אם הייתי אומרת לך שאת תסתדרי כלכלית, שהילדים יהיו בסדר ושתהיה לך אהבה חדשה וטובה- היית מתגרשת ממנו? בפרק 158 של הפודקאסט ״בית הספר לקארמה טובה״ אירחתי את עינת חיימוביץ׳- עובדת סוציאלית קלינית ומחברת הספר ״מותרת לי״, במסגרתו ראיינה 14 נשים שונות במטרה להבין האם לכל מסעות הגירושין יש מודל משותף. לאחר מחקר מעמיק הבינה עינת שישנם חמישה שלבים קבועים למסע הגירושין, שיכולים להוות עוגן עבור נשים רבות. אז אם את ניצבת בפני פרידה מבן זוג בימים אלו, אני מזמינה אותך להאזין לפרק הזה ולקבל מעט וודאות על העתיד הצפוי לך. אני אעשה ספויילר ואגלה לך שיהיה בסדר. בפרק דיברנו על: מהו מסע גיבורה? מהם חמשת השלבים של מסע הגירושין? כיצד מתמודדים עם הפחד מחוסר הוודאות? האם כולם נרקיסיסטים? מדוע את פשוט חייבת להפסיק להתעסק בו? איך יוצאים מעמדת הקורבן? ולסיכום- האם גירושין הם לא בהכרח דבר רע?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/08/2024.
עו"ד דיין-וולפנר: שלום, ברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה".
היום איתנו עינת חיימוביץ'…
[מוזיקת רקע]
…שהיא עובדת סוציאלית קלינית ועוד המון-המון דברים, אבל היא גם סופרת חדשה.
שלום וברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה". אני עו"ד רות דיין-וולפנר ואני אדבר איתכם על גירושים, על זוגיות וכמובן על קארמה, שהיא בעצם תוצאה.
שלום, עינת.
עינת: שלום שלום.
עו"ד דיין-וולפנר: ואת בעצם, אני הזמנתי אותך לכאן כי התגלגל לידיי הספר שלך שנקרא "מותרת לי, נשים במסע פרידה וגירושים". ו-וואלה, יש פה… יש פה בשורה.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: אז קודם כל, ספרי עלייך קצת. מה… מאיפה הגעת לכתוב את הספר הזה?
עינת: אממ אז קודם כל התגרשתי. וכשאני הייתי בתוך סבך היער הצפוף שנקרא "תהליך של פרידה וגירושים", הרגשתי שהייתי חייבת איזה דולה, איזה עוגן, איזה מישהו שיראה לי לאן אני הולכת ואיך אני יוצאת מפה, ואם בכלל יש לזה סוף, לטירוף, לתהום.
ולאט-לאט, כשאני התחלתי לצאת מתוך המקום הזה, בגלל שאני גם מטפלת ועבדתי לאורך השנים הרבה מאוד… עם הרבה מאוד נשים בתהליכי פרידה וגירושין, החלטתי שאני חייבת להבין מה המסע הזה, מה קורה שם, האם כולם עוברות את אותם שלבים, האם זה שלבים אחרים. ואז פשוט התחלתי לראיין נשים, בספר ריאיינתי 14 נשים, כשאני המרואיינת ה-15, זאת אומרת, הסיפור שלי הוא אחד מתוך חמשת הסיפורים. ו… ואחרי כל הראיונות והניתוח שלהם, קצת כמו מחקר איכותני, אה… בעצם יצרתי איזשהו מודל שמתייחס, אני חושבת, למרבית, מרבית הנשים, לא משנה באיזה מצב הם - אם הם נעזבו או עזבו, אם זה מקשר אלים או מקשר לא אלים, אם זה עם שלושה ילדים או ילד אחד, אם זה בגיל 30 או בגיל 60.
עו"ד דיין-וולפנר: בקיצור, מה שכולנו עברנו.
עינת: כן, כן.
עו"ד דיין-וולפנר: ואת אומרת שאנחנו עוברות מסע כשאנחנו מתגרשות.
עינת: כן. "מסע גיבורה".
עו"ד דיין-וולפנר: מסע גיבורה.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: תמיד את גיבורה?
עינת: אם את עושה את המסע, ולפעמים אין לך ברירה אלא לעשות את המסע, בסופו של דבר, בתוך המסע הזה את מצליחה לגלות הרבה מאוד כלים על עצמך והרבה מאוד כוחות שלא חשבת שיהיו לך אי-פעם, כי אין לך ברירה, כי את צריכה להתחיל לפרנס, כי את צריכה לנהל בית לבד, כי את צריכה ללכת לעשות קניות לבד, כי את צריכה למכור את האוטו, לקנות אוטו או לסדר את הדו"חות או… ואתה לאט-לאט מגלה הרבה מאוד כוחות, שמתוכם, בסופו של דבר את גם צומחת.
עו"ד דיין-וולפנר: אז בואי… בואי נצא למסע ככה בפרק הזה, ונעבור את כל… חמישה שלבים, נכון?
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: כל חמשת השלבים האלה, ואנחנו בעצם מתחילים בעלטה.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: אנחנו בחושך.
עינת: אנחנו בחושך.
עו"ד דיין-וולפנר: מה… למה קראת לשלב הזה עלטה, ואיפה… מאיפה הוא מתחיל בעצם?
עינת: השלב הזה, מה שמעניין זה שבאמת כשראיינתי את הנשים, אני באתי לדבר על תהליך הגירושים, ושאלתי שאלה ראשונה כללית, בואי תספרי לי על התהליך שאת עברת, של הפרידה ושל הגירושים. וכולן, בלי יוצא מן הכלל, התחילו 10, 15 ו-20 שנה אחורה, לפעמים אפילו עוד לפני החתונה.
עו"ד דיין-וולפנר: באמת?
עינת: "ידעתי, משהו שם לא עבד", "עמדתי בחופה וידעתי שמשהו לא מדויק לי אבל לא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת לצאת מהבית", "הייתי צריכה כסף", "כבר שנים לחצו עליי להתחתן והנה זה הגיע". ויש שם איזשהי חוויה של עלטה כי יש הכחשה מאוד גדולה מתוך הצורך הפנימי של כל אחת מאיתנו שיהיה לה בית, שתהיה לה משפחה, שיהיו לה ילדים, שהיא תהיה האמא הטובה, להיות כמו בפרסומות של משכנתאות או של כל חברת ביטוח - אבא, אמא, שני ילדים וכלב. להצליח לרצות את כולם, זה… זאת אומרת, יש איזה מין חוויה כזו.
עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אבל… אבל ממה שראיתי, זה לא תמיד כבר מההתחלה…
עינת: לא, לא.
עו"ד דיין-וולפנר: …את יודעת שזה לא נכון. יכול להיות…
עינת: ממש לא. אבל באיזשהו שלב זה קורה.
עו"ד דיין-וולפנר: יכול להיות שלב שאת מבינה שמשהו לא עובד. זה לא חייב להיות בתחילת הנישואים.
עינת: בוודאי שלא.
עו"ד דיין-וולפנר: זה יכול להיות גם שנה או שנתיים לפני הגירושים.
עינת: גם עשר שנים אחרי, נכון. תראי, זה לא השלב שבו את מבינה שמשהו לא עובד.
עו"ד דיין-וולפנר: אלא?
עינת: זה שלב שבו בפנים משהו לא עובד, המיניות לא טובה…
עו"ד דיין-וולפנר: שאת עוד לא מעיזה להגיד את זה.
עינת: ואת עוד לא מעיזה להגיד את זה לעצמך. ולכן אני קוראת לו "עלטה", כי את בחושך, את לא רואה. לפעמים החברות שלך רואות, לפעמים המשפחה רואה. את עוד לא רואה כי את עוד מחזיקה נורא-נורא חזק את הצורך הזה, כאילו, להצליח לצלוח את הדבר הזה שהרבה מאוד נשים חלמו עליו כל החיים.
עו"ד דיין-וולפנר: נכון.
עינת: וזה עוד לא השלב של השנתיים-שלוש לפני, שאתה אומר "אוקיי, משהו פה לא עובד". זה השלב הבא.
עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי.
עינת: זה השלב של ההתבהרות. הוא בדרך כלל מתחיל מאיזשהי התעוררות עצמית. בכלל, את הספר אני משלבת, אה… סופר משנות ה-50 של המאה הקודמת שקראו לו קמפבל, שכתב בכלל על מסעות של הגיבור. הוא לקח את כל הגיבורים אי-פעם בכל המיתולוגיות, בודהה ומשה ואינונה [כך במקור] וכל הגיבורים ובעצם יצר איזשהו מסע, שה…
עו"ד דיין-וולפנר: שהוא תמיד נלחם במשהו ואז הוא מנצח.
עינת: אז קודם כל יש את הקריאה לצאת לדרך.
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
עינת: וזה השלב של ההתבהרות. עכשיו, השלב הזה נפתח באיזשהו תהליך של יקיצה. זה יכול להיות אותו ריב שרבנו 50 אלף פעם, אבל הפעם הריב הזה הוא כבר "זהו", עבר איזשהו גבול. זה יכול להיות איזשהי שיחה עם מישהו, זה יכול להיות שזה סיפור נורא מרגש בספר שהיא מספרת על זה שהיא שוב נסעה איתו לשליחות בחו"ל והוא עושה דוקטורט והוא עושה הייטק והיא תקועה עם ילד, ואחר-כך עם עוד ילד, והיא נוסעת לים ונוסעת ונוסעת, ואומרת: "אוקיי, אני חייבת להגיע לים, לא בארץ". והיא מגיעה וזה צוק ואין שמה ים. ואז איזה איש טוב מסביר לה איך להגיע לים והיא מגיעה לים והילדים משחקים והיא חופרת בבור, והיא מוצאת שמה אבן. והאבן הזאתי, היא ממש מרגישה כאילו האבן הזאת נותנת לה את המתנה שאומרת לה, "יוצאים לשנת שבתון".
זאת אומרת, זה ממש כמו איזה תהליך כזה שאתה מתעורר. או מישהי אחרת שאומרת, אני ישבתי ואני אמרתי לעצמי, "הריב הזה, לא עוד פעם. זהו. וישבתי באוטו לידו, שהוא צועק עליי, ואני אומרת לעצמי, 'לי זה לא יקרה יותר, זהו, אני סוגרת את המעגל הזה'". אז זה השלב של היקיצה. החלק של היקיצה בשלב של ההתבהרות. ואז מתחיל תהליך מאוד ארוך, מאוד מייגע, לי גם כאשת טיפול, ואני מספרת בספר על כל מיני תהליכים טיפוליים שעברתי, שעשיתי, זה גם שלב קשה כי זה כן, לא. השלב האמביוולנטי.
עו"ד דיין-וולפנר: ההתבהרות.
עינת: ההתבהרות, שלב מאוד-מאוד ארוך, לפעמים אפילו…
עו"ד דיין-וולפנר: לפעמים הוא ארוך, לפעמים לא, כי לפעמים בין ההתבהרות לבין היציאה לפעולה, כבר הוא קצר.
עינת: הלוואי.
עו"ד דיין-וולפנר: לא.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: אני אומרת לך שלפעמים מגיעים אליי כאלה שהחליטו, והם מחליטים, זה.
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל בדרך-כלל זה תהליך. זה שלב תהליכי.
עינת: ה"החליטו" הזה, לא יודעת, "הייתי בפסטיבל מוזיקה, פגשתי בחור, עשיתי איתו סקס ואז ידעתי שזהו", זה הסוף. אבל עד התהליך הזה של ה"זהו, החלטתי וזהו", יש הרבה מאוד חיבוטי נפש. "אבל הוא אבא טוב", "אבל הוא עושה קניות בסופר", "מי ירצה אותי - אישה בת 45 עם שלושה ילדים?", "כמה השמנתי". וגם יש איזה כמיהה מאוד-מאוד גדולה לנסות לתקן. יש כמיהה מאוד-מאוד גדולה לנסות להציל את מה שקיים. יש פחד נורא גדול להיות לבד, איך אני אסתדר כלכלית, איך אני… הרבה פעמים גם נשים יוצאות מכווצות מקשרים: קשרים אלימים, קשרים פטריארכליים, כמו שאני קוראת להם.
עו"ד דיין-וולפנר: תראי, בכל יציאה מקשר יש פחד בגלל החוסר ודאות. אני אתמול שאלתי…
עינת: ממש.
עו"ד דיין-וולפנר: …שלוש נשים שונות, שברור להם שהם צריכות להתגרש, והם מפחדות - "אם הייתי אומרת לך שאת תסתדרי כלכלית, שתמצאי אהבה ושהילדים יהיו בסדר, היית מתגרשת?" היא אומרת לי: "חד משמעית".
עינת: כן, וזה קצת מה שאני אומרת בספר, דרך אגב. את תמצאי אהבה, הילדים יסתדרו ואת תרוויחי כסף. זה השלבים הרביעי והחמישי, בעיקר השלב החמישי. נשים שעוברות את המסע הזה מצליחות, הרבה מאוד מהן מצליחות. ממצבים של פשיטות רגל ושל חובות עתק, פתאום יש איזשהי עצמאות, פתאום יש חוויה של ביטחון. אבל אנחנו קופצות.
עו"ד דיין-וולפנר: כן. לא, אנחנו מדברות על הקטע של ההתחבטות…
עינת: הפחד… בטח…
עו"ד דיין-וולפנר: …בגלל החוסר ודאות, אבל למעשה…
עינת: קשה מאוד.
עו"ד דיין-וולפנר: הסברה שנישואים יוצרים ודאות היא אשליה מוחלטת, כי גם בנישואים יש לנו חוסר ודאות. שביעי לאוקטובר הראה לנו שכל החיים שלנו זה חוסר ודאות.
עינת: לגמרי.
עו"ד דיין-וולפנר: וגם הנישואים - הוא פתאום יכול למות, פתאום מישהו יכול לחלות, פתאום משהו יכול לקרות.
עינת: פתאום פשיטת רגל, פתאום…
עו"ד דיין-וולפנר: פשיטת רגל. זאת אומרת, יכולים לקרות המון-המון דברים…
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: …שמוציאים אותך מהוודאות. והוודאות הזאת היא איזה שליטה שאת נאחזת בה, למרות שמאוד-מאוד רע.
עינת: לגמרי, לגמרי. כן, את יודעת, בבודהיזם קוראים לזה "אניצ'ה" - אין שום דבר קבוע, הכל כל הזמן משתנה. אבל אם היינו חיים באמת בידיעה הפנימית העמוקה הזאתי, אז החיים שלנו היו מאוד קלים. אבל אנחנו לא חיים בידיעה הזאתי.
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
עינת: וזה באמת… אז החוויה הזאת של האמביוולנטיות היא חוויה מאוד-מאוד קשה. אבל לצד האמביוולנטיות הזאתי, שגם מתייחסת נורא לאיזה צורך קמאי לתקן חוויות ילדות, חוויות עבר. זה הרבה פעמים פוגש אותנו עם האמא הבעייתית שהייתה, עם האבא האלים שהיה. זאת אומרת, זה משחזר את זה ויש לנו כמיהה עמוקה לתקן את זה, וזה לא קורה.
אבל אז, מה שקורה בהתבהרות, זה שמתחילים הבירורים. מתחילים ללכת לטיפול זוגי, מתחילים ללכת לטיפול אישי, הולכים לכל מיני סדנאות, מתחילים לרוץ, לפעמים גם יש איזשהי בגידה מהצד שגם נותנת לך איזה מין תחושה כזאת של וואלה, אני בעצם כן שווה, אני כן סקסית, אני כן… כן ירצו אותי, אה… שזה גם חוויה שנוכחתי אליה בספר, בראיונות. ובאיזשהו שלב מגיע הרגע של אחרי ה"כן, לא, כן, לא", אני קוראת לזה "כן, לא, שחור, לבן", שמשהו קורה, יש איזה תפנית וזהו. ושבועיים אחרי זה בדרך כלל כבר באמת מגיעים למגשר או מגיעים לעורך-הדין ומתחיל בעצם התהליך של הסערה. זה מאוד חד-משמעי. זאת אומרת, ברגע שהתפנית נוצרת… אבל לפעמים לוקח חמש שנים של התבהרות עד שהיא נוצרת. לי לקח הרבה-הרבה שנים, עשיתי עוד ילד בתוך התהליך הזה, ויש עוד נשים כאלה.
עו"ד דיין-וולפנר: זה נכון. יש גם נשים שמחליטות במודע לעשות עוד ילד ואז להתגרש.
עינת: כן. ויש נשים שאומרות, "אוקיי, שהוא יהיה בן 18".
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
עינת: כן, אז… אז זה בעצם התהליך הזה, ואז מתחילה הסערה. את הסערה את מכירה היטב.
עו"ד דיין-וולפנר: כן. למה את קוראת הסערה?
עינת: את הסערה, אני קוראת בעצם לתהליך המאוד-מאוד-מאוד אינטנסיבי, טראומטי, סטרס מאוד-מאוד גדול שקורה בחודשים הראשונים, עד שנה, לפעמים אפילו נגרר יותר. הרבה פעמים זה מסתיים כשיש כבר איזשהו חוזה, כשיש איזשהו הסכם של בית-המשפט, שעברנו את הרבנות. אבל בעצם אתה בתקופה הזאתי אמור להצליח לנהל חיים עם הבן-אדם שאתה הכי לא סובל, במרבית המקרים, או עם הבן-אדם שהיה לך הכי קשה.
עו"ד דיין-וולפנר: לא תמיד. לפעמים גם מפרידים מגורים. עדיין זה סערה, אבל.
עינת: זה סערה נוראית. זה גם סערה של הפרידה - אתה נפרד, יש כאן אובדן מאוד-מאוד גדול, בוודאי אם לא הכנת את עצמך מראש וזה קרה במפתיע, שזה גם קורה. יש כאן אובדן נורא גדול של הכל - של הזהות האישית שלי, של הזהות החברתית שלי, של משפחה. אני, למשל, מבחינתי איבדתי את המשפחה שלי כשהתגרשתי. האחיות שלו, אבא שלו, הם היו המשפחה שלי וזה נגמר. אה… אתה מאבד הרבה פעמים מקום מגורים, סביבת מגורים, אתה מאבד חברים, ואתה בוודאי מאבד את הפנטזיה למשפחה, לבית, הילדים הרבה פעמים בשבר מאוד-מאוד גדול, אתה בקושי מצליח לאסוף את עצמך, אתה צריך לאסוף אותם. פחד הרבה פעמים, בוודאי כשאתה יוצא מזוגיות קשה. ומה לעשות שהרבה מאוד נשים יוצאות מזוגיות על הרצף הפטריארכלי. אני מחלקת את זה לשניים, יש זוּגִיוּיוֹת שהם על הרצף הפטריארכלי, שהרבה פעמים יש שם גם אלימות, וגברים שהם…
עו"ד דיין-וולפנר: את מתכוונת זוגיות עם נרקסיסטים.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: [בציניות] "הרצף הפטריארכלי".
עינת: את יודעת, כי לא כולם נרקסיסטים, זאת אומרת, בתור אשת מקצוע אני לא אוהבת להגדיר את כולם כנרקסיסטים.
עו"ד דיין-וולפנר: תלוי את מי את שואלת.
עינת: נכון, אבל הרבה מאוד גברים חונכו וגדלו, בטח במדינה הזאתי, של מדינת מלחמה, אה… עם צורך לשלוט. אה… זה לא תמיד נרקסיזם, זה לפעמים בא ממקומות אחרים, אבל כן. אז על… ממקום של "את האישה בבית והוא המפרנס" ועד מקום של אלימות קשה - מינית, פיזית, כלכלית. קשה מאוד לצאת מזוגיות כזאתי, כי אתה יוצא מכווץ, אתה מאמין לכל הסיפורים ששמעת כל החיים - שאת לא יפה, שאת לא שווה, שאת נראית נורא, שאף אחד לא יאהב אותך, שאת עצבנית, שאת תוקפנית, שאת חרא של בן-אדם. אתה מאמין לזה, אז לגרד את עצמך מהתחתית הזאת זה קשה מאוד. והסוג השני של נישואים שמהם יוצאים זה… אני קוראת לו בספר "בולענים לא מטופלים", שבסופו של דבר יש מן שני צירים מקבילים: אנחנו שותפים טובים, וגם זה כאב נורא גדול כי אני נפרדת מבן-אדם שהוא סוג של חבר…
עו"ד דיין-וולפנר: נכון.
עינת: …מסוג של… בן-אדם שחייתי 10, 15, 20 שנה, אבל זה לא מספק ולא ממצה, אבל אז האובדן הוא גם קשה מאוד. אז בתוך התקופה הזאת של הסערה אתה גם צריך איכשהו להתמודד רגשית, אתה גם צריך איכשהו להתמודד קונקרטית - בית, ילדים, החוויה, הסערה הרבה פעמים, בוודאי עם גברים נרקסיסטים של כל האינספור הודעות בטלפון, שכל הודעה את מרגישה שאת עוד שנייה הולכת להתעלף, שכל טלפון מבית-ספר את מרגישה שהנה המשטרה מגיעה אלייך הביתה, כי על משהו הוא התלונן.
עו"ד דיין-וולפנר: הפחד הגדול גם שייקחו לך את הילדים.
עינת: הפחד שייקחו לך את הילדים.
עו"ד דיין-וולפנר: זה באמת בשלב הזה…
עינת: לגמרי.
עו"ד דיין-וולפנר: …הפחד הכי גדול, וזה, כל פעם מחדש אני נדהמת מזה.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: כי אני יודעת שאין סיכוי בעולם שייקחו לה את הילדים.
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: והיא ממש שואלת אותי: "מה הסיכוי ש…?" אתמול הייתה מישהי שאמרה לי, "מה הסיכוי שייתנו לו משמורת מלאה?" אני אומרת לה, "באיזה עולם ייתנו לו משמורת מלאה? את אמא מאה אחוז מתפקדת, עובדת, הכול בסדר איתך, למה שיהיה דבר כזה? גם לך לא ייתנו משמורת מלאה, אתם תחלקו את האחריות ההורית…"
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: "ואת זמני השהות".
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: "לא, הוא אומר שאני אמא לא מתפקדת, הוא קורא לי אמא לא מתפקדת, הוא קורא לי אמא לא…" ותקשיבי, זה…
עינת: ואנחנו מאמינות לזה בשלבים האלה.
עו"ד דיין-וולפנר: נכון. לא אנחנו, אבל כאילו…
עינת: אנחנו כנשים.
עו"ד דיין-וולפנר: נשים מאמינות לזה, הגם שב-99.9 אחוז מהמקרים זה חסר בסיס.
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל זה הפחד הכי גדול.
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: ואז את בסערה נוראית, כי את בסערה לאבד את הילדים שלך.
עינת: לגמרי. זה גם שהמדינה, כאילו, לא תיתן לך את החסות, אבל זה גם שהוא ילכלך עליהם, שהוא יסית אותם, ש… שהחוויה שלהם תהיה מאוד-מאוד אלימה ופגועה. את יודעת, זה חוויות איומות.
עו"ד דיין-וולפנר: ודרך אגב, באמת הרבה פעמים הילדים עצמם הם נתונים ל…
עינת: טרור.
עו"ד דיין-וולפנר: לטרור, ואין לך מה לעשות.
עינת: אין לך מה לעשות.
עו"ד דיין-וולפנר: את רואה את הילדים שלך סובלים…
עינת: אין לך מה לעשות.
עו"ד דיין-וולפנר: ואת בסערה מאוד-מאוד קשה.
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: אני יכולה לתת לך דוגמה, שהילדה הלכה לסבתא שלה והיא הייתה כזאת… לא רוצה כלום. לא רוצה. "תורידי את המעיל", "לא רוצה להוריד את המעיל", "לא רוצה לאכול", "לא רוצה…" והיא מאוד-מאוד קשורה לסבתא, והסבתא הסתכלה עליה ואמרה לה, "מיקה, מה קרה?" אז היא אמרה: "אבא אמר לעשות לכם רע". "למה אבא אמר לעשות לנו רע?" "בשביל לעשות רע לאמא, הוא רוצה להעניש את אמא שהיא לא באה". כאילו, היא חזרה מאוחר. את מבינה? עכשיו, את מנהלת הליך…
עינת: אני מבינה. [מצחקקת]
עו"ד דיין-וולפנר: את צריכה… את צריכה להתמודד עם זה שילדה בת שמונה…
עינת: נתונה ל…
עו"ד דיין-וולפנר: אבא שלה אומר לה להעניש את האמא על ידי זה שהיא עושה רע לסבא וסבתא שהיא כל-כך אוהבת.
עינת: ממש.
עו"ד דיין-וולפנר: זה מזעזע.
עינת: מזעזע.
עו"ד דיין-וולפנר: זה מזעזע.
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: וזה סוג של הליך שאת בסערה, את לא יכולה לא להיות בסערה.
עינת: וכשאתה בסערה, אתה גם מגיב לא טוב. זאת אומרת, אחת הבעיות של נשים, ואת בטוח מכירה את זה, אנחנו מגיבות נורא אימפולסיבית שדברים כאלה קורים. ואז מתחילה התכתובת הנוראית ומתחילות הנקמנויות. זאת אומרת, הפחד המאוד-מאוד גדול גורם להרבה מאוד אי-שקט, והאי-שקט הזה שנמצא בתקופת הסערה, מסלים הרבה פעמים את הדברים. אני מאוד כעסתי, אני חושבת על עצמי, על כמות השעות שהסתמסתי איתו, תוך כדי שהילדים נמצאים אצלי בבית והם היו ילדים קטנים. אני אומרת לעצמי, "מי היה איתם בימים האלה? מי ליווה אותם בימים האלה?" אז החוויה הזאתי היא באמת חוויה מאוד-מאוד קשה, שבסופו של דבר…
עו"ד דיין-וולפנר: אבל מה יש לנו להגיד על זה? שיש גם שקט שאחרי הסערה.
עינת: יש את השקט.
עו"ד דיין-וולפנר: סערות עוברות.
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: סערות לא נמשכות לנצח.
עינת: נכון, נכון. מגיעה הרגיעה באיזשהו שלב, פתאום את מרגישה שאת לא מדברת רק על זה עם החברות, עם העבודה, עם כולם, זה לא הדבר היחיד, ופתאום יש עניין חדש ופתאום אולי יש איזה קידום בעבודה ופתאום את אומרת לעצמך שזה מה שקורה הרבה פעמים, "אוקיי, אני אלך ללמוד משהו". זאת אומרת, פתאום החיים מתחילים לְהִתְחַיות מחדש. זאת אומרת, אנחנו מתחילים לקיים איזשהו סוג של חיים נפרדים, התא המשפחתי טיפה נרגע, יש בית, אז גם אם כל הילדים גרים בחדר אחד - יש בית, יש פתאום ספה שאת קנית בפעם הראשונה לבד. זאת אומרת, דברים מתחילים לתפוס איזושהי צורה אחרת. אבל אחד הדברים שמייצרים את זה, וזה מעביר אותנו לשלב הרביעי, מבחינתי, של הנפרדות, זה שזאת עבודה פנימית מאוד-מאוד גדולה. כי כל עוד נשים ממשיכות להתעסק בו - הוא אמר, הוא עשה, הוא לא משלם, הוא לוקח, הוא מסית, הוא מלכלך, הוא והוא והוא והוא - הם לא…
עו"ד דיין-וולפנר: או "איך הוא יכול היה לעזוב אותי?" זה…
עינת: או "איך הוא יכול היה לעזוב אותי?"
עו"ד דיין-וולפנר: זה הכי נתקעות.
עינת: כן. כל מי שנתקעת בשלב הזה, וכולנו נתקעות בו לתקופות.
עו"ד דיין-וולפנר: לא כולנו.
עינת: לא, כולנו, את יודעת, במובן… יש כאלה שלא, אבל הרבה מאוד נתקעות בו, בוודאי אם יש שמה נקמנות או אם יש שמה בקטע של… אם יש הרבה כסף בצד השני או… גם אני הייתי הרבה חודשים במקום של כעס. כל עוד אני בכעס, אני ממשיכה מערכת יחסים זוגית לא מיטיבה. כל עוד אני בדיכאון…
עו"ד דיין-וולפנר: את קורבן. כל עוד את תקועה בשלב של הקורבן…
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: את לא יכולה להתקדם לשלב הבא.
עינת: בדיוק.
עו"ד דיין-וולפנר: את תישארי בשלב של הסערה…
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: גם אם הסערה חלפה.
עינת: לנצח.
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
עינת: לנצח.
עו"ד דיין-וולפנר: את בלימבו.
עינת: ואת חייבת… אחד הדברים הכי משמעותיים זה ללמוד לקבל את המציאות כפי שהיא: ככה זה. הוא לא ישלם יותר ממה שהוא משלם, למרות שהוא מיליונר. הוא ימשיך ללכלך על הילדים, כי ככה זה. הוא חי עם אישה צעירה ויפה בת 30 שבונה ציפורניים לבנות שלך - ככה זה. את צריכה עכשיו להתכנס בבית שלך, להתכנס עם עצמך, לעבור תהליך ולראות כמה את וואו וכמה את יכולה לתת להן ולהם את המרחב הכי טוב לגדול בו, ולעצמך. וכשהנפרדוּת הזאתי מתחילה להתרחש, שמה הניסים מתחילים לקרות.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל איך עושים את זה?
עינת: תראי, זה קודם כל…
עו"ד דיין-וולפנר: זה טיפול, אני מבינה…
עינת: זה טיפול.
עו"ד דיין-וולפנר: שטיפול זה חובה.
עינת: טיפול זה חובה, אבל אני חושבת שזה אולי גם המסר שאני נורא רוצה להעביר, שזאת העבודה. בואי תסתכלי פנימה, כל פעם שאת שומעת את עצמך אומרת, "אבל הוא והוא, והוא ככה, והוא לא ככה", תגידי לעצמך, "אוקיי, אבל אני לא רוצה להתעסק בו, אני רוצה עכשיו…" בגלל זה אני כבר לא שם. גם אם אני לא שמה כי הוא הוציא אותי משם, בגלל זה אני לא שמה, כי אני רוצה ממש… בא לי לעשות את התנועה הזאת ולהגיד אני שם, אני מסתכלת אחורה… אני מסתכלת קדימה, אני לא מסתכלת אחורה. עכשיו, יש שם הרבה טראומות לרפא ויש שם הרבה מאוד פצעים, שוב, בוודאי אם יצאת מזוגיות שבה כל החיים כיווצו אותך ואמרו לך כמה את לא, כמה את… את יודעת, המונח הידוע לאחרונה של הגזלייטינג מאוד קשה וגם כמה הוא מנסה וממשיך לנשוף בעורפך. אל תמשיכי להגיב, את לא תנצחי. אין סיכוי לנצח, אין סיכוי להוכיח שאת לא, ושאת כן, ושאת לא אשמה, ושאת מדהימה. זה מיותר. תפני קדימה.
לקח לי הרבה שנים, דרך אגב, שש שנים לקח לי לכתוב את הספר הזה, כי גם אני בעצמי הייתי צריכה לעשות את התהליך הזה. גם אני כבר הייתי בפרק ב' מאוד מיטיב, הילדים שלי מדהימים, ועדיין היה לי קשה.
עו"ד דיין-וולפנר: היה לך כעס עדיין?
עינת: את יודעת, זה לא כעס, אבל זה מין צורך בנקמנות שהיה שמה לפעמים. [עו"ד דיין-וולפנר מהמהמת] איזה צורך, את יודעת, זה… והמקום הזה שהרגשתי שאני לגמרי יכולה להגיד "זהו, זהו". כאילו, אוקיי, קיבלתי הודעה, אני לא מגיבה. לא מזיז לי. לוקח זמן. את יודעת, ככל… כמובן שיש נשים שיוצאות מזוגיויות מאוד קשות. יש מישהי מדהימה בספר שלא הגיעה לבר-מצווה של הבן שלה, כי הוא בכותל, כי הוא חגג את זה.
עו"ד דיין-וולפנר: היא לא הגיעה מרצונה?
עינת: היא לא הגיעה כי הוא לא הסכים, והיא שחררה את זה בשביל הבן. ו…
עו"ד דיין-וולפנר: אני ניהלתי את התיק הזה.
עינת: יכול להיות. אני מניחה שיש כל מיני תיקים כאלה, אבל כן, יכול להיות.
עו"ד דיין-וולפנר: לא, אני בשוק. [צוחקת]
עינת: בספר קוראים לה ליב, אז תוכלי לקרוא את ה… את הסיפור. אבל היא עשתה את זה כל-כך יפה.
עו"ד דיין-וולפנר: זה היה מטורף.
עינת: אבל היא עשתה את זה, אם זאת היא, היא עשתה את זה כל-כך יפה, והיא אמרה לבן שלה: "אני יעשה הכל בשביל שלך יהיה טוב, ואם אתה מרגיש שכרגע…" היא אומרת, "אני, ב-50 אחוז שלי, אני 100 אחוז טובה. אני לא ילכלך עליו. כשיהיה לאבא יום הולדת אנחנו נעשה לו עוגה ביחד, גם אם הוא לא נותן לי, לא נותן להם להרים אליי טלפון כשהוא שם".
עו"ד דיין-וולפנר: אז במקרה שהיה שלי, שהוא עשה בר-מצווה בכותל והוא לא הסכים שהיא תבוא. היא רצתה לעשות לילד בר-מצווה בבית-כנסת רפורמי. זה זה?
עינת: לא, לא יודעת. לא. לא.
עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי, היא רצתה לעשות לילד בר-מצווה בבית-כנסת רפורמי, ואז הבן-אדם, ה… אני לא אגיד מה, כי אפשר ישר להבין, [עינת מצחקקת] הלך והגיש תביעה בבית-הדין הרבני, שבה הוא ביקש צו מניעה שיאסור עליה להגיע לכותל ויאסור עליה לעשות בר-מצווה בבית-כנסת רפורמי. עכשיו, בבית-הדין הרבני, אצל החרדים האורתודוקסים, רפורמי זה כאילו סדין אדום.
עינת: ברור.
עו"ד דיין-וולפנר: וזה היה תיק משוגע, כי הדיין מאוד-מאוד כעס, אמר לו "היד הזאת לא תחתום על צו ש…"
עינת: מאשר.
עו"ד דיין-וולפנר: …אוסר על אמא לבוא לכותל". ולגבי הבר-מצווה ברפורמי, הם ניסו כאילו להתנגד, והיא אמרה, "אני ברפורמי יכולה לעמוד עם הבן שלי ואח שלי יבוא. והילד…" אז אמרו, "לא יכול בבית-כנסת רגיל"? אמרתי להם: "רגע, מבחינתכם הרפורמי זה לא בית-כנסת, נכון? זה לא קיים. תתייחסו לזה כמו יום הולדת עם קוסם, אתם יכולים למנוע ממנה? לא. זהו. זה לא קיים. [עינת מהמהמת] מותר לה לעשות מה שהיא רוצה".
עינת: מקסים.
עו"ד דיין-וולפנר: וכך היה. [צוחקת] אבל זה היה מטורף.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: מטורף. ובסופו של דבר כשהוא הבין שהוא לא יכול למנוע ממנה, היא כבר אמרה "אני לא באה", הוא שינה את התאריך בלי להגיד לה.
עינת: זה דברים מזעזעים.
עו"ד דיין-וולפנר: זה דברים מזעזעים.
עינת: זה דברים מזעזעים וקורים דברים מזעזעים.
עו"ד דיין-וולפנר: וזה שנים אחרי הגירושים.
עינת: זה שנים.
עו"ד דיין-וולפנר: שנים.
עינת: אבל ככל שאת מתחזקת ופחות נלחצת מהדברים האלה, והם ימשיכו להדהד, אני לפעמים אומרת לעצמי, "וואו, אני… ליבי יוצא אליהם, שעוד שמונה ועשר שנים אחרי זה הם ממשיכים להתעסק בי?"
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
עינת: או בנו? כאילו, וואו, איזה מחמאה, כאילו, מה… תמשיך גם אתה לחיות. אבל כל עוד אני מפסיקה להילחם, לא משנה, יעשה חוג, ישלם על חוג, לא ישלם על חוג, ייתן שיעורים פרטיים, לא ייתן, יסכים טיפול, לא יסכים טיפול, אני באופן אישי אמרתי לעצמי באיזשהו שלב, אני מעדיפה לעבוד יותר קשה ואני אשלם להם את מה שלא משולם.
עו"ד דיין-וולפנר: זה… זה, תדעי לך, אחד הדברים הכי מדהימים…
עינת: הכי מדהימים.
עו"ד דיין-וולפנר: …זה לשחרר את הכסף.
עינת: ממש.
עו"ד דיין-וולפנר: כי גם הרבה פעמים שמשחררים את הקטע של הכסף…
עינת: בול. בול.
עו"ד דיין-וולפנר: משתחררות הרבה איבות.
עינת: ממש.
עו"ד דיין-וולפנר: זה דבר אחד. והדבר, הטכניקה השנייה שאני יכולה להציע פה, שיצא לי הרבה לדבר עליה השבוע, זה לקחת אחריות.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: כי ברגע שאת אומרת, "אוקיי, אני לוקחת אחריות על החיים שלי…"
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: "על המצב שלי, על איך שאני מגיבה, על האם אני קור…" את לא יכולה להיות קורבן. קורבן לא יכול לקחת אחריות.
עינת: בול.
עו"ד דיין-וולפנר: וברגע שאת לוקחת, את מחליטה בהחלטה מודעת לקחת אחריות.
עינת: הוא לא משנה בכלל. יש לי את החצי שבוע שלי, את הכסף שלי, את הבנק שלי, את המשפחה שלי, את החברים שלי, את הקשר המיוחד שלי עם הילדים, את החיים שלי, ובזה אני אעשה הכי טוב שאני יכולה. מי נמצאת אצלו בבית…
עו"ד דיין-וולפנר: לא מעניין.
עינת: כמה שעות הם ישנים אצלו בבית, מה הם אוכלים אצלו בבית, כמה כסף הוא מש… לא מעניין, זה לא עניינך, זה לא שלך. וברגע, ככל שאת תסכימי להיפרד מזה, את תוכלי להיפרד לחיים עצמאיים מלאים בשמחה משל עצמך.
עו"ד דיין-וולפנר: נכון.
עינת: כל עוד אנחנו ממשיכות להיות עסוקות בו ובכמה הוא אחראי, אז זה בדיוק העניין של האחריות, אנחנו נותנות לו את ה… ממשיכות לתת לבן-הזוג את הכוח. כמובן שאם יש גברים, ואין ספק בזה שגברים טובים, לא מהרצף הפטריארכלי, לא עם כל מיני טייטלים כאלה ואחרים שאין בהם את הצורך בנקמה, זה פרידות הרבה יותר פשוטות…
עו"ד דיין-וולפנר: ברור.
עינת: ואפשר לגמור עם זה נורא יפה, והמשפחה החדשה שנוצרת יכולה להיות שני תאים משפחתיים שיכולים גם לחבור ביחד. אבל גם אז, דרך אגב, הרבה פעמים במצבים כאלה אני שמה לב שהמון דברים נשארים לא סגורים. [בציניות] "אנחנו עוד מנהלים את חשבון הבנק ביחד", למשל, "עוד לא מכרנו את הדירה" ארבע שנים אחרי. ואז כשנכנסת מישהי חדשה לתמונה או מישהו חדש לתמונה, שמה יכולות להתחיל מלחמות. אז גם בקשר מיטיב שנפרדים ממנו, עדיף לגמור את הדברים. כי לא רק כעס מחזיק אותנו לא נפרדות, אלא גם חברות מאוד טובה. אז החברות היא נפלאה, אבל תסיימו את העניינים, כדי שזה לא… נתקלתי, יש בספר שתי נשים שלא סיימו את העניינים כמו שצריך, ואחר כך זה הפך להיות פיצוץ, ארבע שנים אחרי, וזה גם מאוד-מאוד חבל.
עו"ד דיין-וולפנר: כשמישהו מחליט לסיים והשני לא בדיוק מתאים לו, אז…כן, יוצא בלגן.
עינת: כן. אז בכל מקרה עדיף לסיים את שלב הסערה ולסיים אותו, גם אם זה מזוגיות בסך הכל נעימה ו… וטובה.
עו"ד דיין-וולפנר: גירושים נעימים.
עינת: גירושים, וגם קשר טוב שהיה בסך הכל.
עו"ד דיין-וולפנר: נראה לי שאנחנו בשלב החמישי עכשיו.
עינת: כן. השלב החמישי הוא הולך יד ביד עם הנפרדות, כי ככל שאת יותר נפרדת ופונה לחיים האחראים והעצמאים שלך, אז הגילויים הם מרעישים. קודם כל, בואי נתחיל מהגילויים של המיניות, איזה כיף. זאת אומרת, אחרי הרבה מאוד שנים שרוב הנשים חוות את עצמם כפריג'ידיות, כחסרות חשק, כשמנות, כלא סקסיות, כ… שלא לומר נפגעות, כמשהו שצריך לעשות פעם בשבוע כדי שהאריה לא יזעק ולא ייצא מן הכלוב, [נושמת עמוק] פתאום יש חיים, פתאום יש גילויים מיניים, פתאום יש אהבה גדולה יותר שקורית עם הגוף. אז זה גילוי אחד שהוא מאוד-מאוד מרגש, ואין אישה שלא דיברה עליו.
הגילוי המרעיש הנוסף זה באמת היכולת שלי להתפרנס לבד, זה קורה. מאישה שאין לה מושג מה חשבון הבנק שלה ואיך משלמים ביטוח ומה זה בכלל ביטוח ומה קורה עם הקופת-חולים ומי משלם למי, פתאום מצליחה להיכנס למצב שבו היא יכולה לרהט את הבית שלה, היא יכולה לקנות את התמונה שהיא אוהבת, אף אחד לא שואל אותה מה פתאום קנית עוד זוג נעליים - על חשבוני - והיא קונה את הזוג נעליים כי זה מה שבא לה לעשות. וזה נכון שלפעמים אולי יש פחות כסף, לפעמים, יש נשים עצמאיות. אבל את צודקת במובן הזה, שכשנפרדים מהעניין הכלכלי, רק צמיחה יכולה להיות שמה. זאת אומרת, אני מבחינתי אמרתי מההתחלה - אני לא רוצה לקבל ממנו שקל, כי אני יודעת שאני אצא לחיים העצמאיים שלי. שוב, אז לא לכולם יש מקצוע חופשי כמו שלי ולא תמיד זה פשוט, אבל ככל שהתלות הולכת ופוחתת ב… בכסף שלו, ככה גם האחריות של החיים שלי גדלה, וזה אפשרי.
עו"ד דיין-וולפנר: נכון.
עינת: עם כל כמה ש…
עו"ד דיין-וולפנר: זה גם מאוד מומלץ.
עינת: מאוד-מאוד מומלץ. כמה שיותר מהר אה… לעשות את המהלך הזה.
גילוי נוסף הוא גילוי שאני בן-אדם שווה. הרבה מאוד נשים מדווחות שנה, שנתיים, חמש אחרי, שהם אוהבות את עצמם. הרבה פעמים יש כאן הרבה ריפוי של טראומה, ממש צמיחה פוסט-טראומטית, אני רואה בשלב השני והשלישי. זאת אומרת, ממקום כל-כך של נשים, שעוד חמש שנים אחרי זה מפחדות שהשעה שתים עשרה בלילה והם עוד לא הגיעו הביתה והוא יצעק עליהם, אבל הם כבר מזמן לא צריכות להגיע הביתה. זה עוד קורה לפעמים, עוד יש את הכיווצים האלה. אתה עוד כאילו מפחד שיעירו לך. אבל רגע, כאילו, על מה הוא יעיר לי? מותר לי לשלוח את הילד שלי לבית-ספר איך שבא לי, [נושמת עמוק] ואז נושמים לתוך הדבר הזה. ואז יש איזשהו מקום שאתה… אמרה לי אחת הנשים בספר, "זה הפמיניזם האמיתי, אני אישה לביאה עם כל מה שעשיתי. והחוויה הזאתי שאני מעריכה את עצמי, שאני יכולה לעשות סקס טוב, שאני יכולה לבחור". פרק ב' לעולם לא ייראה כמו פרק א', כי אישה שעשתה את הדבר הזה, ועשתה את המסע הזה, יודעת שהיא יכולה לבחור מה מתאים לה. אז לא שאנחנו לא נופלות לבורות, ולא שאנחנו לא עדיין מפחדות לפעמים להיות לבד, ו… ברור, לא הפכנו להיות סופר וּומניות, אבל בהחלט חוויית הבחירה הופכת להיות מאוד-מאוד גדולה כי אתה לא כלוא באיזה משהו שאתה חייב לשמור אותו כמו בתקופת העלטה. אז זה בעצם השלב השלישי. ואז כמובן יש המון…
עו"ד דיין-וולפנר: החמישי.
עינת: החמישי. יש שמה המון בחירה לגבי, באמת, ה… איזה קשרים אני רוצה, איזה פרק ב' אני רוצה, אם בכלל אני רוצה פרק ב'. זה לא תמיד פשוט. הרבה פעמים יש בזה המון-המון טלטלות. כמובן, כל הנושא של עולם הדייטים ומותר לי, ואסור לי, ועם הילדים, בלי הילדים. אני חושבת שאחד הדברים המרגשים שקורים בשלב הגילוי זה החוויה הזאת שכיף לי להיות לבד. זאת אומרת, אם בשלב הסערה יש אימה הרבה פעמים - איך אני הולכת להעביר שישי-שבת בלי הילדים? ועוברות חדר חדר ובוכות על זה שהילדים אינם. אחרי שנה, אם לפעמים לא פחות, כאילו, אתה אומר לעצמך, "איך אני יכולה לגדל את הילדים האלה כל שישי שבת רצוף?"
עו"ד דיין-וולפנר: כל הזמן, נכון?
עינת: כאילו, אני אומרת לעצמי, איך חברות נשואות שלי חיות ככה?
עו"ד דיין-וולפנר: איך, איך הם עושות… אני ממש מזדהה עם ההיבט המעניין הזה.
עינת: הבן המהמם שלי אמר לי איזה יום אחד, הוא אמר לי, "אמא, את פיצחת את השיטה. כשאת איתנו את הכי אמא שיש בעולם, וכשאת לא איתנו, את עפה על החיים שלך, ככה צריך לחיות". וזה בול לפצח את השיטה.
עו"ד דיין-וולפנר: זה בול, נכון. לא שאנחנו מעודדות פה להתגרש…
עינת: לא.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל אם כבר מתגרשים, זה לא רע.
עינת: כן, זה לא רע.
עו"ד דיין-וולפנר: הפטנט הזה של חצי מהזמן עם הילדים לא רע בכלל.
עינת: לגמרי. לגמרי. יש את הסטנדאפיסט המצחיק הזה, האמריקאי, שאומר, "אני, יש לי את הזכות להיפרד מהילדים האלה כל שבוע לחצי שבוע ואז אני יכול לעוף עליהם כשהם מגיעים".
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
עינת: וזה מאוד-מאוד משמעותי. בכלל, נוצרת איזשהי אינטימיות מאוד מעניינת ואחרת עם הילדים. זאת אומרת, כל עוד אין שם… גם אין את מי להאשים, את יודעת.
עו"ד דיין-וולפנר: זה הלקחת אחריות.
עינת: לא, אבל גם אין… אפילו ברמה הקטנה, זאת אומרת, אם אני כל החיים חשבתי שיש ריבים בבית לפני המקלחות בגללו, אז הבנתי שגם כשאני איתם לבד יש ריבים לפני המקלחות כשהם עוד היו קטנים, אבל… אז אני יכולה לקחת אחריות ולעשות שינוי ואז משהו אחר קורה. אתה לבד בתוך הדבר הזה. והיום אפשר לקחת ייעוץ ויש הרבה מאוד עזרה מהבית-ספר ו… כאילו, את יכולה לחיות חיים טובים שהם שלך, ואני חושבת שזאת חוויה מאוד-מאוד משמעותית.
עו"ד דיין-וולפנר: מדהים.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: וככה לקראת סיום, את… יזמת? זה את יזמת.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: את יזמת את זה, נכון?
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: יזמת פרויקט באמת, זכות, צדיקות.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: לנפגעי נובה, אצלכם בחצר האחורית.
עינת: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: ספרי על זה קצת.
עינת: אה… ממש מייד, כמה ימים אחרי השביעי לאוקטובר, בגלל שאנחנו חלק מקהילת הטראנס במדינת ישראל ואנחנו ככה מאוד מחוברים לכל העניין של טראומה והחלמה, הבנו שחייבים לעשות משהו וממש גייסנו המון-המון חברים. מנהלת את זה איתי לירון, חברה טובה, ובן-זוגי יפתח, שככה הקים את כל המקום. ובעצם מגיעים אלינו המון-המון שורדים מהמסיבות בדרום - גם נובה, גם פסיידאק ועוד מסיבות שהיו שם. אה… והמון-המון משפחות של כל הילדים והילדות שנרצחו שם. ובעצם נהייתה קהילה… קהילה טיפולית, קהילה תומכת, מקום שאמור היה ללוות את שנת האבל הראשונה. אנחנו עכשיו בתהליך של גיוס כסף לשנת אבל נוספת, כי האבל עוד לא התחיל, עם זה שהמלחמה עוד ממשיכה. החוויה של איכשהו להיות רגע בנינוחות עם הטראומה הקשה ועם האבל הנוראי. זהו, זה כן, זה קורה אצלי מאחורי הבית, במשק של אבא שלי היקר, שנתן לנו אותו לצורך זה. יש 50 מתנדבים, אנשים שכל היום באים ומביאים אוכל, קהילה תומכת ופשוט המון אנשים שנעזרים במקום הזה.
עו"ד דיין-וולפנר: מדהים. מדהים, באמת.
ונראה לי שהגענו לפינת שלושת השאלות. אז השאלה הראשונה שלי אלייך היא: איזה כישרון או יכולת שאין לך עכשיו היית רוצה שיהיו לך?
עינת: נראה לי שהייתי ממש-ממש שמחה ללמוד… לדעת טוב לשיר ולנגן. אני לא יודעת לשיר, את לא תזהי אותי אם אני שרה "יונתן", וממש בא לי לדעת לשיר ולנגן. נראה לי שגם הייתי יכולה לעמוד טוב על במה, אם הייתי יודעת לנגן ולשיר.
עו"ד דיין-וולפנר: את יכולה ללמוד.
עינת: לא, לא יקרה.
עו"ד דיין-וולפנר: לא יקרה?
עינת: [צוחקת] לא יקרה.
עו"ד דיין-וולפנר: זה מצחיק, את יודעת, כי אני גם לא יודעת לשיר, אין לי מושג, ותמיד הייתי בטוחה שאני כל-כך גרועה בזה, ודווקא בפודקאסט, אז הקול שלי עובר בסדר. ולא יודעת לשיר ולא כדאי שאני אשיר, גם זייפנית נוראית.
עינת: אותו דבר, אותו דבר. הילדים שלי אומרים לי "אמא, שקט".
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: "לא… לא כדאי שתשירי".
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי. אם היית יכולה לחוות מחדש יום אחד בחייך, איזה יום היית בוחרת?
עינת: וואו, אה… אולי הלידות שלי, אבל היה בהם גם מורכבות. אה… אז אני אגיד שניים. אחד זה כן הלידה הראשונה שהייתה, כאילו, וואו. ממש הרגשתי בסוף הלידה כאילו אני על ה-MD הכי טוב בעולם. אה… והשני זה שבעצם בפעם השנייה שפגשתי את בן-זוגי הנוכחי, את פרק ב', כי הוא האקס שלי מהתיכון.
עו"ד דיין-וולפנר: אה, באמת?
עינת: ו-20 שנה אחרי בעצם נפגשנו שוב, וזה היה רגע בהחלט מכונן בחיי.
עו"ד דיין-וולפנר: ומאז אתם ביחד.
עינת: ומאז אנחנו ביחד.
עו"ד דיין-וולפנר: מדהים. והשאלה השלישית היא מה הדבר הכי מפתיע שלמדת לאחרונה?
עינת: לא יודעת, לא חושבת שממש… את יודעת.
עו"ד דיין-וולפנר: אי-אפשר להפתיע אותך כבר, הא?
עינת: לא כל-כך נראה לי אפשר להפתיע אותי. אני חושבת שמפתיע אותי, נגיד, אפרופו המרכז, המרחב שלנו, שאנשים ממשיכים לבוא. שאנשים אוהבים לקבל אהבה, שאנשים צריכים קהילה, שאנשים צריכים בית.
עו"ד דיין-וולפנר: את מדברת על אנשים… על הנפגעים או על המתנדבים?
עינת: על ה… לא, גם וגם וגם. את יודעת מה? גם וגם. גם המתנדבים, זה מדהים אותי, אנשים תשעה חודשים באים פעם בשבוע לשבע שעות של התנדבות. שורדים שמגיעים, משפחות שמגיעות כל הזמן, זה… זה תמיד כזה קסם בעיניי. אני אומרת וואו, מה… מה קורה פה שהם ממשיכים להגיע? ואנשים צריכים קהילה ושייכות ו…
עו"ד דיין-וולפנר: וגם הטראומה עדיין רק מתחילה, אני חושבת.
עינת: כן, רק מתחילה.
עו"ד דיין-וולפנר: נכון?
עינת: כן. הטראומה הייתה, הפוסט טראומה, הם רק מתחילים אולי לעכל או אולי או… הכאב עדיין בלתי נסבל.
עו"ד דיין-וולפנר: בלתי.
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: וגם עדיין יש אנשים שחטופים מהנובה, מהזה.
עינת: יש חטופים, יש פצועים, יש, יש, יש…
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
עינת: נורא, נורא.
עו"ד דיין-וולפנר: וזה…
עינת: נורא.
עו"ד דיין-וולפנר: וזה כאילו לא יכול להיסגר. הפצע לא יכול להיסגר כל עוד הם שם.
עינת: כן. את יודעת מה? זה מפתיע אותי - גברים נרקסיסטים. את יודעת, ראש הממשלה שלנו, זה מפתיע אותי, כאילו אני אומרת "וואו", זה כמו הנשים האלה שלא מצליחות לצאת. אני מרגישה שאנחנו חיים בבית מתעלל. מתעלל קשה וכאילו אין לך מה לעשות עם זה. וזה מפתיע אותי שכאילו אין לי איך לקחת אחריות על הדבר הזה ולעשות עם זה משהו.
עו"ד דיין-וולפנר: את יכולה לבוא לקפלן כל יום שבת.
עינת: אני עושה גם את זה.
עו"ד דיין-וולפנר: [צוחקת] אוקיי. ובנימה… בנימה זאת, אני לא אומר נימה אופטימית…
עינת: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל בנימה זאת המון תודה. אני חושבת שהמסע שהעברת אותנו ייתן הרבה לנשים שנמצאות בשלב כלשהו של המסע, בשביל שיבינו שהן בשלב…
[מוזיקת רקע]
…ושזה לא סוף פסוק, אלא יש דרך לעבור.
ושוב אני אומר, שאם מצאתם ערך בפרק הזה, אנא תעבירו אותו למישהו שאולי נמצא בשלב כלשהו במסע הזה של חייו. תודה רבה.
עינת: תודה רבה לך.
[מוזיקה מתגברת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments