מה מבדיל בין משתתפים חדורי מטרה ש"לא רואים בעיניים" עד שהם מגיעים למטרות שלהם, לבין משתתפים הססניים עם מוטיבציה תנודתית שבסופו של דבר פורשים מהתהליך הלפטיני? מעבר לפן הפיזיולוגי, היום אפרוש בפניכם את מודל "ארבעת שכבות המוטיבציה" כדי להבין איך נוכל ליהנות ממוטיבציית-על בכל שלב, מההתחלה ועד סיום התהליך.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/03/2022.
[מוזיקת פתיחה]
היי חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב", התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי, או אפילו מבלי לעשות ספורט. את אתגר "אבא חטוב" עברו נכון להיום מעל 15 אלף גברים בישראל, שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי, שבאמת מגיע להם. המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לכם את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות והמנחה שלכם, והיום אנחנו הולכים לדבר על אחד הנושאים האהובים עליי ביותר, שהוא ארבעת שכבות המוטיבציה. למעשה, איך אנחנו לוקחים אדם ממצב שבו הוא אומר, "יאללה, אני רוצה לרדת במשקל", אל תוך הירידה במוטיבציה הצפויה שהולכת לקרות, תכף אנחנו נבין למה, אל תוך עולם שבו יש לו sustainable motivation, מוטיבציה לאורך זמן לשמור על משקל היעד שלו, לשמור על הבריאות שלו לאורך כל החיים.
אז בואו נתחיל.
אוקיי, חברים יקרים, פרק מספר 6, פודקאסט "אבא חטוב", ארבעת שכבות המוטיבציה. אז נתחיל מהמודל הראשוני, מודל התרמוסטט הפנימי. אז בפרקים הקודמים אנחנו למעשה דיברנו על רגולציה מסוימת של הגוף שלנו, של משקל הגוף. כלומר, הורמון הגרלין, הורמון הלפטין, הורמוני הרעב והשובע, קובעים לנו בסופו של דבר, לאיזה משקל הגוף שלנו ירצה ללכת באופן טבעי.
כלומר, תחשבו שבמוח שלנו יש פקודה לגוף שלנו להגיע למשקל 95 קילו, כמו שהיה אצלי. אז לא משנה מה עשיתי, גם אם עשיתי המון ספורט, וגם אם ספרתי קלוריות, וגם אם ידעתי הכל, בסופו של דבר, הפקודה במוח נשארה 95 קילו. אז ירדתי ל-92, ועליתי ל-95, ואחרי זה עוד קצת. וירדתי שוב פעם ל-88, ושוב פעם עליתי. כלומר, לא הצלחתי, כי לא שיניתי את אותה פקודה, את אותו תרמוסטט פנימי, שאך ורק אפשר לשנות אותו דרך שינוי הורמונלי.
אז את זה דיברנו בפרקים הקודמים. היום אנחנו נדבר על תרמוסטט פנימי, שהוא תרמוסטט אחר, או משלים, שהוא למעשה התרמוסטט של איך אני תופס את עצמי בכלל. האם אני תופס את עצמי כאדם שמן? האם אני תופס את עצמי כאדם שמגיע לו להיות חטוב ואטרקטיבי ומלא אנרגיה? האם אני תופס את עצמי כהמשך ישיר להורים שלי, שהיו או בריאים או לא בריאים? האם אני תופס את עצמי כאדם שיכול להגיע לגיל 70 ו-80 בבריאות מיטבית, או אפילו 90 ו-100? או שאני חושב ותופס את עצמי בצורה בלתי מודעת כאדם שיסיים את חייו בשלב קצת יותר מוקדם, או כאדם שיהיה מאוד חולה בשלבים האלה של החיים שלו?
כל הדברים האלה הם התרמוסטט הפנימי הפסיכולוגי שלנו. ולפני שאנחנו ממש נדבר על ארבעת שכמות [כך במקור] המוטיבציה, בואו קודם נאבחן איפה אנחנו נמצאים כרגע. איפה התרמוסטט הפנימי הפסיכולוגי שלנו נמצא כרגע? האם אנחנו מסתכלים על עצמנו ואנחנו אומרים, אני צריך להיות חטוב, או אני צריך להיות יותר בריא? סימן שהתרמוסטט הפנימי שואף שאנחנו נעלה את הרמה שלנו כרגע.
אם הגוף שלי, אני מסתכל על הגוף שלי ואני אומר, 'אני סבבה', או 'טוב לי', או 'אני בריא', אגב, אין עם זה שום בעיה, כן? התרמוסטט הפנימי חייב להיות באיזשהו אופן מאוזן, כדי שנוכל לקיים חיים בריאים לאורך זמן, גם מבחינה נפשית. אבל אם אני באובר, בעודף משקל של 20 קילו, אבל התרמוסטט הפנימי שלי לא זז, אוקיי, משם, כלומר הוא אומר, 'הכל סבבה, כן, ככה אני, אין מה לעשות', יש פה איזושהי בעייתיות שיכולה לפגוע לי בבריאות לאורך זמן, וזו הבעיה שלי עם זה.
אז קודם כל תחשבו על עצמכם, מהו האני האידיאלי שלכם? איפה אתם חושבים שאתם יכולים ומגיע לכם להיות? ממש תדמיינו את זה, מבחינת צורת הגוף, מבחינת ה… איך שאני מדבר לעצמי על הגוף שלי, איך אני מכנה את הגוף שלי במצב האידיאלי שלו, לעומת איך אני מכנה אותו היום, אילו כינויים אני נותן לו. אני יכול להגיד לכם שאני, הייתי קורא לגוף שלי בהמון כינויים מאוד מאוד לא מחמיאים. היום זה כבר לא קורה. כלומר, אנחנו צריכים גם לעדכן את התרמוסטט הפנימי ההורמונלי וגם לעדכן את התרמוסטט הפנימי הפסיכולוגי.
אז אחרי שקצת הבנו איפה אנחנו נמצאים, בואו ניכנס לאותו מודל, מודל ארבעת שכבות המוטיבציה. למעשה, יש לנו ארבעה סוגי מוטיבציות, אם תרצו, שאנחנו חייבים לבנות אותם שלב אחרי שלב, כי זה בדיוק מה שקורה לכל אדם שנכנס לתהליך שינוי, אגב, לא רק במשקל.
המוטיבציה הראשונה היא מוטיבציית כאב. אנשים שמגיעים לתהליכים שלנו מגיעים כי הם אומרים, "נמאס לי", "אני מסתכל על עצמי במראה ובאסה", "אני הולך לים ובאסה", "אני שם את הבגדים מהחורף שעבר או מהקיץ שעבר ובאסה", "אני מסתכל על עצמי במראה אל מול מי שהייתי בגיל 20 או בגיל 30 ואני מתבאס", אוקיי? ולפעמים יש ממש השלכות מיידיות חמורות הרבה יותר מעבר ל"אני מתבאס", כלומר, "הבריאות שלי בסכנה", אוקיי? או דברים מהסגנון האלה.
ככל שמוטיבציית הכאב שלנו תהיה יותר חזקה, כך היכולת שלנו לצאת מ-0 ל-100 תהיה יותר חזקה בתהליך הזה. ומצוין! אנחנו צריכים, אנחנו זקוקים למוטיבציית הכאב הזו בשלב הראשון של התהליך.
ואם עדיין באמת אתם עדיין לא הצטרפתם לאתגר "אבא חטוב" ואתם חושבים, ואתם אומרים לעצמכם, "לא, אני לא בטוח", כנראה שמוטיבציית הכאב עדיין לא מספיק חזקה. ואני מזמין אתכם, [מגחך] לא בשביל להצטרף לאתגר "אבא חטוב", לא רק, אלא בשביל לעשות את השינוי בחיים שלכם, לשאול את עצמכם, מהם המחירים שאני משלם היום, כל יום, על עצם היותי אדם יותר כבד ופחות בריא ופחות אנרגטי ממה שהייתי רוצה להיות? שאלות שמכאיבות לנו, שאלות שהן קשות, אבל הן סופר חשובות, כי מוטיבציית כאב היא מה שתניע אתכם לקום מהספה ולעשות את השינוי הזה. אז זו מוטיבציית כאב, מאוד מאוד חשובה.
סוג המוטיבציה השני הוא מוטיבציית עונג, החיים החלומיים. לאן הייתי רוצה להגיע? מה הייתי רוצה לעשות? איך הייתי רוצה להיראות? אלו בגדים הייתי רוצה לקנות? מה הייתי יכול לעשות אם הגוף שלי היה קל יותר בעשרה, עשרים, שלושים, שמונים קילוגרם יותר ממה שהוא היום? מה הייתי יכול לעשות? אילו חיים הייתי יכול להיות…? איזה מודל לחיקוי הייתי יכול להיות, עבור הילדים שלי ועבור המשפחה שלי? אילו שינויים בחיים אחרים, שאני יודע שאני רוצה לעשות, הייתי יכול לעשות, כתוצאה מזה שלקחתי אחריות על הבריאות שלי? זוהי מוטיבציית העונג.
עכשיו, מוטיבציית כאב היא מאוד חשובה בהתחלה, אבל באיזשהו שלב גם חייב להיות לנו איזשהו כוכב צפון. מוטיבציית העונג הזו חייבת למשוך אותנו קדימה. מוטיבציית הכאב דוחפת אותנו לקום ולהתחיל את התהליך, מוטיבציית העונג מושכת אותנו קדימה אל עבר עתיד טוב יותר שאנחנו רוצים לעצמנו. אז גם כאן, בואו נהיה crystal clear על זה, בואו נהיה מאוד מאוד ברורים, מה אנחנו רוצים להשיג? למה אנחנו בכלל נמצאים בתהליך הזה?
ועכשיו, בואו נדבר שנייה על כמה מהבעיות הנפוצות שנגרמות בתהליך, בין מוטיבציית כאב ומוטיבציית עונג, שהם בגדול יכולות ומספיקות להביא אתכם עד המטרה שלכם. מספיק שאני לא ארצה להיות במקום שבו אני נמצא היום, מכל מיני סיבות. אגב, זה לא חייב להיות רק מכאב. אני יכול לשתף אתכם שהיום אנחנו במקום מדהים מבחינה עסקית וכלכלית, וברוך השם, באמת. אבל עדיין, המוטיבציית כאב שלי היא מאוד מאוד חזקה, כי עדיין ישנם מאות אלפי גברים בישראל שלא שמעו על אתגר "אבא חטוב". וכשאני הולך ברחוב, אנחנו רואים אנשים עדיין, גברים עדיין, במצב יותר מוזנח ופחות בריא ממה שהיינו רוצים שיהיו. וזוהי מוטיבציית הכאב שלי. היא כבר לא "רע לי ויש לי…", סתם, בשביל הסיפור, יש לי הלוואה של 120,000 שקל על העסק שאני צריך לסגור אותה ו… לא! היום המוטיבציית כאב שלי היא נטו הרצון העז שלי להעניק את המתנה הזו לכל אדם שמוכן לשמוע.
אז מוטיבציית כאב גם יכולה להיות ממקום קצת יותר נעים מאשר 'רע לי וקשה לי וכואב לי'. אבל בואו נסתכל שנייה על הבור הנפוץ הזה, שרוב האנשים נופלים, והוא הבור בין מוטיבציית כאב למוטיבציית עונג. למה אני מתכוון? אנחנו מתחילים את התהליך, אנחנו רואים תוצאות, אנחנו יורדים במשקל, ואז מה קורה? אנשים מתחילים להחמיא לי. אני מסתכל במראה, וכבר לא באסה. אני הולך לים, וכבר לא באסה. אני שם את הבגדים, וכבר לא באסה. ואז, מה מניע אותי קדימה? כי הרי מוטיבציית הכאב הראשונית שלי טיפה יורדת. אז מה מניע אותי קדימה? כי ייתכן שירדתי שישה קילו מתוך עשרים שאני רוצה להוריד. מה מניע אותי קדימה? אותה מוטיבציית עונג ברורה, crystal clear, פלוס, מה שאנחנו קוראים לו, עדכון גרסת מוטיבציית כאב.
עכשיו, בשלב הירידה במשקל, עדכון גרסת מוטיבציית הכאב יהיה תמיד קשור לפחד לאבד. כן, זה לא משהו שאנחנו יכולים לחיות איתו לאורך זמן, ואנחנו גם לא נרצה, אני לא נמצא בפחד לעלות חזרה במשקל או לאבד את מה שהשגתי, לפחות לא פחד עצום שמנהל אותי. אלא פחד לאבד את מה שכבר השגתי בתהליך הקצר שבו אני נמצא. כך שאם אנחנו עדיין בשלבים הראשונים של התהליך, סביר להניח שזה לגיטימי לגמרי שהפחד לאבד את מה שהשגנו יהיה מאוד נוכח בחוויה שלנו, וזה ממש בסדר, ואנחנו רוצים אפילו לעודד אותנו, לעודד אתכם בשלב שבו אתם כבר מתחילים להרגיש סבבה עם עצמכם, ואנשים מתחילים להחמיא לכם, להיזכר שברגע אחד זה יכול להיגמר. ברגע אחד שבו אנחנו נוריד את הרגל מדוושת הגז הלפטינית, בשלב הזה, זה עוד מאוד מאוד שברירי. ולכן חשוב לציין את הבור הזה בין מוטיבציית הכאב לבין מוטיבציית כאב חדשה ומוטיבציית עונג.
עכשיו, אחרי שהשגנו את המטרה שלנו, או לקראת סיום השגת המטרה, יש לנו עוד שתי שכבות של מוטיבציה ששווה לנו לדבר עליהן. המוטיבציה השלישית היא מוטיבציית צמיחה, מוטיבציית גדילה. בשלב הזה, לא מספיק שבו אני יודע שאני לא הייתי מוכן יותר להישאר במקום שבו אני הייתי. קמתי, עשיתי מעשה, היום אני קצת פוחד לאבד את מה שהשגתי, וזה לגיטימי לחלוטין, ואני נמשך אל עבר עתיד טוב יותר, מוטיבציית עונג, אבל כאן אני צריך טיפה להרחיב. כי אם אני אשאר רק בעצמי, בסופו של דבר, התהליך הזה יהיה קצר טווח. וכאן, מה שאנחנו רואים זה אנשים שהופכים להיות, מה שנקרא, מגדלורים לפטינים. ואלו אותם אנשים שממליצים, אלו אותם אנשים שמכינים שייק לפטיני עבור הילדים שלהם, עבור המשפחות שלהם, שמתחילים ללמד את הסביבה שלהם על אפקט החסימה ועל ריבאונד קרליני ועל מיתוס הכושר המשמין ועל ארבעת העקרונות לחיים לפטינים ולאכילה לפטינית. כל הדברים שאתם התחלתם ללמוד במהלך הפרקים האחרונים בפודקאסט. ואם אתם נמצאים באתגר "אבא חטוב", אז כמובן בכל השיטה וכל התכנים.
אותם אנשים שיהפכו את השינוי הזה ואת התהליך הזה ל-more than myself, אלו אותם האנשים שיזכו לעדנה מחודשת של מוטיבציה. יזכו לעוד טיל מאחורה של מוטיבציה שתדחוף אותם קדימה בתהליך הזה. וכאן ההשלכה עבורכם זה לספר, זה לשתף, זה ללמד על כל הדברים המדהימים שאתם לומדים בדרך הלפטינית שלכם. לא לשמור את זה בפנים, לא לשים קופירייט, לא צריך על "אבא חטוב" או על צביקה עינב או על כל אחד אחר, פשוט לשתף את השיטה הזו. כי חברים, אני יכול להגיד לכם שזה פשוט ייתן לכם עוד טיל של מוטיבציה בתוך התחת. זה ייתן לכם את האפשרות להבין איזה עוצמה יש לתהליך שלכם, הרבה מעבר לתהליך האישי שלכם. אגב, זו הסיבה שהקמתי את אתגר "אבא חטוב", כי הבנתי איזו עוצמה ואיזה פוטנציאל יש לתהליך המדהים שאני עברתי, וקצת התמכרתי לדרך שבה יש לנו אפשרות פשוט להשפיע על כל הסביבה שלנו דרך עקרונות פשוטים, שבצורה מדהימה כמעט אף אחד לא מדבר עליהם.
והמוטיבציה הרביעית, אחרי שכבר הגענו קרובים ליעד, או כבר שאנחנו ביעד, היא מוטיבציית זהות. זה מצב שבו כל המלחמות הסתיימו. This is who I am. זה נגמר. גם אם אני עולה עכשיו שניים, שלושה או חמישה קילוגרם, זה כבר לא משנה. כי אני יודע שאני ארד אותם חזרה ואני לעולם לא אחזור למה שהייתי, אני לעולם לא אעלה כל המשקל חזרה, ואני לעולם לא אחזור להזניח את הגוף שלי בצורה שהזנחתי אותו.
וזה המקום שכל אחד ואחד מכם הולך להגיע אליו בסוף הדרך הלפטינית שלו. מוטיבציה שבה אני יודע שזה מי שאני. נגמר הסיפור, אין יותר דרמות, ואני גם אגיד לכם מה זה ייתן לכם, זה ייתן לכם את החופש לשחרר. כי גם אם אני עכשיו בחופשה של שבוע או שבועיים, אנחנו יכולים לשחרר חופשי, כי אנחנו יודעים שאנחנו נחזור לדרך הלפטינית. אנחנו, מה שאנחנו קוראים לו, "לפטינים פור לייף". זה נגמר, כל ה-ups and downs האלה נגמרו, ועכשיו, כל מה שאני יכול לעשות, זה רק להיות כ-service עבור אותם אנשים אחרים שזקוקים לאותו שינוי. אני עושה את זה גם בשבילם, אבל גם בשביל עצמי, כדי להזכיר לעצמי שאין שום סיכוי שאני אחזור לאיפה שהייתי. וכמובן, עוד פעם ועוד פעם לחזור על התכנים האלה ששינו את חיי ושעתידים, או כבר, שינו את חייכם.
אגב, לגבי מוטיבציית זהות, אנחנו יכולים לעשות כמובן פודקאסט שלם, או ספר שלם אנחנו יכולים לכתוב על זה. אבל ספציפית בפודקאסט הזה, יהיה פרק מיוחד שבו תתארח בחורה מיוחדת מאוד, שחלק מהתוכנית שלנו, שבו אנחנו הולכים להעמיק על מוטיבציית זהות, ועל מצב שבו יש לי שינוי זהות מוחלט בין אדם שהוא שמן לבין אדם שאני יודע שאני ספורטאי אפילו הייתי אומר, או שאני לפחות אדם ששומר על עצמו, ושלא מזניח את עצמו, ושכל הדרמות האלה נגמרו.
אז לסיכום חברים, במידה ואנחנו בתחילת הדרך, הדבר הראשון שאנחנו זקוקים לו זה מוטיבציית כאב, חזקה, ברורה. ברור לי למה אין שום סיכוי בעולם שאני נשאר באותו מקום שבו אני נמצא. לאחר מכן, אני צריך לבדוק שאני לא נופל בבור בין מוטיבציית הכאב למוטיבציית העונג. אני מחדש את מוטיבציית הכאב ברגע שאני מתחיל לקבל מחמאות מהסביבה, בשלב הזה למוטיבציה של פחד לאבד את מה שכבר השגתי, בדרך כלל, ואני נמשך על ידי מוטיבציית העונג אל חיים הרבה יותר טובים ממה שיש לי היום, חיים חלומיים, שאפילו לא העזתי לחלום עליהם בקול רם, נקרא לזה ככה.
לאחר מכן, בשלב השלישי, אנחנו מדברים על מוטיבציית נתינה, מוטיבציית צמיחה. בשלב הזה אני כבר הופך להיות this is more than myself, אני מתחיל לשתף על השיטה, אני מתחיל לגרום לאנשים אחרים להיכנס לתוך הדבר הזה. אגב, לא בשביל להיות affiliated [מצחקק] ולא כלום, באמת חשוב לי לציין לכם, האנשים שבמוטיבציה הכי גבוהה בקהילה שלנו, הם האנשים שהביאו הכי הרבה חברים שלהם לתוכנית. אין מה לעשות, כי זה גרם להם להרגיש שזה יותר ממני, זה גרם להם לפתח את הסביבה הלפטינית הזו. ואני יכול להגיד לכם שוב, יש לנו אלפי בוגרים בשלב הזה, אני יכול להגיד לכם שכל יום אני מקבל בין חמש לעשר הודעות של "תשמע, צביקה, הגעתי דרך מישהו שירד 20-30 קילו, ושינית לי את החיים, ותודה, ואני הולך להעביר את זה הלאה".
זה… שוב, הוקרת תודה עצומה על הדבר הזה, אבל מעבר לזה, זה פשוט כלי מוטיבציוני אדיר עבורכם, לשתף, ללמד אנשים על אפקט החסימה, על ריבאונד גרליני ועל השיטה הלפטינית. והמוטיבציה האחרונה, מוטיבציית הזהות, המקום שבו כולנו נגיע אליו באיזשהו אופן, שבו אנחנו לפטינים for life ונגמר הסיפור. זה הכל.
אוקיי, חברים, ושוב, אני מזכיר לכם שהמטרה שלי בפודקאסט הזה היא להפיץ את השיטה הלפטינית, ואת הידיעה שיש דרך פשוטה לרדת במשקל, בלי לספור קלוריות, בלי למדוד כמויות, ובלי לעקוב אחרי תפריט דיאטטי, וגם מבלי לעשות ספורט, עם כמה עקרונות פשוטים והבנה פיזיולוגית עוצמתית.
אז אם יש מישהו מהסביבה הקרובה שלכם, שאתם מרגישים שייתרם מהפרק הזה ששמעתם הרגע, הבקשה היחידה שלי אליכם, זה לשלוח לו את הפרק הזה, שיאזין ויבין שישנה דרך אחרת לרדת במשקל, ולשמור על המשקל החדש הזה for life.
[מוזיקת סיום]
חברים, בפעם הבאה, אנחנו הולכים לדבר על מפת הדרכים הלפטינית. מהם כל השלבים, ממצב שבו אנחנו מלאי חשקים, ורעב מוגבר, ועודף משקל גדול, ואנחנו מתחילים הצפה לפטינית, מה שאנחנו קוראים לו, ועד למצב שאנחנו בשחרור לפטיני מוחלט, עם מינימום חוקים, מקסימום חופש, ובמשקל היעד האידיאלי עבורנו.
יאללה חברים, נתראה בפרק הבא, ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments