אבא חטוב עם צביקה עינב - פרק 25: "לאכול עם הנאה" | רונן בן יהודה
- הדס פריאל חיינר
- 9 hours ago
- 18 min read
רונן בן יהודה שירד 22 ק"ג באבא חטוב וממאמני הלייף צ'אנג'רס של התוכנית, מספר על איך הצליח להנות יותר מהתהליך הלפטיני ועל החשיבות המנטלית בתהליך ההרזיה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/07/2023.
[מוזיקת רקע]
צביקה: היי חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב", התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטתי או אפילו מבלי לעשות ספורט.
את אתגר "אבא חטוב" עברו, נכון להיום, עשרות אלפי גברים בישראל שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי, שבאמת מגיע להם. המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לכם את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות והמנחה שלכם.
והיום נפגוש את רונן בן יהודה, מינוס 22 קילוגרם ב"אבא חטוב" ונדבר על איך ליהנות יותר בתהליך הלפטיני ועל החשיבות האדירה של עבודה מנטלית בתהליך הרזיה, ולא רק שם.
בואו נתחיל.
[מוזיקת מתגברת ונשארת ברקע]
רונן! איזה כיף שאתה כאן.
רונן: לגמרי.
צביקה: וואו, כל פעם שנפגשנו עד עכשיו, אז תמיד משהו בחיוך שלך ומשהו בחיבור בינינו היה מאוד טבעי ואני שמח, באמת, באופן אישי, על ההזדמנות כזה לשבת איתך לבירה, מה שנקרא, ולדבר.
רונן: אני שמח אותו דבר.
צביקה: איזה כיף. אה… קודם כל, תוצאות תכל'ס. תספר קצת למה הצטרפת לתהליך הלפטיני, אה… ל"אבא חטוב", מה התוצאות שלך? [מוזיקה מסתיימת] כמה זמן אתה שומר על המשקל החדש? דבר.
רונן: אוקיי, אחד העובדים בחברה שלנו ירד בצורה ממש יפה והתחיל לספר, התחיל לספר לחבר'ה. והוא בא אליי ואמר, "רונן, תנסה". ואמרתי לו, "תשמע, אני למוד דיאטות, אה… אני הרבה פעמים ירדתי, עליתי בשנתיים האחרונות - של אז - מנסה, כל פעם מחזיק לי שלושה ארבעה ימים, לא זה. אבל בוא, אתה הצלחת - אני אנסה". ואז נכנסתי וראיתי אותך בלייב או במה שזה היה.
צביקה: כן.
רונן: נדלקתי מהרעיון. נדלקתי, אמרתי 'קדימה, נלך על זה'.
צביקה: אתה נשמע לי בן-אדם מאוד רציונלי. תספר לי למה נדלקת, מה הדליק אותך שם?
רונן: מה שהדליק אותי זה, פתאום, רעיונות חדשים שלא שמעתי אותם בעבר. אני רואה את אותו בחור שזה עבד אצלו וזה נראה לי מאוד אמין. נראה לי מאוד אמין ונראה לי שזה עובד ושכדאי לי לנסות את זה על עצמי. והתחלתי בגישה מאוד-מאוד אופטימית של העניין הזה, ואפילו בהתרגשות.
צביקה: וואו, איזה כיף. ומה הרגע שלקחת את ההחלטה? כאילו, היה שם איזה מוטיבציית כאב, היה שם איזה רגע אחד שאמרת לעצמך, 'טוב, רונן, אני חייב, אתה חייב לעשות שינוי'?
רונן: מוטיבציית הכאב הייתה כל הזמן. היא הייתה, בעיקר, בגלל נושאים בריאותיים שידעתי שאתה לא מרגיש את זה ביום-יום מבחינה בריאותית, אתה מרגיש את ההשלכות של המסביב של משקל עודף. אבל שאני אפגע בעצמי, בעיקר במשפחה שלי, שחלילה בעתיד יצטרכו אה… להיות עם אבא שלא בחיים או אולי אפילו יותר גרוע. אה, זאת מוטיבציית הכאב העיקרית שהייתה.
צביקה: כן.
רונן: ההחלטה הייתה באותו יום. באותו רגע.
צביקה: "אני הולך לדאוג לעצמי לתעודת ביטוח ל-30, 40 שנה הקרובות, כדי לוודא שאני אהיה בשיא שלי, ולא ידרדר ויקמול לאט-לאט, או מהר-מהר".
רונן: רציתי… לא, לא האמנתי שאני הולך לתהליך שהוא מאוד ארוך טווח. אמרתי, "אוקיי, צריך להתחיל במשהו, נתחיל עכשיו, ברגע זה".
צביקה: כן, מגניב. וכמה ירדת? 22 קילוגרמים סך הכל. בכמה זמן?
רונן: אה… אני שנתיים בתהליך, בתוכנית היסוד ירדתי 12 קילו, שזה הפתיע אותי, כי היעד שלי היה שמונה קילו. ונרשמתי לתוכנית ההמשך של אה… אז היו תוכניות אחרות מאשר היום.
צביקה: נכון.
רונן: התלהבתי מאוד מהתוכנית והמשכתי לרדת. המשכתי לרדת, ירדתי כבר 24 קילו. הגעתי מ-94 ל-70. אממ…
צביקה: וואו. איזה שינוי חיים מטורף.
רונן: לגמרי. וירדתי אותם מהר. ירדתי אותם מהר, תוך אה… מספר חודשים…
צביקה: בן כמה אתה?
רונן: אני 56.
צביקה: א-הא. וואו.
רונן: ואני מעל שנה במשקל הזה, פלוס-מינוס 2 קילו, אה… הייתי 72, 74, חזרתי עכשיו ל-72.
צביקה: כן, החיים עצמם, מה שנקרא.
רונן: החיים עצמם, כן.
צביקה: כן, משקל יעד זה לא נקודה, זה קו. זה טווח.
רונן: טווח, כן.
צביקה: שם יש חופש, אפרופו. ואפרופו חופש, מה אורח החיים שלך היום? כאילו, האם אתה עדיין strict, מה שנקרא, על הדיאטה? או שכאילו תספר לי קצת על האורח-חיים הרגיל שלך היום, אחרי תהליך ההרזיה.
רונן: אז תראה, זאת לא דיאטה, אפילו שכל נושא תזונתי הוא דיאטה. אבל אני לא רואה את זה כדיאטה. אני רואה את זה כ… קודם כל, כהנאה מהאוכל, נתחיל מזה. עכשיו, סדר היום בפועל, אה… הוא מתחיל בזה שאני מתעסק הרבה עם מים - שותה הרבה מים, סופר, יש לי אפליקציה מהיום הראשון, כל כוס מים אני סופר אותה מייד באפליקציה, שם לעצמי יעדים של מים ואני נהנה מהמים, זאת אומרת, זה לא בשבילי אילוץ לשתות את המים. השלב הבא, התאהבתי בירקות חיים. אני יודע שאתה לא אוהב את זה…
צביקה: נכון.
רונן: אני מת על זה. זאת אומרת, בעבר, למשל, גמבה… הסתכלתי על גמבה, היא לא עניינה אותי במיוחד. היום מצאתי כל מיני סוגים של גמבות, שהם סטנדרטיות, גמבה כתומה, גיליתי לפני כמה חודשים, זה דינמי אצלי, גמבה צהובה, גיליתי לפני שבועיים שהיא טעימה. ואני מאוד-מאוד אוהב את זה. מצחיק, אבל ה… חוש הטעם שלי עשה reset משמעותי.
צביקה: כן, זה נשמע ככה.
רונן: והחשקים שלי היום זה לעגבניות שרי, זה לגמבה. אה… זה ל… עגבניות מגי, או עגבניות… אני בורר את העגבניות ואני מת על עגבניות. מכין לי סלטים…
צביקה: וואו איזה reset.
רונן: לגמרי.
צביקה: אם רונן עם ה-94 קילו היה שומע את זה, מה הוא היה אומר?
רונן: הוא היה אומר שזה לא הגיוני [צביקה צוחק]. הוא היה אומר שזה לא הגיוני, זה נראה משהו שהוא מומצא.
צביקה: כן.
רונן: לא סביר.
צביקה: תגיד, על מה זה השפיע עליך, כל התהליך הרזיה הזה, חוץ מתהליך ההרזיה עצמו? כאילו, יש עוד תחומים בחיים שאתה מרגיש שהשתפרו בזכות זה?
רונן: קודם כל, תחומים בחיים שקרובים לזה במסביב, אני אתחיל איתם. מדדים רפואיים, בדיקות דם. יש לי במהלך השנה וחצי האחרונות את המדדים הכי טובים מזה עשרות שנים, עשרות שנים, לא חמש-שש שנים…
צביקה: וואו.
רונן: עשרות שנים. ואני עושה בדיקת דם כל חצי שנה. וזה מבחינתי הדבר הכי דרמטי.
צביקה: וואו.
רונן: ספורט. אני אתן לך דוגמה מיום שישי האחרון. יום שישי האחרון היה יום כזה משוגע מבחינת המזג אוויר, היה גם שרב וגם גשם. לא יצא לי לרוץ איזה חודשיים. הלכתי לחוף הים, אני משתדל כל יום שישי ללכת ועושה הליכה - בעבר ריצות - ואמרתי בוא נראה אם אני עדיין מסוגל לרוץ ויש לי את "שיטת צביקה" - השבע דקות, חצי דקה, וכדומה.
צביקה: כן.
רונן: ואמרתי, נראה אם אני מסוגל לרוץ קילומטר. רצתי, אני מרגיש שקל, וזה על החול של הים. זה הפך ל-16 קילומטר ברצף, שבע דקות, חצי דקה, שבע דקות, חצי דקה. שישה…
צביקה: וואאאו! אחרי שלא רצת חודשיים.
רונן: אחרי שלא ר… בקצב מאוד איטי. אבל אני הייתי…
צביקה: כן, אתה אוהב את הריצות הרגועות האלה, אני רואה את השיתופים שלך גם בקהילה.
רונן: נכון.
צביקה: כאילו, אתה מת על זה, על הצ'יל, על חוף הים, רגוע, לא עכשיו להשתגע ולהרוג את עצמך.
רונן: ממש לא להרוג את עצמי.
צביקה: התחלת עם כלום? כאילו התחלת בתוכ… עשית את תוכנית "מהספה ל-5K" שלי?
רונן: עשיתי את התוכנית…
צביקה: א-הא.
רונן: לפני איזה שנה וחצי. רצתי בעבר. רצתי בעבר, אבל כשהמשקל שלי עלה, היה לי מאוד קשה לרוץ והפסקתי לרוץ. ורציתי. וברגע שהתחלתי איתך עם התוכנית של "אבא חטוב", אמרתי, "כל דבר שמה מעניין אותי". ואז ראיתי את התוכנית הזאת, אמרתי "קדימה, בוא נעשה את זה". אה… התוצאה הראשונה של זה הייתה לרוץ… ואז ראיתי אותך, פיזית, גם פעם ראשונה, לרוץ במרתון תל אביב לפני שנה וחצי. היה איזה יום מבול.
צביקה: ב-Night Run? במרוץ לילה?
רונן: לא, לא, לא. במרתון תל אביב של אה…
צביקה: אָה, במרתון תל אביב, שהיה גשם. כן.
רונן: שהיה מבול. נכון, נכון, נכון. ועשיתי שם… עצם העובדה שסיימתי את ה-10 קי… התחלתי, אמרתי "אפס לחמש"? אבל מאוד מהר הלכתי ל"אפס לעשר". ומאז אני ממשיך לרוץ מדי פעם בשביל הכיף, לא שום דבר אחר. כמו יום שישי האחרון.
צביקה: וואו. ומעניין אותי מעבר לזה, אתה חושב שיש הבדל בין אנשים שעוברים את התהליך הזה אחרי גיל 50, נגיד, לבין בחור בן 30 כמוני, או בחור בן 40? כאילו, מה ההבדלים?
רונן: האמת, אני לא יודע להגיד. אממ…
צביקה: אתה חושב שאם היית עובר את התהליך הזה לפני 20 שנה, זה היה בדיוק אותו דבר? והיית מתמיד, והיית זה והכל היה אותו דבר, או שיש יש משהו?
רונן: על עצמי?
צביקה: כן.
רונן: על עצמי אני חושב שזה היה אותו דבר.
צביקה: וואו, מדהים. זה אומר משהו מאוד חזק לגבי האופי שלך. אה… כי אתה, ממה שאנחנו הכרנו, אתה עשית את קורס המאמנים גם בשיטה הלפטינית ו-Life Changers. אתה מאוד מתודי ומאוד אוהב גם להתמסר לדברים, אבל מעבר לזה, לדעת הכל עד הפרט האחרון, לא כהצקה של "אני חייב לדעת הכל עד הפרט האחרון", זה באמת מסקרן אותך. אתה מונע על ידי הסקרנות שלך, ומאוד חשוב לך להיות מאוד מקיף.
רונן: לגמרי.
צביקה: לגמרי.
רונן: לגמרי.
צביקה: ואז אתה, אתה יודע, את כל העושר הזה, בע', שאנחנו נותנים שם, אתה פשוט לקחת אותו על הגוף שלך וכאילו קיבלת באמת 100% מהערך שהיית יכול לקבל מהתוכנית.
רונן: לעצמי…
צביקה: לעצמך.
רונן: וכבר גם לאחרים.
צביקה: מה זה אומר?
רונן: כי כתוצאה מההכשרה המדהימה הזאת שעשיתי של ה-Life Changers …Life Changer, התחלתי לאמן אנשים. אה… כרגע זה בבודדים, יש לי תוכנית אחרי החגים לעשות קבוצה בישוב, שמאוד מדגדג לי באצבעות.
צביקה: מהמם.
רונן: צריך למצוא לזה את הזמן. וזה מצליח, וזה עושה אותי ממש מאושר, שאני מצליח לעזור לאחרים, ממש.
צביקה: וואו, מהמם. אתה מדבר ויש לי מוצר חדש בראש. פתאום צץ לי. אבל, בסדר, אני אשאיר את זה בטיזר. פתאום צץ לי איזה משהו ל-Life Changers שלנו כזה, מין איזה אתגר גיוס כזה. אה… לאחרי החגים.
אממ, עוד משהו שמעניין אותי באמת, אתה מדבר המון על הנאה בתהליך הלפטיני. מעניין אותי, את המקום של הנאה בחיים שלך באופן כללי, ואיך זה מתבטא. כמה לדעתך זה חשוב כדי להצליח להתמקד ב"איך אני נהנה כמה שיותר בתהליך"?
רונן: מאוד. קודם כל, אצלי, מבחינת ההנאה, אז אני מאוד-מאוד נהנה ממגוון של דברים, אני נהנה בעיקר מהעבודה שלי, מהמשפחה שלי. אני כל הזמן מחפש - זה חלק מהאישיות שלי - שאני תמיד מחפש את ה… את הדברים הכיפיים, את הדברים החיוביים, כמעט בכל סיטואציה. מתמקד ב"אוקיי, מה מה טוב לי ומה כיף לי בדבר הזה?" שזאת המילה, המילה "כיף".
צביקה: הבנתי. אתה לא רוצה לסבול את דרכך למשקל היעד, לדוגמה, ואתה אומר לעצמך "יאללה, אני יתאבד על זה עכשיו במשך חצי שנה ואני לא יהנה ואני לא אעשה פינוק, רק כדי להגיע כמה שיותר מהר למשקל יעד".
רונן: לא, לא, לא.
צביקה: אלא המנטרה שלך זה לאט, בטוח ובהנאה, בדיוק כמו שאתה רץ.
רונן: כן, נכון.
צביקה: וואו, מקסים.
רונן: נכון. אותו דבר בעבודה, דברים שאני עושה בעבודה. מבחינתי, יותר חשוב לי להקדיש לזה הרבה יותר זמן ושעות ושזה יהיה יותר לאט, אבל שיהיה מאוד איכותי ותוך כדי זה שאני גם יהנה מהתהליך.
צביקה: וואו, אני חושב שזה, אתה יודע, הפודקאסט הזה בסוף אה… בא לגלות את הסודות של האנשים שמצליחים. כי לא כולם מצליחים בתהליך, אין מה לעשות. והרבה מאוד מהפקטורים הם פקטורים מנטליים, אישיותיים. ואני חושב שאחד מהדברים והסודות שלך, זה זה שאתה שם את הפוקוס לא על המהירות, אלא על העומק, יסודיות והנאה מהדרך. כי יש לך איזה Trust, איזה אמונה שאתה תגיע להכל. בקצב שלך, ותוך כדי שאתה לא סובל, נכון?
רונן: נכון.
צביקה: זה גם הולך איתך לתחומים אחרים בחיים? כלומר, אתה רואה את עצמך כבן-אדם שאפתן, ועם זאת מאוד סבלני, ששם דגש על הנאה?
רונן: כן. כן. אני רואה את עצמי, באמת, כמאוד שאפתן, אבל השאפתן בא עם אה… עם סבלנות ועם לעשות את הדברים שכיף לי, שכיף לי לעשות. לא תמיד אתה יכול לעשות במציאות את מה שכיף, אבל אני משתדל כמה שיותר לעשות את זה תוך כדי הנאה. זה בהרבה דברים. זה בעיקר בעבודה. אבל גם במשפחה. גם במשפחה. זאת אומרת יותר מבחינת היחסים בתוך המשפחה, להנות כמה שיותר מכל רגע, ואני חושב שאני גם די מצליח.
צביקה: כן, זה נשמע ככה, ואתה גם נראה בן-אדם שמח, נראה בן-אדם מאושר, באמת. כאילו לי יצא, שוב, להיות איתך במשך ארבעה חודשים כמעט כל שבוע, וזה היה כיף. תמיד, כאילו, החיוך שלך, הסקרנות שלך, הרצון שלך ללמוד, וזה כל-כך לא היה מובן מאליו, אה… שאתה יודע, שאתה בא ללמוד ממני בסוף, כאילו כל אחד מסתכל על עצמו ואומר "וואו, כאילו הוא בן-אדם שעשה המון דברים בחיים וזה שהוא בא ללמוד ממני בכזאת ענווה וצניעות…" זה פשוט מעלה מטורפת שלך בעיניי.
רונן: שום ענווה וצניעות, זאת אומרת, איך אני יכול בכלל להחליף אותך? זאת אומרת, ללמוד ממך - כל רגע זה, הכל היה לי שם חדש. הכל. הכל.
צביקה: כן, וואו. כן, כן. היית ממש כמו ילד שצמא ללמוד וזה היה פשוט מקסים ואני חושב שזה גם אחד מהסודות שלך, שאתה באמת בא עם סקרנות ולא בא עם ידיעה מוקדמת של "אני יודע הכל ואתה לא יכול ללמד אותי ומי אתה בכלל?" כאילו, יש בך באמת את היכולת להסתכל על הבן-אדם שמולך ולשאול את עצמך "מה אני יכול ללמוד ממנו? מה אני יכול לקחת ממנו?" לא כלקחת ולהשאיר אותו פחות, אלא "מה אני יכול לרתום את זה לחיים שלי?" זה מקסים לראות.
רונן: זה נכון, תודה.
צביקה: הכל ורוד ויפה. דבר איתי רגע על הנפילה הכי קשה שהייתה לך או משהו, איזה משבר בתהליך ואיך, איך התמודדת איתו וחזרת חזרה?
רונן: אז משבר לא היה, אבל אני אגיד קשיים. קשיים יש. היו אה… היו קשיים, עדיין יש קשיים, ואני מתמודד איתם בכל מיני דרכים. בחלק מהמקרים יותר בהצלחה, לפעמים פחות בהצלחה וחוזר להצליח. אז יש מספר דברים.
אחד הדברים זה הנושא של השירותים. אני בגיל יחסית מבוגר, לשתות הרבה מים אומר שצריך ללכת הרבה לשירותים. ההתמודדות שלי היא בשני מישורים, מישור פרקטי ומישור אה… נקרא לו מנטלי. בפרקטי אני פשוט מתכנן. אם זה יום שיש לי נסיעות, אז אולי אני אשתה קצת פחות לפני הנסיעה, אני לא אשתה תוך כדי הנסיעה, אני אתכנן מראש איפה אני אעשה עצירות. יום ש… יום רגיל, אין לי בעיה. בחלק המנטלי, שזה קטע מאוד מעניין, אז הפכתי את זה ממצב של אה… מבוכה ולהתבייש "רגע, אני עכשיו הולך לשירותים", ל-180 מעלות הפוך. זאת אומרת, זה הפך אצלי להיות דגל, כמו שאנשים רואים אותי עם בקבוק מים, אז הם יודעים, "רגע, עצרו רגע, אני הולך לשירותים". זה אפילו ברמה של הומור עצמי.
צביקה: וואו.
רונן: הפך להיות.
צביקה: כן.
רונן: אני רואה את זה על אנשים שאני מאמן, שהם מפחדים מְהַ… חוששים. זאת אומרת, מישהו לפני שבועיים, שיצא לי לדבר איתו, הוא אומר, "הקטע שאני הכי מפחד ממנו, שבאמצע הישיבה אני אצטרך ללכת לשירותים". במשרד, כן? אני אומר, "מה הבעיה? בסדר, תגיד לאנשים, 'אני עושה הפסקה, שתי דקות, אני חוזר'.". הוא אומר, "לא, אני"…
צביקה: וואי, כל-כך מעניין למה אנשים מפחדים מזה, אתה יודע. בסוף זה טבעי, זה אנושי. אבל זה כאילו שם אותך במקום של, מה? נזקק ל… לספק לעצמך את הצרכים רגע גם בישיבה בעבודה? כאילו, מעניין אותי למה אנשים חוששים מזה, למה זה, כאילו, חסם?
רונן: נכון, אני יכול להבין את החסם, בעיקר זה בא ממקום של מבוכה…
צביקה: מבוכה.
רונן: בושה וכדומה. ושוב, אני התגברתי על זה באופן ההפוך. אני כן הייתי ככה בהתחלה.
צביקה: כן.
רונן: אבל ברגע שעשיתי את זה סוג של הומור וסוג של דגל, "תקשיבו, אני שותה הרבה. אני אעזוב אותכם פה איזה כמה פעמים כי יש לי שירותים ואני מקווה שגם אף אחד לא יתפוס לי אותם". אז אה… [צוחקים] אז אה… זאת הדרך של ההתמודדות בפעם ה… בפן המנטלי. אז זה נושא אחד, נושא של השירותים.
צביקה: כן.
רונן: נושא נוסף שיש, שהוא אתגר, זה אכילת לילה. שזה אתגר…
צביקה: וואו, בוא נדבר על זה, אני מת על זה, על הנושא הזה.
רונן: אוקיי. אז האתגר הזה קיים, הוא עולה ויורד. ההתמודדות שלי איתו היא ב…
צביקה: תן לי דוגמה לאכילת לילה מהשבועות האחרונים.
רונן: אני אתן לך דוגמה לאכילת לילה של אתמול…
צביקה: אוקיי, אתמול. מושלם.
רונן: אתמול, אתמול היה אה… משחק כדורגל על המקום השלישי, ישראל ניצחה את דרום קוריאה. הרבה מתח. אה… ואני הגעתי, אני הגעתי לנקודה הזאת, שבאיזשהו שלב הרגשתי שאני, בא לי, "בא לי" - זאת המילה - לאכול עכשיו מנה קטנה של אה… מוצר שנקרא "Fiber1", אני לא יודע אם אתה מכיר אותו. הוא איזשהו דָגָ… חטיף כזה…
צביקה: מכיר, בטח מכיר. איתו שנים רבות.
רונן: אוקיי, אז אני בעבר, דרך אגב, אפרופו reset של טעמים, בעבר טעמתי אותו, לפני התוכנית שלך. אמרתי "מה זה הדבר המגעיל הזה, חסר הטעם?"
צביקה: נכון, זה נראה קצת כמו אוכל של עכברים או משהו כזה [רונן צוחק]. אבל הוא טעים בנשנוש, הוא קראנצ'י.
רונן: אז הוא טעים…
צביקה: כן.
רונן: ובשבילי הוא מאוד-מאוד מתוק. אני פותח סוגריים, עשיתי reset לטעמים גם בנושא המתוק. הוא היה אצלך אחד הסייקלים. אני, למשל, קפה - הייתי תמיד שם איזה שלוש סוכרזית. לא סוכר, אבל סוכרזית, אבל זה לא משנה. ואמרו לי "מה, תטעם את הקפה". אמרתי "אי אפשר, ניסיתי פעם, זה מגעיל". היום אני לא מסוגל עם המתקה, היום אני נהנה מקפה, מהטעם של הקפה…
צביקה: וואו.
רונן: מסוגי הקפה. אז סוגר סוגריים על הקפה, ה"פייבר וואן" מאוד טעים לי. הוא מאוד מתוק לי, אפילו שלאחרים הוא לא מתוק…
צביקה: כן.
רונן: …כי אין בו סוכר. אה… ואז, זה בקטנה. עכשיו, הקטנה הזאת, ואז יש פה תהליך, אני הולך רגע לאיזשהו סוג של דו-שיח שאני עושה עם הדופמין, ככה אנחנו קוראים לזה. אממ, ואני אומר לעצמי, קודם כל, אני אומר לעצמי רגע, רגע, זה לא אני רוצה את ה"פייבר וואן". זה, עלתה לי מחשבה, שאני רוצה את ה"פייבר וואן", "זה הדופמין, זה לא אני". לפעמים זה עוזר, לפעמים זה לא עוזר.
צביקה: בטח. שלב הזיהוי, למעשה. שאנחנו רגע אחד יוצאים מהזדהות מלאה עם "הכל זה בראש" ואנחנו מבינים שיש בנו חלק שרוצה את הדבר הזה עכשיו, וזה לא "בא לי פיצה עכשיו".
רונן: נכון.
צביקה: כאילו, זה היכולת שנייה להסתכל על זה החוצה, זה יכול להיות ה"פייבר וואן", זה יכול להיות "בן אנד ג'ריס", זה יכול להיות פיצה, זה יכול להיות כל דבר.
רונן: נכון. ואז אני אומר, "למה אני רוצה את זה?" כי עכשיו יש מתח, יש משחק, אני עוצר את המשחק בשלט כי אני מתוח וזה, זה סיטואציה שאני מבין אותה. אני רואה, שהיא חוזרת על עצמה, לא בתדירות גבוהה, אבל היא חוזרת. ואז בא לך איזה משהו, לי. אה… לשים בפה, אפילו שאני לא רעב. מה שנקרא "רעב פֶּה".
צביקה: כן.
רונן: אממ, לפעמים אני מצליח להתמודד עם זה, לפעמים אני לא מצליח. למה אני, לפעמים אני לא מצ… איך אני מצליח? אני עושה את הדו-שיח הזה עם הדופמין, בדרך כלל אני אומר לו "אוקיי, אה… אתה תקבל את ה"פייבר וואן". אתה תקבל, אבל קודם שתי כוסות מים וקודם אני אעלה, בכלל, לקומה השנייה ואני אצחצח שיניים, ואז אני ארד ואתה תקבל, אם אני עדיין ירצה ואם שנינו נרצה, אני ואתה".
צביקה: אוקיי, אז אתה למעשה מזהה שזה לא הקול שלך, ואז אתה מתערב בזה שאתה נותן איזה פאוזה רגע. "אני אעלה, אני אשתה שתי כוסות מים, אני אצחצח שיניים", אני… כאילו, אתה שנייה, אומר, "רגע, לא באימפולסיביות".
רונן: נכון. נכון. הרבה פעמים זה עובד. במשחק זה לא עבד, כי הדופמין אמר לי "עזוב עכשיו לצחצח שיניים, יש משחק וזה, בוא נהנה".
צביקה: כן.
רונן: [מצחקק] והוא ניצח באותו רגע.
צביקה: מעולה, בסדר גמור, אין בעיה. עצם זה שהיה את השיח, אני חושב, ולא ברחת ממנו, גם אם בסוף ההחלטה הייתה ללכת על הדבר, זה כבר הניצחון. כי זה אומר שיש דו-שיח. ברגע שיש דו-שיח, זה תעודת ביטוח מעלייה מחודשת במשקל. ממש ככה. כי כדי לעלות מחדש במשקל, אתה… צריך להפסיק הדו-שיח וכל פעם, אתה צריך לבחור את הבחירה, הכביכול, לא נכונה. אנחנו תמיד אומרים "התקדמות עדיפה על מושלמות". האם 60, 70, 80 אחוז מהזמן אתה בוחר לפטיני? אתה בוחר נכון? אם כן, התוצאות יהיו טובות. עומד אה… או יושב מולי בן-אדם חטוב, אני אפילו יגיד. ושנראה מצוין לכל גיל. אה… וזה אומר ש-70, 80, 90 אחוז מהזמן, אתה בוחר נכון.
רונן: זה גם נכון במציאות.
צביקה: לגמרי.
רונן: זה הסדר גודל מבחינת ה…מבחינת הבחירה. עדיין, זאת ההתמודדות הכי מרכזית.
צביקה: לגמרי.
רונן: אה… והדרך הנוספת שאני מתמודד עם זה היא דרך הפיזיולוגיה. זאת אומרת, להכניס מספיק מים, מספיק ירקות מנקים לפני כן, לאכול ארוחות מסודרות עם חלבון ופחמימה לפטינית.
צביקה: "לשים את השכפ"ץ", מה שנקרא.
רונן: לשים את השכפ"ץ, חלון אכילה…
צביקה: מוריד אותו מדי פעם?
רונן: אממ, אני מוריד אותו מדי פעם, נניח אם יש נופש שאני יוצא אליו…
צביקה: כן, שזה פחות נוח.
רונן: או חו"ל או משהו כזה. גם שזה פחות נוח וגם מבחירה. זאת אומרת, אם אני עכשיו אומר "אוקיי, עכשיו אני רוצה לטעום את הדבר הזה", למה שאני אגביל את עצמי?
צביקה: כן, כן, הבנתי. כן, אני מכיר את זה, הרבה פעמים אני, נגיד, טס לחו"ל ובכל מיני מקומות מדהימים ואני, כאילו, קולט שאני מאוזן מדי. אני לא רעב [מצחקק]. וזה מבאס אותי. אז אני עושה, לפעמים, כל מיני פעולות כדי קצת לצאת מאיזון, כדי להחזיר את התאווה הזאת. אז אני ממש יכול להבין אותך.
ותגיד, באמת, המטרה שלי זה לזקק שנייה את הסודות. אם היה לך מישהו, מתאמן או מישהו מהסביבה הקרובה שלך, שהיה אומר לך, "תקשיב רונן, קשה לי עם האכילת לילה. אני מפסיד 80% מהפעמים". מה היית אומר לו מתוך האישיות שלך, מתוך הכלים והמשאבים, שיש לך באופן אישי, שאתה חושב שהיה יכול לעזור לו?
רונן: אני אגיד לך, קודם כל זה משתנה מאחד לאחד. אבל הבסיס, שהוא לא משתנה מאחד לאחד, הוא הפיזיולוגי. זאת אומרת, מה שנקרא השכפ"ץ, בוא נתחיל איתו. ללא השכפ"ץ יהיה יותר קשה לעשות את זה.
צביקה: לגמרי.
רונן: ומתחיל עם זה. עכשיו, העבודה המנטלית, היא צריכה להיות מותאמת, כי במסגרת גם מה שלמדנו בקורס של ההכשרה…
צביקה: כן.
רונן: למשל, תיקח את ה… את המודל של אה… איפה אתה יותר, מה יותר חזק בך, האם אתה מבחינת הצרכים, האם הצורך בביטחון…
צביקה: הבנתי, הזיהוי של הצורך.
רונן: נכון, זיהוי של הצורך.
צביקה: כאילו, למה אתה רוצה לאכול עכשיו? "כי אני רעב", "כי בא לי". אוקיי. מה מסתתר מתחת לזה? אנחנו מדברים על ארבעה צרכים, אני רק ישלים את המודל, מה שנקרא, ממש בקטנה.
הצורך הראשון… צרכים בסיסיים של האישיות, של הגוף, של הנפש שלנו. הצורך הראשון זה צורך בביטחון וודאות, הצורך השני זה צורך בגיוון, ריגוש ואתגר, הצורך השלישי זה צורך ב-Significance, חשיבות עצמית או כמו שאני קורא לזה היום, "חיבור לרצון הפנימי". והצורך הרביעי זה חיבור לאחרים, אוקיי? זה קונקשן, חיבור עם אנשים אחרים.
והשאלה, "רגע, למה אתה אוכל?" אז אם אני יכול לנתח בדיוק את מה שדיברת עכשיו - אתמול, אכלת בגלל הצורך הראשון. אכלת כי רצית, שנייה, ביטח… רוגע.
רונן: לא.
צביקה: ודאות.
רונן: לא.
צביקה: אמרת, "אני מתוח".
רונן: אה, אוקיי, בגלל… אוקיי.
צביקה: אוקיי, מהמילים שלך.
רונן: כן.
צביקה: יכול להיות שזה גם, היה שם צרכים אחרים. היה שם גם את הגיוון וההנאה של הכיף של הלאכול משהו מול המשחק. אבל כאילו אני שמעתי ממך "אני מתוח. אוקיי, אני צריך שנייה משהו אחד כדי להרגיע את זה".
רונן: נכון.
צביקה: אז זה היה הזיהוי הראשוני, אם אני מבין נכון. ואתה אומר לבן-אדם הזה שיבוא ויגיד לך, "תשמע, רונן, אני לא כמוך, אני לא 90% מהזמן מצליח לנצח את האכילת לילה".
שנייה. שכפ"ץ - יש? וי? מעולה. ואז תשאל את עצמך למה אתה באמת… "למה אני באמת רוצה לאכול? מה הסיבה?" נכון? אני מצליח להבין?
רונן: נכון, אני אפתח איתו בסדרה של שיחות, זאת אומרת, אני לא יתן לו מתכון מראש. כי אני חושב שזה מאוד משתנה מאחד לאחד. אני אפתח איתו איזה סדרה של שיחות, לנסות… בשביל שיותר הוא יבין, כתוצאה מזה, אני אנסה לכוון אותו, איפה זה מתחבא. ואחרי שהוא יבין איפה זה מתחבא, לנסות, יחד איתו, למצוא איזה פעולות שמתאימות לו, שישברו את זה. לא לכל אחד כל פעולה תתאים באותה, באותה צורה.
צביקה: מסכים. תן דוגמה, אבל, ממישהו שבסביבה הקרובה שלך, אפילו, אה… שכּן עבר את התהליך, כי אני בטוח שיש לך חברים, אולי טיפה משפחה, שעברו את התהליך. אה… יצא לך לתמוך במישהו כזה?
רונן: כן.
צביקה: כלומר, אפילו מבחוץ, או… מקרוב ומרחוק?
רונן: כן.
צביקה: כן? במי? תן דוגמה.
רונן: יצא לי לתמוך בחבר טוב שלי, שאימנתי אותו. אממ, שבין היתר, הייתה לו גם את הבעיה הזאת שמאוד הייתה מוכרת לי, מטבע… מטבע הדברים, ועבדנו על זה יחד. עבדנו על זה יחד והצלחנו להגיע לתוצאות. לא 100%, אין 100%.
צביקה: אין 100%.
רונן: נכון.
צביקה: אתה יודע, אני אתמול אכלתי במבה נוגט ב-12 וחצי בלילה [רונן מצחקק]. זה קורה. כאילו, אני גם לא קורא לזה כבר נפילה, זה פשוט מתוך מקום של אני בחרתי עכשיו לאכול את הדבר הזה בשביל X, אבל אני גם לא משקר לעצמי שאני אוכל אותו בשביל… סתם כי בא לי. אוקיי? אני באמת מודע לצרכים הרגשיים של למה אני אוכל אותו. ואני, אגב, רואה, נגיד, יחס ישר, אני אתן לך דוגמה ממני, אני רואה יחס ישר בין האם עשיתי מדיטציה בבוקר, לבין אם בערב יש לי התמודדות עם הדופמין. אצלי, לדוגמה. בסדר? כי זה כאילו מרגיע לי את הגוף, ואז יש לי יותר שביעות רצון, יותר סרטונין [כך במקור] במערכת, ואז אני, עד הערב, פשוט קצת יותר רגוע, קצת יותר שבע רצון. שבע…
רונן: כן.
צביקה: שְׂבַע, ואז רצון גם. אה… אז זה נגיד משהו, שמאוד עוזר לי.
יש משהו שהיית רוצה להגיד למאזינים שלנו, מבחינתך, כאיזשהו מסר שחשוב לך? לחבר'ה שהם דווקא בדרך ל… אוקיי? שהם עדיין לא הגיעו למשקל היעד שלהם, או שהם קרובים אליו, אבל, 'וואו, זה לוקח זמן ואני לא יודע אם אני אצליח להגיע ליעד ואני כבר די די שחוק ועייף מהדרך'. יש משהו שהיית רוצה להגיד להם כמי שכבר נמצא מעל שנה במשקל היעד?
רונן: כן. אני יכ… הדבר המרכזי שאני רוצה להגיד זה שאני הופתעתי… נדהמתי - זאת המילה. נדהמתי ממה שקרה. זאת אומרת, אם הייתי פוגש את עצמי בתחילת התהליך ואומר לעצמי מה אני אהיה בעוד שנה, ואומר לעצמי שוב, מה אני אהיה בעוד שנתיים, כי יש גם את מבחן השנתיים, לפעמים בדיאטה, אתה אומר שזה, אחר-כך אתה עולה. מה תהיה בעוד שנתיים? מכל הבחינות, בריאות וספורט והנאה מאוכל וכדומה, הייתי אומר, 'זה לא הגיוני, בלתי סביר'. ולכן המסר העיקרי שלי לאנשים, זה 'קחו את הזמן. סבלנות. תתמידו בתהליך, קחו אותו ברצינות. אממ, אל תחששו ממצבים שפתאום יש לכם נפילות וכדומה, זה קורה לכל, לכל אחד. אל תישברו באמצע, גם אם תהיה שבירה, תחזרו לאט-לאט. ואתם תראו תוצאות בוודאות. בוודאות, תראו תוצאות. אבל אתם צריכים לעבוד על זה. אם אתם לא תעבדו על זה, לא יהיו תוצאות'.
צביקה: ברור. אבל אתה זה…זה שאתם צריכים לעבוד על זה, לא אומר שאתם צריכים להתאבד על זה ולעשות את זה כמה שיותר מהר, אלא באמת אפשר לקחת את הזמן ולשים פוקוס על הנאה. כמו שאתה, כמו שאתה עשית.
רונן: ואל תסבלו לרגע.
צביקה: או!
רונן: אולי בהתחלה-בהתחלה-בהתחלה, ממש בתוכנית הבסיס, שלושה-ארבעה שבועות, שדרך אגב, אני לא סבלתי, אבל יכול… אחרים כן, שאני מכיר. בסדר, זה תקופת ביניים. אחר-כך אל תתפשרו על סבל. תמצאו, יש מיליון דרכים להנות מהאוכל ומ… מאוכל בריא וטוב בשיטה שלנו. שם אל תתפשרו. ואל תסבלו לרגע, כי אם תסבלו זה לא יעבוד.
צביקה: מקסים. מת על זה. אני חושב שאתה דוגמה חיה לכוח של עיקרון של ריבית דריבית. כאילו יש משהו בריבית הקטנה הזאת שאתה פשוט כל הזמן מנסה להשתפר, קצת, קצת, קצת, כל הזמן. ולאורך זמן, פתאום אתה יכול למצוא את עצמך אחרי שנה במקום אחר לגמרי, אחרי שנתיים במקום אחר לגמרי, ואותי מעניין איפה תהיה עוד חמש שנים בקצב הזה. ממש מסקרן אותי אה… לאן אתה יכול להגיע עם זה עוד.
רונן: אז תראה, מבחינת תזונה ובריאות? אתה יודע, אי-אפשר לדעת מבחינת בריאות, חלילה, אבל בהיבט הזה, אין לי ספק. זאת אומרת, אני היום במצב של אין ספק.
צביקה: וואו, וואו, וואו. כל-כך משמעותי, הביטחון הזה.
רונן: לגמרי. זה לא היה בעבר. זה לא היה בעבר, וזה לא רק מבחן השנתיים, שאני רואה שאחרי שנתיים, זה עצם העובדה שאני כל-כך בתוך זה, שאני כל-כך נהנה. מהכל, זה לא רק מהאוכל, זה מהתכנים, מהחשיבה, מאימון של אנשים אחרים, מעבודה מנטלית על עצמי. כל הקומבינציה הזאתי, עושה לי כל-כך טוב, שאני לא רואה את עצמי עוזב את הטוב הזה.
צביקה: בטח. וואו, איזה כיף. אני חושב שאתה מלמד אותי, באופן אישי. אני בן-אדם של ספרינטים מהירים וקצרים ואינטנסיבים שנותנים תוצאות, אבל משאירים אותי, הרבה פעמים, קצת בסוג של שחיקה וגם Burn Out. ואז אני צריך מנוחה ארוכה. ושוב פעם ספרינט, ושוב פעם מנוחה. ואני חושב שזה ממש נותן לי השראה לשאול, "איפה אני יכול להיות יותר רונן?".
רונן: [צוחק] תודה.
צביקה: אז תודה. תודה על זה באופן אישי. רונן, אני רוצה להגיד לך תודה על זה שבאת ולקחת את הזמן והיה לי, כמו תמיד, כיף לדבר איתך מאוד. ואני למדתי הרבה.
אה… וחברים יקרים, אני רק רוצה לבקש מכם את הדבר שאני מבקש מכם בסוף כל פרק. אני מבקש שתמצאו מישהו אחד בסביבה הקרובה שלכם. יכול להיות שזה מישהו קצת כמוני, שיש לו איזשהי נטייה לסבול בדרך [מוזיקת רקע], ולתת ספרינט חזק עד למשקל היעד, וכמה שפחות ימי פינוק וכמה שפחות הנאה מהדרך, ותשלחו לו את הפרק הזה בפודקאסט.
אפשר להגיע למשקל תקין, אפשר להגיע לבריאות מדהימה גם אחרי גיל 50, גם לפני, גם בזמן, אה… תוך כדי שאנחנו נהנים מהדרך, ובעיקר, תוך כדי שאנחנו לוקחים את הזמן, זה בעיניי המסר הכי חזק מהפרק הזה.
רונן, תודה רבה.
רונן: תודה רבה, צביקה.
צביקה: באהבה.
שיהיה לכם שבוע נפלא ואנחנו נתראה בפרק הבא של פודקאסט "אבא חטוב". ביי ביי.
[מוזיקת סיום]
Comments