היסטוריה לילדים - כוורת

היא הייתה להקה ישראלית פורצת דרך אבל בהתחלה אנשים עזבו את ההופעות שלה באמצע. למרות שהיא פעלה רק כמה שנים בודדות, השירים והיצירות שלה הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. בזמזומי כנפיים קבלו את... כוורת!

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/07/2025.

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

[מוזיקה מתגברת ודועכת]

כוורת.

[בהתלהבות] היי יו יה, ילדים וילדות! היום אני רוצה לספר לכם על להקה ישראלית מיוחדת. להקה פורצת דרך, שהשירים והיצירות שלה הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו: להקת "כוורת".

פיצקי: [ממלמל ומייבב] יובל, הוּדָה קָטַבּוּל שמה. למה כַּדָגַדַר?

יובל: מה? פיצקי, לא הבנתי כלום. מה אתה מדבר, בפרסית?

פיצקי: יָחַנָה, אִיחְבַּד, קוֹלִיחוּן יָחוֹנָה, יָקָטַבּוּן.

יובל: פיצקי, אני לא מבין כלום. מה יש לך על הראש? לא שומעים מה אתה אומר.

פיצקי: [קליק של פתיחת אבזם] נו, יובל, התלבשתי בבגד של דבוראי, כי יש פרק על כוורת. תתלבש גם אתה, שלא תיעקץ.

יובל: אה, פיצקי, זה לא פרק על כוורת של דבורים, אלא על הלהקה "כוורת".

פיצקי: אתה מתכוון לנחיל?

יובל: מה?

פיצקי: דבורים לא באים בלהקות, הם באים בנחילים, נחיל דבורים.

יובל: אה, נחיל, נכון. כן, כן, אתה צודק, פיצקי. אבל אני מתכוון שהפרק הוא על להקה בשם "כוורת", להקה, מוזיקה.

פיצקי: להקה בשם "כוורת"? איזה שם מוזר. איך הם בחרו את השם הזה? ולמה הם היו פורצי דרך? ותגיד, יובל, הילדים שמאזינים לנו, בכלל מכירים את השירים שלהם?

יובל: אני חושב שאת חלקם, לפחות, הם מכירים די טוב. אבל אתה יודע מה? בוא נבדוק.

[מעבר מוזיקלי, המוזיקה נשארת ברקע]

בצה"ל, או צבא הגנה לישראל, יש גם זמרים וזמרות, להקות, ואפילו תזמורת. הם מנגנים ושרים באירועים, ועוזרים להעלות את המורל של החיילים. זה משהו שקיים עוד מימים ימימה, ובעבר, ממש בעבר הרחוק, כשחיילים שירתו בצבאות שונים, תמיד היה לכל גדוד תזמורת, כדי שלא ישעמם להם, וכדי להעלות את המורל. אחת הלהקות הצבאיות המפורסמות היא להקת הנח"ל, שיצרה כמה וכמה להיטים, ואפילו נעשה עליה סרט.

[קטע מ"קרנבל בנח"ל" בביצוע להקת הנח"ל]

"קרנבל, בנח"ל קרנבל

מי שלא יבוא חבל

מי שלא יבוא חבל…"

[מוזיקה מתוך השיר נשארת ברקע]

בשנת 1969, חמישה חברים שירתו בלהקת הנח"ל. הם הופיעו יחד, גרו יחד, אכלו יחד, וניגנו יחד. דני סנדרסון, הגיטריסט; מאיר פניגשטיין, המתופף; אלון אולארצ'יק, הבסיסט; ושני הזמרים, אפרים שמיר וגידי גוב. הם הופיעו בכל רחבי הארץ, בבסיסים צבאיים, בערים ובקיבוצים. [מוזיקה נעצרת] באחת הפעמים הם הגיעו להופעה בקיבוץ מפלסים שבדרום, ולפניהם היה מופע מקדים.

[הקלטה] מאיר פניגשטיין: "ואמר אה… [צוחק] [במבטא דרום אמריקאי] ערב טוב לכולם. אנחנו שלישיית מפלסים. ננעים לכם את הערב. יהיה מאוד-מאוד נעים ותודה רבה לכם שבאתם."

למנחה המופע קראו ישראל הדר, שהיה לו [במבטא ארגנטינאי] מבטא ארגנטינאי. אתם יודעים, מבטא ארגנטינאי של מישהו שמגיע מדרום אמריקה. כן, כזה.

מאיר, מתופף להקת הנח"ל, התאהב בַּקול של ישראל. כשהלהקה עלתה לאוטובוס כדי לחזור הביתה, מאיר התחיל לחקות את המנחה והצחיק את חבריו. הוא התאהב בדמות החדשה וקרא לה… פיצקי.

פיצקי: מה?

יובל: אה… סליחה, פוגי. פוגי.

בינתיים, הקשר בין דני, אלון, גידי, מאיר ואפרים הלך והתחזק. הם נפגשו, ניגנו, שרו, כתבו קטעים מצחיקים ועשו חיקויים. יום אחד, הצטרף לאחת הנסיעות של הלהקה שדרן הרדיו המיתולוגי דורי בן זאב. דורי גילה שהחבר'ה היו מוכשרים ומצחיקים, וביקש מהם להקליט מערכון לשידור ברדיו של "גלי צה"ל". מערכון הוא קטע תיאטרלי כזה, קצר, וגם בדרך כלל מצחיק. החברים מייד קפצו על ההזדמנות להישמע ברדיו, וישבו לכתוב ולהקליט. מאיר שיחק את דמותו של פוגי, והקלטת הראשונה נשלחה לרדיו. [נגינת פסנתר מהירה ברקע] קראו לה "פינות פוגי".

[הקלטה] פוגי: "גם אתה, מאזין יקר, תוכל לנגן כפי ששמעת את נגינתי [מוזיקה נפסקת] לפני שניות מספר. ערב טוב לכולם, כאן פוגי איתכם לשיעור ראשון בפסנתר למשפחה וגם לשכנים. כל מה שדרוש בשביל השיעור הראשון זה סבלנות, יוזמה, קצת כישרון, ורצוי גם פסנתר. אם אין סנטר, אפשר לנגן על הלחי."

המערכון היה כל-כך מוצלח ומצחיק, שהוא קיבל מקום קבוע בתוכנית הרדיו. וכך, מדי שבוע, החברים נפגשו בביתו של דני, הקליטו מערכונים ושלחו אותם לרדיו. השנים חלפו, וחמשת החברים השתחררו מצה"ל, אבל הם המשיכו לנגן יחד.

השלושה נפגשו בביתו של אפרים, סגרו את החלונות, הגיפו את הווילונות, הדליקו את מכשיר ההקלטה, והחלו לג'מג'ם.

פיצקי: יובל, אתה בסדר? אולי תשתה קצת מים?

יובל: למה?

פיצקי: אתה אומר אה… סתם, אה… הברות. לגמגם, לשמשם, לחמחם, לקנקן, מה קרה לך? אתה מקליט בשמש אולי?

יובל: לא, לא, אני לא מקליט בשמש. אבל "לג'מג'ם" זאת מילה.

פיצקי: "לג'מג'ם" זאת מילה? אתה בטוח? נראה לי אתה אולי חושב על לטמטם, לטמטם את פיצקי. המ… נשמע כמו שם טוב של סרט.

יובל: לא, לא, פיצקי, לג'מג'ם זה לנגן יחד בשביל הכיף. כל אחד פשוט מתחיל לנגן, עד שפתאום קולטים את הקצב, ואז פשוט מנגנים ומנגנים. זה כיף.

כל אחד מהשלושה המציא קטע מוזיקלי מקורי, ובעיקר דני. המילים והמנגינות זרמו ממנו לגיטרה ואל תוך הדפים, והוא המציא קטע אחר קטע. כעבור כמה שעות נולדה לה יצירה מיוחדת בשם "אופרת פוגי".

אופרה זו יצירה שבה הסיפור והדרמה מועברים דרך מוזיקה ושירה. באופרה שדני יצר, הוא סיפר על פוגי, ששב מביקור ביפן, ועל חבריו שמתעניינים רק במתנות שהביא להם, וחוקרים אותו - כמה עלתה לו כל מתנה. דני הרגיש שיש לו משהו מיוחד ביד. הוא המשיך ופיתח את האופרה והחליט להקליט אותה במכשיר ההקלטה הביתי שלו. פעם, קראו למכשיר כזה רשמקול, רושם קולות. הייתם צריכים להכניס לתוכו קלטת או קסֶטה [הפעלת רשמקול ישן] והוא היה מקליט על סרט מגנטי [סרט הקלטה מסתובב]. אם רציתם להאזין לשיר מסוים, שהיה בקלטת או קסטה, הייתם צריכים להעביר קדימה [סיבוב מהיר של הקלטת] [בשקט, לעצמו] רגע, מה זה השיר הזה? לא, לא, זה… עוד קצת קדימה [סיבוב מהיר], [בשקט] לא, זה לא זה… [חוזר לקול רגיל, סיבוב הקלטת נמשך ברקע] עוד טיפה, עוד קצת, עוד טיפה, עוד קצת… או! הנה, הנה, השיר. וככה הייתם מוצאים את השיר הספציפי.

חברי הלהקה הקליטו את "אופרת פוגי", וניסו לשכנע מפיקים להשמיע את היצירה ברדיו ובטלוויזיה, אך היא הייתה מורכבת מדי, ואף אחד לא רצה לשדר אותה. הלהקה לא התייאשה, והמשיכה ליצור. הם חיפשו קלידן וגיטריסט, ודני הציע את יצחק קלפטר - זמר ונגן גיטרה מוכשר, שכבר היה די מוכר בישראל, וניגן עם אריק איינשטיין, ובלהקה שנקראה "הצ'רצ'ילים". בתחילה, התנגדו חלק מחברי הלהקה לצרפו, כי הוא לא נראה להם מתאים, אך דני שכנע אותם. הם הציעו לו להצטרף מבלי לעבור אודישן - מבחן קבלה - אבל ביקשו שהוא יקשיב להקלטה של "אופרת פוגי".

פיצקי: ואז הוא החליט לא להצטרף.

יובל: אה, למה אתה חושב?

פיצקי: למה? אופרה? אופרה זה מפחיד.

יובל: מה? לא, אופרה זה מוזיקה. למה מפחיד?

פיצקי: מה? תמיד יש שם איזה מישהי שצועקת.

יובל: לא, זה לא בדיוק צעקות, היא שרה באיטלקית.

פיצקי: היא צועקת.

יובל: היא שרה בקול גבוה.

פיצקי: היא צועקת. אופרה זה מפחיד ילדים.

יובל: פיצקי, אולי אם היית מבין את המילים, היית מבין את הסיפור שהיא מספרת.

פיצקי: אולי. אולי שאני אגדל אני אתן לזה הזדמנות. בינתיים, אופרה זה מפחיד ילדים.

יובל: טוב, טוב, פיצקי, תנסה פעם אופרה לילדים, אולי תאהב את זה. אז איפה היינו?

פיצקי: נו, אז הוא הצטרף או לא, צ'רצ'יל?

יובל: לא, לא צ'רצ'יל, הוא ניגן בלהקת "הצ'רצ'ילים". קראו לו יצחק קלפטר. וכן, למען האמת, אחרי שיצחק שמע את ההקלטה, הוא החליט להצטרף ללהקה.

עכשיו הלהקה כבר מנתה שישה חברים, אך עדיין היה חסר להם קלידן, מישהו שמנגן בקלידים, או פסנתר. לאוזני החברים התגלגלה שמועה על פסנתרן מוכשר ביותר בשם יוני רכטר. הם הזמינו אותו לאודישן בבית של דני בסביון [נגינת פסנתר]. הם הזמינו אותו לאודישן, ונדהמו מהצורה המופלאה שבה יוני ניגן בפסנתר, ומייד הציעו לו להצטרף ללהקה. אבל יוני היסס, והיסס, ורק לאחר שהבין, שאולי הם עומדים לפנות למישהו אחר, הוא הסכים.

בחודש אוגוסט 1972 נפגשו חברי הלהקה והחלו להתאמן לקראת המופע שלהם. הם התאמנו לאורך תשעה חודשים. אבל רגע. אני מרגיש שעדיין חסר משהו. יש קלידן, זמרים, גיטריסט, מתופף. משהו חסר לי. יש בסיסט… אָה! צריך שם ללהקה. שבעת החברים זרקו והציעו כל מיני שמות שלא ממש התאימו. באחד הימים, דני וגידי ישבו יחד במכונית מתחת לבית של סבא וסבתא של גידי, ולפתע עלה להם השם: "כוורת". הרי בכוורת כולם עובדים יחד, בחריצות ובעבודה רצינית, כדי לייצר דבש מתוק, או במקרה הזה, מוזיקה. וזה גם שם מיוחד. כולם בטוח ירצו לשמוע להקה בשם [בחגיגיות] "כוורת".

אבל… אף אחד לא רצה. ואף אחד לא התעניין. הם שלחו את ההקלטה וניסו להשיג הופעות, ללא הצלחה. עד שהגיע פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי לשנת 73'. חברי הלהקה ידעו שכמעט כל מדינת ישראל צופה בפסטיבל, או לפחות למי שהייתה טלוויזיה, או למי שהיו שכנים עם טלוויזיה.

גידי ואפרים, הזמרים, החליטו להשתתף בפסטיבל, כל אחד עם שיר משלו, מתוך מחשבה שכך יוכלו לקדם את "כוורת". גידי נבחר להופיע עם שיר של המשורר יורם טהרלב - "יעלה ויבוא".

פיצקי: מה? "יעלה ויבוא"? אני מת על השיר הזה.

[שר בצעקות ומזייף]

"ואני רואה אותם בחיי ובמותם

הם עולים איתי בדרך

מן העמק אל ההר וקולם כהד יקרא

יקרא לי מגבוה

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא…"

יובל: אוקיי, פיצקי, בוא ניתן לגידי? תודה.

[קטע מ"יעלה ויבוא", בביצוע גידי גוב]

"יעלה ויבוא, יעלה ויבוא

יעלה על הר נבו

זה האיש אשר יראנה

ואליה לא יבוא

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא…"

גידי לא זכה במקום הראשון, אבל כולם הסתקרנו מהבחור הצעיר והמוכשר. בהפסקה פגש אותו מאחורי הקלעים המפיק אברהם דשא, שכּונה "פשנל". אולי אתם זוכרים אותו מהפרק על עפרה חזה. גידי סיפר לפשנל על הלהקה שלו, "כוורת", ופשנל הגיע כדי לשמוע אותם. חברי הלהקה התרגשו מאוד. הם ידעו שפגישה עם מפיק כמו פשנל היא הזדמנות של פעם בחיים, והם החלו לבצע את השירים מ"אופרת פוגי". כשהם סיימו, היה שקט מופתי. פשנל לא אמר אף מילה, רק הביט בהם בשקט. לבסוף, פצה את פיו ואמר: "אני לא שמעתי משהו יותר מרשים מזה, מאז 'התרנגולים'". זו הייתה, כמובן, מחמאה. הוא לא התכוון שהם נשמעים כמו תרנגולים, אלא שהם מרשימים כמו להקת "התרנגולים", שהייתה מפורסמת ביותר באותה התקופה בישראל.

[מוזיקה]

פיצקי: אני חייב להגיד שזה מאוד מוזר מה שקורה פה. להקה בשם "כוורת". להקה בשם "התרנגולים". עוד מעט תגיד לי שיש להקה בשם, אני לא יודע, "בצל ירוק".

יובל: אה, הייתה גם להקה כזאת.

פיצקי: מה?

[מוזיקה נפסקת]

חברי הלהקה היו המומים ונרגשים, ופשנל החתים אותם על חוזה, והם החלו בחזרות למופע הראשון. ההופעה הראשונה של "כוורת" הייתה בקולנוע "שביט", אולם שהיו בו מאות מקומות ישיבה. [נגינת פסנתר] אבל להופעה הגיעו רק כמה עשרות אנשים, ומחציתם עזבו באמצע ההופעה. למעשה, כל ההופעות הראשונות של "כוורת" נחלו כישלון. הקהל תמיד עזב באמצע ולא הבין את היצירה המוזרה של הלהקה הצעירה.

[מוזיקה נעצרת]

אבל פשנל, המפיק, ממש לא היה מודאג. הוא האמין בלהקה המוכשרת, אבל הבין שצריך לשנות משהו. פשנל הציע שהלהקה תקליט כל שיר בנפרד. אבל ההצעה שלו לא עברה חלק. אתם יודעים, אמנים עובדים קשה על היצירות, הסיפורים והשירים שלהם, ולפעמים כשאומרים להם לשנות משהו ביצירה שהם עבדו עליה כל-כך הרבה, הם כועסים, או מתעקשים להשאיר את היצירה כמו שהיא. אני יכול ממש להבין את זה.

אבל דני מהר מאוד הבין שפשנל צודק, והסכים לפרק את האופרה. הלהקה נכנסה לאולפן, והחלה לעבוד על אלבום הבכורה שלהם. השיר הראשון שיצא לרדיו היה "פה קבור הכלב".

[קטע מ"פה קבור הכלב" בביצוע להקת "כוורת"]

"פה קבור הכלב,

פה קבור הכלב,

זהו עצם העניין,

לא, זה עצם של הכלב,

אבל הכלב מת מזמן,

טוב, זה עצם העניין.

נה, נה, נה, נה, נה"

אבל גם השיר הזה לא ממש הצליח בקרב הקהל. שיר על כלב? עם עצם? מה זה? הלהקה לא עצרה, והמשיכה לשחרר שירים נוספים לרדיו.

פיצקי: [בטון מתלונן] מה, זה באמת מוזר מדי. מה, שיר על עצם של כלב, מה זה? פעם שרו על אהבה, ועל הירח, ועל הלילות של יפו, ועל הגלבוע, והם שרים על עצם של כלב, פה קבור העצם, לא, קבור הכלב. מה זה השיר המוזר הזה? עוד מעט הם ישירו שירים מוזרים על, לא יודע, על מכולת, או שיר על מגפיים. לא, לא, זה יהיה מוזר מדי. מוזר מדי.

[קטע מ"שיר המכולת" בביצוע להקת "כוורת"]

אני זוכר אותה,

אני זוכר אותה מהמכולת.

אני זוכר אותה,

אני זוכר אותה קונה שם סולת.

והיא נתנה לי להחזיק לה

את הקרמבו

וגם ביקשה ממני בקבו…

קים של טמפו.

אני זוכר אותה,

אני זוכר אותה מהמכולת.

אני זוכר אותה,

אני זוכר אותה קונה שם סולת.

אני זוכר אותה קונה שם

לחם קימל,

אני זוכר אותה מזמן מ…

כיתה גימל… גימל.

Give me the money, and I'll give you my heart

תעבור את הכביש ותחזור למכולת

קולט גלי צה"ל וקולט עלייה

מרוסיה (כבר באים)

כפר שמריהו…

…וזהו זה, לא, וזהו זה, לא, וזהו זה!"

[מחיאות כפיים]

[קטע מ"המגפיים של ברוך" בביצוע להקת "כוורת"]

"הוא קנה אותן בזול

הן היו מלאות בחול

הוא ניקה אותן בספירט כל שעתיים.

האכיל אותן מרק

כשהקיאו הוא שתק,

הוא לקח אותן לסרט כל יומיים.

אבל יום אחד הוא קם

עדיין מנומנם,

חיפש ת'מגפיים בארון.

ובמקום שהן היו

רק גרביים נשארו

שסיפרו לו את הכל בהיגיון, ש-

נעליים קונים מהר

וגרביים לא חסר.

אך מגפיים ומכנסיים

שתמיד קונים קומפלט

קשה מאוד להשיג אותם כעת…

…ואם אתה לא מאמין

תשאל את ברוך."

שני השירים האלו כבר היו להצלחה מסחררת, וזיכו את הלהקה בתואר "להקת השנה" במצעד של גלי צה"ל ורדיו "הגל הקל". "המגפיים של ברוך" אפילו זכה בתואר שיר השנה! להקת "כוורת" הפכה פופולרית, ופתאום התורים להופעות שלהם הלכו והתארכו. כעבור כמה חודשים, בשישה באוקטובר 1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים, וכל ההופעות בוטלו. חברי להקת "כוורת" רצו גם הם לתרום, ועשו מה שידעו לעשות הכי טוב - להעלות את מורל חיילי צה"ל. הם התייצבו מיד בפיקוד הנח"ל, עלו לאוטובוס של להקת הנח"ל, ונסעו לגבולות, להופיע בפני הלוחמים. ההופעה הראשונה שלהם הייתה בחצור, בסיס חיל האוויר. כשהם הגיעו, הם ראו שכולם קצת עצובים, ועשו כל שביכולתם להעלות חיוך קטן על פניהם. וזה עבד. אכן הם חיכו בקוצר רוח להופעות של "כוורת", וכבר הכירו את כל השירים של הלהקה בעל-פה.

באותה תקופה, יצא שיר נוסף לרדיו. שיר כיפי ממש.

[קטע מ"יו יה" בביצוע להקת "כוורת"]

"אח שלי אסף בולים

לכן עבד בדואר.

היה מחלק ת'מכתבים

קיבל אפילו תואר.

יום אחד פקח הבחין

שאסף גם מכתבים,

מהג'וב מיד פוטר

כי יש סוף לכל דוור.

היי יו יה

אני שואל

היי יו יה

אתם עונים

היי יו יה

האם זה פייר?

היי יו יה

אתם לא יודעים…

…בן דוד שלי רצה לשחות

כדי לצוף קבוע

למד שחיה בהתכתבות

אצל מציל ידוע.

כשנכנס סוף סוף לים,

תוך שניות הוא נעלם.

שניים קפצו אליו מיד

טובעים השניים מן האחד.

היי יו יה

אני שואל

היי יו יה

אתם עונים

היי יו יה

האם זה פייר?

היי יו יה

אתם לא יודעים.

היי יו יה

אני שואל

היי יו יה

אתם עונים

היי יו יה

האם זה פייר?"

השיר הפך ללהיט בישראל, והגיע למקום הראשון במצעד של "קול ישראל". מלחמת יום הכיפורים הסתיימה לאחר כשלושה שבועות, אך להקת "כוורת" נשארה מגויסת, כדי שתוכל להמשיך לבדר את החיילים. באותה תקופה ממש יצא האלבום הראשון שלהם, "סיפורי פוגי".

[קטע מ"למרות הכל" בביצוע להקת "כוורת"]

"היו לנו כאלה בעיות,

חשבנו לא נגיע.

נסענו לכיוון הלא נכון

באופן די מפתיע.

בין כל המישורים והדרכים

אפשר היה לגווע.

שנים ללא תקווה כי לא ידענו

איך כדאי לנסוע.

בכל זאת הגענו למרות הכל,

בכל זאת הגענו למרות הכל,

בכל זאת הגענו למרות הכל…

…היו לנו כאלו בעיות,

חשבנו לא נגיע."

דני סנדרסון: [אומר, בהמשך לשיר] "אני רוצה לעשות את זה עוד פעם".

"כוורת" הפכה יותר ויותר פופולרית בישראל. כעבור חודש נערך פרס "כינור דוד" היוקרתי, והם זכו בפרס "להקת הבידור של השנה".

[הקלטה מתוך טקס "כינור דוד"] מנחת הטקס, עפרה סמואל: "בעל הפרס נולד בטבריה, למד בבית-ספר תיכון למוסיקה ואמנות בניו יורק, התמחה בציור ובפיסול, אבל לא משך ידו גם מן המוסיקה. כיום הוא בן 23, הוא ג'ינג'י, והוא נחמדדד מאוד. ואני רוצה גם להוסיף ולציין שהוא הזוכה הצעיר ביותר שהיה לנו לפרס מלחין השנה. דני סנדרסון, פוגי." [מחיאות כפיים]

דני סנדרסון בן ה-23 זכה בפרס מלחין השנה על עבודתו על "סיפורי פוגי". הוא היה לזוכה הצעיר ביותר שקיבל את הפרס הזה. הלהקה הופיעה כ-30 הופעות בכל חודש, באולמות ענקיים, שהיו מלאים עד אפס מקום. כל העיתונים כתבו עליהם, שמעו אותם בכל מקום, כולם בישראל רצו לראות את "כוורת".

בשנת 1974 נבחרה הלהקה לייצג את ישראל באירוויזיון. חברי הלהקה התרגשו מאוד, והחליטו באופן זמני לשנות את שם הלהקה ל"פוגי", כי "פוגי" יהיה קליט יותר לאירופאים. איך הם יצליחו להגיד "כוורת"? [במבטא "אנגלי"] "כוורת", "כ-וורת". נו, אתם מבינים - פוגי, פוגי, יותר מתאים. דני כתב שיר לתחרות, שיר שנקרא "נתתי לה חיי". אבל, הייתה בעיה. חוקי התחרות קבעו כי על הבמה יעלו רק שישה מבצעים, ובלהקה היו שבעה חברים. אז מה עושים? הוחלט ש-יוני, הפסנתרן, ינצח על התזמורת. יוני מעולם לא עשה זאת לפני כן. הוא נפגש עם מנצחים, למד, למד עוד קצת, ועלה יחד עם חבריו להופיע בפני מאות מיליוני אנשים בכל רחבי העולם.

[קטע מ"נתתי לה חיי" בביצוע להקת "כוורת"]

"עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה

כשהעולם היה קיים רק בתיאוריה

ולא הבדילו בין מחר, שלשום ואמש,

היו רבים איפה כדאי לשים ת'שמש

אך דבר אחד הוסכם,

אם עקשן הבן אדם,

אין סיכוי, אין פיצוי,

זה מה שקרה.

נתתי לה חיי

ירדתי על ברכיי

יאמינו לי כולם

למדתי מה זה סתם

אני נתתי לה חיי

ירדתי על ברכי

יאמינו לי כולם

למדתי מה זה סתם

אני נתתי לה,

אני נתתי לה

אני נתתי לה את חיי

וּוֹאוּ"

[מחיאות כפיים]

ההופעה הייתה מוצלחת מאוד, והלהקה הגיעה למקום השביעי. הם קצת התבאסו, אבל בארץ השיר נבחר למקום הראשון במצעד, ו"כוורת" התחילה לעבוד על אלבומה השני: "פוגי בפיתה". דני אהב מאוד מחזות-זמר ולשיר סיפורים. זאת אומרת, לספר שירים, זאת אומרת לספר סיפורים בשירה. אני מתכוון שהוא אהב שלכל שיר יש התחלה, אמצע וסוף, ממש כמו בסיפור. ובאמת, השירים באלבום השני היו סיפוריים, מיוחדים ומגוונים. שנה לאחר הקמת "כוורת" כבר יצא האלבום השני, "פוגי בלאפה", פוגי ב… פיתה. "פוגי בפיתה", כן.

[קטע מ"מוישה כן ומוישה לא" בביצוע להקת "כוורת"]

"בין הטוב ובין הרע

אומרים יש חוסר מטרה,

מוישה מפתח ליקוי חמור

בכושר החלטה,

לו יכל להתארגן,

להחליט להיות בסדר,

אך זוהי החלטה כל כך קשה.

מוישה כן, מוישה לא,

ומוישה מה יהיה היום,

כן כן זאת אני יודע,

תנו לאדם להתארגן,

או שכן, או שלא,

למה שתיפול לתוך הבור,

תפוס ריכוז שניה,

מצא לך תחביב ועבודה"

באלבום הייתה גם נעימה מוזיקלית - מוזיקה ללא מילים. דני קיבל השראה לנעימה לאחר ששמע מוזיקה ערבית שנשמעה לו קצת דומה לרוק'נ'רול ולבלוז. הוא דפק על דלת הצריף שממנה נשמעה המוזיקה, וראה תזמורת שלמה, ובראשה זוזו מוסא, כנר ישראלי, והמנצח של תזמורת "קול ישראל" בערבית. דני מייד הציע לו ליצור יצירה משותפת, למרות שמוזיקה מזרחית או ערבית לא ממש הייתה פופולרית באותם ימים, והם יצרו נעימה מוזיקלית בשם "התמנון האיטר". גם שיתוף הפעולה הזה היה פורץ דרך.

[מחיאות כפיים]

[קטע נגינה ארוך - "התמנון האיטר"]

[מחיאות כפיים]

"פוגי בפיתה" לא היו רק שירים, אלא גם כל מיני קטעים מוזיקליים מצחיקים ומערכונים של "כוורת". למשל, "סוכר בתה".

["סוכר בתה" בביצוע להקת "כוורת"]

"אולי תשים לי קצת סוכר בתוך התה?

אולי תשים לי קצת סוכר בתוך התה?

אולי תשים לי קצת סוכר [אפרים שמיר בתו ארוך מאוד, בלי לקחת נשימה] בתוווווך [הקהל צוחק] התה?

וכשנצא להפסקה לך אודה.

הא, וא, הו, או, אה, אהההה…" [שוב שר תו ארוך בלי לקחת נשימה]

מעניין אם הוא שם לו סוכר בסוף.

[מחיאות כפיים]

השיר האחרון באלבום היה "הבלדה על ארי ודרצ'י". אריוודרצ'י היא מילה באיטלקית שמשמעותה "להתראות". [בניגון איטלקי] אריוודרצ'י! לא, אני אני לא הולך, כן? אבל דני אהב משחקי מילים, הוא חילק אותה והפך מילה אחת לשתי דמויות - ארי ודרצ'י. שני חברים שרוצים לרקוד סטפס.

[קטע מ"הבלדה על ארי ודרצ'י" בביצוע להקת "כוורת"]

"איך שהם רוקדים זה משגע,

סטפס כאלה לא שמעת, לא ראית, בחיי,

יודעים כל כך יפה להתנועע,

או, לראות אותם רוקדים זה משגע…

…הבלדה על ארי ודרצ'י,

הבלדה על ארי ודרצ'י…"

האלבום הזה הצליח בענק, וזיכה את "כוורת" בתואר להקת השנה של "קול ישראל". בשנת 75' "כוורת" לא עצרה, ומייד החלה לעבוד על התקליט השלישי. על האלבום הזה חברי הלהקה החליטו לעבוד בצורה קצת אחרת. הם עברו להתגורר יחד בקיבוץ גבעת חיים מאוחד, שם במשך חצי שנה הם כתבו, ניגנו והצביעו.

פיצקי: כתבו, ניגנו והצביעו, מה זה אומר? מה הם, אה… הצביעו בגיטרה? הצביעו בפסנתר? אין דבר כזה, יובל. מה אתה אומר?

יובל: לא, לא, אני מתכוון שהם כתבו, ניגנו והצביעו. זאת אומרת, בשני האלבומים הראשונים דני סנדרסון היה הכותב והמלחין הראשי. אבל הפעם התהליך היה שונה. כל חבר להקה הציע שיר שכתב, ויתר החברים היו צריכים להצביע בעד או נגד השיר.

העבודה יחד הייתה אינטנסיבית, זאת אומרת שהם עבדו הרבה שעות. זה לא קל לעבוד עם כל-כך הרבה אנשים יחד. אבל העבודה הקשה השתלמה, והאלבום השלישי של "כוורת" - "צפוף באוזן", היה מוכן. גם באלבום הזה היו להיטים רבים, והלהקה זכתה בתואר להקת השנה בפעם השלישית ברציפות. למעשה, בפעם הרביעית, כי בפעם הראשונה הם זכו יחד עם צמד נוסף. הפעם, הם שרו על אהבה, על מדינה קטנה, על דוד וגוליית, ושיר בשם "העולם שמח", בסגנון סמבה ברזילאית.

[קטע מתוך "היא כל כך יפה" בביצוע להקת "כוורת"]

"כל השבוע חלון פתוח

כוכבים מעל ולב מתמוטט

הייתי נותן לה שק של סנטימנטים

אך אני מתבייש לתת…"

[קטע מתוך "מדינה קטנה" בביצוע להקת "כוורת"]

"מדינה קטנה מתחמקת מצרה

את הכתובת לא תמצא

היא שמורה בתוך קופסה

בעולם כל כך קשה

להתבלט זה לא יפה

נתחבא כאן ולנצח לא נצא…

…מדינה קטנטנה-נה-נה"

[קטע מ"גוליית" בביצוע להקת "כוורת"]

"הנה בא אלינו, בא אלינו

גולי, גוליית

מקווה שלא ידרוך עליי,

יעשה אותי גמד…

…מקווה שלא ידרוך עליי

מקווה שלא יקפוץ עליי

הנה בא אלינו גוליית"

[קטע מ"העולם שמח" בביצוע להקת "כוורת"]

"אה יה יה יה העולם שמח

העולם זורח

העולם שוכח

אה יה יה יה העולם שמח

אה יה יה יה יה

אה יה יה יה יה יה יה

אה יה יה יה יה

אה יה יה יה יה יה יה

אה יה יה יה יה…"

אבל משהו קרה. השירים הצליחו מאוד, אבל ההופעות פחות. אט-אט הקהל הפסיק להגיע להופעות של "כוורת". באוגוסט 1975 הציע פשנל שהלהקה תופיע בפני קהל יהודי בארצות הברית. במשך חמישה חודשים דני ישב ותרגם את השירים המפורסמים של הלהקה לאנגלית, וחברי הלהקה עשו חזרות במשך חצי שנה שלמה. הם עבדו על ה… [מבטא אמריקאי] מבטא שלהם באנגלית. הם רצו להישמע כמה שיותר אמריקאים.

[מתוך "Morris and His Turtle" - מילים באנגלית עם המנגינה של "המגפיים של ברוך"]

“‘Cause he found him, right on the street

He was crawling, on his feet

And when you find yourself a turtle

And you don't know what to do

The best thing is to take him home with you

Why don't you play the music?

Why don't you play the music?”

אך כשהם הגיעו לארצות הברית והחלו להופיע, הקהל החל לצעוק להם "Hebrew, Hebrew". הם בכלל רצו לשמוע את השירים בעברית.

המסע שלהם בארצות הברית ובקנדה ארך כארבעה חודשים. מסע הוא לא תמיד קל, ובין חברי הלהקה החלו חיכוכים וריבים. חברי הלהקה הבינו שאולי זה הזמן לסיים את דרכם המשותפת. הם חזרו לארץ, ויצאו לסיבוב הופעות אחרון.

בספטמבר 1976 נערכה ההופעה האחרונה של "כוורת". זאת אומרת, ככה הם חשבו. לאחר שהתפרקה הלהקה כל אחד מחבריה הלך לדרכו והמשיך לקריירה מצליחה. אבל הם התגעגעו מאוד זה לזה, וכעבור שמונה שנים הם החליטו לעשות מופע איחוד, ויצאו לסיבוב הופעות מוצלח, שבו אפילו הופיעו מול חיילי צה"ל בלבנון. כעבור שש שנים הם החליטו לערוך שוב פעם מופע איחוד, וקראו לו "כוורת חוזרת".

[מתוך השיר "כוורת חוזרת" בביצוע להקת "כוורת"]

"כוורת חוזרת…

כשהיינו בני שנתיים, הגיטרה בידיים

היי, היי

לא היה אפילו סופר,

מלח, פלפל פסח גרופר

היי גרופר, היי גרופר, היי.

הגננת אז אמרה:

"אתם נראים לי שלישייה…"

היי, היי

אז אמרנו לה: "גברת,

עוד ארבע וזה כוורת"

היי גברת, היי גברת, היי.

כוורת חוזרת

כוורת חוזרת…"

[השיר ממשיך להישמע ברקע]

ב-1998 הם התאחדו שוב פעם למופע חד-פעמי.

בשנת 2000, גילו החברים שחברם ללהקה, יצחק קלפטר, חלה במחלה וזקוק לניתוח יקר. הם החליטו להתאחד שוב כדי לגייס כסף לניתוח שלו. ואז, הם התאחדו שוב. בשנת 2013 חברי הלהקה החליטו להופיע שוב, כדי לציין 40 שנה לצאת האלבום הראשון שלהם, "סיפורי פוגי". הכרטיסים להופעות נמכרו ברגע, ויותר ממאה וחמישים אלף איש באו לצפות בהופעות המרגשות. בקהל היו חבר'ה צעירים מאוד. ומבוגרים מאוד. אפילו קשישים, שראו אותם כחיילים במלחמת יום הכיפורים, 40 שנה קודם לכן. לכל איחוד של "כוורת" הקהל הגיע בהמוניו.

לפני כשלוש שנים הלך לעולמו יצחק קלפטר. חברי הלהקה הנותרים ממשיכים להיפגש יחד מדי שנה כדי לנגן, לשיר, להיזכר ולצחוק.

[ברקע קטע מתוך "העולם שמח"]

למוזיקה יש כוח מיוחד לחבר בין תרבויות שונות, ולשמח אנשים. המוזיקה שלהקת "כוורת" יצרה עשתה בדיוק את זה, והפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. השירים שלה לימדו אותנו שיעור מולדת, על מדינה קטנה וכל-כך יפה, שלמרות הכל, ביום ובלילה, תמיד מצליחה לעמוד מול גוליית, ולהתחמק מצרה. וכמה שזה נחמד.

מי יודע, אולי יום אחד "כוורת" תעשה עוד מופע איחוד. אם כן, אני בטוח אהיה שם, כדי לשיר איתם יחד.

[מתוך "שירות עצמי" בביצוע להקת "כוורת"]

"כשנולדתי מזמן אז הייתי קטן,

זה קורה, זה טבעי, זה ידוע.

וביליתי שנים בתוך קן ההורים,

אבל רק לתקופת ניסיון…

…אני לא מתעצבן,

לא מתלונן,

רק מספר

כדי לא לשעמם…

…עובר את הימים

כי ככה רוצים,

עושה עניינים

אבל בלי להגזים."

[מתוך השיר "נחמד" בביצוע להקת "כוורת"]

"נחמד, נחמד, היה ממש נחמד,

היינו אז, חזרנו שוב,

היה ממש נחמד.

מאה שנה, דבר לא השתנה.

נמשיך לבוא, גם אז יהיה

נחמד."

[מתוך השיר "יו יה" בביצוע להקת "כוורת"]

"היי יו יה

אני שואל

היי יו יה

אתם עונים

היי יו יה

האם זה פייר?

היי יו יה

אתם לא יודעים.

היי יו יה

אני שואל

היי יו יה

אתם עונים

היי יו יה

האם זה פייר?

היי יו יה

אתם לא יודעים.

היי יו יה

אני שואל

היי יו יה

אתם עונים

היי יו יה

האם זה פייר?"

[מוזיקת סיום]

מחקר, כתיבה, ו"סליחה, את יודעת איפה קבור הכלב? אולי העצם של הכלב?" - עדי הררי.

עריכה, קריינות, ופיצקי בפיתה…

פיצקי: אני לא בפיתה. אני בצלחת, אני בדיאטה.

…יובל מלחי.

עריכת לשון, ואני זוכר אותה מהמכולת, היא אמרה לי לנקד את המילה סולת - דינה בר מנחם.

עריכת סאונד, מיקס, ורגע, רוני, אם אנחנו כבר מדברים על מוזיקה, אולי תסביר לנו מה זה בכלל מיקס?

רוני: זה כמו בבישול. ערבוב של כמה צלילים יחד, שהופכים לפסקול נעים וייחודי.

יובל: תודה רבה! [מכריז] רוני קלדרון!

הפקה, ומתכננים מופע איחוד של "היסטוריה לילדים" - באמת? תומר מיכלזון, יוֹבֵל בן שושן ורני שחר.

אני יובל מלחי, היסטוריה לילדים, וילדות.

[מוזיקת סיום]

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.