אבא חטוב עם צביקה עינב - פרק 20 - לתת לעצמי כדי שיהיה לי מה לתת | שחר בן מנשה
- ליאת קמחי
- Jun 3
- 16 min read
Updated: Jun 7
שחר בן מנשה, שירד 24 ק"ג ב"אבא חטוב", מספר איך רותמים את המשפחה לתהליך, איך להפוך אהבה לילד למקור המוטיבציה הגדול ביותר שלך להרזיה - ולמה בחר לעזוב את עולם המסעדנות ולהצטרף לצוות ב"אבא חטוב".
תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/06/2023.
[מוזיקת פתיחה]
צביקה: היי חברים יקרים. ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב" - התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם, בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי, ואפילו מבלי לעשות ספורט.
את אתגר "אבא חטוב" עברו, נכון להיום, עשרות אלפי גברים בישראל, שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי שבאמת מגיע להם.
המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לְךָ את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות והמנחה שלכם. והיום אנחנו הולכים לפגוש חבר יקר, מגדלור לפטיני ואחד האנשים שאני הכי אוהב בעולם - שחר בן מנשה, שירד 24 קילו בתוכנית "אבא חטוב" אי שם בנובמבר 2020. ואנחנו נדבר עם שחר על הסודות שאפשרו לו לא רק לרדת במשקל, אלא גם לשמר את זה, ואפילו לעשות שינוי קריירה מאוד מאוד מהותי בעקבות התהליך. בואו נתחיל. שחצ'ו!
שחר: מה העניינים, צביקוש.
צביקה: יואו, איזה כיף.
שחר: וואלה כיף.
צביקה: אנחנו תמיד מנסים לדבר, אבל אף פעם כזה אין לנו זמן, אז הנה, עכשיו אנחנו… יש לנו את זה.
שחר: פעם שלישית גלידה לפטינית.
צביקה: לגמרי. קודם כל, הייתי רוצה שתספר למאזינים על התהליך שלך. איך הצטרפת, למה הצטרפת, ואיך עבר התהליך כזה, הראשוני, כדי באמת לתת להם איזשהו רקע עליך, וכמובן תוצאות תכלס, מה שנקרא.
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
שחר: יאללה, מדהים. אז כמו שציינת, אני הצטרפתי בנובמבר 20', הייתי אז בעל מסעדה, שיא הקורונה, סגר, בבית, תופחים, ונולדה הבת שלי.
צביקה: הבכורה?
שחר: הבכורה, וכרגע היחידה. ואני החלטתי שהבת שלי תגדל עם אבא שיכול לעשות איתה הכל, ושמגיע לה לקבל ממני כל מה שאני יכול. והייתי חייב לעשות שינוי.
צביקה: וואו.
שחר: כן, כן. ונפלאות הפייסבוק והטכנולוגיה, "אבא חטוב" קפץ. מהר מאוד נרשמתי. עם כל ה… לא יודע מה היה בתוכי שאמר, עם כל הקושי הכלכלי שאתה רגע… [צביקה מהמהם] מסעדה סגורה ואתה בבית, אתה חייב לעשות את זה. ולמזלי עשיתי את זה. ואז לך תעשה את התהליך בתוך עולם המסעדנות התובעני הזה.
צביקה: וואו.
שחר: והטריק שאני הבנתי די מהר, שהחתמתי את השף שלי, שיהיה עָרֵב שלי, והוא ממש עקב שבוע אחרי שבוע, מה להכין לי, מה לא להכין לי. זה הדרך שלי הייתה לצלוח את הנושא. בנוסף, היה לי ממש מזל שעברתי מאלכוהול ליין. שלי זה עשה וואו.
צביקה: וואו.
שחר: שדרוג בפיזיות לחלוטין.
צביקה: ותגיד, היה לך סקפטיות לפני זה? כי אתה יודע, "אבא חטוב" היום זה משהו שכמעט כל גבר בישראל מכיר. אבל אז היה ממש בהתחלה, כשממש התחלנו לשווק. היה לך סקפטיות גם לגבי היכולת שלך לעשות את התהליך הזה? ניסית דברים בעבר גם? הצלחת לרזות ועלית חזרה? מה… מה היה שם?
שחר: שמע, עשיתי סוג של דיאטה, נקרא לזה. כמו כולם אז, זה היה בשנת 2000, בערך, 2001. אמא שלי אז, מבחינתי, הייתה מישהי שמבינה בתזונה. נכון להיום אני יודע להגיד שקצת פחות. דרך אגב, היא עושה את "אמא חטובה" עכשיו.
צביקה: וואלה.
שחר: כן. אז היא בנתה לי תפריט, כי הייתי צריך לרדת עשרה קילו. אכן, בחצי שנה ירדתי, הכל היה טוב. עד שערב אחד יוצאים לבלות, שותים, אני זוכר את זה ממש, אוכלים פיצה בסוף היום. סוף היום… זה היה אמצע… לפנות בוקר.
צביקה: כן.
שחר: קם למחרת, נשקל - אין שינוי במשקל. אמרתי: "אהם. מגניב". והופ, מפה התחילה ההזדחלות חזרה למעלה.
צביקה: אה, כאילו זה נתן לך את ההשראה… הרשאה שאפשר לאכול.
שחר: שאפשר לאכול… הכל. הכל בסדר.
צביקה: הבנתי. נפלת במלכודת ה"קצת", מה שנקרא.
שחר: כן, כן, כן.
צביקה: ומשם…
שחר: הדרך למעלה הייתה…
צביקה: קצרה וכואבת.
שחר: ובטוחה. [צוחק]
צביקה: לגמרי. וואו, ומה היה שונה בתהליך של "אבא חטוב", מבחינתך?
שחר: אני יכול להגיד… דבר ראשון, אני באתי, שוב פעם, שמתי רגע את התהליך שעשיתי עם הדיאטה הזאת בצד, ובאתי בלי איזה משהו שמגביל אותי.
צביקה: כן, רוקנת את הכוס, מה שנקרא.
שחר: לחלוטין.
צביקה: הסכמת…
שחר: הסכמתי גם… כשסיימתי את התהליך של האתגר של ה-90 יום, אז אני יודע שלא ירדתי את כל מה שרציתי. והיה לי ברור שאני ממשיך, כאילו, עם כל הקושי, שוב פעם, אני שם את הקושי הכלכלי בפנים, כי זה באמת היה issue אז. אני לא יודע מה, אני… פשוט זה… זה היה בשבילי must לקרוא. [כך במקור]
צביקה: כן.
שחר: כי אני די בטוח שלא רציתי לעשות את התהליך הזה ולחזור עוד הפעם לאותה תוצאה שלפני.
צביקה: כי מה? מה היה המוטיבציה לא לאבד את התוצאה?
שחר: זהו, אז אני יגיד את זה הכי… הכי קל. אני גדלתי בלי אבא. מגיל תשע אני בלי אבא. אני פשוט לא מוכן שהבת שלי תגדל ככה.
צביקה: וואו.
שחר: לא מוכן שהבת זוג שלי תִּגְדַּל… כאילו, תמשיך את ה…
צביקה: שמבחינתך, אבא כבד יותר או אבא פחות פעיל, הוא אבא פָּחוּת? כאילו, פָּחוֹת? עבורך.
שחר: עבורי, כן.
צביקה: עבור הסטנדרטים שלך.
שחר: עבור הסטנדרטים שלי. אם אני כן זוכר משהו מאבא שלי שעוד… שהיה בחיים, אז היכולת הזאת לשחק איתנו ולטייל ולרוץ ולקפוץ והכל, הוא היה באמת… אבא מאוד פעיל.
צביקה: כן.
שחר: עד איזשהו שלב. זה מה שאני… אני תמיד ב-mind שלי, לא יכול להיות שאני אקח את הבת שלי לפארק או לגן משחקים ואני לא אכנס איתה למגלצ'ה או לא אטפס איתה או כל הדברים האלו.
צביקה: כן.
שחר: פשוט זה בשביל…
צביקה: זה must בשבילך.
שחר: כן.
צביקה: אז אנחנו רואים פה שני דברים מעניינים. אתה יודע, המטרה של הפרקים האלה זה באמת לגלות את הסודות של אלה שמצליחים. כי לא כולם. יש הרבה אנשים שמצליחים לרדת במשקל ב"אבא חטוב" ומכל מיני סיבות עולים חזרה.
ואנחנו, המטרה שלנו זה לתת כמה שיותר ערך למאזינים, גם שבתוך התהליך, לא רק לפני, כדי לוודא שהם מנצחים את הסטטיסטיקה האמיתית. שזה תשעה מעשרה עולים חזרה. ואתה ניצחת אותה. אתה כבר גם מעל שנתיים שם. מה שאומר שאתה באמת, מה שנקרא, בטופ אחד אחוז של האחד אחוז אפילו, מהבחינה הזו. ואנחנו רואים פה שני דברים.
אחד, אנחנו רואים מקור מוטיבציה, מאוד מאוד מאוד חזק, שמתחבר לתחושת הזהות שלך. אנחנו מדברים על ארבעת שכבות מוטיבציה. מוטיבציית כאב היא נחמדה ומאוד זמנית. מוטיבציית עונג היא מצוינת באיזשהו שלב כדי להביא אותך מטוב למצוין. מוטיבציית צמיחה והתפתחות נותנת לך תחושה שאתה צומח בתוך התהליך וגדל כבן אדם. ומוטיבציית זהות היא המוטיבציה הכי חזקה. כי ברגע שאתה מגיע למצב שאתה אומר: "אני חייב לרדת במשקל, כי אני מחויב לזהות של אבא, שאני רוצה להיות, אבא פעיל" - זה הרבה יותר חזק מכל דבר אחר.
אז אנחנו רואים פה מוטיבציה שמושרשת בתחושת הזהות שלך, שמנצחת את ה"אֲבָל" הגדול ביותר. לכל אחד מאיתנו יש אֲבָל גדול ביותר. בין אם זה, "אני לא רוצה לוותר על הנאות החיים", בין אם זה: "אין לי מספיק כסף לזה", בין אם זה: "יש לי חיים משוגעים, תן לי רק לאכול קצת כדי להנות מהחיים מדי פעם בערב או בסופ"שים". אצלך, ה"אבל" שאני שמעתי היה ה"אבל" גדול ביותר, זה הכלכלי. וזה פשוט, המוטיבציה שלך פשוט ריסקה את ה"אבל" הזה, אין מילה אחרת.
ואז משם אנחנו לומדים שכאילו… בא לי לשאול את המאזינים, מה הזהות שאני הייתי רוצה שיהיה לי, ואני עדיין לא יכול להגיד על עצמי שהיא כזו. בין אם זה משוחרר ממאכלים מסוימים… ואצלי זה היה תחושה שאני סוג של מכור. וזה, כאילו… הערך הכי גדול שלי בחיים זה חופש. איך יכול להיות מכור שרודף אחרי חופש, נקרא לזה ככה?
אצלך זה באמת תחושת האבהות שלך, שזה מקסים. וזה רק מדהים שברגע שיש מטרה ומוטיבציית זהות, כל "אבל" פשוט הולך הצידה. ומעניין אותי אם היה לך איזושהי רגע שבירה במהלך התהליך הזה, או הראשוני או ה… לאחר מכן, ואיך התמודדת איתו?
שחר: אז כן.
צביקה: אחרי המונולוג הזה. [צוחק]
שחר: כן, כן. [צוחקים] זהו. עכשיו אפשר. אז זהו, התהליכים שאני עברתי עד שבאמת שברתי כל מחסום, ולהגיע באמת למשקל שאני הצבתי לעצמי, המשקל החלומי, אז כמובן שהגעתי לשם. ושמה, בדומה לאיזה מישהו שאני מכיר, שגם הגיע למשקל היעד, ואז קצת הגוף שלו עשה איזה תיקון טכני, של איזה חודש, חודשיים, שלושה - אז כן, הרשיתי לעצמי, או יצאתי מאיזון בערבים, והדופמין ככה השתלט. אבל השוני הוא שאין פה אשמה, ואין פה את החשש שאני אעלה את הכל בחזרה, כי הידיעה שאני באמת… כמו שאמרת, המוטיבציה והזהות היא שם. אז גם אם יש איזה האטה או תיקון טכני רגע - אני יודע לאן אני חוזר.
צביקה: והיא לא הייתה שם כשלא היית אבא?
שחר: לא… לא הייתי מודע לדבר הזה בכלל.
צביקה: אוקיי. לא, זה בסדר. זה ממש בסדר. אוקיי.
שחר: כן, לפני זה חייתי חיים…
צביקה: אחרים.
שחר: שונים. כן. [צוחק] אם אתה רוצה, נקפוץ לזה כבר, שהתהליך של ה… מה שהתחיל כירידה במשקל, וההבנה שאבהות, המשפחה, זה הדבר הכי חשוב, אז השינוי במקצוע היה הכרחי למען חיזוק המוטיבציה או הזהות הזאת.
צביקה: אז אני מנסה שנייה להבין. אתה ירדת במשקל כדי להיות אבא יותר פעיל, יותר נוכח, האבא שאתה רוצה להיות. ואז ברגע שירדת במשקל, אמרת: "אוקיי, את המחסום הזה הסרתי, אבל יש פה עוד מחסום שהוא תכלס הזמן שבו אני נמצא בבית, וגם הפניות כשאני נמצא שם, בגלל העבודה הסופר-תובענית שלי בעולם המסעדנות". נכון?
שחר: נכון מאוד. היה, בוא נגיד, כשעבדתי בעולם הזה, אז היה לי… [נושף] לא יודע, שעה, שעתיים להיות בבית במהלך היום או במהלך העירות של הבת שלי. וזה עבודה של 16 שעות ביום.
צביקה: וואו.
שחר: מחוץ לבית, באינטנסיביות ב…
צביקה: עבודה… עבודה פיזית שלוקחת המון ממך, פיזית.
שחר: כן, כן. זה… [נושף] פיזית ונפשית לחלוטין.
צביקה: כן.
שחר: אז באמת, הקפיצת מדרגה או הרצון היה גם לשנות ולהיות נוכח פיזית יותר בבית.
צביקה: כן.
שחר: זה ה… ההבנה שאני יכול לרדת במשקל סכום לא מבוטל של 24 קילו, וגם לשמור על זה. בוא'נה, אני מסוגל, אני יכול… אני יכול לעשות את זה! אני לא חייב להישאר בדפוסים הישנים של העבודה שחשבתי שהיא נועדה בשבילי, אלא אני יכול באמת לבוא ולהגשים את עצמי ולהיות נוכח הרבה יותר בבית, ולהיות בשביל המשפחה, דרך הרצונות שלי להיות בשביל המשפחה. זה…
צביקה: כן, אני מבין. והרגשת שעבודה בעולם המסעדנות היא פחות בשביל המשפחה ויותר בשביל ה-V שלך? הרצונות שלך?
שחר: כן. תשמע, עברתי… עברתי הרבה דבר… כאילו, הרבה מקצועות בחיים. וכשהגעתי, אז היה תמיד… במסעדה שעבדתי, התחלתי בתור ברמן, והתקדמתי לאט-לאט, ואז להיכנס ולהיות שותף איתם. זה… מה שהיה נדמה שיא הפסגה של כל הדבר, כי זה באמת הייתה קב… זה עדיין, קבוצת מסעדות מאוד גדולה. אבל… אתה… לא כל הזהב נוצץ. ויש דברים בנפש, שזה לא משנה ה-title, זה ממש לא משנה. זה לא משנה שתהיה בעל מסעדה, ויצלמו אותך, ואינסטגרם וכזה, ותגיע הביתה ותהיה מרוקן, ולא תהיה בשבילך ולא בשביל המשפחה.
צביקה: הבנתי. אז זה כאילו היה לך איזשהו חלום, איזשהו יעד, והשגת אותו, אפילו בגיל יחסית צעיר. יחסית, כן, בשיא הקריירה שלך. אבל הרגשת שזה לא… אני כאילו שוכח כל פעם כשאני מסתכל עליך, אני שוכח שאתה לא בן 26.
שחר: נכון. [צוחקים]
צביקה: והשגת אותו, והייתה שם תחושה של גאווה עצמית, אבל לא היה שם מילוי או סיפוק כמו שחווית, או אושר…
שחר: נכון.
צביקה: …פנימי כמו שרצית. נכון?
שחר: נכון, נכון מאוד. עושר בא', וגם בע' אפשר להגיד.
צביקה: ציפית שזה יהיה יותר מתגמל מבחינה כלכלית?
שחר: כן. אתה יודע, אם אתה מכמת את השעות… את השעות אל מול מה שזה, אז ציפיתי למשהו אחר. אבל זה… זה לא לא ה-issue, בכלל לא ה-issue, העושר. זה… זה האושר בא'. כל השאר זה יבוא על הדרך.
צביקה: והחיבור לערכים הכי חשובים שלך, שזה משפחתיות, הורות, זוגיות. אני יודע שאתם…
שחר: לחלוטין כן. אם… אם עשיתי איזה תהליך כזה שנקרא עשרת הדברות שלי, ה-top one זה המשפחה, שזה הדבר הכי חשוב וזה המוטיבציה להכל.
צביקה: וואו, מדהים. ספר קצת על זה, על הרגע שבו החלטת למנף את תהליך ההרזייה. אנחנו תמיד אומרים, מינוף זה חלק בלתי נפרד מתהליך ההרזייה. למעשה, ברגע שאנחנו מסיימים או לקראת הסיום שלו, אנחנו כבר רוצים להסתכל ולהגיד, אוקיי, אני עוד רגע מפסיק כבר להת… כאילו להתעסק באוכל. כמה אכלתי, כמה לא אכלתי. מספיק. אבל עכשיו הגיע הזמן לקחת את המשאבים הפנימיים שהשגתי בתהליך ההרזייה ולהעביר אותם לתחום חיים הבא שרלוונטי לי, סופר רלוונטי לי.
אצלי, אגב, זה היה המימוש עצמי שלי בקריירה. אני בר… ביום שסיימתי תהליך ההרזייה שלי, זה היה בספטמבר 2020, אני השקתי את תוכנית "אבא חטוב". זה היום… היה ממש באותו שבוע. זה נתן לי ביטחון, זה נתן לי מין איזושהי תחושה של אם סגרתי את הפער בין הפוטנציאל ליישום כאן, אז השלב הבא זה לדאוג לעצמי. זה לדאוג לקריירה שלי, זה לדאוג לסיפוק שלי ממנה, לדאוג למצב הכלכלי שלי. זה היה הדבר הבא שמינפתי.
אבל אתה עשית את המינוף הזה מתוך מקום של רצון ביותר אושר, יותר סיפוק ויותר זמן עם המשפחה, ומעניין אותי הרגע הזה שבו החלטת את זה. ואז נגיע כמובן לדבר על זה שאנחנו היום עובדים ביחד.
שחר: כן. שוב פעם, זה קרה ממש קצת זמן אחרי הקורונה. אנחנו… למרות שזה היה לפני, וואי, איזה שנתיים כבר, שנה וחצי, אני זוכר שפשוט זעקתי שמה לאיזה עזרה או תמיכה או שינוי של משהו שפשוט התעלמו ממני. והגעתי למסקנה, עם כל הפחדים… כי הגעתי לאיזה מקום, לאיזה title…
צביקה: בסיטואציה ספציפית? כאילו, ברור שזה נבנה על בסיס כמה פעמים, אבל הסיטואציה, הרגע הזה, היה רגע שהחלטת שדי?
שחר: כן. הרגע הזה שהבנתי…
צביקה: תכניס אותי לשם.
שחר: הרגע הזה שהבנתי שאני, עם כל הניסיונות שלי בתוך המסעדנות, לתת את היותר זמן למשפחה, באמת לייעוד שלי, וראיתי שזה לא הולך לקרות - זה הרגע שהבנתי והגעתי להחלטה שזהו. פה זה נגמר, ויש דברים שהם הרבה יותר חשובים מאיזה title מסוים.
צביקה: כן, הבנתי. זה היה רגע שבו אמרת, זה הולך, סביר להניח, להמשיך להיות ככה, והסתכלת שנייה על העתיד, אמרת מה יהיה בקצב הזה, כזה?
שחר: כן. לחלוטין.
צביקה: אוקיי.
שחר: אני פשוט… הכי, הכי, הכי פשוט - אני לא רציתי לפספס את ה… צמיחת הגדילה של הבת שלי. זה מה שהיה קורה אם הייתי ממשיך בזה.
צביקה: כן.
שחר: ואז אני הייתי…
צביקה: אז הייתה שם מוטיבציית כאב.
שחר: נכון.
צביקה: שהיא הייתה גם נוכחית וגם עתידית. פתאום אמרת שאם אני ממשיך ככה, אז אני הולך לפספס טה-טה-טה. ואז התקבלה איזושהי החלטה לשנות.
שחר: נכון.
צביקה: ידעת מה… מה השינוי שאתה רוצה לעשות?
שחר: ידעתי שאני רוצה רגע לצאת משם. אני… גילוי נאות, בין זה לבין העבודה בחברת "אבא חטוב", לקח עוד איזה כמה זמן.
צביקה: בטח.
שחר: הלכתי לפתוח עוד איזה מקום עם חברים. וחשבתי ששמה אני אתחיל לפתח את זה שאני אהיה קצת יותר בבית, באיזה קונסטלציה כזו או אחרת, אבל גם שם זה לא קרה. אני לפעמים לומד בדרך הקשה. ושמה באמת המוטיבציית כאב הזאת שאתה מדבר עליה התעצמה עוד יותר.
צביקה: בניסיון הנוסף.
שחר: כן, ואז…
צביקה: כשכבר היית שחוק.
שחר: הייתי גם שחוק, וגם… להבין שְׁמָהּ שחשבתי שאני הולך לעשות בחיים שלי - אני הולך לשנות את זה.
צביקה: וואו, כן. זה רגע משמעותי.
שחר: לחלוטין.
צביקה: מבחירה אני הולך לשנות את זה, לא כי אני לא מסוגל להתמודד עם זה או משהו כזה.
שחר: לחלוטין.
צביקה: כן.
שחר: ואז, פה, למזלי, אני חייב לך. כי אתה… זעקתי לעזרה ממש בפייסבוק, אני זוכר. חזרת אליי, ומצאנו את הדרך שלי לחברה, בסופו של דבר. התחיל בחצי משרה, ואז השאר זה היסטוריה. אבל זה היה באמת רגע… זה… זה רגע השינוי, אם אתה… אני לא אגיד… לא אהיה דרמטי ואגיד: "נולדתי מחדש", או דברים. אבל זה הרגע שבו הבנתי, שוואו - אני יכול לממש את הזהות הזאת שלי. שגם אם לא ידעתי איך לשים את האצבע על זה אז, לאט-לאט זה התגבש, ועכשיו אנחנו יודעים להגיד את זה, שזה הזהות שלי.
צביקה: וואו, מדהים. כמישהו שהוא life changer, הוא משנה חיים. שחצ'ו היום אחראי על כל תוכניות ההמשך שלנו, למעשה, על קהילת ההמשך, בין אם אנשים ימשיכו איתנו או לא. כאילו, יש לנו, מה שנקרא… הרצון שלנו זה לוודא שאנשים שעשו את "אבא חטוב", גם לא עולים חזרה במשקל, גם אם הם בחרו להמשיך, וגם אם לא, כאילו, זה המשימה שלנו. כי… כי אנחנו הרבה יותר מאשר תוכנית הרזייה, נקרא לזה ככה.
שחר: לחלוטין.
צביקה: כן, אנחנו באנו לפתור מגפה. אנחנו בדרך.
שחר: בדרך.
צביקה: בדיוק. אז מעניין אותי… יש לי שתי שאלות. אחד, קודם כל, מה בתהליך ההרזייה, בתהליך הזה של השיטה הלפטינית וזה, מה היה הדבר הכי משמעותי שאיפשר לך לעשות את השינוי השני? כאילו, שאיפשר לך את המינוף הזה? נגיד, אצלי אני יכול להגיד, שלעולם לא חשבתי שאני אפתור בעיה כל-כך מורכבת, שהולכת איתי כל-כך הרבה שנים, בסט פעולות כל-כך פשוט וקטן. כאילו, כמה הרגלים פשוטים - ופתרתי את זה. זה פשוט blew my mind. ואז אמרתי - אוקיי, איך אני עושה את זה ברמה השיווקית, ברמה העסקית, ברמה המכירתית? מה הסט של הפעולות, שהם פעולות הפארטו שלי - ה-20 אחוז, שנותנות 80 אחוז מהתוצאה? ומעניין אותי, מתוך מה שלמדת בשיטה הלפטינית, לקחת איתך למינוף ואמרת - אוקיי, אני… אני עושה את הצעד הבא שלי, עד למצב היום.
שחר: אז כמו שאמרת, גילוי נאות, אז אני life changer, ובאמת עברתי תהליך הכשרה של מאמנים בשיטה הלפטינית. ככה, חשוב לי לציין, שבאחד מהתהליכים שאנחנו עוברים פה בשיטה הלפטינית, הסט כלים הזה שאתה דיברת עליו, אני הצלחתי לפתור אצלי בעיה שהייתה המון-המון שנים. אחד זה דחיינות, והשנייה זה התמדה.
ובאחת הפעמים שעשיתי, ממצב שאני מתחיל איזה סוג של נשנוש, ללעשות איזה קאט, לזהות, ולבחור בפעולה אחרת שהביאה לי כבר איזה הכנסה כזאת או אחרת. בפעולה, באותו רגע, תוך רבע שעה, החלטה של משהו, לבצע פעולה. קרה משהו תוך שבוע שהביא לי איזה בונוס שחגגנו את היום הולדת ארבעים של אשתי כמו שצריך. כזה דבר.
אז אצלי, מעבר ללהבין שאני מסוגל להרזות, וזה לא… אני לא מתעסק כבר רק באוכל, אלא בשדרוג הבא. אז אני הצלחתי באמת, אני שוב פעם חוזר על זה, כי זה… אני בטוח שלא מעט אנשים יש להם את זה גם. הדחיינות והתמדה. שזה א'-ב' של ג'-ד'.
צביקה: אוקיי, אני יכול לתת לך שיקוף מההיכרות האישית שלנו?
שחר: בשמחה.
צביקה: אתה בן אדם, שהמאזינים שומעים את זה, וכל מי שמכיר אותך יודע, אתה בן אדם שמאוד מחובר לנתינה. אתה גם… דיברנו על זה עכשיו הרבה. אתה בן אדם שמאוד מחובר לנתינה, מאוד מחובר ללעזור לאנשים, לעשות להם טוב. זה האישיות שלך, זה האופי שלך. והרבה פעמים, אנשים שמחוברים כל-כך לנתינה, שוכחים את עצמם. והם מקריבים את עצמם כדי שיהיה לאחר טוב. לאו דווקא ממקום של ריצוי. הרבה פעמים זה כן, אבל הרבה פעמים זה גם פשוט ממקום של אכפתיות מדהימה וענקית.
ואני חושב שהתהליך הזה, הרגע הזה שבו הבנת שאתה בוחר בעצמך, ובוחר לרדת במשקל, לא בשבילך רק, אלא קש… למדת לקשר את התוצאות הטובות שלך יותר בחיים, את זה שאתה בוחר בך, לא רק לך - אלא לדבר שבאמת חשוב לך, שזה שלאנשים בסביבה הקרובה שלך גם יהיה נעים וטוב. זה בעיניי הדבר המהותי בשבילך. כאילו, אתה למדת לקשר תוצאה אנוכית, טובה, למניע שהוא לא אנוכי. אוקיי? זה… זה בעיניי הדבר הזה.
אנחנו רואים את זה הרבה פעמים עם נשים, אוקיי? עם נשים, הרבה פעמים היא… היא… בשביל הבית, בשביל המשפחה, בשביל הבעל, היא לוקחת את עצמה במקום האחרון, ואז בערב היא מחזירה לעצמה את הנתינה עם חפיסת שוקולד או עם גלידה או עם כל דבר אחר. כאילו, נותנת לעצמה, מפצה את עצמה על זה. אז אצלך חוסר איזון בין נתינה לקבלה, פעם היה הרבה יותר גדול, והיום הוא התאזן, בעיניי. זה הדבר המהותי שאני רואה.
שחר: אני מאוד מסכים, ואני רוצה רגע להוריד את זה אפילו פרטני, בגלל שזה משהו שגם אני הבנתי. ואם אני… אם אתה עשית הקבלה לנשים שמגיעים ל… שמגיעות לסוף היום, ואז הם אוכלות, אז גם לי היה את זה. כי אני הבנתי בדיוק את הדבר הזה. שלא יכול להיות שאני כל היום נותן בעבודה, נותן בעבודה, מגיע, נותן לילדה, נותן לאישה, מגיע לסוף היום, אני… זה. והדבר שלמדתי שאני שם לעצמי נקודות טעינה במהלך היום. [צביקה מהמהם בעניין]
ויש… אם עכשיו אני עושה אימוני כוח, אני, לא משנה, יש יומיים בשבוע, שאני עושה break מהמשרד, עושה אימון של איזה חצי שעה, ארבעים דקות, ורק אז אני עולה הביתה, ואז יש לי את הזמן שלי, שאני מטעין את עצמי, שאני אוכל אחר כך להטעין את המשפחה שלי בהמשך היום. ואני לא צריך לפנות למדף של הילדה שלי בסוף היום.
צביקה: מדהים.
שחר: כן.
צביקה: זה בעיניי… אם אתה שואל אותי, אתה יודע, מכל פרק אני מנסה לקחת את הדבר. זה בעיניי הדבר שלנו להיום. כי הרבה אנשים מאזינים, והם… הם בשביל האחר. הוא אבא מאוד מסור, יש לו או את הבוס או את העובדים שלו, או את הלקוחות שלו, שהוא סופר מסור אליהם, והוא בן אדם של נתינה ולב רחב, אבל בשורה התחתונה, מה שנקרא כמו… זהבה או זאתי שבישלה דייסה, לא יודע איך קוראים לה…
שחר: סבתא.
צביקה: סבתא, אוקיי. [צוחק] אז סבתא בישלה דייסה, בסוף לא נשאר לְךָ. ובעיניי זה הדבר המרכזי. הרבה אנשים חושבים שללכת לתהליך הרזייה, זה לתת לעצמי פחות. כי אני מפסיק לאכול את הפיצה בערב, או את הגלידה, או את ה… אני מפסיק כאילו לפנק את עצמי. אז ברגע שאתה נותן לעצמך את המתנה האולטימטיבית, שזה גוף בריא, שזה הרמת אנרגיה שמתאימה לך, שזה לדעת לבחור בפיצה, ושהיא לא תבחר בך בערב, ואתה תהיה חייב ללכת אליה כדי למלא קצת לעצמך - בעיניי זה… זה גם… גם רגע שאתה בוחר בעצמך, אבל גם אתה הכי לא אנוכי בעולם. כי אתה נותן לילדה שלך את האבא שתמיד חלמת שהיא תהיה… שתהיה. אתה נותן לבת הזוג שלך את הגבר שמגיע לה, ואתה נותן לנו, אוקיי? אתה נותן לנו ולאלפי האנשים שאתה מלווה גם. כאילו, כמה דברים לא אנוכיים אתה עושה בזה.
אז זה בעיניי הדבר הכי מרכזי שאני רואה כאן, שהוא הסוד שלך. אתה למדת איך לקשר את המוטיבציה לדברים שהם בשבילך - לסביבה שלך. ובגלל זה המוטיבציה שלך פתאום לעזוב את העבודה ולבוא לעשות משהו בשביל האחר, ובעיניי זה הדבר המרכזי. הכוכבית היחידה זה שאתה חייב לוודא שאתה ממשיך להטעין את עצמך.
שחר: כן, כן.
צביקה: גם כשקשה. ואני זורק עליך מיליון משימות. אנשים לא יודעים. [צוחקים]
שחר: כן, צריך לאכול גם. [צוחק]
צביקה: לגמרי. שאלה לסיום. אם יש משהו שהיית רוצה להגיד למי שמאזין לפרק הזה, והוא סקפטי. או סקפטי להיכנס לתהליך, או סקפטי שהוא יוכל לעבור ממצב של "ירדתי קצת במשקל, הצלחתי" - למצב שבו אני לפטיני for life. אני… זה חלק מהאורח החיים שלי. מה היית אומר לאותו בן אדם שהוא קרוב אליך באופי, באישיות, כזה?
שחר: אז… אני רגע יגיד, דבר ראשון, אני… אם מסתכלים רגע על עולם אל מול הילדים, אז זה מודלינג. אני חייב להגיד שאני נכנסתי לתהליך, ובלי לעשות יותר מדי, פשוט כל המשפחה שלי - שמה. אשתי, שני אחים שלי ואמא שלי עכשיו הצטרפה. עם כל הסקפטיות, זה… זה הכי… הכי פשוט שיש.
באמת, אם אנחנו גברים או נשים שלפעמים צריכים דברים ברורים, ולא בבת אחת, אלא מדורג - אני חושב שאנחנו בדיוק במקום הנכון. אתה בלי לשים לב עובר שמונה, תשעה, עשרה שבועות, אתה לא זוכר מה היה לפני זה כבר. כי אתה כל-כך בפנים, ואז אתה אומר: "בוא'נה, זה הדבר הכי קל בעולם והכי פשוט, איך לא עשיתי את זה לפני?". וזה הצער, אולי, שיהיה לאנשים, או החרטה - איך לא עשיתי את זה לפני? למה הייתי סקפטי מכאן ומכאן? ו…
צביקה: כאילו, ריכוז במודל לחיקוי שאתה רוצה להיות.
שחר: כן.
צביקה: ולזכור שאתה באמת… או שתעשה את זה עכשיו, או שתעשה את זה עוד שנתיים, או עוד עשר שנים. ואז תגיד לעצמך - וואו, איך הפסדתי את הזמן הזה?
שחר: לחלוטין. זה… תראו, נראה לי שיש לא מעט אנשים שיכולים להוכיח שהשיטה עובדת. ולא רק כאילו, לרדת ואז, כמו שיש בשאר תהליכי הרזייה - לעלות. אלא לרדת, להגיע לאן שרוצים ולשמור על זה. יש… יש לא מעט הוכחות, כאילו, ואנחנו רואים את זה וחיים את זה יום-יום, כאילו.
צביקה: ברור.
שחר: שנינו. לא משנה, האוכל זה כבר לא issue. כאילו, הוא לא מנהל אותנו. אנחנו אותו. אנחנו מנהלים חיים, ואנחנו כבר… אני לא יודע, משדרגים את זה לכל-כך הרבה מקומות, ומפיצים את זה לכל-כך הרבה אנשים, כי זה קצת פשע להשאיר את זה אצלנו, זה לא… לא לעניין. קיצור, חבר'ה, תבואו. [צביקה צוחק] באמת, זה…
צביקה: מדהים.
שחר: כן. כן.
צביקה: אני חושב שכל מי שהמשיך איתנו בתוכניות המשך, זכה בך כ-life changer, כבן אדם שמשנה לו את החיים, וכאחד האנשים הכי אכפתיים שאני מכיר, כאילו. והשילוב בין האכפתיות הטבעית שלך, לבין היכולות האימוניות - זה הפצצה המתקתקת שנקראת שחצ'ו.
שחר: או-הו. ריגשת. תודה.
צביקה: לגמרי.
חברים יקרים, אני מאוד מקווה שנהניתם מהפרק הזה, ובעיקר לקחתם השראה שזה אפשרי. זה אפשרי, גם אם אני בן אדם שרגיל לתת ולתת ולתת - לקבל לעצמי על מנת לתת. אני חושב שזה אפילו תוכן קבלי, הדבר הזה. אומרים שהעם היהודי זה העם הנבחר, לא כי הוא נבחר כי הוא טוב מהשאר, אלא כי הוא נבחר כי הוא בא לרצון הגבוה ביותר לקבל לעצמו. ואז היכולת שלו, האתגר שלו להתגבר על היצר, הוא הכי חזק ומשמעותי.
לא יודע למה זה עולה לי פתאום, אולי בגלל שישבתי עכשיו לגבי "אבא קליל", ואיך אנחנו מכניסים את זה לחברה החרדית, אבל כאילו התהליך של לקבל לעצמי, [מוזיקת סיום ברקע] להבריא את הגוף שלי - הוא לא רק בשבילי, אלא בעיקר, בעיקר בשביל האנשים בסביבה שלי. ואני חושב שאתה עדות חיה לזה.
וזהו, חברים יקרים. תודה שחצ'ו. אני רוצה רק לבקש מכם דבר קטן-קטן. אם יש מישהו בסביבה הקרובה שלכם שאתם יודעים שישמע את הפרק הזה ויגיד: "וואו, יש פה משהו עבורי משמעותי", הבקשה שלי לכם זה רק לשלוח לבן אדם אחד מהסביבה הקרובה שלכם את הפרק הזה, כדי לעזור לו לשנות לעצמו את החיים, בשבילו ובשביל כל הסביבה שלו.
שיהיה לכם אחלה של שבוע, אנחנו נתראה בפרק הבא של "אבא חטוב".
ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント