אבא חטוב עם צביקה עינב - פרק 21: "הקשר בין תהליך ההרזיה למקורות היהדות" | נפתלי עינות
- איריס הררי
- Jun 24
- 20 min read
פרק מיוחד ומרתק עם נפתלי עינות שירד 45 ק"ג באבא חטוב, על איך בעיניו יש החיבור מאוד גדול בין תהליך ההרזיה למקורות היהדות ושפת הקודש!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/07/2023.
[מוזיקת פתיחה]
צביקה: היי חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב". התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, להכות בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי או אפילו מבלי לעשות ספורט. את אתגר "אבא חטוב" עברו, נכון להיום, עשרות אלפי גברים בישראל, שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי, שבאמת מגיע להם.
המטרה של הפודקאסט הזה, הוא להקנות לכם את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה, כדי באמת לרדת במשקל, פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות והמנחה שלכם. והיום אנחנו הולכים לדבר עם נפתלי עינות, שירד 45 קילוגרם, ואיתו אנחנו נדבר על החיבור של תהליך ההרזיה למקורות. בואו נתחיל.
[מוזיקת רקע]
נפתלי.
נפתלי: בוקר טוב.
צביקה: בוקר מהמם. אני ממש, ממש שמח שאתה כאן ושיצא לנו באמת, אחרי המון חודשים שחשבנו על זה, סוף, סוף זה יצא לדרך.
נפתלי: ממש, ממש מרגש להיות פה.
צביקה: איזה כיף. ספר לי קצת, אתה יודע, אני תמיד אוהב להתחיל מהתכל'ס. ספר לי למה הצטרפת, כמה זמן היית בתהליך, כמה ירדת, מה, מה הדרך שעברת איתנו?
נפתלי: אני אגיד לך, אני, כמו שאני אומר, הייתי איש של עקרונות. לפני שנתיים הייתי בן אדם אחר. הייתי איש של עקרונות, לא אומר לא לאוכל, כשמביאים לך אוכל במסעדה, אני אומר לא משנה הסדר. לא אוכל את האוכל של האוכל שלי, בחיים לא נגעתי בירקות. הייתי בן אדם של עקרונות, איש שרואה את עצמו עם שמחת חיים, אפשר להגיד, שמן אידיאליסט.
צביקה: [מצחקק] מדהים.
נפתלי: באמת, כאילו, חברים שלי, מבחינתם, זה היה וואלה, זה נפתלי, אוהב אוכל, אוהב לשמוח, תמיד מפנק את החברה, מארגן דברים. זה, זה היה אני. אפילו הילדים שלי היו, הבנות הקטנות שלי היו קוראות לי "אבא שמן", וזה היה מבחינתי סבבה.
צביקה: וזה לא הפריע לך?
נפתלי: זה כאילו מבחינתי היה, אם הילד שלי…
צביקה: זהות שלך?
נפתלי: זהות. אם הילד שלי היה מביא תעודה והיה כתוב שמה "ראוי לשבח" בחינוך גופני, הייתי מסתכל עליו, מה קרה? כאילו הייתי…
צביקה: אתה לא חלק מאיתנו, מה הולך?
נפתלי: תקשיב, לגמרי, לגמרי, זה, זה היה אני. ואז כאילו, לאט לאט דברים חלחלו. הייתי באשליה, שאני מה שנקרא בשומרי משקל, שומר על המשקל. ולאט לאט גיליתי שלא. כל מיני דברים קטנים, פתאום קשה לעלות במדרגות, אני מגלה שאני מתנשף. פתאום קשה דברים של… היום יומיים קשים. היה איזה תקופה שהייתי בשנת אבל על אבא, זה גם גרם לי קצת לחשוב מה אני מעביר לילדים, איך אני רוצה, מה יקרה במאה ועשרים, איך הילדים יטפלו בי. שזה יהיה הרבה יותר קשה.
צביקה: כן.
נפתלי: ואבא שלי לא היה בן אדם גדול, ועדיין היה קשה. והיה איזה תקופה, אתה יודע, ביהדות כשאתה באבל, אתה לא אמור לחדש בגדים. [צביקה מהמהם] רגע לפני, קניתי איזשהו בגד, זה היה בתקופת החגים, קניתי מכנסיים חדשות, ואז לא יצא לי לחדש אותם. שמתי אותם בצד. לקראת סוף שנת האבל, אמרו לי 'בוא', אשתי אמרה, 'יש שבת בר מצווה, אין ברירה, אתה חייב לבוא'. [צביקה מהמהם] לא יעזור לך תירוצים, אנחנו משתמשים, אשכנזים, בתירוצים כל הזמן, כדי לנסות להתחמק. אה… ואמרתי 'טוב, אבל אין לי בגדים'. טוב, אין ברירה, ניקח את ה… זה. לקחתי את זה לתופרת, חזרתי ו-וואלה, לא עולה.
צביקה: אה, וואו.
נפתלי: ואמרתי לעצמי, 'מה קרה? כאילו, עוד לא עברה שנה ולא עולה'. זה אחד הדברים שהיו… שברו לי איזושהי מוסכמה. ובאותה שבת, במקרה לקראת השבת הזאת, חבר שלי פרסם, פרסום ב… שראיתי אותו, ירדתי ב"אבא חטוב", כך וכך. אמרתי 'מה זה אבא חטוב?' התחלתי להתעניין, נרשמתי לוובינר, מתוך סקרנות. ובמוצאי שבת של אותה שבת, שאחד הדברים שקרו לי ב… אני לא זוכר… לא, זה לא קרה בשבת הזאת, שבת אחרת, [צביקה מהמהם] ישבתי על כיסא והוא התמוטט.
צביקה: או, וואו.
נפתלי: זה היה סיפור אחר.
צביקה: וואו. אז השילוב של התקופה, תקופת האבל על אבא…
נפתלי: כל מיני דברים קטנים שנקרא שסימנו, וכל מיני דברים כאלה, שאמרתי אולי כדאי. אבל הייתי הכי סקפטי, הכי סקפטי לדיאטות. הייתי אמרתי אין, אני, אני יש לי תואר שני בביולוגיה.
צביקה: אה, אוקיי, אז אתה גם מגיע עם רמה של ידע.
נפתלי: ואמרתי לא לאכול פחמימות, זה לא נכון ביולוגית, לא לעשות ככה, זה לא נכון, לעשות זה לא, לא, שום דבר לא התחבר לי לכל הדברים האלה, ולא הסתדר לי מבחינת ההיגיון והידע שאני מכיר. ואז באת עם האיזון ההורמונלי, ומאותו מוצאי שבת, שנסעתי דרך חזרה של איזה שעתיים וחצי נסיעה והקשבתי. [צביקה מהמהם] ומשהו אמר לי וואלה, התחברתי, הבנתי את הרציונל, הבנתי את ההיגיון, תפסת אותי עם "בלי ספורט", כי אני ספורט לא היה עובד, אם היו אומרים לי שצריך לעשות.
צביקה: כן.
נפתלי: ובאותו רגע, החלטה של רגע. החלטה ממש - נרשם.
צביקה: וואו.
נפתלי: בלי לשאול שאלות, בלי להתייעץ עם אשתי, בלי שום דבר. פשוט נרשמתי. מעין, הרגשתי שמשהו מלמעלה גורם לי, תירשם.
צביקה: הבנתי.
נפתלי: נרשמתי.
צביקה: כל הכוכבים התיישרו.
נפתלי: הכל התיישר.
צביקה: ההחלטה נלקחה.
נפתלי: הכל, אמרתי, משהו, משהו צריך לקרות, ננסה.
צביקה: כן.
נפתלי: וזהו, ואז התחלתי את התהליך. סך הכל באתגר ירדתי, בשלושה חודשים הראשונים, ירדתי 20 קילו.
צביקה: ממ… וואו.
נפתלי: המשכתי לתוכניות ההמשך, for life, ולאט, לאט עוד ועוד ועוד ועוד, עד שבמשך כמעט, קצת פחות משנה הגעתי ל-45 קילו.
צביקה: וואו.
נפתלי: שהורדתי.
צביקה: מדהים. ומאז שומר?
נפתלי: אז זהו, שאני, אני לא אוהב את המילה הזאת. שומר כל הזמן אומר, שאתה מסתכל אחורה, אתה מסתכל מה היה. [צביקה מהמהם] כאילו, שאתה מנסה כל הזמן לשמר משהו שעשית. אני מסתכל קדימה, אני מסתכל על מה, מי זה נפתלי עוד 10 שנים. לשם אני שואף. אני לא, לא, לא מתעסק ב'עליתי קילו', 'ירדתי קילו', אני שימרתי את מה שיכול. כל יום הוא בפני עצמו, כל, כל פעם אני מנסה לדייק יותר את עצמי, מה שמתאים לי.
צביקה: וואו.
נפתלי: ומסתכל בעצם, בעצם, מה נפתלי עוד 10 שנים, היה רוצה, שאני אעשה היום.
צביקה: וזה משהו שתמיד היה בך?
נפתלי: ממש לא.
צביקה: וואלה.
נפתלי: ממש לא. אני הייתי מה שנקרא הכי את הרגע. אכול ושתֹה כי מחר…לא נמשיך. [צביקה צוחק]
צביקה: מה מה השתנה? אז זהו, זה כאילו ממש shift אדיר, מבחינה מנטלית.
נפתלי: מטורף. זה…
צביקה: איך אתה מסביר את זה? כאילו מה, מה גרם לזה לקרות? אולי, אתה יודע, אני יכול לנחש, שאולי זה שאתה מסתכל על נפתלי עוד 5, 10 שנים, אתה פתאום מסתכל עליו באופטימיות.
נפתלי: לגמרי.
צביקה: וואו.
נפתלי: לגמרי.
צביקה: כאילו יותר נעים להסתכל עליו?
נפתלי: התחושת הצלחה. אם הצלחתי בזה, אז אני יכול להצליח בעוד דברים, אני יכול לנסות לעשות דברים, וגם ההבנה שתהליכים לא קורים מהרגע להרגע. אין דבר כזה זבנג וגמרנו. כל פעם אתה עושה שינוי לקראת, אתה… לא מספיק לרצות ולתכנן ולעשות, קום תעשה! תעשה פעולה יומית אחת, שלאט, לאט תצבור, ותגיע.
צביקה: וואו.
נפתלי: אני הגעתי הכי נטול… אני חושב שאני הגעתי הכי, בלי ציפיות לתהליך. [צביקה מהמהם] זאת אומרת, לא, אף פעם לא התנסיתי בדיאטה קודמת, אף פעם לא ניסיתי לרדת במשקל.
צביקה: כן.
נפתלי: ואמרתי ננסה. ופשוט לאט, לאט כל, כל יום, כל שבוע, כל זה, הופתעתי מחדש. זה היה הדרייב שלי. כאילו כל הזמן 'וואלה, אני מצליח לעשות את זה'.
צביקה: וואו.
נפתלי: מה? הצלחתי? אכלתי ירקות? זה עשה לי טוב? אחרי זה בשבוע התחלת הניקוי, כאילו להפסיק קמח וסוכר בשבילי, נפל עליי כרעם ביום בהיר. אני באותו רגע כמעט נשברתי.
צביקה: כן, ברור. זה רגע שבר אדיר של כולם.
נפתלי: ואותי זה תפס באמצע חופשה בצפון.
צביקה: וואו.
נפתלי: בלי יכולת לתכנן, בלי יכולת לשלוט ופשוט אמרתי 'נרשמתי, אני הולך על זה'. ואני מנסה למצוא את כל הפתרונות כדי לפתור את זה. אז בזמן שילדים שלי, הכנתי להם סנדוויצ'ים, אני לקחתי פק"ל קפה והכנתי עליו שקשוקה בשטח.
צביקה: וואו.
נפתלי: כל מיני דברים קטנים, וניסיתי ומצאתי ואת כל הפתרונות. וככל שאתה מצליח יותר, התחושת ביטחון עולה ואתה אומר 'וואלה, יש בי כוחות שלא הכרתי'.
צביקה: וואי, איזה מדהים. אני בטוח שיש לזה השלכות אדירות לתחומי חיים אחרים, וגם מעניין אותי אלו. כאילו, מבחינתך, אני שוב, תמיד מספר על הסיפור שלי, שברגע שסיימתי את תהליך ההרזיה, הדבר הבא שהתמקדתי בו זה ההצלחה שלי וכסף ועסק. כאילו זה היה הדבר הבא שידעתי ש… שחייב לעשות upgrade.
אז מעניין אותי היום, המקום שבו אתה נמצא, מה הדבר הבא שהתמקדת בו לעשות בו upgrade?
נפתלי: אז כמה נקודות. אחד, ברגע שסיימתי את האתגר ואת הכל ואמרתי, טוב, אם אני יכול להוריד במשקל, אז אולי אני גם יכול להתחיל לרוץ.
צביקה: [בהתפעלות] אהה.
נפתלי: אולי אני אצליח.
צביקה: ולא לצורכי הרזיה.
נפתלי: לא לצורכי הרזיה, בחי… לא. לא לצרכי הרזיה.
צביקה: [צוחק] כן, כי אנחנו, תמיד, תמיד אנשים באים, פוגשים אותי בטיילת בתל אביב ואני רץ ואז אומרים לי: 'אבל אתה אומר שאסור לרוץ'. אז בוא רק נדייק, ריצה היא מדהימה, אבל מי שחושב שירוץ וירזה, הוא טועה.
נפתלי: אני, אני תמיד אמרתי שספורט זה דבר לא בריא. 99% מתאונות…
צביקה: אידיאליסט.
נפתלי: 99% מתאונות הספורט, תבדוק אותי, קורות למי שעושה ספורט. [צביקה צוחק] אני מבטיח לך. זה נתון בדוק. אז אני עדיין לא בטוח, כאילו, ברור לי שיש הרבה פציעות ספורט והכל, ואני הלכתי על הדברים הפשוטים. וברגע שאני מרגיש שהגוף שלי… ובזמן האחרון קצת כואב לי הגב, אז הורדתי ריצות. אבל אני יודע, שהתהליך ההרזיה לא קשור לזה. [צביקה מהמהם] טוב, זאת אומרת שאם אני מוריד נפח פעילות של ספורט, לא אומר שאני עכשיו מעלה במשקל. אם אני לא עושה אימון, אני עושה את האימונים בשביל ההרגשה הטובה שלי, כשיש לי את הזמן, וכש… בדברים שאני רוצה להשיג.
צביקה: כן.
נפתלי: אני בספורט, אני השגתי הישג מטורף, של הקשר עם הילד שלי. רצתי בשבילו.
צביקה: נכון.
נפתלי: רצתי בשבילו.
צביקה: אני זוכר את התמונות האלה בקהילה שלנו.
נפתלי: יש לי אחד הילדים…
צביקה: כמה רצתם?
נפתלי: רצנו ביחד 10 קילומטר במרתון ירושלים.
צביקה: וואו… וואו, בעליות.
נפתלי: ולקבל… ואני גאה בו, והדבר המטורף זה שהוא גאה בי. ואת זה לא הבנתי. וברגע שאתה, הילד אומר לך "אבא, אני גאה בך".
צביקה: יש לי צמרמורת.
נפתלי: וש… שהילד אומר לך "אבא אני גאה בך", ואתה, אני אומר לו כל הזמן: "אתה אלוף, כל הכבוד", והוא אומר לי: "לא אבא, אתה אלוף". זה דבר שהיה שווה כל רגע.
צביקה: וואו. זה הולך ללכת איתו כל החיים, התחושה הזו.
נפתלי: אני בטוח.
צביקה: שאבא שלו סופרמן, ממש. עשית תהליך שינוי באמצע החיים. מטורף. ובקהילה שלנו אתה גם נותן מהחוכמה שלך בחזרה למקורות, מה שנקרא, בהקבלה של המקורות, לתהליך ההרזיה.
אה, הייתי שמח שנדבר על זה קצת. אני מודה שאני ממש מתחיל נְיוּבִּי, רק קצת קבלה וכאלה היום. [נפתלי מהמהם] אה, אבל הייתי שמח שתדבר על למה זה חשוב לך לעשות את זה? אתה מעלה, מה, פעם בשבוע כזה?
נפתלי: משתדל פעם בשבוע ככה.
צביקה: כן.
נפתלי: וכשאני לא מעלה, שואלים אותי מה קורה.
צביקה: לא, [צוחק] נכון. אז ל למה זה כל כך חשוב לך ומה זה נותן לך, ו… ותדבר על זה קצת?
נפתלי: אני אגיד לך, אחד הדברים שהכי חיברו אותי לתהליך, שהתחלתי תהליך, ואת כל הדברים שזה, זה אני אקרא לזה לפטיני דתי. זאת אומרת, היה לי קל לשמור על החוקים, כי הרגשתי ש… זה כמו לשמור בשר וחלב. זאת אומרת זה מה יש.
צביקה: הבנתי.
נפתלי: זה מה יש. אז, אז הדתיות עזרה לי גם לשמור על כללים ברורים. זה משהו שבא לי טבעי. אבל לאט לאט הבנתי שיש פה הרבה דברים מעבר. פתאום נפלו לי האסימונים, והרציונל שעומד מאחורי התחבר לי עם כל כך הרבה אמירות חז"ל שאמרתי, 'חייב להיות קשר'. וכל פעם שהסתכלתי על פרשת שבוע, על דברים שלמדתי, הדברים כל פעם התחברו לי. משפט כמו "יצר קטן יש באדם, מרעיבו שבע, משביעו רעב". לגמרי יושב לי אחד לאחד עם כל הנושא של האיזון ההורמונלי, ויש לאיזון ההורמונלי השפעה בתחומים שונים, נוספים, שקשורים ליהדות. ו…
צביקה: כמו מה?
נפתלי: כמו כל הנושא הזה של… של יצר המין למשל. [צביקה מהמהם] שהוא גם נושא מאוד, מאוד מעניין. ויש הרבה מקורות שמדברים על ההשפעה של שליטה באוכל, כדרך בסוף, גם ל… לשלוט, נקרא לזה.
צביקה: הבנתי.
נפתלי: לעדן.
צביקה: כן,
נפתלי: כל הנושא הזה של הסתכלות על הנאה ביהדות. מה זה הנאה? זה מותר? זה אסור? לא, הנאה זה חלק מהחיים. הנאה זה משהו שצריך לדעת אבל לעשות אותה, שהרב סולובייצ'יק קורא לזה, "בצורה אסתטית". כשאתה עוצר רגע לפני שאתה אוכל ואתה מברך, אתה נותן משמעות לאוכל [צביקה מהמהם]. זה לא שאתה עכשיו מפעיל פה כוחות מיסטיים. זאת אומרת, הרבה מהדברים הם, הם, הם פשוט לכוון את המוח שלך ולדעת שאתה שולט, השכל הוא זה ששולט על הרגש ולא הפוך. [צביקה מהמהם]
יש… אומרים שאדם יש לו שכל, כבד, שכל זה שכל, כבד ולב. כבד ולב מייצגים את הצד החומרי, כבד את הצד ה… חומרי ביותר, הלב את את הרגש. ויש הבדל בין כלב לבין בן אדם, מבחינת מבנה האיברים. בהמה הכל באותו קו. [צביקה מהמהם] והכל נשלט אחד על ידי השני. אצל האדם השכל הוא זה ששולט על הלב ובסוף שולט על הכבד. וזה משפטים, שאתה חי אותם, ופתאום 'וואי, זה נכון'. כאילו אני רואה…
צביקה: זה התחבר לך לתהליך הרזיה?
נפתלי: התחבר לי.
צביקה: זה אני חושב שזה גם סייע לך להפוך מ… קראת לזה "שמן אידיאליסט" ל"לפטיני דתי".
נפתלי: כן.
צביקה: אה, כאילו, כי זה חיבר לך משמעות נוספת לתהליך ההרזיה, זה לא רק היה לרדת במשקל, זה היה ממש, זה נתן לזה איזשהו פן רוחני ממש, של עבודת מידות.
נפתלי: לגמרי. עבודת המידות זה הפך לתרתי משמע. [צוחקים קלות] לגמרי.
צביקה: אני אשתף אותך, סתם, שאנחנו השקנו עכשיו את "אבא קליל" למגזר החרדי, וממש אוטוטו הוא הולך לצאת, ואני רציתי לקרוא לזה "אבא מרזה - אתגר המידות". כאילו לעש… כי גם מידות וגם מידות. כי בעיניי זה בדיוק ההקבלה של זה.
אצלי, זה היה אגב, לא מתוך מקום של פן רוחני, אלא של מצוינות. כל… גם לשתות שתי כוסות מים לפני כל ארוחה, גם לאכול את החצי צלחת ירקות, גם להפעיל את הפרוטוקול של השבירה, רגע לפני שאני נופל על איזה משהו. זה היה מבחינתי, כל פעם להזכיר לעצמי, שאני לא מוותר על עצמי אלא אני שומר את עצמי לסטנדרטים מצוינים, כי מגיע לי! [נפתלי מהמהם] כל הזמן, 7,000 פעם ביום, וזה חילחל.
נפתלי: אז שוב, יש עוד הרבה הקבלות שעשיתי למשל, אה… דופמין ויצר הרע.
צביקה: אהה.
נפתלי: יש הרי… ביהדות תמיד זה יצר הרע. מצד אחד אתה מסתכל עליו כמשהו שהוא חיצוני לך. זה יצר הרע, זה לא אתה, להוריד את האשמה. ממש, אחד לאחד. מצד שני, בלי היצר הרע הזה, אתה לא יכול לשרוד.
צביקה: כן.
נפתלי: זה החיים. זה מה שמחייה אותך, זה מה שמוביל אותך לעשות דברים, ואף אחד, ואין מצב שמבטלים את יצר הרע.
צביקה: אנשים חושבים שרע זה כאילו bad, אבל זה רע, זה רצון עצמי, אם אני מבין נכון.
נפתלי: נכון. זה גם פרשנות. אבל, ברגע שאתה מבין את הדברים האלה, ולמשל כל הנושא של המוטיבציה, את מוטיבציית כאב ועונג, זה מתחבר לי ישר לשכר ועונש. זאת אומרת, [צביקה מהמהם] מצד אחד אתה תקבל עונש, מצד שני תקבל שכר, וככל שהשכר ועונש הוא יותר ישיר למעשה שאתה עושה, ולא איזושהי תוצאה חיצונית, זה הרבה יותר עמוק…
צביקה: וואו.
נפתלי: הרבה יותר מחלחל. ואחרי זה יש לך את הזהות היהודית, שאתה לאט, לאט. זאת אומרת, כל כך הרבה דברים התחברו לי, וגם כשאתה קורא, ואתה, פרשת שבוע למשל. אנחנו היינו עכשיו בפרשת "במדבר" לא מזמן. ו… ספר "במדבר" מלא בתלונות, מלא בתלונות. בני ישראל לא שורדים רגע אחד, עד כדי כך, שמשה, בפרשה האחרונה, בא ושם את המפתחות, ואומר 'נמאס לי…'
צביקה: וואו.
נפתלי: 'אני לא מסוגל יותר לעמוד מולם. הרגני נא הרוג'.
צביקה: החזר כספי. [צוחק]
נפתלי: 'אני לא ילדתי אותם, אני לא הריתי אותם. עזוב אותי, אני לא אבא שלהם'. זה מה שנקרא פרשנות מודרנית לפסוקים, אבל זה מה שהוא אומר, מוזמנים לבדוק אותי.
ואתה מבין, שבעצם ההבדל המשמעותי בין ספר "במדבר" לספר "שמות", ספר "שמות" גם היה להם פה ושם נפילות, אבל מצב כזה הוא בעצם כי היה להם קשה. ספר "שמות" מדבר על היציאה ממצרים, הוא המסע מ… הם יוצאים ממצרים, כולם, עם מה שנקרא מוטיבציית כאב מטורפת, היו עבדים, סבלו והכל, ואז באים, מוציאים אותם, גם זה דרך אגב, פעולה לא פשוטה.
צביקה: לגמרי.
נפתלי: ודי מזכירה לי את ההחלטה הזאת, שמישהו מלמעלה בא והוציא אותי, אה, זה די התחבר לי לזה, שצריך מישהו מ… כשאתה במצב כזה, שמישהו יבוא וישלוף אותך בלי, מה שנקרא ב'חיפזון יצאו ממצרים'. זה לא היה החלטה, בוא נחשוב על זה, נעשה שיקולים. לא! עכשיו, כאן ועכשיו, קום, לך!
צביקה: כן. רגע החלטה, זה קצת מקביל ל…
נפתלי: רגע ההחלטה.
צביקה: זה התחלה של האתגר, לאתגר הראשוני הזה, שאתה אומר 'נעשה ונשמע'.
נפתלי: לגמרי. ואז, וזה היה מסע מ- שלהם. אבל כשהם מגיעים, אחרי קבלת התורה, קבלת התורה זה בעצם כבר הייעוד שלהם. לא לברוח, אלא לאיפה אני הולך. זה כבר המסע אל, ל…
צביקה: מוטיבציית עונג במקרה שלנו?
נפתלי: מוטיבציית עונג.
צביקה: זהות.
נפתלי: ומשם הצלחה וזהות, ו… והמסע אל הוא קשה. הוא הרבה יותר קשה מהמסע מ. ויש להם הרבה יותר מהמורות בדרך, והם לומדים בכל התקופת המדבר, הם לומדים, נופלים וקמים, נופלים וקמים. ויש כאלה שנופלים ולא קמים. יש את דור המדבר, שלא נכנס לארץ. ובסוף, בסוף, בסוף, הם מצליחים, במשך 40 שנה של מסע, לגבש לעצמם את הזהות, ובסוף להצליח להיכנס לארץ.
צביקה: אממ. וואו, איזה הקבלה מדהימה לתהליך שלנו.
נפתלי: וזה… וזה… וכל הדברים האלה, כל פרשת שבוע, הנושא סתם, זה, מבנה כנף. כשמשה אומר לקדוש ברוך הוא: 'די, אני לא מסוגל יותר'. מה התגובה של השם? הוא לא אומר לו 'בוא… זה… אני'. הוא ממנה לו 70 זקנים. הוא אומר לו 'קח 70 אנשים, תבחר אתה 70 אנשים, שביחד תנהיגו את עם ישראל. אתה לא לבד, אל תהיה לבד'.
צביקה: הבנתי.
נפתלי: 'אל תישא את המסע הזה בעצמך, תחלוק אותו עם עוד אנשים'. זה התחבר לי ישר לנושא הזה של, לא להיות בודד, להיות עם מבנה כנף. כל כך הרבה דברים, כשאתה קורא את פרשת השבוע, מתחברים לי, מתחברים לתהליך, ל… לדברים האלה. כאילו כל פעם משהו אחר צץ.
צביקה: וואו. עוד פעם יש לי צמרמורת, מה יהיה איתך? [צוחקים] זה לא קורה לי בדרך כלל. אה, מדהים. כאילו זה… זה באמת, כנראה שיש סיבה שזה עובד בצורה כל כך טובה. וכאילו מעניין אותי מעבר להקבלות, אה, מה אתה חושב שמפריד בינך לבין אנשים שעשו את התהליך הזה איתך, באותו מחזור? חלקם ירדו חמישה קילו, חלקם ירדו 20 ועלו הכל חזרה. אין מה לעשות, אין 100% הצלחה. ואנחנו מנסים ללמד את האנשים את הבּוֹרוֹת, ואיך לעקוף אותם, אבל בסוף אין 100% הצלחה. בן אדם מחליט לכשעצמו. מה אתה חושב שמפריד בינך, סיפור הצלחה, ובין מישהו כזה אחר או אנשים אחרים?
נפתלי: קשה לי להשוות את עצמי לאחרים. אני יכול להגיד מה עבד לי.
צביקה: מה עבד לך? כן, אנחנו מנסים כאן בפודקאסט הזה, למצוא את הסודות.
נפתלי: לגמרי.
צביקה: אז סודות של נפתלי, מה גורם לו להצליח?
נפתלי: אז מה שאני מרגיש שגרם לי, זה מוטיבציה של הילדים. שזה מוטיבציה מאוד חזקה. אני מתאר לעצמי שיש את זה לעוד הרבה אנשים.
צביקה: כן.
נפתלי: אני הגעתי בלי ציפיות. זה נשמע רע, אבל הגעתי בלי ציפיות, אני חושב שזה מאוד עזר לי. כשאני הגעתי ממצב של, 'אני לא צריך דיאטה', ואמרתי 'בוא ננסה' ולאט לאט כל פעם שהצלחתי ועליתי, לא היה לי למה להשוות של… בדיאטה אחרת יצא לי ככה, בדיאטה אחרת עשו ככה, באתי כמו שאתה אומר הרבה פעמים 'לרוקן את הכוס', ממש. באתי נקי, באתי בלי איזו השוואתיות.
צביקה: הבנתי.
נפתלי: וכל קילו שירד, אמרתי תודה.
צביקה: הממם.
נפתלי: לא כל הזמן בלחפש מושלמות.
צביקה: שומעים את זה? חברים, תרשמו, תרשמו במחברת. [צוחק]
נפתלי: כל… ככה זה היה. זה היה הסתכלתי על זה, יש כאלה, לא הסתכלתי אפילו על זה כריצת מרתון, לא הסתכלתי על זה כריצה, לא הסתכלתי על זה. אמרתי אני, מה שאני משיג, רווח. כל, כל דבר הכי קטן, ולכן כמעט נרשמתי לכל פעילות שהיתה, באתי לכל מפגש שהיה אפשרי, כי אני הרגשתי, שאני רק מרוויח מזה.
צביקה: כן.
נפתלי: וגם ההצטרפות שלי לצוות "המגדלורים", ו… ולנסות לעזור לאנשים בדברים, אני… יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק. [צביקה מהמהם] זאת אומרת, זה משהו שעוזר לי וכיף לי לעשות, ואני כל פעם מרגיש ש… וואלה, אני מרוויח עוד משהו ועוד משהו מהתהליך.
צביקה: וואו, הבנתי. ותגיד, תחבר אותי שנייה לרגע, לרגע שבו הבנת שמשהו השתנה מבפנים, אמיתי. כאילו איזה רגע, שפתאום אתה אומר לעצמך 'נפתלי, אתה לא אותו בן אדם'.
נפתלי: רגע אחד קשה לי לשים. אני… היה בזמנו איזשהו אתגר כזה של אתגר בפייסבוק, להעביר את זה הלאה. [צביקה מהמהם] של לבוא ולנסות לדבר, ואז אמרתי טוב, אני, אנשים שואלים אותי שאלות. היה לי בהתחלה מאוד קשה להגיד שאני בדיאטה.
אנשים, חברים שלי כעסו עליי. יש לי חברים, שעד היום כועסים עליי, שירדתי במשקל. [צביקה צוחק] "אתה לא נפתלי. מי אתה? השתנית". ובאיזשהו שלב אמרתי טוב, התחלתי לרשום בפייסבוק, אה, פתחתי, התחלתי לכתוב את התהליך ואת כל הדברים ו… ופשוט, מה שנקרא נשפך. ולאט לאט, הסבר, יום אחרי יום והכל. ואני זוכר שכתבתי, שזה היה הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב. [צביקה מהמהם] וזה משהו שבעצם שחרר אותי לגמרי. זאת אומרת, היכולת להתחיל להבין, שעשיתי פה לא רק תהליך פיזיולוגי, אלא תהליך גם שהוא מנטלי, זה מה שאני חושב גרם לי להבין, שאני לא, כאילו משהו השתנה.
צביקה: הבנתי אותך. משהו בחומרה השתנה, כאילו.
נפתלי: משהו פה השתנה…
צביקה: כן,
נפתלי: והצלחתי, ו… והשתניתי פה בתפיסה, לא רק ב… בדברים טכניים, אם אני אוכל ככה, אוכל ככה, אלא משהו השתנה בי…
צביקה: וואו,
נפתלי: משהו נפתח.
צביקה: וואו. הסכמת לעשות את השינוי הזה ולהיפתח לתהליכים המנטליים. אתה יודע, הרבה אנשים, ב… מה שנקרא ב-40 שנה במדבר, נתקעים, כי הם ממשיכים לנסות לעשות, את מה שהם עשו.
נפתלי: הם עדיין עבדים במצרים.
צביקה: נכון.
נפתלי: הם עדיין זוכרים את הדגה אשר אכלנו במצרים. הם עדיין שם.
צביקה: כן.
נפתלי: זה הבעיה של עם ישראל, שהוא נמצא במדבר, הוא מקבל את התורה והוא עדיין חושב שהוא במצרים, הוא קשה לו להשתחרר. [צביקה מהמהם] 600,000 איש, 600,000 איש גברים, עומדים לפני קריעת ים סוף, מולם צבא. מה התגובה הכי טובה לעשות? להילחם על החיים. [צביקה מהמהם] מה הם עושים? בוא נחזור. למה הוצאת אותנו?
צביקה: וואו.
נפתלי: 600,000 איש. עומדים. יש להם מנטליות של עבד. זה בשם הספורנו, כן? לא אני המצאתי את זה. יש להם מנטליות של עבד. ורק כשנקרע להם הים והם יוצאים, והם רואים את כל המצרים שוקעים במים, משהו שמה קצת מתחיל להשתחרר.
צביקה: וואו.
נפתלי: וגם אחר כך, כשאומרים להם 'בואו תעלו לארץ ישראל', אומרים 'אבל יש שמה ענקים, אנחנו לא מסוגלים' וכל זה, זה מנטליות של עבד. אחרי כל מה שעברת, אתה עדיין חושב, שלא תקבל, כאילו, לא תצליח? זה היה קשה מאוד. ולכן לפעמים, לפחות לכן היה צריך שדור המדבר, לא, דור המדבר לא נכנס לארץ. [צביקה מהמהם] היה דור חדש שנוצר. עם ישראל כעבדים, לא יכל להצליח בארץ ישראל.
צביקה: הבנתי אותך.
נפתלי: הוא היה צריך לעשות את השינוי הזה.
צביקה: והשינוי במקרה הזה, היה ממש להחליף דור.
נפתלי: שמה זה היה קיצוני, להחליף דור. פה ברוך השם.
צביקה: [צוחק קלות] פה, אנחנו, פה אנחנו ממש יכולים לעשות את זה בעודנו, מה שנקרא כאן, בגלגול הזה.
נפתלי: כאן בגלגול הזה. כן, אמנם עברו לי 40 שנה, אני כבר מעל 40.
צביקה: אהה.
נפתלי: אפשר להגיד שאת ה-40 שנה במדבר עברתי. אבל אה כן, ממש להרגיש, שאתה מוכן לשחרר את המנטליות הקודמת ו… ולהציב לעצמך מנטליות חדשה.
צביקה: וואו, וזה כל כך משהו שאנחנו מדברים עליו עכשיו בתוכניות, כמו השדרוג והשחרור, והתוכניות ה-for life המתקדמות יותר, והחדשות, על ההבנה שסבבה, יש את הסט כלים הלפטיני, התזונתי, אבל אם אנחנו באמת רוצים לפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד, אנחנו חייבים גם לחדש לעצמנו את התחושה של הזהות, ולעשות תהליכים מנטליים. וזה פשוט מדהים שאתה עשית את זה. ומעניין אותי האם הייתה סקפטיות לתהליכים האלה, ואיך התגברת עליה?
נפתלי: הסקפטיות…
צביקה: או שמההתחלה?
נפתלי: הסקפטיות הייתה כל הזמן.
צביקה: אוקיי.
נפתלי: כל הזמן עמדת במבחן, מבחינתי.
צביקה: כן.
נפתלי: כל הזמן. וכל הזמן היה שמה בדו"ח להגיד 'צביקה תמות'. [צביקה צוחק] זוכר את החלק הזה?
צביקה: בטח.
נפתלי: וכל יום אמרתי מחר אני אכתוב את זה. ו… לא הייתי שם.
צביקה: הממם.
נפתלי: ואמרתי אין מצב. לא אכלתי, לא זה, לא שם, ואני שָׂבֵעַ. להיות בנקודה הזאת שאתה מרגיש שבע, שמה נשבר לי, כל, כל הסקפטיות נעלמה.
צביקה: הבנתי אותך.
נפתלי: אמרתי 'וואלה, זה עובד'.
צביקה: ואז גם הסכמת לשבור את הסקפטיות על תהליכים אחרים.
נפתלי: לאט, לאט.
צביקה: שהם קצת יותר רגשיים, קצת יותר מנטליים, קצת יותר עדינים נקרא לזה.
נפתלי: לאט לאט, אשכנזי שכמוני, עדיין…
צביקה: בסדר גמור,
נפתלי: אבל לאט לאט נפתחתי והסכמתי ואמרתי 'ננסה, אם זה עבד, אולי גם זה יעבוד, אולי גם זה יעזור'. והקשבתי לעוד תוכן ועוד תוכן. ולאט, לאט הדברים חלחלו וזה התחבר, כמו שאמרתי, גם כל הדברים האלה התחברו אה…
צביקה: לעולם התוכן.
נפתלי: לעולם התוכן שקיים אצלי.
צביקה: שלך.
נפתלי: שקיים אצלי.
צביקה: וואו.
נפתלי: וברגע שזה הקביל ואמרתי וואלה, זה לא רק תיאוריה, זה גם אפשר לעשות עם זה ממש דברים. זה, זה היה לי ממש התחבר כמו כפפה ליד ו… וגרם לי להמשיך עם זה.
צביקה: וואו, אז אני באמת רוצה לאסוף את זה למאזינים ולהגיד שכל אחד מאיתנו בתהליך ההרזיה, צריך למצוא איזשהו עולם תוכן. ההקבלה לעולם התוכן שמעניין אותו, ושסביבו החיים שלו מתרכזים. אצלי באותה תקופה באמת, זה היה ה-The pursuit to success. כאילו, אני הייתי בחור צעיר, חשבתי שאני מוכשר, אבל לא, הפער בין פוטנציאל למימוש, היה פשוט עצום. אצל מישהו אחר זה באמת הדת, וזה האהבה שלו למקורות. אצל מישהו אחר זה, ה… זה ההורות, והוא רואה את זה בכל רגע ורגע מקביל לתהליך ההורי, של אני אל מול הדופמין, אני אל מול היצר הרע, איך אני הופך להיות, איך אני מתנהג אליו כמו הורה טוב, ולא כמו אה… הוא לא בסדר, ואני מתעלם ממנו ומנסה להרוג אותו. אה… אז בעיניי זה אחד מהחוזקות הכי גדולות שלך. פשוט לקחת את התהליך הזה והקבלת אותו לעולם התוכן שהוא המרכז, אחד מהמרכזים הכי גדולים של החיים שלך.
נפתלי: לגמרי.
צביקה: מדהים. אממ… יש לי עוד שאלה שמעניינת אותי. אה… כמה אנשים הצטרפו בזכותך לתהליך? [צוחק]
נפתלי: זה שאלה עם צ'ק בסוף?
צביקה: [צוחק] כן.
נפתלי: כי אז הייתי מגיע עם רשימות. [צביקה צוחק] אה, לא ספרתי. האמת כבר הפסקתי לספור. יש כאלה ש… יש מהשכונה, מה… מהסביבה הקרובה, מה… מהישוב, יש מהעבודה, יש אנשים, גלים רחוקים של אנשים, שהכירו אותי בעבר, וקראו את הפרסומים שלי והרימו אלי פתאום טלפון, 'מה נשמע, שומע?' ואוקיי. ו… ואני לא יודע, לא יודע להגיד לך מספר.
צביקה: וואו, עשרות.
נפתלי: אני יכול אני יכול להגיד שזה עשרות בטוח, אבל מעבר לזה אני, אין לי, אין יכו… אני לא עוקב אחרי זה.
צביקה: מדהים, מדהים, מדהים. אה, יש מישהו אחד, שאתה… מהסביבה הקרובה שלך, שכאילו עשה שינוי וזה ריגש אותך או היה מיוחד עבורך?
נפתלי: אה, יש כמה שכנים, שזה ריגש אותי במיוחד, שאפילו לא חשבתי שאני, מדב… שאני, שיש לי קש… שאני מדבר אליהם, ופתאום הם באים ואומרים 'תשמע, זה וזה', ואני אומר, וזה די ריגש. אה… וזה יצר חברויות חדשות.
צביקה: או, וואו.
נפתלי: אה… ו… וממש מדהים. ויש כאלה שניסיתי ולא הצלחתי. ודווקא מה, מה שנקרא הסביבה הקרובה יותר. זה, יש כאלה שפחות הצלחתי.
צביקה: עוד לא.
נפתלי: עוד לא הגיעו לשם, אבל אני מקווה שכן.
צביקה: כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע.
אה… שאלה לסיום. אה, מה היית אומר למישהו, שהוא בנקודת שבר בתהליך. אה חבר, משפחה, מישהו שאתה מנטור שלו ב"מגדלורים", אה, מתכנית היסוד. מה היית אומר לו? הוא בנקודת שבר או כי הוא בנקודת שבר, כי הוא לא מצליח לצאת ממצרים, או בנקודת שבר כי הוא מסתובב 40 שנה במדבר. [צוחק קלות] ועוד לא הגיע לשחרור.
נפתלי: אני לא… אני קשה לי לצטט, אני זוכר את הציטוט, אני לא זוכר ממי, אז תסלחו לי, צריך מי, מי אמר את זה. אבל שמעתי משפט לאחרונה מאוד, שמאוד התחברתי אליו. 'זה רק תמונה אחת, מתוך מסע שמתועד בווידאו שלם'. המשבר שלך כרגע…
צביקה: פריים.
נפתלי: זה פריים. זה רק פריים אחד. תסתכל את כל הדברים שהשגת. כשבן אדם כותב לי ב… כותבים בקבוצה ואומר זה, אה, דה דה, אמרתי לו 'תעצור רגע. זה המצב כרגע. תסתכל אחורה איפה היית, איפה אתה עכשיו. מה כל הדברים המטורפים שהשגת? איפה אתה, בכלל, אל תתעסק ב… ב… בנקודה הזאת. תסתכל על כל הדרך, כל התהליך'.
כמו, שוב, זה מתחבר לי ל… לספירת העומר, כן? אנחנו סופרים את העומר בין פסח לבין שבועות. אנחנו סופרים כל הזמן את ההתקדמות שלנו. היום אחד בעומר, שתיים בעומר. אנחנו לא סופרים ספירה לאחור ואומרים עוד כמה ימים. [צביקה מהמהם] אנחנו מסתכלים על כל יום מה השגנו, מה אנחנו משיגים.
צביקה: זה לא טבלת ייאוש.
נפתלי: זה לא טבלת ייאוש להגיע למשקל. ממש לא. הטבלת ייאוש היא לא עוד 50 יום אני צריך להגיע למשקל הזה והזה. הטבלה היא, תסתכל אחורה מה השגת עד עכשיו, וזה מה שנותן את הדרייב כל הזמן להמשיך.
צביקה: אני חושב שזה גם תעודת ביטוח, לרגע שנגיע להישג. כי מי שכאילו רק מחכה להגיע להישג בשביל, אז ברגע שהוא מגיע להישג נגמרת לו, נגמר לו הדרייב.
נפתלי: נכון.
צביקה: אה… אנחנו רואים את זה בכל תחום. אה… ואם אתה רק, אתה יודע, מסתכל כל יום על מה השגת כבר, וכאילו מסתכל על זה, ואתה יודע, אפילו אנחנו עכשיו עברנו איזשהו משבר מבחינה ארגונית, שהיה מתועד בכל ערוץ בערך. אה… מבחינתי, זה היה, זה בא לנו בול. אה… זה לא היה אפילו, לא קראתי לזה משבר, ההזדמנות למינוף הייתה מטורפת, גם בתוך הארגון, כדי לשפר אותו וגם החוצה, כדי להראות את הלב האמיתי שלנו ומה שאנחנו באמת רוצים. אז בעיניי, זה שם נמדדת ההצלחה האמיתית. אם אתה יכול להסתכל על הפריים, וגם להגיד לא רק שזה פריים מתוך וידאו שלם, אלא גם זה פריים סופר חשוב, שאני עכשיו הולך למנף אותו, חבל על הזמן.
נפתלי: זה לגמרי. יש משפט שגם למדתי ממורי ורבי, הרב דרוקמן זכרונו לברכה, שאמר תמיד 'לולא נפלתי לא קמתי'. [צביקה מהמהם] אם אין את הנפילה, אין את הקימה. אם… אני לא זוכר את הפסוק במלואו, אבל יש משפט לגבי ירושלים, 'אל תראי כי נפלתי קמתי'. אז תמיד אומרים טוב, גם אם אתה נופל, אתה תקום אחר כך. לא, הנפילה היא זאת שמובילה לקימה. וזה משהו שחשוב, זה משהו שמבחינתי, הפך להיות למוטו בחיים. הנפילה, מתוך הנפילה, מתוך החושך, יהיה לך אור. אם לא יהיה לך את החושך, אתה לא תדע להעריך את האור, אתה לא תדע להגיע אל האור.
צביקה: וואו. [צוחק קלות] לאבא שלי יש משפט, מאוד מקביל למה שאמרת, פחות מעודן, קצת עם קצת קללות, אבל שאני זוכר אותו מאוד, מאוד טוב. אה, אז לגמרי.
אממ… אני מסתכל על הראשון בפברואר 2019, היום שבו עמדתי 101 קילו אצל אברי גלעד, כיום, אחד הימים הכי חשובים בחיים שלי.
נפתלי: המממ…
צביקה: אה… והכי טוב שזה קרה בעולם, למרות תחושת ההשפלה הנוראית שהייתה שם, זה היה מבחינתי turn around, כאילו, זה היה המפנה.
נפתלי: מטורף.
צביקה: נפתלי, אני רוצה להגיד לך תודה רבה, אה… בעיקר על מי שאתה בקהילה שלנו, ושהסכמת לבוא לכאן, ובאמת לדבר על הדברים המרתקים האלה.
אה… יש לך משהו שאתה רוצה להגיד לסיום, למה שנקרא למאזינים, לעם? [צוחק]
נפתלי: רק להגיד תודה רבה. זה באמת היה כבוד מבחינתי, באמת מרגש מאוד להיות פה, וזה כיף, כיף גדול להיות חלק מקהילה שצומחת ומתפתחת, ובאמת הרגשה של שינוי באוויר, ובהצלחה לכולם.
צביקה: תודה. תודה.
חברים יקרים, אני מבקש מכם דבר אחד, כמו בכל סוף פרק. אם יש מישהו אחד מהסביבה הקרובה שלכם, שחייב לשמוע את הפרק הזה, חייב לשמוע את נפתלי מדבר על ההקבלה הזאת למקורות, ו… בכלל על התוצאות המטורפות שהוא השיג, ויכול להיות שזה יתן לו את הדרייב, את הפוש, או להתחיל את התהליך או להמשיך את התהליך, במידה והוא התחיל, ואז משהו קרה וכזה 40 שנה במדבר, הפכו להיות ארוכים מדי. אז אני מבקש מכם לשלוח לו את הפרק הזה באהבה גדולה, בפרגון, ולהגיד לו 'קח חצי שעה מהחיים שלך, ותשמע את נפתלי מדבר'.
זהו, חברים יקרים, אנחנו נתראה בפרק הבא של פודקאסט "אבא חטוב", ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments