ברכה, אימא ל-8 ילדה את ביתה החמישית כשהגדולה היתה בת 5... משתפת באומץ לב על אתגרים בגידול משפחה ברוכה וצפופה לצד עשייה והשפעה רבת היקף. עם כלים מעשיים לכל אימא צעירה.
ועוד: איך צמאה הפך להיות מחזון של איש אחד למעצמת ניגונים חוצת מגזרים כבר 15 שנה ברציפות. איך משדרים ברדיו תל-אביבי מדי שבוע ומתחברים לנפש האלוקית של משפיעניות הרשת הגדולות בישראל.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/05/2024.
[מוזיקת פתיחה]
מירי: הֵיי! אני מירי פורסט, ובואו נדבר על הכל. מת-חי-לים.
אז - שלום לכולם, וברוכות הבאות לפודקאסט, אנחנו מתחילות. אז היום אני רוצה לספר לכם שאני פוגשת אישה מאוד מיוחדת. התכונה הראשונה שפגשתי באישה הזאת, זה תכונת הנחישות, דבקות במטרה ולא רואה בעיניים.
ברכה: וואו.
מירי: אוקיי? זה מה שראיתי. מתי זה היה? נפגשנו באיזה בית קפה, ליד… אני זוכרת, באסף הרופא.
ברכה: נכון.
מירי: זה היה… כשאמרת לי שאת רוצה לפגוש אותי, אמרתי: "אוקיי, ברור שאני אפגוש אותך".
ברכה: כן.
מירי: ואז הייתה לנו שיחה, הבאת לי ספר מהמם.
ברכה: אה, יפה…
מירי: כן.
ברכה: איזה ספר?
מירי: "רבות בנות". ואז אמרת לי: "אני רוצה להתחיל לרוץ". ויצאנו לאוטו ופשוט אמרת לי: "מה אני צריכה בשביל לרוץ? אוקיי, חולצה, יאללה, אני רוצה לקנות חולצה. חצאית, טוב, יאללה, חצאית". פשוט יצאת, עוד לפני שבכלל הכרנו, עוד לפני ש… זה, את מבחינתך התחלת לרוץ ושלום על ישראל. אז שלום לברכה שילת.
ברכה: שלום, מירי.
מירי: איזה כיף שאת מתארחת בפודקאסט.
ברכה: אהובה שלי.
מירי: בואי קחי רגע את המיקרופון טיפה יותר אלייך. ו…
ברכה: כן?
מירי: כן.
ברכה: אוקיי.
מירי: אז שלום. יש…
ברכה: שלום, מירי, אהובה.
מירי: יש הרבה נשים שיודעות מי את בשם, אבל לא מכירות אותך. יודעות שאת מוציאה משלחות של משפיעניות לרבי, ויודעות שאת מנהלת יחד עם בעלך את מיזם "צמאה", בי"ט כסלו וסביב שבוע החסידות, ועוד כל מיני פרויקטים, ופוגשות אותך ברשתות. אבל - מי את, ברכה שילת? [צוחקות]
ברכה: טוב, זה נורא כיף לי להיות פעם אחת בצד המרואיין. זהו, שבי, שבי בנוח.
מירי: הגיע הזמן, כן, הגיע הזמן שככה… תספרי, תשתפי.
ברכה: אני תמיד בצד המראיין. גם בגלל שיש לי את התוכנית ברדיו, רדיו תל אביב.
מירי: נכון, ביום שישי.
ברכה: תמיד אני מראיינת. תמיד אני מזמינה אליי אנשים. אז היה לי ממש, סופר נחמד שקראת לי. [מירי מהמהמת בהאזנה] אז מי אני? אני ברכה, קירשנבאום מהבית, ההורים שלי הם חסידי חב"ד.
מירי: וואלה.
ברכה: אבל אמא שלי היא בעלת תשובה, ואבא שלי גם. הוא הגיע לחב"ד ולרבי כשהייתי ממש ילדה צעירה. את האהבה שהם נטעו בי לרבי, אני חושבת שזה אחת המתנות ש… הכי טובות שקיבלתי. ואחת המתנות הכי טובות שקיבלתי, זה שבאמת, הם פשוט לקחו אותנו לרבי.
מירי: וואלה.
ברכה: שהיום…
מירי: מתי היית? באיזה גיל היית?
ברכה: אז זהו, אני הייתי בת 7 או 8, ובגדול אז זה לא היה כל כך מקובל לנסוע, משפחות שלמות, פשוט לקחת את המטוס ולנסוע.
מירי: נכון.
ברכה: המזל הוא שהיה לי סבא בארצות הברית.
מירי: טחון? [צוחקת]
ברכה: אבא של אימא שלי. לא, לא, זה… אני לא חושבת שהוא שילם, אבל אנחנו נסענו לבקר אותו ונסענו לרבי, ובעצם ככה זכיתי לראות את הרבי. אני חושבת שזה אחד הרגעים שהכי-הכי טבועים בי, בנשמתי, ההתרגשות של ההורים שלי, כשהם… מהנסיעה הזאת. אני זוכרת שאמא שלי נכנסה לבית המדרש, ובירכה "שהחיינו" בדמעות. זה ממש…
מירי: וואו.
ברכה: …רגע שאני זוכרת אותו כרגע מכונן. אני זוכרת שעמדנו בתור לחלוקת דולרים, לקבל דולר לצדקה, בעצם, מהרבי.
מירי: כן, כן.
ברכה: ואבא שלי היה כל כך מרוגש שהוא לא הצליח לדבר.
מירי: וואו.
ברכה: אז באמת, היום כשאני מסתכלת על העשייה ועל השליחות, וגם אין מצב כזה שאני רואה וידאו של הרבי ואני לא מיד מתחילה לבכות.
מירי: וואו.
ברכה: זאת אומרת, זה משהו מאוד-מאוד…
מירי: נפשי.
ברכה: פנימי, הקשר הזה וההערצה הזאת לרבי, שהיה בעצם מנהיג מדהים. היום, כשאני מנסה להיות מנהיגה ומשפיעה, ואנחנו רואים כמה הנושא של מנהיגות יהודית, נשית, הוא משמעותי, אז כשאני מסתכלת על הרבי שכל כך העצים נשים ונתן מקום לשליחוֹת, וגם כל כך האמין בטכנולוגיה…
מירי: נכון.
ברכה: כל מה שאנחנו בעצם מנסים לעשות, לקחת את הטכנולוגיות, להשתמש בהם לדברים טובים, זה באמת הכל דברים שאז לא היו מובנים בכלל, היו עליו חולקים, היו עליו…
מירי: מתנגדים ממש. נכון.
ברכה: כן, היו הרבה מתנגדים. אפילו תקחי משהו כל כך בסיסי כמו מבצע תפילין, או מבצע נרות שבת קודש, מה שנקרא אצלנו מבצע…
ביחד: נש"ק.
ברכה: שיוצאים ומחלקים לנשים או מניחים עם בן אדם תפילין, פשוט לקיים איתו מצווה, זה היה נראה בימים ההם הזוי, היו לזה מתנגדים.
מירי: נכון.
ברכה: ואנשים אמרו שזה מוזיל את המצוות, ש… שזה…
מירי: נכון. זה חילול השם, זה חילול הקודש. כן, כן, נכון.
ברכה: כן. והרבי דבק באמונה שלו שכל מעשה טוב שיהודי עושה, זה… זה אור בעולם.
מירי: נכון.
ברכה: ואני חושבת שדווקא היום, כשבאמת נדמה לנו שכאילו החושך הוא מאוד-מאוד גדול, וגם לפעמים נראה שבמדינה הזאת, כאילו, כבר שכחו מה זה בכלל יהדות ומה זה תורה ומה זה מצוות, וכאילו אנחנו לפעמים מרגישים שנשכח בעצם הסיפור שלנו, למה אנחנו פה, ולפעמים זה קצת מייאש.
מירי: כן.
ברכה: וכשאנחנו באמת מאמצים את השיטה הזאת של הרבי, שזה לא משנה מי היהודי שמולך, עצם קיום המצווה, עצם עשיית מעשה טוב, הוא מביא אור לעולם, אגב, שזה גם משנת החסידות.
מירי: נכון.
ברכה: שכל מצווה בפני עצמה מוסיפה אור בעולם. אז זה נותן לנו כוח, זה נותן לנו כוח לעשות עוד ועוד ועוד פעולות טובות בתוך החושך הגדול.
מירי: נכון. אני רוצה לחזור אות… לחזור איתך לילדה שנוסעת לרבי. אני מאוד מאוד מתחברת, אני הייתי אצל הרבי… גם, הייתי בת 6.
ברכה: וואו, אז זכית גם.
מירי: כן, בחנוכה תש"ן.
ברכה: זה לא מובן מאליו.
מירי: נכון, נכון, נכון. גם, באמת אני, כל פעם שאני נוסעת לרבי אני כותבת לאמא שלי: "תודה רבה שהשכלתם לשלוח… לבוא איתי". ובאמת, גם לי יש זכרונות מהרגעים שהיה התוועדות, ואמא שלי הצמידה אותי קדימה ורבה שם עם האמריקאיות, כדי שהילדה שהגיעה מארץ הקודש תשמע את הרבי. ובעיניים שלי, כאילו: "אימא, מה את… מה ההיסטריה? אני בסדר". כאילו, גם הרבי דיבר בכלל ביידיש, בכלל לא הבנתי, אבל… ובאמת הרגעים האלה של לחלוף על פני הרבי ולעשות לו שלום עם היד ונשיקה, והרבי מחזיר לי שלום ושואל אותי שאלות, ואני… גם כן, כזה, זה שניות שעוברים, באמת, אלפי אנשים. אז באמת גם אני מרגישה כמוך את הקשר העוצמתי הזה, ש… והשורשי הזה ש… בנוכחות ברבי.
איך את מתארת, בתור ילדה, את הנוכחות של הרבי ושליחות, ובעצם כל מה… הערכים שהרבי העביר לנו, בבית שלך, בבית הורייך, שלקחת את זה איתך אולי גם אחר כך. אבל בואי תיכנסי רגע לילדה.
ברכה: תראי, ההורים שלי היו אנשים שלומדים, כי הם היו בתהליך של… אימא שלי הייתה בעצם בחזרה בתשובה, זאת אומרת, אני נולדתי כבר לבית דתי, אבל הם כל הזמן היו בלמידה, שזה תכונה מאוד טובה…
מירי: נכון.
ברכה: לקבל, ללמוד. הנושא של לקבל מהרב, מהמשפיע, זה היה דבר מאוד נוכח אצל ההורים שלי. אז אני חושבת שאולי זה גם גרם לי להיות טיפוס שיודע לקבל, לא כל כך שופט, פחות ביקורתי. באמת, אני תמיד לומדת, גם מאנשים שאולי קטנים ממני, ברוחניות וגם בגיל. אבל אני באמת אוהבת להקשיב, אוהבת ללמוד, אוהבת להתבונן בבני אדם, אני יכולה לשבת שעות…
מירי: כן.
ברכה: ברכבת או בלובי של מלון ופשוט להסתכל על בני אדם, ומבחינתי בני אדם זה הדבר הכי מרתק.
מירי: וואו.
ברכה: כשבגרתי, הייתה את הדילמה לאן לשלוח אותי. האם לשלוח אותי ל"בית יעקב", כמו שלמדתי בבית הספר היסודי. אז כמעט לא היו בתי ספר יסודיים חב"ד.
מירי: נכון.
ברכה: בפתח תקווה, איפה שגדלתי, בוודאי לא היה. היום כבר כמובן יש בכל מקום. אז הייתה את הדילמה בתיכון, האם לשלוח אותי ל"בית רבקה" בכפר חב"ד, התיכון המרכזי של חב"ד עד היום, או לשלוח אותי ל"בית יעקב". ההורים שלי חשבו ש"בית יעקב" תל-אביב, שצ'רנסקי, יהיה לי טוב. אני הייתי ילדה טובה, הם בחרו בשבילי.
מירי: אוקיי.
ברכה: ודובר שבכי… בסוף י"ב, כאילו לקראת הסמינר, מה שנקרא, אני אעבור ל"בית רבקה" בכפר חב"ד, כדי שזה לא יזיק לי בשידוכים.
מירי: הופה. [צוחקת]
ברכה: זהו, אז אני למדתי בתל אביב, נסעתי יום-יום לתל אביב.
מירי: פששש. הסעות? אוטובוסים?
ברכה: בהסעה או באוטובוס, קו 82. יצאתי כל יום ב-7 בבוקר, נסעתי ברחובות תל אביב, עם כל מה שזה אומר בשביל ילדה צעירה, עם כל המוֹדָעוֹת, ממש עברנו כל יום באלנבי ודיזינגוף ואל שצ'רנסקי, שזה בדרום תל אביב, שם ליד הים, ליד הדולפינריום.
מירי: כן.
ברכה: ומאוד-מאוד אהבתי. נקלטתי שם מאוד חזק חברתית…
מירי: יפה.
ברכה: וגם מהר מאוד הפכתי להיות מדריכה ומרכזת.
מירי: זה שהיית חב"דניקית, זה היה…
ברכה: זהו. אז הנושא של החב"דניקית היה מאוד-מאוד בדמי. תמיד הייתי גאה בזה, תמיד הלכתי עם החִתָ"ת תמיד למדתי חת"ת, בהסעה. למדתי תניא, לימדתי תניא, עשיתי בהמשך שהייתי מדריכה…
מירי: והסכימו לך? הצוות?
ברכה: הסכימו לגמרי. תראי, שצ'רנסקי זה מוסד חסידי.
מירי: אוקיי.
ברכה: זאת אומרת, יש בו מכל הסוגים - חסידים, ליטאים, ספרדים, אשכנזים. אז שוב, זה גם גרם לי להיות יותר מכילה, פחות בבועה החב"דית.
מירי: אבל יותר גאוות יחידה בטח, כאילו…
ברכה: מאוד גאוות יחידה.
מירי: כן.
ברכה: הייתי מאוד גאה, הייתי חב"דניקית גאה. אבל אני כן חושבת שזה שנחשפתי לכל כך הרבה סוגים, שוב, זה עוזר לי היום.
מירי: נכון.
ברכה: ביכולת שלי לקבל, להכיל, באמת, כל… כמעט כל אחד.
מירי: אני חושבת שזה חלק מהגאונות של הרבי, שלא שם אותנו בקהילות, אלא ממש ביקש ודרש ושלח אנשים להיות מגדל אור במקום חשוך, לא… מבחינה יהודית, מבחינה רוחנית.
ברכה: זה נכון, אבל יש בחב"ד גם את התופעה של הבועה החב"דית.
מירי: יפה. אז בתוך הקהילות, באמת, אגב, אני מאוד רואה את זה אצלי, כשאני גדלתי בשכונה ד' בבאר שבע, והיה מבחינתי או חב"דניקים או כל העולם. לא ידעתי שיש בכלל ספרדים ואשכנזים, לא ידעתי בכלל, באמת. ידעתי שיש אותנו, חב"דניקים, ויש את כל השאר שצריכים להשפיע עליהם. [ברכה צוחקת] באמת, עד ש… עד שהגעתי לנַחְלֶ'ה. עד שהגעתי לקרית מלאכי, ואז בעצם, יש שם קהילה. ואז היה בדיוק את הסיפור של אריה דרעי, את השנים הראשונות שהוא היה בכלא וזה, ואמרו לי: "יא אשכנזיה, יא אשכנזיה". ובחיי, כיתה ח', שאלתי את אימא שלי: "אימא, מה זה הקללה הזאת 'יא אשכנזיה'?" [ברכה מגחכת] אז היא אמרה לי, הסבירה לי, שאנשים שהגיעו… אמרתי לה: "אבל למה זה קללה? כאילו, למה מקללים אותי ואומרים לי 'יא אשכנזיה'?" אז היא אמרה לי: "מירי, עזבי, זה סיפור ממש ארוך [צוחקות] אבל זה לא קללה". אז באמת, הקטע הזה שהרבי שולח אנשים להיות מגדלור, אפילו, את יודעת מה? בתוך שצ'רנסקי. אני בטוחה שלמרות שהיו שם בנות מכל מיני חסידויות ובנות גם ליטאיות וספרדיות, הרגשת משהו. "יש לי תפקיד כאן".
ברכה: לגמרי, וואו. זה היה מאוד מאוד נוכח. לא משנה שאחר כך, כשסיימתי י"ב, לא רציתי לעבור ל"בית רבקה", רציתי להישאר.
מירי: שליחה. [צוחקת]
ברכה: אף על פי שאמרו שזה יזיק לי בשידוכים.
מירי: בשידוכים.
ברכה: ברוך השם, זה לא…
מירי: לא הזיק.
ברכה: …הזיק לי בשידוכים. [צוחקת]
מירי: ברוך השם. נגיע לשידוכים.
ברכה: כן, וזה היה שנים מאוד-מאוד יפות. אני ממש מרגישה שהשנים האלה בנו אותי. אפילו זה שאני יושבת פה עם המיקרופון, או שהנחיתי השבוע אירוע גדול, רב משתתפים בביטחון, נגיד, זה משהו שלמדתי שם, בשנים שלי בשצ'רנסקי. שהדרכתי, שריכזתי מחנות קיץ. והייתה לי מורה, המורה שרה וייטמן, עליה השלום, אחת מ… ממש מורות הדרך שלי שם, שהיא התעקשה שאני אלמד להחזיק מיקרופון ולדבר.
מירי: מדהים.
ברכה: אפילו שרעדתי כולי.
מירי: מדהים.
ברכה: והיא הכניסה בי את האהבה לכלי הזה, ונתנה לי ביטחון.
מירי: ותדעי לך שעשית את זה מדהים.
ברכה: תודה.
מירי: ממש. לא… לא כמישהי שמחזיקה מיקרופון, אלא כמישהי שישבה והקשיבה לך, ודיברת מדהים.
ברכה: איזה כיף.
מירי: גם בתוכנית ברדיו את מדברת, ואת עושה את השליחות בצורה מדהימה. ממש.
ברכה: ברוך השם. זה זכות, זה לא מובן מאליו, לשבת ברדיו תל-אביב. זה… זה מקום מדהים, האמת. היו לי הרבה חששות כשהגעתי לשם, ואני חייבת להגיד שזה מקום מחייך. מקום נעים להיות בו. עם כל זה שזה רדיו תל-אביב. והייתי שם בזמנים מאוד מאתגרים, שאפילו חששתי להגיע. כמו יום אחרי תוצאות הבחירות האחרונות…
מירי: בכלל…
ברכה: וביום פרסום הרפורמה.
מירי: כל השנה שלפני, כן.
ברכה: כן, זה הכל ככה יצא בדיוק בשנה הזאת. אבל קודם, כל יש לי פרטנרית מדהימה, יעל, שבאמת יודעת להקשיב ולתת מקום, ואני חושבת שיש בינינו באמת כבוד הדדי. שזה משהו נדיר, החיבור הזה. ויש… יש שם דלת פתוחה.
מרי: אני חושבת שכל הקטע הזה, אם אנחנו מדברים על הפילוג בעם וזה, בתחושה שלי, זה פיקציה.
ברכה: זה פיקציה, זה התקשורת.
מירי: זה ממש… בדיוק. זה לא אנחנו, זה לא האנשים…
ברכה: זה לא העם.
מירי: …בתוך העם. העם מדבר חיבור.
ברכה: בוודאות.
מירי: העם… אנחנו רוצים להכיר, אנחנו רוצים להיות ביחד. הקבוצות ריצה שלי, יש שם, את יודעת כבר, הן מגוונות מאוד. יש גם נשים לא דתיות, יש גם דתיות מהסוג הזה ודתיות מהסוג האחר וחרדיות, ואין מקום לשיח מפלג.
ברכה: תראי, לנו יש שני ארגונים מאוד-מאוד גדולים, ארציים - "חב"ד בקמפוס" ו"חב"ד לנוער". שזה בעצם שני ארגונים שיבאנו אותם לפני כעשור, לכאן לארץ. זה ארגונים גדולים של חב"ד בכל העולם - "Chabad on campus" ו"סיטין", שזה הארגון הנוער של חב"ד. והיום יש לנו כ-40 סניפים, גם בקמפוסים, גם במועדוני נוער. באים נערים ונערות, סטודנטים וסטודנטיות, רוצים ללמוד, רוצים לשמוע…
מירי: הם לא… הם לא באים… הם לא באים…
ברכה: אלפים, אלפים, אלפים.
מירי: אין להם רקע בדת? זאת אומרת, הם לא דתיים, לא… וואו.
ברכה: הם לא דתיים, והרבה פעמים זה הפעם הראשונה שהם נחשפים בכלל לשבת, ל… לתכנים תורניים יהודיים.
מירי: מדהים.
ברכה: ואין… והכל פיקציה, כמו שאמרת. יש אהבה, יש רצון לשמוע, יש רצון להתחבר לשורשים שלנו, בינינו. אבל זה כואב שהתקשורת עושה כזאת עבודה… כי זה כן עלול להשפיע בסופו של דבר, זה הפחד שלי בכל מקרה, שבסופו של דבר, השקר הזה, נאמין לו. נאמין לו, וגם הוא יגרום לנו באמת להיות ככה.
מירי: אני חושבת אבל, שאם אנחנו חוזרים למשנה של הרבי, השימוש הזה בטכנולוגיות, שזה גם משהו שלא היה מקובל בכלל על חרדים אחרים, והרבי כבר משנות ה-70 שידר לכל העולם את השיחות וכולי.
ברכה: נכון.
מירי: בעצם הדרך שלנו להאיר זה לא לתת מקלות בראש של התקשורת, אלא לייצר פודקאסט כמו זה, שאנחנו מדברים עליו, וישמעו אותו, וישמעו אותו עוד, ובעוד דרכים ובאינסטגרם וברשתות. בעצם להגביר שם את האור, ולא לתת מקום ל… אפילו לא… את יודעת, אני אפילו לא משתפת כתבות או כותרות שמגבירות את החושך, כי זה באמת לתת יד למי שרוצה הפוך.
ברכה: יפה, אז כמה דברי… דברים. קודם כל, אני אחרונה שישים מקלות ויבוא עם מקלות. הפוך, אני… אני בתקשורת, אני שם.
מירי: זה מה שאת עושה, נכון.
ברכה: ואני מסכימה איתך שלא כדאי להבליט את הכותרות החשוכות, למרות שאני לא תמיד עומדת בזה. כבן אדם שרוצה להשפיע גם במקומות מאוד רחוקים ממציאות החיים שלי ומסגנון החיים שלי, אני תמיד נזהרת באמת בתגובות שלי…
מירי: כן.
ברכה: אני לא באמת משוחררת. נגיד אנשים…
מירי: פה את יכולה להיות.
ברכה: פה?! [צוחקת]
מירי: כן. תהיי, תהיי.
ברכה: כן, ברור, אני משוחררת, אבל אני לא יכולה להשתלח, אני לא יכולה לפעמים להגיד את ה… את מה שבאמת בא לי להגיד.
מירי: כן.
ברכה: כי לפעמים בא לי להתפוצץ, אבל אני… אני לא אתפוצץ, אני אזהר. כי אני רוצה באמת להשפיע בכל המקומות. זה סוג של מגבלה מצד… מבחינה מסוימת, אבל זה מגבלה טובה. הרבה פעמים יצא לי לשמוע את השאלה, בתקופה האחרונה, האם בסופו של דבר את חושבת שתגיעי איפשהו לפוליטיקה, או את חותרת לשם? אז ממש-ממש לא. אני חושבת שאיפה שאנחנו היום, אנחנו יותר משוחררים להשפיע. ככל שאתה יותר בתוך הפוליטיקה, אתה בעצם יותר מוגבל, אתה יותר עם תוויות, אתה לא באמת… נכון שזה כביכול עמדה משפיעה…
מירי: נכון.
ברכה: אבל אתה לא באמת-באמת יכול להשפיע, כי…
מירי: אתה חייב לבחור צד.
ברכה: תמיד… בדיוק, בדיוק.
מירי: כן, כן.
ברכה: ותמיד אתה תהיה תחת ביקורת צולבת מאוד של הצד השני, תמיד תחת בדיקות של שבע עיניים: "מה אמרת, מה עשית?". וזה בעצם מאוד-מאוד מגביל אותך מלפעול. את יודעת, אפילו הרבי… אנשים שואלים אותי: "למה הרבי לא בא לארץ?".
מירי: כן.
ברכה: ואני הרבה פעמים עונה שיש על זה הרבה תשובות, בכל מיני רבדים, רוחניים וגשמיים. אבל אני באמת חושבת שאם הרבי היה בא לארץ, הוא לא היה יכול לפעול בגדול…
מירי: נכון.
ברכה: כמו שהוא פעל מארצות הברית. כי הכל פה כל כך… כאילו כל בן אדם שעושה משהו, אז מיד מתעלקים עליו ומסמנים אותו ומבקרים אותו, ולכולם יש מה להגיד.
מירי: נכון.
ברכה: זה כאילו, יש לנו קצת… אנחנו קצת מצומצמים פה.
מירי: נכון.
ברכה: ובארצות הברית יש פחות מגבלות. אפשר, באמת, לפעול יותר בגדול ולהשפיע על כל העולם.
מירי: נכון.
ברכה: לא שאני הולכת לעזוב ולפעול בארצות הברית, אבל…
מירי: אבל להשפיע על כל העולם. ואת משפיעה. את יודעת, יש… אחד… אפרופו שהרבי לא הגיע לארץ. לי מאוד מחזק העובדה שהרבי התייחס לעולם, לארצות הברית, כגן… כעולם תחתון. זאת אומרת…
ברכה: חצי כדור התחתון.
מירי: חצי כדור התחתון. למה? כי כשאנחנו מאירים מלמטה, אוקיי? ה… כשמדליקים גפרור ומניחים את הגפרור נמוך, האש עולה כלפי מעלה.
ברכה: יפה.
מירי: וכשהרבי מדליק, אני ממש יכולה להרגיש את זה פיזית, כשאני מגיעה לניו יורק, כשאני מגיעה לברוקלין, אני ב-Seven Seventy, אני בפסגה. אני יורדת, אשכרה, פיזית, יורדת במעלית, ב-subway, יורדת למטה, למדרגות, אני מרגישה, פשוט יורדת ברבדי… לתחתית שאין תחתית ממנה. עם כל האנשים הכי הזויים שיש שם…
ברכה: כן.
מירי: ועם כל הסגנון. וגם מבחינה רוחנית, ומבחינה גשמית, כאילו, בואי, שפע, שאין דברים כאלה, כן? והרבי מצא את הנקודה הכי-הכי תחתית מבחינה רוחנית, ושם הוא הדליק את הגפרור.
ברכה: מדהים.
מירי: שם הוא הדליק את האור, והאור מתפשט לכל העולם. אם הוא היה מדליק את הגפרור בארץ ישראל, שזה מקום הרבה יותר עליון…
ברכה: גבוה.
מירי: מבחינה רוחנית, מה יקרה עם כל החצי התחתון?
ברכה: יפה, מירי! איזה רעיון יפה, לא חשבתי על זה.
מירי: אה? אה? יאללה, אז בואי, אימצנו?
ברכה: מדהים.
מירי: אז אנחנו באמת… הרעיון הוא באמת… את יודעת, אני… לפני איזה שבועיים, הייתי באימון בירושלים והייתה הפגנה, כאילו לחטופים, אבל לא באמת על לשחרר את החטופים, אלא נגד ביבי. [ברכה מצחקקת] ואמרתי לרצות… כאילו, אחת באה: "אתם יודעים שיש חטופים בעזה?". אמרתי לה: "וואי, את יודעת? בדיוק השבת אמרתי את כל התהילים שהם יחזרו". ומה שאני… פשוט, הייתה לי אהבה… באמת, זה נשמע מוזר, כי היא הייתה בחורה מאוד לא נחמדה ומאוד עם המיקרופון בתוך הפרצוף, ומאוד… היה לי אהבה אמיתית אליה. כי אני מרגישה שדווקא האנשים האלה, יש להם ניצוץ אלוקי כל כך כל כך חזק, וכל כך… הם ממש לא נותנים לו ביטוי, וזה באמת… זה פשוט פתח לי את הלב אליה. לא יכולתי להתעסק איתה, כי הייתי חייבת לאמן, אבל… כאילו חמלה אמיתית, אמיתית, אמיתית, למישהו שהנפש האלוקית שלו צועקת, אבל הוא פשוט מנסה לכבות אותה עם מיקרופון וצרחות. למה הגענו לזה בכלל? בוא נחזור… [צוחקות]
ברכה: תראי, לחטופים תמיד מגיעים בסוף.
מירי: כן.
ברכה: לצערנו.
מירי: כן, ממש.
ברכה: באמת מציאות הזויה. לא…
מירי: ממש. אני ממש מקווה…
ברכה: לא אמורה להיות.
מירי: …שעד שאנחנו נשדר את הפודקאסט הזה יהיה חדשות טובות מהמקום הזה. ורק אלוקים, באמת, רק אלוקים.
ברכה: אמן, אמן, לו יהי כדברייך.
מירי: אוקיי. אז בעצם, אחרי התיכון, את התחתנת, או שהיה לך עוד… או למדת בסמינר כמו כולם?
ברכה: למדתי בסמינר שנתיים, כמו שאמרתי, בשצ'רנסקי, המשכתי בשצ'רנסקי.
מירי: אה, ללמוד הוראה? למדת הוראה?
ברכה: למדתי הוראה, כן. אני מורה באורגינל…
מירי: הופה, יפה.
ברכה: הייתי מורה לאנגלית, מורה למוזיקה. כן…
מירי: [מהמהמת בהערכה] יפה.
ברכה: אני מאוד אוהבת מוזיקה.
מירי: אה, חשבתי שאת מאוד אוהבת הוראה. [צוחקת]
ברכה: האמת, שמאוד אהבתי את ההוראה, וראיתי בה שליחות עצומה, והייתי מורעלת על הוראה. ולכל מי ששאל אותי מה לעשות בחיים, אמרתי: "תהיי מורה, תשפיעי, תעסקי בחינוך". אחרי זה ראיתי שיש עוד דרכים להשפיע ולעסוק בחינוך. אכן התחתנתי והילדים הגיעו, ברוך השם, מאוד מהר, אחד אחרי השני, הבנות.
מירי: וואו, וואו, וואו.
ברכה: נולדו לי…
מירי: מה זה מאוד מהר, כמה?
ברכה: אז נולדו לי 6 בנות…
מירי: פששש.
ברכה: אחר כך גם הגיעו שני הבנים הקטנים, אבל החמש הראשונות היו פחות או יותר כמו חמישייה.
מירי: וואו.
ברכה: אני חושבת שכשחגגתי יום הולדת 26, כבר הייתי בהריון חמישי.
מירי: את… אני חייבת להבין את זה. כאילו מה [ברכה צוחקת] לא, באמת. [צוחקת]
ברכה: וזה היה מרצון לחלוטין.
מירי: זהו, זהו. בואי נדבר על זה שנייה. עכשיו, אני מדברת מהמקום שלי, כן? המיקרופון לא עובד. אני התחתנתי בגיל… חודש לפני 18, נכנסתי ישר להריון, כי כאילו מבחינתי, מי אמר שישר נכנסים להריון? נולדה יעל, הייתי בשוק. ואז אמרתי, אוקיי, אחאים. מה קורה עכשיו? הללדת ילד שנה אחרי שנה. ברוך השם, טפו, טפו, ילדים בריאים, מתוקים, שמחים, נה נה נה נה נה נם, לא עוצרת רגע להגיד - שנייה, שנייה. בין הטיטולים של ההוא לבין המקלחת שלך, שתוך כדי זה את מדמיינת את הצרחות, כי את לא יודעת אם יש צרחות או אין צרחות, ולא אכלת וכן אכלת, והחלב שנשפך תוך כדי - את לא עוצרת רגע, ואומרת: "שנייה. רגע, רגע, אולי אני אנשום שנייה? אני אצליח להיות אימא יותר טובה אם אני רגע אקח איזושהי הפסקונת?". או שאין את זה בכלל?
ברכה: אז תראי, אצלי זה קרה, העצירה הזאת, בהריון החמישי. אני… אני כבר לא ממש זוכרת את הפרטים, אבל אני יודעת וזוכרת שרציתי משפחה גדולה. אף אחד לא הכריח אותי לזה.
מירי: אבל כל החיים לפנייך. בסדר משפחה גדולה, אבל שנה… כאילו…
ברכה: לא יודעת, זה מה שרציתי. [מירי מהמהמת בהסכמה] עשיתי את זה בכיף, היו לי הריונות מאוד-מאוד קשים. לא… לא לחלוטין, ב-3-4 החודשים הראשונים הייתי במיטה.
מירי: וואו.
ברכה: ומה שקרה באמת, בהריון החמישי, שכבר היו ארבע קטנטנות בבית, ואני במיטה, הרגשתי שהבית שלי מתמוטט. זהו.
מירי: וואו.
ברכה: ואז אמרתי לעצמי: "רגע, מה הולך פה?"
מירי: ואז אמרת, מה? מאוחר מדי. [צוחקת]
ברכה: "אולי… אולי אני… אולי משהו לא בסדר איתי?". ואז באמת עשינו איזשהי עצירה. אגב, ילדתי רק בנות, את יודעת, זה קצת יותר בעייתי לקבל היתר מרב…
מירי: באמת?
ברכה: …כשאת יולדת רק בנות. כי את צריכה לקיים את המצווה, "פרו ורבו".
מירי: רגע.
ברכה: "פרו ורבו" - בן ובת.
מירי: אבל לא, כאילו, מתחשבים במצב ובהורים?
ברכה: לא, ברור שמתחשבים. לא באמת הייתה בעיה.
מירי: כן.
ברכה: אבל אני רק, כאילו, אומרת את זה בקריצה מהצד.
מירי: רגע, ב… בהריון החמישי, הגדולה שלך הייתה בת 4 כזה, סוג של?
ברכה: הגדולה שלי הייתה בת 5.
מירי: וואי.
ברכה: בת 5.
מירי: תקשיבי.
ברכה: היא עוד לא הייתה בת 6, כשהחמישית נולדה.
מירי: איך יוצאים, טכנית, לגן, עם הקטן, כשיש עוד…
ברכה: אז זהו, אז היה לנו עגלת תאומים כזאת.
מירי: ושתי ילדים שיושבים בתוך הסל למטה. [צוחקת]
ברכה: נכון.
מירי: שתי בנות.
ברכה: או שעומדים כזה מאחורה. אבל אני חייבת להגיד לך, שזה היה שנים כיפיות. וגם עבדתי. עבדתי, לא הייתי בבית. עבדנו יחד. בעלי גם היה מאוד-מאוד עסוק. זה היה שנות הבראשית של כל הפעילות שלנו. אבל בוא נגיד ככה: "בין חמש לשבע, ימות העולם, אתה בבית! [מירי צוחקת] עוזר לי". הוא באמת עזר לי. הוא עשה… הוא תקתק אותם ב…
מירי: הוא לא עזר לך. הוא לא עזר לך. הוא היה עצמו…
ברכה: הוא היה השותף, כן.
מירי: בדיוק. הוא היה שותף רק בין חמש לשבע. [צוחקת]
ברכה: אבל הוא באמת היה שותף מלא. אני חיי… לא. אני חייבת להגיד שבעלי היה שותף מלא. בהריונות, שלא יכולתי לצאת מהמיטה, מהבחילות, הוא בישל, והוא לקח אותם בבוקר.
מירי: אוקיי, יפה.
ברכה: הוא עזר לי…
מירי: עזר לעצמו, כן.
ברכה: באמבטיות, ולתקתק ארוחת ערב. ועשינו, באמת, הכל ביחד. וזה היה שנים פוריות בעשייה.
מירי: [צוחקת] תרתי משמע.
ברכה: פוריות תרתי משמע. פוריות בעשייה.
מירי: כן.
ברכה: אני זוכרת שאמרתי לעצמי שבעצם בכל דקה אני מכניסה שתי דקות. פשוט להיות מאוד יעילה, מאוד ממוקדת.
מירי: והיו לך… והייתה לך עוזרת בבית? כביסות, עניינים, בישולים?
ברכה: אצל ה… בילדה השלישית, שמושקה נולדה, הכנסתי עוזרת פעם בשבוע. עוזרת, שאני לא אשכח אותה, איזה עוזרת זו הייתה, אסתר המדהימה. אני עד היום מחפשת עוזרת כזאת.
מירי: כמו אסתר?
ברכה: כן. וכן, הכנסתי הרבה עזרה. הכנסתי עזרה בבית. אממ…
מירי: [נשמעת מרחוק] רגע, תמשיכי, תמשיכי.
ברכה: הכנסתי עזרה, לא התביישתי לקחת עזרה, וככה עד היום. אני תמיד אומרת שמה שהעוזרת יכולה לעשות - שתעשה. אני אעשה דברים שהיא לא יכולה לעשות.
מירי: נכון.
ברכה: כמו להיות האמא, וכמו…
מירי: אגב, זה גם… זה גם ממשנת הרבי.
ברכה: כן.
מירי: באמת. שהאישה צריכה להוריד את מה שהיא לא… מה שמישהו אחר יכול לעשות בשכר, והוא דיבר על הקטע שאמא צריכה להיות אימא לילדים. אז הדברים האחרים, שהם טכניים ושאישה יכולה לרכוש בשכ… כאילו, לשלם על זה, על שירותים - אז לא לחשוב פעמיים, באמת.
ברכה: כן. והרבי גם אמר לא לחפש אחרי העוזרת.
מירי: נכון.
ברכה: שזה מאוד קשה, אגב. כי היא אף פעם לא תנקה מושלם. חוץ מאסתר, שעליה דיברתי. [מירי צוחקת] אבל באמת לא צריך…
מירי: את יודעת למה הוא אומר את זה? כי אם את תחפשי אחריה, יום למחרת - את תחפשי אותה. [צוחקת]
ברכה: כן. ובאמת צריך לדעת להעריך את העוזרות ואת העזרה.
מירי: נכון.
ברכה: במיוחד היום, זה לא פשוט למצוא עוזרת טובה. אז… אז אלה היו השנים האינטנסיביות, ואני חייבת להגיד שהיום…
מירי: היום בראייה אבל לאחור, את אומרת, היה שנים מדהימות, היה… זה. אבל בואי שנייה, תישארי שנייה…
ברכה: לא, היה מאוד מאתגר, מאוד אינטנסיבי.
מירי: אז תני לי עכשיו, אם אימא ל… אפילו לשלושה ילדים צפופים, חמישה זה נראה לי ממש כאילו, וואו. שבאמת היא קורסת, באמת, היא… היא לא מצליחה. היא כל הזמן במרדף אחרי הזנב של עצמה וגם חשוב לה שהבית יהיה נקי, וגם חשוב לה שהילדים יהיו לבושים כמו שצריך, וחשוב לה מקלחות כל יום, וחשוב לה שהיא תצא… איך… מה היא צריכה ל… כאילו, איך היא צריכה להכיל, או מה היא צריכה להגיד לעצמה כדי לתת לעצמה כוח?
ברכה: אז ככה. קודם כל, אני יכולה להגיד שהיום בראייה לאחור, כן? נדבר שנייה על הראייה לאחור. אני כל כך שמחה שעשיתי את זה, כשאני מסתכלת על הבנות, שהם כזאת חבורה, הם כל כך שם אחת בשביל השנייה. הם גדלו יחד, הם חבורה מגובשת. ובואי, הם כל כך עוזרות לי היום גם. באמת, באמת, שזאת היתה השקעה…
מירי: ילדת… ילדת סייעניות.
ברכה: כן! תראי, יום שישי - אחת דגים, אחת סלטים, אחת עוגה, אחת חלות, וזהו. לי נשאר רק את המרק, את החמין. השבת מתוקתקת, הן עוזרות. זה… אני באמת תמיד אומרת, ילדים, זאת השקעה, אבל זו השקעה הכי חכמה ולטווח רחוק. [מירי מהמהמת בהסכמה] אז באמת, כשאת מתאמצת היום, את משקיעה, ואת משקיעה בדבר שהוא נשאר איתך. ואם תשקיעי בו נכון, הוא באמת יהיה איתך וימשיך איתך לטווח הרחוק. עכשיו, מבחינה מעשית, אני חושבת שמאוד-מאוד חשוב לעשות סדרי עדיפויות, להתנהל נכון עם הזמן, להציב יעדים.
מירי: להניח את הטלפון.
ברכה: הטלפון… טוב, בזמננו לא היה טלפון.
מירי: וואלה.
ברכה: זה לא היה, כל הרשתות וזה. היה טלפון קטן, נוקיה, שבקושי שלחנו בהם…
מירי: סנייק, היה סנייק. היה סנייק. [צוחקות]
ברכה כן, אבל זה לא… זה לא תפס את החיים כמו היום.
מירי: ממש, ממש.
ברכה: אז נכון, צריך למנן, וצריך להציב יעדים בתחילת שבוע, מה חשוב לי לעשות. לעשות סדר יום, ובאמת, לנהל ניהול נכון של זמן, זה מאוד מאוד חשוב. ולקחת עזרה, כמו שאמרנו.
מירי: את יודעת שאני, קודם כל, יש לי גם שלוש בנות גדולות, לא כזה בפער, אצלי 3 שנים בין אחת לשנייה, וכל פעם שאני חושבת, אז אני זוכרת שעם יעל, כשהיא הייתה בוכה, והיא הייתה בוכה הרבה, כפרה עליה, נשמה, נסיכה שלי, היום בת 21. אני כל פעם, הייתי… כאילו, מבחינתי זה היה סוף העולם. מה אני עושה? והיסטריה, ואני זוכרת את עצמי מזיעה וזה וזה. וככל שהיו לי יותר ילדים, פתאום יכולתי להסתכל על זה בפרספקטיבה של זמן. כאילו, אני אומרת, אוקיי, היא תבכה, בסדר גמור, מותר לבכות. מתישהו, היא לא תבכה.
ברכה: נכון.
מירי: מתישהו, לא יהיה פה טיטול. מתישהו, לא יהיה לי כל כך ק… מתי שהוא, אני גם יישן לילה שלם. אז… אז מה שאני כאילו…
ברכה: לישון לילה שלם לקח לי זמן.
מירי: זה ממש נכון, נכון. זה באמת, 3… לדעתי עד גיל 3, עד שהילד הקטן בן 3, לילה שלם זה נס. מי שיש לה את זה, שתברך על זה כל יום, שהיא…
ברכה: למרות שהיו לי ילדים רגועים. הילדים שלי היו ילדים טובים בלילות, באמת. אני… אז אני לא גיליתי את זה לאף אחד, שלא יעשו לי עין הרע ולא יק… לא יקנאו. אבל הם באמת היו מאוד מסודרים, ככה. סדר. סדר זה מאוד-מאוד חשוב. גם בהנקות, בהאכלות, ב… לבנות גם לילד סדר יום. זה דבר מאוד-מאוד חשוב. משכיבים את הילדים, שש וחצי, שבע…
מירי: טקס קבוע.
ברכה: …זהו. כן.
מירי: כן.
ברכה: לא, לא לתת לדבר… היום אני כבר, עם הקטן שלי, אני כבר לא ככה. הוא כבר נמרח עד שמונה, תשע.
מירי: גם יש לו אחים גדולים, זה אחרת. אחיות גדולות.
ברכה: כן, זה שונה לחלוטין…
מירי: נכון.
ברכה: זה בן זקונים, זה משהו אחר לגמרי.
מירי: איזה…
ברכה: הוא מוציא ממני דברים… [צוחקת]
מירי: איזה חמודים הם הבנים, בסוף שהם מגיעים… וואי, וואי.
ברכה: כן, והוא גם ג'ינג'י בכלל. אז באמת, זה לא היה ככה פעם, אבל סדר זה מאוד-מאוד חשוב.
מירי: ותמיד הבית שלך היה מסודר?
ברכה: לא! מה פתאום? איך הוא יהיה מסודר תמיד?
מירי: אי אפשר.
ברכה: צריך ללמוד לחיות עם הבלאגן, לא יודעת, כאילו…
מירי: את יודעת, ש…
ברכה: קצת להתעלם מהכלים שבכיור ומהמשחקים שמפוזרים.
מירי: יש לי זיכרון, שיעל הייתה בת 3, מיכל נולדה, והיא הייתה אצל מטפלת מהממת אסתר שץ בקרית מלאכי, ויום אחד הבאתי אותה, עכשיו עליתי איתה במדרגות, והתינוקת, רוני… מיכל, הייתה על הידיים, והיא ראתה אותי גמורה. והיא אמרה לי משפט, את לא מבינה. זה החזיק אותי ברמות. היא אמרה לי: "מירי, הכוס עם הקפה תישאר על השולחן עד שתקחי אותה, וזה בסדר. את לא חייבת להוריד אותה מהשולחן. הילדה שלך יותר חשובה מהכוס קפה הזאת. זה בסדר גמור שיש בלגן בבית, זה בסדר גמור שאמא צריכה לנוח, זה בסדר גמור שאמא יוצאת עכשיו עם הילדים. תעזבי את הבית. הבית ישאר, הילדים יגדלו".
וה… פתאום כזה, לקבל מאמא שיש לה מלא מלא ניסיון, והיא גם גננת, והיא גם מטפלת, ולקבל ממנה כל כך… כאילו הערה, בום. עכשיו אני עם מיכל. עכשיו אני עם יעל. עכשיו אני… לא מעניין אותי. אני לא: "אוקיי, יאללה, עשר דקות, יש לי טק טק טק". לא. עשר דקות היא רגועה - אז אני אשב רגע לאכול.
ברכה: כן.
מירי: כאילו הבית ישאר, הילדים יגדלו. וזה ממש ממש ממש נכון.
ברכה: יפה.
מירי: אז הנה, אז הילדים שלך גדלו. ואז מה?
ברכה: רגע, אני נזכרת בעוד משהו שהיה לי מאוד-מאוד חשוב.
מירי: כן?
ברכה: מנוחת צהריים. אפילו אם היא רק רבע שעה להרים רגליים, רק להתמתח, רק שנייה לתת הרפייה לגוף. זה… את אמרת את זה קודם, הזכרת את זה, שאם היה לך חמש דקות, אז הלכת לנוח. בשנים שהייתי מורה או שעבדתי בנשי חב"ד, ואת באה הביתה מיום ארוך ויש לך את פרק ב' של היום עם הילדים, הייתי חייבת את ה… רק את החמש, עשר דקות, רבע שעה, אולי אפילו חצי שעה, שאת במצב מאוזן.
מירי: ומי היה עם הילדים באותו זמן?
ברכה: וואו, אני לא זוכרת.
מירי: נגיד…
ברכה: או שהם היו במעון עד…
מירי: אה, זה כיף.
ברכה: …עד מאוחר, ובצהרון. תראי, גם הקטע הזה של הצהרון. האמת שלא כל השנים שמתי אותם בצהרון. הפוך, השתדלתי שהם כן יחזרו מוקדם יותר. אבל אם היו שנים שהרגשתי שאני צריכה יותר את הזמן שלי, אז כן, אז אפשר להיעזר בצהרון, ולתת להם את התשומת לב והאהבה בשעות של אחר הצהריים.
מירי: את יודעת, [מגחכת] אני נזכרת שכמה פעמים יצא לי לנוח והילדים היו למטה ו… זה, והייתי כאילו בוד… מודעת להשלכות…
ברכה: כן.
מירי: [צוחקת] שאני ארד, יכול להיות שיהיה קופסה של שוקו שפּוכה על רצפה, יכול להיות שהם יהפכו את הפח, יכול להיות שהם יוציאו את כל המשחקים. יכול להיות. אבל אני ארד מלמעלה כאילו… יום חדש.
ברכה: רעננה.
מירי: יום חדש.
ברכה: כן. אמא חדשה.
מירי: ממש.
ברכה: ממש ככה, כן.
מירי: כן. אז באמת לא לוותר על זמן, שנייה, שאת מתאפסת, לפני שאת עם הילדים.
ברכה: ממש.
מירי: אוקיי, אז אחרי…
ברכה: והילדים גדלו.
מירי: כן?
ברכה: הילדים גדלו. בשנים ההם היינו בכלל בנתניה, אחרי זה עברנו לכפר חב"ד. הפעילות שלנו מאוד התפתחה.
מירי: מה זה, מה זה? תספרי קצת על הפעילות, ככה, בקווים כלליים.
ברכה: המוסד הראשון שפתחנו לפני יותר מ-20 שנה זה בעצם תורת חב"ד לבני הישיבות, שאחרי זה התפתח למדרשת "מעיינותיך", שזה הפצת חסידות בציבור דתי. אבל…
מירי: איזה קטע? איך מגיעים לזה שציבור דתי זקוק לחסידות?
ברכה: תראי, בעלי הוא מגיע מהציבור הדתי-לאומי. משפחת שילת. אבא שלו, הרב יצחק שילת, הוא ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים, הוא ממייסדי הישיבה. אימא שלו, יהודית שילת, פעלה שנים ב"אמונה", תנועת הנשים "אמונה"…
מירי: כן.
ברכה: יסדה את פורום תקנה. זאת אומרת, הם אנשים מאוד מוכרים בציבור הדתי-לאומי, אנשים מדהימים, אידיאולוגיים, תורניים מאוד. והוא גדל שם, ובגיל 14 הוא נסע לרבי.
מירי: למה? מעניין.
ברכה: הוא… אז זהו, הוא למד קצת תניא ונחשף קצת לחב"ד ב"ישיבה לצעירים" שבה הוא למד, הישיבה שבעצם על יד מרכז הרב. אפשר להגיד שמאז שהוא ראה את הרבי - הכל היסטוריה. זה לא היה פשוט לו להגיע לרבי כילד לבד.
מירי: ברור, ברור.
ברכה: הוא ממש התחנן להורים שוב ושוב ושוב, מה שנקרא, שיגע אותם. ובסוף איזה דוד נסע לחתונה בניו יורק, אז… הוא… שלחו אותו איתו.
מירי: וואו.
ברכה: ובאמת שמאז הכל היסטוריה. כי זה עשה את הסוויץ', ואז הוא בא ללמוד בישיבות חב"ד. הוא עשה צבא אמנם, כי זה היה מאוד-מאוד חשוב להורים שלו. הוא היה שריונר, ואני מאוד שמחה שהם התעקשו איתו ושהוא באמת עשה צבא.
מירי: כן.
ברכה: אז היה לו חלום בעצם, להביא את מה שהוא הכיר לציבור שממנו הוא הגיע.
מירי: וואו.
ברכה: הוא שיתף אותי בחלום הזה בשלב מאוד מוקדם של הנישואים שלנו, וזה פשוט קרם עור וגידים, זה לא היה פשוט. היום כולם לומדים חסידות.
מירי: זהו, אני… אני זוכרת…
ברכה: אבל זה לא היה ככה.
מירי: תקשיבי, אני זוכרת שהייתי ילדה, גרנו בשכונה ד' בבאר שבע. היה בחור… יש לידנו ישיבת בני עקיבא, ממש לא רחוק, בשכונה ד'. והיה בחור… אפרים וקסלר קראו לו, זיכרונו לברכה, הוא נפטר. והוא היה כזה חב"דניק בסתר, והוא היה מביא בחורים מישיבת בני עקיבא אלינו הביתה, ואבא שלי היה מלמד תניא פעם בשבוע את הבחורים, וזה היה אסור.
ברכה: זה היה במחתרת.
מירי: זה היה… הם ממש…
ברכה: ככה בעצם גם בעלי נחשף.
מירי: בדיוק.
ברכה: באיזשהו שיעור במחתרת, שהיה.
מירי: אז באמת אני רוצה להבין, הקטע הזה, שקודם כול שההורים שלו הסכימו שהוא יסע לרבי מלובביץ', בואי זה…
ברכה: זה לא היה פשוט בכלל. בכלל, כל השינוי הזה לא היה פשוט, אבל אחר כך עם השנים, כשהוא הביא הביתה כלה, דווקא טובה, נחמדה… [מחייכת]
מירי: סבבה כזאת.
ברכה: והילדים נולדו אחד אחרי השני, והם ראו שדווקא יש נחת, ושהכל בסדר, אז…
מירי: למה יש צורך להביא חסידות ל… לבני הישיבות? אני יודעת שזה לא התחום שלך, אלא של בעלך, ואנחנו גולשים…
ברכה: לא, זה גם…
מירי: לנושא מקצועי.
ברכה: …התחום שלי לגמרי.
מירי: אה, כן? אוקיי.
ברכה: חסידות… תקשיבי, חסידות זה התרופה למכה של הדור. זה… זה התרופה שהוקדמה בעצם.
מירי: ממש.
ברכה: כי החסידות נותנת טעם, והיא נותנת עומק, והיא נותנת הסבר, והיא הפוך מלקיים את הדברים רק כי גדלת וחונכת. וזה… הרי הדור הזה הוא כולו שאלות: "למה ולמה, ואני רוצה להבין ואני חייב להבין". והדור הזה הוא דור ששם את ה"אני" במרכז.
מירי: [מהמהמת בהסכמה] נכון.
ברכה: והחסידות גם שמה את ה"אני" במרכז. אוֹתְךָ, את הנפש שֶׁלְּךָ.
מירי: נכון.
ברכה: אז זה בהפוך על הפוך, זה נותן פשוט את כל המענה שהדור הזה צריך. עכשיו, בהתחלה זה לא היה קל. אני זוכרת שבעלי בנה סדרה של ארבע שיעורים בנושאים בסיסיים בחסידות, עם ארבעת המשפיעים הכי גדולים שהיו אז בחב"ד. והוא הציע את זה לראשי ישיבות הסדר.
מירי: כן.
ברכה: ופשוט ניתקו לו את הטלפון בפרצוף.
מירי: ברור. בטח, מה זה? זה…
ברכה: אבל אחרי זה זה השתנה. לאט-לאט. היו כמה רבנים, כמו הרב יהושע שפירא מישיבת רמת גן, שפתחו את הדלת, ולאט-לאט זה חלחל וחלחל וחלחל. אני זוכרת שפתחנו את מחלקת הבנות, ופנינו לאולפנות: "אנחנו רוצים לעשות לכם שיעור כיפי, שיעור חברה אפילו, בנושאים חסידיים. על שמחה, על תפילה, על…". לא? לא, לא, לא, לא. אבל בסוף מגיע הכן.
מירי: יותר מתחבר להם ברסלב, יותר כאילו…
ברכה: גם ברסלב…
מירי: חב"ד יותר מפחיד.
ברכה: …זה הגיע מאוחר יותר.
מירי: למה חב"ד זה יותר מפחיד?
ברכה: אולי כי חב"ד יש בה יותר עומק. תראי, חב"ד בסופו של דבר זה תורה שלימה, זה המון המון שכל.
מירי: נכון.
ברכה: זה גם הרבה רגש, אבל המון שכל. ולאט-לאט המהפכה קרתה. תראי, היום יש אלפים, אלפים שלומדים חסידות. יש לנו את מדרשת "מעיינותיך", ויש לנו את הוצאת "מעיינותיך", ויש לנו את "לב לדעת", ויש לנו אירוחים, ויש את "צמאה", שזה אלפים בעצם ששרים ושומעים ניגוני חב"ד ולומדים חסידות, ויש לנו את העלון "קרוב אליך", ו"כי קרוב", וזה הכול, הכול…
מירי: מדהים.
ברכה: הפצת חסידות.
מירי: זה מטורף.
ברכה: זה התרופה.
מירי: תקשיבי, זה באמת מטורף. אני זוכרת ב"צמאה" הראשון אני ישבתי, פשוט אמרתי, וואו. ישבתי עם דמעות, הרי איזה ניגונים שאני שמעתי את הרבי מנגן אותם. ומי בכלל ניגן? כאילו, ניגוני חב"ד זה היה באמת רק בהתוועדויות, רק בסעודה ש… בסעודת שבת.
ברכה: כן, זה היה נישה.
מירי: זה היה שלנו, זה היה כאילו… ופתאום… ואת שומעת את החסידים. היה לנו קלטות בבית של חסידים מנגנים, וככה גם אנחנו למדנו את הניגונים.
ברכה: "נִיחֹ"חַ", כן.
מירי: נכון. ופתאום לשמוע את זה… יש גם את "נעימות חב"ד ליובאוויטש", שזה…
ברכה: נכון.
מירי: הייתי שומעת… אני יודעת איזה שיר בא אחרי שיר. [צוחקת]
ברכה: זה עיבודים יותר. נכון, גם אני שמעתי את זה הרבה בילדות שלי.
מירי: ו… ופתאום להפוך את זה ל… גם לזמרים של היום, וגם להפוך את זה… את יודעת, אני באה… וחתונה, נגיד, של בני דודים שלי, שהם לא חב"דניקים, דתיים-לאומיים, וכל החתונה ניגונים. איפה זה… איפה היה נשמע דבר כזה?
ברכה: וואו. זה מדהים. [צוחקת]
מירי: זה ממש, זה רק… הפרויקט הזה של "צמאה", שהוא באמת… מה שנקרא, "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" - זה זה לגמרי, לגמרי.
ברכה: כן. כן, ברוך השם.
מירי: איזה מחיר את משלמת על זה?
ברכה: איזה מחיר אני משלמת? על כל העבודה והפעילות? יש לי בעל מאוד-מאוד עסוק. היום הוא כבר לא בבית בין חמש לשבע. [צוחקות]
מירי: היום כבר אין בו צורך בין חמש לשבע. אולי… את יודעת מה?
ברכה: כן, יש את הבנות שעוזרות.
מירי: אולי גם את לא בבית בין חמש לשבע.
ברכה: נכון, אני גם… זהו, אז מה שקרה, שבעצם עם השנים… היו שנים שיותר לקחתי ככה צעדים אחורה, ובאמת הייתי יותר בבית עם הילדים. והייתה התפתחות מאוד-מאוד גדולה במוסדות שלנו, מתורת חב"ד לבני הישיבות ו"מעיינותיך", זה נהיה גם חב"ד בקמפוס וחב"ד לנוער, ו… ובאיזשהו שלב, כאילו, אמרתי: "רגע, רגע, איפה אני בכל הסיפור הזה?". ואמרתי לבעלי: "גם אני רוצה להיות שם". והיה עוד משהו שכל הארגונים מאוד מאוד התפתחו, אבל בעיקר בקטע הגברי. וכאילו אמרתי: "רגע, איפה המקום של הנשים בכל הסיפור הזה?". "צמאה" - זה היה בעיקר לגברים. זמרים גברים. חב"ד בקמפוס - בעיקר עבדו עם הסטודנטים, פחות עם הסטודנטיות. חב"ד לנוער… זה היה, אבל במינון נמוך, וגם, הרגשתי ששמים הרבה פוקוס על השליחים ופחות על השליחוֹת.
מירי: יפה. ואז אמרת: "אוקיי".
ברכה: ושם מצאתי את הנישה שלי.
מירי: מדהים.
ברכה: האמת שתמיד תמיד אני הייתי כזאת… לא הייתי קוראת לעצמי פמיניסטית, כי אני לא מאמינה בפ… באידיאולוגיה של הפמיניזם. אני חושבת…
מירי: נדבר על זה גם, כן.
ברכה: כן, כי פמיניזם זה שהנשים צריכות…
מירי: שוויון.
ברכה: להיות בדיוק כמו הגברים…
מירי: נכון.
ברכה: ואני מאוד-מאוד לא חושבת שזה צריך להיות. אני חושבת שלכל אחד מאיתנו צריך להיות הזהות הייחודית שלו, ו…
מירי: ויותר מזה, אני חושבת שאנשים עולות על גברים בהמון המון המון תחומים שאין להם שום מושג ושום יכולת ושום כישורים… ממש. אנחנו, יש לנו תכונות מטורפות.
ברכה: אנחנו שונים.
מירי: שונים! ואנחנו צריכים להיות אנחנו, הכי.
ברכה: כן.
מירי: כן.
ברכה: אז זה באמת הקול שניסיתי להביא, ואני חושבת שבהצלחה. כי באמת "צמאה" הפך להיות מפעל נשי. תמיד יש יותר הופעות של נשים מאשר של גברים. בעזרת השם, השנה, אנחנו מתכננים כבר את…
מירי: זהו…
ברכה: "צמאה" של החורף הקרוב, בעזרת השם, שיהיה לנו פה ימים רגועים וטובים…
מירי: אמן.
ברכה: ושהכל יהיה בסדר, אבל יהיו השנה 6 הופעות לנשים ו-4 לגברים.
מירי: וואו.
ברכה: זה מעבר להופעות לנוער. וגם בנוער, זה תמיד יותר אצל הבנות. וגם חב"ד בקמפוס, וחב"ד לנוער. לאט-לאט, באמת, המקום של הבנות מאוד-מאוד התרחב. היום יש לנו ממש מחלקה של בנות, יש לנו מרכזת לתחום הבנות בקמפוס ובנוער. ובאמת…
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentit