בפרק האחרון בעונה הראשונה, הדיאטן הקליני הרשמי של "אבא חטוב" ניר שלזינגר (שבעצמו ירד 40 ק"ג) מספר על התאמת התוכנית בשיטה הלפטינית לחולי סוכרת, מחלות לב ועוד - ומסביר איך השיטה מתחברת עם המדע העדכני ביותר בתחום התזונה והבריאות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/08/2022.
[מוזיקת פתיחה]
צביקה: היי חברים יקרים. ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב", התכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי, או אפילו מבלי לעשות ספורט.
את אתגר "אבא חטוב" עברו נכון להיום מעל 15,000 גברים בישראל שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי שבאמת מגיע להם.
המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לכם את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות והמנחה שלכם, והיום אנחנו הולכים לדבר עם אורח מיוחד, הדיאטן הקליני הרשמי של חברת "אבא חטוב", ניר שלזינגר.
איתו אנחנו נדבר על מקרים ספציפיים והתאמות ספציפיות לאנשים בעלי מחלות כרוניות, ובכלל באופן כללי. מקרים ספציפיים שקורים לנו בחיים שבהם אנחנו לא בריאים ב-100% ואיך אנחנו יכולים עדיין להיות לפטינים, עדיין להוריד את הכרס, אפילו שאנחנו יש לנו הגבלות מסוימות בתוך התזונה שלנו, וגם אנחנו נדבר על הסיפור האישי המשותף שלנו ביחד. איך ניר מילד שמן, שאגב שיחק איתי באותה קבוצת כדורסל, הפך להיות דיאטן קליני מצליח ובן אדם שבסופו של דבר נותן שירות היום לאלפי המשתתפים של "אבא חטוב". אז בואו נתחיל.
טוב ניר, או שמא אני אקרא לך שלזינגר, שזה השם שתכלס אני קורא לך תמיד. מה שלומך?
ניר: בסדר גמור, צביקה, כיף להיות פה, מה שלומך?
צביקה: לגמרי מעולה, והדבר הראשון שאני רוצה זה ישר לדבר על העבר המשותף שלנו. [ניר מהמהם בהסכמה] אנחנו הכרנו בכיתה ג' או ב', לדעתי, אני זוכר שראיתי בקייטנת כדורסל, באורנים, ברמת השרון, ילד עם מסה רצינית, לוקח ריבאונדים, קולע ככה ככה, אבל כל הזמן אני זוכר אותך מהרגע הראשון, מוריד את החולצה למטה.
ניר: וואו.
צביקה: כל הזמן מנסה להוריד את החולצה למטה, ממש מגיל צעיר, ואז למעשה הפכנו להיות חברים, שיחקנו ביחד בחטיבה, בתיכון גם היינו חברים. קצת תספר על הסיפור האישי שלך, איך באמת הפכת מילד שהיה באמת שמן, אני מאז שאני זוכר אותך זה היה ככה, אני לא יודע אם מאז שאתה זוכר את עצמך, לדיאטן קליני.
ניר: אוקיי, אז קודם כל אני אגיד שאני עדיין לפעמים מוריד את החולצה למטה, זה… זאת תנועה שבטח הרבה אנשים שמקשיבים לנו מזדהים איתה. ובאמת ככה אני אספר טיפה על עצמי, אה… אז כמו שאתה בטח זוכר, אני בילדות שלי סבלתי מעודף משקל, אבל עדיין תמיד הייתי ככה יחסית מנסה להיות ספורטיבי, וככה שיחקנו כדורסל ביחד, באמת היו תקופות יפות.
צביקה: עם אבא שלך שהיה משגיח עלינו במשחקים. [צוחק]
ניר: כן, היה בא ככה, מעודד מהקהל. גם אבא שלך היה בא, נכון?
צביקה: נכון, נכון.
ניר: כן, זה הקטע של אבות, הם יותר באים ומעודדים אותנו. [צביקה מהמהם בהסכמה] באמת אהבתי כדורסל, אהבתי חברים, וככה היינו מבלים הרבה ביחד. אני אספר קצת על השינוי שעברתי, אני אקפוץ ישר לשינוי, שבעצם הביא אותי להיות דיאטן. בעצם בגיוס שלי לצבא, היה לי מאוד קשה. התגייסתי לנח"ל, הייתי חי"רניק. בריצות, בפק"לים, באמת היה מאוד מאוד מאתגר. והשינוי קרה שהיה לי איזה כמה מפקדים שהשקיעו בי. הירידה במשקל התחילה להגיע, אתה קצת פחות אוכל אוכל של אמא, קצת פחות מנשנש, קצת יותר פעיל גופנית, וככה התחלתי לרדת במשקל. וראיתי כי טוב, ושימרתי את זה. הרבה פעמים כשאנשים מסיימים את המסלול, אז הם עולים לקו, וככה יש יותר נשנושים בעמדה, קצת יותר מתנחמים באוכל, אבל שימרתי את זה. פשוט התחלתי…
צביקה: למה היה לך חשוב לשמר את זה? מה זה ה"ראיתי כי טוב" הזה?
ניר: "ראיתי כי טוב" זה באמת שלפחות עבורי, היה לי יותר נעים במשבצת של מישהו שלא סובל מהשמנה. אם זה יותר נעים להתכופף בשביל לקשור שרוכים, אם זה יותר נעים לא להקיא במד"סים שאנחנו עושים בשירות, ואם זה יותר גם להרגיש בנוח בגוף שלי.
צביקה: אתה עברת שינוי קיצוני, נכון? ירדת כמה?
ניר: 40 קילו.
צביקה: 40 קילוגרם. חברים התייחסו אליך אחרת?
ניר: כן. קודם כל גם השמות חיבה לאט לאט קצת השתנו, [צביקה צוחק] וגם בכלל, היה לי יותר קל לייצר אינטראקציה גם עם… לא רק עם חברים, אלא עם החברות.
צביקה: כן.
ניר: וגם שמתי לב שהיו אנשים שראו את זה כמשהו שבאמת העלה לי קצת את הנקודות אצלם, אבל בסך הכל יותר נראה לי מה שגרם לי לרצות לשמר את זה, זה איך שאמרתי, אני הרגשתי יותר נעים עם הגוף שלי. אז אחרי הצבא בעצם ככה התלבטתי מה ללמוד, והייתה לי אז חברה שאמרה לי, 'רגע ניר, אתה מאוד אוהב ספורט, ואתה די מתעניין ככה במה שאתה אוכל ובתזונה, אז אולי תלך ללמוד מדעי התזונה'. ולומדים תזונה בשלוש מקומות בארץ, היום כבר יותר, אז למדו בשלוש מקומות, ומאוד קרץ לי גם ללמוד בתל-חי, ואמרתי, אחד ועוד אחד, נלך ללמוד מדעי התזונה בתל-חי. ומאז זה כבר היסטוריה, למדתי את התואר הראשון והשני שלי בתזונה, עשיתי את ההסמכות שלי, של תזונת ספורט, טיפול באכילה רגשית, למדתי להיות מאמן כושר, ומאז ככה אני מתעסק בזה, כבר כמה שנים שאני דיאטן.
צביקה: וואלה, מגניב. אתה אוהב את זה?
ניר: מאוד.
צביקה: וואו, מה אתה אוהב בזה?
ניר: אז האמת שאני אוהב את השילוב, שאני גם בעצם מבחינה ביולוגית, אתה יודע, אנחנו מתעסקים במולקולות שמרכיבות אוכל, ומבחינה מדעית, וגם את הטיפול הרגשי, כי אני חושב שדיאטן זה משהו שמאוד משלב גם את התחום המדעי וגם את התחום הרגשי, וזה מאוד… מאוד מדבר אלי.
צביקה: מגניב. אז אני אספר את הסיפור מהצד שלי. אני רציתי ללמוד תזונה בתל-חי, היה לי חלום להשתחרר מהצבא, לשחק כדורסל, תוך כדי ללמוד ב"רימון" שנה, ואז ללכת ללמוד תזונה בתל-חי. שלושת הדברים האלה לא ממש קרו, אבל עדיין נשארתי עם החלום הזה ועם אהבה לתזונה, ושבכלל עליתי במשקל ופתאום הבנתי שיש פער ענק בין מה שאני יודע לבין מה שאני מיישם, אז זה עוד יותר סקרן אותי. ואז כשבאמת עשיתי את התהליך הרזייה האישי שלי, ופתחתי את "אבא חטוב" וראיתי שזה מצליח, ממצב שבו היו לנו שלושים אנשים, עשרים אנשים, למצב שיש לנו מאות, והבנתי שבאמת עלינו פה על משהו גדול ועל שיטה אדירה, אז פניתי אליך. כי הרגשתי שאנחנו צריכים לעשות את הצעד הבא שלנו, עם כל הכבוד, חשוב לציין עם כל הכבוד לי, אני לא דיאטן קליני וגם לא מתיימר להיות כזה, ולא מתיימר לכתוב תפריטי תזונה לאנשים, גם כי אסור לי מבחינת החוק, וגם כי אני לא מאמין בתפריטי תזונה, ואז פניתי אליך, ואז באמת התחלתי כזה לחזר אחריך מבחינת הכניסה שלך כדיאטן ל"אבא חטוב", ולא ממש מההתחלה התלהבת ב-100%, אם נאמר את האמת. אז חשוב לי לשאול אותך, אחד, קודם כל, איך התחלת… אה… כשהכרתי לך בכלל את הדבר הזה שנקרא תזונה לפטינית ו"אבא חטוב"? ומה התהליך שאתה עברת עם זה?
ניר: וואו, אז האמת, אתה יודע, אני זוכר אפילו את השיחה הזאת שצלצלת אלי, הייתי בדיוק בדרך לחתונה, ואמרת לי, 'תשמע, ניר, יש לי משהו להציע לך', ובאמת ככה סיפרת לי על התוכנית, וזה באמת נכון, בהתחלה היו לי קצת חששות. בהתחלה ככה זה היה לאט לאט, אני עוד זוכר שהייתי הולך ומתחבט עם זה, רגע, אבל זה לא לגמרי מה שלמדתי בתואר, זאת אומרת…
צביקה: מה זאת אומרת? מה הפערים היו? בוא נפתח את זה.
ניר: בוא נפתח את זה. תכלס, אם אנחנו מדברים על התוכנית, התוכנית היא טובה, כאילו, תחשוב על זה, אתה בעצם מעודד אנשים לאכול יותר ירקות, חיובי, אתה מעודד אנשים לשתות יותר מים, אנשים יותר מודעים למה שהם אוכלים, וגם אפילו יש שילוב של נושאים כמו איך לזהות אם אתה בעצם רעב, או אם אתה שבע, או אם זו אכילה רגשית. וזה דברים שאני באמת חושב שאף אחד לא יכול לבוא ולהגיד, תשמע, זה לא טוב, זה לא טוב שהבן אדם יאכל קטניות, הוא צריך לאכול יותר סוכרים.
צביקה: מה הייתה הבעיה שלך?
ניר: הבעיה שלי היה בסמנטיקה.
צביקה: טרמינולוגיה. [מגחך]
ניר: כן. זאת אומרת, בהתחלה סיפרת לי, תשמע, ניר, יש לנו כל מיני דברים, וזה, ופתאום הצפה לפטינית. עכשיו, בוא, בוא רגע נפתח את זה כבר פה. מה זו בעצם הצפה לפטינית? בעצם כשאנחנו מדברים על הצפה לפטינית, זו דרך שבה, אם אני מבין נכון, אנחנו יותר מנגישים למטופלים, למשתתפים, איך שלא נקרא להם, מה זו בעצם תנגודת ללפטין. בעצם איך אנחנו יכולים לדבר על תנגודת ללפטין ותנגודת לאינסולין? זה שני דברים שגם בתואר הראשון, אני זוכר שעוד לימדו אותנו, וכל דיאטן יודע מה זה תנגודת לאינסולין, אנחנו לא נפתח את זה פה. אבל בעצם, כשאנחנו אומרים את זה בשפה שהיא יותר מונגשת לאנשים, זה משהו שלי היה קצת בהתחלה…
צביקה: מרגיש פחות מקצועי.
ניר: כן, זה הרגיש לי פחות מקצועי.
צביקה: נכון. כן, אז אני חושב שבאמת, אתה יודע, אני גם כמאמן כושר זוכר את עצמי מאמן אנשים, ומספר להם על שרירים, ועל הראש הארוך של הארבע ראשי, ושל… ולמען האמת זה לא ממש עניין אותם, והרבה פעמים זה עשה להם turn off מסוים. כאילו זה עשה איזושהי תחושה של אפילו ניתוק, או התנשאות ביני לבינם, כמאמן הכושר שלהם. ואני החלטתי שלי מאוד מאוד חשוב, גם כמאמן כושר, זה היה להנגיש את הכל למתאמן שיודע הכי פחות גם, ושיבין שנמצא איתו מישהו שהוא באותו level. ואני חושב שגם המיני-קריירה שעשיתי במשך ארבע שנים כמאמן כדורסל לילדים, שניסיתי להנגיש להם דברים מאוד מורכבים, הייתי מלמד אותם מיינדפולנס, הייתי מלמד אותם בודהיזם, התקפת המשולש, דברים של פיל ג'קסון, בשפה של ילד בכיתה ה'-ו'. אז כאילו למדתי איך להנגיש את זה, וכשבאתי להפיק את תוכנית התזונה הזו, אז זה היה הדבר הראשון. כלומר, איך מצד אחד אני עדיין 100% מקצועי, אבל מהצד השני, גם הלקוח קצה שלא יודע שום דבר במדעי התזונה עדיין מבין את זה.
ומה התהליך שאתה עברת עם זה? כאילו משם התחלת, אבל מה קרה שם?
ניר: נכון, ובעצם כאילו ככל שהזמן התקדם, אני יותר למדתי לקבל את זה שאני לא עכשיו בפקולטה, ואני לא עכשיו עושה סמינר לכמה דיאטניות שהיו איתי ב… ודיאטנים שהיו איתי למשל ב"איכילוב", אלא יותר למדתי לקבל את זה שאוקיי, אנחנו ניישר בינינו קו, עשינו באמת את הדף מושגים.
צביקה: [מהמהם בהסכמה] הבנת את הערך שבהנגשה? כלומר, הבנת למה עשינו את זה?
ניר: אז - לא.
צביקה: אז לא, בהתחלה.
ניר: היום אני באמת מבין את זה, היום אני באמת רואה, ובאמת אני פוגש אנשים שמשתתפים בתוכנית, סתם ככה, ברחוב, אתה יודע, אני עושה ככה בגינת כושר אחרי העבודה, אני הולך, וכזה פתאום אני מדבר על "אבא חטוב", ופתאום בא לי שם איזה אבא שאומר לי, אה, וזה, "אבא חטוב", ובאמת אנחנו מדברים על המושגים האלה, והיום במושגים האלה אני כן רואה את הערך.
צביקה: כן.
ניר: אני כן חושב שהוא יותר התחבר לקהילה שמדברת באותה שפה, שהיא לא שפה של פרופסור לתזונה.
צביקה: נכון, בדיוק. ממש.
ניר: ובסך הכל אנחנו מדברים על דברים שהם כן מדעיים, זאת אומרת, הצפה לפטינית, תנגודת ללפטין, catch up גרליני…
צביקה: כן.
ניר: זה כן משהו שאנחנו יודעים עליו בעגה המקצועית, אבל כן אני רואה את הערך של לדבר בשפה שהיא יותר פשוטה.
צביקה: כן, הבנתי. אז בוא נסיר את הכפפות כאן. אתה יודע, אחד מהדברים שלי היה מאוד מאוד חשוב כשפתחתי את התוכנית הזו, ובייחוד כשהיא הצליחה, זה באמת לדבר גם בשפה, וגם להיות מיליון אחוז מקצועי מבחינת השיטה. ובאמת אני שואל אותך, בכנות, עד כמה אתה חושב שהשיטה היום, יש לה ולידציה? כלומר, הולידציה שלה היא גם הולכת מעבר למשתמש הקצה, לבן אדם שרוצה להוריד במשקל, אלא אפילו בשפה המקצועית. אוקיי? כלומר, עד כמה אתה… אם עכשיו היינו צריכים ללמד אותה בבית ספר לתזונה, עד כמה באמת היינו יכולים לעשות את זה, אולי בשינוי המונחים, ועד כמה לדעתך יש פערים עדיין בשיטה שהם לא עדיין 100% מקצועיים?
ניר: תשמע, אני חושב שבעצם מה שאתה עברת כשהורדת במשקל עם השיטה הזאת, זה משהו שכבר יש לו ולידציה בעולם התזונה.
צביקה: מעולה.
ניר: בעצם, אם אתה תלך על השבועות בתוכנית [צביקה מהמהם בהבנה] ואתה תראה איזה ערך המשתתפים מקבלים, הם לא בהכרח יהיו, אתה יודע, תפריט, שבעצם, בינינו, גם הרבה דיאטנים היום לא משתתפים… משתמשים בכלל בתפריטים.
צביקה: כלומר, מה שאתה אומר, העקרונות, יש להם ולידציה בכל שלב של מקצועיות. כלומר…
ניר: תחשוב על זה, כן, תחשוב על זה, מה בעצם אנחנו גם אומרים למשתתפים? לאכול יותר ירקות…
צביקה: כן, עם הזמן יש להם פחות חשקים, פחות רעב, היכולת שלהם להעדיף את הפחמימות היותר לפטיניות, כמו שאני קורא לזה, או יותר מעודדות שובע, או עם יותר חלבון וסיבים תזונתיים, יותר מורכבות, כמו שקוראים לזה. היכולת הזו גדלה לאט לאט, ככל שאותה התנגודת אינסולין ותנגודת לפטין פוחתות.
ניר: כן, בעצם אתה אוכל את הפחמימות הלפטיניות, אתה מדבר על אכילה של קטניות, אתה מדבר על אכילה של ירקות ופחמימות מורכבות, שיש בהם הרבה סיבים.
צביקה: כן.
ניר: וזה באמת מוריד את התנגודת לאינסולין, שזה דבר מדהים ואנחנו רואים את המשתתפים חווים את זה. אנחנו רואים שגם בדיקות הדם של המשתתפים, הרבה פעמים הם שולחים, אתה יודע, יש הרי, עוד מעט נדבר על זה, אבל את המשתתפים שאנחנו גם יותר מורכבים…
צביקה: כן, אז בואו נפתח את זה באמת.
ניר: …אנחנו רואים שבדיקות הדם שלהם משתפרות.
צביקה: כלומר, מעבר לזה שאתה, מה שנקרא, הגושפנקה שלי, מעבר לזה, אתה נותן ערך ענק בזה שאתה מדבר על אוכלוסיות שהן לא מגיעות… אנשים שהם לא מגיעים 100% בריאים. ואני הייתי שמח לדבר שנייה על הדבר הזה. מה לגבי אנשים שכבר מגיעים למצב עם סכרת סוג 2 שהם צריכים להזריק לעצמם אינסולין, כלומר, הלבלב לא עובד כשורה, מה היית ממליץ להם? אחד, האם היית ממליץ להם להיכנס לתוכנית? שתיים, האם אתה חושב שיש להם סיכוי להפחית את אותן הזרקות או אפילו להפסיק את זה לגמרי?
ניר: אז קודם כל הייתי ממליץ להם בהחלט לשקול להיכנס לתוכנית, כי הם יכולים להפיק מזה המון דברים טובים. בלי קשר לסכרת. אבל אם אנחנו נתמקד בסכרת מסוג 2, שבעצם בן אדם כבר הגיע למצב שהוא צריך לעזור ללבלב שלו בעוד אינסולין, זאת אומרת, הוא אוכל כמות מסוימת של פחמימות, והוא בהתאם… בהתאמה צריך להזריק לעצמו איקס מסוים של אינסולין, כמות מסוימת של אינסולין. בעצם אנחנו יכולים לראות שאנשים שמפחיתים את כמות הפחמימות שלהם בתזונה, לאורך זמן יצטרכו להזריק פחות אינסולין, כי הם ביחס של… ביחס ישיר, אתה הרי מזריק אינסולין ביחס ישיר לכמות פחמימות שאתה אוכל. בתוכנית אנחנו בעצם מתבססים על תזונה שהיא יותר דלה בפחמימות, ולכן המשתתף יוכל להפיק תועלת בזה שהוא גם לאט לאט ישפר את העמידות של הלבלב שלו לפחמימות, וככה הוא בעצם ייצר מעט פחות אינסולין, הוא גם יגרום לתאים שלו לשפר את העמידות שלהם לאינסולין.
צביקה: מעולה. כלומר, ואני מנסה לקחת את מה שאמרת ולתרגם את זה ללפטינית. ברגע שבן אדם מתחיל את התוכנית, הוא מתחיל את התוכנית עם אפקט החסימה, ברגע שאנחנו עושים לו את תהליך ההצפה והניקוי הרגישות שלו ללפטין ולאינסולין עולה, אפקט החסימה מוסר, הרעב והחשקים יורדים, היכולת שלו לשלוט בכמות הפחמימות שהוא מכניס, בעיקר הפשוטות, גדלה הרבה יותר, ולכן באופן טבעי הוא אוכל פחות פחמימות, פשוטות בעיקר, ואז זה יכול לשפר לו את מצב הסכרת. כלומר, אנחנו לא אומרים שאנחנו נחלים מהסכרת, זה לא נכון להגיד את זה, אלא אנחנו נצליח לאזן את הסכרת בעזרת התזונה הלפטינית והתהליך. אני צודק?
ניר: אתה צודק, כי באמת, אמרת את זה נכון, אי אפשר להחלים באמת מסכרת, אבל אפשר לאזן אותה. ובעצם בתוכנית אנחנו מאזנים אותה בגלל שאנחנו צורכים ומחפשים גם פחות, על ידי יותר עלייה בפחמימות לפטיניות, על ידי עלייה בירקות, על ידי עלייה בחלבון.
צביקה: כלומר, יש לנו פחות צורך באותן פחמימות פשוטות, ואז זה באופן טבעי גורם לאותו איזון של הסכרת שאנחנו רוצים.
ניר: בדיוק, אנחנו פשוט אוכלים פחות פחמימות, יש פחות הפרשה של אינסולין, יותר רגישות של התאים לאינסולין, יותר רגישות של התאים ללפטין.
צביקה: כן.
ניר: ובעצם אני חושב שבגדול גם זה… זה הרוב, על זה מבוססת התוכנית.
צביקה: כן, לגמרי.
ניר: השיפור של הרגישות הזאת.
צביקה: בדיוק, בדיוק. אנחנו רוצים לשפר את הרגישות גם לדופמין, כדי שהגוף שלנו והמיינד, וגם מבחינה מנטלית, אנחנו לא נהיה כל כך זקוקים לאותם מאכלים סופר ממכרים.
ניר: וזה, אתה יודע צביקה, משהו שאני מאוד מאוד אוהב בתוכנית, שאנחנו בעצם לא באים ואומרים 'קח, תאכל את זה, תעשה את זה', אלא אנחנו מדברים פה על הצד היותר רגשי.
צביקה: נכון.
ניר: וזה משהו שדרך אגב, מאוד גם התחברתי אליו בתוכנית. כל הנגיעה הזאת גם בפן הרגשי של הדברים. והתייחס למשל, כמו שדיברת עליו מקודם, עם הפרשה של דופמין לצורך העניין.
צביקה: נכון, בדיוק. אני, אתה יודע, כגבר, גבר ורגשות המון פעמים הולך ביחד, לא הולך ביחד. אני מאוד אוהב להסתכל על זה ברמה הרציונלית. אם הרגישות שלי לדופמין היא תקינה, ואם יש לי מספיק סרוטונין במערכת, ואוקסיטוצין, ופחות קורטיזול, הורמון הלחץ, אז אני במצב רגשי טוב. וכאילו, אני כל הזמן אסתכל על זה מהפריזמה ההורמונלית, ולא מרגע, הרגשות שלי, על מה שעשו לי בגיל חמש, ובגלל זה אני שמן. אוקיי? [צביקה מהמהם בהבנה] כאילו, זה ההסתכלות שלי על זה.
עוד אוכלוסייה שאני רוצה לדבר עליה, שהמון מהמשתתפים שלנו מגיעים, או עם חשש מזה, או באופן כללי כבר נמצא, זה מחלות לב. האם אתה חושב שהתוכנית מתאימה לאנשים עם מחלות לב? בוא ניתן גם דוגמאות לזה. ושומנים בדם, שזה גם משהו רציני, שהמון מהמשתתפים מדווחים עליו.
ניר: כן. אז בעיקרון, בוא נתחיל מהסוף. מבחינת שומנים בדם, אנחנו יכולים לחלק את ה-main issues ליתר שומנים של טריגליצרידים בדם, ויתר כולסטרול בדם. אז באמת אנחנו יכולים לראות שיפור מאוד גדול אצל אנשים, ברמת השומנים בדם, כשהם יורדים במשקל. וזה משהו שכאילו התוכנית כן מכוונת אליו, כאילו להגיע למשקל שהוא תקין. ולכן התוכנית בהחלט יכולה להתאים ליתר שומנים בדם. כמובן שאם אנחנו מדברים גם על יתר כולסטרול בדם, אז אנחנו כן צריכים לשים לב שאם הבן אדם כבר הגיע למקום שהוא נוטל תרופות ליתר שומנים, כמובן שמומלץ שהוא יוועץ על זה עם רופא…
צביקה: כן, ברור.
ניר: זאת אומרת שהוא לא יבוא ויגיד 'אוקיי, אני הולך לתוכנית, בוא נפסיק עם התרופות'.
צביקה: בטח. [מגחכים]
ניר: זה לא, לא לשם אנחנו מכוונים. אבל כן אנחנו יכולים לראות בפרקטיקה, שיכול להיות שאנחנו נראה קצת ירידה במינונים של התרופות, כי בעצם כל הפרופיל המטבולי של הבן אדם, היחס של אחוז השומן שלו בגוף כשהוא יורד במשקל, והוא מבצע גם פעילות גופנית, משתפר.
צביקה: נכון.
ניר: ולכן זה בהחלט יכול להתאים. מבחינת מחלות לב, זה משהו שהוא כן דורש גם היוועצות עם הרופא. חשוב שנשים פה כוכבית גדולה, זה שאנחנו לא רופאים.
צביקה: בטח!
ניר: זאת אומרת אנחנו כן ממליצים גם למשתתפים לשתף את הרופאים, כשהם עוברים את התוכנית.
צביקה: בטח. יש לנו המון רופאים שגם עוברים את התוכנית בעצמם.
ניר: שגם עוברים את התוכנית, נכון. [מגחך]
צביקה: ומכירים. כלומר אפילו אנחנו בשיתופי פעולה עם כמה ארגונים, שממש מפנים מהרופאים התעסוקתיים שלהם משתתפים אלינו. כלומר, אנחנו בשיתופי פעולה מאוד עמוקים עם עולם הרפואה. אנחנו לא חס וחלילה אומרים שכזאת תרופה או אחרת לא עובדת וצריך למחוק אותה מהמדף. ממש ממש לא. אנחנו לא על… נקרא לזה, טיפול אלטרנטיבי, אנחנו ממש משלימים לטיפול הנקרא לזה…
ניר: הרפואי.
צביקה: קלאסי, בדיוק.
ניר: קלאסי, הקונבנציונלי.
צביקה: הקונבנציונלי, בדיוק.
ניר: אבל אני לא רואה סיבה למישהו שלא ישתתף בתוכנית, אם יש לו איזשהן מחלות לב. כל עוד הוא כמובן עושה את זה עם אותן הנחיות שהוא מקבל מהרופא, כי שוב פעם, בסך הכל התוכנית היא בריאה, היא טובה, היא כאילו…
צביקה: כן, מבוססת בהמלצות משרד ארגון הבריאות העולמי. כלומר, אנחנו לא…
ניר: כן, אם זה שתיית המים, אם זה צריכה של ירקות.
צביקה: בדיוק. אנחנו באמת לא המצאנו פה שום דבר. כל מה שעשינו זה רק חיברנו בין הנקודות כדי למצוא רציונל מאוד מאוד חזק שלאנשים מתחבר לרמת המוטיבציה גם בסופו של דבר ליישם. והדבר השני זה באמת הסדר. קצת כמו, גם אתה וגם אני מאמני כושר, אנחנו יודעים שתוכנית אימונים טובה היא מדורגת, היא הדרגתית, היא מתאימה לבן אדם. כי אם אנחנו נזרוק עליו 250 קילומטר בשבוע אופניים ועוד חמישה אימוני כוח, אז הוא לא יצליח לעמוד בזה. אבל אנחנו נעשה את זה בצורה הדרגתית, שבעיניי זה גם חשוב גם ברמה המנטלית, וגם ברמה הפיזית. יש הרגלים מסוימים שבשבוע מספר 6-7 באים אלינו בקלות, ובשבוע מספר 1, אנשים היו פורשים, אם הם היו מתחילים מהם.
ניר: לגמרי. זה מאוד מאוד חשוב, ובאמת זה חשוב שגם אם אנחנו נותנים הנחיות, שיהיה להם את הסרגל מאמץ, גם כמו שאמרת בכושר…
צביקה: כן.
ניר: גם מבחינת התזונה. אי אפשר לבוא לבן אדם ולהגיד לו, תשמע, גם אם אני בונה למישהו תפריט, בוא וזה, קח תפריט כסאח על ההתחלה, [צביקה מגחך] הבן אדם בסופו של דבר יכול להחזיק, אתה יודע, כמה ימים, שבוע, שבועיים. בסוף זה מאוד קשה להתמיד בדברים קיצוניים, וזה משהו שהוא מאוד מאוד טוב בתוכנית, שהיא בעצם הדרגתית וישימה.
צביקה: פצצה. קודם כל הייתי רוצה להגיד לך תודה. תמיד כיף להיפגש איתך. פעם היינו נפגשים כשהיינו בני נוער, כל יום רביעי, היינו אוכלים ביחד טוסט או משהו כזה, ליד הבית שלך…
ניר: או פיצה…
צביקה: או פיצה, בדיוק.
ניר: פיצה "יורו". [צוחקים] פיצה "יורו" עם הסומסום בשוליים.
צביקה: נכון, בדיוק. ברמת השרון שנינו גדלנו. אז הייתי רוצה להגיד לך תודה, ומעבר לזה, אני חושב שאם מישהו שומע אותנו והוא באמת נמצא באותם מצבים של מחלות כרוניות שדיברנו עליהם, אני מאוד מאוד מקווה שזה נתן לו באמת איזשהו עידוד מסוים להיכנס לתוכנית, כי מעבר לירידה במשקל וללכת בלי חולצה בים בגאווה וכל הדברים שאני, לי הם מאוד חשובים, יש דברים הרבה יותר חשובים, שזה רמת הבריאות שלנו, ולדעתי התזונה הלפטינית ממש יכולה לעזור שם. ואתה נתת בוסט רציני לנושא הזה, ואני באמת מודה לך על זה.
ניר: תודה צביקה, תודה, ובאמת כיף ככה, תמיד כיף להיפגש.
צביקה: בכיף.
ניר: וכיף ככה לקחת חלק בתוכנית. תוכנית מדהימה לדעתי, אה… ויאללה.
צביקה: אדיר. ואני אגלה לכם גם שניר די חשש שהקהילה המקצועית תסקול אותו באבנים שהוא נכנס ל"אבא חטוב", אבל לדעתי עם הזמן רק מעריכים אותו יותר ויותר, כי באמת הוא חלק ממשהו אדיר. ולא פוחד ללכת, לא נגד המיינסטרים, אבל בזווית טיפה שונה, נקרא לזה ככה.
חברים יקרים, הדבר האחרון שאני רוצה שתעשו, זה תיקחו מישהו אחד מהסביבה שלכם, גבר, אישה, כלב, חתול, מה שאתם רוצים, ותשלחו לו את הפרק הזה, הפרק הזה שהוא זקוק לשמוע אותו, בין אם זה מישהו שחולה במחלות כרוניות וצריך להיפטר מהם או לאזן אותם כמו שדיברנו כאן, או אם זה מישהו שהוא קצת סקפטי לגבי השיטה הלפטינית ואומר, רגע, רגע, צביקה הזה הוא בכלל לא דיאטן קליני, איך אני אדע שהדבר הזה הוא באמת, יש לו ולידציה בעולם המדעי? אז כאן אנחנו נכנסנו ממש על קצה המזלג גם לשם.
מעבר לזה, אנחנו סיימנו את העונה הראשונה של פודקאסט "אבא חטוב". בעונה השנייה אנחנו נתמקד בסיפורי הצלחה. אנחנו… אני אארח כל פעם כאן מישהו אחד שעבר את התוכנית, סיפור הצלחה, שעשה את התהליך הלפטיני והוא יספר קצת יותר על הדרך שלו, על המכשולים, על האתגרים, על ההצלחות, על התובנות ועל שינוי החיים המדהים שהוא עבר.
זהו חברים יקרים, נתראה בפרק הבא, ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments