליי.
דורון: מה זה אומר מנוהל?
יאיר: מנוהל. אני יודע מה אני שם בפרונט ומה אני אה…
דורון: אוקיי. זאת אומרת…
יאיר: כאילו, אני חושב שיש משהו בפרסונה הוירטואלית שלי שהיא מרגישה לא מנוהלת. כאילו, היא מרגישה כזה, "מה שעובר עליו הוא שם". הוא בדיכאון, הוא שם את זה בחוץ. הוא ואשתו עברו לידה שקטה, הוא ישים את זה בחוץ. הוא אבא מתוסכל, הוא… זה יהיה בחוץ.
דורון: שבוע שעבר היה לו יום באסה, יש על זה פוסט.
יאיר: בדיוק, בדיוק. עכשיו, זה לא שאני משקר, זה פשוט מאוד מנוהל. כאילו, קורים הרבה דברים שאני בכלל לא כותב עליהם מילה, למשל. אתה מבין?
דורון: כן.
יאיר: …שאני לא חשוף.
דורון: איך אתה… איך אתה בוחר? זאת אומרת, אם אני מבין נכון את המנגנון שאתה מתאר לי, אתה בעצם אומר - יש לי פרסונה שאני בונה, ואני מנהל אותה בצורה מאוד מדויקת, היא הפרסונה שמופיעה בסרטים הדוקומנטריים, היא הפרסונה שכותבת בפייסבוק, באינסטגרם, יש לך… מי זאת הפרסונה הזאת? וזה…
יאיר: לא…
דורון: וזה engineered, אתה מהנדס את זה.
יאיר: יש לי פרסונה, היא מאוד מאוד מאוד צמודה למי שאני בעולם. כלומר, זה לא איזה משהו שאני מייצר. כשאני כותב פוסט על זה שאני ביום עצוב, אני ביום מאוד מאוד קשה. אבל… נגיד, יש לי עכשיו חברים שעוברים איזשהו משבר גירושים…
דורון: אוקיי.
יאיר: זה מסעיר את עולמי, זה מטלטל אותי.
דורון: לראות אותם עוברים את זה?
יאיר: לא משנה. כאילו, הם מאוד מאוד… חברים נורא נורא קרובים אליי, ויש שם הרבה כאב, ואני פשוט… שמע, זה כמעט הכותרת הראשית של החיים שלי בחודשים האחרונים.
דורון: ולא תכתוב על זה מילה.
יאיר: אני לא אכתוב על זה מילה כי זה לא מתאים, זה מורכב, זה…
דורון: נכון.
יאיר: טעון. אני אפילו לא… כאילו, לזה התכוונתי. שזה לא שאני שם בחוץ שקרים, זה שאני שם בחוץ את מה שמתאים לי לשים בחוץ. אני מבין מה זה הדבר הזה, מה זה רשתות חברתיות, אני… נראה לי אני מבין.
דורון: אני בטוח שאתה מבין…
יאיר: אה, אז אני מרגיש שאני מנוהל, בקיצור.
דורון: אתה בוודאי יודע להפעיל את המנגנונים האלה בצורה מאוד מאוד אינטואיטיבית.
יאיר: אה, כן.
דורון: מתי שמת לב שזה עובד לך? אתה יודע…
יאיר: צריך גם להבין…
דורון: אני ואתה לא באותו גיל, אבל אנחנו שנינו גדלנו בעולם שבו החצנת רגשות וסוג כזה של התבטאות אותנטית, רגשית, wearing your heart on your sleeve, מה שנקרא באנגלית, היא לא מקובלת בישראל, היא לא הנרטיב הדומיננטי של החברה הישראלית.
יאיר: לא חשבתי על זה, על הדיון הזה, כאילו, אל מול החברה הישראלית, ואני, מהיום שאני זוכר את עצמי, אני לא שומר בבטן דברים ואני בן אדם חשוף גדלתי בבית מאוד [מגחך] מבולגן, רועש. בקיצור, אני לא… אין לי באמת תשובה למי החברה הישראלית או מה החברה הישראלית, אבל אני לא מרגיש שאני נדיר או שהשתניתי או משהו כזה.
דורון: השאלה אם אתה… אוקיי. האם בילדות שלך, כשהיית ככה, הרגשת שזה מקבל את אותה תהודה חיובית כמו בבגרות שלך ובעידן של רשתות חברתיות?
יאיר: תשמע, אני לא בטוח…
דורון: אני אגיד לך גם מאיפה אני מגיע לזה. יש לי תיאוריה, שאחד הדברים שרשתות חברתיות עושות, זה מסלקות ערימות של בולשיט מהשיח. עכשיו, הבולשיט הזה הרבה פעמים הוא טוב, ולפעמים הוא גם לא טוב. זאת אומרת, הבולשיט הזה כולל בתוכו גם פאסון מזויף וגם דיפלומטיה. דיפלומטיה זה דבר טוב, אנחנו לא רוצים שכולם יגידו לנו איזה חארות אנחנו בפרצוף, וזיוף זה משהו שהוא פחות טוב. אנחנו לא רוצים לשמוע שבן אדם היה גיבור ישראל, כשבפועל הוא בכה בטנק בזמן שירו עליו. אז אני כאילו… אני אנסה… ואתה בטח מרגיש לי בן אדם מאוד אותנטי מהבחינה הזאת.
יאיר: אז בוא אני אספר לך סיפור.
דורון: יאללה.
יאיר: אני הייתי… אם היית רואה אותי ב-2011, אז הייתי אומר לך שפייסבוק זה הדבר הכי נורא בעולם. כאילו, זה דבר נורא. כאילו, הייתי… ממש התנגדתי לזה בתחילת… כשזה התחיל. כאילו, אמרתי לעצמי, אנשים שמים שם תמונות, זה פעם היה יותר סביב תמונות, מתייגים, זה היה נראה לי הזוי, ואני הייתי ידוע כ"ההוא בלי הפייסבוק". גם לא היה לי סמארטפון עד שלב מאוד מאוחר. כאילו, הייתי מאוד מאוד אנלוגי וסיפרותי. אני הייתי בן אדם שהולך לכיוון של ספרות. כשהספר ה… ראשון שלי יצא, אז הוא לא נמכר טוב כל כך. וכל הזמן אמרו לי "למה אין לך פייסבוק? למה אתה לא כותב עליו בפייסבוק?" ואמרתי לעצמי - "טוב, אני חייב… כאילו, זה לא הגיוני להיות היום פרסונה ציבורית", כי אני רואה את עצמי כפרסונה ציבורית, מילדות אני רואה את עצמי כפרסונה ציבורית, "בלי פייסבוק". ואז כשהספר השני שלי יצא, הרומן השני שלי, אז זה היה ב-2014, פתחתי עמוד פייסבוק, וזה שלב מאוחר לפתוח עמוד פייסבוק.
דורון: כן.
יאיר: ואני נשבעתי לעצמי שאני לא כותב פוסט אחד שהוא לא פומבי. כלומר מבחינתי, כל מה שאני כותב בפייסבוק, מהשנייה שפתחתי אותו, מיועד אל ההמון. כל הדברים…
דורון: כל האמת בפרצוף.
יאיר: זה לא העניין של כל האמת. זה פשוט… הרבה אנשים… אז הפייסבוק זה כזה דרך שלהם לעדכן מה קורה איתם, דרך שלהם לעקוב אחרי פוליטיקאים. כאילו, עבורי הפייסבוק זה רק, ככה הוא נפתח, זה רק מקום לאיזשהו אינטראקציה עם קהל.
דורון: אוקיי.
יאיר: זה להביא אותו לספר שלי. בהתחלה פתחתי את הפייסבוק כי אמרתי, יש לי ספר חדש, אני חייב שאנשים יקראו אותו, אי אפשר את זה בלי פייסבוק, זה מה שעשיתי. גם אותו, אגב, לא קראו הרבה אנשים.
דורון: [צוחק] אוקיי.
יאיר: ולאט-לאט, באזור 2016-2017, כאילו, לקח לי איזה שלוש שנים, והפכתי כזה לאבא, התחלתי לכתוב דברים יותר אישיים, התחלתי לכתוב דברים על היום-יום שלי, כי זה היה לי כיף, כי זה היה לי מעניין, כי ידעתי שלא משנה מה, אני צריך להיות, כאילו, נוכח פה. הבנתי שזה מין מנגנון כזה, שאם אתה שותק אתה פשוט לא קיים, ואם אתה אומר משהו, אז אתה לפחות קיים. ובאזור 2016-2017 זה הסלים, סביב הכתיבה שלי על ה… עכשיו, תוך כדי, גם עשיתי סדרת רשת, שהתפוצצה בפייסבוק, אז אתה מבין? כלומר… זה לא שזה התחיל כאיזה משהו כזה אישי פרטי, ואז הוא התפתח… לא, זה מההתחלה היה פומבי, ובתוך הדבר הזה למדתי כל מיני דברים. וגם היום, אגב, אני לא רואה את עצמי כמין מפלצת פייסבוק או מפלצת אינסטגרם. אני יחסית קטן, כאילו, אין לי הרבה-הרבה עוצמה.
דורון: לא, אני לא חושב שאתה מפלצת.
יאיר: אני מתכוון… אינטראקציה, אין לי הרבה עוצמה, אתה מבין את ההבדל?
דורון: כן, ואני אגיד לך גם יותר מזה [שואף ונושף], אתה נורא דומה למודל של אנשי המדיה של העולם החדש. העולם החדש הוא עולם דמוקרטי לחלוטין, יש יוטיוב להעלות לתוכו תוכן וידאו, ויש פייסבוק להעלות לתוכו פוסטים אישיים, וכל מיני פלטפורמות למיקרו-בלוגינג, ואני לא צריך להסביר לך, כאילו, והבן אדם יכול לקום בבוקר ולהחליט שהוא תאגיד מדיה בפני עצמו, ולעשות הכל. להוציא ספרים, למכור הרצאות, לעשות תוכן וידאו, לכתוב פוסטים, להיות ישות עצמאית שהיא תאגיד מדיה, ולנהל את כל הדבר הזה על פני כל הרשתות החברתיות, וזה ברור לי לגמרי שזה מה שאתה עושה, אפילו אם אתה לא ידעת שלשם זה הולך. זאת אומרת, מבחינתי כשאני רואה את יאיר אגמון בנוכחות הדיגיטלית שלו, זה חברת המדיה של יאיר אגמון. אני מניח ש… זאת אומרת, תמיד הנחתי שחלק מהדברים לא מגיעים לשם, אבל זה מקסים בעיניי שאתה אומר שזה גם קרה בצורה נורא טבעית לך. זאת אומרת, לא באמת ישבת לתכנן עם עצמך מה יהיה המותג המכונה "יאיר אגמון", הוא פשוט יצא ממך לפלטפורמות האלה.
יאיר: כן, גם שמע, התחלתי אותו ביחסית בגיל צעיר את המותג הזה. אני לא רואה את עצמי כאיזה… זה תיאור לא כל כך מדויק עבורי, כי אני רואה את עצמי כמין יוצר שמנסה להגיע לקהל. כלומר, יש לי את האומנות שלי, זה נשמע יותר רומנטי מאשר תאגיד מדיה.
דורון: נכון.
יאיר: יש לי את הספרים ואת הסרטים שלי ואת הפרויקטים שלי, שהם מבחינתי ה… היעד שאליו השביל מוביל. כלומר, אני רוצה… אגב, הספר האחרון שלי, הוא נמכר בהרבה עותקים, והסיבה… וזה לא שאני סופר חד פעמי בדורי [דורון צוחק]. זה פשוט, יש לי… לא, אני אומר ברצינות. יש לי הרבה עוקבים…
דורון: כי יש לך רשת הפצה. בנית רשת הפצה מעולה.
יאיר: כן, יש עוקבים שאוהבים אותי…
דורון: כן.
יאיר: שאוהבים את מה שאני כותב, וקנו אותו הרבה, אתה מבין? זה…
דורון: מהמם.
יאיר: זה מהמם. זה באמת מהמם.
דורון: נכון.
יאיר: כי מבחינתי, הספר הזה הוא ה… אתה מבין? הוא העניין. כאילו, אם אתה תשב ותקרא את הספר שלי, זה יספק אותי פי אלף, פי מיליון, מאשר כל דבר אחר בחיים, אתה מבין? זה הטופ, מבחינתי, כי אני חושב שהספרות היא האמנות שהכי…
דורון: זאת אומרת, מבחינתך…
יאיר: היא הכי באה לידי ביטוי…
דורון: מבחינתך, התוכן הכתוב הספרותי שאתה מייצר, ומודפס על נייר ונמכר לאנשים, יותר חשוב לך שאנשים יצרכו אותו מאשר סדרות הטלוויזיה, הסרטים הדוקומנטרים, התוכן שלך ברשתות חברתיות?
יאיר: לא יודע אם יותר חשוב לי. אם אתה שואל אותי איפה הכישרון הייחודי שלי, איפה אני באמת, יש לי כזה משהו מיוחד, אז בחוויה שלי, יכול להיות שזה לא נכון, חוויה שלי זה הספרות. כאילו, כשאני מתיישב לכתוב ספרות, אני מרגיש שאני… שאני… שאני משמעותי.
דורון: קדושה. כן, אלוהות.
יאיר: שאני משמעותי עבור עצמי ועבור הקוראים שלי. עכשיו, לצערי הספרות היא שוק מת, כאילו, אין, אין. זה כזה אירוע במעגל סגור שסופרים קוראים סופרים אחרים ואז הולכים לפסטיבלי סופרים ומבקרי ספרות הם בעצם גם הסופרים, העסק מאוד מאוד הצטמצם.
דורון: נכון. ילדים לא קוראים ספרים. הילדים שלי לא קוראים ספרים יותר. זה לא אומר אגב ש…
יאיר: אם תתן להם את הספר שלי, הם יקראו אותו.
דורון: אני… יהיה להם קצת קשה כי הם לא קוראים עברית, הם כבר, לצערי, הם 5 שנים בארה"ב, הם ילדים אמריקאים.
יאיר: אה, וואו.
דורון: אבל אם הוא יתורגם לאנגלית יש סיכוי. אבל אני רוצה לשאול אותך, אתה יודע, זה נכון שאנחנו כאילו גדלנו על היררכיה מאוד ברורה שספרות היא הנעלה. אנחנו עם הספר, זאת אומרת, הסלילו אותנו להעריץ ספרות וסופרים…
יאיר: כן, כן.
דורון: והרבה פחות קולנוע וקולנוענים, ועוד פחות מזה, לא יודע מה, אמני פופ, נניח.
יאיר: נכון.
דורון: למה אתה חושב שזה ככה? הרי יש הרבה יותר אנשים בעולם שהתרגשו משירים של הביטלס, ושהייתה להם חוויית חיים משמעותית ומרגשת ונעלה מאנש… כאילו, אנשים שהקשיבו לביטלס ולפינק פלויד, מאשר אנשים שקראו ספר כזה או אחר.
יאיר: כן.
דורון: למה זה לא מספיק? זאת אומרת, למה זה לא נקבע על ידי מה שריגש יותר אנשים, ולא מה שהסלילו אותנו לחשוב שהוא נעלה יותר?
יאיר: קודם כל, אני לא רואה את זה בצורה כזאת, וחשוב לי להגיד את זה. אני בן אדם שהוא פופ. בחוויה שלי, אני לא זה… אני בן אדם שפונה להמונים, את הספר שלי, אני רוצה שיקראו אותו כולם, לא האליטה. אני גאה שהספר שלי מגיע לצעירים, אני גאה שהספר שלי מגיע לפריפריה, זה מה שמעניין אותי. אני גאה בסדרות הרשת שלי, אני, האמנות שלי היא לא אמנות ב… זה, כאילו להיפך. זה שלפרק של סדרת רשת שלי מגיע למיליון צפיות, אחרי שהשקעתי בו וערכתי אותו וריאיינתי, ואתה מבין? זה מבחינתי… אני בכלל לא מזלזל בזה, בכלל. זה הטופ! זה השיא! אני מסכים שכשהייתי ילד הייתה לי תפיסה היררכית כזאת, של כזה - סופרים, במאי קולנוע כמו היצ'קוק, כאילו היום התפיסה שלי לגמרי…
דורון: דווקא היצ'קוק, אתה יודע, זה מצחיק. היצ'קוק, אם אתה רואה את הסרטים, גם הדוקומנטריים וגם העלילתיים שעשו על הקריירה שלו, הוא נתפס על ידי הוליווד בתור טראש בהתחלה.
יאיר: נכון, נכון.
דורון: זה קצת כמו, אתה יודע, שטרנטינו ביסס את הסרטים המדהימים שלו על B movies. גם לוקאס, גם ספילברג. הם היו כאילו מעריצים נורא גדולים של בי מוביז, ואז הם עשו יצירות מופת שמתבססות על זה.
יאיר: כשזה טוב, זה טוב. כשזה טוב, זה טוב.
דורון: [צוחק] כן! אבל מה זה טוב? טוב זה אהוב, טוב זה מרגש [יאיר מהמהם בהסכמה] זה טוב.
יאיר: שמע, אני מתרגש מפופ. אני שומע את המוזיקה הכי מעפנה בעולם, כאילו, ובוכה ממנה. אני לא בן אדם שהוא אה… שיש לו תפיסה היררכית של…
דורון: אתה לא מצקצק, אתה אומר. אין צקצוקים שם.
יאיר: אין צקצוקים, וגם, אתה יודע, אני באמת… אני חושב שאפשר להגיד שאני יחסית פוסט מודרניסט. כלומר, אני באמת באמת לא חושב שיש איזה דרך נכונה, או שזה טוב וזה רע.
דורון: כן.
יאיר: אני גם ברסלבר. ברסלבים הם אוטומטית מבינים שהכל מפורק, שהכל מפורר.
דורון: אני רוצה להגיד לך שהכוונה שלי הייתה להתחיל את הפרק עם ברסלב, ויש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לדבר איתך עליהם, אז אני רק, אתה יודע, נזרום לפי מה שלך בא.
יאיר: אז הנה, הגענו, הגענו לברסלב.
דורון: אתה רוצה… זה בסדר שאני אדבר על ברסלב קצת?
יאיר: תדבר על מה שאתה רוצה, מה? אני כאן.
דורון: יופי. אז ככה…
יאיר: עפר לרגליך.
דורון: אני מאוד אוהב את הטקסטים באתר שלך. למאזיננו, אני רק אגיד שיש לך באתר אזור של פוסטים רנדומליים שקשורים לטקסטים של רבי נחמן מברסלב.
יאיר: אה, איזה חמוד אתה. זה אתר מה זה מת. כאילו, מה זה, לא נגעתי בו איזה חמש שנים.
דורון: אבל זה קונספט מקסים בעיניי, מקסים ממש. לקחת, כאילו, קטעים מהטקסט של רבי נחמן ולכתוב את מה שלך יש להגיד עליהם בקטנה. יש קטע אחד שתפס אותי, ורציתי לדבר איתך עליו. זה טקסט שכותב ככה: "דַּע שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת אֲרִיך אַנְפִּין בַּקְּלִפָּה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵעַ בְּאִשָּׁה מִבְּחִינָה זוֹ קָשֶׁה לוֹ לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּר וְאַף אִם יַעֲצִים עֵינָיו, אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה תִּזְדַּמֵּן לוֹ כִּי הִיא בְּחִינַת אֲרִיך אַנְפִּין שֶׁל הַקְּלִפָּה, שֶׁהֵם פָּנִים אֲרֻכִּים וְעַל כֵּן בְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה תִּזְדַּמֵּן לוֹ". תעשה לי שיעור ברסלב קטן, תסביר לי את הקטע הזה, ותסביר לי מאיפה הוא הגיע.
יאיר: אני צריך לקרוא את הטקסט, אני צריך לראות אותו מול העיניים.
דורון: אתה רוצה שאני אשתף מסך? בוא, אני אשתף מסך. רגע…
יאיר: מאיפה זה? זה מלקוטי מוהר"ן?
דורון: תגיד לי אתה. הנה, אני אשתף לך את המסך עכשיו.
יאיר: איזה טירוף.
דורון: תגיד לי מה…
יאיר: קודם כל, אני אגיד שהספר הזה שאתה מציג עכשיו, הוא נקרא "לקוטי מוהר"ן".
דורון: אוקיי.
יאיר: זה בעצם, רבי נחמן היה בבית מדרש, והיה לו תלמיד חנון שקראו לו רבי נתן. רבי נתן כזה טיק טיק טיק, כתב את כל מה שרבי נחמן אמר. וזה מחולק כזה לתורות. נגיד, כרשום למעלה שם רמ"ב, זה 242, אז זה משהו שנאמר בבית מדרש. ואני אוהב ללמוד עם מרקרים, ולפעמים אני, ככה, מסמן לי ומצלם לי וזה. אז עכשיו בואו נקרא באמת מה זה… זה עכשיו יותר קל. "דַּע שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת אֲרִיך אַנְפִּין בַּקְּלִפָּה", "אריך אנפין" זה אף ארוך, אבל זה כמו שיש חרון אף, זה כמו שיש, נכון? בכעס? אז נראה לי "אריך אנפין" זה איזשהו יסוד שלילי.
דורון: אוקיי, ומה זה "קליפה" מהבחינה הזאת?
יאיר: וואי, זה בעולם הקבלה, זה כל מיני עניינים של קבלה, שיש… זה קשור לעולם, לבריאת העולם, לחלל הפנוי. אני אסביר לך את זה בטרמינולוגיה ברסלבית.
דורון: קדימה.
יאיר: נגיד אני מדבר איתך, עם דורון, ואתה… אני שואל אותך מה שלומך, ואתה לא עונה לי. אתה לא עונה לי. אתה מחרטט אותי. אז אני אגיד לו… אז אני אגיד "שמע, אחי, אתה כולך קליפות, באמת, כאילו, בוא…"
דורון: זאת אומרת, קליפה זה משהו שהוא כלפי חוץ, והוא לא התוך, הוא לא המשמעות?
יאיר: נגיד. אני לא יודע מה זה בהקשר של הטקסט הזה, אבל… אבל… זה… בברסלב קליפה זה משהו מאוד מאוד בעייתי. משהו מאוד בעייתי. צריך להתעלות מעליו.
דורון: אוקיי.
יאיר: מי שפוגע באישה מבחינה זו…
דורון: זה קליפה כמו של… זה קליפה כמו של גרעין, מהבחינה הזאת?
יאיר: כן, כן.
דורון: או בצל, שהמטרה היא לקלף עוד שכבות עד שמגיעים…
יאיר: כן, כן…
דורון: אוקיי.
יאיר: כן.
דורון: אוקיי, ו…
יאיר: "מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בְּאִשָּׁה מִבְּחִינָה זוֹ קָשֶׁה לוֹ לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּר וְאַף אִם יַעֲצִים עֵינָיו, אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה תִּזְדַּמֵּן לוֹ".
דורון: זאת אומרת, הוא… מה זאת אומרת פוגע באישה? על מה הוא מדבר פה? הוא מדבר על…
יאיר: פוגע יענו… פוגע-פוגש.
דורון: פוגע זה פוגש?
יאיר: נראה לי.
דורון: זאת אומרת, זה לא מישהו שהתאכזר לאישה.
יאיר: לא.
דורון: אוקיי.
יאיר: לא, לא, לא. "כִּי הִיא בְּחִינַת אֲרִיך אַנְפִּין שֶׁל הַקְּלִפָּה", כאילו, לקליפה יש זרועות, אוקיי? אריך אנפין זה כאילו… עכשיו אני מבין את זה. "שֶׁהֵם פָּנִים אֲרֻכִּים וְעַל כֵּן בְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה תִּזְדַּמֵּן לוֹ". [צוחק] איזה טקסט יפה!
דורון: [צוחק] אתה כזה חמוד! לא הבנתי כלום! עוד לא הבנתי כלום. אוקיי.
יאיר: תשמע, זה טקסט אה… מורכב. הוא גם טקסט על צניעות. אני רואה את ההמשך: "דַע שֶׁצְּדָקָה הוּא סְגֻלָּה גְּדוֹלָה וּמוֹעֶלֶת מְאֹד לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּרֵי נִאוּף". כלומר, זה טקסט על צניעות. אבל הדימוי של הצניעות, כאילו, הבעיה… אנחנו הרבה פעמים מתחילים תורות בבעיה ובפתרון, אוקיי? אז הבעיה שהוא מציג פה, זה שיש לקליפות… נראה לי עכשיו זה קליפה, יעני, לצורך העניין…
דורון: חזות חיצונית?
יאיר: אישה שלבושה יפה.
דורון: אוקיי.
יאיר: אישה שלבושה טוב ברחוב.
דורון: אוקיי.
יאיר: כאילו, ויש בחינת אריך אנפין בקליפה. כאילו, הקליפה הולכת רחוק. היא שולחת זרועות. למשל, מי שנתקל באישה, קשה לו להינצל מהרהור. כלומר, אם היא יפה, הוא יתקע עליה. הוא יעצום עיניים… אף על פי שיעצום עיניו הוא לא יכול להפסיק להסתכל…
דורון: הוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה.
יאיר: הוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה. למה? כי זה מבחינת אריך אנפין של הקליפה.
דורון: אוקיי. אז…
יאיר: ועל כן, בכל צד שיפנה תזדמן לו. עכשיו, רבי נחמן תיאר את זה כדבר שלילי, אני מאוד התרגשתי מזה. כי זה ככה, זה כשמתאהבים במישהו, נכון? לאן שאתה לא הולך, היא נתקעת לך…
דורון: אתה רואה אותה בכל מקום.
יאיר: רואה אותה בכל מקום. אז כנראה שזה סתם… אני אפילו לא יודע לאן התורה הזאת תתגלגל, אבל אהבתי את ה…
דורון: אני חושב שזה מדהים. זה גם קצת מיוסר. זאת אומרת, הוא מתאר פה סיטואציה לא נעימה. בן אדם רואה מישהי ברחוב…
יאיר: לא.
דורון: והוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה, והוא עוצם עיניים, הוא לא מפסיק לחשוב. כאילו, זה קצת אובסס.
יאיר: כן. למרות שאני כרומנטיקן כזה, אני מאוד אוהב את התיאור הזה. כאילו, אני הייתי שמח ל… קצת ל… הייתי שמח להיתקל באישה הזאת עכשיו.
דורון: כן. מאיפה האהבה שלך לברסלב? איך זה נולד?
יאיר: טוב, אז זה קצת שובר כבר, אבל ב… אני מאוד מאוד אה… תראה את התאריך פה, יוני 25, 2016.
דורון: כן.
יאיר: למה זה משמעותי? כי במרץ, ב-20 במרץ 2016, אשתי ואני עברנו לידה שקטה.
דורון: אוקיי.
יאיר: בחודש שביעי להריון, זה היה מאוד מאוד קשוח, מצאו מום במוח של העובר, והוחלט על הפסקת היריון, אז היינו צריכים לעבור מין תהליך מאוד מאוד… נוראי, שאני לא מאחל לאף אחד בעולם. ואני באותה תקופה, היה לי חבר שהייתי נפגש איתו ולומד איתו מדי פעם, ושם רבי נחמן נכנס לחיי. כאילו, פתאום… עד אז חשבתי שהוא סתם איזה הזייה, רבי נחמן.
דורון: אתה גדלת בחינוך דתי.
יאיר: גדלתי בחינוך דתי, אבל לא נתקלתי ב…
דורון: לא דיברו על ברסלב.
יאיר: דיברו, אתה יודע, הוא היה כזה מין משהו שלומדים… הוא לא נדבק לי, הוא לא נפתח לי, הוא לא… לא הבנתי אותו. ואחרי ההפסקת הריון, כמו הקלישאות, פתאום הבנתי את כל העסק שלו, את כל הדרמה שלו, את כל האנרגיה שלו. הבנתי, פשוט הבנתי. ואני גם יכול להסביר.
דורון: תסביר, בבקשה, אני מת להבין.
יאיר: אז אוקיי, אני אגיד לך בפשטות שאם אתה… אם אתה מתהלך ב… נקרא לזה, בנוף הטקסטים היהודי, ומחפש רגש, אז אתה תרגיש שאתה במדבר צחיח. אין. אין. אף אחד לא מדבר על רגש, אף אחד לא מדבר על דיכאון, אף אחד לא מדבר על עצבות, אף אחד לא מדבר על ייאוש, אף אחד לא מדבר על… אתה מבין? כאילו, יש הרבה הרבה הרבה תופעות יהודיות טקסטואליות, ואין אף אחד שמתקרב לשיח רגשי כמו רבי נחמן. אני אגיד לך עוד משהו? שרבי נחמן היה בן אדם נורא נורא דוגרי, דוגריאי כזה. כלומר, הוא דיבר עם התלמידים שלו על הכאבים שלו, על הבושה שלו, על התסכול שלו. והיה לו תפיסה… התפיסה שלו על החיים, היא תפיסה שאנשים צעירים לדעתי לא יכולים להבין, כי אתה צריך להיות קצת… קצת מבוגר וקצת שבור כדי להבין מה הוא מציע. אני אתן לך דוגמה: יש לו תורה מאוד מאוד יפה, שמתארת, שמתיישבת על הפסוק "ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוהים". זה פסוק ממעמד הר סיני…
דורון: כן.
יאיר: והסצנה היא שהאלוהים נמצא על הר סיני, יש כזה עננים עננים על הר סיני, ערפל, וכל העם… והעם שומעים את הקולות, ויענו ויעמדו מרחוק. הם מתרחקים, הם הולכים אחורה, כי הם מפחדים, זה מפחיד אותם הערפל הזה.
דורון: כן.
יאיר: ואז משה ניגש אל הערפל אשר שם האלוהים. רבי נחמן עושה שם איזה מין מוב יפה על הפסוק הזה, והוא בעצם בא ואומר: ערפל… ערפל זה דבר שאנחנו בגדול לא רוצים להיכנס לתוכו.
דורון: כן.
יאיר: כאילו, בוא ניקח את הערפל.
דורון: הוא מטאפורה לחוסר ודאות.
יאיר: כן, אבל בוא ניקח ערפל כלידה שקטה, כדיכאון, כפיטורין, כגירושין, כהשפלה, כל דבר. ערפל זה אזור של חוסר ביטחון, של חולשה.
דורון: כן.
יאיר: ומה שרוב האנשים עושים כשיש להם דבר כזה בחיים, הם - ויענו ויעמדו מרחוק. הם הולכים אחורה, הם מסיחים את דעתם. תראה גלידה, תאכל גלידה, תראה סרט, בוא נצא לטייל, אל תהיה בתוך הדבר. ורבי נחמן אומר - מה זאת אומרת? שם אלוהים. "ומשה ניגש אל הערפל, אשר שם אלוהים", הוא כל הזמן דיבר על זה שאין באמת טוב ורע. אין באמת נכון ולא נכון. אין באמת שמחה ועצבות. זה הכל, בטרמינולוגיה הדתית שלו, זה הכל אלוהות. בטרמינולוגיה החילונית שלי זה הכל אמת, זה הכל משמעות. ברור שאם אני באיזשהי עצבות, אז יש אמת בתוך העצבות הזאת. ואם אני אכנס אליה ואתן לה להיות, זה שיח נורא נורא לא מפתיע היום. היום מדברים בשפה הזאת.
דורון: נכון!
יאיר: אבל רבי נחמן דיבר על זה ב-1780, לא יודע מתי הוא חי. כלומר זה… זה אירוע רוחני-פילוסופי כלפי החיים, כלפי תפיסת החיים, ברסלב. עכשיו שוב, אני נתן לך עכשיו את ברסלב שלי…
דורון: כן.
יאיר: ככה אני מבין אותו. אני בן אדם חילוני, אני משתמש ברבי נחמן ככלי, כמורה רוחני חילוני. זה לא שסיפרתי לך עכשיו את ברסלב, חשוב לי להדגיש את זה. סיפרתי לך את ברסלב עבורי.
דורון: כן.
יאיר: וזה… אבל אני משתדל לתפוס ככה את החיים. כלומר, אני משתדל שכשיש לי איזשהו מין רגע לא חיובי, רגע של השפלה, רגע של בזות, רגע של חולשה, אני משתדל להיות בתוכו ואפילו לחגוג אותו. לשמוח בו, לצחוק אותו, להרגיש אותו, לנשום אותו, לכתוב אותו. זה לא איזה משהו שאני דוחק לאזור חיוג אחר. לא, אני אהיה בדבר הזה. ולכן, אגב, זה אני כבר יחסית קל לי כבר להוציא את זה גם החוצה. כאילו, יש לי יום של דיכאון.
דורון: כן, אתה אומר ברגע שזה לא מפחיד אותך עם עצמך, אז ברור שזה…
יאיר: באמת!
דורון: כן! בטח.
יאיר: יש לי יום שחור משחור, ובאמת יש לי יום שחור. זה לא איזה מטאפורה, באמת רע לי. אני מרגיש איזה מין עצבות, אני לא יודע להסביר אותה, זה משהו שקורה, אנחנו בני אדם, זה קורה לנו.
דורון: בטח.
יאיר: זה לא כזה דבר נורא, כאילו, מה זה נורא? זה דבר קשוח, אבל, This is it, אוקיי, אז אני עצוב היום.
דורון: הכתיבה מזככת מהבחינה הזאת? היא מקלה? אתה גומר לכתוב את העצבות שלך בפוסט פייסבוק ואתה מרגיש יותר טוב?
יאיר: שאלה יפה, אני חושב שלא הכתיבה מזככת, אלא האינטראקציה. כלומר, אני יכול לכתוב משהו, ופתאום האינבוקס שלי יהיה מלא באנשים שלא מנסים לחזק אותי, זה פחות מחזק אותי, מה שמחזק אותי זה שהם אומרים…
דורון: גם לי חרא.
יאיר: "גם לי חרא".
דורון: צרת רבים חצי נחמה.
יאיר: זה יותר עמוק מצרת רבים חצי נחמה. זה "גם לי חרא ואתה הקול שלי". אתה מבין מה אני אומר?
דורון: כן…
יאיר: כאילו, הם לא יכתבו שחרא להם בפייסבוק.
דורון: בטח, בטח. דיברת את המילים שעברו לי בראש.
יאיר: דיברת את המילים שלי, נתת לי קול. ואני אומר לעצמי: אוקיי, מה, כזה…
דורון: זה חוויה של רבנות, אתה יודע. בן אדם הולך לבית כנסת בשבת, שומע את הרב נותן דרשה, הדרשה נוגעת באזורים שהוא מתחבט בהם בעצמו, או מתעסק בהם בעצמו, ופתאום יש מילים לרגשות שלו, והמילים האלה הם בקונטקסט של קהילה. יש דבר נורא… זו חוויה אנושית נורא מזככת, זה אתה יוצא מהדרשה הזאת ואתה אומר "בואנה אני… I'm OK, כולם מרגישים את מה שאני מרגיש.
יאיר: כן, ואני רוצה להעיר הערה לגבי הרבנות, זה שאני מקבל הרבה הודעות מאנשים שרוצים ממני עצות.
דורון: [צוחק] תהיה לי רב. רוצים לעשות ממך רב.
יאיר: אם לצאת או לא לצאת לקצינים, מה דעתי על ה… כאילו באמת, שואלים אותי שאלות קונקרטיות לחיים שלהם, מספרים לי סיפורים על החיי אהבה שלהם. ולכולם אני אומר תשובה אחת, נורא פשוטה והיא "אני לא מכיר אותךָ, או אותךְ, ואני לא יכול להגיד לך שום דבר, כאילו, אני בדיוק לא רב בהקשר הזה". וזה הזוי בעיניי, אין דבר יותר הזוי בעיניי מאנשים שחושבים שהם יכולים להגיד לאנשים אחרים מה לעשות. כאילו, זה נראה לי כל כך הזוי, שרב…
דורון: אבל למה לא? הרי זה כל כך ברור. עכשיו, לא בטוח שיש לך עצה לבן אדם ספציפי.
יאיר: אני לא מכיר אותו! איך אני יכול להגיד לו משהו? איך אני יכול… לאשתי, כשהיא שואלת אותי דברים, אני חושב שלוש פעמים לפני שאני אומר, כי היא בן אדם אחר, ויש לה את החיים שלה. כאילו, כמה אחריות צריך להיות לבן אדם, שהוא יגיד לבן… לאנשים שהוא לא מכיר, שהוא לא מכיר! הרי האנשים האלה כותבים לי בפייסבוק, זה מגיע לי בכלל לא ל… זה מגיע לי ל-Others, כי אני לא מכיר אותם! אז אני אגיד לו אם לצאת לקצינים?
דורון: אני לא חושב שאתה יכול להגיד לו אם לצאת לקצינים, אני כן חושב שאתה יכול לשתף אותו באיך אתה היית מנתח את ההחלטה, לו זה היה אתה. זאת אומרת, אתה יכול… הרי ממה אנשים מתלהבים בכתיבה שלך? ממה אני באופן אישי מתלהב בכתיבה שלך? מזה שאתה חושף את דרך החשיבה שלך.
יאיר: נכון.
דורון: ודרך החשיבה שלך היא דרך מעניינת, שאם בן אדם אומר: אוקיי, אני… או שהייתי רוצה לחשוב כמותו, או שאני אוהב את איך שהוא חושב. ואז אתה הולך לבן אדם ואתה אומר… הבן אדם ששואל אותך האם ללכת לקורס קצינים, הוא לא רוצה שתגיד לו כן או לא. הוא רוצה לשאול אותך איך אתה היית חושב על הדילמה של האם ללכת לקורס קצינים או לא. ואת זה בוודאי שאתה יכול לעשות.
יאיר: זה מאוד מאוד חשוב לי לחסום את זה. כלומר, זה משהו שהוא חלק מה… נקרא לזה הדמות הציבורית שלי, והדמות ה… נגיד לצורך העניין, גם חינוכית. כאילו, חלק מהעניין הוא שאני לא בן אדם שיכול להגיד לאנשים אחרים כלום. כאילו, להפך, אני גם… אם אתה תחפש בפוסטים שלי את המילים "זאת דעתי", "לדעתי", "נראה לי", "אני חושב ש…" כלומר, אתה לא תמצא אותי מדבר בשפה של אמת. כלומר, כי אני באמת באמת לא חושב שיש אמת, ואני באמת לא חושב שהאמת בצד שלי. להפך, הנחת המוצא שלי היא שאני טועה. מכאן נתקדם.
דורון: אתה… ראיתי הבוקר, ממש לפני שש או שבע שעות, פוסט ארוך ופוליטי. יש בו תפיסת עולם מאוד מוצקה של הומניזם אוניברסלי, של בני אדם הם בני אדם באשר הם. הפלסטינאים שאנחנו עכשיו, בגלל כל מה שקורה בישראל, נמצאים בתקופה של שנאה עזה למגוון רחב של תופעות שם ואלה הקולות שנשמעים. אתה מדבר על הפלסטינאי הצנוע, שרוצה שיהיה לו חיים טובים לו ולמשפחה שלו, ואיך הוא בתוך הדבר הזה. יש שמה תפיסת עולם מאוד ברורה, אתה גם מציג דרך חשיבה מאוד ברורה. אתה לא רוצה שאנשים אחרים יחשבו כמוך?
יאיר: לא, כאילו, שוב אני אומר, מה זה לא? אני כותב את זה, אני שם את זה שם בחוץ. אבל להפך, אני חושב שמה שמעניין… אני לא יודע איזה פוסט קראת, כי העלתי גם פוסט אחד היום, שלדעתי הוא יותר מעניין. היום העלתי פוסט פוליטי… אמממ… לא מחוש…
דורון: אני חושב שזה מה שקראתי.
יאיר: זה הפוסט פולו-אפ לפוסט שהעליתי אתמול.
דורון: לא, לא, לא, אני ראיתי משהו, שלפחות לפי השעה שלו בפייסבוק, הוא היה לפני שבע שעות, משהו כזה.
יאיר: כן, אז זה מהיום.
דורון: כן.
יאיר: אז יש בו תפיסת עולם מוצקה, אני יודע מי אני.
דורון: בטח.
יאיר: זה לא שאני אומר, אני לא זה, אבל אני לא יודע שהאמת אצלי. כלומר, מאוד מאוד חשוב לי ל… ל… להניח את הדברים על הבמה, עם סיוג, עם היסוס, עם נקודת מוצא מאוד מאוד ברורה שהיא לא… שהאמת לא אצלי. לא יודע אם זה עולה מתוך הטקסט, אבל…
דורון: מתי פעם אחרונה שינית את דעתך לגבי המצב בארץ?
יאיר: אני חושב שאני די משתנה. כלומר, אני זז ימינה ושמאלה, אני זז ימינה ושמאלה במרחב. כאילו, אני… אחד הפרויקטים שאני עובד עליהם עכשיו נקרא "המילון של הסכסוך". זו סדרת רשת שאני מקווה שתעלה עוד כמה חודשים, כבר צילמנו חלק ממנה. היא נולדה מתוך התחושה שלי שאני שמאלני עם אינרציה. כלומר, אני שמאלני שהיה שמאלני. כאילו, אי שם הייתי שמאלני, ואני כזה רץ על האנרגיה הזאת, ואני לא יודע אם זה אמיתי. אני לא יודע גם מה זה אומר שאני שמאלני היום. אני לא יודע מה העמדות שלי, אני לא יודע כלום. גם אולי אני לא צריך לדעת, אבל…
דורון: ברור שאתה צריך לדעת. [צוחק]
יאיר: לא, אני מתכוון, אני… לא, אני אומר, אולי אין באמת איזה תשובה או משהו כזה. כלומר, אני לא חושב שיש לי גם… אי פעם תהיה לי תשובה ל-מה צריך לעשות כדי לזה… כדי לפתור את הסכסוך, או מה צריך לעשות כדי שהילדים שלי לא יחיו במציאות שבה אנשים מסתובבים עם גרזנים והורגים אנשים אחרים, או לחילופין, שאנשים נכנסים באמצע הלילה לבתים של אנשים אחרים ואוזקים אותם עם פלנלית ואזיקון.
דורון: כן.
יאיר: זה מעסיק אותי באמת, לא כמטאפורה, אבל אני לא באמת מבין את זה. ואמרתי, בואנה, אני חייב להתעסק עם זה. למרות שזה כאילו הנושא הכי שחוק, לכולם כבר נמאס, אף אחד כבר לא יכול לשמוע כלום, ובכל זאת, אני לא יודע עליו כלום! ואז היה לי רעיון, איך אני אצליח לדבר על זה שוב? הרי, כאילו, אי אפשר לדבר על זה. אתה יודע, אתה כותב פוסט ומתנפלים עליך…
דורון: מאוד triggering. כולם בפוסט טראומה, כולם סופר triggered מכל הסיפור.
יאיר: הכל כל כך אמוציונלי…
דורון: נכון.
יאיר: כל כך כועס, כל כך לא קשוב. אגב, זה עוד מאבק שלי, להקשיב, ולהקשיב באמת לתגובות, ולנסות להגיב בצורה מכובדת. כל הפוסט שלי האחרון זה תגובה מכובדת לאנשים שבייסיקלי די קיללו אותי.
דורון: נכנסו בך בראבק.
יאיר: כן, כאילו, דיברו אליי לא יפה. ואני אמרתי, אוקיי, אתם קוראים לי "יפה נפש", דבר ראשון, אני יפה נפש, תודה רבה. מה עדיף לי? שתהיה מכוער נפש?
דורון: כן.
יאיר: ודבר שני, אני כאילו מנסה כן להיות קשוב. אז לפרויקט קוראים "המילון של הסכסוך", והרעיון הוא שכאילו אנחנו לא מדברים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא על המילים, על המילים שמהם הסכסוך מורכב. למשל, מילה כמו "כיבוש", כן? שבתחילת הדרך הייתה מילה שהציונות התגאתה בה. כיבוש? מה זאת אומרת? כובשי קטמ… אני גדלתי ברחוב כובשי קטמון. מה יותר נפלא?
דורון: כן.
יאיר: אחרי זה זה הפך למילה שהיא אם כל חטאת, כן? "די לכיבוש". והיום היא כבר הופכת למילה שלועגים לה. כותבים "אקיבוש" עם א' וקוף, בטעות כזאת…
דורון: כמו "סמאל" בסמך.
יאיר: בדיוק, בדיוק.
דורון כן, זה נהיה meme, זה נהיה לעג.
יאיר: בדיוק. אז אני לוקח מילה ומראה בעצם איך דרך מילה היסטוריה זזה, הסיפור זז, תודעה פוליטית משתנה וזה. והפרויקט הזה הוא חלק מניסיון אמיתי שלי לזוז. שאלת אותי אם אני זז? אני מנסה לזוז, אני מנסה להבין, אני מנסה להבין את העמדה שלי. יש כזה, יש לי הרבה דברים שברורים לי, אבל יש לי גם הרבה דברים שלא ברורים לי.
דורון: כן.
יאיר: ברור לי למשל, שאני הומניסט. זה ברור לי. שאני אוהב אנשים, שזה שמישהו נולד לאמא אחרת, בהקשר אחר, לא אומר שאני לא יכול לאהוב אותו. להפך…
דורון: שאתה אוהב בני אדם באשר הם שם.
יאיר: אני באמת אוהב בני אדם…
דורון: כן. כן, כן.
יאיר: זה לא איזה משהו שאני מלביש על עצמי, זה גם משהו שנורא קיבלתי בבית, מאמא שלי, שהיא…
דורון: מה שלומה, אגב?
יאיר: מהמם. אמא שלי מתוקה לאללה.
דורון: כן?
יאיר: הקשר ביננו מה זה… הקשר בינינו מה זה השתפר, זה לא יאומן. איזה דבר זה קשר עם הורים שהוא…
דורון: היה לך לאורך השנ… אני זוכר שרק התחלתי לקרוא אותך והיה שמה מטענים מאוד מאוד כבדים ולא פתורים, שחלקם, אגב, לא קשורים אליה. זאת אומרת, ראיתי איך עם השנים, ככל שהתבגרת וגם נהיית אבא בעצמך, התחלת יותר ויותר להעריך את אמא שלך על החיים שהיו לך, שכשהיית צעיר יותר זה לא היה שמה. הייתה שמה… היה שם מטען נורא נורא לא פשוט.
יאיר: כן. קודם כל עשיתי על אמא שלי סרט…
דורון: נכון.
יאיר: ב-2017, שקוראים לו "רחל אגמון", שהתהליך על הסרט היה מבחינתי תהליך… אני מבין את זה בדיעבד, ב-real time לא הבנתי את זה, אבל הוא היה תהליך של לגלות את אמא שלי מחדש ולזכות בה מחדש. אתה יודע, ה-one liner של המהלך שלי אל מול אימי היה שאני, בעצם, במשך שנים ארוכות התביישתי בה ברמה קיצונית. כלומר, אמא שלי היא אם חד הורית, היא גדלה אותי לבדה, בלי תמיכה מההורים שלה שהיו קיבוצניקים בלי כסף, ובלי תמיכה מאבא שלי, שהיה איש מאוד מאוד לא אמיד ולא יכל לעזור לה עם מזונות, והיא ניקתה בתים…
דורון: במה התביישת?
יאיר: אז אני אספר. קודם כל, התביישתי בסיפור. אני גדלתי בחברה דתית, ואני ילד שנולד מחוץ לנישואים של אבא שלו, מאמא רווקה. וזה לא הוסתר, זה כולם ידעו את הסיפור הזה. עכשיו, בוא נגיד ככה, אצלי בכיתה, שכבה, בית ספר, לא היה ילד אחד עם סיפור דומה. כלומר, הייתי, וכולה… אתה יודע…
דורון: כן.
יאיר: זה הזוי. וגם גדלתי בסביבה דתית, אז בכנסת לא היה לי ליד מי לשבת. כאילו, עד גיל 12 כזה, ישבתי עם אמא שלי בעזרת נשים, ואז הגלו אותי, הגלו אותי… כל מיני חברים… אמא שלי תקעה אותי ליד כל מיני חברים שלה. זה דברים שהיו לי מאוד מאוד קשים כילד וכנער. וחוץ מזה, אמא שלי היא דמות מאוד מאוד ססגונית, מאוד קולנית, מאוד רועשת, מאוד מצחיקה, מאוד גסת רוח. מספרת בדיחות כזה. היא שמנה, היא תופסת מקום במרחב. היא לא האמא…
דורון: אתה אומר היא גסת רוח, אתה לא מתכוון לוולגרית, אתה מתכוון לזה שהיא…
יאיר: בדיחות גסות, בדיחות גסות.
דורון: מספרת בדיחות גסות, זה לא גסות רוח. בדיחות גסות אינן גסות רוח.
יאיר: אוקיי, אז היא הפוך. אתה צודק. היא לא גסת רוח, היא גסה. היא כאילו אומרת בדיחות גסות.
דורון: כן.
יאיר: מצחיקה, היא דמות. כל מה שאני אומר לך עכשיו שהתביישתי בו, היום אני… שם את זה… כפוסטר אני שם את זה.
דורון: חוגג את זה.
יאיר: כן. ובעיקר בעיקר התביישתי בזה שהיא… היא הייתה עובדת סוציאלית מאוד מאוד בכירה, וכל יום כמעט, או פעמיים-שלוש בשבוע, ארבע פעמים בשבוע, אחרי העבודה, היא הייתה הולכת לנקות בתים, כדי להשלים הכנסה. וכשהייתי בגיל ההתבגרות, אתה יודע, כיתה ח', ט', י', יא', יב', אז זה היה ממש דבר שהתביישתי בו בטירוף. כלומר, ממש הייתי עסוק בלהסתיר את זה מאנשים, והייתה לי כזה… הייתה לי בת זוג אז, שכזה ידעה את זה, וזה נורא נורא… זה היה לי קשה כזה, שהיא תגלה. לא משנה. זה דברים שהיום, אני… בדיעבד, אני מבין שאמא שלי היא גיבורה ברמות הכי…
דורון: גיבורה.
יאיר: הזויות שיש. אין גיבורה יותר גדולה.
דורון: נכון.
יאיר: בזה שהיא הצליחה לייצר, בתוך ה-setup הזה, ילד שכל כך אוהב את החיים, וכל כך אוהב אותה, וכל כך… אתה מבין? אני ילד בריא, יחסית, כאילו, אני לא בן אדם מתוסבך ברמה… כאילו, אתה מבין? אמא שלי הצליחה לייצר…
דורון: לא, אתה במקום טוב, יאיר [צוחק]. Your'e doing good!
יאיר: אמא שלי הצליחה לגדל אותי באיזושהי… ב-setup שהיה לי, שהוא כמעט בלתי אפשרי, הצליחה ל… זה כוחה של אהבה, ידידי.
דורון: כן.
יאיר: אז התשובה היא שאני מאוד אוהב אותה, מאוד, מאוד, מאוד.
דורון: למה היא התעקשה שאתה תלך לחינוך דתי?
יאיר: כי היא דתייה.
דורון: הבנתי, אוקיי. ואצלה זה אמונה בלב, זה עדיין?
יאיר: לדעתי זה אמונה סוציולוגית. כלומר, חברים שלה דתיים… כלומר, אני חושב שהיא לא באמת דתייה. היא כמוני. פשוט אני אין לי כוח, ולה יש כוח.
דורון: אוקיי.
יאיר: ללכת לבית כנסת פעם ב…
דורון: [צוחק] מתי… אתה הפסקת ללכת לבית כנסת?
יאיר: אני לא הולך לבית כנסת, אגב, בדיוק מהסיבה שעכשיו תיארתי לך, שאני, בית כנסת עבורי המרחב… אני אדבר בקיצוניות, לא מוסרי. כאילו, לילד שאין לו אבא בבית, הבית כנסת הוא מרחב לא מוסרי.
דורון: כי הבית כנסת מגלה החוצה את כל התופעות החברתיות השוליות?
יאיר: נגיד, למשל. אבל עזוב, כי… נגיד… אני לא יודע איפה אתה גר בארצות הברית, אבל…
דורון: אני גר באוסטין, טקסס, ואני פה חלק מקהילה רפורמית. שבדיוק, אגב, בגלל זה. בדיוק עשינו בר מצווה לבן שלי לפני שבוע, והלכנו על רפורמי כי אשתי אמרה "תקשיב, אני לא מוכנה לשבת במקום שירחיקו אותי מהבן".
יאיר: יפה. אז הבעיה היא שבישראל אין באמת אופציה רצינית, קונסרבטיבית-רפורמית כזה, שאני מצליח להתחבר אליה. כאילו, כשאני בניו יורק, אני אדוק, אני הופך ליהודי אדוק, כי יש שם בתי כנסת שאני כל כך אוהב, כי הם בדיוק עונים לכל הצרכים האלה - בתי כנסת כיפיים, פתוחים, נדיבים, קלים, נגישים, שאפשר להיות בהם עם הילדים בכיף, בלי לאכול סרט עכשיו.
דורון: כן.
יאיר: אני לא אפסיד תפילה אחת כשאני בניו יורק.
דורון: לאן אתה הולך בניו יורק?
יאיר: יש בית כנסת שנקרא "רוממו", "רוממו". שמעת עליו?
דורון: והוא מגדיר את עצמו אורתודוקסי או רפורמי?
יאיר: לא. רפורמי או משהו מוזר כזה.
דורון: איזה יופי.
יאיר: אבל התחושה שם היא שיש להם כוח, אתה מבין? זה לא איזה חבורה של מוזרים, הכוח הוא שם.
דורון: כן.
יאיר: יש שם מסורת.
דורון: אם במקרה יצא לך להזדמן לאוסטין, אני מאוד אשמח לקחת אותך לתפילת שבת פה, תגיד לי מה אתה מרגיש.
יאיר: יאללה… [השאר נבלע]
דורון: אני חושב שאתה מאוד תהנה מזה. זה… אני אגיד לך, אגב, הניתוח שלי על העניין הזה, זה שזה נובע מאיפה זורם הכסף. בקהילות שאתה מתאר, ובאופן כללי ביהדות האמריקאית, הכסף זורם מהקהילה כי אין מימון מדינה, ואם הקהילה לא תכיל ותחבק את כל חבריה, ותפתח ותרחיב את שורותיה כדי לקלוט כמה שיותר אנשים, היא פשוט לא תוכל להתקיים. לרב לא יהיה משכורת ולא יהיה כסף לשלם חשמל. ולכן זה נפתח וזה משתנה, וזה מתאים את עצמו לאיך שאנשים רוצים לראות את החיים שלהם. זה לא יכול להיות סגפן ומתנשא וקפדני וגוער. אתה לא יכול לגעור באנשים שאתה אחרי זה צריך שהם ישלמו את החשבון חשמל של הבית כנסת. ובארצות הברית זה נורא מורגש. זה… אני אגיד מילה שהיא לא כזו אהובה בארץ מהבחינה הזאת, אבל זה קפיטליזם. ואני מאוד בעד, במובן הזה אני מאוד קפיטליסט, אני אוהב שדברים מוכוונים על ידי הרצונות וההון שיש לאנשים. ככה כנסיות מסוימות או יהדות מש… סוג מסוים של יהדות משגשגת, בעוד שסוג אחר פחות, מצטמצם.
יאיר: כן. אני מסכים, וזה מוכיח את תחושה שלי שמדינת היהודים עשתה עוול גדול מאוד ליהדות. אחד הדברים הכי גרועים שקרה ליהדות זה…
דורון: אני חושב שאתה צודק. אני לא יודע אם היה יכול להיות אחרת. זאת אומרת, מהבחינה הזאת, אתה יודע, תחשוב, אם העם היהודי היה פחות אקסקלוסיבי, ופחות מתכנס לתוך עצמו, לא יודע אם הייתה יכולה להתקיים… בקיצור, אני יותר לא יודע מכן יודע. אם היה יכול להתקיים מודל של מדינה יהודית כמו שהוא מתקיים היום.
יאיר: כן.
דורון: בן גוריון בכל זאת אמר שהתנ"ך זה הכושן של מדינת ישראל, זאת אומרת, גם הוא הבין שבלי אמונה עזה במה שכתוב בתנ"ך, בתור ההצדקה לזה שחבורה די גדולה של אשכנזים ויהודי ארצות ערב מהגרים לתוך המקום הזה ותוקעים את עצמם לתוך המקום הזה, יהיה קשה מאוד לתחזק את העסק.
יאיר: כן. ואני רק אגיד שזה מאוד מתסכל אותי, החוויה שלי כיהודי בישראל. כאילו, זה קשה לי, זה קשה לי שאין לי… שהתפיסה היא שיהדות שווה יהדות אורתודוקסית. דבר ש…
דורון: מתי הבנת את זה? אני הבנתי את זה ממש לאחרונה. זאת אומרת, רק שעברנו…
יאיר: מתי הבנתי את זה? בתיכון.
דורון: וואלה!
יאיר: הייתי באיזה תוכנית שנקראת "ברונפמן", זו תוכנית כזה של… תוכנית מנהיגות לבני נוער, ולקחו אותנו ל… היינו בארצות הברית, ולקחו… ודיברו איתנו על זרמים ביהדות בצורה רצינית, ואתה יודע, פתאום נכנסתי לבית כנסת, שלא הרגשתי בו…
דורון: מוקצה.
יאיר: בכבדות.
דורון: איזה דבר מעניין. וכשחזרת עם זה לארץ, מה עשית עם זה?
יאיר: אני בגדול הפסקתי להתפלל בגיל נורא צעיר. מעניין כמה זה… שמע, אני גם בן אדם לא מאמין, זה מצחיק כשאני מדבר על איזה געגוע לבית כנסת, שאני בן אדם שלא… אני ניסיתי להאמין… עשרים שנה מהחיים שלי ניסיתי להיות בן אדם מאמין, ולא הצלחתי, אבל אני בן אדם מאוד מאוד מאוד מאוד מחובר לתרבות, מאוד. כאילו, אני לומד פרשת שבוע, מלמד רבי נחמן, אני עסוק בתורה, כאילו, אני אוהב אותה, היא מרכיב מאוד חזק בזהות שלי. אז הבית כנסת הוא עבורי פולקלור, הוא עבורי תרבות, הוא עבורי מוזיקה. ועוד מעט הילדים שלי יגדלו קצת, עכשיו הם עדיין קטנים, ואני לא יודע לאן אני אקח אותם, כאילו, בשבת. כנראה שאני לא אקח אותם לשום מקום, אבל זה דבר שאני כזה…
דורון: אתה חושב עליו.
יאיר: כן, כן.
דורון: תגיד, אני רוצה לשאול אותך, כי דווקא זאת מחשבה שאני התעסקתי בה הרבה, דווקא בגלל שהבן שלי עשה בר מצווה, והלכנו כמה פעמים לבית כנסת לקראת הבר מצווה וכל זה.
יאיר: מה הייתה הפרשה שלו?
דורון: פרשת קדושים.
יאיר: יפה.
דורון: כן, והוא כתב יופי של דרשה על 'לא תשים מכשול בפני עיוור', ממש כאילו, זה היה רגע מעורר התרגשות וגאווה לכולנו.
יאיר: אתה יודע מה ליבוביץ' אמר על הקדושים? על המילה… על הזה?
דורון: ספר לי.
יאיר: "קדושים תהיו"… אז ליבוביץ' אמר - אלוהים אמר לבני ישראל, "קדושים תהיו". מה אנחנו לומדים מזה? שהם לא קדושים.
דורון: לא, הם לא היו קדושים. תקשיב, אתה קורא את הטקסט הזה, וגם הרב של הבית כנסת שאנחנו הולכים אליו, דיבר על זה הרבה. כשאתה עם, קבוצה של אנשים, שיצאו עכשיו מ-400 שנות עבדות במצרים, רק עבודה וחציר וטיט וחרא הכל היום, ואתה פתאום יוצא למדבר, ויש לך, אתה יודע, ה-game plan שמוצג בתורה, זה שלקחו עכשיו 40 שנה כדי לעשות מהחבורת עבדים האלה, עם תודעת העבדות שלהם, לעשות מהם עם חופשי שיכול להיכנס לישראל בחזרה ולכבוש אותה, ולעשות ממנה את הארץ שלו. אז העניין הזה של להרים את המחשבה שלכם, תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תתחילו לחשוב כמו חברה. עכשיו אתם אלה שצריכים לדאוג לחלשים בחברה, כי אין לכם איזה מעמד שליט של מיצרים שיגידו… תקשיב, זה כאילו קונספט, זה ממש, זה manual לבניית עם. וזה גאוני בעיניי. זה טקסט ממש נהדר. ולא פלא שאגב, הוא היה כל כך פורץ דרך וחדשני לתקופתו. באמת, הייתה תקופה שבה יהדות הייתה… הייתה השאיפה לחברה הצודקת הכי מרשימה במרחב האנושי.
יאיר: כן.
דורון: יותר מעמים אחרים שהיו באזור, מהחיתים והיבוסים וכל אלה. בא מישהו ואמר "חבר'ה, אתם תהיו נחמדים לחלשים שלכם, זה יהיה לכם טוב כחברה". [ממשיך בחיוך] אף אחד לא אמר את זה עד אותו רגע, או לפחות לא באזור הזה. בקיצור, זה היה…
יאיר: רגע, אבל התחלת להגיד משהו על הבר מצווה של הבן שלך.
דורון: נורא מרגש. מה שרציתי להגיד, שאני גם כמוך לא בן אדם מאמין, ואני סבבה עם כל העניין התרבותי. התרבותי הוא נורא כיפי, והמוזיקה והכל. כשזה מגיע לנקודה של קריאת שמע, קשה לי. אני אומר, אוקיי, זה… אני יודע שזה הטקסט, אני יודע שזה החלק הכי חשוב בטקסט, ואני, זה לא… אני מבין את כל העניין הסוציאלי, אני מבין את כל העניין של להיות נחמד לאנשים, כל הבין אדם לחברו, full on board, כאילו היהדות מהבחינה הזאת…
יאיר: כל מה שנחמד אתה אוהב.
דורון: אני אומר, איך אתה מסתדר עם הקריאת שמע?
יאיר: שמע, אני לא אה… שמע, [דורון צוחק] אני לא אה… זה דיון שהיה דרמטי כשהייתי בתיכון כזה, לא יודע, כאילו אני עכשיו מרגיש שאני… אני פשוט בוחר מה שטוב לי, אוהב מה שטוב לי. אני לא אדם… זה מצחיק להגיד שאני בן אדם לא מאמין, כי אני נורא נורא מכיר בזה שהרבה אנשים מאמינים באלוהים, ואלוהים נוכח בחיי אם אני רוצה ואם לא. כי מלא אנשים מאמינים בו. אבל אני אישית לא מרגיש אותו, לא מרגיש את הדבר הזה. כמו בן אדם זייפן שלא מצליח לשיר טוב? אז אני לא מצליח להיות בן אדם מאמין. ואני לא בדרמה הזאת של להיות… איך אפשר להיות גם גיי וגם דתי? זה שאלה שלא מעסיקה אותי, כלומר, אין לי בעיה עם זה.
דורון: כן.
יאיר: אישית, אישית.
דורון: אתה בוגר מספיק כדי להבין שהעולם מלא קונפליקטים, לא צריך אה…
יאיר: כן.
דורון: אל תתרגש יותר מדי.
יאיר: לא יודע אם בוגר, אני… אני לא מאמין מספיק כדי שזה לא יהיה אישיו בראש שלי.
דורון: בוא נדבר רגע על "הטרמפיסטים".
יאיר: יאללה.
דורון: אז למי שלא יודע, "הטרמפיסטים" התחילה בכלל כסדרת רשת, ואז…
יאיר: עדיין היא סדרת רשת.
דורון: נכון. אבל היא לא הייתה במימון, זאת אומרת, אתה מימנת את העונה הראשונה שלה…
יאיר: נכון.
דורון: ואז היא הפכה לסדרה של התאגיד, ומאז חמש עונות. אני דווקא רוצה לשאול אותך על העונה החמישית והאחרונה, שדפקתי בינג' עליה במהלך הסוף שבוע האחרון, והיא מוקדשת לטרמפיסטיות. זאת אומרת, באופן מובחן אמרת "אני עושה את זה על נשים". ואני ראיתי את העונה כולה, וכמעט כל הפרקים שלה כוללים סיפורים של קושי ואתגר וטרגדיות ובריחה, ומלא מלא דברים רעים קרו לנשים בפרקים האלה, וכולם נגרמו על ידי גברים.
יאיר: איי, איי, איי.
דורון: ואז אתה יושב שם, ביחד עם המקליט שלך, שאני לא יודע את שמו, אבל הוא חמוד לאללה.
יאיר: רועיקי, כן.
דורון: רועי מה?
יאיר: רועיקי, רועי אלון.
דורון: רועי אלון. ומה אתה עושה עם זה?
יאיר: יפה.
דורון: [בהלצה] מה יפה?
יאיר: קודם כל… קודם כל…
דורון: תסביר לי.
יאיר: לא, אני אומר יפה, כי אתה העלית עכשיו את הרגע שבו העונה הזאת נולדה. אנחנו לא רצינו לעשות עונת נשים, אנחנו יצאנו… בחוזה רשום "עונת קורונה". כלומר, יצאנו לסכם מגפה, הטרמפיסטים מסכמים מגפה, זה היה הפרמיס. ורצה הגורל, והיו הרבה טרמפיסטיות בדרכים, ממש הרבה, יחסית. כי בדרך כלל אין טרמפיסטיות בכלל. פתאום יצא טרמפיסטיות. ופתאום אני ורועיקי, אחרי, אתה יודע, אחרי איזה חמישה ימי צילום, פתאום אנחנו מדברים בינינו על זה שהאירוע הזה, הוא אירוע עבורנו כגברים, הוא אירוע קשוח. כאילו, איזה מין גבר עולה מהמפגשים האלה? ואז אמרנו, אוקיי, אולי צריך לקחת את העונה לשם. ומאותו רגע חיפשנו רק בנות, כמו איזה שני אה… לא יודע מה, סוטים, שמחפשים רק נשים בכבישים.
דורון: לאסוף אותם ברחוב.
יאיר: כן. אבל באמת, באמת ככה העונה נולדה, כי עברנו איזושהי חוויה מטלטלת, כגברים, אל מול הסיפור של נשים. כאילו, אם הייתי אומר לך…
דורון: אחרי כמה פרקים הגעתם לתובנה הזאת?
יאיר: זה לא פרקים, אחרי כמה מפגשים, זה…
דורון: מפגשים.
יאיר: נגיד, חמש.
דורון: אוקיי…
יאיר: חמש טרמפיסטיות…
דורון: ופתאום אתה אומר "תקשיב, כאילו, זה הכל גברים עשו להם".
יאיר: כן, זה הסיפור. וככה… ולשם לקחנו את העונה. לקחנו אותה לעונה של סיפורי נשים, סיפורים על נשיות. זה באמת לא תוכנן להיות ככה, וזה גם מאוד מרגש, כאילו, לנסות לספר את הסיפור הזה. גם יש שם רגעים, אתה יודע, קרו רגעים באוטו. בפרק הראשון שלנו, זו בחורה שסתם, איזו מתנחלת… חשבתי שלא יהיה שם כלום, ופתאום היא ניצלה את הבמה כדי לספר, בעצם לראשונה, על משהו שהיא עברה ל… על פגיעה המינית שהיא עברה במשך שנים…
דורון: על הפגיעה המינית שלה.
יאיר: כן, פגיעה מינית שנמשכה שנים, שהיא לא דיברה על זה בכלל, והיא רצתה את הבמה כדי לספר. כלומר, זה היה מאוד אה…
דורון: זה נשמע שהיא ניסתה לדבר על זה, אבל זה נשמע גם שדי הורידו עליה את המכסה, כדי שהיא לא תדבר על זה.
יאיר: כן.
דורון: כי בושה, כי בן משפחה, כי לך תדע.
יאיר: כן.
דורון: עשו לה גזלייטינג בדרך.
יאיר: נכון. אז שמע, זה רגע. זה רגע בעולם, אתה מבין? זה רגע מאוד משמעותי. אתה אומר לעצמך אוקיי…
דורון: בסדר הכרונולוגי של הקלטת הפרקים, איפה הפרק הזה היה? זאת אומרת, עשית אותו פרק ראשון בסדרה, אני מניח, בגלל העניין הזה, אבל איזה פרק זה היה בסדר ההקלטה?
יאיר: הוא היה… הוא היה באמצע כזה, באמצע.
דורון: אוקיי, וכשהדבר הזה קרה לכם באוטו, היא גם ביקשה לא לשמור… זאת אומרת, היא ביקשה לשמור נגיעה, היא לא רצתה להתחבק איתכם כשנפרדתם. ראיתי שנורא רצית לחבק אותה.
יאיר: כן. זה היה רגע, זה… היה רגע באוטו. היה רגע, אתה אומר, רגע דוקומנטרי, רגע אחר. אני אגיד לך משהו שלמדתי בחמש עונות של צילומים, ועצרתי למעלה מ-400 טרמפיסטים ברחבי ישראל, וריאיינתי אותם ודיברתי איתם. מה שלמדתי זה, שאנשים, בגדול, רוצים לספר את הסיפור שלהם.
דורון: כן.
יאיר: והם רק מחכים שמישהו יגיע ויקשיב להם כמו שצריך. כאילו, מתוך 400 טרמפיסטים שעצרתי, אני יכול להגיד, אולי איזה עשרה אמרו לי שהם לא רוצים שהחומרים ישודרו. כלומר, מבחינתם, שזה יהיה בחוץ, מה שהיה בינינו. ומזה אני לומד שבגדול אנשים רוצים לספר את הסיפור שלהם, כאילו, לכל אחד יש סיפור.
דורון: שיראו אותם.
יאיר: שיראו אותם, שיקשיבו להם, שיגידו להם, שיתנו להם לגיטימציה.
דורון: היה משהו מהפרקים האלה ששקלת לא לפרסם? אתה יודע, בכל זאת, מישהי באה ומספרת דבר כזה, המשפחה שלה מכירה אותה, הדבר הזה זמין ברשת. אני מניח שכל מי שמכיר אותה מספיק קרוב, יודע על מי היא דיברה.
יאיר: תשמע, במקרה כזה אנחנו תמיד אה… בדרך כלל לא נהוג להראות את הדברים לדמויות, כי זה… אתה לא יוצא מזה.
דורון: נכון.
יאיר: אבל במקרים כאלה של עניינים של פגיעות מיניות וכאלה, אני שולח להם את הקטע, אני שואל אותם אם זה בסדר, אם הן רוצות לשנות משהו. ואף אחד לא שינה כלום עד עכשיו, כלומר, אני… וכן הורדנו דברים. אתה יודע, היא לצורך העניין, היא אמרה לי מי זה בשיחה, והורדנו את זה, כי… גם עניינים משפטיים וגם עניינים אחרים.
דורון: כן.
יאיר: קיצור, זה היה חוויה, זה היה אירוע. באופן כללי, ה"טרמפיסטים" זה אירוע מאוד משמעותי בחיים שלי.
דורון: הבחירה בלעשות את העונה על נשים קשורה לזה שאתה אבא לילדה?
יאיר: לא, אני אמרתי לך, היא קשורה לזה שפתאום היה לנו הרבה בנות יחסית, וגם קלטנו שהסיפור הזה של הקורונה לא באמת מעניין, כלומר, לאף אחד לא אכפת באמת מהקורונה כבר, מה אני עכשיו… כאילו, רוב השיחות שלי ניסיתי לקחת לשם, למגפה, מה המגפה עשתה, מה התובנות, וזה, וגיליתי שזה לא באמת מעניין. זה לא מעניין אותי, זה לא מעניין את הדמויות שלי, זה גם לא מעניין את הצופים. ואז פתאום עלה הרעיון, אולי ללכת לכיוון של נשים. כלומר, זה קרה במהלך הצילומים. היינו צריכים לאשר את זה מול התאגיד, לשאול שזה בסדר. זה היה בלאגן קצת.
דורון: הם היו בסדר עם זה?
יאיר: כלומר, זה נוצר בצורה אורגנית. כן, הם שמחו מאוד.
דורון: אז מה היה בלאגן?
יאיר: זה היה בלאגן, כי אתה לא מביא להם את מה שאמרת שתביא להם. זה לא בלאגן, זה פשוט, צריך לוודא שזה בסדר, זה לא… תעשה מה שאתה רוצה.
דורון: כן, אתה אומר, עוד אין לך את הקארט בלאנש של סקורסזה.
יאיר: בעניין "הטרמפיסטים" נראה לי שכבר יש לי, אבל כן, אני עובד מול גוף שידור.
דורון: תגיד, איך… איך אתה מסתכל על עניין התאגיד? יש המון אנשים שמתלוננים, שמדובר בכספי המיסים שלהם, ומה פתאום המדינה מממנת הפקות של תוכן. אתה יודע, אפילו בקהילה של הפודקאסטרים, יש מרירות דקה בקרב אנשים על זה שמצד אחד הם מנסים לבנות לעצמם פודקאסט ולייצר מדיה ותוכן, ואולי אפילו מקווים לעשות מזה כסף, ואז בא התאגיד, שופך כסף על הפודקאסטים שלו, ולא נשאר כלום, לא נשארת האזנה פנויה לאף אחד.
יאיר: אמממ… כן, תשמע, אני… בדברים האלה אני משתדל לחשוב על עצמי כצרכן, ולא כיוצר. כי כיוצר זה בכלל לא שאלה שסוף סוף יש עוד מקום לעשות בו דוקו, לעשות בו סדרות, כאילו זה בכלל… זה מטורף. כי תחשוב על ערוצי השידור בישראל, בקשת וברשת אין כלום, כאילו, אין דוקו.
דורון: כן.
יאיר: מה? יש דוקו על המיליונרים החדשים, שמיליונרית אחרת עושה.
דורון: כן.
יאיר: זה לא דוקו בחוויה שלי, זה לא פרויקט דוקומנטרי שמקבלים עליו כסף מקרנות…
דורון: זה לא קן ברנס אתה אומר.
יאיר: לא, גם… אין לי בעיה עם זה. זה בסדר גמור שהתוכן הזה יהיה, ואגב צפיתי בזה והיה לי מעניין מאוד, אני חושב שזה מוצר ראוי. פשוט זה הדבר היחיד שיש. כאילו…
דורון: נכון.
יאיר: אין שם עוד תוכן כזה. אם זה היה חלק מנוף, אתה יודע, מרצועה יומית קבועה, אז בעצם אם אתה מוריד את התאגיד, ואין לך YES דוקו… ואין לך YES או הוט, שזה אני, אני בן אדם פשוט, אין לי, לא מנוי לכלום, אז אין לי כלום, נשארתי בלי כלום. כלומר, אני חושב שזה משהו מאוד משמעותי, שיש, נקרא לזה, כאילו, מקום לצרוך בו תרבות בצורה חופשית, ברמה הזאת. נגיד את זה ככה.
דורון: אני שמעתי את הפרק שהקלטת עם ליאור פרנקל לפני שנתיים, כמעט שלוש כבר.
יאיר: כן, יותר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments