ליב עזריה : היי לכולן.
טוב, בואו נתחיל עם וידוי אישי.
הקלטתי את הפרק הזה, והקלטתי אותו בחמש בבוקר, כן, כן, חמש בבוקר, ולא עשיתי שום פעולה חוץ מלגשת למחשב, ופשוט להקליט את הפרק.
ואז בשעה 11באתי להקשיב לפרק, לערוך אותו, ושמעתי שהאנרגיה שם כל כך נמוכה כי אני לא התעוררתי, התודעה לא התעוררה, ואני ישר רצתי כדי להוציא את מה שיש לי בבפנוכו החוצה, וזה לא היה נכון…
אז אני בוחרת להקליט לכם שוב את הפרק הזה, כי הוא מספיק חשוב לי, ואתן מספיק חשובות לי כדי שנעשה את זה.
הפרק היום, כמו הרבה פרקים אחרים, מגיע מהמקום של החוויה האישית שלי, הפעם חוויה קצת טראומטית, ועצובה.
אבא שלי הובל לבית החולים עם כאבים ברגל ימין ונאלצו לקטוע לו את רגל ימין, בעקבות סכרת שהוא לא טיפל בה.
הרבה דברים טובים יצאו מתוך הטראומה הגדולה הזאת, החיבור שלי ושלו, הקשר שלי ושלו, אבל זה לא הנושא של הפרק.
כי אחרי שעשו את ההליך הכירוגי ראיתי פתאום אבא אחר, שרוצה לדאוג לעצמו, שרוצה להשתנות, ששואל מה נכון ומה לא נכון לו, שמלא בתשוקה לעשות את הדברים שאני אומרת לו כל כך הרבה שנים, אבל פתאום הוא רוצה לעשות את זה.
וזה הביא אותי לשאול את עצמי - למה כל כך קשה לנו להשתנות לאורך זמן, במיוחד כשמדובר בדאגה לעצמנו. ומה?.. רק שכואב לנו מספיק, האם רק סבל הוא מוטיבציה אמיתית לשינוי?
ולמה אי אפשר לקחת איזה החלטה פרקטית, ולהגיד - יאללה, אני רוצה להשתנות!!
זה הפרק של היום, על שינוי ארוך טווח, ומה תוקע אותנו בכל פעם מחדש שאנחנו מתחילות שינוי, ואז זונחות את השינוי, ואז חוזרות אליו, וזונחות אותו….
ומה אפשר לעשות כדי באמת לקחת שינוי אמיתי שאני רוצה, רצון אמיתי שאני רוצה להשתנות בו, נושא מסוים שחשוב לי להשתנות בו, ופשוט לעשות אותו, ולייצר טרנספורמציה בתוך החיים שלי.
ברוכים הבאים לפודקאסט "סודות האנשים הבריאים בעולם", פודקאסט על תזונה, תודעה ובריאות אופטימלית.
אני ליב עזריה, אני האקרית של בריאות, שחוקרת את האנשים הבריאים בעולם, את מצטייני הבריאות, שמאריכים חיים באנרגיה גבוהה, ובתפקוד אופטימלי, עד יומם האחרון.
את מסע המחקר שלי, אני מפגישה עם מדע אריכות החיים המיטבית, ובכל פרק אביא את העקרונות לפיצוח קוד ההפעלה של הגוף, בצורה פרקטית ופשוטה, כדי שגם אתם תוכלו לקחת את הגוף שלכם לרמה הבאה.
"סודות האנשים הבריאים בעולם" מתחילים עכשיו.
תראו, שינויים קורים כל הזמן.
אלו החוקים של הטבע.
זאת הדינמיקה של החיים, זה הסייקל של החיים.
אנחנו יצורים אנושיים, כמו הצמחים, בעלי החיים, כמו כל האלמנטים בטבע.
אנחנו משתנים, ההשתנות הזו היא בלתי נמנעת.
מי שאני היום היא לא מי שהייתי לפני 10 שנים , 20 שנה. ולא מי שאהיה בעוד 10 /30 שנים.
אנחנו משתנות, ההוויה שלנו משתנה . המראה שלנו, הגוף שלנו, הקול שלנו.
הכל משתנה.
על פניו, אם אנחנו יצורים שמשתנים כל הזמן, אז למה לנו קשה להשתנות?
למה אנחנו כל כך מתנגדות לשינוי?
ההתנגדות שלנו לשינוי טבועה בדנ"א , בחושי ההישרדות הכי בסיסיים של כל אחת מאיתנו.
המוח שלנו עובד בספריות קבועות, תבניות שחוזרות על עצמם.
הוא לא אוהב שינויים .הוא מתנגד למה שמכריח אותו לזוז מהתבנית המוכרת.
ההתנגדות מגיעה בעיקר-בעיקר מחוסר הידיעה, מה יצא לי מזה?
והמוח שלנו לא אוהב שינויים, לא אוהב לעבוד קשה, הוא רוצה את המוכר והידוע, הוא עובד ופועל טוב יותר כשאנחנו עושות את מה שצריך לעשות בשגרה שחוזרת על עצמה, שהיא צפויה, ברורה וניתנת לחיזוי.
זה למעשה מנגנון שהתפקיד שלו הוא להגן עלינו ולעזור לנו לשרוד.
אבל, אותו מנגנון מגביל את הצמיחה שלנו.
למה?
כי הוא מנסה להשאיר אותנו בדיוק איפה שאנחנו ללא התקדמות.
המוח ההישרדותי, כל מה שהוא רוצה זה שנשרוד, שלא נסבול, וכל פעם שהוא מרגיש שיש alert , שאנחנו יוצאות מאזור הנוחות שלנו לאזור של שינוי, הוא אומר - אוקיי, אני מפעיל את הצ'קלקה ואני חוזר למקום המוכר והידוע.
אבל, אנחנו יודעות שיש בכל זאת מניע שמניע אותנו לשינוי, כי אנשים עושים שינויים בחיים שלהם, אנשים עושים שינויים טרנספורמטיביים.
לא כולם.
רובנו נישאר תמיד במרווח הזה של בין הלא לעשות כלום לבין השינוי קצר הטווח.
ולא נמשיך ונעמיק אותו.
מה גורם לנו להשתנות?
מה גורם לך להשתנות?
בדרך כלל, כשכואב לנו מספיק. כשנסיבות החיים מביאים לנו איזה אירוע חיצוני, או אירוע פנימי, שמאלצים אותנו להשתנות.
אירוע פנימי זה יכול להיות שינויים שאני עושה מתוך חופש בחירה. הגעתי לאיזה נקודת סף ואני מרגישה שאני רוצה לחפש עבודה חדשה, הגעתי לגיל מסוים ואני מרגישה שאני רוצה להביא ילד.
אני מרגישה שלא טוב לי בגוף שלי, ואני רוצה לשנות את אורח החיים שלי.
זה אירוע פנימי.
כשאני לוקחת החלטה חופשית ויוצאת לשינוי.
אירוע חיצוני יכול להיות שינויים שנכפים עלינו, שמאלצים אותנו להשתנות.
יכול להיות שפיטרו אותך ממקום העבודה ואת נאלצת לחפש עבודה.
חלית עלילה במחלה שמאלצת אותך לעשות שינוי דרסטי באורח החיים .
ובעצם גם אירועים פנימיים וגם חיצוניים נותנים לנו מוטיבציה לפעול.
מוטיבציה זה הדחף הגופני שאנחנו חשות לפני ביצוע של פעולה, של תנועה.
לכן אני מאוד אוהבת את המילה מוטיבציה בעברית, היא נקראת "הנעה".
זה כוח פיזי ממשי, שהוא דוחף אותנו לביצוע תנועה.
והדחף הזה מניע אותנו לפעול, להגיב ולהתנהג.
כשאנחנו פועלות לשינוי, יש לנו שני סוגים של מוטיבציה שמניעים אותנו לשינוי הזה.
המוטיבציה הראשונה היא בעצם מוטיבציה שנקראת "מוטיבציית כאב" . התפקיד שלה זה לדחוף אותנו לבחור בפעולה מסוימת מתוך כאב, מתוך קושי.
סיפרתי שאבא שלי לקח החלטה להשתנות רק כשכאב לו מספיק.
ואז הוא אמר - אוקיי, אני רוצה להבין מה צריך לעשות כדי שלא יכאב לי יותר.
כשאני רוצה לפצוח באיזושהי דיאטה, זה בדרך כלל אחרי איזה זמן די ממושך שאני מרגישה שאני מזניחה את עצמי, שעליתי במשקל, שאני לא דואגת לעצמי, שאני אוכלת בלילה, שאני מבינה שהבריאות שלי לא מספיק חשובה לי…
ואז אני לוקחת החלטה ואומרת - זהו!! אני נכנסת ברבאק ממחר!! אני מצמצמת, מקצצת, עושה כל דבר כדי לרדת במשקל.
זו מוטיבציה שאני עושה מתוך כאב.
מוטיבציית הנעה ראשונית.
זה סטארטר ראשוני.
המוטיבציה הזאת היא מוטיבציה נהדרת.
אבל … היא עובדת טוב למרחקים קצרים.
היא בעצם הסטארטר, זה שמניע בהתחלה את התהליך, ואני לגמרי בעדה.
אני בעד המקום הזה שבו כאשר כואב לי מספיק, אני יוצאת לשינוי.
מכיוון שרובנו לא נצא לשינוי מתוך המקום הזה שבו אני אגיד,- טוב, מגניב לי בחיים, אבל אני רוצה לקחת את זה לרמה הבאה.
רובנו לא נעשה את זה.
אנחנו עושות רק כשאנחנו מגיעות לפיק מסוים.
אבל- מה הבעיה עם המוטיבציה הזאת?
זאת מוטיבציה מאוד מאוד ראשונית.
ואם אני לא מעמיקה את המוטיבציה הזאת ויורדת איתה לעוד רמה ועוד רמה ועוד רמה, אני אשאר בה.
אני אשאר בסטארטר הראשוני הזה.
וכשאני נשארת רק בסטארטר הראשוני, אז תחשבי על התהליך שקורה :
את בוחרת מתוך כאב, ואת אומרת - די, נמאס לי .. ממחר אני מצמצמת, מקצצת, אני...
זהו, אני יורדת במשקל.
ואז את אכן מתחילה ולא מרגישה את הקושי, כי המוטיבציה מתגברת על כל חוסר הנוחות.
לא אכפת לך לצמצם, להוריד, את באטרף של זה.
אבל .. לאורך הזמן , החיים עצמם לרוב לא משאירים אותנו במוטיבציה, בשיא שלנו, אנחנו הרי לא כל יום בפיק שלנו.
ולכן, ברגע שבו המוטיבציה תרד או תיחלש או שיקרו אירועים בחיים, או מצבי רוח, והסייקל של החיים יביא אותי להרגיש אחרת, זה לאט לאט יתאדה לי….
ואז, מה קורה?
אני התחלתי משהו, אני כבר מרגישה סבבה יותר, מאיך שהייתי נגיד, לפני שבוע או שבועיים, וזה מחזיר אותי לנקודת ההתחלה.
ושם, אני אחזור כנראה להרגלים הישנים שלי, לאכילת לילה שלי, ועד שלא יכאב לי שוב פעם מספיק, אני לא אתחיל מחדש.
ואז אני נמצאת באיזשהו לופ.
אני בעצם כל הזמן מונעת רק ממוטיבציית כאב.
אם אני רוצה להשתנות לאורך זמן, באופן טרנספורמטיבי, אני חייבת להניע עוד רמות של מוטיבציה, כדי להגיע לטרנספורמציה שאני רוצה.
אז אמרנו, המוטיבציה הראשונה היא מוטיבציית כאב.
היא מניעה אותי, היא עושה לי את הסטארטר הראשוני, והיא נהדרת כהתחלה.
כשאני מתחילה את זה, אני רוצה להעמיק למוטיבציה נוספת שנקראת מוטיבציית הישג.
זאת מוטיבציה ששואפת למטרה כלשהי, שהיא גדולה יותר מהמטרה הנקודתית.
היא מטרת-על שלי.
היא הרבה יותר גדולה מהחמישה או עשרה קילוגרמים שאני מדמיינת איך אני הולכת להיראות בלעדיהם.
וזאת המוטיבציה שעובדת למרחקים ארוכים.
למה?
כי כשאני רוצה לעשות שינוי, בהתחלה על פני השטח אני חושבת שאני רוצה אותו רק בשביל מספר הקילוגרמים.
אבל השינוי הזה הוא הרבה יותר עמוק.
בסוף, בסוף, בסוף, מה שאני באמת רוצה, זה הרצון לאהוב את עצמי יותר, ואיך זה קורה כשאני מרגישה טוב בתוך הגוף של עצמי.
ואם אני לא מעמיקה את המקום הזה ומבינה מה המטרה הגדולה יותר שלי בתוך השינוי שאני מבקשת לעצמי, אני כנראה לא אשרוד אותו.
וכשאני רוצה להבין מה המטרה הגדולה יותר, אני רוצה שנייה לעצום עיניים ולדמיין: מי זאת האישה הזאת? איך היא מרגישה אחרי שהיא השיגה את מטרת היעד שלה?
(אבל לא השיגה אותו ממקום של רצה בספרינטים, אלא היא ממקום שזה כבר טבוע בזהות שלה, בדנ"א שלה)
מי זאת אותה אישה?
איך היא מרגישה?
ואיך- כשאני ירדתי כבר את מספר הקילוגרמים שרציתי, או כשהגוף שלי כבר מרגיש בנוח במשקל האידיאלי שלו- איך אני נראית שם?
איך אני מרגישה?
איך העמידה שלי?
איך הביטחון שלי?
איך אני מתנהגת לעולם?
איזו הוויה אני מביאה איתי?
האם אני הופכת להיות אולי אימא יותר סבלנית? בת זוג יותר נעימה?
האם אני מגיבה ופועלת אחרת בסיטואציות מסוימות?
איך הדבר הזה נראה?
הרבה פעמים, קשה לנו בכלל לדמיין את האישה הזאת, כי היא כל כך רחוקה מאיתנו.
מה שאני הרבה פעמים עושה זה פשוט לוקחת איזושהי דמות מפתח בחיים שלי, שאני מסתכלת עליה ואומרת לעצמי - אני רוצה לחיות כמוה- אבל לא באיך שהיא נראית, אלא באיך שהיא מתנהגת עם עצמה, באיך שהיא דואגת לעצמה, באיך שהיא שואפת להיות כל הזמן הגרסה הטובה.
זו יכולה להיות כל דמות- איש, אישה, מישהו שאתן מרגישות שהוא יכול להוות עבורכן השראה.
ופשוט לנסות להתחבר לאותה דמות, ולראות שהכל אפשרי.
אין מגבלות, הכל את יכולה.
הפוטנציאל הוא אינסופי.
איך תיראי אחרי שהשגת את התוצאה שלך?
מה תראי שם?
מה את שומעת?
מה את מרגישה?
איך תנהגי בסיטואציות מסוימות?
איך נראה היום שלך?
את מתעוררת ומה קורה?
את ישר רצת למכונת הקפה, כולך בעצבים, את מעירה את הילדים, או אולי יש דרך אחרת?
איך היא נראית ?
בעולם שהכל אפשרי אני רוצה להתחיל ליצור תמונה עתידית של השינוי שאני רוצה.
רק זה ייתן לי עוד מוטיבציה לפעול ,ולא רק מתוך המוטיבציה הראשונית של המוטיבציית הסטארטר הראשוני שלי.
וככל שאני אכתוב את זה ואתחיל לפעול מתוך אותה אישה שאני כבר רוצה להיות, או בעצם ככל שאני אפעל מתוך האישה העתידית הזאת, אני אתחיל לפעול : אז למשל אם היא מתעוררת, והדבר הראשון שהיא עושה בבוקר זה להתעורר חצי שעה לפני כולם, שותה לה את המים שלה, לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה לנהל את היום שלה, לפני שכל הטירוף של החיים מגיע, לפני שכל העולם מתעורר.
ופתאום אני רואה את האישה הזאת שאולי אני אפילו עוד לא מצליחה להבין שהיא יכולה להיות חלק ממני, ואני מתחילה לפעול כמוה, אני פשוט מתחקה אחריה.
קמה בבוקר, ועושה את הפעולות הקטנות האלו.
כל פעולה נספרת.
כל פעולה המוח שלי זוכר ורושם.
הוא רושם את זה ומתגמל אותי.
ותזכרו, פעולות מיטיבות עבור עצמנו, הן כמו לבה שכל הזמן אני שמה זרדים, וענפים אל תוך האש, ואני משאירה את הלבה הזאת בוערת. והלבה הזאת זה המוטיבציה שלי להמשיך ולפעול.
כל פעולה מזינה שאני עושה, מזינה את הפעולה הבאה ומתגמלת אותי.
וזה לא רלוונטי שהיום שלי הוא עדיין לא היום המושלם, אבל הוא היום הכי שלם שהיה לי אי פעם.
כל פעולה נספרת.
ומתוך המקום הזה, יש לי צעידה לדרך, לא להישאר רק עם הסטארטר הראשוני, אלא להמשיך ולראות בתוך מוטיבצית ההישג איך אני מתנהלת ביום יום שלי.
כי בינינו, שינוי הוא לא נוח.
שינוי מעצם טבעו מערער לנו את האיזון הקיים, ויוצר חוסר נוחות ברמה כזאת או אחרת.
ולאורך זמן, אני אחווה הרבה מאוד ירידות ועליות, כי אלו החיים.
אני מביאה לאכילה שלי את המזג שלי.
כשאני אהבה, אז כולי אהבה.
כשאני כועסת, אז כולי כועסת.
וזה מגיע גם לאוכל שלנו.
כי המזון שלנו נמצא איתנו לאורך כל הדרך.
ההבדל בין התמכרות לאוכל לבין התמכרות לסיגריות זה שסיגריות אני יכולה לומר, אוקיי, סיימתי עם זה, הצידה.
ועם אוכל, הוא מזין אותי.
התפקיד של האוכל הוא להזין אותי ולהשאיר אותי בחיות ובאנרגיה ולבנות אותי לשנים רבות וארוכות.
ולכן אני רוצה למצוא מקום שבו אני מתיידדת עם האכילה שלי.
אז דיברנו על מוטיבציית ההנעה, הסטארטר הראשוני, שמגיע בדרך כלל מתוך כאב.
ואחר כך אני רוצה לבנות לעצמי מטרת יעד גדולה יותר, אני רוצה לראות את האישה הזאת שמתעוררת בכל בוקר, איך היא נראית.
גם אם אני עדיין לא במשקל שרציתי, איך אותה אישה מתנהגת?
מה היא עושה?
איך היא לא מוותרת על עצמה?
איך הפעולות הקטנות בתוך היום שלה מזינות פעולות נוספות אחרות?
ואחר כך, אני עוברת לעוד סוג של מוטיבציה.
אם למעלה היה לי מוטיבציה של הנעה עם ע', שהיא מוטיבציה שמניעה אותי קדימה, אני רוצה לבנות לי כל הזמן מוטיבציית הנאה עם א', הנאה מהתהליך.
הדרך שלנו לשינוי היא דרך שהיא לא סוגה בשושנים.
ולעתים אנחנו נידרש לעשות פעולות שנחוות על ידינו כלא אטרקטיביות.
וכדאי שבמהלך הדרך, אנחנו נלמד ליהנות מהדרך.
כי אם עבורי הדרך הזאת היא בקושי, במאמץ, בחסך, אני לא אגיע לשום מקום.
ואם אני אחווה את זה ככה, המוח שלי כל הזמן יחזיר אותי למוכר והידוע.
אני רוצה למצוא איפה אני נהנית.
וזה אומר שגם אם אני משנה במהלך הדרך את האופן שבו שהחלטתי לדאוג לעצמי (כי יש אלף דרכים, אם לא יותר, לדאוג לעצמי), כלומר אם אם בחרתי למשל להתאמן אימון פילאטיס מכשירים, וניסיתי פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, חמש, והבנתי שזה לא בשבילי.
אז אני לא רוצה לסבול ולהמשיך, אלא אני ארצה למצוא לי סוג אחר של הנעה , שתגרום לי להנאה.
ועד שאני לא מוצאת את זה, אני ממשיכה להתנסות שוב ושוב ושוב , עד שאני מוצאת הנאה.
אותו דבר עם התזונה שלי.
לא כי אמרו לי שכוסמת זה בריא, אני רוצה לאכול את זה.
לא כי אמרו לי שצריך להנביט קטניות כי זה יותר טוב, אני חייבת לעשות את זה.
אני רוצה למצוא דרך שעוזרת לי להיות בתוך החיים שלי, לא להאפיל על החיים שלי, אלא לראות איך אני עם הפעולות שאני עושה. אני מאפשרת לחיים שלי להיות יותר נוחים, קלים ובהנאה.
ואם אני מדברת על התזונה, אז תמצאו דברים פשוטים.
פשוטים, פשוטים, פשוטים.
לא כי אמרו שקינואה זה בריא ואני חייבת לאכול.
לא.
הרבה פעמים אחת הטענות שנשים כותבות לי זה שנמאס להם לאכול הן לבד, ולילדים שלהם להכין אוכל לבד, וזה בעצם מייצר אנטי וזה מעייף.
ואם זה קורה, אז זה לא יחזיק לאורך זמן.
רק כשאני רוצה לעשות שינוי, אני לא חייבת ללכת לאקסטרים, לספירולינה, גם בתזונה שלי אני יכולה לעשות אוכל פשוט שגם ילדים אוכלים וגם מבוגרים אוכלים.
זה יכול להיות ביצים וטונה ודגים וקטניות וירקות ופירות.
הכל פשוט למצוא הנאה בתוך המקום הזה.
אם אני לא אמצא הנאה בשינוי שלי, השינוי שלי לא יחזיק מעמד.
המקום הנוסף שאני רוצה להתמקד בו, זה מיקוד לדיבור שלי.
אני רוצה להשתחרר מהחייבת, מוכרחה, צריכה.
אני לא צריכה לעשות שום דבר, אני לא מוכרחה לעשות שום דבר, אני לא חייבת לעשות שום דבר, אלא אני רוצה לעשות.
יש לי הזדמנות כאן לעשות ולשנות.
המטרה שלך בשינוי ארוך טווח, זה ללמוד לעבור ממוטיבציה ראשונית להתנהלות עקבית.
אני מזכירה שכשאת מתחילה שינוי את מונעת בהתחלה רק מהמוטיבציה הראשונית.
היא מגיעה מההחלטה כזאת ברורה מאוד שאת שולפת מהבטן ואומרת- זהו, אני נכנסת בזה בכל הכוח.
אבל את לא יכולה להסתמך על המוטיבציה הזאת לאורך זמן.
שינוי דורש ממך לעשות מערכת ויתורים.
וכשהמוטיבציה נגמרת, גם הפעולות המיטיבות נגמרות.
ובהתנהלות עקבית, את תפגשי את החיים עצמם.
את כל הדבר הזה שזה מביא איתו.
את כל הסייקלים שלנו, שהם פעם למעלה ופעם למטה.
את הקולות האלו בראש, שיגידו לך "נו, מה אכפת לך? תעגלי פינות, לא נורא. היה לך שבוע מצוין, תתחילי לעגל פינות.לא יקרה שום דבר אם תתחילי לחרוג מהמסגרת"
".
את כל הזמן מזכירה לקול הזה בראש שלך שאת כאן כדי לרוץ למרחקים ארוכים . ועיגול פינות מתוך תאווה רגעית, שולח אותך לחזור על הפעולה הזאת שוב ושוב ושוב.
למה?
כי אם בכל פעם שהקול הזה בראש אומר לך "נו יאללה, לא אכפת לך, תעגלי פינות", אז המוח שלך לומד את זה.
זאת פעולה שנעימה לו.
ואם היא מתגמלת ועושה למוח שלך נעים, הוא יזכיר לך את זה שוב ושוב ושוב.
ושוב פעם את נמצאת בתוך הלופ הזה.
אז בריצה למרחקים ארוכים, אני לא משתמשת בעיגול פינות.
ואם בחרתי לאכול במהלך התהליך שלי קינוח מושחת או פיצה, המבורגר, כל אחת מה שבאה לה, הכל בסדר.
אבל מה?
תעשי את זה מתוך מקום שבו את בוחרת.
מתוך מקום שהבחירה בידיים שלך, ואז יש לך בחירה מודעת.
את אוכלת את זה בנינוחות, בקשיבות, את לא בולעת את זה כמו אחרונת הגנבים.
את אוכלת את זה בסדר-האכילה הנכון.
רצוי קודם כל את הירקות שלך, קודם כל לשתות, להזין קודם כל את הטעים, ואז גם להזין את הנפש בהבנה מוחלטת שיציאות מהשגרה הם חלק מהסייקל הטבעי שלנו.
ותחדדי את המקום הזה שכדי לעבור ממוטיבציית הנעה הראשונית למוטיבציית הנאה עקבית, את רוצה להזכיר לעצמך : למה הגעת לכאן?
למה את עושה את השינוי הזה?
למה חשוב לך להתאמץ עבורו?
תמצאי לפחות חמישה דברים שקשורים לתחושות שלך מעבר למשקל.
אני אתן כמה דוגמאות כדי שתביני.
1. אני עושה את התהליך הזה של השינוי כי אני רוצה להיות מודל השראה עבור המשפחה שלי, עבור הילדים שלי.
2. אני בונה תהליך שיאפשר לי להרגיש ולהיראות חיונית ואנרגטית.
3. בזכות הדאגה לעצמי אני בונה חוסן פנימי שנותן לי ביטחון.
4. כשאני מזינה את עצמי בטוב יש לי שקט בראש ואני טובה לאנשים מסביבי.
ככל שתרשמי יותר נקודות ככה תבני מוטיבצית הנאה חדשה.
אני רוצה שתחשבי על התהליך שלך כמו אותה מדורה, כמו אותה להבה גדולה שכל הזמן זקוקה לעוד ענפים, לעוד עצים כדי לגדול, להזנה יומיומית.
אם אני לא אשקה, אם אני לא אזרוק למדורה שלי את הזרדים האלו היא לאט לאט תכבה ולא תהיה.
ולכן אני רוצה בעצם להתחיל למקד את עצמי בתהליך שלי שהוא הרבה מעבר למספר על המשקל.
אני רוצה להתחיל לעבור
ממילות ציווי :
אני מוכרחה, אני חייבת, אני צריכה ,
למילות הנאה:
אני רוצה, אני בוחרת.אני מאפשרת לי הזדמנות.
דבר נוסף שהוא מאוד חשוב בתהליכים ארוכים במיוחד ואליו שמתי לב הוא שבמהלך התוכניות שלנו יש נשים שהרבה פעמים עושות תוכנית וחוזרות אחרי הרבה זמן , ואז הן אומרות לעצמם אוקיי אני יודעת את הכל הכל טוב ואז הן מתחילות לזגזג .
עצתי היא שתגיעי לתהליך שלך בכל יום מחדש . גם אם עבר שבוע, שבועיים, או חודש וחודשיים , תכניסי ענווה אל התהליך שלך . תבואי בכל יום מחדש עם תודעת מתחילה כזאת שאומרת גם היום אני מתאמנת בלהיות הגרסה הכי טובה לגוף שלי.
תזכרי שאת כאן כדי לרוץ למרחקים ארוכים ובכל יום הוא יום חדש להסתכל על עצמך בלבן של העיניים ולהזכיר לעצמך שאף אחד לא מגיע לעזור לך.
"אני לוקחת אחריות מלאה על החיים שלי בכל יום מחדש"
"אף אחד לא מגיע לעזור לי . אני לוקחת שליטה ובחירה מלאה על החיים שלי בכל יום מחדש "
כשאני רוצה לעשות שינוי קצר נקודתי אני רוצה לקחת בחשבון שככל הנראה אני אגיע לנקודת ההתחלה. אם אני לא מיישרת קו עם שאר הרבדים בחיים שלי ולא רק ההתמרה הזאת של מספר הקילוגרמים אלא להבין איך אני לא רצה ספרינט קצר אלא מרתון . אבל לא מרתון מעייף שאני אשאר עם לשון בחוץ , אלא מרתון שאני בכל 500 מטר עוצרת ושותה מים ואני נהנית ומתוגמלת כמו שצריך והגוף שלי מודה לי על זה כי ככה נראה תהליך אמיתי . אני רוצה להזכיר כל הזמן למוח שלי ,שמתנגד לשינוי , כמה השינוי הזה מתגמל עבורו .
עכשיו אני יודעת שהרבה פעמים שאנחנו שומעות פודקאסט ועולה בנו מוטיבציה , אנחנו נכנסות לאיזה לבה כזאת ואומרות- וואו יאללה !! אני נכנסת בזה !!
אבל בסוף ברגע האמת כשאני נמצאת מול הפיתוי , זה לא עובד לי .
ולכן אני רוצה לקחת ואולי ליישם לאט לאט את הדבר הזה של השינוי בצעדים קטנים , במשמעויות שהופכות להיות אני החדשה שאני רוצה להיות ולראות בכל יום מול הראי.
זה הפרק של היום, הפרק מדבר על זה שאנחנו עושות שינוי מתוך כאב וזה ממש ממש בסדר. זה גם אפילו בסדר לומר אני רוצה להגיע לחתונה של אחי פחות שמונה קילוגרם. אין בעיה .אם זה הסטארטר הראשוני שלך - מעולה! . אבל אם את רוצה לקחת את הסטארטר הזה ולומר: אוקיי אני מנצלת אותו ומתמידה , אז יכול להיות שהסטארטר הזה יניע תהליך חיים חדש של שינוי טרנספורמטיבי שאני רוצה .
אז בתוך המקום הזה של שינוי שהוא מקום מאוד מאוד גדול , אני מקווה שעשיתי לכם קצת סדר והבנה שלרצות שינוי נקודתי זה מעולה אבל אני רוצה לקחת את המשאב הזה ולנצל אותו כדי להפוך את השינוי הזה לשינוי טרנספורמטיבי וארוך
אם אהבת את הפרק הזה אני קודם כל מברכת על זה ושולחת אותך לחשוב מי מהנשים אצלך בחיים יכולה להיתרם מהמילים פה ומהשיח הזה, ואולי להתחיל שינוי וסטארטר ראשוני שיניע לה תהליך מלא.
אם מישהי מכן ששומעת אותי עכשיו ורוצה לקחת את הדאגה לעצמה ואת השינוי הזה, את הטרנספורמציה לרמה הבאה- אני מזמינה אותך לתוכנית השנייה שלנו של הסייקל שמתחילה ב 2/7. עשרה שבועות מלאים שבהם אני ואת נפגשות בכל יום. תוכנית לנשים עסוקות שעושה שינוי וסדר באכילה שלנו, במשקל שלנו במערכת היחסים המורכבת הזאת. אני מזמינה כל אחת מכאן לבוא ולעשות את השינוי הטרנספורמטיבי הזה וגם להזכיר לכל אחת כאן שידע זה ידע, והוא כוח פוטנציאלי חשוב אבל מה שחשוב יותר זה הפעולה .
היא שהופכת אותו לכוח מעשי פרקטי . אז אם את רוצה ליצור תוצאה כלשהי בחיים שלך והפעם לתמיד תתחילי לפעול מתוך הידע הזה .
להתראות יקרה מאחלת לך יום חזק בריא ומרפא .
תודה רבה.