top of page

"אבא חטוב" עם צביקה עינב - פרק 2 - כל האמת על אכילה רגשית

כולנו יודעים מה, מתי וכמה לאכול - ואם לא אז מספיק חיפוש קטן בגוגל ומיליוני תוצאות חדשות יספרו לנו. אבל למה לפעמים אנחנו לא מצליחים ליישם את מה שאנחנו יודעים? מהי אכילה רגשית? ואיך אפשר להתחיל לנצח אותה במספר צעדים פשוטים בשיטה הלפטינית? כל זאת בפרק הבא של הפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב"!


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/02/2022.

[מוזיקת פתיחה]

היי חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב". התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי, או אפילו מבלי לעשות ספורט.

את אתגר "אבא חטוב" עברו נכון להיום מעל 15 אלף גברים בישראל, שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי שבאמת מגיע להם.

המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לכם את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה, כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.

אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות, והמנחה שלכם. והיום אנחנו הולכים לדבר על כל האמת על אכילה רגשית.

למה למעשה אכילה רגשית היא סוג של מיתוס ענק, ואיזושהי מטרה שמאוד מאוד מאוד קשה להגיע אליה, להפסיק אכילה רגשית. ואיך אנחנו מבחינה פיזיולוגית מסתכלים על זה, וסוף סוף מצליחים לנצח את השד הגדול הזה.

אגב, הפודקאסט שלנו תמיד יהיה בנוי בצורה הדרגתית, כך שאם עדיין לא שמעתם את הפרק הראשון, זה הזמן ללכת אליו, ולהבין את הבסיס ההורמונלי. למה 99.5% מהאנשים לא מצליחים בדיאטות, ואיך מבחינה הורמונלית אנחנו יכולים לנצח את כל הסבך הזה.

אז יאללה, אם הקשבתם לפרק הראשון, הגיע הזמן להתחיל.

אוקיי, חברים יקרים, ברוכים הבאים לפרק השני בפודקאסט "אבא חטוב", והיום אנחנו הולכים לדבר על אחד הנושאים הכי חשובים, והוא, איך לנצח אכילה רגשית, מהי בכלל אכילה רגשית, ואיך אנחנו יכולים להסיר מאיתנו עוד את שכבות האשמה, שגורמות לנו בסופו של דבר להשמין בחזרה. והיום אני הולך לדבר איתכם ממש על עובדות שהולכות בסופו של דבר להפוך לכם את הראש, ולגרום לכם להבין עוד קצת יותר איך הגענו לכאן, ואיך אנחנו יכולים להתחיל לצאת בעוצמה, במהירות.

אז אני יכול לספר לכם שהרגע שבו הבנתי שיש לי בעיה קטנה עם אוכל, התחיל קודם כל מחוויות של אכילה רגשית.

החוויה הראשונית שלי, הייתה בכיתה י"ב, היינו בטורניר מאוד-מאוד גדול, אני שחקן כדורסל חובב, ובאותה תקופה הייתי מאוד into it, הייתי מתאמן שעות ביום, ומאוד רוצה להיות טוב ושחקן. והיה לנו טורניר גדול, שנקרא "טורניר הגליל". הוא טורניר שכל ילד בכיתה י"ב חולם להגיע אליו. המנצח בטורניר, הקבוצה המנצחת ב"טורניר הגליל", עולה לליגת העל לתיכונים, ולמעשה המשחקים משודרים בטלוויזיה. ואני הייתי יחסית שחקן שולי, מסיבות מסוימות, אבל מאוד מאוד רציתי, היה לי מוטיבציה מאוד גבוהה, אבל לא הצלחתי להביא לידי ביטוי את עצמי על המגרש במשחקים. הייתי מאוד מאוד טוב באימונים, אבל לא מצליח ממש במשחקים, ב"חמש על חמש" על מגרש מלא.

ובאותו גמר של "טורניר הגליל", אני סופסלתי למשך כל המשחק. בצדק, לא בצדק, לא ניכנס לזה, אבל החבר הכי טוב שלי באותה תקופה, היה הכוכב של המשחק. הוא קלע שלושים נקודות, והוא למעשה גרם לנו לנצח את המשחק.

ומאותו רגע, אני באיזשהו מקום, בסוף המשחק, לקראת סוף המשחק, כשהבנתי שאני לא הולך לשחק שנייה, פשוט התנתקתי מהסיטואציה. אחרי שבאמת מאוד, הייתי מאוד עצוב ומאוד כועס, אז הבנתי שאני חסר אונים לחלוטין, התנתקתי מהסיטואציה, ופשוט אמרתי לעצמי: "יאללה, תשחק את המשחק, הכל בסדר". סיימנו את המשחק, ניצחנו, כולם חוגגים, אני משחק את המשחק עם החיוכים והחיבוקים, ואז אנחנו נוסעים חזרה באוטובוס לרמת השרון, ועוצרים לארוחת ערב באיזושהי מסעדה.

ואנחנו אוכלים וצוחקים ומדברים על המשחק, ו-וואו, ואיך החבר הכי טוב שלי היה תותח עולם במשחק הזה, וניצח לנו את המשחק, באמת. ואז המנהל המקצועי אומר: "טוב, עוד עשר דקות הולכים, יש לכם זמן פנוי, עוד עשר דקות האוטובוס יוצא", ואני מתחיל לרקום לי תוכנית בראש. אני הולך לסופר הקרוב, וקונה שקית ענקית של "כריות". שש מאות שמונים ושישה גרם של "כריות". ואני אומר, טוב, אני צריך איזה משהו מתוק, אני מתחיל לאכול, אז אני אוכל בדרך חזרה, ואני אוכל, ואוכל, ואוכל, ופתאום אני קולט שנגמרה השקית. סיימתי את כל שש מאות שמונים ושישה הגרמים של ה"כריות" הטעימות.

ומאותו רגע, אני חושב, שהבנתי שיש לי איזה issue קטן, עם הקשר בין התנתקות רגשית או לחץ מאוד גבוה, לבין אכילה, בעיקר של מתוקים. ואגב, לאורך כל שנותיי, כאדם יותר מלא, נקרא לזה מגיל 23-4, ועד גיל 29, אני למעשה, הייתי פוצח בדיאטות "כריות" תכופות, כל כמה חודשים, כל פעם שהיה קורה לי משהו מאוד מלחיץ או מפחיד בחיים. כשהבת הבכורה שלי נולדה, במשך שבוע, לא הפסקתי לאכול "כריות". פשוט הפסקתי לאכול את כל השאר, והמשכתי לאכול את ה"כריות".

ולמה אני מספר לכם את זה?

כי בסופו של דבר, אולי זו דוגמה קצת קיצונית, אבל בסופו של דבר, זה הדפוס. הדפוס הוא: לחץ, סטרס, משהו קורה לי בחיים, היה לי יום קשה, אוקיי? לא העריכו אותי בעבודה, או רבתי עם הפרטנר שלי, ואני מגיע לאיזשהו שלב, שבו אני אומר, fuck it all, אני הולך לאכול. ובדרך כלל זה אותם מאכלים: "טים טאם", "כריות", פיצוחים, פיצה, בירה, עוגיות. כל הדברים האלה שאנחנו מכירים, כל כך כל כך טוב, מקרוב ומהבטן שלנו.

אז למעשה, היום אני רוצה, ומאותו רגע, כרגע, בתוך הפודקאסט הזה, בתוך הפרק הזה, אני רוצה שתסתכלו על אכילה רגשית, כמשוואה מאוד מאוד מאוד פשוטה. סטרס לא מנוהל, יוביל אותנו לאפקט החסימה, ותכף נדבר בדיוק איך זה קשור, שיוביל אותנו לאכילה בלתי נשלטת. רעב בלתי נשלט וחשקים בלתי נשלטים. אני מזכיר לכם את פרק מספר אחד, ואת הבסיס.

ועכשיו, איך קשור סטרס לא מנוהל כזה, איך קשור מצב שבו היה לי יום לחוץ, או היה לי סוף שבוע לא נעים כל כך, איך זה קשור לאכילה רגשית?

מאוד-מאוד פשוט. ברגע שאנחנו נמצאים במצב של לחץ, הורמון שנקרא קורטיזול, הורמון הלחץ, מופרש. למה הוא מופרש? כדי שכל הדם יגיע לנו מהאיברים הפנימיים אל הגפיים, כדי שנוכל לברוח, להילחם. מאוד-מאוד חשוב אבולוציונית. אבל מה הבעיה? שהיום אנחנו יכולים לחוש את אותו סטרס ממייל שאנחנו מקבלים, או משיחה קשה שהייתה לנו בעבודה או בבית.

ואז מה קורה? הפרשת הורמון הקורטיזול מתרחשת כמעט על בסיס כרוני, אבל בצורה מאוד-מאוד חזקה וגבוהה. וזה מאותתת למוח שלנו: "חביבי, אתה ב-fight or flight", ומה אנחנו צריכים ב-fight or flight? אנרגיה זמינה, והרבה. ומיהו ההורמון, אני מזכיר לכם את פרק מספר אחד, שאחראי לנו על אנרגיה זמינה? הורמון האינסולין.

אז מה שקורה, ברגע שהורמון הקורטיזול משתחרר, גם הורמון האינסולין משתחרר, אוקיי? הורמון האינסולין משתחרר, גבוה לאורך זמן, הפרשת הורמון האינסולין גורמת לנו בסופו של דבר לתנודות באנרגיה ולסיכון גבוה לסכרת סוג 2 ולתסמונת מטבולית, אבל מבחינת ההשמנה הוא גורם לנו לאותו אפקט חסימה. אותה חסימה באיתות הורמון שובע.

אז בואו נעשה שנייה הבנה. ברגע שאנחנו נמצאים במצב של סטרס לא מנוהל, אכילה רגשית, מה שנקרא, נגרמת כתוצאה מאותו קורטיזול שעולה גבוה, מעלה את הורמון האינסולין גבוה, לאורך זמן גורם לנו לחסימת איתות הורמון שובע.

מאוד-מאוד חשוב להבין את זה, כדי לא להסתכל על אכילה רגשית, מהיום, כבעיה בלתי פתירה. מאוד מאוד מאוד פשוט. ברגע שאנחנו נדע איך להוריד את הורמון הקורטיזול שלנו, אנחנו נבין איך לא להגיע למצב של אכילה רגשית ואפקט החסימה.

אגב, יכול להיות שאתה חושב לעצמך עכשיו, צביקה, החיים שלי לחוצים, יש לי שלושה ילדים, אני מנהל עסק, אני עוד מטפל בהורים שלי, מה הקשר עכשיו?

אז חבר יקר, כמו תמיד בשיטה הלפטינית ובאתגר "אבא חטוב", היום אנחנו הולכים לדבר על שיטות פשוטות ועוצמתיות להוריד את רמות הקורטיזול, מבלי לשנות את אורח החיים שלנו. כי אנחנו אוהבים, אם נודה באמת, אנחנו אוהבים שהחיים שלנו לחוצים, והלו"ז שלנו מלא, ואנחנו מרגישים בשיא המוטיבציה, ואנחנו גם מרגישים בשיא הסטרס. זה בסדר, השאלה, איך אנחנו מנהלים את הדבר הזה?

ורגע אחד, לפני שאנחנו מדברים על הפתרונות, אנחנו נדבר, שנייה, על מהי אכילה רגשית הרסנית, שבדרך כלל גורמת לנו בדיוק לפעולה ההפוכה, לעוד אפקט חסימה, עוד חשקים, עוד רעב, עוד השמנה, עוד בושה.

אז הדבר הראשון, שמאוד-מאוד חשוב להבין, וכאן אני מאוד שמח שאני מדבר אל גברברי ישראל, הוא שהתבודדות, שזה בדיוק מה שאנחנו עושים בדרך כלל במצבים של אכילה רגשית, היא גורמת לנו לאותו קורטיזול גבוה, ומעצימה אותו.

כי אם תחשבו על זה, אחד הדברים הכי פשוטים שאנחנו יכולים לעשות, על מנת לפרוק את הסטרס שלנו, על מנת להוריד את הקורטיזול שלנו, ולהימנע מאפקט החסימה, הוא שיתוף. אנחנו קוראים לזה באתגר "אבא חטוב" - 'שיתוף ברגע'. אוקיי? לא מספיק לי, שתבוא ותגיד לי, תקשיב צביקה, היו לי שלושה שבועות נוראיים, אבל לא אמרת לי שום דבר, ועליתי שלושה קילו. מה זה עוזר לי שאתה אומר לי את זה עכשיו? איך אנחנו יכולים לנהל את זה ברגע?

הקושי, במיוחד לגברים, רוב הגברים, הקושי הוא שיתוף ברגע. לשתף באותו סטרס, באותו פחד, באותו חשש שעלה, באותה תחושה של: "וואו, יש לי יותר מדי דברים בראש", לשתף אדם אחר. בין אם זה לכתוב את זה על דף, בין אם זה לדבר עם מישהו, שאתה יודע שאתה הולך לקבל ממנו את התמיכה, בין אם זה לקבל, הכי פשוט בעולם, כן? חיבוק של שלושים שניות. מוריד את רמות הקורטיזול בצורה מאוד-מאוד משמעותית, אוקיי? הדברים האלה, הפתרונות האלה יכולים להיראות מאוד מאוד פשטניים, אבל בסופו של דבר, בגלל שאנחנו בגישה הורמונלית, אנחנו רוצים לעשות את הפעולות הכי עוצמתיות, כדי להוריד את אפקט החסימה ואת הקורטיזול.

הדבר השני שמאפיין אכילה רגשית הרסנית, היא "the "What the hell effect, "אפקט הבינג'". מי לא מכיר את זה? ברגע שאני אוכל שורת שוקולד, המוח שלי ינסה לעשות כל מניפולציה אפשרית, על מנת שאני אוכל את כל החפיסה. ברגע שאני אוכל משולש אחד של פיצה, המוח שלי יגיד לי: "תקשיב, אני אתחיל מחר, אני אתחיל ביום ראשון, אז זה היה בסדר, ירדת כבר קילו, מותר לך קצת, הכל טוב". וכאן אני מפנה אתכם לקטע יוטיוב מדהים של אודי כגן, שנקרא "פעם הייתי מותג", שהיום, אחרי שהאזנתם לפרק הראשון, ואתם תאזינו עכשיו לפרק הזה, אתם תבינו בדיוק, אחד-אחד, בדיוק איך אפקט החסימה משפיע עליו, ואיך הרמה ההורמונלית משפיעה על הרמה המנטלית שלנו, ועל המחשבות שלנו בראש. אודי כגן, "פעם הייתי מותג", מאוד מאוד מומלץ, ומצחיק.

אז "What the hell effect" הוא מאפיין מאוד מאוד חזק של אכילה רגשית הרסנית. וכאן אני רוצה להגיד לכם, בפעם הבאה שאתה קולט, שלקחת קצת, לקחת בורקס אחד, או עוגיה אחת, או משולש אחד של פיצה, תצפה לאותן מחשבות שאומרות לך: "מגיע לך אחי", "היה לך יום קשה", "כבר ירדת", "כל הכבוד לך", "מחר נתחיל". המחשבות האלו ישגעו אותך עד שאתה תדע איך לקחת עליהן את האחריות המלאה.

והדבר השלישי זו אשמה. איך אשמה, תחושת אשמה, גורמת לנו למעשה, ומאותתת למוח שלנו, לשחזר את אותן נסיבות, למעשה סוג של להתמכר לאותה סיטואציה? למעשה, תאמינו או לא, אבל ברגע שאנחנו חשים אשמה, כל המוח שלנו נדלק, ומה שנקרא, מעגלי התגמול שלנו נדלקים במוח. המוח שלנו יודע שהרגע הזה הוא רגע מכריע. תחושת האשמה אומרת, מאותתת למוח: "תקשיב, היה פה משהו שהוא יכול להיות הרסני עבור החיים שלנו". ולכן הדבר המרכזי שהמוח שלנו יגרום לנו לעשות, הוא לשחזר את אותה סיטואציה, כדי לתקן את הפעולה שעשינו, ולכן חשנו אשמה.

אוקיי, כי אם תחשבו אשמה לפני 5,000 שנה, יכולה להיות… לא הייתה בדרך כלל על אכילת פיצות, היא הייתה על דברים שבאמת יכלו לסכן את חיינו, את חיי השבט שלנו, המשפחה שלנו. ולכן אשמה היא רגש כל כך הרסני עבור המצב הבריאותי שלנו. ואם עד עכשיו חשת אשמה, למה? כי חשבת שזה באשמתך, שזה הגנטיקה שלך, שאתה חסר משמעת עצמית וכוח רצון, שהנה כבר התמדת במשך שבוע וירדת קילו, והנה אתה הורס את זה עוד פעם. כל הדברים האלה עפים מהחלון, כאשר מבינים את הרציונל ההורמונלי של השיטה הלפטינית. הדבר היחיד שאנחנו ממוקדים בו, זה הפסקת אפקט החסימה, הורדת האינסולין והקורטיזול, וסוף-סוף לתת למוח שלנו, לראות את הורמון הלפטין ולאותת לנו שאנחנו רעבים, ומסוגלים לשלוט במה שאנחנו מכניסים לפה.

וכרגע, אחרי שדיברנו על מהי באמת אכילה רגשית, ולמה כל הסבך של אכילה רגשית הוא למעשה מיתוס, עכשיו אנחנו הולכים לדבר מעט על הקוקטייל ההורמונלי המושלם. איך אנחנו מתייחסים לאכילה רגשית בשיטה הלפטינית, ואיך אנחנו פותרים אותה.

אז במקום בושה והתבודדות, שהבנו שגורמות למוח שלנו להבין שאנחנו נמצאים בסכנה, ולמעשה רק מעצימות את אפקט החסימה, אנחנו רוצים לשתף ברגע, ברגע, ולקבל תמיכה.

עכשיו, איזה תמיכה שאתה אוהב. יש אנשים שאוהבים את התמיכה שלהם מאוד-מאוד קשה וקשוחה, ויש אנשים שצריכים את הליטוף, ויש אנשים שצריכים שמישהו יאמין בהם, אוקיי, שזה הדבר המרכזי. כל אחד עם מה שהוא אוהב ועם מה שעושה לו טוב. אבל אתה חייב באותו רגע, רגע לפני שאתה הולך למקדונלדס ומזמין עשרים נאגטס, אתה חייב לדבר עם מישהו, אתה חייב לקבל 'תמיכה ברגע', אתה חייב לשתף מה עובר עליך. זה כל כך קשה, במיוחד לנו הגברים, אבל זה מה שאתה צריך כי זה הדבר היחיד שיוריד לך את הקורטיזול, וזה הדבר היחיד שיגרום למחשבות האלו בראש, לנסות לשכנע אותך בכל דרך אפשרית, להתחיל את התהליך שלך מחר, או ביום ראשון, או אחרי החגים, או אחרי הסגר, או בשנה החדשה - להיפסק.

הדבר השני, במקום "What the hell effect", אותו אפקט פסיכולוגי slash פיזיולוגי שגורם לי, במקום שורת שוקולד אחת, למצוא את עצמי אחרי חפיסת שוקולד שלמה שסיימתי, או במקום משולש אחד רזה וחמוד של פיצה, מסיים פתאום חצי מגש או מגש שלם, במקום זה, אנחנו רוצים לוודא שאנחנו יוצרים למעשה, "break of state". שינוי דפוס, שינוי state of mind, וככל שהוא יותר חד, הוא יעבוד בצורה יותר טובה.

אני יכול להגיד לכם שלי יש איזשהו… איזושהי טכניקה קטנה שאני משתמש בה. אני מאוד אוהב ארוחות שישי, וארוחות בופה, וארוחות אירוע, ותמיד אני מוצא את עצמי מפוצץ אחרי הארוחות האלו. אז לי יש טכניקה קטנה שם, שברגע שאני רואה שאני מתחיל לזלוג אל עבר "What the hell effect", אני מוצא מישהו אחד בסביבה הקרובה שלי, ומתחיל לעשות לו עיסוי.

עכשיו, כאן יש שלוש מטרות שאני משיג בדבר הזה. הדבר הראשון, אני מתרחק מהאוכל, אני שובר לעצמי את ה-state of mind. הדבר השני, אני מוריד את הקורטיזול שלי בצורה חדה, כי אני עושה למישהו עיסוי. מגע אנושי, מוריד קורטיזול ומעלה הורמון שנקרא הורמון אוקסיטוצין, הורמון האהבה. וכמובן הדבר השלישי, אני עושה משהו נעים עבור מישהו שאני אוהב, מישהו קרוב אליי, אז מה כבר יכול להיות רע בזה.

נשמע מאוד פשטני, אבל בגלל שאנחנו מתמקדים בהורמונים, ולא באיזושהי פתירה של סבך פסיכולוגי של מה עשו לי בגיל שש, ועכשיו בואו אני אשב על ספת הפסיכולוג במשך חמש שנים, ואני אספר את זה, ואז אולי זה ייפתר - אנחנו מתמקדים בשיטה הכי עוצמתית, פשוטה וקצרה לפתור את הבעיה כרגע.

עכשיו הדבר השלישי, במקום אשמה, אוקיי, במקום להרגיש אשם על מצבי, המטרה שלי, וזאת המטרה של הפודקאסט הזה, הוא לקבל את הרציונל ההורמונלי במאה אחוז. להבין שאין בי שום דבר לא בסדר. אני בסדר גמור, אני אדם נפלא עם כוח רצון ומשמעת עצמית ויכולות מאוד-מאוד גבוהות, ואין שום סיבה שבעולם שאני לא אצליח לשלוט על העוגיות או הפיצות או הבירה או הפיצוחים או כל דבר אחר.

הסיבה היחידה שאני לא מצליח, היא אך ורק בגלל אפקט החסימה, הריבאונד הגרליני, היחס הממכר, כל הדברים שעליהם דיברנו בפרק מספר אחד.

אז מאוד מאוד-חשוב לקבל במאה אחוז את הרציונל ההורמונלי הזה, כי רק ברגע שאנחנו מקבלים אותו, אנחנו יכולים לחוות שחרור. שחרור מאותה אשמה, שזה לא בסדר וזה באשמתי.

[מוזיקת רקע]

וזהו חברים. זהו הקוקטייל ההורמונלי המושלם לניצחון על אכילה רגשית, בצורה הכי-הכי פשוטה שיש.

ואם אתם שואלים את עצמכם, איך אני יכול להתחיל תכלס ממחר לקחת שליטה מיידית על החשקים והרעב שלי, וזה בדיוק מה שאנחנו נדבר בפרק הבא, שבו אני ארחיב על ההצפה הלפטינית. איך אנחנו כבר יכולים להתחיל לקחת שליטה מיידית על החשקים והרעב שלנו.

זהו חברים. אני מאוד מאוד-מאוד נהנתי להקליט את הפרק הזה, ואכילה רגשית היא משהו שליווה אותי לכל ימי חיי. אני יכול להגיד לכם שהיום, לשמחתי הרבה, אני משוחרר מזה. וגם כשזה קורה, לשמחתי הרבה, אני מבין שזה ההורמונים שלי, ואני יודע בדיוק מה אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב. ועכשיו, אחרי 20 הדקות האחרונות, גם לכם יש את הכוח הזה.

וכמובן, לסיום הפרק, הדבר היחיד שאני אבקש מכם לעשות, בתמורה לכל התוכן והערך, זה אך ורק לשלוח את הפרק הזה למישהו אחד מחייכם, שממש זקוק או זקוקה, לשמוע את כל האמת על אכילה רגשית, ואיך סוף-סוף אפשר להתחיל להיפטר מהאשמה, ולהתחיל לרדת במשקל בצורה פשוטה, אחת ולתמיד.

חברים, שיהיה לכם יום לפטיני, ושבוע נהדר.

ביי ביי.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

9 views0 comments

Comments


bottom of page